שיעור בוקר 06.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 180, אות ע"ג

קריין: "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ע"ג.

אות ע"ג

"והנה תחילה נבאר הע"ס דקטנות נקודים. וכבר ידעת, כי אחר התפשטות דס"ג דא"ק, נעשה בו הביטוש דאו"מ באו"פ, דהיינו על המסך שלו, וזיכך אותו על דרך המדרגה, אשר הקומות היוצאות בדרך הזדככותו, נקראות נקודות דס"ג, והן שירדו למטה מטבור דא"ק ונתערבו עם הבחי"ד אשר שם, (כנ"ל באות ס"ב, עש"ה). והנה אחר שנגמר להזדכך מכל העביות דגוף שבמסך, ולא נשאר בו רק בחינת עביות דראש, נבחן שעלה לראש הס"ג וקבל שם זווג מחדש על שיעור העביות שנשארו ברשימות שבמסך, ע"ד שנתבאר לעיל באות ל"ה."

שאלה: מה זה "עביות דראש"?

זו עביות. יש עביות דראש ועביות דגוף. עביות דראש היא בכוח ועביות דגוף היא בפועל.

תלמיד: אחרי שמזדכך פרצוף דס"ג, איפה נשארת עביות דראש?

כשמזדכך הפרצוף העביות נשארת בראש, ואחר כך על ידי זיווג דהכאה, על ידי ביאת האור העליון החדש, היא יורדת מהראש לגוף.

תלמיד: זה כבר בפרצוף הבא.

כן.

שאלה: הוא כותב שנקודות דס"ג ירדו מתחת לטבור דא"ק, ואז הזדככו על דרך המדרגה. זאת אומרת כל נקודה ירדה והייתה צריכה אחר כך להזדכך ולעלות חזרה. אם היא הצליחה כבר לרדת מתחת לטבור ולהגיע לכלים דקבלה, אז למה היא הייתה צריכה לעלות?

מה אנחנו לומדים שחייב אותן להזדכך ולעלות?

תלמיד: שלא יכלו לכוון בעל מנת להשפיע.

האם יש עוד אנשים שחושבים כך?

תלמיד: מתחת לטבור הם נפגשו עם רצונות בעביות יותר גבוהה, הייתה שם התערבבות עם ד', ואז זו כבר לא הייתה השפעה טהורה והיה צריך לעשות שם מיון.

בסדר.

תלמיד: האור לא יכול להתפשט יותר למטה, אז הוא נעצר והזדכך.

אות ס"ב

"והענין הוא, כי בעת יציאת פרצוף ס"ג, הוא נסתיים כולו למעלה מטבור דא"ק הפנימי, כמו שנתבאר בפרצוף ע"ב דא"ק, כי לא יכלו להתפשט מטבור ולמטה, כי שם מתחלת שליטת הבחי"ד דא"ק הפנימי בבחינת ע"ס דסיום שלה, ובפרצופי ע"ב ס"ג אין בהם מבחי"ד ולא כלום. (כנ"ל באות נ"ד). אמנם כשהתחילו לצאת הנקודות דס"ג דא"ק, דהיינו אחר שנזדכך המסך דס"ג, שהוא בחי"ב דעביות, ע"י הביטוש דאו"מ בו, ובא לבחי"ב דהתלבשות ובחי"א דעביות, הנה אז נסתלקו הטעמים דס"ג, ויצאה קומת הנקודות על העביות הנשארת במסך, בו"ק בלי ראש. כי הע"ס היוצאות על בחי"א דעביות הן קומת ז"א בחסר ג"ר. וגם בקומת הזכר, שהוא בחי"ב דהתלבשות, אין שם בחינת בינה אלא בקירוב שהוא נבחן לו"ק דבינה. ולפיכך קומה זו דנקודות דס"ג, נשתוה צורתה עם הע"ס דסיום שלמטה מטבור דא"ק, שגם הן בבחינת ו"ק בלי ראש, (כנ"ל באות נ"ב), ונודע שהשתוות הצורה מקרבת הרוחניים לאחד, וע"כ ירדה קומה זו למטה מטבור דא"ק, ונתערבה שם עם הזו"ן דא"ק, ושמשו כאחד יחד, להיותם שוים בשיעור קומה."

שאלה: השאלה היא לא על הירידה של נקודות דס"ג מתחת לטבור, אלא למה נקודות דס"ג בסופו של דבר הזדככו ועלו חזרה למעלה. הם כבר הגיעו עד סיום רגלי א"ק, שיישארו שם, למה הם צריכים להזדכך ולהמשיך?

יש תהליך שמעלה אותם למעלה.

תלמיד: איזה תהליך אם אין שם ביטוש?

אתה כבר שואל על משהו אחר.

תלמיד: הסוף של ס"ב נגמר בזה שנקודות דס"ג הגיעו עד סיום רגלי א"ק התערבבו עם הרצונות שהיו שם. השאלה למה הן הזדככו ועלו אחר כך?

כי כל הפרצופים הם כך, מתפשטים ומזדככים.

תלמיד: אנחנו למדנו שהזדככות קורית בגלל הביטוש, ונראה שבמקום הזה שהוא כבר מתחת לטבור אין ביטוש.

נכון.

תלמיד: אז למה שתהיה הזדככות?

זה סדר יציאת הפרצופים. כל פרצוף אחרי שהוא מתמלא באור על מנת להשפיע הוא חייב להזדכך, כי אחרת הוא לא מביא את עצמו לשלמות, הוא לא ממשיך הלאה. אם אתה עושה מעצמך סוף, אז הפעולה שלך היא לא כשרה.

תלמיד: אבל אם פרצוף מגיע עד סיום רגלי א"ק?

אפילו עד הסיום. גם גלגלתא הגיעה עד הסיום, גם נקודות דס"ג הגיעו לסיום.

תלמיד: כלומר זה חלק מתהליך טבעי שכך כל הפרצופים יוצאים. תמיד יש בסוף הזדככות.

כן. תמיד יש בסוף הזדככות.

אות ס"ב

"והענין הוא, כי בעת יציאת פרצוף ס"ג, הוא נסתיים כולו למעלה מטבור דא"ק הפנימי, כמו שנתבאר בפרצוף ע"ב דא"ק, כי לא יכלו להתפשט מטבור ולמטה," למה? "כי שם מתחלת שליטת הבחי"ד דא"ק הפנימי בבחינת ע"ס דסיום שלה, ובפרצופי ע"ב ס"ג אין בהם מבחי"ד ולא כלום. (כנ"ל באות נ"ד). אמנם כשהתחילו לצאת הנקודות דס"ג דא"ק, דהיינו אחר שנזדכך המסך דס"ג, שהוא בחי"ב דעביות, ע"י הביטוש דאו"מ בו, ובא לבחי"ב דהתלבשות ובחי"א דעביות," ב'/א', "הנה אז נסתלקו הטעמים דס"ג, ויצאה קומת הנקודות על העביות הנשארת במסך, בו"ק בלי ראש." זאת אומרת אין שם כבר רשימות על אור החכמה, זה נקרא ו"ק בלי ראש. "כי הע"ס היוצאות על בחי"א דעביות הן קומת ז"א בחסר ג"ר. וגם בקומת הזכר, שהוא בחי"ב דהתלבשות, אין שם בחינת בינה אלא בקירוב", ו"ק דבינה, "שהוא נבחן לו"ק דבינה. ולפיכך קומה זו דנקודות דס"ג, נשתוה צורתה עם הע"ס דסיום שלמטה מטבור דא"ק, שגם הן בבחינת ו"ק בלי ראש, (כנ"ל באות נ"ב), ונודע שהשתוות הצורה מקרבת הרוחניים לאחד, וע"כ ירדה קומה זו למטה מטבור דא"ק, ונתערבה שם עם הזו"ן דא"ק, ושמשו כאחד יחד, להיותם שוים בשיעור קומה."

שאלה: לברר את השימוש במושגים. באות ע"ג כשהוא כתב על הזדככות פרצוף ס"ג הוא התכוון למסך שהוא מעל הטבור.

הזדככות היא תמיד במסך.

תלמיד: כלומר הנקודות הן התוצאה של ההזדככות. אני שואל כי יש פה שאלות איך נקודות דס"ג מזדככות.

מזדככת קומה.

תלמיד: שהיא מעל הטבור בפרצוף ס"ג.

מעל הטבור, וגם יכולה להיות למטה מטבור.

תלמיד: כי מה שקורה בהמשך בנקודות ס"ג הוא תוצאה של צמצום ב', זו לא הזדככות אלא זה משהו אחר.

כן.

שאלה: כל המטרה היא שאור חכמה ימלא את כל הכלי, כן?

בסופו של דבר ודאי שזה רצוי.

תלמיד: כל הפעולות האלה שאנחנו קוראים עליהן המטרה היא להגיע לסוף. וכאן יש כל מיני תהליכים שכרגע קשה לקלוט אותם בהרגשה, הוא קורא לזה נקודות, ו"ק בלי ראש וכן הלאה, אבל המטרה הסופית היא שהכלי יהיה מוכשר לקבל את כל אור החכמה.

לא עד הסיום, אנחנו רואים שאפילו מתחת לטבור הם לא יכולים לקבל אור חכמה.

תלמיד: אבל בגמר התיקון כל האור יתמלא.

כן.

שאלה: למה עשר הספירות דסיום הם גם ו"ק בלי ראש?

כי אין להם אפשרות לקבל יותר מו"ק.

תלמיד: אבל על כל בחינה ד' נעשה צמצום וקיבלו עליה בעל מנת להשפיע, אלה הכלים שקיבלנו עליהם בעל מנת להשפיע.

ו"ק בלי ראש זה אור חסדים, חוסר עביות על אור החכמה במסך.

תלמיד: אבל בעצם כל קבלת האור נעשתה על הכלים מתחת לטבור. על הכלים האלו נעשו הזיווגים.

איפה אתה רואה את קבלת האור?

תלמיד: זה נעשה מעל הטבור.

לא, עוד לא למדנו את זה. זה יהיה אחר כך בתיקונים של פרצופי אבי"ע.

שאלה: יש פרצוף דגוף שאחרי הביטוש הוא מתחיל להזדכך ואז כל עביות שמזדככת, נוצר פרצוף נקודת ס"ג נוסף שיורד למטה.

כן.

תלמיד: הנקודות דס"ג עצמן. נגיד ניקח נקודה אחת, האם יש שם ראש שיש עליו זיווג ואז משתלשל למטה?

בנקודות דס"ג?

תלמיד: כן, בכל נקודה כזאת, בכל עביות - בעצם המסך מזדכך בכל אחד כזה.

כן, ודאי.

תלמיד: לגבי הראש של אחת מנקודות דס"ג, האם יש שם אור חכמה בזיווג הזה? זה אור ישר.

הארת חכמה חייבת להיות.

תלמיד: אם יש שם אור בזיווג דראש, אור ישר שהוא עם חכמה, אז יש כאן שורש של חכמה. איך זה יכול לרדת למטה? חשבתי שזה צריך להיות נקי.

מה נקי?

תלמיד: הב'/ב', בהזדככות. לכן הוא יכול לרדת מתחת לטבור. אם אתה אומר שעדיין בראש של נקודות דס"ג יש איזו הארת חכמה.

אבל הראש שלהם הוא למעלה.

תלמיד: למעלה מטבור בעצם?

כן.

תלמיד: עדיין על הראש דנקודות דס"ג. בדרך כלל בפרצופים אנחנו למדנו שהאור ישר של הפרצוף מגיע מהחזה דעליון שלו.

מפה דעליון. ראש של פרצוף הבא, מגיע מפה דעליון.

תלמיד: אני זוכר שהפה דס"ג לדוגמה שהוא בעצם נמצא בחזה דע"ב.

כן.

תלמיד: ומשם הוא ניזון.

פה דס"ג.

תלמיד: פה דס"ג נמצא בחזה.

דא"'ק. אבל מאיפה הוא מתחיל? מפה דע"ב.

תלמיד: אז הוא עולה כלפי מעלה.

כן.

תלמיד: האור שמגיע לנקודות דס"ג, מאיפה הוא מגיע?

כל האורות הם מאין סוף.

תלמיד: האם האין סוף של פרצוף ס"ג, זה ע"ב?

כן, הוא מתחיל מפה דראש דע"ב ולמטה.

תלמיד: מה זה האין סוף של פרצוף נקודות דס"ג?

כל האור למעלה ממנו.

תלמיד: האם הוא מגיע מתוך ס"ג?

לא. איך אתם מציירים את הדברים האלה?

תלמיד: אני לא יודע איך לצייר את זה, זה העניין.

מאיפה ס"ג מקבל אור? מע"ב. פה דראש דע"ב שם נמצא תחילת הפרצוף ס"ג.

תלמיד: האם נקודות דס"ג גם מקבלות מפה דראש דע"ב?

כן.

תלמיד: בפועל צריך להיות אור ללא אור חכמה כדי שיוכל לרדת למטה. אבל אתה הסברת שצריך להיות שמה זיווג, שהזיווג בנקודות דס"ג הם כאילו מנקים, מזככים יותר את האור שיוכל לרדת.

אני לא מבין את הסגנון שלכם, הדיבור שלכם. אולי להתחיל לצייר.

תלמיד: הירידה למטה והזדככות. אם נגיד הנקודה הראשונה של ס"ג עשתה זיווג והשתלשלה למטה. איזה ביטוש היה שם, איזה אור מקיף נוסף שגרם לתהליך להתקדם הלאה, מה גרם לתהליך להגיע להזדככות הבאה של נקודות דס"ג?

איך הזדככו נקודות דס"ג?

תלמיד: כן. בפעם הראשונה זה היה מתוך ביטוש של אור פנימי ואור מקיף בסיום התפשטות ס"ג. מה גורם לתהליך בכל מדרגה ומדרגה?

אותו דבר. כשנעשה ביטוש על הדרגה הראשונה, אז כבר כל יתר הדרגות התחילו להצטרף אליה וכך הזדככו עד הסוף, מטבור לפה.

תלמיד: האם ההבחנה של הביטוש בסיום התפשטות ס"ג היא שגורמת לכל הנקודות להזדכך?

כן. אפשר להגיד שהזיווג הראשון וההחלטה הראשונה הם עבור כל הפרצוף, הזדככות עבור כל הפרצוף.

שאלה: כל המהות של הנקודות היא ההסתלקות של האור.

נכון.

תלמיד: איך זה שההסתלקות של האור גורמת לכל כך הרבה פעולות, כמו צמצום ב', מקום העולמות?

כי הנקודות הן העיקר, נקודות הן הפגישה בין נברא ובורא.

תלמיד: יותר מהטעמים?

יותר מהטעמים. טעמים זה כשהאור מגיע מלמעלה, ממלא את כל הכלים, ועושה שם את כל ההכנות, פרצופים, עולמות. אבל דווקא בנקודות, כשמתגלים הכלים של התחתון בהדרגה ממטה למעלה, אז הוא הולך ומשיג את העליון ועושה עמו השתוות, לכן נקודות הן יותר חשובות. נקודות הן הכלים.

שאלה: מה הם הכוחות שיש במסך?

במסך יש לנו כוח משיכה וכוח דחייה, ואחר כך את כוח הביטוש. הכוחות האלה מתחברים זה עם זה ומביאים לנו את פעולת המסך.

שאלה: אני הולך לאיבוד כשאנחנו לומדים פתיחה, אני לא מבין כלום וקשה מאוד לעקוב.

בסדר, לא נורא.

תלמיד: מה עליי לעשות במהלך השיעור?

לשבת ולשמוע.

שאלה: כתוב פה שהשתוות בתכונות מקרבת בין אובייקטים רוחניים ולכן נקודות דס"ג ירדו מתחת לטבור דא"ק והתערבבו שם עם הזו"ן.

נקודות דס"ג יורדות למטה מטבור וממלאות את הספירות, את הכלים שנמצאים מטבור ולמטה.

תלמיד: איך תכונת ההשפעה ותכונת הקבלה יכולות להתערבב ביניהן? הרי הן שונות לחלוטין.

איפה זה כתוב?

תלמיד: כתוב שס"ג שהוא בינה יורד מתחת לטבור למקום שנמצאת המלכות. איך הם יכולים להתערבב ביניהם?

ס"ג, בינה יורדת למטה מטבור כדי למלאות את הכלים שנמצאים למטה מטבור. מה השאלה, איך ס"ג יכול לרדת למטה מטבור?

תלמיד: כן, ואיך ס"ג וזו"ן יכולים להתערבב ביניהם? הרי האחד נמצא בקבלה והאחר בהשפעה.

אין ביניהם שום הבדל. בכמות ובאיכות איפה שהם שווים הם יכולים להתערבב ביניהם ולקבל יחד אור עליון ככל שיכולים.

שאלה: תמיד כשיש זיווג דהכאה בראש, אז נעשה שם כל החשבון, ואז יש התפשטות למטה שזה כבר בפועל.

כן.

תלמיד: כשנעשה חשבון בכל הראשים של נקודות דס"ג, האם כבר ברור שיהיה צמצום ב' ושהן חייבות לעשות את ההגבלה בהתאם לזה, או שצמצום ב' קורה אחרי זה?

צמצום ב' קורה לאחר מכן. אחרי שמזדכך פרצוף ס"ג ומתגלות נקודות דס"ג ופרצוף ס"ג מתחיל להתפשט למטה, אז מתחילים להתגלות כלים שהם נמשכים עד הפרסא. ואז נעשה בהם אחר כך צמצום ב'.

תלמיד: כשהיה חשבון בראש של נקודות דס"ג, האם לא הייתה ידיעה שיש שם כלים שאי אפשר לעבוד איתם, שיהיו חייבים לעשות עליהם צמצום?

מאיפה תדע?

תלמיד: זה ס"ג, הוא מתפשט, הוא אמור לדעת מה קורה.

לא. בראש דס"ג יש לך כלים שעליהם אתה יכול לעשות זיווג דהכאה ולהתפשט בהם עם האור עד כמה שזה מתפשט, לפי מה שעשית חשבון בראש.

תלמיד: אז מי עשה את ההחלטה לעשות צמצום ב'.

צמצום ב' נעשה עקב ירידת נקודות דס"ג למטה מטבור.

תלמיד: מי עשה את צמצום ב'?

ס"ג.

תלמיד: זאת אומרת רק אחרי שנקודות דס"ג הזדככו.

כן.

שאלה: אנחנו לומדים שבינה היא בחינה ב', וכאן בעל הסולם כותב שאין בחינת בינה בבחינה ב'. אז מה קורה כאן לבינה שהיא כבר לא בחינה ב'?

בחינה ב' היא דווקא הבינה. יש לנו תמיד דיבורים כאלה שראש דזעיר אנפין הוא בינה ולכן איפה כאן בדיוק הצמצום שפועל על ראש דזעיר אנפין או כבר על בינה, על ז"ת דבינה. אלו דברים שהם לא מבוררים מספיק מפני שכאן אנחנו עדיין לא עובדים עם אותן הבחנות.

תלמיד: מה זה ו"ק?

ו"ק זה ו' קצוות. אלו שישה כלים שהם לא מיועדים לקבל ג"ר דחכמה אלא רק ו"ק, זאת אומרת הארה קטנה מאור החכמה.

תלמיד: מה קרה שהבינה צריכה להתפצל?

תיקח דוגמה מאישה. מצד אחד היא אישה כלפי בעלה, מצד אחר היא אימא כלפי הילדים, ואז יש לה כביכול שני תפקידים. כך גם בינה, מצד אחד היא שייכת לחכמה ומצד אחר היא ראש דזעיר אנפין.

שאלה: לגבי הזדככות נקודות דס"ג של הפרצוף עצמו. בפרצופי א"ק ההזדככות היא ביטוש אור מקיף ואור פנימי. איך פרצוף נקודות דס"ג מזדכך?

למה הוא לא יכול להזדכך? האם יש לו משהו מהארת חכמה?

תלמיד: פרצוף נקודות דס"ג יורד מלמעלה מטבור ומצליח לרדת מתחת לטבור דא"ק, אחרי זה הוא מזדכך ועולה שוב בחזרה לזיווג בראש דס"ג. מה גורם לו לעלות בחזרה לזיווג הזה? מה גורם לו להזדכך בצורה כזאת?

האור שבו שייך לקומה שהיא למעלה ממנו, ולכן הביטוש שיש כאן בין אורות וכלים מעורר את הפרצוף להזדכך.

תלמיד: האם יש ביטוש בפרצוף נקודות דס"ג שמתחת לטבור?

כן.

שאלה: אמרת שנקודות זה המפגש בין הנברא לבורא, הקשר בין הנברא לבורא. אפשר להגדיר יותר את נקודת המפגש הזו?

נברר את זה.

שאלה: השאלה היא לגבי השוואת הצורה של נקודות דס"ג וזו"ן דא"ק. כשלמדנו על זו"ן דא"ק, אמרנו שזה ו"ק בלי ראש, יש שם הארת חסדים ויש שם גם הארת חכמה כי אי אפשר אחרת, אחרת תהיה שבירה באור. ועכשיו אנחנו מדברים על נקודות דס"ג שהן בעצם חסדים נקיים, וגם שם כנראה יש הארה של חכמים כי זה ו"ק, יש השוואת הצורה. אבל מה נקודות דס"ג מוסיפים לאותה צורה. המכנה המשותף הוא כביכול אותה צורה, אז מהי אותה צורה ומה הם מוסיפים לזו"ן דא"ק?

נקודות דס"ג משלימים לזו"ן דא"ק את הקומה. הם גומרים אז את כל ההתקרבות בין גלגלתא ע"ב ס"ג לבין הכלים הריקניים שמתגלים למטה מטבור. אנחנו צריכים להבין שהכלים העיקריים שמתגלים הם כלים שלמטה מטבור, שם יהיו עולמות בי"ע, שם יהיו התיקונים העיקריים.

תלמיד: נקודות דס"ג ממלאים אותם כלים?

אותם כלים, אין לך כלים אחרים.

קריין: אות ע"ג. "והנה תחילה נבאר ע"ס דקטנות נקודים".

אות ע"ג

"והנה תחילה נבאר הע"ס דקטנות נקודים. וכבר ידעת, כי אחר התפשטות דס"ג דא"ק, נעשה בו הביטוש דאו"מ באו"פ, דהיינו על המסך שלו, וזיכך אותו על דרך המדרגה, אשר הקומות היוצאות בדרך הזדככותו, נקראות נקודות דס"ג, והן שירדו למטה מטבור דא"ק ונתערבו עם הבחי"ד אשר שם, (כנ"ל באות ס"ב, עש"ה). והנה אחר שנגמר להזדכך מכל העביות דגוף שבמסך, ולא נשאר בו רק בחינת עביות דראש, נבחן שעלה לראש הס"ג וקבל שם זווג מחדש על שיעור העביות שנשארו ברשימות שבמסך, ע"ד שנתבאר לעיל באות ל"ה."

שאלה: נקודות דס"ג זה כמה פרצופים, כמה קומות?

כן.

תלמיד: אז למה צמצום ב' הוא אחד עבור כולם? למה אין שם דירוג?

על כל הנקודות דס"ג יש צמצום ב'.

תלמיד: אבל הוא במקום אחד, בבינה דגוף, הוא כותב.

כן.

תלמיד: אז למה זה צריך להיות בבינה דגוף? למה שלא יהיה לכל קומה בהזדככות של ס"ג צמצום במידה שאותו פרצוף יכול להתפשט מתחת לטבור? למה הם כולם מסתיימים בפרסה?

הם לא יכולים לרדת למטה מפרסה?

תלמיד: אין אור שיכול לרדת מתחת לפרסה?

לא, זה לא האור, זה עניין של הכלים.

תלמיד: הקומה הכי זכה שיש בנקודות דס"ג לא יכולה לרדת מתחת לפרסה?

לא. כי הכול נקודות דס"ג, וס"ג עדיין שייך לג"ר.

תלמיד: כלומר עדיין יש שם אור חכמה. ומה קורה כשס"ג מזדכך לגמרי?

כשהוא מזדכך לגמרי אז אין לו.

תלמיד: אם כך במדרגה אחת לפני לא אמור להיות אור חכמה, הוא כבר מגיע לב'/א'.

זה לא חשוב. הוא בכל זאת שייך לקומה שיש בה אור חכמה.

שאלה: איך השפיעה הירידה של נקודות דס"ג למטה מהטבור על הזדככות המסך? זה כביכול מתואר פה בשני תהליכים מקבילים. הוא אומר, "שירדו למטה מטבור דא"ק ונתערבו עם הבחי"ד אשר שם, (כנ"ל באות ס"ב, עש"ה). והנה אחר שנגמר להזדכך מכל העביות דגוף שבמסך". המסך ממשיך להזדכך כביכול בלי קשר לכך שנקודות דס"ג ירדו למטה מהטבור.

כן.

תלמיד: מהו התהליך הזה שקורה במקביל?

זה קורה וזה קורה, יש כאן שני כוחות שכל אחד מהם מבצע את הפעולה שלו.

תלמיד: ואין איזו השפעה בין זה לזה?

בינתיים לא.

תלמיד: אני אשאל שוב את מה ששאלו החברים בכל מיני צורות. האם תהליך ההזדככות או הביטוש של האור מקיף באור פנימי קורה בפרצוף נקודות דס"ג?

בפרצוף נקודות דס"ג יש לנו רק הזדככות הפרצוף. יש טעמים, נקודות, תגין ואותיות, ופרצופי נקודות הן תמיד פרצופים שמזדככים ועולים בחזרה לשורש שלהם שבראש הפרצוף.

תלמיד: ואז מגיע הפרצוף שיכול לרדת למטה מהטבור.

זה קורה אחרי חשבונות רבים ופעולות רבות.

תלמיד: ואז הוא יורד למטה מהטבור ויש עליו צמצום ב'?

כן.

תלמיד: למעלה מהטבור יש את המסך שממשיך להזדכך. האם לרשימות שיורדות למטה מהטבור ומצטמצמות בצמצום ב' קורה תהליך מקביל שנקרא הזדככות?

לא, על הרשימות לא יכולה להיות הזדככות, לא יכולות להיות שום פעולות. רשימה זו רשימה, זו אינפורמציה, זה נתון. אם הרשימו מתחבר למסך באיזה פרצוף, שם כבר קורים כל מיני תהליכים.

שאלה: לא כל כך ברור מה זו העביות וההתלבשות שאנחנו אומרים ב'/א', ב'/ג'. העביות נראית לי כמו רצון או דרישה, כמו רצון לקבל שרוצה לקבל את האור.

כן.

תלמיד: וההתלבשות זה כשהוא עובד עם האור?

כן.

תלמיד: ושם הוא עושה חשבון, כמה הוא יכול לקבל?

כן.

תלמיד: וכשהוא גומר לעשות חשבון של העביות והאור, אז מתפשט שם האור.

כן.

תלמיד: וכשהוא גמר לעשות את החשבון הזה, האור גמר, ולא יכול להתפשט יותר, ואז מתחילה ההזדככות?

כן.

תלמיד: זה נכון?

כן, נכון.

שאלה: חלק ממה שמאוד יפה במה שאנחנו לומדים עכשיו, זה שדווקא בזמן הסתלקות האור, מתגלה מקום חדש.

כן.

תלמיד: יש בטבע דוגמה שאתה יכול לתת, לגבי מה שקורה, כשכאילו מסתלק האור, מסתלק הטעם, ופתאום נפתח רצון חדש, ומתגלה ממש בריאה חדשה?

כן, אני חושב שבטבע אנחנו רואים הרבה דברים כאלה. למשל הריקבון של התבואה מביא לסיבוב חדש, לתבואה חדשה. שום דבר לא נגמר, רק חוזר על עצמו כל פעם יותר ויותר, בגלגולים.

תלמיד: הוא כותב כאן בסיום האות שאחרי שיש את כל ההזדככות, ונגמר כאילו האור, פתאום יש עוד פעם זיווג חדש, מה קורה בזיווג הזה? שוב יש התפשטות?

התפשטות על דרגה פחותה מקודם.

תלמיד: וזה מה שמוליד את הפרצוף הבא כביכול?

כן.

תלמיד: ואיך ראש דס"ג מקבל את ההתרשמות של צמצום ב' שנוצר מנקודות דס"ג? מה מעביר את זה בחזרה למעלה כדי שהוא יוכל לעשות את הזיווג הבא של נקודים.

הוא מעלה את המסך שלו עם הרשימות מהגוף לראש, ובראש נעשה מיון, וזיווג חדש על הרשימות.

תלמיד: אז בזמן ההזדככות המסך של הגוף בעצם מרגיש את מה שקורה מתחת לטבור?

כן.

תלמיד: ובא עם ההבחנות החדשות האלה?

כן.

שאלה: לגבי נקודות דס"ג שממשיכות את תהליך ההזדככות. מתי תסתיים ההזדככות והכלי יתמלא באור?

בגמר התיקון.

שאלה: אנחנו לומדים תורה, ובפרט תלמוד עשר הספירות, ואני מרגיש שאנחנו ממש שוחים, ממש נמצאים באוויר, בים של אור, אבל כאילו אין משהו שמתלבש בתוכנו. האור כאילו, כל מקום שהוא מנסה לתפוס זה כמו מים. איך משיגים את העוביות הזאת כדי שאני אוכל להיות חלק מהמערכת הזאת?

צריכים להיכנס עם כל הראש, ממש עם כל הראש בפנים, בתוך הפתיחה, לעבור עליה כמה פעמים הלוך וחזור, ואז תתחיל להקשר אליה, ולהבין איך זה עובד.

תלמיד: בינתיים זה כאילו אני שם, אבל זה מתעלם ממני.

כן, אני מבין אתכם, אני מרגיש את מה שקורה.

שאלה: האם נכון להגיד שחוץ מראש דגלגלתא יש רק עולם אין סוף. וכל מה שקורה זה ניסיון למלא את מלכות דאין סוף, וכל רצון חדש הוא אותו רצון? הם מתפשטים בהתאם לניסיון הקודם, וכל הזמן יש ניסיון למלא באותו מקום, את אותם הרצונות.

כן.

שאלה: למה לפני כל עליית מדרגה, המדרגה התחתונה צריכה להזדכך בזיווג דהכאה, משמע ביטוש, מקיף ופנים, ואז התחתון עולה לעליון והופך כמוהו?

הוא חייב לעלות לעליון כדי להיות כמוהו, ולעשות שם זיווג דהכאה חדש. לכן הוא חייב להזדכך, ולהעביר לעליון את כל הרשימות שנשארו.

תלמיד: למה הזדככות המסך לאצילות הפרצוף, קודם לזיווג דהכאה על מסך מתוקן בכלי מלכות?

כי קודם יש החלטה להמשיך באצילות הפרצופים, ואחר כך באה הזדככות המסך לאצילות הפרצוף.

שאלה: למדנו על טנת"א. לדוגמה, בנקודות ס"ג יש כל כך הרבה דברים שקורים בנקודות, וזה מביא לכל כך הרבה תתי פעולות. איפה האותיות? זאת אומרת, למה בכלל לא מדברים על האותיות?

ב"זוהר" כתוב קצת יותר, ב"תלמוד עשר הספירות" קצת פחות, אבל על האותיות לא כל כך מדברים מפני שהן כבר כלים ממש. אנחנו מדברים יותר על דרגות האור שפועלות על הכלים. יש הרבה דברים שהוא לא כתב עליהם. באמת, אפילו אנחנו רואים עד כמה הרבה דברים חסרים. אבל אני חושב שכשמתחילים להיכנס יותר פנימה, מתחילים לגלות יותר את הדברים, את הפעולות, את התוצאות, ואז משלימים.

תלמיד: אם אפשר להשתמש במילים שכאילו אנחנו מבינים, אז אותיות הן כאילו התרשמות מהנקודות. זה משהו שנשאר כזיכרון מהנקודות.

כן.

תלמיד: האם אפשר להגיד ש"תלמוד עשר הספירות" זה הלימוד על הפעולות עצמן, על הפעולה עצמה שקרתה, ואחר כך המקובלים כותבים על האותיות כהתרשמות מהפעולות ש"תלמוד עשר הספירות" מדבר עליהן?

כן.

(סוף השיעור)