שיעור בוקר 17.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 379, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "המצווה האחת עשרה", סעיף 244

קריין: זוהר לעם, כרך א', "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "המצווה האחת עשרה", סעיף מספר 244.

אנחנו נמשיך בלימוד כל המצוות האלו, זאת אומרת הציוויים שהזוהר מעביר לנו. נראה עד כמה הן שייכות אלינו, באיזו מידה, באיזה גודל, באיזו תדירות וכן הלאה אנחנו צריכים לקיים אותן כדי שנגיע בסופו של דבר לרמה שכל מצווה ומצווה תעשה עלינו תיקונים עד שנגיע לדרגת הבורא.

המצווה האחת עשרה

[פקודא חדסר]

.244" המצווה האחת עשרה, לעַשֵׂר מַעשׂר הארץ. כאן יש ב' מצוות: לעשר מעשר הארץ ולהביא ביכורי פירות האילן. על מעשר הארץ, שהותר לאדה"ר, כתוב, הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע. ועל ביכורי האילן, שהותרו לאדה"ר, כתוב, ואת כל העץ, אשר בו פרי עץ, זורע זרע. איזה עניין יש לפסוקים אלו לחייב אותנו במעשר ובביכורים, להפריש לה' ולא לאכול אותם, שהוא ההיפוך מהמשמעות?

האכילה היא בירור הניצוצין הקדושים מתוך הקליפות, שע"י האכילה מתחברים הניצוצין הקדושים שבמאכל אל נפש האדם לבשר מבשרו, והפסולת שבמאכל יוצאת לחוץ מגופו. עד שבמשך שנות חייו, הולך ומלקט כל הניצוצין הקדושים, השייכים להשלים את נפש האדם, שבלעדיהם הוא חסר שלמותו. והנה בזוהר נאמר, כי לאדה"ר לא ניתן לאכול בשר, שכתוב, הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע, אשר על פני כל הארץ, לכם יהיה לאוכלה, ולא יותר מזה. ולא בשר.

אלא כיוון שחטא ויצר הרע (יצה"ר) נבלע בגופו, נאמר לנוח, כיֶרֶק עשב נתתי לכם את כל, אפילו בשר. כי אדה"ר נברא בשלמות, וכבר נבררה בו כל השלמות הראויה, מבחינת בעלי חיים, כמ"ש, ויִיצֶר ה' אלקים מן האדמה כל חיית השדה ואת כל עוף השמיים, ויבֵא אל האדם, לראות מה יקרא לו, וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה, הוא שמו.

פירושו, שהשיג כל שם מבעלי חיים על מתכונתו, כי היו כבר נבררים לו בכל שלמותם. ולפיכך לא ניתנו לו בעלי חיים לבירורים ע"י אכילה, כי כבר היו נבררים לו ע"י המאציל. ורק הדומם והצומח היו חסרי הבירור. וע"כ נתנו לו רק תבואת הארץ, לאכול ולברור אותם, ללקט מתוכם ניצוצין קדושים, החסרים להשלמתו.

אלא אחר חטא עצה"ד, חזרו והתקלקלו כל הבירורים. וכמו שאיברי נשמתו, נשרו ונפלו לקליפות, כן התקלקל עימו כל בעל חיים, וצריכים לברור מחדש. ולפיכך נתנו לנוח גם בעלי חיים, לאכול ולברור אותם, וכן לדורות אחריו.

והנה אדה"ר נברא בצל"ם אלקים, המוחין בד' פרשיות התפילין. והם נשמה שלו. אמנם אחר שנולד בנשמה הקדושה הזו, זכה ע"י מע"ט, לברר ולהעלות מ"ן, ולהשיג בחינת חיה. ואח"כ ביום השבת גם ליחידה. כי לא אבד הזוהר העליון, אלא רק אחר השבת. ולפיכך הותרו לו המעשר והביכורים. ויותר מכך, ע"י האכילה של המעשר והביכורים, זכה לברר ולהעלות מ"ן, עד שזכה לחיה וליחידה.

אמנם אחר החטא דעצה"ד, שחזרו והתקלקלו כל הבירורים, ונבלע יצה"ר בגוף, נאסר לנו המעשר והביכורים, מחמת יצה"ר שבנו, מחשש שלא נפגום בקדושה עילאה שבהם. אלא שאנו מחויבים, לתת אותם לכוהנים וללוויים. וכשאנו מקיימים עכ"פ את המצוות האלו, מעשר וביכורים, כמצווה עלינו, יהיה לנו כוח להעלות מ"ן, ולהמשיך מוחין דחיה ביום השבת, על דרך שאדה"ר המשיך ע"י אכילתו בעצמו את המעשר והביכורים.

וזו המצווה האחת עשרה, לעשר מעשר הארץ. כי אחר שהמשכנו אור נשמה, ע"י הנחת תפילין, יש להעלות מ"ן ע"י ב' מצוות מעשר וביכורים, כדי להמשיך מוחין דחיה. והתבאר, שאדה"ר המשיך המוחין דחיה, ע"י אכילתו המעשר והביכורים בעצמו. אבל אנחנו, שאין אנו רשאים לאכול אותם, מחמת היצה"ר שבגוף שלנו, ניתנה לנו במקומו המצווה, לתת אותם לכוהנים וללוויים. וע"י זה ניתן גם לנו הכוח, להמשיך המוחין ההם.

וזה שמביא ראָיה, שהכתוב מדבר במעשר ובביכורים דווקא, משום שכתוב, והנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע, אשר על פני כל הארץ. וכתוב, ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל. וכמו ששם מדובר במעשר, כן באדה"ר מדובר במעשר. וכן ילמד מהכתוב, וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ, לה' הוא."

זה המאמר הראשון שרצינו לקרוא, מאמר "המצווה האחת עשרה" שמדבר על "לעשר מעשר הארץ", לאסוף את המעשר, "ולהביא ביכורי פירות האילן".

שאלה: אם מדברים על הרצון המשותף שלנו, מה אנחנו מעשרים, מהו ה"מעשר" הזה?

ישנם תיקונים, בתיקונים האלו אנחנו יכולים לעשות כל מיני פעולות. חלק מהפעולות הן לקבל, חלק הן לא לקבל אלא לקבל על מנת להשפיע, חלק הן לקבל בעצמנו על מנת להשפיע. ויש ביכורים, חלק ממה שאנחנו מקבלים שאנחנו לא מסוגלים בעצמנו לקבל אלא עלינו לקבל אותם דרך עוד פעולות, כביכול למסור את זה לכוהנים וללוויים, ודרכם זה מגיע לבורא. אלו מין תיקונים שנעשים בהדרגה, וכך אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו עושים את הפעולות האלה בעל מנת להשפיע. מיד נקרא וזה יהיה יותר ברור.

המצווה האחת עשרה

[פקודא חדסר]

.244" המצווה האחת עשרה, לעַשֵׂר מַעשׂר הארץ. כאן יש ב' מצוות: לעשר מעשר הארץ ולהביא ביכורי פירות האילן. על מעשר הארץ, שהותר לאדה"ר, כתוב, הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע. ועל ביכורי האילן, שהותרו לאדה"ר, כתוב, ואת כל העץ, אשר בו פרי עץ, זורע זרע. איזה עניין יש לפסוקים אלו לחייב אותנו במעשר ובביכורים, להפריש לה' ולא לאכול אותם, שהוא ההיפוך מהמשמעות?

האכילה היא בירור הניצוצין הקדושים מתוך הקליפות, שע"י האכילה מתחברים הניצוצין הקדושים שבמאכל אל נפש האדם לבשר מבשרו, והפסולת שבמאכל יוצאת לחוץ מגופו. עד שבמשך שנות חייו, הולך ומלקט כל הניצוצין הקדושים, השייכים להשלים את נפש האדם, שבלעדיהם הוא חסר שלמותו. והנה בזוהר נאמר, כי לאדה"ר לא ניתן לאכול בשר, שכתוב, הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע, אשר על פני כל הארץ, לכם יהיה לאוכלה, ולא יותר מזה. ולא בשר.

אלא כיוון שחטא ויצר הרע (יצה"ר) נבלע בגופו, נאמר לנוח, כיֶרֶק עשב נתתי לכם את כל, אפילו בשר. כי אדה"ר נברא בשלמות, וכבר נבררה בו כל השלמות הראויה, מבחינת בעלי חיים, כמ"ש, ויִיצֶר ה' אלקים מן האדמה כל חיית השדה ואת כל עוף השמיים, ויבֵא אל האדם, לראות מה יקרא לו, וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה, הוא שמו.

פירושו, שהשיג כל שם מבעלי חיים על מתכונתו, כי היו כבר נבררים לו בכל שלמותם. ולפיכך לא ניתנו לו בעלי חיים לבירורים ע"י אכילה, כי כבר היו נבררים לו ע"י המאציל. ורק הדומם והצומח היו חסרי הבירור. וע"כ נתנו לו רק תבואת הארץ, לאכול ולברור אותם, ללקט מתוכם ניצוצין קדושים, החסרים להשלמתו.

אלא אחר חטא עצה"ד, חזרו והתקלקלו כל הבירורים. וכמו שאיברי נשמתו, נשרו ונפלו לקליפות, כן התקלקל עימו כל בעל חיים, וצריכים לברור מחדש. ולפיכך נתנו לנוח גם בעלי חיים, לאכול ולברור אותם, וכן לדורות אחריו."

שאלה: מי הם בני לוי?

מאותו קהל שחייב לקיים את המצוות יש חלק שנקרא "בני לוי", בנים של לוי. במקום אחר אנחנו נשמע מי הם בצורה יותר מדויקת, איך הכלל מתחלק לחלקים חלקים ואיזה חלק מהם נקרא "בני לוי".

שאלה: האם בלהביא ביכורי פירות האילן מדובר על המסך?

ודאי שהכול בניית המסכים. כל מה שאנחנו לומדים זה איך לבנות צמצומים ומסכים על כל הרצונות שמתגלים כדי שנשווה את הרצונות האלו לבורא, "הוא רחום אף אתה רחום, הוא חנון אף אתה חנון"¹ וכן הלאה. זאת אומרת, שברצון לקבל שלנו נהיה דומים לגמרי לבורא. אומנם אנחנו הפוכים ורעים ועלולים לפגום, אבל בכל זאת ברצון לקבל בלבד אנחנו יכולים לעשות פעולות שיהיו על מנת להשפיע.

שאלה: אנחנו מקשיבים לזוהר שהוא כמו איזו אגדה למבוגרים. היה אפשר לומר שכל העבודה שלנו היא רק לבנות בעצמנו מסך ולא ללכת סחור סחור. איך ההליכה המתפתלת הזו משפיעה עלינו לאורך זמן?

זה כדי לאפשר לכם לתפוס את כל הטבע הארצי הגשמי והרוחני, שתהיה אפשרות לתחום אותו, לחלק אותו ולשייך אותו לחלקיו השונים. אחרת אי אפשר לספר את זה, כי באותו זמן הזוהר גם מעביר לנו את מבנה הרצון שמחולק לדומם, צומח, חי ומדבר, וגם מפריד בין אותם הרצונות שאפשר לתקן ובין הרצונות שבינתיים אי אפשר לתקן, ובאיזה אופן מתקנים כל אחד מהרצונות וכן הלאה.

מדובר רק על תיקונים. הדבר היחיד שאנחנו צריכים לעשות זה להעלות את כל הטבע של העולם שלנו, ובעקרון זה לא העולם שלנו, זה העולם הרוחני, על זה מדובר, להעלות את כל הטבע של העולם הזה והרוחני לדרגה של השפעה גמורה, ואז נהיה בהתאמה מלאה לבורא.

תלמיד: מהו אותו הבשר שאסור לאכול?

יש "מוחא, עצמות, גידין, בשר ועור" ברצון לקבל, ואנחנו מתייחסים לכל חלק, מבררים אותו, מתקנים אותו, ואחר כך אוכלים. אוכלים הכוונה שמקבלים בכוונה על מנת להשפיע. וכאן אנחנו מתחילים לדבר כבר על תיקונים בדרגת החי - מוחא, עצמות, גידין, בשר ועור, כך מתקנים.

שאלה: מה זה אומר למשוך את אור הנשמה באמצעות הנחת התפילין?

אלו כבר תיקונים יותר גדולים, לא על ידי מאכלים ולא על ידי פעולות אחרות כמו שקראנו, אלא לכל דרגה יש תיקון משלה, לכן אנחנו צריכים לעשות גם את התיקונים האלה. התיקונים בדרגת התפילין הם שאנחנו צריכים לקשור אותם ליד שמאל ולעשות ברכות ותפילות, ובצורה כזאת אנחנו יכולים לתקן את השמאל בצורה כללית שזה נקרא "יד כהה", וזה תיקון גדול מאוד, כללי.

שאלה: שאלה על החי. כתוב כאן שהאדם השיג באופן מלא את שמות כל בעלי החי כי הם כבר היו בשלמות בשבילו, למה הכוונה?

מדובר על דרגות האדם. לא צריכים לתקן שום דבר חוץ מהאדם עצמו, אלא כדי שנדע מה בדיוק אנחנו צריכים לעשות, אז מדובר כאילו שאנחנו מתקנים את הדומם, הצומח, החי והמדבר, אבל הכול שייך למין המדבר, למין האדם בלבד.

לכן בדרגת הצומח, אנחנו כאילו צריכים לעבוד בשדה ולתקן את הצמחים, לדעת איך להשתמש בהם, אבל בעצם מדובר איך לתקן את הרצון בדרגת הצומח בתוך האדם, ואותו דבר בכל יתר הדרגות, מדובר איך האדם עובר תיקון בתוכו.

שאלה: מה המשמעות של להביא את הפרי הראשון מהעץ, למה לא מביאים את כל פרי העץ?

העיקר זה תחילת התיקון. הפרי הראשון הוא כמו כתר, וכתר בכל דבר כולל את כל יתר הפירות, את כל יתר התיקונים. לכן העיקר זה הביכורים, הביכור הראשון, הפרי הראשון שצריכים להביא אותו, לברך עליו, למסור ולכבד אותו, והוא כולל בתוכו את כל יתר התיקונים.

שאלה: רוב המצוות שקראנו עד עכשיו, ובכלל את רוב המצוות המקובלים נהגו לעשות בפנימיות. את המצווה האחת עשרה של לעשר מעשר נהגו לעשות בחיצוניות. למה?

אנחנו רוצים לעשות את כל המצוות גם בחיצוניות וגם בפנימיות, כל מה שביכולתנו. צריך לעשות מעקה על הגג - אנחנו עושים. צריכים לעשות תיקונים בשדה - אנחנו עושים. כל דבר ודבר שאנחנו יכולים לעשות בדומם, צומח, חי, מדבר, אנחנו עושים מפני שאלה בעצם התיקונים. האמת וודאי שהתיקון האמיתי, הגדול, שאנחנו עושים אותו על דרגת החי, היינו, על בני אדם, על גופו של אדם, על הרצון של האדם יותר נכון, ובזה אנחנו מתקרבים לתיקונים.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שתמיד המצוות הן דבר פנימי, אף אחד לא צריך עכשיו בשביל להגיע לרוחניות לבצע את כל המצוות - בגוף שלו. אבל דווקא מעשר כן. למה?

למה, מה אנחנו לא מקיימים?

תלמיד: אנחנו מקיימים הכול, אבל לא כולם מקיימים את הכול.

מה זה לא כולם?

תלמיד: הרבה פעמים המקובלים מדגישים שבשביל להגיע לרוחניות אני לא חייב עכשיו בפועל שכל אדם בעולם יניח תפילין. זה יביא את כולם, בפועל, עד שאחרון האנשים בעולם יניח תפילין לא יגיע גמר התיקון.

מי אמר לך את זה?

תלמיד: אנחנו לא אומרים ככה. אבל דווקא מעשר אנחנו אומרים שכן צריך לבצע. אז לָמה דווקא את המצווה הזו המקובלים נהגו לבצע בפועל, במעשה?

גם לא כולם, רק אלו שחייבים בזה. אם יש ברשותך קרקע, אז אתה חייב לבצע, ואם לא, אז לא. צריכים ללמוד את הדברים האלה אם אתה רוצה לדעת ולקיים. אבל בעצם אתה יכול להגיד - אם הקרקע נמצאת ברשותי, אז אני צריך להשתדל לבצע את כל הפעולות ששייכות לתיקון הקרקע. כי כול העולם כולו מכלול אחד, ואנחנו צריכים להשתדל לראות בו מערכת אחת. ובמערכת אחת אני צריך לדאוג איך אני מקיים כל פרט ופרט עד הדבר הכללי, ואז לא חשוב לי איזה עצים ואיזה שדות, ואיזה מה, העיקר מה שאני חייב לקיים, מפני שזה קשור לרצון שלי, הכללי.

שאלה: מה זה אומר שיצר הרע נכנס לגוף?

משמע שהאגו התגלה ברצונותיו בדרגה שנקראת "גוף".

שאלה: "אכילה" זה אומר לחלק את הרצונות ולהשתמש בהם עבורנו. האם אחרי התיקון לא יהיה יותר אוכל לאכול, אנחנו נתעלה מעל האוכל?

לא, אנחנו כבר נהיה באוכל מתוקן.

שאלה: דרך אכילה, דרך לעשר מעשר של הביכורים הראשונים, מה זה אומר שאחרי זה הוא זכה לבירור של העלאת המ"ן, מה זה האכילה ולעשר מעשר של ביכורי פירות האילן?

אנחנו מבדילים בין הפירות, ירקות, וכל יתר הדברים שצריכים, מסוגלים וחייבים לעשות עליהם תיקונים, וכאלה שאנחנו לא צריכים, לא יכולים. בצורה כזאת אנחנו מגיעים לאט לאט לבירור מה עלינו לעשות עם כל תבואות השדה שאנחנו אוספים.

תלמיד: האם זהו תנאי כדי להעלות מ"ן?

כן, אפשר להגיד שזה התנאי, איך ומתי ואיזה מ"ן אנחנו צריכים להעלות כדי לתקן את הרצונות האלו.

שאלה: תמיד קשה לשלם מעשר, לא משנה כמה תרוויח. אני יכול להגיד על עצמי, שבכל פעם שאתה עושה את זה, אתה מרגיש קשר מיוחד עם השיעור למשל, איכשהו הרגש מתחדד. האם אני שכנעתי את עצמי שזה כך, או שזה באמת עובד בצורה הזו?

אתה עוד לא מרגיש כמה זה קשור אליך ומה בדיוק אתה צריך לעשות, נלמד ואתה תראה.

שאלה: מה זה תפילין בעבודה רוחנית?

לא תביני עכשיו ולכן אין טעם להיכנס לזה.

קריין: שורה "והנה אדה"ר".

"והנה אדה"ר נברא בצל"ם אלקים, המוחין בד' פרשיות התפילין. והם נשמה שלו. אמנם אחר שנולד בנשמה הקדושה הזו, זכה ע"י מע"ט, לברר ולהעלות מ"ן, ולהשיג בחינת חיה. ואח"כ ביום השבת גם ליחידה. כי לא אבד הזוהר העליון, אלא רק אחר השבת. ולפיכך הותרו לו המעשר והביכורים. ויותר מכך, ע"י האכילה של המעשר והביכורים, זכה לברר ולהעלות מ"ן, עד שזכה לחיה וליחידה." לאחר שהאדה"ר נולד הוא המשיך במעשה התיקונים, מה שנקרא מעשה המצוות והמשיך את האור לעוד ד' פרשיות של התפילין. זאת אומרת, הוא התחיל לעבוד עם עוד כלים שלו בעל מנת להשפיע לאחר שהוא נולד ועל ידי זה הוא הגיע למצב שזכה לחיה ויחידה כך, שבכל הכלי של כל התפילין, כלומר, בכל הנשמה שלו הוא כמעט הגיע לגמר התיקון.

"אמנם אחר החטא דעצה"ד, שחזרו והתקלקלו כל הבירורים, ונבלע יצה"ר בגוף, נאסר לנו המעשר והביכורים, מחמת יצה"ר שבנו, מחשש שלא נפגום בקדושה עילאה שבהם. אלא שאנו מחויבים, לתת אותם לכוהנים וללוויים. וכשאנו מקיימים עכ"פ את המצוות האלו, מעשר וביכורים, כמצווה עלינו, יהיה לנו כוח להעלות מ"ן, ולהמשיך מוחין דחיה ביום השבת, על דרך שאדה"ר המשיך ע"י אכילתו בעצמו את המעשר והביכורים.

וזו המצווה האחת עשרה, לעשר מעשר הארץ. כי אחר שהמשכנו אור נשמה, ע"י הנחת תפילין, יש להעלות מ"ן ע"י ב' מצוות מעשר וביכורים, כדי להמשיך מוחין דחיה. והתבאר, שאדה"ר המשיך המוחין דחיה, ע"י אכילתו המעשר והביכורים בעצמו. אבל אנחנו, שאין אנו רשאים לאכול אותם, מחמת היצה"ר שבגוף שלנו, ניתנה לנו במקומו המצווה, לתת אותם לכוהנים וללוויים. וע"י זה ניתן גם לנו הכוח, להמשיך המוחין ההם.

וזה שמביא ראָיה, שהכתוב מדבר במעשר ובביכורים דווקא, משום שכתוב, והנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע, אשר על פני כל הארץ. וכתוב, ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל. וכמו ששם מדובר במעשר, כן באדה"ר מדובר במעשר. וכן ילמד מהכתוב, וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ, לה' הוא."

שאלה: כתוב שהמצווה ה-11 היא להפריש מעשר מהארץ, מהאדמה, ואנחנו לומדים שרצון זה הארץ. תוכל להסביר מה הקשר בין זה לבין מצוות המילה?

אני עדיין לא יכול להסביר, עדיף שנקרא את זה בזוהר. צריך לקרוא מהמקורות ורק לאחר מכן לנסות ולהסביר.

שאלה: אדם שלא משלם מעשר יכול להעלות מ"ן פיזי בעולם שלנו?

עבור מה?

תלמיד: נניח ואני מגיע לשיעורים אבל לא משלם מעשר מכל מיני סיבות, אני יכול לעלות מ"ן?

לא, יש חוק, אם אני לא מבצע פעולות במצב שאני נמצא, אז אני לא יוכל לעלות לדרגה יותר עליונה, וככה זה בכל דרגה ודרגה בסולם המדרגות.

תלמיד: מהו מעשר? ומהו המושג מעשר בחיי היומיום שלנו במיוחד שאנחנו לומדים את חכמת הקבלה?

כשאנחנו עושים פעולות של העולם הזה, ברור לנו שאנחנו מקבלים את הגוף שלנו ואת הכוחות שבו, את השכל שבו, את הרגש שבו. את כל הדברים האלה אנחנו מקבלים מתוך הבורא, מתוך הבריאה, מתוך הטבע, ואז, אפילו אם אנחנו עושים את כל המעשים שלנו בצורה של על מנת להשפיע לחיבור בינינו, אז בכל זאת אנחנו עושים זאת מתוך הרצון שלנו להרוויח, להתחבר, להצליח.

כדי שאנחנו נתחבר בצורה נכונה, אומרים לך שעל כל פעולה ופעולה צריך להקדיש חלק מהתוצאות שלך בחזרה לבעל הבית. כמו שאתה משלם מיסים או כל דבר שאתה משלם כי אתה חי בעולם שהדומם, הצומח והחי מוכנים בשבילך מראש ואתה כדרגת המדבר כשאתה צומח, גדל, אוכל, מתפתח על פני הדומם הצומח והחי, אז אתה צריך להחזיר להם את מה שאתה מקבל מהם.

זאת אומרת, אתה צריך להחזיר לדרגות דומם, צומח וחי את מה שקיבלת מהם להיות המדבר, כי בדרגת המדבר אתה יכול לעשות את מה שמוטל עליך וליהנות מהחיים. לכן אנחנו צריכים לתקן את מה שקיבלנו חינם מדומם, מצומח ומחי, ואפילו מדרגת המדבר. ככתוב "שלא יהיה לך לחם ביזיון", שאתה תוכל לקבל את הכול בעל מנת להשפיע, להשתוות לבורא.

תלמיד: נניח שאני נותן מעשר, מה עושים עם הכסף? למה הוא משמש?

זה לא רק כסף. היו זמנים שלא היו כסף והיו נותנים כל מיני דברים אחרים, זה לא חשוב. העיקר הוא שמה שאתה מקבל מחוץ לך, שזה נטו לא תוצאה מהיגיעה שלך, אתה צריך להחזיר. אתה יכול להגיד, אני בלי זה אני לא יכול להתקיים, נכון, אתה לא יכול להתקיים בלי לקבל מדומם צומח וחי, זה ברור. אבל אחרי שאתה מקבל מהם אתה צריך להרוויח בדרגת המדבר וחלק של דומם צומח וחי שכבר קיבלת כדי להתקיים כמדבר, אתה חייב להחזיר. זה הגיוני או לא?

תלמיד: הגיוני לגמרי. אז לפי מה שאתה אומר, אם אני לא נותן מעשר אני לא יכול להתקדם מבחינה רוחנית בשום אופן.

יפה, זה מה שתעשה. אז אתה נקי מלקבל, כי מה שקיבלת הוא רק כדי לגדול ולהמשיך את התיקונים.

שאלה: האם יש קשר בין לעשר מעשר לבין אור חוזר?

יש קשר, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה.

שאלה: למה דווקא המצווה הזאת מודגשת על ידי המקובלים כך שצריך לקיים אותה בדרגה הגשמית בניגוד למצוות אחרות שאין הכרח לקיים? למה דווקא תשלום המעשר?

כי מהמדרגה הזאת והלאה מתחיל להיות קשר לאדם שבנו.

שאלה: האם המצוות האחרות עדיין לא בא לידי ביטוי עד כדי כך?

לא. אנחנו נלמד ואתם תראו.

שאלה: האם יש קשר בין הביכורים לבין הנקודה שבלב?

כן, יש קשר ואנחנו נלמד את זה. אתם רואים איך אני כל הזמן אומר לכם, אנחנו נלמד את זה, כאילו אני דוחה אתכם. אבל אני לא דוחה, אנחנו פשוט עדיין לא למדנו את היסודות ולכן אין לי ברירה אלא להגיד לכם, חכו, עוד מעט אנחנו נלמד ואז נוכל לקשור את כל שלבי התיקונים יחד.

שאלה: להניח תפילין, זה לא רק שלא משתמשים בשמאל כמו שאנחנו רואים בפעולה הפיזית של הנחת התפילין, אלא זה גם מאט את זרימת הדם. האם להניח תפילין משמעו לא להאכיל את השמאל ברוחניות?

לא. אני הייתי אומר שזה דווקא בא לחזק את השמאל. יד שמאל היא יד כהה, חלשה ואנחנו צריכים לחזק אותה, לכן אנחנו שמים תפילין על היד שמאל.

שאלה: קודם לכן אמרת, "ניסיתי בעבר לתת מעשר וכסף תמיד היה עניין גדול בחינוך שלי". שמתי לב, שאני תמיד עושה את זה בגלל שאני רוצה משהו בתמורה, רציתי מתוך זה להשיג מדרגה גבוהה יותר. איך אני יכול לפתח בי את ההרגשה שאני רוצה לתת פשוט כדי לתת בלי לקבל שום דבר בתמורה?

זה יקרה על ידי ההתמדה בחשיבות נתינת המעשר. תקרא על זה יותר ותראה עד כמה אתה מתקרב לזה בכך שאתה נותן למעשר חשיבות רבה ואז אתה תשקיע בזה. המעשר הכי טוב הוא המעשר שאנחנו מקבלים מהתלמידים שלנו, אנחנו משקיעים את זה בהפצת חכמת הקבלה ואז אנחנו מפיצים חומר מודפס וסרטים וכל מה שאפשר, הכול הולך אצלנו אך ורק להפצה.

שאלה: בטקסט כתובה המילה בירורים פעמים רבות. האם זה התיקון? ואיך אנחנו פוגשים בירורים בעבודה הרוחנית?

בירורים אנחנו מתחילים להרגיש מתי שאנחנו עושים פעולות על מנת להשפיע ורואים עד כמה אנחנו מוגבלים. הגבולות האלו נותנים לנו את הכרת הבירור, עד כמה אפשר ועד כמה לא.

שאלה: בגשמיות הבירור ברור לחלוטין, כי אפשר להישען על תוצאה - קיבלת יותר, כנראה הצלחת. אבל ברוחניות, הבירור הוא המטרה הסופית שלי - לעשות נחת רוח לבורא, איך לברר את הכלים מנקודת מבט של השפעה כך שהבורא יהנה יותר?

יוצא לך כלים שבהם אתה מרגיש שאתה משפיע לבורא ולכן ניתן לעשות את כל הבירורים השונים, את התיקונים.

תלמיד: איך כלים דהשפעה שהם מעל הדעת יכולים להרגיש שהבורא נהנה מפעולתם ולהישאר בהשפעה?

אין בכלל כלים דהשפעה, זו רק הכוונה שבה אתה תרגיש.

שאלה: מה הכוונה מבחינה רוחנית "לעשר מעשר הארץ ולהביא ביכורי פירות האילן."?

מבחינה רוחנית ארץ זה נקרא רצון - "לעשר מעשר מהארץ", אתה צריך את החלק העשירי מכל הרצון הכללי לשים בצד ומה שגדל עליו אתה חייב להשקיע בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, לקבל על מנת להשפיע ולהשפיע על מנת להשפיע לדרגת כתר וחכמה שזה גם ג"ר דבינה, וזה נקרא שאתה בזה מקדיש את הדברים האלה לבורא.

תלמיד: איך נוצרנו בצלם אלוקים אם אנחנו הפוכים ממנו בתכונותינו?

אנחנו הפוכים מאלוקים לפי החומר שלנו, אבל אם אנחנו עושים צמצום, מסך ואור חוזר, אז אנחנו הופכים את החומר שלנו לפעולות על מנת להשפיע ואז אין לנו שום בעיה להידמות לאלוקים.

שאלה: דיברנו על המעשר, אבל מה קורה עם 90% הנותרים?

אם אתה מעשר כך, שאת ה-10% שאתה חייב אתה נותן בחזרה לעל מנת להשפיע, אתה מכסה בזה כל ה-90% שאתה יכול לקבל בהם בעל מנת להשפיע

שאלה: האדם הראשון נולד מהול, אחרי השבירה ניתנה לו למעשה הבחנה חדשה שהוא צריך להשיג על ידי כך שהוא מתחיל לאכול בשר שניתן לו אחרי נוח, האם זה שדרוג של המבנה של האדם הראשון שהבורא ברא?

זה לא שדרוג, זה תיקון. שדרוג זה שאתה תגיד שהאדם הראשון עלה לדרגה יותר גבוהה, שהוא קיבל הזדמנות, תיקון, שיוכל עכשיו לעשות בחלק מהרצונות הנותרים שלו אחרי השבירה פעולות בעל מנת להשפיע. אנחנו עוד נלמד זאת, כי זה כל החיים שלנו עד גמר התיקון.

תלמיד: זאת אומרת, שהבריאה של האדם הראשון בגן העדן לא הייתה מושלמת מבחינת היכולת ההתפתחותית?

איך היא הייתה מושלמת אם הוא חטא? הוא נכנס לגן עדן והוא חשב שהוא הולך לעשות גמר תיקון, אבל בעצם הוא עשה חטא גמור וגילה על ידי החטא הזה את כל מה שהיה צריך אחר כך לתקן .

שאלה: דיברנו על המעשר כתנאי להעלאת מ"ן, אבל מה זה אומר "לעשר מעשר הארץ"? זאת המצווה האחת עשרה, זה הסיכום של "לעשר מעשר". מה זה אומר בעשירייה כשאנחנו עושים את זה?

אתה כבר הולך לתיקונים מעשיים, פרקטים, אני לא כל כך ממהר. לאט לאט, אנשים צריכים להגיע לזה, לגלות את זה, להבין איפה זה נמצא, איפה בי נמצא הרצון לקבל, איך אני מחלק אותו לרצון לקבל הכללי ולרצון לקבל שאני מוכן להשתמש בו.

יותר טוב שנדבר על איך כל אחד ואחד מברר בתוכו איפה הרצון הכללי שלו, איך הוא מתאר לעצמו שהוא חותך ממנו את החלק העשירי שהוא לא מסוגל לעשות עליו שום דבר. כמו משהו מתוק, אתה אוהב מתוק, אין בשבילך משהו יותר גבוה ממתוק. אם מביאים לך את כל מה שיש לעולם וליד זה שמים משהו מתוק, מה אתה עושה? אתה אומר זהו, כאן אני נגמר?

שאלה: מה זה אומר "לעשר מעשר"? האם אפשר להסביר מתוך זה משהו פרקטי?

אם אני הולך להרוויח משהו, אז "לא אני ועוצם ידי עשה את החיל הזה", אלא ודאי שהבורא נותן לי את הכוח, המוח, השרירים, את החיים שלי וכל מה שסובב אותי, אז אני לוקח מה שאני מרוויח, מחלק את זה לאחד ולתשעה חלקים, והחלק העשירי, חלק אחד ממה שאני חילקתי, את זה אני מוסר לבורא.

איך אנחנו מוסרים את זה לבורא? בדרך כלל אנחנו מוסרים את זה לכוהנים והלווים שהעבודה שלהם היא בעיקר לחנך את העם. הם מורים, זה לא כמו מה שקורה עכשיו, אלא אנחנו נותנים למערכת החינוך את החלק העשירי ממה שאנחנו מרוויחים.

פעם, לפני שהתחילו עם המיסים לא היו כאלו מיסים בצורה כזאת, אלא היו מיסים שכל אחד ידע מה לוקחים ממנו, שאני חייב לתת את החלק העשירי מהרווח שלי, למערכת החינוך, שבזה כל העם, ילדים וגדולים, כולם נמצאים במערכת מיוחדת שמסדרת אותם, מכינה אותם לכל החיים הנורמאליים לפי התורה. מלמדים ילדים, מלמדים גדולים, עושים חתונות, עושים כל מיני תיקונים, גירושין, כל זה שייך למערכת החינוך, כדי שיהיו יחסים נכונים בין בני אדם.

שאלה: האם אני צריך לתת את 10% האלה גם באופן כללי לחברה או רק לחברה שלנו של לומדי חכמת הקבלה?

כאלה שאלות יש המון. אנחנו לא נתעסק בזה אלא רק נבין שבצורה נכונה מה שאנחנו מרוויחים צריך להתחלק לחלק עשירי, שהוא פועל לטובת החברה לפי חכמת הקבלה כמו שהיא חושבת, כי היא אומרת איך לחלק. ותשעה חלקים הולכים לאדם. ליותר מזה לא ניכנס. יש שם המון דברים וזה לא שייך בכלל לאנשים הרגילים, אלא בזה מתעסקים כוהנים ולויים. זאת אומרת, זה החלק המשפטי שבחברה.

תלמיד: בשנה שעברה הפרשתי מעשר והשנה הזו בכלל לא חשבתי על זה. האם זאת ירידה? איך אפשר להתמודד עם המצב הזה?

איך מה להתמודד, פשוט צריכים לעשות. אנחנו מערכת "בני ברוך" ואנחנו עושים כל מיני פעולות של חינוך, הוצאת ספרים לדפוס, פרסומת, מערכות לימודיות משלנו, תרגומים והדפסה. ולכן אנחנו צריכים לזה כנראה סכומים גדולים ולכן אנחנו אוספים כסף מכל החברים שלנו ועם זה אנחנו מקימים את המערכת הלימודית שלנו, מערכת ההפצה. כך אני מבין. אתם צריכים לדבר על זה עם אלו ששייכים למערכות האלו.

שאלה: בחומריות מובן איך משלמים מעשר, הרווחת ושילמת ממה שהרווחת. איך ברצון אנחנו מממשים זאת? מפרישים, איך מבדילים, איך מפרידים בין איכות לכמות? תן לנו עצה איך לעשות את זה בצורה פרקטית.

אני לא יכול לתת שום עצות כיוון שזה משהו שהאדם צריך לברר בתוכו, איפה הרצונות האלה נמצאים בו, איך הוא יכול לשלב ביניהם, באיזה אופן להבדיל זה מזה וכן הלאה. כל זה קורה בתוך האדם. כך שאף אחד לא יכול להיכנס אל תוך האדם האחר וללמד אותו איך לעשות את זה. בצורה חיצונית אנחנו נותנים כל מיני עצות, כך שמעתי, אני לא נותן אותן. בעיקרון, יש לנו מומחים שיגידו לכם איך לעשות את זה בצורה נוחה, טובה יותר.

הם מכירים את החוקים שעל פיהם מתחלק ונקבע המעשר. אבל בעיקרון אני רוצה להגיד שהמעשר זה החלק העשירי של ההכנסה נטו והחלק העשירי הזה הוא רוחני, ולכן לא כדאי לזלזל בזה.

שאלה: האם גם בכל רצון ורצון שיש לנו על עשירית ממנו אנחנו אמורים לוותר?

בכל רצון ורצון יש לנו עשירית שאנחנו צריכים לוותר עליו, גם זה נכון.

תלמיד: עכשיו דיברנו על הצעד הראשון, כמו שאומר הזוהר, התקרבנו עוד למצב שהוא קורא לו "העלאת מ"ן. היו הרבה שאלות שכל פעם הושמעו על ידי החברים, הם השמיעו אותן ויש איזו תוצאה.

אנחנו עוד נשאל על כך, שום שאלות לא יישארו בסתר.

שאלה: האם ניתן לומר שהחלק העשירי אותו אנו מוסרים לבורא זה שהבורא ירים את החלק הזה לסיום את האדם הקדמון כדי לתקן את ל"ב האבן?

זה נכון אבל חלקית.

תלמיד: גם המאמצים בעולם הגשמי הם מאוד חשובים. ניתן לתת מעשר, כל הזמן לחשוב על זה, לתת כסף למישהו, לחסוך כסף. אפשר פשוט לסדר את המערכת שהכול יתבצע בצורה אוטומטית וזה ירד מהבנק.

לא, אתה צריך לחשוב על זה, להבין את זה. אתה צריך להרגיש שאתה נותן. שזה דווקא שלך ואתה תולש מעצמך ונותן. מעשר זאת פעולה מאוד לא פשוטה, כל אדם צריך לחוות את זה כאשר הוא נותן. ודווקא שם אתה תראה עד כמה לא חבל לך לבזבז, נאמר אלף דולר, על איזו חופשה עם המשפחה, וכמה חבל לך לבזבז אותם אלף הדולר כדי לתת אותם לקופה המשותפת של "בני ברוך". זה הבדל מאוד גדול. למרות שבחופשה עם משפחה, הלכת ונסעת, טיילת, והמעשר זה משהו שנשאר בצורה נצחית באותו הבנק הרוחני שבו אתה מכניס את המעשר. זה לא ניתן להשוואה. זה מאוד קשה.

תלמיד: יוצא שאם אני פשוט נותן ואני לא חושב על כך, סידרתי את כל המערכות בבנק ואני לא חושב שכסף עוזר בכלל בהתקדמות הרוחנית.

כן. דווקא כל חודש. אפילו כל יום. זה מאוד מאוד חשוב. פעם כשאנשים היו עובדים אצל איזה בעל בית או עובדים לעצמם הם היו שמים בצד כל יום. אדם ידע כמה הוא הרוויח ביום ומעשר, עשירית הוא היה שם בצד. ככה זה. אז תנסו. זה לא פשוט, אבל זה מאוד בונה אתכם, מארגן אתכם. "זה בשבילי, זה לבורא. זה בשבילי, זה לבורא".

שאלה: איך אפשר להיות גם לוי וגם לשלם מעשר? זה מה שאני עשיתי ועושה כל החיים שלי. יש ברשותי הרבה אדמה לכן אני משלם הרבה מאוד מיסים. האם אני פועל נכון?

למה לא? תשלם, תשלם. אל תדאג, הכול רשום נכון.

שאלה: אתה ענית לחבר שצריך לשלם מעשר רק מי שיש לו קרקע. מה זאת אומרת?

לא. לאו דווקא קרקע. מעשר זה החלק העשירי מהנטו שהאדם מרוויח, לאו דווקא מהקרקע.

(סוף השיעור)

---

1. "מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון; מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום" (הלכות דעות א’, י”א)↩