שיעור בוקר 01.09.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לחיות בעולם של כוונות – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – לחיות בעולם של כוונות, קטעים נבחרים מהמקורות.

אנחנו צריכים לחיות בעולם של כוונות. היכן שמחשבות האדם, איפה שכוונות האדם, שם הוא נמצא. ולכן כל המעשים, כל עולם המעשה שאנחנו מרגישים בחיינו, זה הכול אך ורק כדי שעל ידי כל מיני פעולות שבינינו, נוכל להגיע לכוונות. כי העיקר זה הכוונה, היא משנה את מהות הפעולה, ומשנה את כל החיים שלנו. ולעבור מכוונה לכוונה אנחנו יכולים רק על ידי פעולות מאוד מיוחדות, שהן מכוונות את המחשבות שלנו, וזה יכול להיות רק על ידי הכוח העליון, או קבוצה, הסביבה.

לכן הסביבה כאן היא העיקר, היא יכולה לשנות את המחשבות, הכוונות, הנטייה של האדם, לשנות את המטרות שלו בחיים – הכול נתון אך ורק בידי הסביבה.

גם המעשים שלנו הם כולם צריכים להיות מכוונים רק לתיקון הכוונה, כי דווקא הכוונה היא שמשפיעה על ההתקדמות שלנו, ההתפתחות שלנו – לכן בואו ונלמד מה אומרים המקובלים על הכוונות שלנו

קריין: קטע מס' 1.

"תכלית עבודת האדם הוא להגיע לידי כונה על מנת להשפיע, כי במעשה החיצוניות אין מה לתקן. כי הכלי שנברא מצד הבורא, לא יקבל שום שינוי, אלא כל השינוי צריך להיות רק על הכוונה, היינו היות שמטרת הבריאה הוא להטיב לנבראיו, לכן ברא למטרה זה כלי, הנקרא רצון והשתוקקות לקבל תענוג.

אלא מטעם שלא תהיה נהמא דכסופא, אלא בהשתוות הצורה, נעשה תיקון, המכונה צמצום, שלא לקבל רק בעל מנת להשפיע. היינו באותה כלי שהיה מקודם, היינו הרצון לקבל, אלא על כוונה אחרת, זאת אומרת שלא לקבל מטעם שהוא רוצה למלאות חסרונו, אלא מטעם מצות ה', שהוא רוצה להטיב לנבראיו."

(הרב"ש. 577. "בענין המטרה")

שאלה: באיזה צורה אפשר להתכלל פנימית ולקיים את המצוות בתוך העשירייה?

מפני שאנחנו מבינים, שכל הפעולות שיש לנו בחיצוניות, בפנימיות, הכול ניתן לנו סביב הנקודה שלנו, הרצון לקבל שזה בעצם אנחנו, אז כל אחד יתאר לעצמו, שהוא רק נקודת רצון לקבל, וסביב הנקודה הזאת יש לו כמה אמצעים שהוא יכול בעזרתם לתקן את הנקודה, והרצון לקבל שלו ישתמש בו, יממש אותו בכוונה על מנת להשפיע לבורא, כמו שהבורא מכוון להשפיע לו. ואז על ידי השתוות הצורה הוא יכיר את הבורא והוא יידבק בו.

אז יש כאן רק דבר אחד, איך מתוך זה שאני נמצא בהשפעת הבורא, בעולמו של הבורא שעושה ממני מה שהוא רוצה וחושב, אשתמש בכל המצבים שאני עובר, כך שתהיה לי כוונה לבורא, כמו שהכוונה שלו אלי.

זאת אומרת, אני שומע מהמקובלים שהבורא הוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים, לכל אחד ואחד ולכולנו יחד, ורוצה להביא אותנו למצב הכי טוב. אם כך, אז אני צריך לכוון את עצמי למצב שאני מכוון לבורא בצורה הכי טובה, עם לב פתוח, בכל החושים, עם כל הכוחות, עם הכול, כדי לגרום לו טוב, לגרום לו נחת רוח. ואם אני משתדל את זה לעשות, אז אני בסופו של דבר מגיע למטרה, להיות "אני לדודי ודודי לי" - אני לבורא והבורא לי, זאת מטרת ההתפתחות שלי.

שאלה: כתוב שהאדם נמצא איפה שלבו נמצא. ואם חבר אומר שהוא לא יכול לבטא אהבה, והוא נמצא איתנו בסדנאות, בשיעורים, מה מניע אותו, התיקון של עצמו, או הכוונה להשפיע?

בינתיים אלה התנאים שהבורא נותן לו והקבוצה חייבת לעזור לכל חבר להיות מכוון למטרה המשותפת, וכולם יתחברו יחד במרכז העשירייה ומשם הם יהיו מכוונים לבורא, דבוקים בבורא.

שאלה: כתוב כאן שלא משנים את הכלי, אבל משתמשים באותו כלי עם כוונה אחרת. איך זה אפשרי? נראה שהכלי הרוחני של השפעה, אמונה למעלה מהדעת, הוא כלי אחר.

הרצון נשאר אותו רצון, והוא יכול להיות יותר גדול, או יותר קטן, אבל הכוונה יכולה להיות קרובה לאדם על מנת לקבל, או קרובה למישהו זר - מה שנראה לאדם כזר, לבורא.

אז הכוונה היא בעצם קובעת את הכיוון. או לעצמו, לכיוון שלו, או מחוצה לו. זאת בעצם העבודה שלנו. אם אנחנו מכוונים לעצמנו, זו כוונה אגואיסטית, ואנחנו לא יכולים בזה לאתר את העולם הרוחני, את הבורא, כי חוץ מעצמנו אנחנו לא מרגישים שום דבר. ואם אנחנו עוברים את ה"מחסום" ומתחילים לכוון על מנת להשפיע, אז אנחנו בזה מתחילים להרגיש את מה שמחוצה לנו, את הזולת. לא בכלים דקבלה שלנו, אלא בכוונה דלהשפיע שלנו. וזה כבר נקרא שאנחנו מרגישים את העולם העליון.

תלמיד: מה זה המעבר של המחסום בהקשר הזה? כבר מזמן לא השתמשת במונח הזה.

כן, זה מונח שמשתמשים בו רק בהתחלה כדי שאנשים יבינו את השלב הזה שאנחנו משתוקקים אליו בצורה כללית. אבל אחר כך אנחנו נכנסים לפירוט של המצבים שלנו ולכן משתמשים פחות ופחות בהגדרות האלה.

תלמיד: אז מה זה אומר בכוונה, באיזה כוונה אני?

על מנת להשפיע, לטובת הזולת, לטובת החברים ודרך זה לטובת הבורא.

תלמיד: לא ברור איך הם עובדים ביחד.

יש רצון ויש כוונה, ואם אנחנו משתמשים בעל מנת לקבל אז בכמה שיותר. אבל אם אנחנו משתמשים במה שיש לנו בכיוון ההשפעה, אז אני קודם כל דואג לכוונה שתהיה על מנת להשפיע לזולת, לחברים, לבורא, ובמידה שיש לי כוונה, אז אני מפעיל את הרצון. זאת אומרת, על הרצון אני עושה צמצום, לא משתמש ברצון שלי, עד שלא תהיה לי עליו כוונה על מנת להשפיע.

שאלה: האם זה נכון להגיד שעולמות הרוחניים הם כמו מפה של הכוונה?

כל הפעולות הרוחניות בעצם מתבססות על הכוונה על מנת להשפיע. העיקר זו הכוונה.

שאלה: האם זה נכון שכל עבודת התיקון שלנו בעשירייה זה לתקן את הכוונה?

כן, רק כוונה.

שאלה: איך משתמשים בכוונה בכל המצבים? האם בכל מצב צריך לבנות כוונה לעשות נחת רוח לבורא?

ודאי שבכל מצב אנחנו צריכים לבדוק את הכוונה, לעדכן אותה ולסדר אותה, ורק אחרי זה אנחנו יכולים להגיד שעשינו משהו. בכוונה הכול מתחיל, צריך להיות מסודר - ונגמר. כל הפעולות שלנו הן רק ברמת הכוונות, כי במעשה אין לנו מה לעשות. לפי הכוונה שלנו, הפעולות הרוחניות מתממשות.

שאלה: איך אני צריך להשתמש בעשירייה בשביל לשמור על הכוונה הנכונה כל הזמן?

אתה צריך להשתדל לחבר את העשירייה כמה שיותר. במידה שאתה מחבר אותם, מתייחס אליהם בחיבור ורוצה בחיבור שלהם להתייחס לבורא, אז בזה אתה מייצב את הכוונה שלך. ואז כמה שאתה מייצב אותה, במידת הכוח שיש לך בכוונה, כך נקרא שאתה משפיע.

בכוונה אנחנו מבדילים בכיוון, ועוצמה, כוח וכך אנחנו לומדים. נתחיל בזה לעבוד ונראה מה יש לנו בזה. הכול נמצא בכוונות - בית שער הכוונות.

שאלה: הכוונה היא חלק הכרחי בעבודה שלנו שמכוון אותנו פנימית או שיש איזו עבודה מקדימה כדי לייצר את הכוונה הנכונה? האם הכוונה להסב נחת רוח לבורא היא המטרה הסופית או שהיא הדרך שלנו להגיע לכוונה נכונה בעבודה?

הכוונה לעשות נחת רוח לבורא על ידי כך שאנחנו מתאימים את עצמנו אליו, מתקרבים אליו, מותאמים אליו, היא בעצם הכוונה העיקרית, הסופית. כי אנחנו צריכים לחזור לאותו מבנה של האדם הראשון לפני השבירה, שכולנו דבוקים זה בזה, ואז הבורא נמצא וממלא אותנו, וכל העבודות שלנו הן רק כדי לייצב את עצמנו בצורה כזאת.

שאלה: איפה אני מתחיל כדי לבנות את הכוונה הנכונה בתוך העשירייה?

אתה מתחיל מזה שאתה פשוט קורא עוד ועוד מה שכתוב על זה במאמרים של בעל הסולם ורב"ש, ומשתתף איתנו במידה שאתה מסוגל בכל מיני אירועים, פעולות שלנו, חיבורים בעשירייה. וככל שאתה תברר מה העבודה של האדם בעשירייה, כך תתקדם להבנה מה עלינו לעשות כדי לממש את מטרת הבריאה.

שאלה: איך בזמן השיעור לבנות את הכוונה הנכונה?

זה מה שאנחנו לומדים. על ידי הפסוקים האלה, על ידי כך שאנחנו מדברים, על ידי זה שהחברים שואלים ואני עונה להם, ואתם שומעים מה שהם שואלים, ושומעים את התשובות שלי, על ידי זה אנחנו מייצבים את עצמנו כל פעם יותר ויותר.

וכל פעם כשאני שומע חברים ששואלים, מאפריקה, מאיטליה, מאמריקה הלטינית, מקייב, מכל מיני מקומות, על ידי השאלות שלהם אני נכלל עוד ועוד מכולם, וכך הכוונה שלי מתחזקת, ויותר ויותר מתעדכנת כלפי המרכז המשותף שלנו, של כולנו, שהוא הבורא.

תלמיד: יוצא שצריך פשוט להתכלל בשיעור, לשבת, לשמוע?

להתכלל ולשמוע בכל הלב. לא בראש, ולא באזניים, אלא לשמוע בכל הלב, ואז תראה איך כל השיעור הוא עבורך, ואתה לא צריך לחכות שאני אענה למישהו או להמתין לאיזו שאלה משלך.

אנחנו חייבים להתכלל בכל שאלה ושאלה, של כל חבר וחבר, לראות את השאלה הזאת כשאלה שלי, ולראות את התשובה גם כתשובה אלי, ובצורה כזאת אנחנו מתחברים, ולפי זה הכלי שלנו גדל, ואנחנו רואים ומרגישים יותר ויותר איפה אנחנו נמצאים בצורה הרוחנית.

שאלה: האם העשירייה היא זאת שנותנת לי את ה"נהמא דכסופא", לחם הבושה, ומכוונת אותי לכוונה הנכונה?

זה מגיע דרך העשירייה אבל מהאור העליון, מהבורא. אני מרגיש עד כמה אני עדיין לא מחובר אליהם, לא משתתף איתם בכל הלב והנפש שלי, וכך אני רואה איפה עוד עלי לתת יגיעה.

שאלה: למה שינוי הכוונה שלנו נותן לנו את האפשרות להתחבר לעולמות העליונים, לבורא, לאור המחזיר למוטב?

כי אנחנו משנים לאט לאט את הכוונה שלנו מעל מנת לקבל, מהכוונה הטבעית שלנו, שכך נולדנו, ביצר הרע, לכוונה על מנת להשפיע, דרך החברים לבורא.

למה דרך החברים? כי אם זה היה כלפי הבורא לא הייתי מבדיל, האם אני באמת כלפי הבורא או כלפי עצמי, לכן ביני לבורא יש משהו שעל ידו אני יכול להבין, לבדוק, לאתר את הכוונה שלי האם היא נכונה או לא, האם היא מחוץ לי או בסופו של דבר מכוונת אלי.

כי אם אני חושב על הבורא אני חושב על עצמי, אני לא יכול להבדיל ביני לבינו. זה אפשרי רק על ידי זה שנמצאת בינינו קבוצה, והקבוצה עבורי היא כמערכת ביקורת, מערכת בדיקה, מערכת שעל ידה אני בדיוק יודע עד כמה אני מכוון לעצמי ועד כמה אני מכוון לבורא, באיזה מקום אני נמצא, באיזה כוונות אני נמצא, ולכן כל העבודה שלנו היא בקבוצה.

ולכן העיקר שהאדם יעריך את העשירייה. ככל שהוא מזלזל בה בצורה טבעית, ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", השנאה לחברים, הדחייה מהם זה דבר טבעי לאנשים עם רצון גדול, כך גם העבודה שלהם היא גדולה, והם צריכים להמשיך עוד ועוד בכיוון תיקון היחס שלהם לחברים, ובהדרגה הם מגיעים למצב שיש להם באמת אחיזה בבורא בדרגה גבוהה.

שאלה: זה הסוויץ' הפנימי שעליו הקבלה מלמדת אותנו בשביל להיווכח במציאות האמיתית שנמצאת מחוץ לנו?

כן.

שאלה: אנחנו צריכים לבנות את הכוונה על הרצון לקבל, אבל אם האור העליון עושה הכול, איך הכוונות שייכות לנו? האם צריך לדרוש גם את הכוונה הנכונה?

אנחנו צריכים לדרוש כוונה נכונה, אבל האור העליון שעובר דרך המנגנון שלנו נותן לנו את המצב שלנו, ואנחנו צריכים לתאר לעצמנו מנגנון מתוקן, ואז בין הרצוי והמצוי אנחנו רואים עד כמה אנחנו צריכים עוד להתקדם ולשנות את הכוונות שלנו.

כל העבודה שלנו היא שינוי הכוונות. מה אני רוצה שיקרה? זו בעצם השאלה העיקרית.

שאלה: כתוב שחכמת הקבלה היא חכמת הכוונות, אבל לנו אין את היכולת לקבל על מנת להשפיע. אז אם הבורא הוא זה שמשפיע את הכוונות, האם אנחנו צריכים לבקש לקבל את הכוונה הנכונה?

אנחנו רוצים כוונה נכונה, שמה שלא נעשה יהיה כדי להשפיע בזה נחת רוח לבורא. אנחנו צריכים לשנות רק את הכוונה. אנחנו לא יכולים לתת, להשפיע, אנחנו לא יכולים להוציא מעצמנו משהו, כמו שהשמש נניח מוציאה מתוכה את האור, אנחנו יכולים רק לקבל. אבל אם אנחנו מקבלים אך ורק כדי להשפיע בחזרה למקור האור זה נקרא שאנחנו משפיעים, ויותר מזה לא דורשים מאיתנו, כי כך אנחנו בנויים, רק לקבל.

זאת אומרת, כל העבודה שלנו היא או לקבל על מנת לקבל בצורה טבעית, אגואיסטית, או לעשות צמצום על עצמנו, על הקבלה, לשנות את הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, ולפי זה להתחיל לקבל על מנת להשפיע. אלו השלבים שאנחנו צריכים לעבור.

שאלה: אצלנו בקבוצה יש הרגשה ברורה של זעקה מכך שאנחנו לא יכולים לשמח את הבורא. זה כבר כמו מוות, אבל לא חיים. איך לבקש מהבורא שייתן לנו את ההרגשה שאנחנו יכולים לעשות לו נחת רוח?

אתה צריך לדבר עם החברים שלך, ולשמוע מה הם אומרים, וכך כל אחד ואחד. ואז אתם תראו שיש לכם מחשבה נכונה, וכוונה נכונה. אם תחליטו להיות יחד, אם תתחברו יחד, אם אתה תתבטל כלפי החברים ותשמע מה הם אומרים, אז הכול יסתדר.

שאלה: יש הרבה מצבים שאדם נדחה לגמרי מהעבודה הזאת של להיות בבירור של הכוונה, אין לו גרם של כוח להתעסק עם זה. לעומת זאת יש מצבים שפתאום יש כוח ואפשר להיות בביטול כלפי העשירייה ומורגש חיבור, כמו שהיה בכנס. מה ההבדל בין המצבים האלה? מה גרם לזה?

אנחנו לא יכולים לדבר על מה גרם לזה, זה יכול להיות בלבול גדול. אלא איך אנחנו מיישרים את המצבים שלנו? אך ורק על ידי כך שדבוקים בעשירייה כמו שרב"ש אומר. תנסה לבצע את הפעולות שרב"ש ממליץ לנו לעשות, אחד כלפי אפס ואפס כלפי אחד וכל מיני דברים כאלה, ואז תראה עד כמה אתה מתקדם.

שאלה: בעבר לימדת אותנו שכל מעשה עושה רושם. הסברת גם שאם אתה פועל בהפצה, גם אם הכוונה היא אגואיסטית או שאתה פועל בלי כוונה, המעשה נרשם. איך הרושם של פעולות חיצוניות למען הפצה משפיע על הכוונה?

אין לך אמצעי יותר גדול מאשר לעשות פעולות השפעה למען הפצה, כי בזה אתה דוחף את כל הכלי הכללי השבור לתיקון.

שאלה: כתוב שאנחנו צריכים לקבל "מטעם מצוות ה'". מה זה אומר "מטעם מצוות ה'"?

שאנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מקבלים ממנו הכול בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה ציווי?

זה ציווי.

שאלה: איך בעצם אני מוכיח בעשירייה, שהכוונה שלי נכונה?

על ידי דוגמה כלפי החברים.

תלמיד: אני בעצם בתוך הפנימיות שלי, צריך לכוון את זה שלבורא תהיה נחת רוח מזה שאנחנו נותנים אחד לחברו את הכוחות?

כן. הבורא חייב להיות בכל פעולה ופעולה ביניכם.

שאלה: הרצון לקבל הוא מעצב לי את המציאות?

כן.

תלמיד: שמעתי ממך שהרצון לקבל לא משתנה, הוא רק קטן או גדל.

זה כל העניין והכוונה בהתאם לזה.

תלמיד: מה זאת אומרת שהוא לא משתנה?

הרצון לקבל הוא הרצון לקבל, הוא לא נעשה לרצון להשפיע, אבל אם יש עליו כוונה להשתמש בו כדי להשפיע, אז אנחנו אומרים על הרצון לקבל הזה שהוא רצון להשפיע.

הרצון להשפיע בעצמו, זה הבורא בלבד ולאדם אין אף פעם רצון להשפיע. אלא לשם קיצור אנחנו אומרים שלאדם יש רצון להשפיע, מפני שהאדם משתמש ברצון לקבל כדי להשפיע בצורה הפוכה, עושה מעין היפוך בשימוש עם הרצון לקבל שלו.

תלמיד: אפשר להגיד שככל שהרצון גדול יותר יש יותר פוטנציאל לכוונה להשפיע?

ודאי. על זה כתוב "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו".

תלמיד: אם יש רצון גדול יותר להשפיע אז זה ברור שאפשר להלביש עליו כוונה יותר גדולה להשפיע.

אין רצון להשפיע יותר גדול או יותר קטן. רצון להשפיע זה הבורא, רצון לקבל זה הנברא ותו לא. עד כמה שהכוונה על מנת להשפיע תשרה על הרצון לקבל של האדם, אז האדם יהיה כמו הבורא. כמוהו.

תלמיד: מה הופך את הרצון לקבל לרצון להשפיע?

הרצון לקבל לא יכול להתהפך לרצון להשפיע. מתוך זה שהאדם מכיר את השלילה הזאת, שהוא הפוך מהבורא, הוא יכול להגיע למצב שהוא מבקש ואז מקבל כוח עליון, והכוח העליון הזה עושה עליו צמצום, ואז האדם לא משתמש ברצון לקבל שלו. אחר כך הוא מבקש בצורה נוספת ומקבל עוד כוח עליון, אור עליון שמשפיע עליו ואז ברצון לקבל שעבר את הצמצום האדם כבר משתמש בעל מנת להשפיע. זה נקרא "לקבל על מנת להשפיע".

תלמיד: אז אפשר להגיד שהכוונה נבנית לפי גילוי הרע?

ודאי. לפי גילוי הרע, האדם רוצה להתפטר מהרע הזה ומבקש מהבורא כוח להפוך את הרע לטוב.

שאלה: אדם בתוך העשירייה יכול לעבוד בשני אספקטים, לראות את הכוונה של החברים שלו מעל למעשים שלהם או להראות את הכוונה שלו דרך המעשים שלו. מה יותר חשוב בעבודה שלנו?

על ידי המעשים בעשירייה, שדרכם הוא פונה לבורא ומבקש שיהיה לו יחס מתוקן כלפי החברים בעשירייה.

תלמיד: להשתדל לראות את הכוונה של החברים שלו ולא את המעשים שלהם?

לא. להשתדל שתהיה לו הכוונה הנכונה.

שאלה: בקטע שקראנו למדנו שהבסיס לעבודה שלנו זה הרצון לקבל, אחר כך עליו עושים צמצום, כוונה וכן הלאה. אבל עכשיו אני לא מרגיש שאני נמצא ברצון לקבל, איך להרגיש את זה בשביל להתחיל את העבודה?

להיות יותר מחובר עם החברים ולהביא את כולם לאיחוד.

תלמיד: אבל ברגע זה, כשאני מדבר איתך, אני רוצה להתחיל לעבוד עם הרצון לקבל שלי. איך לבחור, כנראה יש הרבה רצונות כאלה?

רק להשפיע לחברים ודרך החברים לבורא. ואז אתה תתחיל להרגיש איפה הרצון לקבל שלך.

קריין: קטע מספר 2.

"כל העבודה הוא רק על הכוונה להגיע שהאדם ישתוקק להשפיע, וזה נקרא עבודה פנימית, שהוא דבר הנעלם, שאינו נראה לחוץ, כוונת האדם במעשה שהוא עושה. 

אבל בכדי להגיע להכוונה, הנקרא עבודה פנימית, צריכים מקודם עבודה חיצונית, שהוא בחינת מעשים, שהוא דבר הנראה לעין. היינו, שעבודתו ניכר לחוץ. מה שאין כן כוונה הוא דבר פנימי ונעלם."

(הרב"ש. 577. "בענין המטרה")

שאלה: כשאני עושה חשבון עם עצמי על הפעולות שלי, אני מגלה שכל מה שאני עושה זה רק בשביל עצמי, בסוף הכול הוא כדי לקבל. הדוגמאות היחידות שאני יכול לראות בעולם של משהו שנראה כמו השפעה אלו הפעולות של החברים. האם זה נכון כך להסתכל? כי אני לא מצליח למצוא בתוכי שום דבר שהוא השפעה.

יפה מאוד. מכאן תפתח תפילה, בקשה לבורא, כדי שגם אתה תעסוק בכאלו פעולות כמו שאתה רואה בחברים. הראייה שלך היא ראיה נכונה, טובה ומביאה אותך קדימה.

שאלה: באמצעות מה אפשר להעביר כוונה נכונה לחברים?

באמצעות דוגמה, כלום חוץ מזה. תנסה בלי מילים לתת דוגמה לחברים וזאת תהיה צורת ההפצה הכי טובה.

שאלה: אם יש חוק בטבע כמו צמצום למשל, אז למה אני צריך להשתוקק אליו? למה הוא לא חל עלי וזהו?

שום דבר לא יגיע אליך מהטבע ויתלבש עליך חוץ מהרצון לקבל. כל הדברים האחרים ששייכים כבר לתיקון הרצון הם יבואו אך ורק לפי הדרישה שלך.

תלמיד: מה זה "חוק"?

שכך זה קיים בטבע שלנו. אנחנו קיימים בתוכנו, בתוך הגוף שלנו, בתוך הרצון שלנו, ואלו הקשרים, אלו הצורות, שכך הרצון לקבל שלנו המורכב מתקיים.

תלמיד: נניח שהשגנו מזה משהו, למה גם אז נופלים ושוב החוק מתקיים בנו?

כדי להמשיך. אתה לא יכול בבת אחת לקפוץ לגמר התיקון. אתה צריך לעבור את כל צורות ההתפתחות, והצורות האלה הן שונות ואפילו מנוגדות זו אל זו לפעמים, וכך אתה מתקדם.

שאלה: אדם שהשיג כוונה בעל מנת להשפיע, האם הוא יכול ליפול שוב לעל מנת לקבל, או שזה כבר לא ייקרה לו?

זה יכול לקרות. על זה כתוב "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". עד שכל הרצון לקבל יהיה מתוקן אל תאמין שלא תחזור לעל מנת לקבל.

שאלה: בפסקה הזאת כתוב שצריך להתחיל ממעשים, ובפסקה הקודמת כתוב שאין לעשות שום דבר לפני שמגיעים לכוונה, רק אז לעשות מעשה.

אתה מוצא בזה סתירה? תחשוב על זה, תחשוב כמה זמן ותראה אם יש סתירה בזה או לא.

תלמיד: כרגע זה נשמע הפוך.

שיהיה הפוך. אבל לא כדאי מיד לשאול, כדאי לחשוב, ואז תבין יותר גם את התשובה.

קריין: קטע מס' 3.

"אלה אנשים שרוצים להכנס לדרך האמת, שיגיעו לבחינת הדביקות, צריכים להרגיל עצמם, שכל המחשבה דיבור ומעשה שלהם יהיו על הכוונה, שע"י זה שהם עושים מעשי המצות ועוסקים בתורה, תצמח מהעבודה זו נחת רוח להבורא, ואסור להם לעשות חשבון, מה שהם יכולים לקבל מהבורא, עבור זה שהם רוצים לתת לו נחת רוח, זאת אומרת, שלא יעלו על מחשבותיהם, מה הבורא יתן להם, שתהיה להם היכולת להוציא מרשותו של הבורא לרשות שלהם, שזה יגרום להם שיעשו שתי רשויות, היינו רשות הבורא ורשות של הנבראים, שזהו ההיפך מבחינת הדביקות." 

(הרב"ש. מאמר 6 "ענין בטחון" 1986)

שאלה: איך אפשר שכל מחשבה, כל דיבור, כל מעשה, יהיו בכוונה הזאת לעשות נחת רוח לבורא?

זה נובע מחוק האהבה. אם אתה אוהב מישהו, אז כל המחשבות שלך, כל הרצונות שלך, המוח שלך, הלב שלך, הכול עובד רק כדי להתקרב אליו, כדי להיות יחד עימו. לכן גם בעולם שלנו יש לנו כזאת נטייה שנקראת "אהבה גשמית". כמו אימא שחושבת כל הזמן על התינוק, רק עליו, שום דבר חוץ ממנו. ברגע שהיא מתעברת, כל ירחי הלידה וכשהוא קטן היא כל הזמן חושבת רק עליו. זה חוק האהבה.

לכן עלינו לתאר מה נרגיש, למה נשתוקק אם תהיה לנו אהבה לבורא, שזו בעצם סוף ההתפתחות שלנו, עד כמה כולנו נשתוקק, נערוג אליו, וכך לחיות. נשתדל כך לאסוף כוחות, מחשבות, כוונות, ונחבר את כל העשירייה יחד וכך נזיז אותה לבורא. אנחנו כאילו מביאים לו מתנה גדולה, ואז הוא מתגלה בנו ונהנה. זה התענוג היחידי שלו שאנחנו יכולים לתת לו.

שאלה: איך לפעול בסיטואציה כזאת, שאתה הולך לפגישה עם חברים, אתה מאוד רוצה לעשות נחת רוח לבורא דרך החברים, וכשאתה נכנס לפגישה אתה מגלה שאתה רק חושב על איזה פרס אתה תקבל?

זה מצוין, הבורא מראה לך מה עוד יש לך לתקן כדי באמת להגיע לדבקות עם החברים ועל ידי זה להידבק בבורא. את זה הבורא מסדר לך, זה מצוין. אחרת היית עכשיו גומר את הכול "אני עם החברים, אני עם הבורא, הכול בסדר, איזה יופי, נשב, נשתה קצת, נעשה לחיי", אז לא. טוב יותר שכך אנחנו מרגישים, מה עוד חסר לנו כדי להגיע לדבקות האמיתית בבורא, ואז הוא מראה לי עד כמה אני לא מחובר עם החברים בצורה מספקת. אז אנחנו באמת יכולים להגיד לחיים, לחיים הכוונה לחיים רוחניים, שאנחנו מתחברים בינינו ועם מקור האור שלנו, מקור החיים שלנו, עם הבורא.

תלמיד: כאן במאמר כתוב שאסור לעשות את זה. אני מבין שאסור, אבל אם פתאום זה קורה, אז מה לעשות במצב כזה שאני רוצה שכר רוחני?

אז מה? בינתיים אני כך, בינתיים אי אפשר למשוך אותי למשהו אם לא על ידי פיצוי, על ידי מתנה, על ידי איזו סוכריה, עדיין הגוף שלי לא יעשה צעד קטן אם הוא לא יקבל נגיד סוכריה. אנחנו צריכים בכל זאת לראות את הטבע האמיתי שלנו.

שאלה: אף על פי שאני עוסק בהשפעה, נראה שההשפעה שלי היא אף פעם לא שלמה, ואני מרגיש שתמיד יש פער ביני לבין הבורא, בין הרצון שלי לרצון של הבורא, וזה מסב לי המון כאב, אני מרגיש שאני לא שלם. איך להתייחס למצב כזה?

מה רע בזה? אני נמצא בדרך, אני מגלה שאני נמצא בדרך נכונה, אומנם אני נמצא עדיין בדרך ולא בסופה ואני רואה כמה עוד נשאר לי, אבל זה רק אומר לי שאני נמצא בדרך בכיוון הנכון. יש לי חברים, יש לי מורה ויש לי את המערכת שעל ידה אני מתקן את עצמי מיום ליום, מה יכול להיות יותר טוב? והבורא נמצא מעלינו והוא מתקן אותנו מיום ליום, והוא בעצם המנהל. וככל שאנחנו מסוגלים, אנחנו משתווים עימו, מתחברים אליו, רוצים להיכנס למגע עימו, לבצע פעולות כמו שכתוב "אני אליו והוא לי", וכך כל אחד וכולנו יחד. התהליך הוא תהליך מצוין, נפלא.

תלמיד: כן, התהליך מצוין, אבל יש לי כל הזמן דאגה, האם אני עושה מספיק נחת רוח לבורא בפעולות הפנימיות שלי? ואני מרגיש שיש פער, זה מדאיג אותי, ומציק לי.

כך תמיד יהיה, אפילו ברגע האחרון לפני גמר התיקון, יהיו לך הרבה שאלות וספקות. אל תחשוב שכשתתקדם בדרך יהיו לך חיים יותר קלים. לא, כי הכלי נעשה יותר גדול, יותר עוצמתי, זאת אומרת יש לו מצבים יותר מנוגדים, ואתה נמצא באמצע, וממש לא יודע איך לשלב את הטוב והרע, את העביות שבכלי עם המסך שבו, ועם האור שנמצא לפניו.

יש רצונות של כל הכלי שאתה הולך לאסוף לכלי של אדם הראשון, אתה אוסף אותם והם בעביות ערמומית גדולה, ממש רוצים לאכול זה את זה, רוצים ממש לעשוק זה את זה, החברים רוצים להרוג זה את זה. זה נקרא "מלחמות המשיח". כי ככל שמתקדמים יותר "כל הגדול יצרו גדול ממנו", ואנחנו נעשים מאוד אכזריים.

לא כמו עכשיו, אנו בקושי יכולים לעצור את עצמנו מלפגוע אחד בשני, ורק מתפללים לבורא שיעצור אותנו, שיעזור לנו, שימלא את כל החללים בינינו, כי אחרת נתנפל אחד על השני. אנחנו צריכים ממש לראות שהמצבים הקשים והאכזריים האלו הם כדי שבאמת נשתוקק שהשכינה תשרה בינינו, אחרת אנחנו לא נשרוד, ולא נוכל להביא לבורא שום נחת רוח.

אחר כך מתגלה בנו רצון לפגום בבורא, ממש לפגום בבורא, אנחנו קוראים בתורה שיש מצבים כאלו, יש כוחות רעים שרוצים לפגום בבורא, ופועלים נגדו, הכול מדובר על כוחות פנימיים שלנו שמתגלים, ואנחנו נצטרך לעבור עליהם, ומעליהם להגיע לתיקון השלם. כי אין בעולם שום דבר רע, אלא הכול פועל לצורך התיקון.

תלמיד: אני מרגיש בנוסף שיש בתוכי נחש שרוצה לקבל את האור לעצמו בזמן שהוא עושה כאילו הוא רוצה לקבל למען הבורא. הנחש מנסה לרמות את הבורא, ואני לא יכול להיפטר ממנו. במצב הבא ההשפעה שלי מהמצב הקודם נראית כאילו היא לא השפעה, אלא קבלה.

זה תמיד כך, זה סדר המדרגות, ומה שכבר עברת וחשבת שאתה גיבור, ועשית פעולת השפעה, עכשיו אתה מגלה שזאת הייתה פעולת קבלה, ולא היית גיבור אלא היית שקרן. סולם המדרגות הוא כזה, כך גדלים. לכן יותר ויותר סבלנות, אם אתה רוצה לעבוד לצורת השפעה, אתה צריך להגיד לא אכפת לי מה יוצא מהפעולות שלי, רק שאני אתקדם לקראת הבורא עוד קצת, ועוד קצת מכל מצב. זה הכול. תצליח.

שאלה: האם כל הרע הזה שמתגלה, חוסר הסבלנות, האכזריות, כל מה שתיארת עכשיו מתגלה באדם גם כלפי אנשים שלא הולכים איתו בדרך? זאת אומרת האם זה בא לביטוי כלפי כולם? ואם כן איך מאזנים את זה בצורה נכונה, כדי לא לפגוע בהפצה וכדי בכלל באופן כללי לתת דוגמה טובה?

זו שאלה מורכבת וכללית. אנחנו פשוט עוסקים בה כל הזמן, אבל בכל מיני אופנים פרטיים. אז נמשיך, ותקבל על זה תשובה יותר כוללת.

שאלה: מה נותן לאדם כוח לעבוד ללא כל שכר, ואיך להיפטר מההרגל שאני רוצה שיצא משהו מכל פעולה שאנחנו עושים בינינו?

אנחנו רוצים שכר, אבל שהשכר שיהיה על מנת להשפיע. אנחנו רואים את זה כשכר, כי בלי מטרה האדם לא יכול לעבוד. אדם נקרא משוגע כשהוא עושה פעולה ואין לו מטרה, ובלי שהוא יכוון את עצמו אליה.

אבל אנחנו רוצים שהמטרה תהיה לפנינו, ושהיא תהיה חשובה וגדולה, וזה תלוי רק בסביבה. ככל שהסביבה מעריכה את המטרה שלנו, כך אני יכול לכוון את עצמי אליה. לכן אפילו אם לא הייתה לי אף פעם חשיבות במטרה כלשהיא, והיא הייתה מאוד מעורפלת, אפילו הפוכה ולא קיימת, על ידי זה שאני נמצא בסביבה שמעריכה את המטרה הזו, על ידי השפעת הסביבה גם אני מתחיל להעריך את המטרה, וכך אנחנו משנים את עצמנו מקבלה להשפעה.

תלמיד: אחרי הכנס הורגש שהשכר האמיתי שמקבלים זו הגדלות של החברה, הגדלות של החברים, הדוגמאות שהם נותנים. אבל לאט לאט אחרי הכנס זה מתחיל לרדת. איך להחזיר את זה, כך שנרגיש אחרי כל שיעור, אחרי כל מפגש את מה שהרגשנו אחרי הכנס?

אתם צריכים להרגיש את עצמכם כך שבכל שיעור אתם מתחברים כמו בשיעורי הכנס. מתי הגעתם לחיבור בכנס, בין השיעורים או בזמן השיעור?

תלמיד: בזמן השיעורים.

אז בבקשה יש לך עכשיו שיעור, וזה אותו דבר. למה אתם לא מתקשרים כך, ולמה אתם לא פותחים את הלב? אני לא יודע, אני מרגיש אתכם, שכל אחד מוכן לצאת מהריבוע שלו. אני מסתכל עליכם עכשיו, יש לי תמונה שכולכם נמצאים, יש כאן הרבה אנשים, מה מפריע לכם עכשיו לצאת כל אחד מהריבוע שלו, ולהתחבר עם אחרים?

אתם מבינים שכך כל אחד קונה את כל הרצון של כולם, את הכוונות של כולם. אם אני אעשה את זה ממש כמה שאני מסוגל לצאת מעצמי ולקנות את הרצונות האלה, גמרנו, אני אהיה מתוקן, אני אתקן את עצמי. אז בבקשה, קדימה, הכול לפניכם, אל תסתתרו כל אחד בריבוע שלו. זה העיקר.

בשבילי זה תענוג גדול להיות בחיבור איתכם בזמן השיעור כי אני רואה בזה התקדמות, אני מתקשר עוד ועוד עם כל מיני אנשים ששואלים, ולא שואלים, גברים, נשים, ואני רואה עד כמה הלב נפתח, המוח נפתח, והנשמה גדלה.

שאלה: האם יכול להיות שהפעולה שלי כלפי החברים תתקבל בצורה שונה?

למה? אני חייב לסדר שהיחס שלי כלפי החברים יהיה כמה שיותר רך, כמה שיותר נוח, אני לא צריך לשחק כאילו אני לא אוהב אותו, ואחר כך אוהב או משהו. לא חשוב מה אני מרגיש, אני צריך להראות לו קרבה, אהבה, חיבור, וממש משיכה.

תלמיד: בינתיים אנחנו בשלב התחלתי של הלימוד, עוד לא לגמרי מבינים מה זה אומר בצורה נכונה ובאהבה. ברור שכולם רוצים ללמוד ולהתקרב, ורוצים להראות את זה. אבל בגלל שאנחנו אגואיסטיים אנחנו מקבלים את הדוגמה של החברים בצורה שהם נכנסים למרחב האישי, דוחים אותי, גם ככה יש לי חיים קשים אז הם רוצים להוסיף לי עוד דברים?

הבורא מסדר לך גם את החיים הפרטיים, וגם את החברים שלך. לכן תקבל את הכול כתמונה שלמה, בלי להעמיד שום תנאים, חיים פרטיים קשים, חברים קשים, מורה קשה, הלימוד קשה, הכול קשה, תקבל את זה כמכלול אחד שמגיע אלייך מהבורא כדי לסדר אותך נכון. ותגיד תודה לבורא. אני דווקא רואה אותך מוצלח ומתקדם.

תלמיד: תודה הכול בזכות שהעשירייה מתקדמת.

שאלה: רב"ש כותב שהכוונה על מנת להשפיע היא המטרה הסופית של העבודה.

כמו שאנחנו לומדים לפי התיקון הכלים, יש צמצום על הרצון לקבל על מנת לקבל, אחר כך לפתח התחברות בינינו במשהו, שיהיה חיבור כדי להשפיע בצורה הדדית זה אל זה, ואחר כך מתוך החיבור שלנו, כשאנחנו כבר משיגים איזה סוג של חיבור בינינו, אנחנו מכוונים אותו לבורא, וכך מתפתחים.

שאלה: אמרת שאני צריך להגיד לעצמי שלא אכפת לי מהפעולות שלי, רק אם התקדמתי לבורא. אבל התמונה בראש שלי היא אגואיסטית לגמרי, איך אני יודע אם התקדמתי לבורא או לא?

אני רוצה שכך יהיה, אתה מבין? איך אני, זו שאלה אחרת. אבל לאן אני רוצה להתקדם? אני רוצה להתקדם למצב כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה, שדרך ההתבטלות כלפי החברה, אני רוצה להגיע להתבטלות כלפי הבורא. אלו השלבים הראשונים שלנו..

תלמיד: אני מסכים עם זה, ובתפיסה המעוותת שלי אני כן מתקדם לבורא, אבל בפועל אולי זה לכיוון אחר?

זה לא חשוב, העיקר שתהיה מכוון לזה דרך החברה, בתוך החברה, בעיגול של החברה. אני רוצה להתקדם לבורא, ושם הוא נמצא. ככל שאני נמצא איתם יחד, וכאן יש שאלה, עד כמה אני מרגיש את העיגול של הקבוצה, של עשירייה, כי בתוך העיגול הזה אני צריך להרגיש איזה אוויר מיוחד, איזה חומר מיוחד, שאני נכלל בו, שזה הרגש שלי כלפי הבורא. מתוך זה שאני מתקרב ככה לכל החברים, ורוצה להיות מחובר איתם, בכך אני מסדר את היחס שלי לבורא. ממש כך, וכך אני מגיע אליו.

תלמיד: אני מבין שבשלבים הבאים יהיה לנו כלי למדוד זאת.

נכון. אבל תנסה עכשיו, ומתוך המאמץ שלך אתה תתחיל לפתח לזה חיסרון, אחר כך רגש ואחר כך מדידה.

שאלה: אם אני צריך לדבר בסדנה בעשירייה ואני מבין שאין לי שום כוונה, ואני גם לא יודע איך להמשיך את המחשבה של החבר, אז מתי עדיף לשתוק ומתי להגיד משהו?

עדיף לשתוק. אבל בכל זאת להשתדל למצוא נושאים שחשובים לכולם, שאני אוכל להגיד עליהם משהו, להביע דעתי עליהם.

שאלה: איך אני יודע שאני באמת מכוון את כל המעשים שלי למען הבורא ולא סתם מדמיין משהו? מהי אמת המידה להצלחה?

אמת המידה היא שאני מגלה קירבה גדולה יותר לחברים, שהלב עוד קצת נפתח.

שאלה: שמתי לב שגם הכוונה לתת היא מלוכלכת מהאגו. יותר מלאהוב הרצון שלי הוא ללכת מעל המוות. מה אני אעשה עם הכוונה הזאת שהיא כל כך מלוכלכת, כל כך לא טובה?

תמשיך איתה עד שהיא תיתקן, עד שתשנא אותה כך שהיא תתפרד ממך.

שאלה: אם אני מגלה בפעולה שאני עושה שיש אגו בכוונה שלי, קבלה והשפעה מעורבבות, האם עדיף להפסיק את הפעולה הזאת או שאפשר להמשיך בפעולה ולבקש שהבורא ינקה את הכוונה?

אנחנו מעורבים בכוונות קבלה והשפעה, אהבה ושנאה, ממש עד גמר התיקון. לכן אין כאן להתפעל מזה שאנחנו פתאום מגלים שבמקום אהבה, במקום חיבור, אנחנו רוצים ההיפך, אלא רק להבין שההליכה הזאת היא על שתי רגליים, גם ריחוק וגם התקרבות. כמו שאנחנו מציירים עיגול, כמו גלגלים ברכב שחצי מהם הולכים אחורה וחצי קדימה, כך אנחנו מתקדמים. אין שום בעיה, ההתקדמות שלנו כוללת בתוכה גם מצבים שליליים, ולא יכול להיות אחרת כי אנחנו צריכים להגיע לגמר התיקון עם כל הכלים של הרצון לקבל שלנו, רק הכוונה על מנת להשפיע הולכת קדימה והרצון לקבל תמיד הולך אחורה וגדל. לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ולעומת זאת "כל הגדול מחברו כוונתו גדולה ממנו" וכך אנחנו מתקדמים, מתקדמים גם הרצון וגם הכוונה.

תלמיד: האם להפסיק את הפעולה?

את הפעולה לא מפסיקים.

שאלה: איפה נמצאת הכוונה, האם בתוך הכלי או מחוץ לכלי?

הכוונה נמצאת מעל הכלי.

שאלה: מה זה טוב ורע בשבילנו?

האדם קובע לעצמו מה טוב ומה רע בשבילנו. טוב בשבילנו זה החיבור בינינו שבתוכו אנחנו מכוונים להשיג חיבור עם הבורא, ורע זה ההיפך.

שאלה: איך עשירייה יכולה למשוך חבר לכוונה על מנת להשפיע, והפוך, איך חבר יכול למשוך את כולם לכוונה בעל מנת להשפיע?

על ידי זה שנותן דוגמה.

שאלה: האם אפשר לעשות מעשה טוב מתוך כוונה רעה?

אי אפשר לעשות מעשה טוב מתוך כוונה רעה. אם הכוונה רעה, אז היא מקלקלת את הכול.

שאלה: שמעתי שאמרת לא להשתמש ברצון לקבל כל עוד לא תהיה עליו כוונה על מנת להשפיע. מה זה אומר לא להשתמש ברצון לקבל?

לא להשתמש ברצון לקבל זה נקרא שאני לא נותן לכוונה על מנת לקבל לפעול, אני מצמצם אותה.

שאלה: נשמע שכרגע מה שביכולתנו זה רק לעשות צמצום, כלומר לא לקבל. האם לשנות כוונה לקבל לעל מנת להשפיע זה עוד רחוק?

אנחנו נמצאים בעולם הגשמי לא בעולם הרוחני, למה? מפני שגם במה שאנחנו קיימים אנחנו יכולים להתקשר, לעשות פעולות השפעה זה לזה, לכן המציאות שלנו נקראת "מציאות גשמית" מחוץ לאמיתי, לרוחני. כי העולם הרוחני הוא עולם של כוונות והעולם שלנו הוא עולם של מעשים, ולכן על ידי המעשים הגשמיים בינינו אנחנו בכל זאת יכולים להתחבר אפילו שבכוונות אנחנו הפוכים זה לזה.

שאלה: איך "נהמא דכסופא", "לחם הבושה", מתקן את הכוונה?

הבושה עוצרת אותנו מלהיות בעל מנת לקבל, וכך אנחנו לומדים יותר ויותר מה זה נקרא להיות בעל מנת להשפיע. זה תלוי עד כמה אנחנו קובעים בינינו את היחסים האלה בקבוצה.

שאלה: איך הכוונה שלי יכולה להשפיע על כוונה של חברות?

גם בצורה נסתרת, כי אנחנו כולנו קשורים בכל זאת בינינו, וגם בצורה ריאלית, גלויה, כשאנחנו מדברים. אני צריכה להיות בקשר עם החברות ולדבר איתן בצורה גלויה, מה הן הכוונות, מה הם הרצונות, מהו החיבור, למה משתוקקים.

שאלה: הכוונה והחיבור נמשכים זמן קצר בלבד, מי מקיים את מי, הכוונה מקיימת את החיבור או החיבור מקיים את הכוונה?

כוונה היא העיקר אבל אצלנו שעדיין אין כוונות אמיתיות, אפילו החיבור המכאני שאנחנו עושים בינינו מקדם אותנו.

שאלה: המוח והלב שלנו יודעים רק לקבל, איך להתחיל ליצור בהם מסלול חדש של השפעה, האם יש כלים נוספים מלבד תפילה?

האמת שמלבד תפילה אין, אבל לפני שאנחנו מייצרים בלב שלנו רצון שנקרא "תפילה" זה כבר רצון שמכוון לבורא, רצון שמגיע מתוך הרצונות שלנו ויש לו ציור ביחס למה שאנחנו בדיוק רוצים. וכשאנחנו מגיעים לחיסרון הזה, למ"ן, יש לנו כל מיני פעולות שאנחנו צריכים לעסוק בהן, לייצב אותן, לכן להגיע לתפילה אמיתית זה לוקח הרבה זמן והעיקר זה החיבור בינינו. כשאנחנו מתחברים בינינו, ואנחנו לא יודעים איך, אבל אנחנו מוסיפים זה לזה חסרונות והם בסופו של דבר מתייצבים לחיסרון הנכון. למה? כי הבורא מלכתחילה כשהוא מייצב אותנו בעשירייה, בקבוצה, בכלל אוסף אותנו מכל קצוות תבל, כשהוא אוסף אותנו, זה נעשה על ידי העבודה שלנו בכלי של אדם הראשון.

ואז אנחנו צריכים להבין עד כמה כל אותם האנשים שאני נמצא איתם, מוכנים לקשר איתי. וזה לא שאני בוחר בהם, אלא הבורא בחר בהם וקירב אותם יחד ואז אנחנו צריכים לקבל את העשירייה הזאת כמו שבעל הסולם כותב במאמר "הערבות", שאנחנו צריכים כך לראות את עצמנו המסודרים מלמעלה בהתקשרות בינינו. אומנם אנחנו חושבים, "אני באתי לקבוצה והם קיבלו אותי ואני אותם" וכן הלאה. זה לא בדיוק כך, כך אנחנו חושבים, אבל אחרי המחשבות שלנו, מאחורי הקלעים זה הבורא שמסדר אותנו כדי שאנחנו נהיה יחד, וכאן הכי חשוב החיבור הפנימי שלנו.

זה לא מה שאנחנו מדברים אלא עד כמה אנחנו בפנים מתוך הלב שלנו מבינים שהחיבור בתוך הלבבות, בין הלבבות, הוא בעצם אותו הכלי הרוחני שאנחנו צריכים לייצב לבורא.

שאלה: מהי התועלת מכוונה נכונה עבור החברים וכל הכלי?

התועלת היא בכוונה הנכונה, הכוונה זה הכלי, הרצון זה לא כלי, רצון יכול להיות רצון, או פחות או יותר, אבל לשם מה אנחנו משתמשים? למען מה? למען מי? בשביל מה אנחנו משתמשים ברצון שלנו? אני יכול לצמצם אותו ולא להשתמש, אני יכול להשתמש בו בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע. בעל מנת לקבל זה לעצמי, לתוך הרצון, בעל מנת להשפיע, זה להשתמש ברצון כאמצעי כדי להשפיע לבורא, הכול תלוי בעבודה עם הרצון, והעבודה הזאת נקראת "כוונה".

שאלה: אז מה התועלת מלהשפיע לבורא?

התועלת להשפיע לבורא היא בכך שאני מדמה את עצמי אליו ואז בצורה כזאת, אני מתקרב אליו אני מרגיש אותו, אני מגלה אותו, אני נותן לו, והוא נותן לי, אנחנו מתחילים להיות קשורים זה אל זה דרך הקבוצה. ואז הקבוצה נכנסת, אחר כך במקום הקבוצה כל האנושות נכנסת לקשר בינינו, ואז כולנו מרגישים את עצמנו כמערכת אדם הראשון שבתוכנו נמצא הבורא שמחייה אותנו, שמנהל אותנו וממלא אותנו. את זה אנחנו צריכים לראות. וזה כבר למעלה מכל העולם הגשמי שלנו.

שאלה: האם אפשר להגיד שמאחורי הכוח של היצר הרע המתגלה באדם מסתתר רצון גדול להשפיע, וכל מה שצריך זה שכל אחד יפרוץ את היצר הרע שמתגלה?

כן, למעלה מהרצון לקבל על מנת לקבל, יש צמצום כי אנחנו לא רוצים להיות בעל מנת לקבל, ההרגשה הזאת מגיעה אלינו בהדרגה, לאט לאט נגד הרצון לקבל שלנו אבל היא מגיעה לנו מהחברים שלנו שמקיפים אותנו ואני מתחיל לראות שאני מעדיף לא להשתמש ברצון לקבל שלי לעצמי, אלא להשתמש בו בעל מנת להשפיע, וכך אנחנו מתקרבים להשפעה.

שאלה: איך להחזיק במהלך היום כוונה ביחד בעשירייה?

צריכים לסכם בינינו שאנחנו מדי פעם חוזרים על אותה הכוונה, אפשר לעשות צלצול בטלפון שעושה "פיק" ואז אני נזכר, אחר כך הרגל נעשה טבע שני. בהמשך אני אפילו בלי טלפון ובלי צלצול חושב על זה. יש אנשים שבטלפון שלהם כל שעה או חצי שעה עולים כל מיני פסוקים שאנחנו למדנו ואז הם קוראים אותו הפסוק ובעוד חצי שעה שוב, וכך הם עוברים על הרבה פסוקים במשך היום וזה מחזיק אותם בכוונה הנכונה. ואחר כך יש שיעור צהרים ועוד אולי התקשרות עם החברה, וכן הלאה.

שאלה: מה לעשות עם הרגשה שהייתה כוונה להשפיע, אבל נפלנו ממנה עמוק, רחוק, ולא מצליחים לחזור לכוונה?

מצוין, זו הכנה לעלייה עוד יותר גדולה מזאת שהייתה לנו ולכן אנחנו צריכים להיות שמחים בירידות כמו בעליות. ואם אדם נופל לירידה לבד, ממש אין לו כמעט סיכוי לעלות משם, אבל אם הוא נופל יחד עם החברים, ואפילו כולנו נופלים אבל כל אחד נופל מהבחינה שלו, לא לפי הגובה כי יש הבדל, אלא לפי האופי של הנפילה, אז הם יכולים לעזור "איש את רעהו יעזורו", ואז הם מתעלים משם לעלייה יותר גדולה.

מתי הם מתחברים? דווקא בירידה כשעוזרים אחד לשני, ואז באותו כלי שהם מייצבים בזמן הירידה שמתחברים ועוזרים זה לזה, באותו כלי בזמן שהם עולים הם מקבלים גילוי הבורא החדש. תחשבו על זה.

(סוף השיעור)