שיעור בוקר 10.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ב', עמ' 38, דף ל"ח, פרק א',

דברי האר"י אות ה', פירוש אור פנימי אות צ'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 40, דף מ', פרק א', דברי האר"י אות ה'.

אות ה'

סדר יציאת ע"ס העגולים. הקו נקרא אדם קדמון

"והנה פ העגול הזה הראשון היותר דבוק עם הא"ס, הוא הנקרא כתר דאדם קדמון, ואח"כ נתפשט עוד הקו הזה צ ונמשך מעט וחזר להתעגל ק ונעשה עגול ב' תוך עגול הא', וזה נקרא ר עגול החכמה דאדם קדמון. עוד מתפשט יותר למטה, וחזר להתעגל, ונעשה עגול ג' תוך העגול הב', ונקרא ש עגול בינה דאדם קדמון. ועל דרך זה היה הולך ומתפשט ומתעגל, עד עגול יוד, הנקרא עגול מלכות ת דאדם קדמון. הרי נתבאר ענין א היוד ספירות, שנאצלו בסוד יוד עגולים ב זה תוך זה."

קריין: אור פנימי, אות פ'. מתייחסת למילים "העגול הזה הראשון".

פירוש אור פנימי לאות ה'

"פ) צריכים להבין ההבחנות, שבשמות של עשר הספירות, כי פעם אנו מכנים אותן בשם ד' בחינות, כנ"ל, ופעם אנו מכנים אותן בשם יחידה חיה נשמה רוח נפש, ופעם מכנים אותן בשם כתר חכמה בינה זעיר אנפין (הכולל בעצמו שש ספירות) מלכות. והענין הוא, כי בשעה שאנו מדברים על בחינת הכלים ביחוד, כלומר מבחינת החומר של הנאצל בלבד, אנו מגדירים שמותיהן של עשר הספירות שבהם, בשם ד' בחינות שברצון לקבל כנ"ל. וכשאנו מדברים ביחוד מבחינת האור המתלבש בכלים ההם, הרי אנו מכנים אותם בשם: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. וכשאנו מדברים על הכלים בלבד, אלא שאנו צריכים להדגיש את רשימות האורות, שיש בהם בעת שהם ריקנים מהאור המיוחס להם, אז מכנים אותם בשם: כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות.

ומקורם של עשרת הכלים הנ"ל, המכונים כתר חכמה וכו', הם נבחנים תיכף בעולם הצמצום בטרם ביאת הקו, אחר הסתלקות אור א"ס מעשר הספירות, שנשארו הכלים ההם ריקנים מאור, שהמה מכונים עשרה עגולים כנ"ל. ונודע, שאע"פ שהאור נסתלק מהם, עם כל זה, נשאר בכל עגול ועגול, בחינת רשימה מהאור שהיה בו, כלומר, הארה קטנה מאד מכללות כל האור הקודם, נשארה בכל כלי, שהארה זו גורמת השתוקקות אל הכלי, שלא תשקוט ולא תנוח, עד שתחזור ותמשיך כל האור, שהיה לה מקודם, בכמותו ואיכותו. והארה זו מכונה בשם "רשימו". ותדע, שתוכן השמות של ע"ס, כתר חכמה וכו', הם מגדירים בעיקר את הרשימות של האור שנשארו בעשרת הכלים.

ומכאן תדע, שלא יצוייר שום רצון בעולמות, או אפילו התעוררות קלה של רצון, הן בעליונים והן בתחתונים, ואפילו בדצח"מ הגשמיים, שלא יהיו מושרשים בעשר ספירות העגולים האלו, ויחד עם זה, מובן גם כן, שאי אפשר כלל שיתעורר איזה רצון במהות, אם לא נתגלה פעם מקודם, מילוי מספיק לרצון ההוא.

והענין, כי כבר נתבאר היטב בחלק הראשון של הספר, אשר הרצון לקבל אינו הסיבה הראשונה אל האור, או אל המילוי שלו, כמו שבני העולם חושבים, אלא להיפך ממש, כי האור והמילוי הוא סיבה לרצון, אשר הרצון להשפיע הכלול בהכרח באור העליון, הוליד בתכונתו את הרצון לקבל שבנאצל, משום, שמה שהוא רצון בעליון, נעשה כח וחיוב בתחתון, עש"ה. הרי, שהאור העליון נעשה סיבה, לגילוי ד' הבחינות שברצון אצל הנאצל, שהמה השרשים לכל הרצונות המתגלים בעולמות. ולפיכך, איך אפשר שיופיע איזה רצון מבלי סיבה, דהיינו מבלי האור העליון הזה המוליד אותו, שזה דומה כמו שתאמר שיש איזו בריה בעולם בלי אב ואם שהולידו אותה. גם כבר ידעת, אשר בא"ס כבר קבועים וקיימים, כל המציאות וכל הבריות הראויים שיבואו בעולמות, עם כל הרחבתם ותכלית תפארתם ושלימותם, העתיד להתגלות בעולמות בשבילם (כמ"ש היטב בהסת"פ ח"א אות י"א, עיין שם הכל), והרי לך בעליל, אשר עוד בא"ס, כבר יצאו ונגלו כל הרצונות העתידים להתגלות, וגם נתמלאו על שלימותם ומילואם הסופי, והשלימות והמילוי, שהוא בחינת האור העליון, הוא שהוליד וגילה את הרצונות הללו. באופן, אשר המילוי של הרצון, הוא קודם וגורם לגילוי אותו הרצון המיוחס למילוי ההוא, כמבואר.

עתה תבין היטב, את דבר הרשימות, שנשארו בעשר הספירות דעגולים, אחר הצמצום והסתלקות כל השלימות והמילואים, שהיו בד' הבחינות הללו שנקראות עשרה עגולים. שפירושן של הרשימות הללו הוא, ש"נתרשמו" ונחקקו בהם היטב, כל מיני הרצונות, שהיו מלאים מהם בהיותם בא"ס ועתה נאבדו מהם, ונשארו ע"כ, בהכרח, תאבים ומשתוקקים לכל אותם המילויים והשלימות, שהיה להם וזהו המכונה בשם רשימות.

וזהו שאמרנו לעיל, שלא יצוייר שום גילוי רצון של איזו מהות, הן בעולמות העליונים והן בעולם הגשמי, שלא יהיה מושרש בעשר ספירות דעגולים ההם. באופן, שיש ב' שרשים המוקדמים למציאות של כל העולמות שמאחר הצמצום: האחד הוא, כשכל רצון כבר מצוי מושלם בכל תפארתו ומלואו, וזוהי המציאות שהוא קיים בא"ס ב"ה. והשני הוא, כשכל הרצונות עומדים ריקים לגמרי מהמילוי המיוחס להם מקודם מא"ס, והוא נקרא עולם הצמצום. וכל הכלים והחומר של הבריות נמשכים מעולם הצמצום, דהיינו ודאי, רק כלים ריקנים, ורצונות שאבדו את מילואיהם כנ"ל. וכל המילויים לאותם הרצונות, נמשכים מא"ס ב"ה. וזכור היטב ב' הידיעות הללו, שהן מהנחוצות ביותר, לזכרן בהמשך העסק בחכמה הזאת."

שאלה: מה ההבדל או הקשר בין העיגולים והספירות?

קו הוא בעצם כלי שנוצר אחרי העיגולים, מצד אחד, ומצד שני אחרי הצמצום הוא דווקא ממלא את העיגולים, זה הקשר ביניהם. אז יש לנו גם עיגולים וגם יושר. המטרה שלנו לעבוד בתוך היושר, זאת אומרת לפי עביות ומסכים, ובצורה כזאת למלא את הכלים דעיגולים. אין לנו יותר בוא נגיד מחסן של הכלים שלנו אלא כלים דעיגולים, אותם אנחנו צריכים למלאות. אומנם כל המילוי שלהם צריך להיות ביושר, זאת אומרת על ידי היושר, על ידי היחס הנכון לכלי קבלה, לכלי השפעה, אור חוזר, אור ישר וכן הלאה.

כל הרוחניות שמתפשטת מלמעלה למטה, היא מתפשטת בכלים דעיגולים. כל העבודה שלנו ממטה למעלה שאנחנו מתייחסים לבורא, היא בכלים דיושר.

שאלה: אתה יכול בבקשה להסביר את הפיסקה האחת לפני האחרונה בעמוד מ"א, טור א'. כתוב, "עתה תבין היטב, את דבר הרשימות, שנשארו בעשר הספירות".

"עתה תבין היטב, את דבר הרשימות, שנשארו בעשר הספירות דעגולים" קודם יצאו עיגולים, בתחילת הבריאה, אחר כך הם הצטמצמו ובא היושר. "אחר הצמצום והסתלקות כל השלימות והמילואים, שהיו בד' הבחינות הללו שנקראות עשרה עגולים." התרוקנו עשרה עיגולים. "שפירושן של הרשימות הללו הוא, ש"נתרשמו" ונחקקו בהם היטב, כל מיני הרצונות, שהיו מלאים מהם בהיותם בא"ס ועתה נאבדו מהם, ונשארו ע"כ, בהכרח, תאבים ומשתוקקים לכל אותם המילויים והשלימות, שהיה להם וזהו המכונה בשם רשימות."

אתה שואל על הרשימות?

תלמיד: הוא כותב ממש בפסקה אחר כך, " שלא יצוייר שום גילוי רצון של איזו מהות".

אז אני אקרא פסקה אחר כך גם כן. "וזהו שאמרנו לעיל, שלא יצוייר שום גילוי רצון של איזו מהות, הן בעולמות העליונים והן בעולם הגשמי, שלא יהיה מושרש בעשר ספירות דעגולים ההם. באופן, שיש ב' שרשים המוקדמים למציאות של כל העולמות שמאחר הצמצום: האחד הוא, כשכל רצון כבר מצוי מושלם בכל תפארתו ומלואו, וזוהי המציאות שהוא קיים בא"ס ב"ה. והשני הוא, כשכל הרצונות עומדים ריקים לגמרי מהמילוי המיוחס להם מקודם מא"ס, והוא נקרא עולם הצמצום."

עד כאן אתה שואל?

תלמיד: כן, בדיוק כאן. המהות שמתהווה ברצון, אני לא מצליח לתפוס אותה איך היא כאילו מסתדרת בדיוק?

מה מסתדרת?

תלמיד: עשר הספירות.

היו עשר ספירות לפני הצמצום, שזה יציאת הרצון מהבורא כלפי הנבראים. באור העליון התהווה רצון, הרצון הזה מתפתח, ואז על ידי הרצון הזה האור העליון מתקשר עם הרצון וממלא אותו, וכך הם מתפשטים יחד עשר ספירות דעיגולים. מה אתה שואל על זה?

תלמיד: אבל זה לא אותו רצון שאנחנו עדיין מדברים עליו, הרצון לקבל, נכון?

ודאי שלא.

שאלה: מהי הסיבה לזכור היטב את השורשים האלה ביחס לשורשים וענפים כל עוד אנחנו ממשיכים ללמוד? למה דווקא חשוב לזכור את אלה שאנחנו לומדים כאן, האם זה בגלל שזה קשור לאין סוף?

אנחנו לומדים על מערכת הבריאה, איך היא נוצרה, איך היא יצאה, ואיך אנחנו אחר כך יצאנו ממנה על ידי צמצומים, על ידי שבירת הכלים. אנחנו לומדים על עצמנו, מאיפה אנחנו. יחד עם זה, אנחנו לומדים לאיזו צורה אנחנו צריכים להגיע. אז יש לנו שתי נקודות, נקודת המוצא שלנו, מאיפה אנחנו, והנקודה הסופית שלנו, לאן אנחנו צריכים להתפתח.

מסבירים לנו מקובלים שכבר עברו את הדרך, שאנחנו צריכים לראות את עצמנו איך אנחנו מתקדמים, מזרזים את ההתפתחות שלנו, מגיעים כמה שיותר מהר לגמר תיקון. לכן אנחנו צריכים לדעת את המערכת, את הכוחות שמשפיעים במערכת, איך הם עובדים איתנו, איך אנחנו יכולים על ידם לזרז את ההתפתחות שלנו. זה מה שאנחנו לומדים. אנחנו לומדים לא תאורטית, אלא בצורה פרקטית ביותר. מקובלים לא כותבים על שום דבר שלא נוגע לנו, אם היה אפשר לכתוב פחות, היו כותבים פחות. לכן אנחנו צריכים לקבל מה שהם כותבים בצורה מאוד רצינית, שכל דבר שהם כותבים יש בזה כוח רוחני שצריך להשפיע עלינו ולתקן אותנו ובמשהו לקדם אותנו.

שאלה: איזה שינוי עובר העיגול לאחר שהקו ממלא אותו?

עיגול מתמלא באור הקו.

שאלה: יש הבדל גדול בין רצון בעיגולים ורצון ביושר. אפשר להגיד שבעיגולים זה רצון בכוח, וביושר זה כבר הופך לרצון בפועל?

לא, אנחנו עוד נלמד, יש הרבה הבחנות. בעיגולים אלה הרצונות הטבעיים, ביושר הם כבר אחרי צמצום ואחרי בירור מה אפשר לעשות ובכמה אפשר להשתמש ברצון. ביושר זה כבר רצון מבורר, הייתי אומר מתוקן.

שאלה: נראה שבעל הסולם מדבר פה שכל ההבחנות באות מרשימו, מהסתלקות האור ממקום שהיה בו אור קודם. האם גם ארבע הבחינות הן כתוצאה מרשימו?

גם בארבע בחינות ישנן רשימות מהאור שקודם היה.

תלמיד: כלומר, עשר הספירות גם מכונות על מצב שהיה שם רושם מאיזשהו שינוי ברצון שקרה מהאור שהיה והסתלק?

כן, ודאי.

שאלה: האם כל זה התחיל מכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות שהאורות הסתלקו מהכלי, זה בעצם הרשימו, מפה זה התחיל?

כן.

שאלה: ההשתוקקות שמרגישים הכלים, האם זאת לא קליפה?

תלוי למה השתוקקות. אם ההשתוקקות היא לקבל את האור על מנת להשפיע, זאת אומרת להשפיע, קודם כל השפעה, וכדי להשפיע הם מוכנים לקבל אור, זו לא קליפה, זו קדושה.

שאלה: מה זה אומר שהעיגולים נמצאים זה בתוך זה?

כל אחד שיותר פנימה הוא מסובב על ידי עיגול יותר חיצון. כי בעיגולים, כמה שהעיגול יותר חיצון הוא יותר חשוב, הוא יותר קודם, קדום, לכן זה נקרא עיגולים אחד בתוך השני. אתה יכול לא לצייר אותם אחד בתוך השני, זה סתם אתה ככה מצייר בשכל שלך, בדמיון שלך. זה נקרא שהעיגול החיצון הוא הסיבה לעיגול הפנימי יותר.

שאלה: אנחנו לומדים הרבה על הרשימות היום, אבל מה הם אותם הנתונים בכלל שנמצאים בבריאה, אותן הרשימות?

אין כלום חוץ מרצון ואור. אור זה השפעה מצד הבורא, רצון מתהווה בתוך האור, שזה כבר יסוד של הנברא. ואז אנחנו מדברים על קשרים בין הבורא לנברא, שהבורא זה האור העליון המופשט הממלא את כל המציאות, כל המציאות היא בעצם אותו האור, והרצון שמתגלה בתוך המציאות הזאת, בתוך האור, זה תחילת הנברא. איך הנברא שהוא נברא ברצון לקבל, מתחיל לספוג, לשאוב לתוכו את האור העליון כדי ליהנות, כדי להתמלאות, כדי לגדול, על זה אנחנו מדברים, איך הנברא על ידי זה שהוא נמצא בתוך הבורא, בתוך האור העליון, איך הוא מתקדם בבריאה, מה הוא עושה, מה קורה לו.

קריין: עמוד 41, אות צ' פנימי, מתייחסת למילים "ונמשך מעט וחזר להתעגל".

"צ) אל תטעה לפרש, שנמשך במקום ושטח ח"ו, אלא כל דבר ההולך ומתעבה מכונה המהלך הזה בשם המשכה, ממעלה למטה, כי הזך נבחן שהוא למעלה. והעב נבחן שהוא למטה. וזה משוער בקרבת הצורה לבחינה ד', כי כל הקרוב ביותר אל בחינה ד', נבחן לעבה יותר, וכל הרחוק ממנה נבחן לזך יותר. "ונמשך מעט", פירושו, שהלך ונתעבה מעט. והמלה "נמשך" סובבת על אור הקו.

וענין ההמשכה הזו הוא, כי בכל ספירה וספירה נמצאות עשר ספירות, שזה נבחן הן בספירה של ע"ס דעגולים, והן בספירה של ע"ס דיושר. וכשיצאו עשר הספירות של ספירת הכתר, יצא מתחילה הקו בבחינת ג' הספירות הראשונות שלו, שנקרא הראש דכתר דיושר, והארתו התפשטה לספירת הכתר דעגולים, הכולל ג"כ עשר ספירות, כנ"ל. ועשר ספירות אלו דכתר של העגולים, מסבבות רק את ג' הספירות הראשונות של ע"ס דכתר של הקו. ואחר זה, דהיינו אחר שנשלמו ע"ס דכתר דעגולים לגמרי, אז "נתפשט עוד הקו" הזה "ונמשך מעט", כלומר, שהוציא את ז' הספירות התחתונות שלו להשלים את הכתר בע"ס דיושר, באופן, שז' ספירות תחתונות אלו של הכתר דקו, נמשכו למטה, כלומר שנתעבו ביותר מכל ע"ס דכתר של העגולים, וע"כ על ז"ס תחתונות אלו, אין סובבות עוד שום בחינות עגולים, להיות העגולים עליונים מהן, כלומר זכים מהן. וכבר ידעת שהעליון מחברו, פירושו, זך מחברו.

וטעם הדבר תבין על פי המתבאר לעיל (אות ל'), שהספירות דעגולים קודמות וחשובות הרבה מהספירות שבקו, משום שאין בעגולים בחינת מסך כלל." הם לא מוגבלים בשום דבר. עיגולים הם כמו האור, האור ברא אותם והם דומים לאור ממש. "והנה המסך הזה הנמצא בספירות הקו, עומד באמצעה של הספירה, דהיינו בבחינה האחרונה שבראש הספירה, כלומר בבחינה האחרונה שבג' הספירות הראשונות דע"ס דיושר, שנמצאות בכל ספירה וספירה דיושר, כנ"ל, שנקראות ג"כ הראש דאותה ספירה. באופן, שמה שאמרנו, שהמסך נכלל בספירות הקו, הרי זה בז' הספירות התחתונות דכל ספירה, הנמצאות למטה מהמסך, מה שאין כן בג' הראשונות של הספירה, שנקרא ראש, אין בהן עוד מבחינת מסך, שהרי נמצאות למעלה מהמסך. וע"כ ג' ראשונות אלו, דומות לגמרי לכל עשר הספירות דעגולים, כי אלו ואלו אין בהן עוד מבחינת מסך, וע"כ הן עומדות בבחי' אחת, ונבחן שע"ס דכל ספירה של העגולים מסבבות את ג' הראשונות דכל ספירה של הקו. אמנם ז' הספירות התחתונות של כל ספירה של הקו, הנמצאות כבר למטה מהמסך, והמסך כבר נכלל בהן, הן גרועות הרבה מבחינת העגולים ונודע, שכל הגרוע מחברו נבחן שהוא למטה מחברו, ע"כ הן נבחנות שנמצאות למטה מכל ע"ס דעגולים, ואין שום בחינה של עגולים יכולה להמצא במקום ז' ספירות אלו, להיות העגולים חשובים ומעולים מהן, כמבואר."

מה קורה לנו כאן? עיגולים הם הכלים האמיתיים, הם יצאו מהאור, ולכן יש להם אותו הטבע כמו האור, הם לא מוגבלים בשום בצורה. אחר כך באים כלים דיושר. כלים דיושר הם באים מתוך זה שישנה חולשה לרצון לקבל להיות משפיע, לכן הוא מוגבל, ולכן בא הקו, זה נקרא "קו המידה". לכן, לא יכול קו להשתוות עם העיגול, אלא יש לנו כאן עניין כזה שג' ראשונות של הקו הן כן יכולות להידמות במשהו, להיות במשהו עם העיגול. ולכן יוצא שג"ר של הקו יכול להיות בתוך העיגולים, קשור איתם, וז"ת של הקו, ז' ספירות תחתונות של הקו, לא יכול להיות בקשר עם העיגולים, הוא יכול רק לקשר בין העיגולים. ואז יוצא לנו דבר מאוד מעניין, שיש לנו בכל מקום עיגולים, בתוך העיגולים יש לנו ג"ר מהקו, ג' ראשונות, ובין העיגולים, מה שמקשר בין כולם, זה ז"ת, שבע תחתונות של הקו, וזה המבנה מה שיצא אחרי שנברא הרצון לקבל.

אנחנו לא כל כך משתמשים בכל הדברים האלה כל עוד הם לא מתגלים מתוך הניסיון כבר, מתוך הפרקטיקה שלנו. אבל בינתיים אין לנו כל כך מה לעשות בכל הנתונים הללו. אמנם זה מאוד מעניין מה שקורה כאן בטבע של העיגולים והיושר. הוא כותב על זה בצורה לא כל כך רחבה גלובלית כמו שיש כאן שאלות, אבל לנו בינתיים זה מספיק.

שאלה: העיגולים אלה מצבים רגשיים בתוכנו?

הכול רגשי, אם לא רגשי, אנחנו לא היינו יכולים לדבר, לשמוע ולתאר.

שאלה: מה האינטראקציה בין יושר קו ועיגולים? מה התפקיד שלהם ביחד ובנפרד?

תלוי איפה אנחנו מדברים. אם אנחנו מדברים באין סוף אז ודאי שם זה עיגולים, לפני הצמצום. אם אנחנו מדברים אחרי הצמצום, שם כבר הכול תלוי ביושר, עד כמה היושר מתחיל להתבהר ולהצטייר מלמעלה למטה, ואיך הוא מגיע אחר כך במימוש עצמו ממטה למעלה. זאת אומרת יש כאן הבדל. העיגולים הם בדרך כלל הנהגה כללית על כל האנושות. כל האנושות היא גם כן עיגול, אין לה מעלה, אין לה מטה, אין לה שום צורה, היא כולה ללא כיוון, אם אתה מסתכל על כל בני האדם ובכלל על דומם, צומח, חי, חוץ מהמדבר. המדבר זה נקרא "ישר א-ל", הוא כבר מכוון. אבל כל היתר הם נמצאים תחת השפעת העיגולים, לכן את זה אנחנו מייחסים ישירות לבורא. ואם אנחנו כן משפיעים על זה, זה כמה אנחנו בצורת הקו יכולים לשייך את עצמנו לעיגול. עוד נדבר על זה.

שאלה: מה זה אומר החלוקה הזאת לראש, תוך, ג' ראשונות, מה הקשר בין זה לבין עיגולים ויושר?

שאלה לא פשוטה. העניין הוא שעיגולים הם כלים שלפני הצמצום. ראש הפרצוף הוא גם כביכול לפני הצמצום, כי עדיין אין שם הגבלות. הגבלות מתחילות מזעיר אנפין, מספירת חסד. אז כתר, חכמת, בינה, הן ללא הגבלות, הן שייכות לראש הספירות האלה. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, שייכות לגוף הפרצוף. לכן, ראש הוא עגול, כמו שנגיד אצלנו גם כן, והגוף הוא בצורת קו. ויש עוד כל מיני סימנים כאלו, אבל ככה זה הולך. והראש הוא למעלה מהגוף, והגוף בא אך ורק כדי להחזיק את הראש ולתת לראש אפשרות להתקיים ולנהל אותו.

שאלה: אנחנו לומדים שאחרי התיקון הסופי אנחנו חוזרים למצב כביכול כמו אין סוף. המסכים שגרמו לכל התיקונים, הם נשארים במצב הסופי או מתבטלים?

אנחנו בדרך כלל לא מדברים על מצב שיהיה אחר גמר התיקון. אפשר להגיד על זה כמה מילים לפי מה שאנחנו חושבים, אבל באמת זה לא מכובד לדבר על גמר התיקון כשאנחנו עדיין לא התחלנו תיקונים.

אפשר להגיד רק דבר אחד, שכן אחרי גמר התיקון אנחנו נגיע למצבים שהם יהיו מאוד דומים לעיגולים הראשונים. אבל מפני שכל המסכים שלנו הם יהיו מחוברים לכל הרצונות שלנו, והכול יהיה תחת מסך אחד גדול שהוא ישלוט על כל הרצונות, ולכן כל הרצונות שלנו הם יהיו כיושר אבל ללא שום הגבלה כמו העיגולים. וזה בעצם מה שאנחנו נראה בסוף.

שאלה: אנחנו בזמן האחרון לומדים ברמה מאוד גבוהה, חזק מאוד מרגישים את העוצמות. איך צריך לצאת משיעור בוקר? אנחנו עכשיו מסיימים והולכים כל אחד לדרכו, מה אנחנו צריכים לקחת איתנו משיעור בוקר כזה חזק ומה עושים עם זה?

העיקר שכל יום אנחנו צריכים להבין שאנחנו מקבלים מלמעלה הזדמנות להתקדמות, והתקדמות בהתקשרות בינינו. זה שאני יוצא מהשיעור ואחרי כמה דקות אני שוכח הכול, זה יפה מאוד, זה הבורא נותן לי הזדמנות לעורר שוב חיבור בינינו. וזה שאני שוכח מה שלמדנו, זו גם הזדמנות לחיבור בינינו וכן הלאה. זה מה שאנחנו צריכים, כל רגע ורגע להשתדל להתחבר יותר ויותר בינינו.

תלמיד: איך אפשר להפיץ את מה שלמדנו גם בלי שהבנו בדיוק? אפשר להפיץ דבר כזה כלפי העולם או כלפי הסביבה שלי, כשאני יוצא החוצה לעבודה, לכל מקום?

אני חושב שאפשר להפיץ בכל מקום ללא שום הגבלה, רק אם אתה מתחשב באדם שנמצא לפניך, שאתה תגרום לו התקדמות איכשהו, הבנה, הרגשה יותר יפה וטובה וכן הלאה. אבל חוץ מזה אין שום הגבלות. אין. ספר על מה שאתה רוצה, רק אל תיקח בחשבון את האגו שלך שאתה רוצה למלאות אותו מזה שאתה חכם, גדול ומבין, אלא קח בחשבון את האדם שאתה מספר לו, שאתה פונה אליו, שהוא ייהנה מהמילים שלך, שירגיש שיש כאן לאן להתקדם ומשהו לעשות עם עצמו, עם החיים שלו.

תלמיד: זאת אומרת אין פחד עכשיו לדבר קבלה כלפי אנשים זרים?

לא אין שום פחד, אפשר להסביר הכול ולדבר, אבל שוב אני אומר רק בצורה של "ואהבת לרעך כמוך".

מה שאני מבקש, פנו אליכם עם סקר עד כמה אתם מרוצים מהכנס, כמה אתם רוצים להשתתף בו יותר, מה אתם חושבים, התגובה שלכם מאוד חשובה לנו. אז בבקשה תתייחסו לשאלון שקיבלתם בצורה שהכול לטובתנו. אנחנו רוצים כבר מעכשיו להתחיל להתקדם לכנס הבא, שכל כנס שבא עלינו לטובה הוא יהיה באמת לטובה, והוא יביא אותנו למדרגות ממשיות רוחניות.

נגיד הכנס שאנחנו רוצים לעשות בספטמבר, אני מקווה שהוא יהיה מאוד מוצלח, הרבה יותר מוצלח מכל הכנסים הקודמים. איך לעשות אותו, באיזו צורה, איזה שיערים, איזה הפסקות וחיבורים, הכול אני רוצה לדעת, מה אתם חושבים. אתם הכלי המבצע ולא שאני גננת ומטפל בכם כמו בילדים קטנים, לא, זה לא הולך בצורה כזאת. אנחנו צריכים לגדול ולכן אני מאוד מעורר בכם תשומת לב להשתתף בכל השאלונים ובכל הפניות מההנהלה אליכם. לכן לסמן עד כמה אתם בשביעות רצון מהכנס שעבר.

קריין: יש לנו תרגיל מומלץ להיום, להתחבר יחד לדקה אחת של מחשבה ולבקש מהבורא עזרה עבור חברים שהתייאשו ונחלשו.

(סוף השיעור)