שיעור צהריים 21.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 119, מאמר "פתיחה כוללת"- אות ב'

קריין: "כתבי בעל הסולם", מאמר "פתיחה כוללת", אות ב'.

אות ב'

ולפיכך, אין התפשטות אור יוצא מכלל מאציל לבחי' נאצל, עד שיעבור עליו ד' בחי', שנקראים חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. כי כללות התפשטות אור נקרא חכמה, שהוא כל שיעור עצמות האור של הנאצל ההוא.

וכשהוא מתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו, נבחן זה לבחי' ב', שנק' בינה. ובבחי' הב' לבד יש להבחין בה ג' הבחנות:

הבחנה א', אשר מהותה של ספי' בינה הוא עצם אחד מהחכמה.

הבחנה ב', ענין התגברות הרצון שגילתה, שמטעם זה נגלה בה שורש לכלי קבלה, ובערך הזה יש בה שינוי צורה, דהיינו עביות בערך אור החכמה, ונקרא זה גבורה עילאה.

הבחנה ג', היא מהות השפע שהשיגה ע"י התעוררות רצונה עצמה, שאור הזה נבחן בשם לפי עצמו, דהיינו אור דחסדים, ששפל הרבה מאור החכמה, המתפשט מצד המאציל לבדו, ואור דחסדים משותף ג"כ מצד הנאצל והתגברותו דהגבורה, שהיא בחי' אור שנתעבה, נעשה שורש לאור דחסדים.

וג' הבחנות האלו יחד נקראים בשם בינה ובחי' ב' מחכמה".

קריין: שוב אות ב'.

אות ב'

ולפיכך, אין התפשטות אור יוצא מכלל מאציל לבחי' נאצל", האור יכול לצאת מהבורא אל הנברא רק כשהוא עובר בחינת בינה. מהי? "עד שיעבור עליו ד' בחי', שנקראים חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכו". כתר הוא המאציל ומלכות היא הנאצל, והאור צריך לעבור את כל הבחינות האלה ובמיוחד הוא עובר את בינה. "כי כללות התפשטות אור נקרא חכמה", כל מה שיוצא מהכתר נכנס לחכמה. "שהוא כל שיעור עצמות האור של הנאצל ההוא.

וכשהוא מתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו, נבחן זה לבחי' ב', שנק' בינה. ובבחי' הב' לבד יש להבחין בה ג' הבחנות:" אחרי שהאור יוצא מהכתר ומתגלה בחכמה יש לו התרחבות, התפעלות, הוא משנה את עצמו, הוא עובר שלבים שנקראים "בינה", והוא רוצה למשוך תוספת שפע יותר ממה שהיה לו בחכמה. מה ההבדל ברצון שהוא רוצה למשוך תוספת שפע? כי בחכמה אין כלום, ומה שיוצא מהכתר מתגלה בה, אבל בבינה יש כבר השתתפות בהתפשטות האור מצד הכלי, מצד הנאצל.

"וכשהוא מתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו", יותר ממה שיצא מהכתר "נבחן זה לבחי' ב', שנק' בינה. ובבחי' הב' לבד יש להבחין בה ג' הבחנות:"

"הבחנה א', אשר מהותה של ספי' בינה הוא עצם אחד מהחכמה.

הבחנה ב', ענין התגברות הרצון שגילתה, שמטעם זה נגלה בה שורש לכלי קבלה, ובערך הזה יש בה שינוי צורה, דהיינו עביות בערך אור החכמה, ונקרא זה גבורה עילאה."

האור מתפשט מחכמה לבינה, והחלק הראשון של בינה הוא אותו אור שיוצא מחכמה ונכנס בה. בבחינה השנייה של בינה יש רצון גדול יותר להשתמש באור שהיה בבחינה א' של בינה וזוהי בחינה ב'.

"הבחנה ג', היא מהות השפע שהשיגה ע"י התעוררות רצונה עצמה", אותו רצון לקבל שהתגלה בבחינה ב' של בינה, שהיא רוצה יותר מהאור שהתפשט בה בבחינה א', לכן היא מושכת ומגבירה אותו, ואז אותה תוספת מתגלה בבחינה ג'.

"הבחנה ג', היא מהות השפע שהשיגה ע"י התעוררות רצונה עצמה, שאור הזה נבחן בשם לפי עצמו, דהיינו אור דחסדים, ששפל הרבה מאור החכמה, המתפשט מצד המאציל לבדו, ואור דחסדים משותף ג"כ מצד הנאצל והתגברותו דהגבורה, שהיא בחי' אור שנתעבה, נעשה שורש לאור דחסדים."

אותה התוספת של הרצון להשיג יותר הופכת את כלי הקבלה שהיה בבחינה א' לכלי השפעה שיש בבחינה ב', וכך נעשית בחינת השפעה, בחינת הבינה באור העליון.

שאלה: אני מבין שחכמה גבוהה יותר מחסדים, אבל למה החסדים נמוכים יותר או למה החכמה גבוהה יותר מהחסדים?

כך זה כלפי הכלי שהוא רצון לקבל שמקבל ונהנה מאור החכמה שהוא אור של לקבל, ואילו אור של להשפיע הוא אור החסדים. לכן אור החסדים הרבה יותר נמוך ועוצמתו פחותה מאור החכמה.

תלמיד: השפעה אמורה להיות יותר גבוהה מאשר קבלה, ואם אור החסדים הוא השפעה, אז האם הוא יותר נמוך או יותר גבוה מאור החוכמה?

אור החסדים שפל מאור החכמה מפני שכך הוא מורגש כלפי הנאצל שטבעו הוא רצון לקבל שרוצה ומרגיש תענוג בחכמה, בקבלה, ולא באור החסדים שהוא תענוג מהשפעה.

שאלה: למה החכמה היא אחת ואילו הבינה מתחלקת לשלושה חלקים? האם היא מתחלקת להרבה חלקים בגלל שהיא כוללת את החכמה והמדרגה הבאה זו חכמה ובינה?

הרצון לקבל שנמצא בנברא הוא הפוך מאור החכמה, ולכן כשמתגלה הרצון לקבל בבחינה ב' שהיא בינה, אז הבחינה הזאת מתחלקת לשלושה חלקים. החלק הראשון הוא התפשטות אור החכמה, החלק השני הוא התגברות על אור החכמה, והחלק השלישי הוא כבר אור החסדים שהיא השיגה מתוך התעוררות מעצמה.

אנחנו עוד נלמד זאת, אבל תקראו את זה בבית כמה פעמים ולא חשוב כמה תבינו או לא, כי קודם צריכים להכיר.

שאלה: מה זה אומר שבינה היא כאשר הנברא מתחזק לתוספת שפע?

זו בכל זאת תוספת למה שהיה לבינה לפני זה. עכשיו היא מרגישה שיש לה רצון לקבל שעובד כרצון להשפיע, אם כי לא מעצמו ולא בצורה נכונה, אבל איכשהו, לכן היא מרגישה תוספת ותועלת מכך שהיא נמצאת בהתקשרות לכתר.

תלמיד: איך אנחנו כנבראים מושכים תוספת אור לבינה?

ככל שאתה משפיע, כך יש לך אפשרות לקבל יותר.

"וג' הבחנות האלו יחד" הבחנות א' וב' וג' שבבינה "נקראים בשם בינה ובחי' ב' מחכמה. ונתבארו ב' הספירות חכמה ובינה, והכתר ה"סא"ס ושורש להנאצל".

"אמנם אע"פ, שבחי' ב' כבר גילתה התגברות הרצון שבה אל הפועל, מ"מ עדיין איננה ראויה להיות בחי' כלי קבלה שלימה. והענין, כי ברוחניות קרובים המה מאד הכלי עם האור שבו, ותלויים ממש זה בזה, שבהעלם האור יתבטל הכלי, ובהעלם הכלי יתבטל האור, וחשיבות הכלי כחשיבות אורה, וכדומה."

כך זה ברוחניות. מפני שהכול תלוי בכלי, לכן ככל שהכלי מתקן את עצמו ומתקדם לקראת האור, אז הוא מתחיל לקבוע עד כמה הוא יותר חשוב, וחשיבות הכלי היא כחשיבות האור.

"וע"כ לא נשלמה בהבינה צורת הכלי קבלה, להיותה מעצם אור החכמה. וע"כ אור דחסדים שהמשיכה ע"י התגברותה עצמה, הי' בטל בשיעור עצמותה כנר בפני אבוקה. וע"כ זהו אור דחסדים התפשט עוד מהבינה ולחוץ מבחינתה, גם נתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו מצד הבינה - אז נשלמה הכלי קבלה."

הבינה רוצה את אור החסדים, היא מתמלאת בו, ואחר כך ממשיכה אור החכמה בתוך אור החסדים.

"וע"כ אנו מבחינים עוד ב' בחינות: בחי' ג' ובחי' ד'. שמהות התפשטות, שנתפשט מהבינה, ששם עדיין צורת הכלי כלול בכח בהעלם, בכל עוד שלא התגבר אחר תוספת, זה נק' זעיר אנפין. ומה שהתגבר לתוספת שפע, נק' כלי מלכות, שהוא כלי קבלה, שנשלמה בהנאצל ההיא, שעכשיו כלול הוא מאור וכלי, ובזה יצא מכלל מאציל, ונבחן בשם נאצל."

אחרי שבינה מחלקת הכול לכלים דקבלה ולכלים דהשפעה, לאור החכמה ולאור החסדים, יש עוד שתי בחינות ג' וד'. בחינה ג' היא עדיין רצון לקבל אבל כלול בבינה, כמו שנולד עובר בתוך האמא, זהו הרצון לקבל שהכלי מחליט שהוא מוליד כדי לעשות מעצמו דומה לבורא. בחינה ד' היא שהכלי כבר רוצה שיהיה לו רצון לקבל עצמאי לגמרי, לכן בחינה ד' היא גמר הכלי ונקראת "מלכות".

"אלה הם ד' בחי', הנודעים בשם חו"ב וז"א ומלכות, וה"ס שם בן ד'. דחו"בה"סי"ה, וזו"ןה"סו"ה. והם נבחנים בעשר ספירות, מפני שזעיר אנפין כולל ששה ספירות, שהם חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד."

זה טקסט מאוד קשה. אני זוכר שככל שקראתי לא הבנתי בו כלום כי הוא כתוב בצורה כזאת שנראה כאילו בעל הסולם למד איך לכתוב, אבל כך הוא כתב וכדאי לנו לעבור על כל הכתבים שלו, הם לא כל כך רבים, וכך נתקדם.

שאלה: איך אנחנו צריכים להתייחס ללימוד כזה, להקדמה הזאת? כי יש כאלה שזה מושך אותם, מעניין אותם, יש כאלה שהם חשדנים בקשר לחומר הזה. איך נכון לגשת לשיעור הזה ולתוכן הזה?

אני חושב שאנחנו צריכים בכל זאת להמשיך, עוד מעט זה יהיה אחרת, וכך נתקדם. לא הרבה אנשים לומדים את ההקדמה הזאת, כי היא כתובה בצורה שבעל הסולם עוד לא סידר טכנית את הכתב שלו כשכתב את ההקדמה הזאת, אבל בכל זאת כשאנחנו עוברים עליה אנחנו מתמלאים, אנחנו מתקנים את עצמנו. כדאי לעבור עליה, קצת סבלנות, אנחנו ניתן להקדמה הזאת חצי שעה פה ושם וכך נתקדם.

שאלה: כשאנחנו קוראים את השמות של הספירות, איך זה משפיע על החיבור בינינו בעשירייה ובקבוצה אף על פי שלא מבינים?

אנחנו בעצם רוצים להתחבר, רוצים להתקדם, רוצים לעלות לדרגת הבורא, להרגיש ולגלות אותו, ולכן בכל מה שאנחנו קשורים יחד, מתאספים יחד, עוזבים את כל הדברים שלנו ומגיעים לחיבור ורוצים שזה ישפיע עלינו, אנחנו בזה ממש מתקדמים, כך זה עובד.

תלמיד: אנחנו מתאספים וקוראים טקסט וברור לנו שהוא טקסט רוחני נטו.

הוא מגיע אלינו מהחיבור של הכלי. אנחנו רוצים להתחבר, ואז הטקסט במשהו משפיע עלינו כדי לחבר אותנו.

תלמיד: האם אפשר לראות שזה יוצר שינוי אחר כך ביחסים בעשירייה?

בטוח שכן, רק זה לוקח זמן, תלוי כמה אנחנו מתכוונים שהוא ישפיע. אבל בכל זאת הוא משפיע.

תלמיד: כלומר יש כאן השלמה בין הפעולה של החיבור לבין הפעולה של הטקסט.

ב 100%.

שאלה: לעיתים מתגלה שאתה עושה הכול לא נכון, לא כמו שצריך, מזלזל בהזדמנויות רבות שהבורא נותן, ונולדת כזאת תפילה לבקש סליחה מהבורא. האם זאת תפילה נכונה, ועל מה בדיוק לבקש סליחה?

על מה לבקש אני לא יכול להגיד, אתה צריך לברר את זה. לפנות לבורא זה טוב ולבקש זה גם טוב מאוד. תפנה, תבקש, תבכה, תעשה מה שאתה רוצה, העיקר שתפנה אליו ככל האפשר.

שאלה: אור החכמה כל הזמן לוחץ מיסודו, ואם אנחנו נשארים בחיבור, אז בצורה אוטומטית הוא כבר מעצב את כל השלבים, רק להחזיק בחיבור.

אף פעם אין משהו קבוע אם אנחנו לא מחזיקים אותו. אנחנו חייבים להמשיך כל פעם, כל רגע מחדש.

נתראה מחר בבוקר עם שיר חדש בלב. תודה שהייתם בשיעור, אני מאוד נהנה ללמוד אתכם בשעה הזאת. תנסו רק להעריך את השעה הזאת כי היא מאוד חשובה להתקדמות רוחנית.

(סוף השיעור)