שיעור צהריים 04.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לקבל ולתת מתנה – קטעים נבחרים מן המקורות

מה יש כאן להוסיף, לקבל ולתת מתנה זה מה שאנחנו עושים עם הבורא. הוא הראשון, הוא בעל הכול, ומה שהוא כן יכול זה רק לתת, אין לו לקבל מאיתנו שום דבר. אבל כשאנחנו כן מתקרבים אליו, אז אנחנו רואים שיש לנו אפשרות גם לתת לו מתנה. כי הוא כמו הגדול מהקטן יכול לקבל מאיתנו ורוצה לקבל מאיתנו, ואנחנו יכולים לעשות לו דברים טובים, נעימים, ואז מצידנו יש גם אפשרות לתת. לכן היחסים בינינו הם בכך שאנחנו יכולים לתת ויכולים לקבל מתנה מהבורא.

נראה איך מספר לנו על זה רב"ש.

קריין: קטע מספר 11, אומר הרב"ש.

""שונא מתנות יחיה". אין הפירוש, שלא יקבל מתנות. אלא אם הוא שונא את המתנות, מטעם שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, לכן הוא שונא להיות מקבל, אבל הוא מקבל את המתנות, משום שהקב"ה רוצה בכך, וזה נקרא "מקבל בעמ"נ להשפיע", היות שהוא לא היה מעורר לה', שיתן לו מותרות. אלא הוא מבקש מה' הכרחיות. ולא חשוב אם לגבי אחר נקרא זה "מותרות". כי כל אחד עובד לפי הרגשתו, ואין לו שום ענין מה שיש לחבירו. ואם אח"כ ה' נותן לו מתנה, והוא מקבל זה בעמ"נ להשפיע.

נמצא לפי זה, אם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, תלוי באופי של האדם, היינו שיכולים לומר, שאצל זה הוא "מותרות" ואצל השני זה "הכרחיות"."

(הרב"ש. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)

זה באמת כך, הכול תלוי איך האדם מרגיש מה הוא מקבל מהבורא, או שזו מתנה או שזו הכרחיות. ובאיזה אופן הבורא נותן, למה הבורא נותן לו משהו. כאן זה לא חשוב מה הוא מקבל, יכול להיות שהוא מקבל דברים נעימים או לא כל כך נעימים, זה כבר שייך להרגשה. אבל אם כוונת הבורא היא לקדם את האדם, אז האדם צריך לקבל את זה בצורה יפה וטובה.

קריין: שוב קטע מספר 11.

""שונא מתנות יחיה". אין הפירוש, שלא יקבל מתנות. אלא אם הוא שונא את המתנות, מטעם שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, לכן הוא שונא להיות מקבל, אבל הוא מקבל את המתנות, משום שהקב"ה רוצה בכך, וזה נקרא "מקבל בעמ"נ להשפיע", היות שהוא לא היה מעורר לה', שיתן לו מותרות. אלא הוא מבקש מה' הכרחיות. ולא חשוב אם לגבי אחר נקרא זה "מותרות". כי כל אחד עובד לפי הרגשתו, ואין לו שום ענין מה שיש לחבירו. ואם אח"כ ה' נותן לו מתנה, והוא מקבל זה בעמ"נ להשפיע.

נמצא לפי זה, אם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, תלוי באופי של האדם, היינו שיכולים לומר, שאצל זה הוא "מותרות" ואצל השני זה "הכרחיות"."

(הרב"ש. מאמר 24 "ההבדל בין צדקה למתנה" 1986)

מתי אלו מותרות ומתי זו הכרחיות, זאת השאלה קודם כל. מתי אדם מבקש מהבורא לתת, ומתי מבקש מהבורא לקבל.

שאלה: מתנות הן משהו מתוק, אבל זה יכול להיות גם משהו מר לפי הטעם.

כן.

תלמידה: כשמדובר כאן על מתנות, מה הכוונה? הרי אתה יכול להרגיש כאדם האחרון בעולם, הכי קטן ושפל, וגם זאת מתנה גדולה.

כן.

תלמידה: אז מה זה שבשביל מישהו אלו מותרות ובשביל מישהו אחר זו הכרחיות?

זה תלוי באדם עצמו. אני הבאתי כזאת דוגמה ולא פעם. פעם הייתי אצל רב"ש, והרבה פעמים יצא שקראנו ולמדנו יחד אצלו הוא ואני, אז באתי אליו והוא כיבד אותי בכוס קפה. מובן שלקחתי, התחלנו לקרוא את הטקסטים, התחלנו ללמוד והתחלנו לשתות את הקפה. אני שותה מהקפה שלי ומרגיש בו טעם של כלור, זה היה נוזל חיטוי ששוטפים איתו כלים. הוא שכח לשפוך את זה מהכוס, אחרי ששטף את הכוס הוא מזג קפה ונתן לי. אני זוכר שאני לא הראיתי כלפי חוץ שום דבר, המשכתי לשתות. למה אני אומר את זה? כי הכול תלוי איך אתה מתייחס למי שאתה מקבל ממנו ולא מה אתה מקבל. אם אתה מתייחס למתנה, אז על זה נאמר "שונא מתנות יחיה", ולהיפך, האוהב מתנות ימות.

תלמידה: יוצא שאנחנו צריכים להשתוקק להיות לחלוטין מנותקים מההרגשה, טוב - רע, מר - מתוק, כלומר רק להיות מכוונים להשפעה. מאיפה לקחת את הכוח לזה?

את הכוח אנחנו צריכים לקחת מתוך האמונה שמה שאנחנו מקבלים אנחנו מקבלים מהבורא, ולכן לא חשוב לנו מה אנחנו מקבלים אלא ממי אנחנו מקבלים.

שאלה: האם מותרות הן הכוונה על מנת לקבל, וכשהוא מבקש מה' הכרחיות זה כשהוא מבקש כוונה על מנת להשפיע?

כן.

תלמידה: למה הוא מתכוון כשהוא כותב "ואין לו שום ענין מה שיש לחבירו"?

הוא לא עושה חשבון על שום דבר חוץ מאשר שהוא רוצה לתת או להחזיר לחברו.

שאלה: אם האדם מבקש למלא את החיסרון שלו כדי שיוכל להשפיע לקבוצה, האם זאת לא תפילה עבור עצמך?

לא, הוא הרי רוצה להשפיע לקבוצה.

שאלה: איך נגיע להכרה של המתנה שהבורא נותן לנו בקווים של ימין ושמאל?

נדבר בהמשך על ימין ושמאל. אל תקפוץ לשם, זה עדיין מוקדם.

שאלה: כולנו מכירים את המאמר של הרב שביקש תרומה מהקהילה עבור מישהו שהיה נצרך, ואחר כך ביקש תרומה כדי לקנות לרבנית שלו תכשיט, וכולם צחקו ממנו.

איך אנחנו יכולים לקבוע מה ההכרחיות לגבי מישהו? יכול להיות שאם הרב לא היה קונה את התכשיט, החיים בבית שלו היו הופכים לגיהינום. איך אנו יכולים לקבוע את ההכרחיות של האדם היחיד?

אני לא יודע, זה החשבון של האדם עצמו.

תלמיד: איך גורמים לכך שהכלל יוכל להזדהות עם הצרכים של הפרט, בלי לעשות ממנו צחוק, למרות שהדרישה שלו לא נראית חשובה והכרחית?

אני לא יכול לענות על הדברים האלה, מפני שהכול תלוי בחשבון הפרט.

שאלה: הבורא נמצא בנתינה מוחלטת, ואנחנו מקבלים רק כשאנחנו נותנים. אז איך הבורא נהנה מהמתנות שלנו מבלי להיות בקבלה, מבלי לקבל?

למה את חושבת שהוא לא מקבל? כל העולם שלו, ואנחנו נמצאים בתוכו.

תלמידה: האם אפשרי לפגוש אותו באותה פעולה, בפעולת השפעה?

במידה שאת מתייחסת כך לחברות, כך את יכולה להתייחס לבורא, אין כאן שום בעיה והסתרה.

שאלה: האם זה נכון שהבורא נותן הכרחיות, ולא נותן מותרות?

הבורא נותן את כל מה שאנחנו צריכים, לא חשוב אם זה הכרחיות או מותרות. העיקר שנבין שאנחנו מקבלים ממנו את כל מה שנחוץ לנו כדי להגיע לתיקון, בכל רגע נתון.

תלמידה: כלומר גם מותרות יכולים להיות לתועלת ההתקדמות שלנו?

אם אנחנו מקבלים כדי להשפיע לבורא, כלומר רק כדי לעשות לו נחת רוח, אנחנו אף פעם לא נקבל לעצמנו, ואז אנחנו יכולים לקבל את כל העולם כולו.

תלמידה: אם אני מרגישה את החשיבות הזאת זה הופך להכרחיות?

כן.

שאלה: יש בקשה מהבורא לקבל את המתנה בצורה הנכונה כדי להשפיע, ויש בקשה פשוט סתם לתת מתנות. האם יש פה בקשה לא נכונה?

הכול תלוי אך ורק בכוונה.

שאלה: בכנס קיבלנו מתנות שהרשימו אותי מאוד, והשפיעו עלי מאוד. רציתי להתמוסס בקבוצה, לעטוף את כולם, ולאהוב את כולם. אני לא מצליחה לשלוט בהרגשה הזאת של בושה ושמחה.

ומה את רוצה לשמוע ממני?

תלמידה: איך לחלק את השמחה הזאת, איך לשלוט בהרגשה הזאת?

אם את מעבירה את זה יחד עם החברות לבורא, לא תהיה לך שום בעיה, וזה תמיד יהיה מאוזן.

שאלה: נתת לנו פעם את הדוגמה שקבלת מרב"ש כוס קפה עם טעם נורא של אקונומיקה. והתגברת לגמרי על הקבלה הזאת, על מנת להשפיע. האם זה בסדר, ואיפה הנתינה כאן?

מצד הרב"ש זו הייתה נתינה גדולה, כי הוא כיבד אותי בכוס קפה, ומצדי זו לא הייתה נתינה, כי כל דבר שקיבלתי ממנו נראה לי מתוק.

תלמידה: שתית את כוס הקפה הזאת, איפה הנתינה בפעולה הזאת, בדוגמה הזאת? מה נתת בכך שקיבלת את כוס הקפה המגעילה הזאת בטעות?

תחשבי, ותעני.

שאלה: יש הרגשה שרב"ש כתב את המאמר הזה דווקא בשבילנו, לזמן שלנו. וכאשר הבורא נתן לנו כזאת מתנה אדירה, את הקשר הווירטואלי, שאנחנו יכולים להתחבר מכל קצוות תבל כדי לעשות לו נחת רוח. האם נכון לחשוב כך, שכאשר אנחנו משתמשים בזה בצורה לא נכונה, או מתעלמים מהמתנה הזאת, אז כמובן שבזה אנחנו מתעלמים גם מהבורא?

כן.

שאלה: בבירור היום עלה העניין של מתי זה מותרות, ומתי זה הכרחיות. כתוב פה משפט, "הוא מבקש מה' הכרחיות. ולא חשוב אם לגבי אחר נקרא זה "מותרות". כי כל אחד עובד לפי הרגשתו," האם אדם שרוצה להתקדם למטרה הרוחנית, ויש לו גם קיום בגופו בעולם הזה, ומתוך כך יש לו ולמשפחתו צרכים גשמיים.

אז הוא מבקש מה' שייתן לו את ההכרחיות שלו בגשמיות, ואפילו אם הוא לא מבקש, הלב שלו מבקש כי הוא צריך את זה. איפה הגדר של הכרחיות ומותרות כלפיי?

עד כמה אני חייב כדי לקיים את עצמי ואת משפחתי בצורה גשמית, הייתי אומר בדרגת החי, ולמעלה מזה אני לא מבקש כלום, אלא רק אם אני צריך את זה להתעלות רוחנית. על זה כתוב, "לא יגונה ולא ישובח".

תלמיד: אנחנו לומדים ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", וככל שהאדם משקיע ברוחניות, הוא מקבל מתנות מהבורא שמגביר לו דווקא את התאוות הגשמיות, ואת הרצונות הגשמיים. כתוצאה מכך הוא מרגיש שיותר ויותר דברים שאולי קודם הוא בכלל לא ספר אותם. פתאום הוא מרגיש שהם הכרחיים לו. הרצונות הגשמיים שלו גדלים. אז מה קורה איתו עכשיו? גם זה נהפך אצלו להכרחי?

לא, ודאי שזה לא הכרחי. הוא בוחר מכל מה שהוא מרגיש שחסר לו, רק את הדברים שבאמת הכרחיים. ורק על זה הוא מבקש מהבורא, שיהיו לו כוחות לקבל אותם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז איך הוא מבדיל בין מה שבאמת הכרחי, כמו שאמרת עכשיו, לבין זה שמגבירים לו את הווליום של הרצונות הגשמיים בלי סוף. איפה הוא חותך?

איפה הוא חותך? אפשר להגיד שאם הוא חייב לקבל את זה כדי להשפיע לחברה אז הוא כן מקבל, ואם לא, אז לא מקבל.

שאלה: כתוב בקטע שהאדם לא מסתכל ימינה ושמאלה לראות מה זה מותרות ומה זה הכרחיות אצל החברים. בעבודה שלנו אנחנו גם מרגישים גאווה מזה שנבחרנו לכאורה לדרך הזאת והאחרים לא, ואנחנו גם עובדים עם קנאה כדי לרצות יותר השפעה. איך לעבוד מול הבורא ולראות איפה אני נמצאת מולו ולא להסתכל כל הזמן לצדדים מה יש יותר, מה יש פחות?

הכול תלוי בחשיבות, האם רוחניות חשובה יותר מגשמיות, או לא. זה מה שאנחנו צריכים תמיד לשקול.

תלמידה: אני מדברת בתוך הרוחניות, שמישהו אחר יודע יותר, מבין יותר, פחות מבין ממני, יותר עושה ממני. האם אני שוקלת את עצמי מול הצדדים שלידי או כל הזמן מול הבורא? איך לאזן את זה?

בדרך כלל אנחנו עושים את זה מול הבורא.

תלמידה: אז אני לא מרגישה גאווה מזה שאני ברוחניות או עובדת ברוחניות כשמישהו אחר בכלל לא נמצא בדרך, אלא אני פשוט שמה את כל זה בצד ועובדת מול הבורא?

ודאי.

שאלה: יש אמירה כזאת, "הייתי שותה אפילו רעל אם זה מגיע ממך. והרעל יהיה טעים כמו דבש". האם כך עלינו לראות את כל מה שאנחנו מקבלים מהבורא מפני שהנותן הוא כל כך חשוב ויקר לנו והאמונה שלנו בו היא נצחית? האם עלינו להגיע לאהבה כזו?

באמת כן. איך אנחנו עוברים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע? איך אנחנו נהנים מזה שאנחנו משפיעים במקום לקבל? הכול מפני שאנחנו משנים את הערכים שלנו.

שאלה: כתוב, "אם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, תלוי באופי של האדם,". האם במילים "באופי של האדם", הכוונה היא למדרגה של האדם?

כן, האופי משתנה בהתאם למדרגה. על זה כתוב, כל יום אדם נעשה אחר. אם הוא עובד על עצמו, על הרוחניות שלו, אז הוא באמת כל יום אחר.

תלמידה: במילה "חברו", הכוונה לבורא?

לא, בדרך כלל מדובר כלפי החברים. אבל צריכים לראות, לפעמים מדובר בין האדם לבורא.

שאלה: אני זוכר שפעם שמעתי ממך שכל שנה קנית לרב"ש מזרן חדש.

לא כל שנה אולי, אבל זה היה כך.

תלמיד: נגיד שגם אני רוצה לקנות כל שנה מזרן חדש כדי שיהיה לי נוח בגב, אבל זה יקר, אין לי כסף כל שנה להחליף מזרן. זה נקרא ש"חסר לי הכרחיות"?

אם באמת יש לך בעיה עם הגב ואתה לא יכול בלי זה, אז זו הכרחיות. אם יש במקום זה דברים יותר חשובים, אז זו לא הכרחיות.

תלמיד: תודה, התשובה ברורה. עוד שאלה, אני זוכר שסיפרת שכדי לרב"ש יהיה נוח החלפת אוטו. קנית אוטו חדש בשביל שלרב"ש יהיה נוח כשאתה מסיע אותו.

כן.

תלמיד: מצדך אני מבין את הפעולה הרוחנית שבזה, אבל אני רוצה לשאול על הערך הגשמי הזה של אוטו חדש. אין לי כסף לאוטו חדש, הייתי שמח לנסוע באוטו חדש כדי שיהיה לי נוח. זה נקרא "הכרחיות"?

לא. אם אתה יכול להסתפק באוטו הישן וזה מספק אותך, אז זו לא הכרחיות. אבל כאן זו היתה הכרחיות, כך אני הרגשתי.

תלמיד: בתשובה שלך יש את המפתח, אם זה מספק אותך או אם זה לא מספק אותך. אז זו כל הזמן אותה שאלה, האדם משקיע ברוחניות והבורא מגביר לו את הגשמיות ובתוך הלב שלו מתרוצצות כל מיני שטויות גשמיות שהופכות להיות חשובות. אתמול זה היה לא חשוב, פתאום זה נהיה חשוב.

זה תמיד ישנו. אם יש בזה איזו ערבוביה בין גשמיות לרוחניות הבורא מבלבל את האדם מאוד.

תלמיד: מה עושים בסיטואציה הזאת? הוא מבלבל אותי ועכשיו אני צריך את זה ואת זה. הלב שלי פתאום מתפלל על שטויות שקודם בכלל לא החשבתי אותם. מה יהיה איתי?

זה כך, "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו". מה לעשות? להתכלל עם החברים, אני לא רואה שום אפשרות אחרת להינצל משטויות. כך אני חושב.

שאלה: איך אנחנו יכולות ללמוד להיות בשותפות עם הבורא כמו בריקוד, שבכל השפעה של הבורא עלינו נראה את זה כמתנה ממנו ונספיק לבנות כוונה שאנחנו מקבלות את זה כדי להשפיע לבורא?

צריכים שוב לחזור לקבוצה, שוב להתכלל עם החברים, ואז נוכל לבחור את המצבים הנכונים שנלך בהם.

שאלה: האם הקושי שלי לקבל במלואו את מה שאתה אומר בשיעור הזה נובע מזה שאני יצור שרואה את הכול רק מהפרספקטיבה של עצמו ורוצה לשים את עצמי ראשון במקום לקבל שהכול מגיע לטובה כדי לדחוף את כל האנושות קדימה, ואני צריך להיות בהתאמה לזה בין אם זה מר או מתוק, להיות מוכן לעבוד עם הבורא הגדול?

זה נכון מאוד. ככל שאנחנו מתקרבים בתיקונים, כך אנחנו רואים שכל הדברים שנעשים הם נעשים נכון.

שאלה: החשבון הזה שאתה עושה בעל מנת להשפיע לשם הבורא או לשם המורה במקרה שלך כמו עם המכונית, זה חשבון מאוד לא פשוט. איך בכל זאת לבנות את המאזניים הפנימיים האלה? איך לבחור בצורה אופטימלית?

זה החשבון של האדם. אני לא יכול להגיד.

תלמיד: על מה להתכוונן כדי לעשות את החשבון נכון?

תרשום לעצמך את הבעיה הזאת, ובמשך הזמן תחזור אליה ותנסה לפתור אותה.

תלמיד: מכונית זו רק אחת הדוגמאות, אפשר להשליך את זה על כל דבר, על כל הרגשה לעשות כזה חשבון.

כמובן.

שאלה: כתוב "שונא מתנות יחיה". האם זו הוראה לתפיסה נכונה של המציאות?

כן.

שאלה: בעולם הזה משדרים לנו כל הזמן דברים שהם לכאורה הכרחיים לאדם. איך עשירייה יכולה להגדיל לאדם הכרחיות לרוחניות?

תדברו ביניכם על כל מיני דברים גשמיים, רוחניים, שמביאים לכם הכרחיות או תענוגים, ותראו עד כמה אתם יכולים לסדר את עצמכם נכון יותר למטרת הבריאה.

תלמידה: האם המצב הזה שמגדילים הכרחיות לרוחניות בעשירייה יכול לגרום לזה שכולם מתרוממים ממש מעל הרגשת העולם הזה?

למעלה לגמרי, לא, אבל במשהו כן כל פעם.

שאלה: רב"ש כותב באחד המאמרים, שכאשר האדם מגלה שהחברים אוהבים אותו, אז כל החסרונות שלו מתמלאים. האם אהבת החברים יכולה למלא לאדם בעד כל החסרונות שמציירים לו, אם הוא רוצה משהו במשפחה, בכסף, לא משנה במה?

כן.

שאלה: שאלה בנושא זוגיות. חבר עבר תהליך גירושין בעקבות התנגדות בת הזוג לדרך, ועכשיו הוא רוצה להקים זוגיות חדשה. מה העשירייה צריכה לבקש עבורו ומה הוא צריך לבקש מהבורא כדי שההכרחיות הזאת תתמוך בדרך הרוחנית?

להתפלל עבורו שימצא זיווג חדש, זיווג טוב, נכון, המתאים לו, המתאים לחיים ומתאים למטרה.

שאלה: האם קבוצה יכולה להכריח בן אדם להכרחיות שלו?

לא יכולה, אבל היא יכולה להראות לו דרך להחלטה יותר נכונה.

תלמד: לכוון אותו.

כן.

שאלה: עבורי זו שאלה מאוד חשובה ורצינית. הוא נותן לי את הכול, ואני חוששת שאני לא אוכל להשפיע מספיק וזה פחד גדול מאוד. מה לעשות?

מה לעשות? כל הזמן להיות מקושרת איתנו. לקרוא את הספרים שלנו שאת יכולה להבין. וכך לאט לאט יהיה לך ברור במה לבחור בכל רגע בחיים.

שאלה: האם המסירות זו הגישה הנכונה לקבל את כל המתנות מהבורא, או שהמסירות היא מתנה בפני עצמה שהבורא נותן?

מסירות זו המתנה עצמה, כן.

שאלה: לגבי הכרחיות. אנו יודעים שחשוב להתחתן ויש חבר ששנים מנסה ולא הולך לו. בגלל חוסר הכרחיות שהוא לא יכול להתחתן הוא יצא מהדרך. מה לעשות?

מה זה שייך לדרך? יכול להמשיך בדרך בלי להתחתן. אנחנו לא שמים תנאים שהוא חייב להיות חתן.

שאלה: איך עלינו להתאים את הרצון לקבל שלנו כשאנחנו נותנים מתנות, כך שאותן מתנות יהיו בעל מנת להשפיע?

צריכים להשתדל להתקרב לחברים רק מתוך אהבה.

שאלה: אם הבורא נותן מתנה בדמות ייסורים גדולים, התנסות גדולה, אנחנו צריכים לברך, להודות על המתנה הזאת, לקבל אותה בשמחה כי "אין עוד מלבדו", האם זו היא הצדקה של הבורא?

לא, זה ממש לא נכון. אני לא יכול לבכות, להרגיש כאב, ולהודות לבורא. זה יהיה שקר.

שאלה: אנו מחליפים את הערכים שלנו בהתאם למידת המאמץ שאנחנו עושים. האם אז כול מה שמגיע מהבורא הופך למתנה?

כן.

שאלה: על ידי אילו מאמצים אנו משפיעים על הבורא כדי שהוא יעלה לנו את החשיבות ויהפוך לנו את הערכים?

דרך החברים.

תלמיד: איזה ערכים?

הערך של קשר עם הבורא.

שאלה: האם צריך להדאיג אותנו חוסר הנוכחות של הגברים שלנו בשיעורים?

ודאי שכן. זו באמת שאלה חשובה. אבל זה אפילו לא שאלה. חוסר השתתפות בשיעורים זורק אותנו החוצה מהדרך.

קריין: קטע 12 אומר הרב"ש.

"בשיעור הצורך כך שיעור השכר, היינו שממלאים לו את חסרונו. לכן כשהקדוש ברוך הוא שולח לו את המתנה שמרגיש שהוא עני, על ידי זה הוא מסוגל לקבל מילוי. 

וזה שאומר, במה האדם יכול לזכות שלא תשלוט עליו מדת הדין והצמצום. אז בא התשובה, שהוא זוכה על ידי זה שהקדוש ברוך הוא שולח לו מתנה. נמצא שהמתנה הוא החסרון, שהוא הכלי. 

וכשיש לו הכלי, ומקבל את הכלי במקום הנכון, אז הקדוש ברוך הוא ממשיך עליו חוט של חסד, היינו שנותן לו הכח שיוכל לעסוק בתורה ומצוות על מנת להשפיע, שנקרא חסד. אז הדין והצמצום, שגורם הסתרה, לא יוכל לשלוט עליו."

(הרב"ש. 348. "בשעה שה' אוהב את האדם")

שאלה: האם קבלת המתנה מהבורא כדי להשפיע, זה בעצם מה שאנחנו עושים בהפצה?

כן, אפשר להגיד שיש בזה משהו.

שאלה: האם זה חטא ליהנות בדרך הרוחנית? הכוונה שאם אני מקבלת כל מיני תענוגים בגשמיות, האם זה חטא, או שאני כל הזמן צריכה לצמצם את עצמי?

את צריכה לעשות לעצמך חשבון, כן או לא. האם הדברים האלה הם הכרחיים או לא.

תלמידה: האם אנחנו לא יכולים פשוט להודות על מה שאנחנו מקבלים כמתנה מהבורא?

למה לא? בבקשה. לזה יש לך הזדמנויות פתוחות.

שאלה: הרב"ש כותב כאן, שחיסרון זו המתנה שזה כלי וכשיש את זה אז הוא מקבל את הכלי במקום הנכון ואז הקב"ה ממשיך עליו חוט של חסד. מה זה אומר המקום הנכון?

ברצון הנכון שבו האדם מקבל, זוהי מתנה מהבורא.

תלמיד: האם החיסרון זה ההשתוקקות למלא את הרצון?

תלוי איזה רצון.

תלמיד: הרצון הנכון.

הנכון כן, אז זו באמת מתנה.

תלמיד: כלומר הבורא נותן גם כוונה וגם רצון.

כן. האדם לא יכול להוסיף שום דבר מעצמו.

שאלה: המתנה שהאדם מתחיל לפעול בעל מנת להשפיע, איך זה מגיע? זה כאילו על אילו רצונות פרטיים, כמו על מכונית, או על הכול ביחד? פתאום האדם מרגיש שאני יכול לפעול כדי להשפיע?

זה לא חשוב מה הפעולה, העיקר שתהיה הכוונה. ואחרי זה תחת הכוונה הזאת הוא בודק, במה אני יכול להתקרב לבורא ובאמת לשמח אותו.

תלמיד: אבל מה זה אומר להחזיק בכוונה, זו איזו נקודת דבקות שכלפיה אני בודק את עצמי?

הייתה לך פעם אהבה? סליחה שאני שואל, אהבת פעם?

תלמיד: כן, היה דבר כזה.

אז כשאתה רצית כל הזמן לגרום שיהיה לה נעים, זה נקרא "כוונה".

תלמיד: אז בדוגמה עם הבורא, אני חווה אהבה אליו ונמצא עימו בדבקות כדי לבדוק?

לא. אבל אתה בהשתוקקות, בהרגשה שלך אליו, יכול להגיע למצב כזה, שתתחיל להרגיש אותו. וזה המצב שאליו אנחנו צריכים להגיע ואז הכוונות וההרגשות שלנו יביאו אותנו למטרה, לדבקות, לקשר עם הבורא. זה מה שאנחנו צריכים לנסות להשיג.

תלמיד: האהבה הזאת לבורא צריכה להיות מלכתחילה, כדי שהכוונה תהיה נכונה?

איך היא תהיה נכונה מלכתחילה, מאיפה? מלכתחילה יש לנו רק דרישה, צורך, תן וזהו.

תלמיד: אז יש את התן וזהו, ויש רצונות שונים שהבורא מעורר באדם, איך מעל זה לבנות אהבה לבורא וכלפי זה לעשות את החשבון?

איך תבנה אהבה לבורא?

תלמיד: זאת השאלה, אתה רוצה לעשות חשבון כלפי הבורא, איך אתה בונה את זה?

אתה לא יכול לעשות את זה אם אין לך כלפיו שום השתוקקות, שום נקודת מגע התחלתית.

תלמיד: אז איך לפתח אותה? מגיע רצון, אני רוצה לא סתם ליהנות, אלא לחוות אהבה אליו?

אז אתה צריך לעשות את זה כלפי החברים, את זה הוא נתן לך, מאהבת החברים לאהבת הבורא. ומה שאתה אומר זה "לא, חברים אני לא רוצה, אני רוצה ישר לבורא".

תלמיד: אז אני צריך בדבקות עם החברים לבחון את התענוג?

אם יש לך יחס טוב לחברים, משמע שאתה כבר נמצא בדרך לבורא.

תלמיד: אבל יחס טוב כלפי החברים זה חשבון?

כמובן שזה חשבון, אלא מה, אתה אמור להיוולד בזה? להיפך, יהיו הרבה מאוד הפרעות לפני שתשיג מצב שבו תתייחס לחברים ולבורא באהבה.

תלמיד: אז נאמר שיש לי אהבה לחברים ואהבה לבורא, אני יכול עכשיו לעשות חשבון על כל מה שמתעורר בי, כלפי ההרגשה הזאת?

בוודאי, כן. אחרי זה, כבר נדבר על זה בנפרד, זה כבר מצב של לשמה.

תלמיד: כשקנית את המכונית כדי שלרב"ש יהיה נוח כשאתה מסיע אותו, עשית את זה מתוך אהבה אליו? הייתה לך הרגשת אהבה למורה ומתוך זה עשית חשבון?

אני לא יכול בדיוק לדבר על זה. אני חושב שאדם צריך להשתדל לעשות מתוך המצב שבו הוא נמצא.

שאלה: האגו שלנו הוא כמו ילד בן שנתיים. הבורא כל הזמן שולח לנו סבל, כדי ללמד אותנו שמה שאנחנו צריכים זה את כוח ההשפעה ולא את האגו. אבל הילד לא מבין, לא משנה כמה פעמים הבורא מכה אותו. איך אני יכול לשכנע את עצמי שאני צריך השפעה, ולא את התענוגים הגשמיים?

על זה אין תשובה. אתה צריך פשוט לנסות ושוב לנסות כל פעם וכך תתקרב לאמת. תלמד מי אתה ומה אתה, איזה יחס יש לך לבורא ומה אתה צריך לשנות בך כדי להתקרב אליו, הכול עניין של עבודה פרקטית.

שאלה: המצב הזה של לקבל מתנה מהבורא עבור החבר, זה נותן לך אפשרות להיות בקשר עם הבורא?

כן.

תלמיד: זאת הדרך הקלה ביותר?

אין כאן דרכים קלות וגם אין כאן דרכים רבות, אלא בסופו של דבר הכול דרך אחת. כאשר אתה מבטל את עצמך בהדרגה ומקבל על עצמך, לוקח על עצמך את רצון הבורא כשלך.

שאלה: אמרת קודם שאם יש לי כאב, זה בעצם שקר על זה שאני מרגישה שזה כואב. איך להפוך את זה לאמת?

על ידי העבודה שלנו בעשירייה, בהדרגה אנחנו מתקנים את הסיבות האישיות שלנו, למי אנחנו מכוונים אותן ואיך אנחנו מתייחסים לבורא. הכול מיתקן בזה שאנחנו נמצאים בחברה ועובדים איתה.

תלמידה: האם זה עוזר להרגיש שלא חשוב מה המניע, אלא רק לדעת שאני מרגישה את זה מהמלך ולכן זה טוב ואני מודה על כך?

כן. זה דבר מאוד מיוחד מה שאת אומרת, מאוד מיוחד.

שאלה: כן, האם אהבה זו אמונה?

לא, אלה שני דברים שונים לגמרי.

שאלה: יש הרגשה שנולדנו כאילו בדרגה חדשה מכל בחינה. ואפילו אותך מרגישים בצורה חדשה, עלינו למדרגה חדשה כביכול. איך בצורה נכונה לעזור לבורא ולחברות, בהרגשה הזאת של החום ההולך ומתקרב אל כל אחת מאיתנו?

אני עכשיו רוצה לפנות לכולם. אחרי הכנס קיבלתם הכנה לעלות למדרגה הרוחנית הבאה, בבקשה תשתמשו בזה. אני מקווה שתצא לכם עליה רוחנית טובה. מאחל לכם כל טוב, תהיו בריאים.

(סוף השיעור)