שיעור הקבלה היומי19 נוב׳ 2021(בוקר)
שיעור בוקר 19.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 579,
סה. "ענין נגלה וענין נסתר"
זה מאמר קצר ויש בו כיוון מאוד ברור. נקרא ואז נדבר, הבירורים באים מהשאלות של החברים.
קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 579, "שמעתי" מאמר ס"ה "ענין נגלה וענין נסתר".
סה. ענין נגלה וענין נסתר
שמעתי כ"ט טבת תש"ב ירושלים
"כתוב "הנסתרות לה' אלקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי תורה הזאת".
וצריך לשאול: מה בא הכתוב להשמיענו, שהנסתרות לה'? ואין לומר, שענין נסתר פירוש בלתי מושג, וענין נגלה היינו בחינת המושג. הלא אנו רואים, שיש אנשים, שיש להם ידיעה בחלק הנסתר. וכמו כן יש אנשים, שאין להם ידיעה בחלק הנגלה. ואין לומר, שהכוונה, שיש יותר אנשים, שיש להם ידיעה בחלק הנגלה מבחלק הנסתר (אם כן נתת דבריך לשיעורין).
והענין הוא, שאנו רואים בעולמנו זה, שיש מעשים שמגולה לעינינו לעשות, היינו שיד האדם משמשת בהם. ויש מעשים, שאנו רואים שהדברים נעשים, אבל אין האדם יכול לפעול שם מאומה, אלא כח נסתר פועל שם.
כדוגמת מה שאמרו חז"ל: "ג' שותפים יש באדם, הקב"ה ואביו ואמו". הנה חלק הנגלה הוא מצות פרו ורבו, שמעשה זה נעשה על ידי הוריו. ואם ההורים עושים מעשיהם בסדר, אז הקב"ה נותן נשמה בהולד. היינו, שהוריו עושים את חלק הנגלה, שרק את המעשה הנגלה יש ביכולתם לעשות. אבל חלק הנסתר, שהוא לתת נשמה בהולד, בזה אין ההורים יכולים לפעול שום מעשה, רק הקב"ה בעצמו עושה את הדבר ההוא.
וכמו כן במעשה המצות, אין לנו לעשות יותר מחלק הנגלה, שרק כאן אנו יכולים לעשות, שהוא לעסוק בתורה ומצות בבחינת "עושה דברו". אבל חלק הנסתר, היינו בחינת הנשמה שבעשיית תורה ומצות, אין האדם יכול לפעול שם מאומה. ובזמן שמקיימים התורה ומצות בבחינת עשיה, הנקרא "לעשות", צריכים להתפלל לה', שהוא יעשה את חלק הנסתר, היינו שיתן בחינת נשמה בחלק המעשה שלנו.
וחלק המעשה נקרא "נר מצוה", שזה רק נרות. וצריכים להדליקם ע"י "ותורה אור". שהאור תורה מדליק את המצוה, ונותן בחינת הנשמה והחיות בחלק המעשה, כנ"ל בדוגמת הולד שיש בו ג' שותפים.
וזה פירוש "הנגלות לנו". היינו שעלינו מוטל לעשות בבחינת "כל אשר בידך ובכחך לעשות עשה". ורק כאן אנו יכולים לפעול. אבל להשיג בחינת הנשמה והחיות, זה תלוי ביד הקב"ה.
וזה פירוש "הנסתרות לה' אלקינו". שהשם ית' מבטיח לנו, שאם אנחנו נעשה את חלק מה שמגולה לנו, לעשות בתנאי תורה ומצות בחלק העשיה, אז הקב"ה נותן בה נשמה בהעשיות שלנו. מה שאין כן, מטרם שזוכין לבחינת הנסתר, הנקרא "נשמה", אז חלק הנגלה שלנו כגוף בלי נשמה. אלא צריכים לזכות לחלק הנסתר, שזהו רק ביד ה'."
שאלה: מה זה אומר במקרה שלנו לעשות את החלק הנגלה כדי לזכות לנסתר, ומה זה הנסתר פה?
בכל מה שאנחנו עושים יש חלק נסתר וחלק נגלה, מדובר כלפי האדם בלבד. לא שכך מתחלקת המציאות לנגלה ונסתר, אלא רק כלפי האדם עד כמה נגלה לו משהו ועד כמה נסתר ממנו משהו. בחלק הנגלה, זה נגלה כלפי האדם לפי מה שהוא יכול לגלות, ומי יודע עד כמה הוא מגלה שזה נכון, לא נכון וכולי. וגם החלק הנסתר, אם זה נסתר אז האדם לא יודע מהו הנסתר. בנגלה ובנסתר יש גם הרבה אופנים, ואנחנו יכולים כל פעם לראות עד כמה הם משתנים, כך שהחלק הנגלה שוב נסתר והחלק הנסתר נעשה לנגלה.
אבל כלפי מה שהוא מדבר כאן במאמר הזה, מדובר כאן על שני מצבים. אנחנו נמצאים בהכנה שנקראת החלק הנגלה, וכשאנחנו מסיימים את ההכנה, הצלחנו, איך אנחנו יכולים להגיד שסיימנו? לפי זה שהבורא, האור העליון, הכוח העליון מתגלה במעשה שלנו ומחייה אותו, וכך אנחנו מגיעים לחלק הנסתר. לעשות את החלק הנגלה, את ההכנה, זה קבוצה, חיבור, מה שניתן לנו, יגיעה, ומה שיקרה אחר כך זה החלק הנסתר, שהבורא אז יתגלה מפני שהיה נסתר מחוסר הכנה מצידנו. ואז נגיע למצב שבעצם יתגלה החלק הנסתר.
והנסתר, לא שהוא היה נסתר, אלא הוא היה נסתר מחוסר הכנה מצידנו. הבורא לא מתכוון להסתיר מאיתנו משהו אלא ההיפך, לפתוח. וכשהוא פותח, הוא פותח את זה יחד עם היגיעה מצידנו, ואז אנחנו מבינים, מרגישים, מגלים את מה שהיה נסתר פי תר"ך פעמים. כלומר על ידי היגיעה שלנו זה נעשה הרבה יותר מובן, בולט, מורגש, מה שאין כן אם היינו מגלים את זה ללא מאמץ מצידנו, ללא הכנה מצידנו.
לכן כל המציאות מתחלקת לחלק נסתר ונגלה. אם זה נסתר, זה סימן שאנחנו צריכים לתת יגיעה. גם נסתר זה נגלה במה שהוא נסתר, כלומר אני מגלה שכאן ישנה הסתרה. הסתרה היא גם סוג של גילוי, כי אדם אחר שלא יודע לקרוא, שלא מבין את השפה, או ילד קטן שעובר ליד משהו, הם לא מזהים שיש כאן משהו, שיש כאן נסתר ואפשר לגלות אותו. ואילו אנחנו שמגיעים לחכמת הקבלה יש לנו דרישה לגלות את הנסתר, וכך אנחנו מתקרבים לנגלה, לגילוי.
לכן ככל שיש לנו שאלות זה טוב, ככל שיש לנו לחצים פנימיים והרגשת הנסתר זה טוב, כי הם בסופו של דבר כלים שאנחנו צריכים לאסוף אותם ואז לגלות בהם את הנגלה, לדרוש מהבורא שיתגלה. ואם ההכנה מצידנו בחלק הנסתר תגיע למצב הנכון, זאת אומרת ניתן כמות ואיכות יגיעה בצורה נכונה שנקראת "סאה", אז הבורא יתגלה ואנחנו נגיע לחלק הנגלה, כלומר אותו נסתר הופך להיות לנגלה. זה בגלל שבזמן הנסתר בנינו אליו חסרון, דריכות, דרישה, כל מה שצריך כדי לגלות שזה נחוץ לנו, שזה מתגלה בבניית הכלי בקבוצה, בפנייה לבורא, בלהשתדל להביא חיבור בין הקבוצה לבורא.
שאלה: אמרת משהו שבלבל אותי מעט. אמרת שהבורא מסתיר את עצמו תר"ך פעמים, 620 פעמים. איך אנחנו יכולים להבחין בתמונה הזאת שעדיין היא מטושטשת עבורנו, ולאט לאט לקרב אותה אלינו בצורה הרבה יותר ברורה כדי שנוכל לראות את קווי המתאר שלה? מהי יחידת המידה שמאפשרת לנו לראות את החלק הנסתר ביתר בהירות שיתגלה לנו יותר ויותר?
אנחנו קודם כל צריכים להבין שנסתר זה נסתר, ונסתר מאיתנו בכל מיני אופנים, בכל מיני רגשות שלנו, מפני שאנחנו צריכים לגלות חיסרון נכון. לכן יש חלק בתהליך הנסתר שהוא בונה בנו כל מיני אופני החיסרון, שעל ידי החיפוש, על ידי ההתגברות על מה שנסתר אני בונה את הכלי. אי אפשר להגיע לגילוי, זה לא יהיה גילוי, זה כמו ילד קטן שעומד מול מחשב, הוא לא יודע מה זה, בשבילו זה לא נסתר ולא גילוי. אלא כשהוא גדל ומתחיל לגלות בקופסה הזאת נגיד איזה פעולות ומתחיל להבין שזה חסר לו, כך הוא מתקדם.
לכן יש תקופה שאנחנו בכלל אדישים לנסתר ולנגלה ואין לנו שום עניין בזה, וכשאנחנו מתקרבים להיכנס לעבודה רוחנית אנחנו מתחילים להרגיש שיש כאן משהו. ואז אנחנו נמשכים בדיוק לאותה השיטה שהיא יכולה לגלות לנו למה אנחנו נמשכים, משתוקקים, ואנחנו מגיעים לחכמת הקבלה. איך מגיעים? אנחנו לא יודעים, זה נקרא "נסתרות לה' אלוהינו", זה נסתר. איך אדם מגיע לשיטה לגלות את הבורא, להתקרב לבורא אנחנו לא יודעים, זה מלמעלה, זה בכוח עליון, הוא מסדר את הדברים. אבל אנחנו כשמגיעים, אנחנו צריכים קודם כל לפתח את הרצון, כי הכול תלוי ברצון, לסדר את הרצון שלנו כך שהוא יהיה מוכן לדרישה נכונה ולקבלת התשובה, לקבלת המילוי. זו עבודה.
שאלה: מי הם אמא ואבא של האדם בלימוד שלנו ואיך אנחנו מייחסים, קושרים את עצמנו למדרגות האלה, ומה צריך להיות היחס שלנו כלפיהן?
"אבא" ו"אמא" אלה תכונות, "חכמה" זה אבא ו"בינה" זה אמא, ואלו שני הכוחות הפועלים על האדם. כך זה נקרא גם בחכמת הקבלה "אבא" ו"אמא", "חכמה" ו"בינה" שפועלים עלינו ומחנכים אותנו, מפתחים אותנו וכך אנחנו מתקדמים לקראת הבורא שהוא ה"כתר". הבורא בעצמו לא מושג אלא רק דרך חכמה ובינה שאנחנו יכולים לסדר אותן בצורה נכונה כך שיהיה לנו כלי של בינה שמוכן לקבל אור מחכמה.
שאלה: בהתחלה כתוב "ואין לומר, שהכוונה, שיש יותר אנשים, שיש להם ידיעה בחלק הנגלה מבחלק הנסתר". איך מסבירים את זה?
כתוב "הנסתרות לה' אלקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם," כלומר לתמיד, עד הסוף, "לעשות את כל דברי תורה הזאת"." לגלות את כל השלבים עד שנגלה את הדברים שמתגלים לנו, "הנגלות לנו" בכל המדרגות "ולבנינו", "בנינו" זה ההמשך שלנו, ועד שאנחנו נגלה את הכול. הבורא לא רוצה שמשהו יהיה נסתר. "הנסתרות לה' אלקינו" הכוונה היא מה שנגלה, נגלה לנו עכשיו וכאן, ומה שלא נגלה אנחנו צריכים להשתוקק לזה. נגיע לזה.
הלאה הוא אומר "וצריך לשאול: מה בא הכתוב להשמיענו, שהנסתרות לה'? ואין לומר, שענין נסתר פירוש בלתי מושג, וענין נגלה היינו בחינת המושג. הלא אנו רואים, שיש אנשים, שיש להם ידיעה בחלק הנסתר. וכמו כן יש אנשים, שאין להם ידיעה בחלק הנגלה. ואין לומר, שהכוונה, שיש יותר אנשים, שיש להם ידיעה בחלק הנגלה מבחלק הנסתר (אם כן נתת דבריך לשיעורין)." כלומר "נגלה ונסתר", אנחנו צריכים להבין שלא מדובר כלפי אנשים כאלה או אנשים כאלה, אלא מדובר כלפי כל אדם ואדם.
"והענין הוא, שאנו רואים בעולמנו זה, שיש מעשים שמגולה לעינינו לעשות, היינו שיד האדם משמשת בהם. ויש מעשים, שאנו רואים שהדברים נעשים, אבל אין האדם יכול לפעול שם מאומה, אלא כח נסתר פועל שם." כך הוא מחלק את כל המציאות.
ואז הוא נותן לנו דוגמה על גבר ואישה ששניהם עושים מעשה בהמי בעצם, מגולה לכולם, מובן לכולם, אבל הבורא מוסיף לזה כוח משלו. אבא ואמא עושים זיווג והבורא נותן נשמה וכך נולד לנו הוולד.
(כדוגמת מה שאמרו חז"ל: "ג' שותפים יש באדם, הקב"ה ואביו ואמו". הנה חלק הנגלה הוא מצות פרו ורבו, שמעשה זה נעשה על ידי הוריו. ואם ההורים עושים מעשיהם בסדר, אז הקב"ה נותן נשמה בהולד. היינו, שהוריו עושים את חלק הנגלה, שרק את המעשה הנגלה יש ביכולתם לעשות. אבל חלק הנסתר, שהוא לתת נשמה בהולד, בזה אין ההורים יכולים לפעול שום מעשה, רק הקב"ה בעצמו עושה את הדבר ההוא.)
הוא ממשיך ואומר "וכמו כן במעשה המצות, אין לנו לעשות יותר מחלק הנגלה," המצוה העיקרית היא "מאהבת הבריות לאהבת הבורא", כך אנחנו צריכים לשמוע את מה שהם אומרים. "שרק כאן אנו יכולים לעשות," את המעשה שלנו, להגיע לאהבה בינינו, לחיבור בינינו, "שהוא לעסוק בתורה ומצות בבחינת "עושה דברו"." לעשות את זה ככל האפשר יותר. ודאי שאם הבורא לא יעזור, אם לא יגיע למעשה בנו, אז אנחנו נשאר בלי שום תוצאה. "אבל חלק הנסתר, היינו בחינת הנשמה שבעשיית תורה ומצות," "תורה ומצות" זה נקרא כל המעשים שאנחנו יכולים לעשות כדי להגיע לכלי הנכון שבו מתגלה הבורא. זו כל המטרה של עשיית הפעולות האלו שהן נקראות "תורה ומצות". "תורה" זה האור שאז מגיע וממלא את המאמצים שלנו, ו"מצות" זה כל מיני מאמצים שאנחנו עושים כדי להגיע לחיבור למעלה מהדחייה שלנו, למרות שאנחנו לא רוצים, כלומר כל מעשה שאנחנו משתדלים לעשות בחיבור בינינו בכל מיני צורות זה נקרא "מצות". "אין האדם יכול לפעול שם מאומה." בעצמו בקבלת התורה. אבל "ובזמן שמקיימים התורה ומצות בבחינת עשיה, הנקרא "לעשות", צריכים להתפלל לה'," זה עוד מרכיב נוסף, "שהוא יעשה את חלק הנסתר, היינו שיתן בחינת נשמה בחלק המעשה שלנו."
שאלה: איזה מנגנון יש בתוכנו שיכול להפוך את הנסתר לגלוי?
רק מתוך זה שאנחנו מכינים את הכלי והבורא מתגלה, יש גילוי האור בתוך הכלי. האור יכול להתגלות בכלי אך ורק לפי ההשתוות בין הכלי לאור, כלומר, כשהמעשים שלנו, היחסים בינינו, יהיו במשהו בהשפעה אז יתגלה האור העליון, שהוא אור של השפעה, וכך בגילוי הבורא לנברא נתחיל לגלות את כל מהות הבריאה.
שאלה: בחלק הנגלה שבו אפשר לבחור בכיוון אחד או כיוון אחר, האם לפנות לבורא?
מה לא מובן, איזו בעיה יש לך בחלק הנגלה כשאתה פונה לבורא?
תלמיד: הרי לא ידוע לי מהן אותן נסיבות, אותו המצב שהולך להתגלות לפַנַי?
אבל זה חלק נגלה, אתה יכול לגלות את זה בלי פניה לבורא. אומרים לך שאתה צריך להתחבר עם החברים לפי מה שרב"ש כותב לך. זה גלוי? גלוי. אתה עושה את זה? לא, אתה רוצה לקבל עוד איזה הסברים והבחנות. נכון, זה חסר לך, אבל תתחיל לבצע ואתה תגלה.
כמו בכל מקצוע. כשאתה מתחיל ללמוד איזה מקצוע, סתם, הכי פשוט, אז אתה לא יודע כלום ולא יודע איך לגשת אליו, אבל כשאתה מתחיל לעשות, אז העבודה בעצמה מעוררת בך שאלות ותשובות, ואתה מתחיל לראות איך זה, כך או כך. מה שאין כן, אם לא תתחיל לא יהיו לך שאלות ואף פעם לא תתקדם. לכן לא שואלים לפני שמתחילים לעשות, וכשמתחילים לעשות, אז מתגלות שאלות לעניין, ואז השאלות האלה שיהיו לנו, הן כבר יהיו שייכות לחלק הנסתר.
שאלה: כתוב, אם ההורים עושים את פעולתם כמו שצריך, אז הבורא נותן את הנשמה. ההורים עושים את החלק הנגלה, כיוון שרק את הפעולה הזו הם מסוגלים לעשות.
אני כבר אמרתי את זה, אנחנו צריכים לעשות הכול כדי להגיע לבניית הכלי, את מה שתלוי בנו, והבורא אז יתגלה בתוך הכלי. זה שאנחנו חייבים להגיע לחיבור, זה בסך הכול תיקון הנשמה השבורה, שמלכתחילה נשברה בכוונה כדי שאנחנו נעבוד, נתאמץ לתיקון הזה, לקשר הזה. וכשאנחנו, כמו ילדים קטנים שרוצים לבנות משהו מקוביות, משתדלים, ההשתדלות הזו מביאה אותנו למצב שאנחנו מתחילים לקבל עזרה מלמעלה. זה כבר בחלק הנסתר, אבל את המאמצים אנחנו חייבים לעשות בחלק הנגלה, במה שנגלה לפנינו אנחנו צריכים לעשות.
אם לא נעשה את חלק הנגלה לא נגיע לחלק הנסתר. וודאי שהעבודה שלנו היא לתת לבורא אפשרות לעבוד בחלק שלו, זה נקרא ויהיה לה' העבודה, בקיצור, לגלות אותו בחלק הנסתר. אז אנחנו צריכים לעבוד בנגלה, בחיבור בינינו, וככל האפשר להשתדל להיות מחוברים נכון, באותה מידה שלומדים את זה. זה כמו שאנחנו בונים בית מקוביות כמו הילדים, והבורא תמיד נמצא איתנו, ואם צריך אז הוא מתגלה.
הוא מתגלה רק בתנאי שאנחנו בונים חסרונות נכונים לגילוי שלו. כאן אלה חוקים מאוד ברורים, חוקי טבע מוחלטים. בזה שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו, אנחנו בונים חיסרון לגילוי הבורא, חיסרון נכון לגילוי הבורא. לא שאנחנו בוכים והבורא לא מתגלה. לָמה לא מתגלה? כי החיסרון שלנו הוא כמו של ילדים קטנים, סתם בוכים. כשאנחנו מתחילים לבנות מאיתנו חיבור, במידה שמשתדלים בחיבור הזה, כן ולא, ואנחנו כל הזמן, יום יום, משתדלים יותר ויותר לייצב את עצמנו נכון, אז בהתאם לזה הבכי שלנו הופך להיות לדרישה מכוונת, מוצדקת, ואז הבורא מתגלה ועוזר לנו. מצידנו זה צריך להיות מגולה בצורה מאוד עניינית.
שאלה: בטקסט כתוב שההורים הם חלק מהגילוי. איזה כוחות הם ההורים האלה, על איזה חלק של גילוי מדובר?
על מה שדיברנו, שאנחנו צריכים להשתדל לעשות חיבור נכון, להחזיר את הכלי השבור שלנו, כי כולנו חלקי אדם הראשון, לכן אנחנו נקראים "בני אדם", להחזיר את החיבור בינינו למצב של גוף אחד, "כאיש אחד בלב אחד", כולנו יחד, וזה כלפי כל בני האדם בכלל. אבל לפחות שזה יהיה כחלקים בדידים ממבנה אדם הראשון, והחלקים האלה נקראים "עשיריות". לכן נשתדל להרכיב חיבור בינינו בכאלו קבוצות קטנות, עשיריות, וגם בזה נתחיל לגלות חלק מהבורא שנקרא "האור העליון", שהוא מסייע לנו וממלא אותנו, ומביא לנו איזשהו חלק קטן, אבל בכל זאת חלק מהחיוּת של הגוף הכללי דאדם הראשון. באדם הראשון זה נרנח"י דנרנח"י דנרנח"י, זאת אומרת כל אור אינסוף, אבל אנחנו מגלים איזשהו חלק קטן ממנו בעשירייה שלנו, בקבוצה שלנו, וזה מורגש כהשגת הבורא בתוך הנברא. אסור לנו לשכוח שאנחנו עובדים על התיקון של כלי דאדם הראשון, ואם אנחנו לא נתנתק מהתמונה הזאת אז אנחנו לא נטעה, זה תמיד יהיה לפנינו כדוגמה.
שאלה: בנקודה הזאת, האם זה החלק הנסתר שיוצר לנו את החיים, או אנחנו, החלק הנגלה, על ידי המאמצים שלנו יכולים לעשות שלחלק הנסתר יהיו חיים?
אנחנו בונים כלי ובניית הכלי זה הנגלה, ובתוך הכלי אנחנו יכולים לגלות את הכוח הכללי של חיבור הכלי שזה הבורא. תנסו כך להבין, שאנחנו לוקחים חלקים, וכשאנחנו מסדרים אותם יחד, פתאום אנחנו מתחילים להרגיש שהם מתחילים לחיות, הם מתחילים להתעצב יחד, להתאחד יחד. החלקים האלו הם אנחנו, וכשאנחנו מתחברים, יוצא שמתוך החיבור בינינו, כשאנחנו מרגישים איפה עוד צריכים להוסיף חיבור בינינו, על ידי זה אנחנו מעצבים אותנו יותר ויותר נכון, "כאיש אחד בלב אחד", עד שפתאום מתחילים להרגיש שיש בזה חיים, שיש בזה כוח עליון, שיש בזה גילוי כוח ההשפעה, רצון להשפיע, וכך אנחנו מגלים את הבורא בחיבור בינינו. ואז אנחנו יותר מבינים מה עוד חסר כדי להעמיד את עצמנו בצורה עוד יותר פנימית.
זה כמו באבולוציה, אנחנו עוברים מגופים הכי פרימיטיביים, כמו אמבות בטבע, עד גופים יותר ויותר מורכבים, עד שבונים מהחלקים שלנו את האדם שבו המערכות הן הכי מורכבות ומסובכות. הוא נקרא "אדם", מפני שמה שאנחנו מגלים מתוך החיבור שלנו, מתוך החיבור של החומרים, של החלקים המנוגדים שאנחנו בונים אותם בצורה כזאת מיוחדת ומורכבת, מתוך החומר הזה אנחנו לומדים את הבורא. אנחנו מתחילים ללמוד אותו, לעבוד עימו, לדבר עימו, להיות איתו בקשר, דרך מה? דרך איזה מכשיר? דרך זה שאנחנו פועלים בחיבור בינינו בצורה כזאת מורכבת ובעוצמה כזאת שאנחנו מגלים ממש את הכוח העליון. ואנחנו לא מגלים אותו, אותו אי אפשר לגלות, אלא אנחנו מגלים את החומר שמקבל תכונות של הבורא.
שאלה: מה מכניס חיים לגוף הזה? אתה אומר שזה מתחיל לקבל חיים, מה זו הפעולה הזו?
שאנחנו מתפללים שהבורא יאחד לנו את החלקים. כמו ילד קטן שרוצה לחבר קוביות והוא רואה שהוא לא מסוגל אבל מנסה ומנסה ומזיע, כך אנחנו. בזה שאנחנו רוצים לחבר את החלקים האלה, אנחנו מגיעים למצב שלא מסוגלים, ובטוח שהבורא עושה לנו זאת בכוונה כדי שנהיה זקוקים לו, ואז אנחנו מתפללים והוא מגיע ומסדר לנו את הכול. הוא גם מלמד אותנו, מאחורי הקלעים הוא מלמד אותנו, כמו שאנחנו עושים עם הילדים והם לא מבינים איך אנחנו עוזרים להם, אבל אנחנו עושים את זה גם בבעד וגם בנגד כשאנחנו רוצים לפתח אותם בבניית הקוביות נגיד, וכך מתקדמים. הכול מגיע דרך מאמץ בחיבור, וכתוצאה מזה מגלים חיסרון בבורא ומגלים גם אותו. אבל אותו מגלים בחומר החיבור, בחכמת החיבור.
שאלה: אנחנו מגיעים לשיעור, זו הפעולה הנגלית. הפעולה הנסתרת זה האור מחזיר למוטב, זה נכון?
כן, נגיד. זה לא שאתם מגיעים לשיעור, אלא זה החיבור שלכם, איפה כאן היגיעה. פעולה נקראת שאתה עושה יגיעה נגד הרצון. אם זה בעד הרצון זו לא נקראת פעולה. אז מה אתה יכול לעשות נגד הרצון? להשתדל לקרב את עצמך לחברים ככל שאתה מסוגל. עד כמה אתה מסוגל? אם התקרבת אליהם בצורה המקסימאלית האפשרית, אז אתה נתקע בזה שאתה לא רוצה חיבור. אימצת את כל התנאים הפנימיים שלך וראית שאתה לא יכול, זה למעלה ממך, ואז מגיעה אליך תפילה, על ידי החברים ועל ידי הבורא מה אני עוד יכול להשיג.
שאלה: חוץ משיעורי בוקר יש לנו מפגשים אחרים כמו זום, סעודה. איך אנחנו עושים הכנה נכונה וגם שם מגלים את הבורא?
אני לא יודע מה להגיד, יש כאן כל כך הרבה דברים. עכשיו אתה שואל את זה בקשר להבנת המאמר? אני לא יכול לרדת לזה ולהסביר. אנחנו צריכים לדעת שאת החיבור שלנו אנחנו צריכים לעשות ככל שאנחנו מסוגלים והלאה להתפלל לבורא.
שאלה: השאלה איך האדם מקבל את העולם, קולט את העולם. כשהאדם עובר, אם הבורא מכניס לתוכו את תוכנית הבריאה שיש בה גורל?
זה לא שייך לנו. לכן כתוב "הנסתרות לה' אלקינו, והנגלות לנו ולבנינו". אנחנו צריכים לעבוד במה שניתן לנו, ואז דרך מה שניתן לנו, אנחנו נבין מה עכשיו נסתר מאיתנו. ככה זה עובד. לכן להסביר עכשיו דברים שאנחנו לא נמצאים בהם זה רק לבלבל את האדם, זה רק להפריע לו להתקדם.
אתה צריך לעשות מה שמוטל לפניך וזה עניין החיבור, ובחיבור אתה מגלה את כל התשובות. אתה לא צריך לשמוע את התשובות האלה ממני, כי לא תשמע, אתה צריך לגלות אותם בעצמך. ולכן השאלות שלך הם מחלק הנסתר שעוד לא עשית ממנו נגלה כדי לגלות אותם. לכן תישאר רק עם השאלה.
שאלה: איך אנחנו צריכים לארגן בצורה נכונה את הקשר בין החברים כדי שנוכל לבנות חיסרון נכון כלפי הבורא?
כמו שרב"ש כותב לנו. אלה בשביל מה אנחנו צריכים להתקשר עם החברים, בשביל מה הבורא ברא אדם ואחר כך חילק את הצורה הזאת להרבה מאוד חלקים, והתחילו מזה דומם, צומח, חי ובני אדם להתפתח? זה עניין גם גשמי וגם רוחני. אנחנו עוד נגלה את הדברים האלה. הכול רק כדי שאנחנו מתוך ההתחברות בינינו נמצא את תוכנית הבריאה, נגלה את מטרת הבריאה ונגלה את הבורא עצמו. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך".
אנחנו מתקנים את העולם, מתוך זה שהבורא שבר אותו מלכתחילה, הוא עשה את הקוביות האלה נפרדות, ואנחנו צריכים לאסוף אותן בחזרה. ומתוך זה שאנחנו אוספים אותן בחזרה, כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה, אנחנו צריכים לסדר את עצמנו שכך אנחנו לומדים את השכל של הבורא, את כוונתו, מטרתו בבריאה, וכך אנחנו נעשים בני אדם. רק בצורה כזאת.
זאת אומרת, בלי התחברות בין כל בני האדם בעולם, לא יצא לנו מזה שום תיקון ואנחנו נסתובב ורק נסבול יותר ויותר. אנחנו נמצאים בזמן שאנחנו יכולים לקדם את עצמנו לחיבור ולהראות גם דוגמה לכל בני האדם ולמשוך אותם לחיבור. ובזה כל העולם, מגיעים למימוש תוכנית הבריאה בצורה מהירה, חלקה, יפה. זה מה שעלינו לעשות. לכן אנחנו קיבלנו דחף ורצון כזה.
תלמיד: אתה אומר שאנחנו בונים את דמותו של הבורא מתוך החיבור בינינו, מגיעים לאיזו תפיסה שלו. איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יודעים שהבורא רואה אותנו, הוא אומר, "אני הבורא, אני בלתי משתנה". מנקודת המבט שלו הוא לא משתנה אבל מנקודת המבט שלנו הוא משתנה דרך גילוי והסתרה. למה זה בנוי בצורה כזאת שמנקודת המבט שלו אנחנו אף פעם לא משתנים, אבל בעיינינו בכל מצב ומצב הוא כן משתנה?
הבורא מתייחס אלינו לפי מצבנו, זה ירידת העולמות, פרצופים וספירות. אנחנו נמצאים בסוף הקו, בעולם הזה. ואז היחס של הבורא הוא יחס אבסולוטי, יחס שלם, אור אין סוף. עד שהוא מגיע אלינו הוא מתלבש בכל מיני לבושים ובזה הוא נסתר יותר ויותר, הוא נעשה יותר ויותר גס, יותר ויותר קטן, עד שמגיע אלינו אז אנחנו מגלים את האור, את הבורא בצורה גשמית. מה שאני מגלה זה גם הופעת הבורא לפניי. אני מגלה את הופעת הבורא לפניי וזה הבורא, כי זה מה שהוא מצייר לי, בינתיים.
אני רוצה להגיע לחלקים בהבחנות, בהשגות יותר גבוהות, אז אני כבר צריך להתחיל להתקרב אליו, להידמות לו. להידמות לו אני יכול רק אם אני מצרף להרגשה שלי את כוח ההשפעה, כוח אהבה, כוח החיבור שעל ידי זה אני מעלה את עצמי לבורא. וזה מה שנמצא לפנינו כהזדמנות, כך אנחנו עושים.
הבורא בכוונה ברא את האור העליון, כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, 125 מדרגות, חמשה עולמות, חמישה פרצופים בכל עולם, וחמש ספירות בכל פרצוף. 125 פרצופים, עולמות, וספירות, מדרגות סך הכול. אנחנו עליהם עולים עולים עולים עולים עולים עד שמגיעים להזדהות השלמה לבורא. רק בצורת החיבור, עלינו לעשות רק את זה. דבר הכי שנוא, הכי לא מקובל עלינו, אבל זה בעצם מפני שאנחנו נמצאים בשבירה הכי גדולה, בשבירה הסופית.
שאלה:. אנחנו מתפללים כדי שהוא יעשה בנו את הנסתר. אז אנחנו באים לשיעורים, קוראים, מתחברים בעשירייה ומושכים מאור שזו בעצם התורה. הדברים שאנחנו עושים כדי להתחבר, לוקחים תורנויות, אלה המצוות שלנו כלפי החברים. מה בעצם העשייה שלנו כלפי הבורא?
אני לא יודע. אתה שואל אותי? אולי מה שאתם עושים, אתם עושים, ובזה נגמר הכול.
למה אתם באים ועושים איזה חיבורים, מה אתם רוצים?
תלמיד: לעשות רצונו.
אתם מגלים את זה במשהו? ברור לכם שבכל הפעולות שאתם עושים, אתם רוצים לעשות את רצון ה' שהוא רוצה לראות אתכם מחוברים לכלי אחד כדי להתגלות בכלי אחד, שרצונו להתגלות בנבראים, זה מה שאתם עושים, בכוונה הזאת? אם כן, אז צריכה להיות כוונה כל הזמן מתחילת העשייה ועד סוף העשייה. אז אין כאן שאלה. תעשו את המעשה בצורה נכונה עם דרישה, עם תפילה, ותראו אם אתם מקבלים איזו תגובה, שינוי או לא.
שאלה: בינינו לבין החברים, אנחנו רואים כל הזמן אם יש תגובה או לא, אנחנו באמת מצליחים לזהות.
אז מה השאלה?
שאלה: בכל המקורות, תמיד מחלקים את תרי"ג מצוות לדברים שבינינו לבין החברים, לבין הדברים שהם בינינו לבין הבורא.
על זה אנחנו עדיין לא מדברים. אתם תעשו מה שהרב"ש כותב על החיבור בחברה.
שאלה: אמרת לפני כמה דקות בצורה מאוד מודגשת שמתוך החומר אנחנו מגלים את הבורא, דיברת על עבודה בעשירייה, מה זה אומר?
אנחנו לא מגלים את הבורא עצמו. אני אגיד לך יותר, אנחנו לא מגלים את הבורא עצמו אף פעם, אלא אנחנו מגלים בתוך הכלי. ובתוך הכלי אנחנו יכולים לברר אותו, להבין אותו, להרגיש אותו.
אנחנו לא מסוגלים לגלות את המושג "בורא". הבורא עצמו כבר נקרא "בוא וראה", שתי מילים "בוא" "ראה". אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יכולים לגלות אותו, לראות אותו, וזה נקרא אצלנו "בורא". אבל למעלה ממנו, מהו המקור שאנחנו מגלים כבורא, זה לא מושג לנו, זה נקרא "עצמותו".
שאלה: יהיה נכון לנסח שמתוך החומר אנחנו מגלים את הרוח?
את הרוח אנחנו לא מגלים, אנחנו מגלים רק את החומר ופעולות החומר, ומתוך זה אנחנו אומרים שזה הרוח. "נפש", "רוח", "נשמה", "חיה", "יחידה", את כול זה אנחנו מגלים כשינויים בתוך הכלים, אנחנו לא יוצאים מתוך הכלי, אף פעם לא מגלים משהו למעלה מהכלי כסיבה לשינוי בכלי, את הסיבה עצמה אנחנו לא מגלים. אנחנו מגלים שינויים בתוך הכלי, ולשינויים האלה אנחנו קוראים בשם "אורות".
שאלה: אני מתייחס לסוף המאמר, איך אנחנו כל הזמן זוכרים שבעת עשייה של המצוות הנגלות אנחנו לא שוכחים להתפלל לה' שייתן נשמה בפעולה הזאת, שזה לא יהיה לריק?
קח דוגמה מרב"ש איך הוא מסביר "איש את רעהו יעזורו", אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג שלא נשכח את החברים. בזמן השיעור אנחנו רואים אותם, עוד פעמיים ביום לפחות מדברים איתם, אנחנו עושים איתם פעם או פעמיים בשבוע מפגש כלשהו בינינו וכן הלאה. וכך אנחנו מגיעים למצב שמתחילים יותר יותר להרגיש זה כלפי זה נחיצות. אנחנו כל הזמן צריכים ללמוד על החיבורים בינינו, וככל שנבדוק את החיבורים בינינו, נבחין עד כמה אנחנו חייבים אותם.
שאלה: אנחנו מדברים הרבה על החיבור, שאלתי חברים וקיבלתי כל פעם תשובה שונה, למה זה חיבור. המושג חיבור צריך להיות אחיד או שעדיף בינתיים שכל אחד יראה חיבור אחר?
אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו מבינים או לא מבינים מה זה חיבור ועד כמה המושג הזה משתנה. מכאן ועד גמר התיקון כל הזמן יהיו לנו שאלות על חיבור כי זה התיקון של הכלי דאדם הראשון. רק את זה אנחנו צריכים לתאר לעצמנו, מה זה נקרא תיקון הכלי דאדם הראשון, מה זה הכלי הזה, עד כמה אנחנו צריכים להיות מחוברים כי כולם שונים.
הדבר דומה לכל החלקים בגוף שלנו, כל התאים, כל האברים שכולם שונים, וכל אחד מתפקד לפי תפקידו למען כל הגוף. ולכן אנחנו אומרים שאם כל חלק וחלק מתפקד בצורה כזאת למען כל הגוף, הוא בסדר. כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו. אני לא קיים בפני עצמי, בפני עצמי אני רק בדרגת חי, בדרגת בהמה, ואם אני רוצה להביא את עצמי לדרגת אדם, אני כבר חייב להיות מותאם לאחרים כדי להשלים ככל שאני יכול את תפקידי בחברה, בקבוצה, בחיבור. רק בצורה כזאת. זה מה שלפנינו.
ולכן אנחנו נמצאים בעולם כזה. תראו עד כמה בזמן הקרוב אנחנו עוד נראה איך העולם ממש מתפרק יותר ויותר לכל מיני חלקים. אין גבולות, אין מדינות, אין עמים, הכול נעשה מעורבב בצורה כזאת שאי אפשר לתאר. הכול יתבטל, כל המבנה שהיה קיים במשך אלפי שנים איכשהו, בכל מיני צורות, יבשות, עמים, הכול יהיה מעורב עד כדי כך, עד שנגיע למצב שאין ברירה, אנחנו חייבים לעבוד רק לפי כלל אחד, וכל אחד משלים את המבנה הכללי. אלה שינויים גדולים ומהירים שצריכים להתרחש.
שאלה: אנחנו מחפשים כל הזמן חיבור בינינו וגם לומדים שזה תלוי מאוד בביטול. מה זה פעולת ביטול, ממה להתחיל, עם מה להמשיך, במה לסיים כדי שזה יתרחש?
אני צריך לראות לפני קבוצה שהבורא מביא אותי אליהם ואומר לי "קח", ואני צריך לקחת על עצמי כל מה שתלוי בי כדי להביא את הקבוצה הזאת לחיבור "כאיש אחד בלב אחד". שזה יהיה מנגנון כזה, קומנדו כזה שאתה תראה אותם פועלים בחיבור ביניהם ממש כיחידה שלמה.
בזה שאנחנו עושים את הדברים האלה בפועל ככל האפשר, אנחנו עושים את פעולת הנגלה, ואנחנו מצפים שהבורא יעזור לנו לעשות את פעולת הנגלה, וייתן את החלק הנסתר שלו בתוך הקבוצה. שיאיר לנו בנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, לפי מידת החיבור בינינו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. וכאן הכול תלוי בדוגמה שאנחנו משתדלים לתת אחד לשני. זה מה שעומד לפנינו, זה מה שעומד לפני העולם וזה מה שאנחנו מחויבים לעשות.
תלמיד: אנחנו מאוד מאוד מתאמצים ועושים. השאלה מה חסר?
מה חסר לנו לחיבור? חשיבות. שאני אראה לפני שאין שום בעיה בחיים, בעולם, בכל המציאות, אלא רק חשיבות החיבור. לחזור למבנה של אדם לפני השבירה. את זה אנחנו צריכים. רק את זה.
שאלה: מה זה נקרא שהבורא נותן נשמה?
האור העליון שממלא את החיבור הנכון בינינו, מחייה אותנו, מעלה אותנו לדרגה שלו. וזה נקרא "נשמה".
תלמיד: ובלי זה?
בלי זה אנחנו מתים. "רשעים בחייהם נקראים מתים"1. רשע זה מי שלא מקיים את מצוות הבורא להתחבר.
תלמיד: מה המשמעות של כל הפעולות שאנחנו עושים, כל המעשים, כל היגיעות?
אנחנו משתדלים להתקרב למושג כדי שנוכל לפחות בדרגה הראשונה לבטל כל אחד את האגו שלו לעומת החיבור. זה נקרא "מסירות הנפש".
תלמיד: קודם דיברת על כך שאם אין כוונות, הפעולות הן ריקות, כלומר, שזה בכלל לא משמעותי אם אנחנו לא באים עם כוונה. יש לנו שליטה על זה?
יש לנו שליטה במעשה. בכוונה אנחנו לא בטוחים אף פעם, אלא המעשה מעיד על הכוונה.
תלמיד: אז מי אחראי על הכוונות?
על הכוונות גם כביכול אנחנו אחראים, אבל אנחנו לא יכולים להיות בטוחים בכוונות שלנו, אלא אם המעשה הוא בסדר, אנחנו כתוצאה ממנו נראה שהכוונה שלנו גם הייתה נכונה.
תלמיד: אבל הוא מסכם את המאמר שצריכים לזכות לחלק הנסתר, צריכים לזכות לנשמה.
ודאי. המטרה שלנו היא שעל ידי החלק הנגלה, שנמצא כביכול בידינו, נגיע לחלק הנסתר ובזה מתגלים בנו הבורא, המילוי, הרוחניות שלנו, החיים הרוחניים.
תלמיד: מתי משנים לנו את הכוונה?
הכוונות משתנות כל פעם בכל רגע ורגע במידה שאנחנו רוצים להיות יותר מחוברים. האור הוא תוצאה מהכלי. הוא נמצא כאין סוף, במנוחה מוחלטת, ורק הכלי משנה אותו, מסדר אותו.
תלמיד: מה לעשות עם זה שהרבה פעמים אני מרגיש את עצמי כמו בול עץ, פשוט יושב ונמצא ללא כוונות?
נכון, זה מפני שחסר לך חיבור עם החברים שיחד איתם אתה יכול לברר את כוונתך הנכונה, אלה דווקא מצבים טובים. זה שאנחנו מרגישים את עצמנו כמתים זו הכְוונה לחיבור. בך, בעצמך אין שום רוח חיים, חפש אותו בחיבור ותמצא אותו שם. זה כבר דווקא הכי ברור ובולט, ממש מראים לך את התרופה.
תלמיד: איך אני קם מתוך המוות הזה?
גם אתה וגם החברים חייבים להיות בהכנה גשמית כדי לעורר זה את זה. ככל שאנחנו מכינים את עצמנו בעשירייה, אנחנו צריכים להאמין שהבורא ידאג לעורר אותנו, הוא יסדר בינינו תמיד כאלו יחסים, תמיד כאלו תפקידים, תמיד כאלו מצבים שנעורר זה את זה, העיקר שיהיה קשר.
תנסו להיות בהתקשרות קבוצתית לפני השינה ואולי גם כשאתם קמים. אני נמצא עם חבר בקבוצה, הוא מתקשר אלי בשעה שתיים ורבע כל בוקר. תעשו גם אתם כך, תתקשרו, רק בתנאי שזה לא מפריע להכנה לשיעור, למשפחות. זה יכול להיות בלילה, ביום, תלוי איפה אתם.
שאלה: אתמול נפגשנו לסעודה והיה חיבור מאוד חזק. עכשיו אני מרגיש מותש, אין לי כוח, אפילו את המאמר אני לא מצליח לקרוא, אני נרדם, מדוע?
נותנים לך הזדמנות לחדש את החיבור כבר במדרגה יותר גבוהה ולכן אתה מרגיש שאין לך כוח לזה, כי אתה צריך לחדש את הכוח הזה במדרגה יותר גבוהה. זו עזרה מהבורא שמגיעה בצורה כזאת.
תלמיד: האם צריך לעשות הכנה אחרי החיבור?
לא. אתם צריכים עכשיו להבין מאיפה זה מגיע, מ"אין עוד מלבדו", ושאתם צריכים למרות חוסר החשיבות בחיבור, חוסר הנחיצות, שום דבר, אתם רוצים עכשיו בכל זאת להעלות את החשיבות בעצמכם.
תתחילו להתקשר, תתחילו לשיר, תתחילו לעשות כל מיני פעולות מחיות, כמו שמחיים חולה, שאתם ממיתים את הדרגה הקודמת ורוצים להחיות את עצמכם בדרגה יותר עליונה. במה היא יותר עליונה? בזה שיש לה יותר אגו ואתם מעל לאגו מתחברים.
שאלה: לא ברור מה זה פעולה לפני שינה? אתה אומר, תתקשרו ביניכם לפני השינה, תתקשרו כשאתם קמים. איך, האם רק לבדוק שהוא התעורר, זו המטרה או יש עוד משהו שאתה מדבר עליו?
אחרי השינה?
תלמיד: לפני השינה או, אחרי השינה, אתה אומר שיש נקודה חשובה של התקשרות, מהי?
רצוי ללכת לישון כולם יחד כך, שאין הפסקה כביכול. שקמים, גם אפשר להתקשר. אני לא אומר שזה חוק, אצל רב"ש זה לא היה כך. אבל אפשר להתקשר, רק לא לבלבל אחד את השני כי בבוקר שקמים או, באמצע יום, יש קבוצות שאצלם זה אמצע היום, אז להיזהר. אבל בכל זאת, כמה פעמים ביום אנחנו צריכים להיות מקושרים כדי להזכיר זה לזה את מהות החיבור.
שאלה: כתוב "כל אשר בידך ובכחך לעשות עשה." איך אנחנו יודעים שנתנו מספיק יגיעה ומאמץ, שאנחנו לא מוותרים לפני?
כל עוד אני לעת עתה מרגיש את עצמי מתבטל כלפי החברים, נמס שם.
תלמיד: אבל תמיד יש הרגשה שאנחנו מאוד רחוקים מ"כל אשר בכחך לעשות", כאילו אף פעם לא מגיעים למקסימום מאמץ.
תשתדל לעשות כאלו תרגילים בפרקים יותר קצרים.
שאלה: כשאני יושב בשיעור עם העשירייה שלי, מה זה אומר שאני נותן בזה לחבר דוגמה פנימית לביטול לפניהם ושהחבר מרגיש את הדוגמה הזאת? יש בכלל דבר כזה לתת דוגמה פנימית לחבר?
אם אתה רוצה לתת כזאת דוגמה והרגשה לחברים, אז המחשבה שלך והרצון שלך כבר פועלים. אתה לא צריך לדבר על זה, זה כבר פועל, זה כבר חלק מהחיבור בקבוצה. אנחנו לא כל כך מודעים כמה אנחנו יכולים לפעול במחשבות שלנו.
שאלה: כתוב, "וחלק המעשה נקרא "נר מצוה", שזה רק נרות. וצריכים להדליקם ע"י "ותורה אור". שהאור תורה מדליק את המצוה, ונותן בחינת הנשמה והחיות בחלק המעשה, כנ"ל". מהו נר בעבודה רוחנית ואיך בונים אותו?
נר בעבודה רוחנית זה המאמץ שלנו לחיבור וכתוצאה מזה, ככל שאנחנו משתדלים, מגיעה אלינו תורה, אור שמדליק את הנר ואנחנו מרגישים את מהות החיבור בתוך הקבוצה.
שאלה: לפי מאמרי רב"ש, החלק הנגלה זאת העבודה שלנו. מה זאת אומרת שאני לא מסוגל לבצע לבקש, להתפלל, האם התפילה זה מה שמקשר את הנסתר ואת הנגלה?
התפילה הכרחית בכל מקום, לפני שאנחנו פועלים, בזמן שאנחנו מתחברים, בסוף הפעולות שלנו, התפילה צריכה כל הזמן לסייע לנו, ללוות אותנו בכל הפעולות שלנו. כי באף פניה, בכל צעד ושעל אנחנו לא יכולים להצליח בלי שהאור העליון ילווה אותנו ויעשה את הפעולות הקטנות, הקטנטנות שלנו. כל השינויים יכולים להיות, ובכלל מה שיכול להיות הוא רק בתנאי שהאור העליון נמצא בזה. כי בלי אור אין קיום, האור קודם לחומר, למצב. ולכן אנחנו כל הזמן צריכים להיות יחד עימו.
שאלה: האם הבורא הוא כמו בפלירט, מתגלה ומסתתר כל פעם בצורות שונות?
נכון. כך הוא עושה כדי לגרות אותנו, לגדל בנו חסרונות.
תלמיד: מה צריכים לדרוש מהבורא במשחק הזה?
תמיכה, אני יכול לדרוש ממנו גם הכְוונה, גם חיבור, גם מילוי, בכל דבר אני צריך להיות עם הבורא. אבל צריך לחלק בכל הדברים האלה את המצב, לחלק נגלה שזה שלי ולחלק נסתר שזה שלו. הבורא מתגלה כלפי בלבוש של הקבוצה, זאת אומרת, אם אני פונה לבורא, אני קודם כל פונה לקבוצה, לפנימיות הקבוצה, שם מהות הבורא.
שאלה: איך לגלות משהו נסתר בלי שיש חיסרון אליו?
גם את זה אני צריך לקבל מהעשירייה. ברוחניות אין לי שום דבר חוץ מההדלקה הראשונה שהבורא מסובב לי את המנוע, מביא אותי לקבוצה ואומר "קח לך", כמו שבעל הסולם מסביר במאמר ה"חירות", וכל היתר הולך כבר לפי המדרגות.
שאלה: הרבה פעמים כתוב שהבורא נותן אור וכלי. איך בתוך המעשים שלנו אפשר לגלות את שתי הצורות האלה, או שכל הזמן אנחנו עובדים בערפל ורק אז מגלים?
העבודה שלנו זו עבודה על הכלים. וודאי שהכלי לא יכול לעשות שום פעולה אם האור לא מנענע את הכלים. ולכן אנחנו צריכים כל הזמן להתפלל שהכלים יתחברו עד שיגיעו לדרגת אדם הראשון, זו בעצם כל הדרך שלנו מכאן עד גמר התיקון. אנחנו מחזירים את כול הכלים השבורים לצורה המתוקנת, ובהתאם לזה מקבלים אורות שמחברים את החלקים השבורים, ממלאים אותם, עד שמגיעים בנרנח"י הזה לצורה השלימה.
תלמיד: האם הנסתר והנגלה יכולים להפוך לצורה אחת?
זה בעצם יוצא כצורה אחת. רק השאלה אם אני מוכן לקבל מה שאני מגלה כתוצאה מהפעולה שלי, שהתוצאה באה כבר כנגלה מהבורא.
תלמיד: האם זה רק כתוצאה, אי אפשר להיות באותו קו מחשבה עם הבורא ולעשות פעולות שהוא רוצה?
כן, זה מה שאני מתכוון לעשות, רוצה לעשות, והבורא מתקן אותי כל פעם. זה בדיוק כמו המשחק שלנו עם הילדים, אחד לאחד.
שאלה: נגלה ונסתר, לשמה ולא לשמה, האם זה כמו גוף וראש?
אפשר להגיד, כן.
שאלה: בסוף התהליך בגמר התיקון כולנו מגלים אותו דבר?
אף אחד לא מגלה אותו דבר כי לכל אחד יש כלי משלו. אבל בגלל החיבור בינינו לכלי אחד, לכן אנחנו מגלים את התפקיד הנכון של כל אחד ואת התפקיד הכללי של כל הגוף דאדם הראשון, זאת אומרת של הנברא הכללי, שמה שמתגלה בו זה כוח הבורא הכללי. זה נקרא "ויהי ה' מלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". שמו זה הכלי, וה' זה האור שמתגלה. ואנחנו בגלל החיבור שלנו מגלים את הדברים האלה יחד, גם כלי וגם אור, חשכה כאורה יאיר, וזה גמר התיקון, ככל שאני מבין, נגלה יחד.
שאלה: בעבודה שלנו אנחנו שואפים לגילוי, האם יש הסתרה שעלינו לשאוף אליה ומהי?
אין לנו לשאוף לשום הסתרה אלא רק לגילוי.
שאלה: מהי הפעולה הנכונה שעשירייה צריכה לעשות כדי שהבורא יכניס בה נשמה?
חיבור בלבד, אין שום דבר חוץ מזה, רק חיבור.
שאלה: מתי התפילה כפעולה מעשירייה הופכת לגוף לנשמה?
במושג הנשמה יש לנו כלי ויש לנו אור. אם אנחנו מחברים את הרצונות השונים שלנו יחד, רצונות שונים אבל בכוונה אחת, אז זה יהיה הכלי של הנשמה, והוא יקבל מילוי לפי עוצמת השתוות הצורה עם האור העליון, וזה יהיה האור של הנשמה.
שאלה: איך למצוא את המקום שבו אנחנו יכולים להשלים אחד את השני?
המקום הזה זה המקום בינינו, ורב"ש כותב על זה במאמרים שלו על עשירייה, כדאי לנו לזכור את זה ולא לשכוח. זה מרכז העשירייה, איפה שאנחנו צריכים לאתר שאנחנו מחוברים והבורא ממלא אותנו.
שאלה: אם הבורא משתמש בהסתרה כדי למלא אותנו, האם אנחנו יכולים להשתמש בהסתרה כדי לשמח את הבורא?
אנחנו כך צריכים לעשות, כל הגילוי הוא גילוי בהסתרה. צמצום, מסך, אור חוזר, ורק בצורה כזאת שאנחנו מקבלים על מנת להשפיע ולא לעצמנו, כל זה "קבלה בהסתרה", לכן היא נקראת חכמת הקבלה. זה לא איך לקבל, אלא איך לקבל את גילוי הבורא שמגיע אלינו דרך הסתרה.
שאלה: מה זה אומר בפועל להשתוקק למצב של רצון אחד?
ככל שאנחנו לומדים, מבררים את הדברים, אנחנו מתחילים יותר ויותר להיות קרובים בינינו במטרה, בהבנת האמצעים להשגת המטרה, וכך אנחנו מתקרבים זה אל זה, נעשים יותר מבינים, דומים זה לזה. ומי שקשה לו מאוד להתכלל עם אחרים, כי יש לו רצון לקבל יותר גדול, אז דווקא כשהוא פעם יצליח להתעלות למעלה ממנו הוא יגיע לדרגה עוד יותר גבוהה מכולם.
שאלה: איך נגיע לנקודה שבה מרגישים שעשינו כל שביכולתנו ואנו זקוקים לעזרת הבורא, כשמרגישים שתמיד אפשר לעשות עוד מאמצים. האם אי פעם נגיע לנקודה שבה נרגיש כאילו באמת עשינו כל מה שאפשר?
רק על ידי החיבור. התשובה היא באהבה. אהבה היא להשתדל להבין שלמעלה מכל התנאים אנחנו מגיעים לגוף אחד, אנחנו חלקים בגוף אחד ולכן אנחנו חייבים כך להשלים זה את זה למעלה מהאגו שלנו. האגו שלנו זה הסכין שחתך אותנו פעם זה מזה בחטא עץ הדעת, בחטא אדם הראשון, ואנחנו צריכים להחזיר את עצמנו, לאחד את כל החלקים האלה יחד.
שאלה: מה זה אומר לבקש תמיכה מהבורא ואיך עושים זאת דרך העשיריה בצורה נכונה?
כשאנחנו משתדלים לבקש מהבורא, לפנות אליו מהעשירייה, אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים במרכז העשירייה, ומשם מבקשים את החיבור עם הבורא. במידה שאני מוכן להתחבר עם החברים, במידה הזאת אני יכול לבקש חיבור עם הבורא ולא יותר מזה, כי יותר מזה זו כבר קליפה. במידה שאני יכול לבטל את עצמי כלפי החברים כך אני יכול לבטל את עצמי כלפי הבורא ויותר מזה זו קליפה.
קריין: כתבי בעל הסולם עמ' 579 "שמעתי" מאמר ס"ה. "ענין נגלה וענין נסתר".
סה. ענין נגלה וענין נסתר
שמעתי כ"ט טבת תש"ב ירושלים
"כתוב "הנסתרות לה' אלקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי תורה הזאת"." זאת אומרת תמיד כך יהיה עד עולם, שהנסתרות שייכות לבורא והנגלות שייכות לנבראים.
"וצריך לשאול: מה בא הכתוב להשמיענו, שהנסתרות לה'? ואין לומר, שענין נסתר פירוש בלתי מושג, וענין נגלה היינו בחינת המושג. הלא אנו רואים, שיש אנשים, שיש להם ידיעה בחלק הנסתר. וכמו כן יש אנשים, שאין להם ידיעה בחלק הנגלה. ואין לומר, שהכוונה, שיש יותר אנשים, שיש להם ידיעה בחלק הנגלה מבחלק הנסתר (אם כן נתת דבריך לשיעורין).
והענין הוא, שאנו רואים בעולמנו זה, שיש מעשים שמגולה לעינינו לעשות, היינו שיד האדם משמשת בהם. ויש מעשים, שאנו רואים שהדברים נעשים, אבל אין האדם יכול לפעול שם מאומה, אלא כח נסתר פועל שם.
כדוגמת מה שאמרו חז"ל: "ג' שותפים יש באדם, הקב"ה ואביו ואמו". הנה חלק הנגלה הוא מצות פרו ורבו, שמעשה זה נעשה על ידי הוריו. ואם ההורים עושים מעשיהם בסדר, אז הקב"ה נותן נשמה בהולד. היינו, שהוריו עושים את חלק הנגלה, שרק את המעשה הנגלה יש ביכולתם לעשות. אבל חלק הנסתר, שהוא לתת נשמה בהולד, בזה אין ההורים יכולים לפעול שום מעשה, רק הקב"ה בעצמו עושה את הדבר ההוא.
וכמו כן במעשה המצות, אין לנו לעשות יותר מחלק הנגלה, שרק כאן אנו יכולים לעשות, שהוא לעסוק בתורה ומצות בבחינת "עושה דברו". אבל חלק הנסתר, היינו בחינת הנשמה שבעשיית תורה ומצות, אין האדם יכול לפעול שם מאומה. ובזמן שמקיימים התורה ומצות בבחינת עשיה, הנקרא "לעשות", צריכים להתפלל לה', שהוא יעשה את חלק הנסתר, היינו שיתן בחינת נשמה בחלק המעשה שלנו.
וחלק המעשה נקרא "נר מצוה", שזה רק נרות. וצריכים להדליקם ע"י "ותורה אור". שהאור תורה מדליק את המצוה, ונותן בחינת הנשמה והחיות בחלק המעשה, כנ"ל בדוגמת הולד שיש בו ג' שותפים.
וזה פירוש "הנגלות לנו". היינו שעלינו מוטל לעשות בבחינת "כל אשר בידך ובכחך לעשות עשה". ורק כאן אנו יכולים לפעול. אבל להשיג בחינת הנשמה והחיות, זה תלוי ביד הקב"ה.
וזה פירוש "הנסתרות לה' אלקינו". שהשם ית' מבטיח לנו, שאם אנחנו נעשה את חלק מה שמגולה לנו, לעשות בתנאי תורה ומצות בחלק העשיה, אז הקב"ה נותן בה נשמה בהעשיות שלנו. מה שאין כן, מטרם שזוכין לבחינת הנסתר, הנקרא "נשמה", אז חלק הנגלה שלנו כגוף בלי נשמה. אלא צריכים לזכות לחלק הנסתר, שזהו רק ביד ה'."
לכן חכמת הקבלה נקראת חכמת הנסתר, שצריכים לתקן את הכלים עד שמגלים בהם את הנשמה. נשמה זה נקרא נפש, רוח, נשמה, זאת אומרת מגיעים לכלי דהשפעה בצורה השלמה.
שאלה: כשאנחנו אומרים "מרכז הקבוצה", אתה מדבר על התפארת, כי בכל השאר זה בין לבין, לא?
לא, אני מדבר על מקום החסרון שבו כולנו רוצים להיות מחוברים כאיש אחד בלב אחד. אומנם בינתיים אנחנו לא יכולים לתאר דבר כזה כי אנחנו נמצאים בדחייה זה מזה, בחשבונות זה עם זה. אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים לגלות את מרכז העשירייה וגם את המרכז של כל בני ברוך, של כל הלבבות של בני ברוך, של כל הרצונות של בני ברוך למעלה מכל ההבדלים הגשמיים ואז אנחנו מגלים את הבורא שממלא את הלבבות שלנו. כך זה יהיה, כאיש אחד בלב אחד.
שאלה: הבקשה שהבורא יכניס את האור במעשים שלנו שייכת למעשה, לנגלה, או לנסתר?
הבקשה היא בקשה, למה זה חלק הנסתר או חלק הנגלה? אנחנו מחלקים לנגלה ולנסתר, והבקשה זו הפעולה שלנו.
תלמיד: אז זה נגלה, זה עלינו לעשות? אני שואל אם זה חלק מהעשייה שלנו. בעל הסולם אומר, אתם צריכים לעשות מצוות, לעשות חיבור כמו שרב"ש כותב והבורא צריך לגמור בעדכם ולהכניס לשם את האור, לתת בזה נשמה?
כן, אנחנו צריכים ככל האפשר לגרום לחיבור בינינו ואיפה שלא מסוגלים, וודאי שאנחנו לא מסוגלים לשום דבר בחיבור, אז אנחנו צריכים לפנות לבורא ולבקש ממנו שיחבר אותנו ולא רק שיחבר, גם שיחיה את החיבור, שיגלה בתוך החיבור את המהות שלו.
תלמיד: הבקשה בהתחלה היא הרי לא מבוררת, היא לא יכולה להיות באמת שהבורא יכניס אור בפעולות שלנו. אנחנו אפילו שוכחים אותו, אנחנו לא זוכרים אותו בכלל, ולכן אני שואל האם הבקשה היא חלק מהעשייה שלנו?
הבקשה שלנו צריכה להיות גם עבור הכלי וגם עבור האור שמסדר את הכלי שגם זה עבור הכלי. הבעיה שלנו היא רק לדאוג לכלים. לפי הכלים, האור שנמצא במנוחה מוחלטת וממלא את כל המציאות יתגלה לפי השתוות הצורה בין הכלי לאור. אנחנו צריכים רק להתפלל עבור החיבורים, עבור התיקונים שלנו והאור כבר ימלא אותם לפי השתוות הצורה.
אתה יכול לשאול איך האור ימלא אותם לפי השתוות הצורה, הרי האור מגיע רק בזיווג דהכאה, אבל כשיהיה לנו כלי נכון אז אנחנו נבין איך לבצע את הדברים האלו.
תלמיד: אנחנו אומרים שגם הבקשה צריכה להיות נכונה, אבל ואיך יכול להיות שנבקש נכון? לכן איך הבקשה מוטלת עלינו אם מלכתחילה אנחנו לא יכולים לבקש נכון?
אם אנחנו מבקשים יחד ומשתדלים לפנות לבורא לפי איך שאנחנו יכולים לתאר אותו אז הבקשה שלנו נכונה. צריכים לראות את הדברים האלו תמיד בדרגה שלנו. הבורא דן את האדם באשר הוא נמצא ולא שאנחנו צריכים להיות מלאכים.
שאלה: שמעתי אותך אומר בתחילת השיעור שגם כשהבורא נסתר זה גילוי. איך נסתלק מהספק, איך באמת נדע להיות בכוונות הנכונות כשאנחנו עושים את חלקנו?
על ידי חיבור לקבוצה, לבד אתה לא יכול לכוון את עצמך לאף מקום. כדי לכוון אתה צריך כמה נקודות בדרך, אז תמצא אותן, אתה, קבוצה, תהיה מסודר נכון כלפיה, למרכז הקבוצה, ואז בטוח תקלע לבורא.
תלמיד: להסכים שהוא נסתר זה גילוי?
זה לא גילוי ואני לא יודע למה אתה מתכוון.
תלמיד: להסתלק מהספק.
אנחנו צריכים לבצע את הדברים ככל האפשר לפי מה שהמקובלים כותבים. אם אתה מדען ובא עם השכל שלך אז תשתדל בזמן שאתה נמצא בשיעור לסלק את הדברים האלה מעצמך, ותנסה לקבל את השכל של המחבר.
תלמיד: בהחלט, הכיוון שלי זה איך לא נבזבז את הזמן שנותר לנו בעולם הזה.
תדבק אליו.
שאלה: מה הכוונה בידיעה בחלק הנגלה או הנסתר?
הידיעה היא בזה שאני מתחיל להכיר יותר את דרכיי הבורא כלפי הנבראים. זאת הידיעה שאנחנו צריכים לגלות, והיא נותנת לי הרגשה שהוא טוב ומטיב למעלה מכל הספקות, למעלה מכל הרצון לקבל ואז במידה הזאת מתגלה בי הערכה אליו ואהבה.
שאלה: בעבודה שלנו בחיבור, הקשר שלנו הוא משהו שאפשר להרגיש, הוא כביכול החלק הנגלה של העבודה שלנו פחות או יותר. אבל מה זה הנסתר הזה שמתווסף לעבודה הזאת, איזה כוח נסתר נוסף, מהו הגורם הנסתר?
ההסתרה מגיעה על הפעולות שלנו כשאנחנו רוצים להסתיר את הרצון לקבל שלנו, להעלות את עצמנו מעליו, להתקשר בינינו למעלה מהרצון לקבל הפרטי של כל אחד ואחד, ואז בצורה כזאת אנחנו נהיה יותר ויותר דומים לבורא.
תלמיד: זה מה שאנחנו מסתירים מצדינו. אבל מה מתגלה לנו מה שלא גילינו קודם בקשר הזה, משהו מתווסף לקשר שלנו?
רק השורש שלנו, שזה שורש עליון שעשה אותנו בצורה כזאת, וככל שאנחנו מתאימים את עצמנו אליו, כמו שדיברנו עכשיו, בהתאם לזה אנחנו יכולים להכיר את היחס שלו אלינו. הבורא נקרא "בוא וראה" - שאנחנו לא יכולים לגלות יותר מהתכונות שלנו.
תלמיד: יוצא שבמידה שבה אנחנו מסתירים את עצמנו, בדיוק באותה מידה אנחנו מגלים את אותו השורש?
ודאי, זה נקרא גילוי בהסתרה. זו הכוונה לצמצום מסך ואור חוזר, שהם בסך הכול מרכיבים של ההסתרה, צמצום, מסך, אור חוזר. ואז לפי ההתאמה שלנו לעליון אנחנו מגלים אותו.
תלמיד: עם ההסתרה זה ברור, אני לא חושב על עצמי אלא רק על החברים, על החיבור שלנו. אבל הפעולות הנוספות האלה כדי לגלות את הבורא, מה הן?
אנחנו צריכים להשתדל לבנות כלי שהוא כולו עובד בהשפעה. שוב, כמו שאמרתי עכשיו, צמצום, מסך, אור חוזר, שהכול זה מחוצה לי, בנטייה לטוב, להשפעה, שאני אדמה לעליון, ואז במידה הזאת שמשתווים עם העליון מתחילים לגלות אותו. אני בעצם לא מגלה את הבורא אלא אני מגלה את "בוא וראה", זאת אומרת את מידת התיקון שבי.
תלמיד: מידות ההשפעה האלה שאתה מדבר עליהן, מסך, אור חוזר, זה הבורא, זאת אומרת זה כוח הבורא שפועל, אותו אני מגלה?
לא. זה שאני מגלה את הבורא על ידי הכלים האלו, אני מגלה אותו לפי השתוות הצורה בינו, שאני לא יודע מיהו, לבין הכלים שלי שתיקנתי אותם בצמצום, מסך ואור חוזר. ככל שאני מתאים את הרצון לקבל שלי אחרי התיקונים האלה של צמצום, מסך ואור חוזר, אני מגלה בו, בתוך הרצון לקבל שלי את הצורה החדשה שלו, את העיצוב החדש שלו ולזה אני קורא בורא, "בוא וראה".
תלמיד: אחרי הצמצום, אחרי שאני מסתיר את האגו שלי בחיבור עם החברים, מה זאת הפעולה הזאת שנקראת מסך ואור חוזר שמגלה לנו את הבורא?
זה שאני בפועל רוצה לדמות את עצמי לפעולת ההשפעה של הבורא. אם אני עשיתי עליי צמצום, השלב הראשון אחרי הצמצום הוא שאני רוצה לעשות פעולה עוד יותר מתקדמת לבורא, זאת אומרת לעשות פעולת השפעה. איך אני עושה פעולת השפעה? על ידי זה שאני מקבל על מנת להשפיע. אז אני צריך לבדוק ולפתח בי את היכולת הזאת לקבל על מנת להשפיע, למדוד, לבדוק ולהתחיל לבצע. איך אני עושה את זה? קודם כל אך ורק בין הבריות, בין החברים, ולאחר מכן אפשר להגיע לפעולה עם הבורא.
שאלה: אם אנחנו סוגרים כל מצב בזה שהבורא פועל, שמקבלים הכול ממנו, זאת התפילה שמתחדשת כל הזמן?
אם אתה מלווה את הפעולות שלך בבקשות, אז זו כבר גם תפילה. תפילה זאת בקשה, בקשה לכוח, להבנה, להצלחת החיבור, זאת התפילה, פנייה לעזרה.
(סוף השיעור)