שיעור בוקר 12.07.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז,

דף א' תתקיב, עמ' 1912, אות מ"ג – נ"ב

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות" כרך ו', עמ' 1912, דף א' תתקיב, חלק ט"ז, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", דברי האר"י, אות מ"ב.

אנחנו בוחרים בחלק הזה בגלל שרב"ש היה בוחר בו בלימוד איתי, בכל הנסיעות, בכל המקומות, בבתי חולים שהיה, תמיד היינו לומדים את החלק הזה. זה מצד אחד. מצד שני, מפני שהחלק הזה לא דורש כל כך ידע מכל מיני חלקים קודמים, אלא הידע הכללי מספיק כדי שנתחיל להבין אותו.

אנחנו נקרא את החלק הזה וגם נשתדל לצייר כל מיני דברים, כדי שהוא יהיה יותר מובן, וכך נתקדם. נתחיל מאות מ"ג.

קריין: אות מ"ג.

אות מ"ג

"הנה אדם הראשון לא היה לו שום חלק מן האי עלמא, שהוא עולם העשיה כלל. אמנם גופו היה מעולם היצירה, ונפשו מעולם הבריאה, ורוחו מנוקבא דז"א דאצילות, ונשמתו מן ז"א דאצילות, ונשמה, לנשמה מן אבא ואמא דאצילות."

זאת אומרת, אדם הראשון זה פרצוף שהוא נמצא בתוך עולמות אבי"ע, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה וחי בתוכם, הפרצוף הזה ומקבל מהם.

לכן הוא אומר, "הנה אדם הראשון לא היה לו שום חלק [מן האי עלמא,]" מחיי העולם, "שהוא עולם העשיה כלל." זאת אומרת, לא היה נמצא בתוך עולם העשיה. "אמנם גופו היה מעולם היצירה, ונפשו מעולם הבריאה," זה חלקים מהנשמה שלו, "ורוחו מנוקבא דז"א דאצילות, ונשמתו מן ז"א דאצילות, ונשמה, לנשמה מן אבא ואמא דאצילות."

זאת אומרת, המבנה שלו שנקרא "הנשמה", כולו נשמה. אפילו שאנחנו מדברים על ידיים, רגליים שלו, ראש, תוך, סוף, זה הכול נשמה, זה הכול חלק רוחני, אין גשמיות בכלל. ואז מסבירים לנו איך הוא מקבל אורות, השפעות מכל מיני עולמות שהוא נמצא בהם, מתלבש עליהם.

קריין: אור פנימי אות מ"ג.

פירוש אור פנימי לאות מ"ג

"גופו היה מעולם היצירה, ונפשו מעולם הבריאה, ורוחו מנוקבא דז"א דאצילות. ונשמתו מז"א דאצילות, ונשמה לנשמה מאו"א דאצילות." אנחנו יכולים אפילו לצייר.

אנחנו אומרים כך, "גופו היה מעולם היצירה," גוף מעולם היצירה (ראו שרטוט מס' 1) "ונפשו מעולם הבריאה", נפש מעולם הבריאה ו"רוחו מנוקבא דז"א דאצילות", רוח מנוקבא דזעיר אנפין דאצילות, נגיד ממלכות דאצילות, נוקבא, "ונשמתו מז"א דאצילות", נשמה מזעיר אנפין דאצילות "ונשמה לנשמה מאו"א דאצילות". נגיד שיש נפש, רוח, נשמה, חיה, ונשמה לנשמה מאבא ואמא דאצילות.

אני לא יודע איך לכתוב אבא ואמא באנגלית. אולי בכל זאת נכתוב את זה בעברית, זה יהיה בצורה יותר ברורה, יתרגלו לזה.

שרטוט מס' 1

אני רוצה לדעת חברים, אם זה בסדר, לא בסדר מה שאני עושה. זה נוח לכם או לא? מה אני צריך לשנות כדי שאתם תהיו יותר קרובים למה שאנחנו לומדים?

שאלה: אולי כשמתחילים, אם אפשר קצת להסביר איך הגענו למצב הזה.

לא, איך הגענו למצב הזה [צריך ללמוד], מתחילים וזהו, ככה לומדים. אתה לא יכול לא לפני זה, לא אחרי זה, זה ייקח אולי עוד שנים ללמוד.

שאלה: מה זה בדיוק אדם הראשון? למדנו שיש עולמות.

אני לא יודע שום דבר, רק מה שאמרתי עכשיו. אתה חכם, אתה יכול להגיד עכשיו אלף שאלות, אני לא צריך אותן, אנחנו לא נצא מזה.

תלמיד: קודם כל זה מרגש ללמוד עכשיו פתאום תע"ס, ואולי דווקא בשביל לחדד את הכוונה, עכשיו כשנתחיל ללמוד את המערכת ואדם הראשון, האם לחפש את זה בעשירייה, בכלי העולמי, בכל האנושות?

לחפש בתוכנו.

תלמיד: מה זה בתוכנו?

בתוכנו, בתוך האדם. אתם רק צריכים להבין, אני מוגבל, אני לא יכול להתחיל עכשיו להתפזר לכל הכיוונים, לא יהיה מובן כלום. לכן אני מעדיף, כמו שהוא אומר, לקחת משהו מתוך כל הבריאה, איזשהו חלק, ללמוד אותו אפילו בצורה שטחית, שכלית, ולאט לאט מזה להתחיל לפתוח אותו. לי אין ברירה, בצורה דידקטית, בצורה לימודית כך אנחנו עושים.

שאלה: האם אתה יכול להמשיך לכתוב בעברית ולשרטט?

אבא ואמא, זעיר אנפין, מלכות, בריאה, יצירה. נשתדל לרשום את זה בצורה יפה, גוף, נפש, רוח, נשמה וחיה (ראו שרטוט מס' 2).

אולי נשתדל עד מחר שיציירו את זה בצורה יפה. תמסרו את זה למישהו שיעשה את זה בצורה כמו בשרטוטים ממש.

"גופו היה מעולם היצירה," זה גוף מעולם היצירה, "ונפשו מעולם הבריאה, ורוחו מנוקבא דז"א דאצילות. ונשמתו מז"א דאצילות, ונשמה לנשמה" או חיה, זה "מאו"א דאצילות." חיה, נשמה לנשמה (ראו שרטוט מס' 2).

למה הוא קורא לאור החיה "נשמה לנשמה"? יש לנו נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, חמש דרגות. אז כל אור שהוא יותר פנימי מקודם הוא נקרא "נשמה", כמו שנשמה כלפי הגוף היא יותר פנימית. ולכן הוא אומר, "נשמה לנשמה" במקום אור החיה. כך הוא אומר.

שרטוט מס' 2

הוא אומר כאן "צריכים כאן להתבוננות יתירה, בכדי להשוות מאמר הזה הקצר עם מאמר הרחב המובא לאחר מכאן, וכן עם שאר המאמרים המובאים בענין זה. ויש לדעת, כי", עד כאן מה שדיברנו זה לא חשוב, מכאן והלאה אנחנו מתחילים. "טרם החטא דעצה"ד, היה לאדם ב' בחינות נר"ן: כי היה לו נר"ן מבי"ע, וגם נר"ן מאצילות." זאת אומרת היו לו לאדם שני חלקים, שני אורות, נפש רוח נשמה, נר"ן, כי היה לו נר"ן מעולמות בי"ע, בריאה יצירה עשיה, כי הוא נמצא בתוך עולמות בי"ע, והיה לו גם נר"ן מעולם האצילות, שהיה בתוך עולם האצילות. זאת אומרת, האדם שקיבל, קיבל גם אור מעולמות בי"ע וגם אור מעולם האצילות.

"וגם היה לו מלבוש חיצון עליהם," על כל האורות האלה שקיבל, "בדומה לגוף החומרי של עכשיו,". אנחנו לא יודעים מה זה "גוף החומרי של עכשיו" שיש לו. "עכשיו" הכוונה אחרי שבירה, אחרי כל הנפילה, "שעליו נאמר וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה וכו'. ומובא להלן, שהעולמות כולם היו במדרגה עליונה יותר משהם עתה, כי מחזה דיצירה של עתה ולמטה היה מדור הקליפות." תכף אנחנו נצייר. "וז"א דאצילות היה במקום אבא, והנוקבא במקום אמא. והבריאה במקום ז"א דאצילות, וג"ר דיצירה במקום הנוקבא דאצילות, וששה תחתונות דיצירה במקום ששה ראשונות דבריאה של עכשיו," הכול נצייר, "וג"ר דעשיה במקום הד"ת דבריאה של עכשיו, וששה תחתונות דעשיה, במקום ששה עליונות דיצירה של עכשיו, כי הסיום רגלין" של אדם הראשון "היה במקום החזה דיצירה של עכשיו, עי' להלן אות נ"ה כל ההמשך."

יש לנו כזה סרגל, טבור, פרסא וסיום (ראו שרטוט מס' 3). הוא אומר כך, שאדם הראשון סיום רגליו היה בחזה דעולם היצירה של עכשיו. מה זאת אומרת? שיש לנו עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, ובחזה דיצירה (קו אדום), היה נגמר פרצוף דאדם הראשון. זאת אומרת, פרצוף דאדם הראשון הוא היה נגמר בחזה דיצירה.

שומעים. אנחנו צריכים להתרגל לכל הדברים האלה לאט לאט, זה יקח לנו זמן.

"והנה מלבושו החיצון של אדה"ר נעשה ממלכות דעשיה שנקראת עפר מן האדמה," כמו שכתוב בתורה, שברא את האדם עפר מן האדמה. זה נקרא מלבושו החיצון, לבוש החיצון של הפרצוף. מדברים רק על הרוחניות, אין גשמיות בכלל. העולם שלנו המדומה הוא לא קיים, רק אנחנו מדמים אותו. ברגע שמתחילים להתפטר מהאגו שלנו, מתחילים להתפטר גם מקשר עם העולם הזה המדומה. "אמנם מבריאה דמלכות זו, נברא מקום בית המקדש, אבל העשיה כולה היתה אז למעלה מחזה דיצירה של עתה, כנ"ל." זאת אומרת, עולם העשיה היה כאן (ראו חץ ירוק בשרטוט מס' 3), עליית העולמות. "ואח"כ היה לו נר"ן מבי"ע," נפש, רוח, נשמה מעולמות בריאה, יצירה, עשיה, "נפש רוח היה לו מעשיה ויצירה," נפש מעשיה, רוח מיצירה, "ונקראים ג"כ בחינת גופו של אדה"ר," למה נקרא "גופו" נפש רוח? "כי הו"ק", נפש רוח, בדרך כלל "נקראים גוף כנודע." כך המקובלים קוראים, לא בכדי לבלבל אותנו, אלא ככה הם קוראים. "ונשמה היתה לו מבריאה. ואח"כ היו לו" גם כן עוד "נר"ן מאצילות: נפש מנוקבא דאצילות, שהיתה מלובשת בעולם היצירה, כנ"ל," שכל העולמות היו למעלה, "ובשביל התלבשותה של הנוקבא בעולם היצירה שהוא בחינת ז"א, ע"כ נבחן הנפש הזאת בשם רוח. ורוח היה לו מז"א דאצילות המלובש בעולם הבריאה, ובשביל התלבשותו של הז"א בבריאה, שהיא בחינת נשמה וישסו"ת כנודע, ע"כ נבחן הרוח הזה בשם נשמה. ונשמה לנשמה היה לו מזו"ן דאצילות, הנמצאים אז במקום אבא ואמא."

את זה אנחנו נלמד מחר, מחר אני אביא לכם שרטוטים מוכנים לזה ואנחנו נבאר את זה יותר.

"וזה אמרו "גופו היה מעולם היצירה" היינו בחינת נפש רוח שלו," זאת אומרת לנפש רוח הוא קורא גוף, "שהם נקראים ו"ק או גוף היו שניהם מעולם היצירה, כי העשיה של אז היה עומד למעלה מחזה דיצירה, ונבחן משום זה, שגם הנפש שלו שקיבל מעשיה היא ג"כ בחינת יצירה בערך של עכשיו."

מה הוא רוצה להגיד? שעולם העשיה וגם חלק מהיצירה הם היו יותר למעלה העולמות האלו, וגם אדם הראשון אז קיבל מהם.

"וזה אמרו "ונפשו מעולם הבריאה" כלומר בחינת הנשמה היה לו מעולם הבריאה, והיא מכונה בשם נפש כלפי הנפש דאצילות. וז"ש "ורוחו מנוקבא דז"א דאצילות" היינו מחלק הנוקבא המלובשת בג"ר דיצירה אז, כנ"ל, ונקרא בשם רוח, משום ההתלבשות בעולם היצירה שהוא בחי' ז"א ורוח. וז"ש ונשמתו מן ז"א דאצילות" היינו מחלק הז"א המלובש בעולם הבריאה, כנ"ל, ונקרא נשמה, אע"פ שכל הבא מז"א הוא רק רוח, הרי זה מטעם התלבשותו בבריאה, שהוא בחינת נשמה ובחי' ישסו"ת. וז"ש "ונשמה לנשמה מאבא ואמא" היינו מזו"ן שעלו והלבישו לאו"א, כי ז"א עלה אז במקום אבא, ונוקבא עלתה במקום אמא, כנ"ל."

שרטוט מס' 3

שאלה: אני רואה שאנחנו לומדים כאן שלוש מערכות שונות. הראשונה זה מצב העולמות במצב אחד, מצב העולמות במצב אחר ואיזה פרצוף שנמצא בתוכם. איך אפשר בכלל לתאר את זה לעצמנו? מהי המערכת הזו? מה זה אומר שאדם הראשון נמצא בין העולמות או בתוך העולמות? איך פרצוף אחד נמצא בפרצוף אחר? איך נכון לתאר את זה?

איך זה בעולם שלנו? מה הבעיה? יש לך אדם שנכנס לבניין ואז הוא נמצא בכל מיני קומות. אז יש בניין ויש אדם שנמצא בתוך הבניין. רק כאן ההבדל הוא שבהתאם לאיפה שהוא נמצא, הקומות האלה של הבניין משפיעות עליו יותר או פחות. זה הכול, אין כאן שום דבר. אתם תתרגלו. אתם חושבים שזה נורא, זה כלום, זה רק שמות. הבלבול הוא רק בשמות, שאנחנו לא יודעים, לא מבינים, לא מכירים, איפה זה, זה בורח בין האצבעות. אבל באמת, זה לא כלום.

תלמיד: אבל לא רק שהאדם נע בין הקומות גם הקומות נעות?

נכון, כמו בהארי פוטר.

תלמיד: למה הקומות האלה זזות גם בין העולמות?

זה היה פעם לפני חטא האדם הראשון, אבל אחרי חטא האדם הראשון כל העולמות ירדו ויותר הם לא זזים. יש עניין העולמות בשבתות, אבל בעצם העולמות הן מערכת, המערכת שאנחנו נמצאים בה, והמערכת הזאת היא גם נמצאת בכל מיני שינויים. אתה גם אומר, תראה מה קורה עם העולם, כל המערכות שמש, ירח, אוויר, כדור הארץ, הכול משתנה.

מה זה משתנה? הם זזים למעלה למטה בתוך איזה חלל שאתה לא מכיר את החלל, יש שם עוד כל מיני ספרות, אבל אותם אתה לא מרגיש. ורוצים להסביר לך איפה אנחנו קיימים, איך אנחנו עולים ויורדים כלפי המערכות שהן משפיעות עלינו. איך אנחנו יכולים להשפיע על המערכות האלה, אין לנו ברירה אנחנו צריכים לגדול, זה כמו ילד קטן שהוא מכיר את החדר שלו ורץ מפינה לפינה ונראה לו שזה כל העולם שלו. נראה לו שזה כל העולם, שאין כלום. הוא לא מבין מאיפה באים הצעצועים, מאיפה בא האוכל, מה קורה? שום דבר, זה הכול בחדר שלו, ככה זה. ואחר הוא מתחיל להבין יותר ויותר שיש עוד מחוץ לחדר דירה ועוד דירות ועוד קומות ועוד גן ואפילו רחוב.

כך אנחנו צריכים להכיר את עצמנו, ואנחנו עכשיו נמצאים במצב שסביבנו יש עולם גדול ומה יהיה איתו, הוא משפיע עלינו, הוא כבר מתחיל לנענע אותנו כך שאין לנו ברירה. אנחנו לא יכולים כמו ילד שסוגר עם הידיים את העיניים ולא רואה כלום, ואז כשהוא סוגר את העיניים נדמה לו ששום דבר לא קיים, שבזה שהוא סוגר, הוא מבריח את כל אלו ההשפעות החיצוניות. אבל זה לא כך. אנחנו לא יכולים את זה לעשות, בא הווירוס ומנענע אותנו טוב טוב ואומר תפתח עיניים ותתחיל לראות איפה אתה קיים ואיך כל המקורות שמשפיעים עליך איך הם משתנים.

מה קורה עם המקורות האלה? הם מתחילים לזוז, הם מתחילים לזוז כלפיך, הקומות בבניין מתחילים לזוז, אתה פתאום מגלה שאתה נמצא באיזה חדר, אבל החדר הזה מתחיל לנוע כמו במעלית יותר למעלה ואחר כך כשאתה נמצא בתוך המעלית הזאת עם החדר ויותר למעלה, כל הבניין הוא גם איזו מעלית כלפי בניין יותר רחב שבו אנחנו עולים או יורדים. בצורה כזאת אנחנו חיים, ואנחנו צריכים לפתוח עיניים ולהכיר את המציאות.

וודאי שהכי קל היה לנו קודם, אבל אין ברירה, אנחנו לא יכולים לברוח מזה. אז לא לבכות, יש לנו שיטה, יש לנו כוח, יש לנו הדרכה מלמעלה, נלך יחד ונצליח.

שאלה: אם אני מבין שהגוף הוא הו"ק של האדם הראשון, זמן הבריאה היה מהפרסה ועד חזה דעולם היצירה, דווקא הגוף שלו?

אנחנו עוד נלמד את זה.

שאלה: כשאנחנו לומדים את התע"ס כמו שאתה למדת עם רב"ש, אנחנו לומדים את זה כמקובל אחד, כלומר אנחנו מתקדמים ככול שאנחנו קולטים את החומר יחד, מי שמחוברים ללימוד כעת ברגע הנתון הזה?

כן, אנחנו לומדים אדם הראשון. אדם הראשון זה לא כל אחד מאיתנו, זה סכום של הנשמות, לפחות עשירייה שהיא רוצה לעלות ולהידמות לאדם הראשון.

שאלה: קראנו בטקסט הרבה על הנוקבא והזו"ן. אני יודע שהנוקבא היא הכלה של זעיר אנפין, אבל לא שומעים על מלכות, למה אנחנו לא מתייחסים למלכות במבנה האדם הראשון?

מלכות או נוקבא זה אותו דבר. נוקבא זה המלכות.

שאלה: אנחנו קוראים שגופו היה מעולם היצירה. מה זה מעולם היצירה, מה הוא קיבל מעולם היצירה? אורות או כלים, ואיך הוא קיבל, דרך מה יש לו קשר?

זה היה כתוב?

תלמיד: כן זה בהתחלה "גופו היה מעולם היצירה".

אז מה?

תלמיד: מה הוא קיבל מעולם היצירה?

לא כתוב. מה אתה קופץ?

אות מ"ד

"וטעם הדבר למה לא היה לו חלק בעולם העשיה, הוא במה שנבאר סדר העולם והתחלקותו, כי הנה מקום החורבה שבו, הוא בחינת נגד הקליפּה. וישוב העולם מחולק לחלוקות רבות: ישוב חוצה לארץ הוא כנגד העשיה, וארץ ישראל כולה כנגד היצירה. וזמ"ש בפ' ויקהל בדר"ט ע"א, רקיעין דעשיה קיימי על ארעא דישראל למגנא כו'. ומקום בית המקדש כנגד הבריאה. ומקום קדש הקדשים הוא כנגד היכל קדש הקדשים העליון של הבריאה."

אות מ"ה

"ונמצא, כי אדם הראשון לפי שממקום כפרתו נברא, לכן היה אז העולם תמיד בסוד בריאה, ואחר שחטא נתהווה ביומין דחול. וכבר ביארנו בפרשת פקודי דרנ"ד ע"ב, כי אדם הראשון נברא על ידי זווג ז"א ונוקביה שעלו למעלה בהיכל אבא ואמא, ושם נזדווגו פנים בפנים, והולידו לאדם וחוה."

שמלכות דאצילות וזעיר אנפין דאצילות עלו לדרגת אבא ואמא דאצילות, וכשהם בדרגת אבא ואמא יש להם גם אור חסדים וגם אור חוכמה ואז הם יתחברו ביניהם ויחד הולידו את אדם וחווה.

אות מ"ו

"ולכן היה אז הז"א בסוד נשמה, שהיא בינה, ונוקביה היתה בסוד רוח שהיא ז"א. ועל דבר זה נאמר שם בסבא המשפטים בדצ"ט ע"ב, בענין נר ה' נשמת אדם, כי נשמה היא דכורא מאילנא רברבא עלאה, ורוח נוק' מאילנא זעירא."

הנשמה באה מדכורה והרוח באה מנוקבא.

אות מ"ז

"והענין הוא, כי ז"א שהוא דכורא אילנא רברבא עלאה, משם היתה באה נשמת אדם הא', ונקראת נשמה, על שם היות הז"א למעלה במקום בינה ורוחו של אדם מנוקבא דז''א אילנא זעירא, נוקבא, ונק' רוח, על שם שהיתה אז נוקביה במקום ז"א בעלה,"

זאת אומרת, יש לו גם נשמה ויש לו גם רוח, שני אלו.

אות מ"ח

"ואחר שחטא אדם הראשון בעץ הדעת, שהוא עולם העשיה, שנצטוה שלא יאכל ממנו, כי אין לו חלק בעשיה, רק מן היצירה ולמעלה כנ''ל, וכיון שעבר ואכל מעץ הדעת שהוא עשיה, גרם פגם בכל העולמות, וכולם ירדו ממדרגתם באופן זה, כי היצירה נתלבשה בעשיה."

אות מ"ט

"ונמצא כי ארץ ישראל שהיתה כנגד היצירה, אינה מקבלת ממנה אלא ע"י העשיה, כיון שהיצירה מתלבשת בה. וכן הבריאה מתלבשת ביצירה, ונוקבא דאצילות נתלבשה בבריאה, וז"א נתלבש בנוקביה. וכן ע''''ד זה בכל העליונים ממנו, כולם ירדו ממדרגתם."

אות נ'

"ועתה נפשו של אדם היתה מנוקבא דז"א שירדה במקום נפש בבריאה, ורוחו היה מן ז"א שירד במקום נוקביה. ובזה יצדק המאמר האומר, כי נפש ורוח הם מלכות ות"ת, ולא יחלוק עם מאמר הסבא, המדבר אחר חטאו של אדם."

אות נ"א

"והנה עתה כמה מדרגות נפל אדם הראשון" אחר החטא "כי בתחילה היה גופו מן היצירה ועתה גופו מן עוה''ז, ונפשו מן העשיה, ורוחו מן היצירה, ממקום שהיה שם גופו בתחילה."

אות נ"ב

"ואל תתמה, אם בכמה מקומות בזוהר תמצא, כי עץ הדעת ביצירה, טוב מטטרון. ורע סמא''ל. כי עץ הדעת איננו רק בעשיה, אשר יש בה קליפות מעורבות בקדושה, אבל אחר שירדה היצירה ונתלבשה בעשיה, נקראת גם היצירה עץ הדעת טוב ורע בשם העשיה. והרי נתבאר היטב ציור עץ הדעת מה היה."

אני אצטרך להכין היום שרטוטים, מי שיודע מכם שיציירו את השרטוטים, בואו נראה מי יצייר יותר נוח. וככה נגיש מחר לחברים שלנו בכל העולם ונתקדם.

(סוף השיעור)