סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 26.04.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
חשיבות ההפצה - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: "חשיבות ההפצה", קטע מס' 11.
חשיבות ההפצה. למה פתאום אנחנו מתחילים לעסוק בזה? אנחנו כביכול לא כל כך מודעים לזה שהתיקון הוא דווקא בחיבור של כל חלקי הכלי לכלי אחד, לרצון אחד, לנטייה אחת. לכן כשאנחנו נמצאים בהתכנסות פנימית, מה איתי, מה עם העשירייה שלי לפחות, ועם הקבוצה שלנו? אנחנו דואגים לזה. אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים להבין, שאם אנחנו מדברים על למלא את רצון העליון, אז בזה שכל באי העולם יתחברו ויתקרבו אליו, ודווקא אלו שנמצאים כביכול רחוקים ממנו, שאחרי השבירה הם נמצאים ביותר ריחוק מהבורא, דווקא בהתקרבות והתחברות ביניהם ועם הבורא, זה מביא לבורא מצב רוח, נחת רוח.
לכן אם אנחנו יכולים לסייע לזה, גם העבודה שלנו נחשבת כעבודה גדולה ואנחנו נחשבים כמוצלחים. לכן לעזוב את תיקון העולם שתלוי בחשיבות ההפצה, בהצלחת ההפצה מאיתנו, את זה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. הנטייה לזה שבסופו של דבר, כל העולם ידע על זה וכל העולם בכוחותיו יהיה בנטייה לזה, אנחנו צריכים לחשוב על זה ולהשקיע כמה שאפשר כוחות כדי לסייע לזה, ובהתאם לזה אנחנו מתקדמים.
כמו שכתוב, אין לך עבודה יותר גדולה מאשר לצאת לשדה אשר ברכו ה' וללקט את כל החלקים השבורים האלו שישנם. "שדה אשר ברכו ה'" הוא הנשמה הכללית שהיא שבורה מלכתחילה, כי הבורא שבר אותה ונתן לנו את העבודה לאחד את כל החלקים שלה, זה נקרא שדה אשר ברכו ה', שהבורא מברך על העבודה הזו. וכשאנחנו מחברים את כל החלקים האלה, בהתאם לזה הוא יכול להתגלות שם וזה יהיה גמר התיקון והחיבור שלנו בו.
קריין: קטע מספר 15 בעל הסולם אגרת ד'.
"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד."
(בעל הסולם. אגרת ד')
זה בעצם ה"ולא חסר לך", חוץ מזה לא יחסר לך, רק זה יהיה החיסרון שלך, לצאת לכל הכלים השבורים ולסייע להם להתחבר בחזרה למערכת אדם הראשון. לכן אנחנו צריכים להבין, כמה שיותר נחשוב על זה, כמה שנשתוקק לאותה צורה שכולנו מתחברים, בהתאם לזה אנחנו גם נאתר נכון את מגמת החיים, מגמת העולם שלנו איך הוא מתפתח, מה קורה איתנו ועם כל האנושות בכל השלבים שאנחנו עוברים יום יום, כמה שאנחנו נמצאים בהכרחיות מלמעלה, להתקשרות זה עם זה, ובהסכמה שלנו, פחות או יותר, עם הנטייה לחיבור במצבים יותר טובים או פחות טובים, כל הגורל שלנו, כל העתיד שלנו, כל מה שקורה לנו יום יום בעצם תלוי עד כמה אנחנו נמצאים באותה עבודה נכונה בשדה אשר ברכו ה'. שרק בו, בחיבור שלו, בהתעלות שלו לדרגת הבורא אנחנו נראה את התפקיד שלנו.
שאלה: הייתה לנו תקופה מאוד ארוכה שעסקנו הרבה בעבודה הפנימית בתוך העשירייה ובין העשיריות. ממש התחלנו מכל תקופת מצרים, ביררנו אותה עם המון הבחנות, ועברנו אחר כך לעמלק, לעולם ירגיז אדם, כל כך הרבה חומרים, אני כבר לא זוכר, ופתאום כמו באיזה "קאט", כאילו יצאנו פתאום לדבר על האנושות, על מעגל מאוד גדול. המעבר הזה, מהו, למה?
זה תמיד יהיה מעבר חד וכאילו בצורה הפוכה זה מזה, שני הנושאים האלה. בעל הסולם מסביר את זה בצורה רחבה בספר "בית שער הכוונות". הוא מסביר שם שיש עבודה בכלים פנימיים ועבודה בכלים חיצוניים, ודווקא בין הכלים הפנימיים והכלים החיצוניים יש לנו אזור של קליפות.
המעבר בין זה לזה הוא כמו בגוף, ישנו הגוף עצמו, שורש, נשמה וגוף, אפילו בביולוגי זה כך, ומחוצה לו לבוש והיכל, כך העולם שלנו מתחלק. שורש, נשמה וגוף זה גופו הפנימי של האדם, ומחוץ לגוף, לבוש, הלבושים שלו, הבגדים, והיכל, כל היתר שישנו אפילו עד כל היקום. ההתקשרות בין הכלים האלה היא לא פשוטה, היא הפוכה, כי את הכלים הפנימיים שלנו, שורש, נשמה וגוף, אנחנו מתקנים על ידי להשפיע על מנת להשפיע, דרגת בינה. ואת הכלים החיצוניים אם אנחנו רוצים לתקן, אנחנו צריכים לעבור את הקליפות, אנחנו כבר צריכים להתחיל לעבוד עם הרצונות לקבל בעל מנת להשפיע, שם ההתנגדות כבר יותר גדולה וסגנון התיקון הוא אחר.
לכן לא פלא שהאנשים שלומדים את חכמת הקבלה, על הדברים הפנימיים ששייכים לנו, הם מבינים שזה שייך לנו ואנחנו צריכים לעשות את זה. אבל כשמתחילים לדבר על כל העולם, אפילו על העשירייה זה קשה, אבל איכשהו אנחנו לומדים שהעשירייה היא מבנה שמגיע אלינו מאדם הראשון וזה מבנה של הנשמה ואם אני לא מגיע למבנה הזה, אז אני בכלל לא מתקן את הנשמה שלי, אני לא מגיע לרוחניות, כי כל הרוחניות מושגת בתוך העשירייה.
אבל כשאנחנו יוצאים מזה, שהעשירייה היא אז בין כל העשיריות שזה נקרא "עם", כמו שאנחנו לומדים מיתרו שלימד את משה איך לחבר את העם, לחלק אותו ולחבר אותו, זה עוד מובן איכשהו. אבל התיקון שאנחנו צריכים לעשות בעולם, מחוץ לשורש, נשמה וגוף, מחוצה לאדם, עשירייה והעם, זאת אומרת, כל העשיריות האלה יחד, שלנו, את התיקון מחוץ לזה אנחנו לא יכולים לתפוס. זה משהו שאין להם שום נטייה לזה כמונו, נטייה לחיבור, אפילו לא נטייה אלא הבנה, בשביל מה ולמה? הם רחוקים לגמרי ממה שאנחנו לומדים.
הרבה אנשים שמגיעים אלינו ומתחילים ללמוד חושבים שעל ידי זה הם יכולים לרכוש את העולם הבא, איזה כוחות על טבעיים ועוד משהו, אבל לאט לאט הם יוצאים מאיתנו, עפים החוצה לאיפה שבאו. אבל אפילו לאלו שנשארים יש קושי לעבוד עם הכלים החיצוניים. רק תבינו עד כמה זה קשה, עד היום הזה, עד בעל הסולם וממנו והלאה. אמנם זה התחיל מהאר"י הקדוש כבר לפני 500 שנה, אבל בעל הסולם התחיל לממש את זה ממש ל"דור האחרון" אני מתכוון. אפילו לאר"י היה קשה ולבעל הסולם היה קשה, וגם אנחנו מקבלים את זה בקושי, למרות שעברו כל כך הרבה שנים ושנים מאוד כאלה מרוכזות.
אנחנו גם מקבלים את זה בקושי, מה זה נקרא "תיקון העולם הכללי"? אנחנו יכולים להבין על התיקון שלי, של העשירייה, אפילו של כל "בני ברוך", אבל למעלה מזה, מחוצה לזה כבר מתחילים הכלים החיצונים. זה כמו ששורש, נשמה וגוף, אני מבין שזה "אני", אבל לבוש והיכל זה מחוצה לי, אני לא מרגיש שזה שלי ושייך לי. למרות שאנחנו מתקנים את המציאות, ואנחנו מתקנים אותה ומרגישים שהכול אחד, כלי אחד.
לכן אין לנו ברירה, אנחנו חייבים ללמוד גם על זה. לכן נעבור עוד שיעור או שניים על הכלים החיצוניים, שזה המקום איפה שאנחנו צריכים ללמוד עליהם הפעם. ואחר כך נחזור אליהם מדי פעם כשתהיה לנו היכולת להיכנס ולהשלים אותם עוד קצת ועוד קצת.
תלמיד: האם כלים פנימיים לא מספיקים לתיקון?
כלים פנימיים כביכול לא צריכים תיקון, לכן הם נקראים פנימיים. ואם אתה רוצה לתקן אותם, אתה צריך לצרף אליהם משהו מהכלים החיצוניים. זה מה שבעל הסולם מסביר איך שאח"פ קשור לגלגלתא ועיניים. אך ורק על ידי שגלגלתא עיניים, שזה אנחנו, מעוררים כלים חיצוניים, שהם כל האומות העולם מחוצה לבני ברוך, שאנחנו מעוררים אותם, אז כל חלק וחלק מהם לפעמים מצטרפים אלינו, לפעמים לזמן קצר ושוב נופלים. זה טבעי לכלים חיצוניים שבעליות וירידות כאלו הם כביכול יוצאים עוד לחיצוניות ואחר כך עוד לפנימיות ועוד לחיצוניות ועוד לפנימיות. בגיחות האלו הכלים האלו מביאים לנו את הרצונות החדשים, שאנחנו בהתכללות איתם, בלצרף אח"פ לגלגתא ועיניים, מתקנים אותם.
תלמיד: העבודה בעשירייה היא בכלים פנימיים או בכלים חיצוניים?
בכלים פנימיים.
תלמיד: אבל אתה אומר שבכלים פנימיים אין צורך בתיקון, דווקא בחוץ.
אם העשירייה מתוקנת, כל התיקונים שלה הלאה, חוץ מהתיקון שלה, הם על ידי צירוף כלים חיצוניים אליה. נניח שהיו לנו גלגלתא עיניים, כלים פנימיים, אז רק על ידי חיבור אח"פ בנו היינו מצרפים עוד כלים אלינו, והיינו מתעלים ומתקנים.
תלמיד: כי אנחנו אומרים שדי בעבודה פנימית בתוך העשירייה כדי להביא לתיקון כל האנושות.
אבל אתה מצרף בזה את כל האנושות לתוך עשירייה. למדנו את זה, גם בזוהר כתוב על זה, יש על זה הרבה דברים שקראנו כבר.
אלה בעצם התיקונים שלנו. לכן זה שאני שומע פה ושם, למה אנחנו פתאום פורצים לתיקון הכללי של העולם, אנחנו לא מתקנים את העולם, אנחנו ממשיכים לתקן את עצמנו, רק שלתיקון שלנו אנחנו צריכים לצרף כלים חיצוניים. אפילו בצורה אגואיסטית, כי איך זה שאנחנו מתקנים את עצמנו, ועלינו אנחנו חושבים ודואגים? אלא אנחנו דואגים תמיד לכלים חיצוניים, כי דווקא על ידי התיקון שלהם אנחנו עושים נחת רוח לבורא. כמה שכלי יותר חיצון מצטרף לתיקון, יש יותר נחת רוח לבורא. זה כמו שכתוב "היזהרו מבני עניים כי מהם תצא תורה"1. "בני עניים" הם אלו שלא יכולים לתקן את עצמם, שיש להם חיסרון של אור החכמה. ואנחנו באור החסדים אם נצרף את הכלים שלהם אלינו, נוכל לתקן אותם באור החכמה, מה שהם רוצים.
שאלה: כשמדברים על הפצה, יש מי שאומרים קודם כל חיבור ורק אז הפצה, זה הסדר.
כן, אבל לא שאנחנו נשארים בחיבור, אלא צריכים בכל זאת כל פעם מתוך החיבור לצאת להפצה. בכל חיבור וחיבור שהשגנו צריכים גם לעשות עבודה בחיצוניות.
שאלה: אני הקשבתי לשיעור כמה פעמים ולא ברור לי איך אנחנו משתמשים ברצונות החיצוניים, בכלים החיצוניים? איך אנחנו יכולים לסנן חכמה כזו גדולה בצורה עדינה, ולהתאים את המסרים אליהם? איך מדבר כזה עצום אנחנו מגיעים לדבר כזה קטן שיכול להתאים לאוכלוסייה שלא לומדת קבלה?
הם לא צריכים ללמוד קבלה, הם לא צריכים לדעת אפילו על קבלה. הם צריכים רק לדעת על דבר אחד, לאט לאט על ידי ההפצה, על ידי הפעולות הפנימיות שלנו שהם לא יודעים עליהן, זה מטפטף אליהם קצת יותר ויותר, משתלשלים אליהם השכל, ההבנה, הגישה שלנו, ואפילו שהם לא מבינים מה קורה, הם מתחילים פתאום לדבר על זה, להבין את זה, להרגיש את זה. זה חיבור הכלים שכך זה קורה, למרות שהם כלים לגמרי אחרים מאיתנו, אבל כך זה יקרה. ודווקא בצורה כזאת, שאנחנו לא מוספים להם מחכמת הקבלה ולא כלום, אלא מדברים איתם רק על דבר אחד, שחיבור זה לטובתנו.
כי באמת זה מה שאנחנו גם צריכים. רק אנחנו משיגים את החיבור על ידי העבודה הפנימית שלנו, שנפתחים לנו כלים בהתאם לזה, אבל להם אין את הכלים האלו. ולכן אנחנו מדברים איתם על החיבור בדרגה שלהם, ש"איש את רעהו יעזרו", שכדאי להם להיות יחד ולהפסיק להילחם, שנלחמים נגד האגו שלנו ולא אחד נגד השני, אלא כל אחד כמה שיוכל להילחם עם עצמו כדי להיות יותר קרוב לשני וכן הלאה. זאת אומרת, את הדברים האלה הם יכולים לשמוע. לממש ודאי שלא, אבל לשמוע ולהבין שמזה יהיה לכולם טוב, כן.
על ידי זה שכל אחד מהם יחשוב בגרם אחד, דקה אחת ביום, על הדבר הזה שאפשר לצאת מהצרות ולהגיע לחיים טובים, בטוחים, שקטים, שלווים על ידי זה שנהיה קרובים יותר זה לזה, אם כל אחד יחשוב על זה אפילו דקה אחת, כבר יהיה שינוי גדול בעולם, אנחנו בזה כבר מתחילים לשבור את הכוח הרע שבעולם.
שאלה: איך אנחנו יכולים אפילו להתחיל לדמיין לצאת לשדה אשר ברכו ה' מתוך זה שאנחנו מרגישים את הקשר בינינו?
"שדה אשר ברכו ה'" זו אותה הנשמה השבורה שהבורא מברך אותנו לתיקון, לחיבור כל החלקים השבורים. שאנחנו בללמוד איך לחבר ביניהם, מצורה שלילית כשמגיעים לצורה חיובית שלמה, בזה אנחנו כביכול מרכיבים את הבורא מעצמנו, מתוכנו. וכך אנחנו מגיעים להבנה שלו, לטבע שלו, להבחנות שישנם בו, וכך קונים על עצמנו "יהיה שם ה' עליך". זו העבודה שלנו.
לכן כמה שיותר ויותר אנחנו יכולים לצרף את עצמנו לאיזה חיבור, וכל פעם להבין שחיבור הוא בעצם התרופה, ההצלה לכל הצרות שלנו, וכמה שיותר ויותר אנשים בעולם יחשבו על זה ויבינו את זה, בסופו של דבר יהיה לכולנו קל יותר לחשוב לכיוון זה, ובהתאם לזה הבורא ודאי גומר את העבודה, "ה' יגמור בעדי"2. כך נגיע לכלי שלם ובו נגלה את האור השלם, וכך יתגלו בנו בהדרגה מצבים פנימיים כאלו שנקראים "עולמות", מהמילה העלמה מאור אין סוף. כי אור אין סוף מעלים את עצמו מאחורי הרבה מאוד מסכים, פרגוד, וכשהוא מתגלה, המדרגות האלה נקראות מדרגות העלייה או עולמות, וכך אנחנו משיגים את הבורא.
אין לנו ברירה. כמה שבכל זאת נתאר לעצמנו שעתיד העולם הוא להתקרב ולהתחבר, על כן "על כל הפשעים תכסה אהבה". יתגלו הרבה פשעים, אבל זה תלוי במגמה שלנו, שבכמה שאנחנו מגלים את הפשעים האלה, אנחנו כבר מוכנים לגילוי שלהם בזה שאפילו כשהם מתגלים אנחנו כבר מוכנים לזה שהם צריכים להתגלות. ואנחנו על ידי הגילוי שלהם, כמו שכותב בעל הסולם, "שים עיניך אליהם ויהפכו לגל של עצמות", שדווקא על ידי זה אנחנו מתקנים אותם.
שאלה: איך אתה רואה את האנושות, האם היא יותר מוכנה ללימוד חכמת הקבלה בהשוואה לשנה שעברה? האם היא יותר מוכנה לקלוט את מושג החיבור? האם אפשר יותר לשים אותם במעגלים בהשוואה לשנה שעברה?
האנושות מוכנה יותר משנה שעברה, מלפני שבוע, אפילו מלפני אתמול, כי מיום ליום אנחנו לומדים עד כמה כל הפעולות שאנחנו עושים הן לא עוזרות. כמה שעושים כל מיני פעולות נגד הפנדמיה, אנחנו בכל זאת יותר ויותר נשארים בגילוי הבעיות. בינתיים על ידי הצרות האלה שעכשיו אנחנו עוברים, אנחנו לא מודעים עד כמה אנחנו נכנסים לעולם חדש, יחסים חדשים, עבודה חדשה, קצב התפתחות חדש, ערכים חדשים.
זה קורה כאילו ללא המודעות שלנו, לא בהשגה ממש, ללא שאנחנו רואים בעיניים מה שקורה, אלא אנחנו לא שמים לב, זה עובר ככה ברקע ונכנס דרך כל מיני כאלה פתחים לחיים שלנו, ורק אחר כך רואים שבאמת אנחנו כבר חיים בצורה אחרת. אנחנו מחליפים את הגישה שלנו לחיים, את העבודות שלנו, לימוד, משפחה, ילדים, סגנון חיים. לאט לאט, זה לא לאט, זה קורה מהר מאוד, תוך כמה שנים, אנחנו עומדים להחליף את עצמנו לגמרי, והגישה שלנו לחיים תשתנה מאוד.
והכול בזכות הכלים הגדולים האלה שעכשיו משתנים בעולם שלנו, בחברות, במדינות, בכל דבר. אנחנו עוברים מהפכה מאוד גדולה, רק במימד כזה גדול שכל האנושות נמצאת בזה, אנחנו לא כל כך מודעים, אבל השינויים הם גדולים. ותוך כמה השנים הקרובות, אנחנו נראה את עצמנו שהשתנה הכול. אנחנו לא יכולים כבר להמשיך לחיות לפי הערכים הקודמים, לפי הגישה הקודמת. אתם תראו, אנחנו עוד נדבר על זה, איך להתאים את עצמנו לשינויים שאליהם הבורא מוביל אותנו בהתפתחות.
שאלה: אנחנו מרגישים שיש איזה קשר בין פעולה של חיבור ובין פעולה של הפצה. איך ההפצה משפיעה על העשירייה כדי שנוכל להוסיף בחיבור כתוצאה מזה? אם תוכל לפתוח את זה עוד קצת.
הבעיה שלנו, שאנחנו לא רואים לפנינו את כל האנושות כמו נשמה אחת. זה מה שבעל הסולם כותב, ובאמת שאין בעולם רק נשמה אחת, והנשמה הזאת מצויה בכל אחד ובכולם יחד. זו הבעיה שלנו בינתיים, כך להתייחס לזה. אבל באמת צריכים להסתכל על כל האנושות כמו על נשמה אחת, וכל אחד, וכל החלקים, וכל העמים, והמדינות, הכול חלקים של אותה הנשמה. אם נראה את הדברים האלה בצורה גלובלית, כי אנחנו בכל זאת נמצאים בדור האחרון, בשלב התיקון הסופי, לכן כדאי לנו כך לראות, אז נזהה דברים מעניינים מאוד שקורים איתנו ועם האנושות, בינינו, בכל חלק, ואז יהיה לנו יותר ברור מה איתנו, ואיך אנחנו יכולים בצורה מועילה ביותר לסייע לתיקון, לעשות נחת רוח לבורא.
שאלה: שאלה לגבי הנושא של עשירייה והפצה, לא במובן של למי אנחנו מפיצים, אלא איך אנחנו מבצעים את זה בתוך העשירייה. היום בצורה מקצועית הצוות עובד בהפצה, וחברים מסוימים נמצאים בזה, אבל התהליך הזה הוא מנותק מהעשירייה. מה שאמרת לגבי עבודה בעשירייה על ידי צירוף של הכלים החיצוניים, עדיין זה לא כל כך מורגש, כי זו כביכול עבודה חיצונית ביחס לעשירייה, זה לא מורגש בתוך העשירייה. איך את התחושה הזאת להכניס לעשירייה כך שהכלים החיצוניים יצטרפו באמת לתוך העשירייה, ונרגיש את כל העבודה הזאת גם בפנים?
קודם כל אני מבקש שתדבר יותר בקיצור, והתשובה שלי היא באמת קצרה מאוד. תתחילו לעבוד, תתחילו להשתדל להתאים את כל העבודה הפנימית בעשירייה עם יציאה לבין העשיריות, ועם יציאה מבין העשיריות, מקבוצת בני ברוך הכללי לעולם.
בינינו אנחנו צריכים לעבוד על החיבור בינינו, גם בעשירייה וגם בין העשיריות. אומנם יש הבדל עד כמה אני עובד בעשירייה, שזו הנשמה שלי, ועד כמה אני עובד בקשר בין העשיריות, שזה גם שייך לנשמה, אבל כבר לחלק יותר חיצון, אבל אם אני מחבר את החלק היותר חיצון לעשירייה שלי, נגיד אם אני אצליח להתחיל לחבר את בני ברוך לעשירייה שלי, אז אני אקבל מזה העלאת דרגה רוחנית גדולה מאוד, כי כלים חיצוניים שמצטרפים לכלים פנימיים, הם שגורמים לעלייה.
ואחר כך כשאנחנו יוצאים לעולם החיצון, שם אנחנו צריכים לעבוד בצורה אחרת לגמרי, כי זה אחרי הגוף של הנשמה, ששם זה אחרי הקליפות, כלים חיצוניים. ושם כשאנחנו עובדים, אנחנו צריכים לעבוד בסגנון אחר לגמרי, לא על החיבור איתם, אלא על הפצת הידיעה, על הפצת הרעיון בצורה מילולית ולא רגשית פנימית. לא לחיבור, אלא להכנה, להפצה ולחינוך. וזה הבדל גדול שיש בינינו, בין כל הכלי של בני ברוך, אני, עשירייה, והכלי הכללי של בני ברוך, שזה הכול פנימי, ואחר כך יש לנו מעבר דרך הקליפות ממש לאנושות החיצונה, ששם אנחנו מפיצים רק את הרעיון של חיבור בלבד. וכך נתקדם.
יש כאן עבודה, עבודה גדולה, וצריכים לחשוב בכל זאת על הכול. אם אנחנו חושבים על כל המציאות, אנחנו יותר מתאימים, שימו לב, אנחנו יותר מתאימים למערכת הכללית שעכשיו מתגלה. כי אנחנו חיים בדור האחרון, והבורא לוקח בחשבון תיקון של כל הכלי הכללי, ולכן כדאי לנו גם לחשוב על כל הכלי יחד. עם כל ההבדלים שיש בין כל החלקים האלה, בין גלגלתא עיניים ואח"פ, אבל בכל זאת זה כולם, כל חלקי הכלים האלה, הם עוברים תיקון כל אחד בפני עצמו.
שאלה: אמרת שבזה שאנחנו מחברים את הכלים החיצוניים, אנחנו מרחיבים את הכלים שלנו ובזה מגלים את העולמות. מה זה אומר, איך אנחנו עושים את זה?
ככל שאנחנו מצרפים לעצמנו כלים, בהתאם לזה בכלים האלו, אנחנו מרגישים התקשרות מיוחדת בינינו, ומבנינו לבורא. ההרגשה הזאת, ההשגה הזאת היא נקראת השגת העולמות העליונים. מה זה עולמות? מה שאנחנו מגלים בתוך הכלים המתוקנים שלנו. יש בזה חלק פנימי, שזה קשר בין הנשמות, וקשר עם החלקים היותר חיצוניים של הכלי, יש בזה כבר הרבה שמות, וסך הכול זה נקרא שאנחנו משיגים את העולם הרוחני, העולם העליון.
שאלה: אבל אנחנו מתחברים בתוך העשירייה, ותמיד אמרת שזה הכלי שלי, שם מתגלה הכול. איך עכשיו אני מוסיף עבור גילוי של עוד חיצוניים?
אתם עוד לא השגתם את הקשר ביניכם, ולכן אי אפשר להתחיל עכשיו להבדיל, לחקור, למדוד, להרגיש כלים פנימיים, חיצוניים, עוד לא הגעתם לזה. אתם עדיין נמצאים רק בדרך לחיבור, לחיבור הראשון. עוד מעט נתחיל ללמוד גם תע"ס, יהיה לנו יותר ברור מה אנחנו צריכים לממש, במה שעכשיו לומדים, כדי להתחיל ללמוד את התע"ס בצורה פנימית, רגשית, איך שזה מתממש בנו.
שאלה: החברים שמתקשים להיכנס לתהליך הזה של ההפצה, איך אפשר לעזור להם? כי עד עכשיו אנחנו היינו ממוקדים בעבודה בתוך העשיריות.
אני חושב שאנחנו פשוט צריכים לקחת את העבודה הזאת יחד, ולדבר קודם כל על כמה שחשובה לנו ההפצה, כי הפצה זה לא הפצה, אנחנו בזה מעוררים את הכלים שלנו, חלקי הנשמה שלנו היותר חיצוניים. וכשהם יצטרפו אלינו, אז אנחנו נזכה לאורות יותר פנימיים.
אם אנחנו נמצאים בדרגת "נפש", "אור הנפש" ומצרפים ל"עביות דשורש", בה מרגישים את "אור הנפש", כלים דעביות א', אז אנחנו במקום אור הנפש מקבלים כבר "אור הרוח", מגלים את אור הרוח. כשאנחנו יוצאים נגיד בכלים שלנו, שאנחנו "גלגלתא עיניים", אז יש לנו "נר"ן", נפש, רוח, נשמה, אם אנחנו יוצאים ומצרפים אלינו כלים מדרגת זעיר אנפין, ואפילו ממלכות, אז יש לנו כבר אורות של "חיה" ו"יחידה". זאת אומרת, זה ממש "אורות דחכמה" שמתגלים בכלים שלנו.
זאת אומרת, כמה שאנחנו מצרפים לעצמנו כלים חיצוניים, כך אנחנו יותר מקבלים בגלגלתא עיניים, בכלים שלנו, אורות פנימיים. זה "ערך הפוך אורות וכלים". ולכן כדאי לנו לעשות את זה, זה קודם כל בשבילנו, זה הכול כלי אחד, וכמה שיוצאים להפצה החוצה, בפנים מקבלים אור יותר פנימי, יותר גבוה.
לכן מה כתוב, "היזהרו בבני עניים", מהכלים האלה החיצוניים, תיזהרו מהם, כי "מהם תצא תורה", שדווקא "אור תורה" זה "אור החכמה" שמתגלה דווקא בגלל הכלים האלו שמצטרפים לגלגלתא עיניים. לכן התיקונים האלו של הכלים החיצוניים הם יותר קשים והם נמצאים כבר בסוף, לקראת גמר התיקון.
שאלה: אמרת שבשנים הקרובות הערכים השתנו, האם אתה מתכוון לערכים המוראליים שנמצאים בהתדרדרות?
גם הערכים המוראליים ובכלל גם הסגנון החיים, סגנון העבודה, היחס, הכול ישתנה, מאוד מאוד ישתנה. השינויים האלה יגיעו אלינו, אני מקווה, לא על ידי זעזועים חדים, אלא בצורה כזאת מיום ליום כמו שעכשיו אנחנו מתגלגלים ומשתנים ומידי פעם מדברים על זה, אבל בסופו של דבר אחרי כמה זמן אנחנו נגלה שכבר נמצאים בעולם חדש, היינו ביחסים חדשים בינינו, סגנון הערכים, סגנון העבודה ישתנה. ישתנה הכול. מיום ליום זה קורה רק האנשים לא מודעים לזה.
שאלה: איך זה מתקשר לזה שפעם היינו אומרים שכשאנחנו נתחבר ונצא להפצה בחוץ ירגישו את החיבור הזה וימשכו לזה, ועכשיו אני שומע שאנחנו צריכים למסור להם שיטה שכלית לחינוך
על ידי מה הם ימשכו אלינו?
תלמיד: זאת בדיוק השאלה.
לא, זאת לא שאלה, אתה אומר שכך אנחנו למדנו שאנחנו נגלה את השיטה שלנו החוצה ואז הם ימשכו אלינו. על ידי מה ימשכו? שאנחנו נגלה את השיטה. מה אתה יכול לגלות להם מהשיטה? מה שטוב להם, שעל ידי זה הם יכולים לשפר את החיים שלהם. אז אתה צריך לגלות איך על ידי החיבור המסוים, לא הקריטי, לא הגדול, לא לפתוח להם את כל הקומוניזם הזה העתידי או משהו, אלא משהו בסגנון קצר, איך החיבור בין בני אדם משפיע על החיים שלהם לשינוי חיובי, חיוני, בחברה. זה מה שאתה צריך להסביר להם. ואנחנו מתדרדרים בחברה ובכל העסקים שלנו, בכל סגנונות החיים. אתה יכול לראות באמריקה ובהודו ואיפה לא, שאנחנו נמצאים ממש בנסיגה ברמת החיים, בבעיות בכול.
אז לכן מה שאנחנו עכשיו יכולים להסביר זה איך להגיע לשמור על עצמנו, על המשפחות, על הכול. אנשים חיצוניים, מה חשוב להם? חשוב להם להישאר בזה שהם איכשהו מנהלים את החיים שלהם ולא נמצאים במצב שלא ידוע מה קורה עכשיו ומה יהיה מחר. אז זה מה שאנחנו מפיצים. אנחנו סך הכול מפיצים גישה לחיים טובים, בטוחים, כדי לשמור עליהם, וזהו. אנחנו מדברים בצורה מאוד הגיונית.
שאלה: איך אנחנו בעשירייה יכולים להיות צינור בין הבורא לבין העולם כדי להגיע למקום אשר ברכו ה'?
זה פשוט מאוד. אם אנחנו מבינים שאנחנו סך הכול רק חלק מהנשמה הכללית שהיא נשמה אחת לכולם, כלי כללי, כי יש לך עשרה חלקים, עשר ספירות ולא תשע ולא אחת עשרה, אז כמה שאנחנו נמשכים לבורא, ואיך אנחנו יכולים להימשך אליו, על ידי זה שאנחנו מחברים אלינו מלמטה עוד ועוד חלקים, על ידי כמה שאתה מחבר למטה מכלים דקבלה, מהעביות, אתה יותר יכול לעלות בדרגות הזכות. לכן בלי הפצה, בלי חיבור עם הכלי החיצון, אפילו שהם לא מבינים ולא יודעים ולא רוצים שום דבר, אבל איכשהו שאתה מתחבר אליהם, על ידי זה אתה דווקא עולה כלפי הבורא מדרגה לדרגה. והם, רוצים או לא רוצים, אבל החיים שלהם יחייבו אותם בכל זאת לעלות אחרייך.
שאלה: אני אדם מוגבל, אבל כשאני מפיץ אני מרגיש שהפוטנציאל שלי, שהגבולות שלי מתרחבים, האם זה נכון מה שאני מרגיש?
וודאי שכן. כל ההתקדמות שלנו, העלייה שלנו, יכולה להיות אך ורק על ידי התרחבות לכלים יותר חיצוניים. וזה מושג על ידי הפצה. ואני מבין שישנם הרבה אנשים שכאשר מגיעים אלינו, הם חושבים אני עכשיו אתפוס משהו, מה שאני צריך, ומכל היתר לא אכפת לי, וכאן זו באמת בעיה גדולה שאדם צריך לשכנע את עצמו שאין דבר כזה, ישנו כלי אחד, נשמה אחת, חלק מאוד מאוד צמוד זה לזה, ואין לנו ברירה אלא לחשוב על התיקון המשותף שלנו. כי בעצם כלפיי הבורא אנחנו כגוף אחד.
שאלה: כשאומות העולם יכירו בתפקיד שלנו וינסו להתחבר מה יהיה מבנה היחסים בינינו לבינם?
זה שאנחנו מעבירים להם דרכנו את האור העליון, כוח עליון, והם מביאים לנו את הרצונות שלהם, בעיות שלהם, וכך אנחנו מתקנים זה את זה בצורה הדדית, אנחנו מקבלים מהם עביות ומביאים להם על פני העביות מלמעלה אור עליון. בלי העביות שלהם אנחנו לא נוכל להתקשר עם הבורא, כי אנחנו רק כלים דהשפעה ואין לנו קשר עם הבורא. ורק על ידי זה שהם מצטרפים אלינו אז בתוספת הכלים דקבלה מצידם אנחנו יכולים להתקשר לבורא, לקבל ממנו אור חכמה בהארת חסדים, וכך להעביר את זה גם דרכנו אליהם.
אנחנו בעצמנו לא צריכים את זה אלא רק כדי להעביר להם את זה. זה התפקוד של ישר אל, ישראל, כלים של גלגלתא עיניים, והם כלים של אח"פ. ורק בצורה הדדית שנעבוד, אלו האנשים שיש להם נטייה לתיקון ונקראים גלגלתא עיניים, ישראל, ואלה האנשים שלא רוצים, לא צריכים את התיקונים האלה, רק רוצים מילוי שנקראים אח"פ, אז בצורה הדדית כזאת, התקשרות הדדית, כך אנחנו נגיע לתיקון ההדדי השלם.
שאלה: מה הכוונה שבין בני ברוך לאנושות החיצונה יש את המתווך הזה שאתה קראת לו הקליפות?
כן, זה אזור הקליפות, "ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה", אנחנו נלמד את זה. במיוחד בעל הסולם מסביר את זה בספר בית שער הכוונות, אנחנו נלמד. יש לנו את זה גם בלימוד שלנו, למדנו את זה, זה בארכיון, אבל אנחנו נעבור, אל תדאגו, נעבור את הכול. זה דווקא חלקים שיהיה לנו קל להבין.
שאלה: אמרת קודם שתהליך ההפצה צריך להיות מחיבור בעשירייה לחיבור העשיריות ואז לקהל החיצון, אפשר להסביר את זה?
לא, אני לא יודע איך להסביר את זה. אני חושב שזה מובן מהמבנה הכללי שכך דרכי האור שמתפשט מלמעלה, מבורא אחד לעשירייה אחת, ואחר כך למה שיש למטה מהעשירייה לאח"פ שלה, וכך זה הולך יותר ויותר לחלקים. כמו תגובת שרשרת, אנחנו לומדים את זה מפיצוץ האטום, מכל מיני דברים.
תלמיד: אז מה בעצם אנחנו מפיצים בצורה כזאת?
אתה מפיץ בזה את ידיעת הבורא בעולם. אומנם אתה לא מסביר להם את זה בצורה כזאת ובמילים כאלה, אבל זאת בעצם מהות ההפצה שלנו.
שאלה: אתמול בישיבת כתבים אמרת שמצד אחד חסרות צרות לאנושות כדי שנוכל לבוא ולהגיד שיש לנו תרופה, ושמצד שני אתה לא מרגיש דאגה מצידנו התלמידים, שאנחנו לא מצטערים על המצב של האנושות.
כן, וודאי שצרות חסרות גם מלמעלה וגם מצידנו מלמטה. אני לא התכוונתי שאני מזמין בזה את הצרות, אלא אני מזמין בזה את ההבנה וההכרה שלנו במצבנו. שאנחנו לא מספיק מודעים לתפקידנו ולזה אני קורא שאנחנו צריכים להזמין את הצרות, צריכים לחקור איפה אנחנו עדיין נמצאים בפיגור.
תלמיד: אז איך לפתח את הדאגה הזאת שחסרה לנו?
"איש את רעהו יעזורו", רק בצורה כזאת. כל אחד מעורר את השני על ידי קנאה, תאווה וכבוד, דיברנו על זה הרבה.
תלמיד: קנאה, תאווה וכבוד כלפיי רצון להפיץ, כלפיי מה בדיוק?
כלפי רצון להפיץ, כלפיי רצון להתקדם בעצמו, בעשירייה שלו, בבני ברוך הכללי, בזה שאנחנו בכל הכלי העולמי נהייה ראויים בעיניי הבורא.
שאלה: אמרת שמה שחסר לנו, זה שאנחנו לא רואים את כל העולם כנשמה אחת כמו שבעל הסולם כתב. זה מקדם את כולנו בדרך אם נחשוב על כל העולם שהוא נשמה אחת?
וודאי שזה מקדם. אנחנו צריכים לא לברוח מהתמונה הכללית האמיתית, שבסך הכול אנחנו קיימים בתוך כלי אחד, ולמרות שלא מרגישים את זה, אבל בסך הכול אין יותר מעשר ספירות בנשמה אחת בלבד. ומה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, נשמות, עולמות, כולל העולם הזה וודאי, כל מה שאנחנו יכולים לראות אנחנו רואים את זה בראייה הפנימית שלנו. ואנחנו עומדים לפתח את הראייה שלנו, שאנחנו נראה את כל העולמות ואת עצמנו בצורה אמיתית. שהצורה הזאת שאנחנו רואים היום בחמשת החושים הגשמיים שלנו, שהראייה הזאת לא תסתיר מאיתנו את המציאות האמיתית.
תלמיד: יש דבר כזה הפצה מחשבתית? זאת אומרת שאנחנו חושבים על כל העולם ודואגים.
ודאי, אתה צודק. מפני שכולנו קשורים זה אל זה מלכתחילה, אז יוצא שמה שחושב כל אחד זה נכנס לכלי הכללי, כי יש לנו חיבור שלם עם כולם ועם הבורא. אומנם לא משיגים את זה, אבל למרות שלא משיגים זה קיים. ולכן כל המחשבות והרצונות שלנו במוחא וליבא הם נמצאים בכלי אחד שלם כללי, והם משפיעים על כולם.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים מהכלים החיצוניים את העביות שלהם, הצרות והבעיות, אבל הצרות והבעיות גלויות לעינינו, אנחנו רואים את זה, חווים את זה, מסוגלים לראות את זה דרך כלי התקשורת ובחיים היום יומיים שלנו. מהי הפעולה הנוספת שנדרשת בתהליך הזה של התיקון, שזה ייקרא ש"הם מצטרפים אלינו"?
שהם יתפעלו במקצת מהדרך שלנו לחיבור, לא יותר מחיבור. שיתקשרו דרכנו, ודרכנו לבורא ועוד למטרת הבריאה? זה [יותר] מדי. אלא פשוט בצורה עממית, ארצית, גשמית, הם צריכים בכל זאת איכשהו להתרשם מכל הפעולות האנושיות, פעולות שהאנושות יכולה לבצע. החיבור זה הפעולה היחידה שמעלה אותנו לדרגה טובה של חיים, קיום. זה מה שאנחנו צריכים, זאת ההפצה.
תלמיד: והידיעה הזאת בקרב העולם תעורר בנו הרגשת חיסרון גדולה יותר ממה שאנחנו מרגישים כרגע?
כן, ודאי.
תלמיד: זאת אומרת, החיסרון שלהם מצטרף אלינו בצורה הזו?
לא, "חנך נער על פי דרכו". אנחנו מעוררים בהם חיסרון לחיים טובים, שיש בהם כבר גם כן ועוד יהיו, הבורא יסדר כך שלעולם יתגלו יותר ויותר חסרונות. ואנחנו צריכים להסביר להם שעל ידי החיבור החסרונות האלה יבואו לתיקון.
ובמידה שהם יתכללו אתנו, אנחנו נוכל כתוצאה מההפצה שלנו להעלות את החסרונות שלהם בדרגה שלהם לדרגה שלנו. וגם זה דרך הקליפות, כי זה ההבדל בין כלים פנימיים לכלים חיצוניים שיש שם את אזור הקליפות. אנחנו מצרפים את הכלים שלהם דרך אינוורסיה מסוימת, אנחנו מצרפים אותם כבר לקדושה, כדי לעשות נחת רוח לבורא, וכך אנחנו מתקנים את הכלי הכללי.
ואז בהתאם לכמה שאנחנו מצרפים את הכלים שלהם שהם כלים בעביות ג' ד', אז אנחנו יכולים לקבל דרכנו מהבורא אור חיה ויחידה קצת, ו"ק דחיה, ו"ק דיחידה, אבל בכל זאת זה כבר אורות של מטרת הבריאה. לא תיקון הבריאה כמו אורות של נפש, רוח, נשמה, שזה אורות של תיקון הבריאה, ואורות של חיה ויחידה זה אורות של מטרת הבריאה, זה כבר גילוי הבורא בנברא. וזה מה שאנחנו משיגים דווקא על ידי ההפצה שלנו לקהל החיצון. אבל לפני זה אנחנו צריכים קודם להתחבר לגלגלתא עיניים, לכלי הפנימי.
תלמיד: אז בעצם ההפצה שלנו מעוררת בהם את הרצון לחיים טובים יותר, זאת אומרת לתיקון מסוים, ואז את זה אנחנו מרגישים ואת זה אנחנו יכולים להעלות?
רצון לחיים טובים הבורא מעורר בהם, ותראה כמה שעוד יעורר בהם, ובצורה פשוטה. שהוא קצת מקטין את האור שלו, ההשפעה הכללית שלו על העולם, ואז אתה תראה מה שיקרה עם האנושות. שכל הנטיות שהיו לאנושות בשנים האחרונות, טיולים, עושר, מנוחה, כל מיני דברים, הם ייכנסו בחזרה כל אחד לתוך החור שלו. וכל אחד ישב בשקט ולא יהיו לו כוחות, לא מצב רוח, לא כסף, לא כיסוי נפשי וחיצון לשום דבר, העיקר להתקיים. כמו שאנחנו רואים שכך חיות מתקיימות, גם האנושות, אתה תראה בשנים הקרובות מה שהיא תעבור.
תלמיד: אני יכול לתאר לעצמי שכך זה באמת יהיה, אבל זה לא מספיק בשבילי להעלות מ"ן. זאת אומרת, "בני ברוך" לא יכולים עכשיו לצרף את הכלי הזה בצורתו כמו שהוא. אנחנו רואים שבאמת יש צרות בעולם, אנחנו רואים שזה מתגלגל למצב רע, אבל זה לא מספיק לנו כדי שאנחנו נוכל לעשות תיקון. אנחנו צריכים שיקרה עוד משהו שהם יעשו, כדי שאנחנו נוכל להעלות את התיקון.
כמה שאנחנו מתחברים ונכללים מהעולם החיצון, אז בהתאם לזה אנחנו נוכל להעלות את החיסרון הכללי. ואם זה לא יהיה מספיק, אז העולם החיצון יבוא אליך וידרוש, כמו שהיינו עדים לכך בעבר.
שאלה: האם אנחנו לא יכולים "להקדים תרופה למכה" בלי שיעשו עוד משהו? בלי לעשות הפצה, החיסרון הזה לא מספיק לנו?
לא. החיסרון שלנו לא מספיק. אין לנו חיסרון מספיק כדי לספק לעולם מה שהעולם צריך. אנחנו צריכים לצאת לעולם להסביר ולספר ולפרסם לו מה בעצם עומד לפנינו כגמר התיקון, ולמה אנחנו צריכים להיות מחוברים, ולהעלות מתוכנו בסך הכול חיסרון כללי ביחד. ואז בזה אנחנו נעלה לדרגה הבאה הטובה של קיום.
תלמיד: אז צריך לעורר אותם לראות שיכולים להיות חיים יותר טובים?
כן.
שאלה: על פני המצב שבהם הם מרגישים צרות ובעיות. ואז יהיו להם שני קווים. צד אחד זה מה שהם מרגישים, צרות ובעיות, וצד שני, התקווה לחיים טובים יותר. בזה אנחנו יכולים לעזור להם?
כן.
שאלה: מה זה אומר בפרקטיקה לצרף כלים חיצוניים, איך זה צריך לבוא לידי ביטוי?
כמה שאנחנו מעוררים אותם דרך ההפצה והם נכללים אתנו, ואנחנו אפילו לא מכירים את זה כל כך, כי אתה מפזר את הדברים האלה, כ"שלח לחמך על פני המים" בצורה כזאת שאתה לא יודע למי זה מגיע, ואיך זה מגיע, ואיך הוא מגיב, ומה קורה, אבל אתה שולח את זה לעולם החיצון, לעולם הרחב, את כל הידיעה שלך בצורה טובה, נכונה בשבילם.
וסך הכול אתה מקבל מזה התרשמות, שהעולם מוכן במשהו להצטרף לחיבור ומבין שאך ורק בחיבור על פני כל הכוחות ההפוכים שפועלים בעולם, אנטי, נגד, שנאה, דחיה וכן הלאה, על פני זה, יחד עם זה, מובן יותר לאנושות שרק החיבור יכול להציל אותנו.
זו בעצם התועלת, התוצאה הנכונה מההפצה. ואפילו שלא מסוגלים להתגבר על זה, ובוודאי שלא מסוגלים, אבל יודעים שזה יכול להציל, לעזור ולא יותר.
תלמיד: לצרף אלינו כלים חיצוניים, זה לפרסם להם החוצה בצורה חד צדדית?
כן. לא יותר מזה. אם אתה מתחיל לצרף אותם לחכמת הקבלה גמרנו. את זה הם לא יכולים לעכל וזה יהיה ההפך. זה יביא למלחמה בין הכלים החיצוניים לכלים הפנימיים.
תלמיד: הידיעות האלה שמשפיעים להם החוצה זה בעיקר מידע. זאת אומרת, מספרים להם סיפורים, מסבירים להם את המערכת, מסבירים להם את הטבע האדם וכן הלאה. באיזה אופן הדבר הזה נקרא "לחנך אותם", כי הרי חינוך זה בראש וראשונה דוגמה אישית?
סך הכול חיבור. אני לא רואה מה יש כאן לשאול. סך הכול ידיעה על החיבור. שיש עולם ולעולם יש מבנה מיוחד. תסביר את המבנה הזה בדומם, צומח, חי, מדבר. תסביר אותו במערכת של הכוחות, לא חשוב, אבל לא במילים של קבלה.
או אפילו קצת במילים של קבלה, כי זה נותן להם בכל זאת איזו הערכה. אבל מילים של קבלה, שכתוצאה מזה אנחנו צריכים להיות מחוברים, צריכים להיות בתמיכה הדדית. זה הכול.
תלמיד: אני שואל על העניין הזה של חינוך, שיטה. האם הידיעות האלה בסופו של דבר יספיקו, או שזה צריך להתפתח לעוד היבט?
נראה. עכשיו אני לא יודע. עכשיו אנחנו צריכים לדאוג לחיבור בינינו ולהכין את עצמנו ליציאה לכלים חיצוניים.
שאלה: אני נוהג בדוגמא אישית בהפצה והחברים לא אחרי. אדם נמצא בדרך שלו ולא עושה הפצה. אז יש בי כעס וביקורת על החבר. איך אני מתמודד עם ההרגשה הזאת בתוך העשירייה?
תתמודד. אני לא אטפל בך עכשיו. אתה כבר צריך לדעת איך אתה מטפל בדברים כאלה. זה דבר אחד.
דבר שני, אנחנו צריכים להבין שהפצה, או טיפול בכלים חיצוניים, האדם צריך לעכל, הוא צריך להבין, הוא צריך לחשוב. אדם קרוב לליבו, ולכן הוא חושב שהכול תלוי במה שהוא מקבל, משיג ודואג ולא הכלים החיצוניים. הוא עדיין לא מרגיש שזה שייך גם לנשמה שלו ושכל העולם זה הנשמה שלו. הוא לא מרגיש את זה. אנחנו מרגישים מה שהגוף שלנו מראה לנו. אם אנחנו נכנסים לרוחניות אז הגוף שלנו הרוחני מתחיל להראות לנו מה ששייך לנו, ואז האדם משתנה.
אבל עד שמגיעים לכלי הרוחני, אז אנחנו נמצאים בגוף שלנו, בכלי הגשמי. ואז מה שאני מרגיש בתוך הכלים שלי, בתוך הבשר והעצמות, זה מה שאני מרגיש. מה אתה יכול לדרוש ממנו, קצת השתתפות, אבל לא שזה נוגע ללב. יש אנשים שמקבלים את זה מאוד פנימי ויש כאלה שלא.
יש כאלה שמתחילים ללמוד שכל העולם הוא גם שייך לנשמה שלי, ואני צריך לתקן את הנשמה הזאת, אז הם בורחים מחכמת הקבלה, כי הם לא יכולים לעכל או לחכות עד שיעכלו את זה, שכל המציאות היא כלי אחד ואנחנו צריכים לגלות את כול המציאות כך בצורה אחת. ההוליסטיות הזאת דוחה אותם.
שאלה: ההפצה שהיינו עושים נחלשה. איך לעורר את החברים שלנו ולהחזיר אותם להפצה חזקה?
אם אתה שואל אותי אני לא יודע, אני רק מראה לכם מה שכתוב במקורות שלנו, שהיום עוד יותר מאי פעם בהיסטוריה שלנו, כל העתיד שלנו תלוי בהפצה, זהו. תדבר עם החברים, עם ההנהלה, איך אתה יכול להיכנס עוד יותר פנימה להגדיל את פעולת ההפצה, אני בטוח שאתה יכול, שמעתי שאתה עושה את זה טוב.
שאלה: מצד אחד אם אנחנו לא השלמנו את עצמנו כגלגלתא עיניים בפועל, אז כאילו אין לנו עם מה לצאת ובאופן טבעי יכולנו לצאת. השאלה אם כרגע לפני שהשלמנו את עצמנו ואנחנו יוצאים, זה עוזר לנו להשלים את עצמנו גם לא רק להשפיע?
זו בדיוק הסיבה שאתה חייב לנסות לצאת ואז אתה תרגיש עד כמה הגלגלתא עיניים שלך, הכלים הפנימיים שלך נשלמים. אתה לא מעמיד את הילד על שתי רגליים והוא מיד מתחיל ללכת. הוא קם ונופל קם ונופל, זוחל ועוד משהו ואתה מחזיק אותו בשתי הידיים, אחר כך ביד אחת וכך הוא מתקדם, כך גם אנחנו.
שאלה: אנחנו מביאים את המסר שלנו החוצה ומחכים שתבוא התעוררות משם?
את זה אנחנו נראה כבר בדרך, אני לא יכול להגיד לך, אין לזה נוסחאות, אלא אנחנו צריכים לדעת לאתר חסרונות שנמצאים בקהל ולחסרונות האלה אנחנו צריכים לכוון את ההסבר שלנו.
שאלה: הלב הוא אמצעי מאוד חזק, כלי מאוד חזק בחיבור בינינו, כשאנחנו מדברים על כאיש אחד בלב אחד. אז למה זה מרגיש שיש פער בין הלב שלנו והלב של העולם החיצון? אני גם שואל, בגלל שאנחנו צריכים לפתח רגישות כלפי מה שקורה בעולם החיצון, אבל הלב לא הולך עם זה, אז מה אנחנו אמורים לעשות?
אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר עם כלי הקליטה שלנו הרגש, השכל. אנחנו צריכים לכוון את עצמנו לחיבור דרך העשירייה ואז מה שמסתדר מסתדר. אל תתחילו בצורה מכוונת להגדיל תכונות או לסדר אותן כך, זה לא כדאי, אנחנו מתקדמים.
אתם לא מרגישים נגיד שאתמול דברנו על הפצה ועד כמה היום יש כבר הבנה והרגשה אחרת, עד כמה בזה תלוי התיקון של הנשמה שלנו. אתמול לא היו שומעים, היום יותר שומעים. מה לעשות, בחינוך העיקר זה סבלנות.
זה כמו שהרב"ש היה אומר, שאם יש לך אווז אז אתה נותן לו לאכול, נותן ונותן ואתה לא יכול לבדוק אחרי כל פעם שאתה נותן לו חתיכה, עד כמה הוא השמין, נותן עוד חתיכה ובודק עד כמה השמין, זה לא הולך בצורה כזאת, זה הולך כמה שאנחנו משקיעים בילדים ככה זה הולך.
תלמיד: האם זה חלק מההתפתחות של תלמיד קבלה, להפוך ולהיות יותר רגיש לכלים החיצוניים?
כן ולא. בינתיים אנחנו מקבלים את הכלים החיצוניים האלה בצורה אגואיסטית, זה שייך לי אז אני אטפל בזה אפילו שאני לא מרגיש וככה זה היחס שלי. אומרים לי שזה שייך לנשמה שלי אז אני אטפל בזה, בסדר, זה עדיין ללא יחס. אבל מצד שני בגלל שזה ללא יחס יש לנו כאן אפשרות לטפל בזה כמו באמונה למעלה מהדעת. אני מטפל בזה מפני שהמורים שלנו, מהגובה שלהם, שהם נמצאים בהשגה רוחנית, אומרים לי, "אתה צריך לטפל בזה כי זה חלק מהנשמה שלך, אתה לא מרגיש שזה שייך לנשמה שלך אבל תשמע מה שאנחנו אומרים ותטפל בזה". אז כבר אני נמצא כאן באמונה למעלה מהדעת. לא מרגיש אבל מקבל את העצה שלהם, ההכוונה שלהם ומקיים את זה. כבר יש לי בזה פעולה מאוד חשובה, רוחנית.
אני מפזר להם כל מיני ידיעות על העולם הזה, על כמה שהחיבור הוא חשוב, כאילו זורק להם איזה סיסמאות שמאלניות אולי או משהו שם, מצד אחד. מצד שני אני עובד באמונה למעלה מהדעת. אני לא מרגיש שהם שייכים לי, אני לא עושה את זה כדי לקבל מזה איזה רווח, אני לא מרגיש את הרווח הזה שאני מטפל בהם והעובדה שאף אחד מכם לא רוצה לעבוד בזה. אבל אם נעבוד בזה אז זו תהיה עבודה למעלה מהדעת ונקבל על זה חשבון טוב טוב, אז כדאי לנו את זה לבצע.
תלמיד: אם אותם החסרונות שמתווספים, מוסיפים לנו להעלאת המ"ן, האם כך אנחנו יכולים למדוד אם אנחנו משתמשים בהם בצורה אגואיסטית או לא?
אנחנו עוד לא יכולים להבדיל בזה. אנחנו נלמד איך לעשות, אבל בינתיים לא. אנחנו עוד לא עברנו את הצמצום. אנחנו נמצאים למטה מצמצום ולכן זה הכול בצורה אגואיסטית או בהכרה או ללא הכרה אבל הכול עדיין נמצא בנו ככלים האגואיסטים.
קריין: ציטוט מספר 11. כותב בעל הסולם במאמר "מצווה אחת".
"אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבוא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל ברייה בעולם הצריכה ישועה והטבה."
(בעל הסולם. "מצווה אחת")
זה כותב בעל הסולם במאמר "מצווה אחת". ואתם מבינים שהוא לא פוליטיקאי ולא רוצה להיות יפה בעיניי הציבור, אלא ההיפך, הציבור שהוא כותב והוא נמצא בו, דווקא לא אוהב את זה לשמוע ויזלזל בו. מכל המשפטים האלה של הקומוניסטיים, מרקסיסטיים. ולכן בכל זאת הוא כותב את זה, ולא אחרת, אלא אומר במאמר "מצווה אחת".
"אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבוא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל ברייה בעולם הצריכה ישועה והטבה."
(בעל הסולם. "מצווה אחת")
שאלה: מאיפה מגיע הצורך להכיר את השליטה העליונה?
מתוך הנשמה שלנו. שורש הנשמה שלנו דורש את זה, כי הוא מגיע מהבורא. ולכן אנחנו רוצים בשורש הנשמה שלנו, ברצון הכי פנימי שלנו, להשיג את הבורא ולהתייחד עימו כי רק שם אנחנו מרגישים שמגיעים לשורש שלנו, לבית שלנו, למקום שצריכים להיות בו.
קריין: ציטוט מספר 12.
"האדם הרוצה לעבוד ה' באמת צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול. ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים והכל לעלות לשורשן לתיקון השכינה."
("דגל מחנה אפרים". פרשת שלח)
זאת אומרת, כמה שאנחנו מחברים לעבודה הזאת את האנשים, כל אחד לפי היכולת שלו, ודאי, אז בהתאם לזה אנחנו מעוררים את האור העליון בתוך הנשמה הכללית ועושים בזה נחת רוח לבורא ומצטרפים אליו.
שאלה: מה היחס הנכון בין העבודה בעשירייה לבין הפצה, ואיך לשלב ביניהם נכון?
איך אתם מחלקים את הזמן והכוח שלכם בעשירייה, להחזיק את העשירייה וכמה זמן וכוחות אתם משייכים להפצה, אני לא יכול להגיד. בכל דבר, בכל מקום ובזמנים שונים זה יהיה שונה. אבל צריכים לא לשכוח שאת הזמן שלנו אנחנו צריכים לחלק לחיזוק הפנימי שלנו בתוך העשירייה, לחיזוק של כל העשיריות בבני ברוך, ולהפצה מחוצה לבני ברוך, לאנושות.
שאלה: מה החשיבות להחזיק את התמונה הזאת של המערכת מהעשירייה לעשיריות ולכל הנשמה הכללית?
חשיבות בזה שאנחנו מתקנים כך את הנשמה, נשמת אדם הראשון. אם אתה לא דואג לכל הכלי הכללי בסופו של דבר, אז אתה לא נמצא בתיקונים. אם אתה לפי ההתפתחות שלך מוגבל מלמעלה, כמו תינוק שהוא לומד, אז אנחנו לא דורשים ממנו יותר, כי כך הוא מקבל מהטבע שלו שעדיין יכול ללכת רק על ארבע, אחר כך על שתיים, אחר כך עוד משהו ועוד משהו. בהתאם לכמה שהוא מתפתח, ואנחנו חייבים לעזור לו להתפתח, בהתאם לזה אנחנו יכולים לדרוש ממנו משהו בחזרה. אבל כשהוא גדל ועומד על שתי רגליים ונמצא בחיים, אנחנו מתחילים לדרוש ממנו השתתפות מלאה. אותו דבר איתנו ברוחניות.
תלמיד: לעניינו, איזו תמונה אנחנו צריכים לצייר לעצמנו בעבודה היומיומית שלנו, שתהיה לנו את כל המערכת, גם עשירייה, גם בני ברוך וגם ההפצה החיצונית? איך לסדר את זה?
צריכים את כולם. אבל אנחנו צריכים להבין שבכל אחת מהרמות האלו אנחנו יכולים להשתמש רק לפי הכלים שבינתיים מתגלים בנו.
תלמיד: האם זה לפי מה שמתגלה לי, או שאני בכל זאת צריך לעשות מאמץ כן לחשוב לפתח דאגה לדוגמה לכלים החיצוניים, לעולם?
אתה חייב לדעת את זה וחייב גם לפתח, אבל ביחס מסוים. כי יכול להיות שאתה עדיין לא מבין, לא מסוגל, לא מרגיש, ורק מפתח יחס לזה, אבל לא שאתה עושה את זה בפועל.
תלמיד: אז מה בפועל בכל זאת? נגיד היום כשאני נפגש עם העשירייה שלי, על מה אני צריך לחשוב, על החיבור בינינו?
על הכול, על כול חלקי הכלים, על כל הכלים שלך. אם אנחנו נמצאים בדור האחרון, אתה חייב לחשוב מבריאת העולם, מחטא עץ הדעת ושבירת הנשמה ועד התיקון הכללי של הנשמה, אתה חייב את שתי הנקודות הללו לקשור יחד. ובהתאם לזה לראות בכמה אתה יכול לתת תשומת לב, כוחות, התעוררות לכל חלק מהכלי של הנשמה, אתה בעשירייה, בין עשיריות, בין העשיריות לכלי של בני ברוך, ומכלי של בני ברוך לעולם החיצון, כמו שבעל הסולם מתאר לנו בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר".
תלמיד: ואיך לעשות כך שהמחשבה הזו היא באמת תחזק את הכלי הפנימי? כי ברגע שאני מתחיל לצאת מחוץ לעשירייה זה מאוד אוורירי, מאוד קלוש.
לא נכון, תלוי עם איזה רעיון אתה יוצא. אם אתה לוקח בדיוק את הרעיון שאתה צריך למסור לכלי החיצון, אז אתה יוצא לכלי החיצון ואתה דורש ומסביר ומקבל ודן באותה עוצמה כמו שאתה נמצא בדיון על הכלי הפנימי בתוך הכלי הפנימי. כל אחד לפי המצב, לפי דרכו.
תלמיד: איך עושים את זה, איך מגבירים את העוצמה?
תתאר לעצמך שאתה נכנס לאיזושהי כיתה בבית ספר ומסביר להם שיעור בגיאוגרפיה. אתה מסביר מכל הלב, אתה מסביר להם יפה וטוב, עם כל הציורים ובהתפעלות, אבל ברמה שלהם, במידה שלהם. יחד עם זה, אם אתה הולך כבר לקבוצה שלך, לא לכיתה בבית ספר, שם אתה מדבר ברמה אחרת ובגובה אחר. אבל בכל מצב שאתה נמצא אתה משקיע את כולך בזה, רק לפי הרמה ולפי העוצמה שנדרשת.
תלמיד: האם היציאה לכלי חיצון היא כדי לחזק את הכלי פנימי, או החיבור בכלי הפנימי היא כדי לתקן את הכלי החיצון? מה סיבה, מה תוצאה?
הכול צריך להיות מכוון מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, מזה שהכלי כולו שבור וצריך להגיע להיות שלם. ועכשיו, במה אני עוסק, באיזה חלק מהכלי הזה או באיזה עיגול מהכלי הזה אני עכשיו עוסק.
שאלה: בקטע 12 כתוב ש"האדם צריך לכלול את עצמו עם כל הנבראים וצריך לחבר את עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו". העניין הזה של "הם עמו", האם האדם מתחיל להרגיש שהם נכללו בו?
ככל שאתה משקיע באנשים, אתה מתחיל להרגיש את החסרונות שלהם ונכלל מהם, ואז אתה מתחיל לעבוד עבורם.
שאלה: בקטע 11 משהו לא ברור לי. בעל הסולם אומר ש"בשאר הזמן האדם יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל ברייה בעולם הצריכה ישועה והטבה". למה יש הרגשה כזאת שמדובר על אנשים מסוימים ולא על כולם?
ודאי שישנם אנשים שהם שייכים לשורש יותר פנימי של הנשמה, או לחלקים יותר חיצוניים של הנשמה. כמו בעולם הגשמי שלנו, יש אנשים שאכפת להם איך העולם מסתובב ומה קורה ומה יקרה, ויש אנשים שאכפת להם רק כדורגל וכלום חוץ מזה. יש אנשים שלא אכפת להם שום דבר, אלא רק לעבוד, לבוא הביתה, לשכב על הספה ולראות סדרות וזהו. הכול תלוי בבן אדם, איך שהבורא ברא אותו.
אבל אנחנו עכשיו נמצאים בגמר התיקון, ובעצם הבורא יצטרך לעורר כל אדם ואדם שבעולם, בכמה שהוא נכלל בתהליך הזה של גמר התיקון, אפילו בצורה שהיא מאוד קטנה. אבל הוא יצטרך לקפוץ מהספה, להתנתק מהטלוויזיה שלו ובכל זאת להצטרף לתיקון הכללי במשהו, זה יכול להיות שהוא בעצמו לא מודע לזה כמעט.
תלמיד: האם אנחנו צריכים לעשות איזושהי סלקציה, או להמשיך לעשות הפצה כללית לכולם כמו שעשינו?
כן, זה מספיק.
שאלה: האם המטרה שלנו היא לחבר את הקבלה עם הבעיות העולמיות בהפצה? ואם כן, זה מספיק עם הכוונה או אנחנו צריכים לעשות פעולות גשמיות?
פעולות גשמיות אצלנו זה נקרא "הפצה". אנחנו בעיקר מפיצים דרך האינטרנט את החומר שלנו בכל השפות, לכל הקהלים, בצורה כמה שיותר קרובה לתגובה נכונה מהקהלים האלו.
שאלה: כחלק ממה שאמרת קודם מהחיזוק הפנימי שלנו, האם באמת זה הזמן עכשיו להתחיל להתחבר עם עוד עשיריות ולעבוד ביחד להגדיל את החיבור ואז לצאת החוצה? כי גם פה במאמר כתוב "כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים". האם זה באמת הזמן להתחבר עם עוד עשיריות ולעבוד ביחד?
ננסה. אני רוצה להשאיר את השאלות האלה פתוחות. בואו נראה האם אנחנו מוכנים לזה או לא, האם מדובר כבר עלינו או לא. בואו נעשה את זה, ננסה. לנסות ולראות ולגלות את תגובת הבורא כביכול על מה שאנחנו עושים, לפענח את זה נכון ולהמשיך. אני לא יודע, לא רוצה להגיד לכם יותר, אלא אתם צריכים להתחיל ללמוד איך אתם משפיעים דרך תיקון הבריאה על הבורא, ואיך אתם מזהים את התגובה שלו.
קריין: ציטוט מספר 13.
"נודע כי כל העולם עם כל הנבראים צריכים לקבל החיות מהבורא בכל עת ובכל רגע," זאת אומרת צריכים להרגיש. זה שמקבלים זה ברור, אלא צריכים להרגיש, לגלות שהם מקבלים בכל רגע ורגע חיות מהבורא. "ולכך נאות ויפה לו לצדיק, שיהיה ממוצע בין הבורא ברוך הוא ובין העולם ומלואו," "ממוצע" הכוונה המקשר. "לקשר הכל בו ית'. שעושה שביל ומסילה, מעבר השפע, והחיות, וצינור, להריק לכל הנבראים. שהוא המייחד שמים וארץ, שמקשר כל העולם ומלואו להבורא, שלא יהיו מופסקין ממנו ית'."
("מאור עינים". פרשת יתרו)
שוב.
קריין: שוב ציטוט מספר 13.
"נודע כי כל העולם עם כל הנבראים צריכים לקבל החיות מהבורא בכל עת ובכל רגע, ולכך נאות ויפה לו לצדיק, שיהיה ממוצע בין הבורא ברוך הוא ובין העולם ומלואו, לקשר הכל בו ית'. שעושה שביל ומסילה, מעבר השפע, והחיות, וצינור, להריק לכל הנבראים. שהוא המייחד שמים וארץ, שמקשר כל העולם ומלואו להבורא, שלא יהיו מופסקין ממנו ית'."
("מאור עינים". פרשת יתרו)
שאלה: מה זה להיות ממוצע בין הבורא לנבראים?
ממוצע זה נקרא להיות באמצע, לקשור בין הבורא לכל הנבראים, כך אנחנו צריכים להיות. בעל הסולם מסביר לנו ב"מתן תורה", ב"ערבות", שאנחנו מעבר בין הבורא לכל הנבראים.
שאלה: זה קטע קצת מסובך, הוא אומר בו "מעבר השפע והחיות, וצינור, להריק לכל הנבראים. שהוא המייחד שמים וארץ". זה לא נקרא כבר גמר תיקון, מה שהוא כותב פה?
אנחנו צריכים לשאוף לזה, ולעבוד בזה, ולא רק אנחנו, אלא כל אחד ואחד, כל עשירייה ועשירייה. ואם יש עוד ארגונים וקבוצות, לפי מה שאנחנו קוראים כאן, כולם חייבים, וצריכים לעשות את זה.
תלמיד: לקשר בין העולם כולו, לבורא. איך עושים את זה?
על ידי זה שמסבירים מה מטרת הבריאה, מה תפקידנו בשלשלת הארוכה הזאת כמו שהוא כותב, וכן הלאה.
תלמיד: כבר שומעים אותנו בעולם?
אני לא יודע, תבדוק. צריכים להשתדל שישמעו.
שאלה: כשאנחנו כותבים לקהל וישנה התרשמות חיובית, אתה קראת לזה שזו העביות שלהם. למה אתה קורא להתרשמות חיובית עביות של הקהל?
כי אם אנחנו מחברים לעצמנו את העביות שלהם, העביות הזאת הופכת לזכות שלנו. אלא בשביל מה אנחנו צריכים לקבל כלים חיצוניים? הם תמיד עבים, תמיד אגואיסטיים, אבל כשהם מתחברים עם גלגלתא עיניים, הם הופכים לכוח שמושך את האור. גלגלתא עיניים נותנים להם כוונה, וכלים דאח"פ, כשאנחנו מחברים אותם נותנים להם רצון, ואז יש לך כלי שלם, עשר ספירות.
תלמיד: כשאנחנו כותבים יש או תגובות של התפעלות או תגובות גסות, מזלזלות, איך להתייחס לתגובות של הקהל?
כמעט ולא להתייחס. אנחנו צריכים יותר ויותר להשפיע לכיוון אחד. לקהל יעבור כל מה שיעבור, ולאט לאט הם יסכימו. יקבלו, יסכימו, ויצטרפו.
אין לנו אפשרות להיכנס עם הקהל הרחב בחליפת דברים, שאנחנו כותבים, הם מגיבים ואנחנו בחזרה עונים להם. אנחנו צריכים בעיקר להשפיע, ולהשפיע מצידנו החוצה. כי אנחנו צריכים להבין שהם כלים דקבלה, הם לא יכולים להבין אחרת מכלים דקבלה, מה זה טוב, ואנחנו רק צריכים להשתדל להתאים את עצמנו מלמעלה למטה כלפי הכלים האלו.
שאלה: מה זה אומר לקבל את החיות מהבורא בכל זמן ובכל מצב?
אנחנו עושים זאת, רוצים או לא רוצים, רק אנחנו רוצים להרגיש את זה, ולהגיב על זה. אבל זה שמקבלים בכל רגע ורגע חיות מהבורא זה ללא ספק. רק צריכים להשתדל להגיע להדדיות, "אני לדודי ודודי לי".
שאלה: כתוב בקטע שאנחנו מעבירים את כוחות החיים של הבורא כצינור לנבראים. מה זה?
שגלגלתא עיניים נעשים כצינור, כמו שהוא מסביר לנו במאמרים "ערבות", ו"מתן תורה", שאנחנו נתקנו כצינור במערכת הכללית, וכך אנחנו צריכים להיות כלפי כל האנושות. להביא להם דרך הצינור הזה שפע מלמעלה, ידיעה, הרגשה, מילוי, תיקונים. הכול.
קריין: בהמשך למה שנשאל, בעל הסולם כותב במאמר "הערבות" אות כ"ד.
"האומה הישראלית נתקנה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו. באופן שניצוצי ההזדככות הללו הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצֶה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות ויכניסו את עצמם תחת עולו יתברך, וכף החובה יתבער מן הארץ."
(בעל הסולם, הערבות, כ"ד)
תלמיד: אז כשאנחנו יוצאים לפעולה של ההפצה, נגיד היום יהיה לנו שיעור קמפוס, מה זה אומר שאני מעביר להם את האור של הבורא? זאת אומרת, הייתי רוצה לא למסור להם סתם איזה ידיעות, אלא באמת להעביר להם את האור של הבורא.
לאט לאט תתחיל להרגיש, והם גם יגידו לך, שאתה מעביר להם איזו התפעלות, איזו רוחניות, איזו התרגשות. תקבל מהם כזאת תגובה, שיש במה שאתה נותן להם, במילים שלך איזו התעלות רוחנית. זה תלוי בך, אתה תלוי בהם, אבל זה יקרה.
תלמיד: הם צריכים להרגיש את זה באיזה אופן?
כן, ודאי.
קריין: ציטוט מספר 14, כותב רב"ש במאמר "תפילת רבים".
"העצה היא, לבקש עבור הכלל כולו, היינו שכל מה שהוא מרגיש שחסר לו, ומבקש מילוי, אז אין לו לומר, שהוא יוצא מהכלל. זאת אומרת, שמגיע לו יותר דברים ממה שיש להכלל כולו. אלא "בתוך עמי אנכי יושבת". היינו, אני מבקש עבור הכלל כולו, משום שאני רוצה להגיע לידי מצב, שאני לא אדאג שום דבר בשבילי, אלא בשביל שיהיה נחת רוח להבורא. אם כן מה חשוב לי, אם הקב"ה יש לו הנאה ממני, או שאותה הנאה היא יכולים לקבל מאחרים."
(הרב"ש. מאמר 15 "תפילת רבים" 1986)
אם אני באמת דואג לבורא, אז לא חשוב לי מי ודרך מי מעביר לו את ההנאה הזאת. אם אני יכול לסייע לזה אדרבא, אבל אם אני רואה שאחרים יכולים לעשות את זה יותר טוב, אז אני לא נכנס, אפילו שיש לי אפשרות, אלא נותן להם לעשות. העיקר שאני חושב על מי שאני אוהב, שיקבל את המילוי בצורה השלמה.
שאלה: איך להעביר בדרך נכונה התפעלות רוחנית לכלל כולו?
צריכים ללמוד את זה, אני לא יכול להגיד איך. להתכלל עם החסרונות שלהם, להתאים את מה שאתה רוצה להעביר להם, את הידיעה על מבנה העולם, כללות העולם, מטרת הבריאה, תיקון הבריאה, על כל מיני דברים כאלה, ולהעביר להם את זה בצורה כזאת שהם ישמחו לקבל, יקבלו, ויתכללו בזה קצת. זו צריכה להיות עבודה מאוד מאוד קפדנית, להתאים את עצמו לקהל, זו אמנות.
תראה, זה כמו שאנחנו עושים בחיים שלנו, כמה האנושות טורחת כדי לייצר בגדים, מזון, ריהוט, וכל מיני דברים לתינוקות, לילדים קטנים. כמה אנחנו משקיעים בזה, כדי שיהיה להם טוב, שיתפתחו. אנחנו צריכים לראות שכך הבורא דואג לנו.
קריין: קטע מספר 15.
"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד."
(בעל הסולם. אגרת ד')
שאלה: באיזו כוונה לגשת להפצה, האם צריך להצדיק את אותם האנשים שאתה מפיץ להם, לבקש מהבורא עבורם?
אנחנו צריכים רק להשתדל להתאים את עצמנו לחסרונות של הקהל שאליו אנחנו משפיעים. ושהקהל יקבל לפי החיסרון שלו, אבל דברים שאנחנו רוצים להביא לו. צריכים לראות, פעולת ההתאמה הזו, היא אוּמנות ההפצה.
אתה יודע, תראה איך עושים זאת בזמננו, מוכרים לך מנות שנראות כמו בשר צלוי, ובאמת אתה מתחיל לטעום, ורואה שזה כרוב, וכולי. זאת אומרת, זה נקרא אוּמנות ההפצה, אתה לא משקר, אתה נותן לאדם מה שטוב לו, בצורה שהוא אוהב לקבל. זה בעצם כל עיקרון ההתחברות, שבפנימיות אלו יהיו הדברים שלך, ובחיצוניות הדברים שהוא רוצה.
שאלה: אז מה זה העוף הצלוי היפה מבחוץ שאנחנו צריכים לתת לאנושות, ומה זה הכרוב מבפנים?
כי באמת כרוב זה בריא, ונגיד העוף הצלוי לא בריא, אז אנחנו נותנים את מה שהם רוצים לקבל, אבל בפנים אנחנו נותנים להם את האור העליון, שהוא יתקן אותם. כמו שאתה מקבל היום את כל התרופות, בצורה כזאת שהן עטופות במשהו מתוק, איזה סירופ מתוק לילדים וכן הלאה. ככה זה.
קריין: ציטוט מספר 16.
אין אדם חי לצורך עצמו, אלא לצורך השלשלת כולו, באופן שכל חלק וחלק מהשלשלת, אינו מקבל את אור החיים לתוך עצמו, אלא רק משפיע אור החיים, לכללות השלשלת."
(בעל הסולם. הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות כ"ב)
כל אחד ואחד מאיתנו הוא לא מקבל שום דבר, הוא רק מעביר מלמעלה למטה לכל הכלים שנמצאים תחתיו, שאליהם הוא יכול להתקשר, מעביר להם את האור מלמעלה, ובזה אנחנו כולנו מתמלאים. זאת אומרת כמה שאנחנו יכולים להעביר מלמעלה למטה, זה בעצם המילוי שלנו. בעצם המילוי שלנו דפקטו הוא אפס, אבל בכמה שאנחנו יכולים להתמלאות מהעבודה הזאת זה מאה אחוז.
אנחנו בזה כמו הבורא. גם הבורא לא מקבל שום דבר, הוא רק נותן, משפיע. וגם אנחנו, בצורה כזאת שאנחנו מחוברים, מעבירים את כל האורות שמגיעים אלינו מלמעלה לכל הכלים שאנחנו מתחברים אליהם ומשתדלים למלא אותם למטה. בזה אנחנו מגיעים להשתוות הצורה עם הבורא, לדבקות בבורא.
מטרת הבריאה היא לקבל על מנת להשפיע, ובקבלה על מנת להשפיע אנחנו מקבלים מלמעלה כדי להשפיע למטה, ואז נשאר לנו רק הביצוע הזה, שבזה אנחנו כמו הבורא. אנחנו לא מקבלים שום דבר, אלא קבלה על מנת להשפיע היא משאירה אותנו ריקים אבל מלאים.
שאלה: מקודם אמרת שאומנות ההפצה זו התאמה, גם עכשיו דיברת על הצינור. בהתאמה הזו האדם נכלל הרבה פעמים מקהל חיצוני, מכל מיני דברים שקיימים שם. ואני רואה שזה הרבה פעמים כאילו מדביק בו כל מיני הפרעות, גם יחס לקהל, פתאום הוא שונא את הקהל.
אז האדם הזה הוא לא ראוי להפצה. אנחנו מדברים על זה שהוא לא נדבק לשום דבר. יש לו רעיון משלו, יש לו תפקיד משלו מהדרגה הרוחנית, ואף אחד מלמטה לא יכול להשפיע עליו, אלא הוא יכול ללמוד מהם רק באיזו צורה הוא ימלא אותם. כשאני נמצא עם ילדים קטנים, אני רק לומד מהם איך אני יכול למלא אותם, ולא שהם ישפיעו עליי, רק ישפיעו על מה שאני נותן להם.
תלמיד: זה מובן. אבל איך האדם נשמר, איך העשירייה עוזרת לו להישמר?
לפני שיוצאים להפצה אנחנו צריכים לדבר על כל האופנים האלו שאנחנו צריכים לשמור עליהם, ושהעיקר בשבילנו זה שנרגיש שההפצה, הקבוצה עומדת אחרינו.
תלמיד: אני מבין מה שאתה אומר, אני רק שואל ברמת הביצוע. כי בפועל אתה מפתח יחס לקהל, לאנשים, זה פוגע בך, אתה נכלל מהדבר הזה.
אז אתה צריך שוב להיכנס לקבוצה ולהתכלל שם, זה נקרא כמו שאתה הולך למקווה ונכלל, ולטהר את עצמך מכל הקליפות האלו שנדבקות אליך, ואז שוב תוכל לצאת לקהל ולהשפיע. אני אומר לך את זה מתוך ניסיון. אין דבר כזה שאתה מתפעל מהקבוצה, מהעשירייה, או ממשהו שלא שייך לך, אלא רק במידה ובמשקל שאתה מרשה לעצמך להתפעל.
שאלה: איך להשתמש בכוח של העשירייה עבור הפצה?
אני מקבל כוחות, אני מקבל הכוונות מהעשירייה, יוצא החוצה ומפיץ. וכשאני מפיץ, אני מרגיש שאני נמצא בתוך העשירייה שלי ומתוכה אני מפיץ.
שאלה: שמענו עכשיו שהתאמה להפצה זו אומנות, ומצד שני אנחנו תמיד יודעים שאומן נהנה מהעבודה עצמה, הוא לא נהנה מהשכר, הוא לא מתמלא מזה. האם התענוג שלנו צריך להיות מתהליך ההתאמה שלנו לכלי, זו האומנות, זה המילוי?
התענוג שלנו בהפצה צריך להיות מזה שאנחנו קודם כל מרגישים שאנחנו מעבירים נכון את החומר, ויכול להיות שאנחנו גם מרגישים שהחומר הזה הוא משפיע בתוך הקהל שאנחנו מפיצים לו, והקהל מתוך זה מתחיל להשתנות.
תלמיד: זאת אומרת אנחנו כל הזמן מחפשים איך להתאים את עצמנו לתהליך הזה, ומזה אנחנו נהנים, מהחיפוש הזה?
אני לא מדבר על להתאים את עצמנו, אלא להתאים את מה שאני נותן לקהל שאני נותן לו. וליהנות מזה או לא ליהנות אני משאיר את זה בכלל מחוצה לי, אני עושה את זה לא למען התענוג.
תלמיד: אז מה זו אומנות של התאמה?
אומנות זו ההתאמה שלי של מה שאני נותן, לקהל שאני נותן לו. זו ההתאמה, זו האומנות.
שאלה: אם אתה עובד עם התלמידים בקמפוס, אתה עובר איתם על קטעים, עושה להם סדנאות, עובר איתם תהליך, יש להם התעלות, אבל יש להם התעלות רק בזמן שהם איתך ביחד. אבל היית רוצה שהם גם יעשו לבד פעולות ביניהם, אבל זה לא קורה מצדם אלא רק כשהם איתך ביחד, כאילו הם רק צריכים אותך וזה לא יוצא טוב.
בסדר. אז בינתיים זה ככה, ואחר כך בכל זאת הם יתכללו יותר ויותר וגם יקבלו ממך דוגמאות איך הם יכולים לעבוד בלעדיך.
קריין: ציטוט מס' 17.
"מגמת החיים הוא לזכות לדבקותו מטעם תועלת השי"ת לבדו בקפדנות. או לזכות את הרבים שיגיעו לדבקותו ית'."
(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")
זאת אומרת להגיע בעצמו לדביקות בבורא, או, הוא אומר אפילו "או", זאת אומרת זה ממש באותה דרגת חשיבות שאתה מזכה את הרבים שיגיעו לדבקות בבורא.
קריין: ציטוט 18.
"בזה שגרם להעולם כולו, שיגיעו לקבל הטוב והעונג, במה שישנו במטרת הבריאה. נמצא, שהוא נעשה שותף להקב"ה, בזה שעל ידו יהיה הסיוע, שכולם יבואו אח"כ לקבל מטרת הבריאה. נמצא, שהוא נעשה שותף עם הקב"ה, כמו שכתוב "אני התחלתי את הבריאה, בזה שרוצה לתת טוב ועונג, וישראל הם משתדלים, שהמטרה תצא לפועל, בזה שעושים כלים, שיהיו מוכשרים לקבל את השפע העליון."
(הרב"ש. מאמר 17 "פורים, שהמצוה עד דלא ידע" 1987)
סדנה
בואו נדבר על כל אופני ההפצה שלנו, עד כמה היא עוזרת, לְמה היא נכונה טובה ומועילה גם לאדם, גם לעשירייה, גם לארגון, גם לכל האנושות וגם לבורא?
כמה ההפצה טובה, נכונה ומועילה, למי יותר ולמי פחות, מכל החלקים האלה שאמרתי?
*
האם ההיסטוריה של האנושות מתחלקת לשני חלקים? כל ההיסטוריה עד תקופתנו היא רק הכנה, ומאיתנו ועד גמר התיקון זו ההיסטוריה של התיקון האמיתי, ויוצא שאנחנו בסך הכול נמצאים בתהליך התיקון האמיתי וכל מה שהיה לפנינו, מפני שזה היה לפני הפצת חכמת הקבלה לכל האנושות, יוצא שכל התקופה הייתה כהכנה בעלמא, ורק אנחנו נמצאים בתקופה שנקראת בפועל "תקופת תיקון הנשמה". זה נכון או לא? האם זה כך או לא?
האם זה נכון שכל ההיסטוריה של האנושות מתחלקת לשתי תקופות, עד תקופתנו זה עניין של ההכנה בעלמא, זאת אומרת בפני עצמה, ומהמצב שלנו, מפני שאנחנו מפיצים כמה שאנחנו משיגים, מסוגלים את חכמת הקבלה לכל הכלי, והכלי הכללי זה בעצם הקהל העולמי ששם זה הרצון לקבל, אנחנו שייכים רק לגלגלתא עיניים, אז יוצא שרק אנחנו בתקופתנו נמצאים במצב של תיקון העולם.
בבקשה, דברו על זה. האם זה נכון, לא נכון.
*
יוצא שגם העבודה שלנו מתחלקת לעבודת הכנה, שאנחנו מכינים את עצמנו ואת הקבוצות שלנו, את העשיריות שלנו, את כל הכלי של בני ברוך, וזו רק הכנה לעבודה הרוחנית, ועבודה רוחנית אמיתית היא כשאנחנו יוצאים כדי לנסות לתקן את הכלים החיצוניים של הקהל הרחב.
דברו בבקשה על שתי התקופות האלה גם בדרכנו. הכנה להפצה לקהל הרחב, שזה נקרא הכנת הכלים דגלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה, להשפיע על מנת להשפיע, והפצה דרכנו לכלים של אח"פ לקהל החיצון שאז אנחנו באמת עושים פעולת הפצה. לא בזה שאנחנו מלמדים אותם וממלאים אותם בחוכמת הקבלה, אלא בזה שאנחנו משפיעים להם אבל נכללים מהכלים שלהם על ידי השפעה אליהם ומתוך זה שאנחנו נכללים מהכלים דאח"פ אצלנו, בנו, אנחנו יכולים לקבל מלמעלה לתוך הכלים האלו כבר התגלות האלוקות ממש, אור דחכמה. זאת התוצאה האמיתית מההפצה לקהל החיצון.
זאת אומרת, אחרי שאנחנו עושים הכנה בכלים שלנו, שזה נקרא הכנת גלגלתא ועיניים, אנחנו יוצאים בהפצה לקהל החיצון ומפיצים לו את ידיעת התיקון. בזה שאנחנו מפיצים לו את ידיעת התיקון אנחנו נכללים מהעביות שלו, ובתוך העביות שלו שנכללת בנו אנחנו כבר מקבלים מלמעלה גילוי הארת החכמה. את אור החסדים אנחנו כבר אוגרים ומגלים בשלב הראשון, בתיקון שלנו, ואז יוצא שיש לנו גלגלתא עיניים ואח"פ, וכך אנחנו מגיעים לגמר התיקון.
שאלה: מתי אפשר לקרוא לעשירייה באמת גלגלתא עיניים שמסוגלת לעבוד עם האח"פ?
בעצם אנחנו מסוגלים לזה. נתחיל לאט לאט, נלמד את זה ונצא. כבר התחלתי את זה בזמנו של רב"ש. מאיפה הייתה הקבוצה של רב"ש? יצאנו לקהל בכמה מקומות, נתתי הרצאות בכל מיני מקומות בתל אביב ובמרכז הקבלה של ברג, ומשם הבאתי אנשים ומזה הייתה קבוצה. התחלתי אז ורב"ש ידע על זה ותמך בזה.
תלמיד: אני מתכוון לא לכך שאנחנו פשוט יוצאים להפצה, אלא מרגישים את עצמנו כגלגלתא ועיניים, אלה הרי לא סתם מילים.
אנחנו צריכים להתקדם למימוש בפועל, אתה צודק, אבל הכול תלוי בנו, עד כמה אנחנו מבינים את חשיבות העבודה שלנו. בינתיים אני כבר מדבר על ההפצה כמה ימים ואני רואה שהסקפטיות אצל האנשים לא עוברת לגמרי. אני לא רואה שכולם מבינים שהדבר הזה חשוב, כי אחרת אנחנו לא נקבל כלים של אח"פ ולא נוכל להתקדם לתיקון. לא נוכל לגלות אור חכמה שמתגלה רק בכלים דאח"פ. ואת הכלים דאח"פ אנחנו יכולים לקבל רק מהתרשמות שלנו מהפצה חיצונה, לחיצונים.
לכן זה לא חשוב מה אני מסביר להם וכמה הם מבינים, אבל ההתכללות שלי איתם מזמינה אצלי כלים דקבלה.
שאלה: בשבוע שעבר יצאתי לעבוד עם הקהל החיצון, בפרויקט שאני עשיתי. מה התפקיד שלי שם כחלק מהעשירייה?
אני לא יכול לענות על דברים כאלה בצורה פרטית. אנחנו צריכים להשתדל להפיץ את חכמת הקבלה לכל הכלים החיצוניים, נקודה.
שאלה: בהפצה מאוד ברור ומורגש שאנחנו משתמשים בשפה של תע"ס וזה גם מאוד מורגש אצלך.
זה לא שאתם תרגישו הבדל גדול, אלא כל אחד לפי כמה שיוכל להעביר את שפת הקבלה לשפת ההרגשה. הכול תלוי באדם.
שאלה: יוצא שבעל הסולם הניע את תהליך ההפצה על ידי המאמרים שלו לגבי חשיבות התהליך, ואפילו הוא ביקש מהבורא שייתן לו מילים כדי לעשות את זה. מי אנחנו בכלל שנוכל לגעת בזה? איפה למצוא אותן שיטות, מילים? או שאנחנו צריכים להשתדל כמו שאומרים החכמים, זה לא חשוב אם יש לך מילים או לא, זה מה שאתה מסוגל.
אתה חייב להשתדל בכל הכוח שלך להגיע לקהל החיצון ולהסביר להם שתיקון העולם בחיבור העולם. זה הכול. מה אתה צריך להגיד משהו אחר? מה אתה צריך להגיד שזה דבר קרימינאלי שאנשים לא ירצו לשמוע, שזה נגד איזה אידיאולוגיות?
אתה מדבר על חיבור בין בני אדם, חיבור יפה, "איש את רעהו יעזורו", "ואהבת לרעך כמוך", שזה טוב לתיקון העולם כי העולם מתגלה מיום ליום כמערכת עגולה. מה יש כאן, אני לא מבין אתכם, אתם מבולבלים כאלה.
שאלה: אני מתכוון שבעל הסולם כתב שהוא סובל מזה שאנשים חיים בלי תכלית ולא רואים את זה ומאוד רצה להפיץ להם. ואתה כביכול מזמין אותנו, מושך אותנו לזה ואנחנו כנראה לא כל כך סובלים מזה שלאנשים בעצם חסר אותו חיבור.
האנשים לא מבינים שהעתיד הטוב שלהם תלוי בחיבור, חיבור נגד האגו שלהם. זה מצד אחד. מצד שני זה לא רק בעל הסולם, את זה התחיל האר"י בזמנו, ויותר נכון התחיל לפניו הבעל שם טוב שהוא הוא ייסד את כל שיטת החיבור והתיקון. ולכן אנחנו הולכים בעקבותיו, אחרי התלמידים שלו, והיו לו הרבה תלמידים, והדור האחרון הזה זה כבר בעל הסולם, רב"ש, ואנחנו.
תלמיד: עכשיו הייתה שאלת סדנה שבה נאמר שהייתה הכנה, ועכשיו זה המימוש. זה אומר שזה קרה בכל תקופה, שגם לבעל שם טוב ובעל הסולם היו הכנות משלהם. מימוש תמיד היה.
זה לא נכון, תשמע מה שאני אומר לך. מה אתה אומר משהו מעצמך, תשאל וזהו. מה שהיה עד זמני הבעל שם טוב היה זמן ההכנה, ומזמן הבעל שם טוב והלאה זה זמן ביצוע התיקון הכללי של העולם. אנחנו נמצאים כבר בדור האחרון לתיקון הכללי של העולם.
תלמיד: המימוש קיים במשך חמש מאות שנה מהבעל שם טוב?
קלקול העולם התחיל מאדם הראשון לפני 5700 שנה, והתיקון הוא מעכשיו. אם אנחנו מדברים ברמה אנושית, כי ברמת דומם, צומח, חי זה היה עוד לפני זה.
אנחנו נעבור על זה, נדבר כדי שתהיה לכם תמונה כללית. רק מה שאני רוצה, שתתייחסו לתיקון העולם בצורה כללית, לא לזלזל בזה. בזלזול בזה אנחנו מזמינים הרבה צרות עלינו ועל העולם. אסור לנו לזלזל בזה, אלא לראות בזה יותר ויותר חשיבות לתיקון הכללי, שכל האנושות חייבת להגיע לחיבורים ואנחנו צריכים לסייע לה בזה.
(סוף השיעור)