שיעור בוקר 16.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 809,

מאמר "מהו למעלה מהדעת, בעבודה"

המאמר הוא לא פשוט ולא קצר, נקרא אותו לאט לאט.

קריין: כתבי רב"ש כרך ב', עמוד 809, "מהו למעלה מהדעת בעבודה".

מהו למעלה מהדעת, בעבודה

תשמ"ט - מאמר ו'

1988/89 - מאמר 6

"הנה כתוב בתפלת מוסף דראש השנה "כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות, אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלקים". ויש להבין, שכתוב "מלך ישראל", ולאומות העולם אינו מלך, הלא הוא מלך העולם.

והענין שאנו צריכים לדעת, כי כל מה שאנו מדברים מה', אין אנו מדברים מה' לגבי עצמו, כי על זה אמרו "לית מחשבה תפיסה ביה כלל וכלל". אלא כל התוארים, שאנו אומרים על ה', הוא מה שהנבראים השיגו אותו לפי השמות האלו, כמו שכתוב "ממעשיך הכרנוך".

לכן, הגם שהבורא הוא מלך העולם, כלומר שאפילו אין הנבראים רוצים להכיר במלכותו, אין הוא צריך שהם יסכימו, שהוא יהיה מלך עליהם. אלא הוא מושל בלי שאלת פיהם. ועושה, מה שהוא רוצה. ואין לאף אחד שום דעה בעולם, אלא הוא עושה מה שהוא רוצה. ואין הוא צריך להסכמת הנבראים, כמו שכתוב "אני מאמין באמונה שלמה, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים".

מכל מקום אין לשאול, אם כן, אם הוא מלך עלינו בלי שאלת פינו, אם כן למה אנו צריכים לקבל עלינו את עול מלכותו, הלא בין כך ובין כך הוא מושל עלינו. והתשובה היא כנ"ל, היינו שאנחנו צריכים לדעת את זה, שהוא מושל עלינו. ומטרם שהאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת אמונה למעלה מהדעת. כלומר, שהדעת לא יכול להבין את זה.

כלומר, כי בתוך הדעת אין אדם רואה, שהנהגתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב. אלא כל אדם מרגיש חסרון בבחינת הנאה, שהוא נהנה בהחיים שלו. וכל אחד מבין, שאם באמת היה רואה, כי מה שהוא מתפלל ומבקש מה', הוא מקבל תיכף את מבוקשו, זה נקרא "בתוך הדעת". כלומר, שאין הוא צריך להאמין, שה' שומע תפלה, הלא הוא רואה בעיניו, שה' עזר לו.

מה שאין כן כשהוא מתפלל לה' כמה פעמים, ונדמה בעיניו, כי ה' אינו פונה לתפלתו, והוכחה לזה, כי לא קבל שום דבר על מה שהוא התפלל, אז האדם צריך להתחזק ולומר, שהוא מאמין, כמו שכתוב "כי אתה שומע תפלת כל פה". והיות שזהו נגד הדעת, כי ההגיון מראה לו, כי חס ושלום אין ה' פונה אליו. וכשהוא מתגבר ואומר, מה שהשכל ודעת מחייב אותו להבין, הוא אומר "אני לא מסתכל, אלא אני מאמין באמונת חכמים, שאמרו לנו, כי ה' כן שומע תפלת כל פה", זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

ועל ידי קבלת עול מלכות שמים באופן זה, זוכים אח"כ לבחינת "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך", ולידי השתוות הצורה, הנקרא "כלים דהשפעה", שבכלים האלו הבורא משפיע את הטוב ועונג, מה שהיה ברצונו לתת.

ובהאמור אנו מבינים, את מה שאנו צריכים להשיג, על ידי זה שאנחנו ממליכים עלינו את ה'. כי מזה אנו מקבלים כלים, שנוכל להנות מהבורא. לכן מה שהבורא עושה, בזמן שאין לנו קשר עמו, הוא לא נותן לנו כלום, כלומר שאין אנו יכולים להנות מדבר שאינו נמצא בנו. זאת אומרת, שאין אנו יכולים להנות מהבורא.

רק משיעור שהאדם מאמין בהבורא, אז שייך לומר, שהוא מקבל מהבורא. אולם מי שחס ושלום אינו מאמין בהבורא, איך הוא יכול לקבל ממנו. אלא כפי שיעור האמונה בו יתברך, בשיעור הזה האדם יכול לקבל ממנו, מה שהוא רוצה לתת להנבראים.

אולם בכדי להגיע לדרגת קבלת עול מלכות שמים, זוהי עבודה גדולה:

א. שהאדם צריך לדעת, אם אין לו אמונה בה', איך הוא יכול לבקש משהו מה'.

ב. מה יתן לו בזה שיהיה לו יראת שמים. כלומר לתועלת מי הוא צריך לקבל על עצמו מלכות שמים. היינו האם זה לתועלת עצמו או לתועלת הבורא. ואם נגיד שזהו לתועלת הבורא, נשאלת השאלה, מה יתן זה להבורא, אם אנחנו נאמין בו, שהוא מלך. מה זה מוסיף עליו. במלך בשר ודם, אנו מבינים, שהוא צריך לכבוד. מה שאין כן הבורא. האם הוא צריך שהנבראים יכבדו אותו, והוא נצרך לנבראיו חס ושלום.

וזה כמו שכתוב בהקדמת ספר הזהר (דף קפ"ה, ובהסולם אות קצ"א) "אלא יראה דאיהי עקרא, דהיינו שיירא מהשם יתברך, משום שהוא גדול ומושל בכל. הוא גדול, משום שהוא השורש, שממנו מתפשטים כל העולמות. וגדלותו מתראה על מעשיו. והוא מושל בכל, משום שכל העולמות שברא, הן העליונים והן התחתונים, נחשבים לפניו כלא כלום, שאינם מוסיפים משהו על מהותו יתברך". זאת אומרת, שכל הנבראים אין מוסיפים לו שום דבר עליו.

אם כן בגלל מה אנו צריכים לעבוד הכל לשם שמים, כמו שכתוב "כל מעשיך יהיו לשם שמים ולא לתועלת עצמו". הלא הבורא לא מקבל מזה שאנו עובדים בשבילו כלום, כנ"ל, היות שהוא אינו בעל חסרון. אם כן לשם מה אנו צריכים לעבוד בעל מנת להשפיע.

אלא שזהו רק לטובת הנבראים, שעל ידי זה הם ינצלו מבחינת שינוי צורה מהבורא, אלא שיזכו לבחינת השתוות הצורה, שזה מכונה "מה הוא רחום אף אתה רחום". ולא שהוא צריך שיעבדו בשבילו חס ושלום, כאילו הוא נצרך לכבוד הנבראים, אלא זה שיעבדו לתועלת הבורא, הנקרא "אך ורק לשם שמים", מזה יצמח תועלת להנבראים, שהם יהנו. וזה נקרא, שהצמצום וההסתר היה בכדי להוציא לאור שלימות פעולותיו. כלומר שהנבראים יוכלו להנות ולא ירגישו שום בושה, שזהו ענין של השתוות הצורה ודביקות בה'.

ובזה נבין מה ששאלנו, שכתוב "מלך ישראל". וכי לאומות העולם אינו מלך חס ושלום. והתשובה היא, כי בדרך העבודה כל אדם הוא עולם מלא, כמו שכתוב בזהר הקדוש. לכן האדם כלול מן אומות העולם, ומבחינת ישראל. אם כן יהיה הפירוש "מלך ישראל", הוא בזמן שהאדם מקבל על עצמו מלכות שמים, הוא נקרא "מלך ישראל".

כלומר "ישראל" נקרא ישר-אל, היינו שהאדם אומר, שהוא מלך שלו. כלומר, שאינו אומר, מה שהקב"ה הוא מלך העולם, מצדו, היינו בלי שהנבראים מקבלים מלכותו על עצמם מדעתם. אלא "מלך ישראל" נקרא, מה שהאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים מדעתו.

מה שאין כן "אומות העולם" נקרא, שהוא מולך עליהם שלא מדעתם. כלומר, שהקב"ה מלך העולם, אף על פי שאין הם יודעים כלל מענין אמונה בה', ולא רוצים אפילו לחשוב מענין מלכות שמים.

זה נקרא, שה' הוא מלך על האומות העולם. כלומר שהוא מולך עליהם, ועושה מה שהוא רוצה בלי ידיעתם, שהוא העושה ויעשה לכל המעשים. לכן בזמן שכתוב "מלך ישראל", הכוונה היא על אלו, שקבלו עליהם עול מלכות שמים מדעתם ורצונם. זה נקרא "מלך ישראל".

וזהו כמו שכתוב (אבות ג' כ') "ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו". "מדעתו" פירושו בחינת מלך ישראל. "שלא מדעתו" היינו אומות העולם, שהוא מולך עליהם, אף על פי שהאדם אין לו דעת, אפילו לתת מחשבה על ענין אמונה, בחינה זו של האדם נקראת "אומות העולם שישנו באדם".

ובהאמור יהיה הפירוש "כה אמר ה', מלך ישראל", שלאלו אנשים, שכבר קבלו עליהם עול מלכותו יתברך, אומר "וגואלו ה' צבאות". כלומר, שהם מרגישים, שה' גאל אותם מיד "אומות העולם", ששליטתם היא בבחינת "מוחא" ו"ליבא". שפירושו מוחא, זה שהאומות העולם אומרים, שרק מה שהדעת מחייב, זה הוא אמת. מה שאין כן להאמין למעלה מהדעת, הם לא נותנים רשות לאדם, שילך בדרך הזה.

וכמו כן ליבא פירושו, שהם לא נותנים להאדם לצאת מאהבה עצמית. אלא שהם אומרים, מה שהלב רוצה ומרגיש, שזהו לטובת עצמו, את המעשים האלה הם נותנים רשות לעשות. מה שאין כן אם האדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, הם עומדים בכל תוקף, ואין כח ביד אדם לצאת משליטתם. אלא ה' בעצמו הוא גואל אותו מיד שליטתם.

וזה שכתוב, "מלך ישראל וגואלו". היינו, לאחר שקיבלו עליהם את מלכות שמים, שנקרא "מלך ישראל", אז השיגו, שה' הוא "גואלו". כלומר, שרק ה' גאל אותם מיד שליטת הרע, והם בעצמם, לא היה כח לזה.

ועל דרך הנ"ל יש לפרש מה שכתוב "ה' צבאות". השם הזה מורה לנו, כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל, שאמר צבאות הם שני מילים צא - ובא. שפירושו צבא הם אנשי מלחמה. זאת אומרת, אלו אנשים שהולכים כל יום להלחם עם יצר הרע, הם נקראים "צבא". לכן לאחר שזכו לבחינת גאולה, היינו לאחר שכבשו את היצר הרע, ויצאו משליטת הרע, והסדר העבודה שלהם היו בדרך עליות וירידות, זה נקרא "צבאות". כלומר, פעם יצאו משליטתם, ואח"כ שוב באו תחת שליטתם, שהשם של עליות וירידות נקרא "צבאות".

ובשעת עבודה, שהאדם צריך לומר, "אם אין אני לי מי לי", חושבים אז במצב העבודה, שהם עושים בעצמם את העליות וירידות. כלומר, שהם אנשי מלחמה, הנקרא "צבא", "גיבורי חיל". מה שאין כן אח"כ, בזמן שנגאלו, אז הם השיגו, שה' צבאות. כלומר, כל העליות וירידות, שהיו להם, ה' עשה זה.

היינו, אפילו הירידות גם כן בא מה'. שסתם אין האדם מקבל עליות וירידות כל כך הרבה פעמים. אלא שה' סיבב אותם את כל אלו יציאות. שאפשר לפרש "יציאה" היינו "יציאה מקדושה". ו"בא" "ביאתם להקדושה". הכל עשה ה'. לכן אחר הגאולה ה' נקרא "ה' צבאות". ומי הוא. "מלך ישראל וגואלו", היינו כנ"ל.

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את הר עשו". ש"הר" פירושו הרהורים, שהם מחשבות, שמביאים לבחינת "ציון", שהוא מלשון "יציאות". "הר ציון" יהיה הפירוש ההרהורים והמחשבות, שמביאים לאדם ירידות. היינו, שמוציא עצמו מחוץ לקדושה. ההרהורים האלו, יתגלה אח"כ, שמהם "עלו המושיעים", "לשפוט את הר עשו".

הנה "הר עשו" פירושו המחשבות והרהורים, השייכים לעשו הרשע. "לשפוט" היינו לכבוש ולהכניע את ההרהורים של עשו הרשע. ויהיה הפירוש "ועלו מושיעים", מי הם שהושיעם לכבוש את הר עשו. זהו "הר ציון". היינו המחשבות, שגרמו להם ליציאה מהקדושה. הם בעצמם, היינו הירידות, עזרו להכניע את הר עשו.

וזה כמו שכתוב "ממכה עצמה מתקן רטיה". זה שהיו להם ירידות, שזה נקרא "מכה", היות שיצא אז מהקדושה ונפל לרשות דס"א. ומזה עצמו יצא רק טוב. וכמו כן זה נקרא, כמו שכתוב "מוריד שאול ויעל". שמזה שהאדם רואה, שהוא יותר גרוע מכל הכלל כולו, לכן הוא עושה מה שיכול. ולא נח, עד שהוא רואה, שה' מוציאו וגואל אותו משליטת עשו הרשע. וזה שכתוב "ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את הר עשו".

וזה שכתוב "והיתה לה' המלוכה". שמשמע, שדוקא אז והיתה לה' המלוכה. היינו בזמן הגאולה, כמו שכתוב "מלך ישראל וגואלו", ומלפני זה אין חס ושלום המלוכה לה'. אלא מי מושל בעולם.

ויש לפרש, ידוע שלמלכות ישנם ב' שמות:

א. ציון,

ב. ירושלים.

ובדרך עבודה יש לומר, ש"ציון" נקרא בזמן שעוד אינה מגולה בבחינתה עצמה. שזה נקרא, מלכות, שהיא פנימי. כלומר, שעוד לא ניכר להנבראים, שמלכות היא השולטת בעולם, ואין שום כח אחר בעולם, אלא ה' הוא המלך. ובחינה זו עדיין נעלמת אצל הנבראים. ובחינה זו מלכות נקראת "ציון", כנ"ל, שפירושו הוא, היציאות מהקדושה.

והאדם חושב, שהס"א שולטת אז עליו. והוא מטעם, שהוא מרגיש אז, שאין לו שום צורך לרוחניות. זאת אומרת, שהאמונה בגדלות ה' היא בהסתרה. ולפעמים הוא בא לידי יציאה מהעבודה, עד כדי כך, שהוא שוכח בכלל, שישנו ענין של עבודת ה'. שזה נקרא "שנפל ממצבו", שהיה עובד בהתלהבות, וחשב, שמהיום והלאה כבר הוא ישאר בעבודת הקודש בקביעות.

ופתאום הוא רואה, לאחר כמה זמן, שהוא בכלל יצא מהקדושה. כלומר, שאין הוא זוכר את נקודת האפס. כלומר, שאין הוא מסוגל לזכור את הרגע, שיצא מהקדושה ונפל לעולם הגשמי. וזהו מטעם, כי בזמן הנפילה האדם נמצא מחוסר הכרה, ואינו זוכר שום דבר. כמו בגשמיות, כשהאדם נופל ממקום גבוה, אינו זוכר שנפל. רק לאחר ההתאוששות הוא רואה שהוא נמצא בבית חולים, כמו כן בסדר העבודה.

וזהו בחינת "ציון". כלומר, בזמן הגאולה, שאז הוא רואה את מלכות שמים בגלוי, שהוא משיג, שה' גאל אותו מיד עשו הרשע. אז המלכות נקראת "ירושלים", ששליטתה היא בגלוי. אז הזמן לראות, שגם כל אלה הירידות היו מהמלך. כלומר, שכל ההרהורים והמחשבות זרות שהיו להם, לא היה שום כח אחר, אלא ה' שלח להם. כלומר, שגם הירידות שלח להם ה', שעל ידם יהיה להם הצורך לעזרת ה'.

נמצא, שהר ציון כנ"ל, ש"עלו מושיעים לשפוט את הר עשו", אומרים עכשיו, שהר ציון היה גם כן בחינת מלכות, הנקרא "ציון". היינו, שכוחה היתה בהעלמה. והיא עזרה לשפוט את "הר עשו". היינו, שכבשו את בחינת עשו הרשע. כלומר, שנתקנו את בחינת עשו. ועכשיו הם משיגים, שאין שום כח אחר בעולם.

וזה שכתוב "והיתה לה' המלוכה". כלומר, שעכשיו הם רואים, שגם אז היתה לה' המלוכה. ולאו דוקא עכשיו. אלא היתה גם מלפני זה, כי אין עוד מלבדו. ועכשיו, שזכו לבחינת גאולה, הם משיגים, שכך היה מלפני כן.

אולם שגם בזמן ההסתר צריכים להאמין, שהכל עושה הקב"ה. וזהו בבחינת למעלה מהדעת. מה שאין כן עתה, הם משיגים, שכך הוא. אמנם אחר זה צריכים לבוא לבחינת גמר התיקון, שזה נקרא בחינת "לעתיד לבוא". שאז "יהיה ה' למלך על כל הארץ", פירוש, אפילו על אומות העולם, שפירושו, שה' יהיה מגולה גם באומות העולם. כמו שכתוב "כי כולם ידעו אותי מגדלם ועד קטנם".

וזה נקרא "ה' מלך על כל הארץ". כלומר, שגם לפני גמר התיקון ה' הוא המלך על כל הארץ. אלא כנ"ל, שזה נקרא "שלא מדעתו". כלומר, שהם לא יודעים את זה, שה' הוא המנהיג של העולם. כמו שכתוב (בתפלת שחרית, בקריאת שמע דקרבנות) "ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים, שיאמר לך, מה תעשה ומה תפעל". שרק הוא עושה הכל, ואין כח אחר בעולם חוץ ממנו.

אולם זה שייך לעם ישראל, שהם מאמינים בה', אצלם שייך לומר, שה' הוא המלך. היינו מדעתם, שגם הם יודעים, שה' מולך עליהם. ולא דוקא שה' יודע בעצמו, שהוא המלך. שזה נקרא "שלא מדעתו", כנ"ל. אלא הם קבלו עליהם עול מלכות שמים בבחינת אמונה למעלה מהדעת, ונחשב אצלם כאילו זה היה בתוך הדעת.

וזה נקרא "מדעתם". כלומר, שענין אמונה למעלה מהדעת בעבודה, פירושה, שצריכים להאמין, אף על פי שהשכל לא רואה שהוא כך, ויש לו כמה הוכחות שאינו כך, כמו שהוא רוצה להאמין, זה נקרא, אמונה למעלה מהדעת. היינו, שהוא אומר, שהוא מאמין, כאילו היה רואה זה בתוך הדעת. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת" בעבודה.

כלומר, שזוהי עבודה גדולה, שהאדם יקבל על עצמו זה, הוא נגד הדעת. זאת אומרת, שאין הגוף מסכים לזה, מכל מקום הוא מקבל על עצמו, כאילו זה היה בתוך הדעת. ולאמונה כזאת צריכים עזרה מה'. לכן על האמונה בצורה כזו, האדם צריך להתפלל, שיתן לו כח, שיהיה דומה אליו, כאילו השיג זה בתוך הדעת. כלומר, אין להאדם להתפלל לה', שיתן לו להבין הכל בתוך הדעת. אלא שיתפלל לה', שיתן לו כח לקבל את האמונה למעלה מהדעת, כאילו שזה היה בתוך הדעת.

אולם מקודם זה הוא צריך להאמין באמונת חכמים, שכך הוא רצון הבורא, שנקבל עלינו את אמונת ה' בלמעלה מהדעת. וכאן, בסדר הזה, מתחיל עליות וירידות. לפעמים הוא מחוזק בהאמונה. ולפעמים הוא נופל ממדרגתו, ואז הוא צריך להאמין, בזמן שהוא מתפלל לה', שיעזור לו, והוא לא רואה, שקבל את העזרה הנחוצה לו. גם אז עליו להאמין באמונה למעלה מהדעת, שהכל בא מה'. ויחד עם זה להגיד "אם אין אני לי מי לי". ואז הוא בא לבחינת "הר ציון". ואז באים לבחינת "הר עשו". שכל העבודה היא אז, מטרם שזוכים לבחינת גאולה, לצאת משליטתם.

ואז באים לידיעת העבודה, שכתוב "כה אמר ה', מלך ישראל וגואלו, ה' צבאות, אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלקים, והיתה לה' המלוכה, והיה ה' למלך על כל הארץ". כמו שכתוב "וכל בני בשר יקראו בשמך, להפנות אליך כל רשעי ארץ, יכירו וידעו כל יושבי תבל". כלומר שאז כולם ידעו, שהקב"ה הוא המלך. ולפני זה רק עם ישראל יודעים, שהוא המלך."

שאלה: יש כאן משהו שנוגע בי מאוד עמוק, כי לפני כמה ימים קיבלתי שיחת טלפון משגרירות צ'ילה לחזור למדינה שלי ואני דחיתי את זה כי אין לי רצון לחזור לשם. וכאן במאמר הוא כותב על כך שהוא שולט על האנשים בלי לשאול אותם, הוא עושה מה שהוא רוצה, ולאף אחד אין דעת בפני עצמו, הוא לא צריך שהנבראים יסכימו איתו. "כמו שכתוב "אני מאמין באמונה שלמה, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים"."

אנחנו שנמצאים כאן בישראל ועוברים את המצב הזה שפשוט מתדרדר, מה אנחנו יכולים לייצב בצורה ברורה כלפי תפיסת המציאות האמיתית, כלפי כל מה שלימדת אותנו כל השנים?

אני חושב שבמאמר הזה מוסבר הכול. מה אנחנו צריכים לעשות? אנחנו צריכים לדרוש מהבורא להכיר אותו, להכיר בו, שהוא פועל, עושה ויעשה לכל המעשים שאנחנו רואים שמתגלים ושעוד לא מתגלים לפנינו בעולם הזה, וודאי שהוא מטפל בנו. ואנחנו, במשך כל שעות היום מהבוקר עד הלילה, ומהלילה עד הבוקר, משתדלים כל הזמן לחשוב ולצפות לזה שתתגלה המלכות שלו, זאת אומרת השליטה שלו בכל מה שקורה לנו.

כאן הוא מסביר לנו קצת את סדר העבודה, כמה שלבים שאנחנו צריכים לעבור. וודאי שמתחילים מזה שלא יודעים כלום ולא מרגישים שום דבר, אבל אחר כך לאט לאט זה מתבהר. זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: אנחנו יצאנו מהכנס וקיבלנו את המצב הזה בצורה נקודתית. זה משהו שהעשירייה שלי והכלי הלטיני לא תפסנו, זה משהו נקודתי כלפי העבודה שאנחנו עשינו כל כך הרבה שנים.

כן, וצריכים להמשיך, ולפי המאמר להפנות את עצמנו להשגת הדברים הבאים.

שאלה: אמרת שעלינו לצפות בכל רגע למלכות, לשליטת הבורא.

על כל מחשבה, דיבור ומעשה שאנחנו יכולים לעשות, להרגיש בזה את שליטת הבורא. זה נקרא לגלות את המלכות שלו.

תלמיד: האם בכל סיטואציה אני יכול להרגיש את שליטת הבורא ממש?

כן.

תלמיד: איך במהלך היום לכוון את עצמי בצורה כזאת כדי להרגיש את זה בכל פעולה שלא קשורה?

כל הזמן להשתדל להיות בקשר עם החברים, ויחד לרצות לאחוז בבורא ולהרגיש את שליטתו בכל מה שיש בכם במוח ובלב, במחשבות וברצונות.

תלמיד: האם אותה מלכות, רשות הבורא, צריכה להתגלות כטובה?

כן.

תלמיד: למשל עכשיו, אותם חברים שנמצאים במצבים קשים, מסובכים, כמו אותו חבר שצריך לטוס ולא מצליח או כל מיני חברים שנמצאים תחת טילים, איך הם יכולים במצב כזה קיצוני לפתוח את רשותו הטובה?

פשוט להמשיך. הכול תלוי עד כמה האדם נמצא בכוח הגילוי.

תלמיד: האם כוח הגילוי יכול לתת לאותו אדם שנמצא במצב קיצוני אפשרות להרגיש שהשליטה שלו טובה?

גם עכשיו וגם תמיד.

שאלה: האם יש הבדל בין השתוות הצורה ל"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך"?

ודאי שכן, איך יכול להיות שבלי השתוות הצורה משיגים את החיבור עם הבורא עד "אהבת"? זה לא ייתכן.

שאלה: מה זה אומר לקבל את עול מלכות שמים? מה האדם צריך לעשות כדי שזה יחשב שהוא קיבל על עצמו עול מלכות שמים?

בכך שהוא רוצה לגלות את הבורא בכל מצב כטוב ומטיב.

שאלה: מה זה אומר "שה' יהיה מגולה גם באומות העולם. כמו שכתוב "כי כולם ידעו אותי מגדלם ועד קטנם"."?

הבורא מתגלה בכל הרצונות של האדם, אפילו באלה שעוד לא מספיק תיקנו את עצמם.

תלמיד: האם המיקוד הוא בתוך העשירייה או שאנחנו צריכים לכוון לכלל תפיסת המציאות?

הוא בתוך העשירייה.

שאלה: מהו הדבר שהכי מעכב מללכת למעלה מהדעת?

הדעת.

תלמיד: על איזו דעת מדובר?

הדעת של האדם.

שאלה: מה גורם לישראל להתפלל על קבלת מלכות שמים?

זה שהבורא מתקרב אליהם. אנחנו צריכים קודם להתפלל על זה שהבורא יהיה יותר קרוב, כתוצאה מזה יתגלה לנו רצון להתפלל אליו יותר, וגם הבנה איך אנחנו צריכים לעשות זאת.

שאלה: האם כולנו בתוך העשירייה צריכים להיות מכוונים לחיסרון המשותף, זו המטרה שלנו, ולהגיע להרגשת החבר ובהרגשה הזאת לגלות את הבורא?

כן.

תלמיד: לכל חבר יש את החיסרון האישי שלו, וככל שאני מבין גם הוא מקושר לאותה המטרה, אבל לכל אחד יש אותו בצורה ייחודית שלו. האם את החיסרון הזה לא לגלות בעשירייה?

זה לא חשוב כרגע. קראנו עכשיו על משהו אחר.

שאלה: חזרנו שוב למצב וירטואלי, מה בדיוק הבורא רוצה מאיתנו? איך אנחנו יכולים להגדיל את ההשתוקקות בינינו כדי להרגיש אמונה למעלה מהדעת בתוך הלבבות שלנו?

אנחנו צריכים להשתדל להיות ככל האפשר מכוונים לבורא בתנאים שהוא מגלה לנו. יותר מזה קשה כאן להוסיף.

שאלה: למה הבורא נותן ייסורים של אהבה לאדם?

אלו כבר ייסורים גדולים מאוד, וזה אומר לנו עד כמה אנחנו כבר מתקרבים אליו, שאנחנו כבר קרובים.

תלמיד: לכולם יש חיסרון לאהבה, לבורא, לכולם יש ייסורים, אבל מה מיוחד בתוכי? כי אדם רוצה להרגיש את עצמו מיוחד.

אנחנו צריכים להשתדל להתקרב אליו אפילו במצבים של ייסורי אהבה.

תלמיד: האם זה סימן טוב?

זה סימן טוב מאוד.

שאלה: כתוב ש"אולם מקודם זה הוא צריך להאמין באמונת חכמים, שכך הוא רצון הבורא". מה זה רצון הבורא? ומה זה שהאדם "צריך להאמין באמונת החכמים"?

האדם צריך להתפלל שהבורא ייתן לו כוח כדי שיהיה דומה לו. כמו שכתוב, כאילו השיג בתוך הדעת מה שהוא צריך להאמין בלמעלה מהדעת. "אין להאדם להתפלל לה', שיתן לו להבין הכל בתוך הדעת. אלא שיתפלל לה', שיתן לו כח לקבל את האמונה למעלה מהדעת, כאילו שזה היה בתוך הדעת".

אנחנו עוד לא כל כך מבינים מה זה למעלה מהדעת ומה זה בתוך הדעת ושזה יהיה שווה לזה, אבל עלינו כבר להיות איכשהו מכוונים לכיוון זה.

שאלה: מהו המצב שנקרא "עשו"? כתוב במאמר - כדי להרגיש את החשיבות שהכול מגיע מהעליון. מה המשמעות של זה?

מצב של עשו, זה שהוא מרגיש שיש לו כוחות הפוכים מהקדושה והכוחות האלה כולם כוחות של הבורא והוא לא מסוגל להשיג את זה.

שאלה: אנחנו מצווים לעבוד לתועלת הבורא. למה זה לא מספיק לעבוד לתועלת הנבראים, הרי זו גם עבודה בהשפעה מחוצה לעצמו?

לא. לתועלת הנבראים זו עבודה לא קדושה.

תלמיד: אם אין לבורא רצון לקבל אז איך לתאר מה זה לתועלת הבורא?

זה לא חשוב. בינתיים תענה לעצמך – שכך אנחנו רוצים לעשות. למה? שתהיה לנו השתוות הצורה עימו.

תלמיד: אבל כשאנחנו חושבים על זה, מנסים לסדר כוונה, איך לקבל בכוונה הזאת כוח ועוצמה שהיא לתועלת הבורא, מה זה לתועלת הבורא?

לתועלת כוח ההשפעה הכללי בעולם.

שאלה: בטקסט כתוב שרק במידה שהאדם מאמין בבורא הוא יכול לקבל מהבורא. איך להבין את זה בעבודה בעשירייה, האם צריך שכל העשירייה, עשרה לבבות, עשר חברות תוכלנה להשיג כדי שהעשירייה תוכל לקבל מהבורא?

אנחנו צריכים לעבוד יחד - בעד הבורא, כנגד הבורא, ואז בסופו של דבר הוא יבנה בנו את התכונות הנכונות.

שאלה: מהי החשיבות בשבילנו לדעת שהבורא שולט עלינו?

החשיבות שאז אנחנו יכולים לפנות אליו, להפוך את כל תשומת הלב אליו וכך נגיע לקשר ישיר ונוכל לכוון את כל מעשינו, פעולותינו, מחשבותינו - אליו.

שאלה: אנחנו אומרות שהבורא נמצא בכל. מה זאת אומרת שהבורא רחוק יותר או קרוב או שאנחנו מתקרבים אליו, מה הפעולה של להתקרב?

להתקרב זאת אומרת שאנחנו מרגישים אותו יותר. שמתגלה יותר בתכונות שלנו.

שאלה: במאמר כתוב - ולאחר זמן הוא רואה שהוא יצא מקדושה. כלומר, הוא לא זוכר את הנקודה שהוא יצא מהקדושה ונפל לדרגת העולם הזה. איך האדם מבין שהוא נמצא בתודעה של עבודת הקדושה, האם הוא בכלל צריך לעשות את הבירור הזה?

הוא מרגיש את זה באותן הרגשות, באותם הכלים שכרגע מתעוררים אצלו.

שאלה: מה הן המחשבות שמוציאות את האדם מהקדושה?

מחשבות על עצמו או על דאגה כלשהי, חוץ מהבורא ומטרת הבריאה.

תלמידה: והמחשבות האלה מעוררות בו צורך לעזרת ה'?

לא.

תלמידה: אז מה התגובה?

התגובה היא שאדם לא חושב על מטרת הבריאה. אלא כעבור זמן זה בכל זאת מתחלף ואז הוא מתחיל לחשוב על עצמו ועל מטרת הבריאה וכך מכוון את עצמו יותר נכון.

שאלה: דיברנו שעקב המצב שלנו כרגע במדינה, עלינו לדבר בהפצה על החיבור בינינו כהצלה. האם יש מקום לדבר גם על תפילה, מהי התפילה ואיך לכוון את הלב לתפילה הנכונה?

כן, ודאי שחייבים.

שאלה: למה הכוונה שאנחנו צריכים להשיג את שליטתו של הבורא עלינו, מה זה ההשגה הזאת, מה אנחנו צריכים להשיג שהמלך הוא מושל עלינו?

אנחנו צריכים להשיג את מטרת הפעולות שלו, הסיבה לפעולות שלו, איך הפעולות האלה שולטות בנו, ואיך אנחנו צריכים לענות על כל פעולה ופעולה שלו.

תלמיד: איך זה קשור שבעבודה שלנו אנחנו צריכים כל הזמן להיות בשמחה, איך שני הדברים האלה מתיישבים עם זה שהוא שולט עלינו?

זה שאני חושב על הבורא ומכוון אליו, אני כבר נמצא בשמחה.

שאלה: איך להתקרב לבורא בייסורי אהבה?

עם הקבוצה יחד, אז זה אפשרי.

שאלה: למה הכוונה "הר עשו" ומה זה לשפוט את הר עשו בעבודה, וגם מה הקשר בין "הר עשו" לבין "הר ציון" בעבודה? שני המושגים האלה מופיעים במאמר.

אלה מושגים מנוגדים. "הר עשו" זה כל הכוח של הקבלה ו"הר ציון" זה כל הכוח של ההשפעה, ואנחנו צריכים להבדיל ביניהם ולהבין לאן אנחנו שייכים, לזה או לזה, כדי לא ליפול מצד אחד לצד האחר.

שאלה: בתחילת המאמר כתוב "ויש להבין, שכתוב "מלך ישראל", ולאומות העולם אינו מלך, הלא הוא מלך העולם". האם הוא לא מולך על כל העולם?

כביכול, היות שהאדם לא מקבל אותו כמלך של כל העולם.

תלמיד: נאמר, "והעניין שאנו צריכים לדעת, כי כל מה שאנו מדברים מה', אין אנו מדברים מה' לגבי עצמו, כי על זה אמרו "לית מחשבה תפיסה ביה כלל וכלל". אלא כל התארים, שאנו אומרים על ה',הם מה שהנבראים השיגו אותו לפי השמות האלו, כמו שכתוב "ממעשיך הכרנוך"."

אנחנו תמיד מדברים על להשיג את שמותיו של ה' וכך אנחנו משיגים אותו.

כן.

תלמיד: לגבי המצב המיוחד הזה, למעשה אנחנו כאילו הולכים במקביל לה' ואנחנו משיגים אותו רק כשמשיגים את הכלים שהוא נותן. מהו אותו המנגנון שעל ידו הוא בונה בנו את הכלי הזה?

זה נקרא כלים דהשפעה, מנגנון דהשפעה, זה מה שהוא עושה בנו.

תלמיד: זה אותו תדר שבו הוא משדר לנו את האורות וזה מה שמשנה בנו את התחושות הפנימיות, זה הקשר בין התחושות שלנו לבין היכולת לקבל כלים חדשים?

כן.

שאלה: לגבי העליות והירידות שמתוארות במאמר, אם הבורא נותן כוחות ואני מרגישה שעכשיו אני צריכה להשקיע את המקסימום ולהשתמש בהתעוררות הזאת, מה עליי לעשות כדי להתכונן למצב שבו הבורא ינתק אותי?

קודם כל, לא צריך לחשוב על זה שינתקו אותך, אף פעם לא לחשוב על ירידות, על ריקנות. דבר נוסף, כל הזמן להיות בכיוון כלפי החברים לחיזוק הקשר איתם.

שאלה: המצב הזה שמתואר שצריך לפנות לבורא כל הזמן גורם לפעמים להרגשה שאתה כאילו חשוף, מאוד פגיע. איך הכי נכון לעבוד עם המצבים האלה והאם המצב הזה הוא תוצאה נכונה של פנייה לבורא?

צריכים לפנות לבורא מתוך החברה, מתוך הקבוצה, וכשתרגישו את כוח הקבוצה והפנייה לבורא, תראו ששני הכוחות האלה עומדים זה כנגד זה ואחר כך זה אצל זה.

תלמיד: כשאנחנו אומרים לפנות דרך הקבוצה השאלה אם לעשות את זה במקביל או שזו עבודה בטור. האם עכשיו בתוך הקבוצה אנחנו מדברים ביחד ופונים לבורא?

כן. זה תמיד כך.

תלמיד: משהו לא ברור לי. אני מתחבר עכשיו לקבוצה ועושה מאמצים בחיבור, וכתוצאה מזה אני מרגיש שיותר קל לי לפנות לבורא, זה מצב אחד. מצב אחר, כשאנחנו בתוך הקבוצה מדברים בינינו, מבררים, ופונים ביחד. האם כך זה צריך להיות?

שיהיה כך. צריכים להתחיל לפחות ממשהו.

שאלה: מהו "הר עשיו" ומה התכונות שלו?

"הר עשיו" זה כוח אגואיסטי שהוא גדול חזק ויציב, וכל הזמן רוצה לדחוף אותנו מ"הר ציון".

שאלה: אם אני יודע שהבורא שולט בכל, איפה עליי להתרומם מעל הדעת?

איפה שאתה מרגיש שאתה לא נמצא בלמעלה מהדעת, שם לבקש אחיזה וחיזוק.

שאלה: אם הבנתי נכון, החזרה לקדושה היא בקבלת שליטה של העליון. האם זה אומר שקבלת שליטת העליון היא ברכה מהבורא ושצריך להגיע לתפילת הכרת תודה על זה?

כן.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להגיע להכרת תודה, ועל מה בדיוק להודות?

להודות קודם כל על כך שאני מחובר עם החברים, אני מודה לו על זה שאנחנו יחד ויכולים לזהות עד כמה אנחנו קרובים אליו ולהתקרב אליו, ולבקש על זה, וכך לאט לאט.

שאלה: באמצע קריאת המאמר כשעולה לי שאלה, זה גורם לי להתנתק מהזרימה עם כולם. האם מומלץ לעצור ולנסח את השאלה, או שכדאי לוותר על השאלה בשביל להתכלל בקריאה עם כולם?

האפשרות השנייה היא יותר טובה.

תלמיד: בסוף המאמר רב"ש מתאר את תהליך העבודה והוא מתחיל מזה ש"מקודם הוא צריך להאמין באמונת חכמים, שכך הוא רצון הבורא, שנקבל עלינו את אמונת ה' למעלה מהדעת." איך עושים את הצעד הראשון הזה של להאמין באמונת חכמים?

בזה שאנחנו מתקרבים לחברים ומשתדלים איתם יחד להרכיב מערכת יחסים בינינו שמתוכה אנחנו צריכים לעלות לבורא ולבצע את מה שהוא רוצה מאיתנו. אבל קודם כל הכיוון צריך להיות לחברה.

תלמיד: איך ההתקרבות לחברה מביאה ל"אמונת חכמים"?

כי כל מה שאמרו חכמים, הם אמרו עבור החברה, עבור העשירייה.

תלמיד: אז מה אני צריך לשמוע מהחברים, או מה אני צריך להגיד לחברים כדי שתהיה לנו אמונת חכמים?

אתה צריך להגיד לחברים שהדבר החשוב ביותר בחיים זה להיות יחד.

שאלה: האם אנחנו יכולים לעבוד בחיבור בינינו בעשירייה במנותק מהרצון לקבל, עוד לפני שיש התערבות מהבורא?

איך זה אפשרי בלהתנתק מהרצון לקבל, אז איך אנחנו נקשרים, פעילים, מרגישים זה את זה?

תלמיד: זה לא שהוא לא נמצא, אלא למעלה ממנו. האם כל העבודה שלנו בעשירייה היא עדיין על מנת לקבל? זה מה שאני שואל בעצם.

לאו דווקא, היא יכולה להיות אפילו בעל מנת להשפיע, אבל זה צריך להיות בכל זאת בהבנה, בהכרה איפה אנחנו.

שאלה: בדאגה שלי לחברים בעשירייה, במה אני צריך קודם כל להתרכז?

בזה שאתה קשור איתם יחד.

( סוף השיעור)