שיעור בוקר 13.01.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב'עה, עמ' 2075,

"ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה", לוח השאלות לענינים,

שאלות רס"ט – רע"ג

קריין: שלום, אנחנו לומדים בספר "תלמוד עשר הספירות" כרך ו', דף ב' עה, 2075, "לוח השאלות לענינים", שאלה רע.

"רע) מה"פ דלית בי שיתופא."

קריין: תשובה רע בעמוד ב'פג.

"רע) היינו ''השיתוף דמדת הרחמים בדין" הנעשה בצמצום ב'. וענין זה אינו ניכר בעתיק וא"א המקבלים מהבחינה שכנגדם מגלגלתא וע"ב דא"ק, אלא רק מחזה ולמטה דאו"א הנמשכים מס"ג דא"ק, כנ"ל בתשובה רס"ט. (אות י"ח)."

כדאי לנו לראות את תשובה רסט.

קריין: שאלה רסט

"רסט) למה אין בחינת נקבה נגלית אלא מאו"א ולמטה."

מדובר בעולם האצילות.

קריין: תשובה רסט.

"רסט) בפרצופי א"ק היתה בחינת נקבה רק במלכות, אבל הט"ר היו נקיים מכל צמצום ודין, וגם אפילו המלכות הזאת אינה נחשבת לבחינת נקבה הראוי לבנין העולם, כי עליה ראה שאין העולם מתקיים ועמד ושיתף עמו מדת הרחמים, דהיינו המלכות דצמצום ב' המשותפת במדת הרחמים, שממנה מתחיל בנין העולם לקיום. ולפיכך אין בחינת נקבה נגלית רק במקום שצמצום הב' כבר מושרש, והוא מבחינת ישסו"ת הנבחנים לבטן דאו"א, שתם סוד הא' שבמילוי ואו דהוי"ה דס"ג, שא' זו ה"ס ראשית התחלת והשרשת דצמצום ב'. ודבר זה נוהג הן בה"פ הכוללים דאצילות, שאין בחינת נקבה נגלית אלא במחזה ולמטה דאו"א, הנקרא ישסו"ת, וכמו כן בכל פרצוף פרטי מפרצופי אצילות, כי בכל פרצוף פרטי יש בו הוי"ה, ואין גילוי נקבה אלא בואו של הוי"ה. וטעם הדבר, כי כל בחינה נוטלת מהבחינה שכנגדה בא"ק, וכמו שבב' הפרצופים הראשונים דא"ק, אין עוד שום התחלה לצמצום ב', רק בפרצוף הג' שהוא ס"ג, וגם שם לא הושרש צמצום הב' רק בנקודות דס"ג, שהם למטה מטבור דס"ג דא"ק, כן בפרצופי האצילות מתחיל שורש הצמצום להתפעל, רק מחזה ולמטה דפרצוף הג' שהוא או"א בקומת ס"ג, והם מקבלים מס"ג דא"ק, לכן המחזה ולמטה שלהם ממותקים במדת הרחמים באופן הראוי לזווג ולעבור דזו"ן. אבל לא למעלה מחזה דאו"א, ומכ"ש בב' הפרצופים הראשונים א"א ועתיק. (אות י"ח)."

זה ברור, אנחנו לומדים את זה מד' בחינות דאור ישר, שם השורש. מאיפה מתחילה להיות תגובה של הנברא? מחזה דבחינה ב'.

זה דבר עקרוני. בד' בחינות דאור ישר, שורש, א', ב', ג', ד', שורש זה האור בעצמו, בחינה א' זה גילוי הרצון לקבל, פעם ראשונה שנמצא הרצון לקבל, השורש זה רק התוכנית (ראו שרטוט מס' 1). הרצון לקבל שמתחיל להתפשט בבחינה א', בחינה א' זה כבר רצון, הוא מעורר בתוך הרצון הזה תגובה. בחלק מבחינה א' הוא מתחיל לגלות שהוא רוצה, ובחלק הזה נקרא "רצון" משלו. ואז הוא ממשיך את הרצון הזה, עד שמגלה שנמצא בבחינה ב'.

מה זו בחינה ב'? הוא מגלה שהוא רוצה להשפיע. האור שבו כך פועל. אור החכמה שנכנס לתוך הרצון לקבל הוא עושה שתי פעולות. הוא יכול להביא תענוג לרצון לקבל, ויכול להביא לרצון לקבל הכרת הרע. לא בתענוג עצמו ולא ברצון לקבל, אלא באופן קבלת התענוג "בשביל מי אתה עושה?". תחשבו, זה ההבדל. כי מטרת הבריאה היא לקבל את כל האור, אלא מה רע במה שאנחנו נמצאים עכשיו, שאנחנו רוצים לקבל, "תביא"? שאופן קבלת האור הוא לא נכון.

בחינה ב' כבר מתחילה להרגיש שהיא כולה מקבלת. מלכתחילה איך בחינה א' הופכת להיות לבחינה ב'? כשהיא כבר מרגישה שהיא רוצה להשפיע. זה החצי העליון שלה, שהיא רוצה להשפיע. מתוך זה שהוא רוצה להשפיע, איך ישפיע, למי ולמה? האם ייתן לבורא משהו? הוא משפיע בזה שהוא בונה רצון לקבל בדומה להשורש, שזה נקרא "בחינה ג'" ונותן לבחינה ג'.

מה הוא נותן לבחינה ג'? הוא נותן לבחינה ג' גם אור חסדים וגם אור חכמה. אור חכמה יש לו מבחינה א', בבחינה ב' ישנו אור החכמה מבחינה א', וגם מבחינה ב' יש לו אור החסדים מעצמו. את שני האורות האלה הוא נותן ל-ג', ו-ג' כבר כלולה משניים, גם מאור חכמה וגם מאור החסדים. לכן אנחנו אומרים על בחינה ג' שהיא בדרך כלל מתחלקת למעלה מחזה, למטה מחזה, עוד נדבר.

כשבחינה ג' מרגישה שהיא כביכול מבצעת את בחינה ב', מה חסר לה? חסר לה רק דבר אחד, שהיא מבצעת מה שבחינה ב' רוצה בלבד. ובחינה ב' מבצעת מה שבחינה א', מה שבחינת שורש. יוצא מזה שבחינה ד' חייבת להיוולד. למה? כי יש שם רצון, שהוא מגיע מהאמצע בין שניהם, בין שני הרצונות האלה מגיעה החלטה "אני בעצמי רוצה לקבל, אף אחד לא יגיד לי כן או לא, אני רוצה שיהיה רצון". בחלק מבחינה א' יש "רצון", וגם בבחינה ד' יש "רצון".

מה ההבדל? בבחינה ד' זה רצון מצד הנברא ולכן הוא נקרא "נברא". מה שאין כן, בבחינה א' זה רצון מצד הבורא. זה ההבדל, זה ד' בחינות דאור ישר. לכן בבחינה ד' הכול נעצר, הבורא הגיע למצב שיש כאן נברא, שהנברא הזה רוצה לקבל, הוא מרגיש שהוא רוצה לקבל. אתם יכולים להגיד "לא, זה מגיע מהבורא". ודאי שזה מגיע מהבורא, אין דבר כזה שלא מגיע ממנו, אבל הנברא מרגיש שזה שלו. אף אחד מאיתנו לא יכול להגיד שהרצון לקבל שעכשיו חי, נהנה, נושם, אוכל, עושה משהו שזה לא הוא, אלא "זה אני".

שרטוט מס' 1

אחר כך, על ידי הפעולות שנגיע אליהן, נבנה את עצמנו כך שנגלה שהרצון הזה הוא לא שלי. איך? כמו שאני מרגיש שהרצון הזה שלי, אני אגיע למצב שאני אגיד שזה פרעה.

זאת אומרת, אני שוב קובע שהרצון הזה זר. קודם אני מרגיש שזה "אני", ואחר כך אני מרגיש שזה "פרעה". אם זה פּרעה, אני שוב חוזר על אותו סיבוב. אז איך אני מגיע למצב שזה באמת יהיה אני? אז מאני ומפרעה אני כבר מבין שאני צריך להיות כשורש, כבורא. זה הסיבוב. ואז יוצאים ממצרים ומפרעה, ורוכשים באמת רצון לקבל של הבורא, כוונה.

יש כאן הרבה דברים, אנחנו מדברים על בחינה ב'. בחינה ב' היא העיקר, בבחינה ב' זה הגבול, שלמעלה ממנו בינה היא עדיין עצם חכמה, כ"חכמה", ולמטה ממנו היא כבר לא כחכמה, אלא כ"כתר", ואז היא מתחילה להוליד את הדברים. זאת אומרת, חזה דבינה הוא אצלנו כנקודה שממנו אנחנו רואים בריאה חדשה, בחינה חדשה.

"רע) היינו ''השיתוף דמדת הרחמים בדין" הנעשה בצמצום ב'. וענין זה אינו ניכר בעתיק וא"א המקבלים מהבחינה שכנגדם מגלגלתא וע"ב דא"ק," הם עדיין מקבלים מכתר ומחכמה, עדיין אין לעתיק ואריך אנפין קשר לבינה. "אלא רק מחזה ולמטה דאו"א" מז"ת דבינה, כמו שבד' בחינות זה מחזה (ראו שרטוט מס' 1) "הנמשכים מס"ג דא"ק, כנ"ל בתשובה רס"ט. (אות י"ח)." משם והלאה מתחיל להיות עניין של הנבראים. הנבראים לא מגיעים למעלה מחזה.

שאלה: האם אפשר להגיד שמפני שבחינה ד' לא הגיעה לגמר תיקון או ששם נגמר התיקון, אז מטרת הבריאה זו הכוונה של בחינה ד'?

מטרת הבריאה היא להיות בכוונה על מנת להשפיע, אנחנו לא משנים את הרצון. הרצון לא משתנה. ד' בחינות דאור ישר הן בונות את הרצון והרצון הזה הוא נשאר וחי וקיים, זה נקרא מלכות דאין סוף שהיא לא משתנה, אנחנו מתקנים רק את הכוונה שעל מלכות דאין סוף מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זה כל התפקיד שלנו. אין יותר. אם אתה הולך כאילו לשנות את הרצון, אז אתה משנה את הבריאה עצמה, את היסוד של הבריאה? זה לא ניתן לשינוי, לא ניתן, רק הכוונה.

שאלה: מה זו בחינת נקבה, מה זה גילוי נקבה ולמה זה חשוב?

איפה הוא כותב על זה?

תלמיד: באות רסט וגם באת רע.

קריין: ברסט בשורה "ראשית", כתוב:

"ודבר זה נוהג הן בה"פ הכוללים דאצילות, שאין בחינת נקבה נגלית אלא במחזה ולמטה דאו"א, הנקרא ישסו"ת," ודאי, כמו בד' בחינות דאור ישר, ממתי מרגישים שיש נברא? מחזה דבינה ומטה, בד' בחינות דאור ישר זה כבר מתגלה.

תלמיד: לכן אני שואל מה זו בחינת נקבה?

רצון לקבל.

תלמיד: מה זה גילוי?

שהרצון לקבל מתגלה ולכן הוא רוצה להידמות לבורא.

שאלה: בקמפוס למדתי שבחינה ג' מתרשמת גם מבחינה א' וגם מבחינה ב' ולכן יש גם חץ כלפי מעלה של הרצון להשפיע?

ג' לא יכולה להתרשם מא', אלא ממה שיש בב'. אף פעם אף בחינה לא יכולה לעלות למעלה ממה שיש לפניה, למעלה מהדרגה של העליון, לעלי עליון, היא תמיד נמצאת במגע עם העליון.

תלמיד: לג' אין שום רצון לתת למעלה ממנה, לב'?

לב' יכול להיות, אבל אתה אומר לגבי א' שהיא מרגישה, דבר כזה לא יכול להיות.

תלמיד: לא, התכוונתי שב-ג' צריך להיות גם חץ שמופנה כלפי ב' וגם שמקבל מב'.

לא, בחינה ג' זו תוצאה מבחינה ב' בלבד. יש לה רצון לקבל בעל מנת להשפיע, כך בחינה ב' בראה אותה וזה מה שהיא עושה.

שאלה: אז למה אנחנו מסמנים בדרך כלל את בחינה ג' גם כמקבלת ובו זמנית גם כנותנת?

זו צורת הקבלה שבה, שהיא מקבלת בעל מנת להשפיע. אבל מה שהיא מקבלת ומה שהיא בעל מנת להשפיע הכול מגיע לה מבחינה ב', זה החיסרון, זו התקלה כאילו, זה מה שחסר, שגם הרצון לקבל שלה וגם הרצון להשפיע שלה מגיעים לה מבחינה ב' ולא שלה.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שב' מגלה שאין לה מה להשפיע, זה נכון?

ב' מגלה שהיא רוצה להידמות להכתר ולכן מא', מרצון לקבל, היא הופכת להיות לב', לרצון להשפיע.

תלמיד: אבל היא מגלה בסופה שאין לה מה להשפיע.

לא. אין לה מה להשפיע. היא מקבלת את אור החכמה מהחכמה, ומולידה את זעיר אנפין, זו ההשפעה שלה. אני לא הולך עכשיו ללמוד אתכם ד' בחינות. יש מספיק על זה, אני לא רוצה יותר לשמוע על זה. בבלבולים האלה אתם עוד מבלבלים זה את זה, אז מה יצא לנו?

קריין: שאלה רע"א, בעמוד, ב'עה.

"רעא) למה ד' הבחינות שבאצילות אינם מסכים ממש, ודבי"ע הם מסכים ממש."

קריין: תשובה רע"א, בעמוד ב'פסג.

"רעא) כי אלו המסכים שבאצילות, אינם מעכבים על אור החכמה, אלא להיפך הם ממשיכים אור החכמה, כי אפילו המסך דבחי"ב החושק יותר בחסדים מבחכמה, הנה גם הוא עולה לקבל חכמה בשביל הז"א עכ"פ. משא"כ בג' העולמות בי"ע, הם מסכים גמורים המפרישים החסדים מהחכמה, ואפילו בעולם הבריאה שיש שם ג"ר, אינם עצמות ג"ר דבינה, אלא כח ג"ר שלה בלבד, כי החסדים דבינה הופרשו לגמרי מהחכמה, מסבת הפרסא הכלול שם במסך הזה. (א' תתק"ג ד"ה מתגלה)."

קריסין: שוב רע"א.

"רעא) למה ד' הבחינות שבאצילות אינם מסכים ממש, ודבי"ע הם מסכים ממש."

קריין: רע"א.

"רעא) כי אלו המסכים שבאצילות, אינם מעכבים על אור החכמה, אלא להיפך הם ממשיכים אור החכמה, כי אפילו המסך דבחי"ב החושק יותר בחסדים מבחכמה, הנה גם הוא עולה לקבל חכמה בשביל הז"א עכ"פ. משא"כ בג' העולמות בי"ע, הם מסכים גמורים המפרישים החסדים מהחכמה, ואפילו בעולם הבריאה שיש שם ג"ר, אינם עצמות ג"ר דבינה, אלא כח ג"ר שלה בלבד, כי החסדים דבינה הופרשו לגמרי מהחכמה, מסבת הפרסא הכלול שם במסך הזה. (א' תתק"ג ד"ה מתגלה)."

זאת אומרת, בעולם האצילות יש לנו חכמה, אבל מקבלים את החכמה רק בדחיה ממטה למעלה, באח"פ דעליה. אצילות בעצמו זה אור החסדים, אפשר לקבל בו חכמה אבל בתנאי שאתה עובד ממטה למעלה. ועולמות בי"ע, שם כבר לגמרי אין חכמה, היא נגמרת בפרסא דאצילות, ושם עובדים רק עם אור החסדים.

שאלה: איך בדיוק המסך עובד? מה זה אומר שהמסך עובד באח"פ דעליה? מה הוא דוחה כדי שימשיך אור חכמה באצילות?

הכלים מבי"ע רוצים להגיע לתיקון, הם מעלים מ"ן, על ידי אח"פ דאצילות שנמצא בתוך עולמות בי"ע, אח"פ דבחינה א', ב' ושורש. ואז הכלים האלה שרוצים לעלות לאצילות, מתבטלים לאח"פ הזה של העליון, ומעלים עמו מ"ן לאצילות, זה נקרא שמעלים תפילה, ואז הם גורמים באצילות חיסרון. כי הם כלים דקבלה, הכלים דקבלה כולם נמצאים למטה מהפרסא, והם מעלים מ"ן כדי להתכלל באצילות, כי אצילות זה כלים דהשפעה, גלגלתא ועיניים. לפי הבקשה שלהם מגיע מאור המחזיר למוטב, הוא מעלה אותם לאצילות, הם נכללים באצילות, בגלגלתא ועיניים, ואז הם מתחילים לקבל הארה מגלגלתא ועיניים גם כדי להיתקן וגם כדי למלאות את הכלים. כך זה עובד.

תלמיד: בגלל שאלה כלים שעלו עם האח"פ של האצילות, ועליהם הוא עושה זיווג, זה נקרא שזה מסך שמושך אור חכמה?

אצילות יכול למשוך אור החכמה לכלים שעלו אליו מעולמות בי"ע, ובהתאם לזה הוא ממשיך את החכמה וגם נותן, מספק להם את החכמה. קודם כל כדי לתקן אותם ואחר כך למלאות אותם.

תלמיד: ומה שהוא כותב שבבי"ע המסכים מפרידים זה בגלל שאין להם אח"פ שהם מתכללים איתם? ההבדל בין אצילות לבי"ע הוא שהמסך באצילות מושך דווקא חכמה.

הוא לא מושך, אלא אם מעלים אליו חיסרון אז הוא מושך חכמה. הוא מושך את אור החכמה כדי לתקן את הכלים וכדי למלאות את הכלים. המסכים בעצמם לא עושים כלום, אלא החשוב זה מי עושה את זה. יש מסכים שמתחברים, מסכים שמבדילים. פרסא זה גם מסך. מסך זה כוח שמעוררים אותו כדי להתחבר, כדי להפריד, כדי לעשות איזו הפרדה, למיין דברים, הכול על ידי כוח המסך. רק על ידי בירורים כאלה יכולים להכין כלים לתיקון.

אצילות הוא גלגלתא ועיניים, ובי"ע הם אח"פ, אוזן, חוטם, פה. אוזן, חוטם, פה לפי רצונם מבררים את עצמם, ואז מבקשים, מעלים מ"ן. זאת אומרת לפני שאני נכלל באצילות, אני חייב לחייב את האצילות לעשות את זה עלי, להעלות אותי, ואני עושה את זה לפי הבקשה. אני חייב בזמן שאני נמצא עדיין בבי"ע, להראות לאצילות שאני רוצה להיות בו, שאני בצורה כזאת אתן לו כאילו רווח. איך? בכמה שאני מתחבר עם הכלים שלי בבי"ע, אני מראה לו שאני רוצה להיות באצילות. כי אצילות זה גלגלתא עיניים, כלים דהשפעה.

אם אני מתחבר בבי"ע אז החיבור שלי, הרצון להתחבר, לא שאני מתחבר, אין לי שם אפשרות לזה אלא בעצם זה שאני רוצה להתחבר, אני עושה כלים דהשפעה, כלים דגלגלתא עיניים. הכלים דגלגלתא עיניים שלי, בזה שאני רוצה להתחבר, הם דומים מצד אחד לכלים דאצילות, ומצד שני, אני עושה את המאמצים האלה על כלים דקבלה, על כלים דאח"פ, אז יוצא שהמ"ן שלי, מיי נוקבין, הם כוללים שניים, גם בינה וגם מלכות יחד, ואז הכלים שלי יכולים להתכלל באצילות. במידה שאנחנו מתחברים ביננו בבי"ע, לא מתחברים אלא עושים מאמץ להתחבר, במידה הזאת אנחנו כבר יכולים להתכלל באצילות.

ואז יוצא שהפעולה הפשוטה הזאת כביכול שאנחנו עושים בעשיריה, היא פעולה שמעלה אותנו מעולם לעולם. אם נעשה מאמץ נכון, אנחנו נתחיל להרגיש שזה קורה בפועל. והכול מפני שאנחנו אחפ"ים, אנחנו כלים דקבלה, אבל בחיבור ביננו כביכול אנחנו מייצרים כלים דהשפעה, גלגלתות ועיניים. כביכול, אבל זה מספיק כדי להתחיל לחייב את האצילות לעבוד עלינו.

השפעת האצילות עלינו נקראת השפעת הבורא. ובהשפעה הזאת יש מאור המחזיר למוטב שמתקן אותנו בהדרגה, שמעלה, מסנן, את הכול הוא עושה. הוא נותן לנו מסך וממלא, עוזר אחר כך לעשות את הזיווג דהכאה, למלאות את עצמנו. הכול מתוך העשירייה, כך אנחנו צריכים לבצע את זה.

קריין: שאלה רע"ב, בדף, בע"ה. שאלה רע"ב.

"רעב) מהו מקורם דכלים דפנים ואחורים דזו"ן דאצילות."

קריין: תשובה רע"ב, בדף בפ"ג.

"רעב) כלים דפנים מקורם מנקודים דקטנות, כי האור דנקבי עינים התפשט בכלים דחב"ד חג"ת דז"ת עד החזה שבהם, ורק מתחתיהם הופרס הפרסא, שהוא הסיום דצמצום ב'. ונמצא אשר באלו הכלים אין כח צמצום כלל, כי נגמרו למעלה מפרסא. וכלים דאחורים מקורם מכלים שמחזה ולמטה דז"ת דנקודים, שהם נמצאים מתחת הפרסא דנקודים, אשר בעת גדלות נקודים נתחברו עם הכלים דפנים של הז"ת, והיו לפרצוף אחד, וקבלו אור העליון יחד עם הכלים דפנים, וע"כ נשברו שניהם הפנים ואחור יחד, כי הכלים דאחורים לא היו ראוים לקבל אור העליון בהיותם למטה מפרסא, וע"כ גרמו שבירה גם אל הכלים דפנים שהיו מחוברים אז עמהם. ולפיכך בעת תיקון, עולים הכלים דאחורים למעלה מפרסא, ושם אפשר להם לקבל האור העליון, מ"מ נשאר הפרש גדול מהכלים דפנים שהם ממקורם בבחינת אצילות, דהיינו מלמעלה מפרסא, וכל שבירתם היתה רק מכח התחברותם עם האחורים, לבין הכלים דאחורים שממקורם הם מבחינת למטה מפרסא, ושבירתם היתה מחמת עצמם, וע"כ כח הדין רוכב עליהם, ומשום זה מכונים אחורים. וכן מכונים כלים דחיצוניות הפרצוף, להיותם ממקורם מחוץ לאצילות דהיינו מחוץ לפרסא. (אות א')."

עולם האצילות זה כלים דפנים, עולמות בי"ע זה כלים דאחוריים. מה היתה השאלה?

קריין: "רעב) מהו מקורם דכלים דפנים ואחורים דזו"ן דאצילות."

כלים דפנים דאצילות בכלל הם מגיעים מעולם הנקודים. עולם האצילות זה אותו עולם הנקודים רק המתוקן, המסודר כדי לתקן את הכול לגמר התיקון. מה שרצו לעשות בעולם הנקודים, זה בסך הכול את גמר התיקון. מה זה נקרא לעשות את גמר התיקון? יש לנו גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן וגם למטה מטבור יש לנו התפשטות אור החסדים מס"ג שמתערב עם נה"י דא"ק. מה עוד חסר? לכן הם רצו לעשות שם את גמר התיקון.

יש לנו אור החסדים, יש לנו כלים דקבלה, בואו ניתן מאור החסדים לכלים דקבלה האלה את המסכים החסרים להם כדי שנה"י דגלגלתא יתמלאו וזהו, בזה יהיה גמר התיקון. צריכים סך הכול למלאות את הגלגלתא, כל העבודה שלנו היא למלאות את הגלגלתא. שם זה מלכות דאין סוף וכל העשר ספירות שלה. אבל כדי למלאות באמת את הכלים דגלגלתא חייבים לגלות שיש שם עוד רצונות כאלה שהם לא מגולים, שהם לא מורגשים, שהם עוד לא נמצאים בגילוי בכלל.

הרצונות האלו, איפה הם נמצאים? הם לא נמצאים רק בנה"י דגלגלתא, איפה עוד הם נסתרים? בעיגולים, ולכן חייבים שבירה. כי אי אפשר אחרת לגלות אותם, איך יכולים לגלות כלים דקבלה בצורה שכל הפרצופים רוצים בינתיים רק להשפיע? הם לא מסוגלים לגלות כלים דקבלה, רק אם יהיו להם מסכים. אבל לכלים האלו אין מסכים, איך לגלות אותם?

לכן ישנה כאן פעולה שנקראת שבירה, שבעורמה ובכוח מלמעלה, בפעולה שהתחתון לא יודע מה שהוא עושה, בערמומיות כזאת, הוא עושה וטועה, כאילו טועה. הוא חשב לעשות את גמר התיקון ובמקום זה קיבל גילוי של כלים גדולים מאוד שאי אפשר לתקן אותם, אי אפשר להתקרב אליהם. הם קליפות, רצונות כאלה, שאין בהם בכלל בעל מנת להשפיע, אם אדם נמצא בהם הוא אפילו לא שומע שהוא צריך לעשות פעולות השפעה, להתחבר, לאהוב. זה כמו שתגיד לתינוק קטן שהוא צריך לתת את הצעצוע שלו למישהו, אתה לא יכול לשכנע אותו, אתה רק יכול לקחת אותו ממנו בכוח, אבל לא יותר מזה. כך אנחנו נמצאים ברצון לקבל שלנו ולא מבינים.

לכן נבנה כאן עולם האצילות ועולמות בי"ע שבעלית הכלים השבורים מבי"ע לאצילות אנחנו מתקנים אותם בהדרגה. וגם לא מתקנים אותם ממש, אלא רק כאח"פ דעליה, ויש בהם רק הארה קטנה ולא ממש אור החכמה. וכך זה קורה במנות קטנות מאוד עד שמגיעים לגילוי עד כמה אנחנו מסוגלים להעלות את ההבחנות, ואחר כך מגיע אור מלמעלה וגומר את העבודה. אנחנו בכל זאת לא מסוגלים, תמיד על המאמצים שלנו יש תוספת האור שהוא גומר את העבודה.

קריין: רע"ג.

"רעג) מהיכן נבררו האחורים דזו"ן דאצילות." "מהיכן נבררו האחורים דזו"ן דאצילות."

קריין: תשובה רע"ג. בדף ב'פג.

"רעג) הכלים שמחזה ולמטה דז"ת של הנקודים, שהם בחינת המחזה ולמטה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, שיצאו למטה מנקודת הסיום דצמצום ב', ונעשו לבחינת חלל פנוי שאינם ראוים עוד לקבל אור, כנודע, הנה הם המקור שמהם נבררו הכלים דאחורים דזו"ן. אמנם מטרם שביה"כ לא היו ראוים כלל שיקבלו עוד את אור העליון, בהיותם נמצאים כבר למטה מהמלכות המסיימת. אלא בסבת שביה"כ, שז"ת דנקודות נשברו פו"א, וגם הכלים דפנים ירדו לבי"ע ומתו ביחד עם הכלים דאחורים, הנה אז נתערבו כל הכלים והניצוצין זה בזה עד שאין לך ניצוץ מהם שלא יהיה כלול מכל אבי"ע כלומר הן מכלים דפנים כולם, והן מכלים דאחורים כולם, כי כן נתערבו ונכללו זה מזה.

והנה תחילה נבררו רק הכלים דפנים בלבדם, ומהם נתקנו בחינת הו"ק ונקודה דז"א, שהם כולם פנים ולא יארע בהם עוד מיעוט לעולם, כי שבירתם מתחילה לא היתה מחמת עצמם, אלא מחמת בירורם עם האחורים, ולכן אחר שנבררו פעם בפני עצמם, אין בהם אחיזה עוד לחיצונים. ואח"כ נבררו האחורים הכלולים מבחינת כלים דפנים, כלומר בעת שהכלים דפנים היו בשבירתם בבי"ע נתכללו בהם בחינות מכלים דאחורים, ואלו נתבררו ג"כ לאצילות ונעשו לכלים דאחורים דזו"ן. (א' תתקנ"ד ד"ה ובאורם)."

שאלה: מה התוספת שנעשתה בזו"ן דאצילות שלא הייתה בזו"ן דנקודים, שעכשיו הכלים שעולים מבי"ע נעשים באמת מתוקנים?

שאלה יפה. כלים שהיו מצטרפים לגלגלתא עיניים דזו"ן בעולם הנקודים, הם היו כלים דבחינה ד' ממש, והם היו מצטרפים לגלגלתא ועיניים שלהם אחד לאחד. זאת אומרת שהיה אח"פ אמיתי מצטרף לגלגלתא עיניים, שני חלקים היו חוזרים לעשר ספירות שלמות. מה שאין כן הכלים שמתחברים מבי"ע לאצילות הם לא אח"פ אמיתיים, זו לא בחינה ד' ממש, זה רק חלק מהרצון לקבל שמסוגל להתחבר לרצון להשפיע, שתומך ברצון להשפיע.

ולכן בעולם האצילות לא ממש מתגלה מזה אור החכמה האמיתי, אלא זו חכמה דל"ב נתיבות, כל מיני כאלה. עד גמר התיקון אנחנו מתעסקים כאילו עם אור החכמה, אבל זה לא אור החכמה, זה לא האח"פ האמיתי, זה נקרא אח"פ דעליה. זאת אומרת זה רק אותו אח"פ שיכול בינתיים לתמוך בגלגלתא ועיניים.

אבל בעולם הנקודים עלו הכלים עצמם, כל הבחינות ב' ג' ד' הצטרפו לגלגלתא עיניים. ולכן השבירה שם הייתה שבירה אמיתית. מה שאין כן התיקון בעולם האצילות הוא לא תיקון אמיתי. הוא גם בעולם האצילות, רק תבינו מה העניין של התכללות של אח"פ בגלגלתא ועיניים. זה כביכול לא אח"פ, הוא רק נכלל בגלגלתא עיניים, הוא תומך בגלגלתא עיניים, אלה לא כלים דקבלה ממש, זה רצון לקבל שמצטרף ומשייך את עצמו לרצון להשפיע, הוא לא עובד כרצון לקבל. ככה זה עד גמר התיקון. ולכן כל הכלים האמיתיים, כל הרצונות האמיתיים רק בגמר התיקון יתחברו למדרגה ואז יהיה האור הגדול רב פעלים מקבצאל מה שנקרא. רב פעלים, למה? כי בכל הפעולות האלו בעליית האח"פ מבי"ע לאצילות, אנחנו בסך הכול גורמים קצת קצת, צעד צעד כל פעם לצרף את האח"פ לגלגלתא עיניים, ומשאירים את החלקים מהאח"פ האמיתי למטה מפרסא.

אחרי שעשינו את כול הדברים האלה בברורים ובמאמצים כמה שאפשר, מגיע אור של גמר התיקון, רק פעלים מקבצאל. ולמה רב פעלים? מכל הפעולות שלנו שעשינו משך כל אלפי השנים, אלה לא שנים בגשמיות אלא שנים ברוחניות, זאת אומרת כל אותן מדרגות שאנחנו תיקנו, האור הזה מגיע ובסך הכול גומר את העבודה. הוא מקבץ את כול היגיעות שלנו בזה אחר זה לפעם אחת ומוסיף לזה את ל"ב האבן, האח"פ האמיתי.

תלמיד: מה מאפשר לכלים דאח"פ כן לעלות לזו"ן דאצילות, ומה לא מאפשר להם?

רצון לקבל הוא רוצה להימשך לאור כדי לקבל על מנת לקבל. אם הוא נמצא תחת המסך ולא רוצה לקבל תחת הצמצום, וקונה אפילו מסך שהוא רוצה לשייך את עצמו לרצון להשפיע, אמנם הוא רצון לקבל, איך הוא יכול? הוא יכול לתמוך ברצון להשפיע, לא שהוא יהפוך להיות רצון להשפיע. רצון להשפיע זה הבורא, אנחנו מדברים על הרצון לקבל שזה הנברא, אבל נברא שרוכש כוונה בעל מנת להשפיע.

איך הוא עושה את זה? אני רוצה לקבל, אני יודע שזה אסור. אני עושה על עצמי צמצום, אני לא מקבל. מה אני יכול לעשות למעלה מזה? אני יכול לקבל על מנת להשפיע? אם אני נמצא בעולמות בי"ע, אני לא אוכל לקבל בעל מנת להשפיע, אין לי מסך, אין לי כוח. אבל אני יכול להצטרף לגלגלתא ועיניים שהם כולם על מנת להשפיע, ואני אמנם רצון לקבל אבל עושה מעצמי כאילו שאני גם רוצה להשפיע. אני קונה כוונה על מנת להשפיע על הרצון לקבל. זאת אומרת אני לא עובד על הכלים דקבלה שלי, אלא אני מצורף לכלים דהשפעה וכאילו שאני עובד איתם יחד.

כתוצאה מזה אני מקבל הארה לתוך הכלים שלי, ההארה הזאת נקראת אור החסדים, וחוץ מזה אני מקבל בתוך הכלים שלי הארת אור החכמה, אבל היא הארה שנקראת ממטה למעלה, שאני דוחה את אור החכמה ולכן זה מתפשט בי, לכן זה נקרא אח"פ דעליה. בעליה, בדחיה אני מקבל את זה. זו בעצם העבודה, זה בעצם התיקון של הכלים שנמצאים בבי"ע בעלייתם לאצילות.

תלמיד: אז אח"פ דעליה מתלבשים באור דחסדים, שזאת כוונה שבתוכה מתלבש אור החכמה?

בדחייה. אור החכמה מופיע שם בדחייה, זה נקרא "מלמטה למעלה".

שאלה: אצילות נמצא בגלגלתא ועינים, בקטנות, האח"פ שלו נמצא בבי"ע. אבל מצד שני למדנו שהפרצופים של אצילות, נגיד אריך אנפין מוליד את אבא ואמא, יש לו עיבור יניקה מוחין, זאת אומרת, הוא בעצמו מגיע לגדלות. אז מאיפה הוא לוקח את הכלים האלה אם אין לו אותם, מבי"ע?

ודאי.

תלמיד: זאת אומרת, הם עולים ויורדים בחזרה?

לא, הם כולם נמצאים בדחייה. הכול מלמטה למעלה בפרצופים האלה. הפרצופים האלה כולם עובדים בדחייה. יש להם כלים דקבלה, כלים דהשפעה, יש להם הכול, אבל הכול זה על מנת להשפיע, כולו בדחייה.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שאין אור, הכלים הם בבי"ע. ואחר כך יש תהליך של אח"פ דעליה, שהם לאט לאט מצטרפים?

לא. כלים מבי"ע, אתה כבר מדבר על התיקון. אם אתה שואל כך, אז אנחנו צריכים ללמוד איך נולד עולם האצילות.

תלמיד: למדנו את זה לא מזמן, אתה הסברת שיש עיבור, יניקה, מוחין, שנניח בא עתיק בעיבור, אחר כך ביניקה ובמוחין בגדלות הוא מוליד את אריך אנפין.

כן. אבל גם הכלים האלו הם לא אמיתיים, כי הוא לוקח לגדלות שלו רק מה שהוא צריך כדי להוליד את אריך אנפין.

תלמיד: זו השאלה, מאיפה הוא לוקח? מאיפה הוא משיג את הגדלות הזאת אם אין לו את הכלים, אם הכלים הם בבי"ע?

הוא מקבל את הכלים, אין בעיה. שיקבל את הכלים, רק שישתמש בהם נכון.

תלמיד: הוא מוליד ואחר כך חוזר לקטנות?

ודאי, כל עולם האצילות כך חוזר לקטנות. כל הזמן, אחרי כל פעולה ופעולה. אצילות זה גלגלתא עיניים, חוזרים לקטנות. התחתון רוצה? הם מוכנים להיות בגדלות לגבי התחתון, במידה שהתחתון צריך. בעצמם הם תמיד בקטנות, רק כלפי התחתון הם מוכנים לקבל על עצמם את צורת הגדלות, במידה של התחתון. לכן הם תמיד בגלגלתא ועיניים בעצמם. לכן האח"פים שלהם זה לא אחפ"ים אמיתיים. רק במידה שהתחתון מעורר אותם, במידה הזאת הם מוכנים להיות בגדלות. וזו לא גדלות שלהם, זה ממש כדי להעביר לתחתון.

שאלה: למה נקודות דס"ג לא יכלו להתכלל במלכות מתחת לנה"י דא"ק?

נקודות דס"ג נכללים שם, בנה"י דא"ק, בנה"י דגלגלתא.

תלמיד: למה מתחת לנה"י דא"ק הם לא נכללו?

איפה מתחת? מתחת נה"י דא"ק אין שום דבר, סיום.

תלמיד: בל"ב האבן.

אין ל"ב האבן עדיין, אין כלום. נקודות דס"ג זה חלק מהבינה שמתפשטת. בגלל שהיא בינה נקיה, בלי הארת חכמה, בלי כלום, היא מתפשטת למטה מטבור ומתערבת עם נה"י דא"ק, יכולה למלאות את הכלים האלה נה"י דא"ק, למרות שהם כלים דקבלה. כי יש עליהם מסך, יש עליהם צמצום, הם כלים ריקניים, כי הם לא רוצים לקבל כי זה יהיה על מנת לקבל, ואין להם מסך לקבל על מנת להשפיע, אז הם נמצאים בינתיים בצורה ריקנית. זה המקסימום שהם מסוגלים לעשות על תיקון עצמם.

באות לשם נקודות דס"ג וממלאות אותם באור החסדים ומזה נה"י דא"ק מתעוררים, מאור החסדים הזה, ורוצים להמשיך. איך הם ממשיכים? הם ממשיכים, מעלים מ"ן לראש דגלגלתא, וראש דגלגלתא מעלה את זה למלכות דאין סוף. מקבלים משם כוח, מאור המחזיר למוטב. ולכן הכוח הזה הוא בונה להם צמצום ב', ואת כל הזיווגים הלאה כבר בנקודות דס"ג.

זה כל התהליך. מה עוד יכול להיות? למה הכוונה בל"ב האבן? אין שם ל"ב האבן. ממתי יהיה ל"ב האבן? רק אחרי השבירה. רצון לקבל ללא מסך זה נקרא "ל"ב האבן", אין לך רצון לקבל ללא מסך לפני השבירה.

שאלה: כשאתה אומר לקבל אור החכמה בדחיה, מה זה אומר?

שאתה לא רוצה לקבל אותו בכלים שלך, כי אתה לא יכול, אלא אתה מקבל אותו בזמן שאתה שייך לעליון. למעלה מדרגתך.

תלמיד: אני לא כל כך מבין מה זה אומר.

כמו בקבוצה. כשאתה משייך את עצמך לקבוצה, אתה יכול יחד איתם להגיע להרבה דברים ולבד אתה לא מסוגל, אין לך כלי.

תלמיד: כשאנחנו פועלים בעשירייה אנחנו בעצם צריכים לחקות את הפעולות שהאצילות כביכול עושה?

לא. לא יכול להגיד. מכל דבר אתה יכול ללמוד ולשייך משהו לעשירייה.

תלמיד: אוקיי. ולגבי בחינה ג', מה בעצם המהות של בחינה ג'?

תוצאה מבחינה ב' בלבד.

תלמיד: אבל איפה היא מתממשת? איפה קורית התוצאה הזאת?

היא מקבלת מבחינה ב' מה שיש בב' ואחר כך מתוך השילוב שיש בבחינה ג' מאור החסדים והארת חכמה, מתוך זה נולד הרצון של בחינה ד'. שאני מתוך זה רוצה לקבל, ממש רוצה לקבל, אני. אני מחליט שאני רוצה לקבל. שני החיצים האלה שציירתי בבחינה ג', הם מולידים בבחינה ג' רצון לקבל משלה. לכן בחינה ד' זה רצון לקבל שמרגיש שהוא עומד בפני עצמו, ולא שייך לבורא ולא לכלום.

תלמיד: אז למה אין ב' וישר ד'? מה קורה בג'?

אני הסברתי לך. אור החכמה ואור החסדים מתחברים שם יחד, ולכן בחינה ג' מחליטה, "אני רוצה לקבל". אני לא רוצה להשפיע כמו בבחינה ב', אני גם לא רוצה להיות כמו בחינה א', שאין לי שם רצון בדיוק, כי הרצון שבבחינה א' הוא בא מהשורש, אלא אני רוצה לקבל". זה מה שמגיע כהחלטה מבחינה ג', ולכן בחינה ד' זה סוף סוף הרצון לקבל מהנברא.

(סוף השיעור)