שיעור בוקר 04.02.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 190,

אותיות ק"כ – קכ"א

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" בעמ' 190, את "הפתיחה לחכמת הקבלה", אות ק"כ.

מהלימוד של חכמת הקבלה יש לנו כמה תוצאות. תוצאה אחת היא, שאפילו שאנחנו לא יודעים, לא מרגישים, לא מבינים, עדיין לא מגלים את העולם העליון, את כוחות הבורא שפועלים עלינו, את מערכת הכוחות, את רשת הכוחות שעל ידם הוא מפעיל אותנו, את כל הבריאה - דומם, צומח, חי ובני אדם, אבל בכל זאת כשאנחנו לומדים, אנחנו מעוררים את הכוחות האלה שיפעלו עלינו יותר וכך אנחנו מזרזים את ההתקדמות שלנו, את ההתפתחות שלנו.

וחוץ מזה, על ידי זה שאנחנו לומדים את חכמת הקבלה, אנחנו מעוררים אורות המקיפים את נשמתנו. בינתיים הם מקיפים את נשמתנו, אבל על ידי זה שאנחנו רוצים לעשות פעולות שעליהן אנחנו קוראים, לומדים, אז אותן הפעולות מושכות את האורות האלה אלינו, ואז אנחנו נמצאים תחת השפעת מאור מסוים כל פעם, מכולם לכל אחד ולכולם יחד, וכך הכלי מתגלגל ומתקדם לצורה המתוקנת שלו וזו כבר תוצאה מהותית, רוחנית שבה אנחנו נכללים.

לכן יש לימוד בראש, בשכל, ויש לימוד ברגש. לימוד ברגש הוא במידה שאנחנו מצליחים להרכיב את הכלים והאור העליון משפיע עליהם, ואז אנחנו מרגישים את השפעת האור על הכלים, וכך מתקדמים בצורה רוחנית. ולפני כן אנחנו מתקדמים בצורה גשמית, וככל שאנחנו יכולים לתאר זאת לעצמנו בצורה מכנית פשוטה, גם זה טוב, כי בכל זאת מתחילים מזה שעדיין לא מבינים עם מה יש לנו עסק אלא איכשהו זה קורה.

לכן כדאי לנו לקרוא, בכל מקרה מקבלים מאור המחזיר למוטב שזו התוצאה הרצויה מהלימוד כפי שלמדנו, והמאור הזה הוא שמתקן את הכלים שלנו.

נקרא את אות ק"כ.

אות ק"כ

"ונתבאר, שקומת מ"ה החדש" שנקרא עולם האצילות "נתפשטה ג"כ לעולם שלם בפני עצמו כמו עולם הנקודים וטעם הדבר הוא, כמו שנתבאר בקומת הנקודים שהוא מכח כפילות המסך גם מבחי"ד. (כנ"ל באות קט"ז), כי הגם שהארת הזו"ן דא"ק שהאיר דרך הטבור והיסוד לג"ר דנקודים החזירה הצמצום א' למקומו, וה"ת ירדה מנקבי עינים לפה, שעי"ז יצאו כל אלו הקומות דגדלות נקודים, (כנ"ל באות ק"א ע"ש), אמנם כל אלו הקומות חזרו ונתבטלו ונשברו, וכל האורות נסתלקו, וע"כ חזר הצמצום ב' למקומו, והבחי"ד חזרה ונתחברה במסך."

היה לנו כלי שרצה לקבל על מנת להשפיע ומשך את האור מלמעלה, סידר ותיקן את עצמו, הכין את עצמו לקבלת האור בעל מנת להשפיע. וכשהאור התחיל להיכנס לתוך הכלי, אז הכלי לא יכל לקבל אותו בעל מנת להשפיע, אלא התחיל לקבל אותו בעל מנת לקבל, נשבר. אם כך אותה בחינה ד', הרצון לקבל בעל מנת לקבל, היא גרמה להסתלקות האורות מהכלים האלו, ובחינה ד' כמו שבעל הסולם אומר, "חזרה ונתחברה במסך", ומאז אין לנו בינתיים בחינה ד' מתוקנת.

ה"פ אצילות וענין מ"ה וב"ן שבכל פרצוף

אות ק"כ

"ונתבאר, שקומת מ"ה החדש נתפשטה ג"כ לעולם שלם בפני עצמו כמו עולם הנקודים וטעם הדבר הוא, כמו שנתבאר בקומת הנקודים שהוא מכח כפילות המסך גם מבחי"ד. (כנ"ל באות קט"ז), כי הגם שהארת הזו"ן דא"ק שהאיר דרך הטבור והיסוד לג"ר דנקודים החזירה הצמצום א' למקומו, וה"ת ירדה מנקבי עינים לפה, שעי"ז יצאו כל אלו הקומות דגדלות נקודים, (כנ"ל באות ק"א ע"ש), אמנם כל אלו הקומות חזרו ונתבטלו ונשברו, וכל האורות נסתלקו, וע"כ חזר הצמצום ב' למקומו, והבחי"ד חזרה ונתחברה במסך."

שאלה: עד הרגע הזה כל מה שקרה היה נראה כמשהו מסודר, הייתה איזו לוגיקה בסדר הפעולות, ופה אני כבר הלכתי לאיבוד, אני לא מבין למה זה קורה, למה זה עולה, יורד? איך אפשר להבין את כל זה?

אנחנו לומדים, בהדרגה שומעים פה ושם כל מיני ידיעות, נתונים, פעולות, ולאט לאט הם אחר כך מתחברים אצלנו לתמונה שלמה.

מה קורה כאן? הבורא ברא רצון לקבל, את הרצון לקבל הזה הוא צריך להפוך לפי תוכנית הבריאה לעל מנת להשפיע, שבזה הרצון לקבל שהוא טבע הנברא, מגיע לצורת הבורא, לדרגת הבורא. לא צריך לפחד מהמילים האלה, כי הבורא זה לא הכוח העליון ממש, זה הכוח העליון שבצורה כזו מתגלה כלפינו, לכן הוא נקרא "בוא וראה".

כדי להביא את הנברא לדרגת הבורא שזו המטרה, הנברא חייב לקבל את תכונת ההשפעה על פני תכונת הקבלה. בתכונת הקבלה הוא לגמרי הפוך מהבורא, ובתכונת ההשפעה הוא מקבל תיקון מלמעלה כדי להיות דומה לבורא, ומצורת ההשפעה הזאת שקיבל מהבורא, הוא נשבר.

מה התועלת מהשבירה שהוא עובר, הרי הוא כבר היה כמעט דומה לבורא, אז למה נשבר? מפני שהוא צריך בעצמו לעבור את השבירה, ובעצמו להבין מתוך זה מהו התיקון שלו כדי לבנות את עצמו דומה לבורא.

לא יכול להיות שהוא יהיה דומה לבורא, אלא אם כן הוא לומד את הצורות ההפוכות מהבורא לפי הכלל, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". זאת אומרת, אנחנו צריכים ליפול, לחטוא, להיות בעל מנת לקבל, לרצות לגנוב, להרוג, כל דבר ודבר רע שרק יכולים לעשות, ורק אחרי זה אנחנו נלמד מה אנחנו צריכים לתקן, איך אנחנו צריכים לתקן, על ידי מה אנחנו צריכים לתקן את הטבע שלנו כדי לעלות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, להידמות לבורא.

לכן מה שקורה כאן, מסביר בעל הסולם, שאותו רצון לקבל שנברא בד' בחינות דאור ישר ועושה אחר כך פעולות בעל מנת להשפיע, אותו רצון לקבל לא מיועד להיות הנברא, הוא לא יכול להגיע להיות הנברא, כי הוא אף פעם לא היה הפוך מהבורא, אין לו מה לתקן, הוא מגיע מאור אין סוף ויורד בד' בחינות דאור ישר, בחמישה פרצופים של עולם אדם קדמון, ושום דבר לא קורה לו.

כדי להביא את הרצון לקבל שיתקן את עצמו, שירגיש עד כמה הוא הפוך מהבורא ועד כמה עליו להיות דומה לבורא, הוא צריך להיות בשני המצבים הללו. ולכן מטרת הבורא להביא את הצורה הזאת שנקראת "אדם" לפי המטרה שלו להיות דומה לבורא, "אדם" מהמילה דומה, להביא אותו לשבירה, לעל מנת לקבל, שהיא צורה הפוכה לגמרי מהבורא בכל הרצונות, בכל התכונות שיש בו.

ולכן הבורא בורא פרצוף מיוחד מאוד שנקרא אדם הראשון ושובר אותו. ואז מתוך השבירה האדם הזה מתחיל להבין עד כמה הוא הפוך מהבורא, וקם ולאט לאט מתקן את עצמו. האדם השבור הזה, זו מערכת רוחנית שבורה שכולה על מנת לקבל, כולה רוצה רק לעצמה, והיא לא מבינה, לא מרגישה, ולא מתארת לעצמה דבר ממה שנקרא השפעה, מה זה נקרא להיות בורא. בצורה כזאת האדם ודאי לא מרגיש את הבורא, כי כדי להרגיש את הבורא הוא צריך להיות בתכונות כלשהן כמו הבורא.

הבורא נמצא, התכונה הזאת ממלאת את כל המציאות. אנחנו לא מרגישים, אין לנו שום קשר לכך, איך יכול להיות? כי אנחנו הפוכים ממנו ולכן אין לנו שום השתתפות עימו. כדי להבין אותו ולהרגיש אותו, אנחנו צריכים במשהו להיות כמוהו - ואנחנו לא, אנחנו ההיפך ממנו, ואפילו את ההיפך אנחנו לא מגלים. לכן אנחנו רואים בפרצופים של עולם אדם קדמון שהם ירידה מעולם אין סוף עד המצב שמתגלה כוח בפרצוף ס"ג - כוח השפעה, וכוח ההשפעה צריך להתחבר עם כוח הקבלה - בחינה ד'.

זאת אומרת, פרצוף ס"ג מתחבר עם נה"י דגלגלתא, שם הרצון לקבל האמיתי ויחד הם משתדלים להרכיב פרצוף משותף. לפי תכנית הבריאה הם משתדלים ולא הולך להם מפני שמטרת הבריאה היא לבנות פרצוף שיהיה דומה לבורא, ולהם אין שום הכנות לכך. לכן פרצוף ס"ג שיורד למטה מהטבור הכללי יכול להתערבב עם נה"י דגלגלתא.

פרצוף ס"ג הוא פרצוף בינה - להשפיע, ופרצוף נה"י דגלגלתא הוא פרצוף מלכות -מקבלת, כששני הפרצופים האלו מתערבבים יוצא שהם מגיעים למצב מאוד מיוחד, הם מצמצמים זה את זה. ואז אותו פרצוף ס"ג שירד למטה – והוא כבר נקודות דס"ג, מקבל תוספת מבחינה ד' - מגלגלתא, מצטמצם ומתפשט למטה מטבור. ההתפשטות שלו היא עולם הנקודים בקטנות.

למה עולם הנקודים? כי מלכות היא נקודה שחורה וכשהיא מתערבבת בכל פרצוף ס"ג שירד למטה, היא נמצאת בכל הפרצוף הזה כנקודות שחורות - לכן הוא נקרא עולם הנקודים - נקודות התכללות מלכות בכוח בינה.

וכשפרצוף הזה רוצה להתקיים הוא מעלה מ"ן ומקבל על מנת להשפיע את האור העליון. כי לפי כוח הבינה הוא יכול, אבל יש בו מלכות בפנים שהתקשרה עם נה"י דגלגלתא, ולכן אותה מלכות לא נותנת לו אפשרות לקבל בעל מנת להשפיע והפרצוף הזה נשבר. השבירה בפרצוף הזה נקראת - שבירת עולם הנקודים.

הוא נקרא עולם מפני שבזמן השבירה הוא עובר גילוי של כל הרצונות לקבל ואז יש שם ד', ג', ב', א', שורש, כל הפרצופים האלה נשברים ומזה יוצאים הכלים השבורים. הכלים השבורים האלה נמצאים למטה מטבור איפה שהיה עולם הנקודים וראש דס"ג שהיה אחראי על כל התיקונים כי בינה יכולה להיות בכל מקום, אין עליה שום הגבלה. ולכן אור הבינה מברר את כול הכלים השבורים ומתחיל להקים מהם עולמות, פרצופים. קודם מרכיבים את עולם האצילות ואחר כך את עולמות בריאה, יצירה, עשיה. זה מה שיצא כתוצאה משבירת עולם הנקודים.

בצורה כזאת אנחנו מגיעים למערכת שיכולה לקחת את כל הכלים ולתקן אותם. לאחר שהמערכת הזאת הותקנה נברא עוד פרצוף מאוד מיוחד שנקרא האדם הראשון, וגם הוא רצה לקבל בעל מנת להשפיע ולא יוצא לו כי מלכות נגנזה בתוכו והוא לא הרגיש אותה מקודם, כמו בעולם הנקודים, ולכן הוא קיבל בכוונה על מנת להשפיע, אבל ברגע שהתחיל לקבל זה התהפך לעל מנת לקבל והוא נשבר.

ואנחנו, כולנו, כל בני האדם הם תוצאות מהפרצוף הזה, משבירת האדם הראשון. וכל עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ובכלל כל המציאות, מיועדת לתיקון של מערכת האדם הראשון - אנחנו מתקנים אותו, אנחנו חלקים ממנו. כבר תיקנו אותו במקצת ואנחנו צריכים לסיים את התיקון ולהגיע לגמר התיקון.

כל עולמות אבי"ע - אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, הם כבר מוכנים לכך כי ס"ג תיקן אותם. רק מה שאנחנו צריכים לתקן הוא - לתקן את הפרצוף הפנימי שזה פרצוף הנשמות ואנחנו חלק מהפרצוף השבור הזה. וכשפרצוף הנשמות יתוקן, יהיה גמר תיקון.

נענה על כמה שאלות ואחר כך נמשיך, יש כאן המון דברים שמתעוררים.

שאלה: האם אפשר לומר שזו הפעם הראשונה שהבורא מעורר את הנברא והפעם הראשונה שהנברא מרגיש את עצמו?

נכון.

שאלה: אתמול שמענו ממך הגדרה כזאת שהעולם הוא התפעלות בכלים של הרגשה. באיזה כלים של הרגשה מתגלה עולם הנקודים שהוא קודם להופעת האדם?

כשמקובלים מגלים את המציאות העליונה הם כותבים ומדברים על כך. זאת אומרת, אלו שמגלים את המציאות העליונה לפי הכלים שלהם בעל מנת להשפיע מספרים וכותבים על כך. זה מתגלה בהרגשה שלהם, בכלים שלהם - גם אני רוצה להגיע וגם אתה וכולם יכולים להגיע למצב כזה.

שאלה: מה ההבדל בין שבירת הכלים בעולם נקודים ובין שבירת הכלים באדם הראשון?

שבירת הכלים בעולם הנקודים היא שבירה בעולמות ושבירת הכלים בפרצוף האדם הראשון היא שבירה בנשמות - חיצוניות ופנימיות. עוד נלמד זאת לעומק.

שאלה: מה ההבדל בין הרצון לקבל בנה"י דגלגלתא שיש בו את ההכנות הנדרשות ובין הרצון לקבל שהיה בסוף בחינה ד'? למה הרצון לקבל בנה"י דגלגלתא שונה ממה שהיה קודם?

נה"י דגלגלתא אלה רצונות לקבל שנמצאים בדרגת עולמות - דומם צומח חי, ולכן הם מעבירים את הכוחות, את הכלים האלו לנשמות שיבואו לאחר מכן. כמו שיש בעולם שלנו כל מיני צורות של נבראים והם שייכים לעולם. אנחנו לא יכולים לדבר עליהם כמו על נברא, כמו ציפורים וכדומה - דומם צומח חי, אבל בכל זאת אנחנו מדברים על כך שזה העולם.

והאדם שנמצא בעולם שלנו מפני שיש לו כוח לשנות את העולם, לתקן את העולם, אנחנו מתייחסים אליו בצורה אחרת. הוא לא שייך לדומם צומח חי - יש לו בחירה חופשית, הוא משנה את העולם - הוא יכול לקלקל והוא יכול לתקן.

תלמיד: האם זה ההבדל בין הרצון לקבל בנה"י דגלגלתא לבין הפרצוף של האדם הראשון?

נכון.

תלמיד: ומה ההבדל בין הרצון בנה"י דגלגלתא לבין מה שהיה בבחינה ד'?

אין הבדל, רק שהוא נמצא תחת צמצום, מסך ואור חוזר.

שאלה: אתמול אמרת שאנחנו מתחילים שלב חדש בלימוד. איך נכון להתייחס לשלב הזה ולא לפספס שום דבר מהלימוד המיוחד שאנחנו נכנסים אליו?

קודם כל לא לפספס שיעורים, אם לא מסתדר בזמן השיעור אפשר אחר כך לשמוע, אבל צריכים לעבור על השיעור ואפילו לא פעם אחת, זה מה שאני ממליץ. לא חשוב עד כמה אתם מבינים, אלא חשוב לשמוע את השיעור כמה פעמים, ואז אתם תראו שזה נכנס לאט לאט, המילים נעשות יותר מוכרות, כל מיני פעולות ועניינים יהיו יותר ויותר נשמעים לאוזן, ואחר כך מהאוזן זה ייכנס גם פנימה.

זה דומה לילדים שמתחילים להסתדר בעולם שלנו, הם לא יודעים ולא מבינים, אבל מתוך כך שנמצאים בקשר ובקשר עם הגדולים בסופו של דבר הם רוכשים את הידיעה לעולם הזה ואיך להסתדר בו, כך אנחנו. לכן לשמוע כמה שיותר - לפחות לשמוע פעמיים שיעור בכל יום.

שאלה: האם בעת הלימוד העשירייה מושכת את המאור רק אם היא מחוברת יחד במחשבה וכוונה?

כן. רצוי לפני הלימוד להתחבר יחד כמה שאפשר בצורה פנימית וזה ישפיע על השיעור, אבל העיקר לא להיות בלחץ זה חייב להיות נעים. צריך להיות כך שאנחנו מבינים שאנחנו נמצאים בתהליך מאוד מיוחד גם אם אנחנו לא כל כך מבינים ומרגישים, אבל התהליך עצמו הוא תהליך מיוחד.

שאלה: מה הוא פרצוף, ומה הבדל בין פרצוף לבין פרצוף ובין פרצוף לבין עולם?

פרצון הוא רצון לקבל שיכול לבנות מעצמו כל מיני צורות אור שמופיע ומשפיע. כך אנחנו צריכים לראות את השפעת האור על הפרצוף והשפעת הפרצוף על האור.

שאלה: מה מיוחד בפרצוףv אדם הראשון, ולמה כתוב שכל המציאות נמצאת וקיימת בתוכו?

פרצוף האדם הראשון הוא הפרצוף היחיד שקיים, גם אנחנו נמצאים בו, נכללים בו וחוץ ממנו לא קיים כלום.

שאלה: איך מפרצוף ס"ג נוצר עולם הנקודים? איך פרצוף יכול להפוך לעולם?

סדרת הפרצופים בזה אחר זה מייצבים לנו את צורת העולם. כמו שיש עביות שורש, א', ב', ג', ד' ומזה נולדות ההבחנות, אז חמש ההבחנות האלה יחד עושות פרצוף או ספירות או עולמות או את כל המציאות. סך הכול חמש.

שאלה: דברנו על כך, שפרצוף נולד במצב עובר יש לו עבויות דשורש ולכלי של כתר יש נפש ורוח, איפה נמצא אור הרוח?

אנחנו למדנו זאת עכשיו? למה אתה שואל? אתה כך יכול לשאול על כל דבר, אבל אחרים לא נמצאים בזה. אני מבקש, כולם תיקחו דוגמה איך הוא שואל, אני את השאלות האלה לא רוצה לשמוע. שאלות רק על מה שאנחנו מדברים, שכולנו נמצאים בזה, רק על זה אנחנו שואלים.

שאלה: נאמר "אמנם כל אלו הקומות חזרו ונתבטלו ונשברו, וכל האורות נסתלקו, וע"כ חזר הצמצום ב' למקומו, והבחי"ד חזרה ונתחברה במסך". איך בחינה ד' חוזרת למסך הרי אין מסך?

מה קורה כאן, על ידי כך, "שעי"ז יצאו כל אלו הקומות דגדלות ..., (כנ"ל באות ק"א ע"ש), אמנם כל אלו הקומות חזרו ונתבטלו ונשברו, וכל האורות נסתלקו," שבירה. "וע"כ חזר הצמצום ב' למקומו," זאת אומרת, לא לגמרי הכול נשבר, אלא רק נשברה הגדלות והקטנות נשארה, "והבחי"ד חזרה ונתחברה במסך", ולכן כל הפרצופים שעכשיו נולדים ומתפשטים הם פרצופים שקיימים בצמצום ב' בלבד. וצמצום א', זאת אומרת, חַזָרָה לגדלות אצלם, רק במקרים מיוחדים. עוד נלמד על כך.

תלמיד: האם צריך לבנות מסך ואם כן, איך בונים אותו או שהוא קיים?

מסך צריך לבנות על ידי הפעולות שלנו - אנחנו מזמינים מאור המחזיר למוטב. מסך הוא כוח השפעה - אנחנו מרגישים תוצאה ממעשים טובים בינינו, ואז מגיע האור העליון ונותן לנו את כוח המסך ואנחנו יכולים לבנות מהרצונות שלנו מבנה מיוחד – פרצוף שעל ידו אנחנו יכולים להשפיע.

תלמיד: האם העבודה שלנו היא לבנות את המסך בתוך העשירייה?

כן. על ידי היחס שלנו בעשירייה אנחנו משתדלים לפנות לבורא, להתפלל, לבקש, ואז אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב והוא משפיע עלינו. אנחנו מתחילים לקבל כוח השפעה הדדי בינינו שבעצם הופך להיות מסך. ואז מהפעולות בינינו אנחנו יכולים לפנות לפעולה כלפי הבורא, על זה נאמר - מאהבת הבריות לאהבת הבורא.

תלמיד: למעשה כל העבודה שלנו היא ביטול האחד כלפי האחר.

נכון, ומתוך כך מגיעים לביטול כלפי הבורא. לא יכול להיות שאתה תגיע לאיזו תכונה נכונה כלפי הבורא מבלי שאתה תבצע זאת כלפי החברים.

קריין: אות קכ"א.

אות קכ"א

"ולפיכך גם במ"ה החדש שיצא מהמצח נוהג ג"כ ב' בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים," שיצא מהמצח בס"ג, ראש דס"ג. "אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז"א דהתלבשות המכונה חג"ת," א' דהתלבשות "וקומת מלכות דעביות" שורש דעביות "הנק' נה"י מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות, שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד. אמנם כיון שאין מבחי"א רק בחינת התלבשות בלי עביות ע"כ אין בה כלים, ונמצאת קומת חג"ת בלי כלים, והיא מתלבשת בכלים דנה"י, וקומה זו נקראת עובר, שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שנשאר במסך אחר הזדככותו, בעת עליתו לזווג במצח דעליון, שקומה היוצאת שם, היא רק קומת מלכות. אמנם בפנימיותה יש בחינת ה"ת בגניזו, והוא בחינת ה"ת במצח ואחר שהעובר מקבל הזווג בעליון יורד משם למקומו, (כנ"ל באות נ"ד), ואז מקבל מוחין דיניקה מהעליון שהם עביות דבחי"א, בבחינת ה"ת בנקבי עינים, ועי"ז קונה כלים גם לחג"ת ומתפשטים החג"ת מתוך הנה"י, ויש לו קומת ז"א."

האמת שהוא כותב את זה בצורה מאוד מדויקת, אנחנו רק צריכים לברר את הדברים האלה. בינתיים אנחנו לא מבינים על מה הוא מדבר, אבל הוא מסביר זאת מאוד פשוט. מה נשאר אחרי שבירת הכלים - יוצאת קומה שנקראת עולם האצילות או מ"ה החדש. וממה מורכב עולם האצילות? גם מחמישה פרצופים, כי בכל מקום יש רק חמישה פרצופים - כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. ולמה אנחנו קוראים לפרצוף הזה מ"ה חדש? מפני שהיה מ"ה למעלה מטבור שיצא מראש דס"ג ושם היה גם ב"ן, וכאן זה מ"ה חדש שיוצא למטה מטבור. אנחנו עוד נלמד מה אנחנו צריכים לעשות בשבילו, יהיו כאן הרבה שאלות.

שאלה: לא ברור למה מתוך כל התהליך הזה יוצא עובר, לא הבנתי את הקשר בין הדברים?

עוד נלמד זאת. עובר הוא תוצאה מאוד מיוחדת שכביכול לא הייתה צריכה לצאת, אבל מפני שיש עביות דשורש, אבל עביות דשורש לא שלמה אלא בקטנות - לכן הקומה הזאת שנמצאת בצורה הקטנה ביותר, היא בחינה א' דהתלבשות ובחינת שורש דעביות המצומצם ביותר שיכול להיות לנברא - היא נקראת בחינת עובר.

אין לה בעצמה שום כלים ולכן הצורה הזאת מתלבשת בעליון, נכללת בעליון, קיימת בעליון, חיה בתוכו. זה דומה לווירוס שלא קיים מחוץ לנו כביכול, אלא נכנס בגוף החי ושם על חשבון הגוף החי הוא קיים. כך אנחנו בעצם קיימים בגוף העליון וכך גם הילדים גדלים מתוך הגוף של היותר גדול - בגוף של אימא, דרגת חי. עוד נדבר על כך, לאט לאט ניכנס ונראה איך זה קורה בעולם שלנו.

תלמיד: העובר הוא תוצאה של הרבה תהליכים או שעובר זה אחד מהשלבים של התהליך?

גם זה וגם זה. אנחנו עוד צריכים ללמוד.

(סוף השיעור)