שיעור בוקר 17.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: תע"ס, חלק ג'

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ג', עמ' 178, דף קע"ח.

הסתכלות פנימית, "אור ישר ואור חוזר כולל ט"ו פרקים".

פרק י', ח' – י'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', עמ' 178, דף קע"ח, אות ח'.

אבל לפני זה, בואו נתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים כולנו בקשר, ומה שאנחנו קוראים כאן מבעל הסולם, מה קורה עם הפרצוף רוחני, שזה קורה אתנו. פשוט מאוד. מסכים, אורות, כלים, נכנסים, יוצאים, שזה קורה אתנו יחד. שאנחנו כולנו יחד נכללים במצב שהוא מספר לנו כאן.

ואפילו שאנחנו לא מבינים בדיוק מה שקורה, אבל אנחנו כן נמצאים בזה בטוח, רק זה לא לפי ההרגשה שלנו. כמה שנשתדל להרגיש את עצמנו יחד כולנו, ושזה מדובר עלינו, אנחנו בזה נמשוך מאור המחזיר למוטב, אור מקיף שיתקן אותנו ויקרב אותנו למצב הזה.

1. אות ח'

לאחר שהמסך עלה ונכלל בפה דגלגלתא,

נתחדשה בו עביות, חוץ מבחינה אחרונה

זאת אומרת, כאן אנחנו מדברים על הפרצוף הראשון שיצא אחרי צמצום א' במלכות דאין סוף, שעושה חשבון בראש מה לעשות, ואחר כך מתפשט בו האור לפי ההחלטה שלו מפה ולמטה עד הטבור, עושה זיווג דהכאה ומחייב את המסך שעומד בטבור לחזור בחזרה לפה. על זה מדובר.

"ולפיכך, בשעה שמזדככת המלכות לגמרי, ונשארה בבחינת שורש, נמצאת בזה, שעלתה למאציל שלה, דהיינו לפה דראש, משום שבחינת הפה דראש, הוא השורש לכל ההתפשטות הקודמת הזאת שמלמעלה למטה, ונכללת שם בזווג דהכאה הנוהג במלכות דראש. וע"כ נמצאת שוב המלכות, שחוזרת ומקבלת שמה, את בחינת העביות, שהיתה בה בראשונה בטרם שנזדככה, חוץ מבחינה אחרונה, שנאבדת ואינה חוזרת, משום, שבחינה אחרונה אינה מנחת רשימו כמ"ש במקומו, באופן, שע"י ההתכללות בזווג דהכאה שבפה דראש דגלגלתא, קיבלה רק עביות דבחי"ג בלבדה. ויצאו שם עליה ע"ס בקומת חכמה."

שאלה: מה זה נקרא שהיא "מקבלת עביות"? מאיפה היא מקבלת עביות?

מתוך זה שמלכות מעלה את עצמה מטבור לפה דראש, ובראש יש לנו אור אין סוף בלתי מוגבל, ושם כשהיא נכללת עם האור אין סוף, אז היא מקבלת שוב עביות שהיא שייכת לגוף ולא לראש, ואז היא מתחילה לחפש איך היא יכולה לממש את עצמה בהתאם לאותו אור שנגלה.

מה זאת אומרת? אני יושב מול בעל הבית. בעל הבית לוחץ עלי. אני לקחתי משהו ממנו, משהו מהשולחן, טעמתי וזה היה מאוד טעים. הרגשתי שאני עושה את זה בכוונה לעשות מזה כל מה שאני מסוגל לבעל הבית, איזו נעימות במשהו, אבל כמה שיכולתי.

הפסקתי ברגע שראיתי שיותר מזה אני לא יכול לעשות, ואז אני נכלל באותו יחס של בעל בית. למה הפסקת? למה גמרת לאכול? תראה מה שאני הכנתי לפניך. אתה לקחת רק ביס אחד, מה עם היתר?

ואז אני מקבל שם שוב יחס שלו אלי, ומעורר בי שוב את הרצונות, ואני רואה שמה שעשיתי היה בצורה בלתי מושלמת, מה אני יכול לעשות? ואז אני מרגיש בזה התחדשות העביות שלי, ואני מגיע לפעולה הבאה.

שאלה: האם אני מבין נכון שרק במצב של ריקנות כשהמסך עולה לפה מושגת דרגת השורש ואז מהשורש נולד רצון חדש?

כן.

שאלה: מה זה אומר שהאור אינו מוגבל בראש? האם זו פעולה? מה קורה שם?

בראש יש לנו את כל האור אין סוף, כי בראש עדיין לא מתגלה רצון. רק הבורא מתגלה בראש, כמה שהוא רוצה לתת לנברא. והנברא או האורח שרוצה להיכנס אז בקשר עם הבורא הוא נמצא גם בראש. וכך בראש יש ביניהם התקשרות "בכוח" מה שנקרא, ומתוך זה ההחלטה עד כמה הנברא יכול להיות בהשתוות הצורה עם הבורא בפעולה שלו. ואחרי ההחלטה שיש בנברא בראש אז המסך שלו יורד מהראש לגוף.

שאלה: נניח שאנחנו נותנים הכול לעשירייה והיצר הרע מתגלה, אבל אם כתוצאה מזה גם מתגלה סבל שמוריד אותך, האם זה אומר שהזנחתי משהו, לא עשיתי משהו כמו שצריך בפעולותיי?

לא. אני בפעולות האלה לא מרגיש שאני מזניח משהו, או יורד, או מתרחק. אני שמח שאני מגלה גם עביות חדשה, רצון חדש, הזדמנות חדשה לעשות משהו לבעל הבית. כל הפעולות האלו הן רק כדי להרחיב יותר את הקשר שלי עם בעל הבית. שיהיה לי עוד יותר תיאבון, ועוד יותר הזדמנות לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: מה זה אומר שהבחינה האחרונה לא משאירה רשימות?

אני השתמשתי במסך שהיה, ויותר מזה אני לא יכול לעשות, ולכן הוא מזדכך. מטבור לפה הוא מזדכך, ולכן אני לא יכול להשתמש ברצון לקבל הקודם ובמסך הקודם. נשארות לי ממנו רשימות, אבל בעצם אני לא יכול להשתמש בזה. זה נקרא ש"בחינה אחרונה לא מנחת רשימו". אנחנו עוד מעט נלמד את זה בעליית המסך מטבור לפה.

תלמיד: אם להבין את זה רגשית, זה הרצון האחרון העב ביותר וההתרשמות כביכול הייתה צריכה להיות גדולה יותר מרצון זך יותר. למה הוא לא מותיר רושם?

אתה צודק. שאלה באמת במקום. אבל אני רואה שכמה שאני הצלחתי לקבל במקצת בתוך הפרצוף אור פנימי ובא אור מקיף, נניח קבלתי בתוך הפרצוף 1% מהאור שהיה בראש, ו-99% נשאר לי מהמקיף, והמקיף אומר לי, "מה עשית? מה השגת?", אז אני מזדכך, כי בעל הבית רוצה לתת 100% ואני קבלתי רק אחוז אחד.

ולכן אני לא מגיע לתכלית הבריאה, ליהַנות באמת לבעל הבית, לטעום באמת בתאבון בטעם טוב את כל הסעודה שהוא הכין, ולכן אני חוזר, ומזה יש לי רק רשימו קטן מאוד ממה שהיה. אבל כשאני מגיע לפה דראש, אני רואה שהוא הכין לי, בכל זאת הוא ממשיך עוד ועוד ללחוץ עליי ואז אני עושה חשבון אחר.

אז כמה שאני בכל זאת יכול עם מה שהיה לי קודם, עם כל הניסיון הקודם שלי, זאת אומרת עם הרשימו ששייך כבר למצב הזה, שהוא תוצאה מהמצב הקודם, רשימו של בחינה ג', כמה שאני יכול עכשיו לעשות משהו לבעל הבית, כמה שאני מסוגל, אני עושה.

אתה יכול להגיד אבל הוא כבר יודע שמה שהוא הולך לעשות זה דבר לא שלם. זה לא חשוב שלא שלם. אני יכול לעשות משהו לבעל הבית? אני עושה. אפילו משהו קטן, אבל זה לטובתו, אני דבוק בכל המעשה הזה, ואני עושה את זה מכל הלב ולכן אני בזה שלם.

לכן אנחנו לא צריכים לעשות חשבון איפה אני נמצא בגמר התיקון, שאני לא אהיה כרבי שמעון וכבעל הסולם. זה לא חשוב. כל אחד במקום שלו, אם אני יכול בגרם אחד לעשות משהו על מנת להשפיע, זה בעיניי שווה את כל העולם. ככה זה.

שאלה: האם הזיווג דהכאה בראש מתמשך כל זמן שהמסך מזדכך מטבור שחוזר לפה?

כן, אבל הוא גם משתנה בהתאם. עד כמה שהמסך חוזר לפה, אז גם בראש מתקטנת קומת הזיווג. כי הם קשורים יחד ראש וגוף, רק בדרך חזרה הגוף קובע מה שקורה בראש. בזה שהוא מעלה את הרשימות לראש, שם הקומה מתקטנת ואז בגוף נעשית גם קבלת האור במידה פחותה יותר. תמיד בכל העליות ממטה למעלה, בכל זאת יש פעולות בראש ואחר כך בתוך.

תלמיד: אז יוצא שהזיווג בראש הוא אף פעם לא מסתיים, הוא תמיד מתמשך?

כן, ודאי. צודק.

שאלה: למה מתכוון בעל הסולם כשהוא שאומר "שע"י ההתכללות בזווג דהכאה שבפה דראש דגלגלתא, קיבלה רק עביות דבחי"ג בלבדה." מה זאת אומרת "התכללות בזווג דהכאה"?

כי מסך שהיה מקבל על מנת להשפיע בגוף, הזדכך בכל הלקבל על מנת להשפיע, ונשאר לו רק להשפיע על מנת להשפיע. כשהוא נכלל בראש, מגיע לפה דראש ואין לו כלום, הוא רואה שבעל הבית אומר לו "חכה, למה אתה מפסיק, למה לא קיבלת הלאה. בבקשה תמשיך." ואז הוא שוב עושה את העבודה, אבל חדשה עם רשימות חדשות.

תלמיד: אפשר להשליך על העשירייה דבר כזה שלומדים עכשיו, התכללות וזיווג דהכאה?

בבקשה. תעשו כזה משחק.

תלמיד: אפשר להסביר איך עושים את זה?

שאתה יושב מול עשירייה והם רוצים שאתה תתכבד מכל הלב, רוצים לתת לך משהו. ואתה אומר לא, אני לא רוצה, אולי, והם מתחילים לשכנע אותך. תעשו משחק כזה בבקשה, ותראה עד כמה שזה עובד ביניכם או לא.

תלמיד: אנחנו עדיין לא מבינים איך עושים את זה, התכללות בזווג דהכאה?

זה פשוט מאוד. מפני שכבר יש ביניהם יחסים שבעל הבית נותן והאורח לא רוצה לקבל כי הוא לא רוצה להיות המקבל, ואחר כך הוא עושה בכל זאת חשבון שאם הוא מקבל עכשיו אחרי שבעל הבית מפציר בו והוא לא רוצה, אז יש לו הרגשה שהוא עושה טובה לבעל הבית, כמו שכתוב. ואז הוא הולך ומקבל ובזה עושה טובה. הם מתחילים להשוות זה עם זה. זה משפיע, בעל הבית לאורח, והאורח משפיע לבעל הבית, ואז הם נמצאים כשותפים, נמצאים בחיבוק ביניהם. ואז אור ישר ואור חוזר נעשים כאור פנימי ויורדים לתוך הפרצוף.

תלמיד: את זה פחות או יותר אני מבין. אבל איך עושים את זה בצורה פרקטית כשאני יושב עם העשירייה?

תנסה, ותרגיש איך זה קורה.

תלמיד: לריב איתם, להתווכח איתם, ואחרי זה להתעלות מעל זה, זה זיווג דהכאה?

תריב, אצלך הכול מתחיל מריב.

תלמיד: ואחרי זה משלימים.

בסדר.

שאלה: כמו שאמרת שאני יושב בפני בעל הבית והוא מפציר בי לקבל, אבל אני רואה שאני לא יכול לקבל את זה עכשיו למענו, זה ישבור את הקשר בינינו. האם אני יכול להציב לו תנאי שהוא ייתן לי אפשרות לקבל את זה למענו?

כן, ודאי. אתה יכול לתת לבורא את כל התנאים, הוא דווקא מאוד אוהב את זה, הוא מאוד אוהב. אם אתם דורשים מסך, צמצום, כוח השפעה בחזרה, בבקשה, כמה שיותר בתקיפות, הוא מאוד אוהב את זה.

תלמיד: זה בנוגע לכל מה שקורה.

כל דבר, לכן זה נקרא "זווג דהכאה", חיבור על ידי מכה, על ידי דחיה. זיווג דהכאה, הכאה זה (כמו מכה על השולחן), שאני לא מקבל ממנו בצורה ישירה, אבל יחד עם זה ההכאה הזאת היא הופכת אחר כך להיות לחיבור, "תן לי אפשרות לקבל בתנאים כאלה שאני בשבילך מקבל ולא לעצמי", והבורא מסכים.

למה הוא מסכים? תשאל אותו "למה תסכים לקבל כך שאני מקבל? אני עושה את זה בשבילך, אתה הופך למקבל ואני למשפיע, איך אתה מרשה לי לעשות כך?", הוא מרשה. כי זה שהוא סובל מזה שאתה עושה את זה כאילו על מנת להשפיע לו, על ידי זה הוא מעלה אותך לדרגה שלו, שאתה בזה, ביני לביני, עולה ועולה לדרגת הבורא. עוד נדבר על זה.

תלמיד: אמרת שבכל שלב אני רואה שאני לא יכול לתת לו, ואז המסך נחלש ואני במצב חדש מקבל כביכול בהתחשב במצב החדש. מה זה אומר?

חכה, עוד נגיע, אל תקפוץ, אל תפריע לנו.

שאלה: איזה הבחנות פרצוף מקבל כאור פנימי בהזדככות המסך?

שהוא לא יכול להמשיך להיות בלקבל על מנת להשפיע, מפני שהאור המקיף, היחס של הבורא אליו, אהבה, נתינה של הבורא, לא מאפשרת לו להישאר במקום. כי אם הוא מפסיק לקבל, זה כאילו לא קיבל כלום. זה עוד יותר גרוע, כי הוא הרגיש בתוך האור הפנימי שבפרצוף עד כמה הבורא נותן לו מכל הלב, בזה הוא מגלה אהבה. ולכן כשהוא מזדכך, הוא מגיע מיד להחלטה חדשה, שהוא הולך לקבל בעל מנת להשפיע, ושוב ושוב.

קריין: אות ט'.

אות ט'

יציאת ע"ס דראש ע"ב,

וירידתו במקום החזה דגלגלתא

"ואחר שבכלל המסך בזווג דהכאה בפה דראש דגלגלתא, ועביות שהיתה בו חזרה ונתחדשה, הוכר שהעביות שבו, היא בחינת עביות דטבור שלמטה מפה דגלגלתא ואין לה שייכות לפה דגלגלתא. והכרה זו נבחנת שהמסך נפרד מפה דראש גלגלתא ויצא ממנו, וירד, דהיינו שנתעבה, בעביות דבחי"ג בגוף דגלגלתא, הנקרא חזה. ומתוך שכבר היה כלול ממסך דעביות של ראש, מעת היותו בפה דגלגלתא, שוב נתפשט אליו אור א"ס לזווג דהכאה, גם בהיותו במקום החזה, ויצאו עליו ע"ס דראש בקומת חכמה."

המסך שהיה בפה דגלגלתא עשה זיווג דהכאה בפה דראש, וקיבל אור פנימי מפה עד הטבור. בטבור הוא מקבל ביטוש, פנים ומקיף, כי האור המקיף הוא 99% לעומת 1% כאור הפנימי. אז הלחץ הזה של האור המקיף מחייב אותו להתחיל להזדכך, כי הוא רואה שהוא לא מקבל את ה-99%, ואיזו הטבה יש כאן לבעל הבית. אז הוא מזדכך לאט לאט מטבור לפה, מגיע לפה דראש, נכלל באור אין סוף עם בעל הבית, ובעל הבית אומר "לפחות עוד משהו תנסה לקבל". אז הוא מרגיש את העביות שלו, שעכשיו לא יכול לעמוד בפה דראש, ויורד בדרגה אחת, מדרגה ד' שבראש לדרגה ג' שזה נקרא חזה. ובמקום הזה הוא כבר מפתח את היחס שלו עם בעל הבית.

זאת אומרת, הוא לא מקבל את כל התענוגים שיש בבעל הבית באחוז אחד, הוא מקבל בפחות תענוגים ממה שבעל הבית נותן לו, וזה נקרא שמקבל כבר לא אור נרנח"י, יחידה בתוך הפרצוף, אלא רק חיה. לכן הפרצוף השני הזה הוא נקרא פרצוף חכמה, ע"ב, וככה זה ממשיך. ותמיד תמיד כמה שהוא מסוגל הוא עושה פעולה כדי להנות לבעל הבית.

"והוא חסר כתר, משום שמסך בעביות דבחי"ג אינו ממשיך רק קומת חכמה. והן הנקראות, הראש דפרצוף ע"ב דא"ק. ונמצא, שמקור הע"ס דראש דפרצוף ע"ב דא"ק, יצא בפה דפרצוף גלגלתא דא"ק, דהיינו בעת התכללות המסך בזווג דהכאה שבפה דגלגלתא. ואח"כ ירדו משם למקום החזה, ומזווג דהכאה שנעשה במקום החזה, יצאו ע"ס בקומת חכמה והלבישו את הגלגלתא דא"ק, מחזה ולמעלה עד סמוך לפה דגלגלתא, דהיינו עד החכמה דגוף דגלגלתא. ולא לפה ממש. כי הפה הוא כתר דגוף דגלגלתא, והראש דע"ב חסר כתר."

ע"ב זה כבר פרצוף שני, שהנברא רוצה להשפיע לבורא, והפרצוף השני הזה הוא נמצא נוסף לפרצוף הראשון. ראש, תוך וסוף שלו מתלבשים על פרצוף דגלגלתא, כך שאת ראש דגלגלתא, ע"ב הוא לא משיג, זה חשבון שלמעלה ממנו, שם הייתה עביות דבחינה ד' ובע"ב רק עביות דבחינה ג', ורק ראש, תוך וסוף של הע"ב הוא מתלבש על תוך דגלגלתא.

שאלה: מה זה זיווג דהכאה, האם זה כשהבורא מתחיל ממש בדיוק לבצע את התנאי שיש לפניו?

זיווג דהכאה זה חיבור על ידי דחייה, זה התרגום. שאני דוחה את האגו שלי, ואני דוחה כביכול את בעל הבית שרוצה שאני אקבל את זה בצורה ישירה, ואני שם את התנאים שלי, אני יכול לקבל ממך אבל באמונה למעלה מהדעת, רק בצורת ההשפעה. אני רוצה להשפיע, להיות כמוך, ורק במידה שאני יכול לעשות כזאת פעולה אני מוכן לקבל ממך, שזה יהיה בעל מנת להשפיע. אז יש בינינו קשר, בעל הבית מסכים לזה, ואני כאורח עומד על התנאים שלי. ואז עושה חשבון חדש, לא כמו שהיה קודם, חשבון עם התנאים החדשים, וזה נקרא שפרצוף ע"ב מתלבש על פרצוף גלגלתא וזה פרצוף שני. אבל ודאי שזה חיבור דרך דחייה, זיווג דכאה.

תלמיד: הזיווג זה באותו רגע שבו אנחנו מתחברים? זה כשהוא נותן לי אפשרות לקבל למענו?

ודאי שהוא נותן. הוא נותן לך כוח, נותן לך הבנה, החלטה, הכול. הבורא כאן משתתף איתך בכל הדברים, רק שתתבצע פעולת לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אפשר לומר שהתנאי הזה שאני מציב לפניו זה אור חוזר?

האור החוזר זה כבר תוצאה מהתחברות ביניכם, מהחלטה משותפת במשהו. אנחנו עוד נדבר על זה.

אות י'

תוך סוף דפרצוף ע"ב דא"ק

"ואח"כ חזר האו"ח ההוא, והרחיב את המלכות לע"ס מינה ובה, ממנה ולמטה עד למלכות שבה, ויצאו כאן ע"ס דגוף, כנ"ל, המכונים ע"ס דתוך. ומשם ולמטה, נתפשטו ע"ס דאו"ח בלי או"י, שהן אור נקבה, המסיימות למדרגה כנ"ל. והנה נתבאר: ראש, תוך, סוף, דפרצוף ע"ב דא"ק."

בתוך הפרצוף הוא מקבל בעל מנת להשפיע מה שהוחלט בראש. ובסוף הפרצוף אין לו כוח יותר לקבל בעל מנת להשפיע, שם יש רק רצונות שהם לא מקבלים אבל רוצים להיות בהשפעה, ולכן ברצונות האלה מתפשט אור חסדים. זאת אומרת, הרגשה טובה, נכונה לבעל הבית, אבל מחוסר כוח המסך יש שם רק אור חסדים.

שאלה: מה מתפשט בתוך, אור חוזר או אור ישר? כי פה כתוב שבלי אור ישר.

אין אור ישר. זאת אומרת, אתה לא יכול לקבל בעל מנת להשפיע בסוף הפרצוף.

תלמיד: אני מתכוון בתוך.

בתוך הפרצוף אתה מקבל אור ישר המלובש באור חוזר שנקרא אור פנימי.

תלמיד: אבל כמה שהבנתי בקטע הזה כתוב שאור חוזר מתפשט בלי אור ישר.

לא, "ואח"כ חזר האו"ח ההוא, והרחיב את המלכות לע"ס מינה ובה, ממנה ולמטה עד למלכות שבה, ויצאו כאן ע"ס דגוף, כנ"ל, המכונים ע"ס דתוך. ומשם ולמטה" אחרי זה, אחרי תוך "נתפשטו ע"ס דאו"ח בלי או"י, שהן אור נקבה," זה אור חסדים "המסיימות למדרגה כנ"ל. והנה נתבאר: ראש, תוך, סוף, דפרצוף ע"ב דא"ק."

שאלה: מה ההשתתפות של הפרצוף העליון בהולדת התחתון? כי נראה שהמסך של התחתון עובד מול האור העליון ישירות.

ישירות הוא לא יכול, כי כל אור מגיע אלינו מאינסוף, דרך מלכות דאינסוף לגלגלתא ולע"ב ולס"ג, וככה זה משתלשל. אנחנו עוד נלמד אחר כך, איך פרצוף ע"ב, מה שהוא מבצע, זה מוסיף לפרצוף גלגלתא. כל האורות, כל הזיווגים, כל מה שהוא עושה, הוא דרך גלגלתא מתקשר לאינסוף. כל פעולה של כל פרצוף הקטן ביותר שבמציאות מגיעה לאינסוף דרך כל הפרצופים הקודמים.

לכן אפילו כל אחד מאיתנו, כשהוא עושה איזו פעולה הקטנה ביותר על מנת להשפיע, הוא מעורר בזה את כל הכלי דאדם הראשון. בכלי הזה נמצאים כולם כולם, כל המקובלים הגדולים, כל הקבוצות שלהם, כל מי שתיקן את עצמו לפחות במשהו, כולם נמצאים בהתקשרות ביניהם בכל המערכת הזאת, ואנחנו בזה מעוררים את כול המערכת.

ומהצד השני אפשר להגיד, שבזה שאנחנו מתעוררים הם משתמשים, כי הם עומדים, כי הם בכל המערכת הזאת, ומעוררים אותנו. זאת אומרת אנחנו ממש שותפים עם כל הגדולים האלה שייצבו את הכלי לפנינו ואנחנו נמצאים איתם באותה במערכת, באותה הפעולה, להגיע כולנו לגמר התיקון, להשפעה משותפת שלנו לבורא.

שאלה: האם זה נכון להגיד שזאת ההדרגה שקורית, שמגיע אור על הרצון, אחרי זה יש הפסקה, הבנה של המצב, בניית מסך עבור הבורא או למען העשירייה, ואחרי זה הפעולות שלנו מצדינו מסתיימות, ואנחנו נהנים בנחת מהתענוג?

יפה, בסדר גמור.

שאלה: האור שהוא חוזר הוא בעצם מרחיב את המלכות לעשר ספירות מינה ובה?

לא הבנתי.

תלמיד: אני אקריא, "ואח"כ חזר האו"ח ההוא, והרחיב את המלכות לע"ס מינה ובה, ממנה ולמטה עד למלכות שבה, ויצאו כאן ע"ס דגוף, כנ"ל, המכונים ע"ס דתוך." האם האור החוזר גם בונה כלי וגם ממלא את האור בתוך הכלי?

ודאי שהאור החוזר קובע איזה תוך הפרצוף עכשיו יהיה. כי במידת האור החוזר, התוך שלו עכשיו הוא מתהווה. כי תוך הפרצוף זה הרצון לקבל בעל מנת להשפיע שעכשיו הוא נבנה כדי להשפיע לבורא, המנה השנייה, ע"ב במקום גלגלתא.

תלמיד: כל זה קורה כתוצאה מזיווג דהכאה שהאור החוזר חוזר חזרה והכלי נבנה?

כן.

תלמיד: זה בעצם תהליך שלם.

כן. רוחניות היא מאוד מאוד פשוטה, חוץ משאלה אחת, מאיפה אני משיג כוח לכוונה החדשה. כל יתר הפעולות הן אותו שטנץ, זה אותו דבר ממש, אין בהן שום דבר חדש, רצון, צמצום, מסך, הכאה, זיווג, אור חוזר, קבלת האור בעל מנת להשפיע, זהו, אין יותר. אתה יכול לקרוא לזה באלף שמות, שערות, פרצופים, מה שאתה רוצה, אלף דברים, אבל בסך הכול רק הפעולה הזאת היא נמצאת. הבעיה רק בדבר אחד, איך אנחנו מתקשרים לבורא, לאור העליון הנמצא במנוחה מוחלטת, מנענעים אותו שייתן לנו כוח המסך, זה הכול. חוץ מזה, כל דבר הולך לפי צורה אחת, רצון, צמצום, מסך, אור חוזר, קבלה על מנת להשפיע.

תלמיד: מאיפה לוקחים את הכוח לזיווג דהכאה? צריך כוחות לזיווג דהכאה.

כן, מהבורא, מהאור העליון.

תלמיד: איך אני מבקש את הכוח לזיווג דהכאה?

אם אתה רוצה את הזיווג עם הבורא, להידמות לו, להשתוות אליו, אתה צריך קודם כל לקבל לזה תיאבון, חיסרון, שזה חסר לך.

תלמיד: ואז אפשר לעשות את התהליך הזה, את כל הפעולה הזאת על ידי העשירייה?

ודאי, מה שכתוב לך עכשיו תעשה.

תלמיד: בלי עשירייה אין לך סיכוי בכלל?

לא, אין. אפילו להתקשר לבורא ולבקש ממנו אתה לא יכול, אתה לבד יכול לעשות קולות כמו בהמה. על זה אתה גם תקבל תשובה, אבל לא תשובה רוחנית אלא גשמית, כל מיני השפעות עליך, עד שאתה מגיע למצב שמאין ברירה אתה מתחיל להבין שאתה צריך להתקשר לעשירייה ודרכה לבורא. שדרכה לבורא זה שאתה עושה עם החברים ייצוב החיסרון שלכם לחיבור. חיבור זה כבר לא בהמה, זה כבר אדם הדומה לבורא.

תלמיד: זאת אומרת עשירייה היא קדושה בעצם?

כן, זה נקרא "כלי קדוש".

שאלה: האם עשירייה יכולה לבקש, כמו שאמרת, "תן לנו כוח המסך", אפילו בצורה מכנית?

כן, ודאי, תבקשו, אפילו שאתם לא צריכים, תבקשו כמו ילדים. מותר הכול, אבל יחד, אם אתם רוצים שזה ישפיע.

שאלה: כשבעל הסולם אומר את המילה עשר ספירות, עשר הספירות האלה הן בעצם העשירייה שלי?

כן.

שאלה: הלידה של הפרצוף הראשון, אני מרגיש את זה בלב שלי או שאני מגלה את זה בעשירייה?

פרצוף זה נקרא מידה וצורת החיבור בינינו בעשירייה שנמצאת באיזו מין התחברות עם הבורא, זה נקרא פרצוף. זאת אומרת שעשרה רצונות, תשוקות, מחשבות, כול מה שיש בנו בתוך עשירייה שאנחנו יודעים איכשהו, מצאנו איכשהו לחבר ביניהם, אז החיבור בין כולנו שהוא בהשלמה שלנו מעל האגו שלנו כשאנחנו מתחברים, במשהו דומה לבורא, ואז נעשה כלי.

תלמיד: איך אנחנו מזהים שזה דומה לבורא?

אנחנו מתחילים להרגיש שיש בתוך החיבור בינינו איזה זעזוע, צורת החיים, תנועת החיים. אנחנו מתחילים לגלות שיש שם משהו שמתחיל להיות עובר, חיים חדשים ששייכים רק לחיבור בינינו.

תלמיד: זה משהו שאי אפשר לחיות בלעדיו?

זה הבורא שמתחיל להתגלות. את מי אנחנו מולידים? אנחנו מולידים את הכלי שבו אנחנו מגלים את הבורא. החיים שבתוך הכלי הזה, בתוך העובר, זה הבורא. וכך הוא מתגלה.

שאלה: זה בדיוק הנושא של הכנס, "מגלים את החיים בתוך העשירייה". אפשר להגיד שהמטרה היא לגלות עובר בתוך העשירייה? מה זה נקרא לגלות חיים בתוך עשירייה?

לגלות עשירייה כעובר.

תלמיד: זו המטרה.

כן. אבל גם כך אפשר להגיד, שזה לגלות עובר בתוך עשירייה. כי עשירייה בינתיים אצלנו זה משהו גשמי, איזו מערכת גשמית, אנחנו רוצים להרגיש שהמערכת הזאת היא מולידה משהו רוחני.

תלמיד: ומה זה לגלות בורא בתוך העשירייה?

כוח השפעה, כוח אהבה, זה הבורא.

תלמיד: אז מה ההבדל בין לגלות עובר בתוך העשירייה לבין לגלות בורא בתוך העשירייה?

"ויתעבר בי ה' בי למענכם".

תלמיד: זה היינו הך?

כן. אחרת אנחנו לא מקבלים את זה. לכן בורא זה נקרא "בוא וראה", כי אחרת אנחנו לא מרגישים אותו. לכן עשיתם אותי, איפה? בינינו, בחיבור בינינו, ואנחנו מטפחים את החיבור בינינו כך שאנחנו מגדלים אותו כתינוק.

(סוף השיעור)