שיעור בוקר 25.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 23, מאמר: "תורת הקבלה ומהותה"

mlt_o_rav_2018-12-25_lesson_bs-kabbala-ve-mahuta_n1_p2_qBAxcoJk

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" בעמוד 23 את המאמר "תורת הקבלה ומהותה", כותרת "חיוב ודרך התפשטות החכמה".

חיוב ודרך התפשטות החכמה

"מתוך שחכמת הקבלה כולה, מדברת בסוד התגלות ה', מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומוצלחת לסגולתה, כמותה. ואל זה כוונו בעלי הקבלה, לסדרה שתהיה ראויה להתעסק בה. וכן ישבו ועסקו בה, עד זמן הגניזה (ומסבה ידועה הוסכם לגנזה), מכל מקום היה זה רק לזמן ידוע ולא ח"ו לתמיד, כמ"ש בזוהר: "עתידה חכמתא דא לאתגליא בסוף יומיא, ואפילו לטליא דבי רב [עתידה חכמה זו להתגלות בסוף הימים, ואפילו לתינוקות של בית רבן]" עש"ה.

היוצא מדברינו, שעניין החכמה האמורה, אינה מוגבלת כלל בלשון של חכמת הקבלה, כי עיקרה הוא אור רוחני, היוצא ומתגלה מעצמותו ית' בסוד הכתוב, "התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו", דהיינו, על שני הדרכים הנ"ל: מעילא לתתא, ומתתא לעילא.

והדברים והדרגות האלו, באים ומתפשטים על פי לשון מותאם להם, שהם באמת כל הויות הבריות ומנהגיהם שבעולם הזה, שהמה ענפיהם. כי "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו גדל", והיינו שהעולמות יוצאים ונחתמים זה מזה, כחותם ונחתם, וכל שבזה, נוהג בזה. עד לעולם הגשמי, שהוא ענף אחרון שלהם, אבל כולל את העולם העליון ממנו כנחתם מחותם.

בזה נקל לדעת, שאפשר לדבר מעולמות העליונים, רק על פי ענפיהם הגשמיים התחתונים הנמשכים מהם, או מהנהגות, שהם לשון התנ"ך. או על פי חכמות חיצוניות. או על פי הבריות, והוא לשון המקובלים. או על פי שמות מוסכמות, וזה היה נוהג בקבלת הגאונים מזמן גניזת הזהר.

הנה נתבאר שדבר התגלות ה' אינו עניין של גילוי בפעם אחד, אלא עניין ההולך ומתגלה בהמשך זמן המספיק לגילוי כל המדרגות העצומות המתגלים מעילא לתתא, ומתתא לעילא. ועל כולם בסופם מתראה עליהם ה'. בדומה לאדם הבקי בכל המדינות, ובריות העולם, שאינו יכול לומר שנגלה לו העולם כולו, בטרם שגומר הסתכלותו באחרון שבבריות ובמדינות. ועד שלא הגיע לזה, הרי עדיין לא השיג את כל העולם. כן השגת השי"ת, הוא, בדרכים מוכנות מראש, שהמבקש מוכרח להשיג כל הדרכים האלו, בעליונים ותחתונים יחד. ומובן אשר העולמות העליונים הם העיקריים שבדבר זה, אלא שבאים בהשגה יחדיו, מפני שאין הבדל ביניהם בצורות, אלא רק בחומר, שחומר העולם היותר גבוה, הוא חומר יותר זך. אבל הצורות נחתמים זה מזה, ומה שנמצא בעולם עליון, נמצא בהכרח בכל העולמות שמתחתיו, היות שהתחתון נחתם ממנו. ותדע שאלו המציאויות והנהגותיהם, שהמבקש את ה' משיג, המה הנקראים מדרגות. להיותם מסודרים בהשגה, זה על זה, כמו שלבי הסולם."

שאלה: בעל הסולם כותב כאן "שאפשר לדבר מעולמות העליונים, רק על פי ענפיהם הגשמיים התחתונים הנמשכים מהם, או מהנהגות, שהם לשון התנ"ך. או על פי חכמות חיצוניות.", מה זה חכמות חיצוניות?

פיזיקה, כימיה, כל מיני דברים. אם יש לך חוקיות עליונה שהיא נמצאת כאן לפניך בעולם הזה בהטבעה בחומר, אז אתה יכול להשתמש בכל החוקים האלה שאתה מגלה בחומר ולחפש שם למעלה באיזו צורה, באיזה אופן זה גם נמצא ושולט בעולם העליון.

תלמיד: הוא ממשיך "או על פי הבריות, והוא לשון המקובלים.", מה זה "לדבר מעולמות העליונים,", "על פי הבריות, והוא לשון המקובלים"?

הוא מדבר לא רק על החוקים של דומם, צומח חי ואפילו מדבר, אלא עד כמה [העולם] משתנה על ידי עבודת האדם. כל העניין שחכמת הקבלה מוסיפה לנו, זה איך שהעולם מקבל צורות שונות ומתגלה לפי עבודת האדם.

תלמיד: אפשר להגיד ש"על פי הבריות" זו התוצאה שאנחנו רואים בעיניים שלנו מההפצה שלנו?

אני לא רואה בהפצה שלנו בינתיים שום שינוי. אני לא מבין.

תלמיד: זה "על פי הבריות", זאת אומרת לפי מידת היכולת שלנו להפיץ לבריות. האם לזה הוא מתכוון או שאין פה קשר?

לא. אני לא קושר את זה כך. נלמד את זה בינתיים בצורה שהיא לא מתלבשת בנו.

שאלה: איך לתאר את עניין העולמות והמדרגות לפני שמשיגים אותם?

אני לא יודע. קח דוגמה מהעולם הזה ותהפוך את החומר לרוח, לכוחות, ותראה את הכוחות האלה שפועלים ולא את העטיפה הגשמית שלהם. זה ייתן לך בכל זאת מן התקרבות לאמת.

תלמיד: לפעמים אנחנו אומרים "מה שלא נשיג לא נגדירהו בשם"¹, "אין אור בלי כלי".

ודאי שלא תוכל לעשות את זה כל עוד אתה לא משיג, אבל איכשהו כשאתה לומד כדי להשיג והולך בדרך כדי לגלות, אתה צריך שיהיה לך משהו.

תלמיד: מה זה המשהו הזה?

המשהו הזה זה שאתה צריך לתאר דברים, למרות שהם עדיין לא בהשגה שלך.

תלמיד: ומאיפה הם מתעוררים לצורה מוחשית?

נגיד רב"ש היה מסביר, זה אורכא, זה קוצא דשערי, זה שטח עליון, זה שטח תחתון, הוא היה מראה על הזקן שלו וכן הלאה. קצה אוזניים, חוטמא, נוקבא דפרדשקא, כל מיני כאלה, והיה מראה על הפנים שלו. אז הוא התכוון לפנים שלו? לא, אלא בכל זאת כדי שנתפוס את היחס בין הדברים כך היה מסביר.

מה אפשר לעשות? אמנם וודאי התיאור שלו היה רוחני לגמרי, היה מתאר לעצמו [תיאור] רוחני, אבל כלפינו, כלפי התלמידים, שאנחנו עוד לא השגנו את זה, מדובר על ראש דאצילות, אז הוא היה מראה כביכול על הזקן שלו.

תלמיד: וכשהתלמיד משיג את הדברים מלמטה למעלה, מאיפה זה מתעורר? קודם ההשגה, איפה ההשגות האלה טמונות? איפה נמצאות המדרגות האלו?

הן נמצאות כל הזמן. זה אתה לא משיג.

תלמיד: איפה? מה זה אומר שהן נמצאות כל הזמן?

אני לא יודע איפה. אתה יודע איזה חכמות יש בעולם שאתה לא משיג? איפה הן נמצאות?

תלמיד: אצל מי שמשיג אותם.

ואם לא משיג אותם, גם אין?

תלמיד: אז אומרים שטמון איזשהו פוטנציאל.

אז אותו דבר. איך שזה יוצא מהכוח לפועל ככה זה.

תלמיד: הוא מדבר פה על עניין הלשון, שהלשון מותאם כדי להעביר את החכמה. למה הכוונה בלשון? זו שפה? זו שפה כתובה?

הסבר, הגשה.

תלמיד: מה הכוח של ההגשה לגלות השגות רוחניות?

חיבור בין האחד לשני.

תלמיד: חיבור בין מה למה?

אני צריך להסביר לך משהו?

תלמיד: כן.

צריך להיות בינינו איזה חיבור? אני צריך להעביר לך מסר על ידי משהו, על ידי איזו מסירה?

תלמיד: כן.

זה נקרא לשון.

תלמיד: זה איזשהו כוח פנימי כזה שנוצר בינינו קליק, כזה קשר שאני עכשיו תופס את מה שאתה רוצה להעביר לי?

בין אחד לשני. שפת הקשר. לשון.

תלמיד: אז זה לא המילים. זה איזשהו קשר?

ודאי שזה לא מילים בלבד, ויכול להיות שללא מילים, אלא סימנים אחרים. זה נקרא לשון, תוכנת הקשר בינינו.

תלמיד: ומה קורה כשנוצר כזה חיבור?

אז כל אחד יכול להבין את השני.

תלמיד: בסדר, להבין, אבל אנחנו מדברים כאן על שינוי מהותי ברצון של אדם.

מהותי, שעל ידי זה שמבינים זה את זה, שמוסרים זה לזה, שמתקשרים זה לזה, עושים שינוי מהותי.

תלמיד: איך? זה לא רק שינוי שכלי?

שכלי רגשי, זה נקרא מהותי. אלא מה, מהותי זה נקרא שלוקח חומר ושובר אותו או עושה איתו משהו?

תלמיד: לא, להפך, מדובר כאן על משהו שהוא לא ברמת התפיסה של העולם הזה, שינוי ברצון מכוונה לקבל לכוונה על מנת להשפיע. זה קורה על ידי הסבר? פשוט ככה? מה מיוחד בהסבר של המקובלים ששונה מהסבר של כל חכמת אחרת?

שעל ידי השפה שלהם הם קודם כל מעוררים אותך באור המקיף שהם משפיעים עליך, הם גם מעוררים אותך כך שאתה בעצמך מתעורר על ידי אותו אור המקיף, והשפה הזאת היא שפה מיוחדת כי בה כלולה המערכת של כל ארבע השפות, כל המערכת של עשר ספירות.

תלמיד: ואנחנו התלמידים שעוד לא הגענו להשגות האלה?

זה לא חשוב. מי ששומע את המקובל, קצת נכלל מזה.

תלמיד: את זה אני מבין, אבל מי ששומע את תלמידי המקובל, איך הוא מקבל את מה שיש?

גם קצת מתרשם מהם. זה עניין רוחני, ככה זה עובר. אני לא מכיר את אשתך, אבל אני חושב שאתה לפעמים יכול לשמוע ממנה דבר חכמה ששייך לרוחניות. שים לב. מאיפה היא יודעת? מאיפה היא יודעת על עבודת ה'? פתאום היא מדברת כאלו דברים, לא קרה לך פעם? אל תגיד שלא, אני שמעתי הרבה פעמים, זה דבר מיוחד. כתוב לאברהם "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה "². זה לא פשוט, כי שם דווקא החכמה, והעבודה נקלטת בצורה אחרת מאשר אצלך. דרכך זה הרבה יותר קל, נכון ולעניין. נדבר פעם על זה, איך אישה קולטת דברים דרך בעלה. זו גם שפה.

שאלה: הוא אומר שהצורות הן אותן צורות והחומר משתנה, יש פה כמה שאלות, אנחנו אומרים שצורה זו כוונה, ופה כביכול זה לא אותו דבר, וגם חומר?

חומר זה רצון לקבל, הוא לא משתנה.

תלמיד: אבל דווקא פה הוא אומר שהחומר שונה בעולמות.

בעולמות, כן. אבל בכל מקום שאתה תופס אותו אתה יכול לשנות את הצורה שהחומר הזה יתנהג.

תלמיד: זו בדיוק השאלה. הוא אומר שהצורה לא משתנה, אלא רק החומר משתנה.

זה אם אתה מדבר על מדרגה מסוימת. צורה זו הצורה החיצונה, איך שהחומר מבטא את עצמו. אז בכל מדרגה, לפי המדרגה כך הוא מופיע. החומר עצמו הוא הרצון לקבל, הוא כאילו לא משתנה, אבל עוצמתו משתנה בהתאם למדרגות.

תלמיד: אפשר להגיד שצורה היא היחס בין החלקים בתוך החומר?

גם אפשר. כן.

שאלה: מה התפקיד של הדמיון בעבודה שלנו, כי אנחנו לא משיגים, ואתה לפעמים מתאר לנו מצב שבו כולם נמצאים בדבקות ובשלמות. צריך לדמיין את המצב הזה?

כן. קודם כל, ודאי שאם יש לנו כוח דמיון, אז הוא ניתן לנו כדי שנשתמש בו נכון. לכן אנחנו צריכים להשתמש. עכשיו, תלוי איך אנחנו מתארים את כוח הדמיון הזה, הוא עוזר לנו בעצם לקרוא את מה שהמקובלים אומרים. אם לא היה לי כוח דמיון לא הייתי יכול בכלל לתאר את מה שכתוב כאן. לא היה מובן מה הוא אומר. תראה מה הוא אומר. "חיוב ודרך התפשטות החכמה". על מה מדובר? איזו דרך? איזה חיוב? איזו חכמה? באיזה עולם? באיזה צורות? מעילא לתתא, מתתא לעילא? תגיד את זה לילד קטן או לחתול. בהתאם לכמה שהאדם מורכב בפנים ומרגיש את המורכבות שלו, במידה הזאת הוא יכול להיות בעל דמיון. כך מתפתחים.

תלמיד: תיארת קודם שהרב"ש תיאר על הפנים שלו.

כן. את כל י"ג תיקוני דיקנא הוא הראה לנו על הפנים שלו. חבל שלא היה אז ווידיאו לצלם.

תלמיד: אז אנחנו צריכים לדמיין פרצופים בעולמות העליונים? עד כמה הם שונים מהפרצופים של העולם הזה?

מה זה עד כמה הם שונים, מה אתה מדבר.

תלמיד: מבחינת הפרטים. הרי מדברים על דיקנא.

אתה יודע מה? אני אצלם אותך ואכניס את זה למחשב, והמחשב יעבד את הצורה הזאת, התמונה הזאת, כדי לשלוח למישהו. בדרך, הוא שולח תמונה? לא. הוא שולח מידע בצורה מסוימת. האם שם כבר נמצא הפרצוף שלך? לא. התמונה שלך? לא, אלא זה מועבר בשפה אחרת.

תלמיד: אז יש לך איזה טיפ איך לפתח את הדמיון בכדי לנסות לדמיין מצב מתוקן, כמו ההגדרות שיש שלנו, "כנסת ישראל" וכאלה?

את המצב המתוקן אנחנו לא יכולים כל כך לדמיין כי אנחנו לא נמצאים בכלל בדמיון הזה. אבל, למה אנחנו נמצאים בעולם הזה? כי אנחנו יכולים איכשהו לעשות מאמצים כמו ילד קטן שבונה איזה בית מקוביות.

תלמיד: זה נחשב ליגיעה, המאמצים האלה?

כן, ודאי. בלי זה אי אפשר להגיע לעבודה האמיתית. עוד מעט מגיעים, רק תעשו מה שצריך.

שאלה: כשאתה חוזר ואומר שצריך לייצב הכול כמערכת, מה זה אומר? כי אני יכול להימרח עם הדמיון שלי עכשיו ולראות דברים.

למה? המערכת כולה בנויה מהדמיון שלך, אתה מדמיין אותה. אתה רוצה לתאר אותה כצורה, בצורת שרטוט, בצורת צורה, תמונה, לא חשוב, אבל אתה חייב אותה.

תלמיד: מה הציור הנכון של המערכת? במה להחזיק? מה מחזיק את המערכת?

העיקר זה להחזיק את היחסים בין חלקי התמונה. נניח הייתה לנו היום תמונה של אדם הראשון לפני השבירה, תיארנו את כל החלקים, אבל הם אפילו לא חלקים, הם היו עד כדי כך מקושרים ביניהם שזה היה גוף שלם אחד. אבל בעצם הוא לא היה שלם, רק מפני שהייתה שם שלימות הבורא, שקשר את כל החלקים האלה יחד, אף אחד לא הבדיל, שיש משהו. זאת אומרת, לא היה נברא. הכול נבלע בצורת אחדות הבורא.

הבורא לא רוצה את זה. הוא רוצה שיהיו נבראים והם ישיגו את האחדות הזאת. לכן, הוא שובר את התמונה הזאת, כל החלקים מתפזרים, עפים לכל הכיוונים. לפי כמה שהיה להם קודם כוח החיבור שעליו הם לא חשבו בכלל, פתאום יש להם את כוח הריחוק שמחייב אותם להתרחק. זאת אומרת, מה נמצא עכשיו ביניהם? פרעה. מיהו פרעה? אנטי בורא. עכשיו צריכים להכיר שזה אנטי, ושזה הפוך מהצורה הנכונה, הרצויה. ושזה לא רצוי, כי אני עכשיו עם פרעה.

פרעה בשבילי עכשיו הוא פרעה הטוב. שבע שנות שובע. מה זה, זה אבא שלי. ולאט לאט, כשאני גדל, אני רואה שהוא הופך לרע. עד כדי כך, שאפילו שגדלתי בבית שלו, ישבתי על הברכיים שלו, הלבשתי על עצמי את הכתר שלו, ואני פתאום שונא אותו, ורוצה למחוק אותו, איך יכול להיות דבר כזה? תראה מה קורה לי. מכל תמונת הפירוד אני מגיע למצב שאני שונא אותו, ואני רוצה רק חיבור. זו העבודה. צריך לתאר את זה גם בצורה מערכתית.

שאלה: דיברנו על שפה והתאמה, איך אפשר לצאת מהשיעור הזה עם כמה נקודות, במיוחד לחברים בכלי העולמי.

צריכה להיות רק נקודה אחת. אנחנו רוצים להיות מחוברים בעשירייה, כל אחד בעשירייה שלו. כי סתם להיות מחוברים זה מאוד מעורפל, זה לא ייתן לנו כלום. להיות מחובר בעשירייה. שנרגיש בכל הכוחות שאנחנו דואגים לחיבור, המשימה שלנו היא תמיד כך, באופנים אולי שונים כל הזמן. ומה זאת אומרת להיות מחובר? נפרט את זה במקצת, אני מכניס לכולם רוח, רוח טובה, רוח קרבית, שאנחנו הולכים ומתחברים. בחיבור מגלים בורא, זה לפנינו. אנחנו כבר למדנו על כל מיני הנסיבות לזה, הגורמים. בואו נעשה.

ומה עוד? החברים בכלי העולמי נפרדים עכשיו לכמה ימים לרגל החגים שלהם, בכל זאת, תיכנסו לפעמים לשמוע שיעור. ולא לשכוח את הכנס הגדול שאנחנו מתקרבים אליו. מתחילים עכשיו לסדר את הקבוצות והשיעורים וההפעלות וכל מיני דברים. צריך לפרסם שוב את הכתובת ושיכתבו שם כל מיני פניות שלהם. מה טוב, מה לא טוב, מה הם ממליצים בקשר לכל מה שקורה בכנס ועל כל אחד שנשאר או מגיע.

(סוף השיעור)

---

1. "כל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם" (ממאמרי חז"ל(.↩

2. "    ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כ"א, י"ב).    ↩