שיעור בוקר 01.02.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 312, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "שמיים וארץ", סעיפים 151 - 153

קריין: אנחנו קוראים בספר "זוהר לעם", כרך א', עמוד 312, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "שמיים וארץ". נתחיל את המאמר מסעיף 151.

עד כאן זו היתה הקדמה יחסית קלה, כללית לספר הזוהר, ועכשיו מ"שמיים וארץ" זה כבר מתחיל להיות יותר נקודתי, יותר ענייני. אנחנו נקרא ואתם תראו שזה דורש יותר מאמץ להתעמק, להיכנס, להתקשר לספר וזה ודאי גם בהתקשרות בינינו וכך נתקדם.

אמנם זה ייראה לפעמים קשה ולא מובן, אבל אנחנו לא נמהר ונתקדם בקצב כשכולם יגיעו לקשר עם הכתוב.

קריין: מאמר "שמיים וארץ", סעיף 151.

שמיים וארץ

[שמיא וארקא]

"151. פתח רבי שמעון ואמר, בראשית ברא אלקים. פסוק זה, יש להסתכל בו. כי כל מי שאומר, שיש אל אחר, נאבד מן העולם. כמ"ש בירמיהו, כזאת תאמרו להם, האלוהים, אשר לא עשו השמיים ואַרְקָא [והארץ], יאבדו מן הארץ ומתחת השמיים אל"ה, משום שאין אל אחר, חוץ מהקב"ה בלבדו.

ביאור הדברים. סובב על מה שאמר, שבוּ ונחדש תיקון הכלה. וע"כ פתח לבאר, בראשית ברא אלקים, שהוא השורש לכל תיקוני הכלה במשך 6000 שנה. אלקים, הוא אלקים עליון, בינה. ונקרא אלקים, בעניין מ"י ברא אל"ה. וכמו שהתחברו מ"י באל"ה, כך השם מתחבר תמיד, ובזה מתקיים העולם." זאת אומרת יש כאן רצון לברר איך מתחברים כל כוחות הטבע מלמעלה עד למטה, כדי לבנות את המלכות, הרצון לקבל הכללי, שיהיה מתאים לכתר, לרצון הבורא. ואנחנו גם חלקי המלכות, ודאי מעוניינים לעלות ולהתכלל בכתר.

"ועם זה ביאר, שהקב"ה הבינה, שנקרא אלקים, בשיתוף מ"י באל"ה, ע"י התלבשות אור החכמה בלבוש כבוד, המאיר מחסדים, שבזה מתקיים העולם. וע"כ האלוהים, אשר לא עשו את השמיים ואת הארץ, אשר לא יכלו לתת קיום לעולם, אלוהים אחרים, המפרידים אל"ה ממ"י, הם מוכרחים בהחלט להיאבד מתחת השמיים, זה שמיתקן בחיבור אל"ה במ"י.

כי מכוחם לא יכול להיות קיום לעולם, אלא חורבן. וע"כ מדגיש הכתוב, ומתחת השמיים אל"ה. ופסוק זה הוא תרגום, חוץ מהמילה אל"ה, שבסוף הפסוק. כלומר, אל"ה, להורות על עניין חיבור מ"י אל"ה."

שאלה: מה אומר המשפט, שהאור של החכמה מלובש בבגדי כבוד?

שאור חכמה מלובש באור הבינה ושניהם מגיעים לרצון שזה מלכות, ומתחילים לתקן את המלכות, לסדר אותה, לייצב אותה. זה בינתיים רק מה שאפשר להגיד. וכל התיקונים האלה הם צריכים לעבור מהכתר עד המלכות משך 6000 שנה. את זה אפשר להבין מהפסוק הזה.

תלמיד: מה המשמעות שהוא אומר, שעם האור חסדים הוא מאיר ובזה מתקיים העולם?

כי רק בזכות אור החסדים, אור החכמה יכול להאיר בכל הספירות, בכל הרצונות, כי בלי אור החסדים, אור החכמה לא יכול לרדת לתחתונים, כי הוא הפוך מהרצון לקבל. ובמידה שיש תיקון של חסדים ברצון לקבל, אז אור החכמה יכול להאיר להם ואז על ידי שמקבלים את השפעת אור החכמה, הם יכולים להתפתח.

שאלה: "שבו ונמשיך את תיקוני הכלה", מה זה אומר לשבת, למה הכוונה?

לשבת זה נקרא פְּחת דרגה, שצריכים לרדת מג"ר לו"ק ואז אנחנו ממשיכים לתקן את המלכות.

שאלה: איך אנחנו בעבודה שלנו יכולים לחבר מ"י ואל"ה?

להשתדל להתחבר בינינו עד כדי כך, שכולנו נהיה מעוניינים לתקן את הרצונות שלנו בכללות. כי לא כל אחד יכול להמשיך עליו את האור העליון ולקבל אותו בצורה נכונה בהשתוות הצורה ובהשפעה, אלא רק בתנאי שאנחנו מכינים את עצמנו לחיבור. ואז מהכנת החיבור שיש בינינו הארת החסדים, אנחנו פונים לאור החכמה ומוכנים לקבל אותו על מנת להשפיע.

שאלה: על מה מדובר ומי יעלם בכתוב, אם לא יצרו את השמים והארץ?

אם הם לא מתחברים יחד, אור חסדים ואור חכמה, אז שניהם נעלמים ונשאר מקום ריק.

אבל אני לא יודע היכן אתם נמצאים - אנחנו בסעיף 151.

שאלה: הוא מדבר בקטע הזה על אלוהים אחרים. מה זה אלוהים אחרים ואיך יכול להיות שיש להם איזה כוח שצריך לבטל אותו?

יש כוחות שהם לא מאוזנים מצד הקדושה והם נקראים אלוהים אחרים. והעבודה שלנו היא לאזן אותם, לבטל אותם וכך להתקדם. בכל דרגה ודרגה הם מתעוררים ונמשכים איתנו יחד.

תלמיד: אלוהים אחרים זה כוחות הפירוד בינינו?

בדרך כלל כן.

קריין: 152.

.152" ופסוק זה תרגום חוץ מהמילה אל"ה, שבסוף הפסוק. האם כך הוא, משום שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לתרגום, ללשון ארמי, ואינם מכירים אותו? א"כ להיפך, היה צריך לומר דבר זה בלשון הקודש, בשביל שישמעו המלאכים הקדושים ויהיו מקשיבים, כדי להודות על זה.

אלא ודאי שכתוב תרגום משום שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לו, ולא יקנאו את האדם להרע לו. כי בפסוק הזה גם המלאכים הקדושים בכלל. כי גם הם נקראים אלקים, והם בכלל אלקים, והם לא עשו השמיים והארץ.

כי לשון התרגום קרובה ללשון הקודש, ומ"מ אין המלאכים נזקקים לה, ואינם יודעים אותה. ולשאר לשונות אוה"ע הם נזקקים ויודעים. כי לשון התרגום הוא אחוריים, ו"ק של לשון הקודש. כי ו"ק נקראים אחוריים ותרדמה, בלי מוחין, שהם ג"ר.

וע"כ התרגום הוא באמת קרוב מאוד ללשון הקודש, אלא שיש כאן עניין אחר, שבסיבתו אין המלאכים נזקקים לה. כי לשון הקודש, הוא הלשון המכריעה באמצע, לשון המאזניים, המכריעה את כף הזכויות על החובות, ומחזיר הכול לקדושה. וע"כ נקראת לשון הקודש.

ועניין המאזניים מובן ממה שאמר רבי שמעון, השמיים וצבָאם נבראו במ"ה, מלכות. וע"כ כתוב, בראשית ברא אלקים. האלקים העליון, בינה ולא מלכות. כי מ"ה, מלכות. ולא נבנה במ"י אל"ה. אלא בשעה שאותיות אל"ה נמשכות מלמעלה, מבינה, למטה, למלכות, כי האֵם משאילה בגדיה לבִתה. כמ"ש, אלה אֶזְכְּרָה. הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי, ואני שופך דמעות ברצון נפשי, כדי להמשיך אותיות אל"ה. ואז אֶדַדֵם מלמעלה עד בית אלקים, תהיה נקראת אלקים.

הרי, אשר בשמיים וארץ, שנבראו במ"ה, אין שם האלקים מתגלה בהם, זולת בהמשכת אותיות אל"ה מאמא עילאה ע"י מ"ן ומע"ט. שנאמר, הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי, ואני שופך דמעות. כי המוחין דג"ר, הנקראים אלקים, אינם בקביעות בשמיים ובארץ, שהם זו"ן.

כי בעת שמעלים מ"ן מלמטה, נעשה מ"ה למ"י, ואותיות אל"ה מתחברות במ"י, ונעשה שֵׁם אלקים, שהם המוחין בשמיים וארץ. ואם התחתונים מקלקלים מעשיהם, מסתלקים המוחין מזו"ן, ונשארים בכו"ח דכלים וברוח נפש דאורות, הנקראים מ"י או מ"ה, ואותיות אל"ה נופלות לקליפות. כי מ"י גו"ע, ואל"ה אח"פ.

הרי שכל התיקון תלוי בחיבור של אותיות אל"ה במ"י, ע"י מ"ן. וע"כ נקרא תיקון זה לשון הקודש, לשון המאזניים, המכריעה באמצע, שעל ידו נמשכים המוחין, הנקראים קודש. כי ממשיך השם הקדוש אלקים לזו"ן, ומכריע אותיות אל"ה לכף זכות דקדושה. ונקראים מאזניים מלשון אוזן, כי אורות אח"פ נקראים ע"ש בחינה עליונה שבהם, שהיא אוזן.

ולעומתו יש לשון תרגום. כי בעת שאין התחתונים מעלים מ"ן בטהרה, נבחן שהם רוצים להיאחז רק באותיות אל"ה לבדן, ולא לחברן בשם מ"י, הבינה. ואז נגלים האחוריים דזו"ן, מ"ה. וחוזרים שמיים וארץ, זו"ן, לו"ק. והוא לשון תרגום.

ובזה תבין, אשר תרדמה בגי' תרגום. והוא אותיות, תרד מ"ה. כי ע"י לשון זה, שאינה בטהרה, מתגלים האחוריים, מ"ה, שזה תרד מ"ה. ונמצא, יורדים המאזניים ובאים לכף חובה.

וכל זה הוא בנוגע לזו"ן, שהם שמיים וארץ, שנבראו במ"ה. כי הם יצאו מזיווג דיסודות, הנקרא מ"ה. אבל המלאכים הקדושים יצאו מזיווג דנשיקין דאו"א, ואין בהם מ"ה, אלא רק מ"י, עולם עליון, בינה. אשר מצד אחד הם נמצאים משום זה תמיד רק בו"ק בלא ג"ר, אמנם מצד שני גם ו"ק שלהם הם אור חסדים דבינה עילאה, מ"י, החשובים כג"ר ממש, ואינם צריכים לחכמה, כמו אמא עילאה. וע"כ הם קדושים. כי ג"ר נקראות קודש.

ולפיכך, אין המלאכים מתפעלים כלל מלשון התרגום, המגלה מ"ה בזו"ן ומחזיר אותם בו"ק, מב' טעמים:

א. שאפילו בעת שיש לזו"ן ג"ר מלשון הקודש, אינם מקבלים ממנו הג"ר, בהיותם חפצים רק באור חסדים, כמו אמא עילאה.

ב. כי גילוי האחוריים דמ"ה אינו נוגע להם, כי אין בהם מ"ה.

וזה שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לתרגום, ללשון ארמי, ואינם מכירים אותו, אינם נזקקים, משום שאינם מפסידים כלום מחמתו, ואינם מרוויחים מהסתלקותו, כי הם רק ו"ק. ואינם מכירים אותו, כי אין בהם מ"ה.

ונאמר, שלא יקנאו את האדם להרע לו. כי הפסוק הזה מקלל אלוהים אחרים, המפריעים לגילוי מוחין דג"ר מחכמה. שע"כ הם צריכים להיאבד מן הארץ ומתחת השמיים אל"ה. ולפי שגם למלאכים אין ג"ר דחכמה, אלא ג"ר דחסדים לבד, הרי ירגישו מחמת זה ביזיון לדרגתם, ויקנאו אותנו על היותנו מחשיבים את עצמנו כל כך.

וגם הם נקראים אלקים, והם בכלל אלקים, והם לא עשו השמיים והארץ, כי נקראים אלקים, בהיותם נמשכים מאמא, הנקראת אלקים. וע"כ הם בכלל אלקים. והם לא עשו השמיים והארץ, כי גם הם אינם יכולים לקיים שמיים וארץ בג"ר דחכמה, ואין קיום לשמיים וארץ ליישוב בני אדם בזרע ובקציר, אלא רק ע"י המוחין דג"ר דחכמה, הרי שגם הם לא עשו השמיים והארץ."

שאלה: האם אני מבין נכון שאח"פ בלשון תרגום הופך את הקודש לפי בקשת התחתונים?

אנחנו נברר את זה.

שאלה: לגבי מ"ן, הוא כותב שבעת שמעלים מ"ן. האם יש קשר בין מ"ן לתפילה?

התפילה יותר רחבה ממ"ן. התפילה כוללת בתוכה גם הודיה, ועוד הרבה דברים, והמ"ן זה בעצם רק החיסרון.

תלמיד: האם כל מ"ן זוכה למ"ד, לתגובה?

לא, רק אם זה מ"ן אמיתי, במקום, ואז ודאי שזוכה.

שאלה: הוא באמת הזכיר שמ"ן גורם לתיקון. איזה מ"ן, מה צריך להבין מזה כדי שייגרם תיקון?

צריך להיות חיסרון לתיקון הכלים שמתעוררים עכשיו. תיכף נברר אותם, אנחנו רק מתחילים. המאמר הזה, שמיים וארץ, מדבר בדיוק על המ"ן והמ"ד.

שאלה: כתוב בטקסט, "אלוהים אחרים, המפרידים אל"ה ממ"י". האם תוכל להסביר מה זה אל"ה, ואלוהים אחרים?

אל"ה זה אח"פ, מ"י זה גלגלתא ועיניים, והכוחות שלא נותנים להם להתחבר, נקראים אלוקים אחרים.

תלמיד: האם תכול להסביר מי הם האלוקים, כמו שכתוב בטקסט, "האלוקים, אשר לא עשו השמיים והארץ"?

הכוונה שהם לא התחברו ביניהם, כדי לבנות שמיים וארץ. אלוקים אלה כוחות, כוחות הבינה, כוחות המלכות, שיכולים להתחבר ביניהם, ולהתחיל לבנות רשת של כוחות. מ"י ואל"ה, אלוקים. אל"ה זה אח"פ, ומ"י זה גלגלתא ועיניים, ואם הם מתחברים, הם בונים עשר ספירות, ובהן מתחילים לגלות את הכוחות השלמים.

שאלה: איך ייתכן שהמלאכים, שהם כוחות שאין להם חופש בחירה יכולים לקנא באדם, מה זה אומר הקנאה של המלאכים?

בגלל שהם מרגישים שבאדם יש יכולת לתקן, יכולת להשתוקק, יכולת לפנות לבורא ולחייב אותו, ולהם אין. המלאכים הם כוחות יחסית פסיביים של הטבע, של עשר הספירות.

שאלה: מה זה לשון?

לשון זה הקשר בין חלקי הפרצוף, הלשון מקשרת בין כולם, ולכן מביאה סדר פעולות נכונות, מהמצב הקיים, ועד גמר התיקון.

שאלה: מה צריכה להיות הכוונה שלנו כשאנחנו קוראים את הקטע הזה שוב, ואיך אנחנו יכולים לעזור לחברים שמתקשים להצטרף לשיעורי הבוקר?

הכוונה שלנו קודם כל צריכה להיות בהבנת הפסוק בצורה פשוטה, כמו שהוא כתוב, אפילו שנדע את המילים. אני זוכר שכשהתחלתי ללמוד כתבתי מעל כל מילה ומילה בספר, איך להגיד אותה, מה התרגום שלה, ומה הפרוש שלה, בקשר עם המילים שלידה. לכן קודם כל פשוט לדעת את הטקסט. הוא מאוד פשוט, הוא מאוד מקושר לעבודה שאנחנו צריכים לעשות, ולכן כדאי לנו לברר בדיוק מה כתוב כאן, ולא להשאיר שום דבר בצד.

לגבי איך להיות מקושר עם החברים שלא נמצאים איתנו בשיעור? הם כנראה רוצים להיות, ולא יכולים, אני לא יכול להגיד לך. אני חושב שכדאי להעביר להם את החומר, כדאי להעביר להם הקלטה של השיעור, ואם למישהו יש זמן, שיעבור יחד איתם שוב על השיעור.

שאלה: האם שמיים וארץ זה מלכות ובינה?

כן.

תלמיד: האם יש הבדל בין מלאך, למלאך קדוש?

מלאך זה כוח, כוח ברוחניות נקרא מלאך, וכשהכוח הזה עושה פעולת השפעה, הוא נקרא מלאך קדוש.

שאלה: המלאכים והכוחות הם בעלי מחשבה?

אני לא יודע מה זה בעלי מחשבה, אבל המלאכים הם כוחות, הם באים מהמילה מלכות.

שאלה: בטקסט הוא מדבר על מאזניים שיורדים, מה הכוח הזה שנקרא מאזניים?

מאזניים זה לא כוח, אולי זה כוח, אבל כוח של משפט, כי הם תמיד מודדים בין מה שמוטל עלינו לעשות, ומה שעושים. ואז כתוצאה מהשיקולים האלה, מעבודת המאזניים, יש כבר תוצאה בפועל לעשר הספירות שעליהן מדובר.

שאלה: האם אנו יכולים ליצור מלאכים עקב הפעולות החיוביות או שליליות שלנו, האם בכך אנחנו יכולים לגרום להיווצרות מלאכים?

כ,ן ודאי.

שאלה: קודם דברת על העלאת מ"ן, כמה חשוב לעלות מ"ן בשביל לקבל גם את המ"ד. אבל מה זה בעצם להעלות מ"ן בטהרה?

העלאת מ"ן זו העלאת חיסרון, בקשה, תפילה לבורא, כי בלי זה לא נוכל לבצע שום פעולה רוחנית, אפילו הקטנה ביותר.

תלמיד: אז מה זה בעצם העלאת מ"ן בטהרה, שזה יהיה טהור?

כדי שזה יהיה טהור, זאת אומרת שזה יהיה בעל מנת להשפיע.

שאלה: איך אנחנו יכולים לכוון את הרצון שלנו להשפיע כדי לחבר מ"י עם אל"ה, כדי לגלות אלוהים?

לסדר את כל הכלים שלנו, כלים דהשפעה, וכלים דקבלה בצורה כזאת שכולם ירצו להשפיע, ואז אנחנו מעלים את כל החסרונות שבכלים האלה להשפעה. לעת עתה זה נקרא העלאת מ"ן שלם לעליון.

שאלה: בטקסט כתוב, שאם לא מתחברים המ"ה והמ"י, זאת אומרת שהבריאה לא נבראה, מה הכוונה שהבריאה לא נבראה?

נכון. אין עשירייה, אין עשר ספירות.

תלמיד: אם כך למעשה אנחנו אלה שבונים את זעיר אנפין, בלעדינו לא מתקיימת הבריאה?

כן.

שאלה: למה כתוב בטקסט אלוהים עם ה', אחר כך אלוקים עם ק', ומה ההבדל בין שניהם?

אל תשימו לב לזה, בינתיים זה לא חשוב. "אלוהים" בצורה שלמה, ונכונה כתוב עם האות ה ו"אלקים" בצורה קצרה אפשר להגיד עם ק'.

שאלה: כתוב בפסקה, ש"כל התיקון תלוי בחיבור של אותיות אל"ה במ"י, ע"י מ"ן." ואז "נקרא תיקון זה לשון הקודש, לשון המאזניים", והוא מסכם ב"זה מלשון אוזן". מה הכוונה "לשון אוזן"? זה שמיעה, איזון, ואיך זה קשור למאזניים?

נכון. אוזן זה שמיעה, איזון, זו דרגת בינה, ובדרגת בינה אנחנו מתחילים לתקן את הכלים.

שאלה: הקנאה הזאת וקנאת המלאכים באדם, על מה היא מצביעה?

המלאכים הקדושים מקנאים באדם כי אדם יכול לעשות כל פעולה, הוא יכול לטעות, לעלות ולעשות הכול, ואילו למלאכים אין שום דבר. מלאכים, זה כמו שיש מכונה וחלקי המכונה עובדים מפני שכך מפעילים אותם, אלו המלאכים. מלאכים לא יכולים לטעות, אין להם רצון מעצמם, הם מבצעים את הפעולות, כמו דומם, צומח וחי, חוץ מאדם.

תלמיד: האם ניתן להגיד שמלאך עובד כשיש תנאים לפעולה?

מלאך נפעל מלמעלה, הוא בעצמו לא מחליט.

שאלה: כשאנחנו מדברים על המאזניים האלה ויש את החשש שזה יכול לקלקל את העבודה וצריך למצוא את האיזון בין ביטול לעלייה, האם זה מה שאנחנו צריכים לעשות?

אנחנו צריכים תמיד לבחור בחיבור בינינו בלבד.

שאלה: בפסקה השישית בקטע 152 כתוב "הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי. ואני שופך דמעות". האם זה שאני שופך דמעות קשור לזה שאני לא יכול להשפיע?

כן.

שאלה: באמצע הקטע כתוב " הרי שכל התיקון תלוי בחיבור של אותיות אל"ה במ"י, ע"י מ"ן. וע"כ נקרא תיקון זה לשון הקודש, לשון המאזניים, המכריעה באמצע". האם ניתן להגיד שעליית המ"ן היא השיח שלנו עם הבורא? האם יש כאן נקודה אמצעית שבה אנחנו משתדלים בצורתנו ולומדים לדבר בשפתו?

כן.

שאלה: יש בקטע את המונח לשון, לשון תרגום, לשון קודש, לשון מאזניים, אמרת שזה הקשר בין חלקי הפרצוף. איך מתבטא הקשר בין חלקי הפרצוף והמצבים האלה של הלשון?

אנחנו צריכים להגיע למצב שכל מה שאנחנו מביאים בחשבון יהיה מאוזן בתוך הכלי שלנו, בין הרצונות. עלינו לבדוק את הרצונות ולהחליט שעם אלה משתמשים, עם אלה לא, עם אלה קצת, עם אלה יותר, עד שנהיה מסוגלים לסדר את הכלי שלנו בצורה האופטימלית שאיתה אנחנו יכולים לעלות ולהתכלל בהשפעה, ויותר מזה לא יכולים ופחות מזה לא רוצים. זה נקרא "לשון" שהיא לשון מאזניים, שבמצבנו הנוכחי אנחנו לא יכולים יותר להשפיע.

שאלה: כתוב בטקסט, "אלקים אחרים שמפרידים אל"ה ממ"י". האם הם אותם האלוהים שאנחנו מכירים מהדתות?

חס ושלום, אין לנו שום קשר עם דתות, עם אמונות, עם כל מיני צורות. אלוקים אלו כוחות הטבע שמפריעים לנו לשקול נכון את הכוחות שלנו כדי להעלות אותם ככל האפשר לתיקון. לא לקשור אף פעם שום דבר לדתות, לאמונות וכן הלאה, אין דבר כזה, זה לגמרי לא מועיל.

.152" ופסוק זה תרגום חוץ מהמילה אל"ה, שבסוף הפסוק. האם כך הוא, משום שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לתרגום, ללשון ארמי, ואינם מכירים אותו? א"כ להיפך, היה צריך לומר דבר זה בלשון הקודש, בשביל שישמעו המלאכים הקדושים ויהיו מקשיבים, כדי להודות על זה.

אלא ודאי שכתוב תרגום משום שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לו, ולא יקנאו את האדם להרע לו. כי בפסוק הזה גם המלאכים הקדושים בכלל. כי גם הם נקראים אלקים, והם בכלל אלקים, והם לא עשו השמיים והארץ.

כי לשון התרגום קרובה ללשון הקודש, ומ"מ אין המלאכים נזקקים לה, ואינם יודעים אותה. ולשאר לשונות אוה"ע הם נזקקים ויודעים. כי לשון התרגום הוא אחוריים, ו"ק של לשון הקודש. כי ו"ק נקראים אחוריים ותרדמה, בלי מוחין, שהם ג"ר.

וע"כ התרגום הוא באמת קרוב מאוד ללשון הקודש, אלא שיש כאן עניין אחר, שבסיבתו אין המלאכים נזקקים לה. כי לשון הקודש, הוא הלשון המכריעה באמצע, לשון המאזניים, המכריעה את כף הזכויות על החובות, ומחזיר הכול לקדושה. וע"כ נקראת לשון הקודש.

ועניין המאזניים מובן ממה שאמר רבי שמעון, השמיים וצבָאם נבראו במ"ה, מלכות. וע"כ כתוב, בראשית ברא אלקים. האלקים העליון, בינה ולא מלכות. כי מ"ה, מלכות. ולא נבנה במ"י אל"ה. אלא בשעה שאותיות אל"ה נמשכות מלמעלה, מבינה, למטה, למלכות, כי האֵם משאילה בגדיה לבִתה. כמ"ש, אלה אֶזְכְּרָה. הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי, ואני שופך דמעות ברצון נפשי, כדי להמשיך אותיות אל"ה. ואז אֶדַדֵם מלמעלה עד בית אלקים, תהיה נקראת אלקים.

הרי, אשר בשמיים וארץ, שנבראו במ"ה, אין שם האלקים מתגלה בהם, זולת בהמשכת אותיות אל"ה מאמא עילאה ע"י מ"ן ומע"ט. שנאמר, הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי, ואני שופך דמעות. כי המוחין דג"ר, הנקראים אלקים, אינם בקביעות בשמיים ובארץ, שהם זו"ן.

כי בעת שמעלים מ"ן מלמטה, נעשה מ"ה למ"י, ואותיות אל"ה מתחברות במ"י, ונעשה שֵׁם אלקים, שהם המוחין בשמיים וארץ. ואם התחתונים מקלקלים מעשיהם, מסתלקים המוחין מזו"ן, ונשארים בכו"ח דכלים וברוח נפש דאורות, הנקראים מ"י או מ"ה, ואותיות אל"ה נופלות לקליפות. כי מ"י גו"ע, ואל"ה אח"פ.

הרי שכל התיקון תלוי בחיבור של אותיות אל"ה במ"י, ע"י מ"ן. וע"כ נקרא תיקון זה לשון הקודש, לשון המאזניים, המכריעה באמצע, שעל ידו נמשכים המוחין, הנקראים קודש. כי ממשיך השם הקדוש אלקים לזו"ן, ומכריע אותיות אל"ה לכף זכות דקדושה. ונקראים מאזניים מלשון אוזן, כי אורות אח"פ נקראים ע"ש בחינה עליונה שבהם, שהיא אוזן.

ולעומתו יש לשון תרגום. כי בעת שאין התחתונים מעלים מ"ן בטהרה, נבחן שהם רוצים להיאחז רק באותיות אל"ה לבדן, ולא לחברן בשם מ"י, הבינה. ואז נגלים האחוריים דזו"ן, מ"ה. וחוזרים שמיים וארץ, זו"ן, לו"ק. והוא לשון תרגום.

ובזה תבין, אשר תרדמה בגי' תרגום. והוא אותיות, תרד מ"ה. כי ע"י לשון זה, שאינה בטהרה, מתגלים האחוריים, מ"ה, שזה תרד מ"ה. ונמצא, יורדים המאזניים ובאים לכף חובה.

וכל זה הוא בנוגע לזו"ן, שהם שמיים וארץ, שנבראו במ"ה. כי הם יצאו מזיווג דיסודות, הנקרא מ"ה. אבל המלאכים הקדושים יצאו מזיווג דנשיקין דאו"א, ואין בהם מ"ה, אלא רק מ"י, עולם עליון, בינה. אשר מצד אחד הם נמצאים משום זה תמיד רק בו"ק בלא ג"ר, אמנם מצד שני גם ו"ק שלהם הם אור חסדים דבינה עילאה, מ"י, החשובים כג"ר ממש, ואינם צריכים לחכמה, כמו אמא עילאה. וע"כ הם קדושים. כי ג"ר נקראות קודש.

ולפיכך, אין המלאכים מתפעלים כלל מלשון התרגום, המגלה מ"ה בזו"ן ומחזיר אותם בו"ק, מב' טעמים:

א. שאפילו בעת שיש לזו"ן ג"ר מלשון הקודש, אינם מקבלים ממנו הג"ר, בהיותם חפצים רק באור חסדים, כמו אמא עילאה.

ב. כי גילוי האחוריים דמ"ה אינו נוגע להם, כי אין בהם מ"ה.

וזה שהמלאכים הקדושים אינם מקשיבים לתרגום, ללשון ארמי, ואינם מכירים אותו, אינם נזקקים, משום שאינם מפסידים כלום מחמתו, ואינם מרוויחים מהסתלקותו, כי הם רק ו"ק. ואינם מכירים אותו, כי אין בהם מ"ה.

ונאמר, שלא יקנאו את האדם להרע לו. כי הפסוק הזה מקלל אלוהים אחרים, המפריעים לגילוי מוחין דג"ר מחכמה. שע"כ הם צריכים להיאבד מן הארץ ומתחת השמיים אל"ה. ולפי שגם למלאכים אין ג"ר דחכמה, אלא ג"ר דחסדים לבד, הרי ירגישו מחמת זה ביזיון לדרגתם, ויקנאו אותנו על היותנו מחשיבים את עצמנו כל כך.

וגם הם נקראים אלקים, והם בכלל אלקים, והם לא עשו השמיים והארץ, כי נקראים אלקים, בהיותם נמשכים מאמא, הנקראת אלקים. וע"כ הם בכלל אלקים. והם לא עשו השמיים והארץ, כי גם הם אינם יכולים לקיים שמיים וארץ בג"ר דחכמה, ואין קיום לשמיים וארץ ליישוב בני אדם בזרע ובקציר, אלא רק ע"י המוחין דג"ר דחכמה, הרי שגם הם לא עשו השמיים והארץ."

רק על ידי התיקון הנכון מהאור העליון, כשאח"פ יכולים להתחבר לגלגלתא ועיניים, אז הם יכולים לעלות לדרגת גלגלתא ועיניים ולהשתתף בשם אלוקים מלא.

שאלה: כתוב "הרי, אשר בשמיים וארץ, שנבראו במ"ה, אין שם האלקים מתגלה בהם, זולת בהמשכת אותיות אל"ה מאמא עילאה ע"י מ"ן ומע"ט." האם שמיים וארץ הם דומם ובלי האדם אי אפשר לעשות כלום?

"שמיים" ו"ארץ" אלו שתי דרגות, בינה ומלכות. אנחנו צריכים לעשות תיקונים ולהעלות את הארץ עד השמיים.

תלמיד: מה זה "המשכת אותיות אל"ה מאמא עילאה ע"י מ"ן ומע"ט"? מה מהות הפעולה?

על ידי בקשה, על ידי תפילה, אנחנו רוצים למשוך עלינו אור עליון שיעזור לנו לקדש את הרצונות שלנו, כך שכולנו נהיה בדרגת הבינה.

תלמיד: מה זה המשכת האותיות?

המשכת האותיות זה אומר שכל התכונות והרצונות שלנו יהיו בדרגת הבינה.

שאלה: מתי התחתונים שמעלים מ"ן הופכים לגלגלתא ועיניים?

התחתונים עולים לדרגת גלגלתא ועיניים כאשר הם רוצים להיות בדרגת גלגלתא ועיניים. זה לא גמר תיקון, אלא הם נכנסים לקטנות ומוכנים להיות בגלגלתא ועיניים.

תלמיד: מתי מתאפשר לתחתונים להשלים פרצוף בעשר ספירות?

מתי שיש להם גם גלגלתא ועיניים וגם אח"פ, והם מקבלים מידת דבקות בעליון מהם, ואז הם נעשים כעשר ספירות שלמות. יכול להיות גם שהם מעלים את עצמם ומתחברים בצורה חלקית לעליון, ועימו הם עושים את גלגלתא עיניים ואח"פ לעשר ספירות.

תלמיד: מה זה אח"פ של התחתונים?

אח"פ של התחתון הם כלים דקבלה של התחתון. התחתון מבטל אותם כדי לתת לעליון להידבק בו. העליון מבטל את האח"פ שלו, ואז התחתון יכול להיות כמו העליון.

שאלה: יש הבדל פה בין השפה העברית והשפה הארמית, האם יש גם תפילות בארמית?

יש תפילות בארמית, אבל אנחנו לא משתמשים בהן.

תלמיד: האם אין צורך?

אין.

שאלה: בתפילות שלנו, האם אנחנו מעלים מלכות דמלכות לבינה דמלכות?

נכון, מעלים מלכות דמלכות לבינה דמלכות.

שאלה: הוא כותב ש"אין התחתונים מעלים מ"ן בטהרה, נבחן שהם רוצים להיאחז רק באותיות אל"ה לבדן, ולא לחברן בשם מ"י, הבינה."

כן, הם רוצים להישאר בכלים דקבלה.

תלמיד: מה זה שאחר כך הם חוזרים מבחינת שמיים וארץ לזו"ן, לו"ק?

הם ממשיכים אחר כך לתיקונים מכך שהעליון מסדר להם כאלו מצבים שהם כבר מוכנים להפטר מכלים דקבלה.

שאלה: מי הם אל"ה?

אל"ה הם אח"פ.

שאלה: אמרת שצריך לעלות לבינה. מה מהות הבינה? לקראת מה עולים?

בינה היא אימא, היא הכוח המשפיע שמחזיק, שמטפל בכלים דקבלה, בתחתון, בזו"ן, ולכן אנחנו צריכים תמיד להימשך לבינה.

שאלה: גם במאמר הקודם וגם כאן הזוהר מציין שמלכות היא הנהגת בני אדם ובמאמר הזה הוא כותב שהתחתונים במעשיהם מקלקלים. אנחנו יודעים שכל מה שקורה זה תיקונים, ואם יש איזו השפעה לעולמות הרוחניים זה רק לאלו שעוסקים בקדושה, זאת אומרת, מדובר עלינו. מה הקלקול שלנו אם במעשינו אנחנו מקלקלים?

קודם כל אנחנו לא משתמשים בהזדמנות לתקן את עצמנו. לתקן את עצמנו, זאת אומרת לבקש. אין לנו אפשרות בעצמנו לעשות איזו פעולת תיקון, כל התיקון שלנו הוא בזה שאנחנו מבקשים שהעליון יאיר עלינו באור העליון שלו, ואז אנחנו גם נרצה יותר וגם נבצע פעולת השפעה, פעולת חיבור. זה מה שאנחנו צריכים, זו כל העבודה שלנו, אין לנו מה לעשות בעולם חוץ מלעשות את העבודה הזו. בסופו של דבר אחרי כל החיים שלנו, אנחנו רק צריכים לבקש מהעליון לעשות עלינו תיקונים.

שאלה: מה זה אומר להשתמש בשפת התרגום בעשירייה?

בקשר לתרגום ולשון הקודש אנחנו עוד נלמד, הזוהר רק התחיל להגיד על זה כמה מילים. הכול עוד לפנינו, עוד לא קיבלנו מספיק נתונים.

שאלה: יש הרגשה כזאת שיש שני כוחות עיקריים - מטרת הבריאה וההידמות, השתוות הצורה לבורא, והם במאבק תמידי ביניהם, ואדם איכשהו צריך להכריע ביניהם.

כן. יש את מטרת הבריאה ויש את תיקון הבריאה, וכל העניין הוא איך על ידי תיקון הבריאה אנחנו מגיעים למטרת הבריאה. לכן אנחנו צריכים לברר מהי בדיוק מטרת הבריאה, דבקות, חיבור וכן הלאה, ועל ידי מה מתקרבים אליה.

תלמיד: אז כשמטרת הבריאה מתחזקת ומטה את כף המאזניים, עליי להעביר את המשקולות כדי לאזן בהידמות לבורא וההיפך? כלומר, יוצא שהאדם הוא זה שמאזן את כפות המאזניים, את שני הכוחות האלה?

אתה מדבר נכון אבל קשה בינתיים להסביר זאת. אם אעביר את כל מה שיש לי לצד הבורא, אז איפה אני אישאר? אם לא אעביר את זה לצד הבורא, אלא אישאר בי, אז מה יהיה אצלי שדומה לבורא, במה אהיה אדם הדומה לבורא? זאת אומרת, יש כאן תמיד שאלה, עד כמה אני אוכל להשוות את עצמי לבורא, עד כדי כך שאני לא משאיר לעצמי כלום, או משאיר לעצמי משהו שנשאר לי כאיזה קיום עצמי, שעל זה אני יכול להגיד "זה אני". על הנקודות האלה אנחנו עוד נדבר.

שאלה: איך הקשר בין מחשבה לדיבור מחזק את הקשרים בינינו?

זה מפני שהמחשבה מחזקת את הקשר.

שאלה: ומה מוסיף הדיבור?

על זה עוד נדבר, זו מערכת שלמה. המחשבה היא החלק הפנימי ועל הדיבור עוד נדבר.

שאלה: האם מ"ה זה אור מתקן מלמעלה ומ"י זאת התעוררות מלמטה?

כן, אפשר להגיד כך, אבל אני לא אוהב שאנחנו בונים בעצמנו איזה תנאים. בואו נראה מה הזוהר יגיד לנו על זה.

תלמיד: אמרת ששמיים וארץ זה בינה ומלכות, אבל פה נאמר כמה פעמים שאימא שייכת למ"י ושמיים וארץ זה זו"ן.

נכון, ומה השאלה?

תלמיד: פשוט אמרת ששמיים זה בינה, ופה שמיים וארץ שייכים יותר לזו"ן, למ"ה.

כך כתוב, שמיים וארץ זה בינה ומלכות. לפעמים על שמיים הוא אומר זעיר אנפין, בזמן שאנחנו מממשים את הזו"ן, אבל בעצם זה בינה ומלכות.

תלמיד: ולגבי מלאכים, האם יש מלאכים ששייכים למ"י ויש מלאכים ששייכים למ"ה? מלאכי קודש למשל שייכים למ"י ומלאכים סתם שייכים יותר למ"ה.

נכון.

שאלה: אנחנו קוראים פה שכאשר הכוחות לא מאוזנים יש פירוד בין מ"י למ"ה, וכשאנחנו נמשכים להשפעה, לבינה כל הכוחות מסתדרים וכן יש חיבור. כתוב שהמלאכים האחרים גורמים לפירוד, אז האם כשאנחנו עושים את הפעולה שלנו, אנחנו מתקנים את אותם כוחות, מסדרים אותם נכון או שאנחנו שוללים את הכוחות הפירוד?

שוללים או מסדרים או מחברים, הכול נכלל בתיקונים, זה כל מה שאנחנו עושים.

תלמיד: תחילת העבודה היא שיש לנו אלוהים אחרים, שאנחנו מרגישים מבולבלים, אנחנו לא יודעים בדיוק מה כנגד מה.

כן.

תלמיד: למה הפעולה שאנחנו משתדלים לעשות חיבור בינינו נקראת שאנחנו נמשכים לבינה?

מפני שאנחנו עושים את החיבור בינינו על ידי כוחות ההשפעה והשפעה היא בינה.

תלמיד: אני תמיד מרגיש שאת זה צריך לחדד, כי חיבור בינינו צריך להיות השפעה בינינו.

כן, השפעה בינינו. ואז אנחנו משתמשים בכוח הבינה, כוח ההשפעה.

תלמיד: ואז זה מיישר את הכלים, מאזן את הכוחות.

קודם כל מחבר אותם. אמנם הכלים בעצמם לא משתנים אבל מהמטרה שלהם, מהכיוון שלהם, מהפעולות שלהם הם כבר מתחילים להיות מחוברים.

תלמיד: זאת הייתה השאלה הקודמת, האם אנחנו מאזנים את הכוחות או מבטלים את הכוחות?

אנחנו לא יכולים לבטל ולא יכולים לעשות שום דבר אלא לכוון אותם לאותה מטרה.

שאלה: בתיקון שלנו, בחיבור בינינו, בהשפעה, בלהתעלות, צריך שיהיה גם אור חכמה?

ודאי שאור החכמה חייב להיות, אם אין חכמה אין גם חסדים. אנחנו חושבים שחסדים יכולים להיות סתם על מקום ריק, אבל זה לא כך.

תלמיד: ואז יכולים להיות גם אלוהים אחרים? זו הסכנה?

זו לא סכנה, אלא בלי הכוחות האלה אתה לא יכול לברר את הכלים דקדושה, אם לא יהיו כנגדם כלים דטומאה. בלי אלוהים אחרים אתה לא יכול לברר את האלוהים.

תלמיד: מה זה "אור חכמה" בקשר בינינו?

אור חכמה זה אור שממלא את הכלים דקבלה בעל מנת להשפיע.

קריין: עמוד 314, טור ב' באמצע, סעיף 153.

קריין: "153. כתוב, ואַרְקָא [והארץ], משום שארקא היא אחת משבע הארצות שלמטה. ובמקום זה יש בני בניו של קין. כי לאחר שגורש מעל פני הארץ, ירד שם ועשה תולדות. ודעתו התבלבלה שם, שלא ידע מאומה. והיא ארץ מכופלת, שנכפלה מחושך ומאור.

ז"ת נכללות זו מזו, ויש בכל אחת שבע ספירות חג"ת נהי"מ, ונמצאות גם במלכות. וכן בארץ התחתונה יש שבע ארצות: ארץ, אדמה, ארקא, גיא, נשייה, צייה, תבל. והארץ שלנו היא תבל, העליונה משבע הארצות. וארקא היא השלישית משבע הארצות.

והנה הנשמות של קין והבל, נמשכו מהשם אלקים. אלא מסיבת הזוהמה, שהטיל נחש בחוה, יצאה תחילה נשמת קין מאותיות אל"ה, ואח"כ יצא הבל מאותיות מ"י. והיו צריכים להתכלל זה בזה ברחמים. ואז היה שורה השם אלקים על שניהם יחד, כמו שהתחברו מ"י באל"ה תמיד, בשם אלקים.

אמנם כוח זוהמת הנחש, שיצא עם נשמת קין, גרם לו לקטרג על אחיו הבל, שהוא מ"י דאלקים, עד שקם עליו ויהרגהו. כי גרם להסתלקות אותיות מ"י מן אל"ה, שזו הריגת הבל. ואל"ה, שהוא בחינת עצמו, נפל לקליפות. וגורש מעל פני הארץ, כי נפל מארץ דקדושה, ירד שם לארקא, מקום הקליפות. ועשה תולדות, ודעתו התבלבלה שם, שלא ידע מאומה.

כי עשה תולדות בשליטת הקליפות. וע"כ התבלבל לשון הקודש בפיו אל לשון תרגום, שלא ידע מאומה. כי איבד הדעת, כי הקליפות מחוסרי דעת. כי להן מוחין דחו"ב בלי דעת.

ועניין הריגתו את הבל, הוא משום שרק בכוח מ"ן בטהרה, ממשיכים מ"י אל זו"ן. ואח"כ ממשיכים אותיות אל"ה. והושלם השם אלקים גם בזו"ן, כמו באו"א. ואז גם הנוקבא מסתיימת בכלים דדכורא, כמו אמא. ביציאת אות ה' ובעליית י'.

ואין הפירוש, כי האות ה' של מ"ה דנוקבא מסתלקת לגמרי. אלא שהה' נכנסה בפנימיות הנוקבא בהעלם, והי' דמ"י התגלתה כלפי חוץ. ובאופן זה שורה השם הקדוש אלקים גם בזו"ן, שהם שמיים וארץ.

אמנם קין העלה מ"ן שלא בטהרה, ורצה להגביר אותיות אל"ה של עצמו, ליהנות עצמו. וכמ"ש, וַיָקָם קין על הבל אחיו. כי הקים עצמו למעלה בשליטה על המ"י, שהוא הבל. ואז התגלו תכף האחוריים של הנוקבא, שהיא הה' דמ"ה, שהייתה בהסתר. והשם מ"י הסתלק מהנוקבא.

ונמצא משום זה, שגם נשמת הבל, שהייתה נמשכת מהמ"י של הנוקבא, שגם היא הסתלקה למעלה, וע"כ כתוב, ויהרגהו. ולכן נאמר בזוהר, בשעה שקין הרג את הבל, היה נושך אותו בשיניו, כמו נחש קדמוני, והרגו.

כי הזוהמה של הנחש הייתה בו, שמשום זה היה רוצה להגביר אותיות אל"ה ולבטל את המ"י, ולהכניעו תחתיו. וע"כ גילה האחוריים, שהם מ"ה, בנוקבא, והסתלק המ"י ממנה. וע"כ פרחה נשמת הבל הנמשכת ממנה, ויהרגהו. וקין עצמו, שהוא אל"ה, נפל לרשות הקליפות, שהם ארקא, הנקראת בכתוב, ארץ נוד.

והיא ארץ מכופלת, שנכפלה מחושך ומאור. ויש שם שני ממונים: כי אור וחושך משמשים שם בערבוביה, בלי תחומים ביניהם, מטעם שיש שם שני ממונים, השולטים בשווה על הארץ הזו:

א. ממונה על החושך, והוא משרה שם את החושך,

ב. ממונה על האור, והוא משרה שם האור."

(סוף השיעור)