סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 14.05.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
מתוך שלא לשמה באים לשמה - קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא - מתוך שלא לשמה באים לשמה, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 10.
הנושא נשאר אותו נושא מכאן ועד גמר התיקון, ככל האפשר להתקרב ללשמה, להיכנס ללשמה ולהגיע לביצוע של לשמה בכל הרצון לקבל, גם ברצון של האדם הפרטי וגם ברצון הכללי של כולנו יחד, ובזה נגיע להשתוות הצורה לבורא בכל מה שיתגלה לנו. זה בעצם התהליך, הוא לא כל כך מורכב ומסובך, אבל בכל זאת יש בו הרבה מאוד נקודות מפני שכולן באות ונבנות על הרצון לקבל שלנו, ולכן אנחנו כל פעם נכנסים להרגשה חדשה, להבנה חדשה.
ולכן מצד אחד התהליך הזה כל הזמן עוצר אותנו, משנה אותנו. מצד אחר, הוא בונה אותנו כל פעם מחדש עוד ועוד, ועל ידי זה אנחנו מייצבים את הרצון לקבל שלנו שיהפוך מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. שיגדל, זאת אומרת, יחבר לעצמו עוד ועוד רצון לקבל בצורה הנכונה, בעל מנת להשפיע, ובזה נראה עד כמה אנחנו מתקרבים לבורא, בונים את הבורא בתוכנו, כמו שכתוב "בוא וראה", זה נקרא "בורא". וכך מיום ליום אנחנו משתדלים יותר ויותר לראות את המצבים האלה שמתעוררים ונבנים, נולדים בנו, את כל ההבחנות שמצטרפות יחד, וכך להתקדם.
קריין: קטע מס' 10.
"בזמן שהאדם עובד לתועלת עצמו, זה נקרא "שלא לשמה". ו"מתוך שלא לשמה באים לשמה". לכן, אם האדם עדיין לא זכה לקבלת התורה, אז הוא מקוה שבשנה הבא יקבל. ובזמן שהוא קיבל את הבחינת לשמה בשלימות, אזי כבר אין לו מה לעשות בעולם הזה.
ולכן בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר לאתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]. משום שאז נתעורר הזמן, שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן התורה. לכן יש תמיד התעוררות למעלה, שהתחתונים יוכלו לעשות הפעולה כמו אז, בזמן הזה. לכן, אם הוא הולך על דרך, שהשלא לשמה יביא לו לשמה, נמצא שהוא הולך על הסדר, ומקוה שסוף כל סוף הוא יזכה לקבלת התורה לשמה."
(בעל הסולם. "שמעתי". קס"א. "ענין מתן תורה - ב'")
זאת אומרת, המטרה נשארת אותה מטרה, והעבודה שלנו צריכה להתקדם בהתאם להליכה שלנו קדימה. ככל שמקבלים את הכיוון והמטרה, כך נמצאים כל פעם בהתקדמות בדרך, בעליות.
זו העבודה שלנו, לגלות כל פעם את הלשמה בצורה אחרת, יותר רחבה, יותר גדולה, יותר מתקדמת, וכך מתקדמים, מחליפים את הטבע שלנו לטבע של הבורא. הריחוק בינינו מתקצר, הופך לחיבור, ואנחנו יותר ויותר מבינים למה הבורא מתכוון בזה שברא אותנו דווקא בצורה כזאת כמו שאנחנו.
שאלה: מה הקשר בין קבלת התורה לקבלת לשמה?
התורה היא אמצעי להגיע לדבקות, והתורה היא גם המטרה שאליה מגיעים על ידי פעולות הדבקות שאנחנו משתדלים לבצע בזו אחר זו. אז יש הבדלים, בכוח, במוח, במאמץ קבוצתי, במאמץ של כל אחד, כך אנחנו מתקדמים.
תלמיד: מה זו תורה לשמה?
תורה לשמה זה נקרא "לשם התורה". הייתי אומר כך, זה שיש לי עכשיו שכל שלי, רגש שלי, ואני נמצא בהם ומחליט ומבצע כל מיני פעולות, זה נקרא "אני". זה שאני מגיע בהדרגה לצורת הבורא שמתגלה בהפכיות ממני ואני משתדל להיות כמוהו, אלו התיקונים שלי. ואז במה שאני נעשה דומה לו, אני עובר לעל מנת להשפיע, מצד אחד. ומצד אחר, אני נעשה בהתאם לזה דומה לבורא, ואז כל הפעולות שלי, המחשבות, החשבונות נעשים כמו אצל הבורא.
בשביל מה אני עושה את זה? כדי להידמות לו. ובשביל מה אני רוצה להידמות לו? כדי לגרום לו נחת רוח. זה נקרא "תורה לשמה". זאת אומרת, גם הפעולות, גם הכוונות, גם כל התוצאות ממה שאני משתדל לעשות, הכול רק כדי להידמות לבורא, זה נקרא "דבקות".
שאלה: מצד אחד המקובלים כותבים שבמצב הלא לשמה אנחנו גורמים לצער השכינה כביכול, כי הנבראים לא עושים את מה שמוטל עליהם. ומצד אחר יש מצב של נחת רוח, שכן משתתפים במלאכה הזאת. האם תוכל להסביר מה זה צער השכינה ומה זה נחת רוח לבורא? איך אנחנו כן משתתפים בשני המצבים האלו?
השכינה נקראת אוסף רצונות וכוונות של הנבראים, וככל שהם מתחברים ביניהם ומכוונים לבורא, כך זה מורגש בבורא כיחס של הנבראים אליו. כך מתואר בתורה, כך הבורא מסביר שזה מה שהוא מרגיש.
זאת אומרת, המצב של הנבראים, שהם מנותקים זה מזה, מרוחקים זה מזה, הפוכים זה לזה, או ההיפך, שהם מתקרבים, מתחברים יחד ברצון להתחבר עימו, מורגש בבורא כמצב של ריחוק או מצב של קירוב, וזה משפיע עליו, ועל הוא מדבר איתנו.
תלמיד: זה משפיע על הבורא?
זה משפיע על הבורא, כביכול הוא שמח, הוא עצוב, הוא מתרגז, הבורא מדבר במילים שלנו.
תלמיד: אבל אנחנו כלי הרגש, הרגש הוא אצלנו.
אבל בכל זאת כתוב שהבורא מתרגז, "יושב בשמיים יצחק"1, נמצא בעצבות, נמצא בהתלהבות, כאילו שהוא תלוי בפעולות התחתונים. הוא בנה אותם בצורה כזאת, סידר אותם בצורה כזאת, ובכל זאת הוא תלוי בהם.
שאלה: למה בעל הסולם מתכוון "בשנה הקרובה יקבל", אם ברוחניות אין דבר כזה זמן ומקום?
אנחנו מדברים כלפי הנבראים. למשל אנחנו מתקרבים ליום מתן תורה, זה יום מיוחד שמסמל לנו איזשהו קשר בין הקבוצה והבורא, ולכן לקראת היום הזה אנחנו רוצים כבר לראות, להרגיש שאנחנו נמצאים באיזו התקדמות לדבקות בבורא, שזו המטרה הסופית.
שאלה: האם זה נכון שהאדם יצפה לקבלת לשמה, לקבלת התורה, בזמן מסוים בשנה ככל שהוא מתקדם בעבודה?
יש ויש. העניין הוא שבאמת לוח הזמנים שלנו לא כל כך שייך למצבים הרוחניים שהאנושות, העולם, אנחנו, עוברים ומשתנים. אבל בכל זאת אין לנו במה עוד לאחוז, לכן אנחנו מקבלים גם את מה שהחכמים קבעו, ואנחנו צריכים בכל זאת להדביק את עצמנו בינתיים ללוח השנה.
שאלה: איך אדם יודע מתי הוא זכה לקבלת התורה והאם זה כמו קבלת לשמה?
קבלת התורה זה באמת יום מיוחד. קבוצת אנשים שרוצים להתחבר עשו הרבה הכנות והם מוכנים להיות ב"נעשה ונשמע", ולכן הם מגיעים למצב שעשו ב"נעשה" מה שצריך והגיעו ל"נשמע", לזה שנפתח להם חוש השמיעה, כוח הבינה, כוח הנשמה, ואז הם עולים לרצון להשפיע על מנת להשפיע, וכך מתקדמים.
שאלה: מה השוני בין חיבור של לא לשמה לבין חיבור פסיכולוגי רגיל?
לפסיכולוגיה זה לא שייך בכלל. הפסיכולוגיה עוסקת ביכולת שלנו לשחק עם מה שיש לנו, עם כל מיני תכונות, רגשות, אבל בחכמת הקבלה זה לא שייך. בחכמת הקבלה מדובר על הרצון לקבל שאנחנו מעלים אותו לדרגת על מנת להשפיע, ואילו הפסיכולוגיה לא מעלה אותנו לדרגת על מנת להשפיע, לכן אין קשר בין שתי השיטות.
שאלה: בקטע שקראנו בעל הסולם מזכיר שכשהאדם מקבל את הלשמה השלמה אין לו יותר מה לעשות בעולם הזה. האם תוכל להסביר מה הכוונה, "אין יותר מה לעשות בעולם הזה"?
הכוונה היא שביחס כלפי הדומם, הצומח, החי והמדבר שנקרא העולם הזה הוא כבר מימש את עצמו בצורה כמו שמימש והוא עולה לדרגה למעלה מזה וממשיך. אז כבר מתחילה התפתחות הרוחנית.
שאלה: האם קבלת התורה היא דבר חד פעמי או שזה תהליך מתמשך של קבלת האור?
קבלת התורה היא קבלת האור המחזיר למוטב, שמגיע לנקודה שבלב האדם ומשפיע עליו עד שמביא אותו לגמר תיקונו, עד שמכין את הכלי שלו לקבל את כל האור אין סוף שמוכן לאותו הכלי.
שאלה: האם הבורא עשה אותנו כך כדי שנוכל לבחור לבקש שינוי מתוך הכרה?
כן, בדרך אנחנו יכולים להיות במצבים שכבר מתוך הכרה אנחנו מבקשים את הצעדים הבאים, תכונות מיוחדות.
שאלה: שמעתי שאמרת "נעשה ונשמע", עשו במעשה מה שצריך וזכו לזה שנפתח להם נשמע.
כן.
תלמיד: מה שומעים?
"שומעים" זה נקרא שמקבלים את תכונות השפעה, את תכונות הבינה, שזו כבר דרגה רוחנית שאנחנו צריכים לעלות אליה. כל פעם אנחנו עולים ממלכות לבינה.
תלמיד: ואם עולים, אז מה שומעים?
שומעים כבר תנאים חדשים, מה שה' אלוהיך אומר לך2.
שאלה: מהו הזמן המוכשר לקבלת התורה בעשירייה?
מתי שהיא מחוברת. ככל שהיא מחוברת יותר, ככל שהיא משתדלת להתחבר על פני שבירות רבות שהיו לפני כן, זה נקרא שהעשירייה מוכנה לתיקונים ולמילויים.
תלמיד: על החיבור עובדים כל הזמן, כל רגע עובדים בעשירייה על החיבור, אבל בכל זאת בעל הסולם אומר שיש איזה זמן מוכשר להתעוררות מלמטה.
יש זמן מיוחד שתלוי בתחתונים, מתי שהם מקבלים איזו התעוררות לשינוי ואז הם מסוגלים לבצע איזה פעולה להתעלות מעליה, מעל המצב שבו נמצאים, ויש זמן שלא תלוי בתחתונים אלא בכל באי עולם אפשר להגיד, וזה הזמן הכללי, זה זמן לפי הלוח זמנים.
תלמיד: אפשר לבקש את הזמן הזה, לצפות לו, לקרב אותו? מה תפקידנו בתוך הדבר הזה שנקרא "זמן"?
יש דבר כזה, "ישראל מקדמים את הזמנים", "ממהרים את הזמנים". אנחנו תמיד רוצים להיות יותר ויותר בזמן מתקדם, במצב מתקדם, זה נקרא שמשתוקקים לתיקונים.
תלמיד: אבל שוב, ההשתוקקות היא כל הזמן, בעשירייה יש כל הזמן חיים של השתוקקות בעצם, זה החיים שלנו.
יכול להיות, זה צריך להיות.
תלמיד: זמן זה לא זמן שלנו בעולם, "זמן" זה איזשהו מצב שצריך להגיע אליו.
"זמן" זה מצבים.
תלמיד: איך להביא לכך שכולנו נרצה דווקא מצב מסוים כזה?
קודם כל צריכים להביא את עצמכם לחיבור, ואז בחיבור להשתדל לעשות שינויים שהם נקראים זמנים, מצבים מיוחדים שיעברו על החברה, על הקבוצה, על העשירייה בזה אחר זה.
תלמיד: ויש לזה נקודת שיא כזאת שנקראת "זמן קבלת התורה"?
אנחנו רוצים להגיע לזה. זאת אומרת אנחנו בוחרים סדר מצבים שאנחנו רוצים לעבור עליהם, כדי לקדם אותנו למצב של קבלת התורה. זאת אומרת שנהיה ראויים לקבל את המאור המחזיר למוטב ואת אורות התורה.
תלמיד: אבל בעל הסולם כותב פה שמלמעלה תמיד מוכנים לתת לנו, והכול תלוי בזה שמלמטה נרצה את הדבר המסוים הזה ביחד.
כן. אז מה אתה שואל?
תלמיד: מה השובר שוויון פה, מה הקליק שמביא לכך שבאמת מגיעים מלמטה למצב הזה?
מלמעלה יש תמיד מתן תורה, אין לנו יותר אורות מלמטה. "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק".
תלמיד: אבל גם מלמטה כל הזמן עובדים.
עובדים, אבל כנראה שלא מספיק כדי לקבל את התורה. את כל האורות שמגיעים אלינו אנחנו צריכים לאסוף, לחבר ולספוג, להתחבר על ידם.
תלמיד: אז מה הופך את זה למספיק, למדויק?
הכול לפי החיבור בינינו. באור אנחנו לא יכולים לעשות שום פעולות, רק בתוך הכלי שלנו.
שאלה: אמרת שככל שאנחנו מתקדמים בדרך לכיוון לשמה כך אנחנו משתנים בתכונות שלנו ומבינים יותר את הבורא.
כן.
תלמיד: מה זאת אומרת, להבין יותר את הבורא?
אנחנו מבינים יותר טוב שמטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, ושהיא באה על גבי התיקונים שלנו. ככל שאנחנו יותר מותאמים לבורא בחיבור בינינו כך אנחנו יותר ויותר מבינים אותו, מרגישים אותו, עד שדבוקים בו.
תלמיד: האם ההבנה מה הבורא רוצה מאיתנו היא בעצם דרך העשירייה, דרך החברים?
רק. הבורא ברא אותנו בצורה כזאת, ולכן אנחנו לא יכולים להתקרב אליו בלי להיטמע בתוך העשירייה.
שאלה: המושג הזה, "מתן תורה", זה בעצם האור שמתקן, והוא מגיע ומתקן את הלב רק בתנאי שיש חיסרון בלב לקבל?
כן.
תלמיד: השאלה היא דווקא כלפי הפונקציה הזאת של זמן. נגיד שהאדם מגיע בוקר בוקר במשך הרבה מאוד זמן, חודשים ושנים יושב יום יום, האם לפונקציה הזאת של זמן יש איזשהו תפקיד בלהגיע לחיסרון הזה, או שזה בכלל לא קשור לזמן?
הזמן האסטרונומי?
תלמיד: כן. ימים, חודשים, שנים, אדם יושב בשיעור, ומקווה שעם הזמן הוא יגיע לזה מתישהו.
כתוב "מה שלא עושה השכל עושה הזמן". זאת אומרת, יש השפעה מצד השכל ויש השפעה מצד הזמן, אבל זה לפי האדם, לפי גורלו, לפי שורש נשמתו.
תלמיד: ומה השכל יכול לעזור פה כדי לזרז את הזמן?
ללמוד מה שממליצים מקובלים ומהר ככל האפשר להפריש את עצמו, את הרצון לקבל שלו, מכל מה שהמקובלים ממליצים לו.
שאלה: בעל הסולם כותב כאן "ובזמן שהוא קיבל את הבחינה לשמה בשלמות אזי כבר אין לו מה לעשות בעולם הזה". אם כך באיזה עולם יש לו מה לעשות?
בעולם העליון.
תלמיד: אחד נולד עם אהבה עצמית ואחד נולד בתפקיד אהבת הזולת.
אין דבר כזה, אף אחד לא נולד באהבת הזולת.
תלמיד: למשל אתה נולדת בתפקיד אהבת הזולת.
מי אמר לך את זה? אף אחד לא נולד בדרגה רוחנית. כל אחד יכול להגיע אליה, לדרגה רוחנית המותאמת לו, אבל לא שמישהו נולד כך. גם משה רבנו נולד כמו כל תינוק ותינוק.
שאלה: לגבי "נעשה ונשמע". מורגש שכל חבר בעשירייה מנסה לעשות פעולות בתנאים שהוא קיבל, אבל מתי נקרא שהעשירייה עושה יחד מעשה, מתי זה נקרא שהעשירייה עושה פעולה?
כשמתחברים, מתיישבים, דנים על איזה מצב, מחליטים, רושמים אותו ביומן של העשירייה ומבצעים.
תלמיד: סדר הפעולות שהגדרת עכשיו, זה נקרא לעשות?
כן, כמו שאתה שומע, בגשמיות.
תלמיד: ובהרגשה?
ובהתאם לזה בהרגשה.
תלמיד: לאיזו הרגשה צריך להגיע כדי שיהיה אפשר לומר שהעשירייה עושה יחד?
היא מחליטה פה אחד ודואגת לבצע את זה בפועל.
קריין: קטע 11.
"אדם הדואג ורוצה לזכות לפנימיות התורה ואין שם לב שתהיה לו את בחינת לשמה שהיא יראת שמים, ועל זה אומר בהי עייל [באיזה ייכנס].
כי מי שלומד תורה לשמה, היינו שהתורה הביאתו לשמה, וזכה לבחינת יראת שמים, אזי הוא זוכה לבחינת מגלין לו רזי תורה. אבל כשעדיין לא זכה לבחינת לשמה, אז אין מגלין לו. נמצא כאן שעבודתו לזכות לפנימיות היא לריק ולבטלה.
לכן צריכין בעיקר לשים לב על בחינת לשמה, היינו ליראת שמים, ושכל המעשים שהאדם עושה יתרכזו רק לנקודה זו, שהיא יראת שמים. כי דבר זה גנוז והאדם צריך לגלותו."
(הרב"ש. 265. "מפתחות פנימיות ומפתחות חיצוניות")
שאלה: מה זה אומר "שכל המעשים שהאדם עושה יתרכזו רק לנקודה זו שהיא יראת שמים"?
הבנת מה זו יראת שמיים?
תלמיד: לא הבנתי, ומה הכוונה שכל המעשים יהיו לזה?
למה העיקר הוא להגיע ליראת שמיים? "אדם הדואג ורוצה לזכות לפנימיות התורה ואין שם לב שתהיה לו את בחינת לשמה שהיא יראת שמים, ועל זה אומר בהי עייל [באיזה ייכנס]." במה ייכנס? באיזו צורה?
"כי מי שלומד תורה לשמה, היינו שהתורה הביאתו לשמה, וזכה לבחינת יראת שמים, אזי הוא זוכה לבחינת מגלין לו רזי תורה. אבל כשעדיין לא זכה לבחינת לשמה, אז אין מגלין לו. נמצא כאן שעבודתו לזכות לפנימיות היא לריק ולבטלה." אין תוצאות מהמאמצים.
"לכן צריכין בעיקר לשים לב על בחינת לשמה, היינו ליראת שמים, ושכל המעשים שהאדם עושה יתרכזו רק לנקודה זו, שהיא יראת שמים. כי דבר זה גנוז והאדם צריך לגלותו."
זה מובן?
תלמיד: לא מובן. מה זו יראת שמיים?
מה הוא כותב? שאני צריך להגיע ללשמה. זה כתוב בקטע האחרון, "לכן צריכין בעיקר לשים לב על בחינת לשמה, היינו ליראת שמים".
שאלה: אני מרגיש שאני מסתובב בתוך קופסה, פורש ידיים לפנים ומחפש את הפתח. למה? כי אני לא יודע מה זה לשמה, אני לא יודע מה זו יראת שמיים, אין לי מושג בכל התהליך הזה שהוא בעצם העיקר, אבל יש רצון לחפש, להתקדם, לרצות שיקרה משהו. איך להרגיש שאני לא מבזבז את החיים שלי?
איפה אתה מרגיש את החברים?
תלמיד: באותו מקום. אנחנו ביחד.
ממש. אולי חלק מהם יצאו מהקופסה?
תלמיד: איך אני יכול לזהות את אלו שיצאו מקופסה?
נניח שישנם כאלה שיצאו מהקופסה ואתה יכול לפנות אליהם ולבקש שיעזרו לך לצאת. שיתנו לך יד ויוציאו אותך.
תלמיד: ואיך אני יכול לזהות אותם?
יתכן שאתה לא יכול לזהות אבל אתה יכול לבקש, לצעוק ולראות אם יש מישהו שנמצא בחוץ ורוצה להוציא אותך או שלא.
שאלה: ניתן לומר שיראת שמיים דומה לנגינה, פריטה על מיתר מוסיקלי, כמו שכתוב על כינור דוד?
אני לא יודע מה זה כינור דוד, אני לא יודע מה זה רוח צפוני, אני לא מכיר את הדברים האלה. למה אתה שואל אותי ומבקש הסבר על דברים שאני לא מכיר.
תלמיד: כדי לתקן את הכלי. יש אנלוגיה לחברים בעשירייה, כלומר היחס כלפיהם מאפשר להרגיש את הפעפוע של כל החברים.
בסדר. אפשר להגיד כך.
שאלה: האם אני צריך להרגיש, לדמיין את החברים שלי שהם כבר בלשמה?
כן.
תלמיד: אם כן איך זה הופך להיות כוח שמושך אותי?
לשם מה יש חברים? כדי שתתאר שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ותרצה להיות איתם יחד.
תלמיד: וזה דמיון או שזה אמיתי?
אני לא יודע, רק אומרים לי שאם תתאר את זה בצורה כזאת, תתחיל לעלות.
תלמיד: איך אני יכול לתאר את זה אם אני שומע שהשאלות שלהם הם ממקום שהם עוד לא שם?
אני לא יודע, תמיד נראה לי שכולם יותר פחותים ממני.
תלמיד: וזה בעצם מה שמונע ממני להתקדם אם אני רואה את זה כך?
לפי מה שאתה קורא אתה מבין מה שכתוב.
שאלה: זה תלוי בחברים או זה תלוי בבורא?
זה תלוי בכול, איך האדם מתייחס לחברים, לבורא ולעצמו.
תלמיד: אמרת לבקש מהחברים שיוציאו אותך. לכן אני שואל אם זה תלוי רק בהם או שזה תלוי בהם וגם בבורא?
לא. בסופו של דבר זה תלוי באדם, עד כמה האדם משתדל לתאר בצורה הכי נכונה את הדברים האלה.
שאלה: האם אסור לבכות בשיעור בוקר?
לבכות תמיד מותר.
שאלה: אמרת שעלינו לתאר את החברים שנמצאים בלשמה. מה אז אני אבקש מהבורא בשבילם?
מה אני יכול לבקש מהבורא אם החברים שלי נמצאים בטופ של כל הסולם, של כל המעלות? אני אבקש רק עבורי, שאני אוכל להיות לידם ולשמש אותם, שזה כבר ייראה לי כמדרגה גבוהה.
תלמיד: אמרת שתמיד נדמה לי שהחברים קטנים ממני. אפשר עוד המלצה איך לעבוד עם המצב הזה?
כשהחברים נראים לי קטנים ממני אני צריך כל הזמן לתאר את הדברים הנכונים, ההפוכים. שאני פחות מהם כמה שיותר, אבל לא עד כדי כך שאין לי מה לעשות, והידיים נופלות וזהו. אלא עם זאת אני צריך לא לאבד את כוח העבודה וכך להתקדם.
שאלה: האם אפשר לומר שמידת ההשגה של החברים היא בהתאם לאיך שאני מדמיין לעצמי שהחברים בהשגה?
מידת ההשגה שלך בחברים לפי מידת ההשגה שלך בחברים. נקודה.
תלמיד: אם אני מדמיין שהם כבר עברו, יצאו מהקופסה, אז הם כבר בחוץ, זה נכון?
לא. אתה לא קובע בזה את המצב שלהם, כמו שנראה לך כך הם נמצאים באותו מצב שנראה לך. אנחנו לא נמצאים באיזה הוקוס פוקוס. מה שנראה לך זה יכול להיות לגמרי לגמרי לא נכון.
תלמיד: איך בכל זאת אתה יכול להגיע למצב שאתה מבקש עזרה מהחברים שנמצאים מעליך, רק כי אתה שם את עצמך קטן מהם?
ודאי - קטן.
שאלה: האם המצב לשמה תלוי בדרגה, וזה מאיר על כל המצבים הפרטיים מקצה לקצה?
כן.
תלמיד: מה זה יראת שמים בתכונה של הלשמה?
"יראת שמים" זה כשאני נמצא ביראה, האם אני אוכל נכון להתייחס לבורא, ולנבראים, ולכל התהליך שאני עובר ומתוך זה לחבר את היחס שלי לבורא שיוכל כל פעם להתקרב אליו, להידמות לו.
תלמיד: האם זו בכל זאת הרגשה של איזה קשר עם הבורא?
בכל זאת איזו התקרבות לבורא.
שאלה: האם אנחנו מקבלים את לשמה כמו איזה ברית של אהבה, כהתחייבות מול הבורא, או שהמעבר הזה מגיע כשמתייצבת בנו יראת שמים?
לשמה כוללת בתוכה יראת שמים. לשמה זה לא מעבר. לשמה זה כבר מצב, היחס לעצמו, ולעולם ולבורא שאדם רואה את הדברים האלה כבר בצורה רוחנית באיזו מידה, ורוצה כך להמשיך.
תלמיד: האם זו ברית שאנחנו צריכים לקיים מצדנו עם יגיעה ומאמץ או שאנחנו עושים איזה צעד מתוך שזה מתייצב בנו כבר?
לשמה זה מדרגות רוחניות שאנחנו בהם הולכים, פוסעים, מעלים את עצמנו כל פעם בצורה יותר להשפיע לבורא.
שאלה: האדם הוא זה שמעורר את התורה והבורא מגלה את עצמו בתוך העשירייה. מה האיזון הנכון בין השניים ואיך לעורר את ההתעוררות מלמטה?
על ידי זה שרוצים להשפיע זה לזה. התשובה פשוטה. במידה שרוצים להשפיע הבורא לנברא והנברא לבורא, בזה הם מאתרים, מייצבים, בונים את מקום החיבור ביניהם. שם באותו מקום הם מתחברים, מבינים זה את זה, מרגישים זה את זה ואת המקום הזה שכבר יש להם מרכז החיבור מתחילים להעלות יותר ויותר.
שאלה: האם יראת שמים קשורה לביטול והאם יראת שמים היא הפחד או היראה לא לשרת את הבורא בצורה מוחלטת, ללא שום תנאי, ללא שום שכר?
יראת שמים צריכה לשרת אותנו מכאן ועד גמר התיקון ולא צריכים חוץ מזה שום דבר.
שאלה: האם יש קשר ואיך כוח האמונה באדם מפתח את יראת השמים, יראה כלפי הבורא?
במידת כוח ההשפעה האדם מגלה את הבורא כהמשפיע, המחייב שממלא את הכול, עושה את הכול. ולכן רק במידת כוח האמונה שיש לאדם, במידה הזאת הוא פותח את הקשר עם הבורא.
שאלה: בקטע מס' 10, בפסקה השנייה, הוא אומר. "משום שאז נתעורר הזמן, שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן התורה. לכן יש תמיד התעוררות למעלה, שהתחתונים יוכלו לעשות הפעולה כמו אז," מה זה "שהתחתונים יוכלו לעשות הפעולה כמו אז?"
הם היו בדבקות ולכן זכו לאור של מתן תורה.
שאלה: הקטע השני שקראנו הותיר בי רושם שהעבודה הרוחנית העיקרית שאנחנו צריכים לעשות בעשירייה היא לראות את העשירייה במצב מתוקן. אם אני לא רואה את העשירייה במצב מתוקן, אז האם זה חוסר החיבור שלי שאני עכשיו מגלה אותו?
ודאי שאת רואה הכול בכלים שלך, וככל שאת לא מתוקנת, כך את רואה את העשירייה לא מחוברת ולא מתוקנת.
תלמידה: מה צריכה להיות התפילה ברגע שאתה מזהה שאתה זה שצריך פה את העזרה כי הם כבר בעצם מחוברים? איזו תפילה צריך להעלות במצב הזה?
מה שאת מרגישה. את מרגישה שהם מחוברים ואת לא מחוברת, ואת רוצה להתחבר אליהם, אז בהתאם לזה התפילה שלך. את לא יכולה להתפלל על משהו שאת לא מרגישה כדבר חשוב, רק את הדברים הכי חשובים את צריכה לברר ושהם יהיו בלב ובראש שלך, ואז איתם את פונה לבורא דרך העשירייה.
שאלה: מה זה אומר שכשאנחנו מגיעים ללשמה אין לנו כבר יותר מה לעשות בעולם הזה? האם אנחנו לא צריכים להיות בהשפעה מלאה ולעבוד דווקא יותר?
העולם הזה הוא עולם של קבלה, אם אנחנו עולים מעולם הקבלה לעולם ההשפעה, אז אנחנו כבר נמצאים שם ומתקנים שם את כל מה שרק אפשר. על זה מדובר, לעלות מעולם הקבלה לעולם ההשפעה.
שאלה: כתוב שאם האדם עדיין לא זכה לבחינת תורה, אז הוא מקווה שבעתיד הוא יזכה, בשנה הבאה, כנראה ששנה היא מלשון שינוי. אבל אז יוצא שצריך לעשות כמות של תיקונים פנימיים מלא לשמה ללשמה, ועוד פעם. איך לעבור את זה ביחד בעשירייה?
בעשירייה זה דווקא מתממש בזה שאנחנו כל הזמן רוצים יותר ויותר להתחבר בינינו ולגלות מבינינו את כוח החיבור.
שאלה: מדוע יש שני ביטויים יראת שמיים ויראת הבורא? מה ההבדל ביניהם?
יש ביניהם הבדל, כמו שבעולם שלנו יש הבדל ממי אני מפחד, האם אני מפחד מכל העולם או ממישהו מיוחד.
שאלה: בקטע 11 כתוב "אבל כשעדיין לא זכה לבחינת לשמה, אז אין מגלין לו. נמצא כאן שעבודתו לזכות לפנימיות היא לריק ולבטלה." למה העבודה שלו היא לריק ולבטלה אם הוא עובד כדי לזכות לפנימיות?
צריכים לקרוא קודם מה שכתוב שם.
שאלה: מה המשמעות שהתורה היא גם אמצעי וגם המטרה?
על ידי התורה אנחנו יכולים להגיע לתיקונים, וכול תיקון כבר בצורה גלויה מתגלה גם בתורה.
תלמיד: אני שואל כי בעולם הזה כשאני רץ 100 מטר אני רץ על המסלול ומגיע לקו הגמר, וזה לא אותו דבר.
אני לא מבין את הדוגמאות שאתה נותן, אלא יש אמצעי ויש מטרה, והמטרה היא נמצאת בתוך האמצעי.
תלמיד: בעולם שלנו אלו שני מושגים שונים, פה אנחנו רואים שזה אותו דבר. מה זה אומר?
נתקדם ונראה.
שאלה: איך להיות במצב הנוכחי בכוח השפעה, בהתגברות על הפחד ליפול בעתיד?
תתחבר לחברים, זה ייתן לך יותר בטחון, וכך תתגבר על כול המצבים שמפחידים אותך.
תלמיד: איפה אני צריך לרכז את המחשבה שלי, את הכוונות שלי, כדי לא ליפול? זה הפחד שלי בכל רגע.
דרך החברים לאחוז בבורא, זה נכון וזה כלל לכל הזמנים, היינו לכל המצבים.
שאלה: יש בי תמיד יראה שהבורא יבעט אותי ויוציא אותי מהדרך. האם היראה הזאת נכונה? מה לעשות איתה?
להשתדל להתקרב לבורא בדביקות בו ככל האפשר, ואז תתחילי להבחין מה בדיוק מצבך.
שאלה: האם האגו שלנו הוא זה שמחזיק את הבנה, את המודעות?
נכון.
קריין: קטע 12.
"יש להבין, בשביל מה האדם צריך לעשות תחבולות ועצות איך להגיע לשמה. הלא, לא יעזור לו שום עצות, ואם ה' לא יתן לו את הטבע השני, הנקרא רצון להשפיע, לא יועיל לאדם שום יגיעה, בכדי להשיג את הענין של לשמה.
והתשובה היא, כמו שאמרו חז"ל "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה" (אבות פרק שני כ"א). זאת אומרת על האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא [ההתעוררות מלמטה], היות שזהו בחינת תפלה. כי תפלה נקרא חסרון, ובלי חסרון אין מלוי. לכן כשיש להאדם צורך לבחינת לשמה, אז בא המלוי מלמעלה, ואז בא מלמעלה עניית התפלה. היינו, שהוא מקבל מלוי על חסרונו."
(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
שאלה, מה צריך להיות החיסרון באדם לפני שהוא מקבל את העזרה מלמעלה ללשמה?
קריין: שוב קטע 12.
"יש להבין, בשביל מה האדם צריך לעשות תחבולות ועצות איך להגיע לשמה. הלא, לא יעזור לו שום עצות, ואם ה' לא יתן לו את הטבע השני, הנקרא רצון להשפיע, לא יועיל לאדם שום יגיעה, בכדי להשיג את הענין של לשמה". כלומר לשמה לא משיגים על ידי מאמץ, לשמה מגיעה מלמעלה, נופלת לידיים של האדם.
"והתשובה היא, כמו שאמרו חז"ל "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה" (אבות פרק שני כ"א). זאת אומרת על האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא [ההתעוררות מלמטה], היות שזהו בחינת תפלה. כי תפלה נקרא חסרון, ובלי חסרון אין מלוי. לכן כשיש להאדם צורך לבחינת לשמה, אז בא המלוי מלמעלה, ואז בא מלמעלה עניית התפלה. היינו, שהוא מקבל מלוי על חסרונו."
(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
שאלה: האם לשמה היא שכר או מתנה?
כנראה שמתנה או שכר.
תלמיד: מתנה או שכר?
מה ההבדל?
תלמיד: אתה אומר שהוא מקבל את זה מלמעלה בלי קשר למאמצים, אז זו מתנה. או שהאדם מתייגע ועובד ומקבל את זה, כלומר זו לא מתנה, אין מתנות חינם, כי עבדנו. אז האם לשמה זאת מתנה או שכר?
מה אתם חושבים? אם אין דעה כזאת שרובצת על כולם, מה אפשר לעשות?
שאלה: האם יש מצב שאדם מקבל לשמה בלי שהוא עובד?
אני לא שמעתי שיש בכלל בטבע עניין שמישהו מקבל משהו בלי לתת יגיעה, מאמץ.
תלמיד: יוצא שאנחנו עובדים באיזושהי עבודה שאנחנו קוראים לה לא לשמה, שהתוצאה האמיתית שלה לא ברורה, אבל בסוף, בגלל שעשינו את עבודה הזאת, הבורא ייתן לנו את לשמה. האם זה הסדר?
יכול להיות, אבל בכל זאת מה שעשית קודם זה נקרא יגיעה.
תלמיד: זאת אומרת אני צריך לתת יגיעה, ברור לי שהיגיעה הזאת בעצמה לא מעבירה אותי ל-לשמה, אני צריך בסוף לקבל מעין בונוס, מתנה מלמעלה, כמו שהוא כותב פה, שהיא ה"לשמה", אבל זה קשור לעבודה שעשיתי, אם כי לא העבודה עצמה הביאה את הבונוס.
לא יודע, אני חושב שכל החיים שלנו אנחנו עובדים באופן שאתה מתאר עכשיו, אנחנו לא עושים שום עבודה ומקבלים בונוסים.
תלמיד: אז למה מקובלים מנסים להגיד תעשה את העבודה אבל אין קשר לתוצאה, אם בלי עבודה אין שום תוצאה. למה ההפרדה הזאת, אני לא מצליח להבין, והם כל הזמן חוזרים על כך, בכל הקטעים תמיד אומרים שלשמה זו מתנה מלמעלה?
כי כנראה אף פעם לא עבדנו כדי לקבל את לשמה אלא עשינו כל מיני דברים, ובצורה אלטרנטיבית קיבלנו על זה פרס שנקרא "לשמה".
תלמיד: מה זה אומר, "בצורה אלטרנטיבית" קיבלנו את לשמה?
שאני לא עבדתי על זה. אי אפשר לעבוד על דבר שהוא נגדך. זאת אומרת יש תנאי, הסכם, שאני מקבל תשלום עבור יגיעה בזה ובזה ובזה, התשלום הזה נקרא קבלת לשמה, אני רוצה אותו או לא? איך אני יכול לרצות אותו? הוא היה בי פעם? לא, נתן לי, השאיר רשימות? לא, אז למה שארצה לשמה, אומרים שכולו להשפיע ואין לך על זה שום רשימות, מה נשאר לך מזה? מקום ריק, בכלים שלך נשאר מקום ריק, אז איך אתה מכין את עצמך ללשמה?
תלמיד: אז בעצם אנחנו אומרים כך, הלשמה הזה שאנחנו אולי לא מבינים אותו כל כך, הוא לא משהו שאנחנו באמת צריכים לכלים דקבלה כי שם זה ריק כמו שאמרת, אבל אנחנו עדיין עובדים ביחד כדי לנסות להגיע לשם וכשנגיע לשם אלה יהיו כלים חדשים, ואני מניח שיש שם משהו אחר שאני אפילו לא יודע לתאר אותו.
זאת אומרת אתה חושב כך, שאם תגיע כבר ללשמה אז תרגיש כמו בכלים בהם אתה מקבל.
תלמיד: לא, מקובלים אומרים שזה משהו אחר.
מה? שאתה מקבל הזדמנות להשפיע?
תלמיד: כן, כמו הבורא, להידבק אליו.
אז גם עכשיו יש לך את זה, קדימה.
תלמיד: כשמתחילים לדבר על לשמה אין לי מה להגיד, אני לא מבין בזה כלום, אבל בסופו של דבר בעבודה פה בינינו מה שעלינו לעשות הוא, לדאוג זה לזה כמו שאמרת מוקדם יותר בשיעור, אני צריך להתייחס לחברים כאילו הם בלשמה ואני צריך לשרת אותם.
זה בטוח.
תלמיד: זו כאילו דרך המלך.
אבל אל תסגור את עצמך רק בזה שתעשה פעולות ללא שום כוונה.
תלמיד: בוודאי שאני משרת את החברים עם כוונה, אלא עם מה אני משרת אותם? בהתחלה הכוונה הייתה לא נכונה, היא הייתה לעצמי כי רציתי להרוויח משהו, ולאט לאט אחרי שעברנו את פסח שהיה מאוד מיוחד, יש איזו הרגשה שמשהו בכוונה מתחיל קצת לזוז.
לאיזה כיוון זה זז?
תלמיד: זה זז לכיוון של לתת להם כי אני אוהב אותם, אבל האמת שהאהבה הזאת היא עוד לא, זו לא אהבה, אני לא יודע להסביר את זה.
הבנתי, אני מרגיש אותך.
שאלה: איך הרצון לקבל יכול להגיע למצב שהוא ירצה לשמה?
אני יכול לרצות לשמה כי על ידי הפעולות שלי בעשירייה ובקבוצה הגדולה שלנו מגיע איזה מאור והוא משנה אותי. אני לא יודע למה אבל בכל זאת אני יותר מסכים, יותר מבין, יותר מרגיש מה נקרא נתינה, שאפשר לחיות במרווח כזה שנקרא עולם הנתינה, יחסים של נתינה, שבנתינה אפשר גם לקבל וגם להשפיע. זאת אומרת נתינה היא מעין בועה כזאת אליה אני נכנס ושם קיימים חוקים כאלו שבהם אני יכול לשחות, להפליג, ואפשר לקבל, אפשר להשפיע, אפשר לחיות.
תלמיד: בצורה ישירה אם כך לא יכול להיות לי רצון לזה?
לא, בצורה ישירה ממש מהטבע שלי אין רצון ללשמה, אני אפילו לא יודע מה זה נקרא "לשמה".
תלמיד: אבל יש יגיעה המובילה לכך שבסוף אדם מקבל לשמה?
יש יגיעה בתוך הקבוצה, בתוך הלימוד, בתוך כל מיני דברים בהם אדם רוצה להשקיע ומשקיע שבסופו של דבר דרכה הוא מתחיל יותר ויותר להיות קשור למילים האלה, השייכות להשפעה, להשקעה.
תלמיד: אז למה התכוונת כשאמרת שאת לשמה לא משיגים על ידי מאמץ, שזה מגיע מלמעלה, נופל לידי האדם?
לשמה כמו שכבר קראנו, הוא אתערותא דלעילא והיא מגיעה אל אדם כשהבורא מחליט לתת לו אותה. אבל בכל זאת היא מגיעה כתוצאה ממאמצים.
תלמיד: בצורה ישירה אתה לא יכול להשיג את זה עד שהבורא מחליט לתת לך.
כן, אני לא יכול להשיג בלי שהבורא מעביר לי את זה.
תלמיד: ואיך גורמים לבורא לתת את לשמה?
על ידי כל מיני פעולות הסכמה שאני עושה. אני מסכים עם כל התנאים שלו כדי לקבל לשמה.
תלמיד: מה זה נקרא מסכים?
מקבל עליי. אפילו שכל אחד מהתנאים האלה הוא נגד הרצון לקבל שלי.
תלמיד: במה תלויה מידת ההסכמה שלי לתנאים שהוא מציב לי?
מידת ההסכמה תלויה בכמה אני מצפה שהוא יעשה בי שינויים.
תלמיד: ואיך אפשר לזהות את התנאים שעליהם צריך להסכים?
אני פתאום מרגיש שאני מוכן לא לחשוב על קבלה אלא רק לחיות בהשפעה, שמה שאני נותן, משפיע, מחלק לזולת, לאחרים זה בשבילי פרס, תשלום, משכורת.
תלמיד: ברור לי שלחיות בכזאת מציאות זה לא משהו שאני יכול לרצות ברצון שלי, אבל עדיין ברור לי שאני צריך רצון בשביל שיהיה אפשר לתת לי את הדבר. איך ליצור רצון למשהו שהוא מנוגד לך לחלוטין? איך יוצרים רצון להשפעה אם כל מה שהטבע שלך רוצה זה לא זה?
אחרי הרבה זמן זה מגיע על ידי המאור המחזיר למוטב. אין לי תשובה אחרת. אני לא סתם אומר זה באמת כך. אתה בעצמך תרגיש אז שמה שעכשיו אתה חושב הוא תוצאה מהשפעת המאור שפעל עליך במשך הזמן.
שאלה: הבורא ברא רצון לקבל.
כך כתוב.
תלמיד: חוץ מלרצות להגיע כל הזמן לתפילה ובקשה נכונה יש עוד משהו שצריך לעשות?
אנחנו צריכים לתת צורה אחרת למה שהבורא ברא, שהרצון לקבל הזה יעבוד כמו הבורא בהשפעה.
תלמיד: את זה אני לא יכול לשנות מעצמי, כי אני רק רצון לקבל.
אתה לא יכול לשנות את זה כי חוץ מרצון לקבל אין לך כלום, אבל יש לך קשר עם הבורא בכל זאת.
תלמיד: רק דרך תפילה ובקשה?
נגיד, כן. אתה יכול לפנות לבורא נגיד דרך תפילה ובקשה.
תלמיד: אז שוב פעם אני חוזר לאותה השאלה מקודם, איך לדעת שאני לא מבזבז את החיים שלי?
תמלא את החיים שלך בתפילה ובקשה לבורא.
תלמיד: מה לעשות עם הרצון לקבל? הוא כועס, הוא מחפש גאווה, יש לו כבוד, יש לו כל מיני תנאים.
תתנזר ממנו, אבל בצורה מאוזנת. לא ש"פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה"3.
שאלה: אמרת שיש כמה תנאים שהאדם צריך להסכים להם, כדי שהבורא יתן לו את לשמה.
כן.
תלמיד: על איזה תנאים אנחנו מדברים?
התנאים לקבל את לשמה?
תלמיד: כן.
התנאים לקבל את לשמה הם, שהאדם מוכן לעשות את מה שהבורא דורש ממנו בכול יכולתו, בציפייה לקבל את תכונת לשמה. מה בעצם רוצים? רוצים לקבל רק את תכונת ההשפעה. לכן נמצאים בין החברים ומוכנים להתחבר איתם ככול הנדרש מאתנו, רק שתמורת זה תהיה לנו פעם תכונת השפעה, שהיא תכונת הבורא, ובמידה הזאת נרגיש שאנחנו דבוקים בו. המטרה שלנו היא לא סתם להיות משפיעים, אלא על ידי תכונת ההשפעה להידבק בבורא שכולו משפיע.
תלמיד: כל בוקר אני מגיע, אני יושב עם החברים, אני מתחיל להתחבר, לחשוב עליהם, אני לומד בשיעור הבוקר, ופתאום מצד אחר אני גם מרגיש שאני עדיין נמצא ברצון לקבל. האם יכול להיות שהמאמץ שלי חסר, לא מספיק?
לא. אתה רק צריך להבין שבלי הרצון לקבל אנחנו לא יכולים להתקדם, שבכל המדידות שלנו בלי כוח נגדי ובעדי, שני כוחות שאני מודד ונמצא ביניהם אני לא יכול להרגיש את עצמי, לייצב את עצמי, למדוד את עצמי, לכן אנחנו צריכים את שניהם.
תלמיד: אני מרגיש שממש קשה להגיע למצב לשמה, כי אני מרגיש שצריך לשנות את האדם פנימית, שהוא צריך להגיע למצב שבאמת אין לו ברירה אבל הוא רוצה את זה, באמת רוצה את זה, ולזה אני חושב שחסרה חשיבות.
זה בטוח, זה העיקר, זה נקרא לפעמים גדלות, לפעמים חשיבות.
שאלה: בעל הסולם אומר פה "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה". אז מי גומר את המלאכה?
הבורא. גם מתחיל וגם גומר. "אני ראשון ואני אחרון"4.
תלמיד: אז אם הוא מתחיל למה שהוא יסיים? מה זה אומר אין אתה בן חורין להיבטל ממנה?
אתה צריך כל הזמן לחשוב שאני מתחיל את הבריאה בכל רגע ורגע, ואני מסיים את הבריאה בכל רגע ורגע, עד שנגיע מההתחלה ועד גמר התיקון.
תלמיד: בכל הקטע הזה נראה שבעל הסולם מנתק בין השכר לבין העבודה לכאורה. שהיגיעה והשכר לא שהם לא באותו מקום, אלא הם כאילו שני נתיבים מקבילים.
שלא קשורים זה אל זה.
תלמיד: הם לא קשורים זה לזה, ומצד אחר הם חייבים להתקיים.
זה נכון.
תלמיד: "יגעת ומצאת תאמין", כלומר האדם חייב להתייגע.
כן.
תלמיד: ללא קשר לשכר.
כן.
תלמיד: והשכר לא תלוי באופן ישיר ביגיעה, לפחות בהבנה של האדם.
לא.
תלמיד: אבל הוא הכרחי.
כדי שהאדם ימדוד כלפיו את עצמו.
תלמיד: אז כל המטרה של התהליך הזה שלאט לאט "ההרגל נעשה טבע שני". בסוף האדם יגיע למצב שהוא מתרגל לעבוד בלי שכר.
כן.
תלמיד: ומה שייתן לו כוח לזה זאת הגדלות והחשיבות של העשירייה, החברה?
בדיוק.
תלמיד: ואז באיזה שלב זה כנראה יגיע, או לא יגיע, זה כבר אולי לא משנה?
השכר?
תלמיד: כן.
יגיע שכר אבל שכר אחר. איזה?
תלמיד: עצם העבודה.
כן בדיוק.
שאלה: אנחנו אומרים שכשאדם מילא סאה שלמה אז מתלבש בו הלשמה. האם יש איזו נקודה עיקרית שאנחנו כחברה צריכים לשים עליה דגש כדי למלא את הסאה הזאת, או שזה מכלול של הרבה מאוד דברים וסיעתא דשמיא?
אלה ברורים, זוהי תוצאה מהברורים ושום דבר חוץ מזה.
תלמיד: אין משהו עיקרי שאפשר לשים עליו את האצבע ולהגיד, זה חומר הדלק, כך אנחנו נשכנע את הבורא לקדם אותנו?
חומר הדלק שלי הוא מהאפס המוחלט, שאני מגיע אליו יותר ויותר ויותר.
שאלה: למה העבודה הרוחנית היא כל כך לא ברורה?
כדי שאנחנו לא נוכל לאחוז בה בצורה אגואיסטית. תופסים אותה בצורה אגואיסטית אבל לא עד כדי כך בצורה בטוחה וברורה. גם בשאלה שלך זה מובן.
תלמיד: למה הבורא שם את זה כתנאי, שזה צריך להיות לא ברור, לא מושג, לא מוחשי?
הוא לא עושה את זה בכוונה, פשוט בכלים שלנו אי אפשר אחרת. כל אחד רוצה לגלות בידיים שלו, שעל כף היד שלי יהיה מה שאני משיג, משתדל להשיג, מה שיהיה לי, כל אחד רוצה להיות מגלה עתידות לעצמו. אז אומרים לך זה אפשרי, רק שאתה קשור לכל יתר באי עולם, תתקשר אליהם, תברר את העתיד שלהם, ואז העתיד שלך יהיה ברור, זה הכול.
תלמיד: אבל גם שם זה הופך להיות לא ברור, כי זה לא סתם אלטרואיזם, זה לא סתם תדאג לאחרים, זה הרבה יותר מסובך מזה וגם שם יש.
לא, ברגע שאתה נכנס לתכונה הזאת של הנתינה לכולם, כי כולם זה אתה, אז הכול ברור לך. רק צריכים לפתוח את הכול, לעזוב את הכול.
תלמיד: יש שאלה שמטרידה אותי בימים האחרונים, בעיקר תחושה שאנחנו קוראים את המקורות, את בעל הסולם, את הרב"ש וזה כאילו נכתב אני מדמיין תקופה של כפר בפולין לפני 100 שנה או ירושלים של תחילת המאה העשרים, משהו כזה פשוט וזה מחובר לתקופה אחרת, ואנחנו עם כל הבלבול של השנים שלנו של אינטרנט וטלפונים כאילו זה לא קשור אלינו.
זה דווקא קשור אלינו, הם כתבו את זה בשבילינו, אי אפשר לסובב את זה אחרת.
שאלה: נראה כאילו נתנו לדור שלנו כמות בלבולים והסחות דעת שאנחנו בליגה אחרת בכל ההיסטוריה.
נכון.
תלמיד: אז מה יש לעשות? אלה לא כוחות.
תנאים.
תלמיד: הבורא סידר את זה ככה שאלה לא כוחות. הוא נתן מעמסה יותר כבדה ממה שהשריר יכול להרים.
לא נכון, לזה אני לא מסכים בתוקף. הבורא נותן לכל אחד ואחד בצורה מדויקת מאוד, בזמן הנכון, בצורה נכונה מה שהאדם צריך כדי להתקדם בצורה הכי קלה, לשלב הבא בדרכו לגמר התיקון. אז תגיד תודה ותמשיך.
מי שנשאר כאן איתנו בדרך, אלה אנשים שבאמת יש להם כל עזרה מלמעלה, וכל התנאים להגיע לגמר התיקון.
שאלה: עכשיו יש חדות כזאת בבירור, אנרגטי מהקבוצה, ואיך להיות עם זה במשך היום אחרי שהשיעור נגמר?
אל תפחד לאבד את זה, מה שיהיה יהיה. אני נמצא בידיים שלו ואני זורם.
שאלה: פעם היה נורא קל להתרכז במשהו, נאמר אתה נכנס לחדר ואתה מתרכז בכתיבה, במחשבה, במשהו. אני פעם אפילו בחיים שלי אני זוכר שהייתי ילד, אני נכנסתי לחדר ומרוכז. היום אם אתה לא עונה למישהו תוך שנייה בווטסאפ הוא נעלב או מפטר אתך מהעבודה או משהו. כל הזמן בכל מצב, אין ריכוז.
כי זה בהתאם לתיקונים שאנחנו צריכים לעבור.
תלמיד: אנחנו צריכים להגיע לחיסרון ל-לשמה שזה דבר שהכי הכי צריך להתרכז בו.
וקודם היה להם חיסרון לזה?
תלמיד: לא, אבל לפחות היו תנאים, שאפשר היה לעזוב הכול ולהיכנס לזה.
ולפני זה היה עוד תנאים עוד יותר טובים, שהייתה לי איזו חורבה, ופרה ליד החורבה ואישה ליד הפרה וכמה ילדים ומה אני הייתי יודע.
תלמיד: כאילו זה הפך להכרחיות, אני אגיד ככה, כאילו כל הפיתויים האלה הפכו לסוג של הכרחיות, שאתה לא יכול בלי זה, כי אתה לא מחובר למציאות בלי זה.
המציאות היא משתנה בהתאם לתיקונים הפנימיים שלנו, שאנחנו חייבים לבצע, ואז אתה רואה את החיצוניות הזאת שמתגלה פתאום מכוניות, מטוסים, פתאום כל מיני כאלה דברים. כל זה מתגלה ובכל מיני צורות אך ורק כדי שאנחנו מתוך זה, נוכל לאסוף את הפרטים האלה לצורת גמר תיקון. אז מה?
תלמיד: אז נקבל את זה? אלה התנאים.
בכלל לא להילחם על זה, ולא בעד ולא נגד ולא כלום. בתוך זה אנחנו הולכים לגלות את החיבור בינינו. זהו.
שאלה: דווקא עכשיו שהחבר תיאר את זה, אפשר להסתכל גם לאורך השנים איך השיעורים שאתה מעביר הם השתנו, הם כאילו קיבלו אדפטציה לדור.
בטח.
תלמיד: פעם, היית פותח את הארכיון איך היה נראה שיעור לפני עשרים שנה, לפני עשר שנים, ועכשיו זה ממש צורה אחרת של עיבוד החומר. איך אנחנו יכולים ללמוד מזה לעבודה פנימית? כאילו הבורא משנה את המציאות מולנו והוא יוצר את התנאים הכי טובים גם עם הפלאפונים, וגם עם ההפרעות, וגם עם זה שתשומת הלב של בן האדם כל כך קצרה, תוך כמה שניות אני כבר צריך משהו אחר. איך לתרגם את זה לעבודה פנימית מודרנית, נקרא לזה?
להיות יותר בקשר בקבוצה שיהיו יותר פזיזים בשינויים בכל המצבים הפנימיים ביניכם. ככה הייתי עונה.
שאלה: בקבלת התורה כשקיבלנו את התורה, או לפי הסיפור המקראי כשקיבלנו את התורה, שמה נכנסנו ל-לשמה? זו הנקודה שקיבלנו את התורה, נכנסנו ל-לשמה?
לא מיד.
תלמיד: לא מיד, אז מתי כן?
אחרי קבלת התורה אנחנו התחלקנו לעשיריות. קראת את זה בספר תורה.
תלמיד: קצת.
כתוב,. וסידרנו את עצמנו לפי הקבוצות, והתחלנו לעבוד בתוך הקבוצות, ואז התחלנו לגלות את התהליכים הרוחניים שלנו שכתובים בתורה.
שאלה: רציתי להמשיך את הבירור שהחבר התחיל. האם למרות זה שיש שינויים בדור, האם התנאים להיכנס לרוחניות משתנים או הם תנאים קבועים כמו חוקי הטבע שאי אפשר לשנות?
חוקי הטבע שאי אפשר לשנות, "חוק נתן ולא יעבור".
תלמיד: אז מה עושה הדור שהוא משתנה כל כך?
הדור כל הזמן משתנה ומשנה את עצמו, להתאים את עצמו לתנאים רוחניים ניצחיים.
תלמיד: האם אתה רואה מצב שאפשר להיכנס לרוחניות בלי לימוד, בלי עבודה עם המקורות?
אני חושב שכן אפשר. אני חושב שיבוא הזמן ואנשים יהיו יותר קרובים לפי ההרגשה שלהם הפנימית, לפי הלב שלהם. הם ירגישו גם מה קורה בעולם הזה יותר בצורה שאין כאן מה לחפש, שהפרס הוא רק להרגיש את הקשר הרוחני בינינו ובו במרכזו הבורא שזה כולל כל המציאות.
תלמיד: מה שאתה מתאר עכשיו זה תהליך שיכול לקרות על המאסות כאילו, אם אני מבין נכון?
כן, על כולם.
תלמיד: אבל היכולת לרכוש את תכונת ההשפעה יכול להיות שאדם ירכוש תכונת ההשפעה בלי הדרך של בעל הסולם, רב"ש, כאילו דרך זה?
אך ורק על ידי ביטול הרצון לקבל.
תלמיד: אבל איך אתה מצליח להגיע לביטול הרצון לקבל אם אתה לא עובר את הפרמוט הזה שהם מעבירים אותך? זה מה שאני לא תופס.
כך זה יהיה, רק יהיה יותר ברור, יותר עוצמתי, כך אנחנו נתקרב זה אל זה. ככה אתם תראו, עדיין אתם צעירים, זה בעוד עשרים, שלושים שנה תראה מה שיהיה.
תלמיד: בימינו בעוד עשרים, שלושים שנה מאה אחוז יהיו שינויים, בימינו יכולה להיות כזאת מציאות שיקרו עלינו שינויים בצורה, לא יודע זה נשמע כמו בצורה טבעית איך שתיארת את זה עכשיו, בצורה טבעית פתאום אני רוצה?
כן, ודאי שכך זה יהיה.
תלמיד: אבל עכשיו בצורה טבעית אני לא רוצה?
אתה תרצה, אין בעיה, אתה תרצה.
שאלה: במעמד הר סיני כשעם ישראל עמד בקבלת תורה שמעו את הקול וקיבלו איזו הרגשה ש"אם אתם מתחברים או כאן מקום קבורתכם", וקיבלו את התורה. וזה "תחפשו אותי בתורה", הבורא אמר.
תלמיד: זה אותו התיקון שצריך לחפש את הבורא ... דבקות בו בתוך התורה?
הרב: כן.
תלמיד: ומה זה שבחיבור בינינו מתגלה הבורא, איך הוא מתגלה?
כן, הוא מתגלה.
תלמיד: בלי תורה?
מה שמתגלה זה מתגלה התורה ובה מתגלה הבורא.
תלמיד: אז חייב תנאי שיהיה בידיים שלנו תורה?
ודאי שכן. שאתה לומד איך לאהוב את החברים ואיך להיות קשור איתם, ובזה אתה משנה את התכונות שלך, זה נקרא שאתה לומד תורה.
תלמיד: אז לשמה זה רק אחרי קבלת התורה?
כן.
שאלה: אתה סיפרת לנו הרבה פעמים שרב"ש אמר שבתחילת המאה העשרים שהיו אנשים בעם ישראל שאם היו באים אליהם ואומרים להם "הנה אפשר להגיע לרוחניות", היו עוזבים הכול ורצים.
כן.
תלמיד: מאז רק הולך ומתרחק העניין הזה, בימינו הרצון לקבל ובכלל האגואיזם הוא כזה שאפילו אי אפשר לדמיין. אז לא מובן איך התהליך הזה פתאום ישתנה, או מה קורה, מה התהליך שקורה בעצם?
אני חושב שהיום זה זמן הרבה יותר טוב מאז כי אז היו אנשים הרבה יותר סתומים, והיום הם הרבה יותר פתוחים ומדברים על תחילת העולם ועל סוף העולם ועל כל מיני צורות חיים שקיימות אי שם בחלל. אני חושב שהעולם מתקדם ומתקדם מהר מאוד ומתקדם לכל הכיוונים בבת אחת, ולא רואה כאן שום מקום לטעון על הבורא, על התהליך שאנחנו עוברים.
תלמיד: אין לי טענות לבורא, אני פשוט מנסה להבין מה התהליך. אותם האנשים שאתה מדבר עליהם, שמדברים נניח על עולמות אחרים, זה יחידים, מעטים מאוד, זה מדענים, שכמעט אף אחד לא קורא אותם. ברוב האנושות לפי מה שרואים יש גדילה מאסיבית כזאת של הרצון לקבל, של התרחקות בין בני אדם, שנאה.
זה העיקר, חובה שזה יקרה, דווקא לפי זה אנחנו שמחים לגלות שאנחנו מתקרבים בקצב לגמר תיקון.
תלמיד: אז מתי קורה ההיפוך? מתישהו משהו צריך לקרות, להפוך כיוון, נכון?
עוד לא גדל מספיק.
תלמיד: אז מה יש לעשות חוץ מלחכות שהוא יגדל מספיק?
צריכים שיגדל יותר אבל האדם צריך לבדוק שהוא לא מקבל מזה כלום, שאפילו ברצון לקבל שלו הגדול ביותר הוא לא יכול בעצם להשיג מה שימלא אותו, ירגיע אותו.
תלמיד: נראה שלפחות בחזיתות מסוימות ברור לאנשים שאין לאן ללכת, זה לא הולך לשום מקום. יש מצבים כמו משבר האקלים שכביכול נראה שהולכים לקראת אבדון וכאילו אין דרך לעצור את זה. יש כבר הרבה קבוצות שעסוקות בזה.
תמיד היו כל מיני הקבוצות, דתיות, חילוניות, של מדענים, אבל היום אנשי המדע הם כמו אלה שהיו פעם יושבים במנזרים, אותו דבר.
תלמיד: אני כבר לא שואל על מדענים, אלא דווקא יותר של הדור הצעיר שמאוד מיואש מכל הכיוון של האנושות.
גם זה היה מזמן כבר, הכול היה.
תלמיד: כן, אבל אני לא רואה שזה מוביל לחקירה פנימית, רק ייאוש ועצבים. אני לא רואה שום חקירה או משהו.
גם אז לא היה.
תלמיד: אז מאיפה תבוא בסוף השאלה?
השאלה תבוא, תן לכל הדברים האלה לגדול ולהירקב עד הסוף.
תלמיד: חוץ מלצפות בסיר לחץ שהולך וגדל, מה עוד?
לא, גם להבין מה שקורה וגם ללכת איתם ומהצד להסביר להם איפה הם נמצאים ועד כמה זה מנוגד לתכלית הבריאה. זה הכול, מה אפשר? כל אחד צריך לעשות מה שהוא מסוגל.
תלמיד: לא רואה שמישהו מתעניין במה שקורה, רק רוצים להוציא עצבים, זה מה שאני רואה.
בסדר, אז מה? אין לי טענה עליהם, אני עושה מה שאני מסוגל בזמני עם כל מי שמגיע אליי וזהו. ברוך ה' יש לפחות משהו, מקום שבו אתה יכול ללמוד, לקרוא, לקבל הדרכה ולמצוא עוד חברים, וכך נתקדם.
תלמיד: כן, זה אבל מרגיש כאילו אנחנו בבועה משלנו ולא קשורים לעולם?
העולם מה זה? העולם זה לא בועה, העולם זה פשוט "ג'ורה", אנחנו בבועה.
תלמיד: ככה זה צריך להיות שאנחנו בבועה והעולם בג'ורה?
כן, ועוד מעט זה ישתנה, אתה תראה. לא כדאי להיות כל כך פסימי, כי הבורא עם התוכנית שלו נמצא מעלינו.
שאלה: בקטע 12 בעל הסולם רושם שאנחנו צריכים רק להגיע לחיסרון הנכון בשביל שנעלה את התפילה הנכונה ונקבל את המילוי הזה שנקרא לשמה. היום נהיה עם העשירייה בכמה פגישות במהלך היום, איך לברר מה זה הצורך ללשמה?
מה זה הצורך ללשמה? יש לך 99% מחכמת הקבלה שמדברת על זה.
תלמיד: אבל איך אנחנו בעשירייה עושים את הבירור הזה כדי להגיע באמת לתפילה נכונה?
להתחבר בתוך העשירייה כאיש אחד בלב אחד, ומתוך המצב הזה לבקש מהבורא שיעזור, שיסביר.
תלמיד: אבל זו הפעולה השנייה שצריכים לעשות אחרי שהגענו להרגשה שיש את הצורך ללשמה .
לא, גם לצורך ללשמה אנחנו צריכים קודם להגיע, אתה צודק אבל גם זה אנחנו עושים כך יחד.
תלמיד: זאת בדיוק השאלה, איך עכשיו אנחנו בודקים שיש לי עכשיו עשרה חברים איתי בעשירייה שכל אחד יש לו את הצורך ללשמה, איך אנחנו ערבים זה לזה, ולא שעכשיו רק מסתכלים באיזו גדלות כזאת חיצונית אלא ממש עובדים בערבות לדעת שעכשיו כל אחד יש לו את הצורך ועכשיו אפשר להעלות תפילה אמיתית?
אתם מדברים על זה, קוראים על זה, מחליטים על זה, רושמים, חותמים, וכך בונים את עצמכם יום יום.
שאלה: איך לגרום לזה שהתפילה שצריכה לצאת בסוף הפעולה לא תצא מהרצון לקבל? כי אמרת קודם שצריכים לבטל את הדבר הזה, לבטל את הרצון לקבל.
כן.
תלמיד: אז איך להוציא את התפילה לא מהמקום הזה שלי חסר עכשיו ה"לשמה" הזה?
יש ספר תפילות סולידי, גדול של רמח"ל, קחו אותו ותראו, הוא היה גדול מאוד, מקובל על כולם ומאוד צנוע. אז תראו מה הוא כתב.
שאלה: תוספת כלים זה שכר ותוספת קשיות זה מתנה?
אפשר להגיד.
תלמיד: זה לא זה במקום זה?
לא, זה נכון.
תלמיד: הכול עובד ביחד.
שאלה: מההסתכלות שלי אני רואה שהטכנולוגיה עושה קשר יותר אוטומטי בין בני אדם. המציאות של העולם רוחני היא משהו אחר, ולקשר בין בני אדם יש פחות ערך. ויש יותר לחץ, אנחנו רואים את זה בכל העולם.
כן, נכון.
תלמיד: מה המסר מלמעלה שהגילוי הוא רק פה ובכלי עולמי בבני ברוך, אבל מה קורה בעולם החיצוני? אי אפשר לסמוך על כלום.
עזוב את העולם החיצון, זה סתם עטיפה, העיקר זה החיבור בין כל האנשים שחושבים על הרוחניות, על העתיד, על הקשר בין כולם, על מה קורה בדור הזה ומה יקרה בדור הבא. האנשים האלה הם קרובים אלינו לפי השאלות שלהם, לפי הרוח שבהם, וודאי שזה מה שמתעורר בהם נובע מתוך עומק הנשמות שלהם, ואנחנו צריכים להשתדל לאתר אותם, לצוד אותם ולקרב אלינו. זה לפחות בידינו במשהו, כל היתר הבורא יעשה.
שאלה: עם כל מה שקורה היום בחוץ ועם האוטומציה, כשהכול מהיר ואין סבלנות, מהי ההפצה?
נכון, אבל אנחנו צריכים להבין שאנחנו תמיד נמצאים בין שתי מדרגות, ותמיד אנחנו לא מרוצים ממה שיש היום לעומת אתמול וממה שהיה אתמול לעומת היום, זה מצבנו. לכן מה שאני ממליץ לעשות זה להתעסק בעשירייה, וכל היתר יצטרף לזה בעצמו.
שאלה: אמרת שמתוך העשירייה אני אלמד איך לפנות לבורא ואני ארכוש את התכונה שתאפשר לי לשרת את הכלי העולמי. מה אני יכולה לעשות שכשאני נמצאת במצב של התרוממות ומצב רוח כדי שאני לא אשלוט על העשירייה, שלא אלחץ עליהן כך שזה ידחה את החברות?
תנסי לעשות זאת באהבה, ואז לא יהיו לך טעויות.
שאלה: לכולנו יש תכונות מולדות טבעיות, לדוגמה אני יכולה להביא שמחה ומצב רוח לעשירייה עם התכונה שלי. האם הדרך שלי לשרת את הכלי העולמי היא דרך התכונה הזאת שאני אגלה בעצמי של השפעה?
כן.
שאלה: האם כל העבודה שלנו היא לענות לבורא ולהגיד לו שאנחנו רוצים לשמה?
ודאי שזה הכי חשוב. אם אנחנו יחד יכולים להתחבר ולצעוק לבורא, לדרוש, לבקש, לבכות שייתן לנו לשמה, אז זה כבר מ"ן של גמר התיקון.
תלמיד: מה הדבר שקובע שאנחנו נגיד כן, האם זה הבורא שגורם לנו שנרצה יותר? האם זה בגלל שמגרשים אותנו ממצב של קבלה או שאנחנו מפסיקים לאהוב את הקבלה?
מגרשים אותנו לא מחכמת הקבלה אלא מלקבל. מתחילים להראות לנו עד כמה יש בזה ריקנות כדי שנרצה להתקרב לחכמת הקבלה, ונדע איך באמת למלא את עצמנו כדי לעשות בזה נחת רוח לבורא, שייהנה מהבריות שלו שנהנים לחיות בעולמו.
תלמיד: אם הבורא נותן לנו קצת מאורו בלא לשמה כדי להתקדם, אז למה אנחנו אומרים שיש מרחק כל כך גדול בין העולם של הקבלה והעולם של ההשפעה?
כי אלו שתי תכונות הפוכות, ואנחנו מיום ליום מגלים יותר עד כמה ההפכיות ביניהן היא יותר גדולה.
שאלה: לדייק את התנאים ללשמה, אני רוצה לשתף מה שקרה לי הבוקר. אני ממש נהניתי מהתענוג של הבורא ולא רציתי לקום בכלל, אבל המחשבה על החברות כשתיארתי את הפנים שלהן העיפה אותי מהמיטה והביאה אותי לפה. האם זו סיבה שהיא שוות ערך לאיזה תנאי ללשמה?
לגמרי לא ואפילו ההפך. אנחנו עוד נלמד ונדבר על זה.
שאלה: כשאנחנו מקבלים תענוג מהחיבור שבינינו, האם את תענוג הזה אנחנו מקבלים בכלים דקבלה או בכלים דהשפעה?
בכלים דקבלה.
תלמידה: איך לתקן אותם שיהיו בעל מנת להשפיע?
על זה אנחנו מדברים כל הזמן.
שאלה: מצד אחד לשמה היא כמו אצבע שישית שאנחנו לא צריכים, מצד אחר היא כמו חוש שישי שמושך אותנו. כשכולנו הגענו לחכמת הקבלה היה לנו איזשהו טעם, ולעיתים יש לנו טעם לזה. האם אפשר להגיד שאנחנו מתקרבים ולפעמים מרגישים את התכונה הזאת אבל לא יכולים לייצב אותה, וכשנייצב אותה נרגיש שפעם כבר היינו בה וכמה פעמים התקרבנו אליה?
אנחנו בהכרח נגיע לתכונת ההשפעה ונרגיש בה את כל העולם העליון. בינתיים נדרשת רק סבלנות.
שאלה: דיברת שצריך לראות את החברים שהם כבר נמצאים ברוחניות. איך זה מסתדר עם זה שאנחנו צריכים להגיע לבקשה משותפת, לצורך משותף?
תשתדלו ותראו שיש לזה דרך וגישה.
שאלה: מה צריך להיות היחס בזמן ההפצה? הרי זו גם השפעה על מנת לקבל.
להתייחס לזה כאל מצב ביניים שממנו אנחנו מגיעים להשפעה. זה שאנחנו משפיעים ומעבירים לאחרים ואחר כך הם מעבירים את זה הלאה, זה מעשה טוב.
שאלה: קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם הזה. אני מספיק מקולקל ואני לא מרגיש קנאה בכל אחד מהחברים בנפרד, אבל כשאני חושב שהם מחוברים יש לי קנאה במצב הזה, האם זו גישה נכונה?
לא.
תלמיד: האם צריך להרגיש קנאה בכל אחד מהם?
כן.
שאלה: "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים", מאוד קשה לתפוס את זה. מה זה להיות ביראה כלפי חברים?
אתה צריך להשתדל להיות ביראה מזה שהיחס היפה שאתה מרגיש כלפיהם עכשיו לא ייפול ותמיד יעלה.
תלמיד: אני מרגיש שהדרך ללשמה היא לא בכלים שלי, היא נמצאת אצל החברים.
נכון. אז תשפיע עליהם מה שאתה רוצה שהם ישפיעו עליך ותראה עד כמה זה יועיל.
תלמיד: לא מזמן הזכרת שהקדושה מחכה לאדם שיגדל.
כן.
תלמיד: מה זה לגדול בתהליך הזה? והאם הקדושה תחכה?
הקדושה מחכה, היא עומדת כאור אין סוף שמקיף אותנו, אבל אנחנו צריכים להשתדל מהר ככל האפשר להתקרב אליו.
תלמיד: לאיזו זעקה הבורא מחכה מאיתנו כדי שיענה לנו?
לזעקה האחרונה הכי גדולה שאחריה אין יותר.
תלמיד: מהי הזעקה הזאת?
זעקה שבה אתה מבקש, דורש, מתחנן לעזרה מלמעלה, לתיקון מלמעלה.
שאלה: למדנו היום שלשמה היא יראת שמים. אמרת שאנחנו צריכים להתפלל ולבקש להיות בלשמה, ואני הרבה פעמים שומע מחברים שהם רוצים זאת. אבל כשאנחנו שומעים שזו יראת שמיים זה נשמע שלא נרצה שיהיה לנו מלך אחר במקומנו שיכתיב לנו מה לעשות.
אז מה זה נקרא לשמה? לשמה זה נקרא שאתה מקבל עליך במאה אחוז שליטה עליונה, שהיא קובעת לך את הכול בחיים מהנקודה הראשונה עד הנקודה האחרונה ומחוץ לזה לכל הכיוונים. שאין שליטה אחרת חוץ מ"אין עוד מלבדו", ואתה רוצה שזה ישלוט עליך במאה אחוז במוח ובלב.
תלמיד: עוד יותר מזה, אנחנו לומדים מרב"ש שמגיעים לזה על ידי זה שאנחנו מאפשרים לעשירייה, לחברים להיות כעליונים ושולטים עליי.
זה כאמצעי.
תלמיד: את זה הרצון לקבל עוד יותר דוחה. איך הרצון לקבל יסכים לכזה דבר? הוא לא רוצה שאף אחד אחר יגיד לו מה לעשות.
אבל אם ישלמו לך על זה נגיד חמישה מיליארד דולר?
תלמיד: אני לא מוכן.
חמישים מיליארד?
תלמיד: המספרים לא כל כך משנים.
תגיד מספר.
תלמיד: זה העניין, שאין מספר שיהפוך אותי להיות עבד של מישהו אחר.
בטוח?
תלמיד: בוודאי, אחרת אני עבד, מה שווים המספרים האלה, מה הדולרים האלה נותנים. אם אני נמצא בכלא ומישהו אומר לי מה לעשות, לא משנה כמה שכר לכאורה יש לי אני לא יכול להיות עבד, הרצון לקבל לא מסכים לא להיות הוא שקובע לעצמו, החופש יותר חשוב מהכול.
חופש אפשר לקנות. במה אתה עכשיו חופשי? אתה הולך הביתה ומהערב אתה כל הזמן נמצא בעבדות, אחר כך בלילה, אחר כך ביום, כל החיים אתה בעבדות, כמו שבעל הסולם כותב, מכתיבים לך את כל מה שאתה עושה. קודם היה לך רק בעל בית אחד והוא דאג לך ונתן לך, היום יש לך אלף בעלי בתים. תראה מה שעושים לך, ידוע איפה אתה, מי אתה, מה אתה, ואיך לסובב אותך בכל רגע.
תלמיד: יכול להיות שזה מפחיד מישהו, אבל היום מסתכלים על כולם ורואים את כולם.
צרת רבים חצי נחמה. כך היה אז בדיוק עם העבדים.
תלמיד: איך לראות את ההיפוך, שאני עבד במצבי ולא רוצה להישאר בו ובמצב הקיים אני לא רואה את זה, ואני לא מוכן לתת למישהו אחר לשלוט לי על החיים?
יש אנשים שיודעים לעבוד עם הקהל, לסובב אנשים אחרים, יש טכנולוגיות כאלה, והם יכולים להסביר לך שהכול מגיע לכדי שליטה על הקהלים הגדולים, והקהל הגדול מקבל את זה בהבנה, בשמחה, בתודה ועוד משלם על זה. אלו החיים.
תלמיד: האם יכול להיות שכל אחד מהאנשים בעולם ירגיש שהמציאות הזאת משחקת איתו והוא עבד שלה?
הרצון לקבל גדל מיום ליום ולכן האנושות מכינה וממציאה כל מיני טכנולוגיות איך לנהל את כולם, וכך זה נכנס לתוך החברה.
רק נראה לנו שאנחנו יותר חופשיים. אבל זה שאתה מגיע מהעבודה ונכנס הביתה ויושב מול הטלוויזיה או מול המחשב עוד כמה שעות, ומאז כשקמת בבוקר ועד שאתה הולך לישון בערב נדמה לך שאתה יחסית עובר את היום יפה וחופשי, זה שקר ממש מוחלט, אין לך שום דבר חופשי. אבל האנושות רוצה לסגור את העיניים ולא לראות שזה לא חופשי, אבל עוד נרגיש את זה.
שאלה: האם אפשר להשתמש בטכנולוגיות האלה בצורה מטרתית?
לא, כולן מסודרות מלכתחילה לסובב את הקהל הגדול לכיוון מיוחד, שיתעסקו בכל המשחקים ולא יפנו למקום הנכון.
(סוף השיעור)
-
יושב בשמים ישחק אדני ילעג למו (תהילים ב ד)↩
-
ועתה ישראל מה יהוה אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את יהוה אלהיך ללכת בכל דרכיו (דברים י יב)↩
-
"כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא" (משנה, מסכת אבות פרק ו’, משנה ד’).↩
-
"כה-אמר ה’ מלך-ישראל וגאלו, יהוה צבאות: אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלהים." (ישעיהו, מ”ד, ו’).↩