שיעור בוקר 09.02.2019- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תע"ס, כרך א, חלק ג, דף קמז. עמ' 147,
"אור ישר ואור חוזר, כולל חמשה עשר פרקים". פרק י', אות ה

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג' בעמ' 147, דף קמ"ז, דברי האר"י, אות ה' כוכבית.

אות ה'

"א"ק ואבי"ע כלולים זה מזה, ויש א"ק ואבי"ע בא"ק, וא"ק ואבי"ע באצילות,

וא"ק ואבי"ע בבריאה, וכן ביצירה ועשיה. א"א הוא בחינת א"ק שאינו מושג.

אבא הוא אצילות. אמא היא בריאה. ז"א יצירה. נוקבא עשיה. מאצילות

נמשכות נשמות, מבריאה רוחות, וביצירה מלאכים, ובעשיה אופנים

* דע, כי עולם אצילות כלול מד' עולמות אבי"ע, וכן בריאה כוללת כל אבי"ע, וכן יצירה וכן עשיה, באופן זה: כי אבא אצילות, ואמא בריאה, ז"א יצירה, ונוקבא עשיה. ובחינת א"א אינו ניכר בכל עולם, להיותו נעלם מאד, והנה ג מן עולם אצילות נשמות, ומהבריאה רוחין קדישין, ומיצירה מלאכים, ומעשיה אופנים."

* עץ חיים שער מ"ב השער השני פ"ד.

קריין: "אור פנימי", אות ג' למטה.

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ג) נשמות, הן בחינת עולם הבריאה. רוחין, הם בחינת עולם היצירה. נפשות, הן בחינת עולם עשיה. וז"ש הרב "מעולם אצילות נשמות, כלומר, נשמות שהן בבריאה, מושפעות מעולם האצילות לבריאה. "ומבריאה רוחין" כלומר, הרוחין, שהם ביצירה, מושפעים שם מעולם הבריאה. כי מזווג זו"ן דאצילות, מושפעים נשמות לצדיקים העומדים בבריאה. ומזווג זו"ן דבריאה, מושפעים רוחין להעומדים ביצירה."

זאת אומרת לא חשוב, אל תשימו לב לשמות האלו שאולי הם מבלבלים אתכם, כמו צדיקים, הנשמות, רוחין ואופנים ועוד ועוד. זה סך הכול השפעת האור בכל דרגה ודרגה כלפי הכלים בכל דרגה ודרגה. זה הכול. לא להיכנס עם פנטזיות למיניהן מה זה.

אות ו'

"האדם כולל נפש רוח נשמה חיה מד' עולמות אבי"ע שבכל בחינה מהן ישנן

נפש רוח נשמה חיה, ונשמה דנפש חשובה יותר מאור נפש דרוח

והנה, האדם כולל ד' עולמות, ואם לא זכה אלא לנפש דעשיה, ואח"כ חטא, ופגם בה, והכניסה בקליפות, אומרים לו יתוש קדמך, כי היתוש לא עשה מעשה לכנוס בקליפה. ואם לא חטא, אז הוא בסוד האופנים, ולפעמים יהיה שאין בו רק בחינת ד נפש, והוא חשוב ממי שיש בו רוח, כגון שיש לו בחינת נשמה שבנפש. כנודע, כי בכל עולם ועולם, כלולים בו כל הד', וזה האדם, כיון שהתחיל להאיר, ולתקן מעט מעט, תיכף מאיר בו, בחינת נשמה שברוח דיצירה, אע"פ, שעדיין לא נתלבשה בו לגמרי, כי אי אפשר להתלבש בו לגמרי, עד שיתקן נפשו לגמרי, ואמנם זה האיש, אשר יש בו רוח, והוא בחינת נפש שברוח דיצירה, ודאי הוא גרוע מבחינה זו הנ"ל."

תקרא שוב, אני רואה שזה יכול לבלבל אנשים.

קריין: שוב, אות ו', דברי האר"י.

"והנה, האדם כולל ד' עולמות, ואם לא זכה אלא לנפש דעשיה, ואח"כ חטא, ופגם בה, והכניסה בקליפות, אומרים לו יתוש קדמך, כי היתוש לא עשה מעשה לכנוס בקליפה. ואם לא חטא, אז הוא בסוד האופנים, ולפעמים יהיה שאין בו רק בחינת ד נפש, והוא חשוב ממי שיש בו רוח, כגון שיש לו בחינת נשמה שבנפש. כנודע, כי בכל עולם ועולם, כלולים בו כל הד', וזה האדם, כיון שהתחיל להאיר, ולתקן מעט מעט, תיכף מאיר בו, בחינת נשמה שברוח דיצירה, אע"פ, שעדיין לא נתלבשה בו לגמרי, כי אי אפשר להתלבש בו לגמרי, עד שיתקן נפשו לגמרי, ואמנם זה האיש, אשר יש בו רוח, והוא בחינת נפש שברוח דיצירה, ודאי הוא גרוע מבחינה זו הנ"ל."

קריין: אור פנימי, אות ד', בדף קמ"ז.

שזה על המילים "שאין בו רק בחינת ד נפש, והוא חשוב ממי שיש בו רוח,"

קריין: מפרשת,

"ד) זה הכלל, הנפש של המדרגה נחשבת למדרגה תחתונה הימנה לבחי' רוח. ורוח דעליונה. נחשב למדרגה תחתונה לבחינת נשמה. ונשמה דעליונה היא חיה לתחתונה. וחיה דעליונה, היא נחשבת ליחידה לתחתונה.

ועפ"ז תבין, אשר נפש דרוח, נחשב לרוח למדרגת נפש. ורוח דרוח, נחשב לנשמה למדרגת נפש, וכו' ע"ד הנ"ל. ולפיכך, מ"ש הרב "שלפעמים יהיה מי שאין בו אלא מדרגת נפש, והוא חשוב ממי שיש בו רוח". רצונו לומר, שמי שיש לו נשמה דנפש, חשוב יותר ממי שיש לו נפש דרוח. והוא, משום דנשמה דנפש, שקול כנגד רוח דרוח, כנ"ל, אבל חשוב יותר מנפש דרוח."

אתם זוכרים שכתוב שטוב להיות "זנב לאריות מראש לשועלים". וכאן, זה נכון או לא? תחשבו.

קריין: דף קמ"ח, אות ז'.

אות ז'

"אפשר לזכות גם לנפש דאצילות, ויותר למעלה, והזוכה לרוח דיסוד דאצילות

יהיה בעלה של השכינה

"גם אפשר שיהיה באדם נפש דאצילות, ויותר למעלה גם כן, ואם יהיה לו רוח מבחינת יסוד דאצילות, יהיה בעלה דמטרוניתא, ונק' איש אלקים."

כי רוח זה דרגת זעיר אנפין, אז יהיה בעלה למלכות.

אות ח'

"הוי"ה במילוי ע"ב, ה"ס יו"ד דהוי"ה, שה"ס אצילות. ובמילוי ס"ג ה"ס ה'

ראשונה דהוי"ה וה"ס בריאה. ובמילוי מ"ה ה"ס ו' דהוי"ה, וה"ס יצירה.

ובמילוי ב"ן ה"ס ה' תחתונה דהוי"ה, וה"ס עשיה

* ארבע אותיות הויה, בארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה: י' באצילות, סוד שם ה ע"ב דיודין, כי כולם בחכמה עשית. ה' בבריאה, שם ס"ג, כי אמא מקננא בכורסיא. ו' ביצירה, שם מ"ה, כי ו' ספיראן מקננין ביצירה. ה' תתאה בעשיה, שם ב"ן, כי מלכות מקננא באופן."

* שם בעץ חיים שער מ"ב השער השני סוף פ"ד.

קריין: למטה "אור פנימי", אות ה' קטנה מתייחסת ל"סוד שם ע"ב דיודין."

פירוש אור פנימי לאות ח'

"ה) ד' מילואים יש בי"ה ו"ה. א) במילוי יודין, יו"ד ה"י וי"ו ה"י, שהוא בגי' ע"ב. ב) במילוי יודין וא', יו"ד ה"י וא"ו ה"י שבגי' ס"ג. ג) במילוי אלפין, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שבגי' מ"ה. ד) במילוי ההין, שבגי' ב"ן. ומילוי ע"ב, רומז על חכמה, שהוא י' דהויה. ומילוי ס"ג, רומז על בינה, שהיא ה' דהוי"ה. ומילוי מ"ה, רומז על ז"א, שהוא ו' דהוי"ה. ומילוי ב"ן, רומז על מלכות, שהיא ה"ת דהויה."

פרק י"א

"מבאר התפשטות אור א"ס ב"ה לעשות כלים בד' בחינות עביות על ידי ציורי אברי אדם, שהם: עינים, אזן, חוטם, פה. וכל הזך יותר, הוא חשוב יותר. ועינים הן בחי"א. אזן בחי"ב. חוטם בחי"ג. פה בחי"ד. ובו ח' ענינים:

אות א'

בא"ס אין צד ציור והשגה כלל. ובכדי לברוא העולם, המשיך התפשטויות הרבה

שיהיו שורשים ומקורות לעולם אצילות"

קריין: דברי האר"י, אות א' כוכבית.

"* הנה נודע שהאין סוף, אין בו שום צד ציור כלל ח"ו, וכאשר עלה במחשבתו לברוא העולם על ידי סדר האצילות, א התחיל להמשיך ממנו התפשטות אורות הרבה, לכשיהיו בחינת שורשים ומקורות, אל האצילות שיתאצל אח"כ."

* שער הקדמות דף ל"א דרוש ב' דא"ק.

קריין: "אור פנימי", אות א' מתייחסת ל"התחיל להמשיך ממנו התפשטות אורות הרבה."

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) התפשטות אורות, היינו ע"ד הנ"ל בדברי הרב (ח"ג פ"א אות ג'), שהתפשט הא"ס ב"ה לעשות כלים, ע"י זווג דהכאה והעלאת או"ח, עש"ה. ואומר כאן, אשר תיכף בעולם א"ק, התחיל להמשיך ממנו התפשטות אורות הרבה, על ידי זווג דהכאה הנ"ל, והיינו עד כדי להאציל כ"ה פרצופין בעולם ההוא, שכ"ה פרצופין אלו דא"ק "יהיו בחינות שורשים ומקורות אל האצילות שיתאצל אח"כ". כלומר, אל כ"ה פרצופים שיתאצלו בעולם אצילות, כמ"ש לפנינו. וז"ש הרב "התפשטות אורות הרבה, לכשיהיו בחינת שורשים ומקורות אל האצילות". וכמו שממשיך לבאר זה לפנינו."

תלמיד: הוא מסביר לנו כאן יפה בצורה של השתלשלות מלמעלה למטה. ואנחנו צריכים לעשות עבודה מלמטה למעלה.

כן.

תלמיד: אז עכשיו בזמן הלימוד שחושבים על המאור, מה אני צריך לרצות להרגיש?

אל תחשוב יותר ממה שהוא אומר. תהיה דבוק אליו ועל ידי זה תרצה לקבל מאור המחזיר למוטב. זהו. אל תפרש בצורה הפוכה.

תלמיד: אבל עכשיו אנחנו קוראים מלמעלה למטה.

כן.

תלמיד: מה צריכה להיות הדרישה בי להרגיש בזה?

שאת זה כתב בעל הסולם. שדרך מה שהוא כותב, הוא כותב את זה כבר בלבוש של ההשגה שלו, ואתה רוצה לקבל מזה מאור המחזיר למוטב, כוח עליון, זה הכול. אל תתחיל להוסיף לזה הרבה מהשכל שלך, "לא החכם לומד", תרצה לקבל מאור. נקודה. זה העיקר מה שדורשים מהתורה, ולא הבנה ולא שכל ואנחנו לא מקובלים ירושלמים. כמה שאתה יודע יותר, אתה תהיה מבולבל יותר. כמה שתקבל יותר על ידי הלימוד, זאת אומרת הארה, בזה באמת תגלה אמת.

תלמיד: מה זה אומר "לקבל מאור"?

"לקבל מאור" זה נקרא להרחיב את ההרגשה שיש כאן כוח אחד ששולט במציאות, שהוא ברא את המציאות, שהמציאות הזאת כולה נמצאת בך. רק היא נמצאת בך בצורה נסתרת ושבורה, ואתה צריך לקבל כוחות מלמעלה כדי שהם ידחפו אותך לתיקון.

תלמיד: כשבעל הסולם כתב את זה, הוא כתב את זה מתוך הרגשה?

לא, הוא כתב את זה מתוך שהוא רוצה כך לכתוב לאנשים שירצו לעלות, לא סתם מתוך ההרגשה שלו. "סוף מעשה במחשבה תחילה"¹, שהוא רואה את כל האנושות שמשיגה את הדבקות לאט לאט בהדרגה בסולם, לכן הוא כך כותב. וכך כותב, זאת אומרת שכל המשפטים כאן, כל המילים זה הכול כדי שזה ישפיע עלינו לעלייה. ולכן זה מה שאתה צריך לדרוש. ולא לדמיין בשכל שלך, לא להפעיל את השכל והרגש שלך העכשוויים הבהמיים, כי זה רק יבלבל אותך.

תלמיד: אז עכשיו כשאנחנו קוראים את הטקסט, מהי הדרישה שאני צריך לדרוש?

המאור המחזיר למוטב. אות קנ"ה ב"הקדמה לתע"ס".

תלמיד: "רק מתוך החשק והרצון העז להרגיש את מה שלומדים"².

כן, להרגיש.

תלמיד: להבין, להבין בלב.

להבין זה הלב מבין.

תלמיד: זאת אומרת כשאנחנו קוראים את זה, מה אני צריך לרצות מאוד להרגיש מהטקסט?

אתה רוצה להתכלל בזה, אבל לא דרך השכל והרגש הנוכחיים. אתה רוצה שזה ישפר אותך, ישנה אותך, בזה שאתה לא תהיה כמו שאתה היום, אלא בהתפתחות שלך תתחיל להרגיש ולהבין מה שקורה.

תלמיד: זאת אומרת הוא מתאר לנו את המציאות, ואני צריך לרצות להרגיש שכך באמת אפשר להרגיש את המציאות. משהו כזה?

כן.

קריין: אות ב', דברי האר"י, דף קמ"ט.

אות ב'

"ד' יסודות הם לכל דבר, שהם ד' אותיות י"ה ו"ה, שהן רשר"ד והם:

חיה, נשמה, רוח, נפש. וה"ס: עינים,אזן, חוטם, פה

קריין: אות ב'.

"ונדבר בדרך משל ודמיון אל הדבר הזה, כבר ידעת, כי ד' יסודות יש לכל הדברים, והם: ראיה, שמיעה, ריח, דיבור. והם ענין, ד' אותיות הוי"ה. והם: בחינת נשמה לנשמה, ונשמה, ורוח, ונפש. ונתחיל לבאר ממדרגת הנשמה, ואח"כ נחזור אל הקודם אליה."

קריין: אות ג', דף ק"נ.

אות ג'

"יש הבל ורוח באח"פ שכל אחד מרובה יותר, באזן הבל מועט, בחוטם הוא יותר חזק,

ובפה מרובה מכולם

קריין: אות ג'.

"ב הנה אברי האזנים, ודאי שיש בתוכם רוח דק, והמופת לזה, כי כאשר יסתום האדם את אזנו באצבעו היטב, ירגיש כאלו קול הברה גדולה בתוכן, וזה מחמת הרוח הנצרר בתוכו, שמבקש לצאת ואינו יכול. ואחריו במדרגה הוא, אבר החוטם, כי ממנו יוצא רוח יותר מורגש ממה שיוצא מן האזן. ואחריו במדרגה, הוא אבר הפה, כי ממנו יוצא הבל ורוח חזק יותר מכולם."

קריין: אות ב', "אור פנימי", מתייחסת ל"אברי האזנים".

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ב) דע, כי או"ח הזה המוחזר למקומו ע"י זווג דהכאה כנ"ל בדברי הרב (ח"ג פ"א אות ג'), הוא מכונה בשם "הבל היוצא מהפרצוף" או רוח היוצא מהפרצוף, כלומר, שאינו יכול להתלבש בו, משום כח עיכוב שבמסך אשר שם, ולכן מוכרח לצאת ממנו ולחזור למקומו (עי' לה"ת חלק ב' אות ב').

עוד צריכים לדעת, כי כמו שיש ה' בחינות הכוללות כל המציאות שמאחר הצמצום, הנקראים: א"ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. שהן, ה' שיעורי קומות זה למטה מזה, מקומת כתר עד מלכות, שסיבתם הוא, הזדככות המסך, עי' בלה"ת ח"ב אות י"ז) כי משום שנזדכך מסך דבחי"ד ששימש בא"ק, ונשאר בעביות דבחי"ג, יצאו ונתחדשו ע"ס בקומת חכמה, הנק' אצילות. ומשום שאח"ז, גם מסך דבחי"ג נזדכך ונשאר בעביות דבחי"ב, יצאו ונולדו ע"ס חדשות בקומת בינה, הנקרא בריאה, וכו'. (כנ"ל בדברי הרב ח"ג פ"ד אות ג' ובאו"פ אות ט') עד שנזדכך המסך מכל עביותו, ולא נשאר בו אלא שרשו, שאז אין שם הכאה, ואין שם שום קומה של או"ח, שמשום זה יוצאות כאן ע"ס בבחינת מלכות לבדה, שהן נקראות עולם עשיה. וממש מאותו הסבה ומאותו הטעם הנ"ל, שנתבאר על ד' שיעורי הקומות הכוללות, שהם א"ק ואבי"ע, הנה משום זה, מוכרח לצאת ג"כ ה' קומות של ע"ס בכל עולם ועולם מהם, המכונים ה' פרצופים: א"א, אבא, אמא, ז"א, נוקבא. ולא עוד, אלא בכל פרצוף ופרצוף מהם, מוכרח ג"כ לצאת ה' קומות של ע"ס. זו למטה מזו עד מלכות. המכונים: גלגלתא, עינים, אזן, חוטם, פה. או כח"ב, ז"א, ומלכות. או נרנח"י. וענין זה יתבאר כל צרכו בהסתכלות פנימית כאן, כי אין לפרטן במקום זה מפני האריכות.

וז"ש הרב "כפי ערך האבר כן יהיה דקותו וכו' "."

(סוף השיעור)

---

1. קהלת רבה פ"ב, י"ד↩

2. "אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים" (בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ה)↩