שיעור בוקר 19.05.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת". קטע מספר 3, מתוך "כתבי רב"ש א'", "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה".

"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה.".

(הרב"ש, מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

אם האדם כל הזמן משתדל להיות באמונה למעלה מהדעת, הוא מתחיל להבדיל בין האמונה למעלה מהדעת ובתוך הדעת. על שתי הקומות האלה הוא שומר. הוא גם לא מזלזל במה שהוא רואה בתוך הדעת, בכלים שלו, אלא ההפך, גם זה חשוב. הוא מסתכל על החיים בתוך הדעת, כי מתוך זה יש לו אפשרות תמיד לעלות לההיפך, לאמונה למעלה מהדעת.

"בתוך הדעת" זה נקרא מה שהוא רואה לפי התכונות הגופניות, הנוכחות שלו, בשכל וברגש שיש לו, זה נקרא "בתוך הדעת". ב"למעלה מהדעת" זה נקרא שהוא מתאר לעצמו שהבורא הוא מנהל את כל המציאות ו"אין עוד מלבדו" ו"טוב ומיטיב", זה למעלה מהדעת. זה החוק הרוחני שכך זה קורה אבל בעולם הרוחני שאליו הוא עוד לא הגיע. ובעולם שלו, בתוך הדעת הוא רואה ההפך. אז מה? הוא נמצא בעולם אחד ומשתדל להגיע לעולם השני. לשני העולמות האלה יש לו גישה, יש לו קשר. כך הוא מסדר את עצמו.

"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו,". מה זאת אומרת? ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו" ... ב"טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת," לא להאמין, אלא בתוך הדעת לפי השכל והרגש שלו, לפי החושים שלו. "הוא רואה להיפך," שהעולם לא כל כך טוב ולא הבורא מנהל את העולם, אלא הכול נמסר לכל מיני בני אדם רעים "מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת," זאת אומרת, להשתדל להחזיק את עצמו שהוא נמצא בקומה השנייה לא בקומה הראשונה. "ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם ... בטוב ומטיב. וכאן הוא קונה חשיבות המטרה," אם מחזיק כך כל הזמן ומשתדל להיות בזה "הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה'," על ידי זה שכל הזמן מתאר את עצמו שהוא נמצא בדרגה יותר למעלה ממה שיש לו, ושם הוא קרוב לבורא. "ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב," לפי הקומה השנייה שכך הוא בלמעלה מהדעת שלו יכול להגיד. "ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו"," זאת אומרת, ישנם אנשים שהבורא רוצה לקרב אותם, גם אותו. "מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה.". עד כמה הבורא הוא באמת "טוב ומיטיב".

שאלה: רב"ש כותב, בתחילת המאמר "צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו,". איך אני יודע שאני מצייר את זה בצורה נכונה וזה לא דמיון?

זה לא חשוב, ודאי שזה דמיון. העיקר שאתה מתפעל, העיקר שאתה רוצה. אתה אף פעם לא יכול לעשות השוואה בין הדמיון שלך לבין האמת הרוחנית שעוד לא השגת. אז אין כאן שאלה.

תלמיד: האם צריך להתאמן גם בדמיון, זה בסדר לדמיין את זה וכמה שיותר?

כן. שהבורא מנהיג את כל העולם ב"טוב ומיטיב" אתה יכול לדמיין את זה, מפני שאתה בזה מסתמך על החכמים.

שאלה: כשאני נמצא במצב של הכבדת הלב, אני באגו שלי, אני רוצה לראות שהבורא הוא טוב ומיטיב, אני מדמיין שזה כך ומקבל מזה שמחה. אבל איך אני יודע שזו לא שמחה כתוצאה מהקלה מזה שאני עוזב את המצב שמטריד אותי, אלא זו באמת שמחה אמיתית מתוך ההתקרבות אליו? אני מרגיש שהאגו משחק בי, זה כמו איזה טריק כזה שלא מאפשר לי ללכת באמת באמונה למעלה מהדעת. האם זו שמחה אמיתית?

עדיין זה כך אצלך, עוד לא מבורר, אתה נמצא "בין שמים וארץ" מה שנקרא. אבל תמשיך ותמשיך בהתמדה, ואתה תראה עד כמה זה בונה לך כלים. הכלים עדיין נמצאים בבנייה.

זה כמו בעובר, עדיין יש שם איזו עבודה בלפרמט אותו, לסדר אותו בתוך הרחם עד שכול החלקים של הגוף שלו יהיו במקום ויתחילו להתבהר לאט לאט, ולהתקשר כל אחד לפי האופי שלו. בהתחלה אין, בהתחלה זו איזו חתיכה, אחת ואחר כך מהחתיכה האחת הזאת מתחילים להתחלק כל מיני חלקים שונים מאוד בתפקיד שלהם, בטבע שלהם. ממה, מאיפה, מחתיכת הבשר האחת? חתיכה, טיפה אחת אפילו.

אנחנו רואים איך במשך הזמן אותו רצון לקבל האחד מתחלק להמון רצונות שונים, והם מתחילים ביניהם להיות בחיבור וכך הם מתחילים לתפקד. אין לך מה להתלונן שעדיין זה לא מבורר, לא בדיוק ואתה לא יודע. אלו השלבים שאנחנו כך גדלים כמו עובר.

שאלה:. איך מתגלה, או איך מעבירים את גדלות הבורא לעשירייה?

מדברים על זה, פשוט מדברים על זה. אם לא יודעים בעצמם אז לפי פסוקים שמוצאים בכל מיני כתבי מקובלים. לכן המקובלים כתבו לנו את זה שאנחנו נדבר על זה. אנשי "הכנסת הגדולה" כתבו לנו תפילות, דויד המלך כתב לנו את "תהילים", כך יש לנו מלא חומר. אתה לא מדבר מעצמך, אתה מדבר מטעם הגדולים האלו שאתה רוצה איכשהו להיות דומה להם.

כמו ילד, תינוק, הגדולים אומרים משהו, גם הוא פולט מילים שהוא לא יודע מה משמעותן. כך אנחנו. לוקחים את "תהילים" ומתחילים לקרוא. מה אנחנו אומרים שם אנחנו לא יודעים, אבל זה לא חשוב, זה עוזר לנו להגיע לזה שנבין.

שאלה: כתוב ברוב הקטעים שהאדם צריך לקבוע, האדם צריך להתאמץ, לייצב את העניין הזה של אמונה למעלה מהדעת. וכמה שמתעסקים וחושבים על זה יותר, מרגישים חוסר יכולת וחוסר גישה. ומורגש על פני זה שהגישה היחידה היא דרך התפילה, הבקשה, זה לא משהו שאני יכול לעשות בעצמי. וגם אותה תפילה ובקשה זה משהו שהוא לא אצלי, אלא משהו שהוא בשדה משותף של הקבוצה, בעשירייה.

גם זה נכון, ובכל זאת גם תפילה, ובכל זאת אתה צריך להתאמץ כדי לתאר מה זה אמונה למעלה מהדעת. תאר לעצמך שאתה מהעולם שלך, כמו שאתה מרגיש אותו, נכנס למצב שהבורא ממלא את כל המציאות, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". בינתיים זה נכון, אחר כך יהיו עוד תוספות. אבל לתאר שהבורא ממלא את הכול, ומסדר את הכול, רק הכוח שלו קיים, כמו שיש לנו במאמר "אין עוד מלבדו". אז מה הבעיה? תתאר כך וזהו. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: דיברת על התאים בתוך העובר שמתפצלים. האם המציאות הזו שאני רואה עכשיו והאמונה למעלה מהדעת שאני מנסה לראות, זה כל הזמן מפוצל בתוכי, האם זה דומה להתפצלות הזאת שכל פעם יותר ויותר גדלה?

נכון. זה עוזר לנו מתוך הדעת שאנחנו עולים כל פעם לאמונה למעל הדעת, עולים בכוח, בדמיון, בכל מיני רצונות שמחפשים איך ומה, בזה אנחנו בונים את העולם האמיתי, את העולם הרוחני. אחרת איך אנחנו יכולים לבנות אותו, להשיג אותו? "אתם עשיתם אותי", איך אנחנו עושים אותו, את העולם הרוחני, את הבורא, את המציאות העליונה?

תלמיד: אמונה למעלה מהדעת נראית כמו משהו יותר גבוה, יותר נעלה, אז איך לא לברוח מלהסתכל על המציאות כמו שהיא?

תמיד הבורא מסדר לנו את זה כך, אבל אנחנו צריכים שוב בחזרה לתאר שהעולם כולו מנוהל על ידי הבורא, והבורא ממלא את הכול ומסדר את הכול. כל הזמן, כל רגע ורגע. יוצאים מזה? חוזרים, יוצאים מזה? חוזרים. יוצאים מזה? ושוב אני רואה את עצמי דרך האגו שלי, את העולם דרך האגו שלי, כאילו הרצון לקבל שלי שולט, "העולם כמנהגו נוהג", ושוב אני מעלה את עצמי בתיאור שלי, שרק הבורא מנהל את הכול וממלא את הכול. זה נקרא "שכינתא בגלותא" ואנחנו מתארים אותה כל הזמן כשכינה בהתגלותא, בגילוי.

שאלה: כשאדם משחק מול העשירייה שהוא סוחב מזוודה גדולה לאיש חשוב, אבל הוא משחק, ולא מאמין באמת שהאדם גדול.

זה לא חשוב. תמיד תמיד העבודה שלנו היא במשחק.

תלמיד: אבל מאיפה הוא מקבל תענוג וכוח במשחק?

מקבל. אם הוא משתדל, הוא מקבל. הוא גם מתפלל על זה.

תלמיד: הוא מתפלל שיהיה לו כוח לשחק?

כן. בדיוק.

שאלה: האם להיות בתוך הדעת וגם מעל הדעת זה מה שנותן לנו את חופש הבחירה?

כן. עוד נגיע לזה.

שאלה: מרגיש כאילו הכול מתחיל מהתעוררות מלמעלה, שמעוררים את הניצוץ בך והוא מתחיל להפעיל את כל התהליך של העבודה. איך נעשים יותר רגישים לאותה התערבות מלמעלה? איך מעוררים את עצמנו להיות יותר רגישים להתעוררות מלמעלה?

על ידי העשירייה, אי אפשר לבד. לבד האדם תמיד נרדם.

שאלה: רב"ש עבד בדרכים. איך אפשר להיות במחשבה על העשירייה ויחד עם זה לדבר עם אנשים, ולעבוד?

האדם נדרש לא להתנתק מהבורא בכל מצב שיהיה. כי כל מצב ומצב שהוא עובר, הוא צריך להאמין שזה מגיע מלמעלה. ואין לאדם מה לעשות אלא רק להיות דבוק לאותו כוח שמחייב אותו להיות במצב הזה. כולל כל המצבים הכי הכי גרועים, נבזיים, אינטימיים, לא חשוב איזה ומה. אין לך מצב שאתה יכול להוציא ממנו את הבורא כאילו שהוא לא נמצא, כי אין מקום פנוי ממנו.

תלמיד: זה מרגיש שכשאתה חושב על הבורא, אין לך את היכולת, את השכל פשוט להתנהל בחיים.

זה יבוא. תעשה תרגילים, ועוד כמה חודשים נדבר. ככה זה.

שאלה: כתוב פה כאילו הוא כבר נמצא בהרגשת האיברים. הרגשת האיברים זה המשחק כלפיי החברים? על איזה איברים מדובר פה, על החברים או האיברים שלי, הרצונות?

ב"איברים" הכוונה היא שכולנו איברים של אותו הגוף.

שאלה: מהי בדיוק הרגשת הבורא, גדלות הבורא?

שיש כוח עליון, כמו שדה, ששולט על הכול ומחזיק את הכול בו, כולל אותנו.

תלמיד: ואיך את ההרגשה הזאת אני יכול להעביר לחברים?

תשתדל להרגיש שאתה נמצא בה.

שאלה: איך העבודה למעלה מהדעת קשורה עם הדעת? אני מסתכל על חברים ותיקים בבני ברוך שהם דוגמה גדולה בשבילי, מצד הגישה הרציונאלית של החיים. הם לא עושים תנועות חדשות אלא מסדרים את כל החיים בצורה רציונאלית כלפיי הדרך. לדעתי זה נראה כמו עבודה בתוך הדעת, אבל שקונקרטית היא מכוונת למטרה.

זה שהם מכוונים למטרה זה בטוח, רק בזה הם ממש מחזיקים וחושבים. איך זה מגיע? מפני שהם נמצאים בסביבה גדולה, סביבה חזקה, סביבה שמחזיקה כל אחד ודורשת מהם. מה לא דורשים מכל אחד מהם? כל היום דופקים להם בראש, נותנים להם על הראש, כל הזמן הם נמצאים בכל מיני דברים. כל אחד בעבודה שלו. ולכן הם נמצאים בדרך, העיקר זה להרגיש שיש כאן סביבה.

עכשיו אין לנו סביבה פיזית, כולנו מפוזרים בכל העולם, אבל זה טוב שאין סביבה פיזית, כי עכשיו אנחנו מתחילים להיות יותר הומוגניים, יותר דומים זה לזה. ואני דווקא מרוצה שיש תקופה כזאת.

כששוב נוכל לחזור לכאן, לבניין שלנו, כי אנחנו חייבים, יש לנו מחלקות, ואנחנו צריכים לקיים כל מיני דברים. יש הרבה מערכות שעכשיו לא כל כך עובדות, תרגומים, ארכיון, כל מיני דברים שאנחנו אוספים ומכינים לדור הבא. לא, זה טוב.

שאלה: בעשירייה שלנו בעבודה למעלה מהדעת, ובתוך הדעת. כלפי מה היחס לפי מידת הסבלנות ומצד שני חוסר מידת הסבלנות?

לפי הצורך, העיקר הצורך. סבלנות, לא סבלנות, אתה יודע, בדברים האלה, אם אני צריך, אני נכנע.

שאלה: ממש מורגש שבשביל להחזיק את גדלות הבורא בעשירייה אנחנו חייבים ערבות בינינו. אולי אפשר ללמוד עוד פעם את מאמר הערבות כדי לחזק ולעורר את החשיבות של הערבות.

בסדר. תרשום בצד ותבקש שאולי בשיעור צהריים או בערב תלמדו את מאמר הערבות. זה ייקח הרבה זמן, אבל בכל זאת. בבקשה, אתם יכולים להעביר בקשות למנהלים, ולראות האם אפשר להכניס את זה או לא.

שאלה: יש משהו שאני יכול לעשות כהכנה לקראת היום, שיעזור לי להיות במאמץ בלמעלה מהדעת יותר? או במהלך היום עצמו.

להיות בקבוצה, בגמר התיקון.

תלמיד: איך אני מכין את עצמי לקראת המאמץ הזה במהלך היום?

לא להכין, להיות עם הקבוצה בגמר התיקון. עכשיו. ולא להכין את עצמו למשהו שיקרה. אין דבר כזה. עכשיו.

שאלה: אמרת שכולם מפוזרים עכשיו ואין קבוצות פיזיות, אבל אני יכול להגיד לך שמאז שעברתי מקבוצת לוס אנג'לס לקבוצה של אילת החיבור בינינו, זה משהו שאני אפילו לא יכול להסביר, זה דבר כל כך מיוחד, זו אהבה אחרת לגמרי, אהבה לא מהעולם הזה בכלל.

יפה. תמשיכו ככה. יופי. אנחנו רק נשמח.

שאלה: דיברת קודם על עניין הדרישה, מה אנחנו צריכים לדרוש אחד מהשני בעשירייה?

אנחנו צריכים לדרוש אחד מהשני רק דבר אחד, שכולנו נתמוך זה בזה באהבה כדי שהבורא יתגלה בינינו, ונעשה לו בזה נחת רוח.

שאלה: אני רואה כל הזמן את גדלות החברים ושאנחנו עושים בירורים אני רוצה רק לשמוע אותם. אני לא רוצה לדבר, אני רוצה רק להקשיב, האם זה גדלות הבורא?

כן, גם זה מספיק.

שאלה: לגבי האמונה למעלה מהדעת, בהיותך מדען, בתוך הדעת שלך שיש לך הצטברות של ידע מדעי. האם זה עוזר לרוחניות, לשייך לזה את כל הידע המדעי?

ודאי שזה עוזר אבל זה לא הכרחי. זה עוזר בהסברה, יש הבנה יותר רחבה איך זה קורה בכל העולם, לפי החוקים שאני מכיר מהביולוגיה, והפיזיקה. אבל באמת זה לא הכרחי, לא צריכים ללכת וללמוד את זה.

בעל הסולם למד קצת, ויש לי אפילו כתבים שלו, איך הוא למד על התיאוריה של הגלים, כל מיני דברים כאלה. אבל זה מפני שהוא רצה להסביר את זה לאחרים.

שאלה: אם לשפוט כלפי המטרה, כמה שהעשירייה שלי חלשה יותר, כך יש לי יותר מקום לעבוד. אז למה אני צריך לשמוח? למה הבורא עשה כך שהשמחה לא תופיע בצורה טבעית?

אם הבורא היה מביא לך שמחה בכלים שלך, היית שמח באגו שלך, בכלים דקבלה, לכן הוא לא נותן לך ליהנות בכלים דקבלה, כדי לעזור לך להתעלות מהם לכלים דהשפעה.

שאלה: אתה יכול להסביר לנו מה זה לשבח את הבורא, למי אני מוסר את השבח הזה?

לשבח את הבורא אני משבח לעצמי. אני מסביר לעצמי שאין כוח חוץ ממנו, וכל מה שנראה לי כאילו יש עוד כוחות אחרים, זה כדי לשבח את הבורא שנמצא למעלה מכולם.

(סוף השיעור)