שיעור בוקר 23.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה להתקפה בכנס – קטעים נבחרים מן המקורות

זה נקרא הכנה להתקפה בכנס - קטעים נבחרים מהמקורות. זה ברור לנו למה אנחנו רוצים להיפגש, כמו שגם המקובלים כותבים. על ידי התקפה אנחנו יכולים באמת בזמן קצר, במצב שאנחנו מתחברים בכוחות שלנו, שזו התקפה בעצם על עצמנו, על ההבדל, על ההפרעות, על המחיצות שיש בין כל אחד לאחרים, ואנחנו רוצים לפרוץ את המחיצות האלו, להחזיר את עצמנו במשהו לפחות להיות כמו אדם הראשון, אותה מערכת יחידה שהבורא ברא, במשהו להתקרב אליה, זה מה שאנחנו רוצים, לזה אנחנו נמצאים בהתקפה. כמה שיותר להיכנס לקשר בינינו, לקומפרסיה הזאת בקשר בינינו, למרות כוחות הפירוד שקיימים בנו מזמן השבירה. ואנחנו צריכים דווקא כנגדם לפעול ולקרב את עצמנו בהתנגדות לאגו שלנו שרוצה להרחיק אותנו זה מזה, לכן אנחנו נמצאים בהתקפה.

הכנס הוא בדיוק אותה הפעולה שאנחנו רוצים להתקרב זה לזה נגד כוח הפירוד, וכך אנחנו נגלה את הבורא. הוא הסתלק מהכלי הכללי הזה האחד שהיה שנקרא "אדם", הדומה לבורא, ועכשיו אנחנו לא נקראים אדם, אנחנו נקראים "בני אדם", זאת אומרת אנחנו תוצאות מאותו הכלי הכללי וצריכים לחזור לאותו מצב.

נקרא ונשאל, נשתדל עוד ועוד יותר להבין מה צריך לעשות. אני ממליץ לכל אחד לעשות סיכום מתוך מה שאנחנו לומדים, וכך כל פעם יותר ויותר. אם נקיים מה שאומרים לנו מקובלים, ודאי שנצליח.

קריין: קטע מס' 7.

"צריך להיות עקשן גדול בעבודת ה', אף אם יעבור עליו מה. וזכור דבר זה היטב, כי תצטרך לזה מאוד כשתתחיל קצת בעבודת ה', כי צריך עקשנות גדול מאוד להיות חזק ואמיץ לאחוז עצמו לעמוד על עומדו, אף אם מפילין אותו בכל פעם ואל יניח עצמו ליפול לגמרי חס ושלום. כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים, צריכים בהכרח לעבור בהם, קודם שנכנסין בשערי הקדושה, וגם הצדיקים האמיתיים עברו בכל זה. ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאוד מאוד, והכלל והעיקר שלא לפחד כלל."

("ליקוטי מוהר"ן", מהדורא בתרא, סימן מ"ח)

שאלה: כשאני נזרק למצב רחוק יותר או נמוך יותר אני פתאום מזהה שהזמן להתאסף מחדש, לחזור לשורות, הוא לא מהיר כמו שהיה כשהיו זורקים אותי בעבר. אולי אתה יכול לחלוק מהצד שלך איך אתה אוסף את עצמך.

כל העניין הוא שכל פעם כשאנחנו יוצאים וחוזרים, אנחנו חוזרים כבר בעביות יותר גדולה, אנחנו עולים כבר במדרגה יותר גבוהה. עוד לא מרגישים את המדרגות האלה אבל זה כבר כך. כל פעם מוסיפים לנו רצון לקבל, כל מיני הבחנות, שאנחנו צריכים על פניהן לבנות את היחס שלנו מחדש לקבוצה ולבורא. לכן ודאי שהחזרה היא נראית לנו יותר איטית וקשה.

תלמיד: העיקרון הוא אותו עיקרון. במיוחד לפני הכנסים אתה ממש שם לב איך מושכים אותך החוצה ואתה צריך לאסוף את עצמך, ונשארו רק יומיים ואתה מפורק לחתיכות.

זה הבורא נותן לך הרגשה אישית כדי לעורר אותך שאתה תתקדם. וכך לכל אחד ואחד.

שאלה: איזה חלק בי מפחד, החלק שנשאר קשור לחיים האלה בעולם הזה, או החלק שרוצה להתקדם לעבר הרוחניות?

בדרך כלל מפחד החלק האגואיסטי. אבל טוב שהוא מפחד כי זה נקרא "עזר כנגדו". אפילו האגו שלנו בכל זאת עוזר לנו להתקדמות הרוחנית, רק בצורה כזאת שאנחנו מפחדים שאנחנו מפספסים משהו, אז גם בזה יש לנו איזו התקדמות. לכן צריכים לכבד את כל הכוחות שיש לנו, לא לזלזל באף אחד מהם, רק לסדר אותם בצורה נכונה וכך נתקדם.

שאלה: מה זה אומר "גשר צר מאוד מאוד"?

שהאדם צריך להיות כל הזמן מכוון למטרה, לראות את המטרה כל פעם בצורה יותר ויותר ברורה, ברזולוציה יותר גבוהה, וכך יתקדם. ומה היא המטרה? להיות מחוברים, כדי בחיבור לגלות, לראות את הבורא. העדשה שאנחנו יכולים לראות את הבורא היא הקבוצה. כמה שאנחנו מסובבים את העדשה הזאת, יותר ויותר מקרבים את עצמנו יחד, הבורא פתאום מופיע ומופיע בצורה יותר ויותר ברורה, קרובה.

שאלה: מהי המדרגה הזאת שנקראת "צדיקים אמיתיים"?

מי שהגיע לצורת ההשפעה השלמה, לדרגת הבינה השלמה, הוא נקרא "צדיק גמור".

שאלה: לפעמים אתה סיפרת על הרב"ש, איך הוא היה אדם עם עצבים מאוד חזקים, סיפרת את זה לא מזמן ולא פעם. כתוב פה לא לפחד משום דבר, לא לחשוש, אבל אולי בכלל צריך להיות מסוגל לאסוף את עצמך בידיים ולא להסתכל בכלל על שום מצב שמגיע, באיזושהי צורה רגשית לא להיכנס למצבים, אלא איכשהו לאסוף את עצמך, כך שתהיה לך מערכת עצבים מאוד חזקה.

אתה לא יכול לברוח משום דבר, הבורא יסדר אותך בכל זאת איך שאתה רוצה ולא רוצה, אתה צריך רק להתחזק בחברה כדי בה לגלות את הבורא, נקודה. אין יותר, פשוט מאוד, אין לך יותר שום אמצעי. אתה יכול להיות חכם, אתה יכול להיות חזק, אתה יכול להיות נפשית מאוד חזק, זה לא יעזור. יחד עם זה אתה צריך להיות מאוד רגיש. בסך הכול מה שעוזר, ואתה קורא זאת בכל המאמרים, זה רק דבקות בחברים ותפילה לבורא מתוך הדבקות, מתוך החיבור, ואז אין כלום חוץ מזה.

אם אתם מגיעים לאיזה מין חיבור, לאיזו מידת חיבור, שכבר יש לכם עשירייה יחד, באיזשהו כוח משותף ביניכם, אז מאותו הכוח המשותף תפנו לבורא. תחפשו את הכוח המשותף ביניכם, תפנו לבורא ותבקשו מה שאתם רוצים ותראו עד כמה זה מועיל. רק זה. לא יעזור לך לא פסיכיאטר, לא פסיכולוג ולא כדורי הרגעה, ולא אם היו כדורי מרץ או כדורי גבורה, או אם תשתה ויסקי או משהו, כלום לא יעזור לך, אתה חייב לעשות מה שהם אומרים. ובדרך אתה תגלה איך הבורא מטפל בך ואיך הוא נותן לך עצות.

שאלה: הוא כותב כאן שאנחנו חייבים לעבור את הגשר הצר מאוד הזה. מה זה אומר?

מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: אבל יש כאן כזה רושם שאנחנו כאילו עולים על הגשר הזה, ואז שוב חוזרים חזרה. איך בכל זאת נוכל לעבור אותו כולנו יחד בכנס?

צריכים להתגבר. בדיוק על הכנס אמרת, שאנחנו מאוד מבקשים כולנו יחד שהבורא ייתן לנו כוח ויעביר אותנו דרך גשר צר מאוד. גשר צר וארוך, ממלכות לבינה. אנחנו רוצים שהוא יעשה את הדרך, שייקח אותנו ביד ובשרשרת אנחנו נלך אחריו.

תלמיד: אני רק רוצה להבין את זה כמטרה. כולנו מתאספים בכנס, כולם יחד עם החברים. מטרתנו היא מה, להתחבר עד כדי כך שלא נצא מההרגשה הזאת?

זה ודאי, זה בלי ספק שצריך להיות כך. אנחנו צריכים להיות מחוברים בצורה רוחנית בינינו וקבוע, וכך זה יישאר עד גמר התיקון, עד שכל הרצונות, כל המחשבות, כל הפעולות שלנו ששייכות לחיבור, הם יתחברו יחד למערכת שנקראת "אדם", הדומָה לבורא.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו זכינו, שעברנו את הכנס באופן מוצלח?

אם אתה רוצה לדבר במאקרו, זה שאנחנו נגלה את הבורא בקשר בינינו.

שאלה: איך אנחנו צריכים לשמור על החיבור שלנו עם אמונה מעל הדעת, כך שכוח האמונה יוכל רק להתחזק?

צריכים לשמור, צריכים להחזיק את זה בלב ובמוח. הלב והמוח צריכים לעבוד יחד, איך אנחנו מתקשרים בינינו בעשיריות, ואיך אנחנו משתדלים גם להתחיל מחוצה לעשיריות. אבל בתנאי שאנחנו לא עוזבים את העבודה בעשיריות, גם להרחיב העבודה הזאת בין העשיריות. אני מאוד מפחד לדבר על זה, כי אני עדיין רואה שאנחנו לא כל כך חזקים בתוך העשיריות, ויכול להיות שמה שנקרא, "ייצא שכרו בהפסדו", שרוצים לקפוץ קדימה ואז שוכחים מה היה צריך להיות לנו כיסוד. היסוד הוא בכל זאת חיבור בעשירייה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לתמוך בחברים ששקועים בגשמיות, יש להם המון שעות עבודה והם לא תמיד מצליחים להתחבר אלינו ולהיות איתנו בשיעור?

רב"ש סיפר לי שהוא עבד בשנות ה30, 40, 50, 60 של המאה הקודמת, ואז אנשים עבדו כשהיתה שמש, כשהיה אור, זה נקרא יום ואז היו עובדים, ומתי שאי אפשר היה לראות, בלילה, בחושך, אז היו הולכים לנוח, לישון, ככה זה היה. ולא שהיה חסר להם זמן לעבודה הרוחנית. אתה יכול לעבוד בעבודה שלך וגם כן באיזו צורה לחשוב על רוחניות, על הקבוצה, על החברים, להיות בקשר איתם, אפילו אולי לשמוע משהו, היום יש מכשירים שאתה יכול להיות מחובר.

אבל בכל זאת הכול תלוי ברצון, כמה שהבורא נותן תנאים ואתה עובד על הרצון שלך להשתמש בו במאה אחוז, במה שאפשר, אז אתה תצליח. זה נקרא שאתה נמצא בגשר צר מאוד. "צר" זה נקרא שחסר לך "רחמים", זאת אומרת כוח הבינה, ואתה מוסיף לזה מעצמך, מהקבוצה, מהעשירייה, ומתקדם.

שאלה: האדם משקיע בקבוצה, בעשירייה, בהפצה, ובכל זאת הוא לא מקבל את הכוח מהחברה בחזרה והוא נופל, מה הוא עושה לא נכון?

הוא לא מתפלל. כי אם היה מתפלל אפילו ממצב לא טוב היה מקבל הדרכה, היה בזה משנה את המצב שלו למצב יותר נכון, והיה מבין מה הבעיות. הוא פשוט לא קשור לבורא בתפילה.

תלמיד: איך להתפלל נכון?

אני לא יכול להגיד לך, זה מתוך הלב.

שאלה: האם עקשנות גדולה בדרך זה להיצמד לחברים בלי להתייחס להרגשה האישית שלי?

כן.

קריין: קטע 8 .

"צריכים לדעת, כי מי שרוצה לכנס בעבודת ה', בכדי להדבק בו באמת ולהכנס בהיכל המלך, אז לא נותנים להכנס כל אחד ואחד. אלא בודקין אותו, אם אין לו רצון אחר, אלא רצון של דביקות. אותו נותנים להכנס. ואיך בודקין את האדם, אם אין לו אלא רצון אחד? זהו שנותנים להאדם הפרעות, היינו שולחים לו מחשבות זרות ושליחים זרים, בכדי להפריע לו, שיעזוב את דרך זה וילך בדרך כל הארץ. 

ואם האדם מתגבר על כל הקשיים, ופורץ כל הגדרים, שעושים לו מחסומים, ועם דברים קטנים לא יכולים לדחותו, אז הקב"ה שולח לו קליפות ומרכבות גדולות, שיטעו את האדם מלהכנס להדבק רק בה' ולא בדבר אחר. וזה נקרא "ביד חזקה הקב"ה דוחה אותו". כי אם הקב"ה לא יגלה יד חזקה, קשה לדחות אותו, משום שיש לו רצון גדול להדבק רק בה', ולא בדברים אחרים." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה")

אנחנו לא צריכים להתחשב בכוחות הדחייה וההפרעה, אלא לראות איך אנחנו מתגברים עליהם. פשוט אין לנו ברירה, אנחנו צריכים להתגבר על כל המכשולים שבדרך, ולכן כמה שפחות להתחשב בהם, לא לעשות איתם חשבון, לעשות חשבון איך אני קופץ מעליהם כדי להגיע למטרה.

שאלה: בקטע הקודם כתוב על כל העליות, הירידות והבלבולים, שהכרחי לעבור לפני שנכנסים בשערי הקדושה. מה הם אותם "שערי קדושה"?

שערי קדושה, "קדושה" זה השפעה, וכניסה להשפעה זה כניסה לתכונת הבינה. הכניסה הזאת היא נקראת שערי קדושה, שערי השפעה. מי שמגיע לשערי השפעה, הוא כבר לא נופל.

קריין: אז נמשיך לקטע מס' 9 .

"בעיקר צריכים להשתדל, שיהיה להאדם רצון חזק להשיג את הרצון להשפיע, ולהתגבר על הרצון לקבל. ופירושו של רצון חזק הוא, שרצון חזק נמדד לפי ריבוי השהיות והמנוחות שבינתיים. כלומר, ההפסק זמן שבין התגברות להתגברות. שיש לפעמים, שהאדם מקבל הפסק באמצע, היינו ירידה. וירידה זו יכול להיות הפסק של רגע, או שעה, או יום, חודש. ואח"כ שוב מתחיל לעבוד בענין התגברות על הרצון לקבל, ולהשתדל להשיג את הרצון דלהשפיע. ורצון חזק נקרא, שההפסק אינו לוקח אצלו הרבה זמן, ותיכף נתעורר שוב לעבודה." 

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: בעולם הווירטואלי לא מורגש הבדל בין שיעור רגיל לבין כנס עולמי, איך בכל זאת להרגיש הבדל בין כנס עולמי לבין שיעור בוקר?

זה מה שאני רואה בכמה אנשים באמת, שלא נותנים חשיבות להזדמנות שנקראת כנס. אנחנו חייבים בכל זאת לעשות כאלה חיבורים וירטואליים, וזה יותר טוב מהחיבור הפיזי שהיה לנו, כי אנחנו רק צריכים להבין שהכנס הווירטואלי הוא יותר חזק, הוא יותר מכוון לרוחניות.

בכנס גשמי אני מגיע לשיר, לרקוד, לקפוץ, לדבר עם החברים, להרגיש שאני נמצא בתוך אולם גדול עם כמה אלפי איש בפנים. אבל האם המצב שלי יותר קרוב לרוחניות כשאני נמצא בהתקשרות כזאת מדומה, גשמית, פיזית, לעומת אם נשב לחוד כל אחד ואחד, ואנחנו אז נצטרך לייצב לעצמנו חיבור מלב ללב, כי אין לנו ברירה? הגשמיות דווקא נפסקת, אנחנו יוצאים מגשמיות, אני לא בטוח שאנחנו נחזור פעם לגשמיות, הבורא לוקח אותנו, זהו אנחנו דור חדש, הדור האחרון, אנחנו דור רוחני. ואז מתעלים מעל הגשמיות רוצים או לא רוצים, אבל אתם רואים איזה תרגילים עושים לנו מלמעלה.

ולכן הכנס הזה צריך להיות לנו כהזדמנות לחיבור רוחני, לא לחיבור גשמי כמו שעשינו בכנסים הקודמים. ואנחנו צריכים לכן לשכנע אחד את השני, לחבר את עצמנו יותר ויותר בצורה רוחנית, ברגשות פנימיים, בזה שאני שולח מהלב שלי ללב של החבר את המסר שאני רוצה להיות מחובר. כי רק בחיבור הלבבות אנחנו חוזרים לתבנית של אדם, נשמה אחת, ששם יתגלה אור אין סוף, ומצבה אז ייקרא גמר התיקון. אז ודאי שבשבילנו להיות בכנס וירטואלי זה צריך להיות בכנס רוחני, פנימי. וזה שהבורא לקח מאיתנו הזדמנות לעשות כנסים כאלה כמו שעשינו פעם, זה כדי לקדם אותנו. ולכן אני לא מצטער על זה שאין לי אפשרות היום להיות בהיכל איפה שעשינו כנסים במשך הרבה שנים, לא. גם לא חסר לי לראות את הפרצופים שלכם, לא חשוב לי, חשובים לי הלבבות, הרצונות. בואו נתקדם למשהו שהוא יותר רוחני. למה אני צריך לראות את הפרצופים, תגידו לי?

תלמיד: אבל עדיין אין הבדל בין שיעור לכנס, שניהם וירטואליים.

זה תלוי בכם שאין הבדל בין שיעור לכנס. בכנס כולנו באים ומתחברים, כולם במאמץ מיוחד להיות בכלי אחד שנקרא "אדם", דומים לבורא. כל שיעור יכול להיות כמיני כנס, אבל מה שיום יום זה לא כמו שאתה עושה את זה פעם בכמה חודשים. בכל זאת צריך להבין שמה שאנחנו מקבלים, התנאים האלו מגיעים אלינו מלמעלה. ואנחנו צריכים לקבל אותם, אפילו שלא מבינים, למעלה מדעתנו. ולהשתדל להתחבר בהם כך כמו שכותב רב"ש על החברים, "שהקרקע השטוחה של אלפי פרסאות היא לא תפריד בינינו", זה מה שאנחנו צריכים לעשות. ואני מאוד מבקש, ואני אפילו מזהיר אתכם לא לפספס את ההזדמנות לעשות מאמץ יחד. זה שכל אחד יכול פה ושם, פה ושם לעשות מאמצים לחיבור, זה לא מספיק. אנחנו צריכים להביא את עצמנו יחד כולנו לחיבור אחד, ולתפילה מתוך החיבור לבורא ואז השמים ייפתחו.

שאלה: אני עובר ירידות ומרגיש לא מוכן לכנס, מה אתה מציע לי לעשות כדי לעורר את הרצון להשפיע?

אתה צריך לעשות רק דבר אחד, לצמצם את עצמך ולהיות נוכח בכנס כמו תינוק, תבטל את האגו שלך ופשוט תהיה נוכח. זה הכול. לא דורשים ממך שום דבר חוץ מזה. אתה לא יכול לעשות כל מיני פעולות חיבור, אז לפחות תבטל את האגו שלך ותהיה ככה, יושב בין כולם. אנחנו נעבוד עבורך. זה שאתה עובר מצב כזה זה טוב, יפה. זו ירידה לצורך עלייה.

תלמיד: לא יודע, אני מרגיש שהתקופה של החיבור היא קצרה מדי וזו הרגשה שבאה ונעלמת.

נכון. כך הוא כותב ב"שמעתי". שהירידות הן הרבה יותר גדולות וארוכות מהעליות, והוא לא יודע איך לעשות, איך להגיע לסוף המצבים האלו, שיראה את הסוף. זה טוב, סימן שאתה מתקדם.

תלמיד: אני אבטל את עצמי.

יש לך נתונים פנימיים מאוד טובים. אתה יכול להתקדם ולהצליח מאוד.

שאלה: אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעבור את הגשר הצר מאוד מאוד. מה אנחנו יכולים לעשות כדי שתהיה לנו אמונה ולא פחד?

הגשר הצר מאוד הזה הוא כמו נניח, תתארו לעצמכם שאתם נמצאים כאן, (ראו שרטוט מס' 1) זה הר וזה הר ובאמצע יש לכם גשר צר מאוד, ואנחנו צריכים לעבור עליו כשאנחנו מחזיקים כל אחד את השני בידיים, זאת אומרת, כל אחד תלוי בכולם וכך אנחנו עוברים מדרגת המלכות לדרגת הבינה. לכן צריך רק דבר אחד, אנחנו רוצים עזרה מלמעלה, מהבורא? אנחנו צריכים בהתאם לזה להיות בבקשה לבורא, זה נקרא "מ"ן", העלאת חיסרון, וירידת העזרה זה נקרא "מ"ד", וכאן הבורא, ה' זה סימן של הבורא, למה? כי זה חמש, (ראו שרטוט 1) יש חמש בחינות, שורש, א', ב', ג', ד' כשאנחנו משיגים אותו. לכן כך אנחנו מציינים אותו. זה הכול, זה מה שצריך, להחזיק זה את זה, אין כאן שום דבר חוץ מדבר אחד, אני מסתכל על השני, והשני מסתכל על הראשון, והשלישי מסתכל על השני, וכך כל אחד ואחד. אני לא רואה יותר ממי שנמצא לפניי. עד כדי כך הגשר הזה הוא צר.

שרטוט מס' 1

לכן אנחנו צריכים להיות מקושרים זה לזה וכולנו כולנו גם פותחים את עצמנו לבורא, שנרגיש שכולנו נמצאים בטיפול שלו ואז נעבור בשרשרת מצד לצד, ממלכות לבינה. "מלכות" זה נקרא העולם הזה, מה שאנחנו עכשיו מרגישים בצורה אגואיסטית. ו"בינה" נקראת העולם הבא, מה שנמצא בצורה אלטרואיסטית. ואז נבין מה זה נקרא בכל מקום "העולם הבא". זה לא אחרי שאדם מת, אחרי שאדם מת אין כלום, הבהמה שלו מתה והכול מתפרק מהגוף. שום דבר לא קורה. מה שכן, אנחנו צריכים במשך החיים האלו להיכנס לעולם הבא האמיתי שהוא תכונת ההשפעה, תכונת הבורא.

שאלה: על איזה חיסרון אנחנו צריכים להתפלל בכנס הזה? מהו המחסום הראשון העומד לפנינו ומפריע לנו?

יש לנו רק בעיה אחת, להתחבר בינינו עד כדי גילוי הבורא בחיבור בינינו והתחברות עימו. זה הכול. ולכן אני אומר שהכנס שאנחנו עושים עכשיו, כנס וירטואלי, מועיל לנו ומקדם אותנו יותר מהכנס הגשמי שהיינו עושים במשך הרבה שנים. טוב לעשות כזה אירוע, אני לא אומר שלא, אבל כנסים בצורה כזאת כמו שעכשיו הבורא מסדר לנו, מה שמזדמן לנו, זה יותר רוחני.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להתגבר על הכבדות הזאת ולצאת חזקים יותר?

על ידי עזרה הדדית. אני מקווה שבכנס נעבוד יותר חזק ובשמחה, למה אנחנו זכינו לחיבור, למה אנחנו נמצאים לפני הקשר עם גילוי הבורא. אנחנו מיוחדים מכל העולם. ולכן אנחנו צריכים להיות בשמחה ובאחריות איך לענות על זה.

שאלה: בסוף התיקון נגיע למצב שבו נוכל לתת נחת רוח לבורא בכל הרצונות שלנו, ובטקסט נאמר שרק אם אין לו רצון אחר אלא רצון של דבקות אז נותנים לו. האם זה אומר שלאחר שנגיע לדבקות נוכל לעבוד בכל הרצונות ולתת לו נחת רוח?

אז דווקא בכל הרצונות שלנו שיהיו מכוונים רק להשפיע בצורה הדדית זה אל זה, אנחנו מתקשרים יחד כולנו לכלי אחד שנקראת "אדם", אנחנו מדמים את עצמנו לבורא ונמצאים ביחד איתו גם בדבקות. זה המצב של גמר התיקון.

תלמיד: ולפני כן ניתן לקשור עצמנו עם הבורא דרך רצונות אחרים של העולם הזה?

איך זה יכול להיות? איזה רצונות אחרים יש בעולם הזה?

תלמיד: האם ניתן לתת נחת רוח לבורא דרך דברים הקשורים למשפחה?

אתה צריך לקיים יחסים עם אנשים זרים ועם המשפחה כמו שצריך להיות, בצורה נורמאלית, כמו שנהוג בזמננו, בימינו, בעולמנו, בעולם הזה. לא יותר מזה. להיות בעל, אבא, אחראי בעבודה שלך. אבל זה כמו כולם, זו לא עבודה רוחנית, זה התנאי שמתוכו אתה כבר יכול לגדול הלאה בצורה רוחנית.

שאלה: מה ניתן לעשות על מנת לחזק את הקשר הפנימי בינינו כך שבכל יום, כל שיעור יביא לנו את אותה שמחה שמביא לנו כנס?

תדבר עם החברים ותנסו לבנות כזאת אווירה. הכול תלוי בכם.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לצמצום הזמן בין ההתגברויות על מכשולים בכנס?

הכול תלוי באווירה הכללית ועד כמה אתה נכלל בה. אם אתה מתבטל לאווירה הכללית, אז אתה פשוט זורם איתם יחד, נמצא באותה סירה.

שאלה: אמרת שהתנאים שיש עכשיו לכנס, שכל אחד יושב לבד, אלה התנאים היותר קרובים לרוחניות. האם אפשר להגיע למסקנה כזאת שפגישות פיזיות במיוחד שרק חלק מהעשירייה נוסע ונפגש עם עשיריות אחרות במהלך הכנס, זו לא צורה כל כך נכונה, צריך שבע פעמים לבדוק לפני החיבור הזה, כמו שעשינו קודם כל מיני כנסי מראה והתאספנו יחד.

תראה, אנחנו צריכים כבר להתחיל להרגיש צורה אחרת של חיבור, לא על ידי זה שיושבים יחד, אוכלים יחד, שותים, שרים, זה צריך להיות קצת יותר פנימי. ולכן [כך] אני חושב, תחשבו על זה, אבל אנחנו צריכים להתגבר על המצב הזה, כמו עכשיו עם הווירוס הזה, עם הפנדמיה, ולראות בזה "עזר כנגדו", שהבורא כך מקדם אותנו. לא דיברתי על זה עד כדי כך קודם, אבל עכשיו לקראת הכנס אני כן רוצה שתחשבו על זה. תנו חשיבות להזדמנויות שלנו דווקא, ולא להצטער על כך שאין לנו חיבור גופני. חיבור גופני הוא מאוד מגושם, נמוך, אומנם שהמקובלים עושים זאת, ועשו זאת הרבה, אבל אנחנו כבר נמצאים בשלב חדש, הדור האחרון. ואומנם שאנחנו רוצים ללמוד ממי שהיה קודם, אבל יש לנו תנאים חדשים, ואנחנו צריכים ללמוד מהם.

שאלה: במאמר הוא כותב שהירידות לא צריכות להיות יותר מ-4 שבועות. אם אני עובר 4 שבועות בירידה למרות שאני נמצא עם העשירייה ובשיעור בוקר, האם זה אומר שאיבדתי את חשיבות המטרה? ומה לעשות אם זה קורה לחבר אחר בעשירייה, האם צריך להוציא אותו מהעשירייה?

אנחנו יכולים, כל אחד ואחד, רק להשתדל להראות את חשיבות המטרה לחבר. כל העשירייה יכולה להתפלל עבור איזה חבר, אבל לא יותר מזה. יש גבול עד כמה אנחנו יכולים להתערבב בעבודה הפרטית של כל אחד. לכן אנחנו נעזוב את זה, לא נתקרב עד כדי כך.

שאלה: האם אנחנו לוקחים בחשבון את העולם ביחס שלנו?

לא, אנחנו לא רוצים להיות קשורים לעולם, אם אנחנו מדברים על רוחניות. רוחניות זה רוחניות, גשמיות זה גשמיות, ואנחנו לא רוצים להיות קשורים לעולם. העולם בינתיים שיתגלגל עד שיבין שאין לו עתיד, הוא יתחיל לחפש פתרון, ואז אנחנו נשמח להשפיע לו את ידיעת הפתרון.

שאלה: בקטע התשיעי מדובר על קיצור הזמן בין ההתגברויות. האם זה קשור עם זה שאני מתחיל להבין ולהרגיש שהירידות זה גם עליות, ושלא מורדים אלא רק מעלים בקודש?

כן. אבל העיקר לקצץ, לקצר את המצבים של הירידה, איך אנחנו נעבור אותה מהר, זה על ידי שהחברה, הקבוצה, משפיעה בחיבור שלה אור מקיף על כל אחד ואחד. זה עיקר האמצעי לזרז את ההתקדמות. שוב אני אומר, לזרז את ההתקדמות, לקצר את הזמן בין ירידה וירידה, אנחנו יכולים רק על ידי זה שכל החברה, העשירייה, תהיה מחוברת ותשתדל לחשוב על זה.

שאלה: אלה שלא נרשמו לכנס ושומעים שיעורים, הם עושים חור בסירה כלפי כולם?

הם פשוט לא נמצאים בסירה, אי אפשר להגיד עליהם שהם נמצאים.

תלמיד: אז אנחנו מתייחסים לזה שהם כאילו לא נמצאים ופשוט ממשיכים?

כן. אני לא לוקח אותם בחשבון בכלל, לא שאני צריך לדעת מי כן ומי לא. אלא ישנה פעולה שנעשית על ידי כמה אלפי אנשים שרוצים להתקדם לבורא, ולשם זה הם עושים פעולות, הם נרשמים, עושים עוד משהו. ויש כאלה שלא רוצים להשתתף בזה, הם מבינים לפי השכל שלהם, כנראה שהם מבינים על איזה שכל מדובר, שכל בהמי, שלא צריכים את זה, הם גם כך יתקדמו, יש להם גישה אחרת.

אם יש הם גישה אחרת, אז הם לא איתנו, בסדר, אין לי בעיה. ודאי שאני לא לוקח אותם בחשבון, לא רק אני, תראו מה כותבים מקובלים על החיבור, מי שלא מחובר, ולא מבצע את הפעולה האלמנטארית הזאת, מה יש לנו לדבר עליו כעל אדם שרוצה להיכנס לרוחניות, רוחניות מתגלה רק בקשר בינינו

שאלה: האם יש איזו דרך שאנחנו יכולים להשתמש בה כדי להאיץ בהם?

אתה תעבוד על עצמך, ותדאג איך אתה תהיה מחובר עם האנשים שגם מחוברים לכנס. זה הכול, לא צריכים שום דבר חוץ מזה.

שאלה: מה העשירייה שלנו צריכה לעשות כדי לעזור לכל העשיריות להיכנס למדרגה הרוחנית הראשונה בכנס הקרב ובא?

לתת דוגמה. לעורר את כולם, לחמם את כולם, למשוך את כולם, לפי הכלל "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: נוצר מצב שבצורה הווירטואלית כמו שאנחנו לומדים עכשיו, יש עבודה יותר קשה לכל אחד להתגבר מול הפרעות, הסחות דעת, עבודה אישית מאוד חזקה. איך אנחנו בכל זאת נותנים כוח אחד לשני למרות שאנחנו כל אחד בבית מול המחשב?

אף אחד לא מקבל עבודה קשה יותר ממה שהוא מסוגל לבצע. האור העליון מסדר לנו את כל המצבים, ולכן אין מה להתלונן, אלא רק לברר מה צריכים לעשות כדי לממש את ההתעוררות של האור העליון. יכולה להיות התעוררות חיוביות, יכולה להיות התעוררות שלילית, אבל איך לממש את ההתעוררות בצורה המועילה ביותר, זה מה שאנחנו צריכים לגלות. זה הכול.

שאלה: בקשר לציור של הגשר הצר, הציטוט אומר שהעיקר זה לא לפחד כלל. על איזה פחד מדובר, ולמה העיקר זה לא לפחד?

לא לפחד זאת אומרת, שאני חייב בכל זאת לראות לפניי את הבורא שנותן לי כאילו בעיה". כמו שאנחנו שמים את הילד קטן על הרצפה ומתרחקים ממנו והוא עומד ובוכה, ולא יודע מה לעשות, כי בשבילו המצב הזה לא ידוע ואיך הוא מסתדר בו. אבל אנחנו מבינים שדווקא מתוך לחץ כזה הוא יעשה כמה צעדים וכך הוא ילמד ללכת, אין ברירה. כך גם אנחנו נמצאים כמו אותו ילד קטן מול הבורא שרוצה לעזור לנו, ללמד אותנו להתחיל ללכת.

שאלה: איך קורה שאדם נכנס לחכמת הקבלה כשיש לו הרגשה בלב, אבל בדרך למטרה הוא מאבד את ההרגשה הזאת וחכמת הקבלה הופכת לפסיכולוגיה עבורו?

זה מפני שהוא צריך להבין שכך הבורא מבלבל אותו כדי שהוא יברר את הדרך בצורה יותר ויותר נכונה. זה קורה לכל אחד ואחד, צריך ללמוד יותר. זה שמישהו נכנס לפסיכולוגיה סימן שהוא לא מקדיש מספיק את הזמן החופשי שלו ללימוד. מאמרים, פתיחה, אפילו "תלמוד עשר הספירות".

שאלה: ביחס לדוגמה שהולכים על הגשר, אמרת שמה שצריך זה רק להסתכל כל הזמן על החבר לפניי. מה זה נקרא להסתכל על החבר, על מה בדיוק?

אני רוצה להתחבר לאלה שהולכים קדימה, אמנם מאחוריהם, אבל אני מחזיק בהם.

תלמיד: אבל מה מוביל אותנו?

מה מוביל אותנו? זה שאנחנו כולנו יחד ומעלים מ"ן.

תלמיד: דיברנו על זה שכל עשירייה צריכה לכוון את החברים שבתוכה להרגשת האמונה, איך בונים את הדבר הזה?

אמונה אנחנו בונים בקשר בינינו. השפעה הדדית בקבוצה זו בעצם תחילת האמונה.

תלמיד: האם בעבודה על הקשר אנחנו מכוונים כל אחד?

זה שאנחנו מחזיקים כולנו יחד להגיע למטרה אחת, בזה אנחנו מחזיקים את כולם.

תלמיד: וזה מה שגורם לנו להתקדם?

כן, כמה שאנחנו מצמידים את עצמנו יותר ויותר זה נקרא שאנחנו פוסעים בגשר.

תלמיד: בקשר לכנס. קודם נתת דגש על הייחודיות דווקא בכנסים הוירטואלים לעומת הכנסים הפיזיים שהיו. ביחס לכנס הוירטואלי, בתבנית שלו הוא יהיה מאוד דומה לאיך שנראית השבת שלנו, יהיו לנו שני שיעורים וכן הלאה. מה התוספת שיש דווקא בכנס וירטואלי לעומת המציאות הוירטואלית שיש לנו עכשיו?

אני חושב שזו צריכה להיות אווירה שאנחנו קשורים יחד ממש 48 שעות סביב השעון. ואת הקשר הזה אנחנו שומרים כל הזמן ואנחנו משתדלים למלא את כל השעות שלנו חוץ משינה, חוץ מהכרחיות, בכל מיני אופני החיבור בינינו. נקווה שנוכל להשיג צורת חיבור כזאת שנרגיש ששם צריך להתגלות הבורא או אולי כבר מתגלה. הכול תלוי בנו.

שאלה: כשיש רצון אחד להיכנס לדבקות עם הבורא, איך אנחנו מייצרים את הרצון הזה בתוך הקבוצה? מה לחבר בחיבור בעשירייה? אולי להתחבר עם החברים מחוץ לעשירייה, או להוסיף משהו בהפצה?

אתה לא יכול למדוד שום דבר. כל השאלות שלך נובעות מזה שאתה רוצה לשלוט על המצבים שאתה עובר. ואתה אף פעם לא תוכל לשלוט בהם, כי אתה נמצא בעלייה ולכן אתה רק צריך להתבטל וזה הפוך ממה שאתה אומר. לכן השכל שלך לא יעזור. יעזור לך רק דבר אחד, לקרוא יותר מה שאומרים המקובלים ולהשתדל להתבטל כלפי מה שהם אומרים ולבצע מה שהם אומרים. הגישה שלך לא נכונה, תבדוק אותה.

שאלה: כמו שאמרת, יש ארבעים ושמונה שעות עד הכנס. מה הפעולה החזקה ביותר שאנחנו יכולים לעשות, כדי להבטיח שיהיה חיבור כבר לפני הכנס?

תתחילו לחשוב על זה כל הזמן, תרשמו את עצמכם לכנס, תתחילו להתכונן להכין את עצמכם, תדברו מה אתם יכולים לעשות. זה הכול תלוי בכם. אני לא פועל בכנס, בכנס הזה אתם עושים אותו ולכן הכול תלוי בכם. מספיק שמעתם, מספיק למדתם, מספיק קראתם, עכשיו תבצעו. ההצלחה תלויה בכם. אל תסתכלו עליי.

שאלה: בכנס בשבת בערב יהיה אירוע שנקרא, "התאספות של עשיריות". יש בו שלושה חלקים. בהתחלה אנחנו ננסה שכל עשירייה תתכנס בתוכה בצורה מקסימלית ואחרי זה אנחנו נצא ונתערבב בצורה מקסימלית בין כולם, ואחרי זה שוב כל אחד חוזר לעשירייה שלו. אנחנו חושבים שעל ידי הפעולה הזאת, על ידי האירוע הזה, נעורר כוח מאוד גדול שיעלה אותנו.

ההגבלה היא, שאנחנו לא יכולים להתאסף בין העשיריות, אלא בצורה פרטית נתערבב בין כולם ואפילו לזמן קצר בלי הגבלת שפות. בעצם היה לנו כבר ניסיון טוב עם אירוע כזה, אבל לפי כל מה שאמרת היום אנחנו שואלים, איך לקיים את האירוע הזה נכון ואיזה יחס לפתח כלפיו?

אתם צריכים לדון ולהחליט על זה לבד. אני לא יכול על כל פרט ופרט עוד ועוד ללכת ולהסביר לכם שאין בזה בעצם שום חידוש. את הכללים אתם יודעים, אז תדונו ביניכם איך אתם משתמשים בכללים האלה, מממשים אותם בחיים שלנו, בחיי קבוצה, בחיי הארגון הכללי.

תלמיד: באופן כללי זו פעולה נכונה? אין פה איזה סתירה, כשאתה אומר מצד שני, שהעשירייה צריכה להתחבר ולעבוד רק בתוכה ואנחנו באירוע רוצים לערבב את כולם?

בסדר זה טוב מאוד גם הכנס בעצם צריך להיות כזה.

שאלה: אנחנו לומדים שמאוד חשוב לשים לב לאיזון שבין הרוחניות לגשמיות. למה אם אתה מוסיף מסגרת להתקדמות רוחנית, על חשבון הגשמיות, אז מיד אתה מקבל הפרעות בין היתר ביחסים במשפחה?

צריך לעשות כך שזה יהיה מאוזן, שזה לא יפריע למשפחה כמה שאפשר. אתה חייב לפצות אותם במשהו אחר, על זה שאתה מתנתק מהם לזמן מה וזה נכנס לרוחניות.

שאלה: בכנס פיזי היית באווירה הכללית בין החברים. ובווירטואלי אתה כאילו נופל ישר לעולם הזה לבית המשפחה. איך אפשר בין החלקים של הכנס לשמור על זה שאנחנו ארבעים ושמונה שעות בתוך האקווריום?

יכול להיות שכן. תראו איך שאתם תוכלו לארגן את זה.

(סוף השיעור)