בעל הסולם. פתיחה לחכמת הקבלה, אות כ''ה

١٣ مايو ٢٠٢٠

לכל השיעורים בסדרה: בעל הסולם. פתיחה לחכמת הקבלה

שיעור בוקר 13.05.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 168, פתיחה לחכמת הקבלה

אותיות כ"ה – כ"ו

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 168, "הפתיחה לחכמת הקבלה", אות כ"ה.

אות כ"ה

"הרי שכל עוד שלא נגדלו כל ה' הכלים כח"ב תו"מ בפרצוף, נמצאים האורות שלא במקומם המיוחס להם, ולא עוד אלא שהם בערך ההפכי, שבחוסר כלי מלכות חסר שם אור היחידה, ובחוסר ב' הכלים תו"מ חסרים שם יחידה חיה, וכו', שהוא מטעם שבכלים נגדלים העליונים תחילה, ובאורות נכנסים האחרונים תחילה, כנ"ל. גם תמצא שכל אור הבא מחדש הוא מתלבש רק בכלי דכתר, והוא מטעם שכל המקבל מחויב לקבל בכלי היותר זך שבו, שהוא הכלי דכתר. ומטעם זה מחויבים האורות שכבר מלובשים בפרצוף לרדת מדרגה אחת ממקומם בעת ביאת כל אור חדש, למשל בביאת אור הרוח, מחויב אור הנפש לירד מהכלי דכתר לכלי דחכמה, כדי לפנות מקום הכלי דכתר שיוכל לקבל את אור החדש, שהוא הרוח. וכן אם האור החדש הוא נשמה, מחויב גם הרוח לרדת מהכלי דכתר לכלי דחכמה לפנות מקומו דכתר לאור החדש שהוא נשמה, ומשום זה מחויב הנפש שהיה בכלי דחכמה לרדת לכלי דבינה, וכו' עד"ז. וכל זה הוא כדי לפנות הכלי דכתר בשביל אור החדש. ושמור הכלל הזה בידך, ותוכל להבחין תמיד בכל ענין אם מדברים בערך כלים ואם בערך אורות, ואז לא תתבלבל כי יש תמיד ערך הפכי ביניהם. והנה נתבאר היטב ענין ה' בחינות שבמסך, איך שעל ידיהן משתנים שיעורי הקומה זה למטה מזה"..

מה בעל הסולם אומר לנו? יש תמיד עשר ספירות. לא יכול להיות אחרת כי האור שמתחיל לבנות את הרצון הוא חייב לבנות עשרה חלקים שברצון, שכל חלק וחלק מתגלגל ונבנה על ידי החלק הקודם, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, וכל חלק שמתהווה ברצון הוא יכול לבנות את החלק הבא.

האורות נכנסים מלמעלה לפי השתוות הצורה בין האור למקום, לרצון. האור שנכנס לרצון, הרצון מתחיל להאיר מהאור, ולכן הרצון נקרא "ספירה", מהמילה "ספיר", "מאיר". ולכן כל אור שנכנס, מפני שהאור הוא זך, יש לו תמיד השתוות עם הכלי דכתר בכל פרצוף, ולכן סדר כניסת האורות הוא שהאור נכנס לכלי דכתר. אחר כך הוא עובר מכלי דכתר לכלי חכמה, אז כלי דכתר מתרוקן מאור הכתר שהיה בו ויכול להיכנס אור חדש יותר גדול. ואז האור שעבר מכלי דכתר לכלי דחכמה, הוא עובר מכלי דחכמה לכלי דבינה, וכך זה הולך.

זאת אומרת, את כניסת האורות בכלים אנחנו יכולים לתאר בצורה כזאת, שיש לנו כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות (ראו שרטוט מס' 1). נכנס אור לכלי דכתר, אחר כך הוא עובר לכלי דחכמה ובמקומו בא לכלי דכתר אור חדש. אחר כך אור מחכמה עובר לבינה, אז מגיע אור מכתר לחכמה ולכתר מגיע אור חדש, וככה הם עוברים ממקום למקום.

האור הראשון שמגיע הוא נקרא "אור הנפש". אחריו אור הרוח, ואז נשמה, חיה ויחידה. כך יש לנו חמישה אורות מחמישה כלים. תמיד האור הגדול נכנס לכתר והלאה יורד לפי העביות.

שרטוט מס' 1

קריין: נקרא שוב אות כ"ה.

אות כ"ה

שאלה: האם ניתן לתת דוגמה שתסביר לנו שהאור לא נמצא במקומו?

זו בעיה. כי אין דבר כזה שהאור נמצא בכלי שלא שלו, אני לא יכול לגלות גלי שמיעה בעיניים, בכלי דראיה, אלא האור הזה שמתלבש הוא עדיין לא מספיק למלאות את כל הכלי, ככה זה.

שאלה: כשאור הנפש עוזב את כלי דכתר ונכנס במקומו אור הרוח, האם על ידי זה תכונת הכתר גם משתנה?

נכון שאור שמגיע לכלי דכתר הוא משנה גם את הכלי דכתר וכשהוא עוזב את הכלי דכתר ועובר לכלי דחכמה אז כלי דכתר כבר השתנה ויכול לקבל אור הרוח. אור הנפש מכשיר את הכלי דכתר לקבל את אור הרוח היותר גדול.

נגיד שאתם לומדים מוסיקה אז ככל שאתם שומעים מוסיקה אתם נעשים יותר מוכשרים לשמוע דברים יותר מדויקים, עדינים וכן הלאה. זאת אומרת האור הקודם הוא משנה את הכלי לקבלת אור יותר גדול.

שאלה: מה מחייב את האור לפנות את המקום, האם זה הקשר בין הכלים או תגובת הכלי אליו?

... של האור הוא מחייב את הכלי לפנות את עצמו למקום לקבלת אור יותר גדול.

שאלה: אמרת שהרצון הופך לספירה כשהוא מתחיל להאיר ואחרי זה אמרת שהאור הראשון שמגיע לכלי הכתר זה האור הכי פשוט. עכשיו נגיד יש לי עשר ספירות, עשרה חברים שלי בעשירייה, מה קורה כדי שהרצונות של החברים יתחילו להאיר?

זה לא פשוט, זה אחרי שאתם קשורים זה לזה ויש בכם אור. אתם לא יכולים לקבל שום אור בעשירייה לפני שאתם מתחברים כולם יחד כאחד, שכל החיבור שלכם יחד יהיה כמו ספירה אחת. כי האור לא נכנס לכלי דכתר, אפילו אור הנפש הקטן, אם לא יהיו כולם, כל הכלים האלה מוכנים. הוא לא יכנס.

אתה לא יכול להכין רק כלי דכתר (ראו שרטוט מס' 1), אתה צריך להכין את כל הכלים, את כל העשירייה, ובעוצמה שאתם קשורים, אז נכנס אור לכלי דכתר. אחרת הוא עומד כאן (לפני כלי דכתר) ולא נכנס ורק לוחץ עליכם שתתחברו. אין מקצת ברוחניות, עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה.

ולכן אתם צריכים להיות קשורים יחד ובמידה הקטנה ביותר שאתם קשורים אפילו במשהו קטן, רק בזה אתם נותנים לאור הנפש להיכנס לכלי דכתר. וכמה שאתם קשורים יותר ביניכם אתם נותנים גם לאור הנפש הזה להיכנס לכלי דחכמה, ואז מקבלים בנוסף את אור הרוח, ככה זה עובד.

תלמיד: אז אנחנו לא עושים חשבון על ספירות פרטיות עם רצונות פרטיים של חברים בכלל.

לא, אף פעם אנחנו לא עושים חשבון עם הספירות הפרטיות, עם הרצונות של בני אדם, עם החברים שלנו בעשירייה, אנחנו עושים חשבון עד כמה כולנו נכללים זה בזה ועד כמה החיבור שלנו הוא מגיע לאיחוד, זה החשוב. חשוב החיבור בינינו וכמה שכל אחד ובאיזה אופן שלו ובאיזו עוצמה שלו משתתף זה נכלל בפנים. עוד נדבר על זה אבל טוב שמדברים.

שאלה: אמרת שלא מתייחסים לספירות הפרטיות של כל אחד אבל אם נסתכל על השרטוט שאתה ציירת, כדי שיכנס אור רוח לכל הפרצוף, כל ספירה פרטית של הרוח צריכה להיות מוכנה כי שייכנס אור רוח לכתר.

זה ברור, אבל איך אנחנו יכולים לדבר על כל הדברים האלה? אתה צודק, אבל איך אנחנו נדבר על כל פרט ופרט. לנו זה לא חשוב עכשיו, אנחנו צריכים להתייחס לכל הדברים האלה בצורה פשוטה, מה שחשוב לנו זה שאנחנו כולנו שייכים לעשירייה, זה חשוב לנו, ואיך כולנו מכוונים את העשירייה הזאת שהיא תהיה ככלי הכללי שהיא תקבל לתוכה את המילוי (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

שאלה: באחת האותיות הקודמות נאמר שכשהאור נכנס ויוצא שוב ושוב, בכל יציאה כזאת בעצם קורית למידה. האם גם כאן יש מחזורים נוספים של התמלאות והתרוקנות או שזה מחזור יחיד ונעצר?

בכל מקום ומקום יש המון כניסות ויציאות כאלה, בלי סוף ממש, במהירות האור, כי בכניסת האור וההסתלקות שלו, בכל פרט ופרט, שהאור נכנס לתוך הרצון ויוצא ושוב נכנס ושוב יוצא, וכך הרבה מאוד פעמים הוא נכנס ויוצא, בכאלו פעולות שהוא עושה הוא בונה את הכלי (ראו שרטוט מס' 3).

זה כמו שנותנים לך משהו, "תטעם את זה". טעמת ואז לוקחים. "תטעם עכשיו את זה", טעמת ולוקחים. וכך עוד את זה ועוד את זה. למה? כי על ידי זה בונים כלים כי לפני זה לא הייתה שום הרגשה אבל כשאין לך כלום ואתה מקבל את הטעמים ואחר כך לוקחים ממך כבר יש לך רשימו מהאור, מהבורא, מההשפעה שלו, מהעוצמה שלו, כמה שזה נעים, כמה שזה מילא אותך, כמה שזה מוסיף לך בדעת, בכל הדברים האלה, כל המכלול הזה זה מלא, הרבה מאוד רשימות של כניסת האור לתוך הכלי, ואז כל פעם יש כאן כאלה כניסות ויציאות, כניסות ויציאות, כל הזמן.

אנחנו ודאי לא יכולים לדבר על זה בצורה אמיתית כי זה מיליארדי פעולות, אין סוף פעולות בכל רגע ורגע אלא אנחנו מציירים את זה כמו כאן על השרטוט, בצורה כזאת כללית ככניסת האור בתוך הרצון. אבל צריכים להבין שזה הרבה מאוד פעולות של אחד, שני, שלישי, רביעי, חמישי ואז הכלי מתחיל להרגיש עם מי יש לו עסק, מי זה הבורא שממלא אותנו.

שרטוט מס' 3

תלמיד: בעל הסולם מזכיר פה "שכל המקבל מחויב לקבל בכלי היותר זך שבו, שהוא הכלי דכתר". האם יש פירוש לחוק הזה ומה זה אומר בחיבור בעשירייה?

הפירוש לחוק הזה הוא שצריכה להיות השתוות הצורה בין אור והכלי, והכלי הכי זך, עביות דשורש זה כלי דכתר. אם אנחנו נצייר כאן עביות, דרגות העביות (ראו שרטוט מס' 4), אז כתר זה עביות שורש, חכמה זה א', בינה זה ב', ז"א זה ג', ומלכות זה ד'. ואז יוצא לנו ששורש, כלי דכתר הוא הכי קרוב לאור ולכן הוא מכין את עצמו לקבלת האור והוא מקבל את האור הראשון.

איך זה יוצא בקבוצה? בקבוצה זה יוצא יחד. כשאני ציינתי בשרטוט עשר, זאת אומרת שבכל אחד יש לנו כל חמישה הכלים האלו, אז כל החמישה כלים שלנו בדרגה הכי זכה, שאנחנו ממש לא מרגישים שם את הרצון לקבל שלנו אלא רק ככה מנותקים כביכול ממנו, אם אנחנו מחברים כאלה נטיות שלנו זה נקרא כלי דכתר שלנו, אם אנחנו קצת יותר עבים אז כלי דחכמה וכן הלאה. בעשירייה יש לנו את כל הכלים. כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, הם כולם מעורבים, ואנחנו בונים אותם בצורה אחידה.

שרטוט מס' 4

שאלה: בעל הסולם אומר שכל התהליך הזה קורה במסך. יוצא שאם בעשירייה אנחנו מתחברים ובונים את המסך בעביות של כתר, אז אנחנו יכולים למשוך את אור הנפש, ואם נבנה מסך בדרגת חכמה, אז נוכל למשוך נפש ורוח. האם אני מבין נכון שכל זה קורה בתוך המסך?

כן, ודאי שכל העבודה שלנו היא רק במסך. מסך זה התוצאה מהחיבור שלנו, מהיגיעה, מהמאמץ שלנו.

שאלה: כיצד הבנת הקשר ההפוך בין אורות וכלים מסייעת לאדם מבחינה מעשית בעבודה בעשירייה?

זו כל העבודה שלנו, שאנחנו מתחילים להשיג את הקשר ההפוך בין אורות וכלים. עד כמה שהעביות שלנו שמתגלה עוזרת לנו להשיג אורות יותר גבוהים. דווקא כל הגדול מחברו, שמשיג גדלות בורא גבוהה, זה בגלל שיצרו גדול ממנו, בגלל שהרצון שלו האגואיסטי מתגלה בו בצורה כזאת.

לכן כל התהליך שאנחנו עוברים, שהיו נשמות גבוהות והן השיגו גמר תיקון בעבר, הן היו נשמות זכות. והנשמות הכי הכי עבות הן מתגלות עכשיו בדור שלנו, לכן קשה לנו מאוד להיכנס לרוחניות. אבל דווקא בזה שאנחנו נכנסים, אנחנו מעוררים את האורות הגבוהים ביותר שלא התגלו אף פעם, ואנחנו מביאים את "המשיח" מה שנקרא, האור הכללי הגדול שממלא את כול נשמת אדם הראשון.

לכן אנחנו צריכים לכבד את כול הכלי הגדול הזה שיש עכשיו, שהוא עבה, שהוא לא מבין כלום, לא מרגיש כלום ולא רוצה שום דבר, כזה גס ואנשים כאלה אטומים, זה לא חשוב. דווקא כשהם יתקנו את עצמם ואנחנו נעזור להם, אנחנו המשרתים את כל האנושות העבה הגסה הזאת, על ידי זה יתגלה האור הגדול, כולל האור הכללי שנקרא משיח.

שאלה: האם הבעיה העיקרית שלנו בחיבור, באותה רשת עולמית, היא בעצם הקושי שאנחנו מבררים את זה מבחינה שכלית ולא ברגש, ובגלל איזשהו חוסר אמונה, ואז יש את הקושי הזה לחיבור אמיתי?

בכללות אפשר להגיד שכן.

שאלה: בשביל למשוך לפחות קצת אור, האם מספיק לסדר בתוכי את המצב הזה שכל החברים מתוקנים בעשירייה, או שבתוך העשירייה באופן מעשי צריכים להרגיש את הסבל של כל אחד ואת הרצון שלו?

כדי למשוך מאור המחזיר למוטב אנחנו צריכים רק להתחיל להתעניין בחכמת הקבלה. אם אנחנו רוצים לעשות את זה בצורה יותר רצינית, מכוונת, אנחנו צריכים כבר להתחבר בינינו כדי שהכוח שלנו, כוח המשיכה יהיה גדול וגם יהיה מסודר כמו האור.

האור שבונה אותנו הוא בונה אותנו בעשרה חלקים, בעשר ספירות, לכן אנחנו צריכים להתחבר כך לעשירייה ולהתחיל לפעול בינינו ככה שנהיה דומים לאור. מהו האור? האור הוא משפיע, אז אנחנו צריכים להשתדל להיות בלהשפיע זה לזה. האור משפיע אלינו, אז אנחנו צריכים להשפיע מתוך ההשפעה בינינו לבורא. ואז על ידי זה אנחנו מגיעים להתאמה בין הכלי לאור, כמו שעכשיו דיברנו, שהכתר צריך להיות דומה לאור ולכן האור נכנס בו.

איך אנחנו נעשה שכתר יהיה דומה לאור של החיבור בינינו? הדברים הכי זכים, הנטייה הכי טובה זה לזה ולבורא זה הכתר שלנו. ברגע שאנחנו משתדלים לעשות את הפעולות האלה ממש מנותקות מהאגו ובחיבור בינינו, ומתוך החיבור בינינו גם לבורא שנמצא בתוכנו, אז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתחילים להרגיש בקשר הזה בינינו איזו הארה, איזה אור, איזו נוכחות של כוח עליון, בורא שככה מתגלה. כך אנחנו מתחילים לגלות את העולם הרוחני. הכול מתברר בתוך עשירייה.

שאלה: הכלי נבנה עם האיכות של החברים בעשירייה והאור מתקבל על פי המסך. השאלה היא, האם המסך הוא הכוונה להשפיע לבורא והאם זה ההפצה?

הפצה אני לא יכול להגיד, זה רק יכול להיות הקשר בינינו, סגור בתוכנו. ויכול להיות שאנחנו על ידי זה שמתקשרים בינינו גם פונים לכלים יותר חיצוניים ורוצים להשפיע אליהם, בתקווה שהם גם יצטרפו אחר כך אלינו באיזו צורה. אז מחיבור בינינו אנחנו מגיעים להפצה, כן.

עכשיו במיוחד, אנחנו נמצאים בזמן שהוא מתאים להפצה. כי כל העולם נמצא בסבל ואנחנו רואים, כמו שאנחנו מדברים, עד כמה הסבל הזה מביא אותנו לתיקונים, אז אנחנו נראה שזה יהיה כך. אנחנו מדברים על ווירוס הקורונה הזה שהוא לא יעזוב אותנו, הוא ימשיך וימשיך ויתגבר, עד שנבין שעלינו לעשות משהו עם עצמנו ולא סתם להביא איזו תרופה חיצונה ולהמשיך לעשות חיים כמו קודם. אנחנו לא נוכל לעשות חיים כמו קודם, אנחנו צריכים לעשות רק דברים הכרחיים בעולם הזה לקיום שלנו, מה שנחוץ ולא יותר. ובכל היתר, לתת כוחות לשינוי במערכת הקשר בינינו. באוכלוסייה, בחברה, בחברה האנושית, בזה בעיקר אנחנו צריכים להשקיע עכשיו כוחות. והווירוס הזה יכוון אותנו לזה עד שנבין שזו העבודה שלנו.

בעבודה הזאת אנחנו צריכים להיות הראשונים, אנחנו צריכים להראות לכולם, להסביר לכולם מה הכיוון של ההתפתחות שלנו לפי הטבע, שהטבע מושך אותנו להיות אינטגראליים, זאת אומרת קשורים, להיות כמערכת אנושית אחת. ואז לא נספוג כל מכה ומכה מהטבע אלא ההפך, זה יתגלה בצורה יפה, אנחנו נראה את העולם הזה כולו טוב, נראה את העולם הרוחני הנצחי לפנינו כולו טוב, התפתחות ללא שום הבדל בין חיים ומוות, הכול יסתדר יפה וטוב. אתם תראו איך זה אפשרי.

מה שמיוחד לכל השפות אבל במיוחד לשפה הלטינית הייתי אומר, שאתמול היה לי עם החברה שלנו שתי שיחות קצרות ואני מאוד ממליץ שאתם תשמעו את זה. ממש עשר דקות כל שיחה, אבל הצלחתי להסביר את עניין התיקון. תשמעו את זה. היא דיברה על זה בלטינית ואתם יכולים לשמוע את זה. אבל זה לכולם, יש לכל השפות.

שאלה: בכל זאת לא מובן למה בכלל יש קשר הופכי בין אורות לכלים?

כי כלי ואור הם הפוכים. כלי לפי העביות הוא הפוך מהאור, והאור לפי הזכות הוא הפוך מהכלי. ולכן ערך הפוך אורות וכלים דווקא בזה מתבטא, עד כמה הכלי יהיה מתאים לאור.

יוצא כך, יש לי כלי קטן ויש לידו כלי גדול. הכלי הקטן הוא נגיד עשרה גרם והכלי הגדול הוא אלף גרם. מי יותר קרוב לאור? ברור שהכלי של עשרה גרם יותר קרוב לאור, כי ההבדל בין האור לכלי הוא עשרה גרם. הכלי רוצה לקבל עשרה גרם והאור רוצה לתת עשרה גרם. מה שאין בכלי הגדול שהוא אלף גרם, עד כמה האור שעומד לפני הכלי הוא גדול (ראו שרטוט מס' 5).

אבל אם הכלי הקטן יכול לעשות עליו מסך ולהגיד "אני לא רוצה לקבל את האור, אני רוצה להיות דומה לאור. אני מוכן לדחות את האור, לא רוצה לקבל אותו", וחוץ מזה אומר הכלי "אני כן יכול לקבל את האור אבל כדי להשפיע לו, לא לעצמי. אומנם אני מאוד רוצה ליהנות מהאור, אבל להנות לבעל הבית יותר חשוב לי", בזה הוא עושה תענוג לבעל הבית, כמה? עשרה גרם. ובכלי הגדול אם הוא יעשה את העבודה הזאת, הוא יעשה עבודה לבעל הבית באלף גרם. לכן "כל הגדול מחברו"¹, שהוא גדול יותר, הוא יכול לעשות עבודה יותר גדולה בגלל שיש לו רצון יותר גדול. אומנם זה עם מסך, עם אור חוזר, אבל בסך הכול זה תלוי ברצון (ראו שרטוט מס' 5).

לכן לא להתייאש מזה שאתם גסים, עבים, לא מבינים, לא מרגישים, סתומים, זה לא חשוב. יבוא האור וייתן לכם מסך ואתם תתחילו לעבוד כמו שצריך ותגיעו לפעולה גדולה מאוד. הכול תלוי רק בלעבוד, לקבל מסך, ואז בטוח שהכול יקרה יפה ונכון.

שרטוט מס' 5

שאלה: האם תכונותיו של אור הנפש משתנות עם המעבר מכתר לחכמה?

ודאי שבכל מקום האור שאנחנו מדברים עליו הוא אור אחר. לא יכול להיות שהאור נמצא במקום אחד ובמקום אחר וזה אותו אור, כי המקומות הם שונים והמקום הוא קובע את האור. האור נקבע רק לפי המקום, לפי הספירה, כי מחוצה לספירה יש לנו רק אור מופשט.

קריין: אנחנו באות כ"ו. כותרת "ה' פרצופי א"ק".

ה' פרצופי א"ק

אות כ"ו

"אחר שנתבאר היטב ענין המסך שנתקן בכלי המלכות, שהיא הבחי"ד אחר שנצטמצמה, וענין ה' מיני זווג דהכאה אשר בו, המוציאים ה' קומות של ע"ס זו למטה מזו, נבאר עתה ה' פרצופי א"ק הקודמים לד' עולמות אבי"ע, וזאת כבר ידעת שהאו"ח הזה שעולה ע"י זווג דהכאה ממטה למעלה ומלביש הע"ס דאור העליון, הוא מספיק רק לשרשי כלים המכונים ע"ס דראש הפרצוף, ובכדי לגמור את הכלים, מתרחבת המלכות דראש מאותם הע"ס דאו"ח שהלבישו לע"ס דראש, והיא מתפשטת מינה ובה ממעלה למטה באותו שיעור קומה שבעשר ספירות דראש, ובהתפשטות הזו נגמרו הכלים, שהם נק' גוף הפרצוף. כנ"ל באות י"ד. באופן שב' בחינות של ע"ס יש להבחין תמיד בכל פרצוף: ראש, וגוף. וזכור זה."

אם יש לנו רצון, ולרצון הזה יש חמש בחינות, שורש, א', ב', ג' וד', אז הוא יכול לעבוד בזה שהוא מושך לעצמו, כי הרצון מושך יותר ויותר ועוד יותר ועוד יותר. ואם הוא קונה מסך, שהוא לא רוצה לקבל, אלא ההפך, הוא רוצה לעבוד עם כל הבחינות שלו להשפיע, לתת לבורא, אז בהתאם לכמה שיש לו רצון לקבל הוא יכול יותר להשפיע, וההשפעה הזאת שלו לבורא זה נקרא "ראש". ואז יש לו כבר ראש וגוף שהוא יכול לעבוד כמו המשפיע, כמו הדומה לבורא, שזה נקרא "פרצוף" (ראו שרטוט מס' 6).

שרטוט מס' 6

שאלה: להסביר את עניין היראה, האם ניתן להגיד שגדילת המסך תלויה ביראה שאנחנו מגדילים ביחסים?

זה נכון, אבל על זה עכשיו אנחנו לא מדברים.

שאלה: בעקבות הקטע של הקורונה, הרצון שלנו, החיסרון וההשתוקקות גדלו מאוד מאוד. האם זה מראה שאנחנו בעצם כבר מחוברים באותה רשת עליונה, רק העבודה מעל הדעת יכולה באמת לתת לנו לראות את זה ולהרגיש את זה?

כלפי הבורא אנחנו מחוברים, אנחנו בכלל גוף אחד. זה שאנחנו מחולקים, כך אנחנו רואים את זה באגו שלנו בלבד. אם לא האגו שלנו, היינו רואים את עצמנו כרצון אחד, ובגלל האגו אנחנו רואים את עצמנו מחולקים לכל מיני צורות סקטוריאליות, אישיות. ולכן הקורונה שבאה, היא באה במיוחד להראות לנו שאנחנו שייכים לאנושות אינטגרלית, שאנחנו שייכים למערכת אחת.

וזו פעם אחר פעם שעכשיו אנחנו נספוג כל מיני מכות. הקורונה תסחט אותנו, היא לא תיתן לנו לחזור למצב הקודם שאנחנו נעשה חגיגה מטומטמת, מטופשת מהקיום שלנו על פני כדור הארץ. אלא היא תלמד אותנו איך אנחנו צריכים להתנהג זה עם זה ועם כל החיים שניתנו לנו, שאנחנו באמת נסדר את החיים בצורה נכונה. הקורונה הזאת היא לא עוברת, הלחץ שלה לא יפסק, יבואו עוד כל מיני צורות אחרות אולי של הלחץ, חוץ מהלחץ מהווירוס עצמו, בנוסף אליו, אבל היא תכופף אותנו להתנהגות חדשה בינינו.

תלמיד: זה ייתן לנו יותר אהבה במקום פחד מהקורונה, לראות את כל הפוטנציאל האדיר שקורה בנו.

אהבה יכולה להתגלות אצלנו על פני הפחד. פחד, או מה שנקרא יראה, זו המצווה הראשונה. לכן אין לנו ברירה, אנחנו צריכים קודם כל לפחד. אחרי שאנחנו מפחדים אנחנו פותחים את האוזניים ומתחילים לשמוע. אחרי שאנחנו שומעים אנחנו פותחים את הראש, את השכל ומתחילים לחשוב. אחרי שאנחנו חושבים אנחנו פותחים את כלי העבודה שלנו, הרצונות שלנו, ומתחילים לעבוד איתם בצורה נכונה. בהדרגה כך אנחנו נעשה.

בינתיים האנושות גם צריכה לעשות טעויות, כי אנחנו לומדים רק מזה שאנחנו נכשלים וכך זו הדרך. אני רואה את זה בצורה מאוד מאוד סלולה ופתוחה לפנינו, ואני חושב שדווקא האנושות מקבלת על ידי הקורונה חינוך נכון. כולם מרכינים את הראש, בישראל, בגרמניה, ברוסיה, באמריקה, כולם, אומנם כל אחד רוצה להראות את עצמו עד כמה הוא תרנגול, "קוקוריקו", אבל מיד נותנים לו על הראש והוא כבר רץ לפינה. כך אנחנו רואים בכולם, בכל שליטי העולם, אין להם מה לעשות.

עכשיו הגיע גם שלב לא רק לשלטון, אלא גם לאנשי הון, לעשירים, שגם הם יראו שלא נמצאים בידיהם אותם האמצעים שהם בנו לעצמם במשך מאה השנה האחרונות, והם לא יודעים מה לעשות בדיוק, איך לנהל. וגם כל המיליארדים האלה פתאום נעלמים, פתאום הערך שלהם נמחק, מה עושים? מה נשאר להם? הם עבדו כל כך הרבה שנים ומה קורה עכשיו? הווירוס הזה ילמד אותנו מאוד.

תלמיד: זה נותן לנו הרגשה שבעצם הדרך שאתה מראה לנו זו בעצם תעודת הביטוח הכי טובה וזה מגדיל את האחריות גם לנו, לבני משפחה ולכל האנשים, שאין משהו אחר, חייבים לעשות את זה כדי ללמוד ולהבין, וזה דווקא מגדיל לנו את הכוח של העבודה, את הרצון. זו הוכחה גשמית ורוחנית.

זה מפני שאנחנו נמצאים על הידיים של המקובלים מכל הדורות, ואנחנו כמו תינוקות מוכנים ללמוד מהם ולהמשיך דרכם כמה שאפשר. אבל הכול בזכות מיליוני האנשים שפעלו בכל הדורות כדי לפתח, לשמור ולהגיש לנו את הדרך לתיקון.

תלמיד: תודה לך שאתה נותן לנו את המתנה הזאת.

מי אני? אם אתם לא הייתם שואבים ממני, רוצים להיות לידי, מה הייתי עושה, זה כלום. נמשיך יחד בקיצור ואז נראה. אתם עוד לא רואים איך סביבנו ישנם כל כך הרבה כוחות, נשמות גדולות, שהן כל כך רוצות לתמוך ולעזור ולהביא את כל האנושות לתיקון, ממש. נגלה את זה, נגלה.

שאלה: שאלה על הפרק הקודם, על הדוגמא עם האב שמגדל את הילדים. האם במצב שלנו, של הדור האחרון, מעבר לעבודה בעשירייה, מעבר להפצה, יש טעם ויש מקום לגידול ילדים בטעם מצוות?

אני לא יודע מה זה בטעם מצוות, אני לא שייך לזה ואל תפנה אליי בפנייה כמו שפונים לאיזה איש דת, לא חשוב באיזו צורת דת. לגדל ילדים ולהוליד ילדים, זה לא אליי. אנחנו מדברים על עצמנו שאנחנו ילדים, ואנחנו צריכים לסייע לעצמנו וזה לזה, איש לרעהו, איך לגדול יפה ונכון ולהיות בני אדם, דומים לבורא.

שאלה: אני רק רוצה לחזק את המילים שלך. כשהייתי בברזיל ודרום אמריקה יש פסיכיאטרים שאומרים שלאנשים ממש קשה להם מההישארות בבית בצורה מנטלית, שילדים פשוט כבר לא יכולים להיות בבית. לגבי מה שאמרת, זה מפחיד, זה גורם לי לרצות עוד יותר לעסוק בקבלה, זה פשוט נפתח.

אנחנו צריכים להשתדל לפרסם בכל הרשתות, בכל האפשרויות, בכל הכתובות שבאינטרנט, שישנה כזאת קבוצה שהיא מפזרת את השיטה איך אנשים יכולים להגיע לחיים טובים, לאמת, לפתוח לעצמם את העולם העליון, לדעת בשביל מה קיימים ולמה ומה קורה איתו בזמן הזה, כל הדברים האלה.

וזה חינם, תיכנסו לאתר שלנו ותיקחו מהאתר שלנו כבר כל מיני חלקים ותפזרו איפה שאתם רק יכולים ואז איך שזה יתפזר. אין לנו ברירה, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לתקן את העולם ולתקן את עצמנו. אנחנו לא מיועדים לתקן את עצמנו ולהגיע לדבקות בבורא לבד, אנחנו נגיע לדבקות בבורא בתנאי שאנחנו רוצים למשוך לדבקות הזאת את כל האנושות. הבורא לא מעורר אותנו, אף אחד מכם, לא מעוררים אותו מפני שהבורא צריך אותו, אלא הוא יודע שאחריו יבואו עוד מיליונים ומיליארדים של נשמות וחלקי נשמות וכן הלאה. ולכן הבורא מעורר אותנו כדי שאנחנו נמשוך אחרינו את כל האנושות. ואם אתם רוצים להתקרב לבורא זה יכול להיות אך ורק בתנאי שאתם מושכים עוד ועוד אנשים.

אני אומר לכם מניסיון שלי, אם לא הייתי עוסק בהפצה לא הייתי מגלה את הבורא, מבין, מרגיש, נמצא בקשר עימו כמו שאני נצמא. רק בזכות זה שאני מביא את האנשים לזה. וזה כתוב גם אצל בעל הסולם. אז בבקשה, תנסו בכל רגע פנוי לפרסם את שיטת התיקון שלנו, לשלוח אנשים לאתר שלנו, לכל מיני מקומות, לכל דבר, שהידיעה הזאת שיש שיטה לתיקון העולם ולא הקורונה שולטת אלא אנחנו יכולים לשלוט על הגורל שלנו, זה הזמן שאנחנו צריכים עכשיו לפרסם את זה ובזה תהיה ההתקדמות שלכם.

שאלה: לגבי הפצה, מה צריכה להיות התפילה שלנו לבורא לפני כל פעולת הפצה?

התפילה לבורא היא צריכה להיות בזה שאנחנו מבקשים ממנו עזרה להגיע ללב של כל אדם ואדם ושהוא יצטרף אלינו ויחד אנחנו נגיע לכלי כזה שהבורא יתגלה לכל האנושות. ואז כל העולם הזה, כולנו, נתחיל לעלות לדרגה הרוחנית הראשונה.

שאלה: לפי זה שהקורונה מתקרבת, זה אומר שהמערכת מוכנה לשינויים, אבל לי נראה, אולי לא הצלחתי, לא הספקתי כל כך להתכונן. האם לפי מידת המוכנות, מה בדיוק מוכן? המערכת? בני ברוך? אני, או שהכול מוכן?

אנחנו כולנו מוכנים מלמעלה, לעבודה שלנו. אין לנו בזה שום בעיה, כל הבעיה שלנו רק להפעיל את עצמנו, בעבור שכל אחד ואחד נמצא כבר במקומו, כל אחד ואחד יכול לעשות משהו ששייך לו, ואם אנחנו נעשה מכל הלב, ויחד בינינו מה שצריך, תיקון העולם מובטח ומתגלה. אין שום דבר לבקש מלמעלה חוץ מכוחות להפצה, כוחות לחיבור, כוחות לתיקון. זה הכול. וכמה שאתה יודע, כמה שאתה לא מבין, כן מבין, זה לא חשוב. אתה העיקר תבקש, תקבל הכול, ויכול להיות שאתה תבקש דבר אחד, ותקבל דבר שני, כי אתה לא מבין בדיוק מה לבקש. גם לא נורא. העיקר תבקש.

שאלה: במשבר הקודם הגענו למצב הכרתי שאנחנו חיים בעולם גלובלי. במשבר הנוכחי אנחנו מגיעים למצב הכרתי, שאנחנו חיים גם בעולם אינטגרלי. איך אנחנו יכולים להסביר את ההבדל בין השניים?

גלובלי ואינטגרלי, מה ההבדל ביניהם? אין כל כך הבדל. גלובלי זה מדובר על ההיקף שלו, ואינטגרלי מדובר על הקשר שבו. שכולנו קשורים זה לזה, זה נקרא אינטגרלי, ושכולנו זה נקרא כולל כל המציאות, דומם, צומח, חי, מדבר, זה נקרא גלובלי. לכן גלובלי ואינטגרלי, כך אנחנו אומרים.

שאלה: בהפצה, כשאנחנו מספרים על הקבוצה ועל השיטה, האם אנחנו יכולים גם להסביר עקרונות בסיסיים של השיטה שלנו, האם כדאי?

כן.

שאלה: שמעתי עכשיו שאמרת, שיש נשמות גדולות שמחכות ורוצות לתמוך ולהביא תיקון לאנושות. אתמול העברנו שיעור לתלמידים, קראנו קטע מקור בדיוק על זה, ותלמיד שאל מה הן הנשמות שרוצות לתמוך, אז איך אפשר להסביר את זה?

היום יש לנו בכל העולם התפתחות כל כך גדולה, שאין לך אדם בעולם, אין לך נשמה בוא נגיד שהיא מאירה בכל אחד ואחד, שלא מוכנה לתיקון. אנשים היום מגיעים למצב שכולם נמצאים בדור האחרון. כולם יוצאים מחזקת בהמה לפי המבנה הפנימי שלהם ומגיעים לדרגת אדם, שרוצים לדעת על מהות החיים, מטרת החיים, וזה נמצא אצלם כדרישה כבר טבעית, שמתגלה מתוך עומק הנשמה.

שאלה: אומר בעל הסולם, "שהאו"ח הזה שעולה ע"י זווג דהכאה ממטה למעלה ומלביש הע"ס דאור העליון".

הוא מלביש את אור ישר.

תלמיד: מה זה זיווג דהכאה בעבודה שלנו בכלל?

הזיווג דהכאה שאני עושה את זה נגד הרצון שלי, שאני עושה פעולה נגד הרצון שלי. הרצון שלי הוא לקבל ואני מתגבר עליו ועושה פעולה בעל מנת להשפיע. שאני רוצה להנות בעצמי ואני עושה פעולה כדי להנות לבורא. או במקום בורא להנות דרך חברים, לחברים, ודרכם לבורא, או אפילו בלי בורא רק לחברים, זה גם נכון וטוב.

תלמיד: בלי הכאה אי אפשר להתקדם?

בלי הכאה אין זיווג רוחני. קשר רוחני הוא רק על ידי הכאה.

תלמיד: מה זה המושג הזה "הכאה" בעשירייה?

שהחברים יותר חשובים לך לעומת עצמך.

תלמיד: ואז מה?

ואז זה נקרא שאתה מכה באגו שלך כדי לאהוב אותם, כדי להתחבר איתם, כדי להשפיע להם.

תלמיד: וזה קורה אצלנו בעשיריות?

קורה או לא קורה אני לא רוצה להגיד, את זה אתה תבדוק. בעשירייה שלך אני לא חושב.

תלמיד: אתה אמרת שכולנו ג'נטלמנים.

כן, אני מבין את מה שאתה אומר, אני מכיר אותך אז לכן ככה זה.

תכה את עצמך ואז תגיע לאהבת חברים ויהיה לך זיווג דהכאה. שזה יהיה זיווג על פני ההכאה, שאתה מכה את האגו שלך ונכנס לקשר עם החברים. וככה זה כל רגע, כל רגע, כל הזמן, תנסה. שאתה נמצא איתם יחד, ועד כמה שאתה רוצה לדחות אותם ולא רוצה אותם, ולמה הגעתי לזה, ולמה אני מדבר איתם ומתי זה יגמר. כל הדברים האלה צריכים להיות בכל אחד ואחד מגולים, מגולים לאדם. שאני שונא אותם, אני לא יכול, ובשביל מה ולמה, ויש לי אלף ואחד דברים במקום הדקות האלה שאני נמצא איתם, וזה נקרא שאתה מקבל הזדמנות להכאה. שאתה מכה את עצמך, את הרצון שלך, ואז מעל הרצון שלך נכנס למגע איתם. מחייך, רוצה להיכנס, רוצה לאהוב, רוצה, לא יכול אבל ככה.

ואז אחרי זה אתה מבקש את הבורא, תעזור לי [להיות] למעלה מהאגו שלי, כי אני רוצה לברוח מהם, אני שונא אותם, הם באים לקחת ממני כאילו את כל החיים, וכל המפגש הזה ממש מגעיל, ואני רוצה שתעזור לי להיות בכל לב ונפש איתם. שהלב שלי יפתח כלפיהם, ואז אתה מתחיל לעבוד.

תלמיד: אני צריך את ההתנגדות שאתה מדבר עליה רק כלפי העשירייה, או כלפי כל הסביבה שאני נמצא בה?

רק עשירייה, מספיק לך עשירייה. אחר כך בעשירייה כשאתה מתחיל לגלות שאתה פועל בצורה אגואיסטית אז יהיה לך יותר ברור, יהיו לך אותיות, נתונים, אתה תדע איך להתייחס לכל קבוצת בני ברוך גם כן. כי יהיו לך הרגשת השנאה, הרגשת החיבור, הרגשת הדבקות כנגד פירוד, וכן הלאה. כל מיני כאלה הרגשות בעד ונגד, אתה כבר תהיה מורכב מהחלקים האלו, ואז אתה תוכל גם כן להתחיל להתקשר עם קבוצה יותר גדולה.

תלמיד: אני רק רוצה לציין כמה שצדקת, אני קפצתי ואמרתי שהקורונה מאחורינו, ומבחינה כלכלית מדברים על קטסטרופה שהולכת לבוא אלינו עכשיו, ממש.

זאת לא קטסטרופה, אתם מכירים את המילה הזאת פרסטרויקה, פעם ברוסיה אמרו "אנחנו עושים עכשיו פרסטרויקה", בעברית זאת התחדשות בוא נגיד. אנחנו צריכים לעשות בכל העולם התחדשות. זאת אומרת, אותם אנשים עם אותן בעיות, עם אותם רצונות, אלא להפוך את חשיבות הדברים, להפוך את החשיבות, מה חשוב ממה.

תלמיד: ואיך אנשים יחיו?

אתה יודע היה שיר כזה, "מה חשוב היום מה? מה חשוב היום מה"? לסדר הכול, זה מה שצריך.

תלמיד: ממה אנשים יחיו? לאנשים אין מה לאכול, זה ממש לא צחוק.

מצד אחד, מצד שני יש לך מלא מהכול, כל העולם מפוצץ, מפוצץ.

תלמיד: נכון, לאלה שיש שישים אלף שקל בחודש.

אז הבעיה היא בקשר בין בני האדם, והקשר תלוי בנו, אנחנו בני אדם, אז בוא נעשה קשר יפה, נכון וגמרנו. מה הבעיה? אם לא היה מה לאכול, אם לא היה מה לשתות, אם לא היה מה לנשום, אבל יש לך את כל היוצרות, במשך המאה ה-20 אנחנו פעלנו כך שאנחנו יצרנו תשתית מצוינת לכל האנושות.

תראה מה שקורה באסיה, יפן, קוריאה, סין, אלה מעצמות, אנחנו לא שמים לב אליהן, אנחנו שמים לב לאירופה הזקנה הזאת, אבל תראה למה שהגענו בכלל בכל העולם. גם באפריקה, אתה חושב שסתם אין שם כלום? יש לנו תשתית מצוינת, רק אין לנו רשת נכונה שקושרת בין כולנו, שאז הכול יסתדר. אז על הרשת הזאת אנחנו עכשיו נעבוד, נעבוד על כל הרשת הזאת והכול יסתדר יפה מאוד. אני בטוח, הקורונה היא הכתר שלנו. וכך נמשיך.

(סוף השיעור)

"כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"א(.↩

קבלה מדיה

קבלה מדיה

איזור אישי
כדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

שיעור הקבלה היומי١٣ مايو ٢٠٢٠(בוקר)
חלק 3 בעל הסולם. פתיחה לחכמת הקבלה, אות כ''ה

חלק 3 בעל הסולם. פתיחה לחכמת הקבלה, אות כ''ה