שיעור בוקר 28.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לפירוש הסולם", עמ' 216,

אותיות נ"ב-נ"ג

קריין: "פתיחה לפירוש הסולם", אות נ"ב. ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 216.

כותרת: "תלת נפקי מחד, חד בתלת קיימא", שלושה יוצאים מאחד, אחד בשלושה מתקיים.

תלת נפקי מחד, חד בתלת קיימא

אות נ"ב

"והנה נתבאר שבחינה ב' דעלית מ"ן דז"א לישסו"ת, היא ליחד ב' קוין, ימין ושמאל דישסו"ת, שאינם יכולים להאיר זולת ע"י מסך דחירק שבז"א (עי' לעיל אות ל"ט בסוף), שהוא משלים בהם את הקו האמצעי, המכריע ב' הקוין דבינה. וזה נבחן שיוצאים ג' קוין בבינה, הנק' חכמה בינה דעת, על ידי המסך דז"א. ויש כלל, שכל השיעור שהתחתון גורם שיאיר בעליון זוכה בו גם התחתון, ולפיכך כיון שז"א גרם במסך שלו שיצאו ג' קוין, חכמה בינה דעת, בישסו"ת, זוכה גם ז"א בג' קוין חכמה בינה דעת. וז"ש בזהר (בראשית א' אות שס"ג) תלת נפקי מחד, חד בתלת קיימא, ע"ש."

שאלה: מהו מסך דחיריק דזעיר אנפין?

מסך דחיריק דזעיר אנפין הוא זה שמעורר את הקו האמצעי.

תלמיד: איך הוא נבנה?

כתוצאה משני קווים.

תלמיד: איך גורם המסך דזעיר אנפין לג' קווים בבינה?

כי הוא נמצא בבינה. זעיר אנפין נמצא בבינה, עולה לבינה, אחרת בינה לא יכולה להאיר.

שאלה: בעל הסולם אומר שעליית זעיר אנפין לישסו"ת היא כדי לגרום לאיחוד שני הקווים שלו.

כן.

תלמיד: למה זעיר אנפין רוצה לגרום לאיחוד שני קווים בישסו"ת?

זעיר אנפין הוא תוצאה מז"ת דבינה, שהיא מולידה את הזעיר אנפין, וכשהוא קיים, הוא עולה אליה כדי לייחד בה שני קווים, והוא יהיה כקו האמצעי. זאת אומרת, נוכחות זעיר אנפין בבינה מחייבת אותה לפנות לחכמה, לקבל חכמה ולהתייחד עימה, ואז יוצא הקו האמצעי. זעיר אנפין גורם לקו האמצעי.

תלמיד: בעל הסולם אומר שיש פה שתי עליות של זעיר אנפין. עליה אחת היא שהוא עולה לבינה לבקש ממנה חכמה, ואז בבינה נוצר מצב שפתאום יש שני קווים.

כן.

תלמיד: ואז הוא עולה שוב כדי לייחד את שני הקווים. מהי אותה עלייה כדי לייחד את שני הקווים של בינה, למה הוא שוב עולה אליה?

כי בינה מעצמה היא חפץ חסד ולא צריכה חכמה, ומצד שני החיסרון שבה מגיע מלמטה, מזעיר אנפין.

תלמיד: אז כבר הגיע חיסרון.

כן.

תלמיד: למה הוא שוב צריך לעלות אליה ולבקש בעבורה שיהיה לה קו אמצעי? הרי הוא כביכול קיבל את מה שהוא צריך.

לא. זה לא מספיק, כי מה שהוא קיבל, הוא קיבל לפי הרצון שלו, אבל כדי להמשיך אור מלמעלה, הוא חייב שוב לעורר את הבינה כלפי החכמה.

תלמיד: מה זה הדבר הזה שהתחתון מבקש עבור העליון משהו?

הוא יכול לעורר בעליון חיסרון שהעליון בעצמו לא יכול לעשות את זה.

תלמיד: איך זה? הרי היחס לעליון הוא שהעליון גדול, העליון נותן, העליון הוא כל יכול, ופה התחתון פתאום מרגיש חיסרון בעליון. מה זו הפעולה הזאת של למלא חיסרון עבור העליון או לבקש חיסרון?

הוא יודע שאם הוא עולה לעליון עם החיסרון, העליון יכול לקבל על החיסרון שלו מילוי מלמעלה. נגיד בינה עולה לחכמה, ואז היא מביאה למטה את המילוי לזעיר אנפין. זעיר אנפין הוא סך הכול כמו חכמה קטנה, לכן בינה חייבת לקבל בשבילו את אור החכמה, ו"ק, הארת החכמה, אבל חכמה. בינה תמיד מסתירה את זה, אבל זעיר אנפין מחייב אותה, אז היא מגלה שהיא רוצה.

תלמיד: אז זעיר אנפין עושה נחת רוח לעליון בזה שהוא מבקש ממנו משהו עבורו?

כן, הוא מבקש את זה.

שאלה: בעל הסולם כותב, "יש כלל, שכל השיעור שהתחתון גורם שיאיר בעליון זוכה בו גם התחתון".

כן.

תלמיד: מה זה אומר?

שאם זעיר אנפין מעלה את המ"ן לבינה, בינה פונה לחכמה, מקבלת את האור העליון וממלאת את הכלים שלה, ז"ת דכלים, ומעבירה אותם לזעיר אנפין. יוצא שזעיר אנפין שגורם חיסרון בבינה לחכמה, מעורר את זה על ידי חיסרון שלו, ואז בינה יכולה לקבל חכמה מספירת חכמה, מפרצוף חכמה, ולהעביר לו את זה, לזעיר אנפין.

תלמיד: אבל האור נמצא בעליון.

בחכמה נגיד.

תלמיד: אז איך התחתון יכול לתפוס אותו?

הוא מכניס את החיסרון שלו לבינה, והחיסרון שבבינה מחייב אותה לדרוש מחכמה אור חכמה ולהעביר אותו לזעיר אנפין.

תלמיד: אבל איך התחתון יכול לתפוס אור שיש בעליון? הוא הרי תחתון.

הוא שייך לאותם הכלים כמו חכמה, רצון לקבל, רצון לחכמה, הוא יכול לגלות את החכמה. אז הוא מעלה את עצמו עם החיסרון הזה לבינה, בינה מקבלת חכמה מחכמה, ומוסרת לו.

תלמיד: מה בינה מרגישה?

שחסר לה חכמה.

תלמיד: וכשהיא מקבלת חכמה מה היא מרגישה?

שהיא קיבלה מה שרצתה.

תלמיד: ועכשיו יש את התחתון, הוא גרם לזה שבינה קיבלה את אור החכמה.

כן.

תלמיד: מה הוא מרגיש?

הוא מרגיש שהוא גרם לבינה לקבל חכמה.

תלמיד: אבל הוא תחתון, מאיפה יש לו יכולת להרגיש את האור שממלא את העליון?

חיסרון. על ידי החיסרון שלו, שהוא מעלה אותו לעליון, הוא מרגיש מה שקורה בעליון, מה שהעליון יכול לתת לו.

תלמיד: החיסרון של התחתון מאפשר לו להרגיש מה שקורה בעליון?

כן. מה הוא מחפש? אור חכמה. כשמעלה את עצמו לבינה, אז הוא רואה אם יש שם או לא. ואז הוא מקבל משם יחס אחר לעצמו, שמעורר את החכמה בבינה ובינה ממלאת את הזעיר אנפין שנמצא בה, והוא מקבל חכמה.

תלמיד: למה הבקשה שלו מבינה הופכת אותו להיות מוכשר לעכל את האור שבא לבינה?

כי הוא רוצה אור חכמה. הכלים שלו דורשים מילוי, אור חכמה, ואז הוא נכלל בבינה. בינה מחויבת לקבל אור חכמה ומזה זעיר אנפין מקבל.

תלמיד: אם הוא היה מבקש אור חכמה בלי להתכלל בבינה, הוא היה מקבל אותו?

לא.

תלמיד: אז ההתכללות שלו בבינה היא זו שמאפשרת לו לקבל אור חכמה?

כן.

תלמיד: מה זה אומר שהוא נכלל בבינה?

החיסרון לאור החכמה או להארת חכמה, שעולה ונכלל בבינה, מעלה לבינה חיסרון לחכמה, ואז בינה מקבלת מחכמה אור חכמה ומעבירה לזעיר אנפין.

תלמיד: ולמה הוא מוכשר עכשיו לקבל אותו?

כי הוא העלה את עצמו לבינה, הוא נכלל מבינה, יש לו עכשיו יכולת לקבל את אור החכמה בתוך הבינה שבו.

תלמיד: מה זה אומר העלה את עצמו לבינה?

העלה את עצמו.

תלמיד: מה זה אומר?

שהוא עשה מאמץ שהרצונות שלו יהיו מתאימים למילוי, למילוי שיכול לבוא מבינה לזעיר אנפין.

תלמיד: מה זה אומר מתאימים?

מתאימים זה שהחיסרון שהוא מעלה לבינה, החיסרון הזה צריך להביא אליו אור חכמה, וחלק מהחכמה הזאת הוא אחר כך מקבל, וזו התוצאה שהוא קיבל מג"ר.

תלמיד: מה זה מתאימים?

מתאימים לפי הרצון ולפי הכמות.

תלמיד: מה בינה רוצה, במה התחתון צריך להתאים את עצמו אליה ברצון?

בינה רוצה למלא את התחתון במה שהתחתון רוצה.

תלמיד: ברור שהתחתון רוצה, אבל הוא תחתון.

אבל בינה שומרת עליו שיהיה לו רצון נכון.

תלמיד: מה זו השמירה הזאת, ומה זה רצון נכון?

השמירה הזאת שומרת על התחתון שלא יישבר, שהוא לא יקבל מבינה יותר ממה שהכלים שלו מסוגלים לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: אנחנו יודעים שיש יחס הפוך אורות וכלים. הרצונות התחתונים עולים, מושכים, והאור הגבוה שמתפשט נשאר למעלה. איך יכול להיות שזעיר אנפין, שהכלים שלו הם כלים תחתונים, מקבל עכשיו גם את האור העליון שאמור להתפשט בכלים הגבוהים יותר?

הוא מעלה את החיסרון שלו לבינה, ובינה יכולה להתאחד עם החכמה וכך למלא אותו.

תלמיד: אבל הכלים שלו הם כלים תחתונים.

כן.

תלמיד: הכלים התחתונים מייצרים את הדרישה, אז האור שיכול להתפשט למטה הוא רק לכלים שזעיר אנפין עורר בתוכו, אין לו כלים של העליון.

בסדר.

תלמיד: אז איך כתוב "כל השיעור שהתחתון גורם שיאיר בעליון זוכה בו גם התחתון,"? היו אומרים שיעור חלקי, אבל אומרים שכל מה שהוא גרם לעליונים הוא גם מקבל, זה לא מתאים לחוק הזה שלמדנו.

כי הוא מעלה את עצמו לעליון והעליון עושה עכשיו עבודה בקבלת אור החכמה, לפי מה שזעיר אנפין העלה לו במ"ן, אז העליון מקבל מכתר וחכמה אותו אור שזעיר אנפין מבקש דרך בינה, והאור של חכמה עובר דרך חכמה, בינה לזו"ן, וזו"ן תכף נראה, במידה שהם מקבלים את זה, הם נשברים.

תלמיד: זה אומר שזעיר אנפין לא מעורר קבלת אורות גבוהים יותר ממה שהוא דרש, הוא מעורר גם בעליון אור לפי הכלים שלו בלבד.

כן.

תלמיד: נכון לומר שמה שבינה מקבלת מחכמה זה רק במידה שהתחתון ביקש?

כן. מאיפה העליון ייקח חיסרון אחר?

תלמיד: אז איך התחתון מייצר כניסה של אורות גבוהים יותר לעליון אם תמיד העליון יקבל רק בכמות שהתחתון מבקש? איך נבנית קומה שלמה של כל הנרנח"י?

העליון יכול לתת כמה שהתחתון ירצה, על זה אין הגבלה. אבל התחתון מבקש לפי היכולת שלו, הרשימות שלו בהתחלה, ואחר כך יש עוד ד'/ג', יש עוד כלים דקבלה אמתיים.

תלמיד: זה לא התהליך שקורה פה? כשזעיר אנפין מבקש הוא עוד לא מבקש על הכלים דקבלה האמיתיים?

על ד'/ג' לא. זעיר אנפין עולה לפי העביות שלו. וכשהוא מקבל, יש אחרי זה זיווג על ד'/ג'.

תלמיד: כתוצאה מהפעולה הזאת או שזו פעולה נוספת אחרת כך?

לא, זה מהרשימות, שיש לו גם ד'/ג'. מפני שהוא נעשה קטן והכול בסדר, זאת אומרת הכול מתנהל נכון, מתעוררים בו רצונות לאור חכמה כמו שיש בו מלכתחילה. ואז הוא מבקש עליהם מילוי ומקבל מילוי ומהמילוי הזה הוא נשבר.

2. שורש הנוקבא דז"א, דהיינו המלכות

אות נ"ג

"בעת קטנות דעולם הנקודים, היה לז"א, שהוא חג"ת נה"י דנקודים, ששה כלים חב"ד חג"ת (כי מצד האורות, שהקטנים גדלים תחילה, נקראים חג"ת נה"י, וחסרים מג"ר, ומצד הכלים, שהעליונים גדלים תחילה, נקראים חב"ד חג"ת, וחסרים מנה"י דכלים (כמ"ש בפלחה"ק אות כ"ד ע"ש). והיה חסר לו נה"י דכלים). והיה זה, מחמת עלית המלכות במקום בינה דז"א, שהוא ספירת הת"ת, כי חג"ת דז"א הם כח"ב (כנ"ל אות ט'), והיינו בשליש עליון דת"ת במקום החזה, וב' שלישי בינה ותו"מ, הנקראים בז"א ב' שלישי ת"ת ונה"י (כמ"ש שם) נפלו ממדרגתו למדרגה שמתחתיה, דהיינו לעולמות בריאה יצירה עשיה, שהם מתחת ז"א דאצילות. וע"כ לא נשאר בו אלא חב"ד חג"ת דכלים עד נקודת החזה. ונקודת החזה, היא המלכות המסיימת המדרגה במקום הבינה, ומורידה בינה ותו"מ, הנקראים תנה"י, למדרגה שמתחתיה (כנ"ל באות ט"ז), וז"ס שזו"ן בקטנות נקראים תמיד ו"ק ונקודה, כי ששת הכלים חב"ד חג"ת שבו, נקראים ו"ק, דהיינו ו' קצוות. ונקודת החזה שהיא מלכות המסיימת מדרגתו נקראת נקודה (ומבחינת האורות, שהקטנים גדלים תחילה, הם נקראים חג"ת נה"י, והמלכות המסיימת נקראת נקודה תחת היסוד)."

(סוף השיעור)