006_heb_o_rb_bs-tes-04_1

נתחיל, רכ"ח, אות ח'. מה הכותרת?

כפי השינוים בבחינות הספירות, כן יהיה האור הנמשך: יש דין רפה, בינוני או חזק.

ח) ונמצא, כי כפי שיעור [שינוי] הבחינות, כן יהיה שינוי האור ההוא הנמשך, הגם באור אנחנו אומרים, אני הויה לא שניתי, שאין שום שינוי באור, אבל מסיבת הכלים, אומרים שהאור משתנה.

זה שאומר, כן יהיה שינוי האור ההוא הנמשך, או דין רפה, איך אומרים, רפה?

תלמיד: רפֶה.

רב"ש: רפה, או דין בינוני, או דין חזק. אבל הצד השוה שבהם שבכלם, כי כלם הם דינים, להיותם דרך אחורים, שלא מאירים. מדוע לא מאירים? שיהיה דין במקום שלא יכולים לכוון בעל מנת להשפיע, שלא יאיר האור. כנזכר. ואין כח בקולמס להרחיב ולפרט כל הפרטים האלו, שיש בענין זה.

ט'. מה הכותרת?

ג' בחינות אורות: א) התפשטות א' דעקודים מן הפה עד הטבור. שהוא בחינת נקרא טעמים. ב) מדברים כאן מהרשימות שנשארו מהתפשטות א' זו, מבחינת הטעמים, שהרשימות האלה נקראים רחמים. ג) קומות האו"ח הנמשכות מן המאציל בזמן הסתלקות האורות שהוא דין.

הסתלקות האורות משום שהדין מתגלה. מה זה הדין מתגלה? שלא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, אז שורה הדין של צמצום שאסור לקבל. אז זה הוא רוצה כאן לבאר.

ט) והנה נמצא, כי יש כאן ג' בחינות של אורות: אור א', הוא האור הראשון שבכולם הנקרא עקודים, שירדו ונתפשטו כ מן הפה ולחוץ ולמטה עד הטבור. אור הב' הוא אור ל הרשימו שהשאיר האור הא', מהאור ההוא עצמו שבא דרך יושר, והוא רחמים. מאור הזה, לאחר שנסתלק נשאר רשימו. אור הג', הוא אור חוזר. מה פירוש הדבר? והוא האור הנמשך מן המאציל אל הספירה, זה אור ישר.

אם כן, מדוע נקרא זה אור חוזר? אז מפרש ונמשך מ היות שהאור הזה נמשך מן המאציל, בזמן שהיו האורות עולים וחוזרים ממטה למעלה, מקודם למלכות, ואחר כך לזעיר אנפין, ואחר כך יותר למעלה עד שנסתלק לגמרי. לכן נקרא אור חוזר. אבל איזה אור זה? אור ישר, אור הבא מן המאציל.

ואור הזה, היות שהוא מאיר בזמן הסתלקות האורות, לכן אור הזה נקרא דין, כנזכר, להיותו נמשך דרך אחורים. של העליון, שכבר מתגלה אצל עליון המדרגה הקודמת, בחינת דין, והוא סובל מהדין הזה, מחיסרון הזה. לכן אפילו כשמאיר, גם כן יש בו בחינת דין.

… זה למדנו אתמול או לא? מה הסברתי אתמול? מה שכתוב שם בחלק ה', שהשם הויה, מתחיל מי', לא מכתר. אז אומר שם הרב, שכלים נקרא דווקא בזמן הסתלקות האור. אז הוא אומר שם י' ה'. י' ו', אומר שם הם שני זכרים. ה' ה', שתי נקבות. אז הוא מסביר שם, אם זה זכר, שזה י', מדוע נקרא חיסרון? חיסרון משמע נקבה. הבנת את השאלה?

אז הוא מסביר שם, בזמן שהטעמים נסתלקו, שהוא כתר, כשמאיר נקודות, נקרא חכמה. זה נקרא זכר, י', שמאיר האור. מה החיסרון? כבר מקבל על ידי אחורים דכתר, כבר מרגיש חיסרון, אפילו בעת שמאירה. מה זה ה'? לאחר שנסתלקה כל הקומה, אין שום אור, זה נקרא נקבה, ה'.

נלמד אות י' גם כן. כאן למדנו ג' בחינות, לא יותר. בא ואומר:

י) ואמנם עוד יש אור רביעי נולד מבין האורות הנזכרים, והוא כי בהיות אור הג', אור הנקודות אני אגיד, הנקרא אור חוזר, נמשך נ ויורד למטה להאיר בספירה. למדנו שכל אור הבא מחדש ממלא את הכלים ריקניים שנתרוקנו. נמצא, שאור החכמה, שנקרא נקודות, שבא עכשיו להאיר בכלים הריקניים, שהיה שם קומת כתר, שנשאר שם רשימו.

זה שאומר, ואז פוגע באור הב' הנקרא רשימו, אשר נשאר למטה. שהוא מקומת כתר. והנה הם ס חלוקים בטבעם, כי זה אור ישר ורחמים, וזה אור חוזר ודין, זה כתר וזה חכמה, נגיד. ולכן מכים ומבטשים זה בזה.

צריכים לזכור הכלל, מה זה הכאה ברוחניות? שני דברים מנוגדים נקרא הכאה. פה שני אנשים מתקוטטים, אחד מכה לשני. שלמה, מדוע מכה? שמתנגדים, אני מבין, זה שלי, והשני אומר להיפך. שניהם אומרים דבר אחד. יכול להיות הכאה ביניהם? אם אני אומר שיש הכאה, כבר יש שני דעות, מנוגדות. זה אומר, כולה שלי, וזה אומר, כולה שלי.

הלאה. עכשיו מתחיל לבאר לנו, מה הפירוש שמנוגדות:

ובפרט כי אור ע הרשימו חושק וחפץ לעלות אל מקורו שהוא אור הא' כנזכר, ואף על פי שאינו עולה בפועל, כי הרשימו נשאר קיים לעולם למטה, ועם כל זה חשקו ותאותו לעלות.

פ אבל האור חוזר, שבא עכשיו על ידי זיווג דהכאה, שאור חוזר מלביש אותו, הנה הוא יורד למטה, להאיר כנזכר, ונמצאו הפכים בטבעם, ואז מכים זה בזה, כנודע, כי אין שום בטישה והכאה ברוחניות, תסתכל, אלא בהיות האורות חלוקים בטבעם, כתוב בפירוש, אתה רואה דברי הרב.

ואז נולד מביניהם על ידי הכאתם זה בזה, ניצוצות של אור מבחינת אור חוזר שהוא דין, והוא גרוע מאור הרשימו שהוא רחמים. הניצוצות האלו. ואלו הניצוצות, שנפלו לתוך הכלים שהיה בהם מקודם קומת כתר, שיש רשימו מקומת כתר, הם אור רביעי שאמרנו.

יא) ובזה תבין מה שאמרנו, כי באלו האורות של עקודים יש ארבע בחינות, שהם: טעמים נקודות תגין אותיות. וזה ענינם, האור הראשון שבכלם הוא הנקרא טעמים, ואור השלישי, נקודות, הנקרא אור חוזר, הם הנקראים נקודות כנודע, כי הנקודות הם בחינת דין. והאור השני הנקרא רשימו, הוא הנקרא תגין. שזה הרשימה, מה שנשאר מקומת כתר, מקומת הטעמים. האור הרביעי הם הניצוצות הנופלות, מקומת חכמה לקומת כתר, והם הנקראים אותיות.

יב) והנה זה האור הרביעי, שהם הניצוצות הנקראים אותיות, הם עצמם בחינת צ הכלים, כנודע, כי האותיות נקראים גופא. והרי נתבאר מהיכן נעשו הכלים.

זה קשה מאוד מאוד. מה הוא אומר? וזה אור הרביעי, שהם הניצוצות, שנפלו מאור הנקודות לכלי של הטעמים, הם נקראו אותיות. והם נקראים כלים, עד לבחינת הכלים. מה הוא אומר? נראה אחר כך.

השאלה הראשונה, מדוע רשימו נשארה? למדנו כאן, חוק אנו רואים, בגשמיות, אם אדם שמע איזה מאמר שמוצא חן בעיניו, נשאר רשימו מה ששמע, אף על פי ששכח כל העניין, אבל הטעם של עניין נשאר אצלו. אה, אני רוצה עוד הפעם. או שאכל איזה מאכל, נשאר טעם בפה, אף על פי שעכשיו לא אוכל. רק מחר בשבת, באותה מסעדה, ואומר לו תן לי מה שנתת אתמול מהמינים האלו. זה בא מלמעלה.

אנו לומדים, הרשימו שנשאר בכלי, יש בזה שתי הבחנות. אחת, להחיות הכלי. בלי תענוג הכלי מתבטלת. לכן נשאר רשימו מאור, כבר הכלי יכול להתקיים. ב', הרשימות שנשארה בכלים, הם גורמות להמשיך עוד הפעם את האור.

למדנו, שהאור שיש תיקון, שהאור משאיר רשימו בכלי. לצורך מה? לצורך שני תיקונים. על זה מה אתה שואל? אני לא שומע אף מילה אחת. מה אתה שואל על זה?

הרב לייטמן: איך הרשימו הזה מחזיק בתוך הכלי?

רב"ש: אנו מדברים כאן לא מקליפות קודם כל, רק מקדושה. פירוש הדבר, בזמן שאין לו מסך הוא לא רוצה לקבל את האור. אם כן, הכלי דקדושה. מה שאין כן, בזמן שלמדנו, שהיה שבירת הכלים, שהכלים נפלו לקליפות, אמנם רשימו נשאר באצילות, לא בקליפות. אל תערב עניין בעניין. ושם למדנו, מי משם מחייה את הכלים? יש עניין ניצוצות, שצריכים לבאר מה זה. זה עניין אחר מה שכתוב כאן. אחד.

שאלה שנייה ששאלת, מהי השאלה? מה הפירוש מכים זה בזה? יש כלל, אבל מתבלבלים. אליבא דאמת, לא מדברים על האור שום דבר. אפילו הצמצום שנעשה למעלה באור, גם כן לומדים על האור, גם כן מייחסים לכלים. כשאנו אומרים נעשה זיווג דהכאה באור העליון, גם כן מדברים מהכלים, רק אומר. האור רוצה להיכנס, והתחתון לא נותן לו, נמצא, אדם מכה עם האור. לא כך לומדים, אבל כך מוכנים ללמוד לפי סדר הלשון.

אבל צריכים ללמוד אחרת. אדם בעצמו, נגיד דרך משל, לא יודע מה לעשות. אם להשיג את הרשימו שהוא חלק מכל הכתר או לא, לקבל יותר טוב האור שבא עכשיו. אף על פי שקומת חכמה הוא יותר קטן, עם השני דעות האלו, בא לאיזה השוואה, איזה הסכמה, איזה קו אמצעי נגיד על דרך זה, ככה לומדים כל המקומות.

בכ' כתוב ככה:

הוא האור הראשון שבכולם הנקרא עקודים, אומר שירדו ונתפשטו כ מן הפה ולחוץ ולמטה עד הטבור.

כ) היינו התפשטות הראשונה, שיצא הזווג דהכאה על בחי"ד, שנקרא פה, שהוא בחינת מלכות של ראש, אשר אחר כך נתרחבה המלכות הזאת, לע"ס מינה ובה עד המלכות שלה, עד מלכות דמלכות.

מה הוא מסביר לנו? כאן הוא מסביר לנו כלל, איפה מתחיל כלי קבלה. למדנו, במלכות. ט' ראשונות נקרא אור בלי כלי. אם כן, מה אנו מדברים, כלים? אז הוא אומר, כאן המדובר ממלכות דראש לאחר שעשתה זיווג דהכאה והחלי... וזאת אומרת, וקיבלה זיווג דהכאה, וכבר יודעת מה לקבל, מה שלא לקבל, אז המלכות הזאת מתרחבת לעשר ספירות. נמצא כשאני אומר גוף, מה הפירוש? מלכות. נמצא כתר דגוף, כתר דמלכות. מלכות דגוף, שנקרא טבור, זה מלכות דמלכות.

זה שאומר כאן, שע"ס אלו נקראות גוף, ומלכות דגוף נקרא טבור, אז הוא אומר, ועשר ספירות של ראש וגוף זה היו בקומת כתר. שניהם באים מקומת כתר.

כאן למדנו שכתוב כאן, למדנו, התפשטות הראשונה. בדרך כלל הוא שואל, מה זה התפשטות? אם יש מקום, אז אני אומר, התפשטות מכאן לכאן. אבל כשאנו אומרים, אין מקומות למעלה, מה הפירוש התפשט?

אז הוא מפרש, התפשט, פירוש הדבר, התגלה האור. נמצא, איפה נקרא התפשטות אמיתית? דווקא בגוף שמקבלים אותה. יכול להיות שזה שהוא אומר, היינו התפשטות הראשונה, התפשטות מפה ולחוץ, ששם נתגלה בתוך הכלי, אז יש לנו כבר לדבר מאור וכלי.

מה אומר הלאה?

אור הב' הוא אור ל הרשימו שהשאיר האור הא' מהאור ההוא עצמו שבא דרך יושר, והוא רחמים.

ל) עי' בדברי הרב לעיל שכתב שב' אורות נשארו אחר הסתלקות דהתפ"א, לאחר שנסתלק פרצוף גלגלתא נשאר לנו ב' אורות א', הוא האור הנשאר מאור ישר, וב', הוא אור העב, שפירושו, אור חוזר, שהיה מקודם מלביש את אור ישר, שנתרוקן מאור ישר שהלביש בעת התפ"א ונשאר אור חוזר הזה למטה.

מה שאין כן, מקודם היה מעורבים זה בזה, ששניהם היה במעלה אחת, בהפעולה הזאת. על דרך משל, כמו שאי אפשר לאכול בלי תיאבון, אלא תיאבון ואכילה בסעודה, שניהם עושים אותה פעולה, אבל מתי הבדל? אם יש סעודה ואין לו תיאבון, יכולים לחיות. אבל אם יש תיאבון בלי סעודה, לא יכולים לחיות. הבדל עצום.

על דרך זה נבין כך:

וב', הוא אור עב, שפירושו, אור חוזר שנתרוקן מאור ישר שהלביש בעת התפ"א והאור נסתלק, אור חוזר הזה ונשאר למטה, ונתגלה העביות שבו, שהוא בא מלמטה, לא מלמעלה. ואור העב הזה ה"ס הכלים, שנשארו. ואור הזך הנשאר מאו"י, איפה נשאר? בתוך העב הזה. נקרא רשימה, זה שאומר, ורשימה זו נשארה מלובשת בתוך אור העב. שנקרא עכשיו כלי.

מ', מה כתוב למעלה? הוא אומר:

אור הג', למעלה, מה כתוב? הוא אור חוזר, והוא האור הנמשך מן המאציל אל הספירה, ונמשך מ בזמן שהיו האורות עולים וחוזרים ממטה למעלה, ואור הזה הוא דין, מדוע? להיותו נמשך דרך אחורים.

מ) מה זה עולים? אם אנו אומרים, אין מקומות, לאן עולים? "עולים" פירושו, הזדככות מן העביות, המשפיע, נקרא למעלה בחשיבות. המקבל, נקרא מטה בחשיבות. לכן אומרים, שבא השפע מהמשפיע למקבל, נקרא זה מלמעלה למטה. לפעמים שאנו אומרים, ממטה למעלה, פירוש הדבר, למטה, המקבל רוצה לתת. למי? למשפיע.

מה כאן, מה כתוב כאן? שאור מאיר בזמן שהאורות "עולים". אז הוא מפרש. פירושו, הזדככות מן העביות, כדי לבא בהשואת הצורה עם העליון שלו דהיינו המאציל. אם כן, מה זה עולים? שאורות צריכים בהשתוות הצורה. "חוזרים" ממטה למעלה, מה הפירוש, וחוזרים ממטה למעלה? פירושו, הסתלקות האור אחר התפשטותו, שנבחן שחוזר לשרשו.

מה כתוב כאן? מסביר לנו שתי דברים, עולים וחוזרים, מה שאומר הרב. עולים, הזדככות מן העביות. חוזרים, הסתלקות האור, שחוזר לשורשו.

וזה אמרו "אור הנמשך מן המאציל אל הספירה ונמשך בזמן שהיו האורות עולים וחוזרים". פי' אור העליון הנמשך על ידי זווג דהכאה בזמן הזדככות המסך וביאתו בהמדרגות, האור הזה, שבדרך זיכוכו, שאז הקומות מתמעטות והולכות עד שמזדכך לגמרי ומשווה צורתו אל המאציל, דהיינו אל מלכות של ראש, וענין זה מכונה תמיד "עליות האורות אל המאציל".

הוא מסביר לנו כאן, כל העליות, לא על אורות, רק על הכלים. האור הזה, הנמשך מלמעלה, בזמן שהמסך דתחתון מזדכך, וכאן מדברים מקדושה, הוא לא רוצה לקבל, רק כפי הכוח שיש לו. אז התחתון מזדכך ועולה, לא האור. מקודם היה ד', ואחר כך ג', נמצא, האור שבא בזמן הזדככותו של התחתון, זה נקרא חוזר. נקרא עולים, לכן חוזרים המדרגה הקודמת, שאין לו עכשיו מסך על זה, הוא לא רוצה לקבל אותו, הוא מחזירו למעלה.

אם כן, יש כאן שלושה דברים. אחד, עולים, התחתון הזדכך. חוזרים, היות שאין המסך הקודם של בחינה ג', אז כבר לא רוצה לקבל אור על בחינה ג', אור על בחינה ג' חוזר למעלה. ומה כן מאיר? ב'. דוגמה. או. לכן יש כאן להבחין בנקודות האלה שלוש בחינות. אחד, שנזדכך מד' לג' נקרא, עולים. חוזרים, האור של ד' כבר עלה, וג', מה שמאיר עכשיו על ג'. הגם שמאיר עכשיו אור ישר, מכל מקום מכנה אותו בשם אור חוזר, בשביל שבזמן שהתחתון חוזר, לא היה האור חוזר.

יש שאלה, מדוע נקרא זה הזדככות המסך? אנחנו למדנו כל פעם, שם אדם מזדכך, עולה בדרגה יותר גבוהה. וכאן אנחנו אומרים, הזדככות המסך נקרא אור חוזר בדין, רק מה, מתי שמקבל היה מתחת הגדלות. הבנת את השאלה שלי?

תלמיד: זהו ... אולי כן.

רב"ש: תשובה. קודם כל, צריכים להבין מדוע ראש נקרא אין סוף, וגוף נקרא כבר מקבל. הבנת השאלה? אז אני שואל, אם אנחנו יכולים לומר, האור כלפי עצמו מוגבל או לא? בסדר. רק מי מגביל אותו? … אם אנחנו אומרים ראש, אף אין השגה, מי הגביל אותו?

תלמיד: אף אחד.

רב"ש: לכן נקרא ראש אין סוף. בסדר. כבר נגמר נגמר ... מה, מה אתה יודע עכשיו? שהראש נקרא אין סוף, שאני מדבר מראש, עוד אין מי שישיג אותו. תחילת השגה מתחיל בעת שעשה אור חוזר, והחליטה כמה שהיא יכולה לקבל. מתי אני מתחיל לדבר? ממתי שמתחיל לקבל וזה נקרא גוף. אז אומרים, שמקבל נקרא גוף, כבר לא נקרא אור. כבר אני מדבר מכלי, לא מהגוף, לא מאור. רק מה, אנו מדברים ממה שהכלי מתפעל מהאור.

ואחר כך לומדים הזדככות. מה הפירוש הזדככות? מקודם היה לו כוח להתגבר על ד' מנות, אחר כך שנעשה זיווג, ביטוש בין אור פנימי ואור מקיף, החליש אותו, לא יכול להתגבר על ד' מנות, רק על ג'. אם כן, הוא יותר חשוב או לא חשוב? אם לא יכול להתגבר.

תלמיד: פחות חשוב.

רב"ש: אם כן מדוע נקרא הזדכך?

תלמיד: כן.

רב"ש: על זה הוא אומר תשובה צדדית. שיש כאן לדבר משני עניינים. כשהוא מקבל, נקרא מקבל. שהוא לא מקבל, נקרא לא מקבל. אני לא מתחשב עכשיו עם הסיבה, רק אני מדבר עכשיו מהקבלה. כן מקבל, לא מקבל. אומרים, מה זה הזדכך? הוא לא משמש עכשיו עם עביות. מה הסיבה? לא מחמת חשיבותו. להיפך, מחמת שאין לו כוח. אלא רק הוא רוצה, להראות לנו, מה שהוא מקבל.

עוד נקודה. עכשיו, מה הפירוש, אם אנחנו אומרים שלא יכול להתגבר, בן אדם, משל, לא יכול להתגבר, אז כל פעם הוא נעשה יותר גרוע. מדוע אומר שלא יכול להתגבר על שום דבר, הוא עולה לראש? תשובה, אם אנו מדברים כאן ממציאות מפעולה, אומרים, כמו שהגוף נמשך מהראש, וכל פעם שנופל ממדרגתו, עד שרואה שאין לו שום דבר, הוא עולה לראש.

מה הוא עולה לראש? תן לי כוח התגברות. מה הוא מבקש מראש? זה עניין אחר, מה שאם עולה לראש ומבקש שבא כל כך למצב, אני כבר לא יכול להתגבר, אתה מוכרח לעזור לי. אני יכול להיות שיכול להתגבר על ג', אני אתגבר על ב', אני לא כל כך רע. כשבא לא יכול להיות שום דבר להתגבר. בא לי המצב, אני לא יכול להתגבר, תן לי כוח התגברות. זה נקרא שעלה לראש, עולה לשורשו לבקש.

מה כתוב בנ'? נראה למעלה אות י'.

י) ואמנם עוד יש אור רביעי נולד מבין האורות הנזכרים, והוא כי בהיות אור הג' הנקרא אור חוזר, שהוא האור נקודות, נמשך נ ויורד למטה להאיר בספירה, ואז פוגע באור הב' הנקרא רשימו, אשר נשאר למטה. והנה הם ס חלוקים בטבעם.

נראה נ'.

נ) המדרגות נבחנות זו אל זו בבחינת אב אל בנים. ולפיכך בעת עליות האורות למאציל, מתי זה? בעת שנזדכך המסך דבחי"ד לבחי"ג, שנעשה אז הזווג בבחי"ג, והבחינה הד' נשארה ריקנית מאורה, הנה אז משפיע בחי"ג לבחי"ד מהארת הזווג שלה. וכן אחר זה, כשמזדככת הבחינה הג' לבחינה ב', שהזווג נעשה בבחי"ב, שאז גם בחי"ג נשארה ריקנית מאור, הנה אז בחי"ב משפיעה לבחי"ג מהארת הזווג שלה. וכו' עד"ז.

ומה מתחיל לבאר? המדרגות נבחנות זו אל זו בבחינת אב אל בנים. מה הפירוש אב אל בנים? צריך לומר, מדרגה קודמת נקרא אב, ומדרגה שנייה נקרא בן.

הרב לייטמן: למרות שהיא פחות קטנה.

רב"ש: לא יודע. מדרגה עליונה נקרא אב. מי הולידה, את הבן? המדרגה שנייה.

בא ואומר, ואע"פ שמצד המשכת האורות נחשבת בחי"ד לכתר ובחי"ג לחכמה. אמנם בערך הכלים לעצמם הוא בהיפך, אשר בחי"ג נחשבת לז"א ובחי"ד למלכות. וכיון שהבחי"ד ריקנית מאור, ע"כ אין להבחין כאן רק בערך כלים לפי עצמם. וכן כולם עד"ז.

מה הוא רוצה? נראה.

וזה אמרו "בהיות אור הג' הנקרא או"ח, אור הנקודות, נמשך ויורד למטה להאיר בספירה". אור הג' פירושו, האור של הקומות היוצאות בדרך זיכוכו כנ"ל, והנה האור ההוא הנמשך ויורד גם למטה ממקום הזווג, למטה מבחינה ג', להאיר אל הספירה אשר מתחתיה, (דהיינו כנ"ל), אשר בעת שהזווג היא בבחי"ב הנה נמשך הארת הזווג להספירה שלמטה ממנה שהיא בחי"ג הריקנית מאור, ונודע, שהאורות השאירו רשימות בהספירות אחר הסתלקותם משם, וע"כ בשעה שנמשך הארת הזווג דבחי"ב לבחי"ג, פוגע שם באור הרשימה שלה, של קומת חכמה.

וזה אמרו "ואז פוגע באור הב' הנקרא רשימו, אשר נשאר למטה". דהיינו כמבואר, שאור הזווג של בחינה העליונה, נמשך ויורד לבחינה התחתונה הריקנית מאור שלה, והוא פוגע שם ברשימו. ולהלן מכנה הרב לאותו האור היורד מהארת הזווג ולמטה בשם "או"ח היורד".

מה כתוב כאן, מה הסביר לנו כאן? פשוט מה הפירוש שאור הראשון, אור השני, פוגע באור הראשון, היינו ברשימו. זהו קומת חכמה, זה קומת כתר, או קומת בינה בקומת חכמה כמו כן הלאה.

אבל מה שהוא אומר לנו, הקדמה:

נ) המדרגות נבחנות זו אל זו בבחינת אב אל בנים, ולפיכך, כאן להיפך.

קשה לי, מה שהוא אומר.

נ) המדרגות נבחנות זו אל זו בבחינת אב אל בנים. ולפיכך בעת עליות האורות למאציל, בעת שנזדכך המסך דבחי"ד לבחי"ג, שנעשה אז הזווג בבחי"ג, והבחינה הד' נשארה ריקנית מאורה, הנה אז משפיע בחי"ג לבחי"ד.

מה הקשר זה עם זה? היה צריך להיפך.

הרב לייטמן: זה מה שאני רציתי...

רב"ש: אם אני אומר ברא מזכה אבא, כמו שכתוב במקומות, זה כן בסדר.

ולמעלה תסתכלו, אז יכולים לפרש ככה, מה שאומר, המדרגות נבחנות זו אל זו בבחינת אב אל בנים, הכוונה על הרשימו. האור שמסתלק, תסתכלו כאן באות ג' מה כתוב, למעלה אומר, והארה הזאת נקרא ב רשימו.

ג) והטעם הוא, מדוע נשאר רשימו בכלים? הוא אומר כי האורות העליונים הם לאורות התחתונים, בבחינת אב אל בנים, אשר חשקו תמיד להשפיע בהם, כמבואר אצלנו בכבוד אב ואם. כי ניצוץ אחד מהאב נמשך אל הבן, ואינו זז משם [ממנו] לעולם, וכן הענין בכאן ביוד ספירות, כי העליונים מניחין במקום הראשון קצת הארה הנקרא ג רשימו, כדי שמשם יומשך הארה לתחתונים.

אם כן, מה מביא כאן ראיה? לא על אור חוזר, שעולים, רק על רשימות שנשארים. כבר זה כבר הרבה בסדר.

אז צריכים להתחיל אות ס', דף רכ"ט. הוא אומר למעלה:

והנה הם ס חלוקים בטבעם, מי? אור החוזר עם הרשימו. כי זה אור ישר ורחמים, וזה אור חוזר ודין, ולכן מכים ומבטשים זה בזה.

נראה מה שכתוב למטה:

ס) פירוש, כי הרשימה היא מאו"י הנשארת מן התפשטות הראשונה, מן הטעמים, אשר קומתה עד הכתר, בהיות שהזווג דהכאה נעשה שם במסך דבחי"ד, והנה משום זה נחשב אצלו העביות דבחי"ד לבחינת פנים שלו, שהרי ממנה נמשך לו כל גובה קומתו, ועביות מבחי"ג ולמעלה נחשב לו לאחורים של הכלי שלו, ואינה מאירה אצלו.

פנים נקרא מה שחשוב. אחוריים, שלא כל כך חשוב. נמצא מה חשוב אצל הרשימה? בחינה ד'. ובחינה ג' לא כל כך חשובה.

והיפוכו הוא האו"ח היורד אליו מהארת הזווג דבחינה העליונה, למשל, כשיורד הארת הזווג דבחי"ב לספירה דבחי"ג שנתרוקנה מאורה, אם כן, מה עכשיו הרשימו? לבחינה ג' בקומת חכמה.

הנה... הנה האו"ח היורד ההוא בא מזווג דהכאה שנעשה במסך דעביות דבחי"ב, שקומתו עד הבינה, ונחשב אצלו העביות דבחי"ב לבחינת הפנים שלו, לתכלית גובה קומתו, והוא משאיר העביות דבחי' ג' ובחינה ד' לבחינת אחורים, מדוע? הוא לא יכול לשמש עם העביות כזו. כי מה חשוב אצלו? ב'. מה חשוב להרשימה? ג' או ד'.

כי מתוך שאינן מאירות אצלו, נמצא שמוריד ומשפיל אותן למטה, כלומר, ששינוי הצורה שבהן, נעשה למפריד על האור, לכן הוא רוצה לשמש רק עם ב' ולא ג' ולא ד', היות שיש בהם שינוי צורה, לא יכול לעשות עליהם מסך.

דהיינו, לפי זה יוצא, שהם להיפך מהרשימה שבה הבחינה הד' העבה יותר ממשכת ומתחברת עם האור הגדול יותר. מה הוא רוצה הרשימה, ד'? מה הוא רוצה? דווקא ג' או ב'.

וזה אמרו, והוא מפרש, מה הפירוש חלוקים בטבעם. אתה מבין? אז הוא מפרש באופן הכי פשוט. האור…