שיעור בוקר 26.01.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"מקומו של עולם" - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "מקומו של עולם" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 4.

"הנה "מקום" בעבודה יש לפרש מקום חסרון. כלומר, אם יש לאדם איזה חסרון, יש לומר, שיש לו מקום לקבל מילוי על החסרון. אבל אם אין לו חסרון, לא שייך לומר שיכול למלאות, היות שאין לו למי למלאות. כדוגמת, שאם אינו רעב, אין הוא יכול לאכול. שזה נקרא, שאין לו מקום בשביל למלאות רעבונו, או אם אינו צמא, אין הוא יכול לשתות מים, מסיבת שאין לו מקום לקבל את המילוי."

(הרב"ש. מאמר 20 "מהו אין לך דבר שאין לו מקום, בעבודה" 1991)

תלמיד: למה "מקום" נקרא שם ה', אחד מהשמות של הבורא?

כי המקום שבו אנחנו יכולים לתאר את הפעולות הוא בתוך הבורא.

תלמיד: פעם שמעתי ממך תיאור, שמקום זה מה שנשאר אחרי שמוציאים את כל הדומם, הצומח והחי.

אפשר גם כך להגיד, כן.

תלמיד: מה זה המקום הזה?

המקום הוא מקום חיסרון שעומד להתמלאות ממה שחסר לו.

תלמיד: והחיסרון הוא מצידנו.

כן.

תלמיד: האם יש עוד משהו מצידנו?

מספיק לך את זה.

תלמיד: בעשירייה שלי יש את החיסרון לחיבור, לא רק את ההבנה אלא גם את החיסרון ואת הכאב. זה דומה לכך שאתה מקבל אוכל, טועם ואומר "אני לא רוצה לאכול את האוכל הזה". איך אנחנו מתגברים על כך שטעים לי, לא טעים לי?

אני חושב שבלי טעמים אי אפשר למלא את המקום.

תלמיד: לטעום דרך החבר במקום לטעום דרך הטעם שלך, האם זה מה שאתה אומר?

יכול להיות.

תלמיד: איך שומרים על חיסרון תמידי לרוחניות ומגבירים אותו כל יום מחדש?

צריכים לעבוד על זה. על ידי החיבור בינינו, בזה אנחנו מעוררים את מקום החיסרון.

תלמיד: כלומר כל העבודה היא לעבוד על זה בעשירייה, להגדיל את החיסרון.

כן.

תלמיד: האם כדי לקבל חיסרון להשפעה וחיבור צריכים לקבל אור שהוא יעשה את החיסרון הזה?

כן.

תלמיד: החיסרון בעצמו לא מתגלה.

נכון.

תלמיד: האם החיבור בינינו בונה מקום?

כן.

תלמיד: למה החיבור בינינו בונה מקום?

כי אז אתה מגלה מה חסר לך.

תלמיד: האם מה שחסר לי זה המקום?

כן.

תלמיד: ומה זה המקום המשותף שלנו?

מה שחסר לכם יחד.

תלמיד: כלומר אין דרך לגלות את המקום אלא רק דרך החיבור, הוא מגלה אותו. וכשהמקום מתמלא, מה זה המקום הזה?

כשהמקום מתמלא, אז אתה מרגיש מילוי בִמקום המקום.

תלמיד: האם מתוך החיבור מתגלה מקום או דווקא מחוסר חיבור מתגלה מקום?

מחוסר חיבור.

קריין: קטע מספר 5.

"אומרים "ברוך המקום". היינו בזמן שהאדם זוכה לקבל את בחינת חסרון של הבורא, שהוא רצון להשפיע, אז האדם נותן תודה לה' עבור זה שהבורא נתן לו את המקום שלו, היינו שהוא הרצון להשפיע, שזה יש להבורא. והאדם צריך להגיע לדרגה זו, היינו שיהיה לו הרצון להשפיע. לכן אומרים "ברוך המקום", עבור זה שנתן לנו את המקום, היינו החסרון שלו, שהיא הרצון להשפיע, שברצון הזה של הבורא יכול הבורא למלאותו עם טוב ועונג."

(הרב"ש. מאמר 20 "מהו אין לך דבר שאין לו מקום, בעבודה" 1991)

תלמידה: איך נוכל לזהות וליצור מקום של חיסרון בתוכנו כדי לקבל את אור הבורא?

רק על ידי הלימוד. כשלומדים יחד, מעבירים מאחד לאחר התרשמות מהלימוד, ואז מתוך זה בכל אחד יש התכללות, הצטברות הרצונות. כל אחד שעובר את השלבים האלו יכול במשהו לבטא את החיסרון שנולד בו.

תלמידה: איך לפתח רצון למשהו שעדיין לא טעמנו או הרגשנו?

זה לא נכון. אנחנו כן מוכנים לעורר חיסרון אפילו לדברים שלא הרגשנו, מתוך זה שהיסודות של הרצונות האלה נמצאים בנו.

תלמידה: איך אנחנו מעוררים מקום של חיסרון כזה בעם ישראל?

על ידי העבודה שלנו. עלינו להתחבר ולהשתוקק בחיבור בינינו לגלות את המצב, שהבורא ישלוט בנו, ישרה בנו, ומתוך זה לגלות את מקום החיסרון.

תלמידה: מה זה אומר "ברוך המקום"?

אנחנו מברכים את הבורא על כך שגילה את המקום, ושאנחנו יכולים לגלות אותו, להידמות לו ולהודות לו.

תלמיד: יוצא שכל הבריאה היא מין מערכת של חסרונות. הבורא פיזר בכל האנושות מלא חסרונות והחיים מתחילים. הוא כותב שאם בן אדם מקבל חיסרון למים, הוא צמא, אז הוא הולך לשתות. כלומר החסרונות הם מאוד ברורים. בחיסרון הרוחני, בן אדם מקבל התעוררות של הנקודה שבלב, מתחיל להיות לו מאוד ברור שחסר לו משהו מעבר לעולם הזה, והוא מגיע ללמוד שיטה. ככל שהשנים עוברות, זה הופך להיות פחות ופחות ברור, החיסרון הופך פחות חד כפי שהיה בהתחלה. אני מניח שכל אחד שהתעוררה בו הנקודה שבלב הגיע הנה ורצה לטרוף הכול, כל שיעור, כל פעולת הפצה, כל מפגש עם החברים, כל ישיבת חברים. וככל שהשנים עוברות, הבורא לוקח את החדות הזאת, זה הופך להיות קצת פושר.

למה הוא עושה את זה? למה לא כמו שאני רעב ואני רוצה ללכת לאכול, כך יש לי נקודה שבלב ואני רוצה לאכול רוחניות, אני רוצה להשפיע לחברים? למה הוא לא נותן לזה להיות ברור? למה הוא צריך לפזר את ההרגשה הזאת ולהפוך אותה ללא ברורה?

זה כמו בצילום. כשאתה עומד לצלם, אז אתה לוקח את המצלמה ומכוון אותה כך שמה שאתה עומד לצלם יהיה ברור, כך גם כאן.

תלמיד: זה נראה שכשאתה מגיע לדרך, אז התמונה מפוקסת, הכול כביכול ברור.

כן.

תלמיד: וככל שאתה מתקדם ורוצה לצלם עוד ועוד, אתה לא מצליח לתפוס פוקוס, הבורא כל הזמן זז, אתה לא מצליח לעקוב אחריו, לשמור על פוקוס. ואז מגיעות כל מיני שאלות, אם אני מצלם נכון בכלל, אולי אני צריך להחליף מצלמה. לְמה הוא עושה את זה? תשאיר את הפוקוס, נעבוד, נצלם הרבה תמונות ונתקדם.

זו לא המטרה. המטרה היא רק איך אני יכול לראות את התמונה בצורה ברורה, שאז אני והבורא מסתכלים בעין אחת.

תלמיד: מה הבורא רוצה לתת לנו בזה שהוא מסתיר את עצמו והופך את העבודה למאוד מבלבלת ולא ברורה?

לא, הוא לא עושה את הדברים האלה כדי שהם יהיו מבולבלים. ההיפך, הוא מכוון אותנו לכך שנסתכל בתמונה דרך הערבות שלנו. ואם אין לנו ערבות, אז אנחנו לא רואים זאת נכון. זה הכול.

תלמיד: כתוב: "אומרים "ברוך המקום". היינו בזמן שהאדם זוכה לקבל את בחינת חסרון של הבורא, שהוא רצון להשפיע". מה זה "חיסרון של הבורא, שהוא רצון להשפיע"? לבורא יש חיסרון שהוא רצון להשפיע? הבורא הוא השפעה, זו המהות שלו, כוח להשפיע. יש פה סתירה.

לא.

תלמיד: אם הבורא הוא השפע, הגורם לשפע, איך פתאום יש לו חיסרון שהוא רצון להשפיע?

אין לו רצון? יש לו רצון להשפיע, לכן ברא את העולם.

תלמיד: כן, אבל יש לו חיסרון?

כן, חיסרון להשפיע.

תלמיד: איך לגלות את המרחק ביני לבין הבורא?

לא יודע. אין לנו קנה מידה.

תלמיד: בזמן שאני בתוך העשירייה שלי אני מגלה מה צריך תיקון. אבל יש פעולה אקטיבית על מנת לגלות את המרחק ביני לבין הבורא, מה צריך לעשות?

אתה שואל איך אני יכול לגלות את המרחק ממני לבורא?

תלמיד: האם זו רק מתנה?

זו מתנה, ברור.

תלמיד: גילוי המרחק ביני לבין הבורא הוא משהו אקראי?

לא.

תלמיד: מהו התהליך לגילוי המרחק?

המרחק מתגלה על ידי החיבור. עוד נדבר על זה.

תלמיד: חיבור זה אותו דבר כמו הבורא?

לא.

תלמיד: אבל בתוך החיבור נגלה את תכונת הבורא?

כן.

תלמיד: אז על מנת לבוא לרצון חיבור ותפילה, עליי לראות ולהרגיש קודם כל את המרחק.

כן.

תלמיד: האם אני מרגיש את החיבור כאילו כבר הצלחנו.

כן.

תלמיד: איך לראות את המרחק לפני החיבור, על מנת שיהיה דלק?

לא יודע.

תלמיד: הזמן לקראת הכנס מואץ, נותר פחות מחודש, אנחנו בתחילתו של שבוע ומורגשת עבודה מאוד מיוחדת של כל הכלי, כל יום הוא קריטי. במה חשוב להתמקד השבוע, שלא נתפזר, נפספס את מה שחשוב לך להוביל אותנו לקראת הכנס?

לגלות את הכלי הכללי עם כל ההבחנות שבו. זה מה שעלינו לגלות ואז נוכל להיות בטוחים שאנחנו אוחזים בבורא ובכוחותיו.

תלמיד: במה צריך להתמקד כדי לגלות את החיסרון, מה הכי עוזר?

כל אחד מאיתנו צריך להשתדל להיות במרכז העשירייה, ושהעשירייה תהיה במרכז החברה, והחברה תהיה במרכז המציאות. ואת המציאות הזאת נחבר לבורא, שהוא הכוח המרכזי.

תלמיד: אני אצא עכשיו לרחוב ואקבל מחשבות זרות. למה יש הרגשה כאילו המחשבות הזרות הן לא חלק מהתהליך בו עלינו להשתמש, לבנות מעליו חיסרון יותר גדול. לפני כל כנס היו הרבה הפרעות לחברים, איך בערבות ההדדית שלנו נשמור שלכל חבר תהיה נקודת אחיזה לעלות מעל כל ההפרעות האלה?

תחשבו על זה עד מחר ומחר נדבר.

(סוף השיעור)