שיעור הקבלה היומי4 вер 2021 р.(בוקר)
שיעור בוקר 04.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הבורא מתגלה בקשר בינינו – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: מסמך מקורות בנושא – הבורא מתגלה בקשר בינינו, מקטע מס' 5.
"אין בורא ללא נברא", אפילו כתוב. ואם כנבראים לא היינו נבראים כל אחד ברצון לקבל שלו, שהם נדחים זה מזה ולא היינו מקבלים את שיטת החיבור למעלה מהדחייה הטבעית שביניהם, כי הבורא ברא את היצר הרע, הדחייה הזאת ההדדית בין כולם, אם לא היינו מתגברים על זה ומשתדלים לבנות חיבור למעלה מהדחייה, לא היינו יכולים לגלות את הבורא. רק בצורה כזאת הוא מתגלה.
אנחנו צריכים להגיע להתנגדות, התנגשות בין הדחייה הטבעית שיש בינינו שנקראת "יצר הרע", לבין המשיכה האל טבעית שאנחנו משתדלים בכל זאת לרכוש ולהעמיד בינינו, והיא נקראת "יצר הטוב", ולמרות כוחות השבירה שהבורא הכין לנו בינינו, אם אנחנו רוצים לחזור למצב כלפני השבירה, אנחנו בזה מגלים אותו הנמצא בחיבור בינינו. זו בעצם כל חכמת הקבלה, שבפועל היא כולה מתבססת על החיבור.
ולכן אנחנו גם צריכים לראות בכל החיים שלנו וכל מה שמתרחש במיוחד עכשיו, תהליך של מה שנקרא "הדור האחרון", שכל הכוחות פועלים נגדנו בכל הרמות בעולם המודרני, הנוכחי, זה הכול כדי לגלות לנו את האפסיות של כל המאמצים שלנו לתקן דומם, צומח, חי שאנחנו בו נמצאים, אלא שהתיקון צריך להיות דווקא בלתקן את דרגת המדבר, "על כל פשעים תכסה אהבה", זה מה שאנחנו צריכים, ורק אז אנחנו יכולים להגיע לרוחניות, אם אנחנו נתקן אותו, נתקין אותו בצורת החיבור בין כל החלקים הנפרדים והמנוגדים.
זאת אומרת, רוחניות מתגלה בינינו וכל הטבע דוחף אותנו לזה, ועד כמה שאנחנו נבין את זה, אנחנו לא נשתוקק למטרה, שרוצים לגלות את הבורא, רוצים לגלות את העולם הרוחני, נצחיות, שלמות, שלא נחיה כמו בהמות, היום חיים ומחר מתים, אלא אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו לא מתים, שאנחנו נמצאים בשלמות והכול נמצא רק בדרגה רוחנית ולא בדרגת דומם, צומח, חי. והדרגה הרוחנית הזאת יכולה להתגלות רק בחיבור בינינו, שאנחנו נתעלה מעלה מדרגות דומם, צומח, חי שבנו ובדרגת המדבר שבנו נביא את הרצונות האלו שיש בנו, לדרגת המדבר, כי הם כולם שבורים, נמצאים בשנאה, בדחייה, ואנחנו למעלה מזה בכל זאת נעשה מאמץ ונביא אותם לחיבור.
ובפער בין הדחייה שהיא תוצאה מהשבירה של דרגת המדבר לחיבור, כמה שנוכל להשיג את דרגת המדבר, במתח שבין שתי הרמות הללו, אנחנו נתחיל לגלות את התוצאה מהיגיעה שלנו ושם אנחנו נשיג "כיתרון אור מתוך חושך", כיתרון החיבור לעומת הפירוד, שם אנחנו נוכל להשיג את העולם הרוחני, את הכוח הרוחני שזה הבורא, ויתגלה עד כמה שאנחנו נוכל להשיג את החיבור, האהבה בינינו על פני הניתוק והמלחמות בינינו.
לכן מה שאופייני להתפתחות האנושות, שמתגלים יותר ויותר כוחות הפירוד ומתגלים גם מצבים של הכרת הרע בכוחות הפירוד. כי לא חסר לנו כלום בציוויליזציה שלנו חוץ מדבר אחד, היחס הנכון, הטוב שיהיה בינינו, ואז כולנו מרכיבים בקלות גם את החיים הגשמיים שלנו בצורה הטובה ביותר וגם את החיים הרוחניים שלנו [בצורה] הטובה ביותר. ולזה אנחנו צריכים בעצם להגיע.
כל הבעיות, הצרות האישיות והכלליות שמתגלות מיום ליום, הן כדי להראות לנו עד כמה אנחנו חייבים להגיע להכרת הרע. וכל הטוב וכל הרע תלוי רק בהתקרבות או התרחקות בינינו. וכל מה שקורה בטבע, לא יעזור לנו, לכבות שריפות, לשתול עצים או לעשות עוד משהו בכל החיים שלנו, אלא רק בהתקרבות שלנו להשפיע טוב לכל הטבע, ובהתרחקות בינינו נהרוס את כל הטבע החיצון. כך מדרגת המדבר נשפיע לדומם, צומח, חי.
עוד נלמד במדע החדש, חכמת הקבלה, על התלות וההשפעה הישירה מההתקרבות או ההתרחקות בינינו על כל היקום, על כל מה שקורה, על כדור הארץ הגדול עצמו, ההוריקנים, החום, הקור, הפלנטות, הכוכבים, שסך הכול, הכול תלוי רק במידת ההתקרבות או ההתרחקות בין בני האדם. זה המדע החדש שאנחנו נצטרך לגלות, עד כמה שאנחנו דווקא בתכונות הפנימיות שלנו נביא ממש את כל היקום לצורה טוב ויפה, להרמוניה. זה כבר מדע של דור המשיח, דור של גמר התיקון, שככל שנוכל לתקן את עצמנו נראה את התופעות האלה בעולם הסובב.
בינתיים אנחנו צריכים רק יותר ויותר להבין כמה ששום דבר בטבע שלנו ובטבע הסובב, ממיקרו עד מאקרו בעולם שלנו, לא ישתנה, אלא רק כתוצאה מהתקרבות או התרחקות בין בני אדם. וזה מאוד מאוד חשוב אם אנחנו נעמיד כך את המחשבות, הרצונות והתכונות שלנו, שנבין שרק בזה תלוי הכול. בהתחלה אנחנו בחוסר רגש לגלות את זה, אבל אם נתחיל לחשוב על זה יותר ויותר, אנחנו כרגיל כמו בכל מקצוע נתחיל לקבל עדינות, הרגשות כאלה שיעזרו לנו להבין איך זה באמת בנוי. שדרגת המדבר נמצאת למעלה מדרגות דומם, צומח, חי, ורק בליכוד שלנו אנחנו יכולים להביא את כל היקום, במיוחד את כדור הארץ וסביבתו, למצב שנגיע לאיזון בכל הרמות. זה כלפי כל האנושות. וכלפינו, שאנחנו נשתוקק יותר ויותר דווקא לחיבור הדדי בינינו, להשלמה הדדית בכל קבוצה וקבוצה ובין הקבוצות, ואז בתוך זה אנחנו כן נגלה שזה בעצם אותו כוח שאנחנו מפעילים בעצמנו, זה אותו מנוע שלוקח אותנו קדימה לעולם שכולו מקושר יפה וכולו טוב.
שאלה: לגבי מה שאמרת, נראה שהחיבור בין הקבוצות של בני ברוך התקדם בהרבה. יש לפנינו דרך ארוכה. למה האנושות לא מרגישה את זה כמשהו שיש בו תענוג אלא כמשהו חשוך עדיין?
אני לא יכול להגיד שום דבר על האנושות, אני לא יכול גם להאשים אותם בכלום. כי לנו ניתן רצון וכוח להשתוקק לגילוי הבורא, מזה אנחנו מבינים שהבורא זה כוח אחד שפועל על כולנו, שזה כוח חיבור, אהבה, טוב ומטיב. ואם אנחנו רוצים לגלות אותו, זה רק אם אנחנו בונים בינינו כאלו תנאים שאנחנו עושים את הבורא, כמו שהבורא אומר "אתם עשיתם אותי". אנחנו לא מגלים משהו שקיים מכבר, אנחנו מגלים בתוך הכלים שלנו את כל אותו הכוח הטוב, החיבור, הכוח הבסיסי שקיים בטבע, אבל לפי השתוות הצורה. זה חוק כללי ויסודי שקושר אותנו לרוחניות, שלפי השתוות הצורה אנחנו יכולים לגלות רוחניות בנו. וכך אנחנו יכולים להבין אותו, לאתר אותו.
אם הרוחניות תתלבש בנו אז אנחנו נכיר, נרגיש, נגלה. ובשביל זה אנחנו צריכים בעצמנו לייצב בתוכנו חוקים רוחניים, חוקים של חיבור, השפעה ואהבה, ועל זה צריכים לחשוב כל הזמן. אנחנו משתוקקים לגילוי הבורא, לגילוי העולם העליון, אבל לא משתוקקים לחוקים של העולם העליון, לקיים אותם, לחוק הבורא, של חיבור ואהבה, זו הבעיה, ולכן אנחנו מפספסים את העיקר. עלינו רק להשתוקק למה שכותבים מקובלים, להיות מכוונים כל אחד וכולנו להשפעה הדדית ולחיבור הדדי, למעלה על פני כוח הקבלה, כוח השנאה והדחייה. הבורא לא מן הסתם ברא בנו כוח דחייה ושנאה, זאת הכנה יפה מאוד שאנחנו נוכל על פני זה לגלות כוח חיבור ואהבה. ואז אנחנו קודם כל עושים את זה בעצמנו, זאת אומרת נעשים עצמאים, ושנית כל בונים בנו תכונות כמו הבורא, של הבורא. זאת אומרת מתוך זה, מתוך "ממעשיך הכרנוך", אנחנו מתחילים להבין אותו, להרגיש אותו, לגלות אותו.
לכן יש לנו הכול, רק אנחנו לא כל כך מבינים איך לעבוד, איך לייצב את כל מה שניתן לנו. אנחנו שוכחים שחייבים להיות בחיבור, וזה העיקר, ולא אני שמשתוקק לבורא. אנחנו שוכחים שלהיות באמונה למעלה מהדעת זה נקרא לא שאני נמצא בתוכי, אלא שאני נמצא בתוך החברים, זה נקרא דרגת הבינה, דרגת החיבור. כל הבעיה שלנו עדיין היא שאנחנו לא מייצבים את עצמנו בצורה סופית, נכונה, יציבה, בקשר בינינו בקבוצה. אבל פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול, וזה יקרה.
שאלה: רציתי לשאול אותך בקשר לעשירייה. כל החברים שלנו משתדלים לעשות עבודה רוחנית, להיות בשיעורי בוקר, להיות בסדנאות, לעשות הפצה ביחד. האם זה מספיק בשביל להגיע לעולם הרוחני, או שצריך עוד משהו לעשות בשביל זה?
אני לא יודע מה לענות לך. כל אדם ואדם חייב לברר את זה לבד. הקבוצה יכולה לדבר על זה ביניהם, אבל לא שמישהו מהצד, אפילו המורה, יכול לעשות את החשבון של הקבוצה ולהביא להם כבר חשבון סופי ולהגיד, "כך וכך אתם עושים וכך וכך זה לא טוב, וכך זה כן טוב, ואת זה צריכים להוסיף". לא. אתם צריכים לברר ולעבוד על זה, וכל הזמן להיות בחיפושים, במה עוד אנחנו צריכים לעסוק כדי לייצב את עצמנו כעשרה חלקים שכולם שבורים, אבל כשמתחברים אז אנחנו מייצבים את עצמנו ממש בפאזל הנכון, בלגו הנכון, בקוביות הנכונות, שמזה נבנה משהו שלם. שכל אחד רוצה להשלים את האחרים כי הוא חסר בתוך השלמות, וכל החברים שלמים וחסר להם רק דבר אחד, שאני אתכלל בהם, ואז זו תהיה שלמוּת.
אנחנו לא חושבים מספיק על החיבור, על מהות החיבור. אנחנו חושבים כל אחד בכל זאת על עצמו, וזה בתת הכרה ובהכרה, גם בזה וגם בזה. למה? כי הרצון לקבל, האגו שלנו כך עובד, וטוב מאוד שהוא כך עובד, כי הוא מראה לנו כל פעם איפה אנחנו עוד צריכים להוסיף בחיבור בינינו. וכשנגיע לחיבור בדרגה הראשונה, מיד נגלה שאנחנו כבר שייכים לדרגה הרוחנית הראשונה הזאת.
שאלה: איזה חיסרון צריך להיות לנו כדי לבנות את המקדש הזה בינינו?
צריכה להיות הבנה, הכרה בזה שרוחניות משיגים רק בקשר בינינו. כשאנחנו רוצים להשלים כל אחד את החברים לעשירייה שלמה, לקבוצה שלמה, זה בעצמו נקרא רוחניות, ומה שמגלים שם בפנים, זו כבר תכונת הבורא. מתוך זה מתחילים להשיג, גם לפי הכלי שבַּנינו את היסוד הזה, "חוֹמרה" מה שנקרא, וגם לפי מהות החיבור שבינינו שמתגלה עד כמה אנחנו משלימים זה את זה, אז מגלים לפי הכלי ולפי האור מה זה נקרא "רוחניות".
שאלה: נניח שאני מצליח לזמן מה להתפלל לבורא או העשירייה, שיהיה כוח ערבות, שכל אחד יעלה מעל האגו שלו, אבל חשיבות להחזיק את המצב הזה זה משהו שחסר. איך בזמן התפילה, והאם בכלל אפשר בזמן התפילה להוסיף חשיבות כדי להחזיק את המצב?
כן. אתה חייב בזמן שאתה חושב על ההתעלות הרוחנית כל הזמן לקשור אותה לקבוצה, להתאספות של הרצונות של החברים לרצון אחד. ככל שבהתאספות שלכם אתם תהיו מתאימים לכוח ההשפעה ההדדית שיש ביניכם, בזה אתם מגיעים למצב שאתם בתוך הקשר הזה ביניכם מגלים את הבורא. החיבור שביניכם, הנטייה לזה, התמיכה, האהבה שאתם מגלים בקשר ביניכם, זה הבורא, לא יותר מזה, זה הבורא. ואז אתם תגלו בכוח הזה כמה שהוא עליון, כמה שהוא חזק, נצחי, שלם, בלי גבול.
הבעיה היא שאתם מבדילים בין הקבוצה למבנה של העולם הרוחני, הפרצוף. ומה שמתגלה בתוך הקבוצה, זה שזה לא האור הפנימי, שזה לא הבורא, שזה לא אותו הכוח שממלא את כול המציאות. כן, זה כוח שממלא את כול המציאות, זה הבורא. מי זו המציאות? כמה שאנחנו מתחברים בינינו, זה נקרא המציאות הרוחנית, ומי שממלא את המציאות הזאת נקרא "בורא". לכן "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא"1, זה לפי אותו כיוון, כך אנחנו מגלים ומייצבים את זה. לכן חכמת הקבלה נקראת "חכמה פנימית", "פנימיות התורה".
שאלה: שמעתי אותך אומר שאנחנו לא חושבים מספיק על החיבור. איך קורה השינוי, שמתחילים לחשוב יותר על חיבור?
זה צריך להיות בדוגמה או בדאגה ביניכם, בתוך עשירייה.
תלמיד: איך אתה רואה דוגמה של מה שהחבר חושב? אני רואה מה הוא עושה במעשים שלו, אני לא מצליח לראות את המחשבות.
זה במעשים, לפחות במעשים שכך אנחנו נראה, זה דבר אחד. ודבר שני, רק בחיסרון, בתפילה שאנחנו פונים לבורא ומבקשים שהוא יעזור לנו, לכל החברים, לדאוג זה לזה, לדאוג לחיבור בינינו כדי לגלות אותו ולהעביר לו נחת רוח מהדאגה שלנו. זה מה שצריכים.
תלמיד: ברור. אני כן מזהה את הכרת הרע בזה שאני לא מצליח לחשוב על החיבור או להיות חלק מהחיבור כמו שאני רואה בשאר החברים. ואני לא רואה שמתפתחת בי יכולת להיות במחשבה על חיבור עליהם. מאיפה מביאים את היכולת הזאת?
כל הזמן חושבים על זה, שהעולם הרוחני מתגלה רק בחיבור בין החלקים השבורים שאלה אנחנו. ממש לחשוב על זה כל הזמן יותר ויותר. לכן בפועל התיקון שלנו הוא בחיבור. "ואהבת לרעך כמוך"2, זאת אומרת החיבור השלם, "זה כלל גדול בתורה"2, זה התנאי שמתגלה בו התורה.
שאלה: מה זה המדע החדש של הדור האחרון שאמרת?
בכל מדע אנחנו בודקים ולומדים עד כמה כוחות הטבע, תוצאות הטבע, שונים, מנוגדים במשהו, הם משפיעים זה על זה. זה כל המדע, בכל הרמות, אפילו בפסיכולוגיה וברפואה, אני כבר לא מדבר על פיסיקה, כימיה, על כל דרגות המדע האלו שהן יותר נמוכות, יותר קרובות לדומם. לכן אנחנו רואים שכל המדע בנוי על זה שלוקחים תופעות או תכונות מנוגדות, ואנחנו לומדים מזה על זה. אתה לא יכול ללמוד ממים על מים או מברזל על ברזל, אלא כשאתה לוקח כל מיני חומרים או תכונות, כוחות שונים, אז בהתקשרות ביניהם אתה בונה מדע.
אותו דבר כאן, אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו משפיעים. זאת אומרת, המדע הקרוב שאנחנו עכשיו רוצים לגלות, אנחנו, בני ברוך נגיד, הוא עד כמה החיבור או בהתאם לזה הריחוק בינינו משפיע על כל הטבע, על דומם, צומח, חי, שבזה אנחנו נמצאים. ואפילו על טבע המדבר, על היחס בין בני אדם, אמנם לפי החשבון שלנו זה גם נמצא בדרגת החי. אז עד כמה התקרבות או התרחקות בינינו משפיעות על דומם, צומח, חי, עד כדי כך שאם נתקרב בינינו, פתאום נראה איך הכול נרגע, נעלמות כל הבעיות, כל הווירוסים, ההוריקנים, מכות קור וחום, הכול. נעשה ההיפך, נגיע להתרחקות בינינו, שוב חס ושלום יבואו כל מיני מכות הטבע האלו בצורה כבר יותר צמודה בין התופעות האלו. וזו עדיין לא רוחניות, אלא יחסית זה גם שייך לגשמיות, כי בהתקרבות בינינו אנחנו מזמינים כוחות חיוביים, ובהתרחקות בינינו מזמינים כוחות שליליים. אבל זה מעניין, וזה צריך להתגלות. אני מאוד מקווה שלפחות אנחנו נתחיל לזהות עד כמה בנו זה תלוי. מתוך זה אנחנו נראה עד כמה זו האחריות שלנו, ונראה עד כמה אומות העולם, האנושות תתחיל לזהות גם אחרינו כמה התנגדות או התחברות, התקרבות או התרחקות בין בני אדם, שזו הדרגה העליונה שבטבע, משפיעות על כל צורות הטבע הנמוכות יותר.
תלמיד: המדע החדש הזה, הוא בא להחליף את כל המדעים הקיימים? הוא משהו חדש שהולך להתגלות או הוא לצד מה שקיים?
הייתי אומר שזו תוספת לכל המדעים, כי אנחנו לא שלא צריכים מדע אחר, שעל ידו אנחנו עוסקים ובונים, עד גמר התיקון אנחנו נצטרך את העולם הזה. אבל אחרי זה, העולם הזה, כמו שכתוב, הוא עולה לדרגת העולם הרוחני.
תלמיד: האם אתה רואה את המדע הזה הופך לנחלת האנושות כולה, או שהוא נשאר אצל המקובלים?
יש כאן כמה דברים שאני עדיין לא רוצה לדבר. אבל אנחנו נגלה את הדברים, ונגלה כמה האנושות תקבל בצורה טובה ויפה, או ההיפך, היא תתחיל לגלות שזה תלוי בחיבור או בהתנהגות בינינו. שככל שהמקובלים שמתאספים מתנהגים יפה, זה טוב לעולם, או ככל שהם מתרחקים, כמה זה רע לעולם. זה גם יתגלה במקצת, וזה כבר היה בהיסטוריה.
תראו מה שכותבים הנרי פורד ועוד אנשים, עד כמה העולם תלוי בהתנהגות של בני ישראל, הם ראו את זה. אבל נקווה שזה יהיה זמן אחר ויתגלה בצורה אחרת. כשאנחנו נמצאים בצרות אז חיבור בינינו שצריך להתגלות, הוא יפעל רק בצורה שאנחנו על פני הצרות האלו מביאים טוב לעולם. מה שאם כן ההיפך, אם לעולם היה טוב והיינו אנחנו נמצאים בהתרחקות זה מזה אז היינו מביאים רע לעולם. עוד נלמד בפועל.
תלמיד: עד כמה הדאגה לאנושות צריכה להיות במרכז הדאגה של כל עשירייה?
במרכז של כל הדאגות שלנו צריכה להיות נחת רוח לבורא. נחת רוח לבורא אנחנו יכולים לעשות רק אם אנחנו מקרבים אליו את כל הדומם, הצומח, החי והמדבר, בעיקר זה המדבר, זאת אומרת בני אדם. זה צריך להיות בדאגה שלנו. אבל למעשה בינתיים, אנחנו לא יכולים בצורה ישירה להשפיע לכל האנושות אלא רק על העשירייה, כל אחד על העשירייה שלו. אבל הדאגה לזה צריכה להיות בלתי פוסקת לכל אחד ואחד.
תלמיד: אז נכון לעכשיו הדאגה שלנו בתוך העשירייה, הניסיון להתקרב, להתחבר בתוך העשירייה, זה מספיק לנו כדי להשפיע לאנושות?
אם אתה דרך זה מתכוון להשפיע לאנושות, במידה שכואב לך להשפיע לבורא, ומתוך זה להשפיע לאנושות ומתוך זה להשפיע בעשירייה אז זה בסדר.
שאלה: כשאני לא חושב על חיבור ורק חושב על עצמי, אני חייב להגיד שאני אשם בזה ולא הבורא שהוא נותן לי את כל המחשבות?
בזה שאתה כזה, ודאי שאשם הבורא.
שאלה: אני מוצא את עצמי מתקשה בהפצה להסביר הסבר פשוט מה זה חיבור, ולכן אני מתקשה לראות איך אנחנו מקדמים את המדע של השפעת החיבור על הטבע.
אתה תדאג לחיבור בעשירייה, ואם אתה מתקשה להסביר משהו לאנשים בחוץ, עזוב אותם, אחרים יסבירו להם ואתה תתעסק במה שאתה יכול. איפה שאתה יכול לעשות חיבור בעשירייה, בין עשיריות, שם תעשה.
שאלה: כל יום אתה מגלה לנו דברים חדשים עליו, בעיניי. אנחנו במישור התובנתי אני מרגיש גם בעשירייה וגם בכלי העולמי שיש הבנה למצב שאנחנו צריכים להתחבר לאותו שדה כוח חיובי של הבורא, אבל הרמה של התחושה, הממשק הזה זה כאילו יש איזה נתק שם בין התחושה לבין התובנה היבשה. איך אנחנו משפרים את המצב הזה, איך אנחנו מבטלים את המעבר הזה, את המחסום הזה?
רק מאמץ, בירורים ומאמצים, אין לי עוד יותר מה להוסיף, ממש. אבל כמו שאני מכיר אותך אתה תלך ותגיע לזה.
שאלה: כמה חשובה ומה הכוח של התפילה בקשר שלנו בעשירייה?3
אני הייתי אומר כך, אחרי שאנחנו מבינים שהחיבור בינינו זה צורת ההשפעה היחידה על הבורא, והבורא זה הכוח היחיד שמחזיק את כול המציאות ומשנה אותה, אז יוצא שפנייה לבורא מצידינו זה האמצעי היחיד שאנחנו יכולים להשפיע עלינו, על כל האנושות ובכלל על כל הטבע, ואת זה הוא נתן לנו.
זאת אומרת, הוא לא יוצא משליטתו השלמה על הטבע, אלא במידה שאנחנו יכולים לעורר אותו, לחייב אותו לעשות משהו לכיוון התיקון של הטבע, זה הוא עושה. לכן הבורא הוא כמו שהיה, גם עכשיו הוא השולט, השליט, אבל נתן לנו אפשרות להתחבר אליו, ובמידה שאנחנו יכולים להתחבר אליו לדרוש ממנו פעולות נכונות לכיוון התיקון, הוא יבצע. זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו".
לכן התפילה היא האמצעי היחידי שבזה אנחנו מפעילים את הבורא לפעול בטבע. הבורא זה כוח היחיד שיכול לבצע את הפעולות, ומצפה ומחכה לזה לתקן את הכול, אבל אנחנו חייבים להפעיל אותו, זה נקרא "נצחוני בניי"4, שהוא מצפה לזה, כך זה עובד.
שאלה: בשביל שהעשירייה תתחבר אחת ההמלצות שלך היו לעשות יומן של העשירייה, של מצב העשירייה כלפי המצב הקודם. ואני חושב שאנחנו לא ממש מבינים את החשיבות של הפעולה הזאת וגם איך לעשות אותה נכון, תוכל לעזור לנו בזה?
זה כדי שאתם תעשו חשבון יום יום אם אפשר, כי אחר כך זה נשכח, כי הרבה מחשבות עוברות דרכינו. אז יום יום שאתן עושות חשבון מה חדש עשיתן כדי לגרום לחיבור ביניכם ולפנייה לבורא, כדי שיקדם אתכם ואת כל האנושות לחיבור, שזה נקרא "לתיקון".
שאלה: אמרת שעל ידי התיקון של התכונות הפנימיות שלנו אנחנו מתקנים את היקום ואת העולם.
לא, אני רק אמרתי גם שאנחנו נראה את זה, נראה את זה ממש במו עינינו. שאנחנו עושים התקרבות בינינו ופתאום האקלים נרגע, אנחנו עושים עוד התקרבות בינינו ופתאום נרגעים כל מיני כוחות הרעים שבין הטליבאן שם ועוד כל מיני המקומות ומדינות.
שאנחנו עוד עושים כל מיני התקרבות בינינו ואז אנחנו אפילו נרגיש בין הפלנטות, עד כמה הדברים האלה מתחילים להסתדר. אתם לא יודעים, אבל בזמן האחרון מדענים מגלים כל מיני שינויים בין הפלנטות. עד כמה יש בהם שינויים ואנחנו עוד לא יודעים למה זה מוביל את כול מערכת השמיים.
אנחנו נראה, אנחנו נראה את זה. זה באמת מדע מאוד מעניין, עד כמה התופעות בתוכנו אנחנו מרגיעים אותם, מתקרבים, משלימים, רוצים להיות בחיבור ביניהם על פני על פני השנאה שהיא האהבה, אנחנו לא הורסים את השנאה, כוחות הטבע מינוס ופלוס, הניגוד ביניהם הוא נשאר, רק אנחנו יודעים איך לעבוד עם שניהם יחד כדי לתת מקום לבורא שישלוט.
זה הצד השלישי, זה נקרא "קו האמצעי". מינוס ופלוס אנחנו יכולים להביא לכזה מצב שהבורא ביניהם יתגלה, וזה נקרא "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו", השלמה בין מינוס ופלוס. לכן כוחות רעים וכוחות טובים כמו שנראים לנו, שום דבר לא יעלם, רק יכנס לאיזון. ואז כך אנחנו נדע איך לשלוט וליהנות מכל מה שהבורא ברא.
תלמיד: כדי שנוכל לראות כזאת תוצאה, זה עתיד מאוד מושך, אבל כדי לראות את התוצאה הזאת אנחנו יכולים דרך העבודה בעשירייה לראות את זה, או שצריך שיהיה חיבור של כל הכלי העולמי?
אני לא יודע, אתה שואל אותי על דברים שעוד לא קרו, וכנראה שאנחנו צריכים להתקדם לזה עוד יותר כדי לזהות תהליך יותר בטוח. אני לא יודע, אבל נראה לי שזה יקרה גם בצורה פרטית בין בני ברוך, בתוך בני ברוך, וגם בצורה הכללית בכל העולם, וכל העולם יתקרב אלינו ואנחנו נתקרב לכל העולם ונתחיל יותר לגלות כמה שאנחנו משפיעים זה על זה.
העולם עדיין לא מגלה בנו שום מנוע פנימי שלו, ואנחנו רק מדברים על זה בצורה תיאורטית, פילוסופית, אבל לא שמרגישים חוטים שבהם אנחנו קשורים החלק הפנימי של העולם, אנחנו, וחלק החיצון של העולם, את כולם, כל האנושות. נתקדם עוד קצת ואז יהיה אפשר לדבר על זה יותר.
תלמיד: איך להשתמש בידע הזה כשאתה רואה איך החיבור שלך משפיע על העולם ועל החיים שלך בצורה פרטית, איך לעלות מעל זה כדי שזה לא יהיה שכר אגואיסטי?
אנחנו לא צריכים לפחד שאנחנו נקבל כל הדברים האלה בצורה אגואיסטית, כי לפי חוק הטבע אנחנו חייבים להגיע לכאלו צורות הכרת הרע שהם יחייבו אותו להשתוקק לחיבור ולאהבה. ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים להשפיע על העולם הכללי, רק בצורה חיובית. ואם לא אז נקבל מכות עד שזה ילמד אותנו איך נכון להתייחס לבורא, זהו.
כאן זה פשוט, נמצא האדם והבורא בשני הקצוות ובאמצע נמצאת העשירייה, כל בני ברוך וכל האנושות וכל הטבע החיצון, דומם צומח חי, וזה יסתדר. אבל בכל זאת אני חושב שבסדר שאמרתי על כל התמונה הזאת הכללית, בינתיים זה מספיק לנו.
שאלה: יש מצב שאנחנו נוכל להתחיל לבצע פיילוט למחקר הזה בכנס הקרוב נניח, לדגום קצת נתונים לפני ואחרי?
אני לא יודע, אתה מייצר את התוכן, תסריטים ושירים, ואני לא עד כדי כך, אבל אם יש לכם איזה רעיון איך להסביר לאנושות עד כמה אנחנו יכולים, במאמצים פנימיים שלנו, להפעיל מערכות כאלו בחברה אנושית שהכול יירגע, המלחמות וכל השנאה, ובעיות, וגם על החברה האנושית, סביב דרגת האדם, דרגת החי, כמו נגיד כל האלו החיידקים ווירוסים, ועוד צומח ודומם, אז אנחנו יכולים להיות על פני כדור הארץ כמו בגן עדן, ומלחמות לא יהיו והכול.
זאת אומרת, את זה אנחנו יכולים לעשות. אבל סך הכול, אך ורק בתנאי שפעם זה היה מביא אנטישמיות, פעם זה היה מביא שנאה. אצל הצאר ברוסיה, השליט, היה שר חכם, והוא כתב שאנחנו חייבים להעמיד אחרי כל היהודי שוטר שיחייב אותו כל הזמן ללמוד, כי ככה נראה לו, הוא לא הבין בדיוק את הפנימיות הדברים, אבל זה הוא הרגיש, שאם הם ילמדו אז יהיה לנו טוב. העולם צריך להבין שהכול תלוי באותה שיטת החיבור שחכמת הקבלה מסבירה.
תלמיד: אנחנו לפני התאספות כזאת גדולה, עוצמתית, פנימית, עם הכנה, ויש לנו ככה, עוד שלושה שבועות בדיוק, אז יכול להיות שזו הזדמנות טובה לבדוק את זה, זאת אומרת, לראות לפני זה מה קורה עם מצב התחלואה, קורונה, ומה קורה אחר כך, מה קורה עם האקלים?
אני לא חושב שכבר אתה יכול לראות, גם המספרים האלה הם מספרים כאלה שקריים, אני לא מאמין שזה ממש אפשר. תנסו, אבל רק לנסות לראות את זה, לא להוציא את זה לפרסום, למשהו.
תלמיד: כן, ברור.
כי אין לנו בטוח על מה לסמוך.
שאלה: ככל שאנחנו נתחבר ונמשוך את כוח הטוב, ונראה את השינויים לטובה שמתרחשים בעולם, כך תיארת, נכון?
אנחנו נמצאים במצב, שאם נעשה את זה בצורה רצינית, בכמות ובאיכות, במסגרת "בני ברוך" העולמי, אנחנו כן אולי כבר יכולים לזהות שינויים כמו בגלים, שהולכים ובאים לכל האנושות, ונראה את הרוגע והשלווה, ואיך הכול מסתדר בכל מיני רמות. וזה שייך לכל האנושות.
תלמיד: חלילה אני לא מאחל סבל לאנושות, אבל איך תתפתח בה הכרת הרע, איך היא תתקדם, תתפתח?
הכרת הרע מתגלה לעומת הכרת הטוב. אם אתה לוקח בן אדם שאין לו יותר מפרוסת לחם, וככה כל החיים, אז יש לו להיום פרוסת לחם, והוא חושב שזה טוב ולא צריך יותר. הוא לא יודע מה זה טוב יותר. אבל אם אתה לוקח איזה ילד, מכניס אותו ממשפחה ענייה לבית המלך, והוא חי שם כמה שנים. ואחר כך אתה מוציא אותו בחזרה להורים שלו העניים, אז הוא כבר יודע מה זה טוב ומה זה רע נגיד, לכן הכול יחסי.
שאלה: כל יום כעשירייה אנחנו מכינים תפילה משותפת ומעלים אותה לבורא. איך אנחנו יכולים לבדוק או לשלוט כמה אנחנו יכולים לאלץ את הבורא להגיב לנו?
אתם חייבים, כמו שכתוב בכל המאמרים שלנו, לקבל את הבורא כנמצא בתוך הקשר ביניכם, במרכז הסביבה. וכשאתם פונים אליו זה נקרא שאתם נמצאים ליד העמוד, במרכז, בקשר ביניכם, ומשם אתם פונים אליו. אם יש ביניכם הרגשת הקשר של הקבוצה, אז באותו קשר אתם כביכול מגלים את הבורא ופונים אליו. אתם מתפללים לאותו קשר ביניכם, ובפנימיות הקשר נמצא הבורא, והוא יתגלה ברגע שאתם כבר מגיעים לקשר הנכון.
שאלה: איך לזהות את מהות כוחות החיבור בינינו?
זה יתגלה בהתאם למאמצים שלנו. אנחנו עושים יום יום מאמצים, עוד צעד קדימה, עוד צעד קדימה, ורק ללכת איתנו, עם כולנו יחד. חסרים לנו עדיין צורות התכללות זה בזה, תמיכה זה בזה, אנחנו לא מרגישים עדיין שמה שאני עושה אני עושה עם העשירייה ממש. אני לא מרגיש שעשירייה שלי ממש קשורה לכל יתר העשיריות. עדיין האגו שלנו חותך בינינו, ומופיע ומייצב בינינו את כל צורות הגבולות ועל זה צריכים לעבוד. ולא אחר כך, אלא ממש עכשיו.
שאלה: התיאור שתיארת קודם, איך ההתקרבות שלנו משפיעה על העולם, גם על תופעות טבע, וגם על הטליבאן, כל הדברים האלה זה באמת אומר שההבחנות והכול בתוכנו, ואנחנו משפיעים באופן ישיר. באמת הכול מערכת אחת ואנחנו רק חושבים שאין לנו שליטה, אבל בעצם יש לנו, אנחנו רק לא יודעים איך להשתמש בה.
נכון. אנחנו צריכים להבין ולהיות בטוחים שיש לנו שליטה על הכול, שליטה רוחנית. לא בכוח הצבא ולא בכוח אחר, בכוח הכסף, וגם לא במוח שלנו, אלא רק בכוח החיבור בינינו. בזה יש לנו שליטה על הבורא, ודרך הבורא, שיעשה מה שצריך להיות לכל העולם. זאת הצורה, זאת הנוסחה שכך אנחנו צריכים לפעול, "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא", ישראל, חיבור ובורא. והבורא בהתאם לזה כבר עושה את השינויים בטבע האנושי, גם בדומם, צומח, חי, שבטבע שלנו הארצי, וגם בבני אדם.
אחרת אנחנו נגלה מיום ליום יותר ויותר כאלו זעזועים בטבע הסובב על פני כדור הארץ ובטבע בני האדם, שלא נכיר מה שהיה לפני עשרים, שלושים שנה. יהיו כאלו תופעות נוראות בטבע שלא נוכל להסתתר באף מקום. ואנשים יתנהגו בצורה כזאת פרועה זה לזה, כמו שכתוב, "שונאי אדם יושבי ביתו". "שונאי אדם יושבי ביתו", עד כדי כך. יראה לך שאתה נמצא כאילו בעיר ואחר כך בבית, ואחר כך בתוך הדירה שלך, עם חיות טורפות, ממש עד כדי כך שכל הזמן חושבות איך להזיק לך בפועל. כך זה עלול להתגלות אם אנחנו לא נרגיע את האגו.
תלמיד: אחריות מאוד כבדה.
כי זה בתוכנו. כוח היכולת שלנו זה בהתאם למה שאנחנו יכולים לתקן. לא יתגלה רע יותר מטוב, אלא מתגלה רע כדי לדחוף אותנו לטוב. ואם אנחנו לא משתמשים בו, אז אנחנו נותנים לרע הזה לשלוט. זאת אומרת, לעלות ליתר דרגה כדי ללחוץ עלינו. אבל בסופו של דבר בכל רע שמתגלה יש לו רק, מאין ברירה, מטרה להביא אותנו לחיבור.
תלמיד: הלוואי שנצליח.
שאלה: כיצד לבנות חיסרון אינסופי לבורא?
תדברו ביניכם ותמצאו קטעים יפים. ואם תצליחו, אז גם תשלחו לחברים, בעיקר החבר האחראי על איסוף החומר, ואנחנו אולי נלמד מה שתאספו.
שאלה: האם כשאנחנו רוצים לקבל תוצאה מהחיבור שלנו עכשיו, אנחנו לא מרגיעים את האגו?
האגו שלנו, כשאנחנו רוצים לתקן אותו, אנחנו רק מאזנים אותו עם הכוחות כנגדו ואז אנחנו עולים לדרגה אחרת. כמו בבית ספר, בכל מקום שאתה לומד. כמה שאתה לומד אתה כבר יודע מה לעשות עם מה שיש לך, אבל נותנים לך בעיות, שאלות, בדרגה יותר גבוהה. לכן תמיד האגו יהיה יותר גדול, אבל כנגד זה תמיד יהיה לנו כוח השפעה, כוח חיבור גם יותר גדול, וכך אנחנו נתעלה יותר ויותר.
שאלה: אנחנו רואים שחכמת הקבלה נמצאת ביסודן של הרבה שיטות פילוסופיות ואמונות, והרבה מהשיטות האלה עם הזמן הלכו ונעלמו. האם זה בגלל שהן לא עמדו מספיק בתנאי של חיבור והשפעה?
העניין הוא שחכמת הקבלה היא שיטה מדעית הייתי אומר, שמתבססת לא על רוחות ועל איזה כוחות שקיימים אי שם, היא לא מדמיינת שחיות איזה דמויות באוויר ואדם צריך להשתחוות כלפיהן ולהביא להן מתנות וכן הלאה, אלא היא מתבססת על כוח הטבע, טוב ורע, פלוס ומינוס, ואיך אנחנו צריכים לעשות ביניהם איזון. לא בזה שאנחנו הורסים אחד ומגדילים את השני, אלא אנחנו דואגים רק ששני הכוחות האלו יתאזנו בנו, יתחברו בנו על ידי הנגד, על ידי ההתנגדות שביניהם. כמו בטכניקה, בחשמל, באלקטרוניקה, יש לך פלוס ומינוס ואתה חייב שיהיה ביניהם נגד, רזיסטור, ואז הם יכולים לפעול זה כנגד זה דרך הנגד הזה, דרך כוח ההתנגדות, ועל כוח התנגדות אתה מוציא מהם תוצאות, אנרגיה טובה, שאתה משתמש בה לכל מיני דברים.
זה בעצם העיקרון, הוא נובע מהטבע עצמו. אין כאן שום דבר שאדם מוסיף מהשכל, מהרגש שלו, הוא רק מגלה מה שיש לנו בטבע. וכשמגלה את הדברים האלה, הוא מגלה אותם גם בטבע האנושי, באדם, מה זה נקרא פלוס ומינוס בי, ואיך אני יכול לאזן את הפלוס והמינוס האלה בתוך רצונות, מחשבות, תופעות שבי. על זה כל חכמת הקבלה. זאת אומרת, היא כולה מדברת על התנהגות האדם, איך הוא בנוי מצד הטבע, פלוס ומינוס, ואיך הוא יכול להביא את שתי התופעות האלה, לא להרוס שום תופעה, אלא להשתמש בשתיהן למצב שהוא יכול להתקיים, ועד כמה הקו האמצעי מה שנקרא, בין פלוס ומינוס, בין אגו לאהבה, שנאה ואהבה, עד כמה זה יכול להביא אותו להכרת המקור שלהם. המקור שלהם מתגלה, שיש ביניהם מקור אחד, מטרה אחת, וגם מתוך זה שהיה להם מקור אחד, סיבה אחת. ואז אין לו שום בעיות.
יש אדם עם פלוס ומינוס שבו, שאת המינוס יש לו מלכתחילה, את הפלוס הוא יכול להשיג מהטבע, בעיקר זו ההתנהגות שלו עם האחרים. את המינוס הוא מגלה כשנאה לאחרים, את הפלוס הוא מגלה שיכול להיות כאהבה לאחרים. בדרגה האנושית אין יותר חוץ משנאה ואהבה, ואם הוא יודע לסדר את שני הדברים האלה יחד, שזה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", אז הוא משתמש בשני הכוחות האלה פלוס ומינוס כדי להעלות את עצמו. כך עובדים כל הדברים בטבע, שפלוס ומינוס מתחברים ומפעילים איזה מנגנון. ואז אדם עושה כך על עצמו, זה מפעיל אותו, והוא הולך ומתקדם בזה. במה? שבקשר הנכון בין פלוס למינוס, שלא הורסים זה את זה, אלא שיש ביניהם התנגדות, ההתנגדות הזאת מופיעה מעבודת האדם, שהוא רוצה להשתמש בשני הכוחות האלה למטרה אחת, לסיבה שלהם שזה הבורא. כשאדם משתמש בזה בצורה נכונה, הוא מגלה את הכוח העליון. וזאת בעצם המטרה. כך אנחנו עובדים.
לכן לחכמת הקבלה אין שום קשר לאמונות, לכל מיני פעולות שיש בדתות, אין שום דבר, רק עבודה פנימית של האדם ועם האנשים האחרים, כדי לחבר את שני כוחות שבהם רעים וטובים. הוא גם מגלה את שני הכוחות האלה בין בני אדם, שכל אחד יכול להתייחס טוב לשני, רע לשני. זאת אומרת, חכמת הקבלה מתגלה בקשר בין בני אדם.
לכן ברגע שהאנושות גדלה מדרגת חי והתחילה להגיע לדרגת המדבר, שהתחילו יחסים יותר אנושיים בין בני אדם, אז גילו את חכמת הקבלה בבבל העתיקה, מפני ששם הייתה אוכלוסייה שמתאימה לגילוי הזה. היו הרבה אנשים שחיו באזור אחד, ודווקא היו חכמים. משם יש לנו את הכתב, משם יש לנו חשבון, משם יש לנו בעצם את ההתחלה של כל המדע, ממסופוטמיה, מבבל. לכן אין שום קשר בין חכמת הקבלה לדת. דת זה כבר מה שהאנושות מסדרת לעצמה כדי שיהיה לה להאמין במשהו, לבטוח במשהו, להקל במשהו על החיים שלה. אני לא אומר על זה כלום, חוץ מדבר אחד, שאין קשר בין חכמת הקבלה לדתות. רב"ש היה קורא לכל הדתות האלה מנהגים. האנושות הייתה צריכה דברים כאלה לכן עשתה את זה.
חכמת הקבלה מתגלה רק בכוונות, במה שאדם רוצה לעשות עם עצמו, עם החיים שלו, עם הסביבה שלו, כוונה, ובהתאם לזה עושה פעולות. ודתות בדרך כלל עושות פעולות שקבעו לעצמן שעל ידן זה יכול להשפיע על הטבע. בדרך כלל זה משפיע על בני אדם, על הרמה הפסיכולוגית שלהם ולא יותר. רואים את זה עד היום הזה.
שאלה: האם אנחנו יכולים לכלול את כל העולם בתפילה שלנו, שהעולם יתוקן, ביחד עם העבודה שאנחנו עושים עם העשיריה?
כן. בהתאם למה שאנחנו נעשה בעשיריה, רצוי שכך נעשה שגם העולם יצטרף וגם יקבל צורה של עשיריה. אני מאוד מקווה שבמשך השנים הקרובות אנחנו נגיע לזה שאותה צורה, אותו פורמט שיש לנו בעשיריה, לאט לאט הוא יתחיל להתרחב ולקבל כל מיני צורות באנושות. שיבינו שאי אפשר בבת אחת להיות כאיש אחד בלב אחד בקנה מידה של העולם, אבל לאט לאט פה ושם נוכל את זה לעשות. אני חושב שהאנושות תגלה את הדברים האלה בחיבור הנכון, לפי מה שחכמת הקבלה מדברת, לא חיבורים סתם שיש כאלה מלא. אבל תגלה שנכון להתחבר לפי התנאים, לפי העקרונות של חכמת הקבלה, גם בעבודה, גם בבית, בכל דבר. בכל מקום שיש כמה אנשים, אם הם רוצים להצליח, הם יגלו שצורת התקשרות כזאת היא הנכונה והמוצלחת.
שאלה: האם אנחנו עדיין לא מוכנים להעביר את השיטה לעולם, או שהעולם עדיין לא מוכן לקבל אותה?
גם זה וגם זה נכון. גם אנחנו עוד לא מבינים איך להעביר את חכמת הקבלה לאנשים, זה גם תלוי איפה, וגם העולם לא מוכן עדיין. העולם צריך להיות במידת הסבל הפנימי שלו, פנימי, לא חיצון. לסבל חיצון העולם רגיל, חוסר אוכל, ביטחון, וכן הלאה, אבל במצב הפנימי, אנשים עדיין לא חושבים מספיק בשביל מה אני חי, ובחוסר תשובה על זה הם לא בורחים.
חוץ מזה, תלוי באיזו סביבה אתם עושים את זה. אם אתה מדבר על ארמניה, זו מדינה מאוד עתיקה ומאוד מאוד דתית, ולכן קשה. אם אתה מדבר שם על חכמת הקבלה, אני לא יודע באיזו צורה אתה יכול לעשות זאת. הייתי שם, הרגשתי את האווירה, אנשים מאוד מפותחים, מרגישים, יש להם הרבה, מצד אחד. מצד שני הם מאוד מאוד נמצאים בתוך הדת. ולכן צריכים לחשוב באיזו צורה אפשר להסביר להם את הדברים. האמת שכמו שכותב גם בעל הסולם בדור האחרון, שכולם יכולים להישאר בדתם, ואין שום בעיה שבן אדם גם מאמין במשהו שהוא מאמין, באיזה אל משלו, וגם מבין, לומד ומשתמש בחכמת הקבלה, כי זה לא שייך אחד לשני. כך הוא כותב, וזה באמת נכון. לכן אפשר לעשות. אבל לאדם שכבר נמצא בדת, נגיד כמו הארמנים, ולהביא להם את חכמת הקבלה, הם יחשבו שבמקום האל שלהם אתה מביא להם אל אחר, וזו הבעיה. נראה, עוד נדבר על זה.
שאלה: מהי ההתנגדות בעשיריה ואיך היא מתגלה? כלומר זה לא רק נקודות מבט שונות, נכון?
התנגדות בעשיריה זו התנגדות לחיבור, רק כלפי חיבור, זה נקרא התנגדות. וההתנגדות הזאת היא מופיעה בכל אחד מאתנו ובכולנו יחד, בכל מיני אופנים מכל אחד ואחד, אבל זה טבעי וצריך להיות כך. כי כל אחד ואחד, תתארו שכל אחד ספירה שונה מעשר ספירות של הפרצוף, לכן ודאי שכמה שיש בכל אחד רצון לקבל, והוא בסגנון שונה מאחרים, כך ההתנגדות שלו לחיבור היא שונה מאחרים. לכן את כל צורות ההתנגדות האלו, אנחנו צריכים לאסוף ולראות איך אנחנו מתקנים אותן. יש שיטות, ואנחנו משתמשים בשתיהן. ישנה שיטה שאנחנו פורצים הלאה ולא מסתכלים כאילו על ההתנגדות, וישנה שיטה שאנחנו עוצרים את עצמנו ומטפלים בהתנגדות ואחר כך עולים. יש בזה הרבה דברים, אנחנו נראה את זה בדרך, אין בעיה. טוב שזה כבר עכשיו עולה סימן שמתקדמים.
שאלה: אפשר להגיד שהחיבור הראשוני שלנו בהכרה זה כשאנחנו מגלים שהרצון לקבל שלנו משותף, שאנחנו רוצים לעבוד ביחד כנגדו?
אם אנחנו כבר מתחילים כך לקבוע במצב שאנחנו נמצאים, שאנחנו חייבים להתחבר יחד כדי לפעול כנגד הרצון לקבל שמפריד בינינו, זאת אומרת שאנחנו מסכמים, שהרצון לקבל מופיע מכל אחד ואחד, הוא דוחף כל אחד מאחרים בעשירייה, אנחנו חייבים יחד לעזור לכל חבר וחבר, זאת אומרת לכולם יחד, להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלו, ואפילו להפוך את הרצון לקבל שלו לרצון להשפיע לעשירייה, אז בתוך העשירייה יוצא שאנחנו מתעלים על פני הרצון לקבל המשותף ברצון להשפיע המשותף, ובזה סיימנו את השלב הראשון של חיבור עשרה לאחד. אחר כך אנחנו עוד נדבר על בניית המסכים וזיווג דהכאה וכן הלאה. זו כבר חכמת הקבלה המעשית, הפרקטית.
שאלה: האם איסוף אינפורמציה אצל חברים שהחיבור שלנו משפיע בפועל על תופעות בעולם, זה לא ניסיון לקבל הוכחות בידיעה, בשכל? האם השתוקקות כזאת להוכחות זה לא ללכת נגד אמונה מעל מהדעת?
שום לא דבר לא פועל בעולם חוץ מהרצון המשותף שלנו, זאת התשובה. ולא פילוסופיות למיניהן שכל אחד כך וכך יעשה. רק החיבור בינינו לכיוון שינוי העולם לטובה.
שאלה: בנוסחה, אם אני לא משתתף בפעולות של העשירייה ובמאמץ לחיבור, אני מזיק לערבות של החברים, האם להכניס שאני גם מזיק לאנושות ולקרובים שלי, למשפחה?
אני לא יכול להגיד, עוד מוקדם לנו לדבר עד כמה אנחנו פועלים בחיבור שלנו בעשירייה על כל העולם, ובמעגלים, על הקרובים ועל הרחוקים, על אלו ועל אלו, על החברים ועל השונאים. אני עוד לא יכול לדבר על זה. נדבר בקרוב, אבל עדיין אין לי מילים, אנחנו עוד לא מוכנים לזה.
קריין: מסמך "הבורא מתגלה בקשר בינינו", קטע מספר 5, אומר בעל הסולם.
"כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו, וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו, שברור לו, שהשי"ת אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה.
ולפיכך, כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בודאי בפירודא ממנו יתברך. ולא יבוא לידי השואת הצורה לעולם. וזה מה שאמרו ז"ל: "כל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר דביקות בשמים, לא תעשה שום דבר, שאינו מביא מטרה זו של הדביקות. דהיינו, שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך. שאז תבוא להשואת הצורה עם השמים: מה הוא יתברך, כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה, כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך, שזו היא הדביקות השלימה."
(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")
קריין: שוב.
"כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו, וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו, שברור לו, שהשי"ת אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה." זאת אומרת, רק לכיוון השפעה, רק לכיוון הבורא אנחנו חושבים דרך העשירייה. ולא מה יהיה לי שם באיזושהי צורה בחזרה, זה אסור, אני לא נמצא בהשתוות הצורה עם הבורא. זאת אומרת, כמו שהבורא אינו חושב על עצמו אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח וכן הלאה, כך לנו אסור על זה לחשוב, רק לכיוון השפעה.
"ולפיכך, כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בודאי בפירודא ממנו יתברך. ולא יבוא לידי השואת הצורה לעולם. וזה מה שאמרו ז"ל: "כל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר דביקות בשמים, לא תעשה שום דבר, שאינו מביא מטרה זו של הדביקות. דהיינו, שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך. שאז תבוא להשואת הצורה עם השמים: מה הוא יתברך, כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה, כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך, שזו היא הדביקות השלימה."
(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")
שאלה: מה זאת אומרת "לא יגיעו להשוואת הצורה לעולם"?
עד שנמצאים בגישה הזאת אז לא יגיעו לעולם. זאת אומרת אין כאן אפשרות משהו לעשות, אלא רק לגמור עם הגישה הזאת שחושבים על עצמם, מה יהיה מהם, ממה שהם עושים וכן הלאה.
שאלה: מה לעשות אם מחשבות כאלה באות אליך, כמו מה יצא לי מזה? מחשבות על השכר הרוחני למשל?
קודם כל, מפני ששמעת שאנחנו אומרים ש"הכול בא לטובה", אז על כל מה שבא, אתה צריך להגיד תודה רבה לבורא על זה ששלח לך מחשבות כאלו. ואז בהתאם לזה אתה כבר מתנתק מהן כי הן לא שייכות לך אלא לבורא. כי הוא ששלח לך, וכבר אתה יכול מכאן לשנות את הכיוון, הגישה, התגובה על מה שקיבלת. ומה שאתה מרגיש זה כבר לא שלך, אלא זה מחשבות שלו ואם כבר הוא שלח אותן, אז שלח אותן לאיזו מטרה, ואם אתה משתמש בהן נכון, אתה יכול לממש את אותה המטרה, וכבר אתה נמצא במצב אחר לגמרי.
אז קודם כל לא לקבל שום דבר מה שיש לנו במוח ובלב שזה שלנו, זה הכול בא מהבורא בלבד והכול הוא מסובב, "אין עוד מלבדו". ואם אנחנו נקבל את זה בצורה כזאת, אז כבר אני דבוק בו.
תתארו לעצמם שהמוח והלב נמצאים בידיים שלו, בשליטה שלו, אז מה יש לי? כלום. רק נשאר לי במוח ובלב קצת נקודה משלי כדי שאני אאחז בו, בבורא. אז כול מה שמתרחש במוח ובלב זה מהבורא ואז מה אני צריך לעשות? לכוון את זה בחזרה אליו, כמו האורח ובעל הבית. בואו ננסה, זאת כבר התחלה יפה מאוד להתקדמות הרוחנית.
שאלה: חוץ מזה שאני קובע שהמחשבות על השכר הרוחני מגיעות מהבורא, האם אני צריך לבקש שהמחשבות האלה ייעלמו, לעשות עוד פעולות כלשהן?
תתחיל לחשוב על מה שעכשיו דיברנו, ומתוך זה יבואו לך עוד ועוד אפשרויות. אבל כולן בכיוון זה. כי קודם כל, מה שיש לך בלב ובמוח זה מהבורא, ולמה הוא נותן לך את זה? איך נכון להגיב על זה?
שאלה: מה זה אומר לשחרר את כל המעשים שלך, למה הכוונה?
זאת אומרת, לשחרר את כל המעשים משליטת האגו ויותר נכון להגיד, כל המחשבות הכי גרועות, מגרועות ועד טובות וחזרה, הכול לייחס לבורא.
שאלה: איך האדם יכול להשיג מצב כזה שבו הוא לא חושב על עצמו, ואם הוא ישיג אותו, האם הוא ימשיך להתקיים בעולם הזה?
אני לא יודע מה זה להיות בעולם הזה לפי ההגדרה שלך. איפה שהכוונות שלך, המחשבות שלך, שם אתה נמצא. או שאתה מכוון אותן דרך העשירייה לבורא, ואז בהתאם לזה אתה כאילו לא נמצא בעולם הזה ואתה כבר רוצה להיות בעולם העליון.
שאלה: האם אני יכול לבקש עבור עצמי להתעלות מעל האגו, אם המטרה הסופית להידבק בעשירייה ובבורא?
כן.
שאלה: איך כל אחד מאיתנו עוזר לחברים שלנו להתקדם בדרך?
דוגמה, דוגמה זה מה שכל אחד צריך לתת לאחרים.
שאלה: כדי לא להישאר במחשבות על עצמי, אני צריך להימצא כל הזמן בחברים?
בטח.
תלמיד: וכל היתר, כל מה שמתעורר בתוכך כנחיצות לדאוג לעצמך, או דרישה לעצמך?
זה "לא יגונה ולא ישובח". וזה נקרא זה שאתה חייב להתקיים בדרגות דומם, צומח, חי, אתה חייב לדאוג לעצמך. אלא בדרגת המדבר, שם אתה חייב כולך להיכנס דרך הקבוצה בבורא.
תלמיד: איך זה יכול להתקיים?
מה זה שייך אחד לשני? אני יכול להיות בן אדם, אני אוכל, שותה, ועושה עוד כל מיני דברים ששייכים לדרגת חי. ויחד עם זה, הלב והמוח שלי שייכים לדרגת המדבר. מה ההבדל ביני לבין הסוס? גם הסוס עושה אותו הדבר כמו שאני בדרגת החי, ויותר יפה ממני, ויותר נכון ממני.
תלמיד: בזה שאני כמו סוס, אוכל משהו ונמצא בחברים, בזה אני מתקן גם את דרגת החי הזו?
כן, בזה אני מתקן גם את דרגת החי.
שאלה: איך אני תומך ברצונות של החברים בעשירייה?
הרצונות של החברים הם ברורים לי. אני לא עושה עליהם ביקורת, אני מקבל אותם שהם כולם ב100% קדושים, צודקים, ישרים, וכולם מכוונים לקשר ביניהם ולבורא, ואז אני רוצה פשוט להתקשר אליהם.
אפילו אם היית נמצא בקבוצת פושעים, אבל אם אתה מקבל אותם בצורה כזאת שהם כולם צדיקים ומכוונים לבורא, אז אתה תגלה שזה באמת ככה, שכלפיך כך זה יתגלה. זה נקרא "כל הפוסל במומו פוסל". ואם אין לי מום, ואני מסתכל עליהם לא דרך המומים שלי, נגיד כמו רבי יוסי בן קיסמא, שראה בכל התלמידים שלו צדיקים, והתקשר אליהם, ואיתם יחד עלה מדרגה לדרגה. ככה זה.
שאלה: אמרת מאוד יפה, שהכול תלוי ב"אם", ו"אם" אני נמצא אפילו בחברת פושעים, אבל "אם" אני מתייחס אחרת. אז כל העבודה שלנו זה על ה"אם" הזה, זאת על שינוי היחס לעבודה הזו?
זאת אומרת, אסור לי לעשות ביקורת על האחרים, אלא רק על עצמי, איך אני מעלה אותם בעיניים שלי ואז בהתאם לזה, אני אראה איך אני מתקדם.
שאלה: אז כל שנייה בחיים שלי אני צריך להשקיע רק בזה, בשינוי היחס לסביבה?
כן. כמו שאמא מסתכלת על התינוקות שלה, אוהבת את כולם, וכולם בעיניה ממש מושלמים, כך אתה צריך להסתכל על החברים. אבל אתה צריך לבדוק את זה כל רגע ורגע, תבדוק עד כמה שאתה מסתכל אחרת. אוטומטי, שהאגו לא נרדם, וכל פעם מעורר אותך, מחמם אותך נגד, ואז תמיד יש לך עבודה.
תלמיד: עוד עבודה היא לפנות עם זה לבורא, כי אני לא מסוגל לעשות את זה.
ודאי. בשביל מה הבורא עושה את זה? רק כדי להזמין את תשומת לב לעצמו.
שאלה : כתוב "כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו". איך חז"ל או איך המקובלים יכלו לדעת על מה חושב הבורא, ומה משמעות הביטוי הזה?
אני לא יודע ואני לא הולך לחקור בכיוון הזה. אני הולך לחקור מה אני צריך, כדי להגיע לאותה דרגה, בסדר? ומה שאתה שואל, זו כבר שאלה פילוסופית, "איך הם הגיעו לזה?". אתה לא יכול לדעת איך הם הגיעו לזה, לפני שאתה מגיע.
הפילוסופיה עוסקת בדברים שהשכל והרגש האנושי לא יכולים להגיע, אבל הם מתארים לעצמם כאילו שהם מבינים ואפילו מרגישים, ויכולים לחקור. לכן כל הפילוסופיה כולה שווה לאפס גדול, אז אל תיכנס לזה.
שאלה: איך אנחנו נותנים דוגמה נכונה, וממי אנחנו מקבלים אותה בעשירייה?
אני מתאר את החברים שלי, שהם כולם צדיקים, ושהם ממש מכוונים נכון לחיבור ביניהם והבורא. ושאני מסתכל עליהם, אני מרגיש על עצמי בושה. והרגשה הזאת בדרך כלל נמצאת כל הזמן. ומה שעוזר לי, זה רק שאני לפחות קצת, כמה פעמים ביום, תופס את עצמי, שאני חייב להכניע את עצמי כלפיהם, וכך גם אני אתקדם, כדי לתמוך בהם. לא סתם להתקדם, כי זו הרי התקדמות אגואיסטית, אלא כדי לתמוך בהם, שהם יתקדמו עוד יותר.
ואפילו בצורה כזאת, כשאני תומך בהם, שהם יתקדמו יותר, אז אני כבר נמצא איתם באותה סירה. אומנם אני יושב שם באיזה מקום, וממש מגיע לי להסתתר, שלא יראו אותי מרוב בושה בגלל שאני לא מסוגל להשתתף איתם, אבל בכל זאת אני איתם, וכך אני מתקדם.
הרגשת השפלות, הקטנות, הבושה כלפי החברים בעשירייה, חייבת ממש ללוות את האדם כל הזמן. ושמתוכה, הוא כבר יעשה את כל ייתר הפעולות.
שאלה: אם אני מרגיש, אם בעיניים שלי אני רואה כל חבר בעשירייה איך שהוא מושך לחיבור וכמה שהוא צדיק, אבל כל חבר עושה את זה בדרך אחרת, כל אחד רואה את הדרך לחיבור באיזה זווית שלו. ויש סתירות בין הזוויות האלה, בין המשיכות של כל אחד לחיבור. מה אני עושה כלפי זה, איך אני מחבר את הכול לאחד?
מצד אחד כולנו שונים, אף אחד לא מבין את השני, ולא יכול להסכים עם השני. ומצד שני, אנחנו מאוד מעריכים את ההשתתפות של כל אחד ואחד, זה לא מפריע לזה. אני יכול לאהוב את החבר, והוא חושב ממש הפוך ממני, עושה הפוך ממני. אלא לפי דעתו, וסגנון ההתחברות שלו בקבוצה, כך אנחנו מגלים ומרגישים, ובאמת זה נכון.
ככל שנתקדם יותר לתיקון, נראה את עצמנו, שכל אחד יותר גדול, וכל אחד יותר הפוך מהאחרים. ודווקא בהפכיות הזאת, כשאנחנו מתכוונים לבורא, "כי בו ישמח ליבנו", אז בו בלבד, אנחנו נראה את ההתקשרות בינינו. ומחוצה לבורא, כולנו מפוזרים לאין סוף, כל אחד ואחד, כאילו אנו נמצאים ממש בסוף הגלקסיה ביחס לשני. ורק בתנאי שאנחנו מתכוונים לבורא, אנחנו מתחברים במרכז הגלקסיה. ממש ככה.
תלמיד: זאת אומרת, מספיק לי לראות שכל חבר רוצה את החיבור בדרך שלו, וזה לא מנוגד לדרך שלי, אבל הם ביניהם מנוגדים, אז מספיק לראות שכל אחד עושה את זה?
ועוד יותר, זה סימן שאנחנו גדלים. כי כל אחד יותר גדול באישיות שלו, וודאי שהוא הפוך מהשני, ודאי. אבל יחד עם זה, כולנו מתקבלים ומתחברים בנטייה לבורא. זה נקרא שעשר הספירות שכולן שונות, כולן מכוונות לכיוון אחד. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לבצע את זה.
שאלה: מה זה בדיוק אומר להיות תחת שליטת הבורא, איך אני יכול להכניס את המצב הזה בהבנה שלי?
זה כמו שאתה מכניס את עצמך תחת השפעת החברים, כי אין בורא, אלא הוא מתגלה רק דרך החברים, הוא לא מתגלה כמשהו נפרד. אלא אם אתה מתאר את עצמך נמצא תחת שליטת החברים, יוצא שאתה נמצא תחת שליטת הבורא. והבורא לא מתגלה מעל זה, מעבר לזה, לא, רק ככול שאתה מחבר את החברים יחד, אתה מגלה את הבורא בצורה יותר ויותר ברורה ונכונה.
כמו שאתה עושה פוקוס בעדשה כשאתה מצלם משהו, אז אתה רואה אותו בצורה יותר ויותר ברורה, ככול שאתה משלב את כל החברים לאחד, לדמות אחת. זה נקרא שאתה מביא את האור חוזר שלך בצורה כזאת מכל החברים, שהבורא מתלבש בהם, וכך מופיע לפניך. אתה לא יכול לראות אותו אלא כאור ישר בתוך אור חוזר, והאור חוזר מייצב לך את צורת האור הישר, ובלי זה, זה אור אין סוף שאתה לא יכול להרגיש, לראות, ולזהות.
שאלה: איפה בדיוק אנחנו יכולים להחליט כעשירייה שאנחנו לא בהסכמה על הקשר בינינו, ולאיפה אנחנו יכולים להזמין את הבורא?
אתם לא צריכים לחקור איפה יש ביניכם חוסר הסכמה. אנחנו אף פעם לא הולכים לעשות ביקורת, אלא אנחנו תמיד רוצים להשתוקק לטוב, לחיבור, לבורא. ואם מתגלה שאנחנו לא מסוגלים, אז אנחנו עושים ביקורת, מה מפריע לנו. זאת הגישה הנכונה, היחידה.
אנחנו לא מעוררים כוחות שליליים, רק מתחילים עושים כך, בדרך כלל, אנחנו לא מעוררים את הכוחות השליליים, אלא רק את הכוח החיובי. ואז בכוח החיובי מתגלות לנו תופעות חדשות מהשבירה, ואנחנו מתחילים לברר ולתקן אותן. זו הדרך שלנו.
שאלה: אם חבר בקבוצה אומר לך לעשות משהו, והקבוצה אומרת לך לעשות משהו. מה ההחלטה, עם מי אני מסכים, האם אני צריך לעשות משהו אחר, איך אני מחליט לבטל את עצמי לכולם?
מלכתחילה אתה הולך לבטל את עצמך כלפי הקבוצה. מלכתחילה כך אתה צריך לעשות, ואין כאן שום שאלה ופקפוק. אם אתה נכנס לקבוצה, אם אתה אומר שאתה חבר בקבוצה, אז אתה חייב לקבל את המרות שלהם, את השליטה שלהם עליך. ממש.
תלמיד: ואם חבר אחד אומר לי לעשות משהו אחר ממה שהקבוצה מבקשת?
אתה לא שומע חבר אחד, אתה רוצה לשמוע את דעת הקבוצה. אחרת אני לא יודע איזה חברים יש לך שם בקבוצה, מה אתה תקבל עכשיו מעשרה או תשעה חברים, תשע עצות, כל מיני פקודות, ולא יודע מה, דעות, וכך תעשה? אתה לא יכול לחלק את עצמך לתשעה חלקים.
תלמיד: תודה רבה.
תשמור על עצמך. תשמע רק את דעת הקבוצה. אתה יכול לשאול אותם "חבר'ה אני שומע כזאת דעה כזאת וכזאת או כזאת, האם זו דעת הקבוצה? אם כן אני מקיים, ומראש לא חשוב מה הדעה מה אתם דורשים ממני, אני הולך ומקיים". אבל קודם אתה צריך לשמוע את הקבוצה השלמה.
שאלה: מתוך בירורים אנחנו מגיעים הרבה פעמים לדעות שונות, איך פרקטית בנקודה הזאת אנחנו מגיעים לחיבור? מה אנחנו עושים כדי שנגיע לחיבור? אני שמח שלחבר שלי יש דעות שונות, אבל איך בכל זאת מגיעים לאותה נקודת החיבור בינינו?
אני לא יודע. תראו איך רב"ש ממליץ לנו לחבר את הקבוצה ואחר כך בתוך הקבוצה המחוברת איך להגיע לבירור הדעות. אבל אם הקבוצה לא מחוברת איך אתה מגיע לשפוט את הדעות שונות? קודם צריך להיות כלי כללי, שבו אתה מברר את הדעות השונות, לכן קודם צריך להיות חיבור, ואחר כך פנייה לבורא, שישמור על החיבור שלנו למרות שעכשיו אנחנו רוצים לגלות את הדעות השונות בינינו.
ואנחנו מקווים שהדעות השונות האלו רק יחזקו את קשר בינינו, כי "על כל פשעים תכסה אהבה" עוד יותר ממה שהיה קודם. ולכן אנחנו עכשיו פותחים בדעות שונות. ואז אנחנו בודקים עד כמה אנחנו יכולים להתעלות מעליהן, כי העיקר זו לא דעה זו או אחרת, העיקר בשבילנו זה לעלות. אז בואו נבדוק כל דעה ודעה, איך אנחנו יכולים אם כך לעלות. ואז יוצא שכל הבירורים האלה הם לטובתנו, לטובת כל העשירייה.
תלמיד: אבל בעצם זה טוב שיש את הבירורים האלה זה כבר יש כלי, אנחנו בונים כלי בעצם ומכוונים אותו לכיוון המטרה המשותפת.
זה מה שאמרתי.
שאלה: יש לנו חברים בעשירייה שלא נוכחים בשיעורים ואף שיטה וניסיון לשכנע אותם להגיע לא מצליחים, כי יש להם כל הזמן אלפי הצדקות לא להצטרף. האם אנחנו צריכים לכלול אותם, להתחבר איתם, או להסתפק בחברים שנוכחים בשיעורים?
בעצם אתם צריכים בכל זאת לקבל אותם בעשירייה, אבל ודאי שזו לא אותה עוצמת ההתקשרות איתם כמו עם אלה שנמצאים יום יום בשיעור. זה פגם גדול מאוד, אני יודע. אפילו שיש את כל העשירייה ופתאום באיזה בוקר או ערב או מתי שיש לכם שיעור, אחד לא בא, אז זה מורגש, מורגש גם בשיעור הזה, גם בשיעור שאחריו וכמה פעמים עד שזה נעלם, והאמת שזה לא נעלם אף פעם.
לכן אני לא יכול להגיד מה לעשות איתם. אסור לנו לעזוב אותם לגמרי, אני ראיתי מהרב"ש איך זה היה, שאפילו הייתי נוסע ומביא אותם לשיעור, הייתי מתקשר אליהם, הייתי מתחנן לפניהם, אומנם שלא היו לי עצבים לזה, אני הייתי מוכן להרוג אותם, ואני מודע לזה שזה פגם שלי שלא יכולתי כך עם העצבים שלי להתייחס יפה ונכון אליהם. אבל בכל זאת אנחנו צריכים לסבול ואחר כך זה ישתנה, זה ישתנה. וצריכים להתפלל לבורא שיעזור לחברים האלה לקבל רצון, חשיבות, ובכל זאת להגיע לשיעור, לכל התאספות של העשירייה.
שאלה: אני יכול לראות חלק מהחברים בעשירייה כצדיקים וחלק לא, והמון פעמים אני לא מצליח, אבל לפעמים אני רואה איך אחרים מתפעלים מאלה שאני לא רואה אותם כגדולים. איך אוכל לראות אותם כגדולים בכל זאת?
אז אתה צריך מלכתחילה בכל זאת לכוון את עצמך לעשירייה שבה כולנו צדיקים, ומי שלא יכול להיראות בעיניך כצדיק, אז הבורא מסדר לך ראייה כזאת ולכן תבקש מהבורא שיפתח לך עיניים ואתה תראה את כולם צדיקים, אפילו יותר מזה, את כולם תראה בגמר התיקון.
שאלה: כשמתחברים עם חבר בעשירייה, מהו הכוח הזה שמכריח אותי לכבות את המחשב ולהתחזק ממה שמתקיים בעשירייה, ולמה זה קורה ממש לעשירית של שנייה ואז שוב פעם יש לך רצון להיפרד מהעשירייה?
בזה משחקים איתך כדי שאתה תבין שאתה לא צריך להיות תלוי בכל הקפיצות האלה שיש לך בלב או במוח, אלא להיות קשור וממש בשיניים להחזיק בכל הקשר שלך עם עשירייה. אין לך יותר מגע עם עולם העליון, עם הרוחניות, עם מקור החיים שלך, אלא אך ורק על ידי ההתקשרות עם עשירייה, ואם אתה מאבד את זה, אתה כבר ממש נמצא תלוי באוויר.
שאלה: כיצד נוכל להיות בטוחים שאנו נושאים באחריות המוטלת עלינו ולא מטילים אותה על הבורא, וכיצד למדוד זאת?
אנחנו לא יכולים להטיל את האחריות שלנו על הבורא אלא רק על עצמנו, ולגמרי בכלל להעביר את האחריות לבורא זה בלתי אפשרי. אחרי שהוא ברא את המערכת ומגלה לנו בצורה קפדנית מתוך מבנה של המערכת מה עלינו לעשות בכל רגע ובכל עשירייה, בכל צורה, עלינו לא לפנות לבורא, אלא אך ורק כדי לבקש עזרה, אבל עזרה אנחנו יכולים לבקש אחרי שאנחנו מבררים את המצב, ושם צריכים לקבל עזרה, לתקן, זה בלבד.
עלייה לבורא זה נקרא העלאת מ"ן, מ"ן זה נקרא מי נוקבין. שאנחנו רוצים מהנוקבא, מהמלכות, להגיע למים, מי נוקבין, מים זה בינה. שאנחנו רוצים להעלות מלכות לבינה, רצון לקבל לרצון להשפיע. זהו. לכן אין לנו עם מה עוד לפנות לבורא, את כל יתר הפניות אליו הבורא לא שומע. המערכת הזאת שנקראת בורא, "בינה" ו"כתר" הם לא מרגישים חסרונות אחרים, לא מרגישים.
קריין: קטע מספר 6.
"אימתי מוצאת הבריאה חן בעיני הקב"ה, בזמן שכלל ישראל אגודים יחד ואין ביניהם שום קנאה ושנאה ותחרות, וכל אחד חושב בתקנת וטובת חבירו, ואז הקב"ה שמח בבריאתו, ועל זה נאמר ישמח ה' במעשיו. ובדרך רמז נוכל לבאר בזה את הכתוב "ואהבת לרעך כמוך אני ה'", רוצה לומר, אם תהיה אוהב לרעך כמוך, אז אני ה' בתוככם ואוהב אני את שניכם."
("החפץ חיים". זכור למרים. פרק י"א)
שאלה: איך אנחנו יכולים להדביק את האיבר הזה, הכלי הרוחני, לכוח עליון?
על ידי הכנעה כלפי החברים. הכוח העליון, הבורא, נמצא בתוך החברה תמיד, ואם אני רוצה להדביק את עצמי לבורא אז הפעולה שאני עושה היא רק דרך שאני מדביק את עצמי לחברה. זה מאוד מאוד לא נעים, אבל זאת דווקא הפעולה שהיא נגד האגו שלי וכך צריך לבצע אותה.
שאלה: למה אם אני אוהב את הזולת זה יבטיח את אהבת הבורא לשנינו?
כי כאן מדובר על חברים בקבוצה, לא מדובר על סתם אנשים. ש"אם אתה תהיה אוהב לרעך כמוך", אם אתה תאהב את החבר כמו שאתה אוהב את עצמך, "אז אני ה' בתוככם", זה מספיק שהבורא יעשה לך כך שהחבר גם יאהב אותך, ויהיה ביניכם. אני לא צריך לחייב את השני לאהוב אותי, אני צריך לאהוב את הבורא והוא יסדר את האהבה בינינו, בקיצור.
קריין: 7קטע מספר 7.
"יש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה."
(הרב"ש. מאמר 9 "לעולם ימכור אדם קורות ביתו" 1984)
שאלה: כפי שנדמה לנו אנחנו כבר אספנו את הניצוצות האלה ועם מספיק ניסיון כדי להזדהות עם העשירייה שלנו. העשיריות הפכו "כאיש אחד בלב אחד". ומצד שני בין העשיריות הולך וגדל פער הזה, כאילו יש קיר בינינו. איך אנחנו יכולים להשתמש בכנס לקירוב בין העשיריות?
כן זה באמת נכון, באמת נכון שכמה שאנחנו מתקדמים, אז ודאי שאנחנו נראה עד כמה אנחנו מתקרבים אולי בתוך העשיריות וזה יפה ונכון, ואיך עשיריות מתרחקות זו מזו, וגם זה נכון ויפה. כי אין שום דבר שמתגלה ולא היה קודם, אלא עכשיו אנחנו בעצמנו הצבנו את התנאים שיכולים לראות את האמת יותר אמיתית, יותר נכונה. ולכן כמה שמתקרבים בתוך הקבוצות נרגיש יותר פער בין הקבוצות וכן הלאה. יפה. לכן אני מאוד שמח שאתם מזהים את זה קבוצת בלטיה, אסטוניה במיוחד, וכך אנחנו נתקדם, אנחנו נגלה את הפשעים ואחר כך נכסה אותם באהבה. זהו. יפה, נעבוד על זה.
תלמיד: עוד מעט יש לנו כנס, אולי אנחנו יכולים להשתמש בהזדמנות בזמן הכנס לשנות משהו, אם יש צורך להשתנות, בין העשיריות.
תכתבו כל מה שאתם רוצים להנהלת הכנס, ונקווה שהם יקבלו את זה בחשבון ויכניסו גם את הנושא הזה לתוך הכנס, איך אנחנו מגלים יחד עם חיבור בינינו גם את הפער בין עשיריות ואיך הפער בין עשיריות צריך להשפיע על העבודה הרוחנית שלנו, דווקא לדחוף אותנו קדימה.
את גילוי הרע למדנו לגלות ואיכשהו להתגבר עליו בעשיריות, וגילוי הרע עכשיו אנחנו יכולים לגלות בין עשירייה לעשירייה, לא בתוך העשיריות, ואז צריכים גם להתגבר עליו. זאת הסיבה שכל האנושות צריכה להיות מחולקת לעשיריות, מאות, אלפים, עשרת אלפים וכן הלאה, כי בצורה כזאת מנקודה פנימית אחת אנחנו יכולים יותר ויותר בצורה רחבה לקבוע את החיבור בינינו.
שאלה: מה זה נקרא "אור האהבה"? איך אנחנו מדליקים את אור האהבה בתוך העשירייה?
רב"ש היה אומר כך, אהבה זו כמו חיה, צריכים כל הזמן לתת לה לאכול, עוד קצת, ועוד קצת, ועוד קצת, לכן צריכים כל הזמן לדאוג לחיבור בקבוצה, להביא להם משהו, לדאוג להם למשהו, להראות להם כמה אתה אוהב ודואג להם, לתת כאלה דוגמאות. בזה אתה נותן להם, כמו שלחיה נותנים לאכול והחיה מתפתחת לידך וככה יהיה טוב, זה מה שגם אנחנו צריכים לעשות עם הקבוצה.
שאלה: אמרת שצריך לשאול את הקבוצה מה היא רוצה ממני, איך להגיע לדעה אחת כאשר קיימות דעות שונות כדי לקיים את מה שהקבוצה רוצה?
עצה מעשית, קודם אנחנו מתקשרים לבורא. להתקשר לבורא בלתי אפשרי אם אנחנו לא מתקשרים בינינו, אבל קודם הבורא, אליו אנחנו צריכים להיות מקושרים, ואז כל אחד ואחד עם החוט שהוא קשור לבורא מבין שלבורא הוא יכול להתקשר, להשפיע ולקבל באותו חוט, רק אם בתוך אותו החוט יתכללו כל החברים, דרכם הוא יכול לדבר לבורא ודרכם הוא יכול לקבל מהבורא.
נצייר את זה, יש בורא ויש נברא. הנברא קודם כל עושה חץ, הוא רוצה להגיע לבורא, נרשום מספר 1 (ראו שרטוט מס' 1) לאחר מכן כדי להגיע לבורא צריך להיות כלי, נרשום מספר 2 (ראו שרטוט מס' 1). מה זה מספר 2? קבוצה, כמה שהוא יכול לאסוף קבוצה, שיהיו עשרה כמו אחד מחוברים יחד, נרשום 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10 (ראו שרטוט מס' 1), כמה שהם יהיו יחד הקשר ביניהם יימשך קדימה והבורא יוכל להרגיש אותם.
איך הם מתקדמים כלפי הבורא? כמה שיהיה פער בין האחד לשני ולשלישי ומעל לפער הזה הם יוכלו להתגבר, אז מתוך שיהיה להם פער תהיה להם התנגדות וחיבור ביניהם. לפי שני הנתונים הללו מדובר על עוצמת החיבור, (ראו P בשרטוט מס' 1) לפי זה הם בודקים, הם עושים סכום של סך כול החברים וכך הם בונים את עוצמת הקשר (ראו U בשרטוט מס' 1), כמה שהם מתחברים על פני ההתנגשויות ושזה מגיע מתוך העשרה. כמה שיש התנגשות יותר גדולה, זה מביא להם אפשרות לעשות חיבור יותר גדול והם מתקרבים לבורא. זה הכול, אין כאן כלום, רק לייצב את זה לפנינו. (ראו שרטוט מס' 1)
שרטוט מס' 1
שאלה: נושא הכנס הוא "הכניסה לעיבור" במה עלינו להתמקד כעשירייה כדי להתכונן לכניסה הזו? מה היית ממליץ לנו לעשות על מנת להתקרב ככל שניתן לכניסה לעיבור?
כניסה לעיבור, יש לכם עשרה חברים (ראו שרטוט מס' 1), אם אתם יחד מגיעים להיות כטיפה אחת, אתם מתחילים להיכנס לעיבור, ומהמצב הזה והלאה אתם כבר נמצאים בעיבור. אתם צריכים להיות כל העשרה כאחד, אז זה ייקרא "עובר". (ראו שרטוט מס' 1)
שאלה: שאלה מהצוות של הכנס, אנחנו רוצים לברר מה תפקיד העשירייה ומה תפקיד העשיריות בחיבור הזה. אמרת לפני כמה ימים שאם יהיו כמה עשיריות או הרבה עשיריות וכולם ירצו להגיע לחיבור, האור המקיף ישפיע על כל עשירייה ויעזור לכל עשירייה ולכל אדם בתוך העשירייה להתקדם. האם נחוץ קשר כלשהו בין העשיריות או מספיק שכל עשירייה תעשה את כל הפעולות במקביל מבלי לשים לב ליתר העשיריות?
אני חושב שכנס זו הזדמנות להיות בחיבור בין כולם. כל עשירייה קודם כל תתקבץ בתוכה ויחד עם זאת תתחבר לכולם, כי על ידי זה אנחנו רוכשים כוח גדול, כללי שישפיע על כולם. זה שכל אחד מאתנו, כל עשירייה רוצה להיכנס לעיבור, זה לא מביא אותנו למטרה. אלא אנחנו צריכים יותר, אנחנו צריכים השפעה חיצונה, טובה, אנחנו צריכים עזרה גדולה מלמעלה שתשפיע עלינו. לכן חייב להיות קשר בין כל העשיריות כמה שאפשר, על ידי זה אנחנו נעורר את הבורא לטפל בנו.
שאלה: מה ההבדל בין הבורא שמצויר בנקודה אחת כמטרה להגיע אליו לבין הבורא שבתוך העשירייה שמתגלה בינינו?
תנסו לתאר את אותו הבורא, אמנם העוצמה שזה משפיע תלויה כמה הנבראים רוצים להתחבר ועל ידי איזו התנגדות ביניהם. אנחנו צריכים לכבד מאוד דחייה, שנאה שהבורא סידר בינינו, מפני שדווקא על ידי זה אנחנו מתקדמים ומזדקקים לו, לעזרתו. לכן צריכים לכבד גם את כל הכוחות נגד החיבור, נגד ההתקרבות, כמה הם עוזרים לנו. עד שאנחנו נרגיש שיש בהם את אותה המטרה והם כמו מלאכים שנמצאים בעבודת הבורא. הם משרתים אותו ואותנו כדי שאנחנו נגיע למטרה בזה שהם דווקא מפריעים לנו למטרה, אבל בזכותם אנחנו צריכים את העזרה שלו.
שאלה: אמרת שעשירייה צריכה להפוך לטיפה אחת, מה זה אומר?
"כאיש אחד בלב אחד", תקרא על זה בכתבי רב"ש.
שאלה: בכל כנס יש גדילה של הרצון להשיג משהו, להשיג את הבורא, אבל אמרת הרבה פעמים שזה לא יכול לקרות אם זה בתוך הרצון לקבל. מה לעשות עם הרצון הזה בהכנות לכנס?
אנחנו מתפתחים בכל זאת עם הרצון לקבל שלנו, אנחנו רק צריכים להזמין על הרצון לקבל הזה עזרה מלמעלה, אור עליון. לכן אנחנו צריכים להתקשר בינינו עם הרצונות שלנו, עם הכוונות כמה שאנחנו מסוגלים ולהביא את עצמנו לכינוס, לחיבור בינינו. אז האור שאנחנו מעוררים יחד כולנו ישפיע עלינו ויעשה אתנו את הפעולה הראשונה של העיבור.
שאלה: האם אנחנו מגלים את הבורא אחד אחד או כעשירייה ביחד?
אנחנו נראה בדרך, גם כך וגם כך.
(סוף השיעור)