שיעור הקבלה היומי5 יוני 2019(בוקר)
שיעור בוקר 05.06.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור בנושא - אפס המוחלט
אנחנו ממשיכים באותו נושא, וצריכים שוב ושוב לחזור עליו. אין נושא אחר, אלא רכישת הדרגה "אמונה למעלה מהדעת". שתכונת ההשפעה, בינה, תהיה אצלנו למעלה מתכונת הקבלה, העולם העליון למעלה מהעולם התחתון, חיבור למעלה מפירוד.
ולכן כל מה שקורה לנו ברצון לקבל שלנו, לפני שאנחנו מתגברים ומתעלים מעליו, צריך להיות אצלנו כאפס המוחלט. מה זה אפס המוחלט? שאני ודאי שמקבל אותו בחשבון כי אני חי בו, אבל אני מעריך אותו כך. שבסך הכול הוא ניתן לי במשך זמן קצר, כדי שאני אקיים את עצמי ואתעלה מעל זה. זאת המטרה שלו, של כל העולם הזה שנותן לי בסך הכול ידיעה ויסוד, שממנו והלאה אני צריך להתחיל לעלות. לעלות על הר סיני.
ודאי שלהתגבר על הרצון לקבל אני אצטרך יותר ויותר, על הרצון לקבל שלי, כדי להיות מחובר עם אנשים שגם רוצים לעלות למעלה מהרצון האגואיסטי שלהם בהתחברות ביניהם. ומידות ההתחברות ביניהם הן בעצם המדרגות הרוחניות, ומידות ההתחברות שלנו הן אותה מידת ההשפעה, ואפילו אהבה אולי שאליה נגיע. שאם אנחנו מגיעים לכאלו מצבים בינינו, אז לפי השתוות הצורה אנחנו מגלים שם את הכוח העליון, את הבורא.
ולכן כל יום ויום אדם צריך להבין שיש לפניו הר סיני, הרצון לקבל שלו המתחדש, והוא צריך להתעלות מעליו בחיבור בעשירייה. וכל יום [יש] הר סיני חדש, עשירייה חדשה, תורה חדשה, קבלת התורה מחדש, הכול מחדש. זה לא שהוא מתחיל מאותו המצב כמו שהיה אתמול, אלא ממצב יותר גרוע, כי "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו"1.
וכך הוא צריך להשתדל יותר ויותר ויותר לעלות, ולהבין שזאת העבודה שלנו בעולם הזה, עד שאנחנו נגיע למצב ש"עולמך תראה בחייך". שאנחנו מגלים חיבור בינינו, קשר בינינו, הבורא ששורה בינינו, במצב שאנחנו חיים גם כאן בעולם הזה, ומרכיבים את המערכת שנקראת "נשמה" מעלינו.
אז אנחנו צריכים לחשוב על זה, להבין את זה, לאתר את זה. לפנינו יש גם מועד שנקרא "מתן תורה", בשביל מה ניתנה תורה? מהי התורה? מה היא עושה עם בן אדם? מה זה נקרא "לקיים תורה"? "לקיים תורה ומצוות"? את כל הדברים האלה אנחנו צריכים היטב להבין ולממש.
אז בואו נראה הלאה מה כותב לנו כאן בעל הסולם במאמר "ענין מסירות נפש".
קריין: ציטוט מספר 32.
"עיקר העבדות, שצריך להיות במסירות נפש, הוא על בחינת יראה. שאז כל הגוף אינו מסכים לעבודתו," "גוף" נקרא רצון לקבל "יען שאינו טועם שום טעם בהעבדות, וכל עשיה ועשיה, שהוא עושה, הגוף עושה לו חשבון, שאין זה עבדות השלימות. אם כן, מה יהיה שתעבוד. אז כיון שאין שום ממש וטעם בעבדות הזו, ואז ההתגברות הוא רק במסירות נפש."
זאת אומרת, הגוף, הרצון לקבל לא מרגיש מזה שום תועלת. אפילו שאני מתגבר ומתקרב איכשהו לחברים, רוצה לקבוע איתם איזו מין מערכת חיבור, הרצון לקבל הזה אומר זה סתם, לא יעזור כלום. בכל רגע אני נופל, זאת אומרת הוא מפיל אותי מזה, ולא תצא מזה שום תועלת, לא תצא מזה שום שלמות, העבודה הזאת לא שלמה.
גם אתה לא רוצה את זה, גם אתה עושה את זה מטעם שכתוב, לא שאתה מאמין בזה. גם מטעם שאחרים עושים ואתה מסתכל עליהם ואתה עושה. אז המעשים הם מעשים שטותיים. מה יש לך מזה שאתה עושה כמו שהם עושים? זה לא מהרצון שלך, לא מהחלטה שלך, זה לא שאתה רואה בזה תועלת.
"אם כן, מה יהיה שתעבוד. אז כיון שאין שום ממש וטעם בעבדות הזו, ואז ההתגברות הוא רק במסירות נפש." זאת אומרת משום סיבה אחרת, אין לי. "זאת אומרת, שעם העבדות הוא מרגיש טעם מר, שבכל עשיה שהוא עושה הוא מרגיש יסורים נוראים, יען שהגוף מורגל, שלא לעבוד לבטלה. או שיהיה מהיגיעה הזו טובה: או לעצמו, או לאחרים." לפחות שהוא כך רואה שיהיה. "ובזמן הקטנות, אז אינו מרגיש טובה לעצמו, יען שאינו מרגיש עכשיו שום תענוג בהעבדות. וכן אינו מאמין שיהא טובה לאחרים, יען כיון שאינו חשוב לעצמו. אם כן מה הנאה יהיה מזה לאחרים? אזי היסורים קשים. ועד כמה שהוא עובד, באותה השיעור נתרבה היסורים. עד שנתקבצו היסורים והיגיעה לשיעור מסוים, עד שהבורא ית' מרחם עליו, ונותן לו טעם בעבדות השם ית', כמ"ש: "עד שיערה עלינו רוח ממרום".."
(בעל הסולם, שמעתי, רי"ט, "ענין מסירות נפש")
זאת אומרת חייבים לתת יגיעה, למרות שלא מרגישים שום שכר ושום תועלת. לא מרגישים שום צורך ריאלי, צורך שכדאי לי באיזו צורה, לי, לאחרים, למשהו, למישהו. הכול פשוט הופך להיות איזה אוויר. זה כמו שכל יום ויום שעשה משהו, כאילו ששפך מים לחול והמים נעלמים. כך בעצם הוא מרגיש.
אלא למה הוא עושה את זה? מפני שמצד אחד הנקודה שבלב בכל זאת מחזיקה אותו, ומצד שני הוא רואה שאנשים אחרים מסכימים לזה במשהו גם כן. ושלישית, מפני שהוא רואה שהעבודה הזאת היא איכשהו מגיעה מצד הטבע. שמצייר לעצמו בכל זאת איזו מערכת שהיא קיימת, וכך מתקיימת, ואם הוא נמצא בה אז יש לו איזו הצדקה למה שעושה, אפילו שבפעולות עצמן הוא לא רואה תועלת.
ולכן הפעולות האלה נקראות השפעה. כי הוא לא מקבל על זה שכר, אלא מחזיק מכמה אמצעים, מכמה סיבות מאין ברירה. מזה שכך כתוב במקורות שהוא מכבד אותם, שזה שייך לאומה שלו, לאנשים חכמים. הוא מבין איכשהו שיש בזה איזה רעיון וחשיבות. אבל באמת, אם לחקור נכון מה שאנחנו עושים, קשה מאוד להגיד במחשבה בריאה על סמך מה אנחנו פועלים. אין לנו שום הצדקה לעבודה שלנו. אלא לפי כל מיני חשבונות, ורעיונות בלבד.
לכן זה נקרא "הר סיני". שכמה שעובד וכמה שמטפס אז מרגיש שאולי הוא הצליח לעלות במשהו, אבל למחרת, או יכול להיות בעוד רגע, יש לו שוב את אותה המדרגה שצריך לעלות עליה. ושוב כל יום ויום יש לו הר סיני מחדש.
באמת, כמה שאנחנו מתקדמים אין הצדקה ריאלית, אין הצדקה רציונאלית למה שאנחנו עושים. כי בכל זאת מה קורה לנו? אנחנו רוצים לעמוד נגד העולם הזה, ולעבוד למען רעיון מופשט שלא מופיע בשום צורה רציונלית בריאה לפנינו.
שאלה: הוא אומר שהוא לא רואה טעם לא לעצמו ולא לאחרים, אבל בכל זאת, ההתגברות היא במסירות נפש. מה זה החומר דלק הזה מסירות נפש?
זה מה שאמרתי, שבכל זאת הוא מקבץ מכל מיני מקומות, פינות, שיש לו עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת לעבוד, למרות ההיגיון שלו שלגמרי לא מסכים עם זה. לא מסכים, איך אתה יכול? אתה רואה, אתה חלש מאוד להסביר לעולם שכדאי להם לעבוד על זה. אתה הולך בצורה אחרת, "אתם תסבלו, וכאן יכול להיות שלא". אלה לא הוכחות, זאת בריחה מהמציאות המרה, שיש עוד כאלה הרבה אולי.
ואפילו שאתה בונה את זה בצורה הגיונית, שאתה אומר, "אבל הטבע כולו אינטגראלי, והמערכת קשורה זה לזו, ואנחנו צריכים להיכנס לתוך המערכת הזאת, להיות חלק אינטגראלי מהם", זה לפי הרעיונות שלך. עדיין זאת לא הוכחה שאתה יכול להראות כנגד עין ושכל.
תלמיד: אז מה חומר הדלק? הרי הרצון לקבל הוא מכונה, הוא חייב לעבוד עם איזה חומר דלק. אין פה לא עתיד, לא הווה, אין פה כלום.
שום דבר. מה אתה חושב?
תלמיד: אני חושב שסביבה, עשירייה, אבל גם בזה הוא לא יראה טעם ברגע מסוים.
אלא מה?
תלמיד: זה מה שאני שואל, מה זה הדבר הזה?
הבורא, "הוא מביא אדם לגורל הטוב ואומר קח לך."2 ואחר כך, כששם ידו של אדם על הגורל הטוב הוא מסדר לו את זה, תומך ודוחף אותו קדימה. הבורא בלבד, אין כאן מישהו שעובד, ודאי.
שאלה: בעל הסולם כותב כאן, עד שיחוס עליו ואז ייתן לו לטעום טעם בעבודה, מה זה אומר?
אחרי שאדם נותן מספיק יגיעה, סאת היגיעה, אז הבורא פותח לו יותר בהבנה, בהרגשה, מה זה נקרא על מנת להשפיע. ואדם אז יכול להעריך את הרצון להשפיע, את הכוונה, פעולה דעל מנת להשפיע לעומת מה שהוא.
שאלה: רציתי לברר עד כמה זה נכון לייצר מהעשירייה מערכת שהיא מחייבת ומתגמלת על הפעולות האלה?
את זה אנחנו חייבים לעשות. אבל דווקא בגלל שאנחנו לא רואים במצבנו שום הצדקה לעבודה הרוחנית, רוחנית אמיתית, על מנת להשפיע וכן הלאה, אז עלינו לבצע, לבנות את המערכת שהיא תהיה מקושרת, תוכל לחזק אותנו ולהוביל אותנו קדימה, עד שנתחיל לקבל ממש את המאור המחזיר למוטב.
תלמיד: על אף שיודעים מראש שכביכול המערכת מתגמלת את החומר האגואיסטי, את הרצון לקבל?
זה לא חשוב.
תלמיד: לא משנה, אפשר בכלל להשתמש בה על דרך השלילה, זאת אומרת אם אתה לא עושה פעולות אז אתה מקבל יחס שלילי כדי לעודד את הרצון?
כן אבל זה לא רצוי, אנחנו צריכים בכל זאת ללכת בדרך הטוב ומיטיב, להימשך לזה, לא להשתוקק לקבל מכות, זאת לא הדרך בקו שמאל, אלא ללכת בימין.
שאלה: מה לגבי זה שאין הצדקה ככל שמתקדמים, יתר קשר עם העשירייה, יכולת לשייך את המצב?
רק בעשירייה אתה יכול לייצר, לייצב כוח שיחזיק אותך ויקדם, אבל הכוח הזה מגיע מתוך זה שאתה בונה קשר בעשירייה, אתה מושך מאור המחזיר למוטב, ואז אתה בצורה כזאת מתחיל לגבש בתוך העשירייה כוח עליון, כוח של חיבור, והוא מתחיל להחזיק אתכם. אבל אם לא תעשו את זה, אין שום הצדקה וכוח לעשות פעולות כאלה, השפעה, אהבה, חיבור, בשביל מה? אפילו אם כן אתה תגיד טוב, בסדר, אבל מאיפה תיקח כוחות?
תלמיד: אז אין הצדקה ביחס למה זה, זאת אומרת אין הצדקה לרצון לפעול?
יש הצדקה לבנות עשירייה כמה שאפשר יותר מהר ושכולנו נעבוד על החיבור המלאכותי בינתיים, כדי למשוך מאור המחזיר למוטב שהוא יחיה ויגבש אותנו, יחזק, יקשר אותנו בתוך העשירייה, ואז אנחנו על ידי זה נמשיך ללכת קדימה. וגם בתוך העשירייה, כשאנחנו נתחיל לראות את הכוח שמחבר אותנו, אנחנו נתחיל להרגיש בו כדאיות, [נרגיש] שיש בזה משהו, יש בזה איזה ערך מיוחד, כי קודם זה לא היה בכלל, לא היינו יכולים לתאר את זה, היינו יכולים לראות בכוח שמחבר אותנו עולם חדש, מצב חדש, חיים חדשים, מציאות חדשה שקיימת לפי העיקרון של החיבור.
תלמיד: אז פשוט התועלת הופכת להיות לפי מה שיצא בעשירייה, זה הופך להיות התועלת שלי?
ודאי.
תלמיד: ויש לך משהו שאתה מקבל מתוך ההתקדמות, אבל זה הכול התוצאות בעשירייה, אתה רואה.
כן. זאת אומרת אתה מתחיל לראות בעשירייה איך חלקיקים שליליים מתחילים להתחבר על ידי כוח חיובי, אתה מתחיל כבר לראות מערכת. "ככה הטבע כולו עובד", יש חיובי ושלילי והם נמצאים יחד. אתה מתחיל לראות דרך המימוש בעשירייה אגו ומעל האגו שני כוחות, אתה מתחיל לראות איך בנויה כל המציאות.
שאלה: יוצא ממה שאמרת ממש עכשיו, אפשר יהיה ממש לרשום ולהציג את זה כשיטה מדעית?
כן.
תלמיד: ואפילו לקבוצות חיצוניות להציג את זה באיזה שלב?
כן, אתם תכתבו את זה יפה ובואו נשמע, נקרא ונתקן את זה. אם שמעת משהו חדש, זה בסדר, תכתוב.
קריין: קטע מספר 33 מתוך רב"ש ב', "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה".
"איך האדם יכול לקבל כח התגברות על הגוף, בזמן שהוא מרגיש בחינת "שכינתא בעפרא". איזו שמחה הוא יכול לקבל מעבודה זו. וביותר קשה, איך יש אפשרות לאדם, שיהיה לו צורך וחשק לעבוד עבודה, שאין אדם מרגיש בה טעם. כלומר, בשלמא שאין לו ברירה. יש להבין, שהאדם עובד בכפיה, אבל לחשוק לעבודה כזו, שאין בה טעם, איך אפשר. והיות שאין לו כח להתגבר, ושתהיה לו שמחה מעבודה כזו, ואיך אפשר לשמש את המלך בצורה שפלות כזו, היינו שמרגיש טעם עפר בעת שהוא משמש את המלך. לכן על זה הוא מבקש מה', לא שיתן לו בחינת גילוי גדלות יתברך, שירגיש בזה טעם. אלא הוא מבקש מה', שיתן לו כח, שיוכל להתגבר על הגוף ולעבוד בשמחה, בזה שעכשיו הוא יכול לעבוד בלתי ה' לבדו, היות שאין הרצון לקבל נהנה מעבודה, שיש לה טעם עפר."
(רב"ש - ב'. מאמר 40 "מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה" 1990)
רב"ש רוצה להגיד ככה, אני רוצה לעבוד, לעשות כול מה שהבורא רוצה, לא בגלל שאני מקבל שכר כמו משרת, אלא בגלל שהוא גדול בעיניי, הבורא, ולכן אני משרת אותו. והגדלות הזאת, אני גם לא רוצה שתהיה כשכר שלי, שאני מתמלא מזה שיש לי קשר עם הגדול, לא, לא רוצה, גם בזה אני רוצה רק שיהיה לי כוח לבצע את הפעולה וזהו, וחוץ מזה כלום. זה נקרא "השפעה חלוטה" ואז בזה הוא מרגיש שהוא משתווה עם הבורא.
כי לבורא אין רצון לקבל והוא משפיע ואז הנברא צריך לנקות את עצמו מכל הקשר עם הרצון לקבל כדי להשפיע. אז וודאי שהוא לא רוצה לקבל שכר בשום צורה במילוי ברצון לקבל, וגם מבקש שחומר הדלק יבוא מהבורא, גדלות הבורא, אבל שגדלות הבורא, לא תורגש בו כשכר אלא רק כחומר דלק, יכולת להשפיע.
איך אפשר לבדוק האם אדם באמת עובד בעל מנת להשפיע או לא? להביא לו כל מיני צורות שכר, מילויים, שיהיה לו גילוי, שיהיה לו מילוי, יותר מרץ, יותר כוח, משהו שיעזור לו בעבודה יותר ממה שישנו כרגע. והוא דוחה את זה, לא רוצה, הוא לא רוצה עזרה בצורה כזאת, אלא רוצה רק דבר אחד, גדלות הבורא שיהיה לו כחומר דלק בלבד, אך ורק בצורה כזאת הרצון שלו נשאר ריק ועובד ברצון להשפיע.
שאלה: מה זה תענוג שהוא רק חומר דלק?
אם אני צריך לעשות איזו פעולה למען מישהו ואני מקבל מזה שכר, אז כדאי לי לעבוד. אם אני רוצה לעשות פעולה למענו בלי לקבל שכר, אז אין לי כוח, אין לי מרץ, אין לי קלוריות לעשות את הפעולה, ברור. אם אני מקבל את הקלוריות האלו, אני יכול לעשות. עכשיו השאלה, הקלוריות שאני מקבל, הן משמחות אותי? אני נהנה מהן ולכן עושה עבודה? אז זה שכר ולכן אני עובד. איך אני יכול לקבל את הקלוריות האלו כדי לעשות פעולת השפעה בלבד, מפני שאני מכונה ובלי חומר דלק לא יכול לעבוד?
תלמיד: זה מה שאני לא מבין, אני יכול להגיד שאולי אני מתעלם מזה שאני נהנה או לא משייך את זה.
אני ממלא את עצמי עם ליטר דלק ואז אני יכול לעבוד, מה הבעיה? אני מוריד את כל המילויים שלי עד דרגת הביצוע. איך אני עושה את זה? אני לא רוצה למלא את הכלים דקבלה שלי בתענוגים, במילויים, אני רוצה לעשות ממש פעולת השפעה בלבד, אני בזה מזדהה עם הבורא ואז אני מתחיל לקבל ממנו אותם המילויים שיש בו, יותר משתלם מבחינה הרוחנית.
תלמיד: כן, אבל כאילו הקלוריות נכנסות לכלי קבלה.
לא, לא לכלי קבלה, למה זה נקרא כלי קבלה? אם אני מקבל חומר דלק כדי לעבוד בלבד, זה לא נקרא שאני ממלא כלים דקבלה, אני גם לא מרגיש שאני ממלא את זה בכלים דקבלה, זה כמו שאנחנו אומרים על הצינור, שאנחנו צריכים לקבל מהבורא ולהעביר לאחרים. יש לי מזה משהו? רק בזה שאני מקשר בין שניהם, יש לי תענוג גדול שאני מממש את רצון שניהם.
תלמיד: זאת אומרת אם כל קלוריה שנכנסת יוצאת עבור מישהו אחר אז היא בסדר, היא טובה, בריאה ברוחניות?
ודאי, כן. זה נקרא לקבל על מנת להשפיע.
תלמיד: לעשות משהו למישהו בלי לקבל שכר זה אפשרי רק מטעם האהבה, זאת אומרת שאתה אוהב מישהו אבל זו צריכה להיות אהבה לא מהעולם הזה, זה צריך להיות תכונת הבורא.
אז תדרוש, תדרוש.
תלמיד: אפילו תענוג, אפילו מחשבה על גדלות הבורא זה כבר תענוג.
אתם צריכים לנסות את כל הדברים האלה ומתוך זה אתם תבינו שאי אפשר לבטא את זה במילים, אי אפשר. יש כאן כאלו דברים שנמצאים בין המילים, זה בורח, עד שאתה מתחיל לדבר עליהם אתה רואה שאתה שוב חוזר לאיזה מנטרות כאלו שהן לא מעבירות את העניין, לכן זה נקרא תורת הנסתר.
שאלה: איך הכוח הזה מגיע לאדם? כוח האהבה, הכוח הזה לעבוד מעל הדעת.
הוא נמצא בינינו. הבורא נמצא בינינו, רק בצורה הנסתרת. כמה שאנחנו משתדלים להיות דומים לו, כך הוא מתגלה.
"איך האדם יכול לקבל כח התגברות על הגוף, בזמן שהוא מרגיש בחינת "שכינתא בעפרא". איזו שמחה הוא יכול לקבל מעבודה זו. וביותר קשה, איך יש אפשרות לאדם, שיהיה לו צורך וחשק לעבוד עבודה, שאין אדם מרגיש בה טעם. כלומר, בשלמא שאין לו ברירה. יש להבין, שהאדם עובד בכפיה, אבל לחשוק לעבודה כזו, שאין בה טעם, איך אפשר. והיות שאין לו כח להתגבר, ושתהיה לו שמחה מעבודה כזו, ואיך אפשר לשמש את המלך בצורה שפלות כזו, היינו שמרגיש טעם עפר בעת שהוא משמש את המלך." איך יכול להיות טעם עפר, ולשמח? "לכן על זה הוא מבקש מה', לא שיתן לו" "לא שיתן לו בחינת גילוי גדלות יתברך שירגיש בזה טעם. לא שיתן לו" זאת אומרת, לשם טעם "אלא הוא מבקש מה', שיתן לו כח, שיוכל להתגבר על הגוף ולעבוד בשמחה, בזה שעכשיו הוא.."
מה ההבדל בין שניהם? פשוט הבורא נותן יחד עם אותו גילוי, הוא נותן לו לבוש. זאת אומרת, שאדם מתחיל להרגיש בשביל מה הוא קיבל את זה, ועם אותו לבוש מתחיל לעבוד. כל העניינים הם בלבושים. שהבורא נותן לנו כוחות, ואנחנו משתמשים בכוחות האלה לפי הלבוש שיש על האור, על הכוח, ואז אני מתייחס אחרת למסירה הזאת "שירגיש בזה טעם. אלא הוא מבקש מה', שיתן לו כח, שיוכל להתגבר על הגוף ולעבוד בשמחה, בזה שעכשיו הוא יכול לעבוד בלתי ה' לבדו, היות שאין הרצון לקבל נהנה מעבודה, שיש לה טעם עפר" אבל הוא נהנה מזה שיש לו טעם עפר, נהנה, כי זו העובדה, הסימן, ההוכחה שהוא עובד בעל מנת להשפיע. בשבילו עפר זה טוב, אני מאכיל בזה את הנחש שלי.
שאלה: אם אני מבקש שאני רוצה חומר דלק לעבוד, זה לא אגואיסטי? השאלה, האם זה אגואיסטי או לא אגואיסטי?
אם אתה מבקש לבד, אז בשביל מה אתה צריך חומר דלק?
תלמיד: לעבוד כדי לתת נחת רוח לבורא.
אתה נחת רוח לבורא לא יכול לעשות לבד. ברור?
תלמיד: השאלה הנכונה היא, תן לי כוח לעבוד, או תן להם כוחות לעבוד?
אבל אתה מבקש בצורה אגואיסטית, אני רוצה לקבל ממך חומר דלק, אני רוצה להיות צדיק, אני רוצה..
תלמיד: רוצה לעבוד בעשירייה, רוצה לעבוד עבור החברים.
אז דרך העשירייה. לא יכול להיות שאתה מבקש לבד.
תלמיד: כן, אי אפשר לבד.
לא, רק דרך. עשירייה זאת תבנית, אין פחות מעשר ויותר מעשר. זה חייב להיות אצלנו פשוט חרוט במוח ובלב, שרק בצורה כזאת. ברוחניות אין תבנית שזה לא עשירייה, ה-ו-י-ה.
קריין: קטע מספר 34 מרב"ש ג', "סדר העבודה".
"כשהאדם מאמין בטוב ובעונג שישנו בלמעלה מהדעת, הוא בא לידי הרגשה בדעת, להכיר את הרע שבו. כלומר היות שהוא מאמין, מה שהבורא משפיע כל כך טוב ועונג, והגם שהוא רואה את כל הטוב למעלה מהדעת, אז הוא בא לידי הכרה, היינו שהוא מרגיש בכל האברים, את כח הרע שישנו בהמקבל לעצמו, שהוא המונע אותו מלקבל את הטוב. נמצא לפי זה האמונה שלמעלה מהדעת גורמת לו, שירגיש בתוך הדעת את השונא שלו, מי הוא המפריע מלהגיע להטוב. וזהו קנה המידה שלו, כלומר בשיעור שהוא מאמין למעלה מהדעת בהטוב והעונג, בשיעור זה הוא יכול לבוא לידי הרגשה בהכרת הרע. והרגשת הרע מביאה אחר כך לידי הרגשת הטוב והעונג. כי הכרת הרע בהרגשת האיברים גורמת שיתקן את הרע. והוא בעיקר על ידי תפילה, שיבקש מה', שיתן את הכל בהשפעה, המכונה דביקות, שעל ידי הכלים האלו תתגלה המטרה בהשגחה גלויה, כלומר שלא צריכה להיות בהסתרה, מטעם שכבר יש כלים המוכשרים לקבל."
(רב"ש - ג'. מאמר 68 "סדר העבודה")
סדנה
מה ההבדל בין הכלים שעכשיו כרגע אי אפשר לתת להם גילוי, ואחר כך כן אפשר יהיה לתת להם גילוי? שעכשיו זו השגחה נסתרת, ואחר כך זו השגחה גלויה?
מה ההבדל ביחס האדם שעכשיו לא נותנים לו, ואחר כך ייתנו לו?
*
שאלה: כשמתחברים עם החברים בעשירייה, שנדבקים זה בזה, אנחנו מפסיקים להרגיש את עצמנו ומתחילים להרגיש את החברים, ואז אני יכול להעביר כאן את הכתובת שבה אני רוצה שהקלוריות האלה או האנרגיה הזאת תתקבל מעצמי לחברים. אני רוצה לקבל בהם את הכוחות האלה, את הקלוריות האלה. האם על זה מדובר?
כן, אנחנו צרכים להגיע להתקשרות כזאת שאני לא מרגיש את עצמי בפני עצמי, אלא רק בקשר בינינו.
שאלה: אבל בשלב מסוים זה הרי הופך בשבילי לידע, ואני מתחיל להרגיש את זה ברגע מסוים גם כתענוג. כלומר, אני מתחיל כבר לצפות לזה. מה עושים עם זה?
כן. אבל זה נותן לך אפשרות לעשות פעולות יחד עם האחרים, אז אתם הופכים להיות.. אתם רוצים להגיד, "אנחנו הופכים להיות כאיזה כנופיה שעובדים כולם עבור כולם, כמו באיזה קומנדו חזק, טוב, שמוכן להרוג את כולם, ולהרוס את כולם". זה נכון. אבל אתם ממשיכים הרי באותה הצורה כלפי הלאה, כלפי כל האנושות, כלפי הבורא. זה לא שאתם נסגרים בתוך עשירייה, אלא אתם כלפי הבורא פועלים, ולכן זה בעל מנת להשפיע.
שאלה: איך להעביר את תשומת הלב הזאת מהעשירייה אל הבורא, כדי שהכתובת תהיה בסופו של דבר הבורא?
זה מאוד פשוט. אם אתה עובד לפי מה שצריך להיות אצלנו, לפי העקרונות שלנו, אז הבורא לא יברח. אתה תמיד תגלה שבעצם הוא מלכתחילה נמצא במרכז עשירייה, והוא מתוך מרכז העשירייה פיזר אתכם, ואחר כך אסף אתכם, ומחבר אותם, ורוצה להתגלות איתם יחד, כדי שאתם תגלו אותו ככוח המחבר, כוח הממלא. אתם תראו את זה. הוא לא יברח. אתם לא יכולים להישאר איזה קבוצה שדואגת רק לעצמה, כי הוא בעצם הראשון, הוא בונה אתכם.
שאלה: האם אנחנו מבינים את זה נכון, אם אנחנו אומרים שהרגשת העפר מורגשת מתחת למסך, והתענוג מהטעם הזה מורגש מעל המסך?
כל זה מורגש בתוך החיבור. יותר מזה אני לא רוצה עכשיו לדייק.
שאלה: אנחנו מבינים ששמחה שמגיעה מתוך העשירייה כתוצאה מכך שאנחנו כביכול יודעים איך עובדת כל המערכת. האם זאת הרגשה נכונה, שמחה היא כתוצאה מהכוונה הזאת, או שזה סתם משהו שאנחנו מדמיינים לעצמנו?
השמחה היא באה כתוצאה בין כוח הפירוד לבין כוח החיבור. כמו שכתוב, אין יותר שמחה מהתרת הספקות. מזה יש לנו הרגשה של הצלחת החיבור, גדלות החיבור, גדלות פעולת ההשפעה. זה כנגד זה. תמיד זה על פני זה מתברר.
שאלה: אם אני מרגיש טעם של עפר, ולא נהנה, מהיכן מגיעים כוחות לבקש, כדי שאני אקבל כוחות לעבוד בשמחה?
אתם צריכים כבר להתחיל לשחק עם הבורא שנמצא בינינו בתוך עשירייה, ולהזמין את הכוח ממנו, ושאלות ותגובות הכול כלפי הבורא. והבורא זה סך הכול עשירייה. אם אני פונה לכל עשירייה כאילו באוויר שבינינו, אני פונה אליו, ואני מרגיש משם את התשובה. תנסו את זה כך, תראו שכך זה עובד.
אנחנו צריכים להתחיל לאתר אותו שהוא נמצא בינינו בכל מיני צורות, ניחושים, הרגשות. אנחנו צריכים להתחיל לגלות אותו. אנחנו כבר נמצאים בשלב שפה ושם יכולים לא לדמיין, אלא באמת להרגיש נוכחות של כוח השפעה ששורה בינינו. נסתר עדיין, אבל פה ושם איכשהו מתגלה. אתם תתחילו לעשות כאלה מאמצים פנימיים במשיכה כזאת לזה, ואתם תגלו.
שאלה: מה המשמעות של להיעלם או להימס בתוך העשירייה?
זה שאני פועל בצורה מאוד מאוד אקטיבית, רק שאת הרצונות והמחשבות שלי אני לוקח מהם, מהחיבור בינינו. שהחיבור בינינו הוא קובע כל מה שאני עושה. זה נקרא ש"אני ממיס את עצמי בתוך עשירייה".
שאלה: האם החיסרון הוא לקחת את החיסרון של החברים, כאילו שהיה החיסרון של עצמי?
כן, וודאי, אדרבא זה הכי טוב. אם אני הגעתי היום לקבוצה מת ממש, לא מרגיש, לא מבין, בקושי פותח עיניים, אני נכנס לידם ומתחיל לשמוע מה שהם אומרים, לאט לאט מתעורר, אין לי רצון, אין לי כלום אבל אני מתחיל לקבל מהם. יש להם. אני מתחיל להתעורר. אם אני לוקח את הרצון שלהם, ואני בעצמי ממש כותב את מה שהם חושבים על לוח הלב שלי, זה הכי טוב. בשביל מה אני צריך את העט שלי?
שאלה: כתוב "הבא להיטהר מסייעין בידו", מה ההבדל בין סיוע להתקדמות לבין מילוי של תענוג?
מה ההבדל בין סיוע לעבודה לבין מילוי של תענוג? אלה דברים מורכבים מאד, מה זה מילוי לתענוג, אני לא מבין? סיוע לעבודה זה שנותנים לי כוח לעבודה, כמו שהוא אומר, שאני מוצא את החוט ואת החור בתוך המחט כדי להכניס את החוט לתוך המחט, זה סיוע לעבודה.
תלמיד: מה ההבדל בין סיוע בעבודה לבין התענוג מהגדלות?
בתענוג מהגדלות אני צריך להיזהר שאני לא אהנה מהגדלות כי אז אני עובד עבור הגדלות כי לעבוד עבור מישהו שהוא גדול זה בעצמו תענוג וחומר דלק וזה לא למעלה מהדעת, זה לפי דעתי, אני עובד לפי הכוחות שלי. יש מלא אנשים שאוהבים לשרת לגדולים וזה תענוג בשבילם, הם מתגאים בזה, הם לא צריכים אפילו לקבל שום משכורת חוץ מזה. הנמצא ליד הגדול גדול, יש לו הרגשה כזאת. ולכן אנחנו צריכים כאן להיזהר, לכן הבורא צריך להיות נסתר ואת הגדלות שלו אני לא מקבל בכלים דקבלה, אני מקבל משם רק חומר דלק ולא הגדלות עצמה ממלאת אותי. עוד ניכנס לזה.
תלמיד: יש לי נושא מאוד כבד שאני רוצה לשאול עליו שאלות. לא שאלתי את זה בכנס בצפון אמריקה, אבל אתמול היה יום השנה השלושים לתנועת הסטודנטים הסינית, למרד הסטודנטים. בשבילי זה יום חשוך, אני מרגיש המון כאב. אם אני מסתכל על העתיד ועל מה שקורה היום בין סין לבין ארצות הברית, אני מרגיש חסר אונים, אני לא יודע מה אפשר לעשות. לכן יש לי שאלות על זה.
כמקובלים, כשאנחנו רואים לפנינו ייסורים כל כך גדולים שעתידים להגיע, מה אנחנו יכולים לעשות? האם רק לעשות עבודה רוחנית או שצריך גם לפעול כמו שעשו רבי עקיבא ותלמידיו לפני אלפיים שנה כשנלחמו ברומאים על מנת למנוע פלישה לישראל? אפילו פוליטית, מה אפשר לעשות במצב שבו אתה חושב שאתה כן יכול לתת הכוונה אבל המצב מאוד מאוד רגיש מבחינה פוליטית?
כתשובה לשאלה שלך וגם בקשר למה שקורה בסין ובאמריקה ובכלל בכל העולם, אני אגיד לך רק דבר אחד. ישנם מצבים שעליהם אנחנו לא יכולים לפעול בצורה ישירה, אלא בצורה אלטרנטיבית, היקפית כזאת. על סין אנחנו לא יכולים לפעול, גם אין לנו שם לא קבוצות ולא כלום, וגם היחסים בין סין לארצות הברית, אלה דברים מאוד גלובאליים.
אם אנחנו נעבוד על הריכוך של כוחות הרע שבעולם, להביא כנגדם כוח הטוב של חיבור, כוח הטוב בעשיריות הקטנות, הבודדות שלנו, הוא יכול ממש לשנות את כל הרע הזה שמתגבר. וצריכים לראות שהמלחמות האלה הן מלחמות שהן חייבות להיות, זו התפתחות אגואיסטית, כך זה צריך להיות. או שזה קרה לפני שלושים שנה עם הטנקים ועם הכול, או שזה קורה היום. זו התפתחות שצריכה כך להתקדם ואנחנו צריכים בהתאם לזה להשתדל לעשות את שלנו.
אתה לא מבין עד כמה שעל ידי הלימודים, על ידי הכנסים, על ידי עבודה בעשירייה, אנחנו בכל זאת ממשיכים את האור בעולם והוא פועל בצורה כזאת גם על המצב בסין. יותר מזה אין לי מה להגיד, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לעשות. בצורה יותר ישירה וקונקרטית, לא. אבל זה שאנחנו פועלים ככה, אנחנו פועלים דרך העיגולים, לא ביושר, אלא דרך העיגולים, זה סימנים טובים מאוד. אני רואה שזה עובד, זה פועל.
תלמיד: אני מבין את המצב ומה שקורה, אבל אני ממש לא יכול להחזיק.
זה מה שאנחנו יכולים לעשות. תראה בישראל, מה אנחנו יכולים לעשות עם כל הפוליטיקה, עם כל מה שקורה כאן? הכול מתפרק, מתפורר עד כדי כך, אנחנו חייבים לראות שהכול נתון לנו לעבוד.
קריין: אז קטע מס' 35 מתוך רב"ש ג', "רוממו ה' אלוקינו"
""רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש ה' אלקינו". "רוממו". פירושו, אם האדם רוצה לדעת רוממות וגדלות ה' אלקינו, זה יכולים להשיג רק על ידי דביקות והשתוות הצורה. אם כן מהו השתוות הצורה, ואיך מגיעים להשתוות הצורה. "והשתחוו להר קדשו". עניין השתחויה היא הכנעה, היינו שמרכין את הדעת שלו, ואומר, מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מבטל ומכניע אותו. לאיזו בחינה אני מכניע אותו, ל"הר קדשו". "הר" פירושו הרהורים, היינו מחשבות. "קדשו", פירוש קדוש ומופרש מהדבר, שענינו הוא, שפורש את עצמו מהרצון של קבלה. "והשתחוו", היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים, ויקבל על עצמו רק מחשבות של קדושה. וזהו, "השתחוו להר קדשו". ומדוע צריכים להכניע את עצמו למחשבות של קדושה, היינו לפרוש את עצמו מקבלה על מנת לקבל - "כי קדוש ה' אלקינו", שהבורא הוא רק משפיע. לכן צריך להיות בהשתוות הצורה כמו הבורא. ועל ידי זה יכולים להשיג את רוממות ה'. ואחר כך יכולים להגיע לידי השגות רוממות ה' אלקינו."
(רב"ש - ג'. מאמר 128 "רוממו ה' אלוקינו")
שאלה: מהו אותו דבר בתוך האדם שמגיע להשתוות הצורה עם הבורא?
הרצון שבתוך האדם הוא מתלבש בכוונה על מנת להשפיע ויחד הרצון עם הכוונה, הוא מגיע להשתוות הצורה עם הבורא, הוא משפיע כמו שהבורא. כך אנחנו מגיעים להשתוות הצורה עם הבורא. רצון, עליו צמצום, עליו מסך ופעולה בעל מנת להשפיע שנקראת "אור חוזר", שרוצה להחזיר את כל מה שיש לו לבורא, למלאות את הבורא, ואז הוא נכנס במגע עם הבורא, במידה הזאת מרגיש אותו, ועושה חשבון כמה הוא מסוגל למלאות את הבורא בהשפעה אליו. השפעה לבורא יכולה להיות בזה שמקבל ממנו, כי אין מה לתת לו, ואז הוא מתחיל לבדוק כמה הוא יכול לקבל ממנו כדי להשפיע לבורא, עושה פעולה הפוכה מהכוונה, הפעולה היא קבלה, הכוונה היא השפעה, וכך מגיע לדבקות בבורא.
שאלה: רב"ש אומר כאן "רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו". האם זה במחשבה, זה פיזי, על מה הוא מדבר בכלל? זה בכוונה או בעשייה בפועל?
רוממו את ה' א-לוהינו, זאת אומרת רוממו את תכונת ההשפעה והאהבה. איך אתה יכול לרומם את זה? בזה שאתה רוצה שיהיה לך את זה, השפעה ואהבה, זה נקרא לרומם. באהבת הזולת, בהשפעה לזולת אתה מבטא את זה, בזה אתה מרומם אותו, ואז בהשפעה הזאת לזולת אתה מרגיש שאתה דומה לו. ואז כתוב, "והשתחוו להר קדשו", זאת אומרת הר זה הרהורים שהם עוזרים לך להשתחוות לבורא, להכניע את עצמך. דווקא בגלל שיש לך המון ספקות ובעיות ובלגן והכול, על פני זה אתה יכול לבטא את היחס שלך לבורא ולהשתחוות, "השתחוו להר קודשו". למה? כי קדוש. קדוש ה' א-לוהינו. זה שהוא קדוש זה נקרא שהוא נבדל, שעד כדי כך הוא נמצא בהשפעה, שאתה, בכמה שאתה משיג את ההשפעה לפי השתוות הצורה, במקצת מזהה אותו כדי שיהיה לך כוח, יכולת, להשתחוות אליו, להר קדשו.
תלמיד: ברור שאני לא מכיר את הבורא, אז מול מי אני צריך להשתחוות ולהתבטל?
מול תכונת ההשפעה והאהבה.
תלמיד: זה מילים יפות. מול מי אני צריך להשתחוות ולהתבטל? מול החבר? מול מי?
מול אהבת הזולת.
תלמיד: חבר, קבוצה, עשירייה?
לממש את זה וודאי בתוך העשירייה.
תלמיד: להתבטל מולם זה נקרא להשתחוות אליו?
הכול כדי להגיע למצב שאתה אוהב אותם.
תלמיד: אנחנו לומדים ש"הכול במחשבה יתבררו", האם בעשירייה אני צריך לעשות משהו במחשבה או בפועל ממש להתבטל?
מה זה להתבטל?
תלמיד: זה מה שאני שואל, מה זה נקרא להתבטל.
אני לא יודע. תגיד לי באיזה פעולות אתה יכול להתבטל כלפי החברים?
תלמיד: אנחנו לומדים, תהיה אפס, תהיה פה, תהיה שם.
רגע, אבל אני שאלתי על פעולות.
תלמיד: בפרקטיקה אם מישהו מעליב אותי אז אני לא צריך להיות בתגובה אליו.
מדברים על להתבטל כלפי החברים, ואתה אומר, הוא מעליב אותי.
תלמיד: אבל אם אני לא עונה וכאילו לא נעלב ממנו, כלומר אני נעלב בפנים אבל אני לא מראה לו שאני נעלב?
איזה משחקים אלה?
תלמיד: אז מה זה נקרא להתבטל בעשירייה?
להתבטל לעשירייה זה נקרא שאני כל הזמן חוקר עד כמה הם דרוכים להגיע להשתוות הצורה עם הבורא ואני משתחווה אליהם ועושה איתם גם כן אותו דבר. אני הכי קטן, אני הולך בעקבותיהם.
תלמיד: מה שאתה אומר לי בעצם, שאני צריך לשמוע מה שהם אומרים לי, ולקבל אפילו שזה לא על פי דעתי.
בטח, איזו דעתך? מה, יש לך דעת?
תלמיד: אני יותר חכם מהם, מה זאת אומרת.
זה טוב. יש לך עבודה יפה, שאתה עושה את זה נגד דעתך.
תלמיד: אז מה אני צריך לעשות עכשיו? כל פעם מדברים פה על מחשבה מעל הדעת, תהיה מעל הדעת, כך אתה מתחבר. אז מה אני צריך לעשות פה, להגיד לעצמי, כמה שאתה חושב שאתה חכם, אתה טיפש אם לא תעשה את הפעולות מול החברים שלך, למרות שאני רואה שאני הכי חכם בשולחן? זאת הכוונה, שאני צריך לבטל את עצמי במחשבות שלי מולם, זה כל הקטע של חיבור לבורא?
מפני שבהם נמצא בורא. אתה לא יותר חכם או יותר טיפש מהם, אלא אתה מודד את זה בכלל לא בכלים הנכונים. אתה יכול להיות חכם מכולם, מהם, פי מיליון, אבל זו לא אותה חכמה, זו לא חכמה אנושית. אלא בהם, מתוך שהם מחוברים ביניהם, נמצא בורא. ובך אין כלום חוץ מהבהמה שלך החכמה. אז כדאי לך להשתחוות לפניהם, כי בצורה כזאת אתה משתחווה לבורא.
תלמיד: יש לי הרבה בעיות, אבל אחת הבעיות שלי שאני בטוח באמת ממרום גילי שאני צודק במה שאני חושב.
כך כל אחד יכול להגיד. רק ליתר האנשים יש יותר מזל, שיחד עם זה שהם מרגישים שהם חכמים, הם גם מוכנים לנסות לעבוד נגד זה שהם חושבים שהם חכמים, ואתה לא.
תלמיד: זה בדיוק. מאיפה לוקחים את הכוח להתבטל מול החברה הזאת, כשאתה בטוח שאתה חכם?
אני לא יודע. אני אמרתי לך מה לעשות. אתה יכול לעשות, תעשה. לא, לא.
תלמיד: לא הבנתי מה אתה אומר לי מה לעשות.
להשתחוות. להשתחוות זה להתבטל.
שאלה: התחלת להסביר על איזשהו תרגיל שאפשר אולי לעשות, כדי לעשות פעולה של השפעה בתוך העשירייה. אמרת לבנות יחס בתוך העשירייה ואז לשמוע את מה שהחבר אומר, משהו כזה.
תתחילו כרגיל, אין כאן שום דבר חדש שאני אומר. תתחילו להשתדל לראות את העשירייה שהיא נמצאת במצב המושלם. לכן חייבים להשתחוות כלפי העשירייה, אין ברירה, בצורה שכל הזמן תתחילו לחשוב על העשירייה, כל הזמן לחשוב על העשירייה. זהו, פשוט מאוד.
אתה לא צריך לזכור את הפרצופים שלהם. אני מבין שזה לא מושך אותך. אבל המושג של עשירייה שבה נמצא הבורא אבל נסתר ממך, וזה נמצא כאן ונסתר, לכן תנסה להתחבר בלב שלך, לחבר את הלב שלך איתם, ואתה תתחיל להרגיש איך הבורא נמצא בהם. הם בעצמם לא ירגישו, כמו רבי בן קיסמא, ואתה תרגיש.
שאלה: אני אוהב לדבר פרקטיקה. קרו לי הרבה מקרים בחיים שבא לי למות, והייתי מוכן למות ולא ללכת לפי מה שהם אומרים לי.
אתה מספר לנו שאתה עקשן.
תלמיד: לא שעקשן. נעלב עד עמקי נשמתי ובא לי רק למות. אבל במיוחד מול בת הזוג, מאוד קשה.
רק אל תביא לנו [את הבעיות שלך], לכל אחד יש מספיק משלו.
תלמיד: זה נכון. לכן, מאיפה לקחת כאלה כוחות, זה כוח עצום, להתנגד לזה, לא למות שם?
הבעיה שלנו, אתה יודע מהי? ערבות.
(סוף השיעור)