שיעור בוקר 18.11.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

״תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 49, דף מט, עגולים ויושר כולל ב׳ פרקים״, פרק ב׳, אות ג׳, דברי האר״י

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', דף מ"ט, עמוד 49, "עגולים ויושר כולל ב' פרקים". אנחנו בפרק ב', "דברי האר"י", אות ג'.

נפתח בקטע הכנה ללימוד תע"ס. הקטע של הרב"ש, מאמר 12, "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'".

"אם אין בתחילת לימודו, שהאדם הולך ללמוד, שרוצה על ידי זה להגיע לבחינת "אמונה שלימה". שזה יכול להשיג על ידי המאור שבתורה, בזה שהוא רוצה להתדבק בהלובש, שהוא מלובש בהתורה. שהוא נותן את מאור התורה, ולא אחר. נמצא, שהוא לומד תורה, שהם לבושיי של הקב"ה. ועל ידם הוא רוצה להגיע לאמונה שלימה, להתדבק בהלובש, שהוא הנותן התורה."

(הרב"ש, מאמר 12, "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'", 1988)

קריין: "תלמוד עשר הספירות", בעמוד מ"ט, 49, אות ג', "דברי האר"י".

אות ג'

הן בעגולים והן ביושר יש או"מ ואו"פ, כלי חיצון וכלי פנימי

"והנה בחינת היוד ספירות העגולים כולם, יש בהם כל הבחינות הנ"ל, שהם: ח אורות וכלים, ט והאור נחלק, לאור פנימי, ואור מקיף, י והכלי נחלק, לחיצוניות ופנימיות. וכן בחינת יוד ספירות דיושר בציור אדם, יש בו כל הבחינות האלו בעצמם ג"כ."

קריין: אות ח', אורות וכלים.

"ח) האורות הם נרנח"י, והכלים הם כח"ב זו"ן, כנ"ל."

קריין: אות ט', "והאור נחלק". ב"דברי האר"י", "והאור נחלק".

"ט) ענין התחלקות הרוחני, הוא מסיבת שינוי הצורה שנתחדשה שם (כנ"ל ח"א פ"א אות ל' ד"ה אמנם). וכל העליון מחברו, היינו, שהוא זך מחברו, וכל התחתון מחברו, פירושו, שהוא יותר עב מחברו. כי בשינוי צורה של עביות זו, נפרד ויצא מחברו, ונעשה תחתון ממנו. ונודע, שהאורות מושפעים מכל עליון לתחתון ממנו, ומשום זה, מוכרח התחתון לקבל השפע בבחינה היותר עליונה והיותר זכה שבו, והעליון נותן לו השפע, רק מהבחינה היותר תחתונה והיותר עבה שיש בו, שעל דרך זה, משתוה צורת האור הבאה מעליון לצורת הכלי שיש בתחתון, כי הבחינה היותר עבה וגסה שבעליון, יש לה השתוות לבחינה הדקה והזכה יותר שבתחתון ונמצא, שהתחתון אינו יכול לקבל את כל האור השייך לו לקבל, אלא רק חלק קטן מאד, דהיינו רק עד כמה שהכלי היותר זך שבו, יכול לקבל, ושאר הבחינות שבו, שאינן זכות כל כך, מוכרחות להשאר בלי האור המיוחס להן, משום שינוי צורתן, כלפי העליונה המשפיעה להן.

ולפיכך, נבחן כאן, שהאור השייך לתחתון, מתחלק לשתי בחינות: הא' היא, השיעור הקטן של האור שמקבל מהעליון בתוך הכלי היותר עליון שבו, כנ"ל, ואור זה שמקבל נקרא "אור פנימי" שבתחתון. הב' היא, כל שיעור האור השייך לבחינות הנשארות בתחתון, ולא יכלו לקבל משום שינוי צורתן מן העליון, כנ"ל, וכל השיעור הזה, נבחן, שנשאר בעליון, ולא ירד לתחתון, ונקרא "אור מקיף". ונקרא כן, בהיותו מקיף על התחתון, כלומר, שמאיר עליו מרחוק, אע"פ שאינו מלובש בו, אלא שהוא הארה מרחוק ומועטת. וענין הארה רחוקה זו מסוגל לזכך את בחינות העביות שבתחתון, עד שישתוו צורות כל הבחינות שבתחתון, עם צורת העליון, ואז יוכל לקבל כל האור השייך לו. וזה מכונה כניסת המקיפין, כלומר, שהאורות המקיפים נכנסו, והתלבשו בכלים של התחתון, שנזדככו ונעשו כולם לבחינת אור פנימי."

באמת כאן הכול ברור. דיברנו, למדנו את זה.

שאלה: למה הוא מתכוון כשהוא אומר "כי הבחינה היותר עבה וגסה שבעליון," מה זאת אומרת שהבחינה הזאת גסה ועבה שבעליון?

שהיא הכי קרובה לתחתון.

תלמיד: מה זה אומר?

איך אנחנו מודדים? רק אחד לעומת השני. לכן הבחינה התחתונה שבעליון היא הכי קרובה לבחינה העליונה שבתחתון. כך אנחנו יכולים למדוד, הכול זה יחסי.

תלמיד: אז למה הוא אומר ש"יש לה השתוות לבחינה הדקה והזכה יותר שבתחתון"?

ככה זה, זה הסדר של המדרגות.

תלמיד: ככה אתה מודד?

כן. כי אחד מוליד את השני. אנחנו עוד נלמד איך שמולידים זה את זה, שיש גם עליון ויש תחתון, ויש גם קשר שכולל את העליון והתחתון שנמצא ביניהם, אבל ככה הם נמצאים, בהשתוות הצורה זה עם זה, חוק השתוות הצורה.

שאלה: מה זה החילוק הזה שהעגולים מחולקים לפנימיים וחיצוניים וגם האור מחולק לפנימי וחיצוני?

אור שמתקבל בתוך הכלי על ידי המסך לפי השתוות הצורה זה נקרא אור פנימי, שתכונות הכלי דומות לתכונות של האור. הכלי רוצה להשפיע, ובמידה שהוא רוצה להשפיע אז האור שהוא כולו משפיע חלק ממנו יוכל להיכנס לתוך הכלי, ואותו חלק שהכלי לא יכול עדיין לקבל בעל מנת להשפיע הוא נשאר מבחוץ. ואותו חלק שנשאר מבחוץ הוא לוחץ על הכלי ומזכך אותו, זאת אומרת משפיע עליו, כך שהכלי יזדרז לקבל יותר ויותר מסך על הרצון לקבל שלו שלא נמצא עכשיו בפעולה עם האור, כדי שיכנס בפעולה עם האור, שיהיה רצון לקבל בעל מנת להשפיע, זאת אומרת שירכוש יותר ויותר כוונות מהאור.

מאיפה אנחנו מקבלים התעוררות? מזה שיש סביבנו אור מקיף שהוא לוחץ עלינו, מעורר אותנו, מנענע אותנו, ואז אנחנו רוצים שהאור הזה יכנס קצת יותר פנימה. זו בדיוק השפעת המקיפים על הכלי. אנחנו מרגישים את זה על עצמנו.

שאלה: לפי מה שאני זוכר, בעיגול אין בחינת חלוקה לתוך וסוף, אז אם אין שם חלוקה לתוך וסוף איך יכול להיות שיש אור מקיף?

עיגול בעצמו זה מקיף. אנחנו מדברים על הכלי שחלק ממנו נעשה דיושר עם אור פנימי, וחלק ממנו שלא יכול לקבל אור פנימי, נשאר מצומצם, ולעומתו יש אור מקיף.

שאלה: איך בין שתי בחינות שונות יש גם שינוי צורה וגם השתוות הצורה? איך יכול להיות שבחינה עליונה משפיעה לבחינה תחתונה אם הן נפרדות זו מזו?

זה אותו כלי, רק חלק ממנו יכול להיות בהשתוות הצורה וחלק לא.

תלמיד: אז הן נחשבות בשינוי צורה או נחשבות בהשתוות הצורה?

בשינוי צורה. אבל זה אותו רצון, זאת אומרת זה שייך לרצון אחד שחלק ממנו יכול להיות בהשתוות בעל מנת להשפיע וחלק לא.

תלמיד: ואז זו אותה בחינה, זו לא אותה בחינה? כאילו השמות לא ברורים.

חכה, עוד מעט זה יהיה. אתה שואל וזה עוד לא כתוב כאן.

שאלה: הוא כותב כאן שהאור הפנימי הוא האור שהוא מקבל מהעליון לכלי היותר עליון שלו.

כי כלי הוא כלול מעשר ספירות, והאור שנכנס לתוך הכלי הוא נכנס דרך ספירת כתר.

שאלה: כתוב "שמאיר עליו מרחוק," "וענין הארה רחוקה זו מסוגל לזכך". האם אנחנו צריכים להשתדל להתבטל כלפי עליון, להתמוסס בחברים ולרצות שהאור הזה ישפיע עלינו, יזכך אותנו?

זו בדיוק הכוונה שלנו.

קריין: אנחנו באות י' קטנה, מתייחסת ל"דברי האר"י". "והכלי נחלק, לחיצוניות ופנימיות."

"י) כלומר, שמתוך שנחלקו האורות, לאור פנימי ואור מקיף, כנ"ל, נמצאו משום זה, ב' מינים של קבלה בכלי, שהם: קבלה בתוכו של הכלי, וקבלה מחיצוניותו של הכלי (עי' לה"ת ח"א אות ק"ב), אשר האור הפנימי מתקבל בתוככיות הכלי, והאור המקיף המזכך אותו מעביו (כנ"ל בדבור הסמוך), נבחן שמתקבל דרך חיצוניות הכלי, כלומר, בלי שום התלבשות בכלי.

וענין ההתחלקות על חיצוניות ופנימיות, האמור בכלי, הוא, על פי הבחנת הזכות והעביות שבכלי, כי רק העביות שבו, ראויה לקבלת האור הפנימי, משום, שעיקר כלי הקבלה של הנאצל הוא בחינה ד'. אמנם, ג' הבחינות הראשונות, אינן ראויות לקבלה, אלא הן הגורמות, שתתגלה בחינה ד'. וע"כ, כל כלי, נבחן לפי עצמו, לד' בחינות שבכלי, אשר האור מתקבל בעיקר, בבחינה ד' שבו, וע"כ נקראת פנימיות הכלי, ותוכיותו, ששם שורה השפע.

וג' בחינות, הגורמות רק לגילוי של בחינה ד' שבכלי, והן עצמן, אינן בנות קבלה, נחשבות כמסבבות את הבחי' ד' מחיצוניותה. בדומה, לעבי דופן של כלי גשמי, המחזיק ד' קליפות, המסבבות זו לזו, וכל המקובל בכלי, הוא בפנימיות שבו, דהיינו קליפת הפנימיות, ושאר ג' הקליפות שבעובי הדופן, הן רק מחזקות את הקליפה הפנימית, שתהיה לה כח לסבול את המילוי שבה. ועד"ז, יש להבין גם כאן ברוחניות, שעיקר הבחינה המחזקת בתוכה את השפע, היא בחינה ד' שבכלי, וג' הבחינות הראשונות, הן הסיבות, לגלות את הבחינה הד' בכל כחה, עד שתהיה ראויה להחזקת השפע, אבל הן עצמן, אינן בנות קבלה לאור הפנימי.

ולפיכך, נקראות חיצוניות הכלי, להיותן, מחוץ לבחינת קבלת האור הפנימי: שבחינה ג', היא חיצוניות לבחינה ד'. ובחינה ב', היא חיצוניות לבחינה ג'. ובחינה א', חיצוניות מכולן המסבבת לכולן. ועל כולן, יש בחינה חיצונית בלי שום עביות כל שהיא, שהיא בחינת שורש לכל ד' הבחינות שבכלי. ותדע, שהבחינה הזאת הזכה לגמרי, היא כלי הקבלה לאו"מ, כי מחמת הזכות הנפלאה שבה, יכולה לקבל הארת או"מ, אע"פ שהיא מרחוק.

ונתבאר, דבר התחלקות הכלי, אשר הפנימית שבו, פירושה בחינה העבה יותר שבכלי, דהיינו בחינה ד' שבכלי, והיא המקבלת לאו"פ, וחיצוניות שבו, פירושה, בחינה הזכה יותר שבכלי, דהיינו בחינת השורש של הכלי, כנ"ל, והיא המקבלת לאו"מ מרחוק. ואין להקשות, שבחינה ד' אינה ראויה לקבלה, מכח הצמצום והמסך. כי אין אנו עוסקים כאן, אלא בבחינת או"ח העולה מתוך בחינה ד' (ועי' הסת"פ)."

שאלה: מה ההבדל בין ההשפעה של אור מקיף על בחינה ד' לבין ג' הבחינות על בחינה ד'?

ג' בחינות לא משפיעות לבחינה ד', אלא את האור שהן מקבלות הן מעבירות. הן לא משפיעות אלא מעבירות. מה שאין כן אור מקיף הוא משפיע, הוא לוחץ, הוא דוחף, הוא מסדר, הוא מפתח את הכלי שירצה יותר ויותר. כל ההתפעלות שלנו, ההתרגשויות שלנו, שאנחנו מתפתחים אפילו בגשמיות כל שכן ברוחניות, זה על ידי האורות, זה על ידי האור המקיף. רק בגשמיות אנחנו לא צריכים להיות בהשתוות הצורה, וברוחניות כן בהשתוות הצורה, אבל בכל זאת זה אך ורק על ידי האור, אור מקיף.

שאלה: כשנגיע לגמר תיקון, כל האור המקיף יתקבל כאור פנימי, האם זה נכון?

נכון, כן.

שאלה: כתוב "על פי הבחנת הזכות והעביות שבכלי, כי רק העביות שבו, ראויה לקבלת האור הפנימי," איך זה יכול להיות?

כמה שהעביות יותר גדולה, יש יכולת לקבל אור פנימי יותר גדול.

תלמיד: מה זאת אומרת?

אם אתה לא מבין, אתה צריך להתחיל את כל החלק הזה מחדש.

תלמיד: מה זאת אומרת רק בגלל העביות, מה זה העביות של הכלי?

רצון לקבל שבתוך הכלי שנמצא תחת מסך, צמצום ואור חוזר הוא הופך להיות לכלי. ולפי כמה שיש לו יותר עביות, האור העליון יכול להיכנס מאור מקיף לאור פנימי.

תלמיד: ומה העבודה, זה החיבור שמדברים עליו כל הזמן או זה משהו אחר?

העבודה בחיבור זה משהו אחר.

תלמיד: אז מה זה?

זה לא שייך לזה.

שאלה: האם אפשר לבאר "ואין להקשות, שבחינה ד' אינה ראויה לקבלה, מכח הצמצום והמסך. כי אין אנו עוסקים כאן, אלא בבחינת או"ח העולה מתוך בחינה ד' (ועי' הסת"פ)."

מה השאלה?

תלמיד: מה זאת אומרת שאין להקשות? האם אנחנו מסתכלים רק על האור החוזר שחוזר מבחינה ד', ולא מסתכלים על מצבים אחרים שהיו לפני כן או יהיו אחרי זה?

לא, לא מסתכלים. העיקר זה בחינה ד'. אתה רואה את הכוס שלי?

תלמיד: כן, רואה.

רואה. יש כאן צדדים, דפנות ויש תחתית. אז הדפנות הן בונות את הכלי והעיקר זה איפה הוא נגמר, זו בחינה ד', והדפנות הן ג' הבחינות הקודמות. לכן הוא אומר, הכול תלוי בבחינה ד', מתי שהכלי נגמר ומתגלה העביות שלו, המסך שלו, הכוונה שלו, האור החוזר שלו, זה הכול בא מבחינה ד'. ג' הבחינות הקודמות הן רק מארגנות את המצב, ואחר כך באה בחינה ד' שנותנת את התגובה, ובמידה שהתגובה הזו דומה לאור, האור ממלא את הכול. והוא ממלא את כול הבחינות כי הן כולן היו משתתפות בבניית בחינה ד'. אבל בכל זאת העיקר זה בחינה ד', מלכות.

שאלה: איך מתגלה השוני בין ג' בחינות של הכלי לעומת בחינה ד' בעבודה?

שהעיקר בשבילנו זה עבודה ברצון. יש הרגשות, יש כל מיני השפעות עלינו, אבל העיקר זה הרצון שלנו שזה בחינה ד'. עד כמה שהוא מסודר, מצויד בצמצום לא לקבל לעצמו, במסך רק להשפיע דרך חברים לבורא, ואור חוזר, שאם אני רוצה לקבל אז רק בעל מנת להשפיע, את הכול מייצבת בחינה ד'. אבל זה בהתאם לג' הבחינות הקודמות, כמו שאני כלפי הקבוצה לא יכול לעשות שום דבר בלהשפיע לבורא אלא רק דרך הקבוצה, כי הקבוצה בשבילי היא ט' ראשונות ואני כמלכות.

שאלה: אנחנו מדברים כל הזמן שאנחנו מקבלים רק בט' ספירות ראשונות בקשר עם החברים, וכאן הוא כותב שמקבלים בעיקר בבחינה ד'.

אתה תבין אחר כך. העיקר האור שנמשך, שמושכים אותו על ידי בחינה ד'. איפה שהאור מתגלה, הוא מתגלה בג' הבחינות הקודמות.

שאלה: האם בחינת מלכות משתתפת כשהאור נכנס לבחינות עליונות, ג' עליונות?

אם מלכות לא תשתתף, האור בכלל לא יהיה ולא יתקיים ולא יכנס לאף בחינה.

תלמיד: זאת אומרת אור חוזר קיים כדי שאור פנימי יכנס לבחינות ראשונות, בחינות עליונות?

תשתדל לצאת מהשרטוט. בחינה ד' היא עושה את הכול, אפילו שהאור רק נכנס לבחינת שורש, לבחינה א', זו גם עבודה של בחינה ד', גם בזה היא משתתפת כולה והיא מושכת את האור. האור לא היה נכנס לבחינות הקודמות אם בחינה ד' לא הייתה מושכת אותו.

שאלה: אבל יש מסך והמסך מחזיר את האור, איך בחינה ד' מרגישה בכלל משהו?

היא מקבלת את האור אפילו שהאור נכנס לבחינת שורש. אור לא יכול להיכנס לשום בחינה, אם בחינה ד' לא מקבלת אותו ולא מגיבה עליו.

תהיה קצת יותר רגשי.

קריין: אנחנו באות ד' בדברי האר"י.

אות ד'

אור העגולים הוא אור הנפש, ואור היושר אור הרוח.

תחילה אנצלו העגולים ואח"כ היושר

"אמנם, החילוק שיש בין העגולים להיושר, הוא, כי כ י"ס דעגולים הם בחינת האור הנקרא נפש, ויש בהם אור פנימי ואור מקיף, פנימי וחיצון: שיש לה בחינת יוד ספירות של כלים, ובכל כלי מהם יש פנימיות וחיצוניות, וגם יש יוד ספירות של אורות, לכל אור יש בו אור פנימי ואור מקיף. אבל הי"ס דיושר, הם בחינת האור הנקרא ל רוח, שהוא מדרגה גבוה על מדרגת הנפש, כנודע, גם הם כלולים מאו"פ ואו"מ, גם יש להם, יוד ספירות דכלים, ובכל כלי מהם יש בו פנימיות וחיצוניות. ופשיטא היא שבחינת הנפש נאצלה תחילה, ואח"כ נאצל הרוח."

2. קריין: אות כ' באור פנימי, מתייחס ל "י"ס דעגולים".

   פירוש אור פנימי לאות ד'

כ) "כל הספירות, שביכלתן רק לקבל אורות, ואין להן היכולת להשפיע לאחרים, מכונה האור שבהן, בשם אור הנפש, וכבר נתבאר, שכל האור שבעגולים, מוכרחים לקבל מאור הקו (כנ"ל ח"ב פ"א אות ל'). והטעם, שאי אפשר שיתקשר האור העליון בכלים, זולת ע"י זווג עם המסך המעלה או"ח, אשר האור החוזר הזה מקשר האור בכלים כנ"ל (ח"ב פ"ב אות כ'). ולפיכך, הכלים שאין בהם המסך הזה, אין האור העליון מתקשר בהם, שיהיו יכולים להשפיע לאחרים ממעלה למטה, ואינם ראויים רק לקבל אור, מהמדרגה הקודמת, ממטה למעלה, לצורך חיותם עצמם בלבד, שאור זה נקרא אור הנפש, כנ"ל. ולפיכך, כיון שאין מסך בכלים דעגולים כנ"ל, ע"כ, אין האור העליון מתקשר בהם עצמם, אלא מוכרחים לקבל האור מן הקו, וגם זה רק לשיעור חיותם עצמם, ולא להשפיע, כמבואר. וע"כ נקרא האור שבעגולים אור הנפש, כמבואר."

קריין: אות ל' מתייחס לדברי האר"י, רוח שהוא מדרגה גבוהה, על מדרגת הנפש.

"ל) יוד ספירות דרוח, הן בחינות משפיעים, ולפיכך, נקרא אור הרוח, בשם אור הזכר, כלומר, שהוא משפיע. אבל יוד ספירות דנפש, מכונות בשם אור נקבה, כלומר, שמקבלת, ואינה יכולה להשפיע. וע"כ, מכונות יוד הספירות של אור הקו, בשם יוד ספירות דרוח, להורות שהן בחינת אור זכר ומשפיע. והטעם, כבר נתבאר לעיל, בדיבור הסמוך ע"ש. ולכן הרוח גבוה, על מדרגת נפש, משום שהוא המשפיע אל הנפש."

שאלה: האם יש אור פנימי בעיגולים לפני שקו עובר דרכם?

אין אור פנימי בעיגולים, אין דבר כזה. בעיגולים יש אור, זהו. ואור שנמצא בעיגולים זה אור הנפש, נפישה, הוא לא זז ולא עושה כלום, הקו הוא שמעורר את האורות.

תלמיד: כי כתוב באות ג' שהאור מתחלק גם בעיגולים וגם ביושר.

כן, אבל הוא לא אקטיבי. אתה יכול להגיד לא, אבל שמענו שבעיגולים, כי אור מקיף הוא גם בעיגולים, הוא לוחץ ומזכך את הכלי, ודווקא הוא מעורר את הכלי ואנחנו מרגישים את זה. אבל זה לא לעומת אור הקו. האור שמפעיל את הכלים זה קו, זאת אומרת הוא מייצב את עצמו להיות בהשתוות הצורה עם האור העליון.

קריין: אנחנו בדברי האר"י אות ה'.

אות ה'

א"א דעגולים, מאיר לאו"א דעגולים, בבחינת חלונות מג'

קוין, ימין שמאל ואמצע שבו. ומהם נמשך האור לכל העגולים

באופן, שכל הפרטים שיש ביושר, יש ג"כ בעגולים

"* גם בהיות היוד ספירות בבחינת מ עגולים, זה בתוך זה, יש נ בהם כל הבחינות של קבלת השפע, שביוד ספירות שבקו היושר, והוא, כי בעגול הכתר, הנקרא ס אריך אנפין אחר התיקון, יש ע נקב אחד וחלון פ בצד ימין העגול, ומשם צ יורד אור אריך אל עגול אבא, ומאיר אליו. ועוד יש חלון שני, בשמאל העגול של אריך, ויוצא האור עד צד שמאל דעגול אבא, אשר בתוכו, ק ונוקבו ונעשה בו חלון, ומשם נמשך האור עד עגול אמא, שבתוך עגול אבא, ומאיר בו. ונמצא כי בעבור האור תוך שמאל עגול אבא, אינו לאבא עצמו, ואינו ר עובר שם רק דרך מעבר בלבד, אבל עיקר הארה היא לאמא. ונמצא כי א"א, מאיר לאבא ואמא יחד, כמו שהוא בענין היושר שלהם ממש. ואף כי הם עגולים זו בתוך זו, יש להם ש קוים ישרים: ימין, ושמאל, ואמצע, בבחינת החלונות האלו שבהם. ומשם, נמשך האור ביוד ספירות דעגולים, דרך קוים ישרים ממש, בכל הפרטים עצמם כולם, אשר ביוד ספירות דקו ישר דרוח, ממש."

קריין: למטה, אנחנו באות מ' קטנה, היא מתייחסת לעיגולים.

פירוש אור פנימי לאות ה'

מ) כלומר, שאין ה' המדרגות כח"ב זו"ן, נמשכות ביושר, שפירושו, זו למטה מזו, דהיינו מהזך אל העב (ח"ב פ"א אות ה'), אלא שה' המדרגות שוות זו לזו, ואין אחת למטה מחברתה, דהיינו שתהיה עבה מחברתה. אלא ודאי, שיש ביניהן על כל פנים ההבחן, של סיבה ומסובב, שהרי הן יוצאות זו מזו, ונמשכות זו מזו, שהחכמה יצאה מהכתר, והבינה מחכמה, וז"א מבינה, והמלכות מזעיר אנפין (כנ"ל באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה). אמנם הבחן זה, של סיבה ומסובב האמור, מוגדר, בבחינת המצאם זה תוך זה, אשר, כל סיבה מסבבת את המסובב שלה, אשר החכמה מסובבת מכתר ובינה מסובבת מחכמה וכו', באופן אשר "זה תוך זה", פירושו, זה מסובב מזה, כמבואר. אבל אין ביניהם הבחן של מעלה מטה כל עיקר (כנ"ל ח"א פ"א אות ק').

קריין: אנחנו באות נ', אות נ' מתייחס ל"בהם כל הבחינות של קבלת השפע".

נ) כי כן האור מתרשם מהכלי המלובש בו, אשר אפילו, כשיוצא משם לכלי אחר, אינו משנה את דרכיו, שהיו לו בכלי הקודם. ולפיכך, כיון שבעוד, שהאור היה בקו שביושר, היה נמשך ויורד, בזה למטה מזה, דהיינו, שהיה הולך ומתעבה בסדר המדרגות, מסיבת המסך המצוי שם, כנ"ל (ח"ב פ"א אות ו'), וע"כ, אפילו אחר שיצא משם, ובא אל עשר הספירות דעגולים, שאין בהן מסך, ומתעגל בהן בהכרח, עם כל זה, אינו משנה את דרכיו בהתפשטותו ממדרגה למדרגה. פירוש, כי למשל, כשהאור של הקו בא לספירת כתר, הוא מתעגל שם, כלומר, שמקבל את צורת אותו הכלי, שאין שם הבחן מעלה מטה, אמנם, כשמתפשט האור מעגול הכתר אל עגול החכמה, הוא אינו מתעגל (עי' לה"ת ח"א אות ג'), אלא נמשך ביושר, כלומר בהבחן מעלה ומטה. ונמצא משום זה, ספירת עגול החכמה למטה מעגול הכתר, ועב מהכתר, שאין צורתם שוה. ועד"ז, כשבא האור מחכמה אל הבינה, הוא נמשך לה ביושר. ונבחן שהבינה למטה מהחכמה, דהיינו, יותר עבה מהחכמה. ועד"ז כל הספירות. באופן, שאע"פ שעשר הספירות דעגולים צורתן שוה, בלי הבחן מעלה מטה מצד הכלים, כנ"ל, עכ"ז, יש בהן הבחן מעלה ומטה, מצד "שיש בהן כל הבחינות של קבלת השפע, שביוד הספירות שבקו היושר".

(סוף השיעור)