ערב יום הכיפורים תשפ"ג

שיעור בוקר 04.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – יום הכיפורים

כל העבודה הרוחנית שלנו בעצם צריכה להביא אותנו לתפילה, כי הכול בא מלמעלה, אין עוד מלבדו, וכל מה שקורה לנו קורה בכוונה ובהשפעה ישירה מהבורא ואנחנו צריכים לתת על זה תגובה אליו, והתגובה הזאת נקראת "תפילה". מה שאנחנו רוצים, מה שאנחנו חושבים, למה אנחנו משתוקקים, הכול תפילה. יכול להיות שבכלל לא מורגש מצד האדם שהוא פונה לבורא או אם הוא פונה אז הוא לא יודע ולא מבין עם מה בדיוק הוא פונה, אבל בכל זאת יש בסך הכול שתי פעולות - מצד הבורא כלפי הנבראים ומצד הנבראים כלפי הבורא. אין עוד שום דבר במציאות, אלא כל היתר נכלל בתגובות האלה מלמעלה למטה וממטה למעלה, ומזה בנויה כל המציאות.

לכן נקרא את הקטעים האלו ונבין איך אנחנו צריכים לסדר את עצמנו ליום התפילה. נשתדל לפחות יום אחד לבקר ולבדוק ולייצב את היחס שלנו להשפעת הבורא אלינו ולאופן שבו אנחנו מגיבים אליו, "אני לדודי ודודי לי".

בקטעים האלה אולי נמצא את ההדרכה, את הכוונה, באיזו צורה אנחנו צריכים להתייחס לחיים שלנו שמקבלים אותם ודאי מהבורא במאה אחוז, אין עוד מלבדו, ואיך אנחנו צריכים בחזרה להגיב על זה, כך שזה יהיה טוב בעיני האדם ובעיקר בעיני הבורא.

קריין: אנחנו בקטעים נבחרים מן המקורות על יום הכיפורים בנושא של תפילה, קטע מס' 16.

אומר הרב"ש:

תפילה

"זה שהקב"ה הודיעו, שיתפלל, יהיה הפירוש, שנתן לו כח להתפלל. זאת אומרת, אם אין הקב"ה נותן כח להתפלל, אין האדם מסוגל להתפלל.

נמצא לפי זה, שגם זה שהאדם מתפלל לה', שימחול לו על חטאיו, גם זה בא מצד ה', שה' נותן לו כח ורצון להתפלל. נמצא כנ"ל, שהכל עושה ה'. כלומר, אפילו זה שהאדם מתפלל לה', שימחול לו על חטאיו, גם על זה רמזו כנ"ל "אין קדוש כה'" מטעם "כי אין בלתך", שיהיה לו כח של קדושה. אלא הכל בא מה'."

(הרב"ש. מאמר 26 "מהו, 'אין קדוש כה' כי אין בלתך', בעבודה" 1990)

זאת אומרת, אפילו אותה התפילה שאדם מעלה כתגובה על מה שמרגיש שמגיע אליו מהבורא, גם את אותה התגובה מצד האדם כלפי הבורא, הבורא מסדר לו, וכך קורה שהמעגל הזה כל הזמן נסגר בצורה כזאת שאדם נמצא באמצע המעגל ועוברות דרכו השפעות מלמעלה למטה מהבורא, ועולות ממנו השפעות ממטה למעלה לבורא, ממנו לבורא, אבל בסופו של דבר על ידי זה הבורא מעבד את תכונות האדם, את הרצונות שלו, את המחשבות שלו וכך אדם יותר ויותר מתקרב לתפקידו הנעלה והנכון.

נקרא שוב.

קריין: שוב קטע מס' 16. אומר הרב"ש:

"זה שהקב"ה הודיעו, שיתפלל, יהיה הפירוש, שנתן לו כח להתפלל. זאת אומרת, אם אין הקב"ה נותן כח להתפלל, אין האדם מסוגל להתפלל.

נמצא לפי זה, שגם זה שהאדם מתפלל לה', שימחול לו על חטאיו, גם זה בא מצד ה', שה' נותן לו כח ורצון להתפלל. נמצא כנ"ל, שהכל עושה ה'. כלומר, אפילו זה שהאדם מתפלל לה', שימחול לו על חטאיו, גם על זה רמזו כנ"ל "אין קדוש כה'" מטעם "כי אין בלתך", שיהיה לו כח של קדושה. אלא הכל בא מה'."

(הרב"ש. מאמר 26 "מהו, 'אין קדוש כה' כי אין בלתך', בעבודה" 1990)

שאלה: מה גורם לבורא לגרום לי להתפלל?

הרשימות שנשארו בך מחטא אדם הראשון הגיעו לפי התור שלהן בתיקון מקל לכבד למצב שצריכים לתקן את הרשימות האלו, ולכן הגיע תורך ואתה מרגיש התעוררות.

שאלה: אני מכיר בכך שהכול מגיע מהבורא, שהוא נותן לי את ההזדמנות להתפלל, אבל במה אני יכול ללכת לקראתו? איך אני יכול לחזק את התפילה הזו ואיך אני יכול להימצא במצב כזה שהוא ישמע לא רק אותי אלא את כל העשירייה שלי?

זה העיקר, שהוא ישמע את העשירייה, כאיש אחד בלב אחד. אם תגיבו על מה שצריך להגיב לבורא לעת עתה יחד, זאת תהיה התפילה הנכונה שלכם והיא בטוח תשפיע על הצעד הבא והבורא יתייחס אליכם וייתן תגובה. העיקר שכל רגע ורגע נכין את עצמנו לתגובה משותפת בינינו, שאין לנו שום צורך בכלום חוץ מלהיות ביחד בפנייה לבורא. זה העיקר.

אז מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים להגיב לבורא לפי מה שהוא רוצה לקבל מאיתנו, והעיקר יחד. לא חשוב עד כמה אנחנו מבינים לעומק מה הוא רוצה מאיתנו, אלא העיקר שאנחנו מגיבים יחד.

תלמיד: האם מה שנעשה קודם לא נעלם אלא רק מתווסף?

שום דבר לא נעלם, וכל פעם רק הולכים ומוסיפים לאותו החיסרון, לאותה התפילה, לאותה הפנייה לחיבור בינינו. רק להוסיף ולפנות לבורא, זו העבודה שלנו.

שאלה: אנחנו מנסים כל הזמן לעבוד על אין עוד מלבדו מכיוון שזאת אמורה להיות הערבות בינינו. לדעת שהכול מגיע ממנו ושאנחנו לא צריכים להגיב בשום צורה אחרת מלבד לכך שהוא שולט בנו. אבל לפעמים אנחנו נכנסים לאיזה טורנדו והסחרור הזה יכול להיות מפחיד, יכול להיות מהנה, יכול להיות הכול, אבל בסופו של דבר אתה רואה שאתה מתפלל עבור עצמך. איך יוצאים מזה?

על זה כותב רב"ש במאמרים שלו על החברה. ככל שכל אחד מאיתנו יוכל לבטל את עצמו כלפי החברים ולהתכלל בחברה, ומתוך ההתכללות בחברה, אחרי שאנחנו נכללים, נפנה לבורא - זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'", נוכל להגיע למצב שאנחנו באמת מגיעים אליו, פונים אליו כאיש אחד בלב אחד, כעשירייה שהיא אחד, ואז אחד כלפי אחד הוא יוכל לתת לנו את המילוי, את התיקון שמגיע לנו. בצורה כזאת זה עובד.

תלמיד: איך זה מגיע לכך?

זה מגיע על ידי זה שאתם משתדלים לפנות לבורא כקבוצה שהיא כאילו כוח אחד, במטרה אחת, לבורא אחד, שאתם מתאספים ומתייצבים בצורה כזאת ופונים אליו.

שאלה: כשקוראים את הקטע הזה קל להתמסר להרגשה הזאת ולעצלנות הזאת שהבורא עושה הכול והכול בזכות הבורא ואנחנו איבדנו כל יכולת לבחור. איך בכל זאת אנחנו שומרים על ההרגשה הזאת שיש עשירייה ושהכול נעשה רק דרך העשירייה ושם נמצא כל העמל והיגיעה ולא להתמסר להרגשה הזאת של ללכת אחרי הבורא והצורה המושלמת?

זו עבודה, עבודה יומיומית שאנחנו צריכים לבצע.

שאלה: האם התפילה היא השגה רוחנית?

תפילה היא לא השגה רוחנית, תפילה היא העלאת חיסרון, מ"ן, ועל המ"ן הזה אנחנו מקבלים שינוי במצבנו שנקרא מ"ד והוא כבר כולל בתוכו השגה רוחנית.

שאלה: כשהבורא נותן הפרעה או קושי לאדם יחיד בעשירייה, האם זה רצון הבורא להתקרב לכולם כאחד או לאדם עצמו?

זו לא בדיוק השאלה. כי לבורא יש רצון להתקרב לכל אחד ולכולם יחד וזה רצון אחד. הוא לא מתחלק לחלקים ובפנייה שלו הוא לא מברר למי בדיוק הוא צריך להתייחס. כי היחס שלו הוא לכולם, הוא רואה את כולם, בשבילו כולנו יחד כאדם אחד.

תלמיד: אז אם אני מקבל איזשהו קושי אני צריך לראות אותו כהזדמנות לאסוף את כל החברים ולהעלות אותם?

נכון. הבורא לא מתייחס לאדם אחד בצורה אישית אלא הוא מתכוון שאנחנו מצידנו נתחבר לאותה צורת אדם אחד.

שאלה: מתוך מה שכתוב הכול נעשה על ידי ה', גם מחשבה מגיעה ממנו. אם כן, במה העבודה שלנו?

העבודה שלנו היא בחיבור בינינו, לעשות מצידנו אדם אחד, כאיש אחד בלב אחד, ובצורה כזאת להתייחס לבורא. אנחנו מתייחסים לבורא רק אחרי שאנחנו מתייחסים נכון זה אל זה.

תלמיד: אם לפעול על פי המחשבה הזאת שהרב"ש מציע לנו במאמר, שהכול נעשה על ידי הבורא, אז אפשר להיתקע ממש עד אין סוף בתוך המעגל הזה שהכול עושה הבורא.

מה שעושה הבורא לא חשוב לי, חשוב לי מה אני צריך לעשות עם עצמי כדי להיכנס עימו באינטראקציה הנכונה, בהתקשרות הדדית נכונה. איך אני מקבל את אותה צורה שתהיה בדיוק דומה ונמצאת מול הבורא.

תלמיד: אם במקרה שכזה מופיעה מחשבה על כך שמה שלא אעשה הכול נעשה על ידי הבורא, האם מחשבה כזאת מפריעה?

לא, אני מרגיש שאני חייב לעשות כאן משהו. יש לי כאן בדיוק שטח לחיבור, לאחדות ולפנייה לבורא, כלומר גם במעשה וגם בכוונה אני יכול כאן לבצע דברים.

שאלה: מה זה הכוח שנותן לנו הבורא? ולמה אנחנו לא יכולים להתפלל ללא הכוח הזה?

אדם צריך להעלות את החיסרון שלו מתוך החיסרון שלו, שהוא גילה אותו, עיצב אותו, העמיד אותו מול הבורא, ומעלה את החיסרון הזה בצורה כזאת שהחיסרון הזה יכול להתקבל בבורא. הבורא יבין מתוך החיסרון של האדם מה בדיוק האדם רוצה ולאן הוא משתוקק להגיע.

שאלה: אף על פי שהבורא עושה הכול על מנת שנגיע לדבקות בו, למה אנחנו לא מרגישים כך?

בגלל חוסר השתוות הצורה. אם אני חושב איך לקבל והבורא איך להשפיע לי, שאני אהיה מוכן לקבל את ההשפעה שלו לפי השתוות הצורה, אז אנחנו לגמרי לא מתקשרים באף נקודה. הוא מצידו ואני מצידי לא נמצאים בקשר. אלא הכול תלוי עד כמה אני אשנה את הכוונה שלי, שאני ארצה לקבל מהבורא אך ורק בתנאי שאני גורם לו נחת רוח, תענוג, שאני ממלא את הרצון שלו, ואז הוא יוכל למלא את הרצון שלי. על זה כתוב "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו", אחרת לא יהיה קשר.

שאלה: מה זה להגיב לבורא יחד? מה זו תגובה משותפת של עשירייה?

שכולנו נעשים כאיש אחד בלב אחד והלב שלנו זה חיסרון, ואנחנו רוצים את החיסרון הזה להעלות לבורא. שהבורא ירגיש שיש לנו לב אחד, חיסרון אחד, שאלה עיקרית אחת שאותה אנחנו מעלים אליו ומבקשים ודורשים שיענה על השאלה הזאת. השאלה היא על דבקות, שמתוך כך שהשגנו קשר בינינו, אנחנו רוצים להגיע לדבקות בינינו ובבורא.

תלמיד: אני מבין את המילים, אבל האם זו לא עבודה פרטית של כל אחד?

כן. כל היתר זו עבודה פרטית עד שתרגיש בפנים את מה שיש במילים האלה.

תלמיד: האם הבורא הופך את זה למשהו משותף?

ודאי שהכול נעשה מצד הבורא אבל לפי המידה שאתה יכול להתקרב אליו עם הלב שלך. הלב שלך נמצא בחברים שלך, ולכן תעורר אותם, תתקשר אליהם ובלב אחד תגיע לבורא.

שאלה: האם התפילה היא עבודה משותפת בין העשירייה לבורא שהוא ישנה את מה שמתגלה?

כן. אנחנו צריכים לשכנע את הבורא שאנחנו כבר מוכנים, ראויים להיות קרובים אליו יותר. ככל שאנחנו יכולים לשכנע אותו, זה סימן שאנחנו באמת ראויים להיות קרובים אליו.

שאלה: הסברת עכשיו שהלב הוא חיסרון. לפי זה, מה זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד"?

בחיסרון אחד.

תלמיד: למה זה נחשב מצב מתוקן?

הוא לא מתוקן, הוא מוכן לתיקון, מיועד לתיקון, ואת אותו לב אנחנו מעלים לבורא.

תלמיד: מה זה הלב האחד הזה שבו אנחנו צריכים להיות כדי שיהיה מוכן לתיקון?

רצון אחד מכולנו יחד שהוא להיות כאיש אחד בלב אחד, ואנחנו רוצים רק דבר אחד - לברר בהשפעה הדדית בינינו מה זו השפעה מאיתנו לבורא, ואת זה אנחנו רוצים להעלות אליו.

שאלה: המערכת שנמצאת בהידמות מינימלית לבורא, האם זה כשכל אלמנט משפיע על אחרים?

כן. אם אנשים מתקרבים או מתחברים ביניהם, אז יוצא שהם פועלים כמו עשר ספירות בפרצוף אחד, כשכל אחד משפיע לאחר כמה וממה שהוא מסוגל מהתכונות הפרטיות שלו, אבל בסך הכול הם מייצבים רצון אחד של השפעה כלפי הבורא.

שאלה: למה הבורא לא מוותר לאדם על המאמץ הפרטי בתוך העשירייה?

לא תהיה עשירייה אם הוא יוותר. יש כאן חוקים, כל עשרה חלקים שכוללים את הפרצוף צריכים להיות מחוברים ולעבוד בצורה הדדית יפה, טובה, אינטגרלית זה עם זה. ואז הם יכולים להעלות את החיסרון והכוונה שלהם לבורא ולהיות במשהו דומים לו.

שאלה: כשהסברת קודם על המאמץ בתפילה שבונים, הדגשת שהעיקר הוא שהיא תהיה משותפת ופחות משנה אם מבינים אותה.

ההבנה תבוא מלמעלה, אנחנו רק צריכים להימשך ככל האפשר לחיבור מלמטה.

תלמיד: בזמן השיעור אתה כל פעם מוסיף הבחנה על היחס לתפילה, איך לסדר אותה נכון.

נכון.

תלמיד: וכל פעם אני מנסה לתפוס את זה עם השכל ואז אני מאבד את הרגש ביחס לתפילה. איך לעבוד עם זה נכון?

רק על ידי מאמצים הדדיים, "איש את רעהו יעזורו", נוכל להשלים זה את זה, ולא במילים אלא במאמצים, וכך נגיע. עוד מאמץ להיות יחד, מה זה להתחבר, מה זה מתוך החיבור ללחוץ על הבורא, לשכנע אותו, להתפלל, לנדנד לו וכן הלאה.

שאלה: אמרת שהכוח העליון לא מתייחס לכל אחד בצורה אישית רק לחלק רוחני שהוא עשירייה. מהי השגחה פרטית?

על כל אחד יורדת השגחה פרטית כדי כל פעם לשנות אותו כדי שיהיה מתאים יותר לעשירייה. אם העשירייה צריכה לעלות בדרגה שלה, אז כל אחד צריך לעלות בדרגה האישית שלו בתוך העשירייה. זו ההשגחה הפרטית של כל אחד, עד כמה כל אחד בתכונות הפרטיות שלו משתנה, מתחבר לאחרים, ומתחיל לראות בקשר ביניהם יותר ויותר את גילוי הבורא.

אנחנו לא מגלים את הבורא שהוא מלמעלה, אומנם כך מדברים לפעמים, אלא אנחנו מדברים על הבורא כשאנחנו מתחברים בינינו בעלייתנו הפרטית. ואז ככל שאנחנו כספירות פרטיות בפרצוף משתנים, וכל אחד מרגיש כמה מתאספות בו הצורות שלו, והצורות שלו שמתאספות הן צורות פרטיות שמתאספות כתוצאה מהתכללות של כולם בכולם, אז כך הם בונים מעצמם פרצופים יותר ויותר נעלים. אני אשתדל למצוא מילים יותר קלות.

שאלה: אתמול ביצענו את התרגיל שדיברת עליו, נפגשנו שלוש פעמים, קראנו קטעים, לאחר מכן במקום הסדנה שהורגלנו בה או החלפת רשמים, ניסינו לבנות תפילה משותפת. האם כדאי לנו להמשיך לעבוד בדיוק כך?

לפעמים בטוח שכדאי. רק שלא ירגישו חוסר טעם בזה, חוסר רצון, אבל אם יש לכם עדיין מצבים כאלה שאתם רואים בהם התחדשות, אז ודאי שכן.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לכך שנעזור זה לזה בעשירייה ונתמוך האחד בחברו כשאנחנו מגיעים להכרה כולנו שאין עוד מלבדי במקום אין עוד מלבדו?

תמשיכו לעבוד, אין חכם כבעל ניסיון ואתם תגלו את הכול.

קריין: קטע מספר 17 אומר הרב"ש.

"מאחר שמשמים אינם נותנים חצי דבר לכן מוכרח האדם להתפלל לה' שיתן לו עזרה שלמה. זאת אומרת שהאדם בזמן תפילתו שאז הוא מסדר מה שבליבו, כי תפילה היא עבודה שבלב, מוכרח האדם אז להחליט בעצמו שרוצה שה' יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים. וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. וזה נקרא תפילה שלמה." 

(הרב"ש. אגרת ס"ה)

שאלה: מה זה לבקש מהבורא עזרה שלמה?

תצטרך לקרוא שוב.

אם הוא לא משאיר לעצמו שום רצון חוץ מכל הרצונות שיש ל, שהם כולם מכוונים לבורא, זה נקרא "תפילה שלמה", פניה שלמה, רצון אחד, כך צריך להיות.

שאלה: איך על כל חיסרון, מצב שהבורא שולח להרכיב כוונה? האם כוונה של אין עוד מלבדו? איך אפשר להרכיב כוונה יותר עמוקה?

אני לא ידע איך לענות לך, נראה לי שרק דרך חיבור עם החברים אתה מגיע לכוונה יותר עמוקה. כי ככל שיש לך יותר חברים מחוברים ומכוונים לאותה מטרה, הכוונה הזאת המשותפת היא החזקה, הנכונה והאמיתית. אי אפשר שאדם לבד יבנה את הכוונה שלו, לא, הוא לא יכול לסדר שום דבר אם הוא לבד. מיעוט הרבים שניים, למה? כי רק בראשון לעומת השני אנחנו צריכים לסדר את היחסים שלנו, הכוונות שלנו, הנטיות, הכיוונים, אומרים שלפחות שניים. לכן כל התיקון בכוונות הוא קודם כל תיקון ביחסים בינינו.

תלמיד: האם עומק הכוונה הוא כמות החברים שמתחברים סביב אותו חיסרון לאותה כוונה?

כמות החברים, עוצמת החברים, עוצמת הכוונות וגדלות המטרה.

שאלה: האם אדם בעשירייה צריך להרגיש את עצמו והעשירייה צריכה להרגיש את עצמה כמו אחד?

כן. הם חייבים בסופו של דבר להרגיש שאמנם הרצונות, המחשבות, הכוונות, יכולים להיות קצת בסתירה, בסטייה זה כלפי זה, אבל בסופו של דבר הם מגיעים למצב שהם כולם נכללים יחד למטרה אחת ובלב אחד.

תלמיד: אז תפילה פרטית ותפילה של העשירייה היא אותה תפילה?

כן יוצא שזאת אותה התפילה בסופו של דבר. זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: בדרך כלל התפילה שאנחנו שומעים שצריכה להיות לאדם היא להשתנות כלפי העשירייה, אז התפילה של העשירייה להשתנות כלפי הבורא?

הבקשה מצד האדם היא קודם כל להתאים את עצמו לחברים, להיות "כאיש אחד בלב אחד" ואז מתוך לב אחד הם יכולים לפנות לבורא ובטוח שהבורא ירגיש אותם. כי הבורא הוא סך הכול פרצוף עוד יותר עליון מהם, אם הם מתאספים כעשירייה, כעשר ספירות שלמות, אז הם ממש יכולים להגיע לחיבור עם פרצוף יותר עליון שזה נקרא "בורא".

תלמיד: אבל הבקשה של העשירייה זה גם שאנחנו נשתנה?

כן.

שאלה: אם אנו מתבטלים לגמרי, מבטלים את הרצון לקבל שלנו, לשם כך אנחנו צריכים להרגיש איזשהו סבל בעשירייה כדי להגיע לזה?

יכול להיות שלא סבל אלא שמחה, שאתם מבטלים את עצמכם כלפיי הבורא כדי להתקרב אליו, להידבק בו, אז למה זה חייב להיות סבל? אתם לא כל כך מתחשבים ברגשות שלכם כרגע, לעת עתה, אלא העיקר התוצאה.

שאלה: אם הבורא מבקש שאנחנו נבטל את כל הרצונות שלנו, איך זה מסתדר עם זה שעדיין אנחנו צריכים את הרצון שיעזור לנו? האם יש רצונות שצריכים להתבטל ואחרים שלא צריכים להתבטל?

זה לא חשוב לנו איזה רצונות מתבטלים ואיזה לא ובאיזו צורה, באילו מידות כל רצון ורצון, העיקר שאני רוצה להידבק לבורא ואני מבקש אותו שיעזור לי בזה. ומה שהוא עושה, אני מקבל כדבר הנכון. כי אני לא מכיר את שורש הנשמה שלי, אני לא מכיר אותה צורה שאליה אני צריך להגיע, ולכן מה שעושה הבורא אני מקבל בשמחה, העיקר שאני עובר מצבים בהשפעתו.

שאלה: מה זה אומר להידמות לחברים?

שאני רוצה לעזור לחבר בכל מה שהוא רוצה.

שאלה: בעניין היכולת של העשירייה להתפלל, איך אפשר למדוד אם התקדמנו לפני שנה לעומת השנה?

את הדברים האלה לא יכולים למדוד, זו צריכה להיות כבר מדרגה מסוימת רוחנית ממש.

שאלה: רב"ש כותב כאן שצריך לבקש מהבורא שיבטל את כל הרצונות וישאיר רק את הרצונות שהם למענו. הייתי מאוד רוצה להיות בכזה מצב שאין לך שום דבר לעצמך והכול מכויל, מכוון לבורא, אבל אני הרי מבין שבכל זאת יהיו רצונות אחרים, שהבורא ייתן מצבים אחרים שיגיעו, איך זה ייתכן?

כתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת", אם אתה מתחבר לעשירייה בטוח שבתוך העשירייה אתה מקושר עם הבורא. רק דרך זה שאתה נכנס לתוך העשירייה ורוצה להתבטל כלפיהם, שם אתה מוצא, רק השאלה היא אם אתה מרגיש או לא מרגיש, תלוי באיזו פעולה אתה נמצא, אבל אתה כבר מתקרב לבורא. רק מתוך כך שאתה נכנס לעשירייה.

שאלה: מה המשמעות שאין יותר רצונות בשביל עצמי, איך מתבטלים בצורה כזאת?

זו התוצאה מהתיקון שמגיע מלמעלה, מהאור העליון. כשאנחנו רוצים להתחבר, מבקשים על זה, אז לאט לאט האור העליון שמשפיע עלינו ומנקה אותנו ומחבר אותנו יחד, מתאים אותנו זה אל זה עד שאנחנו הופכים להיות פרצוף אחד, עשר ספירות שלמות שנמצאות ביניהן בהתקשרות הנכונה ההדדית ויש להם רצון משותף ויש להם מטרה משותפת, פעולה משותפת, ואז זה נקרא "פרצוף". ואז הם מגלים מתוך העבודה המשותפת האחידה הזאת, את הכוח העליון במידה מסוימת שמתגלה בהם וזה נקרא "גילוי הבורא לנברא".

שאלה: אם בן אדם מבטל את כל הרצונות שלו מי עושה את זה באמת, מי מוביל לכך שאני מבטל את עצמי לגמרי?

וודאי שהבורא, "אין עוד מלבדו". מי יכול לפעול בכל המציאות חוץ ממנו? בנו תלוי רק בירור הרצונות, והחסרונות שאנחנו מעלים. וגם שם אנחנו צריכים לברר כמה זו עבודה שלנו, או עבודה שלו. זה עוד יבוא לבירור.

תלמיד: אפשר להבין את בצורה אמביוולנטית, או שזה חד משמעי?

בינתיים תקבל שככה זה.

שאלה: לוותר על כל הרצונות, איך זה קשור לזה שנתקן רק את הכוונה?

כי הרצונות בעצמם הם רצונות שלא יכולים להצביע על שום דבר, כל טיב רצון נקבע על ידי הכוונה, ולכן הכוונה היא העיקר.

שאלה: מה זה אומר לעשות את רצונו של הבורא?

רצונו של הבורא זה שנהיה "כאיש אחד בלב אחד", ששוב נגיע לחיבור כמו באדם הראשון לפני השבירה. כולנו יחד, כל היצורים, כל בני אדם, כשבתוכנו יהיו כלולים גם דומם, צומח וחי, כמרכיבים שלנו. אנחנו צריכים לחזור לצורה כזו, זה רצון הבורא.

שאלה: האם ניתן לקבוע או להרגיש מה הם אותם רצונות שעדיין בעל מנת לקבל?

אנחנו צריכים להשתדל על ידי החיבורים בינינו לעורר אותם, לראות שהם עדיין על מנת לקבל, ולעלות מ"ן שהם יתוקנו בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם נוכל להגיע לתפילה שלמה רק ברגע שנגיע להשתוות צורה מוחלטת עם הבורא?

לא, כבר לפני כן אנו צריכים להיות בתפילה שלמה. כבר עכשיו, לפי המצבים שמתגלים אנחנו צריכים להשתדל להיות בתפילה שלמה. להתחבר כמה שיותר יחד בלב אחד, כמה שיותר לתאר שלפנינו יש בורא אחד, ולעלות אליו תפילה אחת. מה אנחנו סך הכול רוצים? אנחנו רוצים להיות בקשר עם כולם, ושהבורא ישלוט על כל הקשר הזה, על כל העולם.

שאלה: האם התפילה לביטול היא אישית או שכל חבר בעשירייה מבקש עבור כל החברים?

גם וגם. בעיקר המתפלל על חברו, עבור חברו, זוכה תחילה.

שאלה: מה זה המצב שהאדם מבקש ביטול שלם? הרי כבר מתחילת הדרך מבחינת האדם הוא חושב שהוא מבקש ביטול שלם. איך יודעים עכשיו שזה ביטול שלם, ורק צריך שהבורא יוציא את זה לפועל?

ככל שאני מתקדם, אני יותר ויותר מגלה את הרע שבי, כמו תלמידי רבי שמעון שכבר היו בדרגה גבוהה, ויחד עם זה גילו שהם רוצים להרוג זה את זה. לכן מתפללים לבורא שיעזור לו, ולכל אחד ואחד להתגבר על הרצון לקבל שלו, ולהפוך אותו לאהבה, לרצון להשפיע.

שאלה: הבורא לא סובל חוסר שלמות, כלומר הוא מיד מתגלה כשיש מה לתקן?

לא. אי אפשר להגיד כך, יש לו תוכנית משלו.

שאלה: מתי נגיע להכרה שאנחנו מתבטלים לפניי הבורא, או שזה מצב קבוע?

להתבטל לבורא אנחנו צריכים בכל רגע ורגע, וזו עבודה ללא הפסקה. אנחנו צריכים לתת דוגמאות זה לזה, ולתמוך זה בזה. זו צריכה להיות התפילה שלנו. כי בלי ביטול כלפיי הבורא, אנחנו לא יכולים להתקשר אליו, ולעלות אליו שום תפילה.

שאלה: איך אני יכול להביע תפילה כלפיי החברים? כי אני מרגיש את החברים שלי בעשירייה, אבל כשאני צריך לכתוב תפילה או להביע תפילה אני כבר נהייה אילם. איך אני יכול לעשות זאת?

תשתדל, אין לי מה להגיד. אתה צריך להשתדל להיות מחובר איתם, וזהו. להתאמץ חבר'ה, אין כאן מה לעשות, אלא כל הזמן להתאמץ. תנסו לכתוב לעצמכם כל מיני פתקים בטלפון, שיעשה לכם הודעה פעם בכמה זמן, להזכיר לכם שצריך לחשוב על החברים, עד שהרגל נעשה טבע שני, עוד ועוד כאלו דברים.

בבקשה, תתקשרו כל חצי שעה אחד לשני, רק להתקשר, אפילו בלי מילים, אבל כבר ידוע מה קורה. אומנם שזה מרגיז, ואומנם שזה מפריע, אבל על ידי זה אתם תתרגלו. פתאום "לא היה צלצול, לא הייתה פנייה, מה קורה להם, איפה אני?". אין מה לעשות, אנחנו נמצאים בעולם מכני, וצריכים להשתמש בכל מה שיש בו.

שאלה: זה פשוט נשמע לא הגיוני שכל העשירייה תגיע לחיסרון אחד, איך זה קורה שכולם נמצאים באותו החיסרון?

אם הבורא אחד, המטרה אחת, חיים אחד, אז למה לא יכול להיות חסרון אחד?

תלמיד: כי כולם נמצאים במצבים שונים.

אז מה? מהמצבים השונים כולנו רוצים להגיע למטרה אחת, להידבק לבורא, לגלות אותו, ולהיות לידו. אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו צריכים לחזור לשורש שלנו, כל אחד מהמקום שלו, אבל כשאנחנו מגיעים לשורש, כולנו מתאחדים יחד.

תלמיד: וזו העבודה החיצונית שלנו, להביא את כל החברים למצב הזה, לחיסרון הזה?

כן. אנחנו צריכים להביא לשם את כל האנושות, את כל מי שחי ועוד לא חי, לא חשוב, עד שכולנו נהיה "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: החברים עוזרים לי לסדר את היחס הנכון לחיים וגם לרוחניות. למה החברים תמיד רואים את האמת, את כל האמת, ואני לא?

קודם כל הם מסתכלים עליך דרך הרצון לקבל שלהם, ולא מתוך האהבה, אלא מתוך ביקורת, לכן ההסתכלות שלהם עליך היא הסתכלות יותר אובייקטיבית.

שאלה: זה נכון שאנחנו צריכים להיות במצב הזה ולהתנהג כאילו שאנחנו נמצאים באין עוד מלבדו כל הזמן כדי להיות קרובים ככל הניתן אחד לשני, כי הרי לאף אחד מאיתנו אין את הרצון הזה באמת, הרצון היחיד שאפשר לפתח הוא בינינו. אם אנחנו מפתחים אותו בינינו, אז אנחנו יכולים להשיג משהו.

לא שמעתי שאלה.

תלמיד: אם אנחנו רואים שזה בלתי אפשרי להיות באין עוד מלבדו, אנחנו צריכים להזכיר אחד לשני על זה, ומהנקודה הזו אנחנו יכולים לפתח משהו. אין סיכוי בעולם שאני יכול לבקש על החברים, בלי לחשוב על עצמי.

נחשוב על השאלה שלך.

שאלה: מה ההבדל בין זה שאני מבקש על כל העשירייה, לבין זה שכולנו מבקשים?

אם אני מבקש עבור כל העשירייה, אני בזה רוצה להתקרב לנקודת התיקון הפרטי שלי. אבל כדי לפנות לבורא זה לא מספיק, רק כולנו יחד, כל אחד צריך להגיע לנקודה הפנימית הפרטית שלו, ואז להתחבר יחד כמה שאנחנו מסוגלים, כמה שאנחנו יכולים לתאר את זה, ולפנות יחד לבורא. זאת התפילה האמיתית.

שאלה: החבר סיפר שיש לו מלא מחשבות בראש. איך אתה ממליץ לסדר את עצמנו בשיעור, כך שנוכל לקלוט אותך ואת השיעור, כשכל הזמן רצות אינספור שאלות בראש?

אני מרגיש אותו כתלמיד חדש שעדיין לא סידר את כל הדברים האלה. צריך לעבור זמן כדי להרגיש איפה אני נמצא, לאן אני בדיוק מכוון, מהו היחס שלי לעשירייה, ששם בעיקר אני מברר את הדברים.

אני יכול להסתובב עם השאלות שלי לבד וזה יהיה פילוסופיה ולא קבלה, וכך אף פעם לא אברר אותן בצורה נכונה. אלא כל העבודה היא להכניס את עצמי עד כמה שאפשר לתוך העשירייה עם כל הרצונות, עם כל המחשבות שלי ואז אני מהר מאוד מברר את הפנימיות שלי, מה אני רוצה, לאן אני נמשך וכן הלאה. ואז כל השאלות האלה והמחשבות שמסתובבות בראשי יסתדרו. בצד אחד למטה זו תהיה הקבוצה, ובצד השני למעלה הכיוון לבורא. ואם כך אכוון את עצמי בין שתי הנקודות האלה, אני מסדר מהר מאוד את כל הבלבולים שלי.

תלמיד: כתלמיד בשיעור, מה הכי מומלץ לעשות, כשיש לי מלא שאלות בראש, כדי להתקשר אליך ואל מה שאתה עכשיו מוסר?

להתנתק מהמחשבות שלך ולהתקשר למחשבות שלי. לשמוע מה הקריין קורא. נניח עכשיו הקריין קורא משהו, אז כולנו צריכים להתנתק ממה שהיה קודם ולשמוע דבר חדש - "שיהיו בעיניך כחדשים". ואחרי שאתה שומע ויכול איכשהו למיין את הדבר החדש הזה, אז אתה מתחיל לעבוד עימו, להתחבר עם החברים, למיין משפטים, פסוקים וכן הלאה, אבל זה בתנאי שיש לך כבר ראש ולב פנויים ממה שהיה קודם, מהפסוק הקודם. זה לא פשוט, אבל כך צריכים ללמוד.

בחודש, חודשיים האלה, אנחנו עוברים הרבה פסוקים הקשורים לתקופה של "הימים הנוראים", ראש השנה, סוכות, שהם יסוד של כל ההתפתחות שלנו, לכן כדאי לנו להיכנס לזה כמה שיותר עמוק. ולהישאר בזה.

קריין: קטע הבא מס' 18 אומר בעל הסולם.

"יש ג' תנאים בתפילה:

א. להאמין, שהוא יכול להושיע לו, אף על פי שיש לו תנאים הכי הגרועים מכל בני דורו, מכל מקום "היד ה' תקצר מלהושיע לו". שאם לא כן, הרי, חס ושלום, "אין בעל הבית יכול להציל את כליו".

ב. שכבר אין לו שום עצה. שמאי שהיה אפשר בכוחו לעשות, כבר עשה, ולא העלתה רפואה למכתו.

ג. שאם לא יעזור לו, טוב לו מותו מחייו. שענין תפילה הוא אבודה שבלב. שעד כמה שהוא בבחינת אבוד כך גודל התפילה. שבטח, שאין דומה למי שחסר לו מותרות, או למי שיצא פסק דינו למות, וחסר רק הוצאה לפועל. והוא כבר כבול בכבלי ברזל, והוא עומד ומתחנן לבקש על נפשו. שבטח לא ינום, ולא ישן, ולא מסיח דעת, אף רגע מלהתפלל על נפשו." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ר"ט. "ג' תנאים בתפילה")

שאלה: מה המשמעות, שאם לא עוזרים לו, יותר טוב לו מותו מחייו?

כי אז הוא בטוח מת. אם לא עוזרים לו, נגיד החברים לא רוצים להתחבר עימו ויחד כולם מאיזושהי סיבה לא רוצים להתחבר, או לא מתחברים לבורא, אז הם אבודים ונמצאים כבר במצב שהוא מוות, זאת אומרת מנותקים מהבורא, מהאור העליון, ובזה הם גומרים את החיים שלהם. אומנם הם קיבלו הזדמנות, והבורא מושך אותם ורוצה שהם יתקרבו אליו ויבקשו, אבל הם משום מה מתעצלים, לא מתחברים ביניהם ולא פונים לבורא בצורה נכונה ומספקת.

ולכן ג' התנאים האלה בתפילה הם הכרחיים, כדי שנשיג בינינו את החיים שלנו. זה לא סתם לבקש סליחה שיהיה קצת יותר טוב כמו שאנשים חושבים. אצלנו דווקא הדינים של הימים הנוראים, ראש השנה, יום כיפור, זה ימים שאנחנו צריכים להבין שיש כאן משפט - או להישאר במוות, או לעלות לדרגת החיים האמיתיים, הרוחניים, וכאן אנחנו צריכים לראות את עצמנו עומדים בין זה לזה.

שאלה: כתוב שתפילה היא עבודה שבלב, וככל שהוא אבוד כך גודל התפילה. תוכל להסביר?

ככל שהוא מרגיש שהוא אבוד, והוא בעצמו לא מסוגל לכלום, במידה הזאת בצורה כזאת, יש לו תפילה להתחבר עם החברים ולהתחבר עם הבורא, כדי להגיע להשפעה הדדית עם החברים ועם הבורא, ובזה לראות את החיים האמיתיים.

שאלה: כתוב תפילה שבלב. האם האדם יכול להפריד בין לב ומוח ולהגיד שאני עכשיו אתפלל בלב, ועכשיו אתפלל במוח?

אני חושב שכל אחד מסוגל לזה. ההרגשה היא בלב, המחשבה היא במוח, ויחסית זה לא קשה להבדיל בין שניהם.

תלמיד: נגיד כוונה, זו עבודה בלב או במוח?

כוונה יכולה להיות גם בלב וגם במוח, אבל תלוי איפה היא נמצאת, איפה האדם בודק אותה ועובד עימה.

תלמיד: איך אפשר להפריד את זה?

תנסה להרגיש מה יש לך בלב ומה יש לך במוח.

תן לנו איזה נושא.

תלמיד: כוונה.

כוונה למה?

תלמיד: שתהיה כוונה תמיד לתיקון, תמיד לבורא, תמיד לחיבור.

אתה מבקש. אתה רוצה לבדוק, אם הכוונה שלך לחיבור ולתיקון היא כוונה אמיתית. יפה. אז תרגיש, תנסה להרגיש אותה, אם היא במוח או בלב.

תלמיד: לפי הרגשה שלי אי אפשר להפריד. זה ביחד עובד.

לא. זה לא יכול להיות. גם זה וגם זה קיים בכל אחד וכל אדם יכול להפריד. זה יכול להיות נושא אחד, אבל הוא מרגיש אותו גם בלב וגם במוח, וזה אצלו די נפרד. תעבוד על זה, תראה עד כמה שזה לא יחד ואז תראה איך אתה יכול לעבוד על ידי המוח, בכדי להפריד ולבודד ולייצב כוונה בלב. המוח סך הכול הוא כלי עזר.

שאלה: הבנתי שזה מצב חשוב להיות אבוד בלב. איך אפשר להגיע למצב כזה להיות אבוד בלב, צריך להתפלל בשביל זה?

כן. כי הוא מרגיש בלב שאין לו שום סיכוי להגיע להשפעה, לחיבור עם הקבוצה, לחיבור עם הבורא, זה נקרא שהוא אבוד ואת זה הוא מרגיש בלב.

שאלה: איך אני מגיע למצב הזה?

תיכנס קצת יותר ללב שלך, תנסה להרגיש מה יש בו וכמה אתה יכול לברר מה שיש לך בלב על ידי המוח. ובצורה הפוכה, כמה אתה יכול לחבר למחשבות שלך, את הרצונות שלך ואז אתה תראה מה הקשר בין לב ומוח. רק שניהם קיימים אצלנו.

תלמיד: האם יש רצון כזה לרצות להיות אבוד בלב?

כן.

תלמיד: איך אפשר לעזור אחד לשני להגיע לרצון הזה?

תנסה, תלחץ על הלב שלך ועל המוח ועל ידי שניהם תכוון את עצמך למצב הזה המיוחד. תבדוק, תהיה בו, תרגיש אותו, אולי תכתוב משהו שאתה חושב, אחר כך תעבור לבירור אחר על ידי הלב והמוח - שיהיה קצת יותר מוח ופחות לב, וככה תשתדל עם שתי המערכות האלה, מוח ולב, להבין איפה אתה נמצא, מה פועל בך ותנסה לכוון אותם יחד בחיבור ביניהם לבורא.

שאלה: יש לי נטייה לברוח מהבירור האישי שפרטת ולהגיד "הרב אומר שהעיקר זה חיבור בעשירייה".

זו נטייה אגואיסטית כי אתה לא רוצה להיות מורכב, מסובך ולהרגיש את עצמך שאתה לא יודע איפה אתה נמצא. אתה מאבד כאילו את נקודת היסוד, איפה אתה עומד, אבל תנסה בכל זאת.

תלמיד: יש כאן אחריות אישית של כל אחד? כלומר אי אפשר לעבור ולהגיד "הרב אומר שהעיקר החיבור בינינו"?

כלפי החיבור אני רוצה גם להיכנס לתוך החיבור וגם ולצאת ממנו על מנת להרגיש את כל הנקודות שלו ולגרום לחיזוק שלו.

שאלה: יוצא לפי המאמר שלשים את עצמך במקום הזה של האדם שרוצה מותרות זה ברור, הרי כולנו כאלה, אבל לשים את עצמך באותו מקום שבו אתה נידון למוות ומחכה רק למימוש ההוצאה להורג זה לא פשוט. האם זה דבר מועיל לעשות?

אני חושב שעכשיו זה עדיין לא המצב שלנו. אנחנו צריכים רק לתאר לעצמנו עד כמה אנחנו מחוברים עם החברים ולא מחוברים עם החברים. מחוברים עם הבורא ולא מחוברים עם הבורא. ועד כמה אנחנו יכולים להיות בין שני המצבים האלו.

תלמיד: כאלה דוגמאות קיצוניות הן לא לרמה שלנו?

תנסו בעדינות ונראה.

שאלה: איך להשתחרר מהזבל שמפריע לי להתרכז בחשיבות המטרה, ומפזר אותי לכל הכיוונים?

רק להתחבר עם החברים וזה יעזור לך מאוד לראות איפה הזבל ואיפה לא, עד כמה אתה יכול להתרחק ממנו, ולנקות את עצמך. אדם יכול לנקות את עצמו בדרך כלל על ידי זה שהוא נמצא בתוך החברים ואז הוא יכול לראות איפה יש לו מקורות זבל ואיפה לא. שיסתכל רק מתוך החיבור.

תלמיד: אם מופיע כזה רצון, מה הפעולה הנכונה לעשות?

להיות בתוך החברים ומתוך החברים אם הוא מסתכל על מה שקורה לו, אז הוא מזהה מהר מה פסולת ומה לא, ויש לו אפשרות בחיבור עם החברים להיפטר מהפסולת בקלות.

שאלה: האם ניתן לפרש עזר כנגדו בצורה שכשהלב מושך לחיבור הבורא מעורר להתנגדות במוח ולהפך, משיכה במוח מפעילה התנגדות בלב?

כן. זה קורה וזה טבעי. מה לעשות? החיבור עם החברים צריך לייצב אותך. במוח, בלב, לכיוון טוב יותר, רע יותר, לא חשוב, העיקר זה החיבור עם החברים, הוא ייתן לך בדיוק את הנקודה האמתית והיסודית שאתה תוכל לעמוד עליה נכון ואז לברר הכול.

שאלה: כשבן אדם אומר "טוב לי מותי מחיי", הכוונה היא לכיליון פיזי או לחזרה למצב שהוא היה לפני שנכנס לרוחניות?

לא. "טוב לי מותי מחיי" זה תלוי איך אדם מתאר לעצמו מה זה מוות. יכול להיות שזה ניתוק מהחברים, יכול להיות שזה ניתוק מהרוחניות, ניתוק מהבורא. יכול להיות שזה ניתוק מהחיים הגשמיים שלו. זה איך שכל אחד מתאר לעצמו.

שאלה: אם התענוג מהחטא נולד במחשבה מה חייב שיהיה לי תמיד בלב כדי שהמחשבה תהיה מוכנה לפני התענוג? כוונה או ידיעה?

ידיעה, כוונה, מחשבה, הרגשה, תענוג, אלה דברים שאנחנו צריכים לברר, כדי שלא נתבלבל ביניהם. את כל המצבים אנחנו מחלקים רק לשניים - במוח ובלב. אז קודם כל לברר, האם אני מקבל את ההבחנה הזאת במוח או בלב, ואז אני אוכל להמשיך לברר את הדברים.

שאלה: אומרים לנו שאנחנו לא עובדים עם הרצון, אבל העבודה היא לתקן את הכוונות שלנו מקבלה להשפעה. האם תוכל להבהיר, איך ביטול הרצון קשור לתיקון היפוך הכוונות שלנו?

ביטול הרצון, הכוונה לביטול הרצון על מנת לקבל. שאם אני מבטל אותו אז אני נשאר עם הכוונה על מנת להשפיע ועל ידה אני כבר מתקשר לבורא.

שאלה: אמרת שבאופן כללי צריך לשאוף להשפיע לבורא. אבל איך אפשר להבין ברצונות ספציפיים, מה אפשר למלא וממה אפשר להימנע?

לא חשוב לנו איזה רצונות. חשובות לנו הכוונות ושאנחנו לא נתבלבל בין הרצון לכוונה. אני צריך לעשות צמצום על הכוונה על מנת לקבל, ואז אני יכול להשתמש ברצונות. נניח שיש לי איזה מסנן שאני מעביר דרכו את כל הכוונות שלי ורק הכוונות על מנת להשפיע עוברות דרך המסנן הזה. אז אני יכול להשתמש עם כל הרצונות שהם כבר בכוונה על מנת להשפיע, ואני לא צריך לבדוק את הרצונות האלה, אם הם טובים, או לא טובים, כי הם כולם על מנת להשפיע לזולת, לחברים, לבורא.

זאת אומרת, כאן העבודה שלנו היא להידבק בכוונות, מה אנחנו רוצים שיקרה כתוצאה מהשימוש ברצונות שלנו. אם זה לטובת הזולת חוץ ממני, אז מותר לי להשתמש. אם זה לא לטובת הזולת, אז אסור לי להשתמש, לא חשוב איזה רצונות.

שאלה: איך לרצות באופן מלא לבטל את כוחך לפני הבורא, כפי שנאמר בקטע, ולא חלקית, כי האגואיזם מנסה לנצל כל הזדמנות?

אני חושב שמה שאנחנו צריכים זה רק להעביר את זה דרך החברה. כשהמקובלים אומרים "מאהבת הבריות לאהבת הבורא", זה נקרא שאני לא יכול לעשות שום פעולה כלפי הבורא אם אני לא מבצע אותה קודם לטובת הבריות, וכך אנחנו צריכים לעשות. לכן כל העבודות שלנו בינתיים הן רק בקשר הטוב, הרחב, מלב ללב בינינו.

שאלה: בהקשר לקטע 16. מדוע הבורא מוביל אדם לתפילה? הרי מסתבר שגם בזה אין בחירה חופשית.

אין בחירה חופשית בדרך שהאדם עובר, אלא יש בחירה חופשית רק בחיבור בין בני אדם, שעל ידי זה הוא מגיע להתקרבות לבורא. תקראו שוב את המאמרים האלה, מאמר "השלום", מאמר "בחירה חופשית", אלו המאמרים הראשונים של בעל הסולם.

שאלה: מי אני אם הכול בא מהבורא? אז איפה התפילה?

הכול בא מלמעלה, אבל הכול מתייצב על ידי התגובה שלי מלמטה. ולכן אנחנו חייבים להגיב נכון על כל רגע ורגע בחיינו.

שאלה: מכאן נובע בעצם, שעלינו להודות לבורא על כך שנתן לנו את האפשרות להתפלל אליו. אבל למה אנחנו אשמים אם הבורא לא הזמין אותנו להתפלל? מהי הפנייה החופשית אליו?

הבורא מזמין אותנו להתפלל על ידי זה שהוא מעורר בנו כל מיני חסרונות. ואם אנחנו לא מגיבים על החסרונות האלו אז הוא עוזב אותנו. או שהוא צריך לתת לנו חסרונות יותר גדולים, בעיות יותר גדולות, כאבים וכן הלאה.

זה חשבון שלא כדאי לנו להתעמק בו. כדאי לנו להחליף את הנושא לתפילה, שאנחנו לא מתפללים לבורא על זה שכל אחד ואחד מרגיש כמה לא טוב לו, אלא על כך שכל אחד ואחד מרגיש כמה אין לו חיבור נכון עם החברים.

ואז הוא מבקש מהבורא את החיבור, את עוצמת החיבור, את הדבקות בחיבור, עד כדי כך שהוא מגיע לתיקון השלם. כי חוץ מחיבור אנחנו לא צריכים כלום. אנחנו צריכים להגיע לחיבור כמו שהיה לפני שבירת אדם הראשון.

שאלה: בבניית התפילה יש כנראה שלבים מ"אני" ל"אנחנו". אני מבקשת עבורנו, אני מבקשת עבורם, אנחנו מבקשים עבורנו, אנחנו מבקשים עבורם, איזה מהצורות קרובה יותר לפנייה לבורא?

הצורה הקרובה לפנייה לבורא היא לבקש עבור כל המציאות ועבור כל הנבראים, שכולם יתחברו ויהיו "כאיש אחד בלב אחד", ושהבורא ימלא את כול הכלי הגדול הזה שנקרא "אדם הראשון המתוקן".

שאלה: חשוב לבקש, ולא פעם שמענו, "למה לא ביקשת?". מה לעשות אם יש צורך בעזרה אבל אני מרגישה שזאת בושה לבקש עבור עצמי?

כן, זו בושה לבקש עבור עצמי, אלא בתנאי שאני כולל בתפילה שלי את הבקשות של כולם. אני לא נמצא לבד במצב הזה, יש עוד הרבה אנשים, לכן אני מבקש עבור כולם. תנסו להתפלל על מה שחשוב לכם, אבל לא לעצמכם אלא לכולם, הבורא נותן לזה מספיק הזדמנויות.

שאלה: כאשר הבורא לא נותן לנו את הכוח להתפלל, האם המטרה היא לבנות בתוכנו חיסרון גדול יותר?

כן, אנחנו צריכים אולי לא לבנות אלא להשתדל להרגיש חיסרון קטן כחיסרון גדול, אם הוא נמצא בדרך לתיקון.

שאלה: מה משמח את הבורא?

שאנחנו רוצים לפנות אליו, לבקש ממנו חיבור, לבקש להרגיש אותו בחיבור בינינו, להרגיש שאנחנו נמצאים בדבקות עימו, וכך להגיע לצורה השלמה. זה נקרא שכולנו מחוברים יחד עימו בצורה שלמה.

שאלה: איך אני יודעת שאני יכולה לקבל כדי לעשות נחת רוח לבורא?

תדברי על זה עם החברות, תבררו זאת ותבינו.

שאלה: אם אנחנו מגיעים לחיבור בעשירייה, האם זה לא אומר שאנחנו מגיעים לחיבור עם הבורא?

זו כבר תחילת החיבור עם הבורא. בתוך העשירייה שלכן, אפילו שאתן לא מתחברות עם עוד עשיריות, אתן כבר מגיעות לחיבור בבורא.

שאלה: את מה התפילה מתקנת באדם שמתפלל? מה עצם הפניה לבורא משנה בו?

התפילה מזמינה מהבורא כוח עליון שמקשר אותנו זה לזה כמו שהיינו מחוברים במערכת אדם הראשון לפני החטא. כולנו מתחברים יחד לאותה המערכת, וכל השבירות יתוקנו ויתחברו יחד איתנו.

לכן אומרים שאנחנו מגיעים להרגשת החיבור לא כמו אדם הראשון שהיה כאדם אחד, נקודה אחת, אלא נרגיש את החיבור שלנו פי תר"ך פעמים, פי 620 פעמים לעומת מה שהיה באדם הראשון. זו הצורה השלמה של אור אין סוף ברצון על מנת להשפיע אחד.

שאלה: נראה שכל העבודה היא להגיע לפנייה משותפת מהעשירייה ואז הבורא יענה. למה זה כל כך קשה להגיע לפנייה המשותפת הזאת? מה יעזור לנו בצורה פרקטית?

הרצון לקבל האגואיסטי שלנו לא נותן לנו לחשוב זה על זה, להתחבר זה עם זה ולהתקרב זה לזה. לכן אנחנו נמצאים במצבים שצריכים להביא את עצמנו ליום הדין, למצב שנמצאים בו לפני הדין. ואז מה לעשות? מה יהיה איתנו? אז אנחנו מגיעים לבקשה, לתפילה.

שאלה: איך להפוך את הלב שלי להיות דומה לעשר חברות אם כל אחת שונה מהאחרות? איך למצוא נקודה אחת כדי להגיע לתפילה משותפת בביטול מוחלט מול החברות ולכוון את כל המחשבות רק לרצונות שלהן?

אנחנו לא עושים זאת, אלא האור העליון הוא שמחבר בינינו ועושה מאיתנו חבורה אחת.

קריין: קטע מספר 19, אומר הרב"ש.

"אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו. 

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)

קריין: קטע 20, אומר הרב"ש.

"בכדי לצאת מהטבע שהבורא ברא, אין האדם מסוגל לצאת, כי ה' ברא את הטבע הזה. אי לזאת, אין עצה אחרת, אלא לבקש מה', שהוא יתן לו טבע שני, שהוא הרצון להשפיע. וכל הבחירה שאנו מתייחסים להאדם, היא רק בבחינת התפלה, היינו שהאדם יבקש מה', שהוא יעזור לו, שיתן לו את הטבע השני. ומשום זה, כשהאדם רוצה לעשות תשובה, הוא צריך רק לבקש מה', שהוא יעזור לו, היינו לצאת מאהבה עצמית לאהבת הזולת. לכן אנו מבקשים מה', ואנו אומרים ומתפללים "השיבנו אבינו"." 

(הרב"ש. מאמר 31 "אין אדם משים עצמו רשע" 1985)

שאלה: מהי הכוונה לעשות את כל הפעולות למען הבורא? האם היא נובעת מנקודת הדבקות עם החברים בעשירייה ועם הבורא?

היא כדי שנתעלה מעל הרצון לקבל שלנו. זה לא כלפי הבורא דווקא, אלא יש כאן שני דברים - לצאת מהרצון לקבל, אני לא רוצה להיות בו יותר כי אני עושה הכול כדי להנות אותו, ולעשות לטובת הבורא בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כתוב שאת כל הפעולות והרצונות צריך לעשות למען הבורא. מה האדם צריך לעשות אם מתגלה בו איזה רצון? האם עליו לומר "אני לא אהיה ברצון הזה, אני אתכלל בחברים בעשירייה"?

כן. זה שהוא הולך ומתחבר לעשירייה, גם זה כדי להתנתק מהעצמי.

תלמיד: התנתקתי מעצמי, נכללתי בחברים, אני מרגיש את החברים ולא את עצמי. מה לעשות הלאה? מה זה אומר שאני פועל למענם, למען הבורא?

למען הבורא אתה לא יכול לעשות שום דבר, מה תעשה עבורו? אלא אם תשפיע לחברים, אז בזה אתה יכול לעשות טובה, נחת רוח והשפעה לבורא. זה כמו ילדים קטנים ואימא, אם ילד רוצה לעשות טובה לאמא ואין לו מה לעשות עבורה, כי מה הוא יכול לעשות? אבל אם הוא משחק עם האחים שלו, אז הוא עושה לה בזה טובה, זו צורת ביטוי האהבה שלו לאמא.

תלמיד: מה זה אומר לעשות את כל הפעולות לטובת הבורא? האם זה להתעלות כל פעם מעל הרצון שמתגלה ולבחור להעדיף את הדביקות עם החברים?

נכון, וחוץ מזה אין שום דבר.

שאלה: לאחר שהתנתקתי מעצמי, אני צריך להפוך להיות משפיע?

נכון.

שאלה: בקטעים הקודמים כשקראנו על תפילה הרגשתי שאם אין לי תפילה בלב ההרגשה היא שאני אבוד. ופה אנחנו קוראים שאדם מרגיש אבוד אם הוא לא מקבל מהבורא את הרצון להשפיע. האם תפילה ורצון להשפיע זה אותו הדבר?

לא, "תפילה" זאת פניה לבורא, ואת הרצון להשפיע אנחנו מקבלים מהבורא. אם מבקשים ממנו נכון אז מקבלים רצון להשפיע.

תלמיד: האם תפילה זאת הרגשה שיש תפילה, שאני יכול לפנות לבורא, האם זה לא מספיק, האם אני צריך גם להשתוקק לקבל משהו כמו רצון להשפיע?

כן. אתה צריך בתפילה בדיוק ככול האפשר לברר מה אתה רוצה לקבל מהבורא. דווקא מהדיוק בתפילה, מאופן התפילה הוא נהנה, אתה עושה לו בזה נחת רוח. כי בתפילה אתה מבטא את היחס שלך לבורא, עד כמה אתה מכיר שהוא כל יכול, שברא את הכול. הוא ברא את הכול ועיצב את הכול כדי שהנבראים ירגישו איפה הם נמצאים, ושהם יכולים לעלות מבור עמוק להר גבוה, ובזה הם ירגישו את עוצמת הבריאה ועוצמת הבורא, ויוכלו ליהנות מזה. הוא לא עושה את זה כדי שיכבדו אותו ויכירו את כוחו וגדלותו, אלא שהם ירגישו, ייהנו מכל הבריאה, מכל עוצמת הבריאה, יתכללו מזה.

תלמיד: כשקראנו את קטע 15 דיברנו על זה שאנחנו צריכים לשים לב שאת התפילה אנחנו גם מקבלים מהבורא. וכשכך מכוונים את עצמנו בזמן הרגשת התפילה, אז נשארת רק תפילת הודיה. ההרגשה היא שבסך הכל הפנייה האחרונה לבורא זו הודיה ולא בקשה לרצון להשפיע. יש הודיה ולא בקשה שאני צריך וחסר לי משהו, אלא יש כבר שלימות. אז מהי הבקשה לרצון להשפיע שאני צריך לבקש מהבורא?

הרצון להשפיע מתבטא בזה שאני מתחבר לחברים, שאני דוחה אותם בצורה טבעית, זה ברור, ואחר כך כשאני מתעלה לחיבור עם החברים עם זה אני עוד צריך להגיע לחיבור עם הבורא, ואז הרצון להשפיע הזה שהוא הבורא מתלבש בי.

שאלה: כל פעם כשאנחנו בונים תפילה אנחנו צריכים לעבור את כל שלושת המצבים האלה, שרק הבורא יכול לעזור, שהשקעתי את כל המאמץ שאפשר, שהגעתי לייאוש מכוחותי עצמי? שלושת התנאים האלה חייבים תמיד להתקיים כדי שנגיע לתפילה?

נכון, הם בסך הכול מייצבים כלי נכון אחד.

שאלה: אמרת שרצונות כלפי הזולת מותר, ורצונות למילוי ישיר אסור. איך אני בודק ומוודא שהרצון לקבל לא מסובב אותי?

רק על ידי חיבור עם החברים, האם אני מרגיש שאת מה שאני הולך לעשות הם צריכים, ולא אני בעצמי.

שאלה: האם הכוח האמיתי של העשירייה הוא בזה שהוא שומר אותנו דווקא מפני המשיכה ימינה?

למה ימינה?

תלמיד: כי כשאתה נמשך ימינה זאת הרגשה קלילה שאין בה שום כבדות, אתה יכול לרחף, ודווקא פה העשירייה מחזיקה אותך שלא תלך יותר מידי לשם, אלא תשמור על הקו שהכול נעשה דרך הט' ראשונות.

אני לא חושב שזה מקום לברורים. ודאי שהשמאל יותר מורגש מימין כי הוא שייך לרצון לקבל שלנו, וימין כולו השפעה ואין לנו בזה הרבה הבחנות. צריך עוד לברר את זה, צריך עוד דוגמאות.

שאלה: נגיד שאדם רוצה להתפלל, הוא בודק את עצמו לגבי ג' התנאים לתפילה והם לא מתקיימים בפנים, הוא עדיין לא במצב שטוב לי מותי מחיי, עדיין לא ממש מאמין שהבורא יכול לעזור.

אז מה?

תלמיד: אפשר להתפלל עדיין, או שצריך לעשות משהו אחר?

מותר להתפלל, והוא חייב לעשות את זה בכל מקרה, בכל מצב שיהיה, אבל מה יצא לו מזה? זה כבר לפי התפילה. אדם לא יכול לבדוק האם הוא נמצא בג' התנאים האלה או לא. תנאי ב' שכבר אין לו שום עצה, אז מה לעשות? תנאי ג' שטוב לי מותי מחיי, אז מה בעצם אני עושה כאן? לכן אני לא חושב שאנחנו צריכים כל כך לעמוד בכל תנאי ותנאי בקפדנות, אלא העיקר הוא חיבור בתוך הקבוצה ופנייה מזה לבורא.

ואז הבורא מעביר אותנו, כל עשירייה ועשירייה, בכל מיני שלבים ושבילים משלה ומקדם אותנו. העיקר הוא כל הזמן להיות יחד ובתפילה לבורא. עכשיו יש לנו כמה ימים שאנחנו צריכים להשקיע את עצמנו בזה.

תלמיד: אם אתה אומר שיותר חשוב להיות ביחד ולא חשוב על מה בדיוק להתפלל, אז תורן החיבור יכול לבחור איזו תפילה כללית וכולנו נתחבר, לא חשוב מהי בדיוק התפילה?

למה שכולם לא יחפשו?

תלמיד: לא יודעים איך, כל אחד בא מהמקום שלו.

כל אחד מהמקום שלו שיבחן איזו תפילה קצרה ממנו וממנו וממנו מכל החברים, שכולם מתחברים לזה ולא שיש תורן אחד. יכול להיות אחד שהוא שליח ציבור שמבטא את זה, אבל לא שהוא בוחר במקום כולם.

תלמיד: אבל אז לא יוצאת תפילה אחת, יוצאות הרבה תפילות קטנות כאלה.

בסדר גמור, לא חשוב, העיקר שכולם ישתתפו בזה ואחר כך תראו איך לחבר.

שאלה: מה אני יכול לקבל מהבורא ומה אני יכול לתת לחברים, רק כוונה?

כן. רצונות אתה לא יכול, אבל כוונה שאתה שומע מה שהם רוצים לעשות, איך הם מתחברים ואתה מתחבר איתם. אנחנו צריכים להתחבר לכל תפילה ותפילה, לכל התפילות של החברים, ועל ידי זה אנחנו מרגישים שאנחנו שבאמת מתקרבים זה אל זה. אז קדימה בואו נעשה כך.

שאלה: אם אני מרגיש את הרצון של כל העשירייה בתוכי ומעלה תפילה לבורא, זה נקרא "תפילת רבים"?

אם אתה נכלל מכל העשירייה ומשתדל בסך הכול להיות יחד איתם, ולהעלות יחד איתם את התפילה הזאת לבורא, אז זאת תפילה אמיתית, תפילה בציבור, הציבור הופך להיות כאחד.

שאלה: כשאתה מגיע לשלושת התנאים לתפילה, שדיברנו עליהם במאמר הקודם, מה התגובה המיידית של הבורא?

אני לא יודע מה התגובה המיידית של הבורא, אני יכול לדרוש מהבורא שיגיב על הבקשה שלי מיד? אני לא יכול. וגם האמת קורה כאן דבר אחד מאוד מיוחד, ברגע שאני מעלה את הבקשה שלי לבורא ומרגיש שאני רוצה להידבק בו ואני כביכול מגיע לדבקות מצידי אליו, מה יש עוד לחכות?

אם הוא טוב ומיטיב לכולם, ואין לו בכלל שום חשבון רק לעשות טוב לכל אחד ואחד, אז אני כבר נמצא במגע עם הבורא ובדבקות עימו. מצד הבורא לא צריכה להיות שום פעולה כלפיי אלא רק מצידי - החיסרון הנכון להידבק בו.

שאלה: האם אפשר להיות בכוונה הנכונה מתוך הלב? כי מורגש שאפשר להחזיק כוונה אך ורק בעזרת השכל.

תנסו ותראו. אתם צריכים כל הזמן לנסות יותר ויותר להתקרב לבורא ולפנות אליו ותראו כמה שינויים פנימיים יהיו בכם על ידי זה.

שאלה: אתמול בערב הייתה לנו תפילה משותפת בפגישת העשירייה. עשינו סדנה ופתאום כל אחד התחיל לפתוח את הלב שלו לגבי כמה קשה לעבוד באמונה למעלה מהדעת, כמה השכל מקשה עלינו. כמה קשה להתקדם מיום ליום ולהשתדל לעלות מעל הדעת וכן הלאה. אז הייתה לנו צעקה, בכי מתפרץ. אני הרגשתי כך כמה ימים ופתאום ראיתי שכל העשירייה נמצאת בזה. איך אנחנו כקבוצת טורקיה 4 יכולים להשתמש במצב הזה בצורה המועילה ביותר?

להמשיך, פשוט להמשיך וללמוד מהמצבים שאתם עוברים. אני שמח לשמוע.

שאלה: האם תפילה נכונה זה כוח החיבור שבעשירייה?

כן.

תלמיד: האם תפילת רבים זה שכל אחד מהחברים כותב שתיים שלוש שורות, מקסימום חמש ומתוך הרשימות, מה שתואם בין כולנו, אנחנו חוזרים עליו ומקריאים יחד, זו תפילה אחת?

כן. ככל האפשר להשתדל למצוא חיבור, הסתכלות נכונה על המצב שאתם עוברים.

שאלה: כל בוקר אנחנו בונים תפילה למהלך היום. אנחנו עושים את זה כך שחבר אחד ממשיך את השני במשפטים קצרים כל אחד שתיים שלוש מילים. אתמול הצעת להעלות תפילה שלוש פעמים ביום. באחת מהפגישות שלנו עשינו תרגיל שכל חבר אמר את התפילה שלו בלי להמשיך את החבר הקודם אלא פשוט מהלב. והתחושה היתה שונה לגמרי בין מה שאנחנו כותבים בבוקר לבין התפילה שיצאה. מה צריכה להיות התפילה באמת, על מה להתבסס?

זה שאתם רוצים להתחבר יחד בבקשה אחת לבורא זו בעצם כבר התחלת התפילה. אתם לא רוצים כלום חוץ מהחיבור שלכם שהבורא יכול לבצע עליכם. באמת, אם הוא מאיר באור שלו, בהשפעה שלו עליכם, אז אתם תרגישו מחוברים "כאיש אחד בלב אחד". עכשיו מה אתם רוצים להיות "כאיש אחד בלב אחד"? אתם רוצים להשפיע לבורא, להידבק בו, זו בעצם כל התפילה.

אז יש החלק הראשון של התפילה שאנחנו נתחבר בינינו "כאיש אחד בלב אחד". והחלק השני שמתוך לב אחד אנחנו נרצה להידבק בבורא. להיות גם עם הבורא בלב אחד שלנו. זה הכול, אין יותר כלום. הכול פשוט. רק להיות עקביים וצמודים לזה.

שאלה: היום יום חג מיוחד. אתמול אמרת שתגיד מהי המהות של הצום, מה הייחודיות של הצום, מה לבקש?

אני לא יודע מה להגיד לכם. אני לא משייך לצום שום דבר חוץ מהמעשה עצמו. כשאנשים לא אוכלים אז יש להם ראש יותר צלול ופתוח, לב פתוח לכל מה שהם רוצים להתפלל. זה כל העניין של הצום.

שאלה: אפשר הכוונה ליום כיפור מה אנחנו צריכים לעשות בעשירייה?

יש סדר של יום הכיפורים - בעיקר תפילה. אם אתם תיקחו סידור תפילה ליום הכיפורים - שם יהיו לכם הרבה טקסטים שיכולים לבלבל אתכם, מי שלא מבין זה לא מתאים לו וכן הלאה. אני ממליץ להתחבר ביניכם וללמוד מאמרים כ"מתן תורה" "ערבות", ללמוד מאמרים כאלו מבעל הסולם. וללמוד מאמרים מרב"ש ששייכים לכל הימים של ראש השנה, יום הכיפורים, אחר כך יש לנו סוכות וכן הלאה.

שאלה: יש חברים שביום כיפור לא משתמשים בחשמל, אבל אם יש מצב שהעשירייה החליטה להתאסף ויש חבר שנוהג לא להשתמש בחשמל, אז מה עושים במצב כזה?

אני לא יודע מה הוא יעשה, אני לא אחראי לקבוע לאנשים מה הם יעשו, אני לא יכול, אני גם לא יכול להגיד מה אני עושה ומה אני לא עושה כדי לא להוות דוגמה לאנשים, אלא כל אחד בוחר בעצמו. יש כאלה שלא משתמשים בחשמל, יש כאלה שמשתמשים בצורה חד צדדית, זאת אומרת משתמשים בחשמל אבל לא מדליקים ולא מכבים, ועוד ועוד, יש בזה דרגות. אבל אני לא קובע. אנחנו רוצים שיקרה רק דבר אחד, כולנו נכנסים ליום של חיבור לבבות ופנייה לבורא שיעשה את החיבור בלבבות שלנו ויתגלה בלב המשותף, זה מה שאנחנו מבקשים.

שאלה: רצון גשמי שהכוונה שלו היא לא לטובת הזולת אלא פשוט רצון גשמי להנאה עצמית שלא מזיק לאף אחד להבנתי, האם אסור לי להשתמש בו אם אני רוצה להתקדם או שאני צריכה להלביש עליו כוונה נכונה?

אם יש לי רצון ליהנות, אז או שאני משתמש ברצון הזה לטובת עצמי או לטובת הזולת, אין אחרת. לכן כאן השאלה היא מאוד ברורה ואין לסובב אותה. אם זה לא לטובת הזולת, אז זה לטובת עצמי. אם זה לא לטובת עצמי ממש לגמרי, אז זה לטובת הזולת. כך צריכים לבדוק את הדברים.

שאלה: מה הבקשה שלנו גורמת לבורא?

חיסרון. אנחנו רוצים להעלות לבורא מ"ן, מיין נוקבין, חיסרון, שהוא יענה על זה, וכתוצאה מזה נקבל תכונות רוחניות.

שאלה: האם אנחנו יכולים ללמוד על מערכת אדם הראשון ואיך היינו פעם לפני השבירה?

אנחנו נלמד את זה, וודאי. כל שלב של התיקון שלנו הוא יראה לנו עד כמה ובאיזו צורה היינו לפני השבירה.

שאלה: מה לעשות אם פתאום נעלמת הרגשת הקשר לבורא והאחיזה בעשירייה?

לחזור ושוב לחדש את הקשר לעשירייה. אבל זה טוב שנעלמת ההרגשה, זה סימן שמנענעים אותך.

שאלה: איזה כוח יש לחברה שאיתה אני מתאחדת בתפילה?

יש לה אותו כוח כמו שיש לך והוא כפול גם לך וגם לה. צריכים ללמוד איך להשתמש בכוח הגדול שמגיע אלינו מהחיבור.

שאלה: איך ביום כיפור כשאין בינינו קשר פיזי או וירטואלי אפשר להרגיש יחד עם העשירייה בתפילה לבורא?

קודם כל אתם יכולים להיות בקשר גם פיזי וגם וירטואלי, איך שאתם רוצים, אבל גם טוב שאדם יישב לבד עם הספרים, עם המחשבות שלו, ויחשוב בשביל מה הוא חי. זה יום שבו כולם חושבים על החיים.

אני אשאל שאלה, איך אנחנו מתכוונים להעביר את יום כיפור, את יום הדין?

(סוף השיעור)