שיעור בוקר 10.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 18, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה"

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי בעל הסולם בעמ' 18, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה", אנחנו ממשיכים מכותרת "מסירה מפי מקובל חכם למקבל מבין מדעתו".

מסירה מפי מקובל חכם למקבל מבין מדעתו

"כן כתב הרמב"ן ז"ל, בהקדמת פרושו על התורה, וכמתכונתו כתב גם כן הרח"ו ז"ל, במאמר הפסיעות. וזה לשונו: "וידעו המעיינים, שלא יבינו אף מלה אחת, מכל הכתוב בקונטרסים הללו, זולת במסירתם, מפי חכם מקובל, לאזן מקבל חכם ומבין מדעתו". וכן בדברי חז"ל (חגיגה, יא ע"ב): "אין דורשין במרכבה ביחיד, אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו".

והנה דבריהם מובנים היטב, במה שאמרו, שצריכים לקבל מפי מקובל חכם. אולם, מהו החיוב, שגם התלמיד, צריך מקודם להיות חכם ומבין מדעתו עצמו? ואם אינו כך, אפילו יהיה צדיק, היותר גדול בעולם, אסור ללמדו! ועוד, אם הוא כבר חכם ומבין מדעתו, אם כן שוב, אין לו צורך ללמוד מאחרים?

ובהמבואר לעיל, תבין דבריהם בתכלית הפשיטות. שהרי נתבאר, אשר עם כל המלות וההגה, הבאות במבטא שפתינו, אי אפשר לבאר על ידיהם, אף מלה אחת, מהענינים הרוחניים האלקיים, שהם למעלה ממקום וזמן המדומים. אלא, שנמצא שפה מיוחדת לענינים הללו, שהוא "שפת הענפים", על פי הוראתם ביחסם אל שרשיהם העליונים.

אולם שפה זאת, הגם שמסוגלת מאד לתפקידה, לישא וליתן במחקרי חכמה, עוד ביותר מהשפות הרגילות, כמו שהובא לעיל, אכן כל זה אמור, רק אם השומע הוא חכם מעצמו, דהיינו שיודע ומבין ביחסי הענפים אל שרשיהם.

כי היחסים הללו, אינם מתבארים כלל מהתחתון לעליון. כלומר, שבהסתכלות על הענפים התחתונים, אי אפשר להוציא מהם, שום הקש ודמיון כלל, על איזה דוגמא, בשרשיהם העליונים.

ולהיפך הוא, שמהעליון ילמד התחתון. כלומר, שמתחילה צריכים להשיג את השרשים העליונים, כמות שהם ברוחניותם, למעלה מכל דמיון, אך בהשגה טהורה. על דרך, שנתבאר במאמר "מהותה של חכמת הקבלה", אות ד' ד"ה "הממשיות שבחכמת הקבלה". ואחר, שמשיג היטב את השרשים העליונים, מדעתו, אפשר לו להסתכל בענפים, המוחשים שבעולם הזה, ולידע, איך כל ענף מתיחס אל שרשו, בעולם העליון, בכל סדריו, בכמות ואיכות.

ואחר שיודע, ומבין את כל זה היטב, אז נמצאת לו שפה משותפת, בינו ובין רבו. דהיינו, "שפת הענפים". אשר על פיה, יוכל החכם המקובל, למסור לו כל מחקרי החכמה, הנוהג בעולמות העליונים הרוחניים. הן מה שקיבל מרבותיו, והן הרחבתו בחכמה, שמצא בעצמו. כי עתה, יש להם שפה משותפת, לשניהם. ומבינים זה את זה.

אולם, בעת שהתלמיד, אינו חכם ומבין מדעתו את השפה ההיא, דהיינו הוראת הענפים על שורשיהם, מובן מעצמו, שאין ביכולתו של הרב, להסביר לו אף מלה אחת בחכמה הרוחניות הזו. ואין צריך לומר, לישא וליתן עמו במחקרי חכמה. היות, שאין להם כלל שפה משותפת, להשתמש עמה. ונמצאים, שהם כמו אלמים. ועל כן, בהכרח, שאין מוסרין מעשי מרכבה, שהוא חכמת הקבלה, אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו.

ויש לשאול עוד לפי זה: מאין החכים התלמיד, עד לידי כך, להכיר היחסים של ענף ושורש, מתוך התחקות על השרשים העליונים?

והתשובה היא: אשר כאן שוא תשועת אדם, אלא לעזר אלקי אנו צריכים! אשר, הזוכה למציאת חן בעיניו ית', הריהו ית', ממלא אותו בחכמה בינה ודעת, להשכיל השגות עליונות. ואי אפשר להסתייע בזה, מעזרת בשר ודם, ולא כלום. אכן, אחר שמצא חן בעיניו ית', וזכה בהשגה העליונה, אז מוכן לבוא ולקבל מרחבי חכמת הקבלה, מפי מקובל חכם. כי עתה, יש לו עמו שפה משותפת, ולא זולת."

שאלה: עם כל הסיבוב שהוא עשה פה בסוף צריך את העזרה של הבורא.

בטח, כי אם הבורא לא יעזור, אז זה לא יקרה.

תלמיד: אז איך בכלל אפשר ללמד מישהו?

בזה שאתה מלמד, אתה לא מלמד אותו חכמת הקבלה. אתה מלמד אותו רק הכנה, שאם יש לו באמת מטרה רוחנית שנמשכת מהמבנה הפנימי שלו, אז הוא נמצא בקשר מיוחד עם הבורא והבורא מסדר לו את שלבי ההתקרבות.

תלמיד: אז מה אנחנו בעצם לומדים פה?

אנחנו מעוררים את הכוח העליון שישפיע עלינו ויקרב אותנו אליו.

תלמיד: וכשאנחנו מלמדים מישהו, האם אנחנו רק מבקשים שהבורא ישפיע עליו, זה בעצם הלימוד שלנו?

קודם כל אנחנו מלמדים אותו עניינים טכניים, שיידע לקרוא, להבין, סדר וכו'. אבל בסופו של דבר אם הוא רוצה באמת להתקדם לרוחניות, אז הוא חייב להגיע למצב שהוא מעורר את הבורא לעזור לו.

תלמיד: כלומר הכול בסוף מוביל לפתח את השאיפה הפנימית לקשר עם הכוח העליון, עם הבורא.

כן.

תלמיד: אצל כל בן אדם.

אם הוא זוכה לזה.

תלמיד: ואלה שלא זכו בינתיים?

אז לא זכו, מתגלגלים.

תלמיד: אולי הגיע הזמן שלנו להתקרב קצת לעם ישראל. אתמול ראיתי חדשות וגם כל מיני סרטונים של חבר שלנו, ומורגש פילוג מטורף שקורה והוא קורה בינתיים אצל בעלי השפעה. נכנסתי לפחד שהפילוג יכול שוב לרדת לעם, כי העם עדיין לא מקבל את זה, העם עדיין רוצה חיבור, הוא חי את זה, חש את זה, ומורגש שעוד מעט זה ירד למטה ושוב זה יקרה. ואם זה ירד לעם, אז אני לא יודע מה יהיה פה.

אני רוצה לתת פתרון איך להתקרב לעם. אנחנו יכולים להפוך את המפעל שלנו למפעל של איחוד העם, להוציא את המילה "קבלה". יש לנו כוכבי צפון, את בעל הסולם, רב"ש, אותך, ואנחנו נלך אחריכם אבל משתיים וחצי עד שש, ומשש בבוקר אפשר לקחת דגל שעליו כתוב איחוד העם, את הדגל הזה מחזיק הבורא, וללכת עם הדגל הזה ולחשוב על זה ולעשות דברים. אנחנו פועלים גם עכשיו, אבל אלו קליפים שכל אחד עושה לפי יכולתו, ואנחנו יכולים לנצל את האולפנים שלנו. לעמך קשה לראות אותך, קשה לקבל ממך וגם קשה לקבל את זה מחבר שלנו שנמצא במקום גבוה. אבל יש חברים בארץ שאפשר להזמין אותם לכאן ולהתחיל לעבוד איתם, לעשות איתם קליפים, יש לנו נוער שיכול להיכנס לזה, וקול של נער עושה מהפכות. עלינו להתקרב לעם, לא לתת לדברים מסובכים ורעים לקרות.

אני מבין מה שאתה אומר, אבל צריכים לחשוב איך לעשות זאת. אני לא אומר שאתה לא צודק, אתה צודק ועוד איך, אבל צריכים לחשוב איך עושים.

תלמיד: אני מאוד רציתי שכל החברים ישמעו את זה.

בסדר, הם שומעים, הם יודעים, מבינים ומרגישים שאנחנו נמצאים ממש במקום שצריכים להחליט ברצינות על המשך הדרך.

תלמיד: אנחנו נתחיל לדבר עם פרעה.

בסדר, תודה.

כינויים הזרים לרוח אנושי

"ועם כל המתבאר לעיל, תבין, מה שנמצא לפעמים בספרי הקבלה, כינויים וערכין הזרים מאד לרוח אנושי. והמה שכיחים ביותר בספרי הקבלה היסודיים, שהם ספרי הזוהר ותיקונים וספרי האריז"ל. אשר המה מתמיהים מאד: מה היה להם, לחכמים האלו, להשתמש בכינויים נמוכים כאלה, לביטוי רעיונות נשגבות וקדושות הללו?

אולם, אחר שרכשת לך את הידיעות, המובאות לעיל, יובן לך הדבר על אמיתו. כי נתבאר, שאי אפשר כלל להשתמש בהסברת החכמה הזאת, בשום שפה ולשון שבעולם, זולת בהשפה המיוחדת להדבר, שהיא "שפת הענפים", על פי היחסים לשרשיהם העליונים.

ולפיכך, מובן מאליו, שאי אפשר לעזוב איזה ענף או איזה מקרה של ענף, מפני הנחות דרגה שלו. ולא להשתמש עמו, לבטוי המושכל הרצוי, בתוך קשרי החכמה, בו בעת, שלא נמצא בעולמנו שום ענף אחר, שנקחהו בתמורהו. כי כמו שאין שתי שערות יונקות מנקב אחד, כן אין לנו ב' ענפים, שיתיחסו לשורש אחד.

באופן, שאם נשאיר איזה מקרה, שלא להשתמש עמו, נמצא, שמלבד שאנו אובדים את המושכל הרוחני ההוא, שכנגדו בעולם העליון, כי אין לנו עוד שום מלה תמורתו, להראות על השורש ההוא, הנה עוד יזיק דבר זה, לכל מרחבי החכמה כולה, ועל כל הקיפה, שהרי נעדר לנו טבעת אחת, משלשלת כללות החכמה, הקשור במושג ההוא.

על כן נמצא, שמטיל פגם על החכמה כולה. כי אין לך עוד חכמה בחכמות בעולם הזה, שיהיו הענינים מלוכדים וקשורים זה בזה, בדרך עילה ועלול, קודם ונמשך, כמו חכמת הקבלה, הקשורה מראשה עד סופה, זה בזה ממש, כמו שרשרת ארוכה. אשר ע"כ, בהעלם לנו ידיעה קטנה בינתים, נחשכה בעדנו כל החכמה כולה, משום שכל עניניה קשורים חזק זה בזה, ומתלכדים לאחד ממש.

ומעתה, אין שום תמיהא עליהם, במה שמשתמשים לפעמים בכינויים זרים. כי אין להם חירות של בחירה בהכינויים, להחליף ולהמיר רע בטוב או טוב ברע. אלא שמוכרחים תמיד להביא, בדיוק אותו הענף או המקרה, המורה באצבע על שורשו העליון, בכל השיעור הנחוץ להענין. וגם מוכרחים להרחיב הדברים, עד שיספיקו להגדרה מדוייקת, לעיני חבריהם המעיינים."

(סוף השיעור)