שיעור בוקר 27.05.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

זוהר לעם. כרך א'. עמ' 291. "הקדמת ספר הזוהר". מאמר "ליל הכלה"

זה מאמר מאוד מיוחד, רב"ש אהב אותו מאוד, הוא התייחס אליו בצורה מיוחדת. אנחנו נקרא ונשתדל להידבק אליו, להיכנס בו ככל שניתן עם הלבבות שלנו, עם לב אחד, כדי שמה שכתוב ייכנס לתוכנו.

קריין: זוהר לעם, כרך א', הקדמת ספר הזוהר, עמ' 291, מאמר "בליליא דכלה". סעיף 125.

ליל הכלה

[בליליא דכלה]

.125" רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה, בלילה, שבו הכלה, מלכות, מתחברת בבעלה. כל אותו הלילה, שלמחרתו, ביום השבועות, הכלה נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, כל החברים, שהם בני היכל הכלה, צריכים להיות עימה, ולשמוח עימה בתיקוניה, שהיא מיתקנת בהם. כלומר, לעסוק בתורה, ומתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה. משום שאלו הם התיקונים שלה ותכשיטיה. והכלה ועלמותיה באה ועומדת על ראשיהם, ומיתקנת בהם, ושמחה בהם כל אותו הלילה.

ולמחרת, ביום השבועות, אינה באה לחופה אלא עימהם. ואלו החברים, העוסקים כל הלילה בתורה, נקראים בני החופה. וכיוון שבאה לחופה, הקב"ה שואל עליהם, ומברך אותם, ומעטר אותם בעטרותיה של הכלה. אשרי חלקם.

ביאור הדברים. יש בזה ב' פירושים, ושניהם עולים בקנה אחד:

א. כי ימי הגלות נקראים לילה, כי הוא הזמן של הסתרת פניו מבני ישראל. ואז שולטים כל כוחות דפרודא על עובדי ה'. ועכ"ז, דווקא בעת ההיא, מתחברת הכלה בבעלה, ע"י תורה ומצוות של הצדיקים, הנקראים בעת ההיא, המחזיקים את התורה.

וכל המדרגות הנשגבות, הנקראות סודות התורה, מתגלות על ידיהם. כי ע"כ הם נקראים עושיהם, שהם, כביכול, העושים של התורה. ונמצא, שימי הגלות נקראים הלילה, שבו הכלה מתחברת בבעלה. וכל החברים, שהם בני היכל הכלה, הם המחזיקים את התורה.

ולאחר גמה"ת והגאולה השלמה, כמ"ש, והיה יום אחד, הוא ייוודע לה', לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור. למחרתו, הכלה נועדת להיות תחת החופה עם בעלה. כי אז ישוב הב"ן להיות ס"ג, ומ"ה יהיה ע"ב. וע"כ נבחן למחרת היום ולחופה חדשה.

והצדיקים בעת ההיא נקראים בני חופה, העוסקים בתורה, שאין בהם עשיה. כי אז כתוב, ומלאה הארץ דעה את ה'. והיות הצדיקים הללו, ע"י מעשיהם הטובים, יעלו הב"ן להיות ס"ג, מכוח המשכתם היראה מזמן שעבר, נבחנים שהם עושים את החופה החדשה הזו, וע"כ נקראים בני חופה.

ב. ליל שבועות נקרא הלילה, שבו הכלה מתחברת בבעלה. כי למחרתו נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, ביום השבועות, יום קבלת התורה.

אמנם זה עניין אחד עם ביאור הא'. כי ביום קבלת התורה, היה כבר בחינת גמה"ת, כמ"ש, בילע המוות לנצח, ומָחָה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים. כמ"ש, חָרות על הלוחות, אל תקרא חָרות אלא חֵירות, כי באה חירות ממלאך המוות. אלא מחמת חטא העגל, חזרו וקלקלו את התיקון. הרי יום קבלת התורה הוא עניין אחד עם גמה"ת.

ונמצא, שבלילה קודם קבלת התורה, נגמרו בה כל הזיווגים שבימי הסתרה. וע"כ נבחן הלילה ההוא ללילה, שבו הכלה מתחברת בבעלה. שלמחרתו נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, שהוא חג השבועות, שבו נגמר התיקון בחירות ממלאך המוות, שהוא הזמן, שהצדיקים, ע"י מעשיהם הטובים, עושים חופה חדשה לכלה.

והנה נוח לי יותר להמשיך הביאור בדרך פירוש הא', והמעיֵן מדעתו יוכל להעתיק הדברים על יום השבועות, כי עניין אחד הוא.

כל החברים, המחזיקים את התורה, הנקראים בני היכל הכלה, הם צריכים להיות דבוקים בשכינה הקדושה, הנקראת כלה, בכל אותו הלילה של הגלות. כי אז, בימי הגלות, היא מיתקנת ע"י המחזיקים את התורה, בכל אלו המע"ט והתורה והמצוות שהם עושים, עד לטהר אותה מבחינת טו"ר. ותהיה מזומנת לאלו העוסקים בתורה, שאין בהם מבחינת עשיה כלל, אלא היא כולה טוב בלא רע.

ולפיכך צריכים המחזיקים את התורה, שהם בני היכל הכלה, לשמוח עימה על התיקון הגדול הזה שנעשה בכלה על ידיהם. ולשמוח עימה בתיקוניה, שהיא מיתקנת בהם, לעסוק בתורה, כלומר, בתיקונים הבאים לפנינו מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה, שצריכים לעשותם בשמחה.

התבאר, שכל המדרגות וגילוי סודות התורה, שהם בניין השכינה לגמר תיקונה, נעשים רק ע"י המחזיקים את התורה בימי הגלות. ולפיכך, כל אלו המדרגות והקומות, היוצאות בזמן הגלות, נקראות התיקונים של הכלה ותכשיטיה. ואלו הם שהולך ומפרט, מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה.

כי חג"ת תורה. נו"ה נביאים. המלכות כתובים. המוחין של ו"ק, שממשיכים לה, דרשות המקראות. המוחין של ג"ר, שממשיכים לה, סודות החכמה. כי כל אלו התיקונים צריכים להמשיכם לכלה באותו הלילה, שבהם נגמרת הכלה לגמה"ת, שהוא יום החופה.

והכלה ועלמותיה באה ועומדת על ראשיהם, ומיתקנת בהם, ושמחה בהם כל אותו הלילה. המלאכים, שבהם מלובשים הכלים דאחוריים דמלכות שבמצב הא', נקראים עלמות המשמשות לשכינה. השכינה עומדת על ראשיהם, שהם המחזיקים את התורה, כמו שאומרים, ועל ראשי שכינת אל. ועימה יחד העלמות המשמשות אותה. והיא שמחה עימהם, בהיותה מיתקנת והולכת על ידיהן.

ושמחה בהם כל אותו הלילה. שכל משך זמן התיקונים, נקרא לילה. ולמחרת, אינה באה לחופה, אלא עימהם. שביום גמה"ת, יום החופה, לא תוכל להיכנס לחופה, אלא עם אותם המחזיקים את התורה, שבנו ותיקנו אותה בכל הצורך, מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה. ולכן נקראים בני חופה.

ידוע, שגמה"ת לא יביא עימו שום דבר חדש, אלא ע"י האור העליון דעתיק יומין, יתקבצו כל המ"ן והמ"ד, וכל הזיווגים, וכל המדרגות, שיצאו ב-6000 שנה בזה אחר זה, לזיווג אחד ולקומה אחת, שזה גדול ומכובד. וע"י זה ייתקן הכול. ואז תיכנס הכלה לחופה.

והקב"ה שואל עליהם, על כל אחד, שהעלה פעם מ"ן לזיווג עליון. כי כביכול יושב ומחכה עד שיתקבצו כולם. ונמצא, שואל ומחכה על כל אחד. ואחר שמתקבצים, נעשה אז הזיווג של רב פעלים מקבצאל, ומברך אותם ומעטר אותם, שמתברכים ומתעטרים כולם בבת אחת. ואז, בגמה"ת, נקראים עטרותיה של הכלה."

שאלה: אותם המצבים שמתוארים כאן הם מעמד מאוד גבוה. הוא כותב לשמוח בתיקונים יחד עם הכלה. אנחנו יודעים שיש את האמירה הזאת שבדמעה אתה עוסק בתיקונים ואחר כך תקצור.

ודאי שכל התיקונים נעשים מצד הרגשה לא טובה כי הם תמיד פועלים נגד הרצון, אבל מצד הכוונה הם שמחים שהם מתקרבים בכל תיקון לגמר התיקון, ובזה הם מעוררים שמחה בבורא.

תלמיד: אנחנו ככלי קבלה צריכים כביכול להיות מעל ההרגשה הזאת של כאב, ואילו התיקונים כל הזמן מלווים בהרגשת כאב.

נכון.

תלמיד: כלומר חייב להיות כבר קשר.

קשר כן, אבל במידה שיכול להיות קשר בגלות, כי עדיין לא מגיעים למגע שלם אלא חלקי פה ושם.

תלמיד: כלומר התיקון הוא תיקון של מצב הגלות.

כן.

שאלה: כתוב "כל החברים, המחזיקים את התורה, הנקראים בני היכל הכלה, הם צריכים להיות דבוקים בשכינה הקדושה, הנקראת כלה, בכל אותו הלילה של הגלות." מה זו כל הסצנה פה, הכלה, החברים, הלילה, הגלות, ומה הקשר אלינו?

אלו נשמות שיכולות להעלות את עצמן על ידי מ"ן לתיקון ולחיבור, והנשמות האלה נקראות "בני היכלא", כי הן בונות את היכל הכלה. הבורא שמח בהן, מקרב אותן, הן מתקרבות אליו, והתיקון הוא על ידי חיבור. אין יותר מה לעשות, כי אף אחד לא "מקולקל" אם אפשר כך להגיד, אלא רק הקשר ביניהן, הקלקול הוא רק בקשר, בשבירה.

תלמיד: מה זה "כל אותו הלילה של הגלות"?

כל ימי הגלות נקראים "לילה".

תלמיד: מהי הגלות?

גלות מחיבור, מקשר ביניהם ובאותה מידה עם הבורא.

שאלה: כתוב "כל המדרגות וגילוי סודות התורה, שהם בניין השכינה לגמר תיקונה, נעשים רק ע"י המחזיקים את התורה בימי הגלות." מה זה אומר שהם מחזיקים את התורה בימי הגלות?

הם רוצים להתנהג לפי חוקי החיבור, בהשתוות, בכל אותם המצבים שעדיין נמצאים רק בדרך לחיבור.

תלמיד: האם הם משיגים אור התורה במצבים האלה?

מה שצריכים, מה שנחוץ להם כדי להתחבר.

תלמיד: האם הם ממשיכים את האורות בזמן הגלות?

וודאי שהם ממשיכים אורות גם בזמן הגלות במידה שזה נחוץ להם להתחבר.

שאלה: איך זה שכל החברים גורמים לכלה להזדווג עם בעלה?

כי הם כוללים את הכלה, הם חלקי הכלי שלה.

תלמיד: במה הם גורמים לה להזדווג?

בזה שהם מתחברים הם נותנים לה תמיכה, כך שהיא יכולה להזדווג עם בעלה, עם הבורא.

שאלה: כתוב "ונמצא, שבלילה קודם קבלת התורה, נגמרו בה כל הזיווגים שבימי הסתרה. וע"כ נבחן הלילה ההוא ללילה, שבו הכלה מתחברת בבעלה." איזה זיווגים יש בימי הסתרה?

בימי הסתרה יש תיקונים חלקיים של הכלה. היא מכינה את עצמה לזיווג האחד הגדול שנקרא "חופה".

תלמיד: האם הכלה מתחברת בבעלה דווקא כשנגמרים הזיווגים שבימי ההסתרה?

כן, הכלה מתחברת עם כל המרכיבים, עם כל התומכים שלה, הם נקראים "בני היכלא", והם מחזיקים את החופה.

תלמיד: מה זה המושג "ימי הסתרה"?

"ימי הסתרה" הם כל אותם הימים מתחילת הבריאה ועד גמר התיקון.

שאלה: כתוב "שביום גמה"ת, יום החופה, לא תוכל להיכנס לחופה, אלא עם אותם המחזיקים את התורה, שבנו ותיקנו אותה בכל הצורך, מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות, ובסודי החכמה. ולכן נקראים בני חופה." מה ההבדל פה בתיקונים בין תורה לנביאים, נביאים לכתובים?

אלו שלבים שכך מתקנים את הכלי השבור. כל אותן הנשמות שרוצות להתחבר כדי לתקן את הכלי של הכלה הן משתתפות בזה ואחר כך נמצאות באותו הזיווג הגדול שנקרא גמר התיקון.

שאלה: כתוב ש"רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה, בלילה, שבו הכלה, מלכות, מתחברת בבעלה. כל אותו הלילה, שלמחרתו, ביום השבועות, הכלה נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, כל החברים, שהם בני היכל הכלה, צריכים להיות עימה". מה זה שכל החברים צריכים להיות עם המלכות?

הם כולם מתחברים, כל הנשמות שגרמו, תמכו, עזרו לחיבור בין כל הנשמות הפרטיות לנשמה אחת כללית ולחיבור שלה עם הבורא. לכן הם נקראים "בני היכלא", כי הם בונים היכל לבורא שהוא יכול להתאחד שם עם הנשמות.

שאלה: שמעתי שאמרת שצריך לקנות את התורה ואנחנו צריכים להגיע לסאה, לסכום מסוים בעשירייה שאיתו אנחנו קונים את התורה. איך בעשירייה, בצורה פרקטית, אנחנו אוספים את העבודה של כל חבר לסכום אחד שאיתו אנחנו ניגשים לקניית התורה?

אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב על החיבור הכללי שלנו, שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול אחד, והחשבון שאנחנו אוספים יהיה מספיק כדי לשלם, להשלים, את כל התיקונים הנדרשים כדי שיקרה הזיווג הגדול בין כל הנשמות יחד ועם הבורא.

תלמיד: אתה אומר שאנחנו צריכים לעסוק בפתיחת הלב, שזה מה שחסר לנו. חבר בעשירייה שעושה עבודה מכל הלב, איך הוא מוסר את זה לידי החברים בעשירייה כסכום להשתמש בו עבור קניית התורה?

אנחנו פשוט רוצים להתחבר בינינו ומשתדלים להוסיף לזה את כל הכוחות שלנו. כל המאמצים שאנחנו צריכים להוסיף כדי להתחבר זה נקרא שאנחנו משתתפים בתשלום.

תלמיד: אם אני רוצה למסור את כל מה שיש לי לעשירייה, את כל העבודה שאי פעם עשיתי ושאני אעשה, בכדי שהם יוכלו לקבל כלי דהשפעה, מהי הפעולה שאני עושה בפועל?

אתה נותן דוגמה איך אפשר להיות בחיבור עם כולם.

שאלה: איך נוכל לחבר את העולם התחתון עם העולם העליון כדי שיתקן אותנו?

על ידי כך שהעולם התחתון עולה ונדבק בעולם העליון ושניהם נעשים כאחד. זה נקרא "חשכה כאורה יאיר".

שאלה: מה היא הכלה בשבילנו, בשביל העשירייה?

הכלה בשבילנו היא אותו רצון משותף שאנחנו רוצים להתכלל בו, למלא אותו ולחיות בו. יש בזה גם כלי, גם היכל, ויש עוד הרבה פרטים בזה.

תלמיד: זיווג הכלה עם החתן, עם הבורא, האם זה זיווג של הרצון המשותף שלנו עם הבורא?

זה זיווג דהכאה שעליו אנחנו לומדים בחכמת הקבלה. על אף שהחיבור הזה הוא נגד החוק, כי רצון לקבל ורצון להשפיע צריכים להתגלות ולהתחבר ולהתכלל יחד, אבל על ידי המאמץ שלנו אנחנו מעלים את התפילה, אור חוזר, ואז הרצון לקבל שזה אנחנו, כל החלקים שלנו, כל הנשמות שלנו, על ידי התפילה, הפנייה, על ידי האור העליון, משני הצדדים זה פועל עליו, הוא מקבל כוונה על מנת להשפיע ואז מתחבר בבורא. כך אנחנו מגיעים לדבקות, לזיווג תחת החופה.

שאלה: יש פה תיאור של כל החברים שתומכים בזיווג הראשון בין הכלה לחתן. אבל לפעמים יש לנו כבדות בלב, כשאנחנו רואים שחבר לא מגיע לשיעור. איך בתוכי אני יכול להחזיק את תמונת השלמות של החברים שכולם נמצאים ויחד מממשים את המסך הזה?

על ידי העבודה שלנו, שאנחנו כל הזמן לומדים איך עושים זאת בעשירייה, בכל מיני רמות, בתמיכה הדדית בתוך העשירייה, ואחר כך על ידי חיבור בין עשיריות עד שמגיעים למצב שכולנו נעשים ככלי אחד.

שאלה: כתוב שהכלה ומשרתיה באים ועומדים על ראשם. מה הכוונה במשרתים שלה, ומה זה אומר שהם עומדים על ראשם?

בני היכלא הם החלקים השבורים שרוצים להיתָּקן, להתחבר, ולהיות כמו בניין הכלה, כי לכלה אין בניין, הם עושים בשבילה חופה. חופה באה מכך שהיא מחפה על כל השבירות שמתגלות בין בני ההיכלא. כשבונים את החופה, אז היא מכסה על כולם, ואנחנו בזה נקראים בני היכלא. זה מה שמחבר בינינו וממלא אותנו באור הכללי שהוא התורה.

שאלה: מה המשמעות שכל התיקונים הם מתחת לחופה?

חופה היא המסך הכללי שתחתיו נמצאים כל בני היכלא, כל מי שרוצה להיכנס לזיווג הגדול בין הבורא לכל הנבראים, לכן כך זה מסודר.

שאלה: מה זה אומר "לבוא מתחת לחופה"?

זה להיכנס יחד עם כולם תחת מסך אחד לזיווג עם בורא אחד, ולהגיע לעל מנת להשפיע בכל הכלים שלו.

שאלה: מה הן המדרגות בין מ"ה וב"ן?

אלו עליות וירידות בתיקון המסך הכללי.

שאלה: הוא כותב שגילוי סודות התורה נעשה דווקא כשמחזיקים את התורה בימי הגלות. מה זה "להחזיק את התורה בימי הגלות"?

בכך הם מגלים את הפער בין מה שאנחנו לבין מה שהתורה דורשת, וכל חוסר התיקונים מתגלה. זה נקרא "ימי הגלות".

תלמיד: כל פעם כשאני מגלה את מה שאני צריך לתקן, בפער הזה אני מגלה יותר ויותר את השלמות וכך אני מגלה את התורה.

כן.

שאלה: מי מחזיק את התורה בזמן הגלות ומי יכול לעשות את זה בכלל?

הבורא. גם בני היכלא שמכינים את עצמם, עוד לא מוכנים, אבל מכינים את עצמם לזיווג הגדול, גם הם במשהו תומכים בחופה העתידה.

תלמיד: האם בני היכלא יכולים להיות אנחנו, בני ברוך בכל העולם?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו אלה שעליהם מדובר פה שבזמן הגלות כביכול הולכים לקראת התיקון.

כן.

תלמיד: האם זה נקרא "לא לשמה", או שעדיין לא?

זה עוד לא ידוע. אנחנו נברר.

שאלה: כתוב כאן שגמר התיקון לא יביא שום דבר חדש, אלא הכול יתאסף. איך המצב הזה של גמר התיקון מעצב את תפיסת המציאות שלנו?

גמר התיקון לא מביא שום דבר חדש, אלא רק סדר חדש, חיבור חדש בין הכלים, ואת האור העליון שיוכל לחבר אותם ולמלא אותם, אבל כל הדברים שנכללים במצב של גמר התיקון כבר נמצאים.

תלמיד: איך זה אמור לעצב את הבקשה הכללית שלנו, או איך לגשת לאור?

על ידי עליית מ"ן מצידנו.

תלמיד: אפשר לקבל עצות ספציפיות, איך לעצב את התפילה?

לרצות, לבקש, להתפלל, וזהו.

שאלה: גמר תיקון לא מביא שום דבר חדש, אבל מגיע אור חדש עתיק יומין ומביא את המ"ד, ומחבר את המ"ן והמ"ד יחד.

כן. אבל החלקים האלה כביכול היו גם קודם, אלא עכשיו על ידי מאמץ של התחתונים הם מתחברים ביניהם, ממלאים זה את זה, משלימים זה את זה וכך מגיע מצב חדש.

תלמיד: כלומר החלקים, הכלים היו, אבל מילוי חדש לחלקים לא היה?

מילוי גם היה, רק לא בתוך הכלים.

תלמיד: אז החיבור הזה, זעיר אנפין ומלכות, כולו בשליטת עתיק יומין, אור עליון?

כן.

קריין: ממשיכים בעמוד 293 טור ב', סעיף 126.

.126" והיה רבי שמעון וכל החברים מרננים ברננת התורה, וכל אחד מהם היה מחדש דברי תורה. ורבי שמעון היה שמח. וכן כל שאר החברים. אמר להם רבי שמעון, בניי, אשרי חלקכם. כי למחר לא תבוא הכלה אל החופה, אלא עימכם. משום שכל אלו, המתקנים תיקוני הכלה בלילה הזה, ושמחים בה, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזיכרון, והקב"ה מברך אותם בשבעים ברכות ועטרות מהעולם העליון.

ביאור הדברים. כתוב, אמרתם שָווא עֲבוד אלקים ומה בצע, כי שמרנו משמרתו, גם נבנו עושי רִשעה גם בחנו אלקים ויימָלֵטוּ. וכתוב, אז נִדברו יִראֵי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, וייכתב ספר זיכרון לפניו, ליראי ה' ולחושבי שמו. והיו לי, אמר ה' צבאות, ליום, אשר אני עושה סגולה.

ויש להבין הדברים, בעת שאמרו איש אל רעהו ונִדברו ביניהם דברים בזויים כאלו, שווא עבוד אלקים, ומה בצע, כי שמרנו משמרתו, יאמר עליהם הנביא, אז נדברו יראי ה'. ולא עוד, אלא שנכתבים בספר הזיכרון לפניו.

כי לעת קץ, כאשר יתגלה הזיווג הגדול דעתיק יומין רב פעלים מקבצאל, יתגלה אור גדול בכל העולמות. וע"י זה ישוב כל בשר בתשובה שלמה מאהבה. ונודע, שהזוכה לתשובה מאהבה, זדונות נעשים לו כזכויות.

ולכן אמר הנביא, על אלו הרשעים שאמרו, ונִדברו ביניהם חירוף וגידוף, לומר, שווא עבוד אלקים, ומה בצע, כי שמרנו משמרתו: שביום הגדול של גמה"ת, שיתגלה האור של תשובה מאהבה, גם הזדונות, שאין גרוע מהם, ייהפכו לזכויות. וייחשבו אלו המדברים ליראי ה'.

ובגמה"ת, כמו שאמר הנביא, והיו לי, אמר ה' צבאות, ליום, אשר אני עושה סגולה. כלומר, ביום גמה"ת. ולפיכך יש בהכרח ספר זיכרון בפניו על הזדונות והפשעים, הנעשים בעולם. שהרי הוא צריך להם, ליום שהוא עושה סגולה. כי אז ייהפכו להיות זכויות, ויצטרפו וישלימו קומת האור של גמה"ת.

וכמ"ש, וייכתב ספר זיכרון לפניו, ליראי ה' ולחושבי שמו. והיו לי, אמר ה' צבאות, ליום, אשר אני עושה סגולה. כי אז אני צריך להם, כדי להשלים הקומה. וזה שהנביא מסיים, וחמלתי עליהם, כאשר יחמול איש על בנו, העובד אותו. כי אז יהיו יקרים לי וחביבים לי, כמו שהיו מהעובדים אותי.

וכולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזיכרון. בא לרבות, שאפילו הזדונות, שעשו, יהיו אז רשומים וכתובים בספר הזיכרון. ויכתוב אותם הקב"ה, כאילו היו זכויות, וכאילו היו עובדים אותו בהם, כמו שאמר הנביא.

המספר שבעים מורה על מוחין דחכמה וג"ר, שהם נקראים עטרות. וברכה היא על אור החסדים, שהעולם נברא בב', בברכה, כמ"ש, עולם חסד ייבָּנה, בו"ק. ואומר שבגמה"ת גם אור החסדים יהיה בשבעים עטרות, כמו החכמה, כי מ"ה וב"ן יעלו לע"ב ס"ג. וע"כ נאמר, שהקב"ה מברך אותם בשבעים ברכות ועטרות מהעולם העליון, דע"ב ס"ג. וע"כ נבחנים אז גם ברכות במספר שבעים."

שאלה: מהו אותו ספר זיכרון שבו הצדיקים הופכים להיות שותפים בדרך להשגת התורה?

כמו שכתוב, "כל מעשיך בספר נכתבים"¹, ולכן כל מה שהאדם עושה, דברים טובים, דברים רעים, כל מה שהוא עובר נכתב בנשמה שלו לסגולת הכלי, לסגולת הפרצוף העתידי שלו.

תלמיד: האם זו למעשה ההיסטוריה של הנשמה הרוחנית שאנחנו בונים?

כן. אפשר להגיד כך.

שאלה: לגבי "שווא עבוד אלקים, ומה בצע, כי שמרנו משמרתו" בעל הסולם מסביר פה שביום הגדול של גמר התיקון יתגלה שגם הזדונות הגרועים האלה יהפכו לזכויות וצריך אותם וכן הלאה. השאלה היא, מה אנחנו עושים עכשיו עם הקולות הפנימיים האלה שמתעוררים ואומרים בי "שווא עבוד אלקים, ומה בצע, כי שמרנו משמרתו"? איך עכשיו אני צריך להתייחס אליהם? יש להם תפקיד במערכת, אבל מה אני עושה איתם?

מה שאתה עושה, אתה עושה, זה לא שאתה יכול כביכול לעשות משהו אחר. אתה עובר על כל המצבים האלה, באלה נכשל, באלה מצליח, כביכול, וכך אתה עובר על כולם. בסופו של דבר כשאתה עובר עליהם, אתה מקבל כל מיני מצבים. המצבים האלה מתאספים בך ואחר כך ביום של גמר התיקון, הם כולם מתָּקנים.

תלמיד: הוא מסביר שבגמר התיקון רואים שהיה צריך את כל הזדונות הגרועים וכו', האם ההסבר הזה צריך ללמד אותי כבר עכשיו משהו על היחס הנכון אליהם?

לא, יש לנו מצוות, יש לנו הכוונה מדויקת מהבורא בנוגע למה שעלינו לעשות, ואהבת לרעך כמוך, חיבור, התעלות למעלה מהרצון לקבל ושימוש בו בעל מנת להשפיע. עלינו לאסוף עוד ועוד את כל המאמצים האלה עד שהמערכת העליונה תאמר "די", ואז נגיע לגמר התיקון.

תלמיד: תיארת עכשיו פעולות חיוביות, ואהבת, חיבור, דברים טובים כאלה לכיוון התיקון באופן ישיר.

גם כשאנחנו פועלים לכיוון השלילי, בגמר התיקון נבין שעשינו זאת מפני שהיינו תחת לחץ היצר הרע, שזה לא אנחנו. בעצם אין אדם בעולמו שעושה טוב או רע כי גורלו כבר כתוב מראש, אבל עלינו בעיקר מוטל לגלות את היחס שלנו, שאנחנו רוצים להיות דומים לבורא בכל מצב שיהיה. הצלחנו, הצלחנו, לא הצלחנו, אז לא, אחר כך נראה מה קורה לנו בעקבות זה.

שאלה: האם מלכות היא אנחנו וזעיר אנפין הוא הבורא?

נניח.

תלמיד: האם זעיר אנפין הוא כמעלית המעלה אותנו לאבא ואימא ואריך אנפין?

נניח.

תלמיד: מי מפעיל את המעלית, מלכות או זעיר אנפין או שניהם?

האור העליון.

שאלה: איך להגיע להכרחיות קבלת התורה, כי באמת היא הדבר שאנחנו חייבים?

אנחנו צריכים להבין שבלי קבלת התורה אין לנו חיים המתאימים לבני אדם, ואז, אם אנחנו מרגישים רק את העולם הזה ואת כל הכוחות הפועלים בו אנחנו נמצאים בדרגת חי, דומם צומח חי. בעולם שלנו אין ולא תהיה דרגת המדבר אלא רק דומם, צומח וחי, ועליהם כתוב, "כולם כבהמות נדמו". כדי להגיע לדרגת האדם, המדבר, עלינו להיות בצורה דומה לבורא. אדם, מהמילה דומה לבורא, וזה קורה כבר על ידי קבלת המדרגה הרוחנית.

שאלה: בתחילת הסעיף כתוב "והיה רבי שמעון וכל החברים מרננים ברננת התורה, וכל אחד מהם היה מחדש דברי תורה". מהי הפעולה לחדש דברי תורה?

שכל אחד מעביר את התורה דרך הכלים הפרטיים שלו ומוסיף אותם לחשבון כללי.

תלמיד: מה זה להעביר את התורה דרך הכלים שלו הפרטיים, מה בדיוק הוא מעביר?

דרך הכלים הפרטיים שלו הוא מעביר תיקונים. הוא רוצה להעלות את הכלים המקולקלים שלו לעל מנת להשפיע ושכך יתגלה מה הוא רוצה.

תלמיד: מהי הפעולה שעל ידה הוא מעביר את התורה דרך הכלי שלו לכלי הכללי?

חיבור, זה מה שאני מבין.

תלמיד: אמרנו שתורה היא אור ולקבל תורה זה לעבוד עם המאור באמת, לא עם האורות המקיפים. מה הם עושים בפעולה הזאת, כשהם מקבלים, מדברים תורה?

הם מכינים את הכלים שלהם כדי שהאור העליון יוכל למלא אותם, לעבור דרכם וכך לבנות את כל המערכת.

תלמיד: הוא ממשיך ואומר שרבי שמעון היה שמח בפעולות של החברים, ושהכלה לא הייתה באה לחופה בלעדיהם. מה זה שהחברים יוצרים תשתית לכלה לבוא?

איך יכול להיות שהכלה, שהאור העליון יבוא, איזה כלים הוא צריך למלאת?

תלמיד: מה הם מיצרים?

חיבור ביניהם, לא צריך שום דבר בחיים מלבד חיבור, ואם הם מגיעים לכזה חיבור שהכלה, שהאור העליון כבר יכול לבוא ולהיכנס לתוך הכלים אז זה יום של גמר התיקון.

תלמיד: החברים מיצרים חיבור. מהי הכלה, למה היא באה דווקא כשיש חיבור?

זה הרצון לקבל הכללי שיכול עכשיו לכלול את כולם וכך לקבל את כל האור העליון בתוכו, זאת הכלה של גמר התיקון.

תלמיד: ואם זה בלי הכלי של החברים?

זה לא יכול להיות, החלקים כן אבל החיבור לא.

תלמיד: ובלי החיבור של החברים אי אפשר ליצור מציאות?

ודאי שלא, זה העיקר.

תלמיד: וכל שאר ההבחנות הם אור שלא יכול להתלבש בשום דבר?

נכון.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לגלות את היחס שלנו, את הרצון להיות דומים לבורא בכל מה שקורה לנו. אם עשיתי נניח איזו פעולת התגברות אני מרגיש שמח ומסופק, ואם לא התגברתי אני מרגיש תסכול. איך לקשור את שני המצבים האלה לבורא ולא להרגיש כאילו אני עשיתי?

אין שום פעולות שאנחנו מבצעים. גם חיסרון, גם תפילה על החיסרון, גם מילוי לחיסרון, כל הפעולות האלה עוברות דרכנו ואנחנו מתפעלים מהן, אבל בעצם, לא אנחנו עושים אותן.

תלמיד: איך מפתחים את היכולת לשמור על איזון בין זה שאני עושה את המקסימום שאני יכול בכל מצב, לבין זה שהכול נעשה עליי?

העבודה שלנו היא רק בין החברים, להיות בחיבור ובזה להידמות ככל האפשר לכלי של הכלה המתוקנת.

שאלה: הוא אומר שהחברים עושים יגיעה ואז מגיע הבורא והופך את כל השגגות והזדונות לזכויות, לאור גדול. איך אנחנו בעשירייה, בכל בני ברוך, מאחדים כוחות עם כל החברים ועושים זאת יחד בהדדיות, מעלים צעקה לבורא לקבל את התורה עכשיו?

אם זה לא מובן לכם מכל מה שכבר עברנו אז תבקשו גם על זה הדרכה מלמעלה, הכול מושג רק בכוח התפילה, אין לי מה להוסיף.

שאלה: על מבנה העשירייה, אנחנו לומדים שהחברים, מבחינת האחדות שלה, צריכים להיות בקומה שווה. איך זה שבעשירייה של רבי שמעון יש מושג שנקרא רב ומושג שנקרא חברים?

אז מה?

תלמיד: אם הוא רב, אז הוא כבר לא בקומה שווה עם החברים.

אז מה?

תלמיד: כי השאיפה היא שנהיה באחדות, בשוויון.

אחדות היא לא שוויון, כפי שאתה חושב.

תלמיד: כלפי התפקיד, האם יכול להיות רב בתוך עשירייה?

ודאי.

תלמיד: אתה יכול להסביר?

בכל מקום יש לך יותר ופחות, כאלה וכאלה, ולא שאתה לוקח סכין וחותך מכולם כל מי שיותר ממטר וחצי.

שאלה: האם המסך הופך עביות לזכות?

כן.

שאלה: הוא כותב, "ולכן אמר הנביא, על אלו הרשעים שאמרו, ונִדברו ביניהם חירוף וגידוף, לומר, שווא עבוד אלקים, ומה בצע, כי שמרנו משמרתו: שביום הגדול של גמה"ת, שיתגלה האור של תשובה מאהבה, גם הזדונות, שאין גרוע מהם, ייהפכו לזכויות. וייחשבו אלו המדברים ליראי ה'.". איך יוצא שכל אלה שחרפו וגידפו את ה' ודיברו נגדו, יוצאים זכאים בלי שום עונש מהבורא?

למה הם צריכים להיות בעונש?

תלמיד: משום שהם היו רחוקים מהבורא וחרפו וגדפו.

למה הם היו רחוקים מהבורא?

תלמיד: כך ההרגשה שלהם, כך הוא כותב, רשעים נחשבים למתים בחייהם.

בסדר, אבל במה הם אשמים שהם רשעים?

תלמיד: יכול להיות שהם יוצאים זכאים כי הכמות, האיכות, חיפו עליהם, אבל לדעתי לא יכול אדם להיות זכאי כאשר הוא מגדף.

מה אדם יכול לעשות אם הוא נולד עם נטייה לרצוח?

תלמיד: אולי הוא לא יכול לעשות כלום אבל הוא יושב בבית סוהר.

למה?

תלמיד: כי הוא רצח.

למה הוא רצח?

תלמיד: יש סיבות לזה.

איזה סיבות?

תלמיד: כי עשו לו עוול.

כך זה על פני השטח.

תלמיד: האם ייתכן מצב שאדם שעבר עבירה ייצא זכאי בלי שום עונש?

השאלה היא מהי עבירה.

תלמיד: עבירה היא התרחקות מה', עבירה היא שאני לא רוצה להתקרב אליו.

למה אתה לא רוצה להתקרב והאחר כן רוצה להתקרב?

תלמיד: זו הבעיה.

זו לא בעיה, אנחנו צריכים לחקור את זה ולראות שזה לא כך. אנחנו צריכים לשקול את בני האדם.

תלמיד: אבל האדם עשה את העבירה., אם הוא התרחק מה', אז זו עבירה בפני עצמה. יש הרגשה שאדם יכול להתפלל ולרצות, וה' מרחיק אותו ממנו, ואדם יכול להתפלל ולרצות וה' מקרב אותו אליו, זה כבר לא תלוי באדם, זה תלוי בבורא.

יופי, סוף סוף אתה אומר דברים נכונים.

תלמיד: כדי להחזיר אדם למוטב, האם לא צריך כפי שנאמר "חוסך שבטו שונא בנו", כלומר לקרב את האדם באיזו צורה של תגובה?

כן, אבל אתה לא מרביץ לו, נותן לו עונש בגלל שהוא עשה דברים רעים, אלא בגלל שהבורא הכין אותו כך לזה.

תלמיד: כשאדם נותן עונש לבנו, זה לא כדי להעניש אותו אלא ללמד אותו להבא, לחזור לדרך הישר.

זו פילוסופיה.

תלמיד: למה פילוסופיה?

כי אם אנחנו אומרים שהאדם כמו שהוא יוצא מהמקור, מאימא, אין בו שום דבר מעצמו, אז מה פתאום מתפתח אחד לכיוון אחד והאחר לכיוון הפוך לגמרי. מי עשה לו את זה?

תלמיד: הבורא, אבל זה פחות או יותר מובן.

אבל מה אתה עושה עם זה? אמרת נכון ואתה זורק את הדברים.

תלמיד: אדם שיוצא מבטן אמו לכאן ולכאן, הייתי מכניס אותו ללמוד תורה על מנת שיתקן את עצמו.

ואם לא?

תלמיד: אם לא, אז יש תגובה לזה, בעל כורחו מחזירים אותו בתשובה. אז איך אותם רשעים, שעליהם הוא מדבר פה, יוצאים זכאים בגמר תיקון?

בגמר התיקון כולם יוצאים זכאים.

תלמיד: האם גם אלה שלא חוזרים בתשובה?

כולם.

תלמיד: הם חוזרים בתשובה בכוח הבורא ואז יוצאים זכאים.

כן, כמו שפעלו כל הזמן בכוח הבורא.

תלמיד: מה אני צריך להסיק מזה?

שאין טובים ואין רעים, אלא אנחנו צריכים ללמוד מזה את תכונת הבורא.

תלמיד: זאת אומרת טוב ורע זה לא העניין שאני צריך לחשוב עליו, אלא רק ללמוד את תכונת הבורא.

כן.

קריין: עמ' 294, טור ב', סעיף 127.

.127" פתח רבי שמעון ואמר, השמיים מסַפרים כבוד אל. כשהכלה מתעוררת להיכנס לחופה, למחר, היא מיתקנת ומאירה בקישוטיה עם החברים, ששמחו עימה כל אותו הלילה, והיא שמחה עימהם."

.128" ולמחר, כמה המונים, צבאות ומחנות, מתאספים אליה. והיא וכולם, כל אלו הצבאות והמחנות, מחכים לכל אחד, מאלו שתיקנו אותה בעסק התורה, בלילה הזה. כיוון שהתחברו יחד ז"א ומלכות, ומלכות רואה את בעלה, ז"א, כתוב, השמיים מספרים כבוד אל. השמיים, זהו החתן, הנכנס לחופה, ז"א, הנקרא שמיים. מספרים, שמאירים כזוהר הספיר, המאיר ומזהיר, מסוף העולם ועד סוף העולם.

ביאור הדברים. יום גמה"ת נקרא מחר, כמ"ש, היום לעשותם ולמחר לקבל שְׂכָרָם. המונים, הם עמי הארץ, בלתי עובדי ה'. צבאות, הם עובדי ה'. ומחנות, מורה על המחנות העליונים, שהם מלאכים המלווים את הנשמות, כמ"ש, כי מלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך.

והיא וכולם מחכים לכל אחד. כי כמו שהקב"ה שואל על כל אחד, כך השכינה מחכה על כל אחד. וכיוון שהתחברו יחד ז"א ומלכות, מלכות רואה את בעלה. כי לא תוכל לראות בעלה, מטרם שיתקבצו כולם. ותלויים זה בזה."

שאלה: מדובר פה על קישוטי הכלה. מה הם אותם קישוטים?

קישוטים הם כל מה שסביב הכלה שדרכם אנחנו יכולים להתקרב אליה, להבין אותה, להעריך אותה.

תלמיד: לימדת אותנו שהבורא יצר את הרע ושאסור לבטל את הרע מהעולם.

ודאי.

תלמיד: יוצא, שאותם אנשים שעשו רע, היו אכזריים ועשו כל מיני מעשי זוועה, הם יותר קרובים לתיקון מאותם אנשים שבאים ללמוד פה. דווקא להם יש סיכוי לעבור את התיקון מהר יותר מאשר אותם אלה שיושבים פה ומתייגעים.

זו התיאוריה שלך.

תלמיד: כך כתוב, שדווקא לאלה שעושים רע לעולם יש יותר סיכוי לתקן את העולם מאשר לנו. איך אפשר להסביר את זה?

אני לא מדבר על אותם אנשים שאליהם אתה אולי מתכוון. נתנו לאנשים רצונות שונים והם ברצונות השונים האלה עושים בעולם כל מיני זוועות. האם הם אשמים בזה או הבורא אשם?

תלמיד: זה מה שקשה לי לקבל, שאתה אומר במה הם אשמים. הם רעים, הם עושים רע לעולם, הם חיסלו הרבה מהעולם, דווקא להם יש את הזכות לתקן יותר מאשר אלה שבאים ללמוד פה בלילה.

אם אדם נולד עם אופי רע והוא רק מחפש איפה להזיק לכל אחד כדי על פני זה להעלות את עצמו יותר ויותר, להתגרות, להתגאות, אז במה הוא רע, בזה שהוא מבצע את פקודות הבורא?

תלמיד: האם גם להיות אגואיסט זו פקודת הבורא?

הבורא אומר "בראתי יצר הרע".

תלמיד: כלומר גם אם הוא אגואיסט הוא מקבל הוראות מהבורא, אז מה נשאר לאדם?

שום דבר.

תלמיד: האם לא חל עליו שום עונש?

לא שכר ולא עונש.

תלמיד: אז תהיה רע כל החיים שלך, תפגע באנשים אחרים.

לך לאומן שעשאני.

תלמיד: ממש ככה?

כנראה שכן.

תלמיד: זה נשמע לא הוגן, אנשים טובים "אוכלים אותה" והאנשים הרעים מתקדמים.

רק אם מביאים את האדם לחברה כמונו, ואומרים לו, "אתה צריך להתחבר, להיכנס איתם יחד, לברר מה החיבור שביניכם, איך אתם מגיעים להזדהות עם הבורא", אם יש לו את התנאים האלה, אז נכון, הוא יכול כבר לעשות משהו ואפשר לדרוש ממנו משהו, אבל מהאנשים הרגילים לא.

תלמיד: כלומר כל עוד לא באנו ללמוד, לא התחלנו את תהליך התיקון שלנו, אז לא חל עלינו שום עונש, ואין עלינו לא זכויות ולא חובות.

אם לא קיבלנו שום דבר?

תלמיד: כן.

כולם כבהמות נדמו.

תלמיד: וברגע שמתחילים ללמוד פה מתחשבנים איתנו.

אבל לא מיד, לא בין רגע.

תלמיד: זה תהליך, אבל רק אז מתחילים להתחשבן איתך.

כן.

תלמיד: פעם ראשונה שאני שומע את זה.

למה זה לא הגיוני?

תלמיד: כי בשביל מה ללמוד קבלה, הייתי עושה חיים, הייתי רע, עושה כסף, נהנה מהחיים.

אתה לא בחרת בזה.

תלמיד: למה לא בחרתי?

כאילו שאתה בחרת לעזוב את המשרה שלך ולהגיע אלינו ללמוד קבלה.

תלמיד: בצרות שהוא עשה לי הוא דחף אותי ובאתי ללמוד קבלה.

נגיד.

תלמיד: על מה תתחשבן איתי אחר כך?

אני לא יודע את כל החשבונות שלו, אני רק אומר לך שעל האדם הרגיל בעולם הזה אין כל כך משפט.

תלמיד: לא חל עליו כלום, לא חובות ולא זכויות?

מה הוא עשה? שום דבר, הוא פעל לפי טבע שלו.

שאלה: זה מעניין. זאת אומרת, שרק כשמתחילים ללמוד פה את חכמת הקבלה, רק אז כמו שאתה אומר מתחיל תהליך ההתחשבנות לגמר תיקון?

מה, זה דבר חדש?

תלמיד: בשבילי עכשיו כשאני שומע את זה, כן. זה לא דבר חדש, זה חידוש.

אני לא ראיתי בזה אף פעם חידוש. כי אני מסתכל על היהודים בעולם, כמה הם 2% מהעולם? אבל תראה מה הם עושים, מה עושים איתם, ובמה הם אשמים? נולד יהודי, זה מספיק, כבר אפשר לדכא אותו, להרביץ לו, ולהרוג אותו. זאת התשובה

תלמיד: אז מתי אתה מתחיל להיות אשם, מה הנקודה שממנה אתה מתחיל להיות אשם, שממנה אתה עושה נזק לעולם?

מתי שאתה באמת עושה נזק לעולם.

תלמיד: מה זה לעשות נזק לעולם?

כשאתה מפריע להתחבר.

תלמיד: אתה לא מדבר עכשיו על העולם חיצון, נכון? אלא אם אתה מפריע להתחבר בעשירייה, למשל לחברים שלך או לבני ברוך עושה משהו לא בסדר, אז מתחילים לספור לך את הזדונות האמיתיים?

כן. מה למדת?

תלמיד: הערב למדתי דבר נהדר באמת, שיש לנו סיכוי לעשות תיקון, גמר תיקון, דווקא אנחנו, בני ברוך, זה מדהים.

קודם כל הוא חושב שהוא עכשיו בערב.

תלמיד: ערב זו טעות.

לא, זה מאוד חשוב.

שאלה: למה?

כי רובכם חושבים שאנחנו קמים בבוקר.

שאלה: נראה במאמר הזה שכל העולמות האינסופיים האלו תלויים באיזו קבוצה שנקראת "בני היכלא" שרוב הזמן פועלת בהסתרה. למה כל המערכת צריכה את הדבר הזה? למה היא צריכה לקחת איזה נקודות שנמצאות בהסתרה עם השתוקקות מטורפת כדי בעצם לעשות את כל התיקונים הענקיים האלה? זה נראה בלתי נתפס.

גם אני לא כל כך מבין את זה, אבל זה מה שקורה. אין לי מה להגיד.

תלמיד: אז איך בכל זאת מחזיקים את האחריות הזאת, רק בעשירייה?

כן. בזכות זה שאתה נמצא בעשירייה, אתה יכול לגלות את כל צורות היחס האלו שיש בין החברים, וביניכם לבורא, וכך להבין מה קורה.

שאלה: יש תחושה שבזמן הקרוב נתמלא בעשירייה, רק אם נתחבר לטובתה של עשירייה אחרת.

זה נהדר. אם תרגישו כך, זה יהיה טוב מאוד

שאלה: איך אפשר לקרב את היום והלילה בעשירייה, כדי שהכלה תוכל להתחבר עם בעלה?

כשאנחנו מתחשבים בימים ובלילות כמו ביום אחד. זה כשהבורא מסתיר מאיתנו משהו, מגלה משהו, ואנחנו מקבלים שהוא עושה את זה, אך ורק כדי שאנחנו נתעלה מעל כל השינויים, ונידבק אליו.

שאלה: אנחנו לא בחרנו שום דבר. לא את המשפחה שלנו, לא את המדינה שבה נולדנו, לא את מי שאנחנו, ומה התכונות שלנו. אז בנוגע לחיבור, האם בעבודה שלנו בחיבור, כן יש לנו בחירה, האם להתחבר, או שאין לנו בחירה להתחבר?

בעבודה שלנו אין לנו בחירה להתחבר. הבורא אסף אותנו מכל קצוות העולם, קירב אותנו פיזית, וחייב אותנו להתעניין במשהו משותף, כדי שאנחנו נתחבר איכשהו. ומכאן מהלאה זו העבודה שלנו.

שאלה: הבורא דורש את הלבבות שלנו, אנחנו לומדים שהלבבות שייכים לבורא. למה הוא דורש את מה שמלכתחילה שייך לו. ולמה לב האדם סגור בפני הבורא?

הלב של האדם קיבל עטיפה אגואיסטית, ולכן הוא מנותק מהבורא. ואנחנו צריכים לקלף מהלב הזה את קליפת האגו, ולהתחבר בינינו, כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: שמעתי מהדיון שהיה פה, שהאדם הוא לא יצר הרע שלו. יש יצר הרע, ויש את האדם. אז מה האדם, ומה זה האני?

אני זה רצון לקבל, שעדיין עובר כל מיני מצבים.

תלמידה: אז הרצון לקבל, זה לא יצר הרע?

לא. זה יכול להיות גם יצר הטוב.

תלמידה: ומה האדם אמור לעשות כשהיצר הרע מנהל אותו?

האדם צריך להתגבר, להתנגד, ולהשתדל לעבור מיצר הרע ליצר הטוב. על ידי השפעת המאור המחזיר למוטב.

תלמידה: אם הוא מביא את היצר הרע לעשיריה, ומבקש אבל זה לא עוזר כי היצר יותר חזק. מה זה להתנגד?

אז האדם צריך להתחבר עם החברים, או החברות, כדי שזה ייתן לו כוח נוסף, תמיכה נוספת, וכך הוא יתקן את עצמו. הבורא נותן את כל האפשרויות, ואפילו עוזר לאדם, דוחף אותו לכיוון הטוב.

תלמידה: איך להתרחק מהיצר הרע, כי גם פעולות של חיבור, לא בהכרח עוזרות. הוא ממשיך להישמע מאד חכם, מאד צודק, ומאד יודע. אז מה אפשר לעשות?

רק להתחבר עם חברים, אין לך ברירה אחרת, האדם לבד לא יכול להוציא את עצמו מבית האסירים. כתוב שאין אסיר מציל את עצמו מבית האסורים.

שאלה: שמעתי מחברים בסדנה שעשינו בסעודת החג, שפתאום יש יותר יכולת להתפלל עבור החברים. גם לנו כעשיריה תורנית, יש יותר כוונה כזאת להתפלל, שהחברים יצליחו. אנחנו רואים שהבורא נותן רצונות כאלה ואחרים, אבל מה יש בתפילה הזאת שהיא נותנת הרגשה של התקרבות?

אנחנו משתנים, אנחנו מתחילים להבין יותר ויותר עד כמה ההצלה שלנו, ההצלחה שלנו תלויה בחיבור בינינו, וזה משפיע מאוד על המבנה שלנו, על ההרגשה הפנימית שבכל אחד ובכולנו יחד.

תלמיד: בעצם אנחנו חיים במין חלום כזה, והרגע של התפילה הוא כאיזה סימן של התעוררות.

כן, אבל אם אתה לא מתעורר, אז השני מתעורר, השלישי מתעורר, וכן הלאה. כך אנחנו משפיעים אחד על האחר.

שאלה: האם אין סתירה בין חזרה בתשובה לבין אין עוד מלבדו?

לא, אין שום סתירה, כמו שאתה אומר, בין החזרה בתשובה, לאין עוד מלבדו, כי גם בזה וגם בזה נמצא הבורא, ושולט הבורא. וזה שנדמה לנו שאנחנו חופשיים, ושולטים באיזה מצב, ויכולים לבחור לעצמנו את הדרך הזו, או הדרך השנייה, או השלישית, זו רק אשליה.

תלמיד: למדנו שהחטא היחידי הוא לא לקחת מצב כלשהו, ולהידבק דרכו לבורא. אז האם אפשר להגיד שהתשובה פה היא הכוח הזה שמאפשר לנו לייחס את המצב לבורא?

כן, נכון.

תלמיד: אז כמו שכתוב במאמר, הם מקבלים את אור התשובה. הם חיו במציאות שיש בה כל מיני כוחות, אבל כתוצאה מפעולת האור של התשובה, הם גילו מציאות שיש בה רק כוח אחד שפועל.

כן.

תלמיד: וזאת הסיבה לשמחה של שמעון בר יוחאי?

לא רק זו הסיבה, אבל יפה אמרת. יש לך דווקא תפיסה טובה, ישירה.

שאלה: מהו המצב הזה "לילה דכלה", ביחס שבין בעל הבית והאורח?

אני לא יודע איך לחבר את הדברים האלה.

שאלה: כתוב, "וע"י זה ישוב כל בשר בתשובה שלמה מאהבה. ונודע, שהזוכה לתשובה מאהבה, זדונות נעשים לו כזכויות." מהי תשובה מאהבה?

תשובה מאהבה היא שאתה דבוק בבורא מתוך זה שאתה מגלה שכל מה שהוא עשה לך, עשה מתוך אהבה חלוטה.

שאלה: מה זה חיבור?

חיבור נקרא שהראשון מחובר לשני, והשני לראשון, בצורה כזאת שהם מתפקדים כמנגנון אחד.

שאלה: מה זו כוונה, מה קורה לרצון לקבל כשמלבישים עליו כוונה?

הרצון לקבל נכנס תחת כוונה לפעול כמערכת אחת.

שאלה: מהו הרצון המשותף בעשירייה, איך להגיע אליו למרות השוני בדעותינו?

יש לנו הרבה מאוד מחשבות ורצונות שונים למיניהם, אבל בסך הכול אנחנו צריכים לכוון את כולם לכוח העליון, להתחבר אליו, ודווקא אנחנו מחייבים את הבורא להיכנס לתוך הכלי שלנו. מצד הכלי שלנו אנחנו בונים מערכת מאוד מורכבת, ועשירה בכל מיני תכונות. ומהצד האחר, כשהבורא ממלא אותה, אנחנו מרגישים עד כמה הוא מייחד אותנו, ואז יש בינינו לבינו סתירה גדולה, אבל אחר כך חיבור גדול.

אני לא יכול להסביר את זה יותר יפה, תנסו לעטוף את זה במילים יותר נכונות. דווקא בזה שאנחנו משתוקקים להיות בחיבור ולא מצליחים אנחנו נותנים לבורא יכולת לפתוח את עצמו, להביע את האושר של הפעולות שלו ולהתגלות יותר. על זה כתוב שהבורא אוהב את הרשעים.

שאלה: החברים מאוד דומים בזה שהם רוצים להתחבר, יש הרגשה בעשירייה שכולם רוצים להתחבר. האם יש שוני ברצון שלנו להתחבר או בטעם של כל אחד איך הוא מתחבר? נראה שזה יכול להיות דווקא גיוון מעניין, כי אני מסתכל על החברים שלי ורואה שכולם רוצים להתחבר, ולכל אחד יש את המילים שלו אולי, אבל זה לא כל כך חשוב.

האם הפה והלב שווים בכל אחד ואחד?

תלמיד: אני לא יודע למדוד את הלב של החברים, אבל אני רואה מה הם עושים. אני רואה אותם פה כל יום, אני רואה את כולם משתתפים איתנו, נותנים את הכוחות שלהם, ודווקא בזה אנחנו מאוד מאוד דומים, אנחנו לא כל כך שונים. השוני בא אולי בדברים פחות מעניינים, לכל אחד יש לו את הסגנון שלו.

יפה.

שאלה: נאמר בקטע "ביאור הדברים. יום גמה"ת נקרא מחר, כמ"ש, היום לעשותם ולמחר לקבל שְׂכָרָם." למה גמר התיקון נקרא "מחר" ולא "היום"? יש הרגשה שאולי המחר הזה לא יגיע לעולם, וכתוצאה מכך יש עייפות וייאוש. כי באמת הזמן עובר ואנחנו עדיין לא מחוברים מספיק ברמה שלנו. מכאן השאלה איך העייפות הזאת, הייאוש הזה, משמש למנף להתקדמות?

מי מפריע לכם להתחבר?

תלמיד: ברור שהכול מגיע מהבורא, אבל כל יום אנחנו מוסיפים יגיעה. ברור שהתיקון הוא בי אבל הייתי רוצה לשמוע ממך איך להשתמש בכוח המפריע הזה כשיש עייפות, כשיש ייאוש?

את כל הכוחות שכביכול מפריעים לנו אנחנו צריכים להפוך לחיוביים ולראות בהם את עזרת הבורא, שבצורה כזאת הוא עוזר לנו להתגבר ולהתחבר. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: מה מקדים את כניסת אור הבורא לכלי?

הזיווג זה כשאנחנו בינינו משתדלים להתחבר ומתוך החיבור הזה מגיעים להרגשת כלי אחד, גוף אחד, עד לנשמה אחת.

שאלה: אמרת קודם שלעשות תיקונים זה להתנגד לייצר הרע, צריך גם לקבל עזרה מהסביבה כדי לצאת מבית האסורים. מה זה אומר להתנגד ליצר הרע אם אנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים להתנגד ואנחנו צריכים לברוח ממנו?

זה לא נכון כל זה, אנחנו צריכים להשתדל להפוך את היצר הרע ליצר הטוב, ולא שאנחנו נעזוב את זה, ממש "ונהפוך הוא" כמו שכתוב.

שאלה: איך להגיע ביחד, בעשירייה, למצב ש"פיו ולבו שווים"?

לשם כך צריכים להיות מאוד מאוד פתוחים ביניכם, תתקרבו ותנסו. בזה אתן ממש מעלות את עצמכן בעצמכן למעלה מהאגו שלכן, למעלה מהעולם הזה.

תלמיד: מה זה להיות פתוחים?

פתוחים, שבכל הכוונות שלנו לחיבור, לגמר התיקון, אנחנו כולנו לא מדברים על מה שצריך לדבר אלא מה שאנחנו מרגישים שיש בלבנו.

תלמידה: לפעמים יש הרגשה שקשה אפילו לזהות מה אנחנו באמת מרגישות בלב.

זה תשאלי את חברות והן יעזרו לך להבין את עצמך, תנסי.

שאלה: האם אפשר להגיד שפעולת החיבור העיקרית זו תפילה עבור החברים?

בעצם כן.

תלמיד: יש עוד פעולות כאלו מועילות?

עבור החברים, עבור הבורא, עבור החיבור בין כולם.

שאלה: דיברת קודם על זה שהאדם לא בוחר את מה שהוא יהיה, ונראה לי כאילו שהבעיה היא שאנחנו מנסים להבין בשכל, אבל יוצא שלשכל אין בכלל יכולת לתפוס את האמת, אז נשאלת השאלה למה בכלל נולדנו, מה המטרה?

למה נולדנו, למה נולדנו בצורה כזאת, למה אנחנו צריכים לעשות תיקונים ולהגיע לצורה הסופית?

תלמיד: מה נדרש מאיתנו?

מה נדרש מאיתנו, עוד כמה שאלות מסוג זה?

תלמיד: האם יש לנו בכלל יכול לקיים את הנדרש?

אנחנו כבר נמצאים במצב הסופי ואין כאן שום אפשרות לברוח מזה, הבורא ברא את הסוף, אלא כדי שאנחנו נרגיש את הסוף הזה שבו אנחנו נמצאים בכל תפארתנו ומהותנו, אנחנו צריכים לעבור את השלבים האלה של הכרת הכלי, וזה מה שאנחנו עושים.

תלמיד: אבל אין לנו ממש שליטה בזה, נכון? זה כאילו שהבורא ברא ואנחנו נמצאים "בעל כורחנו" מה שנקרא.

כן, אפשר להגיד כך.

תלמיד: גם למזיקים, להיזק מסוים, אפשר להתייחס בסוף באהבה?

ודאי, כי אין הבדל בין טוב לרע, אלא הכול מושג במידת התיקון.

תלמיד: פעם חשבתי שאהבה זה סגנון כזה של "ידו בכל ויד כל בו" ואם הזמן אתה רואה שזה לא בדיוק כך, ימין לבד לא יכול להתקיים.

נכון.

תלמיד: יש באהבה גם הרבה סבלנות, הרבה ייסורים.

כן, בסופו של דבר שניהם צריכים להצטרף זה לזה, לא יכול להיות אחד ללא האחר.

תלמיד: הבעל הזה חיכה הרבה לאישה הזאת וגם לבד לא יכול היה לעשות אלא צריך עזרה?

כן.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להשתדל לדבר את מה שבלבנו. אם אני לא רוצה להתחבר ואני אמור לדבר על זה בקול רם לפני החברים? איך זה יעזור לי שאני אדבר על מה שבתוך לבי? מה זה יעזור לנו בחיבור שלנו?

אין מה לעשות, אחרי כל הדיונים היפים צריכים להתאמץ.

שאלה: אני רוצה להמשיך את הנושא, זה יוצר בנו מקום של חידוש בעבודה בינינו, אם עד עכשיו הייתה דרישה לשחק, עכשיו אתה אומר הפוך, להיות אמיתיים, מה שאנחנו מרגישים, להוציא. זה יוצר בלבול, כי אם עד עכשיו הייתי בא במצב רוח ירוד, הייתי עושה הכול בשביל להעלות את מצב הרוח של החברה ולדבר מילים יפות, כמו שאתה אומר, עכשיו אתה אומר "לא חייבים דווקא מילים יפות, תגיד מה שאתה מרגיש".

להגיד מה שאתה מרגיש, יכול להיות שזה לא יעורר את ליבם של חברים.

תלמיד: בדיוק.

אנחנו צריכים לחשוב על המטרה.

תלמיד: אז איך להיות עם רגש פתוח ובלי ביקורת?

זה בלתי אפשרי, וגם לא צריך, אנחנו צריכים לעשות ביקורת ולהיות למעלה מהביקורת.

תלמיד: מה זה אומר?

לעשות ביקורת על ביקורת.

תלמיד: בסוף יוצא שאני הכי גרוע, זה בטוח.

לָמה זה לא טוב?

תלמיד: זה טוב, אבל העניין הוא שזה כבר לא משחק.

נכון, זה לא משחק.

שאלה: אמרת קודם שדווקא זה שאנחנו משתוקקים להיות בחיבור ולא מצליחים, אנחנו נותנים לבורא יכולת לפתוח את עצמו. אז מה נחשבת הצלחה בעבודה?

הצלחה בעבודה נחשבת, שאנחנו מרגישים את עצמנו שהגענו לקיר ואין לנו לאן להתקדם, ואין לנו מה לעשות, ואין לנו עצות, ואין לנו כלום, ורק פנייה לבורא יכולה לעזור לנו לראות את הדרך הנכונה להמשיך.

תלמיד: זאת אומרת, אין מציאות כזאת שאנחנו מצליחים להתחבר, אנחנו אף פעם לא יכולים להצליח להתחבר?

אף פעם, אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לנסות, כי אם לא ננסה, אנחנו לא נתקדם אפילו לאותו צד שמגלים שאנחנו לא יכולים.

תלמיד: מה נותן את הכוח להמשיך כל הזמן לנסות להתחבר, למרות שאתה יודע שזה לא בכוחך?

"איש את רעהו יעזורו", זה כל הכוח שלנו בהליכה.

תלמיד: מתי לפתוח את הלב ולהגיד בחברה בצורה ישירה את מה שיש לי בלב ומתי לא משנה מה עובר עלי אני משחק כלפי החברים?

אף פעם לא לפתוח את הלב, אלא אם כן אתה בטוח שפתיחת הלב תעלה את כולם לדרגה הבאה.

שאלה: הוא כותב שהשכינה מחכה לכל אחד. וכל אחד זה ההמונים, עובדי ה' ומלאכיו. מה היחס שלנו למלאכים האלה?

מה אתה רוצה שאני אגיד לך?

תלמיד: בכל זאת כל אחד מהשכינה.

לא. כולם ככה, ברור, אבל אני לא יכול לענות על זה.

קריין: אנחנו ממשיכים בעמוד 295, טור א' למעלה, פסקה "השמיים".

"השמיים, זהו החתן, הנכנס לחופה. הזוהר דורש זאת על גמה"ת, שעליו כתוב, והיה אור הלבנה כאור החמה. ואומר, השמיים, זהו החתן, הנכנס לחופה. כי הקב"ה נקרא שמיים. ולעת גמה"ת נקרא חתן, כמ"ש, וכמשוש חתן על כלה, יָשִׂישׂ עליך אלקיך.

כי בכל מקום שכתוב, ויירד ה', הוא עניין של דין או גבורה. כי מורה על ירידה ממעלתו ומרוממותו, באשר עוז וחדווה במקומו. אמנם בגמה"ת, שכל הפגמים והזדונות ייהפכו לזכויות, כי אז יתברר, שכל הירידות לא היו אלא עליות, נקרא הקב"ה בשם חתן, והשכינה הקדושה נקראת בשם כלה.

כלה, מלשון גמה"ת. מלשון הכתוב, ויהי ביום כַּלוֹת משה להקים את המשכן. כלומר, שגמר כל מלאכת המשכן והקמתו. והמילה חתן, מורה ג"כ על ירידה, כמו שלומדים, נחת ממדרגתך ושא אישה. אמנם ירידה זו גדולה מכל העליות הקודמות, בהיותה לקראת הכלה, השכינה בגמה"ת.

חופה, היא כינוס וקיבוץ של כל האו"ח, שיצא ע"י המ"ן, שהעלו הצדיקים בכל אלו הזיווגים של הקב"ה ושכינתו, שהתגלו בזה אחר זה בכל הימים והזמנים של 6000 שנה. כי כולם נעשו עתה לאור גדול אחד של או"ח, העולה והחופף על הקב"ה ושכינתו, הנקראים עתה חתן וכלה. שהאו"ח חופף ממעל להם כמו חופה.

ולפיכך נקראים אז הצדיקים בני חופה. כי לכל אחד יש חלק בחופה זו, בשיעור המ"ן שהעלה למסך שבמלכות לעליית או"ח. ושנאמר, השמיים, זהו החתן, הנכנס לחופה. הכוונה היא על העת של גמה"ת, שאז נקרא הקב"ה חתן, שנכנס אז לחופתו.

ושנאמר, מסַפרים, שמאירים כזוהר הספיר, המאיר והמזהיר, מסוף העולם ועד סוף העולם. מספרים, הם הזיווג הגדול שיהיה לעתיד, מלשון, אישה מספרת עם בעלה. וספיר הוא שם השכינה, מלשון, ותחת רגליו כמעשה לִבְנַת הספיר.

זוהר הספיר, פירושו או"ח, שהיא מעלה מלמטה למעלה. מאיר, פירושו או"י. מזהיר, פירושו או"ח. וע"י הזיווג הגדול הזה, הנעשה בגמה"ת, שהוא קיבוץ מכל הזיווגים, הנה או"י ואו"ח שבזיווג הזה, מאיר ומזהיר מסוף העולם עד סופו. כמ"ש, השמיים מספרים."

שאלה: בעל הסולם מתייחס לפירוש א', שיותר נוח לו, שאדם יכול להבין אותם מדעתו. ושם כתוב. "והצדיקים בעת ההיא נקראים בני חופה, העוסקים בתורה, שאין בהם עשיה". עוד כתוב, "ומלאה הארץ דעה את ה'. והיות הצדיקים הללו, ע"י מעשיהם הטובים, יעלו הב"ן להיות ס"ג, מכוח המשכתם היראה מזמן שעבר, נבחנים שהם עושים את החופה החדשה הזו, וע"כ נקראים בני חופה". מצד אחד אין להם מעשים, מצד אחר הם עושים, והכול מכוח היראה מזמנים שעברו. מה זה הזמנים שעברו וכל מה שמחזיק אותו היראה?

מהזמנים שעוד היו לפני התיקונים, שהם מחזיקים אותם ושומרים עליהם.

תלמיד: והוא לא מתייחס לפירוש השני, על עגל הזהב. הוא דווקא מצביע על זה שהם הולכים כקנה אחד, והוא מצביע על העניין שדווקא צריכים להתייחס ליראה.

כן.

תלמיד: מה העבודה שלנו, אם אנחנו עושים מעשים או לא עושים מעשים, איך בין זה לזה אנחנו פונים כל הזמן לבוראאו לא פונים?

אנחנו צריכים לפעול ולפנות לבורא, ולאסוף את עצמנו ולהשתדל להיות כצדיקים. מה שיתגלה אחרי זה, עכשיו לא חשוב לנו, אנחנו פועלים לפי מה שמגלים לנו.

תלמיד: אז מתגלה לנו שאנחנו צריכים רק להיות בהשפעת אור החסד, שאנחנו צריכים רק להשפיע, לעשות תיקון בעל מנת להשפיע.

כן, נכון. אפילו יכול להיות שאחר כך יתגלה שהכול כבר מוכן ולא היה בשביל מה לטרוח, לעבוד, לעשות מאמצים.

שאלה: שמעתי שאם קשה לחברה לזהות את מה שעולה בהרגשה שלה אז חברה אחרת צריכה לעזור לה לברר את ההרגשה שלה לכיוון החיבור. מה נותן לחברה את היכולת לברר את ההרגשה שלי במקומי?

באיזו מידה חסרה ההשתתפות שלי בכלי הכללי.

שאלה: לא לכל החברות בעשירייה יש אותה רמת חשיבות, ואם מוסיפים לזה גם ביקורת שיש בין החברות, אז חברה שרוצה להתחבר - מאבדת את הדחף, המוטיבציה שיש לה לחיבור בגלל המצב הזה. האם יש פיתרון פרקטי?

רק להתחבר יותר חזק, יותר קרוב זה אל זה. אני לא מכיר עוד פעולה שיכולה לשנות לנו מהמצב הנוכחי למצב יותר חיובי.

שאלה: כתוב "ותחת רגליו כמעשה לִבְנַת הספיר". מה אומר המשפט הזה?

אי אפשר להסביר, אלה סודות התורה. אנחנו נלמד אותם, אבל לא עכשיו, אולי עוד חצי שנה.

שאלה: ענית לחבר - אף פעם לא לפתוח את הלב אלא אם אתה בטוח שפתיחת הלב תעלה את כולם לדרגה הבאה. איך להיות בטוחים?

להתחבר עם כולם, להרגיש את מצבם, ואז להרגיש במעשה הזה - מה אתה יכול לעשות ואיך אתה יכול לגרום להם טוב בלהתחבר עם הבורא. קודם כל להרגיש מה יכולה להיות התוצאה, ואם האדם בטוח שהוא גורם לחיבור בין כולם במשהו, אז הוא עושה את הפעולה. איך אנחנו עושים חשבון לפני שאנחנו עושים פעולה? זה כבר צריכים ללמוד.

שאלה: כתוב "ויירד ה', הוא עניין של דין", "ירידה ממעלתו ומרוממותו", כאילו החתן יורד לכלה. במקור אחר כתוב שיש עליה ממלכות לבינה. מהו תהליך התיקון?

תהליך התיקון, שיהיה קשר לחתן עם הכלה, וזה קורה על ידי ירידת החתן לכלה. לכן נקרא "חתן", ממילת פחת דרגה.

תלמיד: מה הכלה צריכה לעשות?

זה לא תלוי בכלה. היא התבטלה כלפי החתן ועכשיו הוא צריך לעשות את הירידה כדי להיפגש איתה.

שאלה: יעצת לנו לפעול לפי מה שמתגלה, ואנחנו הרבה פעמים או שבורחים אחורה לעבר או שבורחים קדימה ופחות מתעסקים בהווה, ברגע ובמה שמתגלה. איך לפעול בצורה הזאת בנוסף להגברה בחיבור?

אם תתחברו ותחליטו, אז זה יהיה נכון.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להתחבר ולהחליט שפועלים לפי מה שמתגלה בעשירייה?

כן.

שאלה: אנחנו עכשיו לפני סוף השיעור וכל יום כל העשיריות בכל העולם בונות תפילה שיש לה כוח בצורה כמותית. איך אנחנו אוספים את כל הכוח הזה בשביל שהיא תהיה גם כתפילה אחת איכותית מאוד?

אם אנחנו מתחברים ורוצים להתבטל זה אל זה, אז בביטול שלנו נמצא הבורא, ואז בטוח שאנחנו מתקדמים טוב.

תלמיד: איך לקחת את התפילות ואת כל הלבבות של כל החברים מכל העולם לתוך הלב שלי, שאני אוכל להוציא את התפילה הזו מהלב שלי ולא לשמוע מילים או חיבורים?

תפתח את הלב שלך ותוציא משם את התפילה.

תלמיד: ענית לי כך כבר כמה פעמים ואני לא מצליח לעשות את הדבר הזה. אני לא יודע מה זה לפתוח את הלב שלי ולהכניס אותם כדי להעלות את התפילה הזאת. אני מנסה את זה, ואתה תמיד אומר שהכול בסופו של דבר זה בתפילה. אני רוצה לממש את מה שאתה אומר, אני לא רוצה סתם לחיות ושהזמן יעבור.

האם מישהו יכול להסביר לו ולאנשים כמוהו שלא מבינים איך להתפלל מתוך העשירייה, מתוך הקבוצה, מתוך החברה, איך להתחבר לתפילה כזאת?

תלמיד: החבר שאל "איך אני עושה", ונראה לי שהעשייה היא הביטול. אמרת שאם אתה מתבטל, אז אתה נותן מקום לבורא להיכנס ולכן העשייה היא אי עשייה, היא ביטול, וביטול הוא עשייה מיוחדת מאוד.

בשבילך להתבטל זה לבטל את עצמך, לא לעשות שום דבר אלא להיות ממש כדומם לפני כולם.

תלמיד: כמו שאומרים שאם אתה בא עם כוס מלאה, אז אתה לא יכול לקבל כלום, אתה צריך לרוקן אותה כדי שתוכל לקבל משהו.

טוב, צריכים להשתדל להבין.

תלמיד: הרב"ש אמר שציור אידאלי רצוי מעל הדעת זו כבר תפילה, ומחר נתאסף כולנו לסעודה ולערב איחוד. זו הזדמנות לכל החברים לעסוק בשאלה איך אני פותח את הלב, איך אני מוצא את אותו החיסרון, את אותו המקום. הפעולה הזו שהיא גם לפי עקרונות העבודה, לראות את כל הכלי העולמי עומד בלב של כל חבר, ומה המשמעות לכך שזה עכשיו תלוי בו ושלחבר מגיע קודם, זו כבר דרך טובה להתפלל.

תלמיד: אתה יושב בשיעור, חי את החיים בתוך בני ברוך וסופג את כל המצבים של החברים שלך. הכלי הנשי עושה פה מעגל כדי שאנחנו ניכנס למרכז. כל החיים שלך מתחילים להיות תפילה וזה מביא גם סיפוק, גם מצב רוח טוב ושמחה על כך שאתה לא עומד מול הקיר אלא אתה כבר בתוך הקיר ועושה חשבון, או שאתה הולך יחד עם חברים לסעודה של הבורא או שאתה נשאר במצב של מוות. כל החיים זו תפילה, כל המצבים, כל מה שאתה מרגיש מהחבר, מהמורה ומהספר.

יפה אמרת.

תלמיד: דווקא מהבלבולים האלה יוצא משהו טוב, כי בסוף הם מביאים אותנו לייאוש מכוחותינו ולהבנה שאנחנו לא יכולים לעשות כלום לבד, ואז אולי נוצר חיסרון אמיתי לבורא שיבוא ושיעזור.

כן, שמים את הסיר על האש הכללי והכול יוצא בסדר.

תלמיד: לגבי סעיף א', הרשים אותי בכתובים שאת כל המדרגות בונים בגלות. זאת אומרת כל הבירורים שאנחנו עושים, כל הקושי הזה שנראה כביכול שזו לא עבודה, זה למעשה מה שבונה את הכלי ואת השלמות שלו וזה ממש מרשים, כי גמר תיקון יהיה מושלם ויהיה אור אינסופי. טוב לקחת איזו טיפה מתוך העושר האדיר הזה שנמצא בתוך הכתובים, ומשמח לשמוע שהבירורים הם לא רק הכבדת הלב אלא זו הדרך להגיע לגמר תיקון.

מצוין.

שאלה: האם תוכל לתת לנו משימה שנבצע כהכנה לשיעור צהריים שתיתן לנו יותר אנרגיה, יותר כוח, ושתכין אותנו בצורה מיטבית לקראת ערב האיחוד מחר?

אתם לא צריכים שום חומר לקראת ערב האיחוד מחר, אלא אתם צריכים פשוט לפתוח את הלבבות ולתת להם להתחבר.

תלמיד: קיבלתי נתון עכשיו שבערב איחוד הקודם היו 1500 איש ועכשיו משום מה רק 1000 איש, ויש פה כמה גישות. גישה ראשונה - אולי הבעיה היא בתוכן, כי לדבר טוב אנשים עומדים בתור. גישה שנייה - יכול להיות שאנשים אצלנו, בגלל שהם לומדים קבלה, אז הם נמצאים בירידות וצריכים כל הזמן לדאוג לפרסם להם.

מי שנמצא בירידה הוא דווקא חייב לרוץ ולהיות הראשון בכזאת אסיפה.

תלמיד: הוא בירידה, כנראה שזה לא מושך אותו.

אנחנו לא פועלים לפי מה שמושך, אנחנו פועלים לפי ההזדמנות להתקרב לתיקון, זה דבר ראשון. דבר שני, אני חושב שגם גברים, גם נשים, ראינו אותם בימים האלה מכל פינות ארץ ישראל וגם מחו"ל, אני מקווה שבכל זאת מי שיכול יבוא.

תלמיד: השאלה עד כמה צריך לדאוג לדבר הזה. כי פרסמנו והקריין יגיד עוד כמה מילים על זה, האם זה מספיק או שצריך לעשות עוד משהו מעבר לזה?

רב"ש היה בודק לפי הרשימה הכללית, אבל לא לפני כולם.

תלמיד: זאת אומרת היה לו חשוב לבדוק מי בא.

היה לו חשוב, כן.

שאלה: האם הוא היה מברר מהי הסיבה שהאדם לא הגיע?

אני לא יודע מה הוא שאל אחר כך, אם הוא דיבר עם האנשים שלא באו, אבל הוא סימן מי היה ומי לא.

תלמיד: אני מתלבט, אני בצוות שיווק ולפעמים באמת אין כוח. אני חושב שהמוצר שלנו טוב, בסך הכול אנשים באים, זה שמח, האוכל טוב, התוכן טוב, לפי דעתי. אם זה לא מושך, אז מה צריך עוד לעשות מעבר לזה?

להעלות חשיבות.

שאלה: האם צריך להשקיע בלהעלות חשיבות או שמספיק רק לפרסם שיש כזה דבר? הרי אנשים כבר היו, הם יודעים שזה טוב או לא טוב, יכול להיות שזה לא טוב, זה לא מעניין אותם, משעמם אותם.

אין לי מה להגיד לך. האם גם אני נמצא שם?

תלמיד: כן.

ונותנים לי זמן לדבר?

תלמיד: כן.

אז איך כולכם לא באים לכבד אותי?

תלמיד: הבמה תמיד שלך, אתה הנציג של הבורא, מי ששוכח את זה יש לו בעיה.

אני חושב שיהיו מספיק אנשים.

תלמיד: אני רוצה להוסיף שהפעם יהיה בשר אסאדו, שווארמה, פרגיות, אנטי פסטי ודברים טעימים, האוכל בטוח ימשוך את ה 500 האלה.

זה טוב.

תלמיד: אולי צריך לעשות רק אוכל בלי שיעורים, בלי כלום, כמו מסעדה, למסעדה אנשים באים, עומדים בתור.

זה טוב שאנשים באים לאוכל.

שאלה: אני רוצה להזכיר לכל החברים הרווקים במיוחד כאן בישראל, שאם אתה בא לערב איחוד, אז יש סיכוי ממש טוב שתמצא בת זוג, יש נשים צעירות, יש לי חברות שאני יכול להכיר לכן, בחורות טובות, עם רצון טוב, ויש סיכוי שגם אתן תיפגשו גבר שיביא אתכן לגמר התיקון.

נעשית שדכן, כל הכבוד, טוב מאוד, לבנות משפחות זה מכובד.

שאלה: אולי כל אלה שרוצים אוכל טוב ותוכן טוב כבר נרשמו, ואלה שלא, הם מחפשים מצב דרמטי. למה הערב הזה הוא דרמטי בעינייך?

זה ערב מיוחד שבו הכלה מתחברת בבעלה וזה מה שאנחנו מכנים כגמר התיקון. כל ימי הגלות הם להביא אותנו לזמן הזה, למצב הזה.

תלמיד: ואם יש חוסר חשק, חוסר רצון לבוא?

זה בטוח שצריך להיות כך.

תלמיד: האם זה מוסיף משהו?

בטח. ככל שמתקרבים לכאלו מצבים, אז יש פחות חשק, פחות רצון, פחות דחף, כך זה צריך להיות.

תלמיד: האם זה שיש לו חוסר חשק, חוסר רצון, הוא יכול להביא את זה כמתנה לערב הזה?

כן, ודאי. כל אחד שמביא חוסר זו מתנה.

(סוף השיעור)

---

1. משנה אבות ב', א'.↩