שיעור בוקר 15.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 617

מאמר קט"ו "ענין דומם, צומח, חי, מדבר"

אנחנו יודעים שהבורא שהוא רצון להשפיע שרצה לברוא את הנברא ולהביא את הנברא לדרגה שדומה לו, ולכן הנברא בסופו של דבר ייקרא "אדם", הדומה לבורא, הוא ברא את הנברא ברצון לקבל, בצורה הפוכה ממנו, מהבורא, שתכונתו היא רצון להשפיע. זה מה שמאפיין את הנקודה העיקרית, היסודית - ההבדל בין הבורא לנברא.

הבורא הוא רצון להשפיע, כך אנחנו לומדים ומגלים מתוך החיפוש שלנו, המחקר שלנו, ההיכרות, ההתקרבות לכוח הזה, והנברא הוא ההיפך, הוא רצון לקבל. כדי להיות נברא הוא חייב להיות הפוך, נבדל מהבורא, ולהבין את עצמו, את הבורא ואת הפער ביניהם, ומזה הנברא מעצב את עצמו במציאות. אם לא כן, הוא לא ייקרא נברא, אלא דווקא במידה שהוא מרגיש עד כמה הוא ההיפך מהבורא, ועד כמה הוא יכול להידמות לו, בדבר והיפוכו. כלומר, הנברא חייב להיות כלול משני הכוחות האלה שישנם בטבע, ואין יותר משני הכוחות האלה, כוח השפעה וכוח קבלה. לכן במידת ההתמזגות שיש בנברא בין כוח המקבל לבין הכוח המשפיע, בזה הנברא קובע את הדרגה שלו, את המצב שלו, את המעמד שלו, ואת המרחק שלו, שזה העיקר, מהבורא.

יש לנו סך הכול ארבע דרגות שהן מבדילות אותנו מההתאמה לבורא בצורה שלמה. ארבע הדרגות האלה נובעות מזה שהאור שבונה את הרצון, כוח ההשפעה שבונה את כוח הקבלה, הוא צריך לעבור ארבע דרגות. הוא בעצמו בחינת שורש, כמו שאנחנו לומדים מארבע בחינות דאור ישר, והוא צריך לעבור את בחינות א', ב', ג', ובבחינה ד', הרביעית האחרונה, הוא קובע שהנברא יהיה ברצון לקבל אך לקבל, הפוך מבחינת שורש, ואז הוא ייקרא נברא.

הנברא הזה גם צריך להיות ברשות בפני עצמו, שיוכל לעשות צורות הפוכות מהבורא. זה מה שאנחנו רואים שקורה בטבע שלנו, שאנחנו לא מסכימים, לא רוצים, לא רוצים להיות בשליטת הבורא אלא רוצים להיות בשליטה שלנו. הנטייה הזאת נקראת "יצר הרע", האגו שלנו, וכך אנחנו מתפתחים. לכן כל העבודה שלנו בין כתר למלכות היא בעניין מי ישלוט, "מי ימלוך" כמו שכתוב, או הבורא, בחינת השפעה, או הנברא, בחינת קבלה, וכך אנחנו תמיד יכולים לשקול איפה נמצא הנברא לעומת הבורא.

בלהידמות, להתאים את הנברא לבורא, אנחנו מדברים על ארבע הדרגות האלה. את בחינת שורש אנחנו לא מביאים בחשבון, כי זו תכונת הבורא, השפעה, אבל אחר כך יוצאות בחינות א', ב', ג', ד', שכך הנברא מתפתח. ואם הוא רוצה אחר כך להגיע להשתוות לבורא אז הוא צריך לעשות את הפעולות ההפוכות מהטבע שלו.

נקרא מה שכותב לנו בעל הסולם ונראה עד כמה אנחנו יכולים להתקדם בזה, להידמות לזה.

קטו. ענין דומם, צומח, חי, מדבר

שמעתי ת"ש ירושלים

"דומם: הוא בחינת שאין לו רשות בפני עצמו. אלא רשות של בעל הבית עליו. והוא מוכרח למלאות כל חשקו ורצונו של בעל הבית. לכן, היות שהשם ית' ברא את הבריאה לכבודו, כמ"ש "כל הנקרא בשמי וכו' לכבודי בראתיו", היינו שהשם ית' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בהנבראים. היינו, שכל אחד מהנבראים אינם יכולים לעבוד לתועלת זולתו, אלא לתועלת עצמו."

זו הדרגה הראשונה של התפתחות הרצון לקבל. הוא לגמרי לא עושה מעצמו שום דבר, לא מסוגל להשתנות כלפי עצמו, כלפי בעל הבית, כלפי הרצון לקבל וכלפי הרצון להשפיע, הוא נמצא בשליטה ישירה ומוחלטת בהשפעת הבורא עליו. זאת אומרת, אותו רצון לקבל כמו שהבורא אומר, "בראתי יצר הרע", אותו יצר הרע שולט בנברא והנברא מבצע את הפקודות של האגו שלו, של הרצון שלו, או של בעל הבית, מה שהבורא ברא, ולנברא אין שום אפשרות להבין שצריך להיות משהו נגד, שונה, אלא הכול עושה לטובת אותו רצון לקבל, אותו הכוח שפועל בו, שורה בו, ובדרגה הזאת הוא נקרא "דומם".

זאת אומרת ביחס שלו, הוא לא יכול להתנגד, לא יכול להרגיש שהוא שונה מהכוח שמחייב אותו, לכן נקרא דומם. הוא עושה הרבה דברים, הוא יכול להפוך את כל העולם, אבל אם הוא בזה פועל רק מתוך הטבע שלו שהטביע בו הבורא, הבורא נקרא "הטבע", אז אנחנו אומרים עליו שהוא דומם. כי מעצמו לא עושה שום תנועה כנגד אותו המצב שהטבע ממלא אותו.

"דומם: הוא בחינת שאין לו רשות בפני עצמו". זאת אומרת לא יכולים להגיד שיש לו איזו מחשבה, רצון, תנועה, פעולה שהוא מעצמו מייצב. אלא כל הפעולות, גם התגובות, כל מה שקורה לו, הוא יכול להיות מאוד אקטיבי כביכול, זאת אומרת פועל ועושה כל מיני דברים, אבל עושה אך ורק מתוך הרצון, מתוך הכוח שמקבל מהטבע. לכן כתוב "אלא רשות של בעל הבית עליו. והוא מוכרח", מוכרח "למלאות כל חשקו ורצונו של בעל הבית. לכן, היות שהשם ית' ברא את הבריאה לכבודו, כמ"ש "כל הנקרא בשמי וכו' לכבודי בראתיו", היינו שהשם ית' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בהנבראים. היינו, שכל אחד מהנבראים אינם יכולים לעבוד לתועלת זולתו, אלא לתועלת עצמו". בלבד.

זה מה שהבורא ברא בנברא. ואם הנברא עושה את זה בצורה ישרה, מוחלטת כמו כל בני האדם בעולם, כלומר כל אחד נפעל על ידי כוח הרצון לקבל שבו וכך הם פועלים, במידה שכל אחד יכול לפעול לטובת עצמו כמו שהבורא ייסד אותם, לפי זה הם מקיימים את רצון הבורא כלפיהם בדרגת הדומם.

זו הדרגה הראשונה של התפתחות הנברא. הוא נקרא "דומם" מתוך זה שלא יכול לעשות מעצמו שום תנועה חופשית וגם לא מבין. ויש כאן ודאי גם דרגות, במידה שהוא נמצא ברצון שלו ומבין שאת הרצון הזה מקבל מלמעלה או בכלל לא מבין. זאת אומרת בדרגת הדומם יש גם דרגות דומם, צומח, חי, מדבר, זו התפתחות בתוך הדומם, באיזו מידה הוא מתקדם להבנה שהוא נמצא בשליטת בעל הבית. כמו שאנחנו נגיד לומדים על גלות מצרים. הרגשת הגלות, שאתה לא יכול לעשות משהו חוץ מהטבע שלך, זו השגת דרגת הדומם.

"צומח: הוא שכבר יש לו רשות בפני עצמו במקצת. שכבר יכול לעשות דבר, שהוא בהיפוך מדעת בעל הבית. היינו, שכבר יכול לעשות דברים, שאינם לתועלת עצמו, אלא להשפיע. וזהו כבר ההיפוך, ממה שיש ברצון בעל הבית, שהוא הטביע בהתחתונים, שיופעלו רק ברצון לקבל לעצמו. אבל עם כל זה, כמו שאנו רואים בצמחים הגשמיים, אף על פי שהמה בעלי תנועה, שמתפשטים באורך וברוחב, ומכל מקום תכונה אחת יש לכל הצמחים.

זאת אומרת, שאין אף צמח אחד יכול נגד שיטת כל הצמחים, אלא שמחויב לשמור את חוקי הצמחים, ואין לו שום כח שיוכל לעשות נגד בני גילו. זאת אומרת, שאין לו בחינת חיים בפני עצמו. אלא שהוא חלק מחיי כל הצמחים בכלל. זאת אומרת, שלכל הצמחים יש בחינת חיים אחת, שצורת החיים אחת הוא לכל הצמחים כולם, שכל הצמחים דומה לבריה אחת. והצמחים באופן פרטי דומים לאברים של הבעל חי הזה.

וכמו כן ברוחניות, אלו האנשים שכבר יש להם כח להתגבר על הרצון לקבל במקצת, אבל הם משועבדים להסביבה, אבל לעשות בהיפוך מהסביבה, שבו הוא נמצא, אין לו עוד הכח הזה, אלא על כל פנים הוא עושה להיפוך, ממה שהרצון לקבל שלו רוצה, היינו שהוא כבר עובד עם רצון להשפיע".

מה הוא אומר? אחרי שפועל בתוך הנברא רק אותו הרצון שבא מהבורא, מתפתח בנברא, ודאי שעל ידי כל מיני פעולות שהנברא מפתח בכוונה, ועושה בזה מאמצים משלו, רצון חדש. הרצון הזה הוא כביכול נגד הבורא, בנוסף לטבע שהבורא הטביע בנבראים. כך מגיע הנברא לדרגה השנייה של ההתפתחות, שנקראת "צומח".

מה הוא כותב על צומח?

"צומח: הוא שכבר יש לו רשות בפני עצמו במקצת". רק במקצת לעומת מה שעוד יתפתח, "שכבר יכול לעשות דבר, שהוא בהיפוך מדעת בעל הבית". במקצת כבר מופיע בו ולפי זה הוא נקרא צומח. "היינו, שכבר יכול לעשות דברים, שאינם לתועלת עצמו, אלא להשפיע". זאת אומרת, אם יש לו כוח לפעול מעבר לרצון שלו, בניגוד לרצון שלו, אז נקרא שהוא כבר צומח. מה שאין כן אם לא יכול לצאת מהרצון שלו, מגדרו, מהרצון לקבל שלו, אז נקרא עדיין דומם.

אם יוצא מהרצון שלו, "וזהו כבר ההיפוך, ממה שיש ברצון בעל הבית, שהוא הטביע" בנבראים, רק רצון לקבל "[בהתחתונים,] שיופעלו רק ברצון לקבל לעצמו. אבל עם כל זה, כמו שאנו רואים בצמחים הגשמיים, אף על פי שהמה בעלי תנועה, שמתפשטים באורך וברוחב, ומכל מקום תכונה אחת יש לכל הצמחים", קצת רצון להשפיע. על ידי זה הם מתפתחים ולא נשארים באותו מצב כמו שהבורא ברא אותם.

זאת אומרת, לא חשוב לנו באיזו דרגה נמצא הדומם, הוא יכול להיות גדול מאוד, זה יכול להיות בן אדם שעושה המון פעולות ומאוד בולט ומשפיע על כולם, כביכול עושה כל מיני פעולות, אם הוא לא מתעלה לרצון להשפיע מעל הטבע שהבורא ברא בו, הוא נקרא דומם, ולא פועל בכוחות עצמו אלא רק בכוחות שהבורא החדיר בו מלכתחילה.

"זאת אומרת, שאין אף צמח אחד יכול" לפעול "נגד שיטת כל הצמחים, אלא שמחויב לשמור את חוקי הצמחים, ואין לו שום כח שיוכל לעשות נגד בני גילו. זאת אומרת", הוא לא מסוגל לצאת מהטבע שבו נברא, שבו מתקיים, "שאין לו בחינת חיים בפני עצמו". זאת אומרת בכל זאת מוגבל. אומנם עושה פעולות למעלה, בניגוד לדרגת הדומם, אבל הפעולות האלו רק במקצת מתעלות מעל דרגת הדומם. כל הכוחות שלו הם רק לא להיות דומם, אלא בכוח לפתח את צורת הצומח. "אלא שהוא חלק מחיי כל הצמחים בכלל". הוא לא יכול לצאת מהחוק של כל הצמחים, נמצא באותה הביולוגיה, באותם החוקים. "זאת אומרת, שלכל הצמחים יש בחינת חיים אחת, שצורת החיים אחת הוא לכל הצמחים כולם, שכל הצמחים דומה לבריה אחת", לצמח אחד. "והצמחים באופן פרטי דומים לאברים של הבעל חי הזה".

זאת אומרת, כך אנחנו מדברים. כל הצמחים בעולם כביכול קשורים בצורה תת קרקעית, הם מדברים כביכול זה עם זה, יש להם איזו שפה, יש התקשרות ביניהם על ידי זה שמפרישים כל מיני ריחות, הורמונים לאוויר, וכך הם נמצאים בחיים משלהם.

"זאת אומרת, שאין אף צמח אחד יכול" לעשות משהו "נגד שיטת כל הצמחים, אלא שמחויב לשמור את חוקי הצמחים, ואין לו שום כח שיוכל לעשות נגד בני גילו". זאת אומרת, הוא לא יכול לפרוץ מכל החוקים של הצמחים. "זאת אומרת, שאין לו בחינת חיים בפני עצמו", לאף צמח. הוא חייב לקיים את החוקים של הבוטניקה, של עולם הצמחים. "אלא שהוא חלק מחיי כל הצמחים בכלל. זאת אומרת, שלכל הצמחים יש בחינת חיים אחת, שצורת החיים אחת הוא לכל הצמחים כולם, שכל הצמחים דומה לבריה אחת. והצמחים באופן פרטי דומים לאברים של הבעל חי הזה".

זאת אומרת שכולם קשורים יחד ועל כולם יחד פועל אותו כוח הטבע. יש שמש או יש מים או אין שמש, אין מים, אין אוויר, בהתאם לזה כל הצמחים סובלים ומרגישים את השפעת כוח הטבע העליון הכללי עליהם. זה עדיין דרגת הצומח.

ממשיך בעל הסולם, "וכמו כן ברוחניות, אלו האנשים שכבר יש להם כח להתגבר על הרצון לקבל במקצת, אבל הם משועבדים להסביבה" אפילו שיכולים קצת להתרומם מעל הרצון לקבל שלהם, הסביבה עדיין תופסת אותם, הם מרגישים שלא יכולים לעשות משהו נגד הסביבה, בהיפוך מהסביבה, "אבל לעשות בהיפוך מהסביבה, שבו הוא נמצא, אין לו עוד הכח הזה, אלא על כל פנים הוא עושה להיפוך, ממה שהרצון לקבל שלו רוצה" אבל לא מהסביבה, "היינו שהוא כבר עובד עם רצון להשפיע.

ובזה הוא נעשה לדרגת הצומח. הוא לא ממש מתנגד לסביבה, הוא לא יוצא דופן, לא בולט מהם, אלא במקצת, בתנועות שלא נראה בהן יגיעה, עבודה וסיכון פרטי.

דרגת ההתפתחות הבאה היא "חי: בעלי החי, אנו רואים שלכל אחד מהם יש להם תכונה בפני עצמו. ואינם משועבדים להסביבה." זאת אומרת, אם כל הצמחים כאילו קשורים זה לזה, דומים זה לזה, יש להם אותו טבע, ואותה התקשרות ביניהם לסביבה, גשם, שמש, אוויר וכן הלאה, משתמשים בכמה שהם צריכים, ואיך שהם מגיבים, אז לדרגת החי, לא. שם כל אחד נפרד, לא קשור לכולם, והם לא יכולים להשפיע אחד על האחר. נניח יש חיות בדרום אמריקה, והן לא שייכות לאותם סוגי חיות או אפילו לא אותם הסוגים שחיים באפריקה או באירופה. "אלא לכל אחד יש הרגשה ותכונה בפני עצמו. ובטח שהוא יכול לפעול מה שהוא נגד רצון בעל הבית. היינו, שיכול לעבוד בבחינת השפעה. וגם אינו משועבד להסביבה. אלא שיש לו חיים בפני עצמו, מבלי שחיותו יהיה תלוי בחיים של חבירו. אבל יותר מישותו עצמו אינו יכול להרגיש. היינו, שאין לו הרגש הזולת, וממילא שאינו יכול לדאוג עבור הזולת."

זאת אומרת, ההבדל בין דרגת החי לדרגת הצומח, הוא בזה שבדרגת החי הוא קונה עצמאות מהסביבה, עצמאות יחסית, ויש לו הרגש הזולת, שמישהו שונה ממנו, והוא שונה מהזולת, הוא מתחיל להשיג את זה. וגם בזה יש ארבע דרגות, זאת אומרת בדומם, צומח, חי, ומדבר, בכל דרגה יש גם ארבע דרגות.

זה כמו שאנחנו מדברים על צורות האופי באדם, סנגוויני, כולרי, פלגמטי ומלנכולי¹, ויש ביניהם עוד התכללות כך שבמקום ארבעה סוגים, יש ששה עשר. זה ידוע.

אז מה היא דרגת החי באדם? "חי: בעלי החי, אנו רואים, שלכל אחד מהם יש להם תכונה בפני עצמו." זאת אומרת לא כמו הצמחים, שכל הצמחים הם אותו הדבר, "ואינם משועבדים להסביבה. אלא לכל אחד יש הרגשה ותכונה בפני עצמו. ובטח שהוא יכול לפעול מה שהוא נגד רצון בעל הבית." זאת אומרת, הוא כבר יכול לפעול כנגד הרצון לקבל שבעל הבית, הבורא מחזיק, ברא וההחדיר בתוך הנבראים. אז הוא כבר נמצא במצב שיש לו דבר והיפוכו. יש בו רצון להשפיע, יש בו רצון לקבל, והוא ממש נמצא במעמד שיש בו או יותר ברצון לקבל, ופחות ברצון להשפיע, או ההיפך, או ביניהם, אבל כבר יש לו הרגשה מי הוא בעל הבית, מה זה אני, ואיפה אני נמצא לעומת בעל הבית. "היינו, שיכול לעבוד בבחינת השפעה. וגם אינו משועבד להסביבה." זאת אומרת הוא יכול להתרומם מהסביבה, מה שאינו כן בצומח, הוא לא מסוגל. "אלא שיש לו חיים בפני עצמו, מבלי שחיותו יהיה תלוי בחיים של חבירו. אבל יותר מישותו עצמו", מזה שמרגיש את עצמו "אינו יכול להרגיש." הוא עוד לא יכול לצאת מעצמו ולהיכנס לסביבה, לחברים, למישהו ולהרגיש מה הם מרגישים, אלא בכל זאת הוא מרגיש, ובתוכו זה מתרחש. "היינו, שאין לו הרגש הזולת, וממילא" מתוך זה "שאינו יכול לדאוג עבור הזולת."

זו דרגת החי. כמו שאנו רואים זו דרגה מאוד חשובה. כי הוא כבר יכול להתכלל במשהו עם הזולת, הוא מבין מה חסר לו, והוא לא יכול להתחבר עם הזולת בצורה שהיא למעלה מהטבע שלו, אבל לכל אחד יש תכונה בפני עצמו, והם לא משעובדים לסביבה כמו הדומם והצומח, יש להם חיים בפני עצמם. לעומת הצמחים שבסך הכול החיים שלהם לפי אותן העונות, אותם הדברים. מה שאינו כן כאן, אנחנו רואים שבדרגת החי, לכל אחד יש חיים משלו, ודאי שגם הם לפי העונות ולפי כל מיני פעולות שהטבע מחייב אותם, אבל כבר יש להם חיים בפני עצמם. זו דרגת החי.

ועל דרגת המדבר אומר בעל הסולם,

"מדבר: יש בו מעלות:

א. שהוא עושה נגד רצון בעל הבית," נגד הרצון לקבל שבעל הבית מטביע בנבראים, כלומר יש לו כוח נגד הבורא.

"ב. שאינו משותף לכל בני גילו, כמו הצומח." שהוא כמו כל הצמחים ואין לו שום אפשרות, אפילו אין לו רצון לצאת מאותה הסביבה, אותה הגדר כמו הצמחים "היינו," דרגת המדבר "שאינו תלוי בהסביבה,

ג. שגם מרגיש את הזולת. לכן יכול לדאוג עבורם ולהשלימם." זאת אומרת, להרגיש מה חסר להם, ומה טוב אם הוא יכול להשלים. זאת אומרת, יש לו ממש אפשרות לצאת מעצמו, ולהרגיש בצורה בלתי תלותית בעצמו, באותו הרצון לקבל, באותו האגו שבעל הבית, הבורא החדיר בו. ואז הוא נמצא למעלה מהאגו שלו, יכול להרגיש את הזולת, ויכול כמו שהוא אומר "על ידי זה שמרגיש ומצטער עם הצבור, ויכול לשמוח בנחמת הצבור. וכן הוא יכול לקבל מהעבר והעתיד. מה שאין כן הבעל חי, שאינו מרגיש רק את ההוה, וגם רק פרטיות עצמו."

אז ודאי שלא הדומם, לא הצומח ולא החי, יכולים אפילו במקצת להיות דומים לדרגת המדבר, לדרגת האדם. כי שלושת המרכיבים האלו שבהם מדובר על בעל הבית לא קיימים בהם.

1.הוא יכול לפעול נגד הרצון של בעל הבית, זאת אומרת לעשות צמצום על הרצון לקבל שלו, להתעלות ולהשפיע.

2. הוא יכול להתקשר לסביבה או להתנתק מהסביבה, לא כמו הצומח ואפילו לא כמו החי.

3. יש לו גם הרגשת הזולת, אם הוא רוצה לפתח אותה, הוא יכול לפתח אותה, ויכול לפתח את עצמו להרגשת הזולת בזה שהוא דואג להם, מרגיש כמה הוא תלוי בהם בדרגת המדבר, וכמה הם תלויים בו, וכך בעצם הוא מתקדם.

שאלה: לאיזו פעולה פרקטית צריך להביא אותנו המידע שקיבלנו עכשיו מהמאמר?

רב"ש מעביר לנו מה שהוא שמע, כך נקראת המחברת הזאת, "שמעתי", שהוא כתב מדברי בעל הסולם. הוא מעביר לנו בה דברים שבעצם פותחים לנו את הכניסה הנכונה להתקשרות בינינו, ולהתקשרות בצורה נכונה עם הבורא. זאת אומרת, את הכניסה לעבודה רוחנית, זה מה שהוא עושה. ואנחנו בהתאם לכל מאמר ומאמר, צריכים להשתדל להבין אותו, להרגיש אותו, ולממש אותו, זה מה שחשוב.

שאלה: נראה שתמיד אנו עוברים את התהליך הזה של דומם, צומח, חי. כיצד לזרז את הזמן כך שאת כל התהליך נעבור במדבר?

אתה רואה כאן, כל העניין הוא בנברא, אם הוא מרגיש שיש לו נטייה לגדול, להשתמש נכון בטבע שלו, אז השימוש הנכון בטבע שלו, הוא להתעלות למעלה מהטבע בניגוד לבעל הבית, זה מה שהוא אומר לנו כאן. זאת אומרת, אם הבורא ברא רצון לקבל, אז סך הכול מה שאני צריך זה להתעלות מהרצון לקבל. כלפי מה בפועל אני עושה את זה? רק כלפי הזולת, כלפי החברים.

זאת אומרת, אם אנחנו מתקשרים בינינו בצורה טובה, בזה אנחנו כבר יוצאים מדרגת הדומם לדרגת הצומח. כמו שהוא מסביר לנו, שלכל הצמחים יש את אותו הטבע, אבל כבר יש להם תנועה מעצמם, הם עשו משהו כדי לגדול. כדי לספוג כוחות, ולהוציא כוחות ותכונות שהם צריכים כדי לגדול. זה עניין הבירור של כל רצון לקבל בדרגה שלו.

זאת אומרת, אנחנו צריכים לברר במצב שלנו מה טוב לנו, ומה לא טוב לנו כדי לגדול בצורה עצמאית. עצמאית ממה? מהרצון לקבל שהבורא ברא בנו. זאת אומרת, כך כביכול אנחנו מתנגדים לאותם כוחות הטבע שהבורא הטביע בנו, ורוצים כוחות אחרים.

וכוחות אחרים אנחנו יכולים לקבל במידה שאנחנו קשורים זה לזה, כי זה עיקר ההבדל שיש בין הדומם לצומח, לכל הצמחים יש את אותו הטבע של ספיגה מהסביבה, והתפתחות על ידי השימוש בסביבה.

שאלה: מצד אחד אנחנו רואים שהבחירה היחידה היא סביבה, אבל מצד אחר, ככל שהאדם מתקדם בעבודה, הוא הולך נגד הסביבה שבחר בה ונראה שכך הוא מתקדם. איך זה מסתדר?

הוא לא מזלזל בסביבה, הוא משתמש בסביבה וככל שהוא מתפתח יותר, כך הוא משתמש בסביבה בצורה יותר ויותר מסוימת ומיוחדת. זאת אומרת הוא פועל בצורה כזאת שבכל מצב שבו הוא נמצא, הוא רוצה להועיל למטרה הסופית של ההתפתחות החברתית.

אם הדומם לא יכול לעשות שום דבר, אין לו שום אפשרות לעשות עם עצמו משהו, אז הצומח כבר משתתף קצת בסביבה, סופג ממנה ונותן לה, מתפתח בעצמו, מתרבה וכן הלאה.

שאלה: למה מתכוון בעל הסולם, שדרגת מדבר יכולה לקבל מהעבר ומהעתיד? מהעבר אני יכול להבין, אבל מהעתיד?

כן אתה מרגיש את העתיד היותר רחוק, לא כמו החי. החי לא מרגיש יותר ממה שמקיף אותו קרוב, הסביבה הקטנה. בוודאי יש להם הרגשת העתיד ויש להם גם איזשהו זיכרון מהעבר, אבל בצורה מאוד מאוד מוגבלת. מה שאין כך האדם, הוא חי אין סוף שנים קדימה, אחורה, ויכול להביא בחשבון מצבים שבכלל לא שייכים לזמנו, לתקופתו. לאדם יש אפשרות לבנות לעצמו תמונת העולם, תמונת המציאות, שדרכה הוא מתקרב להרגשת הבורא.

שאלה: מהי הפעולה המשותפת בעשירייה, בקבוצה, שאנחנו יכולים לעשות יחד בינינו בדרגת הצומח?

כשאנחנו מקיימים בעשירייה את מה שאומרים לנו המקובלים, אנחנו בינתיים כך מתקדמים. הכוחות שלנו מצטברים, אנחנו משתפים פעולה בינינו בקבוצה ובכל מיני שיחות ודיונים עוזרים אחד לאחר להבין כל דבר שאפשר.

אבל אחר כך ככל שאנחנו מתפתחים יותר, אומנם אנחנו יותר מתקשרים זה לזה, אבל עם זאת, הכוח של כל אחד נעשה הרבה יותר אישי, אינדיבידואלי לעומת האחרים. זה לא מפריע לנו להיות למעלה מכל ההבדלים עוד יותר מקושרים זה עם זה, אבל כך היא ההתפתחות, שכל אחד נעשה גם יותר [ייחודי] בפני עצמו, ועם זאת כולנו יחד מחוברים עוד יותר בינינו.

תלמיד: מהו הכוח הזה שיכול לעשות מהפך דרמטי כזה, מהדומם לדרגה אחרת של הקיום, נגיד צומח?

אלה הפעולות שבהן האדם משתדל לצאת מהטבע האגואיסטי שלו ולהתעלות מעליו. ההבדל בין כל הדרגות, מדומם לצומם, מצומח לחי, מחי למדבר, הוא תוספת כוח השפעה, שהיצור הזה, נגיד הדומם, קונה ועל ידי כוח ההשפעה שהוא קנה מהבורא, הוא כבר יכול להיות קיים לא רק בכוח הקבלה אלא גם במשהו בכוח ההשפעה. זאת אומרת, יש לו כבר התקשרות אחרת לסביבה.

אתה רואה מה הוא כותב על הצומח, "שכבר יש לו רשות בפני עצמו במקצת", זה נקרא שהוא מתעלה מעל האגו שלו לעל מנת להשפיע. על ידי זה יש לו כבר איזו הרגשת הסביבה, ולכן הוא יכול כבר לספוג מהסביבה כל מיני דברים שהצומח מקבל, ויחד עם זה לפלוט החוצה את הדברים שהוא מרגיש שהם לא לטובתו. ואז יש לו ספיגה והוצאה ובפעולות כאלו הוא מתקדם, יש לו כבר חיים.

שאלה: האם קיימות דרגות ביניים של מעבר בין השלבים? נגיד מצב מעבר בין הדומם, או בין החי למדבר?

אנחנו כל הזמן צריכים לראות את עצמנו בעבודה שלנו שאנחנו רוצים להיות במעבר. אני לא רוצה להישאר בדרגה כמו שאני אלא בדרגה יותר גדולה, יותר גבוהה.

נגיד אני נמצא בדרגת הדומם או החי ואני רוצה להיות בדרגה הבאה. אז כשאני מתאמץ להגיע אליה, יכול להיות שבדרגה שלי אני עדיין מתפתח, אבל כבר מתפתח, וזה מה שקורה לנו. אנחנו רוצים להיות בדרגת המדבר, בדרגה שאנחנו מרגישים את האלוקות, נמצאים איתה, במה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו ואנחנו משתוקקים לזה ורוצים את זה בכל מיני צורות.

אבל אנחנו לא מבינים שההשתוקקות הזאת אומנם היא נכונה, אבל היא עדיין לא נותנת לנו אפשרות לצאת מהדרגה שלנו, אלא בתוך הדרגה שלנו היא נותנת לנו אפשרות להתפתח. זה כמו ילד קטן שעוסק במשחקים כי רוצה להיות גדול, אבל הוא לא נעשה גדול, הוא נעשה ילד יותר מפותח וזה הכול מפני שהוא רוצה להיות בדרגה יותר גבוהה.

זאת אומרת, ההשתוקקות לדרגה יותר גבוהה היא השתוקקות נכונה ואנחנו צריכים תמיד להגיע למצב הגבוה ביותר, אבל עם זאת, להבין שאנחנו מתקדמים לפי הנוסחה שנמצאת בטבע ואם אנחנו רוצים משהו גבוה מאוד זה לא יעזור לנו, אנחנו בכל זאת מתקדמים עדיין במישור שלנו, בתוך המסגרת שלנו, או דומם, או צומח או חי או אפילו מדבר.

שאלה: האם המעבר מדרגה לדרגה זה משהו שקורה פעם אחת, בבת אחת, או שזה קורה בהדרגה?

לא. ודאי שמתוך מה שאנחנו רואים בעולם שלנו, מההיסטוריה שלנו, מהאבולוציה של דומם, צומח, חי, מדבר בעולמנו, מתוך זה אנחנו יכולים להבין עד כמה הצורות האלה צריכות לעבור עלינו ולקבוע בנו את הדרגות האלה דומם, צומח, חי, מדבר. אנחנו חייבים לגדל את הרצון לקבל שלנו ולתקן אותו, כי אנחנו רוצים להיות בזה, אנחנו פועלים ונמצאים בזה בניגוד לבורא. את הרצון לקבל הבורא ברא בנו ואנחנו כן רוצים להיות הפוכים ממנו. זאת אומרת, יש לנו כאן עבודה כביכול נגד בעל הבית.

שאלה: בנוגע למה שאמרת עכשיו לעבוד נגד רצון בעל הבית, מהו בדיוק רצון בעל הבית? כיוון שאנחנו לומדים שאנחנו צריכים להגיע להשתוות הצורה עם בעל הבית, האם זה רצונו?

רצון בעל הבית זה הטבע שלו, הרצון לקבל שמתוכו אנחנו פועלים. חוץ מזה יש עוד רצון לבעל הבית, שאנחנו, מתוך הטבע שהוא ברא בנו, הרצון לקבל, כל פעם נתעלה מעליו ונהפוך את הרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע. וככל שאנחנו מתקדמים, מצליחים בכוונה על מנת להשפיע על פני הרצון לקבל, כך הרצון לקבל שלנו גדל, בעל הבית נותן לנו הזדמנות יותר ויותר לעבוד בעל מנת להשפיע כי בזה דווקא אנחנו דומים לו, מקבלים את הטבע שלו וכך גדלים בדרגות דומם, צומח, חי, מדבר הרוחניות, זאת אומרת, הדומות לבעל הבית.

יש לנו כאן שני דברים. מצד אחד, אנחנו כל פעם מקבלים תוספת רצון לקבל, גילוי הרצון לקבל, ועל פני גילוי הרצון לקבל הזה אנחנו כל פעם יכולים להתאים את עצמנו עוד ועוד לבורא בזה שבונים מעליו כוונה על מנת להשפיע. ואז יוצא שיש לנו דבר והיפוכו, הרצון לקבל כל הזמן גדל ומזה אנחנו רואים את עצמנו כל יום ויום חוזרים כביכול לטבע שלנו, הרצון לקבל, כי כל יום יש לנו רצון חדש. מצד אחר, אנחנו רוכשים עליו כוונה על מנת להשפיע, ובמידת הכוונה על מנת להשפיע אנחנו כן יכולים להרגיש את הבורא, להבין אותו, להתקדם ולהתקרב אליו, להזדהות עימו עד שמגיעים לדבקות.

תלמיד: האם הבורא באמת רוצה שאנחנו ננצח אותו, כמו שכתוב "ניצחוני בניי"?

כן, זה באמת רצון הבורא. הבורא רוצה שאנחנו ננצח אותו.

שאלה: איך ומי בוחר עבורנו את הסביבה הגשמית והרוחנית שלנו?

זה לפי המדרגות ולפי שורש הנשמה של כל אחד ואחד. מצד אחד, מאיזה מקום של אדם הראשון אתה יצאת, לאן אתה שייך, ומצד אחר, לפי היגיעה שלך איך אתה מתקדם, לאיפה אתה מתקדם? זאת אומרת, הנתונים האלה קובעים בעצם את הגורל שלך.

תלמיד: יש דרך לדעת את הגורל בעתיד?

זה לא ענייננו, אנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו. מה זה ייתן לי שאדע את הגורל? נגיד שאני יודע, מה אני יודע? מה יהיה מחר, מחרתיים? איך אני יכול לדעת? אני עוד לא נמצא בזה, אני לא יודע מה הן התכונות.

רוחניות זה לא כמו גשמיות. בגשמיות העולם סביבך לא משתנה, אתה יכול להגיד זה יהיה כך, וזה יהיה כך, ואנחנו יכולים לתאר את הדברים. ברוחניות לא. כל עוד אתה לא מגיע למקומו של העניין אתה לא יכול לדעת מהו. כי אתה נכנס למקום חדש, זה נקרא שאתה קנית תכונות חדשות, שכל חדש. אתה יכול להסביר לילד משהו מעולמו של הגדול? הוא לא יכול להבין את זה, יש לו דברים משלו. אותו דבר כאן. לכן, אין לנו יכולת לקפוץ לדרגה יותר גבוהה, אלא אם כן נעבוד על הדרגה הנוכחית שהיא תהפוך לדרגה יותר גבוהה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לקשור את עצמנו, לשייך את עצמנו למאמר הזה, איך אנחנו יכולים לממש אותו בעשירייה והאם זהו תהליך שאנחנו נחייה אותו בתוך העשירייה?

שאלה טובה, מעשית. אנחנו צריכים בהתקשרות בינינו, כמו שהרב"ש כותב לנו, להשתדל לזהות איך אנחנו עוברים, או בכמה אנחנו עוברים, דרגות של דומם, צומח, חי, מדבר. כי בכל דרגה יש גם אותם השלבים של דומם, צומח, חי, מדבר, וכך כל הדרגות האלה מתחלקות לחמש, ושוב לחמש, ושוב לחמש, בסך הכול 125 מדרגות, כשכל מדרגה גם נכללת מדומם, צומח, חי, מדבר ושורשם וכן הלאה. לכן אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להיות בהתגברות לחיבור, ובזה אנחנו עוברים ממצב למצב, מדרגה לדרגה.

שאלה: התהליך הזה שעובר על הרצון לקבל הוא תהליך הכרחי שהרצון לקבל עובר כדי להתפתח בדרגה. מה זה נקרא להסכים לתהליך?

להסכים לתהליך, זאת אומרת שהרצון לקבל שגדל בי, גדל לפי איזו תוכנה מלמעלה שאני לא מכיר. למה אני לא יכול להכיר אותה בינתיים? כי התוכנה הזאת פועלת לפי הכלי הכללי של כל אדם הראשון, של כל הרצונות, של כל הנברא הגדול יחד. ולכן, אני לא יודע למה פתאום אני חושב כך, ולמה אחר כך קורה לי משהו, כי המערכת היא גדולה, קשורה מתחילתה ועד סופה והפוך, ואין לי שום אפשרות לראות אותה, להבין ולנהל אותה. רק בגמר התיקון כשאהיה כלול מכולם, אז אוכל להבין מה קורה בכל המערכת ואז אני אשיג את הבורא במלואו.

ובינתיים לא, בינתיים אני רק צריך לקיים ככל האפשר אותם התנאים, אותן העצות שאומרים לי מקובלים ולבצע אותם בסביבה שהם אומרים לי איך לבנות.

תלמיד: לא ברור מתי צריך להסכים עם ההתפתחות של הרצון לקבל ומתי צריך להתנגד.

הרצון לקבל שפועל לחיבור, שזו בעצם הנטייה שלנו והדרך הכללית שלנו בתיקון הכלי דאדם הראשון, אותו רצון לקבל אנחנו צריכים לתקן ולייחד, ואת כל יתר הדברים אנחנו גם צריכים לעשות אך ורק במידה שהם קשורים לחיבור. אין לנו עוד מה לעשות, במה לעסוק בחיים שלנו. בכל יתר הדברים שאנחנו עוסקים חוץ מחיבור בינינו זה נקרא שאנחנו רק עוסקים בצורה אגואיסטית ההפוכה מתכלית הבריאה.

תלמיד: מאיפה מגיע כוח ההתנגדות לרצון לקבל?

כוח ההתנגדות לרצון לקבל מגיע מתוך זה שהרצון לקבל הוא כמו כוח שמושך את כל הדברים על פני כדור הארץ, כמו כוח משיכה שמתנגד לכל שינוי, הוא רוצה להישאר בדרגת הדומם, כי זה בעצם הטבע שלו, להשאיר הכול בדרגת הדומם, לא לתת לדרגת הדומם לצאת כצומח, כל שכן כחי והוא עוד יותר נגד וודאי דרגת המדבר. לכן הדרגות האלה התפתחו מהרצון לקבל הכללי אבל במשך הרבה זמן ועל ידי הרבה מקרים קשים וצרות. כל ההתפתחות תלויה בצרות, בבעיות, נניח בלידה של חי מחי, עד כמה יש שם סכנה וכוח וקושי וכן הלאה.

שאלה: למה כתוב שהמדבר לא תלוי בסביבה? הרי אנחנו תמיד אומרים ההיפך, שהוא לגמרי תלוי בסביבה.

הוא יכול להתרומם. בדרגת הצומח או בדרגת חי הוא לא יכול להתרומם מעל הסביבה. הוא יכול להיות בסביבה מיוחדת, אבל בכל זאת החי פועל לפי הסביבה שנמצא בה. מה שאין כן בדרגת המדבר הוא נגד בעל הבית, נגד הבורא, ולא תלוי בסביבה, שני דברים. הוא נגד הרצון לקבל, אבל כלפי הסביבה הוא לא נגד, אלא לא תלוי בהם, יש לו התפתחות משלו. תראו איך אתם יצאתם מהסביבה הכללית, יש מיליארדי אנשים סביבכם והם לא חושבים כמוכם, ואתם ממש לקחתם איזו שיטה, איזו פילוסופיה נניח, הסתכלות על החיים בצורה מאוד מיוחדת והולכים ומפתחים את עצמכם, ואפילו רוצים להתאים את עצמכם לאותה השיטה שבחרתם. ואיך בחרתם? לפי הרצון לקבל שהתפתח בכם ודרש התפתחות מסוימת. כי כבר יש ברצון שלכם צורה עתידה, רשימות כמו שאנחנו אומרים, ואת זה אין בדרגות אחרות, רק בדרגת המדבר.

שאלה: לגבי דרגת חי בעל הסולם כותב, "בטח הוא יכול לפעול משהו נגד רצון בעל הבית, היינו שיכול לעבוד בבחינת השפעה" ובהמשך "אבל יותר מרשותו עצמו אינו יכול להרגיש, היינו שאין לו הרגש הזולת וממילא אינו יכול לדאוג עבור הזולת". זה נשמע כסתירה כביכול, הוא יכול לעבוד בבחינת השפעה אבל אינו יכול לדאוג עבור הזולת, איך זה מסתדר? מה זו דאגה לזולת?

הוא יכול לפעול כביכול עבור הזולת אבל אין לו עדיין הרגש הזולת. הוא לא יכול כאילו לעזוב את הרצון לקבל שלו ולעבוד עם הרצון לקבל של הזולת, הוא עדיין לא מסוגל ולכן נמצא בדרגת חי. הרגש נקרא להתלבש ברצון של הזולת.

תלמיד: אם כך לדאוג לזולת זה בעצם להיות בהרגש הזולת?

אחרת איך תדאג? אם אתה דואג לזולת אבל לא בהרגש הזולת, אלא בהרגש עצמך אתה אונס אותו.

תלמיד: אז מה הכוונה שהוא יכול בכל זאת לעבוד בבחינת השפעה?

הוא מתקדם בכל מיני צורות השפעה, אבל עדיין לא מגיע למצב שהוא מתלבש ממש בזולת ואז הוא יכול באמת להשפיע לו לפי רצונו של הזולת. יש הבדל, אנחנו אולי לא מרגישים את זה בחיים שלנו, עד כמה אנחנו פועלים לפי הרצון שלנו ואונסים את הזולת, ועד כמה אנחנו פועלים ממש לפי רצון הזולת. אין לנו הרגשה כזאת. לכן אנחנו צריכים לצאת מעצמנו, זה נקרא לעשות צמצום, מסך ואור חוזר ואז להשפיע לזולת, מתוך העוצמה שלנו, אבל לא לפי הרצון שלנו. הרצון הוא של הזולת והכוח שלי. כמו שאתה פועל נניח כלפי ילד קטן כשהוא רוצה לעשות משהו, אתה פועל בכוח שלך לפי הרצון שלו.

שאלה: אנחנו אומרים שההתפתחות שלנו היא יותר בהרגש הזולת, יותר רזולוציה בהרגש הזולת. לפי מה שמובן מהקטע, לצומח יש הרגש של הזולת, ולחי יש יותר.

יש קשר. אתה צודק. לכל הדרגות חוץ מדומם יש קשר להרגש הזולת, אבל הקשר להרגש הזולת הוא כזה שהם משתמשים בו לעצמם. מה עושה צומח? מקבל מהסביבה כל מה שיש לו. מה עושה חי? גם הוא נמצא בסביבה בצורה כזאת כמו הצומח, בצורה קצת יותר הדדית אבל בכל זאת עם עצמו. ההבדל בין הצומח לחי הוא, שלחי יש יותר הרגשה פרטית בהרגש הסביבה, אבל בכל זאת הוא משתמש בה לטובת עצמו.

והעניין של המדבר כמו שבעל הסולם כותב, "אין המשותף לכל בני גילו כמו הצומח, היינו שאינו תלוי בסביבה וכן שגם מרגיש את הזולת". זה העניין העיקרי בדרגת המדבר, שהוא מרגיש את הזולת. תאר לעצמך שאתה מרגיש את החברים, יש לך כלים כאלה מפותחים שאתה יכול להרגיש אותם, להתלבש בהם, להרגיש שאתה במקומם. ממש כך. איזה סוג חיבור זה צריך להיות? אפילו בצורה סכמתית בעולם הזה אנחנו לא רואים דברים כאלה. אנחנו מתחברים זה לזה ובזה עוזרים זה לזה אבל לא יותר מזה. ממש להתלבש בחבר עד כדי כך שאני אחיה את החיים שלו אני לא יכול, וגם לתת לו להתלבש בי ולחיות את החיים שלי אני לא יכול. צורות התחברות כאלה אנחנו לא יודעים.

תלמיד: בעל הסולם אומר שלדרגת הצומח יש כבר משהו משותף עם כולם, הוא כבר רוכש משהו מההשפעה, אבל יחד עם כולם.

אני לא חושב שזה מהשפעה, אלא מדרגה כזאת שבלי זה הם לא יכולים להתקיים. כמו שאנחנו אומרים שבשכבה התת קרקעית יש קשר בין השורשים של כל הצמחים בעולם, אנחנו אפילו לא יודעים כמה מאות על גבי מאות מטרים מכל צמח יוצאים שורשים, שמדברים עם שורשים של צמחים אחרים ואיך הם קשורים זה לזה.

שאלה: אני רוצה להשליך את זה עלינו, על העבודה בעשירייה. יש דרגה שנקראת צומח שבה כולם מרגישים ממש כאחד ומושפעים מאותה סביבה, ואז מופיעה מדרגה חדשה שהיא חי ודווקא בה יש ניתוק, כל אחד מרגיש את הייחודיות שבו, את השוני שלו מהאחרים. איך בכל זאת דרגת החי גבוהה יותר מדרגת הצומח?

אתה מתנתק ממה שהיה לך, מהקשר שיש לך. את זה רואים גם בחיים שלנו שאם אתה רוצה להיות גדול אתה צריך להתנתק מתקופת הנערות ואז הופך להיות גדול. אחרת אתה נשאר ילד גדול ולא גדול. ולכן כל מעבר לדרגה הבאה כולל בתוכו כמה שלבי מעבר, אתה לא יכול להתנתק ממה שהיה קודם אם אתה לא רוכש משהו בדרגה החדשה. יוצא שיש כאן מעברים שבהם אתה רוכש מצב חדש ומתנתק מהקודם ושוב רוכש חדש ומתנתק מהקודם. זה נקרא קשר בין גלגלתא עיניים ואח"פ. אנחנו עוד נלמד איך הדברים האלה עוברים.

לכן יש לנו תמיד רשימות דהתלבשות ודעביות. הרשימו דהתלבשות בא אלינו מהמצב הקודם, והרשימו דעביות זה המצב החדש, ואז ההתרשמות מהמצב הקודם נשארת ואנחנו רוצים להתאים אותה למצב החדש. כמו שאתה נכנס למסעדה ואומר אין לי היום 100 דולר, יש לי רק 50, תנו לי משהו ממה שנתתם לי בפעם הקודמת ב- 50 דולר. זאת אומרת יש סוגי מעבר כאלה, התרשמות, רשימו דהתלבשות מהמצב הקודם, רשימו דעביות מהמצב הנוכחי. וכך אנחנו עוברים מדומם לצומח, מצומח לחי ומהחי למדבר. על המעברים האלה אנחנו לומדים בחלק ג' ב"תלמוד עשר הספירות", בעל הסולם מסביר לנו את מה שכתב האר"י, על דומם, צומח, חי ומדבר. המעבר בין הדומם לצומח, הוא האלמוג, בין הצומח לחי זה כלב השדה, ובין החי למדבר זה הקוף. בכתיבה על המעברים האלה, האר"י ובעל הסולם מתכוונים לעורר בנו הבחנות כאלה שסוף סוף נתחיל לשנות את עצמנו.

תלמיד: אז החי הוא בדרגה יותר גבוהה מהצומח, מצד שני הוא יותר נפרד, נבדל ממנו, אבל אנחנו אומרים שהתפתחות היא יותר תלות בחברה, יותר הרגשת החברה.

אתה צריך להיות יותר עצמאי אחרת לא תתפתח, מצד שני אתה צריך להיות יותר מקושר אחרת זה לא נקרא התפתחות.

תלמיד: אם כך במה החי יותר מקושר מהצומח?

הצומח מקושר לכולם אבל הדומם יותר מקושר לכולם כי הכול בא מהדומם, אנחנו לא רואים את השורשים אבל כל הצומח, החי והמדבר יוצאים מהדומם ולכן כל השורשים שלנו הם בדומם, ברצון לקבל הפשוט, וכל יתר הצורות שבאות וגדלות גדלות מתוך הרצון לקבל הפשוט הזה ככל שיכולים להתעלות מעליו, להשתמש בו בצורה נכונה. אבל הרצון לקבל לא נעלם, לא מזדכך, אלא בכל הווריאציות שלו, בצורות למיניהן, בהתקשרויות שביניהן, הוא יותר ויותר מגיע לתרכובות כאלה, להתחברויות כאלה שממש אין להן סוף.

יוצא שבחיבור החלקים של הדומם אנחנו בונים גם צומח, גם חי וגם מדבר, אנחנו בונים בעצם בורא מאותו רצון לקבל שברא, רק שאת ההתקשרות בין החלקים של הדומם אנחנו עושים, זה מה שאנחנו רוצים להרכיב. ואז אנחנו מבקשים מהבורא שיהיה השותף שלנו ויעזור לנו להרכיב את חלקי הדומם בצורה כזאת שייצא מזה גם צומח וגם קוף וגם אדם ובסופו של דבר, הדומה לבורא, אבל הכול בא מהרצון לקבל.

גם בעולם שלנו יש דוגמה פשוטה, הסיליקון. מה זה? דומם ועוד איזה דומם שממש לא משתנה, תכניס צמחים לתוך סיליקון אני לא חושב שהם יגדלו אי פעם, זה חומר שלא סופג, אבל תראה מה אנחנו בונים ממנו, כל הטכנולוגיה החדשנית, במיוחד באה ממנו. מי חשב על זה לפני 500 או אפילו לפני 100 שנים. זאת אומרת הכול הוא בשימוש הנכון בדומם ולכן כשאנחנו מסתכלים על הצורות היוצאות ממנו אנחנו צריכים להבין שהכול זה אותו הדומם, זאת אומרת אותו הבורא שנמצא בכל צורות הטבע האחרות ושכל צורות הטבע האחרות לא יסתירו מאיתנו את המקור שזה הבורא. הכול בא מהדומם.

שאלה: איך לעזור לתכונת החי לעלות?

ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו משתדלים לעלות למעלה מהאגו שלנו ובהתעלות מעל האגו שלנו אנחנו מתחילים להרגיש מה זה נקרא לקבל, מה זה נקרא להשפיע, מה זה ניתוק ומה זה חיבור. כי כל דבר מושג רק מדבר והיפוכו, כיתרון אור מתוך חושך, ולכן כשאנחנו מתקדמים אנחנו צריכים לראות איך ההשגה שלנו תמיד כוללת שני חלקים מנוגדים, גם חיבור וגם ניתוק, ואז נבין יותר את הטבע הפנימי שלנו.

את הבורא אי אפשר להשיג אלא מתוך החושך, מתוך הצורות ההפוכות ממנו וכך אנחנו עושים. לכן צריך ללכת כל פעם בשני קווים, חושך אור, חושך אור, וחושך קודם לאור, כך אנחנו מתקדמים וכך עוברים על כל הצורות, דומם צומח חי מדבר. הדומם יכול לא להשתנות מיליארדי שנה, הצומח כבר משתנה ותלוי מאוד בסביבה שלו, לחי יש חיים יותר פרטיים ולמדבר יש כבר התקשרות למקור. מתוך ההתפתחות שלנו אנחנו נבין יותר.

שאלה: כשבעל הסולם דיבר לרב"ש, מאיזו דרגה הוא דיבר וכתב?

מהדרגה שלו. מה זה חשוב לי מאיזו דרגה אם אני לא נמצא בה? אם זו דרגת עולם האצילות או עולם אדם קדמון או עולם אין סוף, מה אנחנו מבינים בזה? לפי דעתי בעל הסולם השיג את כל הדרגות והגיע לדבקות השלמה בבורא. אבל בפני עצמו, זה לא כמו שמשיגים כולם יחד בגמר התיקון.

שאלה: אנחנו הצעירים עושים הרבה טעויות, איך אנחנו יכולים להשתמש בחיבור כדי לצאת מהדרגה הזאת של נוער ולהפוך לבוגרים?

אנחנו צריכים להשתדל. כשאתה מסתכל על ילד קטן אתה רואה כמה הוא רוצה להיות גדול, הוא כל הזמן נמצא בדחף לעשות משהו כמו הגדולים. הוא מסתכל עליך, רוצה לעשות אותו דבר, הוא בא אליך לדרוש שאתה תעשה ככה וככה, נמצא בחוסר שקט, בחוסר מנוחה, תלמד ממנו ככל האפשר.

שאלה: בעבודה שלנו בעשירייה, אחרי שדיברנו על הרגשת דומם, צומח, חי ומדבר, הרגשת הזולת, מאיזו דרגה בעצם מתחילה הרגשה והשגה של השבירה והתיקון שאנחנו צריכים לעשות?

שאלה טובה מאוד, מורכבת. העיקר להתעלות למעלה מהדרגה שנמצאים בה. בכל דרגה ודרגה כשאנחנו לומדים את חכמת הקבלה, אפילו שאנחנו עוד לא יוצאים מדרגת הדומם לצומח, בכל זאת אנחנו לומדים משהו. אתה מדבר על השגה, אז אנחנו צריכים להבין מה זה נקרא השגה, מאיזו דרגה, אבל אנחנו מתחילים ללמוד אפילו כשנמצאים בדרגת הדומם. אנחנו כבר מקבלים התעוררות, חוסר שקט פנימי, ומתחילים לחשוב על החיים שלנו, הרוחניים, הגשמיים, אפילו מדרגת הדומם.

אבל באמת ההשגה מתחילה, אם אפשר כך להגיד, שכמו שדברנו על ארבע הצורות של טבע האדם, כולרי (choleric), סנגויני (sanguini), מלנכולי (melancholi) ופלגמטי (phlegmatic), כך אנחנו אומרים שבכל דרגה יש לנו גם ד' דרגות. והאדם צריך להתרומם מדומם שבדומם ומתוך זה שיש לו כבר רשימו דהתלבשות מדרגת הצומח שבדומם, אז אפילו שנמצא בדומם דדומם, אבל כבר יש לו משהו מדרגת הצומח בדומם, ומתוך זה כבר יש לו התכללות עם הזולת, ומתוך זה הוא מתחיל להתפתח על ידי קנאה תאווה וכבוד, ואז יכול לגדול.

שאלה: האם המין האנושי מחובר כמו הצמחים?

אנחנו לא יודעים איך המין האנושי מחובר, כי במצב שהוא נמצא עכשיו הוא לא מחובר, הוא שבור, אחרי הרבה שבירות ונפילות, ולכן אנחנו לא מדברים על המערכת כמו שהיא יצאה מהבורא, אלא שהיא יצאה ונשברה, ואנחנו צריכים כבר מתוך השבירה להביא אותה לצורה הנכונה, זאת אומרת למיין ולהתחיל לתקן מקל לכבד.

תלמיד: כלומר קודם להתחיל חיבור ברמת הדומם ואז להתקדם לצומח וכן הלאה?

קודם שאנחנו נבין מה זה, ובשביל זה אנחנו צריכים לכלול בעצמנו את הדרגות האלו במשהו, כך שנוכל למיין אותן בנו, ואחר כך כביכול מבחוץ, זאת אומרת זו עבודה עם כלים פנימיים וחיצוניים. אני לא כל כך רוצה להיכנס לכל זה, כי זה מוסיף בלבול.

שאלה: אם לצומח אין בחינת חיים בפני עצמו, וכל הצמחים הם כמו ברייה אחת, אז אפשר להבין מזה שצומח אחד נמצא בהרגשה של כל הצמחים, של כל הצמחייה בכלל?

אני לא כל כך רוצה לפרוץ לכל מיני דברים כאלה, בחירה חופשית ומטרת החיים, אם אנחנו נמצאים בדרגה כל כך נמוכה שאין לנו אפילו אפשרות להתגבר על הרצון של בעל הבית, על הרצון לקבל שהבורא ברא. בפועל אין לנו שום אפשרות, מה שלא תעשה אתה תמיד עושה מה שבעל הבית רוצה ממך, ולזה אנחנו צריכים להתנגד, כי אחרת אנחנו לא נתעלה.

שאלה: במה תלויה ההצלחה של כל חבר שנמצא איתנו להצליח ולעשות את ההיפך מהסביבה הגשמית שעוטפת אותו במשך כל היום? אתה גם סיפרת תמיד איך הצלחת פשוט לעזוב את הסביבה שהיית בה, את העסקים, ולהחליף לסביבה אחרת לגמרי. איך עושים החלטה כזאת?

אני לא חושב שזו בעיה, זה עניין של חשיבות, פשוט מאוד חשיבות. הרבה פעמים בחיים שלנו אנחנו עוזבים את הסביבה הקודמת ובאים לסביבה חדשה, מפני שרואים שעל ידה אנחנו יכולים להרוויח, להצליח, להתפתח. אין לי מה להסביר, זה ברור לכל אחד.

אבל מה שאני כן רוצה להסביר, שהעליות בדרגות רוחניות הן כאלו שאם אנחנו עושים את הקבוצה שלנו כאחד, עשרה כאחד (ראו בשרטוט 1=10), אז אנחנו מעלים אותה לדרגה הבאה. ואז בדרגה הבאה אנחנו שוב צריכים לעשות עשרה כאחד, חיבור, וכך כל פעם אנחנו עולים. כשאנחנו עושים מאיתנו את המושג אחד זה הבורא (1), והעשרה הם החברים (10). יוצא שהעבודה שלנו היא לעשות עשרה לאחד, עשרה לאחד, עשרה לאחד, זה העניין של המדרגות. וגם מלמעלה למטה אנחנו רואים שהמדרגות יורדות בצורה כזאת, ולכן כל העבודה שלנו היא רק בחיבור.

שרטוט

תלמיד: במה החברים שווים לבורא?

בזה שאני יוצא מעצמי. כי מחוץ לאדם יש רק בורא, ולכן ככל שאני רוצה להיכנס לתוך החבר, להתאחד עימו, זה בשבילי תרגיל ואפילו לא תרגיל אלא פעולה מעשית, שעל ידה אני מתקרב ומתאחד עם הבורא. זה נקרא שאחרי כל חבר נמצא הבורא.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שאנחנו צריכים לשאוף להיות בעלי תנועה חופשית, ובעניין הדומם אמרת שאנחנו לא יכולים להיות בעלי תנועה חופשית. מה זה להיות בעל תנועה חופשית?

ככל שמתקדמים יותר, כך אנחנו רואים כמה אנחנו מוגבלים יותר מצד אחד, מצד אחר ככל שאנחנו מתעלים מעל המוגבלות הזאת, אנחנו יכולים לעשות יותר פעולות השפעה. ואז יוצא שמצד הרצון לקבל אנחנו פוסלים אותו ולגמרי לא רוצים להשתמש בו, מצד הרצון להשפיע אנחנו יודעים שכשאנחנו מתחברים ברצון להשפיע אנחנו כן יכולים לפעול, וזה מה שיש לנו, זאת אומרת יוצאים כך מהצינוק שלנו, מבית הסוהר.

שאלה: יוצא שהטבע מוביל אותנו באופן הדרגתי לפירוד, מדומם צומח חי לאדם, שהוא הכי מפורד. אנחנו מוצאים שגיאה במערכת, ואנחנו שוברים את הסדר הקיים, ובמקום המצב הקיים אנחנו צריכים להתחבר בדרגת המדבר. במה שונה אדם עם נקודה שבלב, הרי גם הוא מורכב מאותם אלמנטים, אטומים וכן הלאה כמו כל יתר הדברים בעולם? מה מאפשר לו לשבור את הסדר הקיים במערכת?

יש לו רשימו נוסף משבירת הכלים שפעם היו מחוברים, ובתוך הכלים השבורים האלה הוא מרגיש את מציאות הבורא, וזה מה שמושך אותו. ולכן הוא מוכן לכל דבר כדי להשיג את הבורא מתוך הכלי השבור.

תלמיד: יש לנו רשימו יותר מיתר האנשים?

לא. רשימו יש לכל אחד, השאלה היא האם הוא מתגלה או לא מתגלה.

תלמיד: כלומר לאנשים שיש להם נקודה שבלב הרשימו יותר מגולה ואנחנו נמצאים כבר שם, אנחנו לא שומרים כלום, אין פה איזשהו סוד.

נכון. אנחנו כבר נמצאים ומלכתחילה במצב המתוקן, היחידי הקיים, לא יצאנו אלא הוא נסתר מאיתנו כדי לאפשר לנו להתפתח, להשיג ולהרגיש איפה באמת אנחנו קיימים.

תלמיד: כלומר אני מורכב מאותם האלמנטים של הדומם והצומח?

ודאי שכך, רק כלפי ההשגה שלנו אנחנו נמצאים כביכול במצבים השונים, אבל בעצם האור העליון ממלא את כל המציאות.

תלמיד: אם מה שמרכיב אותנו זה חלקיקים קטנטנים שאפילו מדענים לא יכולים לזהות, ורק הבורא קובע איזו צורה תצא, מים, חיה, או אדם, אז הוא נתן לי את הצורה שלי, הוא מראה לי אותה צורה ואת החברים שלי.

הצורה הפרטית והצורה של עשירייה ובכלל, הכול נקבע על ידי הנקודה הראשונה בהתפתחות והנקודה הסופית בהתפתחות, ואיפה אתם נמצאים בכלי השלם ובכלי השבור. הנתונים האלה בעצם מעצבים את הגורל והמצב שלנו בכל רגע.

תלמיד: אני מרגיש את עצמי כאבן, כדומם. בכל שיעור אתה מנסה לדחוף אותנו למדרגה הבאה, מי בסופו של דבר נותן את הצורה הזאת שאני מרגיש את כל החברים כמו את עצמי?

בזה שאנחנו פועלים יחד בתוך הרצון לקבל שלנו, ומשתדלים כל אחד להתעלות ולעשות משהו, כך אנחנו מעוררים את כולם, ואז יוצא שאנחנו מקיפים כל אחד ואחד. אבל כולנו נמצאים תחת האור העליון, הוא משפיע וכולנו מתחילים לרוץ ולעוף שם כמו חלקים באיזה נוזל.

שאלה: הרבה זמן עבדנו במצבים של "אין עוד מלבדו" והיום אנחנו מדברים על כך שכל היום שאנחנו עובדים כנגד הבורא, איך לקבל את שני הדברים האלה ואיכשהו לקבוע נקודה מסוימת?

את שתי הנקודות האלה "אין עוד מלבדו" ו"אם אין אני לי מי לי", אתה צריך לחבר יחד בדבקות שלך עם הבורא ואז לא יהיה שום ניגוד. ב"אין אני לי מי לי" ו"אין עוד מלבדו", או הבורא קיים או אני קיים, לא יכול להיות ששנינו קיימים, אלא רק במקרה שאנחנו נמצאים בדבקות. לזה אנחנו צריכים להגיע. זו לא בעיה, אבל השאלה הזאת יפה והיא מביאה אותנו למטרת התיקון.

שאלה: לגבי דרגת המדבר, האם נכון להבין לפי המאמר שלמדבר יש מידה הכי גדולה, גם של הרְגש הזולת וגם של הרְגש עצמי?

יש לו אפשרות להתפתח בדרגות צומח, חי, מדבר מאותו בסיס שהוא הדומם ומקבל את כל הרצון של הבורא, הוא גם יקבל בהתפתחות שלו צומח, חי ומדבר כוונה על מנת להשפיע, כי אין הבדל בין מדבר לדרגות צומח חי ומדבר, אלא בצורת ההתקשרות בין החלקים האלה ביניהם ועם הבורא. ואז יוצא שכל העבודה שלנו היא רק להעלות את דרגת הדומם בחינה ד' לדרגת הכתר.

תלמיד: מה זאת אומרת נגד בעל הבית שרק אצל המדבר?

נגד הרצון לקבל שהבורא ברא. אנחנו פועלים נגדו, אנחנו רוצים לעשות עליו צמצום, אנחנו רוצים להשתמש בו בצורה הפוכה מזאת שקבלנו מלכתחילה, ומשמעו שאנחנו פועלים נגד.

תלמיד: זאת אומרת זה מידת השימוש ההפוך ברצון המקורי?

כן. זה נקרא "ניצחוני בני".

תלמיד: זה מה שגדל גם בין צומח, לחי, למדבר?

בכל פעם אנחנו נמצאים בניגוד לבורא. לכן קשה לנו כי הוא מלכתחילה ברא את הרצון לקבל ואנחנו צריכים ממש להיות כנגדו, וכך כתוב, שאני בראתי יצר רע והם לא מסכימים לזה ופועלים נגדי, ומזה יש לו שמחה, תענוג, דווקא מזה שאנחנו מתגברים על הטבע שהוא ברא.

תלמיד: זה גם מה שאמרת קודם, לחבר "אין עוד מלבדו" ו"אם אין אני לי מי לי"?

כן זה מה שאנחנו עושים.

תלמיד: וזה קורה כשאנחנו מחברים עשירייה לאחד, ושוב זה אותו דבר?

כן. בכל מקום. מה שאנחנו צריכים לעשות זה בסך הכול להתעלות למעלה מהרצון לקבל ואז הפעולות שלנו נכונות.

שאלה: אנחנו לומדים כל יום וכבר חרוט בלב שאדם תלוי ב 100% בסביבה שלו והבחירה היחידה היא לבחור את הסביבה. כאן בעל הסולם כותב "חי אינו משועבד לסביבה וגם המדבר." איך להבין את זה?

החי, לא שהוא לא משועבד אלא יש לו כוח. צריכים להבין, הצומח חי מתוך הדומם והוא כולו קשור לדומם ותלוי בדומם. הדומם לא תלוי בצומח אבל הצומח כולו תלוי בדומם. ואז כל אחד שמתפתח קשור לדרגה הקודמת עוד יותר מהקודמת לה. למשל זה שדרגת החי תלויה בצומח זה בטוח, ותלויה בדרגת הדומם, בטוח, אבל זה לא כל כך מורגש. מורגש רק הקשר בין המדרגות. ודרגת המדבר, על אף שכתוב "ידו בכל ויד כל בו" כי כך הוא מתפתח, הכול בא מהדומם.

תלמיד: לא ברור, הוא כותב בפירוש חי "אינו משועבד לסביבה" ואנחנו לומדים כל יום שאנחנו כן משועבדים לסביבה שלנו, אנחנו תלויים בעשירייה ב100%.

לא, במה? אתה בונה את הסביבה החדשה אבל לא את האנושות.

תלמיד: ובסביבה שבחרתי אני כן תלוי, זאת אומרת מדובר רק על הסביבה הכללית פה.

כן.

שאלה: כתוב על המדבר, "שאינו משותף לכל בני גילו, כמו הצומח. היינו, שאינו תלוי בסביבה", למה הכוונה שהמדבר אינו תלוי בסביבה, באיזו סביבה?

הוא כלול מכל הרצונות ומכל הנבראים, אבל עם זאת הוא יכול להיות למעלה מהם. זאת אומרת הוא כלול, כולל אותם יחד, ומנגד הוא מתעלה מעליהם, זאת אומרת הוא גם משתמש בהם כדי להתעלות גם משתמש בהם כדי למשוך אותם אחריו. זו דרגת המדבר.

שאלה: כתוב על הדומם, "הטבע של בעל הבית נטבע בנבראים". איפה אפשר לזהות את זה?

הטבע של בעל הבית נמצא בנבראים בצורת הרצון לקבל.

שאלה: האם זה נכון שכולנו, כל האנושות עוד לא הגיעה לבחינת הצומח כי אנחנו לא מרגישים את הקשר בינינו?

ודאי שאנחנו עדיין לא מרגישים. האנושות לא נמצאת בדרגת הצומח, גם את דרגת הדומם לא מרגישה האנושות. זאת אומרת היא לא משיגה איפה היא נמצאת, היא לא משיגה שהיא נמצאת ברצון לקבל, והרצון לקבל הזה פועל עליה בצורה החלטית, שאין שום דבר בכל אחד ואחד חוץ מהאגו, ורק באגו אנחנו נמצאים בינינו בהתנגשויות ולא יותר. זה כמו איזה כלי גדול שיש בו כדורים מפלסטיק, מזכוכית, ובתוך הכלי הזה אנחנו נמצאים. אף אחד לא נכלל מהאחר אלא כך כולנו חיים. זו צורת החיים שבה הבורא מחזיק אותנו עד שאנחנו נרקב ונפסיק לחשוב רק על הגוף שלנו, אלא נחשוב גם על הנשמה.

שאלה: לגבי בחינת המדבר, מה צריך כדי להרגיש את הזולת? האם אני הולך להרגיש את הכאב והשמחה שלהם?

זה להרגיש את הזולת. שגם התענוגים וגם הייסורים שיש בהם אני מרגיש ונכלל מהם ורוצה להביא אותם לא להרגשת הדברים הטובים, אלא להביא אותם לתכלית. זה ההבדל. אם היינו חושבים רק על ההרגשה הטובה אז אני צריך להשאיר אותם בלי התפתחות, כי מוסיף דעת מוסיף מכאוב וכך הייתי חושב עליהם רק שיהיה להם טוב, זה לא לפתח בהם תוספת, שום תוספת מהרצון לקבל ולא כלום. ואנחנו צריכים לעשות הפוך, לחשוב על התכלית ולקרב את כולם לתכלית. אפילו אם בדרך בלית ברירה אנחנו נרגיש כל מיני שלבי בעיות, אנחנו צריכים להסביר אותם וללמוד איך לעבור אותם יחד ואז אנחנו נעבור אותם בצורה יחסית בנזק מינימאלי.

אבל בעצם אנחנו צריכים להבין שדווקא ההתקדמות שלנו היא בכך שאנחנו מבינים בלית ברירה שאנחנו צריכים לוותר על האגו שלנו ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים. אחרת בלי שאני מוותר על האגו, אני לא יכול לעלות לדרגה הבאה, אותו הכאב שאנחנו נרגיש להתעלות מעל האגו שלנו, הוא לא ייתן לי אפשרות להתקדם. כל העניין הוא בחשיבות המטרה, ועל ידה אנחנו יכולים להביא את עצמנו למצב שאנחנו מוכנים לכאב. אם לא, אז אנחנו מתקדמים בדרך עוד יותר גרועה, שזו דרך ייסורים ללא שום הצדקה למה סובלים.

שאלה: אפשר להגיע לתכלית הבריאה בלי ייסורים?

לתכלית הבריאה אפשר להגיע בלי ייסורים על ידי החיבור בינינו. ואם אנחנו "איש את רעהו יעזורו" מדליקים, מחממים כל אחד ואחד שההצלה היא בחיבור בינינו, אז העיקר הוא שאנחנו לא צריכים להרגיש שום בעיות, שום ייסורים.

שאלה: איך לבדוק לפי איזה רצון אני פועל, של הזולת או שלי?

אנחנו תמיד נפעלים לפי רצון הזולת. אין בי משהו שהוא שלי. כי ביסודו, כמו שאנחנו עכשיו למדנו, דומם, צומח, חי, מדבר, אני בא מהדומם, סתם רצון לקבל גולמי ואין לי שום דבר מעצמי, רק רצון ליהנות, ללא שום צורה ואת כל הצורות אני מקבל מהסביבה. לכן ככל שנתקדם לסביבה יותר טובה, אנחנו בעצמנו מייצבים אותה בעשיריות, ככל שמתחברים בינינו יותר בהתאם ללימוד חכמת הקבלה, אנחנו כל פעם מייצבים את עצמנו עוד ועוד במצב קרוב לבורא וכך מתקדמים.

שאלה: אז אני כל הזמן עובד לפי הרצון של מישהו אחר?

של הזולת.

שאלה: זה כאילו בהשפעה?

ולכן כותב בעל הסולם ורב"ש, כל פעם שבוחר בסביבה טובה יותר לפי כך הוא מתקדם ואין לו שום אפשרות להשפיע על עצמו אלא רק דרך סביבה מתקדמת יותר.

שאלה: איך לבדוק שאני באמת מצליח לעשות את זה ולא נופל לתוך עצמי כל פעם?

גם על ידי כך שאתה מתחבר לסביבה. אין מה לעשות רק כך, או חברותא או מיתותא.

שאלה: מה קובע את מהירות המעבר בין מדרגה למדרגה?

מידת ההשתתפות שלי בסביבה ופנייה לבורא דרך הסביבה, ככל שאני מתקשר לחברים, ככל שמעורר יותר את החברים לפנייה לבורא.

שאלה: האם הכוח להיות צומח ולפעול מעבר לטבע שניתן לו זה כוח שניתן מהבורא או שזה תלוי במאמצים של האדם?

כל הכוחות באים מהבורא, אבל בכל זאת הם עוברים דרך בני האדם.

שאלה: האם אתה יכול לתת דוגמא קונקרטית לכל אחד מהמצבים?

אילו מצבים: דומם, צומח, חי, מדבר?

תלמיד: כן.

אדם שפועל אך ורק לפי הרצון לקבל שלו בצורה שאין לו שום עניין, אנחנו מדברים כבר על האדם, אנחנו לא מדברים על צמחים וחיות ובני אדם. אדם שחי כמו כולם והולך לפי כל הרצונות שלו שמתעוררים בו מכוח העליון הוא נמצא בדרגת דומם. אין לו שום דבר שמנוגד למה שהבורא ברא בו וייצב סביבו חברה וכך הוא נפעל גם על ידי עצמו וגם על ידי הסביבה, ובעצם כולו נמצא בשליטת הבורא, הכוח העליון. אין לו שום דבר, הוא זורם לגמרי עם הכול. לא חשוב אם הוא מרוצה או לא מרוצה, אנחנו מדברים על כוחות שפועלים בו.

בדרגת הצומח הוא במקצת כבר רוצה להבין לראות, להשיג, לבצע פעולות שהן למעלה מהרצון לקבל שלו. הוא מבין שהוא חייב להתעלות וההבדל בין דומם לצומח הוא מרחק עצום, וכך אנחנו רוצים לעשות, לעלות לדרגת הצומח. כך שאנחנו בכוחות שלנו נחייב את עצמנו להתחיל לגדול מהקרקע למעלה. וזה בעצם כל מ שניתן לנו, זה הצומח. זאת אומרת, להתעלות למעלה בצמצום, להתחיל לעשות פעולות שבהן אני מתעלה למעלה מהרצון לקבל שלי, זו דרגת הצומח.

דרגת החי היא כשאני כבר מתחיל לעבוד על הסביבה בצורה אקטיבית, שאני מעבד את הסביבה כך שאני נמצא בה כבר מתפתח בדומה לבורא במשהו, לכן אני נמצא בדרגת החי.

ובדרגת המדבר כשאני מתחיל לעבוד עם הכלים שרכשתי בדרגות דומם, צומח, חי שאני עובד כנגד הבורא, אני רוצה לבנות מעצמי אותה צורת ההשפעה כמו הבורא מכל וכל, וכך אני מתקדם. אני מרגיש את הזולת, אני משתמש בזולת למטרה שלי להביא את כולם, זאת אומרת להביא את כל הזולת, את כל באי עולם לאותה דרגת המדבר וזו העבודה שלי, זה מה שאני רוצה שיקרה ככל שאני מבין. את הפעולות האלו אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: אם אני לא צריך להסכים עם הבורא אלא "נצחוני בניי" אז איך אפשר לשלב את זה עם להיות ילדים טובים ולהסכים עם הבורא?

אני לא מסכים עם הבורא עם הטבע האגואיסטי שהוא ברא בי, ואני כן מסכים עם הטבע של הבורא, לא עם הבורא אלא עם הטבע שלו, שאני רוצה לרכוש אותו.

שאלה: כתוב "לכבודי בראתיו" מה זה אומר שהבורא ברא הכול בשביל עצמו הרי הוא משפיע?

כן, אם הנברא מכבד את הטבע של המשפיע, אז הוא מראה שהוא מעריך את הבורא ומעלה אותו לדרגה למעלה מכולם.

שאלה: האם להתקדמות הרוחנית של העשירייה חשוב לברר באיזה שלב התפתחות הרצון אנחנו נמצאים או שמספיק כיוון כללי לאיחוד הקבוצה?

אנחנו לא יכולים לדעת באיזה שלב בדיוק אנחנו נמצאים, כי באף מקום שהאדם נמצא בחיים שלו, כמו בחיים שלנו, הוא לא יודע איפה הוא נמצא, כי בשביל זה צריכים לדעת מה קודם ומה אחר כך, צריכים להיות קשורים לסביבה, הרבה נתונים שבהם הוא מרכיב את המצב שלו בכלי הכללי. זו בעצם השאלה, איפה אני נמצא? באיזה יחס כלפי המצב המתוקן שלי שצריך להיות בגמר התיקון אני עכשיו נמצא. נניח אני בדרגה 20 מכל ה-125 מדרגות. את זה אדם לא יכול למדוד, אבל הוא תמיד יכול למדוד את עצמו איך הוא כלפי הסביבה. שבכל הכוחות שלו הוא נכלל בסביבה, מתבטל כלפי הסביבה, מקבל את הסביבה ככלי שהוא צריך לעזור למלאות אותו, לתקן אותו, כך הוא תמיד יכול למדוד את עצמו.

שאלה: אם אנחנו צריכים לצאת מההרגשה שלנו, איך אנחנו מרגישים שאנחנו מחוץ לעצמנו איפה נקודת הבדיקה?

כשאני מתעלה בצמצום ומסך ואור חוזר למעלה מהרצון לקבל שלי ואחרי זה אני עושה פעולת השפעה, אז אני נמצא למעלה מהרצון.

שאלה: איפה נקודת הבדיקה?

מהמעשה שאני עושה, רק אנחנו צריכים להגיע למעשים כאלו, צמצום, מסך ואור חוזר.

שאלה: כתוב על בחינת החי שאין לו הרגשת הזולת וממילא שאינו יכול לדאוג עבור זולת. למה אומרים שחי לא מרגיש את הזולת, אנחנו רואים בטבע דוגמאות של הקרבה עצמית?

חי עדיין לא נמצא בהרגשת הזולת. הוא לא יכול להרגיש את הזולת כי עדיין לא הגיע לדרגת המדבר, כי בדרגת המדבר אנחנו רואים, כמו שאומר בעל הסולם, "מדבר: יש בו מעלות: א. שהוא עושה נגד רצון בעל הבית". אם אנחנו לא עושים פעולה נגד הרצון שלנו לקבל על מנת לקבל אז אנחנו עדיין לא נמצאים בדרגת המדבר. זה אחד מהתנאים.

התנאי השני, להיות שותף עם כל הסביבה. והתנאי השלישי, שהוא צריך דרך אחד ושניים, להרגיש את הזולת, עד כדי כך כפי שהוא מרגיש את עצמו.

והוא לא מרגיש שום הבדל, כי כל מה שאנחנו משיגים, אנחנו משיגים בהרגשה. כך לא מרגישים שום הבדל שיש ביני לבין כל האנושות. אלא כל האנושות זה אדם אחד וזה אני. כך צריך להשיג כל אחד.

שאלה: האם תוכל להסביר על איזו תאווה אנחנו מדברים?

כל הרצון לקבל שאנחנו מרגישים שהוא שולט עלינו בזמן מסוים, אפשר להגיד שזו תאווה. זה יכול להיות לאוכל, מין, משפחה, לכסף, כבוד, מושכלות, לא חשוב למה, אם הרצון הזה שולט על האדם אז אפשר לקרוא לזה "תאווה".

שאלה: כל התכונות האלו, סנגוויני, כולרי, פלגמטי ומלנכולי, איך הן מתייחסות לדומם, צומח, חי?

ארבעת השלבים האלה גם שייכים לארבע דרגות ההתפתחות של הרצון לקבל. לא ניכנס לזה עכשיו, זה עניין פסיכולוגי, אבל כל דבר מדורג כך בטבע, לפי הרצונות לקבל.

שאלה: האם אחרי שהצלחנו להתפתח ולהגיע לדרגת המדבר אפשר לפעול ולחזור חזרה לדרגת הדומם, ואם כן, מה התועלת בזה?

בכל דרגה ודרגה שבה אנחנו מתפתחים, אנחנו מתפתחים בדרגות דומם, צומח, חי, מדבר שבאותה הדרגה. עולים לדרגה הבאה וגם שם מתפתחים בדרגות דומם, צומח, חי, מדבר, וכך הלאה.

לפי תוכנית הבריאה אנחנו מעלים את עצמנו בלבד. יכול להיות שבדרך יהיו כל מיני אירועים לא נעימים, כמו שבעל הסולם כותב על מלחמת עולם ועל כל מיני בעיות, וגם כתוב בנביאים על זה הרבה, אבל לפנינו בסופו של דבר רק עלייה לגמר התיקון.

שאלה: אם דרגת המדבר לא תלויה בסביבה אז מהי הבחירה החופשית בדרגת המדבר?

בדרגת המדבר הבחירה בסביבה היא שאני לא מתחשב בצורה ישירה בנמצא לפניי ולא מופעל מזה, אלא ההתחשבות שלי היא בקבוצה,  אלא ההתחשבות שלי היא בקבוצה, קבוצה יכולה להיות כמה מיליוני ואולי מיליארדי אנשים, וזו קבוצה שהיא מתקדמת להכיר את הבורא, להשוות איתו צורה, מזה אני מתפעל. את כל יתר האנושות אני לא מביא בחשבון, אלא רק מה שאני חייב בכדי לקדם אותם לתיקונים.

שאלה: האם היחסים הטובים בתוך העשירייה לא מהווים בפני עצמם את מטרת הבריאה אלא רק הכוונה שבתוכם?

הפעולות עצמן לא כל כך חשובות כמו הכוונה. הכול מתברר בכוונה. לכן יכול להיות שמזדמנות לנו פעולות פשוטות, או מאוד מסוימות, אבל אנחנו צריכים לכוון את עצמנו בעיקר לכוונה בעל מנת להשפיע, לחיבור ביננו ולחיבור עם הבורא. ובאיזו עוצמה נוכל לבצע זאת, את זה כבר הבורא יקבע.

שאלה: האם הסכמה ואי הסכמה עם הבורא הם ביטוי של חופש בחירה?

אנחנו יכולים להתבלבל בזה, אבל נגיד שזה כך, אחר כך זה ישתנה.

שאלה: איך להתייחס נכון לסבל החברה ?אם אני מרגיש אותם כמו את עצמי זה תהליך מאוד קשה.

כן, אבל אין ברירה, אנחנו בעצמנו גורמים לזה. זה כמו שאתה אומר לילד לא לעשות והוא בכל זאת עושה וישנה בעיה. אנחנו צריכים להבין שהכול נפתר בנטייה לחיבור, זה התהליך וזאת הפעולה שהיא בטוח הפעולה הנכונה.

(סוף השיעור)

---

1. sanguine, choleric, and phlegmatic, melancholic – טיפוסי אישיות↩