שיעור בוקר 03.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 644, מאמר "הצורך לאהבת חברים"

קריין: ספר "כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 644, מאמר "הצורך לאהבת חברים".

במסגרת הלימוד הכללי שלנו, של כתבי בעל הסולם ורב"ש אנחנו צריכים לעבור על עוד כמה מאמרים. וזה לא עניין שלמדנו את זה, או לא למדנו את זה, בעצם לא למדנו, אבל השאלה היא עד כמה אנחנו יחד כולנו רוצים להבין את זה, להרגיש אותם, לקרב אותם, להיכנס בהם וכך אנחנו מתקשרים לחומר ואחר כך הוא כבר עובד בנו.

לכן נקווה שאנחנו נבלע את החומר, נלעס אותו ונתכלל עימו, ואז נגיע למצב שסגולת החומר תעבוד בנו.

הצורך לאהבת חברים

תשמ"ח - מאמר י"ד
1987/88 - מאמר 14

"בזה יש הרבה סגולות:

א. סגולה לצאת מאהבה עצמית, ולאהוב את הזולת. שזה ענין, כמו שאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה". היות שע"י זה יכול להגיע לאהבת ה'.

אולם יש לדעת, כי ענין לאהוב הזולת ולעבוד לטובת הזולת, זה אינו מטרת הבריאה, כפי שהחילוניים מבינים אותה. היות שאין העולם נברא שאחד יעשה טובות להשני. כי העולם נברא, שכל אחד יקבל הנאה לעצמו. וזה, מה שאנו אומרים, שצריכים לעבוד לטובת הזולת, זהו רק תיקון הבריאה, ולא מטרת הבריאה. שענין התיקון הוא, שבכדי שלא יהיה ענין של בושה, נעשה תיקון של ענין השפעה, שרק ע"י זה הנבראים יקבלו טוב ועונג לעצמם בשלימות, בלי פגם של בושה.

ועל זה יש לפרש מה שהזה"ק אומר על פסוק "וחסד לאומים חטאת. כל טובו דעובדין, לגרמייהו עובדין". שיכולים לפרש, כל הטוב, שהם עושים חסד, הוא על כוונה שלהם, שנקראת "לגרמייהו", היינו לעצמם. שפירושו, שזהו לפי הבנת עצמם. ולא לפי שניתן לנו לקיים "ואהבת לרעך כמוך" מצד מצות ה', שברא את העולם על הכוונה דלהטיב לנבראיו. וענין המצות שניתן לנו, הוא רק לצרף את הבריות, שע"י זה יגיעו לדביקות ה', שיעזור להם לקבל טוב ועונג, וישארו בדביקות ה'.

ב. שזה שחברים מתייחדים לחטיבה אחת, הם מקבלים כח, שיוכלו להחשיב את מטרת עבודתם. שהוא, בכדי להגיע לשמה. והיות שהכלל שחינכו אותם, כדברי הרמב"ם ז"ל, שאומר, "נשים, קטנים וכלל עמי הארץ, מלמדים אותם, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט".

והיות שצריכים לחכות עד ש"יתחכמו חכמה יתירה", להגיד להם, שצריכים לעבוד לשמה. וממילא נשאר כלל גדול מהרבים בשלא לשמה. והיות שמצד הטבע, היחידים מתבטלים לגבי דעת רבים, לכן כשהחברים הרוצים כן ללכת בדרך להגיע לשמה, בכדי שלא יתבטלו לגבי הכלל, לכן כשהחברים מתחברים, וכל אחד מסור להשני, וכוונתם, שע"י אהבת הזולת יגיעו לאהבת ה', שזוהי המטרה, כמו שכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, בכל נפשך", נמצא, שע"י זה שהם כלל אחד, הגם שזה כלל קטן, אבל כבר נחשבים לרבים. ואין הרבים האלה משועבד להרבים של הכלל. והם יכולים לעבוד באהבת חברים על הכוונה להגיע לאהבת ה'.

והגם שמצות "ואהבת לרעך כמוך" נוהגת לגבי כל הכלל ישראל, אבל לפי שהכלל ישראל אינם הולכים על דרך להגיע מאהבת הזולת לאהבת ה', ויש כלל, כשמתחברים אחד עם השני, אז כל אחד מקבל הדיעות של השני, והיות שענין לשמה לא נקבע עוד בלבו של אדם, שזהו עיקר הכוונה של תו"מ, כלומר, שעיקר הכוונה היא, שע"י הקיום של תו"מ יכולים להגיע לשמה, לכן בזה שהאדם מתחבר עם השני, הדיעות של השני מחלישות את דעתו של לשמה. ומשום זה יותר כדאי לשמש ולהתחבר עם סוג אנשים, שהם מבינים, שענין "ואהבת לרעך כמוך" הוא רק אמצעי להגיע לאהבת ה', ולא מטעם אהבה עצמית, אלא כל כוונתו יהיה לתועלת ה'. לכן יש להיזהר להתחבר, ולדעת עם מי מתחברים.

וזו היא התועלת של אהבת חברים בקבוצה מיוחדת. כלומר, שיש לכולם מטרה אחת להגיע לאהבת ה'. מה שאין כן כשמתחברים אנשים סתם, הגם שהם עוסקים בתורה ומצות, אבל מסיבת שאין הם הולכים בדרך להגיע בעמ"נ להשפיע לה', אלא כנ"ל, לפי שחינכו אותם בעמ"נ לקבל, הנקרא "שלא לשמה", ואם יתחברו עמהם, הם יקבלו דיעותיהם, אז יגידו אח"כ, שלא כדאי ללכת בדרך להגיע לשמה, היות של לשמה הוא יותר קשה משלא לשמה, מטעם שלשמה הוא נגד הטבע, לכן צריכים להיות נזהרים, שלא להתחבר עם אלה אנשים שעדיין לא יתחכמו עם חכמה יתירה, ועדיין לא הגיעו לדעת, שעיקר עבודת ה' היא לתועלת ה' ולא לתועלת עצמם.

אבל ענין "ואהבת לרעך" נוהג לגבי כל הכלל ישראל. אלא כנ"ל, ניתן לנו שמירה לדעת מקודם עם מי מתחברים. והסיבה היא, כי האדם, מטרם שזכה לצאת מאהבה עצמית, הוא מרגיש תמיד שזה קשה. היות שהגוף מתנגד לזה, ואם הוא נמצא בסביבה שיש קבוצה של אנשים, שהם מאוחדים יחד בדיעה אחת, שמסתכלים על המטרה ולא על עבודה, אז המטרה שלו לא נחלשת ממנו.

מה שאין כן אם הוא לא נמצא תמיד ביחד עם החברים שלו, מאוד קשה להאדם להחזיק מעמד בהמטרה דלהשפיע. והוא צריך לרחמי שמים, שלא יחליש את דעתו, מה שהבין מקודם, שכדאי לעבוד וללכת בתלם של עבודה דלהשפיע.

ופתאום הוא מקבל מחשבות, שכדאי ללכת כמו הכלל כולו, ולא צריך להיות יוצא מהכלל, הגם שבזמן שהיה מחובר עם החברים היה מבין אחרת. וזהו כנ"ל, שבזמן שלא מחובר עם הכלל של הקבוצה הקטנה, הוא תיכף נכנע להרבים של הכלל, ומקבל דעותיהם, שמספיק לשמור תורה ומצות בכל פרטיה ודקדוקיה, ולכוון שאנחנו מקיימים מצות המלך שצוה לנו ע"י משה רבנו עליו השלום, וע"י החכמים הבאים אחריו. וזה מספיק בשבילנו, שבעבור זה נקבל שכר. ואנחנו מאמינים בחז"ל, שאמרו לנו "ונאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ומה יש לנו לחשוב יותר מזה. וכמו שאומרים, אם אנו נקיים זה, דיינו.

והוא כמו רבי חנניא בן עקשיא אומר, "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות". זאת אומרת, שכל התורה ומצות שניתן לנו, הוא כדי שיהיה לנו הרבה שכר.

וכל זה, שעכשיו האדם נעשה יותר חכם, מכפי שהיה מאוחד בתוך החברה הנ"ל, שהיה מבין בפשטות, שצריכים לעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו, אלא צריכים לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לבחינת דביקות ה'. והגם שראה שקשה לצאת מאהבה עצמית, אבל הוא הבין, שזה הוא דרך אמיתית. כלומר, שהאדם צריך להגיע לעבוד לשמה.

מה שאין כן בו בזמן שנפרד מהחברה הנ"ל, תיכף נפל לדעת הרבים, שהם רוב העולם. כלומר, שרוב הכלל ישראל עוד לא הגיעו לבחינת, כמו שאמר הרמב"ם ז"ל "עד שיתחכמו חכמה יתרה, מגלים להם רז", שהוא שצריכים לעבוד לשמה. והאדם הזה שנכנס בהחברה, שהדרך שלהם הוא, שצריכים להגיע לשמה. נשאלת השאלה, מאיפה הגיע האדם הזה להכנס למקום כזה. וצריכים להאמין, שזה בא מן השמים.

ולפי זה יש להבין, מדוע הוא נתרחק אח"כ מהחברה. צריכים לומר, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזה מה שהאדם מתחיל ללכת בדרך של לשמה, ובטח הכוונה זו באה לאדם שנותנים לו ההתעוררות לדרך האמת, ואח"כ מאיזו סיבות שהוא האדם מתרשל בעבודה זו, וחוזר לדרך הרגיל של הכלל, הוא שאל, מדוע לא נותנים לו עוד הפעם התעוררות מלמעלה.

הוא אמר על זה משל, שזה דומה לאדם ששוחה בנהר, ובאמצע השחיה הוא אבד את כוחותיו. ובא אדם השוחה עמו ביחד, ונותן לו דחיפה, בכדי שהאדם יתחיל מעצמו לשחות. והאדם שרוצה להצילו, נותן כמה דחיפות. ואם הוא רואה, שאינו משתתף עמו, הוא עוזב אותו והולך. אלא רק בזמן שהוא רואה, כשנותן לו דחיפה, הוא מתחיל לשחות בעצמו, אז הוא נותן לו כל פעם דחיפות, עד שיצא מכלל סכנה. מה שאין כן אם לא משתתף עמו, הוא עוזב אותו.

כן בעבודה. שהאדם מקבל התעוררות מלמעלה, שיגיע למקום שעובדים בידיעה בכדי להגיע עמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא, ונותנים להאדם כמה התעוררויות, ואם אינו מתאמץ לתת כוחות להגיע לזה, אז הוא מקבל כמה תירוצים על עצמו, והוא מוכרח לברוח מהמערכה. והאדם נשאר צדיק. כלומר, בזה שהוא עוזב את החברה הזו, הוא תמיד צודק. וע"י זה שמצדיק עצמו, באמת הוא מרגיש עצמו לצדיק.

אי לזאת, על האדם מוטל להידבק בחברה. וכיון שהם מאוחדים, הם נבחנים גם כן לכלל. אלא שהם כלל גדול, והחברה שלו הם כלל קטן. וכלל לא מתבטל בפני כלל.

ג. שיש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים. היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם, לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני. וע"י זה יש לכל אחד כח של כל החברה. לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה."

שאלה: הקטע מסכם שהדעות והמחשבות עוברות מאחד לאחר על ידי הדבקות שבהן, זה עובד כשאנחנו נמצאים בלשמה או שזה עובר בקבוצה בכל תנאי.

בכללות זה עובר בכל תנאי, תמיד יש בינינו, אם אנחנו רוצים או לא רוצים אפילו, ודאי שיש הבדל בעוצמת ההשפעה אדם על חברו, אבל תמיד יש השפעה מזה לזה, אפילו בכלל האנושות. יש מחשבות, דעות רצונות שמשוטטים בעולם והם עוברים מאחד לאחר.

תלמיד: איך אנחנו עושים כך שהדבקות במחשבות שמחוברות לבורא הן אלה שיעברו בינינו.

זה כבר תלוי עד כמה אנחנו רוצים שזה יקרא, עד כמה אנחנו רוצים להתקרב אחד לחברו, להתכלל זה בזה. זה כבר תלוי בנו.

תלמיד: נניח שאני נמצא בעשירייה, בשיעור, ואני רוצה מאוד שעכשיו יוכל לשרות בחברים כוח הבורא, איזה מחשבות צריכות להיות לי כדי להעביר לחברים, כדי שזה יקרה?

אם אתה רוצה להשפיע לחברים אז אתה צריך לחשוב על זה שאתה רוצה להשפיע להם. מה להשפיע? להשפיע להם את הרצון שלך, שכולנו נחשוב על החיבור בינינו כדי להגיע למטרה אחת. ככה זה עובד. קראנו על זה הרבה פעמים. יופי שעכשיו אנחנו יותר ויותר מבינים איך זה עובד.

שאלה: מה הקשר בין המחשבות האלה לבין לשמה? זה כבר לשמה או עוד לא?

לא, אבל על ידי זה אנחנו מגיעים ללשמה. על ידי זה שאנחנו רוצים להתכלל יחד אנחנו מתקרבים זה אל זה בדעות, אנחנו מחייבים את הבורא שישפיע עלינו כוח אחד, חיבור בינינו ואז אנחנו מגיעים ללשמה.

שאלה: למה רב"ש אומר לנו להישמר, מזהיר אותנו מלהתכלל בחברות אחרות ובכל זאת לשמור על תורה ומצוות?

לשמור את עצמנו לא להתכלל בחברות אחרות, כדי שלא יקלקלו לנו את הכיוון שלנו. הכיוון שלנו הוא מאוד מיוחד כי הוא כולו על מנת להשפיע ולא לקבל לעצמנו, זאת אומרת זה נגד הטבע של כל העולם, נגד האגו שלנו, של עצמנו ולכן אם אנחנו רוצים להתקדם באותה הדרך, יש לנו בעיה לשמור על עצמנו כדי לא לקלקל את הכיוון. זה דבר ראשון.

דבר שני, בכל רגע שאנחנו נכנסים לדרך גם אנחנו נמצאים תחת השפעות זרות. מהקרובים, מהרחוקים, מהעולם כולו, ממה שמתעורר בתוכי מהרשימות השבורות, ולכן אני חייב לדאוג ולבדוק מה מתעורר בי ואיך אני עובד עם כל הרצונות והמחשבות שמתעוררות בי בכל רגע לעת עתה. לכן העבודה שלנו היא עבודה קפדנית ובלי הפסקה.

שאלה: אם חבר עוזב את העשירייה, האם עלינו להמשיך להתפלל כדי שיחזור?

אנחנו צריכים במקצת להשתדל למשוך אותו בחזרה, לראות האם באמת הייתה לו החלטה רצינית, או שהיה תחת שליטת מצב רוח ואז אנחנו צריכים להחליט האם ממשיכים לחשוב עליו, להתפלל עליו, להשפיע עליו או לא.

שאלה: ממש בפסקה הראשונה רב"ש כותב שהעולם לא נברא כדי שאנשים יעשו טוב זה לזה אלא כדי שכל אחד יקבל הנאה לעצמו. וזו מחשבה שהגוף מסכים איתה, וכל יתר הטקסט הוא כביכול אומר שאני מוכן לא להיות משפיע, העיקר שאוכל לקבל את ההנאה הזו שהוכנה על ידי הבורא. והסתירה הפנימית שמופיעה כאן היא בכל זאת בלא לשמה. מה לעשות עם זה?

לא משנה שאתה עדיין בלא לשמה, אלא אתה כבר מתחיל להבין שהתענוג האמיתי יכול להתקבל רק במצב שבו אתה נמצא מעל האגואיזם שלך. זה מה שאתה משיג במדרגה ראשונה. ולאחר מכן אתה כבר ממשיך הלאה.

תלמיד אבל זה בסדר אם אני מוכן לוותר על האגו שלי בתמורה לכל התענוג שהבורא הכין.

כן, בכוונה הוא נותן תרגיל כזה בדרך.

שאלה: באמצע המאמר הרב"ש כותב, אם האדם לא נמצא תמיד בחיבור עם חבריו אז קשה לו מאוד להחזיק בהשתוקקות להשפעה. איך להימצא כל הזמן בחיבור עם החברים?

זו כבר בעיה טכנית, צריך לעשות הכול כדי שאתה תהיה עסוק כל הזמן באיזו עבודה עם החברים. בהפצה, בחיבור, בהכנה של טקסטים וכן הלאה. כול מה שאתה רק יכול לעשות כדי לא ליפול לעולם שלנו, עם כל הבעיות שלו שמושכות את האדם, שמסיטות את דעתו, שמבלבלות אותו. תעשה כל מה שבכוחך. ואם זאת תבין שכל רגע שאתה משקיע בהפצה, בלימוד וכן הלאה, זה מקרב אותך למטרה ומשפיע עליך, מזכך אותך.

תלמיד: רב"ש כותב במאמר לא להתחבר עם אותם אנשים שעוד לא יודעים שהעיקר בעבודה הרוחנית הוא הכוונה למען הבורא. אפילו אני רק יודע תיאורטית שהעיקר זה זה.

אבל אתה יודע את זה.

תלמיד: אני מנחש שזה ככה.

זה כבר בסדר. יש אנשים שבכלל לא מבינים מה הם עושים, בשביל מה ואיך הם עושים, תיזכר בעצמך בשלבים הראשונים של הלימוד. ובמקרה שכזה אתה לא יכול להתחבר איתם. אתה יכול ללמד אותם, איכשהו לעזור להם אבל באותו זמן להיות מבודד מהם פנימית.

תלמיד: אפשר להגיד שהחיבור קורה בין מי שיש ביניהם רצונות וכוונות זהים, וככל שיש זהות גדולה יותר, כך החיבור חזק יותר?

כמובן.

שאלה: מה פירוד, לקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך מצד מצוות ה'"?

שלא צריך להיות פער, הבדל בין "ואהבת לרעך כמוך" ל"אהבת את ה' אלוהיך". הנטיות האלה צריכות להיות לגמרי זהות בליבו של כל אחד לכולם.

תלמיד: אבל מה זה אומר "לקיים את זה מטעם מצוות ה' דווקא"?

זאת תוספת מאוד חמורה, כי אתה לא עושה את זה בגלל שזה נעים לך, טוב לך וכן הלאה, אלא בגלל שהבורא ציווה. זאת תוספת מאוד חמורה, שאם לא זה, לא היית אוהב אותם ולא היית עסוק איתם. זאת אומרת, שכל היחס שלך לאהבת הזולת זה רק בגלל ציווי הבורא.

תלמיד: אז איך באמת אפשר לבדוק את זה, שזה היחס שלי?

תרגיש שלולא ציווי הבורא, לא היית עוסק בזה.

תלמיד: ואנחנו יכולים למדוד שאם אנחנו נמצאים באהבת חברים, זה כבר נקרא שיש לנו את המטרה להגיע לאהבת ה'?

כן.

שאלה: מהי התכללות נכונה בתוך העשירייה ואיך להיזהר מהתכללות שהיא לא נכונה?

התכללות נכונה היא כשכל אחד מרגיש את עצמו שהוא יכול להיות במקום החבר.

תמיד: איך להיזהר שאנחנו לא מתכללים זה מזה בצורה לא נכונה?

שאתה מרגיש איזה מרווח, ריחוק שלך מהחברים אז אתה צריך לחשוב איך אתה מבטל אותו.

תלמיד: איך לבודד את עצמנו מהשפעות?

על ידי התבטלות כלפי החברה, תראה מה שהוא כותב בשורה חמישית לפני הסוף.

"אי לזאת, על האדם מוטל להידבק בחברה. וכיון שהם מאוחדים, הם נבחנים גם כן לכלל. אלא שהם כלל גדול, והחברה שלו הם כלל קטן. וכלל לא מתבטל בפני כלל."

שאלה: נראה שחשוב להרגיש את הבושה שבין החברים כדי להגיע לאהבת חברים, אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי להגביר את תחושת הבושה בינינו?

לתת דוגמאות טובות זה לזה, עד כמה כל אחד נמצא בתוך מחשבות טובות ורוצה להידבק לחברים.

שאלה: לפני רגע אמרת שאם לא הפחד, היראה מהבורא, לא היינו אוהבים את החברים. איך יכול להיות שזה לשמה, הרי זה רצון לקבל טהור. או שאולי לא הבנתי משהו?

אנחנו נברר את זה, אי אפשר לחזור למה שהיה ולא הבנו.

שאלה: איך להבין שיש כאלה רגעים שבהם אתה ממש מרגיש שאתה נמצא על הסף, על המפתן של לשמה, ויש רגעים שזורקים אותך עד שנראה לך שאתה כל כך רחוק מלשמה, שבכלל קשה להחזיק בהשתוקקות בדרך. מה לעשות?

קורה כך וכך, לא נורא, תמשיך.

שאלה: מהי החוקיות הזאת ש"כלל לא מתבטל בפני כלל"?

פשוט מאוד כי בכל כלל מתקיים החוק של כל המציאות, רק במידה קטנה, ולכן אף אחד לא מתבטל כלפי האחר. יש להם מספיק כוחות, מערכות פנימיות, שהם יכולים לחיות בהן, ולא זקוקים לשום דבר מבחוץ.

שאלה: אמרת שההתכללות הנכונה היא שאתה יכול להיות במקום החבר, מה זה להיות במקום החבר ואיך זה אפשרי?

אתה יכול למלא במקומו את התפקיד שלו בעשירייה. עוד לא דיברנו על זה הרבה, אבל זה עוד לפנינו.

שאלה: מה זה להידבק בחברה?

להידבק בחברה זה כל הזמן לחשוב עליה, איך להיטיב לה.

תלמיד: רב"ש כותב שם שמתוך דבקות בחברים האדם מקבל כוחות, "לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה". על איזה כוחות שהאדם מקבל רב"ש מדבר?

את כל הכוחות שיש בחברה הוא מקבל מתוך הדבקות בחברה.

תלמיד: אבל אם אין לו כוח לחשוב על טובת החברה, והוא חושב על טובת עצמו, אז איך הוא ידבק בהם?

הוא לא ידבק.

תלמיד: אז מאיפה זה מתחיל?

זה מתחיל מזה שהוא רוצה לבטל את עצמו ומבקש מהבורא שייתן לו אפשרות להידבק בחברה.

תלמיד: אבל מאיפה הוא ירצה לבטל את עצמו?

מתוך זה שמבקש מהבורא שירצה לבטל את עצמו.

שאלה: כתוב "ואם הוא נמצא בסביבה שיש קבוצה של אנשים, שהם מאוחדים יחד בדיעה אחת, שמסתכלים על המטרה ולא על עבודה, אז המטרה שלו לא נחלשת ממנו". מה זה אומר בעשירייה שמסתכלים על העבודה, איך להבין שבעשירייה צריך להסתכל על המטרה ולא על העבודה?

העיקר חיבור, את זה מביאים בחשבון, ולזה דואגים.

שאלה: הרמב"ם כותב "נשים, קטנים וכלל עמי הארץ, מלמדים אותם, אלא לעבוד מיראה, וכדי לקבל שכר. עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט", לאיזה דעה וחכמה יתרה צריכים נשים, קטנים, ועמי הארץ להגיע?

לביטול, שלהתקדם ניתן רק בביטול, ולפי מידת הביטול מתקדמים.

שאלה: כתוב "נותנים להאדם כמה התעוררויות, ואם אינו מתאמץ לתת כוחות להגיע לזה, אז הוא מקבל כמה תירוצים על עצמו, והוא מוכרח לברוח מהמערכה". אילו מאמצים עלי לעשות כדי באמת להרגיש צורך לאהוב את החברות?

להשתדל להבין רק דבר אחד, זה לא תלוי בידע, ולא תלוי בשאלות החריפות שלכן, אלא רק במידה שאתן רוצות להיות בלב אחד. אנחנו צריכים לחזור למערכת אדם וחוה, שכל הגברים מתקבצים בגבר אחד עם רצונות ומחשבות וכוונות, וכל הנשים מתקבצות באישה אחת כביכול, בדמות כזאת, ואז אנחנו מגיעים לתיקון העולם.

שאלה: לפי המשל של השוחה בנהר, מהי ההשתתפות הנכונה עם הדחיפות מלמעלה, האם זו רק דבקות בחברה?

אין לנו עוד משהו. אנחנו צריכים לתקן את חטא עץ הדעת, שבו כולנו נשברנו, החיבורים בינינו נפרצו ואנחנו כבר לא מחוברים זה עם זה, כמו שאנחנו רואים, שלגמרי אין קשר בינינו, ולכן כל התיקון שלנו הוא בחיבור שבינינו.

שאלה: אם הצלחנו להגיע למצב של לשמה, האם אפשר להשתחרר מהרצונות שהבורא נותן?

לא, מהרצונות אנחנו לא יכולים להשתחרר, רק לתקן אותם ולהתכלל בהם.

שאלה: האם מצב של לשמה הוא שאני רואה את החברות כטובות, שהן עושות טוב?

כן. כי "כל הפוסל במומו פוסל", אם אני מגיע למצב שאני רואה את כל החברים שלי מתוקנים, זה נקרא שאני מתוקן.

שאלה: האם בתוך הביטול נפתח לאדם שדה עבודה חדש? ואם כן, מה עליו לעשות שם במרווח של הביטול?

במרווח של הביטול אנחנו צריכים להמשיך מביטול שלנו כלפי החברים לביטול שלנו כלפי הבורא, ולחבר אותם אחר כך יחד "מאהבת הבריות לאהבת ה'", וכך להתקדם לתיקון העולם הכללי.

שאלה: איך להתכלל עם חברות בעשירייה שבקושי מורגשות ולא מתכללות בפגישות ובפעולות העשירייה?

הן לא מכירות זו את זו? הן לא נכללות בשיעורים, אין ביניהן מפגשים?

תלמי: במפגשים הן נכללות, אבל כנראה שלא בשיעור.

זה ודאי קשה מאוד לא להיות מחוברת בשיעור עם החברות, אבל תנסו להיות יותר מחוברות.

שאלה: כתוב "רק בזמן שהוא רואה, כשנותן לו דחיפה, הוא מתחיל לשחות בעצמו, אז הוא נותן לו כל פעם דחיפות,". האם התנאי שאני ממשיך לשחות מתקיים בתוך העשירייה או בין הבורא לאדם?

יש ויש, אני לא יכול להגיד. אני מרגיש שנשים נמצאות בינתיים במצב שאני לא יכול להסביר להן את הדברים שהן שואלות. מה שהן שואלות, נמצא בדרגה יותר גבוהה ממה שהן נמצאות. כמו שתלמיד מכיתה א' שואל שאלות של כיתה ב'.

תלמידה: מנהריה אמרו שגם במפגשים החברות לא מגיעות. אז איך להתכלל איתן?

אז אין מה להתכלל, אין התכללות ואין כלום. אם הן לא מגיעות להתכללות, לא נמצאות בלימודים שלנו לפחות, בשיעורים שלנו, במפגשים גדולים בינינו, זאת אומרת שהן לא בונות עשירייה. מפגש שבועי של עשירייה זה חובה, רב"ש היה עומד על זה בצורה מאוד מאוד נחרצת.

שאלה: מה זה אומר להתבטל בפני הבורא, איזו מדידה יש לנו כלפיו?

מדידת הביטול כלפי הבורא בזה שאני מתבטל כלפי החברים. אחרי החברים עומד הבורא, אם אני מתבטל כלפי החברים בסך הכול אני מתבטל כלפי הבורא.

שאלה: רב"ש כותב בסעיף ב' - למרות שיש חברים בחברה שרוצים להגיע לשמה, נשאר ביניהם עדיין כלל גדול של חברים שמסתפקים בשלא לשמה.

כן.

תלמיד: אז מה עושה אותו כלל שרוצה להגיע לשמה, איך הוא שומר את עצמו דווקא מאלה שמסתפקים בשלא לשמה?

משתדלים כולם להידבק במוצלחים. מה זה מוצלח? מוצלח זה שאנחנו רואים בעיניים שלנו שנמצא בכל מיני שיעורים ואסיפות ושואל שאלות ולומד ומתייחס לחברים כמו שצריך, מחזיק את החברה וכולי. אז מי שרוצה להתקדם, שידבק באנשים האלו.

תלמיד: אבל איך אותו כלל שמסתפק בשלא לשמה הוא כאילו לא משפיע על אלה שרוצים להגיע ללשמה?

נסחוב אותם יחד. מה לעשות?

תלמיד: איך אתה סוחב אותם?

איך לסחוב? על ידי דוגמה, על ידי זה שמושכים אותם לכל מיני פעילויות.

תלמיד: אבל הקבוצה שרוצה להגיע לשמה מה הכוח ששומר עליה?

הם רוצים להיות מחוברים יחד וקשורים לבורא. ובתפילה שלהם הם פונים אליו בכל הזדמנות שיעזור להם להיות יותר בחיבור ולגלות את הבורא בדבקות ביניכם.

מה זה נקרא לגלות את הבורא? לגלות כוח השפעה ואהבה, זה נקרא "בורא". לגלות אותו כוח השפעה ואהבה שצריך להתגלות ביניהם, לשרות ביניהם.

תלמיד: ואם בחברה יש חברים שמסתפקים בשלא לשמה, זה לא יוצר פגם באותם חברים שרוצים להגיע לשמה?

ודאי שיוצר פגם, אבל את פגם הזה צריכים להפוך במקום שהם יסחבו אותנו, מי שנמצא בלשמה ללא לשמה חס ושלום, אנחנו ההיפך, מושכים אותם מלא לשמה לשמה.

תלמיד: איך אתה מושך אותם?

על ידי דוגמה.

תלמיד: איך הדוגמה מחייבת?

אני פשוט מראה להם איך אני עובד וכך גם כל החברים שקשורים אליי, כך אנחנו מראים לכולם ולאט לאט זה עובד.

שאלה: בפסקה מס' 2 כתוב בזוהר "חסד לאומים חטאת". אנחנו תמיד לומדים שמלא לשמה אנחנו מגיעים ללשמה, זאת אומרת, שהכוונה שאנחנו עושים כלפי הכלל, באה לידי ביטוי שההרגלים שלנו משתנים גם כלפי העשירייה. אז איך להתייחס לפסקה הזאת ש"חסד לאומים חטאת. כל טובו דעובדין, לגרמייהו עובדין"."

זה הטבע שלהם ואנחנו נשתדל לסחוב אותם לכיוון ההפוך.

שאלה: מה יש בכוח המחשבה?

יש לנו לב ומוח ואנחנו צריכים להשתמש בשניהם כדי להגיע לעל מנת להשפיע, להידמות בשניהם לבורא.

תלמיד: אני אמור לעבוד עם המחשבות, מחשבה עוברת אחד לשני, אני צריך לחשוב על החברים והמחשבה היא משהו שניתן לי מלמעלה, אז איך אני עובד עם המחשבות והדעות של החברים?

זה לא רק שניתן לך מלמעלה, אלא גם אתה קובע את המחשבות שלך על ידי כך באיזו חברה אתה נמצא, איזה ספרים אתה קורא וכן הלאה. זה לא שהכול מגיע סתם נופל לתוך הראש והלב של האדם, אלא האדם מכין את עצמו לקבל משהו מסוים מלמעלה.

תלמיד: אני מנסה להתחבר בקבוצה על מנת לעשות פה את הכלל של "ואהבת לרעך כמוך" ולהגיע לידי זה לדבקות בה'.

כן.

תלמיד: אני תמיד מקבל מחשבות זרות שמסיטות אותי מהדרך, האם יש לי שליטה על המחשבות הזרות האלה?

לא, אבל יש לך שליטה באיזה קצב, באיזה עוצמה הם יתעוררו בך, תלוי במה שאתה עוסק.

תלמיד: למה הכוונה במה אני עוסק?

האם אתה נותן למחשבות והרצונות האלה להתעורר בך או לא.

תלמיד: אני מנסה לתת את היגיעה באהבת חברים ואני מקבל כל הזמן את המחשבות והדחיות. אז איך אני שולט במחשבות האלה?

אז המחשבות והדחיות שאתה מקבל הן מתעוררות בך כדי עוד יותר לדחוף אותך קדימה.

תלמיד: איך לא לאבד את הדחיפה הזאת?

אתה תתקדם לטוב ותראה איזה קשר יש לך עם הרע שמתעורר ואתה תראה שעל ידי הרע הבורא מקדם אותך לטוב.

תלמיד: זה ברור לי בהרגשה, אבל אני לא מצליח לעבוד עם זה.

תכתוב על זה מאמר קצר ותקרא אותו ואתה יכול גם לשלוח לי.

שאלה: רב"ש ממליץ לנו להיזהר מלהתחבר עם אנשים שעוסקים באהבת לרעך כמוך לתועלת עצמם. איך אני יכול לבחור, לדעת מה הכוונה של האדם, אולי לעשות סלקציה בחברים, אפילו בכוונות שלי אני לא בטוח שהם מאה אחוז בכיוון?

אתה לא צריך לבדוק את האחרים ולא צריך לבדוק את עצמך כי בטוח שאתה טועה בזה אלף פעם. אתה צריך לעשות מה שמקובלים ממליצים.

מה יש לכם שאתם רוצים לבנות גישה חדשה לחכמת הקבלה לגילוי הבורא?

תלמיד: הוא ממליץ לנו להיזהר, לדעת עם מי אנחנו מתחברים?

אז תסתכל על החברים ותיראה עם מי כדאי להתחבר ועם מי לא, עם מי אתה נמצא בעשירייה אתה צריך לבדוק אותם בקפדנות וללכת איתם. אם הם נמצאים בעשירייה בצורה נכונה ברורה קבועה תידבק אליהם, ותעשו יחד פעולות.

שאלה: הוא ממליץ לנו לשמש ולהתחבר עם החברים. מה זה נקרא לשַמש? מה אני יכול לשמש לחברים?

שאתה עוזר להם והם עוזרים לך ועל ידי התכללות כזאת פיסית אתם גם נכללים בצורה יותר כללית, פנימית וכך אתם מתקרבים לרוחניות, "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: אמרת לנו שדוגמה אישית היא העיקר בחברה, זה מה שיכול למשוך את האחרים. אבל הוא כותב שהמחשבות, הדעות של החברים הם הרבה יותר חזקות מהמעשים והפעולות.

אבל אנחנו יכולים להשפיע עליהם? אני יכול להפעיל את המחשבות שלי שהם ישפיעו על החברים?

תלמיד: אבל המחשבות הן חזקות יותר, אם יש מישהו שהוא מסופק בשלא לשמה אז זה כוח.

לא.

תלמיד: למה לא?

זה לא נכון, אני יכול על ידי הפעולות שלי להשפיע על החברים, לתת להם דוגמה איך אנחנו צריכים להיות קשורים זה לזה. מה קראנו, איפה כל המאמרים האלה שקראנו?

תלמיד: האם הדוגמה האישית החיצונית חזקה הרבה יותר מכוח המחשבה?

דוגמה חיצונית יותר חזקה מכוח המחשבה, כי אני רואה אותה, אני נכלל עימה, החבר משפיע עלי, מדבר אלי, הוא מראה לי משהו ומכך אני מושפע. ודאי שאנחנו נמצאים עדיין במצבים שהפעולות שאני רואה הן משפיעות עלי יותר מהכול.

שאלה: אם אני נמצא בעבודה להשפיע על החברים איך אני יכול להרגיש שהחברים שלי גם משפיעים עלי?

במידה שאתה מתחיל לרצות להשפיע על החברים אתה נעשה יותר עדין להשפעה שלהם עליך ואז יש לך אפשרות לשנות את ההתנהגות שלך כלפי החברה, ולהבין את החברה יותר איך היא משפיעה עליך. תנסה ותראה איך זה עובד, זה הכול תלוי בעדינות היחסים שלך לחברה והחברה אליך.

שאלה: פעם שאלתי אותך בבירורים איך בכלל להימנע מהביקורת כלפי החברים, ולמה אני צריך לשמוע את השאלות של החברים ששואלים כל מיני שאלות, אמרת לי אם אתה תתייחס אליהם כמו לילדים שלך אז אתה תשנה את היחס שלך אליהם. איך אנחנו נמנע מהיחס הזה ולא נרגיש צורך לשייך כמוצלחים ולא מוצלחים אלא ממש נרגיש אחד כלפי השני ככלל אחד כעם אחד?

אנחנו צריכים להמשיך להתקדם ולבקש מהבורא שיוסיף לנו רגישות והתחשבות אחד עם השני וקשר אחד עם השני, וכך לאט לאט על ידי הפנייה שלי לבורא בבקשה לחדד את החושים שלי ולפתוח את הלב לחברים כך אני יותר ויותר מתקשר אליהם ומבין מה קורה בינינו.

אין מה לעשות, זו רק עבודה כזאת קפדנית כל הזמן.

שאלה: יש לנו עשירייה מאוד מעניינת, יש כאלה שלומדים חמש שנים, יש כאלה שחמש עשרה ועשרים שנה , וחלק סיימו קמפוס לא מזמן. אז אנחנו עשרה, אבל יושבים כאן ארבעה. מישהו לפעמים נופל, אחר כך חוזר, מישהו בכלל לא מגיע.

אם יש סכנה להתחבר עם אנשים שאין להם כוונה נכונה, אז איך בכלל לעבוד בעשירייה שבה יש אנשים שאולי עוד לא ברור אם הם מגיעים או לא מגיעים, האם הם צריכים את זה, או לא צריכים את זה? קשה לי להבין את זה.

גם לי קשה להבין את זה. אני לא יודע מה לעשות עם זה, ואותו הדבר היה לכל המקובלים בכל הזמנים.

נתתי לכם דוגמה שפעם אצל רב"ש הגיע מישהו בזמן השיעור, התיישב איתנו ולמד. רב"ש אומר לי בשקט, הוא לא היה אולי עשר שנים. עשר דקות אחריו מגיע עוד אחד, מתיישב ולומד כאילו הוא יצא לשירותים וחזר. רב"ש אומר לי, הוא למד כאן אולי לפני חמש עשרה שנה. הם ישבו, למדו איתנו, שאלו כל מיני שאלות, ויותר לא חזרו.

מה אני רוצה להגיד? אנחנו לא יודעים מה קורה לבני האדם, צריכים לעזור, צריכים לתמוך, צריכים למשוך, אבל מי שממשיך ממשיך, מי שלא ממשיך אין מה לעשות. אם יש כאן קבוצה, עשירייה, ועכשיו מתוך עשרה נמצאים רק ארבעה, מה לעשות? זה מה קורה להם, אני לא יודע. צריכים להשתדל בכל זאת להחזיק כל אחד.

שאלה: איך אפשר לדעת איזו עזרה ותמיכה צריך כל חבר כדי להמשיך בדרך?

בחשיבות המטרה, יותר מזה לא חשוב, הוא לא צריך שום דבר חוץ מחשיבות המטרה.

תלמיד: וזה תלוי רק בכמה חשיבות המטרה אנחנו משפיעים לו כעשירייה?

כן.

תלמיד: כמה כל יום, באיזו עוצמה, או כמה פעמים אנחנו חוזרים על זה?

עד כמה ברוח שלנו יש חשיבות המטרה, כי יש לנו מטרה בחיים, ולמטרה הזו אנחנו הולכים ומתקרבים. שיש לנו עתיד, ואנחנו יכולים איכשהו לתאר לעצמנו שאנחנו משיגים את מטרת החיים, את מטרת הבריאה.

תלמיד: ואם לחבר יש התנגדות טבעית נקרא לזה, כי כמו שאנחנו אומרים להגיע לשמה זה לא עניין פשוט. מה אנחנו כעשירייה צריכים לעשות?

אם יש לו התנגדות טבעית, הוא יוצא, ואסור לנו להחזיק אותו בכוח. ברור.

שאלה: כדי להפיץ את החכמה ולהגיע לאנשים היכן שהם נמצאים אני צריך לצאת ולהרגיש אותם, אבל כשאני מתקרב אליהם אני מתחיל לספוג את הרצונות שלהם. איך להיות מוגן, ויחד עם זה להתקרב מספיק כדי שנוכל למסור להם את החומר?

אסור לנו לצאת מהחוג שלנו, אסור לעשות את זה, מה אתה מדבר בכלל? אלא בלי להתנתק מהחברים, צריך להתקרב לזרים, ולהשתדל למשוך אותם, כמו שאנחנו לומדים על ידי הרצאות, שיחות, וכל מיני דברים. אבל אני לא עוזב את השיטה שלי, כדי להיות יותר קרוב לחיצוניים.

תלמיד: חלילה, אנחנו לא עוזבים את השיטה שלנו. מה שאני מתכוון זה להרגיש את צורת המוזיקה שלהם, לכתוב בדרך שהם יכולים לספוג, לעשות קליפ שמתאים להם, הרי להם יש את כל הכלים החיצוניים, ולנו יש את התוכן פנימי. אבל אנחנו צריכים להרגיש איך הם עושים שיר, איך הם עושים קליפ, ובשביל זה צריך להתקרב.

אני חושב שעל ידי האמצעים שלך כמו שאתה אומר, קליפים ומוזיקה וכל הדברים האלה, אנחנו נתרחק יותר ויותר מהדרך שלנו, נתכלל בדרך שלהם, ולא יצא מזה שום דבר, רק נבזבז את הכוחות שלנו. זה מה שאני חושב.

תלמיד: אנחנו מפיצים, אנחנו מכינים סרטונים, אנחנו כותבים שירים, כך אנו מפיצים, וכותבים.

בסדר, אמרתי מה אני חושב.

שאלה: אז מה כן לעשות, מה עצתך, איך כן להפיץ?

איך להפיץ? לא על ידי זה שאני נכלל במשהו, והולך עם מישהו לעשות קליפים או מוזיקה. אלא אם הוא רוצה להתכלל איתנו, שיבוא ויתכלל. זה מה שרציתי להגיד.

שאלה: יש חברים שנמצאים פחות בקבוצה, ויש כאלה שבאופן תכוף יותר. ברור שצריך לרצות לכלול את כולם. האם העשירייה צריכה לקבל קצת אחרת את ההשפעה של החברים שמגיעים פחות?

לא, בהתאם לכמה שכל אחד מגיע ומשפיע על החברה. אני מכבד אנשים שבאים יום יום. אצלנו, אצל רב"ש, היו כמה אנשים שהיו באים נרדמים וישנים מתחילת השיעור ועד סופו. יושב, ישן ולא מתעורר במשך השעתיים, שלוש שהשיעור נמשך. השיעור נגמר, הוא קם והולך הביתה. ככה זה נמשך שנים, וכולם כיבדו אותו, והחשיבו אותו כחבר, כי הוא לא ייכל לא להירדם.

תלמיד: לא הבנתי, אמרת שבמידה שהחבר מגיע, כך צריך לקבל ממנו השפעה. אז בכל זאת במידה שבה הוא כלול צריך לקבל את השפעתו, או שזה בכלל לא משנה?

לפי מידת ההתכללות שלו.

שאלה: אדם שנמצא כבר בדרך האמת, בהתכללות שלו הוא מרגיש שהוא נמצא בין שני מעגלים, מעגל פנימי שממנו הוא רוצה לקבל השפעה, ומעגל חיצוני שהוא רוצה להשפיע לו. מה הדרך הנכונה להישמר מהמעגל החיצוני, ובכל זאת להשפיע לו?

להשתדל להפיץ, ולהשתדל ללמוד, זה כל מה שצריך לעשות.

שאלה: כתוב "שיש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים. היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם". איך אנחנו מגיעים לדיבוק, מה זה דיבוק החברים, אם אנחנו מתאספים ביחד אנחנו כבר בדיבוק בין החברים?

לא, "דיבוק" זה נקרא שיש לנו הבנה פנימית, והרגשה פנימית בכל אחד מכולם.

(סוף השיעור)