בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 12.6.2022*
מצוות הקלדות וטעימות.
*שמעתי ר"ו, ענין אמונה ותענוג*
אף
פעם
לא
ישאל
אדם
על
בחינת
התענוג
מהי
התכלית
של
התענוג
הזה,
כלומר
בשביל
מה
הוא
בא
אליי,
מה
אני
צריך
לעשות
עימו.
אם
זה
בא
בצורת
תענוג
שמתלבש
ברצון
לקבל
ומרגיע,
ממלא
אותו,
אין
מקום
לאדם
לשאול
על
כך,
לא
יכול
להתעורר
כי
אין
חיסרון.
החיסרון
מתמלא
עם
התענוג.
אם
נופל
בדעת
מחשבה
הכי
קטנטנה
לשאול
על
תכליתה,
סימן
לדבר
שאין
זה
תענוג
אמיתי.
אם
הוא
שואל
בכל
זאת
בשביל
מה
תענוג,
שאלות
כלשהן
אחרי
שמקבל,
סימן
שמה
שקיבל
לא
ממלא
לו
כל
המקומות
ברצון
לקבל,
ולכן
הוא
שואל,
סימן
שזה
לא
תענוג
האמיתי.
כי
ענין
התענוג
ממלא
את
כל
המקומות
הריקים
וממילא
אין
מקום
ריקן
במוח
לשאול
על
תכליתה,
ואם
שואל
על
התכלית
זהו
סימן
שהתענוג
אינה
בשלמות,
שהרי
לא
מילא
את
כל
המקומות
הריקים.
וכן
הוא
מילוי
בענין
האמונה.
האמונה
צריכה
למלא
את
כל
המקומות
של
הידיעה,
לכן
צריכים
לצייר
איך
היה
אם
הייתה
ידיעה
ממש
באותה
השיעור
שצריכה
להיות
אמונה
וההיפך,
כלומר
לבדוק
האם
האמונה
שלו
ממלאת
את
כל
המקומות
של
הידיעה.
אם
נשאר
איזה
מקום,
סימן
שזאת
האמונה
לא
שלמה
בינתיים.
*אמונה זו ההרגשה שבאה לאדם ונותנת לו אפשרות לעבוד למען הבורא, למען השפעה, בצורה שלמה, במסירות נפש. נשתדל להתקדם לכך, להתקרב ולהשתוקק לכך, אבל זה צריך לבוא כנגד ידיעה. כלומר אני צריך את הדביקות, אני צריך את החיבור עם הבורא, את ההתאמה לבורא בצורה כזאת שזה ימלא לי את כל החסרונות בידיעה*.
אבל
אנחנו
בדרך
כלל
מבררים
בשביל
מה
יש
מטרה
?
ר:
זה
לא
שהאמונה
לא
בסדר,
היא
פשוט
לא
שלמה.
*אם
יש
לך
עוד
מה
לשאול,
סימן
שזה
לא
שלם,
שלא
ממלא
את
כל
המקומות
איפה
שהאמונה
צריכה
לשרות
ולמלא*.
ש:
אסור
לברר
את
המטרה?
ר:
זה
לא
שאסור
לברר,
אלא
אתה
לא
יכול
לברר.
*אם
אתה
מתמלא
עם
אמונה
שלמה,
אין
לך
מקום
מאיפה
לשאול,
אין
לך
חיסרון
שממנו
אתה
שואל*.
אני
צריך
לברר
את
כל
הדברים
האלה,
אבל
אם
זה
הקשר
בין
אמונה
ודעת,
אז
מצד
אחד
אני
צריך
לברר
בשביל
מה
ולמה
ואיך.
כל
הדברים
האלה
שאני
מברר
זה
כדי
להגיע
לאמונה
שלמה.
אמונה
שלמה
היא
*בסופו
של
דבר
שאני
מתמלא
באור
האמונה,
הוא
ממלא
את
כל
הרצונות
שלי
ואני
לא
צריך
יותר
לשאול
שום
דבר.
אבל
זה
לא
שאין
לי
שכל
ואין
לי
רגש,
ההיפך*.
אנחנו
עוד
נברר
הדברים
האלה,
הם
לא
נמצאים
בנו
נתונים
ברורים,
אלא
אנחנו
צריכים
להתקדם
אליהם
ולצפות
שהם
יתלבשו
בנו
ויגלו
לנו
את
המקום
לאמונה,
מקום
לדעת,
וכך
נתקדם.
מקום
לידיעה
שיש
לנו,
נגיד
מקום
לתענוג,
יש
לנו
ידיעה
ותענוג,
אז
אנחנו
צריכים
שיהיה
לנו
מתוך
ידיעה
גם
מקום
לאמונה,
ומתוך
התענוג,
אני
לא
רוצה
להגיד
ייסורים,
אבל
מקום
ריק
שהבורא
ימלא
אותו.
בעה"ס מסביר איך לבנות את תכונת האמונה למעלה מתענוג, שלא חשוב לי התענוג אלא אני רוצה להגיע לאמונה ושהיא תמלא לי את כל המקומות של התענוג.
ש:
איזה
שינויים
אנחנו
צריכים
לעשות
בתענוג
כדי
לקבל
עוד
מהטוב
שלו?
ר:
אנחנו
צריכים
קודם
כל
להתחבר.
*כשאני
מדלל
את
עצמי
בין
כל
החברים,
כבר
אני
נמצא
יותר
קרוב
לענין
האמונה*.
ככל
שאני
יכול
להיות
בהשפעה
יותר
מכוח
הקבלה,
לפי
זה
אני
מתקרב
גם
לעניין
האמונה.
אני
צריך
להשתדל
לצאת
מהרצונות
שלי,
מהכלים
שלי,
להתעלות
מעליהם,
ובצורה
כזאת
אני
מתקרב
לאמונה.
כמו
לעלות
ממלכות
לבינה,
*נעשה
על
זה
תרגילים*
ובעזרת
ה'
נצליח.
אנחנו
צריכים
להגיע
למצב
שכל
הבקשה
שלנו
תהיה
לענין
האמונה.
שאנחנו
לא
רוצים
לדעת
אלא
רוצים
להאמין,
ואז
האמונה
שממלאת
את
הרצונות
שלנו
הופכת
להיות
לתנאי
קבלת
הידיעה.
כמו
שאור
חסדים
קודם
לאור
החכמה
שממלא
את
הכלי.
כלומר
*במידה
שיש
לך
כוונה
בע"מ
להשפיע
לא
לעצמך
אלא
רק
לטובת
החברים
ודרכם
לבורא,
בהתאם
לכך
אתה
יכול
לסדר
את
עצמך
נכון
לתענוג
הרוחני,
שתקבל
אותו
בע"מ
להשפיע*.
*צריכים
לחשוב
על
זה
הרבה
ולחשוב
כולם,.
אתם
תראו
כמה
דווקא
כשחושבים
על
כך
כולם,
כמה
זה
מקדם
אותנו*.
אין
פעולה
וכוונה
יותר
נכונה
מלהגיע
לאמונה,
לכוחות
השפעה,
למעלה
מכוחות
הקבלה.
ההשפעה
צריכה
למלא
את
הרצונות
שרצו
לקבל
כל
מה
שרצו
לקבל.
הרצונות
האלה
צריכים
להתמלא
בכוח
השפעה,
זה
נקרא
צמצום
מסך
ואור
חוזר.
*מאמר החרות*
אנחנו כאילו דורשים חירות אבל אנחנו לא יודעים מה אנחנו דורשים, למה אנחנו משתוקקים. כל הדברים האלה מעורפלים. לכל אחד בעולם שלנו יש מושג אחר מה זה חירות ומה צריך להיות כדי להגיע לחירות, ועל כך כל המאבקים בין בני האדם.. האנושות נלחמת כבר אלפי שנים על מושג החירות, כי אנחנו לא מסכימים מבפנים להיות בשעבוד. לכן אנחנו צריכים לברר מה זה נקרא חירות הרצון, חירות אמיתית של הרצון, ואיך אנחנו יוצאים מכל הבלבולים שלנו למושג החירות. במיוחד בזמננו אנחנו רואים שהדברים האלה מתחילים להיות יותר ויותר אקטואליים.
ברור לנו גם ולכולם שכולנו מתנהגים לפי מה שהחברה חושבת, וכך אנחנו חיים. אם היה אפשר, כל אחד היה מופיע תמיד באיזה פיג'מה ולא היה יוצא ממנה, כי זה הכי נוח והכי טוב. כך רב"ש היה אומר. אלא מה אנחנו עושים, אנחנו סובלים מכל מיני בגדים, מכל מיני דברים שאנחנו צריכים לקנות, לעשות ולעבוד הרבה, ולהרוויח הרבה, כדי שלא נתבייש בעיני האחרים. תראו מה שאנחנו עושים למעלה מהרצון לקבל שלנו הפשוט.
בעה"ס מסביר שהטבע שלנו, של האדם הוא להשתוקק לנוח וטוב, אבל יש סביבה שקובעת לאדם כל מיני תנאים, והאדם חייב מפני שחוץ מהרצון לקבל יש לו בושה שנכללת ברצון לקבל, הוא חייב גם לקיים את חוקי החברה. מאין ברירה הוא עושה חשבון כמה הוא יכול ללכת לפי הרצונות שלו וכמה לפי הרצונות של החברה. בזאת כל אחד ואחד מוצא את עצמו באמצע איכשהו.
ש:
איך
אנו
יכולים
לעשות
נגד
המקובל
בחברה?
ר:
אנחנו
צריכים
לעשות
מאמצים
שלא
מקובלים
בחברה,
פעולות
שלא
מקובלות
בחברה.
*אנחנו
בונים
לעצמנו
חברה
קטנה
שנקראת
עשירייה,
ובתוכה
אנחנו
יכולים
להתנהג
לפי
חוקים
רוחניים,
אפילו
שאנחנו
קיימים
בעיגול
יותר
גדול
שזו
החברה
הרגילה,
האגואיסטית.
אבל
זה
לא
מפריע
לנו,
להיפך,
אנחנו
מקבלים
מהם
השפעות
אגואיסטיות
ויחד
עם
זה
אנחנו
מעבדים
אותם
לחיבור
אלטרואיסטי
בינינו*.
אנחנו נמצאים או בתענוג או בייסורים, והם כולם מוליכים אותנו לאן שהטבע צריך. אין לנו בכך שום בחירה, כי אני לא יכול לברוח מהייסורים ולא יכול לברוח מהתענוג. הם פועלים עליי וגומרים לי את כל החיים.
ש:
חוק
הסיבתיות..?
ר:
נלמד
זאת
יחד,
אלא
בשביל
מה
המאמר
הזה
נקרא
מאמר
החירות?
הוא
רוצה
להסביר
לנו
האם
אנחנו
חופשיים
או
לא?
אם
אנחנו
לא
חופשיים,
פשוט
כל
הפעולות
שלנו,
כל
מה
שאנחנו
עושים,
כל
מה
שאנחנו
חושבים,
אם
כל
זה
מגיע
מלמעלה
ואנחנו
מחויבים
לעשות,
כמו
במחשב
שאתה
מכניסים
לו
נתונים
וזה
מה
שיש
לו,
הוא
פועל,
מבשל
את
כל
המספרים
האלו
ומגיע
לכל
מיני
תוצאות.
אבל
התוצאות
האלה
לא
באות
ממנו,
הם
באות
מהתוכנה,
ממה
שממלאים
אותו.
אם
אנחנו
כאלה
כמו
מכונה,
שאין
מצידנו
שום
דבר
שיכול
לצאת,
אלא
יכול
להיות
תוצאות
מהחיבורים
שלנו
כל
מיני,
אבל
זה
מכאנית,
אז
מה
התועלת
לבריאה?
תגיד
לי
בשביל
מה
בורא
עשה
את
זה?
לכן
*במאמר
החירות
הוא
רוצה
להסביר
לנו
שאנחנו
יכולים,
ע"י
פעולות
מיוחדות
בינינו,
לבנות
משהו
שלא
היה
קודם.
רק
כשאנו
מגיעים
לרצון
הזה
לחירות
אנחנו
יכולים
בו
להתקיים
כבריה
חופשיה
באמת*,
ולא
כחומר
ביד
היוצר
ואין
לנו
שום
דבר.
כמו
שאם
אתה
לוקח
צעצוע
ומשנה
אותו,
עושה
בו
משהו,
בצעצוע
אין
שום
דבר
מעצמו.
*אנחנו
צריכים
לראות
איך
אנחנו
מפתחים
את
עצמנו
למצב
שתהיה
לנו
באמת
בחירה
חופשית.
זה
מה
שמבדיל
בין
דומם
צומח
וחי
לבין
המדבר,
הדומה
לבורא,
האדם.
אנחנו
רוצים
להגיע
לדרגת
אדם,
בינתיים
אנחנו
נמצאים
בדרגות
דומם
צומח
חי.
אנחנו
בזאת
לא
שונים
מכל
ברייה
כמו
שהבורא
ברא
ומנהל.
איך
אנחנו
יכולים
לעלות
למעלה
מהדרגה
שהוא
מנהל
ולנהל
את
עצמנו
בעצמנו,
בדומה
לבורא?
הוא
מנהל
את
הבריאה
ואנחנו
מגיעים
למצב
שאנחנו
ננהל
את
הבריאה,
זו
מטרת
ההתפתחות
שלנו,
אחרת
אין
שום
אין
שום
סיבה
ללמוד,
לעשות
משהו,
להתקיים
במשהו,
אם
אין
מטרה
כזאת,
שאנחנו
מגיעים
לעצמאות.
לעצמאות*.
ש:
אנו
עובדות
בעשיריות,
מפיצות,
אבל
עדיין
קורה
כל
מה
שקורה
בעולם..?
ר:
זה
מה
שאנחנו
לומדים
לעשות.
ככל
שנלמד
יותר
ובעיקר
כמה
שאנו
מתחברים
בינינו,
בהתאם
לכך
נדע
במה
אנחנו
יכולים
לעזור
לעולם
ואיך
העולם
ישמע.
צריכים
להכין
את
עצמנו
יותר
בקבוצות,
במיוחד
נשים.
ש:
למה
המאמר
לא
ברור
ומבולבל?
ר:
המאמר
הוא
יסודי
ביותר,
הוא
כתוב
בצורה
מדעית.
תראו
איך
שהוא
מחלק
את
הדברים
האלה
לקטעים
קצרים
עם
כותרת,
עם
אותיות.
אלא
אנחנו
לא
מבינים,
קשה
לנו
לעכל
את
זה.
נקווה
שבמשך
היום
תקראו
את
זה
ויהיה
לכם
מובן
יותר.
חוץ
מזה
נמשיך,
נמשיך
מחר.
*תע"ס חלק ב' הסתכלות פנימית*
ש:
יחס
בין
אור
חוזר
ואור
ישר..?
ר:
כן.
אנחנו
לא
יכולים
לגלות
אור
ישר
בלי
שיהיה
אור
חוזר.
למה
אנחנו
לא
מרגישים
את
אור
החיים
שלנו?
אנחנו
נמצאים
במרחב
שכולו
אור
אבל
לא
מרגישים,
כי
מאיתנו
אין
אור
חוזר.
כמו
אדם
עיוור,
הוא
נמצא
במצב
שכולם
רואים
מה
קורה
אבל
הוא
לא
רואה
כי
אין
לו
אור
חוזר.
אותו
דבר
אנחנו
כאן
כלפי
רוחניות.
*שמענו על דבר מאוד מאוד חשוב, זו הפעולה העיקרית שיש בכלל ברוחניות, בחכמת הקבלה, בכל דבר, שזה זיווג דהכאה. מצד אחד יש חיבור, מצד שני החיבור מתקיים דווקא ע"י הדחיה, הכאה. זה מה שקורה בתוך האדם הנכנס לרוחניות. לכן אנחנו צריכים להבין את הדבר הזה, להרגיש אותו ולהשתדל לאמץ אותו*.
אנחנו רואים בעולם כמה היו אנשים ואומות נפרדים וממש מאד מאד שונים זה מזה, אבל במשך הזמן, במיוחד בזמננו, מאד מקרבים ביניהם הטכנולוגיה, ההתפתחות ההכרחית במסחר בינלאומי וכן הלאה, כי אנחנו רואים שאי אפשר היום לשרוד ממש, לא סתם לחיות טוב אלא לשרוד אפילו, בלי שאתה מעורב עם האחרים. זה פלא, אבל באמת אם תיקח כל דבר ודבר שיש בנו, אפילו בבית שלך, אתה תראה כמה יש לך שם מכל אומות העולם, מכל המדינות. ברור לכולם שכך אנחנו צריכים להתפתח, לכן גם ההתפתחות שלנו בחכמת הקבלה בזמננו היא לא מכך שיש לנו חכמים כאלו שנמשכים לחכמה, או זכים כאלה שנמשכים לאמונה למעלה מהדעת, אלא הערבוביה שלנו היא שצריכה להביא אותנו למטרת הבריאה, מטרת ההתפתחות הכללית האנושית. לכן העיקר בשבילנו בכל זאת לפרסם את החכמה, ובינינו להגיע לבניית הסביבה הנכונה, המערכת נכונה. כך זה יקרה.
ש:
לנסות
לתאר
מה
זה
זיווג
דהכאה
ביחסים
בינינו?
ר:
ביחסים
בינינו,
לא
בין
היחסים
בינינו
לבורא.
איך
ביחסים
בינינו
יכול
להיות
זיווג
דהכאה,
שאחד
נותן
לשני.
אנחנו
בינינו
לבורא
עושים
כזו
פעולה,
ודאי.
אנחנו
צריכים
לקבל
ממנו
את
הכל,
אבל
לקבל
את
זה
אך
ורק
אחרי
צמצום,
שאנחנו
לא
רוצים
לעצמם
לעצמנו
אלא
רק
ע"י
זה
שאנחנו
מבינים
שצריכים
לקבל
לטובת
הבורא,
כמו
שהוא
עושה
את
זה
לטובתנו.
ע"י
כך
שנעשה
פעולה
כזאת,
אנחנו
והוא
נמצאים
בהדדיות
כמו
אורח
ובעל
הבית,
וכך
אנחנו
מגיעים
לדבקות.
ש:
לפני
הצמצום,
כעשירייה
איך
להגיע
לנק
התחלה?
ר:
*כשאתם
ביחד
מתחברים,
משתדלים
להתחבר
מעל
האגו
שלכם
ואז
יש
לכם
פרצוף
שבו
יש
עשרה
חלקים
וכל
אחד
רוצה
להתחבר
לאחרים
ע"י
זה
שמבטל
את
עצמו,
וכל
אחד
רוצה
להשפיע
לאחרים
מכל
לב
ונפש.
ע"י
זה
החברים
יתקדמו
ויתעלו,
ואז
כל
אחד
ואחד
שעושה
כך,
אתם
בונים
ביניכם
כוח
קבלה
שאתם
מתחברים
יחד,
וכוח
השפעה
שאתם
משפיעים
יחד.
את
2
הכוחות
האלה
אתם
מגישים
לבורא
ואז
הוא
נכנס
למצב
כזה
שיש
לכם
כלי
מוכן
בכוח
הקבלה
ובכוח
ההשפעה,
ואז
הוא
יכול
לעבוד
איתכם*.
ש:
כשמתחברים
יחד
זה
כוח
קבלה?
ר:
כשאתם
מתחברים
יחד,
אתם
מתחברים
כדי
להשיג
את
הבורא,
להשפיע
לו,
וכדי
להשפיע
לו
צריכים
להיות
שם
כוח
קבלה
וכוח
השפעה.
בסופו
של
דבר
אתה
רואה
שזה
הכל
נתינה.
אתה
צריך
לעמוד
מול
החבר
או
מול
הבורא
באותה
פוזיציה,
אותו
דבר.
רק
כלפי
הבורא,
כדי
להיות
מוכן
לבורא
אתה
מתחבר
עם
החברים,
וכבר
בזאת
שאתה
רוצה
להגיע
לבורא
אתה
כבר
פועל
בכוח
ההשפעה
לחברים,
כלומר
כבר
יש
לך
התכללות
של
כוחות
השפעה
וקבלה
יחד.
ש:
לא
הבנתי
מה
זה
התכללות
כוח
השפעה
וקבלה?
ר:
אתם
פונים
לבורא
כדי
לקבל
ממנו
ע"מ
להשפיע.
במידה
שיש
לך
כוונה
ע"מ
להשפיע,
אז
אתה
מוכן
לקבל
מהבורא.
ש:
בסוף
יולי
בליטא
חברים
מתכנסים
לכנס
ערבה
אירופאי....?
ר:
*זה
שאנחנו
מתחברים
בינינו
למעלה
מגבולות,
מדינות
ועמים,
נותן
לנו
יחס
מאד
מיוחד
כלפי
הבורא
ומהבורא
כלפינו.
אנחנו
רוצים
לדלג
על
הגבולות
שבינינו,
לבטל
את
הפערים
בינינו
למרות
שאנחנו
לא
כל
כך
בכל
זאת
קרובים
זה
אל
זה
לפי
מנטליות,
לפי
ההיסטוריה,
לפי
הרבה
דברים.
אבל
אם
אנחנו
רוצים
להתעלות
למעלה
מכך,
זה
כבר
מאמץ
שאנחנו
רוצים
להתעלות
למעלה
מכדור
הארץ
ולהגיע
להבחנות
שברוחניות,
אנחנו
כעם
אחד,
כאדם
אחד*.
ולכן
כאלו
קישורים
שאתם
עושים
מאד
חשובים,
מאוד
מקדמים
אותנו
למטרה.
בפרט
שאנחנו
כבר
נמצאים
בדור
האחרון.
*אני
בכוונה
משתדל
להחזיק
את
בני
ברוך
כארגון
לכל
העמים,
לכל
בני
האדם,
לגברים
ולנשים,
לכולם,
מכל
המדינות
והעמים.
כי
זה
מה
שהזמן
דורש*.
לכן
אני
מאוד
שמח
שאתם
עושים
שם
את
המפגש.