שיעור בוקר 17.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "בית שער הכונות", עמ' 233,

פרק ב', אות ט"ז

קריין: ספר כתבי בעל הסולם, עמ' 233, "בית שער הכונות", פרק ב' למעלה, אות ט"ז דברי האר"י.

פרק ב'

אות ט"ז

"* ועתה נדבר בבחי' כל עולם מאלו מה ענינם. דע, כי השורש והנשמות והגופים הם בחי' א' שאין פירוד ביניהן, אך הלבושים והיכלות הם ב' בחינות נפרדות מג' בחינות הנ"ל."

* ע"ח ח"ב שער מ"ב פרק ג'.

משורש, נשמה, גוף, יש גם לבוש והיכל. שורש, נשמה, גוף, הם כמו אחד, חלקים פנימיים, ולבושים והיכלות נפרדים מהם.

קריין: שוב אות ט"ז.

אות ט"ז

"* ועתה נדבר בבחי' כל עולם מאלו מה ענינם. דע, כי השורש והנשמות והגופים הם בחי' א' שאין פירוד ביניהן, אך הלבושים והיכלות הם ב' בחינות נפרדות מג' בחינות הנ"ל."

* ע"ח ח"ב שער מ"ב פרק ג'.

כאן לא מובן האם הן ב' בחינות נפרדות כך שלבושים והיכלות נפרדים אלו מאלו, או האם הן שתיים שנפרדות מהשלוש הפנימיות, שורש, נשמה, גוף.

קריין: אור פשוט. ט"ז.

פירוש אור פשוט לאות ט"ז

"השורש והנשמות והגופים הם בחי' א' שאין פירוד ביניהם אך הלבושים והיכלות הם ב' בחינות נפרדות וכו': להבין דברים אלו צריכים לדעת סוד השיתוף דמדת הרחמים בדין הנעשה בעת צמצום שני דא"ק, בסו"ה ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, ששיתף מדה"ר בדין. כמ"ש הרב בע"ח שער ג' פ"ב. וכן כמו שאמרו חז"ל (ב"ר פי"ב) בתחילה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדה"ר ושתפה למדת הדין. פירוש, כי המלכות נקראת מדת הדין, והבינה נקראת מדת הרחמים, וכדי למתק מדת הדין שבמלכות, שיתף וחיבר את המלכות בבינה, בסו"ה ותלכנה שתיהם, שחיבר ה' תחתונה שהיא המלכות עם ה' ראשונה שהיא הבינה, ונמתקה ה"ת בה"ר.

ותחילת תיקון זה נעשה בזמן יציאת הנקודים מאור העינים, כי ע"י התפשטות ס"ג עד סיום רגלין דפרצוף הפנימי דא"ק, הנקרא גלגלתא, (כמ"ש בע"ח בשער טנת"א מ"ב פ"א) נתערב ונתחבר ס"ג שהוא קומת בינה עם המלכות שבתנה"י דא"ק הפנימי, ונתחברו ב' ההין זו בזו בכל המדרגות, עד שה"ת עלתה למקום נקבי עינים. כי עינים היא חכמה, ונקבי עינים, פירושו נוקבא של החכמה. ונמצאות העינים שיש להן בחינת ה' אחרונה וה' ראשונה, בסוד אני ישנה אני שניה, כמ"ש הרב בע"ח שער ח' פ"א עש"ה. ובתע"ס בחלק ו' נתבאר זה בכל הקיפו עש"ה. ונמצא בזה שנשתתפה מדת הרחמים שהיא בינה במדת הדין שהיא מלכות.

אמנם שיתוף הזה, הגם שהיא מעלה חשובה מאד כלפי המלכות, הוא גרם צמצום חדש בעולמות, כי צמצום א' לא פגע אלא בספירת המלכות בלבד, אבל כל ט"ס הראשונות היו נקיים מכל צמצום כל שהוא, אבל עתה אחר שהמלכות עלתה ונתחברה בבינה, הרי העלתה עם זה גם בחינת הצמצום שבה אל הבינה הנקראת נקבי העינים, ונסתיימה עתה כל מדרגה בספירת הבינה, כמו שנסתיימה מקודם לכן במקום המלכות, וכיון שנעשה סיום כל מדרגה במקום בינה, הרי שתי הספירות ז"א ומלכות נפרדו ויצאו לחוץ מכל מדרגה ומדרגה, ולא נשאר בכל מדרגה זולת שלש הספירות כח"ב בלבד."

שאלה: מה זה אומר שכל מדרגה מסתיימת בספירת הבינה?

זה צמצום ב'. מלכות עלתה לבינה ואי אפשר להשתמש בכלים שהם תחתונים יותר מבינה. בכתר, חכמה ובינה אפשר, אבל זעיר אנפין ומלכות כבר נמצאים ככלי קבלה שלא יכולים לקבל על מנת להשפיע ולכן חל עליהם צמצום.

שאלה: למה בינה הסכימה שיהיה עליה צמצום?

זה לא שהיא לא הסכימה או כן הסכימה, אלו חוקי הטבע, אתה לא יכול לעשות נגדם כלום. אם יש כוח אחד שעכשיו שולט שהוא כוח הקבלה, אז הוא מגביל את האור העליון שלא יוכל להתפשט בתחום ששם שורה כוח הקבלה. הכוח הזה נקרא כוח הצמצום, שמצמצם את האור שלא יתפשט לתחומו.

תלמיד: למה מראש יש את שיתוף מידת הרחמים בדין?

שיתוף מידת הרחמים בדין זה שיתוף בינה במלכות. בינה היא רחמים, מלכות היא דין, ועד כמה הן יכולות להשפיע זו על זו.

שאלה: כתוב שהמלכות נקראת מידת הדין ובינה נקראת מידת הרחמים. אנחנו שלומדים את חכמת הקבלה, באיזה עולם אנחנו נמצאים?

אתה נמצא בעולם שלך.

תלמיד: האם אנחנו בעולם המלכות?

אין דבר כזה "מלכות". אנחנו לא נמצאים בשום עולם, כי כל מה שאתה קורא כאן בינתיים לא שייך לנו. אנחנו לא נמצאים בכוח ההשפעה, ומה שמדובר בספר הזה, מדובר על כוחות השפעה.

תלמיד: כשאנחנו לומדים, מושכים את האור המחזיר למוטב, האם אנחנו מושכים דינים ועוד משהו או שבכלל אין קשר? האם יש משהו שאנחנו עושים בעבודה?

אנחנו נמצאים בזמן ההכנה.

תלמיד: מה זה אומר?

עוד לא נכנסנו לרוחניות, אין לנו עדיין כוח השפעה רק כוחות קבלה.

תלמיד: איפה אנחנו נמצאים, האם בעולם המלכות?

גם לא בעולם המלכות אלא בעולם הזה.

תלמיד: בעולם הדמיון.

זה לא דמיון אבל נגיד שכן. אבל הדמיון הזה הוא החיים שלנו. אנחנו נמצאים במצב שנדמה לנו שאנחנו חיים, שאנחנו נמצאים באיזשהן תכונות, פעולות.

תלמיד: האם נגיע לעולם הדינים והרחמים?

אנחנו חייבים להגיע לזה, כן.

תלמיד: ואיך מבצעים את זה?

על ידי חיבור בינינו.

תלמיד: רק חיבור.

רק חיבור, כי החיבור מושך את המאור המחזיר למוטב. גם אם יש חיבור או אין חיבור, אבל אם נמשכים לחיבור, אז מושכים את המאור המחזיר למוטב והוא מביא לנו את כוח ההשפעה. לפי מידת ההשפעה שאנחנו רוכשים מהשפעת האור העליון, במידה הזאת אנחנו מתחילים לעלות לדרגות העולם העליון.

תלמיד: ואז יש את המושג שהוא לאסוף אותנו, להגיע לנקודה הזאת, לשמחת תורה.

כן.

שאלה: כתוב פה שהמלכות עלתה לבינה ואז משתמשים במושג "נקבי עיניים" שנקרא חכמה, לעומת זאת מלכות כביכול עלתה לחכמה. זה לא ברור.

"עיניים" הם חכמה, "נקבי עיניים" הם הנוקבא של חכמה שהיא בינה. בינה מקבלת מחכמה. לכן נקבי עיניים הם בינה שבתוך העיניים, שבחכמה.

קריין: אנחנו בעמ' 232, אור פשוט טור ב' באמצע, "וזה אמרו":

"וזה אמרו "דע כי השורש והנשמות והגופים הם בחינה א' שאין פירוד ביניהם, אך הלבושים והיכלות הם ב' בחינות נפרדות מג' בחינות הנ"ל" כי השורש ונשמה והגוף שהם ג' הספירות כתר חכמה בינה, כנ"ל באות א', הנה הם נשתיירו בכל מדרגה גם לאחר צמצום ב', וע"כ הם מיוחדים במדרגה, אבל הלבושים והיכלות שהם ז"א ומלכות, הם נפרדו מכל מדרגה בצמצום ב', משום שנסתיימה בספירת הבינה, כנ"ל, וע"כ נפרדו ונעשו לבחינת מקיפין על המדרגה, כי כל מה שהמדרגה אינה יכולה לקבל עכשיו אלא לאחר זמן, נבחן שנעשה למקיף. לכן ז"א ומלכות שנפרדו מכל מדרגה, עתידים לחזור ולהתחבר בה לעתיד בגמר התיקון, ולכן נבחנים שנעשו למקיפין.

וז"ש הרב (בע"ח ש"ו פ"ב) "אמנם מעולם הנקודים ולמטה שהוא עולם אצילות היה חסרון אחד שלא נתגלה בהם בכל פרטיהם יותר מה' אורות פנימים וב' או"מ שהם מקיף לחיה ומקיף ליחידה" ע"ש. כי בפרצופי א"ק שמקודם עולם הנקודים, היו בהם ה' בחינות כח"ב זו"ן פנימים וכנגדן ה' בחינות כח"ב זו"ן אורות מקיפין. כי אין לך אור שאין בו פנימי ומקיף כנודע, כי כל אור פנימי יש לו מקיף מבחינת עצמו. אמנם בעולם הנקודים שנתעלה מקום הצמצום לספירת הבינה, נעשה חסרון גם בפנימים עצמם, כי ב' הספירות הפנימים, זו"ן, נפרדו מהמדרגה ונעשו למקיפין, ולא נשאר במדרגה זולת ג' הכלים כח"ב, שבהם מתלבשים ג' אורות פנימים נר"נ, אך חיה ויחידה אין כנגדן כלים בפרצוף, אך נשארים בחוץ בסוד מקיף. כמ"ש (בע"ח שער מ' דרוש י"ב) עש"ה."

שאלה: יש מושג שנקרא אורות מקיפים, חיה ויחידה, אבל מה הם כלים מקיפים?

הם כלים שיצאו מקבלת אור פנימי, הם לא יכולים לקבל אור פנימי בתוכם כי אין להם מספיק מסך, והם נעשו לכלים המקיפים שבהם יכול להופיע אור מקיף אבל לא אור פנימי.

תלמיד: אם הכלים הם לא פנימיים אלא מקיפים ומגיע אליהם אור מקיף, אז איך זה יכול להיות מורגש? על ידי מי?

הכלים מרגישים שמה שהיה להם קודם היה אור פנימי והם היו כלים פנימיים, ועכשיו הם כלים מקיפים, חיצוניים, ויש בהם אור מקיף, חלק ממה שהיה קודם, גם לפי כוחות המסך וגם לפי האור שמתלבש.

שאלה: האם זה נכון ששורש נשמה זה הבורא והנברא, וגוף, לבוש, היכל, הם ביטוי של היחסים של הבורא לבריאה, לנברא, וכתוצאה מתיקון אותם היחסים מיתקן היחס בין שורש ונשמה?

תחשוב כך בינתיים, אתה לא צריך להגיד את זה לאף אחד, ואחר כך תראה איך זה משתנה. אני ממליץ לך לדבר בדיוק כמו שמדבר בעל הסולם, שוב ושוב לחזור על הטקסט עד שתצלם אותו בתוך הראש וכך תדבר, ואז תראה שרק הצורה הזאת היא נכונה.

"וז"ש הרב (בע"ח ש"ו פ"ב) "אמנם מעולם הנקודים ולמטה שהוא עולם אצילות היה חסרון אחד שלא נתגלה בהם בכל פרטיהם יותר מה' אורות פנימים וב' או"מ שהם מקיף לחיה ומקיף ליחידה" ע"ש. כי בפרצופי א"ק שמקודם עולם הנקודים, היו בהם ה' בחינות כח"ב זו"ן פנימים וכנגדן ה' בחינות כח"ב זו"ן אורות מקיפין. כי אין לך אור שאין בו פנימי ומקיף כנודע, כי כל אור פנימי יש לו מקיף מבחינת עצמו. אמנם בעולם הנקודים שנתעלה מקום הצמצום לספירת הבינה, נעשה חסרון גם בפנימים עצמם, כי ב' הספירות הפנימים, זו"ן, נפרדו מהמדרגה ונעשו למקיפין, ולא נשאר במדרגה זולת ג' הכלים כח"ב, שבהם מתלבשים ג' אורות פנימים נר"נ, אך חיה ויחידה אין כנגדן כלים בפרצוף, אך נשארים בחוץ בסוד מקיף. כמ"ש (בע"ח שער מ' דרוש י"ב) עש"ה.

ואין להקשות, א"כ היו צריכים להשאר בפרצוף ג' האורות הגדולים נשמה חיה יחידה, ורק רוח נפש היו צריכים להעשות למקיפין, שהרי האורות נשמה חיה יחידה מתלבשים תמיד בכלים דכתר חכמה בינה, ונפש רוח בכלים דז"א ומלכות, ולמה אומר שנר"נ נשארו בפרצוף, ויחידה חיה אין להם כלים. אכן צריכים לזכור כאן מה שכייל לן הרב (בע"ח שכ"ג פ"ו) אשר זה הכלל, שבבחינת הכלים, העליונים נגדלים מתחילה, והיפוכם הוא באורות, שבכניסת האורות אל הכלים נמצאים האורות התחתונים נכנסים מתחילה, כי בעת שאין שם אלא אור הנפש, הוא מתלבש בכלי דכתר. ובבוא אור הרוח יורד אור הנפש לכלי דחכמה והרוח מתלבש בכלי דכתר. ובבוא אור הנשמה יורד אור הנפש לכלי דבינה, ואור הרוח לכלי חכמה, ואור הנשמה מתלבש בכלי דכתר. ובבוא אור החיה, יורד הנפש לכלי דז"א, והרוח לכלי דבינה, והנשמה לכלי דחכמה, ואור החיה מתלבש בכלי דכתר. ובבוא אור היחידה, יורד הנפש למקומו לכלי דמלכות, וכן הרוח לכלי דז"א, וכן הנשמה לכלי דבינה, והחיה לכלי דחכמה, ויחידה לכלי דכתר, עש"ה. הרי שכל כמה שלא נכנסו כל ה' האורות נרנח"י בפרצוף, הנה לא לבד שהאורות אינם מלובשים בכלים המיוחסים להם אלא עוד יש ביניהם ערך הפכי, כי בעת שחסר יחידה, אין ד' האורות נרנ"ח מתלבשים בחו"ב תו"מ וכלי דכתר יהיה ריקן מאורו, אלא להיפך ממש, שכלי דמלכות נמצא ריקן מכל אור, כי ד' האורות מתלבשים בכלים כח"ב וז"א. ובעת שאין שם רק ג' אורות נר"נ, אינם מתלבשים בכלים בינה ז"א ומלכות, וב' הכלים כתר חכמה ישארו ריקנים מאור, אלא שמתלבשים בכח"ב, וב' הכלים התחתונים נשארים ריקנים. הרי שיש תמיד ערך הפכי בין הכלים והאורות, וזכור זה תמיד, כי זולת הכלל הזה אין שום הבנה בכתבי האר"י ז"ל."

זה היה קשה מאוד למקובלים, במיוחד לבעל הסולם, לגלות את הדבר הזה שהיה באר"י, לכן לא הבינו את האר"י. בעל הסולם גילה אחרי האר"י את כול העניין הזה של התלבשות אורות בכלים, שהכלים העליונים גדלים בתחילה, והאורות שנכנסים בהם מתחילים להיכנס מהאורות התחתונים. לדוגמה כלי דכתר עם אור הנפש, ואחר כך לכלי דחכמה עובר מכלי דכתר אור הנפש ולכלי דכתר נכנס אור הרוח, בצורה כזאת. זו הייתה בעיה גדולה לגלות דבר כזה, להבין, להסביר ולהעביר את זה לאנשים שלומדים, אבל אנחנו כבר נמצאים במצב שזה מוסבר יפה ובהרבה מקומות. לכן תשאלו, חייבים להבין את הכלל הזה בצורה המלאה.

שאלה: מה קורה כשיש את סדר הכניסה של האורות לתוך הפרצוף אבל זעיר אנפין ומלכות הם נפרדים?

הם נפרדים, אין עדיין מסכים לרצונות האלה שנקראים "זעיר אנפין" ו"מלכות", לכן הרצונות האלה לא יכולים לקבל את האור על מנת להשפיע והם נמצאים מחוץ למדרגה. אבל לכלים כתר, חכמה, בינה, יש רצונות, יש מסכים, לכן הם יכולים לקבל אורות, והאורות שבאים אליהם הם נפש, רוח, נשמה. הכלים העליונים הם שגדלים, והאורות שמתגלים הם האורות הקטנים.

תלמיד: האם מה שלא יכול להיכנס לשם הופך למקיף?

נכון.

תלמיד: מה קורה אחרי שהוא נהיה מקיף?

אחר כך יש תוספת. מגיע עוד אור מלמעלה, מאיר על הכלים, מוסיף לכלים את כוח המסך, הכלי מכניס לתוך העבודה שלו עוד רצונות, ואז האורות יכולים להתלבש ברצונות האלה שעכשיו נכנסו לתיקון. כך זה קורה.

תלמיד: מה קורה במעבר הזה בין זה שיש אורות פנימיים לבין זה שיש אורות מקיפים? איפה נוצר החיבור בין הכלים העליונים לכלים התחתונים?

יש כלים פנימיים שיכולים להיות עם המסכים דומים לאור לפי השתוות הצורה והאורות נכנסים לתוך הכלים. ויש כלים שלא יכולים להיות בהשתוות הצורה עם האור בעל מנת להשפיע, אז אין להם אורות, הם נמצאים תחת הצמצום.

תלמיד: איפה קורה החיבור בין הכלים שכן יכולים לכלים שלא יכולים?

יש ביניהם הפסק, יש גבול. אלו נמצאים בעבודה בלקבל על מנת להשפיע, ואלו לא יכולים ונמצאים מחוץ לקדושה.

שאלה: אנחנו קוראים בטקסט, ונניח שברגע הקריאה אני מתפלל עבור הכלי העולמי שנגיע להשתוות איתו. האם הכלי העולמי ברגע הזה הוא בשבילי פנימי או חיצוני?

אני לא יכול להסביר לך את הדברים האלה ואתה לא חושב בצורה נכונה. אם אנחנו לומדים טקסט אתה נמצא איתנו, אין בשבילך דבר חשוב יותר מאשר להיות עם כולם.

קריין: אנחנו ממשיכים בעמוד 233, טור ב' למטה, פסקה אחרונה.

"ועל פי זה מובן היטב, שמעולם הנקודים ואילך, אחר שנעשה מקום צמצום חדש בכלי דבינה, וב' הכלים ז"א ומלכות נפרדו מכל מדרגה ונעשו למקיפין, הרי אי אפשר שיתלבשו בכל מדרגה זולת ג' אורות נר"נ, נשמה בכלי דכתר, רוח בכלי דחכמה, ונפש בכלי דבינה, וב' האורות יחידה חיה אין להם כלים להתלבש בהם. (כמ"ש הרב בע"ח ש"מ) אלא בגמר התיקון אחר שיחזרו שני הכלים ז"א ומלכות ויתחברו למדרגה כמו שהיו בצמצום א', הנה אז יורד הנפש לכלי דמלכות, והרוח לכלי דז"א, והנשמה תוכל אז לירד לכלי דבינה, ואז יתפנה מקום לב' האורות חיה יחידה, שיוכלו להתלבש בכלים דכתר חכמה. הרי שחסרון הכלים ז"א ומלכות, מעלימים אורות חיה יחידה שאין להם מקום להתלבש, ולכן נבחנים הכלים ז"א ומלכות, שנעשו למקיפין לחיה יחידה, כלומר, שאי אפשר שחיה יחידה יחזרו למדרגה זולת על ידיהם, כי בחזרת כלי דז"א, מתפנה מקום לאור החיה שיתלבש במדרגה, ובחזרת כלי דמלכות מתפנה מקום גם לאור היחידה כנ"ל. ולפיכך אומר הרב (בע"ח ש"ו) "אשר מנקודים ואילך נעלמו הה"מ מכל פרצוף ולא יש עתה רק ב' מקיפין חיה יחידה לבד, וגם הם אינם מקיפים מבחינת עצמם" עכ"ל."

שאלה: מה קורה עם שני האורות האלה?

הם נשארים כמקיפים, ואחר כך כשיבוא האור ויתווספו מסכים, אז גם האורות האלה יכנסו לתוך הכלים, בינתיים הם נשארים מבחוץ.

תלמיד: האם הם הכי גבוהים?

כן. האורות התחתונים נכנסים תחילה בכלים עליונים, זה נקרא "ערך הפוך אורות וכלים".

שאלה: האם המשמעות ברמת העשירייה היא שעשירייה שהיא מתקדמת ומחוברת יותר חשה פחות התקדמות מעשירייה מתחילה?

ודאי. המתחילים מתפעלים ומרגישים שהם מתקדמים, כי יש להם המון דברים חדשים שהם מקבלים, שומעים. ואילו לוותיקים מתווסף עוד משהו ועוד משהו, הם כבר שמעו ועברו את זה, ויש בהם גם ייאוש. אלו דברים ידועים. המתקדם באמת הוא מי שמוכן לעמוד ולא לעזוב, על זה כתוב "חוץ מצא". לכן מי שנשאר הוא מצליח, מגיע בסופו של דבר לסיכום הנכון.

שאלה: אני לומד כבר שתיים עשרה שנה ובזמן הזה נראה לי שאם הייתי לומד כל תוכנה אחרת או לימוד אחר, כבר הייתי יכול להיות דוקטור או פרופסור, אבל פה שום דבר לא נכנס, הכול סתום.

חבל, היית כבר מצליח בחיים.

תלמיד: לא מצליח, אבל מבין מה שאני לומד. פה הכול סתום, אני לא מבין כלום.

עם מה תגיע לעולם הבא? אתה לא דוקטור ואתה לא עשיר, עם איזה סיכום תגיע?

תלמיד: עם מה בסוף מגיעים?

נניח שהיום אתה מגיע לעולם הבא ושואלים אותך, "עסקת בתורה? ציפית לישועה?", את שתי השאלות האלה שואלים כול אדם שמגיע לכניסה לעולם הבא, אז האם עסקת בתורה, כלומר באור המחזיר למוטב?

תלמיד: משתדל.

משתדל, יופי. ציפית לישועה?

תלמיד: כל רגע.

אז מה אתה רוצה? את זה ישאלו. לא ישאלו אותך איפה הדיפלומה של הדוקטורט.

תלמיד: מתי כל התיאוריה הזאת נקלטת?

מתי שתפתח את הלב.

תלמיד: האם זה נקלט בבת אחת כמו תוכנה?

כן.

בהצלחה לכולם, סיימנו את השיעור. אנחנו מתחילים עכשיו מחזור חדש. אני חושב שהחגים עברו עליכם טוב ועשו משהו בכל אחד ובכולנו יחד. אנחנו נעשה כל שינוי שתרצו, אני מעוניין לשמוע מכם מה כדאי לעשות, איך נכון להתקדם יותר באינטנסיביות, איך אנחנו יכולים להיכנס פנימה יותר לתוך החכמה הזאת, ואיך ניעשה צמודים יותר זה לזה. אני מקווה שאתם שומעים ותשלחו את העצות שלכם לראשי שפות, ואז נראה מה לעשות הלאה.

(סוף השיעור)