שיעור בוקר 29.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "החרות", עמ' 424

קריין: כתבי בעל הסולם, מאמר "החרות", טור א', כותרת "דרך תורה ודרך יסורים".

דרך תורה ודרך יסורים

"ועם כל זה קושיתנו בדבר הנסיגה אחורנית שצמחה מהחוק הזה, עדיין אינה מיושבת בדברים אלו.

ואכן זו היא דאגתנו אנו. להמציא תחבולות איך לתקן את זה. אבל ההשגחה מצדה, אינה מפסידה מזה, כי כבר הקיפה היטב את האנושות בשני דרכים: "דרך תורה" ו"דרך יסורים", באופן, שהיא בטוחה בהתפתחות האנושות ובהתקדמות תמידית אל המטרה. ושום מורא לא יעלה עליה (כמ"ש במאמר השלום במשנה הכל נתון בערבון). אמנם קיום החוק הזה הוא התחייבות טבעית הכרחית כמבואר."

קריין: כותרת "זכות הרבים להפקיע חרות היחיד"

זכות הרבים להפקיע חרות היחיד

"ויש אמנם לשאול עוד, כי הדברים מוצדקים רק בדברים שבין אדם לחברו, אשר אז מקובל עלינו החוק של "אחרי רבים להטות", מתוך חובת ההשגחה, המטילה עלינו לפקח תמיד על קיומם ואושרם של החברים, כמבואר. --- אולם החוק הזה של "אחרי רבים להטות", חייבה אותנו התורה, גם במחלוקת בנושאים שבין אדם למקום, שלכאורה, אין לדברים שום נגיעה ושייכות לענין קיומה של החברה.

אם כן חזרה השאלה למקומה: איך יוצדק החוק הזה, המחייב לקבל הדעות של הרוב, שהוא כאמור, הבלתי מפותח, ולדחות ולבטל דעות המפותחים, שהמה בכל המקומות רק מיעוט קטן"?

יש כאן שאלות מאוד מאוד עקרוניות על ניהול העם, המדינה, העולם. אחרי מי ללכת? באיזו צורה חלק אחד מהאומה יכול לשלוט על החלק האחר? האם אדם חייב להסכים עם יש כאן משהו כנגדו, או שהוא צריך להתכופף ולקבל את הדעה של הזולת? וזה לא רק שהוא נכנע בכוח, אלא כאן התורה כאילו מחייבת אותך, שאם אתה נגד אז אתה חייב לשנות את עצמך ולהיות בעד.

על מה מדובר כאן? באיזו צורה אנחנו מתחברים בינינו, כשמצד אחד אנחנו הופכים להיות מחוברים, ומהצד האחר אנחנו שומרים על כל עושר הדעות, הרצונות, הגישות, עם כל ההיסטוריה של כל אחד ואחד, כדי להביא את עצמנו לכלי דאדם הראשון המתוקן בכל עוצמתו. ולא שכל אחד יבטל את עצמו כלפי האחר כי מה יהיה מזה? אז כאן אנחנו בודקים מה התורה דורשת, באיזו צורה היא בעצם אומרת לנו שכך כדאי לנו לעשות.

"אולם, לפי מה שהוכחנו בקונטרס ב' (במאמר מהות הדת ומטרתה בד"ה התפתחות מדעת והתפתחות שלא מדעת) שכל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל, שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו, - ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר. המוגדר בשם: אהבת זולתו, שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת השי"ת. ולפי זה נבחנים גם המצוות שבין אדם למקום מכשירים סגוליים, המרחיקים את האדם מאהבה עצמית, המזיקה לחברה.

נמצא מאליו, שגם נושאי המחלוקת בעניני מצוות שבין אדם למקום נוגעים לבעיית זכות קיומה של החברה, לפיכך, גם הם נכנסים לתוך המסגרת של "אחרי רבים להטות".

בזה מובן טעם הנוהג להבחין בין הלכה לאגדה. כי רק בהלכות נוהג החוק: יחיד ורבים - הלכה כרבים, ולא כן בדברי אגדה. --- משום שדברי אגדה המה ענינים הנמצאים עומדים למעלה מכל הדברים הנוגעים לקיום חיי החברה. כי הם מדברים בדיוק בענין הנהגת אנשים בדברים שבין אדם למקום י"ת. באותו החלק שאין לו שם יחס ישר, וגם לא תוצאות לקיום ולאושר הגופני של החברה.

ולפיכך, אין שום זכות והצדקה לרבים, לבוא ולבטל דעת היחיד, וכל איש הישר בעיניו יעשה. מה שאין כן ההלכות הנוגעות לקיום מצוות התורה, אשר כולם נכנסים תחת פקוח של קיום החברה, שלא תתאפשר השלטת סדר, זולת החוק של "אחרי רבים להטות" כמבואר."

שאלה: מה החלוקה של בעל הסולם בין קיום החברה לבין קשר עם הבורא?

יש חברה ויש את חוקי החברה, וזה ברמה שהחברה יכולה לקיים ולשמור על עצמה, ולהתקדם לאט לאט, להעלות את עצמה לדרגה רוחנית. ויש חוקים שהם שייכים לתיקון הנשמה שהם יותר גבוהים, נמצאים ברמה הרוחנית, שבהם ההתנהגות שלנו צריכה להיות אחרת, יותר מיוחדת וגבוהה.

תלמיד: מתי החלוקה הזאת קורית? כי אנחנו עובדים בתוך החברה כדי להגיע לקשר הזה.

כדי להגיע אליו, אבל לא נמצאים. ולכן אנחנו צריכים לאט לאט להעלות את עצמנו לרמה שנוכל באמת לקיים גם בפנימיות וגם בחיצוניות אותם החוקים.

תלמיד: האם זה קורה בשלבים, לא שני מצבים בו זמנית?

איך אתה יכול, אם אנחנו מבינים שהעתיד של החברה האנושית הוא שהיא מחויבת, רוצה או לא רוצה, ובאיזה שלבים שהיא תתקדם היא תתקדם בטוח לחיבור השלם בין כולם לכולם. אם כך, איך עכשיו נספר על זה ואיך נדבר על זה עם כל בני האדם? אם תתחיל לספר אז יחשבו שאתה קומוניסט או הזוי. כי מה אתה אומר? לחיות בקומונה, כולנו שווים, כולנו נמצאים בקשרי אהבה, לאף אחד אין פרטיות כביכול. אתה יכול עכשיו לספר את זה לכולם? אתה בעצמך מסוגל לקיים את זה היום? ודאי שלא, צריך להיות תיקון פנימי.

כשהרוסים רצו לעשות את זה, הם עשו זאת על ידי הק.ג.ב. הם ראו שזה בלתי אפשרי, ואז חשבו שעל ידי לחץ, על ידי פחד הם יכולים לעשות זאת, אבל זה לגמרי מנוגד למה שאומרת חכמת הקבלה. כלומר, צריכים להתחבר, נכון. צריכים להיות כאיש אחד בלב אחד, נכון. צריכים להפטר מכל הרכוש הפרטי, נכון. הכול נכון, כי אנחנו צריכים לדאוג רק לנשמה, ואז לאט לאט אנחנו מאבדים את החלק הגשמי שלנו. אבל זה לפי ההתפתחות שלך, זה לפי שאתה בונה סביבה והקבוצה הופכת להיות לכל האנושות, וכל האנושות מתחילה להבין את הדברים האלה כדברים הנעלים וההכרחיים שרק אליהם צריכים להשתוקק ואותם ליישם. ודאי שזה לא הולך בצורה גשמית ורוחנית יחד, ולכן גם אנחנו צריכים לפעול בשני המישורים.

תלמיד: הבורא כן פועל כביכול בשיטות של הק.ג.ב. כי אם אנחנו מעצמנו לא רוצים להתקדם לזה, הוא נותן את הדרך שלו, בעתו.

זה לא בדיוק, זה נקרא "דרך ייסורים". ובדרך ייסורים, אם אתה לא הולך לרכוש מדרגה יותר עליונה ממה שאתה נמצא, אז המדרגה הזאת נפתחת בהכרח ואתה מרגיש ממנה השפעה שלילית כי אתה לא מוכן אליה. זה כאילו שהגעת מכיתה א' לכיתה ב', אבל את כיתה א' לא סיימת ואתה לא מוכן לכיתה ב'. ואז מה שמתגלה, מתגלה בצורה כזאת שזה לא טוב לך, אתה לא מתאים, אבל זה מפני שאתה לא השגת את ההכנה הנכונה לכיתה ב'. ואז עוברים עליך כל מיני מצבים שאתה חייב בכל זאת לתקן את עצמך ולהתאים לכיתה ב'.

מה שאין כן הרוסים לא התחשבו בזה. בעולם שלנו אנחנו פועלים רק בכוח, אין לנו אור עליון שאנחנו יכולים לתקן את האדם, אלא בכוח מלמטה ולא על ידי האור המשפיע מלמעלה. מה שהם עשו, הם פשוט הרסו את הכול כי חשבו שהם יכולים לעשות בכוח, ואלה היו זוועות. לכן עד היום הזה זה מורגש ברוסיה.

לכן אנחנו צריכים להבין, שרק על ידי המאור המחזיר למוטב שהוא מופיע על ידי לימוד התורה בצורה נכונה בקבוצה, ובהתאם להתפתחות האדם מזמינים מאור המחזיר למוטב והוא כבר עושה בנו תיקונים, ובהתאם לתיקונים אנחנו מתקדמים. ברוחניות אתה לא יכול להיכנס למצב שאתה רוצה, אתה רק יכול להיכנס למצב שאתה מוכן, זאת אומרת מתוקן אליו. והשתוות הצורה צריכה להיות בין הכלי של האדם לאור של הבורא, שכך הם צריכים להופיע בכל רמה, בכל דרגה ודרגה בכל סולם המדרגות.

תלמיד: מה בחיבור שאנחנו עושים והמאור שאנחנו מושכים, מאפשר לאנושות להיות מוכנים למדרגה הבאה?

אנחנו חלק מהאנושות וכמה שאנחנו מתחברים ומתקנים את עצמנו, יותר ויותר מרגישים את השינויים בנו. השינויים האלה באים לא בגללנו אלא בעקבות האור העליון שמשפיע עלינו, אז אנחנו לאט לאט מתחילים להיות מוכנים לחיבורים יותר פנימיים. ובאמת נמצאים בהם, רק אנחנו עוד לא מרגישים את זה בפועל. כי יש הבדל בין בכוח לבין בפועל. בכוח כבר אנחנו נמצאים במשהו ברוחניות אבל בפועל אנחנו עדיין לא מסוגלים לפעול. וככה נתקדם.

תלמיד: אבל מה במצבים האלה שאנחנו נמצאים בהם אפילו בכוח, או שנהיה בפועל, עוזר לאנושות להתקדם לרצות להיות מוכנים לקבל את המדרגה הבאה?

אנחנו חלק מהאנושות, אין לנו שום אפשרות לברוח מהתפקיד שלנו ואנחנו חייבים פשוט לראות שמה שאנחנו עושים, אנחנו עושים כדי לתקן את האנושות. כמו שהוא כותב לנו במאמר "הערבות", ובעוד כמה מקומות, מסבירים לנו בעל הסולם ורב"ש, שעיקר התפקיד שלנו זה לדאוג לאנושות ולהביא אותה לתיקון. כי אנחנו "ישראל" מה שנקרא, שמשתוקקים לבורא מפני שקיבלנו את הנקודה שבלב ממנו, זאת אומרת היכולת להשתוקק, ואז אנחנו מגיעים לאיזה קשר עמו וצריכים לסחוב אחרינו את כול האנושות.

ולכן אין לנו ברירה, אנחנו צריכים להראות לכל האנושות מהי הדרך ולהיות המובילים למרות שזה לא פשוט אבל זו חובה. אנחנו המעבר, כמו שכותב בעל הסולם, עם ישראל נקרא "ישר-אל", זה לא תלוי בלאום ובצבע ובשום דבר, אלא אלו אנשים שיש להם כזאת נטייה, רצון, חייבים להכיר בזה, ולהביא את עצמם לתפקיד הנכון ולהיות מעבר בין כול העולם לבין הבורא.

בעצם כמו ז״ת דבינה, החלק התחתון של בינה. החלק העליון של בינה שייך עדיין לכתר, חכמה, בינה. אבל החלק התחתון של בינה הוא כבר מעבר מהחלקים של ג״ר כתר, חכמה, בינה לז״א ומלכות. ולכן אנחנו נמצאים אתכם כמו ז״ת דבינה, חייבים להיות מקושרים מצד אחד לכוחות העליונים, לבורא, ולעומת זה לרצונות התחתונים של זו״ן ולראות בזה את התפקיד שלנו.

לכן אנחנו פשוט חייבים לכולם, גם לכל האנושות וגם לבורא. זו העבודה שלנו, המקום שלנו, התפקיד שלנו. נקווה שנקיים.

שאלה: כתוב במאמר, שאנחנו צריכים להביא בחשבון את חרות היחיד. אחרי זה כתוב, כשזה נוגע לתורה ומצוות אנחנו צריכים להביא בחשבון את הרבים, תורה ומצוות זה עבור הכלל. אז את מי צריכים להביא בחשבון, את היחיד או את הרבים?

גם את זה וגם את זה עלינו להביא בחשבון ולדעת איך לעבוד עם זה. לעבוד עם הפרט בינתיים רק בינינו. לעבוד עם הכלל זו העבודה שלנו בהפצת חכמת הקבלה לכל העולם, במידה שהם מסוגלים לעכל את זה, לקבל את זה.

שאלה: כתוב "נמצא מאליו, שגם נושאי המחלוקת בעניני מצוות שבין אדם למקום נוגעים לבעיית זכות קיומה של החברה," מה זה אומר?

כי בזה שאתה מתחבר לבורא אתה עלול להתנתק מהחברה. וכאן צריכה להיות מערכת נכונה, מסודרת בכל עשר הספירות מג״ר של המדרגה דרך ז״ת של המדרגה, ז״ת דבינה לז״ת של המדרגה. אנחנו עוד נדבר איך אנחנו מעמידים את כול הקשרים האלה בצורה הנכונה.

תלמיד: למה צריכה להיות מחלוקת בענייני מצוות שבין אדם למקום?

המחלוקת נובעת מתוך חוסר התיקונים שלנו, ברור שאין מחלוקת. כל העולם נמצא בצורה מתוקנת, הוא עולם עגול לגמרי, גם לפי הכלי גם לפי האור. אבל המחלוקת היא בינתיים בזמן שאנחנו מתקנים.

שאלה: דיברת על החלק שלנו במערכת ועל החובה שלנו לדאוג לתיקון העולם, וזה דווקא מחייב אותנו לחיבור יותר, החלק הזה ברור. החלק של ההסבר לעולם אני מרגיש שהוא מאוד לא ברור, מה זה הפצה, מה זה הסבר לעולם. משתי סיבות. קודם כל אמרת שמאוד קשה למצוא את המילים בלי שנישמע או דתיים או קומוניסטים, או פנטזיונרים. והסיבה השנייה שהמערכת מאורגנת כך שיש מעט מאוד אנשים שבאמת אחראים על ההסבר הזה, הכתבים שנפגשים איתך, ורובנו יכולים רק ללחוץ על לינקים או דברים כאלה. באמת לא מובן מה כולנו יכולים לעשות בחלק הזה?

ללמוד איך לעשות ומה לעשות ולעשות. אני לא יכול לענות לך עכשיו תוך כמה דקות. פשוט להיכנס למערכת הפצה ולראות כמה אנחנו יכולים לחבר את החלק הרוחני, האלוהי, עם החלק של העם, הגשמי. כמה בדרך אנחנו צריכים לעשות כאן מדרגות נסיגה, ירידה, המעטת הרעיון וכן הלאה, כרגיל כמו בכל מדע. לא לחשוב שאנחנו יכולים לעורר את האנושות בהתרגשות, הם לא יתרגשו. אבל הם יתרגשו מזה שחסר להם אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד מושכלות. ובאמת החיים נעשים יותר ויותר קשים. ואז אנחנו צריכים לראות איך אנחנו, לפי הדאגות שלהם, בתוך הדאגות שלהם, מזרימים את התשובות שלנו שהם מתחילים להבין מה השורש של הבעיות ואיך להתעלות מעליו. אין כאן שום חידוש.

תלמיד: אני משתדל לשמוע את ישיבות הכתבים ובאמת מקבלים לפחות ברגש תחושה של לחץ ודאגה. אולי אפשר למצוא איזו דרך שכולנו נתכלל בזה, לעשות חלק מהשיעור או משהו כזה. אני לא יודע כמה אנשים נחשפים לזה היום בכלי העולמי. כמו כן המצוקה בעולם יותר ויותר מורגשת אבל מה לעשות עם זה, זה מאוד לא ברור.

אם אני אגיד לך שזה ממש ברור לי, גם לא. אם זה היה ברור לבעל הסולם או רב"ש או בכלל לכל המקובלים האלה, גם לא. יש דברים שהבורא מסתיר מהנבראים, אפילו נבראים מיוחדים שקרובים לבורא. ועל זה כתוב מה שלא עושה השכל עושה הזמן. מה זה עושה הזמן? אנחנו צריכים לבצע מה שניתן לנו ככל שאנחנו מבינים, וה' יגמור בעדי. בכל פעולה ופעולה יש חלק שאתה משאיר לפעולת הבורא, והבורא גומר. אבל כלפי השיחות עם הכתבים, אתה צודק. אני ממליץ לכולם לשמוע ואפילו אולי לעשות מזה איזה קובץ ולפרסם.

שאלה: האנושות עצמה יכולה להשפיע על ההתפתחות העצמאית שלה?

לא. האנושות יכולה רק לסבול, אבל מתוך זה שאין בה נקודה שבלב, כמו שיש בכל אחד מאיתנו, היא לא נמצאת בקשר עם המערכת האלוהית ולכן לא מסוגלת להגיע לפתרון רק מהסבל, כי אין כאן מה שמקשר בין הסבל לפתרון שזה הנקודה שבלב. ולכן רק אנחנו חייבים להיות כאן באמצע וזה התפקיד של עם ישראל.

שאלה: האם הרוב הבלתי מפותח והמיעוט המפותח גם בתוך כל עשירייה ועשירייה נמצא בתוך "בני ברוך" כולה, או שמדובר רק בתוך החברה האנושית הכללית?

אנחנו מקבלים את כל האנשים שרוצים ללמוד חכמת הקבלה, שיטת גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. אנחנו פותחים דלת לכולם. אנחנו רוצים לפרסם מה שאנחנו יודעים על מטרת הבריאה, מטרת האדם לכולם. ואין לנו בזה שום הגבלה כמו שכותב בעל הסולם. הדבר שווה לכל אחד. ומה ההבדל? את ההבדל האדם קובע, ככל שיש לו חיסרון, רצון, תשוקה, לפי זה הוא נכנס ומתקדם או בכלל לא נכנס. וזה מה שאנחנו צריכים לבצע, לבנות כאלה מערכות כניסה אלינו מכל מיני כיוונים כדי שכולם יוכלו להתקרב. זה הכול.

לא להסתכל על כאלה שנמצאים בכל מיני קבוצות, כי היום קמות הרבה קבוצות ללימוד קבלה, כאילו רוחניות ואנחנו צריכים להיות בשלנו לפי השיטה שלומדים מבעל הסולם ורב"ש, זה הכול. מה שיקרה זה כבר מלמעלה.

שאלה: האם העשיריות שלנו גם מתחלקות לחלק שהוא מפותח יותר ולחלק שהוא פחות מפותח?

זה נכון ויכול להיות, אבל זה לא עשיריות, בעשיריות יש הבדל מפני שבכל זאת יש כאלה עם וותק גדול, ניסיון גדול בדרך, ויש כאלה שפחות, אבל כלפי הכלי הכללי זה לא שייך, זה לא חשוב. העולם שייך לצעירים, זאת אומרת עד כמה שיש לנו חברים יותר צעירים, הם יותר חשובים ואנחנו דווקא צריכים לקדם אותם.

שאלה: תוצאה של מה היה מה שקרה לרוסיה, האם יש בכלל מקום לטעויות?

אני לא חושב שאנחנו יכולים לטעות בזה, העולם כבר עבר את הנקודה הזאת, למד את זה, היה חייב ללמוד על הקומוניזם שהיה ברוסיה. ועם כל יתר השיטות שהיו בכל מיני מקומות בדיכוי של טבע האדם, בצורה שהייתה ברוסיה, אני חושב שהזמן הזה כבר עבר ועכשיו לפנינו יש באמת אפשרות להתקדם רק על ידי בירורים בחברה, וככל שנתחבר ונברר את הדברים האלה אנחנו נתקדם נכון.

שאלה: העולם שייך לצעירים, כיצד לאסוף את כל צעירי "בני ברוך" ומה תפקידם של הצעירים?

צעירים זה לפי הרוח ולאו דווקא לפי הגיל, ולכן אנחנו צריכים לראות את זה כך. כתוב "מה לעשות עם ילדים שהזקינו", כי הם בעצם ילדים אבל נעשו זקנים, וההיפך יכול להיות. לכן אנחנו צריכים לקדם את האנשים החדשים ולבנות להם מערכות שייכנסו יותר ויותר ויתכללו. ואנחנו צריכים להרחיב את ההפצה שלנו, שנגיע למצבים שאפילו אנשים שאין להם שום תשוקה וחסרונות בהתפתחות הרוחנית, בכל זאת יתכללו איתנו, צריכים לחפש אמצעים. אני פונה במיוחד לנשים כי הן צריכות להיכנס כאן בכל הכוח, כי טבע האישה הוא כזה שהיא מולידה ומטפלת ומפתחת את הדור הבא, וגם ברוחניות זה צריך להיות כך.

סדנה

מה אנחנו מרגישים שונה היום מאתמול בעקבות האירוע שעברנו אתמול בערב?

*

(סוף השיעור)