שיעור בוקר 22.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא "שבעת האושפיזין" - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "שבעת האושפיזין" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 7.

אושפיזין יעקב - ספירת תפארת

"יעקב הוא בחינת קו אמצעי, שמתפקידו הוא לתקן את הקו שמאל, הנקרא "פחד יצחק". מה שאין כן להקו ימין אין במידותיו של יעקב לתקן. כי מבואר בהסולם שקו אמצעי נוטה לחסד. לכן אין לנו מה להוסיף להקו ימין. מה שאין כן יצחק, שהוא בחינת דין, אז בא יעקב ומתיישב את עצמו בקו שמאל, בכדי לתקן אותו עם מדת הרחמים."

(הרב"ש. 378. "וישב יעקב בארץ מגורי אביו")

שאלה: למה צריך לתקן את קו שמאל? הוא מושלם כמו שהוא.

מה זה כמו שהוא? הוא לא שלם.

תלמיד: הוא עומד כנגד הימין עם כל הכוח שלו בצורה שלמה, מה צריך לתקן בו?

קו שמאל הוא לא שלם. הוא לא שלם בפני עצמו, יש בו חיסרון מלכתחילה.

תלמיד: מה התיקון שקו שמאל יכול לקבל או צריך לקבל?

מה רב"ש כותב?

תלמיד: רחמים.

רחמים, כן.

תלמיד: מה זה התיקון הזה?

הפוך מדין.

תלמיד: מה זה קו שמאל, כנגד מה הוא? אני שם לב שהוא כל הזמן מכוון נגד הזולת, נגד מה שקיים מחוץ לי, כך אני רואה אותו.

באופן פשוט, קו שמאל הוא הרצון לקבל. אז איך אנחנו יכולים לתקן אותו?

תלמיד: לתקן אותו זה שהוא לא יהיה מכוון כלפיי, אלא שיהיה מכוון החוצה ממני, לטובת מישהו, לטובת משהו, לא לטובתי.

בסדר.

תלמיד: אבל זה התיקון הכללי, למה זה תיקון של קו שמאל? זה כוח שעומד כנגד כוח הימין, למה קו שמאל צריך תיקון?

אם אתה אומר שהכול עומד נגד הכול, אז אין לך מה לתקן.

תלמיד: קשה לי לברר את התיקון הזה.

"יעקב הוא בחינת קו אמצעי," כך הוא אומר "שמתפקידו הוא לתקן את הקו שמאל," זאת אומרת, אומנם יעקב הוא קו אמצעי והוא מגיע ומתקן את קו שמאל, אבל יעקב הוא לא ימין, הוא קו אמצעי "הנקרא" שמתקן אותו ""פחד יצחק"." זה כבר לא שייך ליעקב אלא ליצחק. "מה שאין כן להקו ימין אין במידותיו של יעקב לתקן." למה? כי מבואר בהסולם שקו אמצעי נוטה לחסד. לכן" כאן "אין לנו מה להוסיף להקו ימין. מה שאין כן יצחק, שהוא בחינת דין, אז בא יעקב ומתיישב את עצמו בקו שמאל, בכדי לתקן אותו עם מדת הרחמים."

תלמיד: זאת אומרת, לקו שמאל צריכה להיות איזו תוספת, ואז הוא יהיה שלם, הוא יקיים את הייעוד שלו?

כן.

שאלה: שמעתי בתוך המאמר הזה שקו שמאל זה פחד.

כן.

תלמיד: יצחק הוא לא רצון לקבל אלא פחד, התיקון העיקרי צריך להיות מכך שיש שם פחד, לאו דווקא מהדבר עצמו. מהו הפחד הזה?

פחד יצחק זה שהוא יכול לשלוט על הרצון לקבל כך שהוא לא יגיע לתיקון.

תלמיד: זאת אומרת, השמאל עצמו הוא לא הרצון לקבל, הרצון לקבל זה משהו שהוא נפרד, רק הפחד ממנו הוא השמאל?

לא, יש כאן עניין חשוב. יש תכונה ותכונה ששולטת על משהו, ואנחנו מרגישים את התוצאה משליטת התכונה. ולכן כאן השאלה, למה יעקב הוא קו אמצעי? הוא צריך להיות ימין, וכאן הוא הקו האמצעי, כי כתוב "שמתפקידו הוא לתקן את הקו שמאל, הנקרא "פחד יצחק". מה שאין כן להקו ימין אין במידותיו של יעקב לתקן. כי מבואר בהסולם שקו אמצעי נוטה לחסד. לכן אין לנו מה להוסיף להקו ימין." מה תוסיף לימין, הוא כבר ימין? "מה שאין כן יצחק, שהוא בחינת דין, אז בא יעקב ומתיישב את עצמו בקו שמאל, בכדי לתקן אותו עם מדת הרחמים." ואז נעשה קו אמצעי.

תלמיד: האם לעשות שימוש נכון בדין זה הקו האמצעי?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, להוסיף לו איזן תוספת, כדי שיהיה אפשר להשתמש בו.

כן.

תלמיד: למה אברהם עצמו, קו ימין, לא יכול לעבוד לבד? למה הוא צריך את יעקב בשביל לעבוד מול קו שמאל, מול הדין, אם הוא עצמו חסד, הוא עצמו רחמים? למה הם צריכים את יעקב באמצע, למה הם לא יכולים לעבוד ביחד?

הם לא יכולים, הם צריכים להיפגש כביכול ביעקב.

תלמיד: הם צריכים איזו מסננת, משהו שיעשה ביניהם סינתזה?

נגיד, כן.

שאלה: למה יצחק לא תיקן את קו שמאל? אנחנו רואים שאברהם תיקן חסד ויצחק מסמל את השמאל, למה הוא צריך עוד את יעקב שיבוא ויתקן אותו?

כי אין לו כוח חוץ ממנו, איך יצחק יכול לתקן את השמאל?

תלמיד: אז מה העבודה של יצחק?

העבודה של יצחק היא לשלוט על השמאל.

תלמיד: אז מה התוספת שיעקב מביא לו כמו שכתוב "ומתיישב את עצמו בקו שמאל", מה זו העבודה הזאת שהוא מוסיף?

זה ימין.

תלמיד: אברהם הוא קו ימין, הוא מסודר, ויצחק זה קו שמאל "פחד יצחק". "מה שאין כן יצחק, שהוא בחינת דין, אז בא יעקב ומתיישב את עצמו בקו שמאל, בכדי לתקן אותו עם מדת הרחמים." מהי העבודה שיעקב מוסיף ליצחק?

כתוב כאן שיעקב מוסיף את מידת הרחמים.

תלמיד: מה זו מידת הרחמים שהוא מוסיף?

כנגד מידת הדין.

תלמיד: הדין בא מלמעלה, משהו קבוע, בא איזה דין, מהם הרחמים שהוא מוסיף? לא ברור לי מה זה רחמים.

רחמים זה קו ימין. אבל הוא מבקש תוספת לקו שמאל כדי שיישאר אחרי ההתערבות קו אמצעי.

תלמיד: מה הוא מבקש שם?

לבטל את השמאל, לאזן את השמאל אפשר להגיד.

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים שאנחנו לא מבטלים אלא עובדים על גבי מה שיש.

כן, ודאי שאי אפשר לבטל, אלא מדובר כאן בתוספת כוחות.

תלמיד: לא ברור איך נשאר אותו דין אבל מוסיפים לו רחמים שמאזנים אותו.

הדין נשאר בכלים אבל התנאים משתנים.

תלמיד: כלומר יעקב משנה את התנאים של אותו דין?

כן.

תלמיד: במה הוא משנה אותם?

כי הוא בא ומצטרף לאותו מצב. תקרא שוב.

קריין: שוב קטע מספר 7.

"יעקב הוא בחינת קו אמצעי, שמתפקידו הוא לתקן את הקו שמאל, הנקרא "פחד יצחק". מה שאין כן להקו ימין אין במידותיו של יעקב לתקן. כי מבואר בהסולם שקו אמצעי נוטה לחסד. לכן אין לנו מה להוסיף להקו ימין. מה שאין כן יצחק, שהוא בחינת דין, אז בא יעקב ומתיישב את עצמו בקו שמאל, בכדי לתקן אותו עם מדת הרחמים."

(הרב"ש. 378. "וישב יעקב בארץ מגורי אביו")

תלמיד: לא ברור התיקון הזה, מה יעקב מוסיף שם.

הוא מנטרל את האגו ברצון לקבל שיש לנו.

תלמיד: על ידי זה שהוא מתיישב, שהוא מקטין את עצמו?

על ידי זה שמגלה את עצמו בקו הזה שקודם היה דין. רב"ש ממשיך להסביר בקטע 8.

"יעקב נקרא מדת הרחמים, שרחמים מראים על שלימות. היינו שעל ידי הסתלקות הג"ר דחכמה הוא יקבל עכשיו שלימות, היינו חכמה המלובשת בחסדים. וזה נקרא שלימות, שאין כאן מחסור לא מחסדים ולא מחכמה. וזה קו אמצעי, שהוא כלול מחכמה ומחסדים. לכן נקרא יעקב נורא, היינו יראה, ונקרא גם כן רחמים, ונקרא שלימות, כי אין כאן שום" חיסרון "מחסור."

(הרב"ש. 494. "אין יראה אלא במקום שלמות")

שאלה: האם חסד זה חלק מהרחמים? זה בעצם חלק מתכונה שהיא גם רחמים וגם חסד שבאה מתוך הימין.

כן.

תלמיד: מה הפחד שיצחק מגלה? הרי דרך החסד והרחמים הוא מתגבר על הפחד.

יצחק עובד עם כלים דקבלה.

תלמיד: מה הפחד בדיוק?

פחד לעבוד עם כלים דקבלה.

תלמיד: אבל אם הוא רצון לקבל, הוא בעצם עדיין לא בהשפעה.

כן.

תלמיד: הוא רוצה להשפיע והוא לא יכול להשפיע, ואז הוא צריך את העזרה של יעקב.

אז יהיה לו כוח יותר בלהשפיע.

תלמיד: מה זה הכוח שיעקב מביא ליצחק שיוכל כן להשפיע?

הוא מביא לו כוח השפעה.

תלמיד: האם הפחד הזה זה המחסום שאנחנו מדברים עליו?

לא.

שאלה: לפני יומיים קראנו שיצחק תיקן את הכול בסוכה. הוא נהיה עשיר מאוד בגלל שהוא תיקן כאילו את כל הזבל.

כן.

תלמיד: הוא סיים את כל התיקונים של קו שמאל. הוא מקבל את הכול, כאילו נרשם עליו התיקון. אם אנחנו מתייחסים לזה שיצחק עשה את התיקון של כל השמאל שהתגלה שזה בעצם עיקר סוכות. אם את הסוכות יצחק הוא זה שמתקן את כל הפסולת, מה יעקב עושה?

יעקב מתקן את קו שמאל בו"ק, הוא לא יכול לתקן את הרצון לקבל.

תלמיד: אז אחרי יעקב מה עוד צריך לעשות?

צריכים להקטין את קו שמאל ולצרף אותו לימין ולהגיע לקו האמצעי.

תלמיד של מי העבודה הזו?

זו עבודה של יצחק ויעקב.

תלמיד: קשה מאוד להבין את החלוקה בעבודה של מה שנקרא יצחק בעבודה, לבין מה שעושה יעקב. גם על יצחק כתוב שהוא נכלל מחסדים, שיש בו את החסדים של אברהם. אז לכאורה הוא יכול לעבוד ולתקן. מה ההבדל בין מה שיצחק יכול לעשות לבין מה שיעקב צריך להשלים אחריו?

יצחק יכול לעצור את הפעולה, ויעקב יכול להמשיך את הפעולה.

שאלה: כתוב במאמר שיעקב בא אל יצחק. אנחנו יודעים שיעקב הוא תולדה של יצחק.

כן.

תלמיד: לא ברורה מערכת הגומלין, הוליד אותו כדי להזמין אותו לבוא אחריו. זאת אומרת הוא ידע מראש שהוא יצטרך אותו. האם יצחק ידע שהוא יצטרך את החסד הזה בתוכו?

זה לא חשוב, אלא כל אחד מתפקד לפי כמה שהוא יכול להביא לתיקון את המלכות הכללית.

תלמיד: אנחנו קראנו הרבה על התולדות של הפרי מהעץ, זאת אומרת של הדבר הפנימי. האם לא חשוב לדעת את סדר ההשתלשלות כדי לעשות את התיקון?

אנחנו רואים שלפעמים זה עובד נגד סדר.

שאלה: אז איך האדם יודע מה לעשות בתוך או בפנים, אם לא ברור לו מה הסדר שהוא צריך לפעול מבחינת התיקון שהוא צריך לעבור, או העשירייה?

האדם צריך לפעול לפי מה שמתגלה לפניו ואין כאן שום חכמות, אלא פשוט לפעול לפי הסדר שמתגלה.

תלמיד: זאת אומרת, ללכת ממש עקב בצד אגודל?

לא יודע מה זה אגודל, אלא פשוט כך ללכת.

שאלה: הצדקה זה החומר של החסדים?

כן.

שאלה: בעניין האדם צריך לעבוד עם מה שמתגלה לפניו, זה מה שאמרת עכשיו.

כן.

תלמיד: אז זה מחזיר אותי לחלק הראשון של השיעור, שאמרנו שאנחנו צריכים להתחבר להשתוקקות הפנימית, לחיסרון של החבר.

כן.

תלמיד: איך אנחנו מזהים אותה, נניח גם עכשיו בשיעור כשחברים קמים לשאול שאלות, לפעמים אני בעיניים המקולקלות שלי רואה כאילו אלה כל מיני התפלפלויות ודברים שהם בחיצוניות שמפריעים לי או מעוררים בי התנגדות. איך הרב יודע להפשיט את הלבוש החיצוני הזה ולהתחבר להשתוקקות הפנימית של כל חבר, לא להתבלבל ממה שנראה מבלבל, להתחבר רק למקום הפנימי, לחיסרון הפנימי?

אני לא חושב שזו תכונה מיוחדת שלי או גילוי מיוחד, זה פשוט בא לי דרך ניסיון.

תלמיד: אבל מה עוזר לך לעשות את זה?

אני לא חושב שיש בזה איזה מין תכונה מיוחדת מלמעלה.

תלמיד: אז במה זה תלוי, איך אפשר יותר ויותר להיכנס ממש פנימה, כמו שנאמר בתחילת השיעור, כמו רנטגן, לראות רק את החיסרון הפנימי, את ההשתוקקות של החבר ואליה להתחבר?

זה יבוא, זה בטוח.

תלמיד: איך להביא את זה יותר מהר?

השתוקקות.

תלמיד: יש איזה תרגיל, איזה עצה?

לא.

קריין: "אושפיזין משה" קטע מספר 9. "ספירת נצח", כותב הרב"ש.

"משה נקרא רעיא מהימנא, שהוא היה הרועה של האמונה, כי משה נקרא בחינת תורה, כמו שכתוב "זכרו תורת משה עבדי". לכן כשדבוקים במשה, אז לוקחים כוחות על אמונה.

(הרב"ש. 604. "מדוע חכה עד מלחמת עמלק")

קטע מס' 10 כותב הרב"ש.

"משה הוא בחינת נצח, וכמו כן הוא בחינת דעת. אלא שחושבים תמיד את מדרגתו עצמו ולא ממה שהוא נכלל. היינו אפילו שיש לו כל הבחינות, מכל מקום באיזה בחינה הוא משתמש, על זה התורה (אומרת) כי מבחינת הנבואה הוא היה הגדול."

(הרב"ש. 711. "לא קם נביא כמשה")

שאלה: אם מסתכלים על איזה בחינה הוא משתמש, למה מתחילים ב"משה הוא בחינת נצח, וכמו כן הוא בחינת דעת", אם לא אמורים להסתכל על זה, אז למה זה כתוב בהתחלה, מה זה רוצה להגיד?

כתוב, "משה הוא בחינת נצח, וכמו כן הוא בחינת דעת."

תלמיד: ובהמשך כתוב "אלא שחושבים תמיד את מדרגתו עצמו ולא ממה שהוא נכלל." אז למה אומרים בהתחלה את אותה הנקודה, מה רוצים להגיד בזה?

שזה המקור שלו.

תלמיד: אבל מה אפשר ללמוד מזה?

נזכור שזה ככה ונלמד בעוד כמה מקומות מה שמדברים על משה, ואז מתוך השילוב של כל הדברים האלה נלמד עליו יותר.

תלמיד: אז זו הגישה שצריכה להיות לנו תמיד, אם אני קורא משהו לא מובן אני צריך לחפש הלאה את ההמשכיות?

בדרך כלל כן.

נקרא את אז שוב.

"משה הוא בחינת נצח, וכמו כן הוא בחינת דעת. אלא שחושבים תמיד את מדרגתו עצמו ולא ממה שהוא נכלל. היינו אפילו שיש לו כל הבחינות, מכל מקום באיזה בחינה הוא משתמש, על זה התורה (אומרת) כי מבחינת הנבואה הוא היה הגדול."

(הרב"ש. 711. "לא קם נביא כמשה")

שאלה: אם אני מבין נכון, זה כל האבות והספירות, התכונות אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, ודוד, זה בעצם סדר של התפתחות מסוימת?

כן.

תלמיד: זה לא תיקונים כמו שאומרים, קו שמאל וימין נאמר יעקב מול עשו, או יצחק מול ישמעאל, אלא כל אחד הוא סדר של איזשהם תכונות שלמות שמתפתחות?

כן.

תלמיד: אז מה משה מוסיף אחרי יעקב, הרי יעקב זה כבר קו אמצעי, זה כביכול שלמות ומשה הוא ההתפתחות הבאה. מה יש בו שאין ביעקב והוא מקרב אותנו לתכלית הבריאה?

אין יותר מאברהם, אז בשביל מה אחרי אברהם יש לנו עוד אבות ובנים?

תלמיד: אני חושב שאחרי אברהם זה הוסבר קודם, כי עכשיו הרצון לקבל מתגלה ואז צריך לשלוט עליו ואז בא יצחק.

כן.

תלמיד: ואחרי זה בא יעקב שהוא קו אמצעי, כי בין שניהם צריך את הקו האמצעי. אבל עכשיו בא פתאום משה שהוא איזו מדרגה חדשה לגמרי. במה הוא ממשיך את יעקב, או מה הוא מוסיף?

כל אחד מהם הוא מכלול של ג' הכוחות, אברהם, יצחק, יעקב, ולכן אנחנו לא יכולים להגביל את עצמנו רק באחד או שניים או שלוש, אלא בכולם. ואחר כך אנחנו רואים שזה לא מספיק שיש לנו חב"ד, אלא שיהיו גם חג"ת ואחר כך נה"י, עד שאנחנו נותנים לכל תכונה ותכונה שיוצאת בעצם מהכתר, מהאין סוף, מקום להתפתח ולגלות את עצמה על ידי תכונות תחתונות יותר ממנה, וכך אנחנו באים לכל המבנה השלם.

תלמיד: ניקח את זה לרגע אלינו. אתמול נתת לנו עצה לעשות הכנה לפני הסעודה.

כן.

תלמיד: אני מניח שכל העשיריות עשו זאת, ואצלנו זאת היתה ממש סעודה אחרת לגמרי כתוצאה מזה. מה אפשר להוסיף היום. היום זה עוד יום שנהיה בו ביחד גם בשיעורים ובכול, אז מה עוד אפשר להוסיף שנוכל להגיד שהתקדמנו, שנוכל לבדוק את זה?

אתם התקדמתם היום בבירורים נוספים על כל התכונות של עשר הספירות או הכוחות, שמופיעים בסך הכול בנשמה.

אני חושב שמה שחשוב היום, זה להשתדל לכלול את כל הספירות, כמה כל ספירה הבאה היא באה על ידי שילוב של הספירות העליונות שמולידים אותה, וככה הן קיימות.

בסופו של דבר מה שאנחנו לומדים, זה איך נכללים כל הכוחות או התכונות זו בזו, וברצון לתקן את התכונות האלו, בסופו של דבר כולם מגלים את כולם. זה שמתגלה ספירה אחת, אחר כך ספירה שנייה וכן הלאה, אבל בסופו של דבר הן כולן מגלות את כולן. זה מאוד מעניין עד כמה שזה בתחילה היה נסתר בכוחות הראשונים ואחר כך מתגלה.

תלמיד: יש לזה קשר לימים? נאמר היום זה אושפיזין יוסף, אתמול היה אהרון.

כן.

תלמיד: אז יש משהו, נאמר שהיום כדאי לנו יותר להתרכז בו?

אני לא יודע אם כדאי לכם להדגיש איזה תיקון היום ואיזה היה אתמול, אני לא יודע אם זה לא יהיה בלבול, אבל זה בעצם יהיה אחר כך חשוב מאוד, כי למשל היום זה כבר תיקון שהוא עושה בתוכו כל התיקונים הקודמים לו.

שאלה: אז לדבר על זה ולדון בנושא הזה שאתה דיברת עליו עכשיו? של איך כל אחד מגלה את כולם?

כן. ככה זה בעצם מתגלה. כל האושפיזין אחר כך הופכים להיות ממש לאחד.

שאלה: כשאתה מלמד אז מה יותר חשוב לך, "המקום" או "חברו"?

גם זה וגם זה.

תלמיד: למשל אני רוב השיעור לא התרשמתי מכלום, כל מה שקראנו לא עניין אותי בכלל.

כן, אלא מה?

תלמיד: כאילו אתה מכה בסלע בלי במים.

כן.

תלמיד: אני בכלל לא מרגיש בסוכות, הראש שלי בדברים אחרים, העבודה שלי אחרת, מרגיש שונה, לא מרגיש מעורב. הכוונה שלך שיותר אכפת לך המקום בחגים, מועדים וכאלה? מדברים על תיקונים, קווים, ספירות.

אתה צודק שיש זה ויש זה, אבל תנסה לזרוק את הכול, ולהתכלל רק בחיבור.

תלמיד: זה אני משתדל לעשות. אבל לא חשוב לך שיהיה רלוונטי הלימוד הזה? שכאילו שהרוב ישתתפו, שיהיה יותר נשמה ולא רק שעון כי עכשיו חג?

אני רוצה שיותר אנשים ישתתפו וכמה שיותר לעומק, אבל אני חייב לעשות לפי הנושא.

תלמיד: זה העניין, המקום חשוב לך יותר מחברו, עכשיו לא הרוב משתתפים אבל יותר אכפת לך שעכשיו סוכות.

כן.

תלמיד: למרות שאני בכלל לא מרגיש סוכות, לא מרגיש לא פסולת, לא בורר את הדברים האלה, אני מרגיש שהכוונה שלי שונה. אז זו הכוונה שלי, במה להתרכז אם אני לא מרגיש את המצב כרגע פה, ובכלל, לא מרגיש סוכות. בונים פה למעלה סוכה, עושים איזו סעודה, זה לא אומר שאני נמצא בזה אקטיבית. זאת השאלה שלי.

צריך גם זה וגם זה. אחרי הכול הבורא מסדר לנו את הקשר בכל אחד ואחד ואת התיקון של כל אחד ואחד, אבל אנחנו צריכים להשתדל לעשות בזה כמה שיותר תנועות.

תלמיד: זאת תנועה מה שקורה עכשיו,? גם אם אני לא חלק ממנה, זה מהלך של הבורא.

כן, כן. צריכים להשתדל לעורר רגשות בלב חברו, ככל היותר. הוא בך ואתה בו, וככה כולם בכולם, עד שמתחילים להרגיש איך נכללים מהתרשמויות, מהתפשטויות, מהתרגשויות אלו באלו, ואלו באלו. ומההתכללויות האלו, אז אנחנו נתחיל להרגיש את עצמנו ששייכים באמת, בהחלט כנכללים זה בזה כולם בכולם, וכאילו בזה אנחנו באים להתכללות הדדית, כאילו שאנחנו נמצאים בסיר אחד. וכך נמשיך.

תלמיד: זה העניין, נגיד כבר דיברנו על רחמים וחסדים, אז אני בסיר שלי אין דבר כזה, אין בעולם שלי לא רחמים ולא חסד יותר מידי, יש עסקים, כסף, אינטרסים.

סתם אתה אומר כך. אנחנו מחפשים כאן משהו אחר לגמרי.

תלמיד: אני מדבר על הכול בכללי, לא רק כאן ספציפית, אז כשאני בא לכאן אני רוצה כמה שיותר רלוונטיות, להתמודד עם מה שיש לך ביום יום, שכמה שיותר אני אוכל לכסות ולהצדיק שזה בא מלמעלה ולא סתם הדברים קורים בלי שום סיבה.

כן.

תלמיד: זהו, אז אני לא מצליח למשוך את זה כשמדברים על דברים שהם בכלל לא נוגעים לי, אני לא מצליח להתערב במה שקורה אז אני לא מושך אורות.

תפתח את הראש והלב, תפתח.

תלמיד: אם היו קונים את זה במכולת לא הייתי צריך שתגיד לי את זה, אני רוצה להגיע לזה.

אבל אם אתה מזלזל מלכתחילה אז איך אתה יכול להגיע לזה, לגלות את זה?

תלמיד: למה מזלזל? אני שואל אותך בדיוק על זה, לפתוח את הלב זה לא דבר שקונים בסופר. אני לא מצליח לעשות את זה נטו.

את זה עושים כאן לאט לאט במשך הרבה זמן.

תלמיד: בסדר זה לא טעות מה שאתה אומר, אבל אני גם פה לא מעט זמן ועדיין רוצה להגיע למצב שהחיבור יהיה יותר חשוב מהמצב האישי ועדיין לא מצליח מאה אחוז לעשות את זה. כביכול אני רואה דברים אחרים, ולקרוא על יעקב ויוסף ואיזה לולב זה לא מדבר אליי.

זה הכול בחיצוניות, הפנימיות זה לקשור לבבות.

תלמיד: יופי, אז הנה אתה בדיוק מגיע לנקודה, איך לזה מגיעים שזה יהיה מעל כל החיצוניות הזאת?

נכון, וזה מה שאנחנו צריכים להשתדל לבצע, לקשור, לחבר את הלבבות שלנו ללב אחד.

תלמיד: אז תכה בסלע, איך לזה מגיעים?

לזה מגיעים על ידי זה שלומדים ומשתדלים להרגיש מה שלומדים בלב אחד. שכל אחד משתדל לחבר את הלב שלו ללב החבר וכך לאט לאט במשך הרבה פעולות בזמן הלימוד, הלבבות שלנו נכללים זה מזה, וכך אנחנו מגיעים לסיכום, לתוצאה, להרגיש הכול בלב אחד. זה הכול.

תלמיד: יש לב אחד כזה שאתה מרגיש ואני עכשיו לא מרגיש?

כן.

תלמיד: ומה יש בלב הזה?

בלב הזה יש חלק מהלבבות של כולם.

תלמיד: איך אני מביא את זה לפריצה?

תרצה גם להרגיש את כול הלבבות שנמצאים בקשר ביניהם. תנסה.

שאלה: במהלך היום כשעובדים עם החברים מגלים שטחים חדשים בהם אני לא מחובר עם החברים, בין אם זה במחשבות בין אם זה ברצונות ואני מבין שאין לי כוח פנימי ואז אני פונה לבורא, אבל זה דורש זמן מסוים שאיכשהו ייווצר בי איזשהו קשר חדש איפה שהקשר התנתק, נקרע, הצעדים האלה נראים כצעדים קטנים שדורשים זמן, אבל אני מרגיש שאני עוד יותר יורד פנימה לתוך המצבים האלה ומגלה שם היבטים חדשים.

אל תפחד מזה שאתה יכול ליפול לתוכם, זו רק התקדמות.

תלמיד: אם יש מצבים שאני מרגיש קצת כואב ולא נעים זה משהו שאני עוד יכול לעבוד איתו, אבל אני מרגיש חוסר נוחות כשאני רואה שהחברים שלי מקבלים כאב כתוצאה מהפעולות שלי.

ככה נראה לך, לא. לך קדימה ואל תתבייש להרגיש את עצמך יחד איתם ברצון אחד.

תלמיד: כלומר אם אני מרגיש שלא עשיתי משהו מספיק ובגללי קרה משהו זה לא יחס נכון?

זה לא חשוב, זה הכול יכול להיות, העיקר שאתה יחד איתם רוצה להגיע לכזה רצון שיהיה בהתאמה לבורא.

תלמיד: ואתה כל הזמן מגיע להכרה שאתה זקוק לבורא ביחסים עם חברים?

כן.

(סוף השיעור)