שיעור צהריים 16.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 628, מאמרי "שמעתי",

מאמר קמ"ג. "אך טוב לישראל"

קמג. אך טוב לישראל

שמעתי מאאמו"ר זצ"ל

""אך טוב לישראל אלקים לברי לבב". הנה ידוע, שאכין ורקין המיעוטין. היינו, כל מקום שכתוב "אך" ו"רק" בהתורה, זה בא למעט.

אי לזאת, בעניני עבודה יש לפרש, שבזמן שהאדם ממעט עצמו, ומשפיל עצמו. וענין השפלה שייך לומר, בזמן שהאדם משתוקק להיות בגאוה. היינו, שהוא רוצה להיות בגדלות. זאת אומרת, שהוא רוצה להבין כל דבר ודבר, שנפשו חשקה להיות בחינת ראיה ושמיעה בכל דבר, ומכל מקום הוא משפיל עצמו, ומסכים ללכת בעינים עצומות, ולקיים תו"מ בתכלית הפשטות, זהו "טוב לישראל". שמילת "ישר-אל" הוא אותיות "לי ראש".

היינו שמאמין, שיש לו ראש דקדושה, אף על פי שהוא בחינת "אך". היינו שהוא בבחינת מיעוט ושפל. ואומר על ה"אך" הזה, שהוא טוב גמור. אז מקויים בו "אלקים לברי לבב". שפירושו, שהוא זוכה לבחינת לבר לבב, שהוא סוד "והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר". שענין בשר הוא מוחין דו"ק, הנקרא מוחין דלבוש, שהוא בא מצד העליון. מה שאין כן מוחין דג"ר, זה צריך לבא מצד התחתון, היינו ע"י בירורים של התחתון.

וענין ו"ק דמוחין וג"ר דמוחין צריך ביאור. כי הרבה בחינות ו"ק וג"ר ישנו בכל מדרגה. ואולי כוונתו למה שכתוב בכמה מקומות, כי הקטנות, הנקרא גו"ע דתחתון, עולים למ"ן, ע"י הכלי המעלה מ"ן, הנקרא אח"פ דעליון. נמצא לפי זה, שהעליון מעלה את התחתון. ואח"כ, כדי לקבל ג"ר דאורות ואח"פ דכלים, התחתון צריך לעלות מעצמו."

שאלה: מה זה מוחין דו"ק ומוחין דג"ר?

זה תלוי בכלים שמעלים לזיווג דהכאה, או כלים קטנים או כלים גדולים.

תלמידה: הוא כותב פה "שמאמין, שיש לו ראש דקדושה", מה זה אומר?

שיש לו כבר ג"ר דראש.

תלמידה: מה זה?

אור חכמה.

תלמידה: וכתוב ""והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר". שענין בשר הוא מוחין דו"ק", האם הוא כבר מקבל אור חכמה?

כן.

שאלה: כתוב, "התחתון צריך לעלות מעצמו". איך תחתון עולה מעצמו ולמה הכוונה?

על ידי מ"ן.

שאלה: הוא כותב "וענין השפלה שייך לומר, בזמן שהאדם משתוקק להיות בגאוה. ... שהוא רוצה להבין כל דבר ודבר, ... ומכל מקום הוא משפיל עצמו, ומסכים ללכת בעינים עצומות", וכן הלאה. אני רואה שאנחנו הרבה מאוד מתעסקים בלהבין איך זה ייראה, כי אנחנו נמצאים בתקופה של חוסר אונים כללי ופרטי, להבין איך כל העם יוכל להיות כאיש אחד בלב אחד, איך השיטה תוכל להתפשט, מה צריך להתפשט בדיוק בשיטה, האם כולם יבואו לשיעור, לא יבואו לשיעור, כן חיבור, לא לימוד.

זה מאוד הגיוני, כי אנחנו צריכים להבין מה לעשות ולהיות מאוד יעילים ולא לבזבז את הזמן שלנו ביגיעה סתם, לכן יש צידוק לטענות האלה. והטענות הן לא בקטנות, כי אנחנו רוצים לדעת ולהבין. אבל מנגד צריך לשמור על לא לראות כלום, לא להבין שום דבר, שלא יהיה אכפת לנו מה התוצאות, אלא רק להתמקד בעבודה שלנו.

איך ליישב בין שני הדברים האלה, מצד אחד צורך כן לדעת מה לעשות למען התיקון, מצד אחר לשמור על קטנות?

להעלות לבורא את כל הספקות האלה, את כל הבעיות, את כל הניגודים ושהוא יפתור. אנחנו לא יכולים בדרגה שלנו, במצב שלנו, להגיע לפתרון. אין יותר, רק להעלות לבורא ולהתפלל.

שאלה: מה זה אומר למעט את עצמי?

חוץ מעצמו. כך אני מבין.

תלמיד: מה אני צריך למעט?

לא להביא בחשבון את המצב האישי שלך. שוב, כך אני מבין. תחשבו יחד.

תלמיד: מה כן להביא בחשבון?

את מצבו של העם, מצבה של המדינה, מצבו של העולם. אנחנו נמצאים במצב שבאמת אפשר לעשות בו שינוי, שינוי ממשי. נקווה שנצליח. בינתיים העם נמצא במצב שהוא לא מוכן.

אנחנו עושים הרבה מאוד חשבונות עם הממשלה, עם המפלגות, עם כל מיני אנשים, ארגונים, איגודים, זו בעיה. זה רק אומר על חוסר כוח וחוסר אמונה שלנו בצדקות הדרך. אנחנו שמים לב לכל האנשים. שימו לב שכל אלו שקמו כגיבורים, הם דווקא קמים במצב שאין מי שיכול לקום, ואפילו אין סביבם הרבה שיכולים להצדיק את מה שהם עושים, ובכל זאת הם קמים ועושים. זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: אתה אומר שהעם לא מוכן.

העם לא מוכן מבפנים.

תלמיד: אז מה יש לנו לתת לו?

אתה צריך לעשות מאמץ, לקפוץ ולמשוך אחריך את כולם, ולא חשוב שאין לך כוחות לרגע הבא ואתה לא יכול לגלות מי יבוא אחריך. זה בעצם מה שעשה מכל אחד גיבור, שהוא לא שם לב מי אחריו, אלא קפץ וצעק ומשך "מי לה' אליי", ומה שהולך - הולך, מה שלא – לא, אלא כך הוא חושב.

תלמיד: עם מה אני קופץ? עם מה אני רץ קדימה?

עם האמונה, שאתה עושה נכון ואין לך ברירה.

תלמיד: וזה שהעם לא מוכן, לא מקשיב, זה לא מעניין אותי.

לא. "מי לה' אלי".

שאלה: לגבי צדקות הדרך, איך אפשר לחזק את זה בתוכנו?

תדברו על זה, תחשבו על זה. אבל בהחלט זה כול מה שאנחנו צריכים לגדל בנו, לחזק בנו.

תלמיד: איך להתנקות מכל החשבונות מסביב שמטשטשים לך את צדקות הדרך?

זה כי אתה שם לב אליהם.

תלמיד: איך להפסיק לשים לב אליהם, אלא ללכת ישר ולא להסתכל אחורה?

מה יש בהם? אין בהם כלום. אני לא עושה חשבון כמה אני ארוויח אם אני אלך עם הכוח הזה או עם זה. אלא ההיפך, הייתה לי אפשרות להתקדם עם כוח אחד גדול וחתכתי קשר, למה? כי זה לא לפי דעתי.

תלמיד: כשאומרים "מי לה' אלי", האם יש לך חשבון מסוים או שאתה פשוט בזה וזהו?

"מי לה' אלי", זאת אומרת לפי דעתי ולא לפי דעתו של מישהו, כך שאני צריך לבוא אליו ולהתכופף לפניו ולקבל מה שנראה לו.

תלמיד: ומה אתה עושה כנגד כל הקולות, גם פנימיים וגם חיצוניים, שמטשטשים לך את "מי לה' אלי"?

אני לא הולך עם אף אחד, אני הולך בדרכי. בינתיים אין הזדמנות לצאת ולהילחם אלא רק להסביר את זה בקהל שלי, בעיגול שלנו.

תלמיד: איך לחזק את צדקות הדרך בתוך כל אחד?

בזה שלכמה מאות אנשים שנמצאים איתי אני מסביר שזה מה שכתוב בתורה. אין יותר מה לעשות.

תלמיד: האם ככל שזה יחיה בבני ברוך, בחברה שלנו, זה יחיה בכל אחד?

בכל אחד מישראל?

תלמיד: לא, אצלנו. ככל שצדקת הדרך תהיה נחלת הכלל אצלנו, כך זה יהיה בכל אחד?

כן.

שאלה: יש כאב גדול בלב שלנו, והשנה האחרונה הייתה שנת פילוג שהפכה למלחמה, ועכשיו הילדים שלנו בחזית. איך לצאת ולהגן ולהעביר את זה לעם? קשה לשבת רק בעשירייה ולעבוד רק בעשירייה כשהילדים במלחמה.

אלא מה את ממליצה?

תלמידה: אני חושבת שרק להפיץ ברשת, זה לא נוגע, זה לא נכנס עמוק, ואנחנו לא מקבלים מזה חסרונות כאילו הם החסרונות שלנו. רק כאשר הילדים שלנו נפצעים, אנחנו מרגישים את זה אחרת. אני רוצה שזה יקרה לפני שהם ייפצעו.

ודאי שבזה היינו יכולים להגן עליהם. אז מה את ממליצה?

תלמידה: אני זוכרת כאשר היינו בהפצה, אתה לקחת אותנו תמיד קדימה ועשינו דברים שלא האמנו שאפשר לעשות, התחברנו בינינו יותר והאמנו בצדקת הדרך שלנו. אני חושבת שעכשיו כבר בלתי אפשרי לשבת.

בבקשה, אני לא אומר לכם מה לעשות. יש לכם את כל הכלים, את הבניין וכל מה שיש בו, אז תעשו.

תלמידה: אני חושבת שתמיד רוצים שאתה תגיד לנו את זה.

אני לא חושב שיש לי כוח היום. אתם יכולים לשאול שאלות, אני יכול לתת תשובות, מה שצריכים, אני לא עצרתי את ההפצה, אלו החשבונות שלכם, תבדקו מי ומה. כדאי לבדוק ויכול להיות שכדאי לחדש את כל עניין ההפצה.

שאלה: אם על כל מחשבה, כוונה, נבחר לרצות לקיים, נדרוש מהבורא שתהיה לנו הזדמנות לחיבור ושנהיה חייבים כולנו בלב פתוח, בכל התגלות שאנחנו רואים, לשמור על זה, האם זה סוג של אמונה?

כן.

שאלה: במאמר הקודם דיברת על כך שהעיקר בנו הם הגאווה והשחצנות, ושאנחנו צריכים ללמוד להשתמש בתכונות האלה נכון. האם הגאווה שלנו יכולה לעזור לנו לעשות את הקפיצה קדימה עם צדקת הדרך? האם כך אנחנו משתמשים נכון בגאווה?

כן. אבל בכל זאת בכל מחשבה צריך לעשות בירורים.

תלמידה: מה הבירור על גאווה ושחצנות שמתגלה בי?

אני לא יודע עכשיו מראש להגיד לך איפה את טועה, תמיד כשיוצאים עם זה צריכים לעשות בירורים.

תלמידה: איך אני יכולה להשתמש נכון בשחצנות שמתגלה בי?

אני לא יכול להגיד לך מראש על מה שאת הולכת להפיץ, לעשות, להחליט, איפה זה לא בסדר. ההבחנות האלו צריכות להיות אצלך, את צריכה להבחין בהן ולדעת איך לעבוד איתן, ולא שאני אגיד זה כן וזה לא.

תלמיד: לתקן את המצב בעם ישראל זה הדבר הכי חשוב שיש לנו היום. מה היית אומר לנו עכשיו כבני ברוך, ישראל, בני ברוך העולמי, איזו נקודה פנימית אנחנו צריכים יחד להתקיף כדי לתקן את המצב הזה, כדי להביא המתקה?

הייתי אומר שאתם צריכים רק להתקרב זה אל זה כדי למשוך לחיבור שלכם את כל העולם, ולהיות יותר אקטיביים, במיוחד הגברים. הנשים מוכנות לעשות עבודות וכל הכבוד להן, אבל הגברים נמצאים יחסית בצורה מאוד פסיבית.

תלמיד: אתה מתכוון להפצה?

גם בהפצה. קודם כל הפצה, כי זה מה שחסר לנו, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. בזה אנחנו מצדיקים את קיומנו כעם ישראל. לשם זה אנחנו נוצרנו, כדי להפיץ את שם הבורא בכל העולם.

תלמיד: האם זה יותר חשוב מהחלק הפנימי, מהעבודה הפנימית בתוכנו?

העבודה הפנימית היא בתוכנו, אבל על הפצה דיברנו, זה מה שאנחנו צריכים לפזר בכל העולם.

(סוף השיעור)