שיעור בוקר 15.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: תע"ס חלק ב'

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', פרק א',

דף מ"ד, עמוד 44, דברי האר"י, אותיות ו' – ז'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 44, דברי האר"י אות ו'.

נקרא קטע הכנה ללימוד מתוך הרב"ש.

"האדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. כלומר, שהלימוד יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת להחזירו למוטב. שאז ע"י התורה הוא נעשה לתלמיד חכם. ומהו תלמיד חכם. אמר אאמו"ר זצ"ל, תלמיד היינו שלומד מחכם. כלומר, שהקב"ה נקרא "חכם". והאדם, הלומד ממנו, הוא נקרא "תלמיד של חכם". ומה האדם צריך ללמוד מהקב"ה. הוא אמר, שהאדם צריך ללמוד מהקב"ה רק דבר אחד. כמו שידוע שהקב"ה רצונו הוא רק להשפיע, כמו כן האדם גם כן צריך ללמוד ממנו להיות משפיע. זה נקרא "תלמיד חכם"."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

אנחנו מתחילים עכשיו ללמוד "תלמוד עשר הספירות". אין ברירה למקובלים אלא לכתוב על הרוחניות כמו שהם כתבו. או שהם כותבים על זה כמו תהלים, כמו תפילות, בפיוטים, כל מיני דברים כאלה, או כמו בתורה, או בצורה כמו שכתוב בתלמוד, לא "תלמוד עשר הספירות" אלא "תלמוד בבלי", "ירושלמי", ששם הם מדברים כאילו שזה קיים בגשמיות אבל מתכוונים לרוחניות.

ב"תלמוד עשר הספירות" אנחנו לא מדברים על משהו שקיים אצלנו כאן בעולם הזה ושאנחנו צריכים לתאר דרך זה שהכול קורה ברוחניות רק במילים שלנו, ב"שפת הענפים" כמו שאנחנו למדנו בחלק א' של תע"ס. אלא עכשיו אנחנו מדברים ברוחניות בצורה גיאומטרית, קו, עיגול, משולש, מרובע וכן הלאה, כאלה דברים, יהיו עוד הרבה. אז מה שאני ממליץ, ממש מבקש, כמה שאפשר לא לתאר את זה בצורה גיאומטרית, למרות שאין ברירה, כך קודם כל תופסים את זה, אבל להשתדל להעביר את המונחים הגיאומטריים האלה לתכונות רוחניות. או שזה מתחילה לסוף או מסוף להתחלה, או שזה מלמעלה למטה וממטה למעלה שזה תכונת ההשפעה ותכונת הקבלה, או שזה עיגול, אז מה זה עיגול כמו שאנחנו למדנו מה זה נקרא עיגול, וכולי.

זאת אומרת, כמה שאפשר לתאר את זה לא כעיגול אלא התכונות שלו, לא כקו אלא התכונות שלו, ואז בצורה כזאת אנחנו נתקדם יותר לתפיסה הרוחנית. לכן ללמוד "תלמוד עשר הספירות" זה לימוד דרך השפה, ללמוד את התכונות הרוחניות, וכמה שאפשר להשתוקק להגיע אליהן, להבין אותן, לתאר אותן בפנים בתוך האדם, זה העיקר. מזה נהיה חכמים אמיתיים ולא סתם חכם שיודע לספור דפים, ויודע מה כתוב על כל דף ודף בלי להבין את המהות הפנימית שעל זה כתוב. לכן על זה כתוב "לא החכם לומד". אלא דווקא אלו שמשתוקקים לגלות הבחנות רוחניות, ואת זה אפשר לגלות רק בתוך האדם, אלו מגיעים לחכמה האמיתית.

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', עמוד 44, אות ו' דברי האר"י.

אות ו'

הקו מחבר את כל העגולים יחד

"והנה ג הבחינה המחברת כל העגולים יחד, היא ענין קו הדק הזה המתפשט מן האין סוף, ד ועובר ה ויורד ו ונמשך מעגול אל עגול, עד ז סיום תכלית כולם. ודרך הקו הזה, נמשך האור והשפע, הצריך לכל אחד ואחד מהם."

קריין: נקרא שוב.

אות ו'

הקו מחבר את כל העגולים יחד

"והנה ג הבחינה המחברת כל העגולים יחד, היא ענין קו הדק הזה המתפשט מן האין סוף, ד ועובר ה ויורד ו ונמשך מעגול אל עגול, עד ז סיום תכלית כולם. ודרך הקו הזה, נמשך האור והשפע, הצריך לכל אחד ואחד מהם."

נניח את מה שעכשיו קראנו, איך אנחנו יכולים לתאר בצורה רגשית, מהותית, אמיתית, שהקו עובר את כל העיגולים וקושר אותם יחד, במה הוא קושר, איך הוא עובר את כל עיגולים, איך הוא מגיע מהעיגול החיצון עד העיגול הפנימי, עד מרכז כל העיגולים? אם אנחנו נעביר את זה לצורה הרגשית לפי חוקים רוחניים, לא לפי הגיאומטריה, אנחנו נבין מה קורה כאן מיחס הבורא לנבראים, ואיך הנבראים מקבלים כל מיני צורות, ומה הבורא משפיע להם, ולמה הוא קושר דרך הקו ודרך העיגולים קשר ביניהם. זאת אומרת, זה כבר יהיה לימוד חכמת הקבלה בצורה יותר פנימית, עניינית. לכן כדאי לנו לא למהר לתפוס את זה בצורת השרטוט, אלא בצורת התפיסה המהותית.

שאלה: כשאנחנו רוצים להעביר את זה משרטוט להבחנות פנימיות איך אני לא טועה בזה? לא נכנס לפנטזיה?

אפילו שתטעה, אז מה, מאיפה אתה יודע אם אתה טועה או לא טועה? השאלה הזאת יכולה להיות בכל מקום. הבעיה היא לא לטעות, הבעיה היא שיגיעה צריכה להיות לכיוון הנכון, ולכן אני מעורר בכם את המחקר לכיוון זה, להעביר את זה לרגש, להבנה רגשית כמה שיותר, ולא להשאיר בשכל שהקו עובר דרך העיגולים. זו לגמרי לגמרי צורה חיצונה שלא שייכת בכלל לשום הבחנה רוחנית.

אבל אם אנחנו יודעים שהעיגול הראשון העליון ביותר זה עיגול הכתר, השפעה, אז מההשפעה הכי גדולה של הבורא, בלתי מוגבלת שכך מסמן העיגול, מגיעה דרך הקו כבר השפעה מוגבלת, מצומצמת, להשפעה שנייה של הבורא, לעיגול השני. ואמנם שהוא גם עיגול, שווה מכל הצדדים, אבל זה בכל זאת כבר נמצא כתוצאה מההשפעה הראשונה ונמצא בשליטה שלו ובתוכו וכן הלאה. זאת אומרת, לתאר את הדברים האלה במובנים מהותיים ולא סכמתיים.

שאלה: במעבר מקו לעיגול מה מחבר ביניהם, והאם בסוף קו ועיגול הופכים לאחד?

על זה לא כתוב אז אני לא מדבר על זה.

תלמיד: אז מה ההבדל בין קו לעיגול?

ההבדל בין קו ועיגול הוא שבעיגול זו השפעה לפי תכונת האור לכל הצדדים. ובקו זה בצורת כיוון אחד מלמעלה למטה ששם כבר הרצון לקבל קובע צמצומים של האור בתוך הקו, ושהאור בא ועל ידי הצמצומים האלה דווקא מתפשט ממעלה למטה. ההבחנות ממעלה למטה הן כבר בקו, ובעיגולים זה רק הבחנות כלפי אותו שטח העיגול.

תלמיד: ואיזו פעולה מחברת ביניהם?

הם מוסיפים זה על זה כי בעיגול זו השגחה כללית, ובקו זו השגחה פרטית. עוד נראה, עוד נדבר על זה, אלה שתי צורות יחס הבורא לנבראים כדי להתאים את הנבראים, להביא אותם להזדהות עימו.

שאלה: מה זה מאמץ ברוחניות?

מאמץ ברוחניות זה שאני משתדל לאתר מה זה רוחניות, שזו השפעה, אהבת הזולת, שזה הכול למעלה מהאגו שלי, ואז אני מברר את הדברים האלה ומשתדל להתקרב אליהם.

שאלה: העשירייה עובדת גם בקו וגם בעיגול?

עוד נדבר על זה. לא קו ולא עיגול בינתיים.

שאלה: איך בכל זאת לתאר בצורה רגשית את העיגול?

את העיגול בעבודה שלנו אנחנו יכולים לתאר בתנאי שאנחנו באמת בעיגול, שאין גדול וקטן, ראשון ואחרון וכן הלאה, אלא כולנו שווים ומוסיפים זה על זה וכולנו תלויים זה בזה בצורה שווה. כי בעיגול אין לך מעלה מטה אלא כולם משתחווים כלפי מרכז העיגול, ששם זה כאילו הרצון המשותף, הכוח המשותף, הבורא.

מה שאין כן, קו זה לפי הדרגות. עד כמה כל אחד ואחד שונה מהשני, עד כמה כל אחד ואחד יכול להיות כלול מהאחרים, ואז כל אחד הופך להיות לספירה. אם אני לא נכלל מהעשירייה אז אני לא ספירה, אז אני בכלל כלום, רצון לקבל כמו שמלכתחילה קיבלתי מהבורא, עדיין לא עשיתי עלי שום תיקון. לכן כל העבודה שלי היא להתכלל עם החברים. מאמרי רב"ש.

תלמיד: אז אני משתדל לעבוד בתוך המעגל המשותף שלנו ואז מגלה בעבודה הזאת את הקו?

כשאתם יודעים להתחבר כל העשירייה למרכז העשירייה ולהיות ממש כאחד, אז אתם יכולים כבר להרגיש שמהעיגול למרכז שלכם עובר הקו, ואתם יכולים להזדהות עם הקו הזה, ובקו הזה אתם מתחילים לגלות את השמות הקדושים, זאת אומרת כל מיני תופעות שכך הבורא רוצה להתגלות בכם. ואתם תתחילו להרגיש ביניכם, בקשר ביניכם, ולא באף מקום כל אחד איפשהו, שיש ביניכם קשר. בקשר הזה תתחילו לגלות חסד, גבורה תפארת וכן הלאה, רק בתוך הקשר. קודם משיגים את הקשר, ואחר כך את אופני הקשר. לכן אין כאן משחק, או שיהיה או לא שיהיה, אלה חוקי הטבע.

שאלה: ומה שהאר"י כותב כאן שהקו מחבר את העיגולים זה אומר שאנחנו מגיעים בכל פעם לדרגת חיבור חדשה כתוצאה מעבודה כזו?

נגלה גם את כל העיגולים וגם את הקו שמחבר ביניהם, מה היחס בין זה לזה.

שאלה: מה ההבדל בין מהות העיגולים?

מהות העיגולים? עד כמה יש כוח השפעה בכל עיגול ועיגול בהתאם למה שהוא מקבל מהקו. בוא נגיד כך, יש לך 10 אמהות, וכל אמא רוצה מאוד מאוד ודאי להשפיע כל מה שיש לה, לילדים שלה. ויש קו שמחלק לאמא אחת, לאמא שנייה, לאמא שלישית, לפי הקו שיורד. כמה שהקו יותר גבוה, יותר נותן, כמה שפחות גבוה הוא פחות נותן לאמהות. וכל האמהות, עשר אמהות עומדות ומקבלות מהקו. אז כל אמא נותנת לילדים שלה מכל הלב, אבל כמה? כמה שמקבלת מהקו.

שאלה: למה רק הקו מחבר את העיגולים?

הקו מחבר את העיגולים.

שאלה: האם אפשר לומר שהקו מלא בנקודות ומצבים קטנים שאנחנו עוברים, וכל מצב קובע את איכות הקו, אולי את כיוון הקו?

כן.

שאלה: אנחנו למדנו כל הזמן ששיטת הקבלה מתממשת בקבוצה. האם אפשר להגיד שהקו מגיע בצורה של קומפרסיה כזו ולאחר מכן הוא נפתח והופך לעיגול?

נכון, אפשר להגיד.

שאלה: האם העיגולים והקווים קשורים לד' בחינות של האור הישר?

זאת תוצאה מד' בחינות דאור ישר, כן.

שאלה: האם כשאנחנו מתקשרים בינינו יותר ויותר בהתכללות שלנו, אנחנו עולים בחזרה באותו קו?

נגיד שכן.

שאלה: אם בעיגול אין תנועה וזו מין שלמות, מה גורם להמשיך את הקו?

הרצון העליון שברא את ארבע הבחינות אחרי הצמצום, הוא ממשיך ומבטא את אותו רצון בקו ועיגולים. וכך כל המציאות היא דרך קו ועיגולים.

קריין: כן אז אנחנו הגענו לאור פנימי אות ג' מבארת "הבחינה המחברת כל העגולים יחד".

פירוש אור פנימי לאות ו'

"ג) פירוש, כי בעשר הספירות דעגולים כבר ידעת, שיש הפסק ומקום פנוי בין ספירה לספירה, דהיינו, כמידת ז' ספירות דהארת יושר, שבאותה הספירה (כנ"ל אות צ' ד"ה והנה), אמנם, בעשר הספירות של הקו, אין ביניהן הפסק כלל, שמתחילות מאור א"ס, ומתפשטות עד הנקודה האמצעית שהיא בחינה ד', שנקראת מלכות, שאין עוד שום בחינה למטה הימנה, כמבואר. הרי, שעשר הספירות הראשונות שהתפשטו מא"ס בסוד קו ישר, שנקראות ג"כ עשר הספירות דאדם קדמון, הנה אין ביניהן שום הפסק כלל. ולפיכך אומר הרב, שספירות הקו מחברות גם ע"ס דעגולים, כי ז"ס תחתוניות שבכל ספירה דיושר, מחברות ע"ס שבספירה עליונה דעגולים, עם ע"ס שבספירה תחתונה דעגולים. משום, דהארת ע"ס דחכמה דעגולים המקבלות מג"ר דספירת חכמה דיושר, הנה בהכרח, שהאור הזה עובר דרך ז"ס תחתונות דספירת כתר דיושר, שהרי ג"ר דחכמה דיושר מוכרחות לקבל מז"ס דכתר דיושר, ולהשפיע בע"ס דחכמה דעגולים. ונמצא ז' ספירות תחתונות דכתר דיושר, מחברות ע"ס דכתר דעגולים עם ע"ס דחכמה דעגולים. וכן, מחכמה לבינה, וכו' עד"ז.

זאת אומרת, יש לנו עיגול כתר, עיגול חכמה, עיגול בינה, ומה שמחבר בין העיגולים זה היושר. וג' ספירות שביושר, כתר, חכמה, בינה, מזדהות עם עשר הספירות דעגולים. ואחר כך בא לנו ז' ספירות תחתונות דיושר, נגיד דכתר דיושר והם מעבירות את האור לעיגול חכמה, לעשר ספירות דחכמה דעגולים. זאת אומרת, יוצא לנו ג' ספירות ג"ר דיושר נמצא בהשתוות עם העיגולים, וז"ת דיושר תמיד רק מחבר בין העיגול העליון לעיגול יותר תחתון.

שאלה: בטקסט של תע"ס, מהו הרגש? בהתחלה דיברת על הבסיס, הסיבה לרגש.

יפה, תמשיך בזה גם כאן לחשוב מה זה נקרא עיגולים, מה זה נקרא יושר, איזה קשר יש בין העיגולים לבין יושר. שהיושר מוגבל לפי המסך, לפי צמצום, לפי אור חוזר, כמה שהתחתון יכול להשתוות לעליון. והעיגולים מגיעים מהבורא בצורה ששווה לכולם. אז איך הבורא משפיע? הוא משפיע בשווה לכולם מעשר ספירות דעגולים או מג"ר דיושר, אבל אחר כך בז"ת דיושר כבר עוברת ההשפעה שלו בצורה מחולקת, מצומצמת בהתאם לתחתונים.

תחשוב איך זה עובד, זה כבר הופך להיות משרטוט לאיזו הצגת השפעת הבורא על הנבראים.

שאלה: אם הרצונות של החברים שלי הם העיגולים, האם כשאחד יכול למלא את רצון החבר, זהו הקו?

אנחנו צריכים להשתדל להתייחס זה לזה כמו בעיגולים, ללא שום הבדל בינינו, בהשפעה אחד לשני. בזה אנחנו נהיה דומים לבורא. ואז אנחנו נגלה שיש בינינו הבדלים, אבל ההבדלים האלה הם מתוך הטבע הפנימי שיש בכל אחד ואחד שכך הבורא ברא. אבל כל אחד ואחד רוצה להתייחס לאחרים בצורה כמו הבורא, בצורה אחידה. רק תבינו עכשיו איפה עיגולים ואיפה יושר.

שאלה: אמרת עכשיו שכל יושר שנכנס לעיגולים של הספירות יש לו איזה ערך. מה זה אומר שהקו נכנס לעיגולים והוא מגיע לתכונות של הדרגה, השלב ההפוך מזה?

מה זה נקרא נכנס? זה לא פיזיקה שהוא נכנס, שהוא דוקר, בוקע, עושה חור בעיגולים. אנחנו צריכים להבין איך זה קורה ברוחניות. ברוחניות כול הפעולות קורות אך ורק לפי השתוות התכונות.

קריין: אות ד' באור פנימי מבארת "ועובר".

"ד) פירוש, הקו שהוא הארת יושר, הוא כמו בוקע את גגי העגולים, ועובר דרך העגולים, ויורד ונמשך עד הסיום, דהיינו הנקודה האמצעית. אמנם ודאי, אין המדובר כאן במקום ושטח, ולהבין זאת צריכים לידע, שאין לך שום גילוי אור בעולמות, הן בעליונים והן בתחתונים, שלא יהיה נמשך מא"ס ב"ה, שלמעלה מצמצום, והוא מחוייב להשתלשל ולעבור בכל אותם המדרגות והעולמות, שנמצאים בין אותו העולם, שהמקבל, של גילוי האור האמור, נמצא בתוכו, ובין א"ס שלמעלה מצמצום.

וכבר ידעת שאין העדר ברוחני, ולפי"ז, אי אפשר כלל לומר, שאותו הגילוי, דהיינו האור המחודש, המשתלשל דרך המדרגות, נעדר ממדרגה ראשונה בעת ביאתו לשניה, ונעדר מהשניה בעת ביאתו לשלישית, כדרך דבר גשמי העובר ממקום למקום, שזה לא יתכן ברוחני כלל, כי אין העדר נוהג בו, אלא בהכרח שהוא נשאר בכל מדרגה ומדרגה בדרך עוברו במדרגה, וענין ביאתו למדרגה השניה, דומה למדליק נר מנר, שאין הראשון חסר כלל. באופן, שגילוי האור, הבא לאיזו מדרגה שבעולם העשיה, זכו בו מקודם כל המדרגות שבעולמות, שבין הא"ס שלמעלה מצמצום עד המקבל הנמצא בעולם העשיה.

ולפי"ז נמצא שהארת הקו הישר, מוכרחת לעבור דרך הכלים דעגולים, להיות שבחינת הכלים דעגולים קדמו לקו, שהכלים דעגולים יצאו תיכף עם הצמצום, אבל הכלים דיושר יצאו אח"כ עם הקו, וע"כ הארה זו העוברת ביניהם, לא זזה משם לעולם, כמ"ש, שאין העדר ברוחני.

עוד צריך שתדע שבענין השתלשלות האור ממקום למקום האמור, יש ב' בחינות השארה במקומות ההעברה: בחינה אחת היא, "השארה בקביעות", שפירושה הוא, שמתערבת ומתחברת באור הנמצא מכבר במדרגה ומתיחדים לאחד, שדומים כמו שהיו מתמיד דבר אחד, ובחינה שניה יש, אשר היא רק "השארה עוברת", כלומר, שאינה מתערבת ומתיחדת בבחינת אור המקום לדבר אחד, אלא נמצאת שמה מצוינת כבחינה מיוחדת לעצמה. וזה משמיענו הרב, שאותו אור הקו, העובר דרך מדרגות העגולים, אינו מבחינת "השארה בקביעות", אלא רק בבחינת "השארה עוברת", ללמד, שאינה מתערבת עם אור העגולים לבחינה אחת, אלא שנמצאת שמה מצוינת בבחינתה. וזה שמדייק הרב, במלה "ועובר", והבן.

וטעם הדבר הוא, מפני שהאור שבקו, הוא קודם לאור שבעגולים, שהרי העגולים מקבלים אורותיהם רק מאור הקו, וע"כ אור הקו חשוב בהרבה מאור העגולים, וע"כ אינו מתערב עם אור העגולים, כנ"ל. ואור הקו נקרא אור הרוח, ואור העגולים נקרא אור הנפש."

שאלה: הוא אומר ש"אין העדר ברוחני", למה הכוונה?

"רוחניות" שהיא על מנת להשפיע, לא נעלמת לעולם כי זה תכונות הבורא.

תלמיד: ואיך זה נקשר למי שלומד חוכמת הקבלה שאין העדר ברוחניות?

בשום דבר הוא לא נכלל, כי הלומד לומד, איפה שהוא נמצא, נמצא. אם נמצא ברוחניות, במידה שנמצא ברוחניות אז יש לו נצחיות, במידה שלא, לא.

תלמיד: זאת אומרת אני צריך לגלות את זה ברוחניות?

כן. ללא ספק.

שאלה: מה זאת אומרת שאור הקו נקרא "אור הרוח" ואור העגולים נקרא "אור הנפש"?

"אור הנפש" זה נפישה, זאת אומרת שלא זז מעצמו לגמרי, זה אור בעגולים. מה שאין כן "אור הקו" הוא תלוי בצמצומים, במסכים, באור חוזר, באור ישר, הוא כולו תלוי בפעולת התחתון ולכן הוא נקרא "רוח". לא שאין לו יותר, אלא לעומת האור שבעגולים שלא זז, שהוא נפש, אז אור הקו נקרא "אור הרוח". אבל רוח כאן הכוונה היא שיש לו את כל הנרנח"י.

תלמיד: אנחנו שייכים ל"אור הרוח" או ל"אור הנפש" כארגון?

אנחנו לא שייכים לשום דבר.

תלמיד: התכוונתי כלפי העולם.

לא כלפי העולם ולא כלפי כלום, אתה שואל שאלות סתמיות ממש, אין דבר כזה. תלמד במקום מה שכתוב ואל תהיה פילוסוף, "מה אנחנו כלפי כל העולם רוח או נפש". אין כאלו שאלות כי ההבחנות כאלה לא קיימות ברוחניות.

שאלה: מה יש בתוך העגולים לפני אור הקו שמילא אותם?

עגולים לפני אור הקו הם עגולים של האין סוף. שמלכות דאין סוף לפני הצמצום כך היא מקבלת את כול האור שמתפשט אליה, זה עגולים. אחר כך כשהיא מרגישה בושה וחייבת להשוות את הצורה לאור, היא עושה צמצום ואז מתחיל מלמעלה למטה, כמו שכותב האר"י "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים", שם הוא מתאר את הדברים האלה, אז נמשך מאור אין סוף קו אור אחד וכן הלאה.

שאלה: בין אור העגולים לאור הקו איפה נכללים בני ברוך?

אנחנו נמצאים בעגולים ומצפים שיבוא אור הקו. אבל בשביל זה אנחנו צריכים להיות מחוברים כקו, זאת אומרת שיהיה בינינו קשר, קשר כזה שיהיה דומה לקו. בינתיים אנחנו נפעלים על ידי העגולים.

שאלה: כתוב בטקסט שאור הקו לא מתערבב באור העגולים. מאיפה בא אור העגולים, האם יש להם אור מעצמם?

יש בסך הכול אור שמגיע מלמעלה, מחוץ לעגולים ומהקו. אלא אור עובר דרך הקו וממלא את העגולים. כך אנחנו קראנו.

תלמיד: מה ההבדל באיכות בין שני האורות?

אור העגולים זה "אור הנפש" הוא לא זז מעצמו, הוא פשוט אפאטי כזה, איך שממלאים כך הוא קיים. ו"אור הקו" הוא אור שמגיע מתוך ההתגברות של הרצונות שבקו ולכן הוא השולט. יש לך רצון אפאטי כזה, זה הרצון של העגולים, ורצון אקטיבי שזה קו.

שאלה: אם קו נוגע בעיגולים באיזשהו מקום, זאת אומרת שהתכונות שלהם שוות, מה זאת אומרת שבו זמנית הוא לא מתערבב עם העיגול?

אני לא יכול עכשיו להסביר את זה, עוד מעט אנחנו נלמד איך קו נכנס לעיגול, איך הוא בוקע את העיגול ונכנס בו.

שאלה: ספירה היא עיגול, עשר ספירות הן עשרה עיגולים?

כן, עשר ספירות הן עשרה עיגולים ויש עשר ספירות שהן ספירות דיושר. עוד נלמד את כל הדברים האלה.

השאלות שלכם קדימה ולכן אנחנו נלך הלאה.

קריין: אות ה' מבאר "ויורד". אות ה', אור פנימי.

"ה) כל התפשטות אור עליון לנאצל, מכונה בשם ירידה, שהמשמעות היא, שכמו שמתפשט כן הולך ומתעבה. וכבר ידעת, שהזך ביותר מכונה מעלה, והעב ביותר מכונה מטה, וכיון שהאור הולך ומתעבה בדרך התפשטותו, א"כ הוא הולך ויורד מלמעלה למטה.

וטעם ההתעבות הזאת, שהאור מקבל בסיבת התפשטותו, הוא משום, שהוא מתפשט על סדר ד' הבחינות, שמתחיל מבחינה א' עד ביאתו ופוגע במסך הנמצא בבחינה ד', וא"כ הוא הולך ומתעבה, כי בחי"א היא הזכה מכולן, ואחריה בחינה ב', וכו' עד לבחינה ד' העבה מכולן (עי' בחלק א' פ"א אות נ' ד"ה וטעם)."

קריין: אות ו' מבאר "ונמשך מעיגול אל עיגול". אות ו', אור פנימי.

"ו) הארת יושר מתבטאת בלשון "ונמשך" והארת עגולים בלשון "מתעגל" (לעיל אות צ')."

קריין: אות ז' מבאר "עד תכלית סיום תכלית כולם". אות ז'.

"ז) היינו בחינה ד' שבעגולים, שנקראת הנקודה האמצעית. והיא המכונה הכדור החומרי שבעולם הזה. ובחינת האצילות שבעולם אדם קדמון היתה מתפשטת מתחילה, עד לעולם הזה, אלא אחר שנעשה צמצום ב', שנקרא עולם הנקודים, אז נתעלה הסיום דאצילות אדם קדמון לבחינת נקודה דעולם הבא, שמקומה נבחן למעלה מעולם הבריאה, כמו שיתבאר במקומו, בע"ה."

קריין: אות ז', דברי האר"י.

אות ז'

כל עולם וכל ספירה כלולים מע"ס פרטיות ומפרטי פרטיות לאין קץ.

ספירות דעגולים מקיפות זו את זו כגלדי בצלים

"והנה כל עולם ועולם יש בו יוד ספירות פרטיות, וכל ספירה וספירה פרטית שבכל עולם ועולם, ח כלול מיוד ספירות פרטי פרטיות, וכולם ט כגלדי בצלים זה תוך זה, על דרך תמונת הגלגלים כנזכר בספרי תוכניים."

קריין: אות ח' אור פנימי מבארת "כלול מיוד ספירות פרטי פרטיות". אות ח' אור פנימי נמצאת בטור א' בדף מ"ו, 46.

פירוש אור פנימי לאות ז'

"ח) טעם דבר התכללות הספירות האמור, תבין, על פי הכלל הנודע, שאין העדר ברוחני, וכל אור העובר ממקום למקום קונה מקומו לנצחי, בכל אותן הבחינות שעבר דרכן, כמ"ש לעיל אות ד' ד"ה פירוש עש"ה. ומתוך שכל ספירה תחתונה, נאצלת מספירה עליונה, בדרך סיבה ומסובב, ע"כ נחשבת התחתונה כעוברת דרך העליונה.

וע"כ, הכרח הוא, שכל הספירות נכללות זו מזו, כי למשל, כשיוצאות ב' הספירות הראשונות כתר וחכמה, הרי אור החכמה, מחויב לצאת מא"ס ב"ה, שהכל נמשך ממנו, ואח"כ אור החכמה מחויב לעבור, דרך ספירת הכתר, בטרם ביאתו לספירת החכמה, משום שספירת כתר גרמה יציאתו. ומתוך שספירת חכמה עברה שמה, קנתה מקומה שם, ונמצאות עתה ב' ספירות בכתר, שהן כתר חכמה. ועד"ז אחר שיצאו כל ע"ס דאור העליון ממעלה למטה עד המלכות, הרי כל ט' הספירות שלמטה מכתר, הוכרחו לעבור דרך הכתר, משום שהיה סיבה ראשונה ליציאת כולן, וא"כ קנו כולן מקומן שמה, כי אין העדר ברוחני כנ"ל, וא"כ ישנן בהכרח כל ט' הספירות התחתונות, גם בכתר עצמו, מטעם שעברו שמה, כמבואר.

ועל דרך זו, יש בהכרח ט' ספירות בחכמה, כי ח' הספירות שלמטה ממנה, הוכרחו לעבור דרכה, כנ"ל בכתר. וכן ח' ספירות בבינה, מהטעם האמור. וכן ז' ספירות בחסד וכו', ואחת במלכות, להיותה התחתונה.

ונודע, שמלכות מעלה ע"ס דאור חוזר ממנה ולמעלה, המלבישות לע"ס דאור העליון, הנקראות ע"ס דאו"י. ואור חוזר זה, נקרא אור המלכות, שאין לה שום אור אחר. ואו"ח זה, מכונה בכל המקומות ע"ס העולות ממטה למעלה, עי' בהסת"פ ח"ב פ"ו אות ס"ו, ונתבאר שם, שהמלכות נקראת כתר לע"ס ההן, משום שהיא סיבה ליציאתן. והסמוך לה נקרא חכמה, ומדרגה ג' ממנה נקראת בינה וכו'. ונמצא כאן, שכל הזך יותר, הוא קטן יותר, עד שהכתר האמיתי מקבל מאו"ח זה, רק בחינת מלכות, עש"ה.

ולפיכך, תשכיל, אשר הע"ס האלו שממטה למעלה, נמצאות כולן במלכות, שהרי כולן עוברות דרך המלכות, כי המלכות היא השורש שלהן, וע"כ קנו כולן מקומן במלכות, ונמצא ע"כ, שגם המלכות כלולה מע"ס. ודרך היסוד, עוברות ט' הספירות דאו"ח, הרי יוד ספירות ביסוד: ספירה אחת דאור העליון, שהוא ממעלה למטה, וט"ס דאו"ח שהן ממטה למעלה, שמוכרחות לעבור מקומו. ועד"ז, ע"ס בהוד: ב' ספירות ממעלה למטה, דהיינו אור ההוד, ואור היסוד העובר דרכו, וח' ספירות ממטה למעלה. ועד"ז, ע"ס בנצח: ג' ממעלה למטה, וז' ממטה למעלה. וכו' עד"ז. באופן, שאחר יציאת ע"ס דאור העליון וע"ס דאו"ח, נעשתה כל אחת ואחת כלולה בהכרח מע"ס שלמות. ועד"ז בפרטי פרטיות עד אין קץ, שנמצא בהכרח כל אותו דרך ההתכללות האמור. ואכמ"ל יותר. ועי' בהסתכלות פנימית שהרחבנו את זה בהסבר רחב."

ואות ט', אחרונה.

קריין: אות ט' מבארת "כגלדי בצלים זה תוך זה". אות ט' אור פנימי.

"ט) היינו שכל עליון מקיף את התחתון ממנו, מכל צדדיו בשוה, בלי הבחן מדרגות (עי' לעיל אות נ')."

כל עליון מקיף את התחתון ממנו מכל הצדדים בלי הבחן מדרגות, זה עניין של העיגולים.

שאלה: המכניקה הזו שהאור החוזר מלביש את האור הישר, כתוב כאן שהמלכות הופכת לכתר, איך זה קורה?

המלכות לא רוצה לקבל כלום, כמו אותו אורח שעכשיו רוצה להשפיע לבעל הבית, כי בלי האורח שיקבל בעל הבית לא ייהנה. יוצא שהאורח בזה שעושה צמצום הוא מתחיל להרגיש איזה חיסרון יש בבעל הבית, ואז כלפי החיסרון של בעל הבית הוא עובד, וכך הוא עולה בחזרה להשפעה שלו לבעל הבית. לכן עשר ספירות דאור חוזר הן משלימות לעשר ספירות דאור ישר, ובכל ספירה וספירה יש לך חלק מאור ישר וחלק מאור חוזר, אבל תמיד עשר.

תלמיד: המלכות הופכת לכתר אחרי שהיא מצמצמת את עצמה?

ודאי, מלכות צריכה להרגיש שהיא המקבלת ויש מישהו שרוצה למלא אותה, היא צריכה לצמצם את עצמה, כי היא רוצה להשפיע בחזרה. ורק אחרי הצמצום היא יכולה לגלות מה הוא רוצה באמת לתת לי, וכמה היא יכולה לעשות חשבון ויכולה להשפיע לו בחזרה בזה שהיא רוצה להשפיע את היחס שלה.

מה זה נקרא עשר ספירות דאור חוזר? זה יחס. הנברא לא יכול שום דבר לתת ולהחזיר לבורא כי מה יקבל ממנו, אין לבורא כלים דקבלה אלא רק את היחס שלנו. כמו תינוק שהוא מחייך לאימא, הוא הכול נותן לאימא, הכול, אימא לא צריכה יותר כלום רק שיחייך אליה. זה נקרא שהנברא עכשיו הולך לעשות נחת רוח לבורא, את זה הוא מעלה לבורא, את הרצון שלו לעשות נחת רוח. ואחר כך כמה שמקבל, כמה שלא, כמה שכן, זה לא חשוב, העיקר אותה הכוונה, היא קובעת את הכול.

תלמיד: זה שהיא הופכת לכתר זה המגע הראשון, זה הניסיון הראשון להשפיע לבורא?

היא מתחילה לייצר עכשיו אור חוזר. בזה שהיא עושה צמצום היא לא רוצה להשתמש עם הרצון לקבל שלה, אמנם יש לה רצון גדול ורוצה לקבל, אבל לא רוצה להשתמש בו אלא ההיפך לקבל רק כדי להשפיע. כך היא מתחילה לבנות את היחס שלה לבעל הבית, לבורא.

תלמיד: לאחר מכן היא מתחילה יותר ויותר להשפיע לו בקבלה, וזה נקרא שממשיכים חכמה, בינה?

לא, מה שמלכות מחליטה זה מה שנעשה. זה לא שהיא מגיעה לחכמה, ועושה אחר כך עוד איזו פעולה לבינה, לא. יש החלטה למטה, ומתוך ההחלטה הזאת האור החוזר עולה למעלה ומלביש את האור הישר.

תלמיד: לא ממש ברור.

עוד נלמד.

שאלה: שאלה לגבי העיגולים. לא ברור באות ט' מה שהוא כתב, שהעליון מקיף את התחתון ומה ההבדל בין העיגולים השונים.

ככה הם העיגולים, שעיגול גדול כולל בתוכו את כל העיגולים האחרים שיוצאים אחריו, כי הוא גם גורם ליציאתם.

שאלה: שאלה לגבי האור העליון. אנחנו אומרים שכל השינויים הם בכלים ובאור העליון אין שינוי, אז איך זה שהוא בעצמו מופיע בעשר ספירות בלי קשר לכלי? הוא מגיע בהתחלה כאור הכתר, אחר כך אור חכמה, אור בינה. האם יש תכונות לאור עצמו?

כן, אתה צודק, שאלה נכונה. יש אור עליון שזה נקרא השפעה. השפעה יכולה להיות בכל מיני מידות ובכל מיני אופנים, הכול תלוי במקבל. כשאני רוצה להשפיע אני צריך לדעת את המקבל וממה הוא נהנה, ובהתאם לזה ההשפעה שלי יכולה להיות בכל מיני האופנים. זה הטבע של האור העליון.

תלמיד: זאת אומרת שהבורא פועל בכל מיני אופנים כלפי הנברא בהתאם למצב שלו?

כן, הבורא ברא את הנברא ומשפיע לכל טבע הנברא בפעם אחת, וזה כבר מגיע לנברא ומתלבש בכל רצון ורצון של הנברא בצורה מסוימת של הרצון.

שאלה: המנגנון הזה של היחסים בין הבורא לנבראים גם הוא מתפשט לדרגות דומם, צומח וחי?

לא, שם יחס הבורא לנבראים הוא יחס חד צדדי, כי הוא לא מצפה מהם לא לצמצום, לא למסך ולא לאור חוזר, כי אין בהם הרגשת הא-לוהות.

שאלה: מה צריכה להיות התפילה שלנו כשאנחנו קוראים את תע"ס?

רק שתהיה לנו אפשרות בקשר בינינו לייצב את הרצון שלנו להשפיע לבורא. ואז אנחנו נכנס עימו, כמו שאנחנו לומדים, אור ישר, אור חוזר, עיגולים, יושר וכן הלאה.

תלמיד: אני רואה שכשאנחנו קוראים שאני רוצה להבין מה שכתוב, אבל בעצם אני לא מבין.

אל תנסה להבין, תנסה להרגיש. תנסה לתאר את עצמך במקום אור, במקום קו, במקום עיגול, במקום מלכות, תנסה להרגיש. כך אתה תתחיל קצת לשנות את הרצון לקבל שלך לכל מיני צורות ואז תתקרב להרגשת האור. הכי חשוב לנו זה לא להבין. הבנה היא לגמרי לא שווה כלום, אמנם אנחנו כל כך מעריכים אותה, אבל העיקר בשבילנו זה להרגיש.

(סוף השיעור)