שיעור בוקר 04.01.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 1699,

מאמר 223, "הכניסה לעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 1699, מאמר 223 "הכניסה לעבודה".

הכניסה לעבודה

"הכניסה לעבודה מוכרח להיות שלא לשמה, היינו שעל ידי זה שהוא יאמין בה' יהיה לו חיים של תענוג. זאת אומרת אם הוא יעשה פעולה זאת, הנקראת אמונה, אזי היא מביאתו לידי התרוממות הרוח ולידי כוחות נפשיים יותר עליונים, מכפי שיש לו, בזמן שאין עושה הפעולה הזאת.

נמצא שזו סגולה שהוא יכול לטעום טעמים יותר גדולים בכמות ואיכות, מכפי שהוא טועם בזמן שהוא עושה סגולות אחרות שיביאו לו תענוג.

זאת אומרת שיש הרבה סגולות בכדי להשיג תענוג, היינו אכילה, שתיה, שינה וכדומה, או מלבושי כבוד, או מזה שהוא עושה פעולות שאנשים יכבדוהו. פעולות כאלה אנו רואים שהן סגולות, שעל ידן הוא משיג תענוג.

אבל התענוגים שסגולות אלה מביאות לו, הם תענוגים מצומצמים בכמות ואיכות. מה שאין כן הסגולה של האמונה, מביאה לו תענוג יותר גדול בכמות ואיכות. וכל זה נקרא "שלא לשמה", היינו משום שכל כוונתו הוא רק בכדי להשיג תענוג יותר גדול.

ורק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת.

כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו וחשיבותו של המלך.

אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע."

תלמיד: מה זו הפעולה הזאת שנקראת אמונה?

אמונה היא כוח ולא פעולה. זהו כוח שאנחנו משתמשים בו כדי לעזור לעצמנו, לאחרים.

תלמיד: אני שואל, כי הוא כותב "זאת אומרת אם הוא יעשה פעולה זאת, הנקראת אמונה, אזי היא מביאתו לידי התרוממות הרוח ולידי כוחות נפשיים יותר עליונים". מה זה אומר להתעסק באמונה, להשתמש בכוח של אמונה?

להגדיל את הכוח כזה.

תלמיד: אני אגדיל את זה, רק מה זה?

להגדיל את הכוח שנקרא אמונה, שעל ידה האדם יכול להתעלות יותר.

תלמיד: אני מבין שיש פה כוח שצריך להגדיל אותו. מה זה הכוח הזה? איך הוא מוגדר?

כוח האמונה, הייתי אומר שזה כוח שקיים רק בבורא. וככל שהאדם נעשה דבוק בו, אז הוא גם מקבל מהכוח הזה הארה מסוימת.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהכוח שנקרא אמונה הוא מה שאנחנו קוראים לו כוונה? וככל שאני יותר בכוונה על מנת לעשות לו נחת רוח, כך אני נמצא יותר באמונה?

כן.

תלמיד: אז כדי להגדיל את האמונה, אני צריך להשתדל להיות בצורה יותר נכונה בכוונה על מנת להשפיע לו נחת רוח.

כן.

תלמיד: איך אני עושה את זה?

בזה שאתה כל הזמן חושב על זה, על ידי זה אתה מגדיל את כוח האמונה שבך.

תלמיד: מאוד מורגש מה שאתה אומר. קרה פה שינוי בחברה, אני לא יודע להסביר אותו, אני מרגיש אותו על עצמי. הפעולות שאנחנו עושים כבר הרבה שנים התחילו לקבל את הצביון הזה של לעשות נחת רוח לבורא, וזה מלווה כמעט את כל מה שאנחנו עושים כל היום. האם מספיק רק לחשוב על זה?

אם אדם חושב על זה כל הזמן, אז הוא מתחיל להרגיש מה כוח האמונה מוסיף לו.

תלמיד: כשהאדם ירגיש מה כוח האמונה מוסיף לו, מה יקרה אז?

אז הוא יוכל להשתמש בכוח הזה.

תלמיד: מה יקרה כשהאדם ירגיש יותר את הכוח המיוחד שנקרא אמונה?

כוח האמונה הוא כוח שמתאים להיות כבורא. ואז על ידו אדם מקבל יכולת לעשות פעולות השפעה, התקרבות לזולת, איחוד עם הזולת, וזה העיקר.

תלמיד: להגיע לאיחוד עם הזולת, האדם מרגיש שיש בינו לבין הזולת רצון לקבל שהוא מין קליפה כזאת שלא נותנת לו להתחבר לזולת.

נכון.

תלמיד: מה כוח האמונה עושה לרצון לקבל, האם הוא מבטל אותו, מקטין אותו, עוטף אותו?

הכול. כל מה שאמרת ועוד יותר.

תלמיד: האם נכון להגיד שאנחנו לקראת הכנס צריכים להתעמק יותר ויותר בעניין האמונה, זה מה שחסר לנו בעבודה שלנו היום, או שזה כיוון לא נכון?

כן.

תלמיד: מה בעצם נחשב טובתו של הבורא?

שהנבראים מגיעים להידבק בו.

תלמיד: מה זה להידבק בו?

להשתדל להיות כמוהו במשהו.

תלמיד: איך עושים את זה?

על ידי פעולת השתוות הצורה.

תלמיד: מה גורם לאדם להתחיל לעבוד בלשמה?

מתעוררת בו הרגשה כזאת בלב שהוא חייב להגיע לקרבה לבורא, אחרת כל החיים שלו הם לא כל כך חשובים, ואז הוא משתנה.

תלמידה: איפה בתוכנו מתממשת פעולת נחת הרוח?

בעצם הכול קורה בתוך הנשמה.

תלמידה: גם אם אני שוכחת את הבורא לרגע, האם כדי לבוא ללשמה מספיק אם אני עושה את המעשים למען החברים?

לעשות נחת רוח לחברים זו דרגה לפני עשיית נחת רוח לבורא.

תלמידה: איך אדם מתנתק מהתענוג ובאמת רוצה רק לשרת, אם כולו נמצא בתוך התענוג הזה שהוא נמצא בקשר עם הבורא?

הוא מתחיל לאבד יחס לתענוג שהיה לו ומחפש תענוג אחר. לאט לאט, יכול להיות דרך הרבה פעולות, זה מביא אותו ליחס לבורא, שמזה הוא מקבל תענוג.

תלמיד: האם הוא לא מתנתק מתענוג?

הוא עובר לתענוג מסוג אחר.

תלמידה: האם האמונה היא כוח שמופיע אחרי מאמצים של חבר, או שזו מתנה מלמעלה?

אמונה היא תמיד מתנה מלמעלה, ויש לה איזה יחס למאמצים של החברים.

תלמיד: להגיע ללשמה, יש בזה הרבה ממדים. האם זה על כל הרצונות, או על רצון אחד? האם זה צריך להיות בקביעות, בכל הפעולות שלי כל הזמן, או לפחות פעם אחת להגיע לזה? האם אנחנו צריכים שעשירייה אחת תצליח, או כל הכלי העולמי חייב להרגיש את זה? איך אנחנו מדייקים את המטרה של לשמה לקראת הכנס?

אני כל הזמן רוצה להיות בחיבור עם חבריי, ויחד בכוח האחד הזה לפנות לבורא.

תלמיד: מה מונע ממני להיות בזה היום, עכשיו?

זה שהמחשבות שלך מפוזרות.

תלמיד: האם אנחנו יכולים עכשיו לעשות את זה?

בבקשה, מתי שאתם רוצים וכל הזמן. לא רק עכשיו ואחר כך לא, אלא כל הזמן להשתדל להיות בזה.

תלמיד: מחשבות מפוזרות, זה נשמע שצריך פשוט להתרכז וזהו.

נגיד, כן.

תלמיד: הוא כותב שאני צריך להגיע למחשבות של אמת. אמרת עכשיו שהמחשבות מפוזרות. איך אני מגיע למחשבות של אמת? מה הן מחשבות של אמת?

זה להשתדל לחבר את התענוג שלך עם התענוגים של החברים ולהדביק אותו לבורא.

תלמיד: הוא כותב שאני צריך לכוון ולהתבטל לידי המציאות האמיתית. אני צריך להרגיש מציאות אחרת שהיא לא אני. מה זו המציאות הזו?

הבורא.

תלמיד: האם לזה אני יכול להגיע רק כשאני מרגיש את זה דרך החברים?

כן.

תלמיד: ההרגשה הזאת שהיא דרך החברים, מה העלייה שם במדרגה הזאת שאני מרגיש שזו כבר מציאות אחרת לגמרי? מה זו בדיוק ההרגשה והמציאות הזאת?

הבורא.

תלמיד: כשאתה אומר לי הבורא, האם זו מציאות שאני כבר לא רוצה שום דבר בשביל עצמי, אלא התענוג שלי הוא שאני עושה תענוג לחברים?

לא.

תלמיד: אז מה זו המציאות של הבורא?

כוח עליון שדואג רק עבורנו.

תלמיד: כלומר אני צריך במחשבה שלי כל הזמן לחשוב במה אני יכול לעשות נחת רוח לבורא. במציאות שלנו לחשוב מה עושה נחת רוח לבורא.

כן.

תלמיד: מה עושה נחת רוח לבורא בקשר בינינו פה בעשירייה, לשם אני צריך כל הזמן לכוון.

כן.

תלמיד: מבחינתי אני כל הזמן מכוון יותר גבוה, וזו המציאות העליונה.

כן.

תלמיד: רב"ש תיאר במאמר מאוד יפה, איך בצורה הדרגתית אדם מכוונה לקבל מתקדם ועולה עד כוונה להשפיע. האם אתה חושב שיש בכוחנו לעשות את המעבר הזה, כמובן על ידי השפעת המאור, כך שנוכל לשנות את הכוונה שלנו? האם אנחנו בשלים, כמו שרב"ש תיאר פה במאמר, לעשות את המעבר הזה על ידי השפעת המאור?

ללא שום ספק.

תלמיד: זה עדיין לא קורה, יכול להיות שבמשהו כן. מה חסר לנו כדי שנעשה את זה בצורה קבוצתית עוצמתית כך שבאמת נעבור מלא לשמה ללשמה?

לעסוק בזה בצורה קבוצתית.

תלמיד: למה אנחנו עדיין לא מצליחים בזה? מה חסר לנו להגיע בקביעות למצב הזה?

להשתדל להיות בקביעות.

תלמיד: זאת העצה?

כן.

תלמיד: אנחנו כל הזמן מבררים את העניין של לא לשמה ואיך להגיע ללשמה. האם יש פעולות שמושכות אותנו אחורה, מצוות של "לא תעשה" מה שנקרא? האם אנחנו נופלים גם בזה וזה מרחיק אותנו או שאנחנו לא שם?

כן, יש פעולות שמושכות אותנו כביכול אחורה.

תלמיד: אולי כדאי לברר מה הן, ואיך אנחנו לא נופלים בהן.

לא. על זה אתם צריכים לחשוב ולהשתדל להשיג לבד.

תלמיד: האם אתה ממליץ לנו עד הכנס לעשות פעולה קבוצתית אחת גדולה, לקבוע בינינו פעולה קבוצתית, לא חשוב איזו, אבל אחת, כדי שכל הכלי העולמי ירכז את כל תשומת הלב לפעולה אחת? האם זה יכול לעזור לנו?

כן.

תלמיד: אני חושב שאנחנו צריכים לקבוע מהי הפעולה בינינו, ולחלק אותה למשך 24 שעות ולא לרדת מזה עד הכנס.

לא צריכים לחלק אותה, אלא להחזיק בה 24 שעות.

תלמיד: אני מראש יודע שאני לא אחזיק בזה, אני צריך ערבות בשביל זה, לכן אמרתי לחלק.

לא. אתה צריך להיות יחד עם החברים, וכל הזמן לחשוב על פעולה אחת שמביאה אותך למטרה אחת.

תלמיד: בכל החלק הזה בשיעור אני שומע שצריך לחשוב יותר, להוסיף במחשבה, להתעמק הרבה במחשבה כדי להגדיל את האמונה ולהיות קשור בזה.

כן.

תלמיד:. מהי המחשבה הזאת שכל הזמן צריך להיות בה ולהוסיף בה? מאיפה בכלל אני מגייס כוחות להתמקד בזה כל הזמן?

צריכים להשתדל להשיג את כוח האמונה.

תלמיד: כשאני יושב פה עכשיו בשיעור, אני מקשיב לך, קורא את המקורות, נדמה לי שאני חושב על זה, משהו עובר שם בגלגלים. האם זה נקרא לחשוב על זה, או שאני צריך לעשות יותר?

יותר.

תלמיד: אז מה זו המחשבה הזאת שאני מוסיף מעצמי, שאני צריך לחשוב על זה?

אתה מחפש את זה.

תלמיד: מה אני מחפש?

אתה מחפש את אותה המחשבה שאתה רוצה להיות דבוק בה כל הזמן.

תלמיד: אמרת קודם שאנחנו צריכים להיות במאבק יומיומי עם המחשבות, הרצונות, הרגשות, שמחזיקים אותנו באותו מקום כמו אתמול. איך מנצחים את המאבק הזה שמשאיר אותי באותו מקום של אתמול, בתחושה של בסדר? יש שגרה של שיעורים, של חיים, של סעודות, הכול טוב, איך מוסיפים בזה כל הזמן, ולא משלים את עצמנו שאנחנו כבר נמצאים באיזה מרחב בטוח?

להשתדל, אין לי מילה אחרת.

תלמיד: יש הרגשה שלשמה זה משהו שהוא קצת רחוק מאיתנו, אבל אנחנו בדרך לשם. האם לשמה זה להשפיע על מנת להשפיע או לקבל על מנת להשפיע?

זה לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: ולא לשמה, האם בסופו זה להשפיע על מנת להשפיע?

נגיד שכן.

תלמיד: לפני להשפיע על מנת להשפיע יש להשפיע על מנת לקבל.

כן.

תלמיד: האם זה גם נכלל בלשמה?

לא.

תלמיד: כלומר זה נכלל בלא לשמה. להשפיע על מנת לקבל זה בדרך ללשמה.

נגיד.

תלמיד: פה כבר כל אחד יכול לבדוק את היחס שלו. שכשהוא מתפלל עבור החברים, האם הוא עושה את זה בשביל לקבל את האורות, או לקבל תענוגים, או שהוא עושה את זה מזה שיש לו את חשיבות הבורא והוא רוצה למענו בלבד בלי לראות רווחים, בלי שכר, אלא כמתנה נטו שהבורא נותן לו אפשרות להשפיע בלי שום תועלת. האם את הבירור הזה כל אחד צריך לעשות לעצמו, או שאנחנו יכולים לשתף אחד את השני בבירורים האלה?

לא.

תלמיד: לא רצוי.

לא לבלבל.

תלמיד: אבל כדאי שכל אחד יעשה עם עצמו את כל הבירורים האלה בתפילות שלו עבור החברים, עבור מי הוא עושה, מי נהנה מזה.

כן.

תלמיד: אמרת להיות כל הזמן בחיבור עם חבריי וביחד לפנות לבורא. מה היא הפנייה לבורא מתוך חיבור, מה רצונו, מה בקשתנו, לא כיחיד, אלא כקבוצה?

לא יודע, את זה אתה תסביר לי.

תלמיד: התחושה שלי זה רק לבקש ממנו את הדרך הלאה, את הצעד הבא, מה מתאים, ולהתחייב. אבל איך עושים את זה כשאתה לא לבד, כשיש איתך עוד אנשים? זה מה שאנחנו צריכים לעשות בהתחלה, להתחבר בינינו.

כן.

תלמיד: האם אמונה היא משהו שמתעורר מלמטה, אנחנו צריכים להתפלל אל הבורא ולבקש ממנו?

כן.

תלמיד: הקביעות הזאת במחשבה, האם יש בה את הבורא איתנו או שאין, או שלא שמנו לב שהוא איתנו?

את זה שאדם ישאל בעצמו.

תלמיד: מה זאת הקביעות הזאת שאנחנו נדרשים אליה?

אנחנו דורשים כל הזמן להיות במגע עם הבורא, ואיך אפשר להבין שאנחנו נמצאים בזה או לא.

תלמיד: איך אפשר להבין אם אני נמצא בזה או לא?

מתי אתה נמצא במגע עם הבורא?

תלמיד: כשאני דורש בשביל החברים.

זו בדיקה מבית ספר.

(סוף השיעור)