שיעור בוקר 31.08.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, אגרת ס"א¹

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות", עמ' 712, אגרת כ"ג

קריין: אגרת ס"א של בעל הסולם, האגרת לא מופיעה ב"כתבי בעל הסולם".

אגרת ס"א

מכתבו של בעל הסולם על המורה הנסתר

ששלח לגיסו בשנת 1928

"ב"ה, יום עשרה בטבת ג' בשבת שנת תפר"ח

פעיה"ק גבעת שאול פרור ירושלים תובב"א

כבוד החסיד המפורסם צנא מלא ספרים יש"מ

מוה"ר אברהם הענדיל שו"ב בראונשטיין נ"י

מכתבו מיום ו' עש"ק וישב קבלתי לנכון והנה הרבה עלי שאלותיו וביחוד שרוצה לידע על מה בניתי יסודות בחכמת הקבלה נצרכים לישב על טיפת דיו שבעה נקיים עכ"ל.

וכשאני לעצמי איני מוציא א"ע מחויב להשתתף בצערו זה מ"מ מפני טעמים כמוסים עמדי הנני להשיבו כפי היכולת. ואספר לו העקרים שקרו עמדי מתחילת העסק עד הסוף ושבסיבתם זכיתי בהחכמה ברוב רחמי ית':

בי"ב ימים לחודש מרחשון בששי בשבת בבוקר בא אלי איש אחד, נתגלה לי שהוא חכם גדול הפלא ופלא בחכמת הקבלה וגם בכל מיני חכמות, ותיכף בתחילת דיבורו הרגשתי בו וטעמתי כי חכמת אלקים בקרבו, וכל דבריו בהפלגה גדולה בהתפארות עצמית. עכ"ז האמנתי מאד מכל קומתי וחושי. והבטיח לי לגלות לי חכמת האמת בכל מילואו ועסקתי עמו כמו ג' חדשים בכל לילה אחר חצות בביתו. ורוב העסק היה בדרכי הקדושה והטהרה, אמנם בכל פעם הפצרתי אותו לגלות לי איזה סוד מחכמת הקבלה, והתחיל לאמור ראשי דברים, ושום פעם לא השלים לי. והי' לי בזה געגועים עזים כמובן. עד שפעם אחת אחר הפצרה גדולה השלים לי סוד אחד והיתה שמחתי עד אין קץ. ומני אז התחלתי לקנות בעצמי מעט ישות וכאשר נתרבתה הישות שלי כן נתרחק ממני מורי ז"ל הקדוש וגם בזה לא הרגשתי, ונמשך זה כמו שלשה חדשים עד שבימים אחרונים לא מצאתי אותו בביתו כלל בקשתיו ולא מצאתיו. אז הרגשתי שבאמת נתרחק ממני ונצטערתי מאוד והתחלתי להיטיב דרכי.

ובתשעה לחודש ניסן בבקר מצאתי אותו ופייסתי אותו הרבה על הדבר ואז שוב נתפייס כמקדם ממש, וגילה לי סוד גדול וכולל במקוה שנמדד ונמצה חסר ושמחתי עלתה למעלה ראש כמובן. אמנם ראיתיו כמו מתחלש ואני לא יצאתי עוד מביתו ולמחרת בעשרה בניסן שנת עטר"ת לפ"ק )תרע"ט( שבק חיים לכל עלמא זכותו יגן עלינו ועל ישראל אכי"ר. וגודל צערי אין להעלות על הכתב כי לבי הי' מלא תקוה לזכות בחכמה ודעת כחד מן קמיא. והנה נשארתי אז בעירום ובחוסר כל ואפי' מה שקבלתי ממנו נשכח לשעתו מחמת הצער הרב. ומני אז והלאה דלו עיני למרום בגעגועין וכסופין עד אין קץ, לא נתתי דמי לי אף רגע אחד ביום, עד שמצאתי חן בעיני קוני וצורי ית' וית' וזכות מורי הק' ז"ל ותורתו עמדה לי ונפתח לבי בחכמה העליונה הלוך ורב כמעיין נובע. גם נזכרתי בחמלת השי"ת כל הסודות שקבלתי ממורי ז"ל. ברוך ד' שהחייני וקיימני. ומה אוכל עני כמוני להודות לו ית', וגם מתחילה ידע את עניי שאין לי שכל ובינה אפילו להודות ולהלל בשביל טובותיו העצומים, אמנם מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. ומורי הק' ז"ל הנזכר הי' מתפרנס ממסחרים גדולים והי' מפורסם בכל העיר לסוחר נאמן אבל בחכמת הקבלה לא הכיר בו שום בן אדם עד היום הזה ולא נתן לי רשות לגלות שמו. עתה אשיב על שאר שאלותיו. פרנסתי היא מהרבנות דפה. אמנם הפרס קבוע מצער מאוד והשי"ת מזמין לי צרכי ע"י אופנים שונים, ובכלל אני נהנה מישביתי בארץ ישראל כעת עתה ואקוה להשי"ת תמיד כי לא כלו רחמיו ית'. אני עוסק בפרהסיא בקבלה בפני קהל ועדה, אמנם בצנעה ליחידים אני מראה לפעמים דרכים וראשי פרקים כפי העת והזמן. בנגלה אני עוסק איזה שעות ביום מלבד שאני לומד שיעור יו"ד לפני בני הישיבה שאני משגיח עליהם בשם "בית אולפנא לרבנים". בת אחותו לאה תחי' מקוית לנישואין בימים האלו. החתן ת"ח גדול ובעל הוראה וירא ד' מרבים ומיוחס גדול נכד הרה"ק מסטרעטין והמגיד הק' ממעזריטש ויחוסו מקפת כמעט כל תלמידי הבעש"ט זי"ע.

ומבריאותי ומבריאות כל ב"ב תודה להשי"ת הכל שלום. יתן ד' לשמוע ולהתבשר בשורות טובות ונזכה ברוב לנחמת ציון.

חתן אחותך

יהודה לייב"

אגרת כ"ג

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה יום ט"ז מר-חשון תרפ"ז לאנדאן יע"א

כבוד ידידי מהר'. .. נ"י לנצח

... בענין השואת ענינך לדרכי השתלשלות העולמות, אשר רוח חבריך אינה נוחה מזה, הוא משום שקבלו הימני שצריך מתחילה להבין העולמות העליונים, שכן הוא הסדר, מעילא לתתא [ממעלה למטה] מתחילה, ואחר כך - מתתא לעילא [ממטה למעלה], כי מעין גשמי לא יולד אלא גשמיות, ובכל מקום שנותן עיניו, נמצא רק מגשם. ומעין רוחני יוצא רק תמונות רוחניות. ובכל מקום שנותן עיניו מתברך.

ואפילו התמונות הגשמיות, שמרגישים את מקורם, חוזרים להיות רוחניים אמיתיים, לא על צד ההשואה ודמיון, אלא מתהפכים לרוחניות גמורה, על דרך שכתוב: "תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש".

מה שאתה דורש הימני, לחזור ולשנות לך ענין היחודים, כי לא זכית לקבלם מפי סופרים, אתמהא, איך תקבלם מפי ספרים.

ראיתי המשלים והמליצות שלך, המתחילים: "אשא משלי ואומר, דברים המדודים בעומר". אמנם, מדדת דבריך בעומר, אך התאמץ עוד לברך ברכת העומר: כי "העומר עשירית האיפה הוא". איפה, הוא לשון תמהון לבב גדול, כמו שכתבת: "איפה הוא הצד צודק. ועשירית הוא מלשון אסורות". כי יש אם למסורת, ויש אם למקרא כנודע, והוא ע"ד: "מלך אסור ברהטים".

וענין המדה הזאת תורה, אשר בכוח האמונה והבטחון, גם התמהון לבב נאסר, כלומר, שלא נשאר אפילו רושם של תמהון, אשר זהו שעור העומר. אבל צריכים לברך, וזה לא מצאתי במכתבך.

איתא [מובא]: "בוצע ברך נאץ ה'". פירוש, כי "תפלה עשתה מחצה". ודרך כל המתפלל על עצמו שאין לו שלמות, זולת המחצה. כי השלם אין לו על מה להתפלל. על כן הזהירו אותנו חז"ל שלא לעבוד ע"מ לקבל פרס, אלא לשלמות, והוא סוד נשגב, לא יבין אותו אלא מי שאין לו שום אתערותא [התעוררות] בעד עצמותו.

על כן אמרו חז"ל: "בעל הבית בוצע ואורח מברך". דהיינו, אסור לו לשקר בעצמו, שבעל הבית נותן לו שלמות, אלא עליו להרגיש האמת כמו שהיא, בדיוק נמרץ. ועל כן אמרו: "בעל הבית בוצע". ואף על פי כן אורח צריך לברך. "אורח", הוא מלשון והריחו ביראת השם, וכיון שמקבל מה שבעל הבית נותן לו בבציעה, כמו שהיתה על צד השלימות, ממילא נמצא "מברך". ושעור מדת ברכתו, כפי שעור שמחתו במתנה, והוא אפשרי לו, רק בכוח והריחו ביראת השם.

וזה שאמרו ז"ל: "הרי שגזל סאה של חטים טחנה לשה ואפאה והפריש חלה כיצד מברך? אין זה מברך, אלא "מנאץ". והוא עמוק עמוק. כי הגוזל אינו נותן תודה לנגזל, כי הנגזל לא נתן לו כלום. אלא לקח ממנו על כרחו, שלא בטובתו.

וענין הבציעה והפרס שמגיע לאדם, הכל מכוח עוון ראשון ר"ל, כי "עבירה גוררת עבירה". "בתחילה דומה לחוט של בוכיא [עכביש] ולבסוף דומה כעבותות העגלה". והכל הולך בתר ההתחלה. והבן.

ועל כן, אף על-גב, שמאמין שכל החסרונות והבציעות, יד ה' פעל כל זאת, מכל מקום, על עוון הראשון לא יוכל לחשוב כזאת, כי ודאי "מפי עליון לא תצא הרעות" ודו"ק. ונמצא ודאי גזלן אמיתי בזה, כמו שזה חטף מה' שלא בטובתו. והבן.

ו"עץ הדעת חטה היתה", כנודע, וז"ש: "הגוזל סאה חטים", "סאה" ע"ש "בסאסאה בשלחה תריבנה". חטים, היינו עוון ראשון, ואם כן, אע"ג שטחנה ואפאה כלומר, שנעשו "לעבותות העגלה", ואחר כך יפריש ממנה חלה, והוא מלשון חולין, "כולו לה'", שרומז על הרוממות והפרשה למעלה מהדעת, אין זה "מברך", אלא "מנאץ". כי היא "מצוה הבאה בעבירה". דאי לאו [שאם לא] העוון הראשון. לא היתה המצוה הגדולה הזו. והבן.

וכל זה מפני שגזלן הוא, ואינו מתבונן שצדיק חונן ונותן, ועל כן אינו מברך בכל לבו, ואינו עושה "תשובה מאהבה", שאז היו "זדונות נעשו לו כזכויות". והיה מכיר בסאה חטים, שמתנת ה' היא, ולאו כוחו ועוצם ידו.

על כן אמרו ז"ל: "בעל הבית בוצע" ולא "אורח". דהיינו, גם הסאה חטים, מתנת ה', "לשמרי בריתו ולזכרי פקודיו לעשותם". וכשהאורח מתחזק להאמין, שכל מה שטרח בעה"ב לא טרח אלא בשבילו, אז מברכהו בכל לבו, ונמצא שזו הבציעה עצמה, היא באמת דבר שלם, אחרי ברכת ה' מעילא לתתא [ממעלה למטה].

אבל מתחילה צריך להתחזק מעין ברכותיו מתתא לעילא [ממטה למעלה]. והיינו שנקרא אורח שאפשר לו להתחזק ולהתאמץ בכוח הריח, בסו"ה: "והריחו ביראת ה'". ובסו"ה: "גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית". זאת אומרת, שעוון הראשון נשרש בגופו מכח אביו ואמו, ועל כן נעשה האדם גזלן, בזה שאומר שעצמו הוא כנ"ל, ולא מתנת ה', ועל כן נקרא גוזל אביו ואמו, ועוד מוסיף חטא על פשע, כי אומר אין פשע. כלומר שגם המצוה מתחבבת להשחית ח"ו. ודע לחכימא ברמיזא.

וזה סוד "ברכת העומר". שצריך להרגיש "מתנת ה'", גם בסאה החטים. והיינו, בכוח הריח כנ"ל, ואז שמחתו שלמה בכל עבודתו, ובזה חוזר הפרס להיות שלמה. ויודע ה' דרך צדיקים.

יהודה ליב במהר"ש נ"י"

שאלה: על הסולם אומר פה "כי השלם אין לו על מה להתפלל. על כן הזהירו אותנו חז"ל שלא לעבוד ע"מ לקבל פרס, אלא לשלמות, והוא סוד נשגב, לא יבין אותו אלא מי שאין לו שום אתערותא [התעוררות] בעד עצמותו." מרגישים שהוא מדבר פה הרבה על לחם ביזיון, כביכול כל פעם אנחנו עוברים "אני ועוצם ידי", כאילו אין בורא לעולם.

יש הרגשה שהוא מדבר על "אני אני ואני" והוא לא מזכיר את הבורא שהוא בעצם עושה את כל העבודה. ויש פה איזה משפט שלא הבנתי, "זאת אומרת, שעוון הראשון נשרש בגופו מכח אביו ואמו, ועל כן נעשה האדם גזלן, בזה שאומר שעצמו הוא כנ"ל, ולא מתנת ה', ועל כן נקרא גוזל אביו ואמו, ועוד מוסיף חטא על פשע, כי אומר אין פשע. כלומר שגם המצוה מתחבבת להשחית ח"ו. ודע לחכימא ברמיזא." הוא כביכול רומז. זאת אומרת אין הערכה שהבורא בעצם עושה את הכול. איך אתה מסביר את זה?

ככה זה, על מקרה כזה הוא כותב.

תלמיד: שבעצם האדם אסור לו להיות גזלן? מה הכוונה שהוא גוזל מאביו ואימו?

נותן ליצר הרע שלו להשתולל.

תלמיד: ואיך הוא פותר את זה?

קודם כל צריך להכיר שזה רע, שזה עוון גדול. ואז, אחרי תפילה אז יזכה לתיקון.

תלמיד: למי הוא כותב את זה, למי הוא מכוון את הדברים שלו?

תקרא בתחילת המכתב. "כבוד החסיד המפורסם".. אברהם ברונשטיין.

שאלה: אם הבנתי נכון הוא אומר שאם אדם מתחיל את עבודתו בגזלה, לא משנה מה הוא עושה אחר כך, התוצאה כבר לא תהיה נכונה.

כן.

תלמיד: הוא אומר "אסור לו לשקר בעצמו, שבעל הבית נותן לו שלמות, אלא עליו להרגיש האמת כמו שהיא, בדיוק נמרץ. ועל כן אמרו: "בעל הבית בוצע"." אז מה האזהרה הזאת כאן בתחילת דרך, לא לגזול? מה זו הגזלה וממה צריך להיזהר?

שאז לא יהיה לו קשר ל"אבא ואימא" מה שנקרא, לכל השורש הטוב.

תלמיד: אז מה זה נקרא גזלה פה במקרה הזה?

כמו גנבה.

תלמיד: שמה משמעותה, זה איזה יחס לא נכון לתחילת העבודה?

כן.

תלמיד: מה הוא גוזל, ממי הוא גוזל?

קודם כל מעצמו, כי זה לא מאפשר לו לברך, וכך ממשיך.

תלמיד: נלך על מה כן. צריך לראות שבעל הבית בוצע, שבעל הבית לא נותן לו שלמות בכוונה והוא צריך לברך על זה.

כן.

תלמיד: ואם הוא לא מברך בהתחלה?

אני לא יודע מה קורה, אבל לא מתקן. יש לו הזדמנות לתקן ולא מתקן.

תלמיד: זאת אומרת, בתחילת הדרך זה או לברך או לגזול, אחד משניים.

כן.

שאלה: כשאדם מברך את הבורא בצורה אמיתית, הוא מתחיל להרגיש שגם הבורא מברך אותו?

כן.

תלמיד: וצריך להתחיל קודם כל ותמיד מהאדם?

יש ויש.

תלמיד: כשאדם מרגיש שהבורא הוא הקודם בברכה שלו, האם יש הבדל בין שני סוגי הברכות מצד האדם?

לא יכול להגיד, צריכים להרגיש, להגיע להרגשה.

(סוף השיעור)

---

1. לא מופיע בספר "כתבי בעל הסולם"↩