שיעור בוקר 14.03.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1239,

"מהו, שהיצר טוב ויצר רע שומרים לאדם, בעבודה"

בעצם כל המאמרים והמכתבים, כל מה שהמקובלים כותבים הכול מכוון למטרה אחת, איך להביא את האדם להתעלות מעל הרצון לקבל שלו, שיזדהה עם הבורא עד שמגיע להשתוות הצורה המלאה. לפעמים אנחנו רואים שטוב לנו יותר ללמוד מהקטעים, לפעמים יש כאלה מאמרים שבכל זאת כדאי לנו לשקוע ולהתעמק בהם, לחזור לסגנון המאמר וכך עוד ועוד. רק בסופו של דבר מבקשים מתוך העשירייה על המאור המחזיר למוטב, כדי שבתוך החיבור שלנו נגלה את הכוח העליון.

קריין: מאמר "מהו, שהיצר טוב ויצר הרע שומרים לאדם, בעבודה".

"בזה"ק (וישלח ובהסולם אות א') אומר שם וזה לשונו, "רבי יהודה פתח, כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך. כי בשעה שהאדם בא לעולם, מיד היצר הרע בא עמו.

כמו שכתוב, וחטאתי נגדי תמיד. והוא משום שבכל יום עושה את האדם להחטיא לפני רבונו. והיצר הטוב בא אל האדם מיום שבא לטהר. ומתי האדם בא להיטהר. הוא בשעה שהוא בן י"ג שנה. אז מתחבר האדם בשניהם, אחד בימין ואחד בשמאל. היצר הטוב בימין, והיצר הרע בשמאל. ואלו הם שני מלאכים ממונים ממש. בא האדם להיטהר, נכנע היצר הרע לפניו והימין שולט על השמאל, ושניהם, היצר הטוב והיצר הרע, מתחברים לשמור את האדם בכל דרכיו, שהוא הולך", עד כאן לשונו.

ויש להבין, כשאנו מדברים בבחינת העבודה, אנו מבינים, שהיצר הטוב שומר את האדם בזמן שהוא הולך בדרך ה', ורוצה להגיע לדביקות ה', אז הוא מקבל שמירה מהיצר הטוב. אבל איזה שמירה האדם מקבל מיצר הרע, שבגללו הוא יגיע לדביקות ה'. שמשמע, שאם הוא לא יקבל שמירה מהיצר הרע, אינו יכול להגיע לדביקות ה'.

הנה הכתוב אומר (פר' תולדות) "ויאמר ה' לה, שני גויים בבטנך, ולאם מלאם יאמץ, ורב יעבוד צעיר". ופירש רש"י "מלאום יאמץ", לא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל, שפירושו, לא יהיו שניהם בגדולה, בזמן אחד.

ידוע שסדר העבודה, בכדי להגיע שכל מעשיך יהיו לשם שמים, אין זה בידי אדם, אלא שזה האדם צריך לקבל, היינו כח הזה רק מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו". אולם, בכדי שהאדם יגיע לדרגה דלהשפיע נחת רוח ליוצרו בקביעות, זה בא לאדם לאחר שגילה את כל הרע שבו. אז האדם מקבל את הכח הזה, הנקרא טבע שני, שהוא הרצון להשפיע.

כלומר, שהאדם מוכרח מקודם לגלות את כל הרע שבו, שזה נקרא, שכבר יש לו כלי שלם, היינו חסרון שלם. אז הוא מקבל האור השלם, כמו שאמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו למוטב". אולם מטרם שיש לו גילוי כלי זה, היינו חסרון לעזרת ה', היות שהעזרה צריכה להיות עזרה שלימה, כמו שאמרו חז"ל "גמירי משמיא פלגא לא יהבינן" (פירוש, שמשמים לא נותנים חצי דבר, אלא דבר שלם).

לכן החסרון של התחתון גם כן צריך להיות דבר שלם. והיות שאי אפשר לגלות להאדם את כל הרע, משום שבזמן שאין לו עדיין טוב, לא יהיה בידו כח להכריע את הרע, מטעם שהרע יהיה יותר מהטוב. לכן, כשהאדם מתחיל לעסוק בתורה ומצות, אז כל פעם הוא מרבה טוב, ובשיעור הזה מגלים לו הרע, אז העבודה של האדם מאוזנת. כידוע דרשת חז"ל, שאמרו "לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי" (קידושין דף מ').

לכן מגלים לו את הרע לשיעורים. וזהו כפי השתדלותו להשיג טוב, על ידי התגברותו בתורה ומצות."

אני ממליץ למי שרוצה אחר כך לשאול שיכתוב את השאלות, כי אני לא רוצה להתחיל עם שאלות, זה יבלבל את האחרים שנמצאים בקריאת המאמר. אז תכתבו ואחר כך תשאלו.

"ובהאמור יוצא, בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך להגיע לדביקות ה', שהוא לעשות כל מעשיו לשם שמים, היינו להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא לתועלת עצמו, והיות שזהו נגד הטבע של האדם, שהוא נברא ברצון לקבל לתועלת עצמו, וכל עבודתו של האדם היא, שאומרים לו, שהוא לא ישיג את הכח הזה בכוחות עצמו, אלא רק ה' יכול לתת לו את הכח הזה, הנקרא רצון להשפיע, והאדם צריך רק להכין כלי לקבל את הכח הזה, הנקרא טבע שני, נמצא, שדוקא על ידי היצר הרע, שהוא מתגדל אצלו בשלמותו, היינו שהאדם רואה את חסרונו האמיתי, שהוא אינו ראוי בכוחות עצמו להשיג את הרצון להשפיע, זה גורם לו להגיע לידי מצב, שהבורא נותן לו את הטבע דלהשפיע. נמצא, שהן היצר טוב והן היצר הרע מוליכים את האדם להגיע להמטרה של השתוות הצורה, הנקראת דביקות בה'.

ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מהו שהזה"ק אומר "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך", שהכוונה היא גם על יצר הרע, שהוא שומר את האדם להגיע לידי דביקות ה'. הלא, אם הוא שומר את האדם שיגיע לדביקות ה', מדוע הוא נקרא יצר הרע. ויצר הרע משמע, שהוא מביא לאדם מחשבות ורצונות שהם נגד דקדושה, כלומר שהוא נותן להבין לאדם, שלא כדאי לתת יגיעה בתורה ומצות. אם כן, איך הוא שומר את האדם להגיע לדביקות ה', שכן יעבוד הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו.

והתשובה היא, היות שאם אין הרע מגולה אצל האדם בשיעורו האמיתי, אין האדם מסוגל לקבל את עזרתו מה', היות שעדיין אין לו חסרון אמיתי, נמצא, שעדיין אין לו כלי אמיתי. לכן היצר הרע, בזה שהוא נותן לו מחשבות ורצונות מה שהם נגד הקדושה, שזה נקרא יצר הרע, וכמו שאמר אאמו"ר, שיצר הרע, פירושו, ציור של רע, כלומר, שהיצר הרע מצייר לאדם, שאם הוא יעשה מעשיו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, שיהיה לו רע. ציורים כאלו, היצר הרע מצייר להאדם. וזה גורם לאדם שיסתלק מהעבודה דלהשפיע לה'.

לכן בזמן שהאדם בא להרגיש את הציורים של יצר הרע, האדם רוצה לברוח מהעבודה זו, שהיא רק לתועלת ה'. והוא רואה אז, שאין שום אפשרות להתגבר על הציורים, מה שהיצר הרע מצייר לו. ורק אז הוא יכול להתגבר ולומר, שה' יעזור לו להוציא משליטת היצר הרע. כי האדם רואה אז, איך שזהו למעלה מהטבע, שיהא ביד אדם לפעול משהו נגד המצב השחור, מה שהאדם רואה את הציור של יצר הרע.

ומהציורים האלו, האדם רואה אז מהו רע. כלומר, איזה שיעור רע יש בלבו של אדם, שאינו מסוגל לעשות שום דבר לתועלת ה', אם הוא לא יראה שם, שיהיה משהו גם לתועלת עצמו. ועל ידי הציורים האלו, האדם מקבל כל פעם תמונה של רע. והאדם לא מסוגל לראות את הציורים האלו בפעם אחת, שבטח לא יהא בידו כח להחזיק אותם.

אלא מראים לאדם קצת, ותיכף מסתלק הציור הזה. ואז, כאילו האדם שוכח את התמונה של הציור, מהו לתועלת ה', ולא לתועלת עצמו. לכן יש לו כח עוד הפעם להתחיל בעבודה דלהשפיע. וכשהוא חושב, שהוא כבר נמצא בשלב, שיכול לעבוד רק לתועלת ה', תיכף בא אליו היצר הרע, ונותן לו עוד הפעם הציור של עבודה דלשם שמים. והציור הזה, עוד הפעם הוא מרחק אותו מהעבודה דלשם שמים.

נמצא, לפי זה, שדוקא על ידי היצר הרע, האדם יכול להגיע למצב של אמת, כלומר, שאין האדם יכול לרמאות עצמו, ולומר, שהוא עובד ה', ושכל מעשיו הם לשם שמים. היות שבזמן שהיצר הרע נותן לו הציורים, מה זה לשם שמים, והוא רואה, שהוא רחוק מעבודה זו, נמצא, שאין האדם יכול לרמאות עצמו, שהוא הולך בדרך האמת, הלא הוא רואה, איך שהגוף מתנגד לזה, עד כדי כך, שהוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שה' כן יכול לעזור לו לצאת משליטת אהבה עצמית.

נמצא, בלי שמירתו של יצר הרע, אף פעם לא היה האדם מסוגל לראות את האמת. נמצא, שכמו שיצר הטוב, מבינים כולם, שהוא שומר את האדם בדרך להגיע לשלימותו, להיות דבוק בה', היינו שיעבוד כולו להשפיע, כמו כן בלי יצר הרע, האדם היה חושב שהוא עושה הכל לשם שמים.

מה שאין כן, כשיצר הרע בא אליו עם ציורים רעים, ואומר לו, שלא כדאי לעבוד לתועלת ה', אז יש לאדם בירור גמור, שכל מה שהיה מקודם עוסק בתורה ומצות, היה הכל לתועלת עצמו, כי הוא רואה עתה, כשיצר הרע מראה לו את המצב של עבודה רק לתועלת ה'. האדם מסכים עם היצר הרע שהצדק עמו, שבאמת אין האדם רואה, מה הוא ירויח, בזה שהוא עובד לתועלת ה'.

וזה גורם להאדם מצב של ירידה. כלומר, כי מטרם שבא אליו היצר הרע עם הציורים, הוא היה יודע, שבטח, שכל מה שהוא עושה, הוא לשם שמים, היינו שהוא מקיים מה שה' ציווה את האדם לעשות, אחרת בגלל מה הוא מקיים תורה ומצות. אבל שלא לשם שמים, כל אחד יודע, שמי שעובד שלא לשם שמים, אין עבודתו שוה כלום. לכן האדם, כשהוא עוסק בתורה ומצות, הוא יודע בעצמו שהוא עובד לשם שמים.

מה שאין כן עתה, כשהיצר הרע בא אליו עם הציורים רעים על עבודה דלהשפיע, והוא רואה, שהוא רחוק מלעבוד לשם שמים, ולעבוד שלא לשם שמים, בטח עבודה זו בלתי חשובה, אם כן הוא רוצה לעזוב בכלל את העבודה של קיום תו"מ. כי מצד הטבע, אין האדם מסוגל לעבוד עבודה שלא לצורך. כי האדם שעובד, הוא מוכרח לראות, שהוא עושה משהו. לכן, אם הוא רואה, דלשם שמים אין ביכולתו לעבוד, כפי שיצר הרע נתן לו להבין, מה זה כולו לשם שמים, ולא כלום לתועלת עצמו, ושלא לשם שמים, בטח שלא שוה כלום, לכן הוא בא לידי מצב, שבכלל הוא רוצה לברוח מהמערכה.

ובהאמור מובן לנו, את מה שהזה"ק מפרש את הכתוב "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך". כי בלי היצר הרע אף פעם האדם לא היה יכול להגיע לזכות להעבודה דלהשפיע, שהכח הזה, שיהיה בידו לעשות הכל בעל מנת להשפיע, זה, רק הבורא יכול לתת. ובלי חסרון אין האדם יכול לקבל שום דבר. והחסרון הזה, שה' יתן לו את הטבע השני, היינו את הרצון להשפיע, אין לו, מטעם, שהוא חושב, שהוא עושה הכל לשם שמים, מטעם, שכל זמן שאין האדם רוצה לעבוד לתועלת ה', אין הגוף מתנגד כל כך, עד שיהא נצרך לעזרת ה'.

מה שאין כן כשהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, אז בא לו העבודה של היצר הרע, ומתחיל לתת לו להבין, שלא כדאי לעבוד לתועלת ה'. ואז הרע מוליד לו חסרון לעזרת ה'. נמצא, שדוקא על ידי הרע, הוא נעשה מקורב לה', כלומר, שהיצר הרע שומר אותו, שלא ירמה עצמו שהוא עובד לשם שמים.

נמצא, שבזמן שהאדם מתפלל לה', שיעזור לו, מוכרחה להיות התפלה ברורה. היינו, שידע מה שחסר לו, כלומר, שהחסרון יהיה מגולה אצלו בלי שום ספיקות. כי אם החסרון לא מגולה אצלו בוודאות, אלא שהחסרון מה שהוא מרגיש, הוא אצלו בספיקות, אין זה תפלה. לכן, כשהיצר הרע בא אליו עם ציורים רעים, אז האדם יודע בוודאות, מה שחסר לו. וזה נקרא חסרון שלם.

וזהו על דרך מה שכתוב אצל יעקב, שאמר, "הצילנו נא מיד אחי, מיד עשו, כי ירא אנכי אותו, פן יבוא והכני אם על הבנים" (וישלח ובהסולם אות ע'), וזה לשונו, מכאן נשמע, שמי שמתפלל תפלתו, צריך לפרש דבריו כראוי, שאמר הצילנו נא. שלכאורה היה זה די, כי אינו צריך יותר מהצלה, עם כל זה אמר להקב"ה. ואם תאמר, שכבר הצלת אותי מלבן. לכן פירש "מיד אחי". ואם תאמר, שגם קרובים אחרים סתם נקראים אחים, על דרך שאמר לבן ליעקב "הכי אחי אתה ועבדתני חנם". לכן פירש "מיד עשו". מהו הטעם, משום שצריכים לפרש הדבר כראוי.

ויש לשאול על זה, זה אפשר להבין, כשמדברים לפני מלך בשר ודם, אז צריך המבקש איזו עזרה, שתהא הבקשה ברורה, בכדי שהמלך יבין מה שהוא מבקש. אולם מי שמבקש איזה בקשה מה', מדוע צריכה להיות הבקשה שלו כל כך ברורה. וכי אין הקב"ה יודע מה שבלבו של אדם, הלא הוא בטח יודע מחשבות בני אדם, כי ה' נקרא "יודע מחשבות", כמו שאנו אומרים "יודע מחשבות הושיעה נא". אם כן, בשביל מה צריכים לברר התפלה והבקשה, שאנו מתפללים, שתהא כל כך "לפרש כראוי".

והתשובה היא כנ"ל, שהאדם צריך לפרש את התפלה, שתהא מפורשת וברורה להאדם. היינו, שהאדם צריך לדעת, מה שחסר לו. כי לפעמים האדם חושב, שחסר לו דברים של מותרות. ועל זה הוא מתפלל בכל כוחו. ועל דברים מה שנוגעים להחיים שלו, כלומר, שבלעדם אין הוא יכול לקבל חיים דקדושה, ועל זה הוא מוותר, שהוא חושב, שחסר לו דברים, שעל ידיהם הוא יגיע להיות איש המעלה והמושלם, ועל זה הוא מבקש. ובאמת חסרים לו דברים שנוגעים לחיים שלו, זאת אומרת, בלעדם, היינו אם הוא לא ישיגם, הוא ישאר בבחינת מת, כדברי חז"ל, "רשעים בחייהם נקראים מתים".

לכן, כשהיצר הרע מצייר לו ציורים רעים על העבודה דלהשפיע נחת רוח ליוצרו, אז ע"י הרע הזה, הוא בא לפעמים, עד שהוא "תוהה על הראשונות", כדוגמת המרגלים, שדברו לשון הרע על ארץ ישראל, כמו שמפרש הזה"ק. אז הוא רואה, שהוא ממש רשע, ואין לו אמונה בה'.

וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך לשמור, שבדרך שהוא הולך, שיעשה כל המעשים שיש בידו לעשות, מצד אתערותא דלתתא, שישיג בחינת אמונה בה'. וזה נקרא בשם "אנכי ה' אלקיך, ולא יהיה לך אלקים אחרים". שהם נקראים בחינת קנה ו - ושט, שהם ב' סימנים, שהחיים של בעלי חי תלויים בהם. כלומר, כמו בגשמיות, שאם הסימנים האלו נפסקים, מסתלקים החיים מבעלי חי. כמו כן בעבודה, שאם נפסק מהאדם בחינת "אנכי ... ולא יהיה לך", כנ"ל, מסתלקים ממנו החיים הרוחניים.

לכן יש לפעמים, שהאדם בוכה ומתפלל לה', שיעזור לו על מה שהאדם חושב, אף על פי שהאדם בוכה בדמעות שליש, ומכל מקום לא עוזרים לו על בקשתו, מטעם, שהוא נמצא בסכנת המות, והוא מבקש שיתנו לו שטויות. היינו, האדם חושב שהוא בסדר, שרק חסר לו לפי דעתו איזו השלמה. אבל באמת, האדם הוא מחוסר חיים. לכן בא המלאך, הנקרא יצר הרע, וע"י הציורים שלו, שהוא מראה לו, שלא כדאי להתבטל אליו יתברך, מטעם כי הרצון לקבל לתועלת עצמו לא ירויח מזה כלום, אז האדם יכול לראות את האמת, שהוא באמת רשע.

נמצא, שדוקא ע"י גילוי זה של הרע, הרע שומר אותו, שיבקש מה' שיתן לו חיים, הנקרא אמונה בה', שיוכל להתדבק בה', כמו שכתוב "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום". וזה שאומר הזה"ק "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך". היינו, ששניהם, היינו היצר הטוב והיצר הרע, שומרים את האדם, שיגיע לדביקות ה'. ובלי היצר הרע לא היה יודע את האמת, על מה לבקש מה', שיעזור לו.

ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל, ש"היצר הרע אצל הצדיקים, נדמה להם כהר גבוה". יש לפרש ולומר, שבזמן שהאדם רואה, שהיצר הרע הוא כל כך גדול, כהר גבוה, זהו סימן שהוא צדיק, היינו, שהולך בדרך האמת, שע"י הוא יגיע להיות צדיק. אחרת לא היה נראה אליו היצר הרע כהר גבוה. וזה מטעם, שאין מגלים להאדם את הרע שבו, רק לפי ערך הטוב שיש לו, כנ"ל, כי תמיד צריך להיות מאוזן הטוב והרע. אז שייך לומר, שהאדם צריך לעשות בחירה, ולהכריע לטוב.

ובזה יש לפרש על מה שכתוב (ויצא, פרשה ראשונה) "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו". והקושיא ידוע: "מדוע מלאכי אלקים עולים מתחילה". היה צריך לכתוב: "מקודם יורדים ואח"כ עולים". ועל דרך עבודה יש לפרש, ש"מלאכי אלקים", נקראים אלו אנשים, שרוצים להיות שלוחים של הקב"ה, לעשות את עבודת הקודש, כמו שאמרו חז"ל (סוכה י') "אנן שלוחא מצוה אנן".

לכן אלו אנשים שרוצים להיות בחינת מלאכים, היינו לעשות הכל לתועלת ה', הם נקראים "שלוחים של הקב"ה". הם צריכים מקודם, לעלות מקודם בדרגה, היינו לעשות מעשים טובים, שזה נקרא עליה בדרגה, ואח"כ, כשהם בזמן עליה, שכבר יש להם מצב, שהוא הולך בדרך השלימות, ואז הוא יכול לחשוב, שהוא נמצא בתכלית השלימות. והיות שיש לו רצון להגיע לדביקות ה', לכן מגלים לו מלמעלה את האמת, איך שהוא עדיין רחוק מלעשות הכל לשם שמים. וע"י גילוי הרע, האדם יורד ממדרגתו, ומתחיל לראות את האמת, לראות מה שחסר לו. וכך הוא סדר העבודה. היינו, מקודם האדם מקבל עליה, מלמעלה. ואח"כ האדם מקבל ירידה מלמעלה, וזה הכל מטעם הנ"ל, היינו, שע"י העליות והירידות האדם משיג חסרון שלם. והחסרון הוא כל כך גדול, שאין מי שהוא בעולם, שיוכל למלאות חסרונו, אלא הקב"ה בעצמו. וזה נקרא כלי שלם, המוכשר לקבל עזרתו יתברך.

וזהו על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל (אבות פרק ב' כ"א) וזה לשונם, "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה". ואמר, שהפירוש הוא "לא עליך המלאכה לגמור", היינו העבודה להגיע, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אין בידי אדם לגמור את עבודה זו. אם כן בשביל מה האדם צריך להתחיל בעבודה זו, שבין כך הוא לא יכול לגמור. היות, שמדרך העולם הוא, שאין האדם מתחיל באיזה עבודה שהיא, אם הוא יודע למפרע, שאין בידו לגמור אותה. אם כן מדוע אמרו "ואי אתה בן חורין להיבטל ממנה", היינו, שהאדם כן צריך להתחיל בעבודה זו. ונשאלת השאלה, לאיזה מטרה הוא צריך להתחיל.

והתשובה היא, שבכל דבר צריך להיות רצון וחשק להשיג את הדבר המבוקש, אחרת, אם מקבלים איזה דבר בלי הקדם חסרון להדבר, אין אפשרות להנות. כידוע, שאין אור בלי כלי. לכן האדם צריך להתחיל בעבודה דלהשפיע. ואז הוא רואה, לאחר שהשקיע הרבה כוחות, בכדי להשיג את הכח הזה, ואין בידו להשיג, לכן אח"כ כשהבורא נותן לו את הכח הזה דלהשפיע, הוא יכול להנות מזה.

ועל זה אמר זצ"ל, שזה ענין "נעשה ונשמע", שאמרו ישראל, בזמן שאומות העולם לא רצו לקבלה, משום שראו, שאין זה באפשרות ללכת נגד הטבע. אבל עם ישראל אמרו, נעשה בכפיה, אפילו שאין הלב שלנו רוצה, ועל ידי זה נזכה לנשמע. היינו, שה' יתן לנו לשמוע, שהעבודה זו מתקבלת על הלב, הנקרא "והשבות אל לבבך"."

שאלה: איך אפשר להבין ולהסביר את זה שהיצר הרע שעושה לנו כל כך הרבה צרות בעולם הזה הוא בעצם הכלי הכי חשוב להשיג את הרוחניות?

איך אתקדם אם לא תהיה לי כל פעם התעוררות מצד ההתנגדות? אני לא יודע לאן ללכת, לא יודע מה לעשות, לא יודע מה מפריע לי. לכן "בראתי יצר רע", הבורא מתגאה בזה שברא לנו רע, כי זה ההבחן הבטוח, זה עבד נאמן שמושך אותנו לבורא, בזה שמראה לנו עד כמה אנחנו הפוכים. זה לא בסדר, זה לא נכון וזה לא נכון, הוא מראה לנו כל מיני ההבחנות שזה לא הבורא ומתוך זה אנחנו מבינים מה כן.

אתה יכול לשאול, למה לא נעשה את זה על ידי היצר הטוב? לזה להימשך ולזה להימשך וזה יהיה כביכול טוב, לבורא. לא, לא יהיו כאלה הבחנות, כי "יתרון האור מתוך החושך". אנחנו לא יכולים להבדיל בטוב על פני הטוב, את הבורא על פני הטוב. הבורא בעצמו טוב, לכן מאותו המין אנחנו לא יכולים [להבדיל]. אלא דווקא בגלל שאנחנו מתחילים לאתר שאנחנו נמשכים לההיפך, בעיקר בעל מנת לקבל, לגאווה, להעמיד את עצמנו באיזה מצב, לאגו, מתוך זה אנחנו מבינים שהדרך ההיא לא נכונה, ומהי הנכונה ההפוכה מזה? ההכנעה.

תלמיד: אבל בכל זאת המקובלים אומרים לנו תמיד להתחיל בקו ימין, תמיד ללכת על הטוב.

כן, אבל מה זאת אומרת על הטוב? אני רוצה כל הזמן להימשך לטוב ועל ידי זה אני מעורר את הרע. רב"ש התחיל בזה את המאמר.

שאלה: רב"ש כותב פה שהרע מוליד את החיסרון לעזרה מהבורא, ופה בקבוצה אנחנו כל הזמן נוטים להאמין לזה, אבל אם הרע מתגלה בדמותו של חבר, בינינו במערכת היחסים?

בסדר גמור, שיהיה בדמות החבר, לא חשוב במה. הבורא לא עושה חשבון אלא הוא יודע מה צריך לעשות כדי להביא אותך. האור העליון פועל בכללות, אין כאן חשבונות, אין איזה רצון, כוח שנמצא למעלה והוא מחשב עבור כל אחד ואחד, כמו שהטיפשים חושבים שכך נעשית ההנהגה. ההנהגה נעשית על ידי האור הכללי, אור אין סוף, ואין כאן שום חשבונות פרטיים לכל אחד ואחד. אלא כל אחד בכמה שהוא נמצא כלפי האור העליון אז האור העליון כבר פועל עליו. האדם קובע, הבורא לא קובע כלום. האדם בהתפתחות שלו, עד כמה שהוא נותן יגיעה, מאמצים ומסדר את התנאים, הוא קובע מה השלב הבא שיקבל מלמעלה מהאין סוף. תמיד מגמר התיקון, משם הכול נמשך אלינו.

שאלה: אם אנחנו בשליטת היצר הרע, איך משתמשים ביצר הטוב, לְמה הוא נועד?

כשהיצר הרע מגיע אלי אני מרגיש, צריכים כך להרגיש, צריכים כך להעמיד את עצמנו בצורה כזאת, שאני מרגיש עכשיו שהיצר הרע פועל בי. זה לא מיד, יכול להיות שאני נכנס לאיזה רצון, לאיזו מחשבה שמושכים אותי לכל מיני כיוונים על מנת לקבל ואני רוצה לשנות את הכול בהתאם לאגו שלי, ולאט לאט אני תופס את עצמי שאני נמצא בזה. במה אני נמצא? אני נמצא בעל מנת לקבל, אני נמצא בזה שאני נכנע לכוח הזה, נכנע למחשבה הזאת.

אני כבר מתחיל להבדיל את עצמי ממה שפועל עליי, שהמחשבות והרצונות האגואיסטיים האלו הם לא שלי, אלא זה כך מכוון אלי, מגיע אלי מהשבירה, מגיע אלי מהמקור שלי, מהשורש השבור של הנשמה, ולכן אני רוצה להתגבר על זה ולא להיות מכוון בחיים שלי על ידי המחשבות והרצונות הללו. ואז אני מבין שלא נשאר לי כאן כלום לעשות, אלא לסדר את זה נכון יותר.

מה זה לסדר את זה נכון יותר? אם עכשיו אני מתחיל לבקש ישר מהבורא, אפילו אם אני מבקש להתעלות למעלה מהרצון לקבל הזה שעכשיו שורה עלי ומגיע אליי כדי לבלבל אותי, אבל אני אישית מבקש את הבורא, זו בקשה אגואיסטית. כמה שאתאר אותה שהיא על מנת להשפיע כדי להגיע להשתוות, לא חשוב, אם אני מבקש, אני מבקש מאותו הרע, שאולי קצת מסובב בי ואני לא כל כך מבדיל. אם אני רוצה על בטוח לבקש בצורה נכונה, אז רק דרך העשירייה אני פונה לבורא, ומה אני מבקש? אני מבקש דבקות בעשירייה, שהאור העליון שיגיע עכשיו בחזרה כתוצאה מהבקשה הנכונה שלי, אני רוצה שהאור הזה ידביק אותי לעשירייה. כי בעשירייה נמצא הבורא, אני רוצה להתקדם אליו בעוד צעד.

תלמיד: אני רוצה עכשיו להשתמש ביצר הטוב, אני יודע שיצר הרע מוביל אותי למטרה, איך אני משתמש ביצר הטוב?

אתה מבקש מהמאור המחזיר למוטב שייתן לך דבקות בעשירייה ובזה אתה מתקדם לבורא. הבורא הוא כוח השפעה, כשאתה דבוק בעשירייה כבר השגת איזה כוח השפעה.

שאלה: כתוב פה "היינו היצר הטוב והיצר הרע שומרים את האדם." איך אפשר שהיצר הטוב ישמור על האדם, הרי אין לאדם יצר טוב?

מהבורא בא גם יצר הרע וגם יצר הטוב, באדם אין כלום. האדם הוא כמו מחשב שאתה קונה בחנות, הוא ריק, רק ברזל, ואתה מתחיל למלא אותו בכל מיני דברים. במה אתה ממלא אותו? בפלוסים ובמינוסים, במחשב זה או 0 או 1. בגלל שיש לו 0 ו-1 לא צריכים יותר. מכל הדברים האלה שנמצאים ביניהם באיזו התקשרות אתה כבר בונה את היחס, את התוכנה, את החיים שלך.

תלמיד: אבל בכל רגע ורגע אנחנו מגלים את יצר הרע.

אתה לא מגלה את היצר הרע בלי שמתגלה היצר הטוב כנגדו, לא יכול להיות, אלא מתגלה היצר הרע והיצר הטוב עומד בצד ואתה מזמין אותו.

תלמיד: אבל איך זה שומר על האדם? אני מבין שיצר הרע הוא עזר כנגדו, אבל איך יצר הטוב שומר על האדם, מה זה נקרא?

שני הרצונות הללו מחזיקים את האדם. אנחנו מדברים על אדם שלא נמצא סתם, אנחנו מדברים על אדם שנמצא בלימוד, בקבוצה, לומד איך לפנות לבורא, איך להזמין התקדמות, ואז הוא מתחיל לגלות שגם טוב וגם רע מביאים אותו ממש כמו בשתי מושכות. אני אומר לך שאתה תרגיש שהן נותנות לך קו מאוד דק ומאוד מאוד מכוון. ימינה, שמאלה, כל אחת מהן נותנת לך איזו סטייה כדי שתשמור את היחס ביניהן, את הקו האמצעי.

שאלה: לא ברור לי איך העשירייה נכנסת לסיפור.

עשירייה זה פשוט. אנחנו קוראים מאמר מספר מאתיים אולי, תקרא מאמר מספר עשרים ותברר שעשירייה זה דבר הכרחי.

תלמיד: כן, אבל כל המאמר פה הוא על זה שבאופן טבעי צריך להיווצר חיסרון באדם מהציורים הרעים האלה שהיצר הרע נותן לו.

זה שהבורא פונה לאדם והאדם מרגיש שהבורא פונה אליו בצורה אישית, אחר כך תגלה שגם זה בא לך דרך העשירייה.

תלמיד: אבל כל עוד אני לא מרגיש את זה כך, איך זה יכול להיות?

כל עוד אתה לא מרגיש אתה חייב בכל זאת לחפש מקום שבו תהיה לך עשירייה ודרכה לפנות לבורא. אחרת אתה תוקע אצבע בשמים.

תלמיד: לפחות אצלי, כרגע הכול רק מהשכל.

מתוך זה, ודאי, עדיין אין רגש. אתה קורא לזה רגש אם אתה תִמשך לזה בעצמך, וזה לאו דווקא מה שיקרה.

תלמיד: כל המאמר מדבר על איך ייווצר רגש באדם, רגש מאוד חזק של קריאה לבורא.

אם אתה תחכה שיהיו לך רגשות, אז אתה תחכה לעולם ועד.

תלמיד: אבל האם כל המאמר לא מדבר על זה? על איך צריך להיווצר באדם ממש רגש, חיסרון שלם? הרי לא מדובר פה על שכל.

זו תגובה על הפעולות שלו. אם לא נעשה פעולות שכתוצאה מהן, בעקבותיהן ישפיע עלינו אור עליון או בפנים שלו או באחוריים שלו, שזה הכול האור עושה, אז לא יהיה כלום. אנחנו חייבים קודם כל להתארגן ולעשות פעולות, אפילו בצורה גשמית, פעולות הכרחיות, שנדרשות מאיתנו. רק כתוצאה מזה, אם אנחנו נעשה את הפעולות האלו, בצורה ובמספר המספיק, אנחנו נתחיל להרגיש פעולות מסוג אחר, ולא לפני זה.

אתם חושבים שהכול מגיע בצורה כזאת שאני צריך להרגיש. מאיפה תתחיל להרגיש? איפה הכנת את הכלים שלך להרגשה? איפה הכנת את החיסרון להרגיש? לְמה להרגיש? שוב צריכים לחזור למאמרים של הרב"ש על הקבוצה? המאמרים הראשונים?

שאלה: כשיצר הרע מראה לבן אדם ציור מה זה באמת לשם שמים, עד כמה זה גבוה ושהוא לא שם, למה זה גורם לו לברוח מהמערכה? למה הוא לא מעריך את העבודה "לא לשמה", בכל זאת הוא עושה משהו?

כן, התגובה הראשונה היא לברוח, נכון.

תלמיד: למה?

כי היצר הרע מראה לו שזה מגעיל, שזה דוחה. אתה מרגיש בתוך הרצון, אנחנו חיים בתוך הרצון. יצר הרע, הרצון האגואיסטי, מראה לנו כמה שפעולה על מנת להשפיע היא מגעילה, היא דוחה. היא הפוכה ממני, אני לא מסכים, לא רוצה, לא יכול להיות בה. ומה אני צריך? אני צריך להרים כאן את גדלות הבורא, גדלות הקבוצה, גדלות המטרה, גדלות כל הדברים האלה. ואז להשתדל להיכנס בזה. הכנעה, שוב הכנעה.

שאלה: באותו כיוון. כשאדם רואה שלא ירוויח כלום, כשיצר הרע מצייר לו תמונה ברורה שהוא מרגיש, מה בסופו של דבר קובע שיבקש מה' שייתן לו חיים, ולא יברח מהדרך?

הוא רואה שהרווח שלו בזה שלא יקבל כלום. זה כבר כוח הנשמה שמתחיל לדבר בו. שעד כמה שאני לא אקבל שום דבר, זה הרווח הכי גדול. אז אני אהיה בצמצום ובדחייה ולא רוצה שום דבר. למה זה טוב? כי אני בזה דומה לבורא. ועוד יותר אם הוא לא יידע על זה. שאני אעשה את הפעולה הזאת לגמרי לחלל, עוד יותר טוב. כאן אנחנו מדברים על השפעת המאור המחזיר למוטב, אבל צריכים בכל זאת להבין לאיזה כיוון אנחנו הולכים.

תלמיד: כשאדם מגלה כזאת הרגשה, לפני שמרגיש חן דקדושה, איך לא לברוח מההרגשה הזאת? כי יש אפשרות למסמס אותה.

אנחנו בורחים מזה הרבה שנים. כן, בתת ההכרה, אנחנו אפילו לא יודעים. כל מי שנמצא כאן בורח מזה. הוא לא מודע לזה אפילו, אבל הוא בורח. אז לאט לאט, כאן זה כוח הקבוצה, שבכל זאת מחנכת את האדם אפילו שהוא לא רוצה. כמו שבחיים שלנו, הילד רוצה לעשות מה שבבית או בחברה דורשים ממנו? ודאי שלא. אבל לוחצים והוא מקבל את החינוך בכוח, כי כולו יצר הרע, וכך מתרגל והרגל נעשה טבע שני, והולך.

אנחנו מתחילים בצורה מכנית. לכן בלי הכנעה כלפי העשירייה, כמו שרב"ש כותב, שאני בכוח עושה את עצמי, מכניע את הראש שלי, אפס כלפי אחד וכן הלאה, לא קורה כלום. כדי לעשות את זה אני גם צריך עשר שנים, כדי לשמוע שצריכים כך לעשות. ואני כבר אומר לכולם, "כן, צריכים כך לעשות", ועדיין לא עושה.

תלמיד: איך אדם מכניע את עצמו?

תפילה, במקום הנכון, דרך עשירייה. דרך העשירייה, אפילו שאתה מעביר כמה מילים, זה פועל יותר ממה שאתה מתפלל לבד יום שלם.

תלמיד: איפה זה דרך העשירייה? הרי זה לא דרך הגופים האלה.

דרך זה שאני רואה בעשירייה שלי, לא בגופים, ודאי, אני רואה בחיבור ביניהם כבר כוח חדש, רמה חדשה. כשאני מתקשר לעשר אני עולה לרמה שהיא למעלה מהעולם הזה. אני נמצא בפיזור הראייה האגואיסטית. אני מתחיל להיות שייך לכוח העליון.

כמה שאני נעלם, מתמוסס בתוך החברים שלי, אני יותר שייך לכוח העליון. הוא יותר משפיע עלי. תתאר לעצמך, אתה מגיע לעשירייה, לא פיסית, אתה ממש רוצה להיעלם שם. פעם זה יקרה כך שברגע שאתה נעלם שם, אתה מגלה שאתה נכנס בעצם בבורא. ככה זה עובד. אני מאד רוצה שאתם כבר תתחילו להרגיש את זה.

שאלה: איך לחבר את העשירייה שלי לחיסרון שלי? כדי לעלות את החיסרון שלי, ולעשות מקום לחיסרון שלהם.

זו תפילה, רק תפילה. אתה אפילו לא צריך לדבר איתם. אלא אם יש לכם זמן שבו אתם מדברים, קצת מחזקים את עצמכם לפני שיעור, או מה, אז אתה יכול להגיד כמה מילים. אבל בדרך כלל זה רק דרך ההרגשה שלך. אם אתה רוצה להשפיע עליהם, זה לא דרך מילים, לא בצורה וורבאלית, אלא בצורה נפשית.

תלמיד: אני לא צריך לתת משהו?

לפעמים אתה צריך לתת להם דוגמה, אבל בדרך כלל אתם כבר צריכים להשתדל להשפיע על החברה דרך הלב.

שאלה: אמרת עכשיו שזה לא דרך מילים. בכל זאת יש מצבים שאדם ממש כבר לא יכול להחזיק בעצמו, בגלל הציור הזה שלא תרוויח מזה כלום ועדיף שתברח. והוא חייב לדבר עם החברים, עם העשירייה, כדי בכל זאת לקבל את התמיכה הזאת. איך הוא עושה את זה בזהירות, בשמירה כדי לא לפגוע בהם, ולא להוריד אותם? אלא באמת על מנת להועיל.

צריכים ללמוד לסבול. לסבול גם חברים כאלה שנמצאים בכל מיני מצבים של התפרצויות, שלא מסוגלים. דווקא הם יכולים להיות מיוחדים מאד, ולכן לא כל כך מצליחים בשלבים הראשונים. אפילו בעולם שלנו זה מוכר, דווקא איינשטיין, היה מטומטם בבית הספר, ובקושי הבין מה רוצים ממנו. ככה זה, כי כלי כבד הוא כבד, אחר כך הוא יעלה הרבה מעל האחרים. אבל בעצמו "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו".

שאלה: הוא כתב כאן שמוכרחה להיות התפילה ברורה. אתה יכול להסביר?

אני לא זוכר על מה מדובר, אבל שלאדם יהיה ברור מה הוא מבקש. ושוב אני אומר, כדי לייצר נכון את התמונה, אם אתה מעביר את זה דרך הקבוצה אז אפילו מילה אחת, או משהו, אם זה עובר דרך המתאם שזו הקבוצה, אז כבר זה מסודר נכון. כשאני פונה לבורא אז כאילו מי לא פונה לבורא? אפילו הגנב במרתף פונה לבורא. אלא דרך הקבוצה זאת התפילה. כמו בתפילת נועם אלימלך.

אתה לא תופס את הה-ו-י-ה, את צורת הבורא איך זה מסודר כלפיך. זה לא עליון מופשט, זה מופשט, אבל איך שזה מסודר כלפיך בה-ו-י-ה. אתה לא נמצא במגע עימו אם אתה לא מסדר את הפנייה שלך דרך הקבוצה, כי לקבוצה יש צורת ה-ו-י-ה אפילו שאתה לא מבין, זה נסתר, לא חשוב. אתה בכל זאת פונה לאותה תבנית, אתה נכנס לאותו כוח שבו נמצא בורא, לסדר, לתבנית כזאת.

לכן זה מה שאני ממליץ, תתחילו, תתחילו, כל הזמן אפילו ללא רגש להשתדל להיות כך, הרבה עשיריות, ואתם תראו כמה שבכל זאת עובד.

שאלה: בעמ' 1241 בפסקה הראשונה בטור א' כתוב שהדבר החשוב ביותר הוא הצורך לקבל טבע אחר, לרכוש טבע אחר. מה בדיוק צריך לעשות כדי שתיווצר בי כזאת נחיצות, לרכוש טבע אחר?

זה מגיע על ידי המאור המחזיר למוטב. בינתיים הטבע שלי, נניח הוא רצון לקבל ואני רוצה לקבל בתוך הרצון לקבל הזה כל מיני מילויים. אני רוצה להיות גדול, אני רוצה להיות חזק. אני רוצה להיות ידוע. אני רוצה את כל התענוגים שיש בעולם הזה. רוצה אוכל מין משפחה, כסף כבוד מושכלות. רוצה, זאת אומרת שאני מוכן לעבוד, להשקיע, לתת יגיעה כדי לקבל אותם בכל מיני צורות.

זה בא בדרך כלל מתוך מכה גדולה, מגיע צער גדול מאי הצלחה, אני רוצה להשיג את זה ואת זה, וזה ממש משהו נורא. הצער הגדול שאני מרגיש הוא עד כדי כך גדול ש"טוב לי מותי מחיי", ממש. אני מוכן למות, רק לא להרגיש את זה. כי אני רואה ברצון לקבל שלי שאני לא אגיע לממש את מה שאני רוצה. אני רוצה להיות ידוע, אני רוצה להיות גדול, ואני מרגיש ברצון לקבל שלי ההיפך. עד כמה אני פחוּת מכולם, עד כמה אני לא מוצלח, עד כמה אני אפס אפסים ואני לא יודע לאן לברוח. הייתי רוצה למות, ואני לא מסוגל. מה לעשות? החיים תוקעים אותי לקיר.

וכאן אני מתחיל להרגיש שכל זה הוכן לי מצד העליון, מצד הבורא. זאת אומרת מופיע כאן פתאום גורם שאומר לי, "בוא נכיר זה את זה, זה אני עושה לך". ואז אני מתחיל לראות, כמה טוב שהוא קיים. אני יכול להצדיק את החיים שלי, שאני לא מוצלח, שקורה לי כך וכך. ומה הלאה?

הלאה אני מתחיל להבין שטוב לי, קודם כל אני יכול לשייך לו הכול. ומרגע זה והלאה כל הדברים הרעים, הטובים, את הכול אני כבר משייך למקור הזה. אני לא מכיר אותו, ודאי, אבל יש איזה מקור, יש איזו סיבה, הוא הראשון, והוא עושה את זה. אז החיים שלי כבר קיבלו המתקה, יש ראשון, יש אחרון, ואני באמצע.

אני מתחיל להיות בקשר עימו. ודאי שעדיין לא מרגיש כלום, אבל אני מתחיל לשייך לו את כל הדברים, גם הטובים וגם הרעים, את כל מה שקורה. לפעמים אני מצליח לתפוס שגם המחשבות האלה ממנו, הרעות, הטובות. בעיקר הרעות והן מכוונות אותי אליו, לפעמים גם הטובות.

ואז אני מגיע למצב, מתוך זה שהוא מסדר לי הכול, שאני מתחיל לדאוג לו. בא לי לעשות לו נעים, בא לי לעשות לו טוב. ואני מתחיל מראש לראות, איך אני מסדר את המחשבות ורצונות שהוא מסדר לי, איך אני מכוון אותם בחזרה אליו, שיהיה לו טוב.

וכך אני מגיע לאיזה קשר ועבודה. שאני כך עובד, קצת, התקופות הן לא ארוכות, סך הכול כמה חודשים. ואז אני מגיע למצב שאני מתחיל להבין שאם אני באמת רוצה להתקשר אליו ולהשפיע עליו אני צריך להתקשר דרך עשירייה. ואני מגיע יותר ויותר לנחיצות להיות בעשירייה, לדבר עם הבורא דרך העשירייה.

זאת אומרת לסדר את הקשר שלי, את הרצונות, המחשבות שיהיו מכוונות אליו, שיקבלו את הלבוש, את הסדר הנכון, את העיבוד הנכון בעשירייה. ואז אני בטוח שהן מגיעות אליו.

אמנם שכאן אני נכנס להרגשה חדשה, שאין לי אותה כל כך. אני לא כל כך מרגיש את העשירייה, אבל במידה הזאת אני מבין שאני לא מרגיש את הבורא. ואני פונה אליו דרך עשירייה, זה קצת קשה, זה קצת לא מתוך הלב, אני צריך להתקשר אליהם, ולא יודע איך עושים זאת. אבל אני מבין שהגעתי למכשיר הקשר הנכון, ושהוא תמיד פתוח, הוא תמיד לשירותי, אבל צריכים לדעת איך להשתמש בו. ואז אני מתחיל לעבוד בצורה רצינית, עקבית עם העשירייה. וכאן כבר נפתחות מערכות ואפשרויות חדשות.

שאלה: בהמשך למה שאמרת עכשיו, כשאני כבר מגיע להבנה שאני עובד עכשיו עם מכשיר קשר עם הבורא, מה קורה הלאה? אנחנו הרי מבינים שאם אנחנו עכשיו נקום כעשירייה ונבקש מהבורא שאיזה צמח יגדל בלי אור ובלי מים, הוא לא יגדל, כי יש הרי תנאים הכרחיים לגדילת אותו צמח. אז מה אנחנו כעשירייה כשכבר מבינים שזה המכשיר לקשר עם הבורא, איך לבקש, מה לעשות כדי שבכל זאת הצמח הזה שנקרא עשירייה יגדל? מה אני מבקש מהבורא?

דברו על הזמן ביניכם ותנסו לשכנע, "איש את רעהו יעזורו", ותבינו שאתם ברוחניות כשאתם נמצאים בעשירייה. תעשו את זה, תעשו את זה בצורה מלאכותית. יש לכם מספיק חברים, תתחילו לדבר ביניכם, שכך אתם עובדים. שכך אתם צריכים לעשות, ואתם צריכים לעבור, איך אני עובר את זה, איך אני משתדל. בכוח. אם אנחנו פועלים מתוך הרצון, אז אנחנו בהמה. אם אנחנו רוצים להתעלות מעל הרצון, אז אנחנו קופצים קצת להיות אדם. תנסו את זה.

אין לי שום אפשרות אחרת לייעץ לכם משהו. כך עושים. "איש את רעהו יעזורו", תנו דוגמה אחד לשני. ועל ידי קנאה, תאווה, כבוד תוציאו את עצמכם מהמצב הזה.

שאלה: מתגלים לאדם ציורים שונים, חבר צועק עליך, התנגש בך רכב, ומאחורי הדברים אתה מחפש את הבורא. האם יש מקום לשאול למה דווקא הציור הזה מגיע אלי?

זה לפי שורש הנשמה, שכך אתה צריך לגלות אותם. מה זה חשוב, אם מישהו צועק או זה רכב או זה משהו אחר, בצורה כזאת מגלים לך את האחוריים של האור. זה כמו שהבורא רץ כאיילה או כצבי, ומראה לך שהוא מתרחק, בזה הוא בעצם מושך אותך. אתה רואה תמיד את האחוריים של המדרגה הבאה שלך, אבל זה נראה לך חושך. אחוריים של המצב הרוחני הבא נראה לך כחושך, כי אתה עדיין לא התאמת את עצמך אליו, למצב הזה.

תלמיד: האם כדי ללמוד על פעולות הבורא, למה דווקא בצורה כזו ובצורה כזו, יש מקום לשאלה הזאת?

לא, זה לפי שורש הנשמה שלך, כך זה נפתח בינתיים בציורים האלו, שאנחנו כאילו נמצאים בעולם הזה המדומה ומתגלות לנו כאלה צורות. אחר כך אנחנו נראה עד כמה שהצורות האלה הן גם היו מצטיירות על ידי האורות אבל ברצון לקבל, עוד לא ברצון להשפיע. לכן זה נקרא העולם המדומה.

ואסור לעשות על זה שום חשבון, אני מקבל את הדברים האלה ועובד איתם. אני לא רוצה לסתור אותם, לא רוצה כלום, אני רוצה לדלג עליהם, היינו לקבל את עצמי, לקדם את עצמי, אני רוצה להכניע את עצמי בהכנעה וללכת קדימה.

שאלה: איך אני יכול להכין את עצמי למצב שתהיה לי דחייה מהעשירייה, ממה שהם מראים לי, מה אני אוכל לעשות באותו רגע? כי אני מנסה להתחבר איתם ואני מבין שיכול להתעורר רע.

אם אתה רוצה להרגיש שיש לך דחייה מהעשירייה, תנסה להתחבר איתם יותר ממה שאתה [מנסה] עכשיו, ואתה תרגיש כמה שאתה נדחה.

תלמיד: אבל אם אני נדחה מהם, מאיפה אני יכול לקבל כוחות להתגבר על זה?

מהבורא. למה זה נעשה כך, הכול דרך התנגדות? כדי שאתה תזדקק לו.

תלמיד: אבל איך אני יכול לבקש מהבורא דרך העשירייה בזמן שיש לי דחייה מהעשירייה?

לא, תבקש ממנו בצורה ישירה, לא חשוב, תבקש ממנו בצורה ישירה. אבל על מה אתה מבקש? איך אני יכול להיות דבוק בבורא ואיתך יחד בתוך העשירייה. תבקש, אתם צריכים לראות איך שזה עובד. זאת לא עבירה כשאתה פונה לבורא לבד מחוצה לעשירייה. אבל אם אתה רוצה באמת להרגיש את צורת העבודה הנכונה, תנסה לאתר את המצב שאתה בתוך העשירייה, במידה שאתה דבוק איתם אתה מתקרב לדבקות בבורא.

שאלה: בעמ' 1241 פסקה שנייה כתוב, "אבל שלא לשם שמים, כל אחד יודע, שמי שעובד שלא לשם שמים, אין עבודתו שוה כלום." ואז הוא אומר, "לכן האדם, כשהוא עוסק בתורה ומצות, הוא יודע בעצמו שהוא עובד לשם שמים." אני לא מבין איך דבר מוביל לדבר פה, ובכלל איך אדם יודע בעצמו שהוא עובד לשם שמים?

זה עוד מוקדם בשבילנו, זה עוד מוקדם, לשם שמים, לא לשם שמים. "לשם שמים", זאת אומרת השפעה נקייה, זה נקרא "לשם שמים". שוב, זה דרך הקבוצה ועד כמה שאני יכול להכניע את עצמי ולעבוד למען העשירייה, שבתוכה אני מתכוון לכוח השפעה שנסתר, שהוא הבורא.

תלמיד: אני שומע את המאמר ומרגיש שכל העולם נמצא בתוכו, הוא מכניס המון המון דברים שאני לא מבין בכלל, אני לא יודע מה הגישה הנכונה למאמר כזה?

כל הגישה למאמרי בעל הסולם ורב"ש היא כזאת, שאנחנו צריכים לקרוא, להשתדל כמה שיותר להיות קרוב למחבר, להשתדל ממש להיות לידו כמו תינוק כלפי הגדול. שאפילו שלא מבינים מה שהגדול אומר אבל אנחנו רוצים להיות תלויים בו, ולאט לאט על ידי זה נגדל. ואפילו שלא מבינים נקרא שוב ושוב ושוב, עד שזה יתחיל לעבוד, עד שהאור העליון פועל.

ברוחניות אין לך שום סיכוי להגיע לרוחניות האמיתית, אלא אם כן על ידי המאור המחזיר למוטב. זה לא שכל, לא רגש ולא פרוטקציה, שאתה בן של איזה רב גדול, אפילו שיהיה מקובל, לא יודע מי, זה לא שווה כלום אם אתה לא משקיע כוחות. ומשקיע כוחות לכיוון שהאור יכול להשפיע עליו.

כמה שיותר תשתדל לקיים מה שרב"ש כותב. להתכלל בקבוצה וללמוד מה שהוא כותב, ואתה תראה איך שזה עובד. כמה זמן צריך לזה? הרבה זמן, אני אומר לך מראש. אם חשבת שתוך שנה שנתיים אתה כבר תהיה בין המלאכים, לא. אבל נניח תוך עשר שנים כבר יכול להיות, אני אומר בשיא הרצינות. כי החיים שלנו הם מכוונים ומסודרים לפי הכוח העליון שפועל עלינו.

וכאן אנחנו צריכים להבין גם עוד דבר אחד. למה היום אנשים חיים פי שניים ממה שהיו חיים לפני נניח מאה שנה? במאה השמונה עשרה אנשים חיו ארבעים שנה, גג חמישים שנה, פשוט, היום זה כפול. למה? מה אתה חושב, זה בגלל שאנחנו אוכלים יותר טוב? מדברים על כל סוגי האנשים, זה גם סימן שכנראה אנחנו צריכים להשקיע יותר, גם בגלל מה שקורה בעולם, בטכנולוגיה וכן הלאה.

אנחנו צריכים להשקיע יותר בלימוד, אבל ההשגה הרוחנית היא לא יכולה להיות מהירה. כי הכלי השבור זה כלי גדול מאוד, עצום מאוד. אנחנו אפילו לא מגלים אותו ולא גומרים אותו בגלגול גשמי אחד, אלא בהרבה פעולות גשמיות ורוחניות, זה לא פשוט. לכן מי שלוקח על עצמו "כשור לעול וכחמור למשא", ללא תנאים, הוא מצליח.

שאלה: כתוב שהרע שומר עליו כדי שיבקש מהבורא חיים, מה זה אומר?

כי אם לא רע, איך היינו מתקדמים? אפילו בחיים הגשמיים שלנו, אם לא היה רע, לא היינו מתקדמים. זה שאני רוצה לרוץ, אז אני הולך להמציא אופניים. זה שאני רוצה לשחות, אז אני ממציא אנייה או משהו. חסרונות, חסרונות הם מקדמים את האדם להישגים, תמיד זה כך. לפעמים אנחנו רואים צורות כאלה של ילדים אוטיסטים למיניהם, אין להם רצון, הוא יושב ואין לו רצון לכלום. ילד קטן נורמלי הוא כל הזמן נמצא ב[תנועה], כשיש לו חום ארבעים, ראיתם ילד שהוא חולה? הוא בכל זאת משחק, הוא משחק. יש לו דחף פנימי, דחף לרוץ לחיים להשיג ולעשות. וילד שאין לו רצון זאת מכה, הוא מסכן.

אנחנו נמצאים במצב שאו שאנחנו, "מה לעשות עם ילדים שהזקינו", שאנחנו לא רוצים כלום, סניליים, או שאנחנו מעוררים רצונות זה בזה. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". במה יעזורו? בחיסרון.

(סוף השיעור)