שיעור בוקר 12.05.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 173, אותיות מ"ו – מ"ח

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 173, פתיחה לחכמת הקבלה, אות מ"ו, כותרת טעמים נקודות תגין ואותיות.

טעמים נקודות תגין ואותיות

אות מ"ו

"אחר שנתבאר הביטוש דאו"מ באו"פ הנוהג אחר התפשטות הפרצוף לבחינת גוף, שבסבתו מזדכך המסך דגוף וכל האורות דגוף מסתלקים, והמסך עם הרשימות הנשארים בו עולים לפה דראש, ומתחדשים שם בזווג דהכאה מחדש, ומוציאים קומה חדשה בשיעור העביות שברשימות, נבאר עתה, ד' מיני אורות טנת"א, הנעשים עם הביטוש דאו"מ ועליות המסך לפה דראש".

אנחנו לומדים על מעבר האור העליון מהבורא לנבראים. הוא כותב שכשהאור העליון מגיע לתקן את הכלים, למלא את הכלים, להפעיל את הכלים, עד שמביא אותם למטרה הסופית שלהם, הוא מתחלק לטעמים, נקודות, תגין ואותיות, לארבעה סוגי השפעה של האורות על הכלים.

קריין: אות מ"ז.

אות מ"ז

"כי נתבאר שע"י הביטוש דאו"מ במסך דגוף, הוא מזכך למסך מכל עביות דגוף עד שנזדכך ונשתוה למסך דפה דראש, שהשתוות הצורה עם הפה דראש נמצא מיחדהו כבחי' אחת עמו, ונכלל בזווג דהכאה שבו. אמנם נבחן שאין המסך מזדכך בבת אחת, אלא על פי סדר המדרגה, דהיינו מתחילה מבחי"ד לבחי"ג, ואח"כ מבחי"ג לבחי"ב ואח"כ מבחי"ב לבחי"א, ואחר כך מבחי"א לבחינת שורש, עד שנזדכך מכל בחינת עביותו ונעשה זך כמו המסך דפה דראש."

יש כאן פעולות שבהן האור פועל על המסך, אור פנימי, אור מקיף, אור שבא מלמעלה, אור שנמצא בצדדי הכלי. על ידי פעולת האור המסך מתחיל להזדכך, וכתוצאה מזה האורות יוצאים מהכלי והכלי מתרוקן.

"והנה אור העליון אינו פוסק מלהאיר אף רגע, והוא מזדווג עם המסך בכל מצב ומצב של הזדככותו, כי אחר שנזדכך מבחי"ד, ונסתלקה כל הקומת כתר הזו והמסך בא לעביות דבחי"ג, הרי אור העליון מזדווג עם המסך על פי העביות דבחי"ג הנשארת בו, ומוציא ע"ס בקומת חכמה, ואחר כך כשנזדכך המסך גם מבחי"ג ונסתלקה גם קומת חכמה, ולא נשאר במסך רק בחי' ב', נמצא אור העליון מזדווג עמו על בחי"ב ומוציא ע"ס בקומת בינה. ואחר כך כשמזדכך גם מבחי"ב ונסתלקה הקומה הזו, ולא נשאר בו רק עביות דבחי"א, הנה אור העליון מזדווג עם המסך על עביות דבחי"א הנשארת בו, ומוציא קומת ע"ס בקומת הז"א. וכשנזדכך גם מעביות דבחי"א וקומת הז"א מסתלקת, ולא נשאר בו אלא שורש העביות, מזדווג אור העליון גם על העביות דשורש הנשארת במסך, ומוציא ע"ס בקומת המלכות. וכשנזדכך המסך גם מעביות דשורש וגם קומת המלכות נסתלקה משם, כי לא נשאר במסך עוד שום עביות דגוף, הנה אז נבחן שהמסך ורשימותיו עלו ונתחברו עם המסך דראש ונכלל שם בזווג דהכאה, ויוצאים עליו ע"ס חדשות, הנקראות בן ותולדה לפרצוף הראשון.

והנה נתבאר, שענין הביטוש דאו"מ באו"פ המזכך למסך דגוף של הפרצוף הא' דא"ק, ומעלהו לפה דראש שלו, שעי"ז נולד ויוצא פרצוף שני ע"ב דא"ק, אין זה נעשה בבת אחת, אלא על סדר המדרגה, אשר אור עליון מזדווג עמו בכל מצב ומצב מהד' מדרגות שהולך ובא עליהם במשך זמן הזדככותו, עד שנשתווה לפה דראש. ועד"ז שנתבאר יציאת ד' קומות במשך זמן הזדככות הגוף דפרצוף א' לצורך ע"ב, כן יוצאות ג' קומות במשך זמן הזדככות המסך דגוף דפרצוף ע"ב, בעת אצילותו לפרצוף ס"ג, וכן בכל המדרגות. כי זה הכלל, אין המסך מזדכך בבת אחת אלא בסדר המדרגה, ואור העליון שאינו פוסק להתפשט לתחתון, נמצא מזדווג עמו בכל מדרגה ומדרגה שבדרך זיכוכו."

שאלה: מתי אפשר להגיד שהמסך עלה לפה דראש? כי תמיד נשמע שיש עוד תתי פעולות, תתי זיווגים?

יש אין סוף.

תלמיד: איך אפשר להגדיר שהוא באמת סיים את ההזדככות שלו?

זה הטבע, הכול אינסופי, ולכל הפעולות אין גבול. אלא כדי להסביר לנו המקובלים מכניסים את זה לגבולות וכך מספרים. אלו פעולות אינסופיות, ללא מספר.

תלמיד: אנחנו אומרים שמפה והלאה זה כבר נחשב שהזדכך לגמרי, איך להסתכל על זה?

אפס, כלומר כבר לא נשאר יותר כוח להמשיך את האור העליון מלמעלה למטה, לדחוף אותו ממטה למעלה, אז נקרא שנעצר, ויש מקום למצב חדש.

שאלה: כתוב "והנה אור העליון אינו פוסק מלהאיר אף רגע". מה זה אומר?

שמצד העליון אין הפסקה, אלא תמיד יש לו אותו יחס לנבראים שהוא להיטיב להם בכל המקומות, בכל המקרים, בכל המצבים.

שאלה: כשאנחנו מדברים על פעולה של זיווג דהכאה בפרצופים אנחנו תמיד מדברים על הזיווג דהכאה הראשון, אבל נשמע פה שיש אחר כך עוד הרבה זיווגי דהכאה בתהליך ההזדככות.

כשהמסך עולה מטבור לפה, אז בכל דרך זיכוכו יש לו שם עוד זיווגי דהכאה.

תלמיד: האם בכל פעולה כזאת הפרצוף עושה נחת רוח לבורא, או מה שנקרא "עושה נחת רוח לבעל הבית"?

לא. איפה שאנחנו עושים החלטה, כשאנחנו מגיבים על פעולת הבורא, רק שם אנחנו משפיעים לבורא. אבל איפה שזה קורה בדרך הטבע, אין דבר כזה. זה כמו שאתה בולע איזו חתיכה יפה, נעימה מאוד, אז אתה מרגיש אותה בגרון ואתה אומר על זה ברכה. אבל אחר כך כשהיא עוברת בכל הכלים שלך, במעיים וכן הלאה, אז אתה כבר לא אומר ברכה ולא מרגיש את זה כמו בטעמים. טעמים, נקודות, תגין ואותיות, אלו דברים שמאוד מורגשים בנו.

שאלה: מה המידע שנצבר בראש כתוצאה מהזדככות המסך? הראש חשב להשפיע במאה אחוז, הוא מגלה שהוא לא יכול, אחר כך בשמונים אחוז ולא יכול, עד שמבין שלא מסוגל להשפיע בכלל.

הראש תמיד רוצה לעשות מקסימום לאור העליון, כמו שהאור העליון משפיע אליו.

תלמיד: מה הוא מגלה בסוף התהליך של הזדככות המסך?

שהוא השפיע הכול. את כל האור שהגיע אליו הוא רצה לקבל במאה אחוז על מנת להשפיע.

תלמיד: ולא הצליח להחזיק בזה אפילו רגע.

מי אמר שהוא לא הצליח או כן הצליח, או אם הוא בכלל חייב להצליח ובמה בדיוק.

תלמיד: בכל מדרגה של הזדככות המסך יש עוד פעם ביטוש.

כן, כך האור העליון מחייב את המסך להזדכך.

תלמיד: היה נראה בהתחלה שהאור הפנימי מחייב את המסך לקבל את האור, ועכשיו יוצא שהאור המקיף מחייב את המסך להזדכך.

אבל הוא מכיר אותו על ידי זה, הוא נקשר אליו. הם נעשים ממש כשני שותפים שהמסך ביניהם.

שאלה: למה בהזדככות המסך יש זיווג על כל בחינה? למה האור לא יוצא מהפרצוף?

זיווג דהכאה הוא בפה דראש. אחר כך אחרי שהוא קיבל יש בתוך הגוף ביטוש אור פנימי ואור מקיף.

תלמיד: אני הבנתי שלאורך כל הכניסה של האורות מלמעלה למטה יש זיווגים.

יש זיווגים, ודאי.

תלמיד: ונכנס אור פנימי.

כן.

תלמיד: וכשהמסך מזדכך גם יש זיווגים.

נגיד שאלו זיווגים בדרך הזדככות המסך.

תלמיד: איך יכול להיות שהתוצאה מזיווג היא שהאור הפנימי יוצא מהגוף?

זו המגמה של המסך, הוא רוצה לגרש את האור מבפנים.

תלמיד: האם כתוצאה מזיווג יכול להיות שנכנס אור לכלי או יוצא אור מהכלי?

כן, ודאי. אתה יושב מול בעל הבית, יש חלק שאתה מקבל ויש חלק שאתה לא מקבל.

תלמיד: למה זה זיווג דהכאה כשהאור יוצא? מהי ההכאה פה? זה טבעי לא להוציא את האור.

לא, אין דבר טבעי. זו החלטה משותפת בין האור והמסך.

שאלה: קראנו על זיווגים בזמן ההזדככות, למה הם לא נקראים ביטושים?

אלו נקודות.

תלמיד: אם זו החלטה להזדכך, אז זה כמו ביטוש. למה זה נקרא זיווגים בזמן ההסתלקות?

ביטוש זו פעולה שמגלה התנגדות.

תלמיד: זה הביטוש, ביטוש אור מקיף ואור פנימי.

כך זה נקרא.

תלמיד: האור מזדכך מהפרצוף אחרי הביטוש.

מטבור לפה על ידי עליית המסך.

תלמיד: תוך כדי שהוא מזדכך יש עוד זיווגים, למה הם נקראים זיווגים ולא ביטושים?

כל הזיווגים האלה נקראים נקודות.

שאלה: כתוב "וכשנזדכך המסך גם מעביות דשורש וגם קומת המלכות נסתלקה משם, כי לא נשאר במסך עוד שום עביות". מה זה הזדככות המסך?

הזדככות המסך זה נקרא שאדם מת.

תלמיד: מה זאת אומרת מת?

הוא מת כי הוא לא יכול לקבל על מנת להשפיע שום אור עליון, זה נקרא שהמסך הזדכך.

תלמיד: ואז הוא כותב "מעביות דשורש וגם קומת המלכות נסתלקה משם, כי לא נשאר במסך עוד שום עביות". אם מזדכך המסך, איך העביות נעלמת לגמרי?

כי כשהמסך מזדכך אז העביות במסך נעלמת.

תלמיד: מה זה העביות במסך שנעלמת?

התיאבון.

תלמיד: התיאבון נעלם?

כן.

תלמיד: ואז מה בהמשך?

הרצון נעלם. כמו שבאדם נעלם הרצון לחיות אז הוא מת.

תלמיד: האם זו פעולה חיובית או לא?

ודאי שבינתיים היא חיובית כי היא מקדמת את הפרצוף לקבלת המנות הבאות.

על ידי זה שהמסך יורד מפה לטבור, מקבל אור פנימי, ואחר כך על ידי ביטוש פנים ומקיף בטבור מתחיל להזדכך ומגיע בחזרה לפה דראש. בזה מגרש את האור העליון ונעשה פרצוף ריק, על ידי זה הוא גם מקבל הזדמנות עוד פעם לקבל אור, רק אחר לא כמו קודם מלמעלה למטה לתוך הפרצוף, אור פנימי. ועוד פעם מזדכך מפנים להחוצה, וכך הוא עושה את זה חמש פעמים על חמש דרגות העביות שיש בו.

תלמיד: האם כל זה אלה פעולות שנעשות בפנימיות שלנו, ברצונות שלנו?

כן.

תלמיד: צריך להגיע להרגיש את זה?

כן. אתה צריך להרגיש שזה יורד, ועולה, ממש בפנים.

תלמיד: מתי אדם מתחיל להרגיש את כל זה?

כאשר יש לו מסך.

תלמיד: מה זה אומר שיש לו מסך, מה זה המצב הזה?

שהוא יכול לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אלה כבר רמות גבוהות.

אני לא יודע גבוה או לא גבוה. אני אומר לך תנאי, אם יש מסך, אפשר לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת אתה נמצא כבר בלשמה.

זה גם לא חשוב לי. לא רוצה להתבלבל עם זה.

שאלה: לגבי קטע מ"ו. כתוב של על ד' מיני אורות טנתא הנעשים עם ביטוש דאור מקיף ועליות המסך בפה דראש. מה מייחד אור אחד מאור אחר וכיצד נקבעת הייחודיות הזאת מלמעלה או מלמטה?

הכול נקבע על ידי המסך.

שאלה: מה ההחלטה שאנחנו צריכים לקבל כדי להגיב על פעולות הבורא, האם ההחלטה היא כזאת שחוזרת על עצמה?

היא החלטה שחוזרת על עצמה אבל כל הזמן שונה. זאת אומרת, אני רוצה לקבל על מנת להשפיע אבל כל פעם במצבים שונים.

שאלה: כתוצאה מהביטוש כל אורות דגוף עוזבים את הגוף. לאן יוצאים אותם האורות?

הם נמצאים סביב הפרצוף ומצפים להיכנס בו עוד פעם.

שאלה: האם פה דראש דגלגלתא זה משהו שנשאר באופן קבוע עבור כל ההתפתחויות הבאות בהזדככות המסך?

פה דראש דגלגלתא, איך שהוא קיבל בפעם הראשונה כך זה נשאר. כמו כן פה דראש דע"ב, דס"ג, דמ"ה וב"ן. כל החלקים מהפרצופים ובכלל כל הפרצופים שכבר היו בשימוש הם נשארים כמו שהם, ועליהם מתווספים הפרצופים הבאים שנלמד עליהם אחר כך.

תלמיד: בדוגמה שנתת שאתה מרגיש את הטעמים בפה כשאתה אוכל, ואז כשאתה בולע, אז בגוף אתה כבר לא מרגיש את הטעמים, איך זה עובד? כי כאן אנחנו לומדים שהטעמים נמצאים בגוף מתוך זה שיוצאים האורות.

טנת"א מורגשים בפה. טעמים, נקודות, תגין ואותיות, כל ארבעת האורות האלה כולם נמצאים בפה דראש ושם הם מורגשים. מה שלמטה מפה דראש לא מורגש. זה מורגש כמילוי, אבל לא שהמילוי הזה מתחלק לכל כך הרבה דברים. אתה יכול להזמין אלף מנות, לקבל אותן וליהנות מהן בפה, אבל כשהן עוברות לתוך הקיבה, הבטן, שם אתה כבר לא מרגיש כלום, אלא זה סתם מילוי אחד.

אות מ"ח

"אמנם אלו הקומות שיוצאות על המסך במשך זמן הזדככותו ע"פ סדר המדרגה" מטבור לפה, "אינן נחשבות להתפשטות מדרגות אמיתיות", מלמעלה למטה, "כמו הקומה הראשונה שיצאה מטרם התחלת הזדככות, אלא שהן נחשבות לבחינות נקודות, ומכונות בשם או"ח ודין, כי כח הדין של הסתלקות האורות כבר מעורב בהם. כי בפרצוף הא', הנה תיכף כשהביטוש התחיל לפעול וזיכך את המסך דגוף מבחי"ד, הנה נחשב כאלו כבר נזדכך כולו, כי אין מקצת ברוחני, וכיון שהתחיל להזדכך כבר מוכרח להזדכך כולו, אלא מתוך שמדרך המסך להזדכך על סדר המדרגה, יש שהות לאור העליון להזדווג עמו, בכל מדרגה של עביות שהמסך מקבל במשך זמן הזדככותו, עד שמזדכך כולו, כנ"ל, וע"כ אלו הקומות היוצאות במשך זמן הסתלקותו, כח ההסתלקות מעורב בהן, ונחשבות רק לבחינות נקודות ואו"ח ודין. ולפיכך אנו מבחינים בכל פרצוף ב' מיני קומות בשם: טעמים ונקודות. כי הע"ס דגוף שיצאו בראשונה בכל פרצוף, נק' בשם טעמים, ואותן הקומות היוצאות בפרצוף בדרך זיכוכו, דהיינו אחר שכבר התחיל המסך להזדכך עד שמגיע לפה דראש, כנ"ל, הן נקראות בשם נקודות."

שאלה: כתוב "אין מקצת ברוחני, וכיון שהתחיל להזדכך כבר מוכרח להזדכך כולו". מה מרוויח הגוף מההזדככות בסדר המדרגה?

הוא נעשה מוכן לקבלת האור הבא. כי אם הוא לא היה מזדכך, כמו שלא היית דוחה את מה שקיבלת בחזרה לבעל הבית, אז לא הייתה לך אפשרות לקבל ממנו עוד.

תלמיד: כמו שהאור התפשט הוא יכול היה להזדכך בפעם אחת, אבל כאן יש חמישה שלבים של הזדככות.

אין ברירה, כי הוא קיבל חמישה שלבים, הוא קיבל חמש מנות, הוא חייב לצאת מהם. זה לא יכול להיות אחרת.

שאלה: "אין מקצת ברוחני". מה העיקרון הזה אומר?

שכל פעולה רוחנית צריכה להתגלגל עד סופה. אם הוא השתמש בעביות, אז הוא חייב להזדכך מכל העביות, כך גם המסך, הצמצום, כל דבר. "אין מקצת", זאת אומרת צריך להגיע לאפס.

תלמיד: מה העיקרון הזה אומר?

זה אומר על זה שהרצון לקבל לא מסכים ולא יכול להיות באמצע פעולה, להישאר כך, אלא או קדימה או אחורה אבל בצורה סופית.

שאלה: מה זה טנת"א?

טעמים, נקודות, תגין, אותיות.

תלמיד: האם הטנת"א זה כנגד הוויה?

כן.

שאלה: מה זה אומר "כח הדין של הסתלקות האורות כבר מעורב בהם"?

זה כשיש חסרון בהתאמה בין האור למסך, ולכן המסך עולה מטבור לפה ומגרש את האורות מתוכו.

תלמיד: האם ההכרה עוד פעם בחוסר השתוות זה נקרא דין?

כן.

שאלה: כשהמסך מזדכך, האם הזיווגים הם חדשים או שהוא פשוט חוזר לאותם זיווגים כשהוא קיבל את האור?

אלו זיווגים חדשים. הם ממש באים מהתכנון הקודם שבראש.

תלמיד: מה חדש שם, האור, הרצון?

גם האור וגם הרצון. כל המדרגות ברוחניות הן לגמרי חדשות.

תלמיד: מה מתחדש שם? מאיפה פתאום יש שם רצון חדש?

הוא קיבל טעמים, ולכן עכשיו כשהוא מרגיש אותם, יש לו יחס אחר למה שקיבל מהבורא. ואז יש דחייה, צמצום, גירוש האורות, עלייה למעלה, הכול חדש.

תלמיד: אפשר להגיד שהוא חזר לרצון שהיה בו קודם?

אפילו לא קודם, אף פעם לא היה לו קודם כזה רצון. כי עכשיו יש לו רצון אחרי טעמים, אחרי שטעם את האור, זה דבר אחר לגמרי. ברוחניות כל מצב, אפילו מהמצבים הסמוכים, הם מצבים מאוד שונים.

שאלה: האם אפשר להגיד שהמסך הוא החשיבות של ההשפעה?

כן, כי כך הוא מבטא את עצמו, שבשבילו זה חשוב להשתוות עם האור.

שאלה: עביות של מסך שבפה יותר קטן מהעביות במסך של הגוף, בגלגלתא הוא יותר גדול מע"ב?

ודאי שבגלגלתא זו עביות ד' ובע"ב עביות ג'.

תלמיד: ובהשוואה עם המסך בגוף, איזו עביות זו?

בפה דראש ד' בע"ב זה ג' ואחר כך זה בגלגלתא ד' הכללית, אבל אחר כך מפה ולמטה עד הטבור זה ד', ג', ב', א', שורש, של ד'.

תלמיד: אבל מסך שבפה בגלגלתא, מה העביות שלו?

ד' דעביות הכללית.

תלמיד: כשהמסך בגוף עולה נקרא שהוא מזדכך?

כן, הוא מזדכך.

תלמיד: עביות לשורש כמו בפה?

כן, הוא מזדכך עד השורש, עד האפס.

תלמיד: אבל כתוב שזה כמו בפה, אבל בפה עביות ד'.

זה היה בהתחלה לפני שהזדכך, אבל אחרי שקיבל הכול ונעשה ביטוש, פנים ומקיף בטבור ועלה מטבור חזרה לפה, אז הוא כבר בעביות שורש.

תלמיד: כשאור נכנס במסך, בכניסה לגוף מלמעלה למטה זה ביטוש אור ישר באור מקיף?

לא, זה לא ביטוש. האורות שנכנסים מלמעלה למטה, אלה האורות שמתפתחים מפה ולמטה בפרצוף.

תלמיד: אבל זיווג דהכאה, מה ההכאה שם, של איזה אורות?

כרגיל כנגד רצון לקבל שהוא מקבל עכשיו על מנת להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת, למעלה לוחץ אור ישר ומה שמתנגד זו עביות של המסך?

כן.

שאלה: ביטוש זה אור שמכה על הצמצום וזיווג זה אור שמכה על המסך?

כן.

שאלה: הוא כותב "אמנם אלו הקומות שיוצאות על המסך במשך זמן הזדככותו ע"פ סדר המדרגה אינן נחשבות להתפשטות מדרגות אמיתיות". למה זה?

כי הן יוצאות בזמן הזדככות המסך מטבור לפה ואז הן הפוכות מהמדרגות אמיתיות שמתפתחות בזמן התהוות המסך מפה לטבור.

תלמיד: ואז הוא אומר, "כמו הקומה הראשונה שיצאה מטרם התחלת הזדככות, אלא שהן נחשבות לבחינות נקודות". הוא מדבר על נקודות?

כל יציאת האורות מהפרצוף נקרא "נקודות".

תלמיד: הנקודות זו אשליה, כי הוא אומר שהן לא קיימות?

מי אמר לך?

תלמיד: זה מה שהוא אומר, "אינן נחשבות להתפשטות מדרגות אמיתיות".

כן, דרכן להתפשט מפה למטה, אלא הן עולות מלמטה למעלה דרך הפה ויוצאות.

תלמיד: אז למה הוא טוען שהן לא אמיתיות?

כי הן כבר אורות שהיו נמצאים בתוך הגוף ועכשיו הן יוצאות.

תלמיד: ואז הן נקראות לא אמיתיות?

ככה הוא קורא להן.

שאלה: מה זאת אומרת שהקומות היוצאות בפרצוף בדרך זיכוכו?

הקומות היוצאות מהפרצוף בדרך זיכוכו. שמסך עולה מטבור לפה, הוא מגרש את האורות מתוך הפרצוף והאורות האלה יוצאות דרך הפה מגוף לראש.

תלמיד: אבל מה המהות של הדבר הזה, זה רצון?

איזה רצון אם זה אור?

תלמיד: הקומות שיוצאות בפרצוף, זה אור או כלי?

לא. אתה קורא בכלל את הטקסים האלו או לא?

תלמיד: אני קורא אותם יחד עם כולם, אני משתדל פשוט להבין על מה מדובר.

לא נראה שאתה קורא אותם, תקרא אותם בבית עשרים פעם.

(סוף השיעור)