שיעור בוקר 23.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הגישה ללימוד חכמת הקבלה – קטעים נבחרים מהמקורות

הכנה ללימוד היא באמת הדבר החשוב ביותר. ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו מרגישים לפני הלימוד ריקניים יותר, שנמצאים רחוק מהלימוד, ממטרת הלימוד, מחיסרון לזה.

אני זוכר שראיתי איך רב"ש קם מהמיטה, התעורר, ועד שהוא הכין את עצמו לשיעור היו עוברות כמה דקות, אפשר היה לראות על האדם שהוא מתאושש מ"אין" ל"אני". ככל שאדם מתקדם יותר, אז כשהוא מתחיל את העבודה הוא מרגיש שנמצא רחוק מאוד ממנה, וכשהוא מתקרב אליה הוא באמת נכנס לחיים, מייצב את עצמו מבפנים לראות נכון את עצמו, את החברים, את העולם, "חוזר להכרה" מה שנקרא. לכן ההכנה ללימוד גם צריכה לתת לנו הבחנות איפה אנחנו נמצאים.

וככל שמתקדמים ומתקרבים למטרה, אז הפער בין המצבים שאנחנו נמצאים בהם לפני הלימוד, בהכנה ללימוד ובלימוד עצמו, הוא יהיה יותר ויותר גדול. כמו אצל בעלי הזוהר, תלמידי רבי שמעון היו מוכנים להרוג זה את זה, עד כדי כך הם היו ברצון לקבל שלהם. אחר כך לאט לאט על ידי זה שמתעוררים ומעוררים את עצמם ואת החברים, מגיעים למצב שסוף סוף יכולים להתייחס נכון לעצמם, ללימוד ולבורא.

לכן לא להתייאש מזה שכל יום כשאני קם, או לפני הלימוד כשאני מתחיל לחשוב על הלימוד ומטרתו, אני ממש נמצא בצורה הפוכה ורחוקה מהרוחניות, זה דווקא סימן שאני מתקדם.

קריין: הכנה ללימוד, קטע מס' 25 מתוך מאמר "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" של הרב"ש.

"האדם צריך לכוון לפני לימוד התורה את הסיבה, שבשבילה הוא לומד עכשיו תורה. כי כל מעשה צריך להיות איזה מטרה, שהיא הסיבה, שעושה עתה המעשה. וזהו כמו שאמרו חז"ל "תפלה בלי כוונה, כגוף בלי נשמה". לכן מטרם שהוא הולך ללמוד תורה, הוא צריך להכין את הכוונה."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

ברור לנו שרק במידת הכוונה, בעוצמת הכוונה, אנחנו מגיעים לתוצאה רצויה. "כל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים", כולנו מתחילים מהמצב הבהמי שלנו, וצריכים על ידי מאמץ פנימי, שכלי, רצוני, להביא את עצמנו למצב שאנחנו חייבים, אפילו שלא רוצים, אבל חייבים להיות למעלה, כי אנחנו בונים מעצמנו אדם חדש, מולידים מעצמנו אדם חדש. לכן אנחנו צריכים בכוח לכוון את עצמנו למטרה, לבורא ולקבוצה, לצאת מהבהמיות שנמצאים בה כרגע ולהעלות את עצמנו למטרה חדשה, לרצון, לכוונה חדשה, ולהתחיל ממש בכוח לחיות בזה.

לא לחכות, לא לצפות שנגיע לכוונות ולרצונות האלה ללא מאמץ, זה לא יכול להיות, אלא ההיפך. וככל שנתקדם יותר יהיו לנו הכנות יותר ויותר גרועות, כמו תלמידי רבי שמעון שהיו קמים במצב ששונאים זה את זה ומוכנים להרוג זה את זה. אבל זה כדי שיתגברו ויכוונו בכוח, בשליטה עצמית, יתפללו לבורא, ויחד עימו כל אחד יכוון את עצמו לחיבור למרכז העשירייה כדי שם בסופו של דבר להתחבר ולתת מקום לבורא להתגלות. זה חייב להיות ממש בעבודה אינטנסיבית של כל הקבוצה.

שאלה: איך בפועל להכין את הכוונה? כי עברה עכשיו חצי שעה של הכנה שבה קראנו, שמענו, שרנו, ואולי לא התעוררתי עם הכוונה.

כי לא חשבת על זה. אתה צריך לעשות ביקורת באיזה מצב אתה נמצא, לאיזה מצב אתה צריך להגיע. המחשבות האלה לא יכולות לבוא אליך בצורה שהבורא נותן לך כאלה מתנות, וגם אתה לא מחכה למתנות האלה ממנו, זה נקרא "שונא מתנות יחיה". אלא אתה רוצה להשיג אותן במאמץ שלך, ואתה מחייב את עצמך ואת הבורא שהמטרות שלך יתעוררו יותר ותהיה יותר ויותר מכוון בכוח, במאמץ למעלה מהרצון שלך וכך אתה תתעורר.

תלמיד: האם יש סימן שאני מוכן כבר ללימוד?

הסימן שאתה מוכן ללימוד הוא שהלב שלך נפתח אחרי הרבה מאמצים. אומרים שמקובלים גדולים היו יושבים עד שעתיים כדי להכין את עצמם ללימוד, להיכנס להרגשת העולם העליון ולקשר עם הבורא, ולהתחיל לברר את היחסים ביניהם ועם הבורא כך שיהיה להם ברור איפה הם נמצאים.

תלמיד: יש ימים שאני קם כמו בהמה, ויש ימים שאני קם בצורה צלולה יותר. איך לעבוד דווקא בזמנים שאני קם צלול?

כשאתה קם בצורה יותר צלולה, בהתעוררות פנימית, זה אומר שהבורא נותן לך במיוחד היום הזדמנות להשפיע לחברים, לעורר אותם, לחבק אותם ולחמם אותם. בימים אחרים אתה עושה מאמץ אבל זו בעצם עבודת הכנעה כלפי החברים, כי בזמנים האלה הם יכולים לעורר אותך, למשוך אותך. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", פעם אני להם ופעם הם לי.

שאלה: אמרת שאדם צריך לבחון באיזה מצב הוא נמצא. הדבר היחיד שאני יכול לומר על המצב שבו אני נמצא, בין הרצון להשפיע לרצון לקבל, זה שאני לא יכול באמת לדעת אם הוא נכון או לא. איך אני בוחן את המצב שלי? איך אני מנסה להבין באיזה מצב אני נמצא?

ככל שאתה מתקשר לחברים בקבוצה ויכול לעורר אותם, אז זה המצב הנכון יותר. אין לך שום אפשרות למדוד את המצב שלך, אין לך לא כלים, לא משקל, לא סרגל, אלא רק את מה שהבורא נתן לך, את החברה. לכן במידה שאתה מתקדם כדי להשקיע יותר בקשר עם החברים ונטמע בתוכם, מתקשר אליהם, כך אתה בטוח מתקרב למטרה, לאמת.

שאלה:, מה היו בדיוק השעתיים של המקובלים לפני התפילה, לפני הלימוד?

מה שאנחנו לומדים עכשיו. הם מבררים עד כמה מהניתוק שכל אחד מהם נמצא בו, הם מתחילים לאט לאט להתעורר, להתאושש, ולכוון את עצמם ברגש ובשכל ובכל מיני הבחנות.

תלמיד: מהו הקריטריון לכך שהם כבר מוכנים?

דבקות, תחילת הדבקות. הם מתחילים לראות שמכאן והלאה הם יכולים להתחיל את הדרך. מהי מטרת הלימוד? זה לא חשוב מה הם לומדים, הלימוד צריך להיות כאמצעי להגיע לקשר ביניהם ומהם לבורא. ומהבורא שמתגלה בתוכם, ממנו הם לומדים את תורת הקבלה, את חכמת הקבלה. לפני כן זו השיטה איך לקבל מהבורא את המאור המחזיר למוטב ואת המאור שממלא את הנשמה. זה מה שאנחנו צריכים לצפות שיקרה.

קריין: הפסוק שדיברת עליו. מס' 29 במסמך שאנחנו קוראים בו.

"חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים. ולשון כיוון, הוא ישרות הלב והוא ליישר הלב, שלא יהיה פזור בתאוות וחמדות עניני עולם הזה, רק שיהיה מכוון ומיושר לאביו שבשמים."

("פרי צדיק". פרשת "וישב", אות ג')

העיקר הוא כוונת הלימוד. אם אתה נכנס ללימוד ללא כוונה, אז זה לא לימוד, הוא לא מכוון אותך, אתה לא לומד איך להתקרב יותר, איך לעשות צעד נוסף לקראת הדבקות בבורא שזו המטרה האמיתית.

תלמיד: יוצא שהדבקות היא אותה נקודה שממנה עלינו להתחיל את השיעור.

זה לא שאנחנו נמצאים בזה, אבל אנחנו מכוונים לזה בטוח, ואז מתחיל הלימוד. הלימוד הוא בעצם איך אנחנו עושים צעדים להתקדמות ולהתקרבות בינינו לבורא. אבל הכיוון שאנחנו מכוונים אליו הוא כבר הכנה ללימוד, והלימוד עצמו הוא כמה צעדים שאנחנו יכולים לפסוע להתקשרות עם הבורא.

שאלה: בתשובה לשאלה אמרת שצריך לחייב את עצמך ואת הבורא. איך מחייבים את הבורא?

אם אתה מבקש חיבור עם החברים, שזאת התוצאה שצריכה להיות משבירת הכלי שהבורא עשה, ואתה מבקש ממנו בחזרה את התיקון על הקלקול שהוא כביכול עשה, אז זאת התפילה האמיתית והפנייה האמיתית לבורא, שאותה הוא שומע. על כל הדברים שלא שייכים לזה או לא מביאים לזה בצורה ישירה, אין מהבורא תשובה.

תלמיד: כלומר, כל הדמיונות על הבעיות בעולם הזה לא שייכים לכל המצבים האלה.

ודאי שלא.

תלמיד: רק מה שיש בעשירייה זו האמת.

כן.

קריין: קטע 26.

"האדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. כלומר, שהלימוד יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת להחזירו למוטב. שאז ע"י התורה הוא נעשה לתלמיד חכם. ומהו תלמיד חכם. אמר אאמו"ר זצ"ל, תלמיד היינו שלומד מחכם. כלומר, שהקב"ה נקרא "חכם". והאדם, הלומד ממנו, הוא נקרא "תלמיד של חכם". ומה האדם צריך ללמוד מהקב"ה. הוא אמר, שהאדם צריך ללמוד מהקב"ה רק דבר אחד. כמו שידוע שהקב"ה רצונו הוא רק להשפיע, כמו כן האדם גם כן צריך ללמוד ממנו להיות משפיע. זה נקרא "תלמיד חכם"."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

חשוב לזכור שההצלחה בלימוד ממש תלויה בהכנה ללימוד. ככל שאנחנו מכוונים את עצמנו נכון למטרה, ככל שאנחנו יודעים מהי המטרה, והמטרה מחודדת ובולטת ומאירה לפנינו, ואנחנו רוצים תמיד להשיג רק אותה, כך הלימוד נותן לנו התקרבות לאותה המטרה. הלימוד בעצמו הוא כבר הפעולה, אבל הכוונה שזו ההכנה ללימוד היא החשובה ביותר.

(סוף השיעור)