שיעור ערב 08.12.18 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור בנושא "עשירייה"
הייתי רוצה לברר מה קורה לנו עם העשיריות. העשיריות הקבועות, אתם כבר רגילים אליהן? איך מתפקד הגבאי, איך מתפקד הש"ץ והאם בכל עשירייה זה עובד וזה תפקיד שעובר מאחד לשני? נכון או לא?
תלמיד: כן ולא.
כן ולא. ברור, אם כן ולא אז אין עשיריות פשוט מאוד.
עכשיו, נוסיף עוד, לפי כמה עשיריות שיש אנחנו צריכים לקבוע שעשר עשיריות מתחברות לאחת, בינתיים שיהיה בצורה אדמיניסטרטיבית. זה כמו שמשה חילק את העם לעשיריות, מאות, אלפים וכן הלאה. אז אתם צריכים לחשוב ביניכם איך אתם עושים את זה, בדרך כלל זה נעשה על ידי ראשי העשיריות שהם כבר מתכנסים ומסכימים ביניהם איך לעשות זאת. אבל את זה צריכים, זה השלב הבא.
יהיו לכם כשבועיים, תנסו לסדר את הדברים, כל עשירייה זה שוב עם גבאי וש"ץ, ועשר עשיריות זה כמו פלוגה, עשירייה גדולה שיש עליהם איזה מישהו שהוא אחראי. אחר כך נדבר הלאה. זו עבודה רוחנית ולא גשמית, זה לא עבודה אדמיניסטרטיבית ולכן זה לא ילך בקלות, אבל אם עוזבים את זה, לא יהיו גם עשיריות, ואם לא יהיו עשיריות אפשר ללכת הביתה. ברור?
שאלה: לא ברור מה שאמרת, זה עבודה רוחנית או גשמית, על מה אנחנו מדברים?
איפה ראית עבודה גשמית בזה?
תלמיד: חיבור עשיריות, עשר עשיריות לאחת, מה זה?
אז תעמדו בעשירייה, תחזיקו בידיים וכמו בגן ילדים תתחילו להסתובב ולשיר? מה זה נקרא עשירייה?
תלמיד: חיבור.
מה אתה שואל האם זה גשמית או רוחנית?
תלמיד: מה זה חיבור עשר עשיריות לאחת?
כמו שאתם צריכים להתחבר עשרה אנשים לקבוצה שהיא יחידה, כך עשר יחידות צריכות להתחבר יחד לעשירייה עוד יותר גדולה, ואחר כך עוד ועוד עד שכל הנבראים מתחברים יחד לעשירייה אחת.
תלמיד: מה מחבר עשר עשיריות?
לא יודע, את זה אתם צריכים לדעת, מתוך עשירייה אתם כבר צריכים ללמוד את כל היתר. אני לא אכנס בכל הפלפולים האלה, לא. אם אתם יודעים איך לחבר את עצמכם לעשרה, אז אתם תבינו מה עושים הלאה. אני רק אומר לכם מה צריכים לעשות, אם לא עושים, לא עושים, מה לעשות? יש הרבה דברים שאנחנו עוזבים אותם, עוברים מה שנקרא.
שאלה: אמרת אם אין גבאי וש"ץ אז אין עשירייה. גבאי וש"ץ זה משהו שצריך לקבוע לעשירייה או כל עשירייה צריכה לקבוע לעצמה? זה אחריות של העשירייה או שצריך לבוא מגוף שנמצא מעליה?
הם מתחלפים או לא מתחלפים?
תלמיד: מתחלפים, אני יודע אצלי זה מתחלף.
אז מה אתה שואל? מה שאתם קובעים להיום זה הגבאי להיום?
תלמיד: בעשירייה שלי עשינו תורנות ואנחנו יודעים כל שבוע יש גבאי אחר וש"ץ אחר.
בסדר גמור.
תלמיד: אז השאלה האם זה דבר שכל עשירייה עושה על עצמה או צריך לבוא לעשות עליהם?
מה זה עליהם?
תלמיד: גוף צריך לבוא לארגן עשירייה להגיד להם, לסדר להם את התורנות או שהם עושים את זה בצורה עצמאית? למשל השבוע אני גבאי, שבוע הבא החבר שלי, כל שבוע מישהו אחר שאנחנו קובעים בעשירייה. האם אנחנו בינינו צריכים לקבוע או שהצוות החברתי קובעים לדוגמה לכל אחת מהעשיריות תורנות גבאות?
כל עשירייה, מה יש, אתם צריכים גננת?
תלמיד: לגבי עשר העשיריות שמתחברות. זו צריכה להיות חלוקה שבה קודם כל נתחיל מחלוקה גשמית.
כן.
תלמיד: אנחנו 37 עשיריות בקבוצה זה בסדר שזה לא יהיה עשר וזה יהיה תשע?
כן.
שאלה: השבוע הייתי גבאי ויש גם קבוצה של כל הגבאים שמתחברים ויש להם קבוצת וואצפ. לא ברור עד הסוף מה זה התפקיד הזה.
לשמור על שלום הקבוצה, העשירייה על כל אחד ואחד, ואז אתם מתחברים ביניכם ודנים עד כמה שאתם מצליחים בזה, לא מצליחים, איזה בעיות יש וכן הלאה, וכך זה עם כל הגבאים, דיברנו על זה שכל עשרה שבועות אתם שוב חוזרים לאותו תפקיד.
תלמיד: לשמור על שלום העשירייה זה כללי, זה צריך להיות ממש מפורט, למשל נוכחות, מפגש, האם לעשות רשימה עם מטלות של גבאי או באופן כללי לשמור על שלום הקבוצה?
תעשו רשימה, אתה יודע זה כמו בצבא, אתה שואל אז תעשה, זהו. כאילו זה לא מובן. אני לא יכול לכתוב להם, לא כתובים בחכמת הקבלה את כל הדברים האלה. כתוב מה שאתה צריך לעשות, גמרנו, אתה צריך להשיג את הדברים, כדי להשיג אתה צריך התחיל להרגיש מה אתה צריך כדי להשיג את מטרת הבריאה.
אם אתה חושב שמה שאתה עושה זה בניגוד למטרת הבריאה, אז אתה צריך לבוא ולטעון, את זה אני מוכן לשמוע. אבל כל עוד אתה שומע משהו מהמורה אתה חייב לראות האם זה נכון ולא נכון, או לקבל את זה למעלה מהדעת. אבל בכל מקרה לקבל.
תלמיד: שלום הקבוצה ברמה הפנימית או החיצונית? כשאתה אומר שגבאי צריך לשמור על שלום הקבוצה.
הוא אם הבית, הוא המארגן, אתה יודע מה זה גבאי בבית הכנסת?
תלמיד: לא כל כך.
זה אני מאמין לך. בגן ילדים אתה מבין?
תלמיד: כן, אין אם בית יש גננת.
כמו בגן ילדים, אחראי על הכול.
אתם חושבים שאני ארד מזה, שאני אשכח מזה, שאני כמוכם, שוכחים, זה לא יעזור, זו לא איזו שטות שלי.
שאלה: לא, זה דווקא עובד ממש יפה, שיש גבאי ומסדר כמו בגן ילדים, זה ממש ממש חזק, זה עובד גם בתורנות רוחנית, ארגנו כך שכל שעה כל אחד ידאג למצב רוח של העשירייה. אבל בעשר עשיריות צריך להיות גם גבאי אחד גם ש"ץ אחד לעשר עשיריות?
יש לך ספר תורה, תפתח בבקשה שם פרשת "יתרו" ושם כתוב, תקרא לנו מה כתוב שם. איך יתרו שבא אל משה וראה איך משה לא יכול לנהל כל "החמולה הזאת", אמר לו תחלק אותם. זה הכול לא פשוט, זה הכול רוחניות וסודות, תחלק אותם לעשרה, לעשרה, לעשרה, וכך כל העם. ובכל עשירייה יש אחראי על עשר עשיריות, וכן הלאה במבנה כזה של פירמידה.
תלמיד: זה מאוד לא פשוט.
אי אפשר בלי זה להתקדם מצד אחד, מצד שני אתה יכול להגיד "איזו בעיה שאנחנו כל כך הרבה, אם היינו רק עשירייה אחת, ממש עשירייה, לא תשע, לא אחת עשרה שלא יהיו שאלות אלא עשר וזהו כמו אצל רבי שמעון ואז אין שאלות", אתה חושב שאצלו זה היה פשוט? לא נכון, אנחנו לא מן הסתם קיימים בצורה כזאת, וכך צריכים להתקיים ולארגן את עצמנו. ואם לזה לא תתקדמו, לא תהיה תמיכה נכונה מעשירייה לעשירייה, וחסרו לכם כוחות, ולהיבדל לא ילך, זה לא טוב. למשל אם איזו עשירייה מחליטה ש"אנחנו נהיה עשירייה לבד, לחוד, כאלו נבדלים", אתה תראה בעוד כמה זמן, נעלמים.
תלמיד: אז מה השוני בין עשירייה אחת לעשר עשיריות, במבנה הרוחני?
אני לא יודע. אני רוצה לדבר איתך על זה, זהו. עוד לא התחלת בכלום, מה פתאום שאני אדבר איתך? לילד מסבירים משהו כמו שהגדול צריך לדעת? [יסבירו] כשיהיה גדול.
תלמיד: בוא נקרא את זה, זה מתוך "שמות" פרק י"ח, אותיות י"ג - כ"ז.
"יג ויהי ממחרת וישב משה לשפט את העם ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב יד וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב טו ויאמר משה לחתנו כי יבא אלי העם לדרש אלהים טז כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו" איך להתחבר ביניהם כדי להשיג את הא-לוהים, את הבורא. זאת השאלה שהעם שואל את משה, ומה העצה? "יז ויאמר חתן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עשה יח נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבדך יט עתה שמע בקלי איעצך ויהי אלהים עמך היה אתה לעם מול האלהים והבאת אתה את הדברים אל האלהים כ והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון כא ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת כב ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך כג אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמד וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום כד וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר כה ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אתם ראשים על העם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת כו ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן ישפוטו הם כז וישלח משה את חתנו וילך לו אל ארצו"
שאלה: האם החלוקה כוללת כלי עולמי וכלי ישראל או שזו חלוקה שאנחנו עושים בקבוצה כאן?
בינתיים אתם, ואם הם רוצים [שיעשו], רק שזה לא יביא אותם לאיזה פיצול, שינסו. כמה יש לנו כאלה?
תלמיד: לא, אין קבוצות בכאלה. השאלה שלי הייתה אם צריך לחבר עשר עשיריות אז אם אני מסתכל, פה יש לנו 37 עשיריות, פלוס הקבוצות מהכלי העולמי והעשיריות שלהם אני אגיע ל90 סך הכול.
לא, אל תתבלבל ביניהם, קודם אתם תעשו, לא עושים ככה מיד ולכולם. לא. קודם אתם תעשו, אחר כך נראה, בינתיים אני לא רואה שמה שדיברנו נמצא ממש בתוקף בין כולם.
לכן אני חושב שאם יהיה מישהו כראש העשיריות, ויהיו כמה כאלו ראשים, למשל ארבעה אחראים על כל הקבוצה הזאת, על כל 37 העשיריות, אז לפחות אתם אולי תדעו קצת יותר מה קורה ויהיה איזה ניהול יותר כללי. אבל זה חובה. בסופו של דבר עד כמה שאנחנו מתכנסים להיות כעשירייה אחת, כל עשירייה פרטית וכולם יחד, לפי זה זוכים למאור המחזיר למוטב יותר גדול ולאור יותר גדול שאחר כך יאיר בנו, זה הכול תלוי רק בדחיסות שלנו.
שאלה: אם לדוגמה חבר בעשירייה נמצא באיזה תהליך של בירור, והוא אומר בקול גלוי שהוא נמצא כרגע בתהליך, שהוא בודק את עצמו בעוד מקומות. אנחנו חצויים בדעות שלנו, יש שחושבים שצריך לבקש ממנו לעשות את הבירור, את הבדיקה ואז להחליט אם הוא פה, או לא פה, ויש שחושבים שזה בסדר שהוא יהיה איתנו תוך כדי כי יש עוד הרבה חברים שנמצאים בסטאטוס כזה אולי ולא יודעים עליהם ולתת להם להתבשל שיעשו את ההחלטה?
זה צריך לתת לכם סימן, שאתם לא מספיק הדוקים, מחוברים ביניכם. אם אין ביניכם כוח שהוא מחזיק את האנשים והם עוזבים. זאת השאלה, למה עוזבים? זה לפי שורש הנשמה, לפי זה שאדם מתבלבל, נופל למקום לא שלו, ישנם כאלו ודאי, כי מעטים הם ישראל, מעטים מי שישר-אל ויכול ללכת. וכמה שיותר מתקדמים, אז עוד ועוד המספר קטן, זה ברור, אבל צריכים לברר. מצד אחד, צריכים להיות יותר אנשים במשך הזמן, למרות הדרך הקשה ולמרות הכול, אבל אנחנו צריכים לראות שהעולם לא תומך כל כך בכל מיני דברים חיצוניים. אם הוא מצא במשהו בחוץ, איזו שיטה אחרת, אז שילך. אני, אתם יודעים לא מחזיק אף אחד. שיבדוק. יש שיטות יותר פסיכולוגיות, יש יותר דתיות, יש יותר מעורבות עם שיטות המזרח, עם ריפוי, עם כל מיני דברים. וזה מושך בן אדם, מה לעשות.
אני יכול להגיד לך על מאות אנשים שעברו אצלי, ושיצליחו בחיים, אני לא מאחל להם שום דבר רע, חס ושלום. כך גם לגבי אלה ששונאים אותי, אני לא יודע עבור מה שונאים האמת לא מובן לי, מה עשיתי רע למשל לאותו משה שרון, אני שמעתי שמקלל אותי. אני לא יודע במה לא פרגנתי לו. היה לו מקום, נתן הרצאות, אחר כך עזב. עזב, עזב, אז מה? או כל מיני כאלה אחרים, נשים, גברים. לי מובן מאיפה זה נובע, אבל האם יש להם איזו תשובה לזה, אני לא יודע.
אבל אני מקבל את זה בצורה לגמרי רגועה. כל אחד צריך להתיישב במקום שלו, ברמה שלו. ככה זה גם היה באותם הזמנים של משה, וכל זמני בית המקדש הראשון והשני. ובכלל, העם הוא מכלול של הרבה זרמים ורמות. אני חושב שאם אתם יודעים על זה, אז צריכים כמה שיותר מהר לברר את זה. אבל בכל זאת, לא לדחות. אם אתם חזקים, אתם יותר מאוחדים, ובזה אתם נותנים להם אפשרות יותר מהר לברר האם הם בפנים, או בחוץ. זה מה שאנחנו צריכים. אנחנו לא צריכים את אלו שיחזיקו אצלנו [בכל מחיר].
אני זוכר כשאפרים אוזן הגיע אלינו מאשלג השני. זאת אומרת, לרב"ש היה אח, שלמה, הוא היה גר ברחוב שד"ל בבני ברק, ליד רחוב ירושלים. ואפרים אוזן היה בחור שגמר טכניון, מהנדס חשמל, היה עובד בחברת חשמל ושלמה בא אליו ללמוד כי הוא נתן באיזה מקום הרצאה. ואחר כך, הוא רצה לעזוב והוא אמר לו, "איך אתה עוזב? כאן זה הנשמה שלך, הנשמה שלך היא נמצאת כאן. אתה עוזב את המקום, אתה פשוט מתנתק מהנשמה", אז בחור נשאר.
עד שהייתה אצלנו חתונה והוא בא לחתונה שלנו, הוא ראה ארבעים בחורים כמוהו שמחים, מלאים כוחות, שרים, רוקדים, מדברים על העבודה הרוחנית, אז הוא נשאר. היה אפילו איזה סקנדל לא גדול, איזה רעש, "איך יכול להיות, מה אתם עושים". רב"ש אומר, "לך תגיד שלא עושים כלום. אם הוא רוצה, כן, אם לא רוצה לא רוצה, לא. זו בחירה חופשית של האדם. בזה כבר ברור שאף אחד לא יכול להתערב".
לכן יש ויש. למד איתנו כל הזמן. הוא היה מגיע אלינו למרכז ברחוב בז'בוטינסקי.
תלמיד: אני מבין שאם אנחנו מלוכדים כעשירייה, זה יעזור לכל חבר לברר את המקום שלו בפנים, או בחוץ.
כן. הוא גם ירגיש יותר, ואפילו יישאר בפנים יותר, כי הוא ירגיש שיש כאן כוח והוא יכול, יש לו על מה לסמוך.
תלמיד: זאת אומרת, חבר שנמצא בתהליך בירור כזה, לא אומרים לו שום דבר, להיות בפנים, או להיות בחוץ.
לא הבנתי.
תלמיד: מה העצה לחבר שנמצא בבירור ובודק את עצמו בעוד מקומות?
רב"ש אמר לי, כשאני שאלתי אותו. עוד לא הבאתי לשם אף אחד, הייתי שם צעיר לבד, צעיר אחד, ושאלתי אותו, איך אני יכול לדעת שזה המקום שלי. אני בן 31 ועכשיו אני קובע לכל החיים מה אני עושה, אני כבר ראיתי שאני זורק את העסק שלי, וההורים שלי נשארים ברחובות וכל הקרובים, ואני עובר לדירת שלושה חדרים הזו בבני ברק, אתם יודעים מה זה בני ברק, אז שאלתי אותו, איך אני יכול להיות איכשהו בטוח שאני עושה את הצעד הנכון. הוא אמר, אני לא יודע, את זה אתה צריך לברר. שאלתי, האם אני לומד אצל המורה הנכון? הוא אמר, אני לא יודע, לך ותברר. אז מפני שאני כבר עברתי כמה ידיים, לא הלכתי לברר. אבל ממש שמעתי מהרבה מקומות, שאנשים אמרו כך וכך, מה לעשות.
אני לא עשיתי את זה, כי אדם שכך אומר הוא כבר אומר משהו. לא כל אחד יכול להגיד לך, לך תבדוק ולך תסתדר במקום איפה שנוח לך, איפה שאתה מרגיש שזה קרוב לנשמה. אבל יש כאלו שלא מסוגלים, היו הרבה. היו כאלה שעזבו שבגלל שיש שם איזו פילוסופיה, או קבלה עם רפואה יחד, לכן עזבו. משך אותם קבלה יחד עם עוד משהו, דווקא המשהו הזה, התוספת הזאת.
שאלה: האם עשירייה סובלת מאדם שנמצא בפנים ועושה בירור האם הוא נשאר או הולך החוצה לשיטה אחרת? האם צריכים לסבול עד שהוא יעשה בירור בתוך העשירייה או שהוא חייב לצאת ולעשות בירור ולהחליט האם הוא חוזר או יוצא?
זאת באמת שאלה שאני לא יכול לענות עליה חד סטרי בצורה החלטית, כי יש ויש, יכולים להיות כאן הרבה מצבים שונים. אבל, רק תבינו שיכול להיות שאתם לא יודעים מה החבר הזה מברר, הוא נמצא בספקות, ובספקות אנחנו נמצאים עד סוף הדרך ממש. אפילו שנמצאים בעל מנת להשפיע, גם שם במצב הזה יש בירורים משלו. לא כאלה, הרבה יותר מהותיים.
אני הייתי אומר שאתם צריכים כל הזמן לעבוד על החיבור, וזה יעזור גם לבירור שלו. רק האיחוד שמתחיל להתגלות בקבוצה, שבאיחוד הזה מתחילים להרגיש הארה רוחנית שמגיעה כך מרחוק, שהיא לפחות איכשהו מאירה, היא תברר הכול. אתם צריכים לחפש הארה שהיא תחזיק את הקבוצה יחד, הכול בא מתוך החיבור. זה כמו בפצצה, אם יש דחיסה חזקה אז יש פיצוץ. אם אין חיבור מספיק אז אין כלום.
שאלה: נגיד שעוד לא הגענו למצב הזה שיש פיצוץ, דחיסה. השאלה אם הבן אדם לא מכניס וירוסים מהמקום שהוא מברר?
כן, אבל בלי וירוסים אי אפשר. הגוף שלנו מלא בוירוסים, יש וירוסים ידידותיים ויש הפוכים, אבל הכול תלוי באיזון ביניהם. גם את זה צריכים, וגם את זה צריכים. כל הבריאות היא באמצע, קו האמצעי.
שאלה: לא הבנתי. אז יש כזה דבר שאדם יכול להיות בשני מקומות בו זמנית, אפילו בכמה מקומות בו זמנית? במה הוא חבר, איפה כל העקרונות שאנחנו לומדים עליהם?
אני לא יודע, מקומות רוחניים כביכול?
תלמיד: כן, עם הבורא אין לו בעיה. הוא לא יוותר עליו, הוא רוצה דבקות בו, להיות בקשר איתו, הכול טוב.
כן, אלה סתם אמרות כלליות.
תלמיד: האם יכול להיות כזה דבר שאני בודק את האמצעים העיקריים כלפי ההתפתחות הרוחנית שלי בעוד מקומות?
נראה לי שהחבר צריך להגיד, אני לא הייתי מסתיר. אם אנחנו מתקדמים לכוח עליון, לא יכול להיות כאן איזה ביזנס מלוכלך, לא יכול להיות. אתה מזיק לעצמך.
תלמיד: החבר אומר לך את זה ישירות, "אני נמצא בבירור, אני בודק, אני צריך את הזמן לברר".
אז תגיד לו, אנחנו נותנים לך חודש ימים נגיד, תברר תוך חודש ימים, זה הכול.
תלמיד: אז שוב, אני חוזר לשאלה הראשונה, האם אדם יכול בזמן שהוא נמצא כאן להמשיך לברר בעוד מקומות במקביל? זה תקין?
אין ברירה, אנחנו נמצאים בעולם כזה שאתה לא יכול להגיד שזה תקין או לא תקין. אין ברירה. אנחנו כמו מין מסננת, עברו דרכנו אלפים ועוד יעברו אלפים, ומי שנשאר נשאר. ככה זה. אין ברירה, יש דרך ארוכה ואנשים עושים חשבון, האם אני הולך בזה או לא, או שמספיק לי להיות באיזו השגה כזאת קטנה, קצת להתפלפל על פילוסופיה וכן הלאה. יש ויש, יש המון שיטות.
תלמיד: אין לי בעיה עם זה שיש המון שיטות, אבל אני גם זוכר שהרבה פעמים שמעתי ממך שאנחנו לומדים מהמקורות של רב"ש ובעל הסולם, אלה המקורות שלנו.
כן.
תלמיד: אם יש אדם שעכשיו עושה בדיקות, מתעסק בעוד מקורות, בעוד דברים, אז לא ברור לי איך זה מסתדר.
לא, אם הוא לוקח ממש ממקורות זרים ומביא אותך לזה, או שהוא עוסק בזה בעצמו, אפילו לא בתורה, אלא באיזה [דברים], אני לא יודע מאיפה הוא לוקח אותם, אז ודאי שהייתי מתנגד. זה כבר וירוס כזה שאי אפשר להסכים עימו. היו לנו מקרים שאנשים נעשו יותר חרדים, בבקשה. באים פעם בשבוע במקום כל יום, בסדר. אבל זה עדיין לא שיטות זרות.
תלמיד: מה הגבול שאפשר לסבול אדם שעובר עכשיו בירור כלפי הקבוצה, המקורות, המורה? מה הגבול שאפשר לסבול כזה דבר?
שלא יהיו מקורות זרים, וזמן מסוים לתת לו לבירור. זה הכול.
תלמיד: שלא יהיה מקורות זרים, הכוונה שלא להביא אותם לכאן או שהוא גם לא יכול להתעסק במקורות זרים?
לא, כאן בכלל אין עניין, כאן לא יכול להיות דבר כזה. אתה יכול להגיד שאנחנו לא פלורליסטיים, שאנחנו לא פתוחים. אנחנו לא פתוחים, נכון. מי שנכנס לכאן, לבניין הזה, עם ספר כלשהו, מה שלא תגיד, אני לא רוצה להגיד אפילו מה, אז זורקים אותו יחד עם הספר. זה ברור.
תלמיד: אז פשוט לתת לבן אדם פרק זמן לברר?
תראה, סך הכול אדם נמצא במבוכה, הוא נמצא בחוסר אונים. הוא לא יודע מה הדרך, מה הוא מבין בחיים שלו? הוא לא יודע מה זו רוחניות, נראה לו, מהקצת שמאיר לו, שהוא כבר בזה. לכן, אתם תראו איך להסתדר. החשוב, שהוא לא בא לכאן ומתחיל להפיץ כאן איזו שיטה חוץ מבעל הסולם ורב"ש. חוץ מזה, זה החשוב ביותר.
לי נראה, עד כמה שאני בכל זאת שומע, אני לא רואה מישהו מתלמידי רב"ש שממש סטה מהדרך, לא. פלוס, מינוס, מוסיף או מוריד מנהגים. אבל לא שממש התהפך שם לכיוון מיסטי, או לאיזה כיוון אחר. לכיוון למדנות קצת יותר, זה מילא, ככה זה. אבל אני לא יכול להגיד על מישהו מהתלמידים שהוא ממש הלך לכיוון לא נכון, לא.
אבל הם היו לידו. בסופו של דבר, נניח עשר, תשע, שמונה שנים הם היו לידו, היו לומדים. ולומדים לומדים, בוקר וערב ושבתות וחגים, הכול, הכול יחד. ממש הייתה התעסקות מלאה, יותר מאשר כאן אפילו.
שאלה: מה לעשות עם חברים שמגיעים למשל פעם בשבועיים, או פעם בחודש? יש כמה כאלו בעשירייה.
אז מה? מגיעים פעם בחודש, מה הבעיה?
תלמיד: להתייחס אליו כחבר?
תלוי מה זה חבר, במה הוא חבר? בזה שהוא משלם עבור תחזוקת הבניין? בזה שהוא עושה תורנות פעם בחודש, או משהו? אני לא יודע, מה זה נקרא חבר?
תלמיד: אם הוא לא בקצב שלנו, אולי הוא מסתכל ושומע את השיעורים פעם בחודש, אז מה לעשות?
בסדר, אז הוא מגיע לכאן להצטרף. אז לפחות הוא בא פעם בחודש למלא את הבטרייה שלו קצת, אבל הוא לא חבר.
תלמיד: אבל הוא בעשירייה.
אתם מחברים עשיריות, מאיפה אני יודע? אתם מחברים עשיריות. אני, עם בן אדם כזה שבא פעם בחודש, לא יכול להתחבר. כי בפעם הבאה אני אראה אותו בעוד חודש, אז מה יוצא לי מזה? לו בטוח שיוצא, יש לו איזה סיפוק שהוא מגיע ומתחבר לכוח, לרוחניות, למשהו, אבל לי אין מזה שום תועלת.
תלמיד: אז מה, לזרוק אותם מהעשיריות?
לא לזרוק. תעשו מהם משהו בצד. זה כרגיל, בכל מקום כך עושים. הוא מגיע פעם בחודש, שיבואו עוד כאלה פעם בחודש ויתחברו. גם כשהוא מגיע פעם בחודש, מה הוא מבין מה שאתם עושים?
תלמיד: מה אנחנו צריכים, למשוך אותו, לעשות מאמץ?
מה אתה יכול לעשות, איזה מאמצים?
תלמיד: כל הזמן להתקשר למשל.
תעשו.
תלמיד: או שלא כדאי?
לא שלא כדאי. כדאי תמיד למשוך אנשים. אבל אם הוא לא יכול יותר אז אתה עושה לו מחלקה אחרת. צריכות להיות כאן כמה מחלקות כאלה, פעם בשבוע, פעם בשבועיים, פעם בחודש. יש לך מלא כאלו. יש כאלה בתי כנסת ששלוש, ארבע פעמים בשנה הם פתוחים. באמריקה יש מלא כאלו, הם באים שלוש פעמים בשנה. כתוב שלושה רגלים, אז זהו, באים.
שאלה: אמרת שלכל עשירייה צריך להיות גבאי וש"ץ. מה זה ש"ץ?
ש"ץ הוא שדואג לליכוד הרוחני של העשירייה. וגבאי הוא שדואג לחיבור הגשמי של העשירייה, איך שהם מגיעים לשיעור, לכל הגשמיות. ההוא לגשמיות וההוא לרוחניות.
תלמיד: לגבי הש"ץ, איך אפשר להרגיש את הש"ץ בעשירייה?
הוא דואג שתהיה להם תמיד התעוררות רוחנית.
שאלה: האם גם בקרב נשים צריכות להיות שם גבאי וש"ץ?
לא, על נשים אני לא מדבר בינתיים.
שאלה: לעשירייה פה ששאלה על החבר, יש איזה מקרה מאוד חד וקיצוני. אבל יש הרבה פעמים בעשירייה שצריך להגיע לאיזושהי הסכמה בתוך העשירייה, וכל אחד שומע את רב אחרת ומבין את רב אחרת, והוא באמת שומע ומבין כך מתוך הרצון לקבל שלו.
מה זה נקרא להגיע להסכמה בתוך העשירייה, או איך אפשר להגיע להסכמה? הרי אי אפשר לעשות הצבעה דמוקרטית, הרוב קובע, כי זו לא הסכמה בעשירייה.
למה צריכים להגיע?
תלמיד: רוצים להגיע לכל מיני החלטות.
אתם תהיו תמיד בכאסח ביניכם, ודאי. עשירייה זה נקרא למה שרוצים להתחבר למעלה מהדעת. כל היתר זה לא עשירייה. כל היתר זה לא נקרא ישראל. התורה מדברת על קבוצה שנקראת "ישראל", והמנהגים, זאת אומרת החוקים שבקבוצה כזאת חייבים להתקיים.
תלמיד: ואנחנו שמנו עכשיו ש"צ וגבאי כדי שיעזרו לעשירייה לייצר תנאים שהעשירייה תוכל לעבוד בלהגיע לעבודה למעלה מהדעת.
יופי.
תלמיד: אבל ביצירת התנאים, בהסכמה על התנאים, יש המון חילוקי דעות, אחד שומע ככה, ואחד חושב ככה, וכול אחד יביא את כל התירוצים והכתבים של בעל הסולם ושלך ושל רב"ש, ובאמת דברים אמיתיים.
יפה מאוד. תכתוב את הכול, תעשה את הכול, אחר כך תעשה על זה וי גדול, ולמעלה מהדעת.
תלמיד: איקס גדול לעשות על זה.
איקס אני לא רוצה להגיד כי שם אלה דברי תורה אולי, מי יודע מה כל אחד כותב לשני עד כמה שהוא צודק.
תלמיד: מי צריך להחליט על התנאים האלה שיעזרו לעשירייה ללכת מעל הדעת?
כולם, כי כולם היו גבאים כולם היו שצ"ים.
תלמיד: אבל יש בעשירייה אחד שחושב ככה והשני שחושב ככה.
אבל כל אחד למעלה מדעתו, למען החיבור.
תלמיד: אני מבין את המשפט, אני לא מבין את הפרקטיקה, מה זה למען החיבור?
אנחנו חייבים להיות מחוברים?
תלמיד: כן.
כשאנחנו מחוברים, עם מה אנחנו צריכים להתחבר, למה אנחנו צריכים להגיע? אני לא מבין במה הוויכוח בכלל? אם הרווח של כל אחד הוא לברר דעתו, ודווקא לדרוך על זה ולעלות למעלה מדעתו שזה נקרא הדרגה שלו הרוחנית, אז מה כאן הבעיה, איזו בעיה?
תלמיד: אין בעיה.
אני מבין שלפעמים הבורא סוגר לכול אחד את הראייה, והאדם לא רואה כלום כמו שור לפני הסמרטוט האדום.
שאלה: אני כל הזמן עובד להתבטל לעבוד על עצמי ולהתבטל כלפי זה כדי לקבל כל הסיפור הזה עם העשירייה, אבל זה עסק מלוכלך מההתחלה. יש אולי שש עשיריות שאורגנו באופן מאוד מדוקדק ואת כל היתר לקחו וזרקו אותם לקיר.
אתה יודע מה, אתה צודק. רק אני לא מסתכל עליהם, אני מסתכל על העבודה שלי, מה אני צריך לעשות. על העבודה שלי, זהו. הבורא נותן לי את כולם, ואתה יודע מה, כולם פושעים, כולם מלוכלכים, כולם ממש קליפה, נחשים. אני מקבל מה שהוא נותן ואני צריך כלפי זה להתבטל. יש לי עבודה או אין לי עבודה? יש עבודה, ברוך ה' נתן לי את זה.
תלמיד: כן.
אז מה הבעיה?
תלמיד: בשביל זה יש לי הודיה. יש לי עבודה. כשאני חושב על כל המבנה יש לי דאגות. יש לנו ארבעה אנשים רגילים שיושבים כל יום בשיעור, איך אפשר להיות עשירייה?
אני אגיד לך אחרת, אתה רואה כך ואני רואה את כולם בגמר תיקון, כולם צדיקים גמורים. במאה אחוז אף אחד לא פחות מזה, מה תגיד? אתה רואה כך ואני רואה כך. מה תסביר לי?
תלמיד: אני רוצה עשירייה בשולחן שלי, אבל יש ארבעה אנשים שבאים כל יום.
אז אני אגיד לך מה שאתה רואה, אתה רואה אותם מקולקלים, מלוכלכים, שקרנים או פושעים כמוך, כי כל הפוסל במומו פוסל.
תלמיד: אני לא רוצה להתחיל לדבר עד כמה אני הכי גרוע פה, זה בזבוז זמן.
אין מה לעשות.
תלמיד: אבל לכולם צריכה להיות קבוצת אנשים.
אם הייתי חושב כמוך, לא הייתי מגיע לשיעור כבר מזמן. כבר מזמן לא הייתי מגיע לשיעור. איך אתה כך יכול להתייחס לאנשים, לחברים? איך? הבורא הכניס אותך לקבוצה, הוא נותן לך את האנשים האלה, כך אתה מתייחס אליהם? למה שהבורא נתן לך? אתה מזלזל קודם כל במה שהוא נתן. והוא נותן לך כל אחד מקולקל, כדי שאתה תתקן את עצמך.
תלמיד: זה לא אחראי כלפי יתר העשיריות שאנחנו עובדים איתם יחד.
אתה כאילו מבין את כל המערכת הזאת. "כל יתר העשיריות", אתה מתחיל להיות דיין. עזוב, קודם תסתכל על עצמך ותעשה מה שמוטל עליך לעשות ואחר כך נדבר. ואז תחשוב איך אתה מדבר לטובתם או לטובת עצמך. אתה רוצה את הגאווה שלך, את הצדק שלך שיהיה ככה, כמו שאני חושב.
תלמיד: כמעט ישבתי בשקט כי אין לי דרך להגיד את זה שלא תיראה כאילו אני רק מבקר. אבל יש לי דאגה אמיתית לגבי האנשים שעושים את העשיריות האלה, וגם לגבי העשיריות שהם במרכז.
את הביקורת שלך אני לא רוצה לשמוע. זה שאתה צודק זה בטוח, ברור לי, אתה צודק.
תלמיד: אני לא צודק לגבי כלום. תתקן את החיבור בינינו לקבל את המאור המחזיר למוטב, תחבר אותנו בתוך הרצון לתת לך נחת רוח.
תתפלל לבורא עם המילים האלה שיתקן את החיבור. תתפלל על זה.
תלמיד: אני יכול לשבת פה בשקט כל הזמן, ולהגיד שאני בסדר עם הדרך שבה דברים מתארגנים, אבל אני לא.
תן לנו ללמוד. אתה יכול להתפוצץ מצדי זה לא אכפת לי. זה יעבור. אנחנו עכשיו מצלמים אותך, ובעוד חמש שנים או עשר שנים תראה עד כמה היית בעצבים, וכולם מבינים אותך ואתה תבין את עצמך גם, לא נורא.
אתם רק מראים אחד לשני, וזה טוב מאוד, עד כמה עדיין יש קלקול ורק למעלה מהדעת אפשר להתגבר עליו ולהביא את עצמנו לרוחניות. כי בתוך הדעת כל אחד הפוך מהשני וממש רואה את כולם כך, על כל אחד אפשר לעשות ביקורת, לבטל אפשר כל אחד ואחד. אתם רואים איך זה בעולם, עד כמה שהאגו גדל כל אחד רק רוצה לסתור את השני, כל אחד רוצה רק לבטל את השני. כולם, שמונה מיליארד, כולם בכאסח זה על זה, אז מה? זה ברור, וזה קורה היום.
בעוד שנה זה יהיה הרבה יותר גרוע, בעוד שנתיים יהיה עוד יותר גרוע. אתם תראו מה זה, זה האגו שגדל, עכשיו הוא גדל באקספוננטה חדה, בזינוק. ככה זה, זה מה שיהיה בכל דבר בחיים. אתם תראו מה שקורה בכל שטח בחיים, זה יהיה נורא. כמו שכתוב "שונא אדם יושבי ביתו".
אבל אחרי כל הצעקות, אם אתה לא מגיע למעלה מזה בחיבור, זה לא שווה. אתה יכול להצדיק את עצמך אלף פעם ולעשות כאן כל מיני פוזות, אתה חייב אחר כך לירוק על עצמך, לדרוך על עצמך ולעלות למעלה. החברים צודקים, למה? הבורא מביא לך את התמונה הזאת, הבורא נותן לך את התמונה הזאת שעם התמונה הזאת ואיתם אתה חייב להתחבק, להתחבר.
קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "חנוכה". קטע מספר 18 מתוך רב"ש א' "נס החנוכה".
"הנס, שבא לאדם, שיכול להכריע לצד הקדושה, הוא לא דבר שבשכל, אלא דוקא מדבר, שהוא מיותר להגוף, שהוא היגיעה, שהגוף מואס בזה, וחשב את כל ענין היגיעה לדבר מיותר. ודוקא מזה הנותר, היינו מה שהאדם משאיר ואינו רוצה וחושק, מכאן היה לו הנס, שהוא נשאר בקדושה. וזהו הפירוש "מנותר קנקנים נעשה נס לשושנים". כי "קנקן" פירוש, כמו שכתוב "שרבי מאיר היה מטהר את השרץ בק"ן טעמים", שפירוש, שבכל דבר יש סברה לכאן, וסברה להיפך. ובמה יכולים לברר. הוא, מנותר. היינו, מדבר המיותר להגוף, מה שהוא לא מחשיב אותה למאומה. וזוהי בחינת אמונה למעלה מהדעת, שרק מזה יכולים להינצל מלנפול ברשת הקליפות."
(רב"ש - א'. מאמר 7 "נס החנוכה" 1987)
רק באמונה למעלה מהדעת יכולים לברר כל דבר. זאת אומרת לא להאמין לעיניים, לא להאמין לאוזניים, לא לכלום, אלא רק להיטמע בעשירייה. מרוויח מי שמכניע את עצמו ובצורה כזאת הוא ממש מבטל את עצמו ומקבל דרכם ברגע זה, אם מבטל ממש את עצמו, דרכם מתחיל לקבל את המאור המחזיר למוטב. ככה זה.
לכן עשיריות, גבאים, שצ"ים, כל הדברים האלה, אם לא תתחברו, לא יהיה ממה לקבל את המאור המחזיר למוטב. אם הם לא יהיו חזקות העשיריות האלה, לא תהיה לאדם נטייה להתבטל, לא יהיה כלפי מה להתבטל, כלפי מי להתבטל. עשירייה חייבת להיות למעלה מכל ביקורת, לא למטה מכל ביקורת אלא למעלה מכל ביקורת.
תסדרו אותה כך וכך כל פעם יותר ויותר, אבל בכל זאת יחד עם זה תקבלו אותה כך שהמבנה הזה, לא הגופים, אלא המבנה מה שהם חושבים, במה שהם נמצאים שהבורא נמצא בהם. אנחנו צריכים כמה שיותר לשים תשומת לב על זה ואז נגלה שם את הכוח העליון. אתם נמצאים בכל זאת בדרך שאי אפשר לברוח מהם, אפשר בגלגול הזה בגלגול הבא זה מילא, הגופים מתחלפים, אבל הנתיב הוא אותו נתיב.
תלמיד: כתוב פה שאמונה למעלה מהדעת מצילה מליפול ברשת הקליפות.
אין אחרת, מי יכול לעזור לך לא להיות קשור עם הקליפה. כי הקליפה היא בתוך הדעת או אפילו למטה מהדעת.
תלמיד: אז אם כבר מחליטים נניח ללכת להתבטל לקבוצה, דווקא אז מתעוררות כל ההתנגדויות. אנחנו אומרים שדווקא אם הולכים למעלה מהדעת אין אחיזה לקליפות.
אם אני הולך להתבטל כלפי הקבוצה, אתה אומר שזה לא נראה לך שזה למעלה מהדעת.
תלמיד: לא, אני אומר שדווקא אם אני הולך להתבטל כלפי הקבוצה אז כבר אין לקליפות אחיזה, ככה יוצא.
כן.
תלמיד: ומצד שני דווקא על ההליכה הזאת לקבוצה, על זה פועלות הקליפות.
לא. סימן שזו לא הליכה למעלה מהדעת. סימן שאתה לא עולה. אין להם במה לאחוז, כתוב על זה שאין לקליפות אחיזה בלמעלה מהדעת, בהמון מקומות, גם רב"ש הרבה פעמים כותב.
תלמיד: אז מה ההבחן, מה אני צריך לעשות?
ברגע שאני עושה סוויץ' שאני עכשיו הולך למעלה מהדעת, זאת אומרת שהקבוצה למעלה ממני, יותר חכמה, יותר מיוחדת, אמנם הבורא נתן לי אותה שאני רואה בתוך הדעת, אני רואה אותה מקולקלת, אבל כשאני רואה אותה למעלה מהדעת, אני רואה אותה מתוקנת. זה מה שאני צריך.
תלמיד: אבל מה שאתה אומר נשמע לי כתוצאה, לא כמשהו שאני יכול לסדר את זה לעצמי.
בשכל לא, רק בקביעת המצב.
תלמיד: מה זה קביעת המצב?
שכך אני מקבל.
תלמיד: איך מקבל, למטה מהדעת?
אתה מחפש בזה איזו רציונאלית או מה?
תלמיד: לא, אני מנסה להבין מה שאמרת.
מה שהקבוצה מציגה לי אני חושב שזו אמת. אין לי בחיים שום הדגמה של הרוחניות, או של הבורא בשום צורה חוץ מהעשירייה שלי. אם אני נכלל בעשירייה, אני נכנס לבית ה' ושם אני עשוי, יכול לראות אותו, לפגוש אותו, לגלות אותו. זאת אומרת עשירייה אצלי היא ממש בית מקדש, נשמה. אז אני כל הזמן רוצה להיות בנטייה אליה, שהבורא נתן לי אותה.
תלמיד: מול זה שיש דעת, כי אנחנו אומרים לא למטה מהדעת, אני צריך לקבל את זה למעלה מהדעת את הקביעה הזאת.
למעלה מהרצון שלי, מהחשבונות שלי.
תלמיד: עוד לא הגעתי למצב הזה שאני רואה את העשירייה כמושלמת, כשלמה.
אתה לא רואה. אם היית רואה אז זה לא היה למעלה מהראיה, למעלה מהדעת, זה היה בתוך הדעת.
תלמיד: איפה בתוך כל העבודה הקביעה הזאת נמצאת? איפה זה הלמעלה מהדעת שאני יכול להגיד?
שאתה לא מסכים ואתה מקבל.
תלמיד: ושניהם נשארים, האי הסכמה ושאני מקבל את זה?
זה לא שניים נשארים, נניח שניים לא חשוב. לפי השכל והרגש שלי הייתי צריך לעשות כך וכך, ולפי מה שאני צריך לקבל אני מקבל כך וכך.
קריין: קטע מספר 19 מתוך רב"ש א' "נס החנוכה".
"ענין פך השמן, שמצאו, שהיה חתום בחותמו של כהן גדול. "כהן" נקרא חסד. "גדול" נקרא חסד שנעשה לחכמה. היינו שפע דמין החסדים, הנקרא בחינת "כהן", שכהן הוא מדת החסד, שהחסד מראה על האמונה למעלה מהדעת. שזהו ענין, שאברהם, שהוא מידת החסד, הוא אב האמונה. ובחינת אמונה אין היוונים יכולים לראות, מטעם שהם רואים רק עד הדעת, ולא למעלה מהדעת. ומשום זה, בה בעת שהם הלכו למעלה מהדעת, כבר אין היוונים יכולים לשלוט. וזהו ענין, שהיונים לא ראו את פך השמן. וענין הנס, שהיה מאיר ח' ימים, זהו רמז, שהיה מאיר בחינת חסדים שבבינה. שמבינה עד המלכות יש שמונה ספירות. אבל חכמה דחכמה לא היה מאיר. ולכן קבעו לשמונה ימים, היות שהיה מאיר רק מבחינת שמונה. וזה שכתוב "בני בינה ימי שמונה, קבעו שיר ורננים".
(רב"ש - א'. מאמר 7 "נס החנוכה" 1987)
עוד פעם.
"ענין פך השמן, שמצאו, שהיה חתום בחותמו של כהן גדול. "כהן" נקרא חסד. "גדול" נקרא חסד שנעשה לחכמה. היינו שפע דמין החסדים, הנקרא בחינת "כהן", שכהן הוא מדת החסד, שהחסד מראה על האמונה למעלה מהדעת. שזהו ענין, שאברהם, שהוא מידת החסד, הוא אב האמונה. ובחינת אמונה אין היוונים יכולים לראות, מטעם שהם רואים רק עד הדעת, ולא למעלה מהדעת." לכן לא ראו את פך השמן, "ומשום זה, בה בעת שהם הלכו למעלה מהדעת, כבר אין היוונים יכולים לשלוט. וזהו ענין, שהיונים לא ראו את פך השמן. וענין הנס, שהיה מאיר ח' ימים, זהו רמז, שהיה מאיר בחינת חסדים שבבינה. שמבינה עד המלכות יש שמונה ספירות. אבל חכמה דחכמה לא היה מאיר. ולכן קבעו לשמונה ימים, היות שהיה מאיר רק מבחינת שמונה. וזה שכתוב "בני בינה ימי שמונה, קבעו שיר ורננים".
(רב"ש - א'. מאמר 7 "נס החנוכה" 1987)
שאלה: המקום הזה איפה שהיו הפכים היה בית מקדש, זה לא סתם מקום.
אני לא מבין, אז לא הייתי שם.
תלמיד: סביר להניח שהיו שם עוד פכים עם חותמת של הכוהן הגדול, קדושים לגמרי.
לא, אם היו עוד פכים עם חותמת של כוהן הגדול אז היוונים לא היו מגלים אותם והמכבים כן היו מגלים אותם.
תלמיד: לאן נעלמו שאר הפכים הטהורים? בכל בית המקדש היה אחד? מה זה מבחינה רוחנית, כאילו בתוכי יש משהו אחד טהור וכל השאר מה שאני חושב שזה טהור?
אפילו אחרי כל השבירות נשאר לך ניצוץ אחד, שממנו אתה יכול להתחיל את דרך העלייה שלך לרוחניות, זה נקרא שיש בך "פך", ולהתחיל להילחם.
שאלה: למה השמן הזה לא נשרף ביום הראשון? למה זה היה באותה עוצמה כל הזמן, שמונה ימים וכאילו לא גדל בעוצמה?
יש אומרים שכל יום נשאר חלק ולכן זה שמונה ימים גדל, יש כל מיני כאלה חשבונות. אני לא מבין בזה אני יודע רק דבר אחד, שאם אתה מוצא את השמן, חוכמה, בחותמו של הכהן הגדול, שזה ממש דרגת בינה שהיא קשורה לחכמה, זה בעצם מספיק לך כדי לתקן את כל הכלי שלך, שזה שמונה ספירות, ממלכות עד בינה. ובזה אתה נכנס כבר להשפיע בעל מנת להשפיע, ואחרי זה אתה כבר יכול להמשיך בתיקונים עד פורים בלקבל על מנת להשפיע.
תלמיד: אז מה זה בעבודה הרוחנית שלנו?
מכאן אנחנו צריכים לדעת, בעבודה הרוחנית שלנו כמו שאתה שואל, כמה עבודה גדולה יש לנו ממלכות עד בינה. שאנחנו צריכים לעלות על כל הדרגות האלה עד הבינה, איזו דרך ארוכה, ושם זה רק מבינה, אפילו מז"ת דבינה לג"ר דבינה, וזה כבר לקבל על מנת להשפיע. כל התיקונים הם בעיקר לתקן את הרצון לקבל שיהיה שייך במשהו לעל מנת להשפיע, בלי לקבל על מנת להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע, שיהיה בו תיקון, שיהיה טהור. וזה העיקר. כל התיקונים הם ככה.
ואתה לא רואה בהם שום תועלת, אתה עושה יום יום עבודה רוחנית ואנחנו גם כך עושים, אבל אנחנו לא מרגישים את זה, אין תוצאות, אין משהו להראות. כולם במבוכה עם מי הצדק, כמו במרדכי, שזה גם דרגת בינה, יושב בשער המלך, אין כלום. העבודה הזאת היא צריכה להיות כזאת, כי אחרת אתה לא תתנתק מהכלים דקבלה, איך אפשר עוד.
תלמיד: זה מה שרב"ש אומר פה, שהנס זה היגיעה בביטול ובחיבור?
כן, לכן סגור את העיניים ותעשה את העבודה, זה הכול. אם לא אז הבורא עוזר לך על ידי הצרות. עוד מעט יהיו כאלו צרות שאנשים לא יהיה להם לאן לברוח, החיים הקשים יחייבו. גם כך אנחנו רואים שהכול נעלם מהרבה מאוד אפשרויות, שהכול מתנוצץ, וכך אפשר לבלבל את עצמך עוד קצת אבל זה נעלם.
שאלה: לגבי זה שהקליפות לא יכולות להידבק. מה שראינו כאן בציטוט זה שכאילו היוונים לא יכולים לראות את פך השמן בגלל שהם לא רואים את החסדים האלה.
כי הוא מכוסה בחותמת הכהן הגדול. זאת אומרת אלה חסדים, את החסדים הם לא רואים. על מנת להשפיע.
תלמיד: הסברת שכאילו אני צריך לעשות כנגד רצוני ולפי הרצון של העשירייה, ואז כאילו ההתנגדות הזאת אני יודע שזה כביכול למעלה מדעתי.
כן.
תלמיד: יכול להיות שזה איזה בלבול שלי.
זה לא בלבול, הדעת של העשירייה היא למעלה מדעתך. זה מאוד פשוט.
תלמיד: אני חשבתי שדעת העשירייה היא למעלה מדעתי אבל לא תלויה בדעתי. זאת אומרת שאם אני מרגיש שזה נגדי או לטובתי, זה לא רלוונטי למשוואה הזאת מה זה למעלה מהדעת. ואתה הסברת שזה כאילו נגד דעתי.
אם אתה מחובר עם הקבוצה, יש לך תמיד איתם כל מיני בירורים כאלה, הבורא נותן לך ממש כל הזמן ככה לברר. מה אני? מה הם? ומי הוא? וכן הלאה, וכל פעם אתה יכול לעשות בירור וכך להעביר למעלה מהדעת את כל ההבחנות.
תלמיד: זאת אומרת שמה שאני שם לב בעבודה עצמה זה רק מה שמנוגד לדעת העשירייה.
כן.
תלמיד: ורק את זה אני יכול לברר.
יופי. ואז כמה שאתה מתחבר לעשירייה אתה מברר מהר מאוד את הדברים. למה אני צועק שהעשיריות צריכות להיות מחוברות בצורה נכונה. וזה שיש התנגדות זה טוב מאוד, זה מקום העבודה. בכול זאת מה שאני רואה זה הבורא מציג לי, אף אחד לא רואה את הצורה והתמונה וכלום, הוא רואה מה שהבורא נותן לו עכשיו לראות, העולם המדומה.
שאלה: אם האדם רואה כך שהבורא נותן לו ככה לראות אז בכלל אין לו עשירייה, הוא לא רואה עשירייה, כאילו היוונים בתוכו לא רואים את זה. מה הוא צריך לעשות, הוא צריך לפעול או רק בתוך המחשבה, באמונה, בתפילה, איך הוא צריך לפעול?
הוא צריך להגיע למצב שלפניו תהיה עשירייה.
תלמיד: זאת אומרת לעשות הכול גם בידיים ורגליים ולפנות לחברים.
לבנות עשירייה. אם לא תהיה לו עשירייה, לא יהיה לו כלפי מה לעבוד, לא יהיה לו איפה למצוא את הלמעלה מהדעת שלו, כוח רוחני, ביטוי רוחני לא יהיה לו. תראו את כל התורה איך שהיא כותבת על זה.
שאלה: אתמול היה לנו מפגש עשירייה ודנו על כמה דברים, העלנו כמה דברים שעלו במהלך השבוע לדיון. לא הצלחתי לצאת מהמפגש עם משהו ברור שזו דעת העשירייה. היו הרבה אנשים שדיברו אבל לא הבנתי מה זו דעת העשירייה. אפילו אם הייתי רוצה ללכת עם זה, אני לא יודע מה זה?
אתה היית צריך לבטל את עצמך כלפיהם, גם את זה לא הרגשת כל כך.
תלמיד: הקשבתי. הייתה סדנה, כל אחד שיתף איך הוא רואה את הפתרון לאיזו סוגיה.
אתם דברתם על מה ששמעתם קודם מהשיעור או ממשהו ככה, זה לא את עצמכם.
תלמיד: בכל מיני אינטראקציות בעשיריות שהיו לנו לאורך השנים כמעט ואף פעם לא הצלחתי להבין מה זה דעת העשירייה? כי יש הרבה דעות, לפעמים שניים מסכימים, לפעמים שמונה מסכימים, אבל לא יודע מה זה.
אתה מצליח לראות אותם כמכלול אחד או שלא?
תלמיד: בצורה אבסטרקטית, אבל לא שזה מגיע לדעה לגבי משהו קונקרטי.
קונקרטי זה לא חשוב. אתה מצליח להרגיש את עצמך לפעמים שאתה נמצא מנוגד, מרוחק מהם?
תלמיד: כן.
כן. יופי. אתה מוכן לבטל את עצמך ורק להיות שייך להם?
תלמיד: כן.
כן. איך אתה עושה את זה?
תלמיד: שגרה. כאילו ברזלים, שיעור, הפצה, סדנה, כל דבר.
ואתה רוצה להיות מחובר ממש בלב ונפש איתם, שמה שיש בהם שיהיה בך?
תלמיד: כן, אני מרגיש שאני מנותק אז אני נותן להם לקחת אותי לאן שהם רוצים.
לא, זה לא אותו דבר. זה לא ברור לך, זה מה שאני רואה, לא ברור לך מה זו דעת החברה, מה זה החיבור שלה. אתה לא רואה אותם כאחד.
תלמיד: בצורה אבסטרקטית כן, אני מרגיש שללכת איתם זה הדבר הנכון, זה הרוחניות.
אתה מסוגל לתאר אותם כאחד ולהיות שייך לזה, וכל הזמן לחיות שאתה נמצא בהם ואיתם?
תלמיד: זה הצליל הזה שמלווה את הדרך הרוחנית שלי, אבל כשזה מגיע לדברים יותר קונקרטיים.
איזה קונקרטיים, מה נאכל ומה נשתה?
תלמיד: גם, זה חלק מהחיים הרוחניים שלנו.
בזה אתם יכולים להיות בחילוקי דעות, זה לא שייך לרוחניות.
תלמיד: אפילו על מבנה העשירייה שזה דבר כל כך חשוב רוחנית, ראינו עכשיו בשיעור שיש חילוקי דעות בתוך העשירייה מי חבר ומי לא חבר. זה דבר שהוא מהותי. ואם שם אין דעת העשירייה שהיא ברורה, אז איך אפשר להתקדם רוחנית?
ואז מה אתה חושב לעשות?
תלמיד: אני שואל אותך. אם אין משהו ברור שהוא דעת העשירייה לגבי משהו כל כך קונקרטי ומהותי בהתקדמות רוחנית, אז מה עושים?
אתה מסתכל עליהם ואומר, "אני מוכן להתבטל כלפי כל מה שתחליטו".
תלמיד: אבל אין החלטה, יש חילוקי דעות.
כלפי חילוקי הדעות האלה אני מתבטל. זו גם החלטה, חילוקי דעות זו גם החלטה. העיקר שאני מתבטל, אני מתקרב לדרגת הבינה. לאט לאט.
שאלה: אם יש מישהו בעשירייה שהוא נתפס כלא חבר, אז אני שואל את עצמי האם הוא עוזר לי להגיע לרוחניות?
עד שלא מקלקל את הדרך שלנו. אנחנו קראנו על זה.
תלמיד: זה מחזיר אותי לשאלה, אם חבר בעשירייה לא מגיע לשיעורי בוקר, דבר שהוא הבסיס של העבודה שלנו, איך אני מתייחס אליו? האם הוא חבר או לא חבר?
אני אמרתי לכם, תסדרו עשיריות בצורה כזאת שהן יהיו הומוגניות, שוות איכשהו לפי ההשתתפות, לפי העוצמה וכן הלאה. תעשו כך. אני לא חילקתי אתכם בעשיריות בעצמי.
תלמיד: אני מודע לזה. אני אומר, יש כאן בעיה, יש כאן עשיריות שמגיעים שלושה אנשים לשיעור בוקר באופן קבוע, אז אני שואל את עצמי מה אני עושה עכשיו?
מה קורה איתם? אני לא רואה עכשיו שיושבים שלושה בעשיריות. הם מצטברים יחד?
תלמיד: עכשיו אנחנו לא יושבים בעשיריות שלנו.
זאת אומרת בשיעור אתם לא יושבים בעשיריות.
תלמיד: לא, עכשיו.
עכשיו. וביום רגיל?
תלמידים: כן.
ביום רגיל אם מגיעים שלושה במקום עשרה, מה קורה?
תלמיד: ההפקה מחברת אותנו, יש מי שמחבר בינינו.
מחברים עם עוד עשיריות.
תלמיד: אנחנו יושבים, יש לנו שולחן שמיועד לעשירייה שלנו, מגיעים שלושה אנשים, אנחנו נשארים שלושה אנשים בשולחן.
אז אתם צריכים לסדר עשיריות כך שאלו שבאים יום יום ומתחייבים לבוא יום יום, שהם יתחברו לעשיריות ולא סתם לפי רשימה שמית לחלק אנשים, לפי א' ב'.
תלמיד: יש כאן איזו בעיה שצריך להבין אותה, בעיה מבנית.
איזו בעיה מבנית?
תלמיד: יש פה יד נעלמה שחילקה עשיריות, שש עשיריות שמגיעות כל בוקר.
אני לא יודע מי שמחלק ומי שלא מחלק. תשברו את הראש אחד לשני ותסתדרו.
תלמיד: מה לעשות? חייבים לעשות.
אני לא יודע. אני אומר כך, מי מוכן לבוא יום יום לשיעור בוקר, מתחייב? להרים יד. מי לא מתחייב לבוא לשיעור בוקר יום יום? אז אתה מדבר שטויות, אתה משקר. בקיצור, תסדרו את הדברים לפי השטח, לא לפי מה שעכשיו הם מצביעים, "כולנו צדיקים". תסדרו את העשיריות בצורה כזאת שמי שבא יום יום הוא נמצא בעשירייה. לכל יתר הנכים תסדרו להם עשיריות מקריות, שהם יתחייבו, נניח שמגיעים ביום ראשון וביום שלישי, או מגיעים רק פעם אחת בשבוע או רק בשבת. אבל תסדרו אותם לפי מה שהם מתחייבים.
תלמיד: אני צריך לשאול את עצמי האם החבר הזה עוזר לי להגיע למטרה הרוחנית, זאת שאלה שכל אחד צריך לשאול?
אם הוא בא איתי יחד לשיעור בוקר יום יום, ובמשך היום יש לנו גבאי וש"ץ שהם דואגים לנו גם להיות מחוברים, אז אני עם כל העשירייה שלי כן נמצאים יחד בתהליך הרוחני.
תלמיד: ובלי זה אין עשירייה, נקודה.
בלי זה אין עשירייה. ותשאל את עצמך גם כן.
תלמיד: אני מתבטל, אמרת להתבטל לחברים, אבל השאלה היא מאוד ברורה, כאילו ההצעה שלך מאוד ברורה.
אני אמרתי את זה מזמן. אתם לא שמעתם ולא רוצים לשמוע.
תלמיד: זה לא שלא שמענו, יש גם קולות אחרים.
סליחה, אני לא ידעתי. יש קולות אחרים.
תלמיד: יש כוחות שפועלים במציאות עד שנגיע ל"אין עוד מלבדו". אבל נניח שעכשיו אנחנו מחלקים את החברה כך שמי שמגיע שבעה ימים בשבוע הם בעשיריות קבועות, כל היתר נניח בעשיריות אחרות. מה לגבי חברים שאומרים שמגיעים שבעה ימים, אבל בפועל הם לא מגיעים שבעה ימים. חלק מהבעיה שעלתה פה שהיא בסדר גודל של 30, 40 אנשים שאמרו שהם מגיעים, אבל בפועל נניח בשבועיים, שבועיים וחצי האחרונים הם לא מגיעים.
אז עושים לפי מה שבפועל. מה אתה שומע אותם מה שהם מדברים?
תלמיד: אז עושים לפי מה שבפועל ולא לפי מה שבן אדם מבקש?
מה זה מבקש? מה שהוא עושה זה הדבר.
תלמיד: לא, כי אתה נניח עכשיו שאלת כמה אנשים אומרים שבעה ימים בפועל.
כולם הרימו ידיים אז כולנו רואים שזה צחוק. אז מה, לפי זה ללכת? לפי זה לכולם מגיע גן עדן.
רק תבינו, זה לא שאני לא רוצה לקבל מישהו שמגיע פעם בשבוע. אפילו בשבת, יש לו שבת, בשבת הוא מגיע לכאן אפילו לחצי שיעור, זה היחס שלו לחכמת הקבלה, ל"בני ברוך" וכן הלאה. אפילו אם הוא מגיע רק לסעודה, לא איכפת לי. גם אצל רב"ש היו כאלה. אבל בהתאם לזה אנחנו מכניסים אותו לסדרים שלנו, לעיגולים שלנו. הוא לא צריך להתלונן על זה ולהיפגע, ואנחנו גם מבינים שהוא נמצא איתנו בצורה כזאת. כל הכבוד, אין לי שום בעיה, רק שלא יפריע לאחרים במסגרת יותר נוקשה שלהם.
שאלה: בעשיריות הקודמות היה לנו חבר בתוך העשירייה שבהתחלה לא יכול היה הגיע שבע פעמים בשבוע. החברים בעשירייה התחילו לעשות ביחד איתו עבודה ולאט לאט הוא התחיל להוסיף ימים. אנחנו הבנו בינינו לבין עצמנו שקיבלנו אותו פרס מהבורא שיהיה לנו מקום לעבודה. הוא לא מגיע, הוא לא יכול להגיע שבע פעמים בשבוע, כשהעשירייה התחילה לעשות עבודה בתוכה, הוא התחיל להוסיף לעצמו ימים עד שהוא הגיע לשבע פעמים בשבוע.
אם יש אנשים שלא יכולים להגיע שבע פעמים בשבוע, זה מקום לעבודה של העשירייה? או שיש אנשים שלא יכולים להגיע שבע פעמים בשבוע ונשים אותה בעשירייה נפרדת, ולאט לאט הם גם ייעלמו מפה.
אתה צודק, רק אל תעשה מזה ספקולציות.
תלמיד: לא, אני מנסה להבין.
אל תעשה מזה ככה וככה, "אני יוצא מכם ואני לא מגיע כמה פעמים בשבוע בגלל שאתם לא חזקים, לכן זה לא מושך אותי, לכן אני לא בא."
תלמיד: לא, להיפך, בגלל שהוא לא הגיע שבע פעמים בשבוע, בתוך העשירייה היה מקום לעבודה בין החברים כדי למשוך אותו פנימה.
זה נכון, אבל שזה לא יהיה כתירוץ בשבילו.
תלמיד: זו בדיוק הנקודה, שאנחנו לא יודעים איזה מצב החבר יקבל מהבורא שימנע ממנו להגיע שבע פעמים בשבוע, אבל אנחנו כן מבינים דרכך שזה המקום שלנו לעבודה. אם יש חבר שהבורא מסדר לו שלא יגיע שבע פעמים בשבוע, אז יש מקום לעשירייה להיכנס לעבודה.
גם זה נכון, זו עבודה בשבילכם וזו עבודה בשבילו. בסדר.
תלמיד: מבחינת המצב בשטח, לפחות מה שיש בעשיריות, יש 37 עשיריות, מתוכן יש 10 עשיריות מיקוד, נניח קצת יותר, שהם אנשים שנבחרו לפי צרכי ההפקה. אחר כך יש את כל יתר העשיריות שאנחנו חילקנו אותם בצורה הבאה, שיהיו לפחות שמונה אנשים שיתחייבו לשבעה ימים בשבוע, הנחייה נוספת שכל מי שרוצה גם אם הוא לא מגיע, אין לו התחייבות, והוא אומר "אני רוצה עשירייה," משבצים אותו בעשירייה.
מה זאת אומרת?
תלמיד: זו ההנחיה שקיבלנו.
ממי אתה מקבל הנחייה? יש כאן איזו שמועה כזאת שמקבלים משהו מהשמיים? אני נדהם לשמוע.
תלמיד: אנחנו את ההנחיות בצוות החברתי מקבלים מההנהלה בדרך כלל כשיש שאלות, או מההפקה.
אז מרגע זה והלאה תעזבו אותי לגמרי מכל הדברים האלה, תעשו מה שאתם רוצים. אני עושה את העבודה שלי ואתם, לא איכפת לי. אני לא דואג, לא איכפת לי עשיריות וגבאים ובכלל, שום דבר לא איכפת לי. פשוט מאוד. למה? כי אין לי למי לפנות.
(סוף השיעור)