שיעור בוקר 06.03.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: "הכנה לפסח" – חלק 1

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי רב"ש" כרך א' עמוד 14, מאמר "אהבת חברים.

בואו נתאר מצב שיש לנו ילד קטן ואנחנו רוצים להסביר לילד הקטן הזה משהו שהוא לא קולט לפי ההכנה השכלית, הפסיכולוגית, הנפשית שלו. נניח שהוא ילד בן שלוש, ארבע ואנחנו מתחילים להסביר לו על היחסים בין האנשים הגדולים, שזה לגמרי לא מתאים, הוא לא יודע על מה אנחנו מדברים. זה לא מעניין אותו וזה לא נכנס להגדרות שלו. כך אנחנו.

כשאנחנו קוראים ספרי מקובלים, אנחנו צריכים בעצם איכשהו לסדר את עצמנו, לכוון את עצמנו למצב שלא מבינים על מה הם כותבים. למשל אותו מאמר "אהבת חברים", אני לא יודע מה זה "חברים" ואני לא יודע מה זה "אהבה". כי ברוחניות "חברים" זה חלקי הנשמה שלי, אבל אני לא מרגיש אותם. אני מבלבל את זה מיד עם המושגים הגשמיים שיש לנו בעולם שלנו. חברים שאני הולך איתם לבלות בערב, שאני נוסע איתם לאיזה טיול, שאולי אני גדלתי איתם.

כאן זה משהו אחר. אני צריך לראות את זה כי אם אני רוצה לגלות את הנשמה שלי, החלק הנצחי שבמציאות, ואני בינתיים קיבלתי איזה מן קיום זמני שלא קיים בעצם, וזה העולם המדומה שלנו, אז אני צריך לראות שכאן מדובר על החלק הנצחי שלי ששייך למבנה הנצחי שלי, שהוא גם מתראה לי כאיזו דמות, דמיון של איזה בני אדם מיוחדים כאלה שההשגחה העליונה, רשת הקשר בינינו השבורה הזאת, מביאה אותנו יחד.

צריכים לבנות איזו מערכת כזאת דמיונית בינתיים, אבל שהיא תהיה כמה שיותר קרובה לרוחניות וגם לתת לה הגדרות בהתאם לזה. מה זה בני אדם בכלל, מה זה החברים האלה בפרט, מה זה נקרא "אהבת חברים" וכולי. כי זה לא לשבת איתם לאכול, לשתות, לרקוד, ללמוד משהו יחד, אלא זו התקשרות מיוחדת רוחנית, ולא שכל אחד יעשה לשני אילו דברים נעימים. זה יכול להיות רק כאמצעי, אבל באמת אהבת חברים זה נקרא שכל אחד פועל בִמקום השני. זה קושי אחד שיש לנו בעניין. והקושי השני, שאנחנו מקבלים בכל זאת את התורה כמו שאנחנו מבינים כל סיפור מהעולם שלנו, כאילו יש זמן, תנועה, מקום וזה ברוחניות אין.

אז כל ההיסטוריה שככה אנחנו שומעים אותה, אין. ולמשל כל אותה ההיסטוריה שהתורה מספרת, למשל מצריים, גלות מצריים, אין דבר כזה. אני לא מתאר לעצמי בכלל שקרה משהו פעם, אי פעם. אמנם כך מדברים, כך כותבים, אבל זה לא הסיפור הזה. מדובר על המצב שהמקובל עובר כדי להגיע לתפיסה האמיתית היחידה הקיימת, שהוא צריך לעבור כל מיני מצבים, מצבי הכנה ואז הוא מגיע לזה.

אז אני צריך כל פעם לראות את עצמי שאנחנו לא נמצאים בהיסטוריה ולומדים אותה, איך שזה היה פעם, שאיזו קבוצת אנשים עברו ממקום למקום וברחו ממקום למקום, אלא מדובר על ההתפעלות הרגשית של האדם שמרגיש את עצמו שנמצא בתנאים כאלו שהוא קובע שזה גלות רוחנית, גלות מרוחניות, ומה זה בהתאם לזה גאולה רוחנית והתפתחות. הכול מדובר אך ורק על מה שקורה בתוך האדם. ואני רוצה מיום ליום לראות את עצמי שאני מתנתק מהסיפורים ההיסטוריים, הגשמיים, הגיאוגרפיים ואני מפענח אותם בכך שאני מסביר אותם לעצמי בצורה פנימית רגשית שלי או של כל אחד אחר שרוצה לעשות אותה הדרך של ההתפתחות הרוחנית. כי הכול קורה רק בתקופות ההתפתחות הרוחנית של האדם. אז גם אהבת חברים וגם בכלל, את כל התורה אנחנו צריכים לראות רק בצורה הפנימית בהתפתחותנו. נשתדל.

קריין: כתבי רב"ש כרך א' עמוד 14 מאמר "אהבת חברים".

אהבת חברים

"וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).

הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'".

כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.

"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.

והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.

"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה."

סדנה

אם אני אהיה מתוקן, איך אני ארגיש את הקבוצה שלי ואת כול העולם עם כול התכונות שיש בהם?

*

איך אנחנו יכולים להסביר את המאמר הזה כפנימיות האדם? אדם מרגיש את עצמו בשדה, ואיש נפגש עימו ואומר לו, "נסעו מזה", והלכו וכן הלאה. איך אדם, כל אחד מאיתנו מסביר את זה בצורה פנימית? התורה לא מתכוונת לשום סיפור חיצון, אלא רק כדי למסור מדור לדור זה כתוב בצורה כזאת. מי שהולך להיכנס לפנימיות התורה צריך להתאמץ לפענח או לפרש את זה בצורה נכונה.

*

תסתכלו בתוך הספר ""וימצאהו איש, והנה תעה בשדה." תתחילו להסביר את זה בצורה פנימית, בצורה קונקרטית, פשוטה, ללמוד לעניין. איך זה להבין כלפי פנימיות האדם?

*

אתם צריכים להגיד את זה בצורה מסוימת. ""וימצאהו איש," מי? אני מוצא איש בתוכי. מה אני מרגיש אל האיש הזה? שהוא תועה בשדה, שיש איזה שדה, ששם אפשר למצוא רוחניות, אבל בינתיים האיש הזה תועה בשדה וכן הלאה.

*

אם אני מוצא בי איש שמרגיש שהוא תועה ולא יודע מה הדרך להגיע לרוחניות, אז איזו המלצה יש לי לאותו איש? מה הוא צריך לעשות כדי למצוא את השביל הנכון בשדה כדי להגיע למטרה? האיש הזה בסופו של דבר ""וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך." אומר מה אני צריך, "את אחי אנכי מבקש". זאת אומרת שכבר צריך להיות מובן לאותו איש אם הוא תעה ותעה, וכנראה שחיפש, שהוא צריך אנשים כמוהו. בשביל מה? להיות בצוותא וכן הלאה.

שאלה: לא ברור בין מי למי השיחה, דווקא חשבתי ש"איש" זה המצב השלם וה"תועה בשדה" זה אותו מי שנמצא בחיפוש.

מאיפה אני יודע? "איש" זה מי שבי, שמחפש את המטרה הרוחנית ואיך להגיע אליה, איך לממש אותה, זה האיש שבי. כל היתר זה חמור תועה בשדה.

תלמיד: ואת מי הוא שואל שאלה, ומי עונה לו, לאיש?

הוא בעצמו שואל מה לעשות כי נמצא במצב כזה.

תלמיד: נראה שהוא יודע יפה מאוד שהוא במצב שהוא רוצה את אחיו.

אבל בינתיים הוא תועה, הוא לא יודע איך למצוא אותם, איך להתמצא.

שאלה: מהן דמעות שאיתן זורעים, האם זה סוג של סבל, האם יש סבל בתורה?

ודאי שיש, כשאני מחפש, כשאני רוצה ולא מקבל במקום, זה כבר סבל. אלא מה? כל דבר. אם באותו רגע שאני רוצה אני לא מקבל מילוי, זה נקרא "סבל".

שאלה: לא ברור לי איך בן אדם תועה בשדה אבל ברור לו שהוא מחפש את האחים שלו.

תהליך. בינתיים שומע שיש עניין כזה אבל עדיין לא מחפש מבפנים, כמוך.

שאלה: הדרך זה לאהוב את האחים, והוא עונה לו שהאחים לא אוהבים אותך. מה הקשר?

לא מדובר כאן על זה, מדובר על זה שאני צריך למצוא, ושם לפתח אהבה. האם הם אוהבים אותי, לא או כן, זה לא כתוב.

תלמיד: כתוב בתוך המאמר. "ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך." והתשובה שלו, זה שהאדם עצמו, כדי להגיע לחיבור הזה, רוצה להיות באהבת חברים. זאת אומרת שאתה צריך לאהוב אותם. אני צריך להגיע ל"ואהבת", הם לא צריכים לאהוב אותי, למה הוא עונה לו שהם לא רוצים להתחבר איתך?

אני לא יודע.

אנחנו רואים נקודות שונות של העיקרון במאמר.

שאלה: מי הם האחים שהוא מחפש? הרי אלה לא גופים לפי מה שהבנתי.

אלה תכונות בתוך האדם. כל מה שמדברים, זו התורה שמדברת על אדם אחד שכולל את כל העולם.

תלמיד: אם הבנתי נכון, אותם עשרה אחים הם עשר הספירות?

יש אחים, אני לא מכיר ספירות. אתה כבר יודע מה זה ספירות שאני אגיד לך ואז זה יהיה ברור לך? אל תשתמשו במה שאתם לא יודעים, שאתם לא מרגישים, שאין לכם בו עסק. אלה תכונות בתוך האדם שהן משהו קרוב אליך, ואתה יכול להיות מחובר לזה רגשית.

שאלה: מה זה נקרא שהוא תועה בדרך השכל?

שבינתיים זה המצב שלו. בעצם המצב הזה של החיפוש הוא מצב ממושך עד שבאמת הוא מתחבר, והחיבור צריך להיות בצורה מסוימת כדי להרגיש שהם נכנסים, וסוף סוף הם מצאו איזו דרך לחיבור וזה נקרא "כניסה למצרים". מצרים בשבילם היא כבר מקום ההתקדמות הרוחנית.

תלמיד: הייתי מצפה שיהיה כתוב בדרך הלב, הנקודות שבלב. מה זה אומר שהוא תועה בדרך השכל?

בוא נניח שבינתיים אין לו רגש, הוא רק יודע, רק מבין שכך הוא צריך להגיע לזה על ידי חיבור ועל ידי אהבה, ואם יתחברו הם יגיעו לתוצאה.

שאלה: מה זה אומר שעבודת השדה היא לחרוש, לזרוע ולקצור?

אלה שלושת סוגי העבודה ברשת הקשר בינינו, כדי להפוך אותה למקום שנותן תבואה, שנותן מילוי לנשמה.

שאלה: רב"ש אומר במאמר מה זה "תועה", שהאדם חושב שהוא אף פעם לא יגיע למטרה שהוא צריך להגיע.

מצד אחד זה נכון.

תלמיד: ומשהו בכל זאת מחזיק אותו, הוא בכל זאת מחפש בשדה ומוצא איש.

"מחזיק" זה כשמחזיקים את האדם, לא שהוא מחזיק את עצמו.

תלמיד: אבל ברור לו שלפי המצב שלו כרגע הוא לא יגיע.

בכוחות האדם כל רגע ורגע, בכל מדרגה ומדרגה הוא פחות ופחות בטוח בכוחות שלו, אלא ההיפך, הוא מבין יותר שבלי עזרת ה' הוא לא יכול לזוז. אפילו בביקורת, לא בטוב ולא ברע.

שאלה: כתוב פה שהמסילה הנכונה לדרך ההשפעה היא אהבת חברים. ואמרת שאהבת חברים זה שאני צריך לפעול במקום השני. במה לפעול?

לעשות לו מה שחסר לו.

תלמיד: איך אני יודע מה חסר לו, לשאול אותו?

להשתדל להרגיש. אם אתה אוהב את השני אז קודם כל זה נקרא שהכלי שלך עובד כדי למלא את הכלי שלו. אהבה זה ביטוי של חיבור, וחיבור זה על ידי שכל אחד נותן לשני מה שחסר לשני. זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו", שאני צריך להרגיש מה חסר לחבר, כאן זה בצורה גשמית, על רוחנית עוד יש מה לדבר, ואני ממלא את החיסרון שלו. אף אחד לא יכול למלא את עצמו, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים למלא איש את רעהו.

תלמיד: בזה אני נמצא במסילה הנכונה של החבר או ביחד?

אם אתה ממלא את החבר, אתה נמצא במסילה הנכונה.

שאלה: איך מארגנים את התכונות האלה שקוראים להן "חברים", כסביבה כזאת שתעזור לי ללכת בדרך של השפעה?

מרגישים שזה הכול בפנים, והעולם המדומה הזה הוא מדומה וכל הדמויות האלה הן פנימיות שלי. ואני רוצה כך להבין אותן, להרגיש אותן ולקבל אותן ולחבר אותן עד כדי כך שהן יהיו ממש כאחד. כך אני צריך לפענח את כל חכמת הקבלה. את כל התורה. הכול בתוך אדם אחד. התורה כתובה לאדם אחד.

שאלה: אפשר לקבל דוגמה לסוג של תכונה שאפשר לקרוא לה "חבר"?

כן. סוג ההתקשרות שלי הוא שאני מזהה את זה כאני, עם כל מיני תכונות אחרות שלא נראות לי שהן קרובות אלי ושאני רוצה בהן, ושאני כך משתדל להזדהות איתן. נניח שיש בתוכי איזו דמות של חבר ואני מרגיש אליו איזה זלזול, אז אני צריך עכשיו לעבוד על זה כדי שהתכונה הזאת שלו תהיה בי חשובה לא פחות מזו שלי .

שאלה: להרגיש את זה ממש כתכונה שבי.

אני צריך להשתדל.

אנחנו עוד נדבר על זה הרבה פעמים ונעבוד על זה, זו התקופה שאנחנו צריכים עכשיו לטפל בזה. אבל תשתדלו לחשוב ולקרוא כמה פעמים את המאמר הזה במשך היום, הוא קצר [וצריך] שוב ושוב לאתר אותו בתוך האדם.

קריין: כתבי רב"ש כרך ב' עמוד 843 מאמר "מהו "לחם רע עין" בעבודה".

מהו "לחם רע עין" בעבודה

"בזהר שמות (דף ז' ובהסולם אות כ"א) כתוב שם וזה לשונו, "רבי חייא פתח, אל תלחם את לחם רע עין, משום שהלחם או ההנאה, מאותו בן אדם שהוא רע עין, אינו כדאי לאכול ולהנות ממנו. ואם כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות במצרים, ולא היו יכולים להרע להם". (ובאות כ"ג) אומר שם וזה לשונו, "כי אין לחם רע בעולם זולת הלחם של רע עין. מה כתוב, כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם, כי תועבה היא למצרים, כלומר, שלא יכלו לראות כשהעברים אוכלים. הנה לך לחם רע עין", עד כאן לשונו.

ויש להבין את האיסור של "לחם רע עין". עד כדי כך, שאם לא היו ישראל טועמים את לחם המצרים, לא היו עם ישראל נשארים בגלות. זה תמוה מאוד, מהו הקשר של "לחם רע עין" לגלות. כלומר, מדוע זה גורם, שיהיו בגלות עבור דבר זה, שמשמע, שזהו איסור חמור, האם זה בכלל מצות לא תעשה מדאורייתא או מדרבנן, שמגיע בגלל זה גלות."

אז לנסות שוב לאתר את זה בצורה פנימית. מה זה מצרים, מה זה לחם, מה זה לחם רע עין, למה צריכים לטעום אותו, מה מרגישים כנראה כתוצאה מזה, לאיזה הבחנות מגיעים?

"ובכדי להבין זה על דרך העבודה, צריכים לזכור את ב' דברים שיש לפנינו. ואת זה צריכים לזכור תמיד:

א. הוא מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה מזכיר לנו, שאנו צריכים להגיע לידי שלימות, ולזכות להגיע לקבל את הטוב והעונג, שישנם במטרת הבריאה. ומטרם זה האדם נבחן לבעל חסרון, היות שלא הגיע למטרת הבריאה. והוא נמצא עדיין באמצע עבודה. וזה נקרא בלשון הקבלה, שהאדם צריך לזכות להשיג את בחינת "נרנח"י שבשורש נשמתו".

ב. הוא תיקון הבריאה. היות ששינוי צורה עושה פירוד, והיות שהאדם נברא בכדי שיוכל לקבל את הטוב והעונג, שמוכרח שיהיה לו רצון וחשק לקבל תענוג, והרצון לקבל הזה, מפריד אותו מהשורש, כי הבורא רוצה להשפיע, והנבראים יש להם רצון לקבל, וזה גורם פירוד, שמרחק את הנבראים מהבורא. לכן נעשה תיקון, המכונה "צמצום והסתר", שאין הנבראים יכולים להרגיש את השורש שלהם, כלומר "מי ברא אותם", מטרם שמתקנים את הפירוד.

וכמו שכתוב (בפתיחה לחכמת הקבלה, אות י') וזה לשונו, "והנך מוצא, איך שהנפש הזאת, שהיא אור החיים, המלובש בהגוף, נמשכת יש מיש מעצמותו יתברך ממש, ובעברה דרך ד' עולמות אבי"ע, כן היא הולכת ומתרחקת מאור פניו יתברך, עד שבאה בכלי המיוחד לה, הנקרא "גוף". ואם אמנם גם האור שבה נתמעט מאוד, עד שאין ניכר בו עוד שורש מוצאו, עם כל זה ע"י העסק בתו"מ, על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא הולך ומזכך את הכלי שלו, הנקרא "גוף", עד שראוי לקבל את השפע הגדול, בכל השיעור הכלול במחשבת הבריאה בעת שבראה".

ובהאמור נבין, שהעבודה שלנו היא לצאת מקבלה עצמית, היינו שהפרנסה שלנו תהיה ממה שאנחנו מפרנסים את הגוף, שיהיו לו חיים, שיכול להנות מחיים, לא יהיה מזה, שהרצון לקבל לעצמו נהנה, שהוא נקרא "רע עין", כלומר, שלא רוצה להיות משפיע, אלא כל חשקו הוא לקבל לעצמו, שזה נקרא "רע עין", שלא רוצה לתת משהו לאחרים, אלא הוא משוקע באהבה עצמית.

וזה נקרא "רע עין". ולכן, אם המזונות, מה שהאדם אוכל, הנקרא "לחם", אסור לאדם להנות מהלחם הזה, שהוא "לחם רע עין". כלומר, שהאדם נהנה וסועד את לבו מהלחם של "רע עין". זאת אומרת, מזה ש"הרע עין" נהנה, היא תהיה הנאה של אדם. כלומר, מזה שהרצון לקבל, הנקרא "רע עין", נהנה, שמזה תהיה כל השמחה, והמצב רוח, שהאדם מקבל על זה, הוא לא מסכים לקבל, משום שהנאה הזו גורמת לאדם שיהיה נפרד מהקדושה מסיבת שינוי צורה, כנ"ל.

ובזה נבין את מה ששאלנו, מהו כל כך גודל האיסור של "אל תלחם לחם רע עין", שבגלל זה נשארו ישראל בגלות, כמו שאומר "ואם כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות מצרים". היות שענין "גלות" נקרא בזה, שעם ישראל לא היו יכולים לעבוד בעל מנת להשפיע לה', אלא רק לקבל לעצמו. וזה נקרא "גלות מצרים", שלא יכלו לצאת משליטתם, אלא הרצון לקבל לעצמו, היה שולט. לכן אומר הזה"ק, שאם בזמן שירדו בגלות מצרים, היו נזהרים שלא יאכלו, היינו שלא יהנו מזה שהמצרים נהנין, כלומר "מרע עין", שהוא הרצון לקבל לעצמו, לא היו נכנסים תחת שליטתם, בגלות.

נמצא, שגודל האיסור של רע עין הוא, שהלחם שלו כולו בעל מנת לקבל, וזה גורם כל הפירוד מהקדושה. וזהו כל האיסור של "אל תלחם את לחם רע עין". זאת אומרת, שכל עבודה שלנו בתו"מ, היא בכדי שנצא מגלות של הרצון לקבל לעצמו. כלומר, שאנו צריכים לכוון בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שהשכר שלנו יהיה, שע"י זה נזכה לצאת מגלות והשעבוד של הרצון לקבל לעצמו, ונוכל לעבוד הכל בעל מנת, שיצמח מזה נחת רוח להבורא, ושכר אחר אין אנו דורשים עבור העבודה בתו"מ.

היינו, שאנו רוצים לזכות, להרגיש בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שאנחנו משמשים למלך גדול וחשוב, ושתהיה בנו בזה אהבת ה', מזה שאנו מרגישים את רוממותו יתברך. אבל כל הנאה שלנו תהיה מזה, שאנחנו משמשים את הבורא, זה יהיה השכר שלנו, ולא שהוא יתן לנו איזו תמורה עבור העבודה. אלא שנרגיש, כי העבודה בעצמה היא השכר, ואין שום שכר יותר גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה.

מה שאין כן "לחם המצרים" הוא, בדרך העבודה, ממש להיפך, כמו שכתוב "כי לא יוכלון המצרים, לאכל את העברים לחם, כי תועבה היא למצרים". "כי תועבה" הוא מלשון "תועבת מצרים כל רועה צאן", שפירושו, מבוזים היו בעיניהם הרועים. לכן הפירוש יהיה, שהמצרים היו מבזים את המאכלים של העברים, כי העברים כל הלחם היינו המזונות, היו בעל מנת להשפיע, ואצל המצרים כל הלחם הוא בבחינת "רע עין", שהוא לקבל. וכששמעו, שהלחם עברים הוא להשפיע, דבר של להשפיע הוא מאוס ובזוי, כי בזמן שצריכים לעשות בעל מנת להשפיע ולא לקבל לתועלת עצמו, עבודה זו בזויה אצלם. ולא מרגישים בזה שום טעם.

לכן בזמן שהמצרים היו רק שומעים, שצריכים לעבוד בעל מנת להשפיע, הם באים לידי הרגשה, שהם צריכים להשפיל עצמם. היינו, שכל הדעת שלהם, שהיא מחייבת, שהאדם צריך לדאוג לתועלת עצמו, ומה שאינו יצמח מזה משהו לתועלת עצמו, זה אין הם מסוגלים לעשות, לכן הגוף, בזמן שהוא נמצא תחת שליטת המצרים, בזמן שהוא שומע אפילו רק רמז קל, שצריכים לעשות להשפיע, תיכף הגוף מבזה את עבודה זו, והוא טוען, שהוא עדיין בשכל המלא שלו, ולא יכנע לאכול לחם של עברים, שאצלו הלחם הזה לחם תועבה, משום שהלחם הזה הוא נגד הדעת."

מה זה נקרא "עבודת המצרים"? בקיצור.

שאלה: העבודה של המצרים?

כן.

תלמיד: לקחת את הכול לעצמם.

כן.

ומה זאת העבודה של היהודים?

תלמיד: של ישראל, לחבר את כל המצבים, את כל מה שקורה ישר לבורא.

טוב.

למה זאת תועבה?

תלמיד: חוסר חשיבות, אין כלים מתאימים לזה, אז מרגישים את המצב הזה.

תוסיף.

תלמיד: שיש בזה דחייה, מרגישים מזה דחייה, אין בזה שום תמורה.

זאת אומרת, המצרים לא מסוגלים. יש תכונות שהן לא מסוגלות להעריך את העבודה בעל מנת להשפיע, זה לא לגנאי ולא לכלום, אלא לקבוע שזה כך, זאת קביעת המצב.

למה זה נקרא "רע עין"?

תלמיד: כי הם מבזים את העבודה הזו.

מבזים את העבודה הזאת.

למה המצרים מבזים את העבודה של היהודים?

תלמיד: כי הם מרגישים שלא יצמח מזה שום שכר מהסוג שהם רוצים.

כן, יפה. מה עוד כתוב? תעזרו לי לשאול.

תלמיד: פשוט הנקודה העיקרית היא שהעבודה היא השכר, שזה מה שהמצרים לא יודעים.

כן, זה נכון. אין כל כך מה לשאול, זה מתחיל להיות ברור. אני בכל זאת רוצה לחזור למאמר הראשון.

קריין: אנחנו חוזרים לכתבי רב"ש כרך א' עמוד 14 מאמר "אהבת חברים".

אז כל אחד משתדל לבנות תמונה פנימית על הסיפור הזה, אין גשמיות, אין שום דבר, יש רק הרגשות הפנימיים שלו.

אהבת חברים

""וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).

הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'".

כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.

"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.

והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.

"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה."

מי זה האיש שעליו מדובר, "ויאמר האיש, נסעו מזה", מי יודע?

תלמיד: תכונת ההשפעה.

תכונת ההשפעה, לא.

תלמיד: רצון לרוחניות.

רצון לרוחניות, לא.

תלמיד: הנקודה שבלב.

לא.

תלמיד: מי שמברר.

לא, זה הבורא. מיהו המכוון שאנחנו צריכים לאתר עם כל השאלות הפנימיות שלנו, מיהו המברר, מיהו הדוחף אותנו? אותו מחפשים, זה האיש. זה המפגש הראשון "וימצאהו האיש", ואז הוא אומר לכו מפה, אם אתם כבר מבקשים את החברים אז אתם תגיעו.

שאלה: מי יוצר את הבורא בתוכי, אני, החברים או הבורא?

יוצר? אף אחד לא יוצר חוץ מהבורא. איך זה יכול להיות, יש עוד איזה כוח שמייצב משהו? אני רק צריך להשתדל בעדינות לעדן את הנפש שלי, את החושים, רגשות, לא לטשטש אותם, ואז להתחיל לסדר את כל התורה בצורה פנימית. שכולי, כל מה שאני רואה מבחוץ, כל מה שאני שומע, בסופו של דבר אני צריך לראות איך שזה מסודר מבפנים. במיוחד עניין החברה, התהליך הרוחני.

שאלה: במאמר הקודם שקראנו "מהו לחם רע עין", הזכרנו את זה שבעבודה של ישראל השכר הוא בעבודה.

כן.

תלמיד: אבל כתוב פה "שיצמח מזה נחת רוח להבורא, ושכר אחר אין אנו דורשים".

כן, זה אותו דבר. מה זה שכר בעבודה, מה יש לי מהעבודה? רק לשם מי אני משייך אותה.

תלמיד: זאת אומרת, נחת רוח לבורא זה גם סוג של שכר.

כן, ללא ספק. אדם הוא לא משוגע, הוא לא תינוק, הוא לא חולה נפש שיכול לעשות פעולות ללא צורך, אלא תמיד יש חיסרון בתחילת העבודה וסיפוק בסוף העבודה, אם זאת הפעולה הנכונה. כשאנחנו אומרים, לעבוד בעל מנת להשפיע או לא לקבל שכר, זה לא שלא מקבלים שום דבר, לא מקבלים שכר בתוך הרצון לקבל, אבל בתוך הרצון להשפיע כן. אני רוצה להשפיע לבורא, אני רוצה להרגיש שאני משפיע לבורא, אני צריך ליהנות מזה שאני משפיע לבורא.

אבל כאן זה העניין, שאנחנו תמיד חושבים שהתענוג הזה זה כמו התענוג שלנו. אלא שאני נהנה מזה שאני מהנה לו, אני לא נהנה בכלים שלי הרגילים, זה נקרא "באור חוזר", "באור החסדים". זאת אומרת, שאם הייתי יכול לעשות עוד יותר בשבילו הייתי עושה, גם אם הייתי אולי קצת סובל מזה בצורה גשמית יותר, הייתי עושה. אני הכול מודד בכלים שלו, אור חסדים זה לא כלים של האדם, אור חסדים עוזר לי להרגיש מה קורה בו, וכך אני בודק את עצמי. זה לא לקבל, אני מבין שכאן עדיין המילים לא יכולות להעביר לנו את המצב הנכון.

אז אנחנו משתדלים במשך היום להתחיל לסדר את כל מצרים, עם כל הדברים כמה שיותר בתוך האדם. מסיפור יעקב, כניסה למצרים, יוסף, פרעה, שר המשקים, שר האופים, כל מיני דברים, אשת פוטיפר, לא חשוב מה, הכול בתוך האדם, בתוך האדם. לא לעשות מזה איזה סיפורים לילדים.

שאלה: אז המאמר הזה הוא ממש לא למתחילים, המאמר הזה הוא לאדם שהרבה שנים בדרך?

מישהו הרבה שנים ומישהו בא נניח אתמול, זה גם בשבילו. למה לא?

תלמיד: אז באיזה שלב המאמר הזה מספר לאדם שהוא מגיע לשאלה לבורא, שאת אחי אני מבקש, את התכונות הכי קרובות?

לפענח נכון, לקרוא נכון את המאמר הזה, אפשר אחרי שנים רבות, כך זה עם כל חכמת הקבלה.

תלמיד: אז מה שאנחנו יכולים ורוצים עכשיו לתאר, זה שהבורא פונה לאדם ושואל אותו אז מה אתה רוצה? והאדם אומר לו "אני רוצה את התכונות האלה, הכי קרובות".

זאת אומרת, שכבר אדם נמצא במצב שהוא מבין שהוא חייב את האחים שלו. שרק על ידי חיבור עם מה שנקרא "אחים", שבאיזו צורה הם קרובים לו, אבל קרובים לפי ההורים, הוא צריך להגיע לחיבור עם התכונות האלו. שפעם היינו מחוברים ברשת קשר של האדם הראשון, ואחר כך נפרדים, יש שנאה בינינו, אנחנו צריכים שוב להתחבר.

תלמיד: אז הוא פונה לבורא ואומר "אני רוצה את האחים האלה, את התכונות האלה, תעזור לי למצוא אותם?

כן.

תלמיד: ואיך הבורא עוזר לו, איך הוא מוצא את האחים שלו דווקא בפנים, את התכונות האלה?

הוא מכניס את האדם למצב, שאדם מתחיל להכיר עם איזו פנימיות באמת הוא עובד, שאז מתחילה להתגלות מצרים.

תלמיד: ואיך הוא מתאר את התכונות האלה, איך הוא מוצא את האחים האלה, התכונות האלה?

זה אחרי שהוא נכלל במצרים, כמו הסיפור, קח את הסיפור כדוגמה ותעביר אותו כולו לרגשות הפנימיים שלך. קח תורה, קח דף נייר נקי, תתחיל לעשות פרוש על התורה.

תלמיד: אתה מביא אותנו עכשיו ממש לשלב, "תמצאו את האחים".

אנחנו עכשיו נמצאים בשלב שחייבים להיכנס לפנימיות, כן.

(סוף השיעור)