תקציר שיעור בוקר – 31.1.24
אם אבד לנו הכיוון, אנחנו בכל זאת יודעים שיש כמה יסודות ששומרים עלינו או שאנחנו שומרים עליהם, ובלתי אפשרי להתנתק מהם - שיש כוח עליון, שהוא טוב ומיטיב ואין עוד מלבדו במידה הקטנה ביותר - אבל זה מה שמחזיק אותנו.
אנחנו משתדלים לעשות פעולות שקיבלנו מחז"ל, שאמרו לנו אם תעשו כך וכך תזכו לאמונה. אמונה היא כוח שמגיע מלמעלה ועוזר לנו להיות דבוקים בבורא. אם ממשיכים עם כוח האמונה, אז יכולים לעלות לדרגות גבוהות מאוד עד אמונה שלמה.
כדי לאחוז בדבקות אנחנו צריכים שני נתונים: מוח ולב, ידיעה והרגשה, וכששתי הנקודות האלה נמצאות בידינו, אנחנו משיגים את הדבקות.
אנחנו מגבירים את חשיבות החברים בינינו, ובהתאם לכך אנחנו יכולים לעשות פעולות שבהן אנחנו מתקרבים יותר לחברים. מתוך שאנחנו תופסים את החברים ברגשות שלנו, אנחנו מעלים את עצמנו.
אתה רוצה לראות בעיניים שלך את החברים גדולים. את הבורא אתה לא יכול לראות בעיניים שלך, וגם לא רוצה לגלות אותו בעיניים שלך אלא בהשגה אחרת, עליונה יותר ולכן אתה מתייחס אליו כך.
במשך היום נוצרים חללים ולפעמים אתה לא מחזיק בחברים ולא בבורא. מה סדר העבודה? אין כאן סדר כי אתה עושה את החללים האלה. אתה מתנתק מאחיזה בבורא, ואז אתה מרגיש שאתה חייב חיבור וכך מתפלל.
אני משתדל להיות קשור לקבוצה שלמה, כי גם לה יש צורה.
כשאדם נכנס למגע עם הבורא, הוא רוצה למסור לו את הרצונות שלו כדי שהם יהיו כלים לקבלת האור העליון בכוונה על מנת להשפיע.
אם הכוונות שלך לבורא הן על מנת להשפיע ולא אחרת, אתה יכול להעלות לו אותן והן יהיו בפעולה כזו.
איך לדמיין הרגשה שאני קרוב לבורא כשאני לא יודע מה זה? תְּפַתח את החושים שלך ותנסה להתקרב לבורא כמה שאתה יודע ותראה מה ישתנה בך.
צריכים להיות בדבקות עם החברים, לפתוח מקום לעלייה ולראות איך החברים עולים איתך. לפנות לחברים עם האפשרות שיש לך בדרגה שלך, במוחא וליבא, ולצרף את האור המקיף לאור הפנימי.
עבודה באמונה זו עבודה בלב הנברא שהבורא משתתף בה ומעלה את הנברא לדרגת אמונה.
הרגשת הפירוד היא עזרה מהבורא שכך דוחף אותנו להגביר את האמונה.
דוד המלך הוא מלכות, ולמלכות אין הארה, אין חיים.
אנחנו עובדים עם כלים דקבלה, מעוררים על ידם כלים דהשפעה כדי לתקן אותם, ובמידה שיש שילוב נכון בין כלים דקבלה לכלים דהשפעה אנחנו מייחסים זאת לבורא.
כשאתה מדבר על השעון הפנימי שלך זה עניין של הרגשה, עם מה אתה בוחר להיות בקשר.
השפעה לחברים צריכה להיות הכיוון העיקרי שלא משתנה, מאהבת הבריות לאהבת ה'.
אם אדם קורא מאמר באווירה עוינת לרוח שלו, אז ככל שהוא מתחזק ומתקדם, התוצאה חזקה יותר.
הפעולות הקטנות דווקא הכי משפיעות. הפעולות הגדולות, כמו להרוויח מיליון, זה די גבוה. אנחנו רוצים לבלוע את הדברים הגדולים ולא מבינים שכל החיים שלנו בנויים כך שנתקיים בחלקים הקטנים. אדם צריך לסדר את היום שלו בכל שלב ושלב ולהימצא בקשר כלשהו לכוונה על מנת להשפיע, לחברים, לכלל העולם, לכלל ישראל, לכל דבר.
אתה צריך להרגיש כל הזמן האם אתה מכוון דרך הקבוצה לבורא, וכל הזמן לשאול את עצמך, האם הכיוון הזה מדויק, והאם אתה מכוון בדיוק לבורא או למשהו לידו? איך אתה מתאר את הקבוצה ואת הבורא, שהם יהיו אחד על גבי השני, זו העבודה.
אתה לא תקבל כוחות, אלא אם תכוון את הלב שלך לבורא.
אתה לא נותן למחשבה לברוח, אתה כל הזמן עוסק בה עד שהיא מתחילה להיות קבועה בראש, שיש בלב ובראש ערוץ בינך לבורא ואתה כל הזמן שומר עליו.
איך לתת לחברים גדלות הבורא? אם אתה עושה משהו לעיני החברים, הם מרגישים עד כמה אתה מתרשם מגדלות הבורא.
פעולות פנימיות הן מאמץ שהחברים עושים כדי להתחבר, ולא לתת למחשבות ולרצונות טורדניות להרחיק ביניהם.
איך לומדים לתת את גדלות הבורא אחד לשני? כאיש אחד בלב אחד.