012_heb_o_rb_bs-tes-05_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/6UwDjbvt?c=W9Hqem1I&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ה', אות מ"ג

ונשאר לנו, ונשאר לנו כלים ישנים שאין להם אור, ונשאר לנו בכלים האלו רשימות מהאור שהיה מאיר בהם. זה נקרא כלים ישנים שהיה בהם אור, וגם הרשימות נשאר בכלים ישנים.

עכשיו, איך בא מדרגה שנייה, המכונה פרצוף ע"ב, שממלא את הכלים הישנים האלו? אומרים, מלכות דגוף, המכונה טבור, שהוא המסך, שהוא אמר שהוא לא רוצה לקבל עכשיו, משום שאין לו הכוונה על מנת להשפיע, אין אור חוזר הזה.

המסך הזה שנקרא מלכות דגוף, נזדכך מִמֵדַרְגָה לְדַרְגָה. מקודם נזדכך בחינה ד' שלו, עלה לזעיר אנפין לבחינה ג', ואחר כך מב' ואחר כך לכלי דחכמה, אחר כך לכלי דכתר, עד שעלה למלכות דראש.

אומרים, המסך הזה נכלל מכל הרשימות מאור שהיה מאיר בו מה שהוא המשיך. שעלה למלכות דראש, מה הוא דורש? מסך, אין לו כוח התגברות. שאין לי … המסך. כאילו כמה אתה רוצה? לא כמו מקודם נזד.. נאבד לו הכוח הזה, רק אני רוצה מדרגה יותר קטנה, בחינה ג'.

אומרים, שכל המדרגה חדשה נבנית על המסך והרשימות שעלו למעלה. ואחר כך, בא האור עם המסך למטה וממלא את הכלים ריקניים. לכן שמתחילים לדבר על מדרגה ראשונה שנקראת טעמים דע"ב, אז מה היה בטעמים דע"ב? אני צריך לומר, לא לשכוח, ד' דג', אני צריך לומר. ובקומת חכמה הייתי צריך לומר ג' דג'. ובקומת בינה שלו ב' דג'. וא' שלו ג... אה…

תלמיד: א' דג'.

רב"ש: א' דג'. ומלכות שלו עביות דש… עביות דשורש דג'.

אנחנו לא לומדים כך. וכך צריכים לומדים. מדוע דרגתו צריך להיות כך? מה היה לומד ד' ג'? איזה ג' כאן? כן, כי ד' ג' הוא בערך מה? בערך גלגלתא. בערך עצמו זה כתר, זה ד'. זה אני מראה לך שמזה הוא לא מדבר.

רק מה הוא מדבר? רק מד' ג', ג' ב', ב' א'. זה שייך בערך גלגלתא, לא בחינתו עצמו. אבל בערך עצמו הוא לא מדבר. באמת צריך להיות מה? אור המלכות בכלי דמלכות. מבחינתו עצמו אין שינויים. וזה חסר.

בכל ...

עוד הפעם, אמרנו מקודם כלים ישנים נקרא כלים, מדוע? שהתחתון לא ממלא את הכלים הריקניים כל צורכם. מה שבחינתו עצמו כן נתמלאו. מה שהוא, מה שהוא דרש הוא קיבל. אותו קומה לא קיבל, קומה יותר קטנה ממה שהוא רוצה.

אבל המדרגה הקודמת, מה היה הכוללים שלו? היה לו קומת כתר ועכשיו יש לו מדרגה יותר קטנה ממה שהיה לו. אבל ע"ב יש לו יותר קטן ממה שהיה לו, הוא נולד עכשיו, ע"ב. לא היה לו שום חיסרון בע"ב שלו.

תלמיד: אז זה לא הגיו…

רב"ש: אני מתחיל של"ד, טור א', השורה מתחיל לבחינת. כתוב ככה, אלא שצריכים לדעת כאן, מ"ש הרב להלן, כי הזו"ן שבכלי דבינה, שהם מה, איזה זו"ן? נזדווגו והולידו ה' אחת.

צריך לומר כך, הזכר נקרא ו"ק, היינו הקומה שיצאה על ב' ביתין בכלי דחכמה. והג"ר נשאר בכלי דחכמה, והו"ק קיבל בינה. מה זה נקבה? הרשימו דהתלבשות בהתפשטות א' שנשארה בכלי דבינה, שאנחנו אומרים הכלי, הרשימו נשאר בתוך הכלי, היות שזה רשימו, הוא חושב אותם לכלי, אה לנקבה. אה, אה, כן, לנקבה.

אז הוא אומר, הב' של הזכר, שהוא ו"ק, והרשימו של הנקבה, הוא מכנה אותו ג"ר, אז יש שבא מהתפשטות על קומת כתר, נזדווגו והולידו ה' אחת. שהו' שבתוך הה' ניתנה להכלי דיסוד, והו' של, והו'...

תלמיד: והד'.

רב"ש: והד' שעל הו' ניתנה להכלי דמלכות. נמצא, איזה אור יש בכלי דיסוד? ו'. ואיזה אור יש בכלי דמלכות? ד'. מה זה ד'? מה זה, איזה קומה, מה זה? נראה, נראה ללמוד אחר כך.

פירוש. פירוש הדברים, כי בעת שהבינה הפכה פניה בפעם הראשונה ונזדככה מן העביות דבחי"ב שלה לבחי"א שהשוה הפנים שלה אל הפנים דכלי דחסד, ואז שהייתה בבחינה א', מי? בינה. הורידה ג"כ בחינת אור אחד נולד ע"י הזווג מזכר ונקבה שבה עצמה, ואור זה הוא בחינת נוק'. מדוע? נראה אחר כך. וע"כ היות שאור הזה הוא נוקבא, הוא מכונה ה'.

מה הוא רוצה כאן לדייק? אנחנו למדנו שהיה זיווג בכלי דחכמה על זכר נקבה. היינו שאמרנו ב' דהתלבשות וב' דעביות, ויצאה קומת אור, ואור הזה הוא מכנה זכר. והו"ק של הזכר הזה קיבל אור הבינה. כן?

וכאן הוא מדבר, שהזיווג גם כן בזכר ונקבה. מי? ו"ק דזכר, שבא מהקומה של ב' ביתין של כלי דחכמה, והבחינת התלבשות שנשארה ב' דהתלבשות בכלי דבינה. מזיווג הזה יוצא אור, שכל האור הזה לא נקרא זכר כמו הב' ביתין שהיה בכלי דחכמה, אלא כאן נקרא אור הנקבה. הוא מכנה זה ה'. נראה אחר כך. הלאה.

זה שאומר, ואור זה הוא בחינת נוק', מה שאין כן שם נקרא זכר בכלי דחכמה, שהיה זיווג זכר נקבה. וע"כ נקבה מכונה ה', באופן שירדו אל הכלים דו"ק גם כן, בחינת זכר ונקבה, כמו שירדו להג"ר דהתפ"ב.

שלמדנו, כתר יש לו ד' ג', חכמה יש לה ג' ב', ובינה יש לה זכר נקבה ב' ב'. ב' דהתלבשות וב' של הקומה. הזך של בחינה א' שנקרא זכר, שנתן לכלי דזעיר אנפין, הוא נותן לבחינה נקבה גם כן, שהנקבה הזו הוא מכנה ה', שזאת הוא האור שיצא על ידי זיווג דזכר נקבה שבכלי דבינה.

זה שאומר כך, באופן שירדו אל הכלים דו"ק, לכלים דזעיר אנפין, גם כן, בחינת זכר ונקבה, כמו שירדו להג"ר דהתפ"ב. אשר הזכר הוא אור הדעת הנ"ל. בחינה א' הוא מכנה דעת, מדוע הוא מכנה אותו דעת? היות שהיה אור החסד בכלי דבינה. מכנה אותו דעת.

אבל צריכים לזכור, הדעת נקרא בחינה א'. אור של זעיר אנפין. שהוא בא, עוד הפעם, מהזדככות של כלי דחכמה, בחינה א', הבחינה א' הזו ירדה לבינה, ובחינה א' הזו ירדה עכשיו מבינה לזעיר אנפין.

והנקבה, שנותן עכשיו לזעיר אנפין, היא אותו האור הנולד ע"י זווג [הזו"ן] הזכר נקבה דבינה, כנ"ל, המכונה ה'. עכשיו, וכל אלו האורות הבאים ונולדים ע"י זווג מכנה אותם הרב בשם הארות כנ"ל אות ל"ה שאומר שם שהחכמה הפכה פניה ומאירה לבינה.

כאן כתוב הארה לבד.

תלמיד: הארה לבד.

רב"ש: כוונתו על הזיווג שיצא על ב' ביתין.

וכן כאן שאומר שההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו, מה זה מאיר בו?

אני מאיר בו.

תלמיד: זה הארה לבד.

רב"ש: וכן כאן, למטה השורה מתחיל כאן. שאומר שההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו, שנקרא הארה לבד. וכן לקמן שאומר, שכן היה הענין בכל הו"ק שהופכים פניהם ומאירים למטה. הנה כל אלו המה המשכות האורות שבאים ע"י זווג וע"כ מכנה אותם בשם הארות לבד.

אנו לומדים, הה' שנעשה זיווג בבינה, נותן לכלי דחסד, לאחר שבינה נזדכך מב' לא'. לפני זה לא יכולה לתת שום דבר לכלי דחסד. מדוע? זה ב' והיא א', א' לא יכול לקבל אור מב'. לכן לאחר שב' נזדכך בחינה א', נותן לו שני דברים. אחד, אור של עביות דבחינה א', זוכר?

בינה, לאחר שנזדכך מבחינה ב' ונעשה א', אז היא יכולה לתת לזעיר אנפין. מה שלפני זה אין כוח לקבל. רק כוח מבינה, כחדא נפקין כחדא שריין. ועוד למדנו, שהזכר נקבה שבכלי דבינה עשה זיווג, ויוצא קומה, וקומה זו נקרא נוקבא, מדוע? הוא לא אומר.

לאפוקי, הזיווג שהיה בזכר נקבה בכלי דחכמה, זה נקרא זכר. שהו"ק דזכר קיבל אור הבינה. עכשיו הוא אומר, הו"ק דזכר, שיהיה בכלי דבינה, והרשימו דהתלבשות שנשארה מהתפשטות א' בכלי דבינה, שהוא בחינת ג"ר, שהוא בא מקומת כתר, אבל היא נקבה, שהוא רק רשימו, נזדווגו ויצא ה'. נקרא נקבה. הו' שבה' הוא רומז על הזכר שהוא ו"ק, ו' בהתפשטות על ד' שבה', דלה וענייה, מראה על נקבה, אבל זה על הו', זה מראה שהוא ג"ר. אז הה' הזו, שנקרא נקבה, נתנה בינה גם כן בזמן שנתנה את אור הדעת, עביות דבחינה… אור דבחינה א'.

תזכור, הוא מכנה את האור שיצא על בחינה א' לכלי דבינה, הנקרא אור החסד בכלי דבינה, אור הדעת. זה סימן, תדע. יש שם אור הזכר, שהוא אור הדעת, שיצא על עביות דבחינה א' וגם אור הנקבה, ה'.

וזה הוא אומר שנתן עד שבא לכלי דהוד. אז הוא אומר עכשיו, ההוד שכבר נזדכך עביות דבחינה א' בהוד אמרנו. ומהוד עד … התפשטותה. אז הוא לומד אור החסד, שהיה בכלי דבינה מתפשט עד הוד. גם זה צריכים ללמוד. וְלכתוב, היות שאור החסד בכלי דבינה, יוצא שאור היסוד נמצא בכלי דהוד. נמצא, אחד, ספירת ההוד, צריך להזדכך לבחינה א' בעביות דשורש, שנקרא אור המלכות. ואור המלכות הזו צריך להיות בכלי דיסוד.

בא הוא ואומר לנו, מטרם שנזדכך ההוד לעביות דבחינת שורש, נותן את הה' הזו ליסוד. זה ללמוד כאן. ומביא ראיה, שכתוב ומאיר בו הארה, אז כל האור שיוצא על ידי הזיווג, לא על ידי הזדככות, הוא מכנה מאיר בהארה. סימן. ... כנראה הבנה.

וזה אמרו, טור ב', ''שההוד הופך פניו אל היסוד ומאיר בו" דהיינו, זה שאנחנו לומדים, שלא היה עוד הזדככות גמור, רק המספיק להאיר את הה' של הבינה אל היסוד. הופך פניו הייתה בשיעור שיכול להאיר אור הבינה ליסוד.

מה הפירוש, הופך פניו? גם כן, בשלמא שאנחנו הופך פניו שם בחכמה? לומדים, אבל זה בחינת פנים. אחד, שג' נזדככה לב', וגם הפיכת פנים, צריך לומר חסדים שם. נראה מה כתוב כאן, הופך פניו, הוא לא אומר, רק אומר שהיה עוד הזדככות גמור מעביות דבחינה א' עביות דשורש.

רק מה? ההופך פניו הוא מפרש, רק המספיק שיהיה השתוות הצורה, להאיר את הה' של הבינה אל היסוד. ואח"כ שנעשה הזדככות גמור, מי? בכלי דהוד, מעביות דא' לעביות דשורש, אז ירד האור השייך להיסוד אל היסוד. איזה אור זה? אור המלכות שיצא על עביות דשורש.