שיעור בוקר 24.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מתקשרים לעשירייה אחת – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: לקראת הכנס העולמי הבא עלינו לטובה בסוף השבוע הקרוב, נתחיל ללמוד עכשיו מסמך בנושא – מתקשרים לעשירייה אחת.

אנחנו כל הזמן מדברים על כך שאנחנו בעצם עשירייה אחת, וכל המציאות לא מתחלקת אלא רק כלפי האדם המשיג שכך הוא רואה אותה לפי התפיסה שלו, לכן עלינו לשנות את התפיסה שלנו. העיסוק שלנו נקרא חכמת הקבלה - איך מקבלים, איך משפרים את התפיסה שלנו באותה מציאות שהיא קבועה עד שנגלה אותה במלואה.

היום יש לנו מספר קטעים שהם על נשמה אחת, על אור אחד, על המצב האחד שאליו אנחנו נמשכים, נשתדל להבין זאת יותר ולממש בינינו. הכול קשור ונסגר בקשר הפנימי בינינו בלבד, וככל שמבינים, מרגישים ומיישמים אותו, כך מתקדמים לגמר התיקון.

קריין: קטע מס' 1, כותב רב"ש:

"צריכים לדעת, שכל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון, כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים רבוא נשמות, זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון אור אחד, הנקרא בלשון הזה"ק, "זיהרא עילאה" ["זוהר עליון"], שהיה לו בגן עדן בבת אחת, היא מתפשטת לחלקים רבים."

(הרב"ש. 10 "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל" 1984)

המצב שנקרא "כלי אחד", שכל החלקים שלו מחוברים יחד למערכת אחת, הוא "נשמת אדם הראשון" לפני השבירה, לפני החטא. האור שממלא אותה הוא אור אין סוף, בלתי מוגבל, הנקרא "אור של נשמת אדם הראשון".

אחר כך, כדי שייצאו משם נבראים ויוכלו להשיג את מצבם, לשנות אותו לפי הבחירה החופשית שלהם, להרגיש כקיימים ולא מבוטלים לגמרי לאותו אור אין סוף שממלא את הכלי דאדם הראשון, המצב הזה התרחק מהמצב השלם שהיה, התחלק להרבה מאוד חלקים, והפעולה הזאת נקראת "חטא עץ הדעת" או "חטא אדם הראשון". ואז כל אותו הכלי, אותו רצון שהיה והיה בהרמוניה ובהשתוות הצורה עם האור העליון, עם כוח הבורא שמילא אותו, אותו המצב כבר השתנה. הרצון עצמו התחלק להרבה חלקים, ל"שישים רבוא נשמות" כמו שאנחנו אומרים, והאור שמילא את הנשמה האחת התחלק בהתאם לזה להרבה אורות, ניצוצין. כך אנחנו שומעים מה שהיה, וזה היה עוד לפני מה שאנחנו יכולים לזהות. בסופו של דבר כשאנחנו מתפתחים, אז ממטה למעלה אנחנו משיגים בסוף ההתפתחות את המצב הזה שממנו נוצרנו וירדנו ואליו צריכים להגיע.

לכן כותב רב"ש, "צריכים לדעת, שכל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון", ממשהו מקורי, "כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת", היה איזה אירוע מסוים שקרה לו, "נתחלקה נשמתו לשישים רבוא נשמות, זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון אור אחד, [הנקרא בלשון הזה"ק, "זיהרא עילאה" ["זוהר עליון"],] שהיה לו בגן עדן בבת אחת", באותו מצב שהוא היה שנקרא "גן עדן בבת אחת", אז "היא מתפשטת לחלקים רבים." אותו מצב, אותו אור, אותו כלי, הכול התחלק להרבה מאוד חלקים, ובכל חלק יש רצון משלו, מילוי משלו, השגה משלו, הרגשה משלו. החלקים האלה צריכים עכשיו לזהות את עצמם ולהתחיל לנוע לקראת החיבור שלהם, ולפי זה יגדל גם האור שממלא אותם החלקים שמתייצבים יחד.

אנחנו מממשים את זה בכך שרוצים להתקשר לעשיריות, כל אחד לעשירייה שלו, ואחר כך מעשיריות למאות, כלומר להתחבר יותר ויותר, עד שאנחנו שוב מגיעים לאותה הנשמה, לאותו כלי שנקרא "כלי של אדם הראשון", ומגיעים למצב שיהיה כלי אחד ואור אחד כמו שהיה מלכתחילה לפני השבירה.

על ידי ההתחלקות אנחנו משיגים כוחות אישיים במוח ובלב, וכל אחד מתייצב ומקבל זהות משלו. וכשאנחנו מתחברים, אנחנו מתחברים לפי הדרישה, הרצון, הבקשה, המאמץ, היגיעה שלנו, ואפילו כשאנחנו מתחברים, אז אותם השברים נשארים, הם רק הופכים מריחוק, מניגוד, לעביות שבינינו שבה אנחנו משתמשים להשפעה הדדית, לחיבור הדדי מעל כל השברים. יוצא, שאותו הכלי שחוזר בחזרה לחיבור מקבל עוצמת חיבור פי כמה וכמה ממה שהייתה קודם. קודם לא היה לו מגולה בכלל שיש לו רצון להתחבר, רצון להתאחד, רצון להשפיע, ודווקא על ידי השבירה הוא רוכש תנאים שיכול להשיג בהם את תכונות הבורא -חיבור, נטייה לחיבור, השתתפות, ערבות וכן הלאה.

לכן אנחנו צריכים לראות את שבירת הכלי דאדם הראשון, מה שנקרא "חטא עץ הדעת", כדבר תיקון גדול שמכין לנו את כל הדרך להשגת הכוח האחד המיוחד שיש במציאות שהוא הבורא. כשאנחנו מחברים את כל החלקים על ידי היגיעה שלנו, על ידי ההשתתפות שלנו, בזה אנחנו רוכשים את תכונות הבורא ומתחילים להבין בכל פעולה כזאת של חיבור את הטבע שלו. אומנם הדבר נשמע מיוחד, גבוה, אבל זה מה שאנחנו מסוגלים לעשות וזה בזכות חטא עץ הדעת, חטא אדם הראשון שהוכן לנו מלמעלה.

שאלה: איך אנחנו משיגים את המצב הראשוני הזה שמתוכו ירדנו?

את המצב שממנו ירדנו אנחנו משיגים בסוף. הוא המצב הכי גבוה שבו היינו דבוקים בינינו יחד לכלי אחד ואור אחד שממלא אותנו, והמצב הזה כלפינו הוא הנקודה הסופית של ההתפתחות, של התיקון שלנו שנקרא גמר התיקון, ואותו אנחנו משיגים בסוף. אבל אליו אנחנו נמשכים ובכל רגע משתדלים לקיים.

תלמיד: איך בכל רגע להשתדל לממש אותו?

על ידי חוקי הקבוצה שאנחנו לומדים. אפילו בצורה גשמית ככל שאנחנו מקיימים את הנטייה הזאת להיות כאיש אחד בלב אחד, ואהבת לרעך כמוך, כל ישראל חברים וכן הלאה, אז על ידי כל החוקים האלה אנחנו מחזירים את עצמנו להיות כאחד. כל האנושות, רוצה או לא רוצה, מבינה או לא מבינה, לזה היא מתחברת ומתקרבת.

תראה מה שקורה בעולם. אנחנו לא רואים בעינינו מה שקורה, אבל מה שקורה קורה לחיבור, ומתרחשות פעולות לחיבור בין כל החלקים השבורים. אין רגע ואין מעשה באנושות, גם בכלל וגם בפרט כלשהו, שהוא לא לצורך החיבור, וכל החלקים נעים לקראת המצב הסופי.

שאלה: כשאתה מדבר על העובדה שצריכים לחזור לתחושת האחדות, לנשמת אדם הראשון, אתה אומר שמרגישים בזה את התענוג בכמות הרבה יותר גדולה. מה זה אומר שאנחנו נרגיש הרבה יותר את התענוג? האם יש לנו איזשהו טבע שנוכל להרגיש את זה, או שאנחנו עדיין צריכים לבנות את הכלים?

כן. מפני שאנחנו צריכים להתחבר למרות ונגד הכוח הדוחה שנקרא יצר הרע, אם אנחנו מתגברים עליו ומחברים את עצמנו, אז יוצא לנו חיבור על פני הדחייה. שני הכוחות האלה דווקא עוזרים לנו, נותנים לנו תנאים לגילוי כוח החיבור, לגילוי כוח הבורא, ואת שניהם אנחנו חייבים. הכוח הדוחה הוא הרצון לקבל שבכל נברא ונברא והוא נמצא ביסודו של הפרצוף הרוחני. וכוח החיבור נמצא כט' ראשונות, ככוח שמחבר את החלקים האלה על ידי האור העליון. כך אנחנו בונים מערכת שכולה כלולה משני כוחות מנוגדים אבל זה על פני זה.

לפי מידת המתח שבין שני החלקים האלה אנחנו מגלים את האור העליון, את הטבע של הבורא. כך אנחנו כנבראים יכולים לגלות איזושהי תכונה מתכונות הבורא, שזה כל הטבע, רק בצורה כזאת שיש שני חלקים נפרדים, שתי נטיות, כוחות, תכונות, ואנחנו בהתנגשות ביניהם, כשמעמידים אותם זה כנגד זה, מגלים גם עביות וגם זכות, גם דחייה וגם חיבור. כך אנחנו מגלים את טבע הנברא כנגד טבע הבורא, ומתוך זה אנחנו יכולים להשיג כיתרון האור מתוך החושך את העבודה שלנו, את שתי צורות הטבע האלה.

אם היה קיים בורא בלבד, מי היה מגלה? דווקא בגלל שאנחנו הפוכים ממנו ועושים כל מיני מאמצים כדי לגלות אותו על פני ההפכיות, אז בזה יש לנו אפשרות להשיג אותו. לכן "כל הגדול מחברו" בהשגה, זה מפני ש"יצרו גדול ממנו".

שאלה: תמיד כיוונת את עיקר המאמצים שלנו בחיבור אל תוך העשירייה. היום מתחילים נושא חדש - מתאחדים לעשירייה. האם זה כבר מעיד על כך שאנחנו מוכנים לעשות עוד מאמצים פרקטיים בחיבור בין העשיריות, או שעדיין לא?

כן, בסופו של דבר כולנו צריכים להתחבר לעשירייה אחת. הבורא ברא רק עשירייה אחת שהתחלקה כדי שתהיה לנו הזדמנות להשיג את כל חוקי הבריאה, את מהות הבריאה, את מילוי הבריאה, ביתר קלות. אבל בסופו של דבר אנחנו חוזרים לאותה עשירייה אחת שהיא נשמת אדם הראשון.

לכן אנחנו צריכים לחשוב עד כמה כל אחד ואחד פועל בתוך העשירייה שלו כדי לחבר אותה לאחד. כך צריכה לפעול כל עשירייה ועשירייה כדי שכולנו נפעל להתחבר לעשירייה אחת. המערכת בעצמה היא פשוטה, הבעיה היא שהיא נגד הרצון שלנו, נגד הטבע שלנו, ולכן אנחנו לא יכולים להרגיש את הדברים האלה בצורה ישירה כפי שהם, אבל זה מתקרב.

תלמיד: אתה יכול להמליץ לנו להיפגש עכשיו לעתים תכופות יותר בין העשיריות או שעדיין מוקדם לכך?

אני לא יכול להגיד כמה פעמים אתם צריכים לקבוע את הפגישות ביניכם, אבל בכל זאת אני ממליץ להיפגש. כמה, אני לא יכול להגיד, כי זה יכול להפוך לבלבול, ומרוב פגישות ייעלם הטעם של הפגישה ותעלם מטרת הפגישה. יש כאן כמות ואיכות שיכול להיות שנמצאות בניגוד זו לזו. לכן אני לא יכול להגיד לכולם שום דבר, וגם לא לאיזושהי קבוצה פרטית. כל עשירייה צריכה לחשוב ולהחליט כמה נפגשים, ולא פעם אחת ולתמיד אלא פעם בכמה שבועות.

שאלה: מהו החטא שגרם לבורא לחלק את נשמת האדם הראשון לשישים רבוא?

הבורא ברא את היצר הרע והחדיר אותו באור העליון שהתחלק לפי הרצון לקבל להרבה מאוד חלקים. יותר מזה אנחנו לא יכולים עכשיו ללמוד כי אין לנו שום רגשות ונתונים לכך.

קריין: קטע מס' 2. מתוך "ששים רבוא נשמות". כותב בעל הסולם:

"אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת – נשמת אדה"ר.

ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

שאלה: האם אי פעם ומתי אותו כלי דאדם הראשון יתלבש בפועל בצורה כללית באנושות?

ודאי, איך יכול להיות אחרת? מתי? בגמר התיקון.

תלמיד: האם היה כזה מצב בעבר, בציר הזמן אחורה, ומתי זה קרה בדיוק? באיזה שלב הייתה אז האנושות?

לפני חטא עץ הדעת, לפני שהרצון לקבל התפרץ והתפוצץ כולו לחלקים רבים, לנשמות ולניצוצי נשמות, שכך זה קיים עד היום. אחרי שנתחבר שוב לכלי אחד, לאיש אחד וללב אחד, אז נגלה שכולנו נמצאים ברצון אחד ובנשמה אחת.

תלמיד: מתי זה קרה בהיסטוריה האנושית? האם אפשר לתאר מצב שזה באמת התלבש באנושות?

היסטוריה לא נמצאת במסגרת הלימוד שלנו, בשביל זה לך לאוניברסיטה. אין דבר כזה היסטוריה, אתה צריך לעלות למעלה מהזמן, למעלה מהמקום ולהתחיל להרגיש את המציאות שלמעלה מהם, ואז תראה באיזה תנאים זה קרה, אבל לא מתי לפי ציר הזמן כי אין ברוחניות זמן, לכן לשאלה שלך אין מקום.

תלמיד: אני שמעתי כמה פעמים שהגענו למצב שנקרא החיבור דאדם הראשון, שהיינו פעם מחוברים ואז התפרקנו. אני מנסה להבין מתי בדיוק היה כזה מצב בפועל שהתלבש באנושות?

תלמיד: אולי החבר מנסה לברר, שאם אנחנו לומדים שיש חוק ששורש רוחני נוגע בענף גשמי פעם אחת לפחות, אז מתי זה היה?

ודאי שבשורש הרוחני היינו ברצון אחד, כן.

תלמיד: מתי ואיפה היו חטא עץ הדעת, שבירת אדם הראשון?

מה זה "מתי"? לא היה זמן, זה היה לפי שכל החומר התהווה והופיע, לכן אין כלפי מי שיופיע. האם העולם שלנו קיים? הוא קיים רק בתפיסה שלנו. אם תיקח בני אדם שמשיגים משהו ונראה להם שהם משיגים זה את זה וגם כולם יחד משהו, אם תיקח את האשליה הזאת, אז תראה שאין שום דבר, אין מרחק, אין מרחב, אין בני אדם ואין את כל החומר הזה. אני לא יכול לדבר בצורה כזאת כי זה יבלבל אנשים.

שאלה: למה הדעת היא הסיבה לשבירת אדם הראשון?

אדם הראשון נשבר מפני שהתהווה בו רצון לקבל יותר מהרצון להשפיע שהיה לו מלכתחילה מהבריאה. לכן החלקים שלו התפוצצו והתרחקו זה מזה, כמו בפיצוץ, וזה מעשה חטא עץ הדעת או חטא אדם הראשון. אין כאן לא חטא ולא כלום, כי לא הייתה לו ברירה וגם העניין הזה לא היה קיים. גם "אדם הראשון", מהו? הוא השורש לכך שאנחנו קיימים, אבל לא שהייתה איזו אישיות. אנחנו צריכים במצבנו עכשיו לגלות את הרצונות שבכל אחד ואחד ועד כמה חשוב לנו להצמיד את עצמנו, לחבר את עצמנו, כדי ששוב נרכיב את אותה מערכת רק בצורה מתוקנת כמו שהייתה כביכול לפני השבירה.

שאלה: האם הגופים הם אלו שנותנים לנו את אשליית הפירוד מהנשמה?

הגופים שלנו לא אשמים, הגוף הביולוגי שלי לא עושה כלום, הוא בהמה. גופים הכוונה לרצון לקבל שנמצא עכשיו בכוונה על מנת לקבל רק לעצמו, ובזה הוא לא רוצה להרגיש את האחרים, הוא לא מביא אותם בחשבון וזה נקרא "שבירה". הרצונות נמצאים בריחוק, בניגוד ובאנטגוניזם זה לזה.

שאלה: למה דווקא הרצון לקבל שגורם לשבירה נקרא "דעת"? מה הקשר בין זה שאני יודע משהו, לבין שיש שבירה?

לפני זה לא היה לנו שום דבר. אחרי זה אנחנו מרכיבים את הפלוס והמינוס, חושך ואור, נתינה וקבלה - באיזה מנגנון ביניהם שמזה נובעת הדעת, השגה. וחיבור נכון בין חושך לאור, קבלה ונתינה, נותנת לנו הרגשת דעת. אנחנו מבינים, מרגישים, משיגים את המצב שבו נמצאים.

קריין: 3, אומר בעל הסולם.

"הגוף עם אבריו – אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה אבר, חושב ומרגיש, שצר לו המקום, שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו.

אמנם אם קרה, ואיזה אבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האבר הנפרד. והאבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו.

ואם יבוא הרופא, ויחבר את האבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת, מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף, חוזר לדעת, צרכיו של האבר."

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

זה מה שקורה לנו. אנחנו היינו פעם מחוברים בצורה כזאת שאפילו לא יכולים לתאר לעצמנו באיזו מידה זה היה, אף פעם לא יהיה לנו דבר כזה. ואחר כך על ידי הרצון לקבל האגואיסטי שהתגלה בכל חלק וחלק שנפרד מהאחרים, התגלה הריחוק בין כל החלקים, וההתרחקות ההדדית. אנחנו רואים לפעמים בסרטים, פיצוץ של הכוכב, הכול נשבר לרסיסים והולך לכל הכיוונים, כך גם הרצונות שלנו מרצון אחד התפזרו והתרחקו.

ואם אנחנו - למרות הכוח שמפריד בינינו - מחברים את עצמנו יחד, ויש לזה את כל התנאים שאנחנו נתחבר, אז אנחנו מתחברים יחד עם כל אותו הכוח המפריד. ואז הכוחות האלה, המפריד והמקרב פועלים כעביות בפרצוף הכללי שאנחנו מרכיבים, וכזכות באותו הפרצוף. בין שני החלקים האלו אנחנו משיגים את הבורא, את המקור של שני הכוחות האלה. זו בעצם מטרת ההתפתחות שלנו. לכן יש הרבה נשמות, אנחנו צריכים לחבר אותן לנשמה אחת. לא שאנחנו מחברים אותן במו ידינו, לא במחשבה ולא במעשה אלא רק על ידי הנטייה לזה. באיזו מידה אנחנו בינינו רוצים שזה יקרה. זה נקרא אצלנו "חיבור הלבבות".

שאלה: מה ההבדל המהותי בין שאני מקבל ומרגיש חלק אחד שבור כלפי אין עוד מלבדו, לבין כל המערכת שתופסת את אין עוד מלבדו?

ההבדל המהותי הוא בהבדל כמו שאיזה חלק מהגוף הבהמי מרגיש לעומת כל הגוף הבהמי. הוא לא יכול להשיג את כל הפעולות, כל העבודה, כל המהות של הגוף, ובהתאם לזה את כל הפעולות והמהות של הבורא.

שאלה: במקרה של שני חברים שעוסקים באהבת חברים ומקבלים תשובה מלמעלה ומתחברים, ממה מורכב הקשר בין החברים?

מהשפעה הדדית.

תלמיד: אבל זה לא כמו בגוף שיש לנו עצבים וצינורות. מה החומר?

רצון. החומר הרוחני זה רצון, ולא שייך לגוף הביולוגי שלנו, זו בהמה שלא שייכת לכל הפעולות הרוחניות שלך. אתה יכול לעשות איזה פעולות רוחניות ותיקונים גדולים שאתה רוצה, ואחר כך מה? יבואו אליך ויבדקו על ידי בדיקות רפואיות שאתה איש מיוחד, עשית תיקונים? כלום לא יקרה. או שאסור יהיה לקחת מהגוף שלך איזה חלק ולהעביר לגוף של אדם אחר? לא.

תלמיד: אבל זה לא רצון ספציפי שאפשר להגיד – "עם הרצון הזה אני מתחבר עם החבר", אלא כל הרצון שלי מחובר עם החבר?

בהתאם לכמה אנחנו נתחבר בינינו. וזה עוד לפנינו, אתה עוד לא תוכל לתפוס את זה עכשיו.

שאלה: דיברת על השבירה של נשמת אדם הראשון, זה קשור לפיצוץ, למפץ הגדול?

לא. אין שום קשר לעולם שלנו. תפסיקו לחלום על כל מיני דברים מקבילים שקורים כאן וברוחניות. זה לגמרי במרחב אחר, מרחב הרוחני, ולא ממליץ לכם להתבלבל.

שאלה: לא ניתן היה להגדיל את החיסרון ללא שבירה. זה תהליך הכרחי.

לא. מסיבה פשוטה, החיסרון עצמו לא היה יכול להיוולד אם לא הייתה השבירה.

תלמיד: למה זה נקרא "חטא"? כביכול מצד האדם זה נקרא חטא.

כי זו פעולה נגד החיבור, והחיבור זה הדבר הרוחני הגבוה ביותר, ולכן פחות מזה נקרא "חטא".

שאלה: איך דרך חיבור אחד עם השני, אנחנו משיגים את הדעת של הגוף המשותף?

אנחנו מחברים דברים מנוגדים. בין שני דברים מנוגדים כשהם מתחברים, אנחנו משיגים את התוצאה משניהם, וזה נקרא "השגה".

תלמיד: נגיד שיש את הניגוד ביני לבין איזה תכונות של חבר שלי בעשירייה. איך דרך החיבור אני משיג כאן את השכל של הגוף הבראשיתי, ההתחלתי?

על ידי זה שאתה מחבר דווקא חלקים מנוגדים. מתוך זה אתה מוציא מה שיש ביניהם ביסודם, ומה שעכשיו נמצא, הם מתחברים ומשלימים זה את זה. בין מינוס ופלוס אתה משיג תוצאה שנקראת "השגה".

תלמיד: האם בין המינוס לפלוס אנחנו מגלים עוד משהו?

את ההשגה שלנו. זה מה שאנחנו משיגים, הדבר השלישי, זה בעד וזה נגד ואם מחברים אותם אז בין שניהם מגלים השגה. זו מחשבה, זה משהו שלא קיים בחומר של המשיכה או הדחייה. אבל על ידי זה שאתה מקרב את המשיכה והדחייה, אתה מוצא בהם מהות חדשה, השורש שלהם העליון שממנו באים גם דחייה וגם משיכה.

תלמיד: תמיד בחיבור בינינו יש מה שמורגש, מה שמתגלה, זה רק הפלוס והמינוס שאנחנו מנסים לחבר ביניהם. איך לצאת לבסיס הזה, לחלק השלישי הזה, למהות הזאת, הפרקטית?

זה רק על ידי שאנחנו רוצים לחבר בין שניהם, והפעולה הזאת נקראת "אמונה למעלה מהדעת", ואז אנחנו מגיעים למצב השלישי שהוא עוד לא נמצא בנו, הוא רוחני, נמצא מעלינו. אבל על ידי זה שאנחנו משתדלים עוד ועוד לחבר דברים מנוגדים שאין להם שום סיבה לחיבור, לא יכול להיות שיהיה חיבור, כי שתי צורות הטבע האלו הן הפוכות, אבל אם אנחנו רוצים שזה יתחבר, בא מלמעלה הכוח השלישי ומכריע ביניהם ומחבר אותם. ואז אנחנו בצורה כזאת עולים למדרגה שהיא נקראת "למעלה מהדעת", וכך מתקדמים. לאט לאט אנחנו מגיעים לזה.

שאלה: שבירת הנשמה והתיקון שלה, מה היא מבליטה, את הייחודיות של הנברא או את הייחודיות של הבורא?

שבירת הנשמה רק מראה לנו איך שהבורא הולך נגד כל העקרונות שלו, נגד כל החוקים שלו, נגד כל הטבע שלו, ועושה פעולת שבירה שדווקא אנחנו כשעוברים דרכה - משבירה לחיבור, אנחנו משיגים אותו. עולים למעלה מדרגת הבהמה, אפילו מדרגה של חוסר קיום, לקיום, כי בחיבור שאנחנו משיגים, אנחנו בונים מציאות חדשה. לא שאנחנו בונים, הבורא ברא, הבורא בונה, אבל לפי החסרונות, לפי הנטיות, לפי מה שאנחנו רוצים נגד הרצון הטבעי שלנו.

תלמיד: מה המקום שהבורא מפנה לנברא בסוף תיקון הנשמה? כי זה שוב חוזר לאין עוד מלבדו.

זה לא שוב, אנחנו לא שהיינו ב"אין עוד מלבדו", אלא עכשיו אנחנו עושים את ה"אין עוד מלבדו" שזה נקרא "אתם עשיתם אותי", זה משהו אחר. זה דבר אחד שאנחנו שומעים, קוראים מהמקובלים שהשיגו, אבל זה שאני בעצמי מגיע לזה ומשיג ורואה שאין כוחות אחרים בכל הטבע, רק הבורא, זה כבר משהו אחר.

תלמיד: אז זה כבר הופך לקיום משותף של בורא ונברא יחד?

כן.

קריין: 4, מתוך זוהר לעם.

"אין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם. כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד, כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן ייתקנו, יהיו לגוף אחד ממש." ("זוהר לעם". פרשת "תולדות". מאמר "ואלה תולדות יצחק", סעיף 3)

שאלה: בקשר לשבירה, אנחנו לומדים שהבורא עושה הכול, הוא ברא, תכנן, ובכל זאת השבירה של הנשמה נקראת "חטא אדם הראשון", בזה הוא מעביר את המעשה לידיים שלנו, את התיקון לידיים שלנו, מה הרווח מהפעולה הזאת שהוא מעביר את השבירה אלינו?

הוא לא מעביר את השבירה אלינו, הוא פשוט נותן לנו את המצב ההתחלתי שבו אנחנו יכולים להתקיים, ומהמצב הזה להתחיל לתקן את עצמנו, את הטבע שלנו שברא אותו מלכתחילה בחטא, ברצון לקבל, ושאנחנו נגיע למצב שנתקן אותו, אין בזה שום דבר מיוחד.

קריין: קטע מספר 5, כותב בעל הסולם.

"הסימן אם נתתקן הגוף בשלמות," גוף זה רצון. "בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל," בכל הרצונות האחרים שמשתוקקים להשגת הבורא. "בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

תלמיד: כתוב במאמר שהנשמה של האדם תלויה בכל ישראל, ואני נזכרתי שאני תמיד משתדל לשמור על הקשרים שלי בצורה מאוד זהירה, זה לא משנה אם החבר קרוב או רחוק, אני מרגיש שאני חייב לשמור על הקשר בינינו בצורה של השפעה, ורק כך אני אוכל לשמור על תחושת הבורא. אז אם אני לא מסוגל להתגבר אפילו על משהו קטן בחיבור בינינו, החלק בפאזל הזה לא שלם. האם המשמעות של זה היא שכל פעולה שלנו משפיעה על כל ישראל ותלויה בה?

כן, יש לנו בעיה עם ההגדרה של "ישראל", למדנו לא פעם שהמושג "ישראל" נולד בבבל העתיקה, שחיו שם נציגים של כל אומות העולם, ומי שאסף אותם לדת היה תרח, אבא של אברהם. ותרח לימד אותם איך לבנות כל מיני פסלים ולהשתחוות לפניהם וכן הלאה.

אברהם הלך כנגד אבא שלו, שבר את כל הפסלים והתחיל לגלות מה שהוא גילה בעולם, בטבע, שיש כוח, והכוח הזה הוא ללא חומר, הוא יותר גבוה מהחומר, מדומם צומח חי, הוא רוח. והכוח הזה הוא האלוקות, הוא אותו כוח שמארגן את כול הבריאה. והתפקיד של האדם להתעלות למעלה מהחומר, מדומם צומח וחי שמזה אנחנו מורכבים ולהתחיל להשיג את הרוח הזאת, לכן מכאן המילה "רוחניות", מזה שאנחנו רוצים להשיג רוח.

ומי שהולכים אחרי אברהם הם לא רבים, אמנם הרמב"ם כתב שהתחברו אליו אלפי אלפים רבים, אבל בכל זאת זה רק חלק מבבל שנקראים "ישראל", "ישר אל". ועד היום הזה ככה זה קורה, למרות שכבר אין אותה הרוח ואין אותה המטרה, אפילו לאותם שקוראים את עצמם "ישראל", הצאצאים מאותה הקבוצה שהתחברה לאברהם.

ולכן כך קורה עד היום הזה, שמי שיוצא מאותה הקבוצה או יותר נכון מי ששייך לאותו הכיוון הרוחני, נקרא "ישראל", מי שלא שָׂם לפניו מטרה שהוא צריך לגלות את הכוח היחיד הזה בעולם ששולט ושורה, הוא לא נקרא "ישר אל" "ישראל".

האנושות מאוד מבולבלת בזה, אנחנו משתדלים לפעמים להסביר את זה, אבל גם את זה לא תופסים, ולכן נשאיר את זה כך. יבוא הזמן שיתחילו לשאול אז אולי יהיה מקום להסבר, אנחנו מבינים את זה.

שאלה: אם הבורא הולך לבנות שוב את הנשמה שהוא שבר לחתיכה אחת שלמה, האם הבריאה הולכת להמשיך, האם הבורא משלים בריאתו?

הבורא משלים את הבריאה לפי הבקשות שלנו. עד כמה שאנחנו מבקשים, לפי זה הבורא עושה את התיקונים. הוא קלקל את הבריאה ומתקן אותה לפי הבקשה שלנו. לכן אין לנו מה לעשות אלא רק לזהות אותם המקומות שבהם אנחנו רוצים שיופיע כוח הטוב, החיבור, ולבקש ממנו. שתי פעולות אנחנו צריכים, לזהות את הרע ולבקש תיקון על הרע.

שאלה: מה זה "גוף" ומה זה "נשמה"?

אם אנחנו מדברים על הביולוגיה, זואולוגיה, אז כמו בעולם שלנו, כמו שאתה שואל את הרופא, או הווטרינר מה זה גוף? גוף זה בשר ודם. אם אתה שואל על הנשמה, אז יגידו לך שיכול להיות שזה אותו הכוח שמחיה את הגוף, מחיה את הבשר, ואם הכוח הזה מסתלק מהבשר אז הבשר מפסיק לתפקד, לחיות.

זאת אומרת, יש בתוך הפעולות הגופניות איזה כוח שמחיה אותו הגוף, שבהיעלם הכוח הזה הגוף מת. מה זה בדיוק? הרופאים לא יודעים, ואנחנו מסבירים את זה בצורה שאפשר להסביר.

תלמיד: שמעתי מקודם שאמרת שהגוף זה הרצון.

ברוחניות אנחנו קוראים לגוף "רצון", כי אנחנו בכלל לא מתכוונים לגוף שאנחנו תופסים בחושים שלנו, דומם צומח חי.

תלמיד: אז הגוף זה הרצון לקבל של הנברא?

כן.

תלמיד: ומהי הנשמה ביחס לרצון לקבל?

הנשמה זה כוח ההשפעה שיכול להתקיים בתוך הגוף הזה.

תלמיד: זה כמו הנקודה שבלב או משהו בסגנון?

כוח ההשפעה שבתוך הרצון לקבל, אם מתגלה, זה נקרא שהתגלתה בו "נשמה". זה השם הכללי, זה או נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, אבל בשם הכללי אנחנו קוראים לה "נשמה".

תלמיד: אז מה הקשר לנשמת אדם הראשון, לגוף?

נשמת אדם הראשון זה בעצם כל הבריאה שהייתה מחוברת וכולה פועלת לפי כללי ההשפעה. זאת "נשמת אדם הראשון", ככה זה נקרא. לָמה נשמה? לפי כך שכולם היו מחוברים בפעולות השפעה זה אל זה.

תלמיד: מה זה ישראל בתוך נשמת אדם הראשון?

בתוך אדם הראשון כל חלק וחלק שמשתוקק להגיע לחיבור עם האחרים כדי לגלות בזה את הכוח הכללי של הבריאה, שנקרא "בורא", נקרא "ישר-אל" לפי הנטייה שלו, או "ישראל".

תלמיד: ויש עוד נשמות בתוך אדם הראשון מחוץ לישראל?

לא, מאיפה? כשהרצון לקבל נמצא בכוונה על מנת להשפיע לאחרים, ולכן יכול להתחבר איתם, אז הוא נקרא "ישראל", כי הוא רוצה להתחבר איתם, ולגלות את הכוח שמחייה אותם.

תלמיד: אני פשוט מנסה להבין מה הקשר בין אדם הראשון להתחלה של עם ישראל. מה הקשר בין השבירה של נשמת אדם הראשון להתחלה של עם ישראל?

אדם הראשון זה לא אדם, הוא לא אחד משלנו, מאיתנו. אדם הראשון זאת מערכת שהבורא ברא, שהיא אב טיפוס לכולנו. אברהם כבר היה בן אדם שחי בתקופה מיוחדת, מסוימת, והגיע לתפקיד מיוחד. לכן הוא נקרא "אברהם", אב העם. הוא המקור של העם שנקרא "ישראל", ישר -אל, קבוצה שמחוברת בכוונתה להשיג את הבורא.

שאלה: מה היחס שצריך להיות לכל חבר כלפי העשירייה כדי שהוא יוכל להרגיש את הגוף הכללי?

חיבור. מה לענות כאן ? זה ברור. אם אני מגיע למצב שאני מחובר עם העשירייה שלי בלב פתוח, אני מרגיש שהמערכת הזאת שלי, ואז אני מרגיש בתוך המערכת הזאת אפילו את כל הבריאה, את כל הנשמות, את כל העולמות, את כולם, ואת הבורא בעצמו.

תלמיד: לָמה כשתפיסה כזאת, כשחיבור כזה מתקיים, זה עושה נחת רוח לבורא?

כי בזה אנחנו משתווים אליו, ואז אנו נקראים "אדם", הדומים לו.

שאלה: יש תחושה שהנשמה היא כמו הילד של האדם, והוא צריך להגן על הילד שלו, להאכיל את הילד שלו, לדאוג לילד שלו, לגדל אותו. האם אפשר לומר כך?

אפשר.

תלמיד: אני גם מרגיש שבמצב הזה יש לי רעב לאור. אולי אני לא יכול להסביר את ההבחנה הזאת, אבל זה כמו תאווה, כמו איזה רצון, השתוקקות מינית כזאת, שהנשמה דואבת, היא ממש רוצה, היא צמאה, ורוצה כל הזמן שהבורא יאיר עלי.

מצוין. אז מה? קדימה.

תלמיד: אבל אני לא מסופק, אני יכול לאכול ולשתות כל היום ואני לא מתמלא, הבטן שלי עדיין ריקה.

קודם כל תגיד תודה לבורא שהוא נתן לך כזה רצון. תגיד לו תודה רבה. ואחר כך תשאל אותו איך אתה יכול לממש את הרצון, שילמד אותך לממש ולבצע.

שאלה: אני רואה שהרבה שואלים על העניין הזה של אדם הראשון, של הצורה הכללית. אני זוכר שציירת לנו לפני כמה שנים את הצורה הכללית והמיקום של החלקים השונים אדם הראשון בגוף הכללי, נשמת אדם הראשון, המקור, ואיפה אנחנו נמצאים, ישראל, אומות העולם. אולי אפשר להציג את זה עוד הפעם, כדי שיהיה לנו יותר קל לתפוס את זה.

אני לא זוכר שציירתי דברים כאלה. אתה יכול להיכנס לארכיון ולחפש, ואז אני אשתדל להסביר.

קריין: מס' 6 מ"ליקוטי הלכות".

"שורש כל הנשמות למעלה הוא בבחי' אלפים ושם כל הנשמות אחד. אך כשנמשכין למטה א"א להמשיכן כי אם ע"י שמחלקין אלפים למאות [...] ואז נמשכת כל נשמה ונשמה למטה למקומה לגוף השייך לה וכל עבודת האדם להמשיך על עצמו האור ממעלה למטה מבחי' אלפים למאות בבחי' מאה […] וכל זה כדי לגלות אמתתו ית'."

("ליקוטי הלכות". חשן משפט הלכות)

זאת אומרת, כל ההתחלקות שיש לנו לפרצופים, לאורות, לכל מיני חלקים, זה כדי שתהיה לנו אפשרות להשיג את הבורא בצורה כמה שיותר כללית ופרטית יחד.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לעשות שני דברים, להכיר את הרע ולתקן את הרע. איך אני מזהה את הרע, איך אני מגלה אותו, ואת מי אני מבקש שהבורא יתקן, אותי או את החברים? אם החברים שלי מתוקנים ועל עצמי אני לא יכול לבקש.

אני רוצה להתחבר עם החברים, ובעזרת כל מה שמתגלה בינינו, אני רוצה לברר מה מפריע לנו לחיבור, כי בזה אני מתקן את הכלי של אדם הראשון. הבורא נתן לי את הכלי הזה כדי שאני אתקן אותו, והכלי זאת העשירייה שלי. ממש לא צריך שום דבר נוסף.

אם אני מגיע למצב שאני מחובר איתם, ואין בינינו שום ריחוק, פירוד, אז אני מגיע לגמר התיקון, כי במשך העבודה שלי עם העשירייה אני מתחיל לגלות איך כל העולם נכלל באותה עשירייה, ואיך העשירייה סופגת את כל הכוחות, ואת כל התנאים של העולם. הכול נמצא בתוך העשירייה בסופו של דבר, אין יותר, לכן בעצם רק את זה אני צריך לעשות.

אני חושב שאם נעמיד את הדברים האלה בצורה אמיתית ולא נברח מהם, יוצא שכל הזמן אני מרגיש את העשירייה, דרך העשירייה אני יכול להסתכל על כל דבר שקורה בחיים, ואז בטוח שאני הולך נכון, ומתקן את עצמי צעד אחר צעד.

שאלה: לפי הקטע כתוב שכל עבודת האדם היא למשוך על עצמו מאור מאלפים למאות. מה העבודה הזו?

שכל העולם בסופו של דבר מתחבר אצלי לעשירייה אחת. בינתיים זה לא כל כך אקטואלי בשבילנו, אבל אחר כך אנחנו נראה איך כל העולם מתקבץ יותר ויותר. תראה מה קורה בעולם, איך כל העולם מתקבץ יותר ויותר ומגיע למערכת די קונקרטית.

תלמיד: אבל זה מושג בדרך של חיבור העשירייה?

כן, מתוך זה שאני רוצה לחבר את כולם לאחד בעשירייה, כך אני בונה את עצמי, אחר כך כל המציאות נמצאת אצלי באותה עשירייה, ואחר כך נגלה שגם כל היקום נמצא באותה עשירייה.

שאלה: עדיין לא הצלחתי להבין מה נותנת השבירה, איזה תיקון היא עושה שאי אפשר היה לעשות אותו עם נשמת אדם הראשון?

על ידי השבירה אנחנו מגלים מצב שהוא אנטי בורא, ואז, בזה שאנחנו מרכיבים את השבירה לאחד, אנו בונים אותו, כאילו "אתם עשיתם אותי".

תלמיד: לא היה אנטי בורא גם לפני זה, לא היה את הניגוד גם לפני השבירה?

לא, לָמה?

תלמיד: כי התגלו כל התיקונים שהיו לפני.

איזה תיקונים היו לפני השבירה?

תלמיד: לא תיקונים, אבל כל המבנה הזה שנוצר, שבסופו של דבר הגיע להיות נשמת אדם הראשון. כל התהליך שהיה לפני זה היה תהליך של שני ניגודים, בין נברא לבורא.

נראה לי שיש לך בלבול גדול מאוד. הבורא ברא את נשמת אדם הראשון ושבר אותה, ומזה התחיל כל התהליך.

תלמיד: זו תחילת התהליך, לא היה תהליך לפני?

זו כל הבעיה. מה היה לפני?

תלמיד: כל מבנה העולמות שלמדנו.

איזה עולמות יכולים להיות לפני השבירה. הרי כל העולמות קמו מתוך התיקון.

תלמיד: כנראה שאני באמת לא מבין.

תתיישב קצת, תחשוב ותראה.

שאלה: אנחנו לומדים כששני אובייקטים ברוחניות דומים זה לזה, הם הופכים לאובייקט אחד. איך יכול להיות ביניהם איזשהן תחושות או אהבה, אם הם אותו אובייקט, או שבכל זאת נותר משהו שמבדיל ביניהם, שמבחין ביניהם, בין שני אותם אובייקטים שביניהם נוצר הקשר הזה של האהבה?

העביות לא מזדככת. היא רק מיתקנת כך שעל כל הפשעים תכסה אהבה. שהניגוד נשאר, ועל פניו יש כיסוי של אהבה, חיבור, איחוד. לא לשכוח. הבורא ברא את הכלי של אדם הראשון, ובעצמו שבר אותו. ומה שאנחנו עושים בכוחותינו, בתפילתנו, להחזיר את הכלי הזה לקדמותו. אבל כשהוא חוזר, הוא חוזר עם כל אותם התנאים של השבירה. ומזה יש לנו עביות. וכמה שיותר עביות, ואנחנו מתקנים אותו, אז אנחנו בזה מגיעים לחיבור על פני העביות. ולכן מגלים את כל הבריאה בצורה ברורה יותר, רחבה יותר. שיש לנו גם מינוסים וגם פלוסים מכל המצבים. זה מה שקורה לנו כתוצאה מהתיקון.

שאלה: בקטע האחרון שקראנו כתוב על אלפי נשמות ומאות שיוצאים מהם אחרי זה. במערכת הזאת של הנשמות, איך אני ראוה את העשיריה? האם העשירייה היא כוללת את כל הנשמות האלה?

הכול נכלל בעשירייה, וכל היתר אנחנו נשיג.

שאלה: מה שאנו מגלים בחברים, הם הרגשות שמתעוררים בי בעזרת השאלות שלהם והתגובות, שמעוררות תחושה שאנחנו מחוברים?

יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, מה אתה שואל אותי? אתה צריך להרגיש את זה ולהגיד, ולא אני.

תלמיד: אני שואל כי אלו דברים שאף פעם לא חשבתי עליהם אף פעם לא הרגשתי, וזה כאילו דרך החברים?

מצוין. סוף סוף אתה מחובר אליהם, ומשהו מרגיש דרכם. זה יפה מאוד.

שאלה: למה הכוונה ואז נמשכת כל נשמה ונשמה למטה למקומה, לגוף השייך לה, על כל עבודת האדם?

שהאור העליון נמשך לאותו הרצון לקבל שעכשיו מצויד במסך, ויכול להתלבש באותו הרצון.

תלמיד: הנשמה היא נפרדת והגוף הוא נפרד?

הנשמה היא מחוצה לגוף זה האור העליון המופשט, וכשמתלבשת בגוף זה קורה על ידי זיווג דהכאה, ומתלבש האור בתוך הכלי לפי השתוות הצורה ביניהם.

תלמיד: ואז עבודת האדם להמשיך על עצמו אור מלמעלה?

כן.

תלמיד: זו כל העבודה שלנו?

כן.

שאלה: אנחנו לומדים שיש תמיד יש מגע אחד לפחות בין שורש לענף. מה זה המגע שמדבר על המפץ הגדול, אם זה לא השבירה קודם אני חשבתי כך לפחות. אז למה המפץ הגדול מתאים בתהליך הרוחני?

אתה מדבר על המפץ הגדול שקורה פיזית בעולם שלנו?

תלמיד: כשהחומר נוצר.

אני לא מכיר את החומר שנוצר.

תלמיד: האם זו האשליה של העולם הזה?

אנחנו צריכים לחטט בתוך הרגשות והמחשבות שלנו ולראות מה קורה. אין חומר, זה רק איך שאנחנו מתארים אותו לפנינו.

תלמיד: עכשיו היו כל מיני שאלות, מה לעשות, אולי להתחבר בין עשיריות. האם יש איזשהם קריטריונים ברורים שאנחנו התקדמנו מספיק כדי לעשות את השלב הבא, או אנחנו צריכים כל הזמן לנסות?

אנחנו צריכים להסתכל על העשיריות האחרות, כדי לקנאות בהם, ועל ידי זה כל אחד שיחזק את העשיריה שלו. זה מה שצריך להיות בינתיים.

קריין : קטע מס 7, מתוך דגל מחנה אפרים.

"האדם הרוצה לעבוד ה' באמת צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול. ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים והכל לעלות לשורשן לתיקון השכינה."

("דגל מחנה אפרים". פרשת שלח)

מילים מאוד מאוד מיוחדות.

שאלה: איך אנחנו מעלים את ההתקרבות בינינו לשורש, כדי לתקן?

על ידי זה שפונים לבורא, ומבקשים ממנו שיחבר בינינו, כך שאנחנו נהיה רשת נכונה, כלי נכון לגילוי הבורא, שיוכל להתגלות בנו וליהנות מאיתנו. אני רוצה להיות בנטייה פשוטה. מה לעשות כל הזמן כדי שהבורא ייהנה ממני. תנסו לדבר על זה במילים פשוטות. מה לעשות כדי שהבורא ייהנה ממני?

תלמיד: לדבר בתוך העשירייה?

כן, בתוך העשירייה, עם עצמך, איך שאתה רוצה.

תלמיד: איך השאלה הזאת קשורה, מה הבורא רוצה ממני. איך הוא קשור לזה שאני מעלה את כל החיבור בינינו?

אתה רוצה להגיש לו את הכלי, שיחבר ויתקן אותו, וימלא אותו, ויהנה ממנו. בשבילנו זו עבודה שאנחנו מבקשים, שאנחנו רוצים לחבר, לתקן. לבורא אין שום בעיה, לבורא זה תענוג. כי הוא מתייחס באהבה. ולכן אין לו בעיה לעשות משהו בשבילנו. אדרבה, כשאנחנו מבקשים ממנו, אז אנחנו נותנים לו הזדמנות ליהנות. תנסה נניח לחשוב על אמא כלפי התינוק. שיש לה הכול, לא חסר לה כלום. והוא מבקש ממנה, היא מרגישה שהוא רוצה עכשיו משהו. אז כמה שהיא מכינה לו, עד כמה שהיא עושה לו את זה עכשיו לידו, כמה היא נהנית מהכנה, מהכול, זה ברור. כי כל העבודה כלפיו זה בשבילה תענוג.

תלמיד: אבל ילד לא תמיד מבקש מאמא כדי לעשות לה נחת רוח, ולמעשה אף פעם לא?

אנחנו לא, אבל הוא דורש. היא מרגישה איך שהוא דורש ומה הוא רוצה. ואנחנו גם צריכים להשתדל כל פעם לפנות לבורא ולבקש כל הזמן. זאת אומרת, אנחנו צריכים כל זמן להכין מקום לבורא, שיתקן משהו, שיסדר משהו. להעסיק אותו כל הזמן. הוא נהנה מהעבודה שלו, מזה שהוא עושה איתנו משהו. רק שנבקש.

תלמיד: אבל כאן בקטע הרי כתוב, שצריך להשאיר לעצמך רק מה שנחוץ כדי להתחבר עם השכינה, כלומר לא לבקש סתם כל דבר?

אנחנו צריכים לבקש חיבור בינינו, ואז הבורא נהנה מזה שמחבר אותנו, וגם מזה שממלא אותנו, ומתגלה בנו. ובזה כל התענוג שלו. הגילוי הבורא בנברא, זה בעצם התענוג הגדול ביותר שאנחנו יכולים לגרום לו.

שאלה: כשאנחנו עושים תרגילי חיבור בינינו, חברים מסוימים חוו ירידה. אז איך אפשר לעזור לחברים שנחלשים, כדי שיוכלו להתגבר ולהתחבר מחדש?

צריך לתת להם דוגמה, התעוררות, לחבק אותם, בכל מיני צורות. מה אפשר? אתם צריכים לראות איך אפשר את זה לעשות, אתם מכירים אותם יותר ממני.

שאלה: בקטע 7 שקראנו נזכרים כאן נשמות, אנשים ונבראים. מה ההבדל בין המושגים האלה?

אני לא יכול להגיד עכשיו. תמיד מדברים לפי העניין, או אנשים או נשמות או נבראים. משתמשים בכל ההגדרות הללו כשרוצים להבליט משהו מיוחד.

תלמיד: מה ההבדל בין סיבת השבירה של נשמת אדם הראשון לבין סיבת השבירה בעולם הניקודים?

זה נעשה בהכנה מלמעלה על ידי הכוח העליון כדי לגלות שיש באמת בבריאה שני חלקים מנוגדים, רצון לקבל ורצון להשפיע, אור וכלי. כי אם לא הייתה שבירה, אז לא הייתה לנו אפשרות לגלות את המציאות האמיתית, את המעמד בינינו לבין הבורא. ובכך שזה מתגלה, אנחנו יכולים להתחיל את העבודה שלנו בהתקרבות לבורא.

שאלה: האם יהיה משהו אחר שהאדם יתקן אחרי תיקון האגו שלו? האם המקובלים יודעים על זה משהו?

אין יותר מה לתקן חוץ מהאגו שלנו וחיבור לכלי אחד, כל היתר מתגלה כבר בכלי האחד הזה שאנחנו מרכיבים.

אחרי גמר התיקון אין יותר תיקונים. יש עוד עליות, התקדמות, אלף שביעי, שמיני, תשיעי, עשירי וכן הלאה, אבל זה כבר לא שייך לתיקונים שלנו.

שאלה: למה הכוונה שכל אחד הוא חלק שונה מבחינת הצורה בה הוא משפיע?

כל אחד הוא חלק מאוד שונה מהאחרים מפני שהוא מרצון אחר של אדם הראשון, ולכן אין בינינו שום דבר שבו אנחנו ממש זהים זה לזה.

שאלה: איך נאחד בעשירייה בין אלה שנשארו במצרים לבין אלה היוצאים ממנה?

אלה שנשארים במצרים נשארים ברצון לקבל על מנת לקבל, ואלה שיוצאים ממנו יוצאים לתיקון. מהם נעשה עם ישראל, אלה שמכוונים להשגת הבורא, ואלה שלא מכוונים להשגת הבורא נשארים במצרים, כך זה נקרא, כלומר ברצון לקבל בלבד.

אנחנו רואים סביבנו מלא אנשים, יש מהם כאלה שמשתוקקים להשיג את הבורא ויש כאלה שלא אכפת להם מזה, זה לא מעניין אותם, כך זה מתחלק. זה לא שיש קבוצה כזאת וקבוצה כזאת, בסופו של דבר כך הם מתקרבים, לפי ההשתוקקות שלהם, לשתי קבוצות.

שאלה: למה שבירה של האדם נקראת חטא?

מפני שהיא לא מושכת אותו לתיקון הבריאה.

שאלה: האם יש דוגמה בעולם הזה שנוכל ללמוד ממנה שהחיבור של החלקים השבורים שמתחברים מקבלים יותר כוח מהשלם המקורי?

אנחנו לומדים את זה מהרבה דברים בעולם הזה. גם בין הרשעים, גם בין הצדיקים, החיבור הוא תמיד מועיל להגברת הכוחות.

שאלה: איך להחיות בנו את הרשימות של אותו מצב שלם ומחובר שהיינו בו? למה הרשימות האלה כל כך נסתרות?

הן לא נסתרות, הן מתגלות לפי היכולת שלנו לעבוד איתן.

שאלה: מה זה אומר שבתחילה הגוף מפריד ומונע זוהר הנשמה?

כי הרצון לקבל שלנו מסתיר מאיתנו את כל האור העליון ואת המנגנון העליון. אך ורק על ידי זה שאנחנו מתאמצים, אז מתגלה לנו הכוח העליון, העולם העליון.

שאלה: מה יקרה לעולם החומר בתיקון הסופי?

לעולם החומר בתיקון הסופי לא יקרה כלום, פשוט אנחנו נראה שאין חומר אלא רק רצון המתוקן בכוונה הנכונה. העולם שלנו פשוט נעלם, הוא כולו יתחבר לכוונות שלנו, ולכן לא יהיה לו מקום להיות בצורה כמו שעכשיו בחומר.

שאלה: כתוב בפסקה 2, "נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה". לשם מה הבורא נותן כוח כזה לאדם שהוא יכול להציב חציצה ולשלול מעצמו ומאחרים את רוח החיים?

כדי שאנחנו נגיע לדרגת הבורא ונוכל להיות כלולים גם מרע וגם מטוב, להיות דומים בזה לבורא, להיקרא "אדם", הדומה לבורא. לכן אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לעבור את כל המצבים האלה גם הרעים וגם הטובים, להשתוקק לטוב, לחיבור, וכך נגלה את כל הבריאה.

שאלה: בזמן האחרון אני שומע אותך אומר שאנחנו קרובים לחיבור. מה אתה מרגיש בנו שגורם לך להגיד את זה?

אני מרגיש שיש הרבה מאוד אנשים שמשתוקקים לחיבור כי כבר מבינים שרק בחיבור אפשר לצאת מהרגשת העולם הצר, החשוך הזה, לעולם הרוחני הרחב והנאור.

שאלה: האם ניתן לראות את השבירה כמעשה של ביטול עצמי מצד הבורא על מנת לתת לנו את האפשרות להשתוות אליו?

לא, זה לא קורה לפי הרצון שלנו לבטל את עצמנו, אלא השבירה כולה היא מלמעלה.

שאלה: בקטע 6 כתוב, "כל נשמה נמשכת למטה למקומה בגוף השייך לה". לכל אחד יש את שורש הנשמה שלו, איך נוכל לעזור לכולם לפצות על הסבל שעוברים חלקים מסוימים של הנשמה?

רק על ידי דוגמה וחיבור.

שאלה: איך כל היקום נמצא בתוך עשירייה?

כי כך הכול בנוי, אין יותר מעשר - עשר ספירות, עשרה חלקים. מכתר עד מלכות, בעשרה החלקים האלה, זה מתואר כלפינו לפי היכולת שלנו להשיג את זה. לכן ככול שנתפתח, כך נדע יותר מה קורה בתוך עשרת החלקים האלה, שבאמת כל הבריאה נכללת מהם בלבד.

שאלה: מה הסימן שהבורא מקבל נחת רוח מהחיבור שלנו?

הסימן הוא שאנחנו מרגישים את זה, שאנחנו מיד מתקרבים אליו, המידה שאנחנו קרובים אליו או רחוקים ממנו. אנחנו מרגישים את הדברים האלה.

שאלה: האם תיקון הרצון שלנו מעל מנת לקבל ללהשפיע, קושר אותנו למערכת אדם הראשון?

כן, זה נכון.

שאלה: האם זה קורה כאשר אנחנו פועלים בעשירייה ומשתוקקים ומתפללים?

רק בעשירייה, בהשתוקקות ובתפילה. הכול נכון.

(סוף השיעור)