שיעור צהריים 27.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לקבל ולתת מתנה – קטעים נבחרים מן המקורות

יש לנו בעיה. בינינו יש שפה משותפת, כל אחד יכול לדבר בצורה ישירה או דרך מתרגמים, ואנחנו יכולים להיות במגע עם הזולת. פרט לחושים שיש לנו, ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש, אנחנו יכולים להתקשר בינינו בכל מיני אפשרויות, הזדמנויות, בעזרת המכשירים שאנחנו ממציאים ובונים. אבל מה עם הבורא? באיזה מכשירים, אמצעים אנחנו יכולים להתקשר אליו? אני רוצה באותם החושים כמו שאני מרגיש את בני האדם ואת העולם שלי.

יש בעולם שלנו עוד הרבה תופעות שאנחנו משתדלים להבין אותן, להרגיש אותן. אנחנו יודעים שחלק מהתופעות אנחנו לא מרגישים כי הן יוצאות מטווח החושים שלנו, אנחנו לא יכולים אפילו לדעת מה עוד חסר לנו כדי לגלות עוד תוצאות, עוד משהו שקיים סביבנו, ומגלים את זה לאט לאט. כמו שלפני מאה, מאתיים או אלף שנה, לא ידענו הרבה דברים על היקום שלנו, והיום אנחנו מדברים ומתקשרים, ואולי כך זה יהיה בהמשך. אבל כלפי הבורא, לא, כמו שכתוב עליו שהוא "אל מסתתר". כלומר זה כוח עליון שמסתתר מאיתנו, שעומד אחרי כותלנו, זאת אומרת אחרינו, אחרי הטבע, והוא נסתר ומשפיע עלינו דרך כל מיני אמצעים. אבל אנחנו לא יכולים לגלות אותו בחמשת החושים שאנחנו חיים בהם, ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, בהם הבורא לא מתגלה.

מה אנחנו עושים? איך אנחנו יכולים לעשות לו משהו? מקובלים מסבירים לנו שאנחנו יכולים לעשות כל מיני פעולות בחיים שלנו, אבל אם לפעולות האלה אנחנו מצרפים כוונה שבזה אנחנו רוצים להתייחס לבורא, לשלוח לו את היחס שלנו, אז את זה הוא מבין, שומע ומקבל. בנטייה הזאת, בתשוקה הזאת, אנחנו לאט לאט יכולים לקרב אותו אלינו, וככל שאנחנו נמשכים אליו, כך אנחנו יכולים לקרב אותו. לאט לאט הוא מגיע לחושים שלנו ומתגלה בהם בכל מיני אפשרויות, הזדמנויות. בהתחלה זה כמו מתוך ערפל, מתוך ענן, בצורה כזאת שאנחנו מגלים אותו בכל מיני תחושות שלנו, בצורה לא כל כך ברורה, אבל אחר כך יותר ויותר.

נתחיל לדבר איך אנחנו יכולים לגלות את אותו כוח שקיים סביבנו וממלא את הכול ומתגלה שהוא הכול, ש"אין עוד מלבדו", שכל מה שאנחנו רואים, מרגישים, שומעים, נושמים, לא חשוב באיזה חושים, לא חשוב באיזו צורה, כשאנחנו נתפוס אותו זה יהיה הבורא. עד כדי כך שבסופו של דבר נרגיש שהוא ממלא את הכול, סובב את הכול, מנהל את הכול, גם מחוץ לנו וגם בתוכנו.

נקרא ונראה איך בכל זאת אנחנו יכולים להתקרב לבורא שלנו.

קריין: "לקבל ולתת מתנה", קטע מס' 3.

"ענין בקוש המתנה, עיקר הוא הצורך להדבר. וע"י תו"מ מקבלים צורך. וע"י הצורך יש מקום לבקש את המתנה הזו, הנקראת, שהוא יתן לנו הכלי, הנקרא רצון להשפיע לה'.

וזהו כמו שכתוב (חגיגה ז') "מה אני בחנם, אף אתם בחנם", כלומר שהאדם צריך להשתדל לעבוד בעל מנת להשפיע ולא ירצה לקבל שום תמורה."

(הרב"ש. מאמר 22 "מהי המתנה שאדם מבקש מה'" 1987)

כך בעצם צריך להיות היחס שלנו, שאני ארצה לתת לבורא את היחס שלי כמו מתנה, בכל מה שאפשר. וגם להשתדל להרגיש שאת כל מה שבחיים שלי בכל רגע ובכל מיני צורות אני מקבל ממנו, כל מיני צורות יחסים שהן מתנות בלי סוף. וכך לאט לאט אני אגלה, אחרי הרבה הרגשות שאני חי בהן ומתמלא מהן, שהכול מגיע אלי מהבורא. לאחר מכן אני גם אתחיל להבין, להרגיש, לזהות את הבורא.

שאלה: איך האדם שהוא רצון לקבל יכול לעבוד ללא שכר רק בלהשפיע? איך אדם יכול לבצע את הנס הזה?

הוא מבקש מהבורא שייתן לו יכולת לתת, ואת היכולת לתת הוא ירגיש כשכר. אם יש לי הזדמנות, אפשרות לתת לבורא, אז חוץ מזה אני לא צריך שום דבר, זה כשלעצמו מורגש בי כדבר גדול, וזו בשבילי כבר מתנה, תשלום ושמחה גדולה.

שאלה: מה ההבדל בין לגלות את הבורא מבפנים או מבחוץ?

אנחנו מגלים את הבורא בכל מיני אופנים. לכן נתקרב אליו ונרצה להרגיש אותו, ואז נרגיש חלק ממנו כתופעות שמתגלות מבחוץ, וחלק ממנו כתופעות שמתעוררות בתוכנו. כל מה שאני רואה ומרגיש שקיים מחוץ לגופי אני יכול להגיד שזה באמת מחוץ לגוף, אבל אני באמת מרגיש אותם בגופי, גם ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, הכול מתגלה בתוך גופי. ועם הבורא אנחנו נראה עד כמה זה דומה לזה.

שאלה: איך אדם עובר מהרושם שהוא מקבל מתנות מהבורא, לכך שהוא מתחיל לזהות אותו בעצמו בלי קשר למתנה?

לאט, בהדרגה, כמו תינוק שבהתחלה מזהה את אמא, אבא, קרובים, מקבל ומקבל, דואגים לו, הוא מרגיש שמטפלים בו ואפילו אם הוא כבר מתחיל להגיב להם, הוא לא מבין מה הם בדיוק כלפיו. בהדרגה זה מתגלה, במשך הרבה זמן, כך גם אנחנו עם הבורא.

שאלה: חשבתי הרבה על שאלת המתנות אחרי השיעור של אתמול, אני מאוד אוהב ומכבד אותך, כשאני רוצה לשאול אותך, אני מנסה למצוא שאלה שתשמח אותך וכביכול מנסה לעשות לך מתנה. כשאתה נותן לי רשות לשאול, זאת מתנה אדירה עבורי.

כך אני רואה את זה גם עם הבורא, כשאנחנו רוצים לעשות לו נחת רוח, לעשות משהו בשבילו, זאת הבקשה שלנו מהבורא, וכשהוא נותן לנו את הכוחות ואת ההזדמנות לעשות את זה, זאת המתנה שלו.

כן, אתה צודק, תתקדם בכיוון הזה ותצליח.

שאלה: אם החיסרון הרוחני צריך לבוא מתורה ומצוות, מה אני צריך לעשות בעשירייה כדי לקבל את החיסרון?

להתחבר עם החברים ככל האפשר יותר ואז בחיבור ביניכם תתחילו לגלות את החיסרון שאתם צריכים כדי לגלות את הבורא.

שאלה: כתוב "לבקש את המתנה הזו, הנקראת, שהוא ייתן לנו הכלי, הנקרא רצון להשפיע לה'." האם זה הכלי שאנחנו מבקשים מהבורא ואנחנו אומרים שמבקשים כלי השפעה כחיבור בעשירייה?

כן.

שאלה: למה אתה מוצא את עצמך במצב של שכחה, גם בתהליך הלימוד הפיזי וגם הרוחני? כבר אי אפשר להיזכר בהרבה דברים, איזה מן מצב זה?

זה סימן שמלמעלה מנתקים לך את היכולת להיות קשורה לכל מיני תופעות ולכן את כביכול שוכחת, את לא יכולה לעבוד עם חלק מהנתונים. אבל אחר כך, זה יכול לחזור ויכול להיות שלא. לא צריכים להצטער על כך, אלא להמשיך קדימה.

שאלה: אנחנו סומכים על ההורים שלנו ולחלוטין תלויים בהם. איך אנחנו מגיעים לזה שאי אפשר לסמוך על אף אחד אחר מלבד הבורא? אילו שינויים אנחנו צריכים לעבור?

אנחנו צריכים להכיר בכך ש"אין עוד מלבדו", שרק הוא מנהל אותנו ואנחנו חייבים להתקשר רק אליו, כך אנחנו בהדרגה מתקרבים אליו ומגלים אותו. אז אנחנו מבינים שאין לנו קשר עם שום דבר ועם אף אחד רק עם הבורא. וכל הנבראים, כל מה שאנחנו רואים לפנינו דומם, צומח, חי, מדבר, כל היקום שלנו, כוכבים, גלקסיות, כל זה בסך הכול הופעת הבורא לפנינו.

תלמידה: אנחנו משתוקקים לחיבור, האור עובד עלינו פעם אחר פעם ואז יוצא שאנחנו נמצאים רק בו?

כן.

שאלה: אנחנו כמו צינור, מקבלים הכול מהבורא, ואז אנחנו צריכים הרבה אמונה ולעשות כל מה שביכולתנו כדי לתת. איך לתת בלי שום מעצורים?

זה תלוי עד כמה אקבל תמיכה מהקבוצה. כמו שאני מוכן לתת הכול לתינוק שלי, כך אם אקבל תמיכה מהסביבה, מהעשירייה, אוכל גם אני לתת למי שהם יכוונו אותי בלי שום הגבלה.

שאלה: כשהעשירייה מחליטה לפתוח לבן אדם את הלב, היא עושה את זה בקלות. דיברת על הכוחות הנעלמים שאנחנו לא יכולים לראות ולקלוט. כשהעשירייה בהשתוקקות גדולה לחיבור וכולן ערניות ופועלות, איזה כוחות נעלמים אנחנו מעוררים במציאות?

כוחות הבורא, כוחות ההשפעה. צריך להתחיל לסדר אותם, להתחיל למיין אותם, אני לא יכול לפרט, אלה ממש המון כוחות.

תלמידה: אז כשהעשירייה עובדת, איך היא משפיעה על כל המציאות בעולם?

היא עובדת דרך עצמה. ככל שהיא משפיעה לבורא, כך היא משפיעה על כל המציאות, כי הבורא והמציאות זה בעצם אותו הדבר.

שאלה: להתייחס בלי לקבל שום דבר בחזרה, זה קבלה בעל מנת להשפיע?

זו לא קבלה, אם אני רוצה לתת בלי שום קבלה, זה נקרא להשפיע על מנת להשפיע.

תלמידה: הנתינה הזאת שהיא ללא תמורה, למה היא משתנה?

היא משתנה לאהבה.

שאלה: נראה לי שכל הדרך אני בורח מעצמי ואתה נותן דוגמה של טיל שבזכות נקודה, מבין לאן לעוף. הנקודה הזאת בשבילי זה לברוח מעצמך. טיפ טיפה ברחנו, הרצון לקבל עצר אותה. איך לשנות את הנקודה הזאת כך שההשתוקקות תהיה לבורא ולא בריחה מעצמך?

דרך הקבוצה. תכוון את עצמך למרכז הקבוצה ואז לא תברח אלא להיפך, תרוץ לאותה נקודה, למרכז הקבוצה.

תלמיד: כלומר קודם כל הקבוצה והבורא כבר שם?

לאחר מכן תגלה אותו במרכז הקבוצה.

שאלה: מה מפריע לי להתייחס לכל מה שאני מקבל מהבורא כמתנה?

אתה לא מאמין בכך שאתה מקבל את זה מהבורא ואתה לא מתייחס אליו בחזרה כמו לנותן המתנה. תנסה לבדוק, להעמיד את עצמך כאילו אתה עומד מול הבורא כמו שכתוב, "אני לדודי ודודי לי", כך זה בכל דבר וכך תתחיל לגלות אותו.

תלמיד: מאיפה הפחד וחוסר האמונה, ממה אני מפחד, מה יקרה לי?

אתה לא מרגיש שיש לך לזה מספיק יסוד, תשתית, שאתה יכול כך להתייחס לבורא.

שאלה: איך נשות בני ברוך יכולות לעזור לגברים שלנו, מה אנחנו צריכות לעשות?

אתן צריכות להראות לגברים שאתן מצפות מהם השתתפות יפה משותפת.

שאלה: האם אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו רוצים לתת לבורא בחזרה כמתנה את היחס הטוב שלו אלינו?

כן.

תלמידה: האם ההודיה לבורא על היחס הטוב שלו אלינו, זו המתנה שאנחנו מחזירים לו?

נגיד.

תלמידה: האם משהו מעבר להודיה?

זה מעבר להודיה.

תלמידה: מה זה?

אני רוצה להיכנס עמו לקשר, שכל מה שיש בי, אני יכול למסור לו.

תלמידה: את זה אנחנו צריכים להחזיק במחשבות לאורך כל היום?

לא, בלב. מחשבה זה לא מספיק.

תלמידה: בלב.

בלב. זו נטייה מתוך הלב.

תלמידה: האם רוצים להחזיר לו את כל מה שאנחנו מרגישים גם אם אלה דברים לא נעימים?

מה זה כל כך לא נעים?

תלמידה: לא יודעת, לא עולה לי כרגע.

לא. כשאנחנו פונים לבורא, בדרך כלל אין לנו דברים לא נעימים. אם יהיו, אז נדבר על זה.

שאלה: צורת הבורא היא מאוד מופשטת. האם כדי לבנות את היחס כלפיו, אפשר לבקש שיהיה רצון לראות את הבורא בצורה ברורה יותר? האם בקשה כזאת לא תהיה קבלה לעצמי אלא כדי שייווצר אותו היחס, שאני לא רוצה מתנות אלא דווקא קשר איתו כדי לראות אותו בצורה יותר ברורה?

אם את תבקשי בשביל החברות, אז את אף פעם לא תטעי.

שאלה: מה זה המצב שלפעמים יש רצון להתחבא בבורא?

זה טוב מאוד. כמו ילד שרוצה להתחבא, הוא רץ לאימו וממש מחביא את עצמו בחזה שלה, רוצה כאילו להיכנס חזרה פנימה, זה מצב טוב מאוד. ככה אנחנו צריכים להשתוקק להיות בבורא, רק לא בצורה פיזית אלא במחשבה, בכיוון הפנימי שלנו.

תלמידה: אנחנו נוסעות לכנסים פיזיים בארצות שונות והייתה המלצה לקחת את החברות בלב. איך אני לוקחת את כל החברות שלי יחד איתי לגרמניה וחברה אחרת לוקחת את כולן לארץ אחרת?

מה ההבדל? אם אני לוקח אותן בליבי, אני יכול לקחת אותם לכל מקום וביחד.

שאלה: על ידי זה שאני מכירה שהכול מגיע מהבורא ושהכול זו מתנה ממנו, האם זו בעצם המתנה שלנו לבורא?

ודאי שזו מתנה לנו מהבורא. אנחנו הרצון לקבל ואם אנחנו יכולים לעשות משהו, לצאת מעל הרצון לקבל ולהתחיל לפזר, להאיר, לתת למישהו משהו, זה הכול רק בכוח הבורא.

תלמידה: האם זה שאנחנו מצליחים לראות את כל מה שמגיע אלינו כמתנה מהבורא, האם זו גם המתנה שאנחנו נותנים לו?

כן, מה שאנחנו מקבלים ממנו, אנחנו בזה גם נותנים לו.

שאלה: איך לתאר לעצמנו בעשירייה את השמחה המשותפת מהשגת הרוחניות, ההשפעה?

איך לתאר את זה? אם אתן מתחברות כולכן יחד, אז אין בעיה להרגיש במשותף או השפעה או קבלה.

שאלה: האם הבורא אוהב את מי שדומה לו?

הבורא אוהב את כולם, זה היחס הכללי שלו, כמו אמא שמתייחסת לכל מיליארדי הילדים שלה. אבל אם יש ילדים שרוצים להתקרב אליה, לעשות לה משהו טוב, והם עושים זאת על ידי המאמצים שלהם, אז ודאי שהיא מרגישה זאת ומתייחסת אליהם יותר ואחרת.

תלמיד: נגיד שביחסים שלי איתך אני נמשך אליך, אולי גם אתה מרגיש אותו הדבר כלפיי, ויש מילוי בתוך מערכת היחסים, באינטראקציה בינינו. אבל אני מרגיש את המשיכה הזאת אליך כיוון שאני רואה בך תכונות שהן דומות לבורא. האם אנחנו מרגישים את אהבת הבורא בתכונות שלו, ואז בקשר הזה אנחנו מרגישים שאנחנו לא שונים, שאתה ואני זה אותו האחד, אנחנו אחד, ואנחנו מעורבבים בתוך הבורא?

זה נכון.

שאלה: כשאני מסתכל על העבר, יש בי הודיה לבורא על כל מה שנתן לי ועל כל מה שעשה איתי. עכשיו יש לי מצב כזה שממש אין לי מילוי מכלום ויש לי רצון פשוט להיעלם ולא להרגיש כלום. מה זה המצב הזה?

יכולים להיות הרבה מאוד מצבים כאלה ושונים מאוד, גם טובים, גם רעים, גם נעימים וגם לא נעימים. כמובן שכולם מגיעים מהבורא, כמובן שכולם מורגשים על ידינו, כדי שלמרות המצבים שאנחנו עוברים נייחס אותם לבורא כיוון "שאין עוד מלבדו", וננסה למנף אותם בצורה של היפוך, שנוכל להודות לבורא על כל אחד מהמצבים האלה. ואז נראה שכולם ניתנו לנו רק כדי שנהפוך אותם לטוב לבורא.

שאלה: אמרנו שמתנות יכולות להיות פנימיות או חיצוניות. מתנה היא הקשר עם הבורא בצורה חיצונית, וכשאני מרגישה אותו דרך הקשר עם החברות בצורה פנימית זה כאשר מבפנים יש את הדיאלוג הזה כאשר אני עוברת איזה מצב מסוים. האם זה נכון?

כן.

תלמידה: האם זה מצב נכון שמרגישים פתאום אהבה לבורא וחווים בושה ויש אפילו רצון להיסגר, ויש רק רצון אחד, שכל החברות ובכלל כל הכלי העולמי יחוו את זה ואני אהיה אחרונה ברשימה? אני מתקשה לקשור זאת כי אמרת שצריך לרצות להסתתר בבורא, וכאן יוצא ההיפך, כולם ואני אחרונה. איך קושרים זאת?

את מסבירה את הכול מצוין ואין לך צורך לדאוג שאנחנו לא מבינים. אנחנו מרגישים את מצבך ושמחים מאוד שאת מגיעה לכאלה מצבים. אנחנו מאחלים לך הרבה אהבה.

שאלה: אתה חכם, יודע כל כך הרבה ורואה כל כך הרבה ואילו הדרך הרוחנית שלי הייתה על מישור, רגועה. האם הבורא זרק אותי או שזו המתנה שלו?

זו תמיד מתנה מצד הבורא, ולכן נאמר שצריך לקבל את הדברים הטובים ביותר ואת הגרועים ביותר בשווה, ובכך ייקבע הכיוון הברור שלך לתיקון.

שאלה: האם ההזדמנות לטעום את הבורא, לראות את הבורא ולשמוע את הבורא, זו אותה המתנה שהוא נותן בכלים דהשפעה שלנו?

כן.

שאלה: האם להודות לבורא על המתנות זה להתחבר עוד יותר עם החברות?

דרך זה. כן.

שאלה: אין עוד מלבדו וכל מה שמחוץ לנו הם אופנים של הבורא. איך לפעול נכון כדי לזהות את האופנים של הבורא שמתגלה בכול ולהגיב עם הכוונה לשמח אותו?

רק על ידי חיבור ואהבה בינינו בקבוצה, אז נוכל לענות לו נכון ולשמח אותו.

שאלה: נראה לי שחמשת החושים שיש לי מהטבע לא מספיקים כדי לגלות את הבורא, ואני גם יודע שהוא נמצא איפשהו ומחכה שאני אגלה אותו. האם אני צריך לפתח כמו חוש שישי? ואם כן, אז מהו? האם זה משהו בעשירייה?

חוש חיבור והשפעה, חוש נתינה, חוש אהבה אבל לא אגואיסטית, זה החוש השישי.

שאלה: בסוף השבוע נתכנס לכנס עולמי, לתפילה משותפת של כל הנקודות שבלב שיש באנושות. איזו מתנה אנחנו יכולים לתת לבורא בכנס כזה?

המתנה היא מהחיבור בינינו ומהפנייה אליו כדי שיעזור לכולנו להיות יחד "כאיש אחד בלב אחד". ואת הלב האחד הזה שכולו שבור, שכולו אגואיסטי, לפתוח כדי שהבורא ימלא אותו בתיקונים. אנחנו רוצים שהוא ינקה אותו, יתקן אותו וימלא אותו בתכונות מתוקנות כך שנוכל להרגיש שכולנו יחד בלב אחד, ובמרכז הלב הזה נוכל לבנות מקום לבורא.

שאלה: האם כדי להיות בקשר עם הבורא צריך לפתח חוש שישי? ואם כן, איך עושים זאת?

על ידי חיבור בקבוצה. החוש השישי הוא חוש של נתינה, של אהבה וחיבור.

שאלה: איך להפוך את כל המצבים שאנחנו עוברים לטובים? האם ההודיה שלנו לבורא מספיקה לזה?

לא, עלינו להרגיש לא סתם הודיה לבורא אלא קרבה, השתוקקות לבבית, שנרצה להכיל אותו בלב המשותף שלנו.

שאלה: מהי הכוונה או ההרגשה שאנחנו צריכים שתהיה לנו כדי שנוכל להחזיר אותה לבורא? האם יש איזשהן דרישות מיוחדות?

כן. כוונה, נתינה, נטייה, הרגשה, זה שכולנו יחד מתחברים, ואת כל מה שחיברנו יחד, שהשגנו יחד, את זה מוסרים לבורא. אנחנו מבקשים שהוא ימלא את הלב המשותף האחד שלנו.

שאלה: אנחנו צריכים לראות את העשירייה כצעד הראשון לתיקון. איך להיות מכוונים למרכז העשירייה כולנו יחד? והאם רק המטרה הסופית באמת תעזור לנו?

כן, אם אנחנו נמשכים למטרה הסופית, אז אנחנו נתקרב אליה.

שאלה: שמעתי בתחילת השיעור שהחושים שלנו לא מתאימים לקליטת הבורא, ולכן אנחנו לא מרגישים אותו. בקטע שלישי כותב הרב"ש שאנחנו מבקשים מתנה, שהוא ייתן לנו כלי שנקרא "רצון להשפיע לה'". למה רצון להשפיע לה' יהיה הכלי שבו נוכל לגלות את הבורא, להרגיש אותו?

כי הרצון להשפיע עובד על אותו גל כמו הבורא. כמו שאנחנו מסובבים את כפתור הקליטה של מקלט רדיו, ואם הגל המסוים שבמקלט הרדיו והגל בחוץ דומים זה לזה, אז אנחנו קולטים, יכולים לשמוע מה קורה באוויר. זה נקרא "חוק השתוות הצורה", כך קוראים לזה בחוכמת הקבלה.

לכן אם בחיבור בינינו אנחנו רוצים להגיע למצב שכל אחד רוצה להתקרב לאחר, וכולנו מתקרבים בינינו, אז על ידי זה אנחנו בונים מקלט לבורא, קולטים אותו והוא מתגלה בנו. אז הוא נקרא "בורא", מכך שזה "בוא וראה". אלו שתי מילים, "בוא", שאנחנו מתקרבים אליו, "וראה", שאנחנו מגלים אותו. לכן לאותו כוח עליון אנחנו קוראים "בורא".

תלמידה: אני יושבת כאן ומנסה להקשיב לשיעור ומרגישה שבעוד רגע אני מתפוצצת, כי האגו שלי עדיין כל כך חזק ועקשן, הוא לא מאפשר לי לעשות כלום. אני לא זוכרת את השיעורים, אני לא זוכרת מה אמרת.

זה לא חשוב בכלל. אני מכיר אותך כבר עשרות שנים, הכול בסדר, את מתקדמת, ואל תרשי לעצמך להיות באיזו נפילה.

תלמידה: אני כל כך כועסת כי אני לא מצליחה להתרכז, אני לא מצליחה לזכור משהו, אני לא מצליחה להתחבר. אני רוצה איזו אלה כדי למחוץ את האגו הזה.

הבורא בכוונה נותן לך מצבים כאלו כדי שתתרגזי ותבקשי ממנו שירפא אותך מכל האגו שלך. הבורא רוצה שתבקשי ממנו תרופה. אז מהיום והלאה תתחילי לבקש תרופה. אם את מרגישה משהו לא טוב, אז תפני לבורא.

שאלה:. אתמול נולדה בנו תפילה לחיבור שאנחנו לא יכולות למצוא את החושים שיכולים להביע את ההודיה לבורא על כל מה שהוא עשה עבורנו, על הרב, על המשפחה הגדולה שלנו, "בני ברוך", ובמיוחד על העשירייה. איך ללמוד לא לפחד ממצבים של רע, של כל מה שהחברות מדברות עליו?

כדי ללמוד איך לא לפחד צריכים לעבוד יחד, ואז לא יהיה שום פחד.

שאלה: כשמרגישים שהאגו גדל, אז מרגישים שגם הכוח גדל. איך להפוך את הכוח הזה לכוח מחבק? איך להשתמש בו נכון?

להתחבר עם החברות וכולן יחד לצעוק לבורא. שם הוא כבר יתקן אתכן, יחבר אתכן ואתן כבר תראו מה צריך לעשות. תני דוגמה.

שאלה: יש לנו בקרוב כנס ואנחנו נהיה בעשיריות אקראיות. ויש הרבה שאלות כמו איך נתחבר, מה יהיה עם העשירייה הקבועה שלנו.

כשאני בטורקיה אני בעשירייה של טורקיה, אני מצטרף לשיעור איתם. כשאני בישראל אני יושב בקבוצה בפתח תקווה. אבל ההרגשה שלי לא משתנה, המקור שאליו אני מתחבר הוא אותו מקור, רק שאני מתחבר דרך רצונות אחרים, שונים, ולמעשה רק הרצונות משתנים. האם יש איזו חשיבות לפנים, לפרצופים? כי המקור שאליו אני מתחבר, בין כשאני עם העשירייה שלי בטורקיה, ובין כשאני יושב עם פתח תקווה בישראל, הוא אותו מקור. ענית לחבר שלא משנה מה ואיך מתחברים, מתחברים דרך העשירייה, ואנחנו הבנו שהעשירייה אלה הפרצופים שסביבנו. אבל מה שאני מבין הוא שהעשירייה היא משהו שנמצא בתוכי, בתוך הלב שלי, העשירייה תמיד איתי, העשירייה היא מין מבנה רוחני של השפעה שנמצא בלב שלי. לפעמים אני הולך לשתות בירה במועדון בעיר, ואני מרגיש שאני מתחבר אפילו עם האנשים שם דרך העשירייה שנמצאת בי. יש כאילו קשר רוחני אפילו איתם כשאני מחובר דרך העשירייה. האם אפשר להגיד שהפרצופים לא חשובים והדבר היחיד שחשוב הוא הרצונות?

נכון. בלי ספק. העיקר הוא הרצון. וכל החיבורים שלנו גם הם ברצון.

שאלה: איך נזרז את התפתחות החוש שלנו של הבורא, במיוחד בכנס שמתקרב?

לרצות עוד יותר להתחבר לחברים, לחברות, עד כדי כך שאני מקנא בכל אלה שיכולים לעשות את זה, ואני סובל מאוד מכך שאני לא מסוגל להיות כמוהם.

תלמידה: אנחנו הולכים להיות בעשיריות מעורבות. בשיעור הבוקר יצאה צעקה לבורא שירומם אותנו, שיפסיק לראות פרצופים, אלא יתחיל לראות את הרצונות של החברים שמשתוקקים להתחבר. האם זה נכון לומר שהמתנה שאנחנו יכולים לתת לבורא בכנס הזה היא הביטול שלנו מתוך כוונה להתחבר לחברים כדי להביא נחת רוח לבורא מבלי שאנחנו רואים את הפרצופים?

כן, ודאי.

שאלה: מה הכי מקרב בינינו במצב שיש הפרעה בעשירייה? האם זה פשוט לקבל את מה שמגיע מהבורא ולסבול בשקט, או שכל אחת תנסה להרגיש את האחרת וננסה לתת מתנה לבורא בזה שאנחנו רוצות לשנות את התפיסה שלנו?

אנחנו כולנו נמצאים בים גדול מאוד שהבורא ממלא אותו באהבתו. אנחנו צריכים רק לפתוח את עצמנו, להרגיש את האהבה הזאת שממלאה את כל העולם ממש באור אינסופי. זה מה שאנחנו צריכים. אז נעשה קצת מאמץ ונפתח את העיניים ואת כל הכניסות שלנו למוח וללב, בפרט כשיש לפניניו כנס, ונכין את עצמנו למצב שכל אחד יהיה כצינור המעביר את האור האלוהי לכל חבר וחבר, ואז כולנו נתמלא לגמרי.

בואו נחשוב על הכנס שמתקרב, שאנחנו רוצים להכין את עצמנו בצורה של "להיות כאיש אחד בלב אחד", בחיבוק אחד, ושהבורא ימלא אותנו עוד ועוד באהבה שלו.

(סוף השיעור)