שיעור בוקר 19.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכול מושג בכוח התפילה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: אנחנו לומדים קטעים נבחרים בנושא "הכול מושג בכוח התפילה". קטע מס' 11.

"אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון", משום זה צריך האדם להשיג מקודם חסרון. כלומר, שירגיש שחסר לו הכלי הזה, הנקרא "רצון להשפיע". וענין הרגשה, שאי אפשר להרגיש שום חסרון, אם לא יודעים מה הוא מפסיד, ע"י זה שאין לו הכלי, הנקרא "רצון להשפיע". ומשום זה מוטל על האדם לעשות חשבון נפש, מה גורם לו, שאין לו הרצון להשפיע. 

ולפי ערך ההפסד, בשיעור זה הוא מרגיש צער ויסורים. וכשיש לו החסרון אמיתי, כלומר שכבר יכול להתפלל לה' מעומק הלב," על זה שאין לו רצון להשפיע, "על מה שאין לו הכח שיוכל לעבוד לתועלת ה', אז כשיש לו הכלי, היינו חסרון אמיתי, זהו הזמן אמיתי שתפילתו מתקבלת. ומקבל סיוע מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו"." 

(הרב"ש. מאמר 29 "מהו לפום צערא אגרא" 1987)

כלומר, זה שאנחנו מגלים שאין לנו רצון להשפיע זה דווקא טוב, ואת זה בעצם הבורא מסדר לנו, כדי שאנחנו נפנה אליו. וכך אנחנו מגיעים לקשר בינינו לבינו, מתקדמים ומתקרבים למצב הרוחני האמיתי. החיסרון לעזרת הבורא, החיסרון לזה שאין לנו שום יכולת לעשות איזו פעולה רוחנית, החסרונות האלה הם חסרונות אמיתיים נכונים. ואז הם מכוונים אותנו לבורא, הם קושרים אותנו אליו.

שאלה: כתוב "אי אפשר להרגיש שום חסרון, אם לא יודעים מה הוא מפסיד, ע"י זה שאין לו הכלי, הנקרא "רצון להשפיע"." שאנחנו צריכים לדעת מה אנחנו מפסידים, ואז נגיע לחיסרון. איך נדע מה אנחנו מפסידים?

צריכים להשתדל להגיע לחיבור בינינו וכך להרגיש כמה אנחנו נמצאים בחיסרון לחיבור, וזה נקרא הפסד. כי לבורא אין צורה. אתה לא יכול לקבוע צורה עם הבורא שזה חסר לך. הבורא הוא החיבור בינינו המושלם כמה שאני מסוגל לתאר אותו. זה נקרא בורא, בוא וראה. אם אתה בצורה כזאת מתקרב למושג הזה בצורה אמיתית אז יש לך מה לעשות. מהיחס לחברים אתה תוכל להבין מה חסר לך כדי לבנות פנייה נכונה לבורא. כדי לתאר אותו, כדי לעשות אותו. אנחנו בסך הכול בונים את החיבור האמיתי בין הכלים השבורים, וזה מה שניתן לנו.

שאלה: בתקופה האחרונה יותר מורגש הצער של החברים, החיסרון שלהם. מה לעשות אם ההרגשה הזאת ממלאת אותי בצער וקושי ולא בשמחה?

זו הבעיה שאנחנו לא שמחים בזה שמתגלה לנו צער. שאנחנו נמצאים בעבודה ואפילו בירידות שנמצאים ואנחנו לא שמחים. אנחנו לא מבינים שהמצבים האלו הם מצבים הכרחיים שאנחנו נעבור אותם כדי לבנות כלי להרגשה רוחנית. ואם אנחנו עוברים אותם לא בשמחה אלא בצער, בקללה, אז זה לא נקרא שאנחנו מברכים את הבורא על כל צעד ושעל שהוא פונה אלינו. זו בעיה.

תלמיד: ברור שזו לא עבודה נכונה, רק לא ברור איך לעשות את העבודה נכון?

"איש את רעהו יעזורו". אי אפשר כאן לעשות שום דבר, רק בצורה כזאת. והבעיה ב"איש את רעהו יעזורו", למה אנחנו לא יכולים לעזור אחד לשני, שכל אחד נמצא בגאווה ואז יוצא שאנחנו לא יכולים לעזור האחד לאחר.

תלמיד: האם יש איזה עצה אולי ללכת לצעד הבא בדרך?

מה זה צעד הבא?

תלמיד: כבר מרגיש את החברים, אבל עדיין כמו שאמרת מקלל, מצטער. איך לעשות את הצעד הבא?

רק לפנות לבורא, כלום חוץ מזה.

קריין: קטע מס' 12, כותב רב"ש.

"העצה היחידה להשיג חסרון, שחסר לנו רצון להשפיע, היא רק ע"י תפלה, שהיא בחינת "אמצעי" בין האדם להחסרון. היינו שהוא מתפלל לה' שיתן לו דבר שלא חסר לו, שיחסר לו. נמצא, הכלי שנקרא חסרון, הוא חסרון מבחינת הרגשה, היינו שלא מרגיש בחסרונו. והתפלה היא, שהקב"ה יתן לו את האור, שהוא המילוי של חסרונו. אם כן יוצא כאן שהמילוי הוא חסרון. נמצא, שאין לו שום עצה אחרת, אלא להתפלל לה' שיתן לו חסרון. וזהו המקשר בין הכלי להאור." 

(הרב"ש. מאמר 22 "אישה כי תזריע" 1986)

למה בעצם האדם משתוקק? שיחסר לו כל הזמן להיות בנטייה לבורא, בלהשפיע לו, בלעשות לו משהו טוב. לא שהוא מבצע את הפעולה עצמה, אלא בחיסרון לזה. זה כבר צריך למלא אותו.

שאלה: אז הוא כבר מדבר פה על הרגשה. הוא אומר "הכלי שנקרא חסרון, הוא חסרון מבחינת הרגשה, היינו שלא מרגיש בחסרונו. והתפלה היא, שהקב"ה יתן לו את האור," על מה הוא מדבר? הוא כבר מתחיל לדבר על הרגשה? שאנחנו נתחיל להרגיש את החיסרון?

אנחנו תמיד דיברנו על הרגשה.

תלמיד: בוודאי אבל אין לנו את ההרגשה של החיסרון יש לנו בשכל שחסר. לא בהרגשה.

אני לא מבין אותך. אם אתה אומר שחסר, זו הרגשה, זה לא שכל.

תלמיד: זו הרגשה שחסר לך?

אם לא, אז אין לך הרגשה, אז אין לך חסרון.

תלמיד: אני לא מרגיש חיסרון, אבל בשכל אני מבין שזה כך צריך להיות.

אז אתה מבין, זה משהו אחר. הבנה והרגשה אלה שני דברים שונים.

תלמיד: אז איך אני מגיע לאותה הרגשה שהוא מדבר פה עליה?

אתה צריך לעבוד על ההרגשה הזאת, כדי שתקבל אותה. כדי שהיא תתגלה בך.

תלמיד: לכן זה שלוקח הרבה זמן עד שאני מרגיש.

זו בעיה.

תלמיד: נכון.

צריכים לעבוד יותר עם החברים, לדבר איתם, להתכלל בהם. על ידי זה תתפתח לך הרגשה, וכך אתה תגלה מה חסר לך באמת. חסר. לא בהבנה, אלא בהרגשה. כל הכלי קבלה זו הרגשה.

תלמיד: אז כשאני הולך להתפלל, ואם אין לי הרגשה, אז התפילה לא מתקבלת, זה מה שבעצם כתוב פה ?

ודאי שהיא לא מתקבלת. כי אתה לא מרגיש את החסרון. אז מה אתה מתפלא, אתה סתם אומר מילים. לכן יש כזאת תוצאה.

שאלה: מה אנחנו בכלל מכנים אדם. האם הכרחי שתהיה איזו תמיכה של גוף פיזי?

אנחנו בינתיים מדברים על האדם בעולם הזה. שהוא חייב להיות כמונו, בקבוצה, ומשתוקק להשיג מתוך הקבוצה כאלו רגשות, שיתארו לו את הכוח העליון, והעולם העליון, והמדרגות בהשגת העולם העליון, והכוח העליון. וכול זה עניין של הרגשה. אנחנו כלי הרגשה, רצון. מה שמתבאר ברצון, נקרא הרגשה.

תלמיד: ובלי הגוף בכלל ניתן לתקן משהו, מה תפקיד הגוף הפיזי בעולם שלנו?

הבהמה שלנו, הגוף הגשמי שלנו, הוא קיים זמן מה כדי שאנחנו נוכל לקבל הזדמנות להגיע להתקשרות רגשית אמיתית, לדרגה עליונה. אז בינתיים יש לנו איזו התפעלות מדומה, ממה שאנחנו קיימים. וכך אנחנו משחקים בעולם מדומה, כמו עולם התינוקות, וכך בינתיים אנחנו מפתחים את הכלים שלנו. לא יותר מזה.

שאלה: אמרת קודם לחבר שצריך לעבוד בעשירייה. האם יש עוד משהו שחסר לנו בעבודה, שאנחנו לא עושים?

תבדקו בעצמכם. כל כך הרבה דברים כתובים על עבודה בעשירייה, כך שיש לכם מה לבדוק, אם אתם עושים משהו או לא עושים כלום.

שאלה: בזמן האחרון יש לנו בעשירייה הרבה בירורים בנוגע לתפילה. לא ברור איך להפוך תפילה של עשירייה לתפילה אפקטיבית?

תראו מה שכתוב על תפילה. ככול שכל אחד ואחד נכלל בחברים, בזה הוא יכול דרכם לפנות לבורא. אם הוא לא נכלל בחברים, אז הוא לא פונה לבורא. תבדקו את זה היום ונדבר על זה אולי מחר, תתחילו לשאול על הדבר הזה. איך אתם יכולים להתקשר לבורא בלי להתכלל בעשיריה? אי אפשר. לכן צריכים ממש לחפש מה עוד אני יכול לעשות עם עצמי כדי להתכלל בעשיריה, אומנם זה הדבר הקשה ביותר, אבל רק אז אני אוכל להתכלל בבורא. ומתוך התכללות בבורא אני כבר ממשיך את הדרך. אבל כל פעם אני אצטרך להתכלל בעשירייה עוד ועוד כדי להתקשר עם הבורא בהתאם לזה יותר ויותר.

תלמיד: היום אנחנו מרכיבים תפילה כך שכל חבר אומר את התפילה שלו ואז ביחד מרכיבים לתפילה אחת. האם זה נקרא להתכלל, או שזה עדיין לא?

אם הכל נגמר בזה שאתם מרכיבים תפילה משותפת ולא סתם מחברים משפטים מכל אחד ואחד, אז זה בסדר.

שאלה: כתוב, "היינו שהוא מתפלל לה' שיתן לו דבר שלא חסר לו, שיחסר לו". כשמתפללים בשביל החיבור ורוצים שהעשירייה תרגיש את החיבור, האם בעצם צריך לבקש שהעשירייה תרגיש שיחסר לה החיבור, האם זה הדיוק של התפילה?

כן. יש כזה מושג שנקרא "תפילה לפני תפילה". מבקשים ממנו, תן לנו חסרון להתפלל, תן לנו את הנושא עצמו על מה להתפלל, תסביר לנו למי אנחנו מתפללים, איך אנחנו צריכים להיות מחוברים בשביל זה, מה לברר ומה לעשות. בקיצור, תארגן אותנו נכון, אנחנו לא יודעים כלום.

תלמיד: אם אני מרגיש נניח ביום מסוים קצת חיבור ואז זה נעלם, האם אני כל פעם צריך לבקש את זה מחדש כביכול כמו על אוטומט, האם זה אמור להיות בסדר יום כזה?

כן.

שאלה: כתוב בקטע 11 שמוטל על האדם לעשות חשבון נפש, מה גורם לו שאין לו הרצון להשפיע. מה זה חשבון נפש?

מה יש לנו נכון להיום בדרך הרוחנית שלנו, מה חסר לנו, מה אנחנו צריכים לבקש ואיך להתקדם.

שאלה: האם אנחנו מקבלים התרשמות על החיסרון שעליו צריכים לבקש מהדוגמאות של החברות בעשיריה?

את זה אתן צריכות לשאול את עצמכן. איך אני יכול לדעת אם אתן מקבלות או לא מקבלות התרשמות?

שאלה: כשהטבע שלנו הוא קבלה, איך אנחנו יכולים להגיע לחיסרון אמיתי? גם אם אני אתפלל על זה זאת לא תהיה תפילה אמיתית. איך הבורא יעזור?

הבורא הכול יכול. אפילו אם נבקש בצורה לא אמיתית, הוא יכול להחליף לנו את זה לחסרון אמיתי.

שאלה: איך חיסרון יכול למלאות אותנו? הרי זה נגד הטבע שלנו, אי אפשר להרגיש אותו כשמחה.

חסרון יכול למלאות אותנו. זה שהבורא חסר לי מכל המציאות, רק הבורא חסר ורק אליו אני משתוקק, זה יכול למלאות לי את כל החיים.

שאלה: האם בקשת חיסרון זאת עבודה פרטית, או שזו בקשה מחוברת של החברות, או גם וגם?

גם וגם.

שאלה: אנחנו עובדות כל יום בעשירייה, אבל אני מרגישה שאני בתוך מחיצות, בתוך עצמי, ולא מתעורר בי רגש לחברות. מה לעשות?

להמשיך לבקש ולבקש. לשפוך שיחה לבורא שיפתח לי את הלב כדי שאני באמת אוכל להתפעל מהמצב.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לבנות תפילה משותפת ולא לחבר משפטים. איך לבנות תפילה משותפת?

תנסו לעשות כך בפועל, לברר על מה כדאי לנו לבקש, מה צריכה להיות מטרת הבקשה וכן הלאה. תעשו את זה כך ותתחילו לברר. על ידי זה הלבבות יתקרבו, גם המחשבות, ותתחילו באמת לעורר. הבורא מתעורר מזה שאנחנו עושים את זה יחד. אם זה מכל אחד ואחד, אז זה לא שווה כלום, זאת צעקה במדבר.

שאלה: מאיפה בא לי הרצון לבקש על משהו כשאין לי חיסרון אליו?

כתוב, קודם באונס ואחר כך ברצון. כך אנחנו צריכים לעבוד. ודאי שמהרצון האגואיסטי שלנו אנחנו לא נרצה לא חיבור ולא תיקונים, שום דבר, אבל עושים את זה בהתחלה באונס ואחר כך ברצון.

שאלה: מה זה עוזר כשאנחנו פונות ופונות לבורא והוא לא עונה?

שוב אני אומר, בהתחלה אנחנו לומדים שכשעם ישראל היה במצרים הם עשו את העבודה בשמחה, עבדו לפרעה, לאגו שלהם, ולא הייתה שום בעיה. עד שבא מלך חדש, קם מלך חדש במצרים, ואז נהייתה בעיה. כך אנחנו צריכים לעבוד, להתקדם עד שאנחנו מתחילים להרגיש שהבורא מתחיל להתקרב אלינו ורע לנו מזה, כי זה מחייב אותנו בתכונת ההשפעה ואנחנו לא רוצים את זה. אז אנחנו נכנסים לעבודה שאף אחד לא היה רוצה אותה, אבל אין ברירה. כי אנחנו הדור האחרון, ואנחנו חייבים לעבוד כך שנשבור את האגו בינינו, נתחבר יחד, ונגלה את הבורא בקשר בינינו בלבד, שם הוא נמצא.

(סוף השיעור)