שיעור בוקר 01.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 459, מאמר "השלום בעולם"

קריין: אנחנו לומדים מאמרו של בעל הסולם. "השלום בעולם". המאמר נמצא בעמוד 459.

המאמר הזה הוא מקיף מאוד, הוא כולל בתוכו הרבה דברים, כדאי לנו ללמוד אותו, וגם להבין שהדברים האלה הם מאוד אקטואליים בעולמנו בפרט המעבר שאנחנו עוברים היום בעולם, מעולם שהיה פעם במאה העשרים, למבנה חדש, לתקופה חדשה של המאה העשרים ואחת, ואז נראה מה באמת ההיסטוריה שלנו, מה התהליך שהאנושות עוברת, לאן זה לוקח אותנו. אלו דברים שאנחנו חושבים שלא כל כך פועלים על החיים הפרטיים שלנו אבל זה לא נכון, אנחנו נראה עד כמה זה יותר ויותר שייך לכל אחד ואחד בצורה אישית.

נקרא ונברר.

קריין: מאמר "השלום בעולם".

השלום בעולם

עיונים ובקורת בשאלות הגורמים להעדר שלום, הצעות מתקני עולם,

והעמדתן במבחן המציאות. - התבוננות ב"טוב" הנשען על

"חסד ואמת צדק ושלום" כנרמז בספר תהילים.

ומה נרמז בספר תהילים? בעל הסולם נותן לנו כאן את הקטע הזה.

"חסד ואמת נפגשו. צדק ושלום נשקו,

אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף,

גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה. (תהילים פ"ה)"

כך כתוב בספר תהילים, בואו נראה מה רוצה דוד המלך להגיד לנו.

כל דבר מוערך לא לפי שהוא נראה ברגע מסויים - אלא במדת התפתחותו

"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם - - - אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב.

כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל שלימות פועלה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להזהר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח"ו משום הוצאת שם רע על פועלה.

אמנם, דבר זה ידוע לכל, שהבורא ית' לא השלים את הבריאה, בעת שבראה, וכן אנו רואים בכל פינה במציאות שלפנינו, הן בכלל, והן בפרט - היא נתונה תחת חוקים של התפתחות הדרגתית, החל משלב ההעדר, עד גמר גידולו. ומסיבה זו, כאשר אנו טועמים טעם מר בפרי בתחילת גידולו, אין הדבר נידון אצלנו כמציאת מום ודופי בפרי. משום שכולנו יודעים את הסיבה, והיא, שהפרי עדיין לא גמר תהליך ההתפתחות בשלמותו.

וכן ביתר הפרטים של המציאות: כאשר איזה פרט נראה לנו רע ומזיק, הנה אין זה אלא עדות עצמית של אותו הפרט, שהוא עדיין שרוי בשלב מעבר, בתהליך ההתפתחות שלו. לכן אין לנו להחליט כי רע הוא, ואין להטיל בו דופי, כי לא מחכמה היא."

כאן ברור שכמו שכתוב בכותרת "כל דבר מוערך לא לפי שהוא נראה ברגע מסויים - אלא במידת התפתחותו", ואם אנחנו רואים שהוא עדיין מתפקד בצורה לא נכונה, מועילה ושלמה, אז כנראה שהוא עוד לא גמר את ההתפתחות שלו ולכן לא יכולים לדבר עליו בצורה של מי הוא, מה הוא ואיך הוא צריך להיראות באמת.

שאלה: אמרת שאנחנו נמצאים עכשיו בתחילתו של סדר עולמי חדש שבו כל אחד ירגיש על עצמו בצורה אישית ברמה פרטית את השינויים. בעל הסולם כותב פה שהכול תוצאה של התפתחות, אז לאן כל המצבים הדרמטיים האלה מתפתחים?

אני לא רוצה לדבר לפני החכמים, בעל הסולם ועוד כמה שיופיעו כאן, ולכן בואו נקרא. אבל ודאי שכולנו רואים שאנחנו עדיין נמצאים בהתפתחות שלנו ולכן אסור לנו לדבר בצורה סופית נחרצת שזה כך וזה כך, אלא נחכה שהעולם ישתנה, אנשים ישתנו, מדינות ועמים ישתנו, ואז נראה למה הבורא מוביל אותנו. אבל ברור שלא מראים לטיפש דבר באמצע התפתחותו, אלא רק החכם שרואה מתחילה ועד סוף את כל התהליך יכול להגיד גם על כל המצבים שעובר התהליך הזה.

שאלה: בפסקה הראשונה בעל הסולם אומר שכל דבר אפילו היותר רע ומזיק יש לו זכות קיום ואסור להשחיתו אלא מוטל עלינו לתקנו.

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין להשחית את הרע לבין לתקן את הרע?

לתקן את הרע זה להביא אותו לצורה שהוא משתתף עם כל יתר צורות הבריאה בצורה הדדית, נכונה, יפה.

תלמיד: ומה זה לבער אותו כליל שזה אסור?

שאתה לא נותן לו להתפתח. אתה גומר לו את צורת ההתפתחות מפני שנראה לך המצב לעת עתה כמצב לא נכון, ולכן לפי המצב הנוכחי אתה כבר חושב עליו שכך זה יהיה גם לעתיד. בעל הסולם נותן לנו אחר כך דוגמה של תפוח שהוא מר בתחילת התפתחותו ואחר כך נעשה מתוק.

תלמיד: אז מה שצריך זה לתקן את הרע?

קודם כל אסור לנו לחשוב שזה רע, אלא הדבר עוד לא הגיע להתפתחות ולכן נראה לנו שהוא רע. אז אנחנו צריכים או לתקן את הראיה שלנו או לחכות עד שהדבר הזה יתפתח ויראה לנו כל צורתו הנכונה.

תלמיד: אז המילים האלה "מוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב" מה הן אומרות?

שאנחנו צריכים לחכות ולעזור לו להתפתח אבל לא שעכשיו אני מדבר עליו שהוא לא בסדר. בסופו של דבר כולם מגיעים לגמר התיקון וכולם מגיעים לצורה הטובה. רק איזו צורה טובה ואיך כולם משלימים זה את זה אני לא יודע, אז עליי ללמוד את זה ולהשתתף בזה. גם אני צריך להשתנות בזה שאני מסתכל על כולם כראויים לתיקון.

שאלה: מצד אחד אולי אי אפשר להגיד כלום עד שאנחנו מבינים לאן הדברים יתפתחו, מצד אחר אנחנו צריכים לחיות כאן ועכשיו?

לכן אנחנו צריכים לקבל כל אחד ואחד כראוי לתיקון ולתת לו אפשרות להתקדם להיתקן.

תלמיד: אז אפשר להגיד עכשיו על משהו שהוא רע?

לא. אלא מה שנראה לי כרע זה מפני שאני בעצמי קודם כל לא מתוקן.

שאלה: מה קורה עם הרע שבכל זאת הושמד ונהרס, הוא נולד מחדש ומתפתח הלאה?

זה לא תיקון ולכן צריכים עוד הרבה גלגולים כדי להחזיר אותו לצורה המקולקלת ולתקן.

שאלה: כשאנחנו מסתכלים היום על מצב האנושות זה בעצם כמו פרי שהוא לא בשל. אז מה אנחנו צריכים לעשות? לא להתערב ולחכות שהפרי יבשיל או כן להתערב?

אנחנו צריכים להתערב ולעזור לו להבשיל נכון, כמו שבעל הסולם אומר שמוסיפים לעץ ולפרי כל מיני חומרי גלם שעוזרים לו לגדול בצורה נכונה, שלא יזיקו לו מזיקים, וכן הלאה. זה מה שאנחנו צריכים לתת לכל אחד, כמו שפעם קידמו להתפתחות כל מיני עמים באפריקה ובאסיה.

תלמיד: כשרואים את המלחמות שיש עכשיו בעולם, מה אנחנו צריכים להגיד לעצמנו?

זה תהליך לא נכון, בצורה לא נכונה. כי אנחנו לא משלימים זה את זה ולכן אנחנו רק מאריכים את הצרות, מגדילים את הצרות וייקח עוד הרבה זמן עד שזה יירגע.

תלמיד: אבל למה אנחנו אומרים שזה תהליך לא נכון, הרי על פרי לא בשל אנחנו לא נגיד שהוא בתהליך לא נכון, אנחנו אומרים שהוא בתהליך ועוד מעט הוא יבשיל ויהיה ראוי למאכל?

אבל פועלים עליו כל כוחות הטבע כדי לגדל אותו ולהביא אותו לצורה הבריאה, הבשלה. מה שאין כן כאן אנחנו הורגים אנשים ומפסיקים את התפתחות הנשמות שבהם, אני לא רואה בזה שום התפתחות חיובית.

שאלה: מה היחס של המקובל לרוצחים ולאנשים שמזיקים ברמה הגשמית? איך זה מסתדר עם זה שאסור לזלזל?

אנחנו צריכים לעזור לכל האנשים, לא חשוב מיהם ומהם, להבין מהי תכנית הבריאה, מהי מטרת הבריאה, ואיך אנחנו יכולים לסייע לכולם להגיע למטרת הבריאה בצורה מהירה וטובה.

שאלה: אם כל הבריאה אמורה לבוא למוטב והבורא שומר על כל חלקי הבריאה, למה בכלל יש את האופציה הזאת להשחית וכפי שאנחנו רואים האנושות משתמשת באופציה הזאת של להשחית לבער ולהשמיד?

צריך לראות זאת כאחת מהאפשרויות לתקן. שאם הורגים מישהו אז מפסיקים לו את החיות בדרגת החי, נותנים לבריאה הזדמנות, אפשרות לעשות איזו פעולה במקום זה, תמורת זה. אני לא יכול להסביר, זה דבר מאוד עמוק והוא לא שייך בדיוק לנושא שלנו. אנחנו לא נוכל להבין עכשיו מה התועלת מהמיתה, אבל גם בזה ודאי שישנה תועלת.

שאלה: שמעתי שאמרת שיש לנו שתי אפשרויות להתייחס למציאות, או לחכות עד שהפרי יבשיל או לשנות את הראייה שלנו. מה ההבדל בין שתי הדרכים האלה ומה מועדף מבחינת התיקון?

מועדף ודאי שנתקדם בתמיכה הדדית בדרגת המדבר כך שנשלים זה את זה ואז כל הכוחות יהיו מכוונים למטרת הבריאה. זה מה שעדיף.

שאלה: האם גמר גידולו זה משהו פרטי שלי או שצריך לחכות שכולם יהיו בגמר התיקון?

לא. אתה צריך להגיע. וכמה שאתה יכול תסייע לאחרים בהפצה וכן הלאה.

שאלה: הבורא רוצה לתת תענוג לאדם והאדם רוצה להשתחרר משליטת הבורא. אז האם האדם צריך לדחות את מה שהבורא נותן לו. מה עלינו לעשות?

אנחנו צריכים, כמו שכותבים לנו מקובלים, להשתדל להיות מחוברים יותר ויותר בינינו עד שמתגלה בקשר בינינו הכוח האחד הפועל במציאות שנקרא בורא. זה בסך הכול מה שאנחנו צריכים.

שאלה: אם עכשיו עוד מוקדם לדבר על מה שקורה בעולם, אז מה אפשר להגיד על השנים האחרונות ממלחמת העולם השנייה או אפילו ממלחמת העולם הראשונה?

האנושות לא לומדת שום דבר ממה שאירע. מצד שני היא בכל זאת לומדת שהיא נלחצת להיכנס שוב ושוב לאותה מערבולת שהייתה קודם רק בצורה הרבה יותר חריפה, טרגית, על ידי מלחמת אטום. זה מה שאנחנו צריכים לראות. מה אפשר לעשות? צריך להגיע למצב שלא יכול להיות שאדם או קבוצה או מדינה יכולים להתנפל על מדינה אחרת. זה חייב להיות אסור ולא יכולה להיות לכך שום הצדקה. להביא את כולם למצב פשוט, כמו שכתוב גם בתורה, לא מרימים יד על האחר, לזה צריך להגיע. כל החוקים, כל הכוחות צריכים לאסור עלינו להשתמש בכוח, בשום כוח. זו כל הבעיה, שאנחנו עדיין מתנהגים כמו חיות רעות.

תלמיד: זאת אומרת, מדובר על כך שרק בגמר התיקון נגלה את הכול?

כן. כנראה שכן.

שאלה: דיברנו כרגע על מיתה כדבר המתחייב בדרך הטבע, ואין מה להתנגד לו, אבל ישנו הפסוק שאומר "הקם להורגך השכם להורגו". אז כאילו אנחנו מתנגדים למה שהטבע מטיל עלינו?

זה אחד מחוקי התורה, ואנחנו צריכים לעשות זאת. זה לא סותר את הכלל שאף אחד לא מרים יד על האחר, אבל אם מישהו מרים את היד, אז מגיע לו לקבל קודם.

תלמיד: אבל "הקם להורגך השכם להורגו", מנוגד לכאורה למה שכתוב פה במאמר, שאסור להשחיתו, אסור לבערו, אפילו הכי מזיק שבעולם, אז למה מותר לי להרוג את מי שקם להורגי קודם, ואני אפילו מצווה לעשות זאת?

כי הוא המקור של אותה פעולה שרוצה להרוג. לכן את אותו מקור אני מבטל מהעולם.

חולשתם של "מתקני עולם"

"ומכאן המפתח להבנת החולשה של מתקני עולם שקמו בדורותיהם, - כי הם ראו את האדם בדמות מכונה שאינה פועלת כראוי, וצריכה תיקון. דהיינו, להסיר ממנה את החלקים המקולקלים, ולהחליפם באחרים מתוקנים.

כי כן כל מגמתם של מתקני עולם הללו לבער כל רע וכל מזיק שבמין האדם - - - ואמת היא, שלולא הבורא ית' עמד לנגדם, ודאי שהיו כבר מספיקים מזמן לנפות את האדם כבכברה, ולהותיר בו רק טוב ומועיל בלבד." כאילו מדובר בדבר טוב, אנחנו הולכים לפי הראייה, ההבנה שלנו, דנים כולנו, כל האנושות נניח דנה פה אחד וקובעת שאת זה צריך להרוג, ואת זה להשמיד, לזה לא יכול להיות מקום בעולם. מה רע בזה?

"אלא, מתוך שהבורא ית' שומר על כל הפרטים שבבריאה שלו בהקפדה יתרה, ואינו מרשה למישהו להשחית שום דבר שברשותו - אלא רק להחזירו ולהפכו למוטב בלבד, כדברינו לעיל, - לפיכך: כל המתקנים מהמין האמור - יתמו מהארץ, והמדות הרעות שבעולם - לא יתמו מהארץ. והם מתקיימים ומונים את מספר המדרגות של התפתחות המחויבים עוד לעבור עליהם - עד שיבואו לגמר בישולם.

אשר אז, אותם המדות הרעות בעצמן מתהפכות, ונעשות למדות טובות ומועילות, כמו שחשב עליהם הבורא ית', מראש. בדומה לפרי היושב על ענפי העץ, ומחכה ומונה את הימים והחדשים המחויבים עוד לעבור עליו, עד שיגמר בישולו, שאז יתגלה טעמו ומתיקותו לכל אדם."

שאלה: אני מנסה להבין, יש שלוש אופציות כדי לראות שהמציאות היא כמו שהבורא תכנן, או שאני מתוקן או שהפרי מגיע לגמר בישול או שאני, כמו שאמרת, מוסיף את חומרי הגלם כדי לראות שזה עוד לא מתוקן אבל הולך לכיוון הטוב. נכון להגיד ככה?

אני לא יודע, הוא לא כתב על זה כאן.

תלמיד: אני מנסה להבין מה ההבדל בין מה שמתקני עולם רוצים לעשות לבין להחזיר את המידה הרעה לטוב, גם זה נשמע שכאילו יעשו כמו שהם רוצים כדי להחזיר אותו לטוב. מה ההבדל?

נכון. לכן הוא אומר שזה נקרא "מתקני עולם".

תלמיד: אבל מה ההבדל בין מתקני עולם לבין לתקן את ההסתכלות?

השאלה היא, האם זו פעולה נכונה לתקן מה שאנחנו רואים כלא טוב.

תלמיד: איך אפשר לקבוע?

זאת השאלה ועדיין אין על כך תשובה. הוא רק מברר לנו כמה אנחנו בעצמנו כל הזמן מגלים את הקלקולים שלנו ולא יודעים איך נכון להתייחס למציאות.

תלמיד: האם כיוון המציאות הוא רק לתקן את עצמי או שיש לי מה לעשות גם מחוצה לי?

אפילו שאתה מגלה שיש לך משהו לעשות, השאלה היא האם רשאי אתה לעשות.

שאלה: בזמן שאתה קורא את המאמר וחושב שמדובר על מישהו אחר הכול טוב, אבל כשמתגלה בעבודה שלנו עם החברים שאותם מתקני העולם הם בך וכאילו יש תכונות מקולקלות אצל החברים, בבורא, זה כמו מבוי סתום. כאילו לא צפוי ולא ברור איך לצאת מזה ואיך לתקן את זה.

אין לך לאן לברוח ואתה צריך למצוא את הדרך לתקן את המציאות, את עצמך, את העולם, אולי את הבורא, אני לא יודע, אבל צריך משהו לתקן. מה שאנחנו מגלים בעולם כולו לא בסדר, לא טוב, מקולקל, כל העולם נראה כפרי רקוב, מה עושים?

תלמיד: זו בדיוק השאלה, מבוי סתום.

הבורא ברא גן עדן ובתוכו את עץ הדעת שעליו תפוח והתפוח הזה כל הזמן מתקלקל יותר ויותר ונעשה רקוב. מה עושים? זה מה שאנחנו רוצים לחשוב. ותחת העץ, התפוח, יושבים כל מיני בני אדם שרוצים לתקן את המצב, כי הם רואים שהמצב לא טוב. נמשיך מכאן, אבל שיהיה לנו ברור מהי השאלה.

שאלה: לא ברור לי מי הם מתקני העולם, כי בכל מקרה הם מגיעים מהבורא, אז למה אנחנו צריכים להעלים אותם?

אני לא יכול לענות לך. מתקני העולם הם אלה שחושבים שאפשר לתקן משהו.

שאלה: כתוב, "עד שיבואו לגמר בישולם. אשר אז, אותם המדות הרעות בעצמן מתהפכות, ונעשות למדות טובות ומועילות, כמו שחשב עליהם הבורא ית'," אתה כל הזמן, כל יום, אומר לנו תיזהרו עוד מעט כל העולם הזה ילך לאבדון.

לא, אם יש גמר תיקון איזה סוף יש לעולם? למה אתה כך אומר?

תלמיד: כי אין גמר תיקון, אתה רואה שהעולם הולך ונעשה יותר גרוע מיום ליום, איך אתה רואה שיהיה פה גמר תיקון? כי פה הוא אומר שהכול הולך להתהפך, מתי יתהפך העסק שאנחנו פתאום ניראה התהפכות?

הוא אומר, שאם אנחנו לא נעשה תיקונים אז התיקונים יבואו מצד הטבע שזה נקרא "בורא" ויחייבו אותנו לעשות תיקונים בצורה הדרגתית מחויבת.

תלמיד: האם אנחנו מרגישים את ההשגחה, אתה רואה השגחה בכל מה שקורה?

מי שמרגיש מרגיש, מי שלא לא.

תלמיד: מיום ליום אני באופן אישי והאנשים מסביבי רואים שהעולם נעשה הרבה יותר גרוע מיום ליום, מדקה לדקה.

נכון מאוד.

תלמיד: אז איך אתה רואה שהכול הולך להתהפך?

כדי לעורר אותנו לתיקון כך ניראה לנו העולם גרוע מיום ליום.

תלמיד: ואיך אתה חושב שניתן לתקן דבר כזה גרוע?

כי הטבע כבר לוחץ עלינו עד כדי כך שאנחנו צריכים באמת לחשוב, מה עושים.

תלמיד: אז מה ניתן לעשות כדי לראות שהכול נעצר ונעשה יותר טוב באמת?

צריכים ללמוד מחוכמת הקבלה שהכול תלוי בנו, בפעולות הנכונות שלנו.

תלמיד: בחיבור בינינו.

כדי להגיע לחיבור, כי בחיבור אנחנו באמת מחיים את כול המציאות.

שאלה: הרע שתוקן בתוך האדם באיזו צורה הוא נמצא כי אנחנו רואים שהרע הזה לא נעלם הוא עובר תיקון?

כן.

תלמיד: אז באיזו צורה הוא נמצא? זה רע נגיד שתומך?

הרע נמצא כולו ברצון לקבל האגואיסטי על מנת לקבל לעצמי ואפילו לעשות רע לזולת גם מזה אני נהנה באגו שלי, ולהביא אותו לצורת השפעה, שאני נהנה רק מזה כמה שאני משפיע לזולת.

תלמיד: הרע הזה שעבר לצורת השפעה, באיזה מצב הוא נמצא? איך אדם מרגיש את הרע שעבר תיקון, מה הצורה שלו?

צורת השפעה.

תלמיד: הוא לא מרגיש רע בכלל?

לא, כי כולם משפיעים על כולם, כולם חושבים על כולם.

תלמיד: אז הרע הזה שהוא ממנו הגיע להשפעה, הוא רק נשאר כרשימו שהיה?

זה גם לא באותה צורה. תאר לעצמך שיש לך מערכת סגורה, שלימה, וכל חלק, פריט, במערכת הוא מחובר לאחרים, כדי לספק לכולם דרכו את כוח החיות, כוח החיים, אור העליון.

תלמיד: אם אדם מרגיש יצר רע בתוכו, זה אומר שהוא צריך לעבור תיקון.

כן, אז צריכים לתקן אותי.

זאת אומרת המערכת נכונה, מתוקנת, פועלת בצורה שלימה שכל חלק וחלק בה, עוסק בזה שהוא מעביר את הכוח העליון, כוח החיות שמגיע אליו, הוא מעביר לאחרים. אז סומכים עליו. וכך כל אחד ואחד, עד שכולם נהנים.

תלמיד: הוא רושם פה "בדומה לפרי היושב על ענפי העץ ומחכה ומונה את הימים והחודשים המחויבים עוד לעבור עליו עד שיגמר בישולו", הוא מתאר את התהליך כמשהו מאוד פסיבי, זאת אומרת אני יושב ומחכה עד שזה יגמר. אנחנו גם לומדים שאנחנו יכולים לקחת חלק אקטיבי בתהליך.

אנחנו לא פירות כמו שהוא נותן דוגמה.

תלמיד: כי הוא משווה את התהליך שאנחנו עוברים, לפרי. עד שיגמר בישולו.

אז כיצד אנחנו נוקטים בתהליך יותר אקטיבי?

או שאתה תולה את עצמך על העץ כמו אותו פרי ואז תחכה, או שאתה תעשה את זה בצורה אקטיבית, אתה תעביר דרכך את הכוח העליון, את כוח הגדילה, לכולם.

תלמיד: ו"אקטיבי" זה חיבור בעשירייה?

כן.

זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה

"אמנם יש לדעת, שחוק ההתפתחות האמור, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן.

המתבאר, שיש כאן ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות האמורה:

אחת היא: "ממשלת השמים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכת הזמן.

ויש - "ממשלת הארץ".

וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה.

ולעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו."

כן. שהרצון לקבל יכול להתפתח הרבה יותר מהר, אם הוא מתפתח על ידי ההשתתפות הנכונה של האדם. "כדברים האלה אמרו חכמינו ז"ל".

"על גמר גאולתם וגמר תיקונם של ישראל. וכך ביארו הכתוב: "אני ה' בעתה אחישנה". "זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה". רצונם לומר. שאם יזכו ישראל, ויקחו את חוק ההתפתחות הצריך לעבור על מדותיהם הרעות עד שיתהפכו לטובות - יביאו אותו תחת ממשלת עצמם. דהיינו, שישימו לבם ודעתם לתקן בעצמם את כל המדות הרעות שבהם, ולהפוך אותם למדות טובות, אז: "אחישנה", כלומר, שנמצאים משוחררים לגמרי מכבלי הזמן, והקץ הזה תלוי מעתה בחפצם עצמם, דהיינו, רק לפי רוב המעשה ותשומת הלב. ונמצאים "מחישים" את הקץ".

שאלה: מה זה אומר להיות חופשי מכבלי הזמן?

שאתה לא פועל לפי הזמן שבכל רגע ורגע מביאים לך עובדות מהשמים אלא אתה מפעיל את המציאות, אתה קובע את קצב ההתפתחות, ואת צורת ההתפתחות, וזה נקרא "ממשלת הארץ".

שאלה: הוא אומר "אני ה' בעתה אחישנה". "זכו - אחישנה, לא זכו - בעתה", מי אותם אנשים שזכו בעצם?

מי שזוכה.

תלמיד: מה זאת אומרת "זכו", מה הכוונה?

"זכו", שיכולים לשנות את הגורל שלהם.

תלמיד: אפשר לומר שאנחנו זכינו?

שאל את עצמך, מה אתה שואל אותי? מי זה אנחנו?

תלמיד: בגדול, כשאנחנו באים כל בוקר ללמוד, ואנחנו זורמים.

כן, אנחנו כבר זכינו במשהו, ויש עוד עבודה לפנינו.

תלמיד: אנחנו נמצאים באחישנה או עדיין לא?

אנחנו במידה מסוימת נמצאים באחישנה, ממהרים את הקץ.

תלמיד: אז זכינו.

זכינו אבל לא סופית, אנחנו עוד לא הגענו למטרה אבל זכינו כבר להיות באותה הרכבת שנמשכת למטרה. אז אנחנו ברכבת.

שאלה: כשאני קורא את המאמר אני הולך לפי בעל הסולם, וכשאני יוצא מזה אני מיד רוצה לתקן את העולם. האם קריאת מאמרים מחנכת לשיטת החשיבה שלי?

בטח שכן.

תלמיד: היום שמעתי שאם אני אקרא לבד, או אפילו עם חבר, ללא ההסברים שלך, האגו שלי יקלקל לי את המאמר?

לא. תקרא.

שאלה: אמרת קודם שצריך לעשות חוק כללי בעולם שאסור לאף אחד להתנפל על מישהו אחר, ואם תיקח שני ילדים שאחד מתנפל על האחר, תשאל אותו "מה קרה, למה אתה מתנפל עליו?" מה הוא יגיד לך?

שיש לי יצר הרע, אני לא יכול להרגיע את העצמי.

תלמיד: זה לא מה שהם אומרים לי, הם אומרים לי "הוא התחיל".

כן.

תלמיד: זאת אומרת כל אחד שמתנפל, מילד ועד גדול, תמיד יש לו הצדקה של "הוא התחיל", אז מה אומר החוק הזה, שאסור להתנפל?

את החוק אני לא יודע, החוק מהתורה אומר שאסור לך בפועל להתנפל על האחר.

תלמיד: אבל המתנפל מרגיש שהוא מתגונן, הוא לא מתנפל, כך זה בהרגשה שלו באמת לא כאילו, כל מתנפל מרגיש "אני רק מתגונן, הוא התחיל".

מי הראשון שנתן מכה? את זה אפשר לקבוע או אין לזה סוף? אפשר לקבוע, אז תקבע את זה וגמרנו, אין כאן מה לעשות. אנחנו לא נמצאים במצבים כאלה, זה כשאתה עם ילדים קטנים, אני מבין אותך. אבל עם "הילדים הגדולים", כמו למשל במלחמות של היום, אז כולם יודעים מי התחיל ומי לא, וזה לא חשוב כמה הם מדברים ביניהם, אלא חשוב מי התחיל בפועל. אני לא רוצה לדבר על זה כי זה לא לטובתנו, אבל עוד מעט זה יתגלה.

שאלה: כדי להבין מה בעל הסולם כותב במאמר, צריך להיות במדרגה של בעל הסולם?

לא, הוא כותב את זה בשבילנו.

תלמיד: מה אפשר להבין בשכל שלנו, שרק על ידי חיבור?

כן, שבסופו של דבר אנחנו נגיע לסוף המאמר ונדע במה תלוי השלום בעולם, כמו המאמר עצמו.

תלמיד: במונח "ממשלת השמים" יש רושם שזה איזו תנועה מואצת למטרה.

ודאי, כן.

תלמיד: ונראה שאני אגיע לתוצאה יותר מהר, אבל לפי מה שלמדנו בחלק הראשון של השיעור, שאנחנו לומדים מלא לשמה ללשמה, נראה שעניין הזה שהוא בעצם תוצאה, או איזו תנועה מואצת, הכול נעלם. אז אחישנה זו באמת תנועה מהירה יותר לכיוון התוצאה או שזה משהו גדול יותר?

יותר גדול אבל לא חשוב, זה בכל זאת מואץ, דרך מהירה יותר. תעשו ואחרי זה תראו על עצמכם. אתם רוצים לקבל הכול בתוך התשובה בלי עבודה, בלי לעשות מעשה בפועל, ככה לא עושים.

קריין: "אבל אם לא זכו לקבל התפתחות מדותיהם הרעות תחת ממשלת עצמם, אלא יעזבוהו תחת ממשלת השמים - הנה גם אז מובטחים הם בגמר גאולתם, ובגמר תיקונם, כי יש בטחון מלא בממשלת השמים, הפועלת על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית מדרגה אחר מדרגה, עד שמהפכת כל רע ומזיק לטוב ולמועיל, כמו הפרי על העץ, והקץ בטוח לגמרי, אלא בעתה, כלומר, שהדבר כבר תלוי ומקושר לגמרי במדת הזמן.

כי על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית הנ"ל, עד ביאתו לקץ מוכרח לעבור עליו מדרגות שונות ומרובות, שדרכם לבא בכבדות, באיטיות גדולה וארוכה ביותר, הנמשכת זמן רב מאד. ומתוך שבנידון שלפנינו "דבר המתפתח" הם בעלי חיים ומרגישים על כן גם עליהם לקבל במצבי ההתפתחות הללו יסורים גדולים ונוראים ביותר, כי כל הכח הדוחף הנמצא במדרגות הללו כדי להעלות את האדם ממדרגה נמוכה למדרגה עליונה ממנה, אינו אלא כח דחיפה של יסורים ומכאובים, שהתקבצו במדרגה הנמוכה - ושאי אפשר לסובלם, ועקב זה מוכרחים לעזוב את המדרגה ולעלות למדרגה עליונה ממנה, - על דרך שאמרו חז"ל: "אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב"."

שאלה: כותב פה בעל הסולם שהיכולת להשתחרר מחבלי הזמן תלויה בשני דברים, "רק לפי רוב המעשה ותשומת הלב." מה הם שני הדברים האלה?

שאנחנו צריכים להשתדל להוסיף כוחות, לשים לב לשני אלה.

תלמיד: מה זה תשומת לב בעבודה. "רוב המעשה", ברור לי, זה להתחבר אבל מה זה "תשומת הלב"?

לשים לב לזה, להיות בתשומת לב.

תלמיד: למה לשים לב?

לשים לב לזה שאנחנו צריכים להתחבר, שהולכים לקראת החיבור. אתם שוכחים שהמטרה שלנו היא לתקן את חטא עץ הדעת. אתה לא רוצה לברוח מחטא עץ הדעת, אתה לא יכול לברוח מזה. אם תשים לב, אז אתה תראה עד כמה כל אדם וכל העמים וכל האנושות מסתובבים סביב התיקון הזה, ועוד מעט אנחנו נגלה כאלו דברים שכל כוח, אפילו כל פעולה של האדם הפרטי, אם הוא רוצה להצליח, היא חייבת להיות בהתאם לתיקון עץ הדעת.

שאלה: יש כאן שתי דרכים לגמר התיקון, לגמר הבישול, בעיתו ואחישנה. השאלה אם המצב הסופי שהוא גמר התיקון הוא שונה?

לא, אפילו בדרך לא שונה. מה זה דרך אחישנה ודרך בעיתו? יש דרך בעיתו? יש רק דרך אחת, או שאתה מתקדם על ידי המכות בכל צעד ושעל, או שאתה מתקדם בזה שאתה מברר את צורות ההתקדמות, בכל צעד וכל פרט, ומקדם את עצמך על ידי תפילה, חברים לאותו המקום. אבל אין שתי דרכים, זה לא שתי דרכים, ככה זה נקרא, זה כביכול שתי אפשרויות.

תלמיד: אבל האפשרות שהיא אחישנה היא האפשרות שבה האדם מממש את הבחירה החופשית שלו, יש לו השתתפות פעילה בתהליך. אז לפי ההיגיון גם התוצאה הסופית צריכה להיות יותר נכונה.

לא, מה פתאום תוצאה סופית? אתה נוסע לאיזה מקום או שאתה הולך למקום הנכון, בדרך נכונה או בדרך לא נכונה, אבל כשאתה מגיע, אתה מגיע לאותה המטרה.

תלמיד: אז מה הטעם בהתפצלות הזאת של שתי הדרכים? מה המחשבה מאחורי זה?

מה הטעם? המחשבה שאתה תהיה בבחירה חופשית ואתה תסכים עם הבורא ללכת בדרך הזאת לא על ידי מכות אלא על ידי הבחירה החופשית שלך שאתה תגביל את עצמך ותכניס את עצמך בעל מנת להשפיע, בעבודה לשמה, ושאתה תיתן לזה תוספת כוחות, תפילה, ולא שהכול יקרה מפני שאתה בכל רגע רוצה לברוח ולחזור להתפתחות האגואיסטית.

שאלה: אז אם אני לוקח את עצמי ומפצל את עצמי לשניים, חלק הראשון שאני שמשתמש בבחירה חופשית ומגיע דרך התפילה, דרך עבודה בעשירייה, והחלק השני שאני מזלזל בזה ומגיע לאותה תוצאה בדרך ארוכה. אז מה ההבדל, כי בנקודה הסופית מגיעים לאותה התוצאה.

בנקודה הסופית אתה בכל זאת מגיע לאותה התוצאה, לאותה המטרה, אבל או שהגעת בדרך שקיבלת מכות וברחת אלף פעם מכל מיני אנשים רעים ומקרי מוות וכן הלאה, או שאתה נוסע בכביש טוב, יפה, באיזו מרצדס ומגיע למצב יפה וטוב. זה ההבדל. וגם המטרה שאתה מגיע אליה נראית לך אחרת, אתה מקבל אותה בצורה אחרת, לא דרך המכות.

בכביש הטוב אתה מתקן את עצמך יותר ויותר לקראת המטרה, ובכל צעד ושעל שאתה עובר בכביש הטוב אתה יותר ויותר מתאים את עצמך למטרה. זאת אומרת, אתה משתנה, מה שאין כן בכביש הרע אתה מתנגד ומתנגד עוד ועוד עד שאתה מגיע לכאלו ייסורים שטוב לי מותי מחיי, שאני מבקש רק מיתה.

אומרים אהה, מיתה. בסדר, אנחנו נותנים מיתה לרצון לקבל שלך תקבל. ואז אתה מגיע לתיקון. אתה יכול לשאול, כמות הייסורים, איכות הייסורים בדרך אחישנה או בדרך בעיתו היא אותו דבר או לא? האם יש הבדל? ההבדל הוא הפוך מהותי. כי אם אני רוצה להגיע לאמת ומוכן לסבול בשביל זה, אז זה כבר לא סבל.

תלמיד: אז יוצא שבצורה סגולית אולי זה שווה אבל מבחינת התהליך זה שונה בתכלית?

שאלה: יש שמונה מיליארד בני אדם בעולם וברור שכולם צריכים להגיע בסיכומו של עניין לגמר תיקון. ובכדי שכולם יתוקנו ברור שזה יכול להיות רק בעיתו, לפי חוקי הטבע. והשאלה היא האם קבוצה קטנה, יחסית, שלומדים, למשל אנחנו בני ברוך, מספיקה להביא את כלל האנושות לגמר תיקון לאחישנה?

אפילו אדם אחד מספיק.

תלמיד: איך?

כי יש אחיזה בין נקודת המדבר לא-לוהות, יש קשר. וזה כבר מספיק.

תלמיד: אבל התיקון של אדם אחד זה לא תיקון פרטי?

לא. זה לא תיקון אם הוא מתקן את עצמו בצורה פרטית.

תלמיד: מה קורה לאדם שמגיע לגמר תיקון?

הוא מגיע לגמר התיקון עבור כל האנושות.

תלמיד: אפשרי?

כן.

שאלה: היום בעולם יש הרבה אנשים בסבל ממלחמות מהכלכלה במדינות, אז למה הבורא בנה שתי דרכים כדי להגיע לגמר תיקון? ולמה הבורא מעורר רק לחלק מהאנושות את הנקודה שבלב ולחלק לא?

הבורא מעורר את כל האנושות אבל בהדרגה לפי שורש הנשמה שיש בכל חלק וכך הם מתקדמים. זה דבר ראשון. דבר שני, כולם מתקרבים לפי תכנית הבריאה, ולכן אין לנו מה להיכנס ולהתחיל להתלונן. אלא אנחנו צריכים פשוט להשתדל לסייע. עוד ועוד להפיץ, לתת יותר דוגמה, והעיקר זה לתקן את עצמנו כי בזה אנחנו משפיעים על כל העולם.

שאלה: יש לנו שני כנסים לפנינו הראשון - כנס נשים ב-13.11 והשני בתחילת דצמבר כנס עולמי. ועכשיו בשיעור למדנו איך רצוי לעשות פעולות כדי להחזירו למוטב, להפוך למוטב בלבד ולא להיות מתקני עולם. ואנחנו מאוד עסוקים בלמצוא את הדרך הנכונה להגיע ללשמה. אנחנו מחפשים לעשות איזה תרגיל לכל העשיריות גם גברים וגם נשים וצריכים עזרה בזה, אולי יש לך עצה איך כל העשיריות נעשה פעולה שתעזור לנו להגיע באחישנה ללשמה?

לעשות את זה בכנסים או כבר עכשיו?

תלמיד: הפעולה היא כבר עכשיו. יש לנו שבועיים לכנס נשים, שלושה וחצי שבועות לכנס עולמי, ורוצים שכל החברה תהיה בכיוון.

אני לא אתן לכם שום עצה. אני רק ארצה אחר כך לדעת מהן העצות שאתם נותנים. אבל לתת לכם עצות, דווקא לא. תשברו את הראש תשברו את הלב תחטטו בראש ובלב ותמצאו תשובה.

(סוף השיעור)